פרק 106 : אהרון יעקב ראש הישיבה מספר לברוך מוואיזין סיפור מרתק

00:01 רבי ברוך מוואיזין ממשיך ל-ל-לנהל את הישיבה שלו ומקבל אליה את אהרון יעקב, אברך גאוני. אמנם שאיננו מוכן לספר כלום על עצמו מעבר לשמו. ברוך קובע איתו שיעור משותף בתקווה שיעלה בידו לברר יותר פרטים עליו. עברו שלושה שבועות שבהם למד רבי ברוך מוואיזין עם האברך את השיעור בכתבי הרמב"ם. רבי ברוך קירב אליו מאוד את ראש הישיבה, אבל כל מה שהצליח לדעת הוא שאברך זה בקיא בספרי חקירה אלוקית וספרי מוסר. ידיעותיו מסודרות אצלו. הוא גם היה בקיא היטב בשיטות של הרמב"ם, הרמב"ן, רבנו בחיי, הרלב"ג. רבי ברוך נוכח לדעת כי יש הרבה לאברך מה לומר באשר לשיטות האמורות וגם לגבי ההבדלים ביניהן. והתגלגלה ביניהם שיחה על כך שמקובל לומר שהרמב"ן ורבנו בחיי-- בחיי עסקו בקבלה, ואילו הרמב"ם לא עסק בתורה זו, וביחס לזה הצליח ראש הישיבה הצעיר להוכיח כי הרמב"ם כן הכיר את תורת הקבלה. הדברים האלה בלבלו לגמרי את רבי ברוך מוואיזין. הוא לא יכול לקבוע לאיזו שיטה נוטה ראש הישיבה המסתורי. יחד עם זאת, התברר לו לגמרי שהראש הישיבה איננו זר לתורת הקבלה ואפילו נוטה אליה. רבי ברוך מוואיזין שמח על תגלית זו, שכן לפיה לא ייתכן שאברך יהיה שליחם של המתנגדים. אמנם עדיין לא פוענחה מבחינתו התעלומה אם האברך הזה חדור בתורת ורוח הקבלה, במיוחד כפי שנקבעה על ידי הנסתרים והמקובלים שבאותו הדור, תלמידיו של רבי אדם בעל שם מרופשיץ. עבר זמן רב. ידיעותיו של רבי ברוך על אהרון יעקב, ראש הישיבה לא התרחבו. אמנם היה ברור שיש לו ידיעות מקיפות בתחום הקבלה, אבל סקרנותו של רבי ברוך הייתה לגבי התייחסותו הרגשית ועמדתו כלפי הקבלה. וכיוון שכך החליט רבי ברוך יום אחד להציג לאהרון יעקב

02:46 את השאלה באופן ישיר מה דעתו על הקבלה. תשובתו של אהרון יעקב הייתה ברורה ורחבה. הוא השמיע הרצאה ארוכה על תורת הקבלה, על חשיבותה, ושוחח בהרחבה על ספרי הקבלה השונים כגון עבודת הקודש, דרך אמונה, תולעת יעקב, פרדס רימונים לרבי משה קורדובירו. גם על כתבי האר"י הקדוש דיבר בהרחבה בהסבירו את השוני שבין ספרי הקבלה האמורים לבין כתבי האר"י ז"ל. ותוך כדי כך ציין שאת תוכן הספרים הללו של רבי משה קורדובירו ניתן במידה מסוימת להסביר, אבל את כתבי האר"י הקדוש הכוללים עניינים נשגבים ועמוקים, אותם צריך ללמוד ללא הסברים. ולכן אמר קל יותר לטעות בכתבי האר"י ז"ל מאשר בשאר ספרי הקבלה. אהרון יעקב גם ציין שלרבים רוב הכתבים לא ברור תמיד מקורם, שכן הם בדרך כלל העתקות. מסקנתו הייתה שתורת הקבלה צריך ללמוד בזהירות ובעזרת ביאור מתאים כדי שלא להיכשל בטעות כלשהי. כל משגה קל, אמר, עלול לגרום לנזק רב. וכך ציטט ראש הישיבה בהקשר לזה את דבריו של רבי ישמעאל במסכת סוטה, דף כ', עמוד א', אל רבי מאיר. רבי מאיר הציג את עצמו לפני רבי ישמעאל כלבלר, כלומר סופר סתם. אמר לו רבי ישמעאל בני הוי זהיר שמלאכתך מלאכת שמיים היא, שמא תחסיר אות אחת או תיתר אות אחת נמצאת אתה מחריב את כל העולם כולו. כאשר ציטט מאמר זה התכוון אהרון יעקב להצביע על החומרה שישנה באפשרות של טעות גדולה ומזיקה באם אין לומדים תורה זו בגישה מתאימה. מכל הסיבות האלה אמר אני חושש לגשת לשיטה הזו של האר"י ז"ל, שכן אני פוחד שמא אכשל בטעות חלילה. רבי ברוך מוואיזין הגיע למסקנה שראש הישיבה הצעיר אהרון יעקב המסתורי, חברו לשיעור המיוחד איננו מתנגד לקבלה. אמנם ידיעותיו

05:32 בשיטת הקבלה של האר"י ז"ל שעליה הייתה מבוססת דרך החסידות של העתיד היו מועטות, אבל הסיבה לכך הייתה כפי שהוא הסביר בעצמו, משום שכדי להכיר ביסודיות את שיטת האר"י הקדוש יש צורך להכנה מוקדמת מתאימה, וזה דבר שהוא אהרון יעקב לא ראה את עצמו ראוי לכך. מצד שני, הייתה לו לאהרון יעקב ידיעה נרחבת בשיטות המקובלים שקדמו לאר"י ז"ל, ובמיוחד אלה שהיו עליהם פירושים ושהיו ברורים לגמרי. לרבי ברוך הייתה קורת רוח מרובה, שכן התברר סופית שאהרון יעקב אינו מתנגד לתורת הקבלה. רבי ברוך החליט עכשיו לקיים עם האורח שיחה מפורטת על הנסתרים, על תלמידיהם, על שליחם של רבי יואל הבעל שם מזאמושטש של ממלא מקומו רבי אדם בעל שם מרופשיץ, ובכך ביקש לברר אם האורח מחזיק עם הנסתרים או שהוא מתנגד להם. בנוסף לכך חשב לעצמו רבי ברוך שאם יהיה צורך לאור שיחת הבירור הזו, הוא יסביר לאהרון יעקב את עניינם וחשיבותם של הנסתרים והתפקיד שהם ממלאים. הוא גם התכוון לשכנע את אהרון יעקב לבקר את רבי אדם בעל שם מנהיגם של הנסתרים, כדי לוודא שהוא לא טועה בשיקוליו. שוחח רבי ברוך מוואיזין עם רבי מנשה ישראל, מנהל הישיבה. עלה כפי שהתברר, הייתה לו כבר דעה טובה על ראש הישיבה הצעיר. הוא השתכנע שנוסף על היותו למדן גדול, הוא גם מצוין במידות טובות. לדעתו של מנשה ישראל עמד אהרון יעקב בדרגה גבוהה של שלמות. לכן רבי ברוך מוואיזין לא היסס והציג שאלה לראש הישיבה הצעיר על דעתו, על הצדיקים הנסתרים ועל שיטתם. נושא שפילג אז את העם היהודי לשניים. אהרון יעקב לא חשב הרבה והשיב, דע לך שלוש שנים ערכתי גלות ונדדתי בעולם. כך השיב אהרון יעקב לשאלה שלוש

08:15 שנים ערכתי גלות ונדדתי בעולם ובמשך הזמן נוכחתי לדעת שהנסתרים עושים עבודה גדולה המביאה תועלת רבה לכלל ישראל. נו, רבי ברוך מוואיזין רווה נחת. כל החשדות התגלו כבלתי מוצדקים. תוך כדי השיחה שמע רבי ברוך לראשונה מפי אהרון יעקב פרטים על עצמו. הוא סיפר שלפני ארבע שנים החליט להיפרד מאשתו וילדיו למשך חמש שנים. תוכניתו הייתה לעבור שלוש שנים נדודי גלות ושנתיים נוספות לשבת וללמוד במקום כלשהו בשקידה גדולה. שלוש שנות הגלות הסתיימו כאשר הגיע לאחוזתו של רבי ברוך. כאן באחוזה ראה לאחר שהכיר את ראש הישיבה ואת התלמידים, שזהו המקום המתאים לבלות בו את השנתיים בלימוד תורה בשקידה, ומשום כך הסכים להישאר כאן כראש ישיבה. בהזדמנות הזו סיפר אהרון יעקב לברוך מחוויותיו בתקופת גלותו. בעיירה הראשונה אליה הגיע עם תחילת גלותו, נפגש עם עוד חמישה נודדים שערכו גלות ויחד חברו לנדידה משותפת. שניים מהם התגלו כלמדנים והוא דיבר איתם בדברי תורה. שלושת האחרים לא גילו דבר על עצמם. הם הציגו את עצמם כיהודים פשוטים, ובכל מקום שהגיעו אליו התחברו השלושה עם אנשים המוניים בלבד. ואז המשיך בנדודיו ונפגש באנשים נוספים שערכו גלות, ביניהם גאונים וצדיקים גדולים. היו ביניהם כאלו שקיבלו על עצמם סיגופים שונים. בין השאר היו בין הנודדים האלה גם אנשים פשוטים ועמי הארץ. סיפורים רבים שמע אהרון יעקב על הצדיקים הנסתרים, אבל משום מה לא ראה אותם במו עיניו, אלא אם כן הצליחו להסתתר גם ממנו. וכך עברה עליו תקופה מסוימת. אהרון יעקב המשיך וסיפר שבין נדודיו על פני ערים ועיירות העדיף תמיד להתאכסן בכל מקום בבית הכנסת של הקברנים. הוא נהג כך בכוונה. בתי כנסת אלה עמדו בקצה העיר, סמוך לבית העלמין. בקושי התקיימו שם מניינים

10:46 לתפילה. היה זה מקום אידיאלי להתאכסן רחוק מעין רואים ולעסוק בלימוד התורה ללא הפסק, מבלי לחשוש מלהיתפס בכף. רבי ברוך שאל את אהרון יעקב למה לא לן בבתי הכנסת האורחים ואכסניות הקדש שהוקמו דווקא בשביל עוברי אורח בכל עיר ועיירה של יהודים. אמר אהרון יעקב שבמקומות אלה מעניקים יחס מיוחד לאורחים למדנים, והוא חשש שמא יבחינו בעובדת היותו למדן ויעניקו לו יחס מיוחד. בהמשיכו את דבריו סיפר את הסיפור הבא על היכרותו הראשונה עם פעולות הצדיקים הנסתרים. פעם אחת הגיע לאחוזה ליד העיירה שווינציאן, לא רחוק מווילנה. אחוזה זו הוחזקה בחכירה על ידי יהודי נכבד ועשיר משווינציאן בשם רבי צדוק יחיאל, שגם קבע בה באחוזה את ביתו. צדוק יחיאל בנה באחוזה בית מדרש ושם בתוכו תלמידי חכמים שישבו על לימוד התורה ועל עבודת השם והוחזקו על ידו בכל צורכיהם. צדוק יחיאל היה גם בעל צדקה ומכניס אורחים גדול ושמו נודע לתהילה בכל הסביבה כולה, אלא שעד כמה שאהב צדוק יחיאל אורחים, תלמידי חכמים ועניים עוברי אורח, כך הוא שנא מגידים ומוכיחים בשער שהיו עוברים בערים ועיירות ושופכים אש וגפרית על ראש היהודים השומעים. כל אימת שנראה באחוזתו מן דרשן שכזה וביקש לעלות על הבימה ולהשמיע את דרשתו, היה נחפז רבי צדוק יחיאל להעניק לו נדבה הגונה ולשלוח אותו לדרכו. באחוזתו של צדוק יחיאל גרו מספר יהודים גדול וגם נזדמנו אליה תכופות יהודים מן הכפרים הסמוכים. כולם השתוקקו לשמוע דרשה של מגיד. הם ניגשו מדי פעם לרבי צדוק יחיאל וביקשו ממנו שלא לגרש את הדרשנים. למה שלא ישמעו אנשים פשוטים כמונו דברי תורה או משל יפה מפי מגיד? תמהו. צדוק יחיאל התרגז. למה לכם הדרשות הטיפשיות של המגידים? אם לדברי תורה

13:19 אתם צמאים ואתם לא מסוגלים לעיין באיזה ספר בעצמכם, תיגשו אל כל אחד מתלמידי החכמים בבית המדרש ובקשו ממנו שילמד אתכם ככל שליבכם חפץ. ואכן צדוק יחיאל הקדים רפואה למכה ודאג שהתלמידי חכמים ייענו לכל בקשה של יהודי פשוט וילמדו על חשבונו כל שיעור תורה שירצו בו. בנוסף לכך ביקש מהם שילמדו את הילדים ובני הנוער תמורת תשלום מצידו. הוא עוד ביקש מתלמידי החכמים שאם הם יגלו נער כשרוני ובעל אפשרות להצלחה בלימודים, ישלחו אותו לישיבה על חשבונו של צדוק יחיאל. מספר אהרון יעקב, כשהגעתי לאחוזתו של צדוק יחיאל ונוכחתי בשנאתו המוזרה והבלתי מובנת של בעל האחוזה לדרשנים ולמגידים, התפלאתי מאוד. בתחילה אף נחשדתי גם אני בעצמי שאני אינני איזה מגיד, וכבר הוצע לי לקבל מענק ולעזוב את המקום, אבל הצהרתי שאני לא מגיד ואז הרפו ממני והניחו לי לנפשי. אבל הייתי סקרן לדעת איך זה שיהודי בעל צדקה ובעל מידות טובות כצדוק יחיאל יהיה חדור שנאה כל כך עזה לדרשנים ולמוכיחים. חקרתי את העניין והתברר לי סיפור מאוד מעניין. צדוק יחיאל היה בתחילה עם הארץ גדול. הוא הצליח לקבל לעצמו רכוש גדול, אבל מטענו הרוחני היה דל. אפילו לקרוא כראוי לא הצליח ולא הצליח להבחין למשל בין ב' לבין כ' או בין ד' לבין ר', והתפילה שלו יצאה אפוא מפיו שבורה ורצוצה ועקומה, עד שכל העומדים לידו לא יכלו להתאפק מלצחוק. הוא גם לא היה זהיר במיוחד במצוות פשוט מחוסר ידיעה. חוסר הידיעה שלו נבע גם מכך שתמיד סחר עם פריצים ולמד הרבה ממעשיהם. כל עשרו הגדול בא לו מן הסחר עם הפריצים. אבל למרות בורותו וקלות ראשו של צדוק יחיאל היה טוב לב וניחן ביד רחבה ונתן צדקה

15:37 במידה גדולה. פעם אחת הגיע לשווינציין דרשן מן הסוג שהיה מוכר ונפוץ בימים ההם, וצדוק יחיאל היה בין המאזינים לדרשת התוכחה של אותו דרשן. הדרשן הזה השמיע דרשתו כדרך הדרשנים של אז, הוא יסר את האנשים, תיאר בצבעים קודרים את הגיהינום המצפה לחוטאים עם כל עונשיו החמורים. מנה מיוחדת הייתה בפיו עבור עמי הארץ, ובמיוחד על שאינם מעניקים את הכבוד הראוי לדעתו לתלמידי חכמים. לעמי הארץ האלה, אמר, צפוי עונש קשה במיוחד בעולם האמת. הדרשה הזאת פגעה קשות בצדוק יחיאל. טוב הלב, אמנם אדם פשוט. אם כך, על פני הדברים חשב צדוק יחיאל לעצמו, אין שום תועלת בדברים הטובים שאני אעשה-- שאני עושה. גורלה של אדם כמוני בעולם הבא כבר נחתם, שכן בגלל בורותי לא אוכל להציל את עצמי. מכאן הגיע צדוק יחיאל למסקנה פשוטה אם העולם הבא שלו אבוד, מוטב שייהנה לפחות מן העולם הזה. מן היום שבו שמע צדוק יחיאל את דרשת התוכחה השתנה לגמרי. הוא התחיל להתפקר. הוא עזב את דרך התורה והמצוות והתחיל לנהל חיי הוללות. כאשר היה במגע מתמיד בגלל עסקי מסחרו עם פריצים וגויים עשירים אחרים, היו לו אפשרויות רבות לבלות את זמנו באורח חיים דומה לשל הפריצים. גם הנהגת ביתו השתנתה לגמרי. הבית הפך למקום של הוללות ובילויים בנוסח של גויים, שהיו כוללים שתייה לשכרה, משחקי קלפים. צדוק יחיאל התחבר מעכשיו רק לריקים ופוחזים שהפכו להיות לוויים למשתה. אמנם בדבר אחד לא חל אצלו שינוי. עדיין היה טוב לב כפי שהיה והמשיך לחלק צדקה ביד רחבה, ויחד עם כך עושרו הלך וגדל מיום ליום. ייתכן והיה ממשיך לחיות כך את חייו עד סופם, אבל צער כבד העיק על ליבו ועל לב אשתו. לא נולדו

18:02 להם ילדים. שאיפה עזה כיננה בנפשם להיפקד בילדים. "לשם מה לנו כל רכושנו?" הייתה מתאוננת אשתו, "אם אין לנו אפילו למי להשאיר אותו?" והנה מגיע לשווינציין אורח. מראהו לא משך כל תשומת לב. מצידו גם כן עשה את הכול שאיש לא יתייחס אליו בדרך כלשהי. אמנם מי שמזדמן לו לשוחח איתו ראה שאין הוא אדם רגיל. צדוק יחיאל התחיל להתעניין באורח. לא ברור אם היה זה כתוצאה מפעולות מכוונות מצד האורח או ללא הפעולות. האורח הרשים מאוד את צדוק יחיאל, גם בהתנהגותו וגם בדיבוריו. יחס הידידות בין השניים הלך והתהדק. האורח לא דיבר אל צדוק יחיאל כאל הולל ופוחז או כאל עם הארץ שעליו אמר אותו דרשן בשעתו שאין לו חלק לעולם הבא. הוא דיבר אליו כאל בעל דרגות נעלות, לפחות בגלל נתינת הצדקה שלו. "הצדקה הוא עניין גדול", הסביר האורח לצדוק יחיאל, "ובכלל ביהדות תופסים מעשים טובים מקום נכבד יותר מלימוד תורה לבד. וכבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה: לא המדרש עיקר, אלא המעשה". האורח הסביר יפה לצדוק יחיאל את משמעותו של המאמר וגם את חשיבותה של האמונה הטהורה, שבזכותה, כך הסביר, נגאלו אבותינו ממצרים. דברים אלה, המנוגדים לגמרי לדברים ששמע בשעתם מן הדרשן, חדרו עמוק לליבו של צדוק יחיאל. הוא התחיל לכבד מאוד את האורח והעמיד לרשותו דירה בשכנותו כדי שיהיה קרוב אליו. ואכן, מאז כמעט לא זזה ידו של צדוק יחיאל מידו של האורח ואת דבריו שתה בשמחה.