פרק : 97 יהודים בעיירה הרקי- שלמה געצל ובנו חיים שמואל

00:01 אנחנו זוכרים שבאחד הסיפורים הקודמים שמענו שהבעל שם טוב הטיל על אחד מחסידיו קוראים לו אברהם מנדל שליחות לקרב לחסידות יהודי בשם חיים שמואל שגר בכפר סמוך לעיירה הרקי. עכשיו אנחנו נשמע את הסיפור על חיים שמואל עצמו ועל אבא שלו, שזה סיפור לא פחות מעניין, תולדותיהם ומה שבסופו של דבר קרה איתם. וזה סיפור שברוך הצעיר שומע מיצחק שאול שמספר לו על תולדות החסידות בהרקי. סיפור שהשאיר רושם רב על ברוך היה המעשה בגעצל שלמה מה-- מהרקי ובנו חיים שמואל. באמצעות סיפור זה אותו סיפר יצחק שאול, חתנו של הנפח מדובורמיסל[?] לברוך, קירב אותו יותר להכרת החסידים הראשונים, תלמידיו של רבי ישראל בעל שם טוב מן התקופה שהחסידות עדיין הייתה עניין ליחידי סגולה. בשביל ברוך היה הכל חדש. העיירה הרקי, עיירת מוצאו של יצחק שאול התגלתה לפניו כמרכז חשאי של חסידות שבו נמצאים צדיקים נסתרים העומדים בקשר הדוק עם הבעל שם טוב במיז'בוז' ומבצעים את כל הוראותיו ושליחויותיו. מהסיפור הזה על געצל שלמה וחיים שמואל בנו גם למד ברוך שאנשים פשוטים עשויים להיות צדיקים גדולים וגם למדנים נסתרים. געצל שלמה היה ידוע בהרקי כעני המחזר על הפתחים. נוסף לכך הוא היה ידוע כעם הארץ וחסר דעה שמעולם לא החליף מילה עם אף אחד. גם למעשה אף אחד לא היה מעוניין לשמוע משהו ממנו. בכלל לא היה ידוע אם געצל שלמה יודע צורה של אות עברית. מפעם לפעם היה נראה געצל שלמה בבית המדרש, אבל לא היה ברור אם הוא מסוגל להתפלל. כל מה שנשמע ממנו היה הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". ההכרזה הזו הייתה יוצאת מפיו בלי כל קשר אל מה שאמרו לו או אל מה שהוא

02:58 אמר לזולת. כאשר נתנו לו נדבה היה משיב בפסוק שמע ישראל. כאשר מישהו סירב לתת לו נדבה, שוב הגיב בפסוק שמע ישראל, וכך בכל הזדמנות. היה נראה שאלו המילים היחידות שהוא יודע לבטא. לאותו געצל שלמה היה בן יחיד ושמו חיים שמואל. אשתו ובנו חיו בדחקות איומה. ברוב ימות השנה לא היה געצל שלמה בביתו, כי אם נדד על פני ערים ועיירות. אף אחד לא ידע מה הוא מביא לאשתו לילדו בשובו הביתה מנדודיו. למעשה, אף אחד לא התעניין בזה. געצל שלמה לא שלח מעולם את חיים שמואל לחיידר ללימוד, וגם אף אחד בעיירה לא שם לב אליו. כאשר הגיע חיים שמואל לגיל מצוות, ריחם עליו אחד ממלמדי העיירה ולימד אותו להניח תפילין ולברך עליהן. כאשר מלאו לחיים שמואל ארבע עשרה שנים, יצא לנדוד על פני עיירות וכפרים.

04:15 אמנם עיסוקו לא היה כמו אביו באיסוף תרומות, כי אם בעבודות שונות, מפרכות וקשות, וזאת כדי להתפרנס. פה ושם השכיר עצמו כרועה, פה ושם השכיר עצמו כעוזר לגנן או לרפתן, וכך עברו עליו עשר שנים. חיים שמואל היה כבר בן עשרים וארבע, טרם הגיע לכל תכלית שהיא בחייו. פרנסתו הייתה עדיין על מרעה בהמות בקיץ ועבודות פרך אחרות בחורף. חיים שמואל גדל להיות טיפוס מרשים, גבוה, רחב, בריא. יחד עם זאת, בור ועם הארץ שבקושי ידע לקרוא מילה עברית. אמנם בליבו היה יהודי חם. היה לו צער גדול על מיעוט ידיעותיו בתורה ובמצוות, מכיוון שהיה מצוי לעיתים קרובות בין גויים, התנסה בניסיונות גדולים בענייני יהדות ועמד בהם תמיד בהצלחה. בהיותו של חיים שמואל שרוי בפחד מתמיד שמא ייכשל חלילה במשהו בגלל שלא יודע שום דבר, היה מרבה לצום ימים שלמים כשהוא אומר ללא הרף פסוקי חומש ותהילים. סוף סוף, כשהגיע לגיל שלושים בערך, התחתן חיים שמואל עם בתו של יהודי כפרי ועבר לגור בבית חותנו, כשהוא ממשיך לחפש עבודות קשות כדי להרוויח לחם בשבילו ובשביל אשתו. ובינתיים המשיך אביו, געצל שלמה לחזר על הפתחים ולהכריז שמע ישראל. אף אחד לא ידע אם הוא התעניין אי פעם בגורלו של בנו ואם בכלל ידעו עליו היכן הוא נמצא. כאשר הגיע געצל שלמה לזקנה מופלגת ובגלל כך לא יכול היה לכתת את רגליו, נשאר בביתו בהרקי והיה רתוק למיטתו. יום אחד שלח לקרוא לאחד הקברנים של העיירה ואמר לו, "הואל נא למסור לגבאי החברה קדישא את בקשתי האחרונה, לקבור אותי בין היהודים הפשוטים והעניים. אבל אני מבקש לפתוח בשורה חדשה של קברים כשקברי יהיה בראשית השורה". לאחר מכן הצביע געצל שלמה

07:09 על תרמילו, שהיה מונח ליד המיטה ואמר, "קח נא את התרמיל ודאג שיושם בקברי יחד עם גופי. כיוון שאין לי דמי קבורה, דאגתי להקטין את טורח פני החברה קדישא והכנתי כאן חבית של מים לטהרה ובד לתכריכים". הקברן, שהיה בעצמו יהודי פשוט, התייחס בזלזול לדבריו של געצל שלמה, אם כי היה מופתע ותמה על כך שגעצל שלמה נחל לפתע בכושר דיבור והתחיל להשמיע דברים מלבד שמע ישראל. הוא לקח את התרמיל ומיהר אל גבאי החברה קדישא ומסר לו את בקשת הנוטה למות. "מה שאדם מסוגל לבקש", הוסיף בלעג, "לשלוח איתו תרמיל אל העולם העליון?" "האם התרמיל ריק?" שאל הגבאי. הקברן הכניס ידו אל התרמיל והוציא משם חבילת ניירות. "כנראה זה חיבור של געצל שלמה", בנימת לעג. הגבאי לקח מן הקברן את התרמיל והכתבים ושלח אותו חזרה אל הגוסס כדי שמישהו יהיה איתו בעת יציאת נשמה ויאמר איתו וידוי. הוא עצמו מיהר עם הכתבים אל רבי נחמן יצחק רבה של הרקי. לאחר שבדקו התברר שהכתבים מכילים את כל חשבונות הכספים שאסף געצל שלמה במשך ימי חייו, יחד עם פירוט יעדם המדויק. התגלה להם שמעולם לא לקח געצל שלמה אפילו פרוטה אחת לעצמו. כל הכספים שהוא אסף חולקו לנזקקים רבים שהתביישו לקבל צדקה וכל פרנסתם הייתה עליו. הרב נחמן יצחק והגבאי חשו ביראת כבוד לביתו של געצל שלמה. אמנם כשהגיעו לשם כבר מצאו אותו שהוא נפטר. הקברן סיפר להם בהתפעלות כי געצל שלמה, שאיש לא שמע ממנו מילה אחת במשך ימי חייו מלבד שמע ישראל אמר בעצמו ללא כל עזרה את הווידוי, את כל התפילות בכוונה רבה, ובסיימו נפח את נשמתו. לווייתו של געצל שלמה הייתה גדולה ונכבדה. רבי נחמן יצחק השמיע

09:42 הספד נרגש כשהוא מוסיף לשמו את התואר רב. עכשיו ידעו כל בהרקי כי רב געצל שלמה היה צדיק נסתר. בקשתו של געצל שלמה בדבר קביעת קברו בין העניים והפשוטים קוימה, אבל מיד התקדש הקבר בעיניי ההמונים. הרב רבי נחמן יצחק שלח אדם לחפש את בנו של געצל שלמה כדי שיאמר קדיש. הגאון רבי נחמן יצחק, רבה של העיירה הרקי, הודיע שעד שימצאו את חיים שמואל הוא רוצה לזכות במצווה ולומר קדיש לעילוי נשמת הצדיק הנסתר רב געצל שלמה. אחרי מאמצים רבים אותר מקום מגוריו של חיים שמואל בכפר נידח ורחוק. מאוחר יותר עבר חיים שמואל לגור בהרקי, אבל למרות ששמו של אביו היה מקודש בהרקי, לא ניתנה לו לחיים שמואל כל תשומת לב. מצבו של חיים שמואל בכלל היה שהוא היה עני מרוד וחסר לחם, אבל מעולם לא התאונן על מצבו. בנוסף על העוני, סבל הרבה מאשתו שהייתה אישה רעה, וכך המשיך חיים שמואל לחיות את חייו עד שקרה משהו שהביא בו שינוי. אברהם מנדל ועזריאל יוסף, שני ראשי החסידים הנסתרים, כפי שכבר סיפרנו את זה, ביקרו את הבעל שם טוב במז'בוז' וקיבלו ממנו הדרכות. והנה פעם אחת פנה הבעל שם טוב אל אברהם מנדל ואמר לו כאשר תחזור להרקי, תקרב את חיים שמואל לחסידות. למד אותו והדריכהו. יש לו לחיים שמואל נשמה גבוהה, והיא הנשמה, ירדה לעולם הזה בגלגול הנוכחי שהוא גלגולה השני, כדי לתקן את עניין הצדקה. הוא עמד בניסיונות רבים. עכשיו רצונו של הקדוש ברוך הוא שהתעשר. מובן שאברהם מנדל מילא את שליחות הבעל שם טוב. הוא עשה עם חיים שמואל שיחה ממושכת והציע לו ללמוד יחד, אמנם בחשאי. חיים שמואל היה ברקיע השביעי. לאט לאט

12:30 ובהדרגה נהיה ללמדן ולחבר בחבורה הנסתרת של חסידי הרקי. תוך כדי כך גם התחילה לזרוח לו שמש ההצלחה בתחום הגשמי והוא נהיה לאדם עשיר. תוך זמן מסוים התפרסם חיים שמואל כבעל צדקה גדול, בעל מידות טובות ולהפתעת הכל גם כלמדן, שכן באמצעות אברהם מנדל זכה חיים שמואל, שנקרא עכשיו בפי כל בשם רב חיים שמואל להיות לבקי וידען גדול באותיות הקטנות. יחד עם כל זאת, עדיין לא הייתה ידועה בהרקי העובדה שחיים שמואל הוא חסיד נסתר וחבר נכבד בקבוצת חסידי הרקי. חיים שמואל הספיק לבקר פעמים מספר אצל הבעל שם טוב במז'בוז' וזכה גם להערכה, אבל עדיין לא הגיעה העת להתגלות החסידות בהרקי. דבר זה כן הגיע בהזדמנות מאוחרת יותר עליה נספר עכשיו. התגלות החסידים הנסתרים בעיירה הרקי באה באופן בלתי צפוי ובגלל מאורע בהחלט מוזר שהתרחש כאשר גיבוריו היו הצרפתי, שמאוחר יותר היה ידוע בין יהודים בשם רב פסח הצרפתי ועוד אחד מבני המשפחה הנסיכותית רדזיוויל. הנסיך רדזיוויל היה בעליה של העיירה הרקי וכל סביבותיה. שמו של הנסיך היה בנדיקט. האחוזות שלו כללו יערות גדולים והרבה כפרים ועיירות. למרות שוויה העצום של האחוזות נראה בהם בנדיקט לעיתים נדירות בלבד, שכן את מרבית זמנו בילה בצרפת שבה גם גדל והתחנך. בצרפת התחבר משחר נעוריו עם אחד מבני גילו בשם פייר לואי. אין ספק או אולי יש ספק אם הנסיך ידע שפייר לואי הוא יהודי במוצאו. גם פייר לואי עצמו שכח מזה, שכן אביו, שהוא עצמו היה יהודי מתבולל, גידל אותו כגוי. פייר לואי למעשה היה צרפתי מושלם לפי מראהו, לפי אורח חייו וגם לפי הלך רוחו. אמנם בשביל הנסיך בנדיקט היה איש כרוחו, איש רעים נפלא להתרועע

15:30 מכיוון שידע כיצד לבלות וליהנות מן החיים. לאחר זמן נשא בנדיקט אישה ממשפחה רוסית אצילית שורשית, משפחת דמיטרוב, שהיו לה אחוזות גדולות בחלקים שונים של רוסיה וארמונות במוסקבה. לאחר נישואיו עבר בנדיקט לגור באחוזות משפחת אשתו ומכיוון שלא רצה להיפרד מחברו פייר לואי, הביא אותו ביחד איתו לרוסיה ולאט לאט הכניס אותו למעגל התרבות וההתנהגות הרוסית, וכדי לקשור אותו יותר לרוסיה חיתן בנדיקט את פייר לואי לבתו של אחד ממנהלי אחוזות בנדיקט ופייר לואי המשיכו ללא הפרעה באורח חייהם העליז. הם היו מבלים יחדיו במוסקבה ומקיימים תקופות מסעי תענוגות והוללות בצרפת ובמדינות אחרות, וכך בילו את זמנם כדרך הפריצים.