פרק 83 : זבולון בנימין עולה לגדולה, ברוך שומע לראשונה על תורת החסידות

00:01 אנו ממשיכים עם זבולון בנימין, פושט הנבלות הפשוט שהציל את העיר ואת כל סביבתה מהמגפה, והרב שיבח אותו מאוד. העובדה שהרב שיבח כל כך את זבולון בנימין הרשימה מאוד את רוב השומעים. אמנם היו כאלה שקינאו בגלל זה בזבולון בנימין והתחילו להתקלס בו ולהשמיע עליו דברי לעג. אחד מהם התבדח כי עכשיו יש להלביש את זבולון בנימין איצטלה דרבנן ולהכתיר אותו כבעל שם. אדם אחר אמר שהרב טעה בהשמיעו דברי שבח כאלה על פושט הנבלות, שכן לדעתו כל הצלחתו בעצירת המגפה באה לו ממכשף שלימד אותו את סודותיהם של צמחים שונים היכולים לעצור את החולי הזה. יחד עם זאת, למרות הדברים האלה, התחילו מרבית תושבי דוברמיסל להתייחס בכבוד רב לזבולון בנימין. היו גם כאלה שרבו עם אלה שלעגו לזבולון בנימין. הדבר הגיע לידי כך שהרב הזמין אליו את המלעיגים והזהיר אותם להימנע מכך, שכן זבולון בנימין עומד בדרגה גבוהה ביותר. מובן שר' אליעזר ראובן הנפח וחתנו יצחק שאול היו שבעי רצון במיוחד על עלייתו לגדולה של זבולון בנימין. במשך כל התקופה שבה התרחשו הדברים האלה, שהה זבולון בנימין בכפרי הסביבה בהם עדיין השתוללה המגפה. לאחר שהסתיימה עבודתו בעניין הזה, בן יהודי דוברמיסל יצא אל הכפרים כדי להציל גם את ילדי הגויים ובהמותיהם, ורק ביום שישי אחרי הצוהריים חזר לביתו ומיהר מיד לבית המרחץ. בהיכנסו לבית המרחץ, שהיה אפוף אדים כך שאיש אינו מצליח להבחין ברעהו, שמע אנשים מדברים אודותיו. השיחה התנהלה בלי הפרעה משום שלא הבחינו בנוכחותו, ומכל זה נוכח זבולון בנימין לדעת שהרב שיבח אותו מאוד בדרשתו, ושמרבית התושבים מעריכים אותו מאוד, והדברים הללו הכאיבו מאוד לזבולון בנימין. הוא לא היה יכול לסבול את דברי השבח, ולכן הזדרז להתלבש

02:49 ורץ הביתה. הוא נכנס אל אליעזר ראובן הנפח והתחיל לבכות. "אנשים מקנאים בי מעתה", אמר בבכי. "ונוסף לכך שמעתי פעם שאנשים הזוכים לכבוד מנוכים מחלקם בעולם הבא, ואני אינני חפץ להפסיד בגלל זה את זכויותיי המרובות." הוא שאל את דעתו של אליעזר ראובן, אולי הוא יעקור את דירתו מכאן ויעבור לגור במקום אחר שלא מכירים אותו. הנפח ניסה להרגיע אותו ולנחם אותו שאין לו ממה לחשוש. לאחר שיחה ממושכת הלכו שניהם לעיירה לקבלת שבת, ובדרכם שוחחו על נפלאותיו של בורא העולם, בכך שישנם מצד אחד צמחים שבכוחם לרפא, ומצד שני צמחים המביאים, לא עלינו, מחלות. בעניין הזה, אומר זבולון בנימין, ישנו פלא עצום, שכן הבהמות יש להן תחושה המאפשרת להן לבחור בעצמן את הצמחים הטובים להן ולפסוח על צמחים אחרים. רק במקרים נדירים ביותר משתמשת הבהמה בצמחים שמביאים מחלה, אלא שגם אז ניתן להתגבר על המחלה באמצעות ההחלטה בצמחים המתאימים האחרים. זבולון בנימין ניסה לבטל את חשיבות העובדה שהוא הצליח באמצעות צמחים שונים להתגבר על המגפה. מבחינתו לא היה זה אלא תוצאה מן הרפואה שהקדים הקדוש ברוך הוא למכה. חלקו שלו היה מועט מאוד. הוא רק התבטא בזה שהוא כיוון את המידה והזמן המתאימים לניצול תכונות המרפא שבצמחים האלה. כמו תמיד, הגיע אליעזר ראובן אל בית הכנסת מן הראשונים. כך נהג שנים רבות. היה לו מנהג משנים רבות להביא בערב שבת לבית הכנסת את הפרוטות שהוא ואשתו אספו במשך השבוע לצורך צדקה כשהן עטופות במטפחת. ומן היום הראשון לנישואיהם נהגו שניהם מדי בוקר ומדי ערב להפריש פרוטות מכספם לצדקה. כאשר נולד אצלם ילדם הראשון, עשו כך גם בשבילו וכך גם בשביל כל הילדים שנולדו להם אחר

05:19 כך. בנוסף לזה נהגו לאחר כל ארוחה להפריש לצדקה כסף בשווי ארוחה כזאת לאורח. כל הפרוטות הללו שהצטברו במשך השבוע נשמרו אצל אשת הנפח. ביום שישי לפנות ערב, כאשר אליעזר ראובן הלך אל בית הכנסת, לקח איתו את הכסף שהצטבר ובאין רואים היה משלשל אותו לקופת הצדקה של הקהילה כמתן בסתר. באותו ערב שבת, כאשר הגיעו אליעזר ראובן וזבולון בנימין לבית הכנסת, פגשו את נכדו בן האחת עשרה של השמש כשהוא מנקה את בית הכנסת. התברר להם שהשמש שבר את רגלו ושלח את נכדו לבצע במקומו את עבודות בית הכנסת. אליעזר ראובן וזבולון בנימין הזדרזו לעשות את כל המלאכות הדרושות להכנת בית הכנסת לכבוד שבת קודש. אליעזר ראובן גם לא שכח להחליף את פרוכת החול בפרוכת המיוחדת לשבת, כפי שנהג עשרות שנים, כיוון ששמע פעם ממקובל אחד שהדבר הזה מהווה סגולה לשלום בית ולאריכות ימים של הילדים. זבולון בנימין מילא את הכיור מים, הדליק נרות בעמוד התפילה ובמנורות התלויות ובינתיים התאסף כל הציבור והתחילו בתפילת המנחה. זבולון בנימין תפס את מקומו הקבוע מאחורי הבימה. כאשר הסתיימו התפילות המשיך זבולון בנימין לעמוד כשפניו אל הקיר ועסק באמירת פרקי תהילים אותם הורה לו יצחק שאול לומר אחרי כל תפילה. "שבת טובה רב זבולון בנימין" שמע לפתע פושט הנבלות קול מאחורי גבו. הוא הסב את פניו ותדהמה אחזה אותו. רבה של דוברמיסל הוא אשר עמד מולו כשהוא מושיט לו את ידו וחוזר ואומר שלום עליכם רב זבולון בנימין. זבולון בנימין פרץ בבכי. לראשונה בחייו ניתן לו כבוד כזה, ולראשונה שמע את התואר רב מוצמד לשמו. "רבי", אמר בקול בוכים. "האם לא ינכו לי עבור כבוד זה מחלקי לעולם הבא?" "אל

07:59 תדאג", השיב לו הרב, שהוא נרגש. "רק הרודפים אחרי כבוד מפסידים על ידי על ידי כך מחלקם לעולם הבא. אבל לך מגיע הכבוד וחלקיך בעולם הבא לא ייגרע בגלל מייד התפשטה על פני בית הכנסת הידיעה שהרב ניגש לזבולון בנימין ואיחל לו שבת שלום כשהוא מוסיף לו את התואר רב. תוך זמן קצר נודע הדבר בכל דוברומיסל והעיר רעשה מן הסיפור המפתיע. זבולון בנימין הפך לפתע לאדם נכבד בעיני יהודי דוברומיסל. רבים אף החלו לקרוא לו בשם רב זבולון בנימין, משום שהרב בכבודו ובעצמו הכתיר אותו בתור רב. לזבולון בנימין עצמו לא הביא הדבר כל גאווה, והוא נשאר אותו יהודי פשוט כפי שהיה בתחילה. ואדרבה, הדבר גרם לו צער רב. רק יצחק שאול, חתנו של הנפח, נהנה מאוד מהתפתחות זו. דבר נוסף שגרם נחת רוח מרובה ליצחק שאול הייתה הידיעה שקיבל מהרב אביו רבי ניסן, שהוא הצליח למצוא חתן לדינה, בתו היחידה של זבולון בנימין. היה זה בחור ישיבה, בן תורה מופלג בשם ירמיהו, שהיה יתום. בהתאם למכתבו של רבי ניסן, הוא כבר שוחח עם ירמיהו על ההצעה ויש להמתין מספר חודשים עד שיוכל להגיע לדוברומיסל כדי להתראות עם הבת. כאשר הודיע יצחק שאול על כך לזבולון בנימין, התמלא שמחה. סוף סוף הוא חש עצמו כשווה בין שווים. הוא עתיד לזכות לחתן בן תורה. כעבור זמן קצר שלח זבולון בנימין מרכבה להרב כדי להביא את ירמיהו החתן המוצע, והוא מצא חן הן בעיני זבולון בנימין והן בעיני בתו. גם ירמיהו הסכים להצעת השידוך ומיד נכתבו התנאים ונקבע יום החתונה. זבולון בנימין היה שבע רצון מאוד מן השידוך, והוא נתן לירמיהו כסף לכלכלתו והלבשתו עד לחתונה. אחרי הנישואין, אין צורך לומר,

10:35 לא היה לירמיהו כלל מה לדאוג. זבולון בנימין הבטיח לו מזונות ואחזקה מלאה על שולחנו לאורך ימים. זבולון בנימין התגאה מאוד בחתנו המיועד. יצחק שאול הבטיח לו נאמנה שירמיהו הוא בן תורה מופלג באמת, וזאת לאחר ששוחח איתו ארוכות בדברי תורה, וגם הביא אותו אל רבה של דוברומיסל כדי שיתהה על קנקנו. יצחק שאול היה מעוניין באמת להיות בטוח שזבולון בנימין יזכה לחתן למדן. ברוך הצעיר, כפי שאנו זוכרים, עקב אחרי התנהגותו זו של יצחק שאול. הדבר הרשים אותו עמוקות. ברוך היה מעוניין להכיר בצורה מעמיקה יותר את דרכו של יצחק שאול בתורה ובעבודת השם. היה ברור לו בהחלט שיצחק שאול צועד בדרך שהיא שונה לחלוטין מן הדרך שצעדו בה אחרים. עד אז סבר ברוך כמו רבים אחרים, שלימוד התורה הוא העיקר, אבל מיצחק שאול למד באופן מעשי שלא המדרש עיקר, אלא המעשה. איך הגיע יצחק שאול לידי כך? ברוך הרגיש משיכה לדרך זו, אבל לא ידע אז שלאמיתו של דבר דרך זו מייצגת שיטה חדשה, שיטת החסידות. בתחילה לא היה יצחק שאול גלוי לב עם ברוך, עד כדי כך שיספר לו שאביו רבי ניסן שייך לכת החסידים שהחלה אז לפעול. הוא חינך גם אותו, את יצחק שאול ברוח החסידות. אבל ככל שהקשרים ביניהם הלכו וההתהדקו, כך גבר גילוי הלב שלו והוא התחיל לגלות לברוך על תורת החסידות וגם את פרטי השתלשלות המאורעות שהביאו את אביו להתקרב לדרך זו. וכך זה היה. רבי ניסן, אביו של יצחק שאול, היה יליד העיר בוברויסק כאשר היה בן שש עשרה שנה היה מן התלמידים המצוינים ביותר בישיבתו של רבי שלום צבי שהתקיימה בבוברויסק באותו זמן. מאוחר יותר גלה למקום תורה אל ישיבתו של

13:14 רבי יחיאל באלוסק[?], ושם למד ארבע שנים בשקידה גדולה, ומשם עבר לעיר מינסק, וזאת כדי ללמוד בישיבתו של הגאון מפוזנה. לישיבה זו התקבלו רק למדנים מצוינים, ומאוחר יותר שידך אותו ראש הישיבה עם בתו של חוכר כפרי מיישוב לא רחוק ממינסק. ואז שתיים עשרה שנים ישב רבי ניסן בבית חותנו הכפרי ועסק בתורה ובעבודה. לאחר מכן חלתה רעייתו ונפטרה. רבי ניסן חזר למינסק, שם כבר תפס רבי יחיאל את מקומו של הגאון מפוזנה, הן כראש בית דין והן כראש ישיבה, ורבי יחיאל קירב מאוד את האברך הצעיר. עוד כאשר שהה רבי ניסן במינסק בפעם הראשונה נודע לו על קיומה של קבוצה קטנה של למדנים העוסקים בלימוד תורת הקבלה. לאחר מאמצים מרובים הצליח להתקבל לחברה זו. רבי יחיאל היה רבה של חברה זו, ובתורת הקבלה שלימד לפני בני החבורה תפס מקום נכבד עניין הגלגולים. לפי שיטתו של רבי יחיאל באו בגלגולים בדורותינו נשמותיהם של כל הקדושים מכל הדורות הכתובים בתנך ובתלמוד ובזוהר החל מאדם הראשון, האבות, האימהות, הנביאים. באופן כזה מתבטאת ההמשכיות של דורנו לדורות הקודמים. בני החבורה האמינו שרבי יחיאל ניחן ברוח הקודש וזוכה לגילוי אליהו הנביא, ובדרך זו ידועים לו כל פרטי גלגולי הנשמות. למרות שבתקנות החברה נאמר שמתקבלים אליה רק חברים נשואים, התקבל רבי ניסן, שהיה אז עדיין רק בחור רווק לחברה כיוצא מן הכלל לפי הוראתו של רבי יחיאל. כאשר התחתן רבי ניסן ועבר להתגורר ביישוב הכפרי אצל חותנו, חדל לעסוק בתורת הקבלה. לפי הוראת רבי יחיאל, שפקד עליו להימנע מלעסוק בקבלה בלי עזרת רב מדריך. מובן איפוא שכאשר חזר רבי ניסן כעבור שתיים עשרה שנה למינסק, התקבל שוב לחברת המקובלים וחזר שוב לעסוק בתורת הקבלה. במשך

15:51 בשתים עשרה השנים התפשטה החברה מאוד ונוספו אליה חברים רבים. כעבור שניים או שלושה חודשים נודע לרב ניסן כי בתוככי החברה עצמה מצויה חבורה מיוחדת שיש לה דרך משלה בעבודת הבורא. על פי מה ששמע אין בני חבורה פנימית זו מתמסרים כלל לקבלה, וגם אין הם עוסקים בסיגופים ובתעניות. מעיקרי הדרך הזו המיוחדת בעבודת השם הוא קיום המצוות בשמחה גדולה. לרב ניסן אף נודע כי חברי הקבוצה מאריכים בתפילה ולפני התפילה הם טובלים במקווה טהרה וכי כל דרכם בצניעות יתרה. הוא גם שמע כי רוב חברי הקבוצה האמורה עוסקים ביגיע כפיהם, וכי גם אלה מביניהם שאינם בעלי מלאכה פשטו את המעיל של הרבנות. הם לבושים בבגדים רגילים של בעלי מלאכה, וזאת כדי שיוכלו להתחבר עם אנשים פשוטים ובדרך זו לקרבם לתורה ולמעשים טובים. עוד שמע רב ניסן שיש מאלה היוצאים לערוך גלות ובסיבובם בין אנשי ההמון לבושים כאנשים פשוטים הם מעוררים את ההמון ומדריכים אותם לעבוד את השם ולשמור את תורתו. רב ניסן התעניין מאוד בחבורה הזו והתחיל להתחבר עם חבריה. כעבור זמן קצר זכה גם להתקבל לקבוצה הפנימית הזו והתחיל ללמוד את תורתה והדרכותיה. בהיותו כבר חבר הקבוצה, התברר לו שאין הקבוצה במינסק יחידה מסוג זה, וכי לאמיתו של דבר היא קשורה בשורה של חבורות רבות דומות הקשורות זו בזו. לרב ניסן אף התברר להפתעתו הרבה כי בראש חבורות אלה עומד צדיק גדול ובעל מופת בשם רבי אדם בעל שם. כעבור כחצי שנה היה הרב ניסן מעורה היטב בכל ענייני תורת החסידות במתכונתה הראשונית, היא תורתו של רבי אדם בעל שם, אשר רבי ישראל בעל שם טוב למד ממנו והוכתר לאחר מכן על ידו לממשיכו כמנהיג השיטה המחודשת ביהדות.