פרק 82 ,חלק א': אליעזר ראובן וזבולון בנימין

00:01 אנחנו מפנים את תשומת ליבנו כרגע לחתן השלישי של אליעזר ראובן הנפח, שכבר פגשנו אותו, יצחק שאול, וכרגע הוא הנושא של סיפורנו. לא בלב קל השלים אליעזר ראובן הנפח מדוברומיסל עם העובדה שחתנו השלישי, יצחק שאול, יהיה עוזרו בנפחייה. הוא, אליעזר ראובן, התגאה בלמדנותו של יצחק שאול וקיווה תמיד כי הוא יהיה לאישיות בעלת מעמד תורני גבוה, כמו שני החתנים הקודמים שהיו לראשי ישיבה. לא שעניין המלאכה ומעמד בעלי המלאכה היו נחותים בעיניו של אליעזר ראובן, אבל הייתה לו חיבה עזה לתורה ולתלמידי חכמים, ומאמצים מרובים הקדיש לחתן את שלושת בנותיו עם אברכים למדנים. הרבה כסף הוציא עליהם והחזיק אותם על כל צורכיהם, וגאווה רבה הייתה לו יחד עם עונג עילאי כשראה אותם יושבים ולומדים תורה. עכשיו לאחר ששני חתניו הגדולים כבר לא היו סמוכים על שולחנו, התמקדה נחת רוחו של אליעזר ראובן בחתנו השלישי שהיה סמוך על שולחנו ולמד תורה. אליעזר ראובן הרגיש עכשיו מועקה בנפשו. האם בשביל חתן בעל מלאכה היה עליו כל כך להתאמץ? את הרהורי ליבו אלה העלה לו אחת בשיחותיו עם דבורה אשתו ועם פשה, בתו, אשתו של יצחק שאול. דבורה הביעה את דעתה מנקודת מבט מעשית ואמרה לו "וכי אתה בעצמך אינך מהווה דוגמה של בעל מלאכה ובן תורה ביחד?" לבטיו של אליעזר ראובן נמשכו עד שהשתכנע סופית שחתנו השלישי נמנה על סוג מיוחד של למדנים, שונה מכל אלה שהכיר עד עכשיו, ובמיוחד משני חתניו הגדולים. השוני האמור התבטא גם בדרך התייחסותו של יצחק שאול אל זבולון בנימין, השכן שלהם, שהיה עם הארץ מגושם, בילה את כל ימיו בין גויי הכפרים, התפרנס מריפוי בהמות ומהפשטת עורות של נבלות. כל אנשי דוברומיסל הסתכלו על זבולון

02:56 בנימין בבוז. זאת בעיקר בגלל פרנסתו וגם בגלל בורותו הגדולה. אליעזר ראובן הנפח היה היחיד שגילה כלפיו קרבה וידידות. לעומתו, בשביל שני חתניו הגדולים שימש זבולון בנימין עילה ללעג, לבדיחות, לדברי התקלסות. הנפח קיבל התנהגות זאת כמובנת מאליה. סוף סוף היה שכן טיפוס נחות, ויחס תלמידי חכמים אל אנשים כגון אלה אינו צריך להיות יותר טוב מזה של חתניו. אבל שונה לגמרי הייתה התייחסותו של יצחק שאול אל זבולון בנימין, פושט הנבלות. להפתעתו הרבה של הנפח, התייחס חתנו זה אל זבולון בנימין בכבוד רב, בה בשעה שזבולון בנימין עצמו לא היה מעז לעמוד בקרבתו של אברך למדן, ובמיוחד כאשר הוא לומד תורה. הרי יצחק שאול, כפי שהבחין הנפח, הניח את הגמרא בצד כאשר ראה את זבולון בנימין, הזמין אותו לשבת על ידו והתחיל לשוחח איתו ולהתעניין במצבו, במצב משפחתו ובכל המעיק על נשמתו. בתחילה לא היה זבולון בנימין מסוגל לעכל את ההתקרבות הזאת, אבל לאחר שהאזין לדבריו של הלמדן הצעיר, התעודד. לא דברי עידוד בלבד השמיע יצחק שאול באוזניו, כי אם גם עצות מועילות לצרכיו ולצורכי משפחתו. מן הדברים העיקריים שהעכירו על זבולון בנימין היו הבעיות הכרוכות בגידול ילדיו. ראשית הייתה לו בת יחידה, דינה, שגילה היה כבר קרוב לשמונה עשרה שנה, וזבולון בנימין דאג לשידוך מתאים עבורה, ובנוסף לכך היו בביתו ילדים קטנים גם שלו וגם ילדיו היתומים של גיסו, אותם הכניס לביתו בטוב ליבו וגידל אותם כאילו היו ילדיו שלו. זבולון בנימין שאף בכל ליבו שהילדים גם שלו וגם היתומים לא יגדלו עמי הארץ כמוהו. הוא שלח אותם לטובי המלמדים. עכשיו גדלו הילדים יותר, וחלומו של זבולון בנימין היה לשלוח אותם לישיבה ללימודים,

05:33 אבל הוא לא יודע איך עושים את זה. כאשר העז לשאול מישהו בעיירה כיצד לעשות זאת, הניף הלה ידו בביטול ואמר "וכי מה יקרה אם ילדיך היו לבעלי מלאכה? אם בידיעת קרוא בלבד לא די לך?" דברים אלה הכאיבו מאוד לזבולון בנימין, וכאשר מצא סוף סוף אצל יצחק שאול את הכתובת להסיח את דאגתו, הביע בפניו את רגשי הייאוש שלו. "אל מי עליי לפנות כאשר הכל דוחים אותי וקובעים את גורלי שאסור לי לזכות בילדים בני תורה?" אמר כשדמעות בעיניו. יצחק שאול דיבר על ליבו וגילה מיד נכונות לעזור לו ולהדריכו. "שלח אליי את ילדיך" אמר לו יצחק שאול. "אני אבחן אותם. אם יתברר שיש להם כישרונות וחשק ללימודים, אלמד אותם ואדריך אותם במידה כזו שיוכלו להיכנס לישיבה." עיניו של זבולון בנימין האירו. "איך אודה לך[?]? לעולם לא אשכח את חסדך כל עוד אהיה בחיים" הכריז בלהט. עכשיו חגר עוז והחליט להמשיך לגלות את ליבו כשהוא מוחק דמעה מעיניו. הוא פנה אל יצחק שאול ואמר, "הייתי מעוניין בעצתך גם בקשר לבתי. היא נפש יקרה. היא לא אשמה בכך שאביה הוא עם הארץ שהוא שפל בעיני הבריות. רצוני בכל לב בחתן בן תורה עבורה. מקנא אני בחותנך שזכה לשלושה חתנים למדנים. למה לא אזכה גם אני בחתן למדן עבור דינה שלי?" "וכי מי מונע זאת?" עודד אותו יצחק שאול והיווכחו בתמימותו של יהודי פשוט זה. "אתה הראשון שלפניו אני מעז לומר בכלל שאני מעוניין בבעל תלמיד חכם לבתי. לאחרים לא ניסיתי אפילו לגלות את הדבר כדי שלא ילעגו לי" אמר זבולון בנימין. הוא גילה ליצחק שאול שחסך מאה רובלים לנדוניה לביתו, ויש לו סכום מספיק לצורכי הבית של

08:00 החתן. "אני מבטיח לך" המשיך זבולון בנימין, "שלבן תורה לא יחסר אצלי דבר. אשא אותו על כפיים. הוא יוכל לשבת וללמוד בלי הפרעה. רק יבוא נא חתן כזה. את הדברים אמר בהתרגשות רבה ובגעגועים, כך שיצחק שאול היה גם הוא נרגש. אני אדאג למצוא לך תלמיד חכם כחתן, הרגיע אותו יצחק שאול. וזבולון בנימין לא ידע נפשו משמחה. יצחק שאול המשיך לספר לו שאביו, רבי ניסן, בעיירה הרקי[?], הוא יהודי האוהב לשדך אברכים מוצלחים, ולכן הוא יכתוב לו מייד ויבקש ממנו למצוא שידוך מתאים לבתו של זבולון בנימין. אך אל נא תשכח לכתוב לאביך את האמת המלאה, אמר זבולון בנימין, שאני אדם שפל עם הארץ גדול, מתפרנס מפשיטת עור נבלות ומריפוי בהמות. גם רעייתי אישה פשוטה בתכלית, ואבי החותני הוא סנדלר שלעת זקנתו נעשה לשמש בהקדש של דוברובנה. תכתוב גם לאביך שעד לאחר נישואיי לא ידעתי אפילו צורה של אות. גם לא הייתי מסוגל לעשות ברכה. רק לאחר נישואיי הצלחתי ללמוד מעט קריאה וגם את הברכות הנחוצות ביותר ליהודי. עדיין אני לא מסוגל להתפלל בציבור. כשאני נקרא לעלות לתורה אני נתקף פחד שלא אכשל בלשוני בברכת התורה. אני יודע שלועגים לי מאחורי גבי, אבל מה אעשה ונענשתי ככה מן השמיים. אבל מעולם לא אמרתי דבר שקר ולא רימיתי אף אחד. למחרת הביא זבולון בנימין לרבי יצחק שאול מאה ועשרים רובלים, אותם הועיל לנדוניה ולהוצאות נישואי בתו. בתמימותו נימק את הצעד הזה ואמר שמעתי פעם שלאדם בור אי אפשר להאמין, ולכן מוטב שהכסף יהיה בידך. על יצחק שאול עשו רושם רב תמימותו ופשטותו של פושט הנבלות. על זבולון בנימין עשו ידידותו ופתיחותו של יצחק שאול רושם רב עוד יותר. הפעימה

10:44 אותו העובדה שיצחק שאול מדבר אליו בגובה העיניים. זבולון בנימין ידע היטב את נחיתותו בעיני כל תושבי דוברומיסל בגלל בורותו ובגלל עיסוקו. הוא זכר היטב מן התקופה בה לא ידע קרוא כלל, ואפילו לא היה מסוגל לברך על התורה. בזמנים ההם קראו לו לעלות לתורה רק פעם אחת בשנה, בשמחת תורה, בעלייה של כל הנערים. זבולון בנימין היה אז עומד מאחרי, מאחורי גבו של מי שרכש בכסף מלא את העלייה לתורה יחד עם כל הילדים הרכים, וחזר אחריו מילה במילה את ברכות התורה. כיוון שלא הצליח גם בחזרה מדויקת אחר המברך היו שותפיו לעלייה, כלומר הילדים הקטנים, נהנים מן העובדה ואחדים פרצו בצחוק. מייד נמצאו ליצנים גם בין המבוגרים שלעגו לו על שהוא שובר את שיניו בחזרה אחרי המברך. זבולון בנימין הרגיש כאב וייסורים עצומים באותה שעה. לולא הרגשת החובה לעלות לתורה לפחות פעם אחת בשנה, היה מוותר על ייסורי הגיהינום שכרוכים בהיותו מטרה לחיצי לעג של ציבור מבוגרים וילדים. לא רק בשמחת תורה היו אנשים מתלוצצים על חשבונו. בכל פעם שפניו נראו בבית הכנסת או להבדיל בבית המרחץ, מייד נמצאו כאלה שלעגו לו. הדבר גרם לו צער רב ומשום כך עקר את דירתו ממרכז העיירה ורכש לו דירה בשכנותו של אליעזר ראובן הנפח, שהיה היהודי היחיד בדוברומיסל שהראה לו אותות חיבה וקרבה. שם ליד הנפח, הרחק משאר תושבי העיירה, הרגיש זבולון בנימין את עצמו חופשי יותר, למרות שלאמיתו של דבר עדיין הצטער על כך שאין הוא מסוגל להתפלל בציבור כמו כל יהודי ולהשתתף במסיבות יהודיות מבלי שילעגו לו. בשיחותיו עם יצחק שאול, שהיה ידידותי אליו, גילה זבולון בנימין את ליבו לראשונה בחייו. מדוע שונים היהודים בעניין זה מן

13:21 הגויים? שאל בתמימות. אצל הגויים לא צריך לדעת כלום. הם הולכים לכנסייה, מאזינים לכומר ובכך יוצאים ידי חובתם. אצל היהודים חייב כל אחד לדעת להתפלל בעצמו והידיעה צריכה להקיף כמות ללא שיעור. אם ישנו יהודי כמוני שמוחו אינו מסוגל לתפוס כל כך הרבה, הרי כולם מתלוצצים על חשבוני. יצחק שאול השיב לו בהרחבה והשמיע באוזניו דברים שעודדו אותו והפיחו בו רוח חיים. יצחק שאול הדליק אצלו ניצוץ של שמחה על יכולתו להתרומם לדרגה גבוהה יותר. ראשית הסביר לו יצחק שאול שאין היהודים יכולים להיות דומים לגויים, שכן היהודים נמנים על העם הנבחר החייב לעמוד בדרגה עליונה מכל העמים. יש לכל יהודי שורה של תפקידים ומשימות שהוא חייב למלא אותם יום יום, וכדי שיצליח למלא אותם הוא צריך גם ללמוד ולדעת הרבה מאוד. מצד שני, אין פירוש הדבר שמי שלא התאפשר לו ללמוד ולדעת עומד בדרגה נחותה. המעשה הוא העיקר ובמעשים טובים יכול להצטיין גם יהודי פשוט. ואשר למקצוע הסביר לו יצחק שאול אין להתבייש בשום מלאכה ובלבד שהיהודי יעשה אותה ביושר וביראת שמיים. בעצם היותו יהודי אמר לו יצחק שאול אין כל שוני בין למדן לעם הארץ, כולם עומדים בדרגה שווה לכל ענייני הקדושה. יש לכוהנים מדרגה מסוימת, יש להם מצוות מיוחדות, אולם שאר היהודים שווים לגבי קיום מצוות התורה. כאשר מדובר למשל במניין לתפילה או בברכת המזון בזימון, אין הבדל בין למדן לבין עם הארץ. תשעה גאונים וצדיקים אינם יכולים להתפלל בציבור. אמנם כאשר מגיע עם הארץ ומצטרף אליהם כעשירי, הרי הוא משלים את המניין ומאפשר לכולם את התפילה בציבור. כל הדברים האלה חדרו בזבולון בנימין ושמו בו נשמה חדשה. מימיו לא שמע דברים כאלה. בהתפעלות רבה שמע את

15:54 הדברים בתקווה גדולה החלה לפעמו. הוא חש עצמו מעודד. אליעזר ראובן המשיך להשמיע באוזני זבולון בנימין מאמרי חז"ל שהוא לא שמע אותם מעולם. הם לוו בהסברה פשוטה כזו שזבולון בנימין הצליח לקלוט אותם יפה. הוא חזר בפניו על מאמרו של רבי שמעון בן לקיש במסכת חולין, דף צ"ב, שאמר "ומה זו, כלומר היהודים, נמשלה לגפן. הזמורות שבה אלו בעלי הבתים, האשכולות שבה אלו תלמידי החכמים, העלים שבה אלו עמי הארץ." ובהמשך הדברים נאמר שם בגמרא שעל תלמידי החכמים להתפלל לטובתם של עמי הארץ, משום שכמו שהעלים מגינים על האשכולות, כך עמי הארץ מגינים על תלמידי החכמים בכך שהם מספקים להם מזון וסיוע. הייתה לאליעזר ראובן עוד בשורה טובה לזבולון בנימין, שלמרות שהוא למד עד עכשיו מעט, הוא עדיין מסוגל להגיע להישגים. "זה," הוא אמר לו, "אחד הדברים שבהם שונים היהודים מן הגויים. יהודים יושבים ולומדים תמיד. בכל בית מדרש מושמעים שיעורים שונים לא רק ליהודים למדנים, כי הם גם שיעורים מיוחדים לאנשים פשוטים. אני מציע לך," אמר לו, "לגשת לבית המדרש כל יום בין תפילות מנחה וערבית ולהקשיב לשיעורים המתקיימים שם. כעבור זמן קצר ידבק בך משהו. אין יהודי שלא מסוגל ללמוד משהו במשך הזמן." זבולון בנימין התרשם כל כך עד שהוא הבטיח לאליעזר ראובן שהוא ילך מדי יום לבית הכנסת ויקשיב לשיעורי התורה המתקיימים שם. "אפילו אם יצחקו ממני," אמר, "הרי במשך הזמן אהיה שווה לכל." זבולון בנימין רכש ביטחון בכוחותיו שלו ואמון עצמי. הוא התחיל להאזין לשיעורים המתקיימים בבית המדרש ואפילו לשיחות. כאשר לא הבין משהו, בא לאליעזר ראובן ואליעזר ראובן הסביר לו. ובינתיים עבר זמן מה ואליעזר ראובן קיבל מכתב מאביו בהרקי[?], מענה על המכתב ששלח לו

18:37 בעניין שידוך עבור דינה, בתו של זבולון בנימין. רבי ניסן הודיע לבנו שיש לו מספר מועמדים צעירים בני תורה שמהם ניתן יהיה לבחור חתן לדינה. הוא הבטיח שבקרוב יימצא השידוך המתאים עבורה.