פרק 77 : סיפורו של חיים שמעון

00:01 הכל היו דרוכים לשמוע את סיפורו של חיים שמעון. בפיו של חיים שמעון היו פרטים חשובים שעניינו מאוד את ראשיה הנאספים של ליוזנה. התברר שהוא היה עד לשמיעת רקימת עלילת דם נגד היהודים על ידי ניקולאייב וקוזיצקי, שני צוררי היהודים. חיים שמעון שמע את קוזיצקי אומר לניקולאייב כי כאשר יופיע לפני ראש העיר עליו לדבר בשפה ברורה ובהחלטיות כדי להאשים אותו. על כך השיב לו ניקולאייב כי הוא בטוח שדבריו יעשו את הרושם הדרוש במידה כזו שאיש לא יבחין כי הדברים בדויים. ניקולאייב אף המשיך ואמר כי הוא בטוח שמיד לאחר שתתקבל העלילה שלהם, יבוא אליהם היהודים ויעניקו להם סכומים גדולים כדי להשפיע עליהם. דבריו של חיים שמעון היכו את קוזיצקי וניקולאייב בתדהמה, כאילו פגע בהם רעה. הם החליפו ביניהם הבעתי מבוכה. לא עלה על דעתם כיצד הצליח הנער היהודי לעמוד על סודם. מנהיגי העיר ברשות המושל היו נבוכים, מבלי שידעו מה עליהם לעשות עכשיו. חיים שמעון מצידו המשיך לעמוד זקוף ובוטח מבלי שהתרגש מהשפעת דבריו. המושל היה הראשון שהפר את הדממה. הוא פנה אל הצעיר היהודי בשאלה מדוע לא מיהר לספר את סיפורו לאחר שהדבר אירע. חיים שמעון אמר שהוא קיווה שהמעלילים ימלכו בדעתם ויבטלו את מזימתם בעצמם, ולפיכך החליט להמתין עד הערב ולבדוק אם ידבקו בתוכניתם. לאחר שנוכח כי אכן הגיעו לכאן, החליט לבוא ולספר בנוכחותם את הידוע לו. בינתיים חזרו ניקולאייב וקוזיצקי לשלוותם הרגילה, ובחוצפה אופיינית לטיפוסים מסוגם, התחילו להכחיש את סיפורו של חיים שמעון. בדבריהם אף ניסו לשכנע את הנוכחים כי חיים שמעון נשלח על ידי היהודים כדי לבלבל את מוחותיהם של המנהיגים הנוצריים. תוך כדי כך שפכו בדבריהם אש וגפרית על מהותם ואופיים של

02:30 היהודים ועל שליחם הצעיר. אבל חיים שמעון המשיך להיות שליו ורגוע, דבר שהשאיר רושם רב על הנוכחים. חיים שמעון הסביר כי בעצם לא ידוע הדבר לשום יהודי ואפילו בביתו שלו לא ידוע לאן הלך. הוא עשה הכל ביוזמתו העצמית וללא כל שותפות, רק משאיפתו לגלות את האמת. הוא בטוח שגם הנאספים מעוניינים אך ורק בגילוי האמת לאמיתה. המושל הורה לחיים שמעון להמתין בחדר ההמתנה הגדול, והוא והכומר נכנסו לחדר צדדי כדי להתייעץ. באותה שעה שחיים שמעון נותר לבדו בחדר ההמתנה, התפרצו לפתע קוזיצקי וניקולאייב לעברו כשמבט רצחני בעיניהם בכוונה להתנפל עליו ולהכותו. אמנם בזריזות רבה הצליח חיים שמעון להתחמק מהם, ותוך כדי דילוג מספסל לספסל נמלט אל החדר שבו המשיכו ראשי העיר לשבת ולהמתין לחזרתם של המושל והכומר מהתייעצותם. ניקולאייב וקוזיצקי המשיכו ברדיפתם אחרי חיים שמעון והצליחו להשיג אותו והתחילו להכותו. אבל חיים שמעון היה נער חזק וזריז. הוא העניק לניקולאייב דחיפה חזקה עד שהוא נפל מלוא קומתו וכתוצאה מכך נפגע חוטמו ודם החל לזוב ממנו. אבל קוזיצקי המשיך להתמודד איתו. שמעון נתלה בקפיצה זריזה על כתפיו של תוקפו, כשזרועו האחת מקיפה את צווארו והכה אותו בפניו באגרוף בידו השנייה. מצב מפתיע זה עשה את קוזיצקי לחסר אונים לזמן מה, דבר שאפשר לחיים שמעון להשתחרר מקוזיצקי ולברוח אל מאחורי גבם של ראשי העיר כדי למצוא מחסה. קוזיצקי וניקולאייב התמלאו כעס רב על שקורבנם נמלט מהם בשעה שהם עצמם חטפו מכות, ובינתיים חזרו המושל והכומר אל זירת ההתרחשות לשם הרעש. התעניינו מה קרה. קוזיצקי וניקולאייב העזו להצהיר כי היה זה חיים שמעון שפתח עליהם בהתקפה כאשר יצאו לחדר ההמתנה לשתות מים. חיים שמעון הכחיש את הדבר והכריז שההפך הוא האמת. הוא

05:12 הציע למושל לחקור את הזקיף שנכח בחדר ההמתנה וראה את הכל, וגם את ראשי העיר שראו את כל מה שהתרחש בחדר ההתכנסות. אבל החקירות לא העלו דבר ברור, ולאחר חצי שעה הודיעו המושל והכומר את החלטתם שכדי לברר את האמת לאמיתה, גם בקשר להתכתשות שהייתה במקום, גם בקשר להאשמה שהיהודים רצחו ילד נוצרי, יוטלו עונשי מלכות גם על קוזיצקי וניקולאייב וגם על חיים שמעון. ניקולאייב וקוזיצקי יקבלו עשרים צליפות כל אחד, וחיים שמעון חמש עשרה צליפות. המושל פקד להכניס את שלושת הנידונים לחדר אטום חסר חלונות, שבו עליהם להמתין עד שייקראו אחד אחד אל ספסל ההלקאות לקבל את עונשם. בד בבד פקד המושל להביא את יאן ראוס, מומחה ההלקאות, יחד עם השוט שלו לשם ביצוע גזר הדין.