פרק 70 : דבורה עושה מהפכה רוחנית בוויטבסק

00:01 הסיפור המופלא על דבורה ועל רבי נחום. כשחזר צדוק משה לויטבסק, סיפר לרב נחום על אישיותה הבלתי רגילה של דבורה. הוא שכנע אותו לנסוע למינסק כדי להכיר אותה. ואומנם לאחר ביקור שערך רב נחום במינסק, סיכמו שני הצדדים את השידוך וכעבור זמן אף התקיימו הנישואין. לפי הצעתו של צדוק משה מסר רב נחום את כל עסקיו לפיקוחה של דבורה. בתוך חודשים ספורים הצליחה דבורה בכישרון רב לעמוד על כל פרטי המצב המדויק של העסקים. תוך כדי קבלת הניהול המוחלט של העסקים, גילתה דבורה את התייחסה הידידותי לעובדים הרבים, ובכלל התייחסה דבורה בתשומת לב מיוחדת לכל אדם, עשיר או עני, למדן או עם הארץ, וביחד עם זאת גילתה הערכה מרובה כלפי בני תורה. באופן מיוחד ידעה להעריך את בעלה רבי נחום, עליו דיברה ביראת כבוד. בחוכמתה ובטוב ליבה רכשה דבורה שם טוב לעצמה ברחבי ויטבסק. בתוך זמן קצר הספיקה לקחת חלק בכל פעילויות הצדקה בעיר, בכל מוסדות החסד, בהן ירקגון[?], הכנסת כלה, ביקור חולים, מלביש ערומים, עזרת עניים, סיוע לנדכאים תפסה את המקום הראשון. גם ביתם שלהם נפתח לרווחה והוא נהיה בית ועד לחכמים. במשך הזמן התחיל רבי נחום בעצמו להבין את מלוא ערכה של דבורה והערכתו אליה גדלה מאוד. יחד עם זאת, הוא עצמו לא שינה את התנהגותו והמשיך להתרחק מחברת בני אדם בעסקיו התעניין עוד פחות מהעבר, שכן סמך לגמרי על דבורה. בנושא הזה התגלו חילוקי דעות בין דבורה לבין בעלה נחום. דבורה רצתה מאוד שתהיה לו ידיעה כלשהי על המתרחש בעסקיו, ובשיחה איתו הציעה שיעניין, שיעיין מפעם לפעם בחשבונות העסקים. אבל נחום אמר שאם בעבר הוא לא עשה כן, הרי וודאי שעכשיו, כשהכל עומד תחת פיקוחה של דבורה,

02:45 אין לו כל סיבה לבדוק חשבונות. כאן התפתח ויכוח ביניהם לגבי השאלה אם התנהגותו להתרחק מבני אדם וגם מעסקיו היא דרך נכונה. כאן הראתה דבורה את בקיאותה ומנתה שורה של תנאים ואמוראים שמצאו להם כן זמן לטפל בעסקיהם. גם הזכירה כדוגמה את המסופר במסכת תענית בדף ט' על דניאל בר קטינה[?], שהיה מסייר כל יום בגינתו על מנת לבדוק מה דרוש לעשות בה, וגם מסופר במסכת נדרים דף ס"ב על רב אשי, שמכר יער לעובדי האש והסביר שאין בזה עניין של עבודה זרה, שכן העצים נועדו ממילא להדלקה. דבורה גם פירטה שמות רבים של תנאים ואמוראים שקנו רכוש או קיבלו אותו בירושה וטיפלו בו כראוי. לסיום הזכירה את מאמר חז"ל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה או בטלה, בטלה. רבי נחום שמע מופתע מלמדנות של אשתו. יחד עם זאת, הוא לא ויתר על השקפתו והביא נימוקים להצדקת דרכו. את המשנה בקשר לתורה שאין עמה מלאכה, הסביר בשם רבו הפרוש מקראקא שמשמעות מלאכה היא עבודת הבורא. דבורה לא ויתרה, המשיכה בטיעוניה התורניים כלפי דרכו של בעלה. לאחר מכן התברר לרב נחום לפליאתו שדבורה קובעת עיתים ללימוד התלמוד וכי היא עוברת כבר בפעם השנייה על הש"ס כולו. בינתיים העמידה דבורה את בעלה על כך שלפי חישובה, על יסוד העיון בפוסקים, יש ספק אם סכומי הצדקה שהוא נתן במשך השנים הגיעו לגובה של מעשר. אמנם רשומים הסכומים שחולקו, אבל לא ברור אם הם מגיעים לכדי עשירית מן הרווחים. רב נחום הודה שמעולם לא שם לב לנקודה הזו, אבל הביע ספק אם ישנה עדיין אפשרות לתקן את הדבר. דבורה אמרה שמאחר שהפנקסים נוהלו באופן מסודר, יש רק להתאמץ ולחשב מחדש את כל הסכומים שהיה צורך

05:17 לתת במשך השנים, והיא עצמה ניגשה לעבודה, ולאחר שבועות רצופים של עמל, הגישה לבעלה סיכום של ההפרש המגיע לצדקה על פי ההלכה, וכמובן שנחום נתן זאת מיד. והנה בשנת תי"ד פרצה מלחמה בין הפולנים לבין הרוסים, שהתנהלה בשטח שבין ויטבסק לבין סמולנסק. מלחמה זו נמשכה שלוש עשרה שנים, ובמהלכה התעשרו סוחרים יהודים רבים בויטבסק על ידי אספקת חומרים לצבא הפולני. אמנם בשנת תכ"ז כבש גנרל שרמטייב את ויטבסק והוא אסר מיד את מרבית סוחרי העיר והגלה אותם לעומק רוסיה. שלוש שנים הוחזקו השבויים הללו על ידי הרוסים ולאחר מכן הורשו לחזור לבתיהם. יחד עם זאת, לא המלחמה ואף לא כל אירוע אחר לא השפיעו כל כך על מהלך החיים היהודים בויטבסק, כפי שהשפיעה העובדה שדבורה הייתה לאחת המנהיגות הרוחניות של העיר. הודות לדבורה פרחו בויטבסק מוסדות התורה והצדקה. כזכור, הייתה ויטבסק עד בואה של דבורה דלה בלמדנים. הנשים שבה היו במצב רוחני נחות. דבר זה שימש אתגר לדבורה, יוצאת העיר מינסק, כפי שכבר סיפרנו. רב נחום עצמו המשיך בדרכו שלו מבלי לשים לב בכלל למתרחש מסביבו, ודבורה הגיעה לידי מסקנה שהיא לא תוכל לשנות את אופיו של בעלה, ולכן עשתה בכוחות עצמה את כל אשר מצא לנכון על מנת להשיג את מטרותיה. דבורה הייתה טרודה מאוד לא רק בניהול עסקי בעלה ובעסקנות הציבורית, כי אם גם בעיסוק נוסף. בבית בעלה מצאה את אחת הספריות הגדולות שבאותה תקופה. היה זה אוסף של ספרים עתיקים שהצטברו במשך דורות ועברו בירושה מאב לבן, ובצימונה האז להרחיב את ידיעותיה התמסרה דבורה אל המקור החדש שהתגלה לה, מקור בלתי רגיל לידע. שעות רבות בילתה ליד האוצר הרוחני הזה, שערכו היה גדול בעיניה יותר מן האוצרות

07:51 הגשמיים, הנכסים של בעלה. אחת מן המשימות המיוחדות שהטילה דבורה על עצמה הייתה הרמת מצבן הרוחני של הנשים היהודיות בויטבסק. לאחר שהסדירה את ניהול חבורות הנשים לענייני צדקה, סידור יתומים, עזרת עניים וחולים, הייתה דבורה מעוניינת שהנשים תתקרבנה יותר למקורות היהדות, ולכן בכל הזדמנות של פגישה עם נשים בענייני צדקה נשאה לפני הנוכחות הרצאות המבוססות על מאמרי חז"ל שונים ועל אגדות חז"ל. היא השתדלה באופן מיוחד שדבריה יובנו על ידי הנשים ויחדרו לליבותיהן, ולצורך כך השתמשה בספרים נפוצים ביידיש ובכללם התרגום היידישי של החומש, מה שנקרא טייטש חומש, שכבר אז היה בדפוס. אמנם בעיקר השתמשה דבורה בידיעותיה העצמיות, מהן השתדלה להעניק לנשים בצורה מובנת. ותוך זמן קצר התקיימה בויטבסק קבוצה גדולה של נשים שקבעו להן זמנים מיוחדים ללימודים תורניים מתאימים. אמנם דבורה לא הסתפקה בכך, הייתה לה תוכנית לטווח ארוך, לעשות את ויטבסק הנחשלת לעיר של תורה ושל תלמידי חכמים. בויטבסק הייתה אז ישיבה לא גדולה ולא כל כך מוכרת. מרבית התלמידים היו מבני העיר ורק מעט מהם באו מן הסביבה. היחס בויטבסק לבחורי הישיבה היה שונה בהרבה מן היחס בעירה של דבורה, מינסק. שם במינסק, כמו בערים אחרות, הייתה מוכרת התופעה של אכילת ימים. הייתה זו דרך לביסוס קיום בחורי הישיבה על ידי כך שכל בית החזיק בחור ישיבה או כמה בחורי ישיבה. בבית אביה של דבורה ולאחר מכן בביתה שלה במינסק, החזיקו תמיד מספר בחורי ישיבה, גם בימי החול, גם בשבתות וחגים, ומשחר ילדותה התמסרה דבורה להכנת ארוחות לאוכלי הימים. ביראת כבוד התייחסה תמיד לבני התורה הצעירים שבאו לביתה לשבות את ליבם. קורת רוח מיוחדת הייתה לה בשמיעת דברי תורה מפיהם. וכאן בויטבסק לא הייתה ידועה התופעה הזאת

10:28 בכלל. היה בה בכלל מספר קטן מאוד של בחורי ישיבה, ונוסף לכך היו אנשי המקום מעוניינים בזה במידה מועטת ביותר. ואז התחילה דבורה להנהיג את המנהג היהודי היפה הזה גם בויטבסק. אמנם מאחר שלא היו הרבה בחורים, החליטה להפוך את ויטבסק לעיר של לומדי תורה. בדברה על הנושא הזה עם בעלה נחום, השפיעה עליו שישלח על חשבונו חמישה, שישה בחורים ללמוד בישיבות המפורסמות של אז, בקרקוב ובפראג. דבורה חשבה שבחורים אלה, כאשר יחזרו מלאים וגדושים בתורה, יהיו החלוצים להקמת דור של בני תורה בויטבסק. הצעד הבא היה שרב נחום שיגר שליח מיוחד לערי מינסק, סלוצק, בריסק וווילנה, לבחור עשרה אברכים למדנים מובחרים, לשכנע אותם לבוא עם משפחותיהם לויטבסק, ושם יסופקו להם כל צורכיהם וצורכי משפחותיהם, כאשר עליהם יוטל להרביץ תורה בין יהודי העיר. השליח שעליו הטיל רב נחום את התפקיד היה הגאון רבי משה, בנו של רבי יקוטיאל זלמן מקרקוב, רבו של נחום. רב נחום התנה איתו שתישמר בסוד העובדה שהוא בעצמו מחזיק את משפחות האברכים על חשבונו. מן התנאים שהותנו מראש היו שכל אחד מהאברכים יגור בשכונה אחרת בעיר ויקיים שם שיעורי תורה להמונים, וגם התנו איתו שאם יימצאו יהודים שירצו לתת תרומות לאברכים האלה, יועברו התרומות לענייני צדקה. האברכים יוחזקו אך ורק על ידו על ידי רב נחום. כעבור שמונה או תשעה חודשים השלים רבי משה את שליחותו. במשך הזמן נוספו על עשרת האברכים עוד אברכים למדנים, ביניהם אחד בשם אפרים שמחה. ותוך זמן קצר התחיל להדהד קול התורה בויטבסק. שיעורי תורה שונים הוקמו בכל חלקי העיר ובמסגרתם ישבו יהודים צעירים ומבוגרים ולמדו תורה בשקידה. תוך עשר שנים לבואה של דבורה לויטבסק נשתנתה ויטבסק שינוי ניכר. אפילו רבי

12:57 נחום בעצמו השתנה, והודות להשפעתה של אשתו התחיל להיות מאורה בין הבריות. הוא היה משוחח בדברי תורה עם תלמידיו החכמים שהיו באים לביתו. גם התעניין מפעם לפעם במצב עסקיו, שבינתיים עוד גדלו והתרחבו, ודבורה מצד עצמה הצליחה מאוד בפעילותה בין הנשים תלמידותיה. היו אלה שנות אושר בין רבי נחום ולדבורה, אבל אושרם לא היה שלם, שכן לא התברכו עדיין בילדים. שניהם רצו בכל ליבם בילד. במיוחד היה מודאג רב נחום, שכן התקרב לשנות זקנה. והנה פעם אחת הזדמן לביתם אורח נכבד, הצדיק והמקובל רבי משה גרשון, מי שהיה תלמידו של רבי אליהו, הבעל שם מוורמייזא, וגם למד שנים רבות בישיבתו של רבי פנחס, בעל המופתים מפולדה. רבי משה גרשון רכש את אמונו של רב נחום, והוא שוחח איתו רבות בדברי תורה, ונחום גילה לפניו את מצפוני ליבו וגם את בעייתו הגורמת לו עוגמת נפש רבה, והיא העובדה שעדיין אין להם ילדים. רבי משה גרשון הסביר לרב נחום שבעצם אין אדם יכול לצפות למילוי כל משאלות ליבו ושאיפותיו בחיים, ובמיוחד קשה לאדם לצפות להתברך בשלושת הברכות גם ילדים, גם אושר וגם אריכות ימים. הוא אמר לו כיוון שהקדוש ברוך הוא ברך אותך באושר ובאריכות ימים, אינך יכול לצפות גם לילדים. אם רצונכם דווקא בילדים, עליך לוותר על אחת משתי הברכות בהן התברכת. רב נחום התרגש מאוד מן הדברים. הוא התבודד בינו לבין עצמו כדי להתבונן ולהסיק מסקנות. לאחר כמה ימים של מחשבה... אני חוזר. לאחר ימים של מחשבה מעמיקה החליט רבי נחום שעליו לוותר על אחת משתי הברכות. ניקח בחשבון שרב נחום היה אז למעלה מגיל שישים והוא רוצה להתברך בילד. רבי נחום הודיע למקובל על החלטתו. המקובל ברך אותו ועזב

15:56 את ויטבסק. בטרם חלפה שנה כבר חשה דבורה שהיא הרה, אבל היא לא הזדרזה לספר על כך לבעלה, שכן תחילה חששה שמא יארע לעובר כפי לילדים-- לילדה מבעלה הקודם שלא האריך ימים. אבל לאחר שלושה חודשים גילתה בשמחה את סודה לבעלה