פרק 65 : דוד לייב שמרל פיהוק והכהן הצהוב

00:01 שמרל פיהוק אהב במיוחד להשמיע דברי תוכחה. על כך שאסור לבני אדם להיות סרי עין, לקלל, לנבל את פיהם. כשהיה שמרל מפליג בדבריו היה דווקא מה לשמוע. במיוחד אהבו הנשים להאזין אליו. גם הילדים היו מתאספים סביבו, אלא שהללו היו מצפים שיפהק מפעם לפעם, דבר שיבעבורם כעין בידור, וכשעבר זמן מה מבלי שיפהק היו מכריזים שמרל תן פיהוק. שמרל לא התרגז עליהם חלילה. הוא ראה בדבר משאלה טבעית מצידם והיה מלפף אותם בחיוך כשפניו מביעות קורת רוח על כך שיש בידו להנאותם, לפחות בדבר פעוט כמו פיהוק. שלוש שנים עברו על דוד לייב באטינקה. בשלוש השנים האלה הספיק להתוודע עם כמה וכמה מבין עוברי האורח בכפר, אותם הצליח להכיר כצדיקים נסתרים. אבל על הכהן הצהוב לא הספיק לוודא דבר. מלבדו של הכהן הצהוב היו עוד מן היהודים הנודדים שהיו מופיעים מפעם לפעם באטינקה, ודוד לייב לא הצליח לברר את זהותם. חשודה הייתה בעיניו העובדה שכל אלה שלא הצליח לגלות את מהותם, גם הם כמו הכהן הצהוב, התחברו עם שמרל. דוד לייב תהה לפשר הדבר. שמרל עצמו גר בבית קטן שחציו היה שקוע באדמה. גג הקש היה בחלקו מפורק מפני הרוח. בימים גשומים היה הבית מוצף במים. שמרל היה נשוי והודות לאשתו היה לו מה לאכול. היא הייתה טווה צמר ומפרנסת בכך את בעלה ושני הילדים. שני הילדים הללו, בנים, נשלחו לעיירה מרוחקת ללמוד מלאכה. והנה יום אחד פרצה באטינקה דליקה ובתים רבים כלוא בעשן, ביניהם ביתו של דוד לייב. הסמטה שבה היה ביתו של שמרל לא נפגעה, ודוד לייב שכר בסמטה זו דירה למגורי משפחתו, וכך היה לשכנו של אותו טיפוס וברצונו או שלא ברצונו הוגברה תשומת ליבו אליו. והנה

02:53 בליל חורף אחד איחר דוד לייב שהה בבית המדרש. הסיבה הייתה למראית עין כדי להתחמם שם ולחטוף תנומה. כאשר עזב דוד לייב את בית המדרש לחזור הביתה, הייתה השעה מאוחרת מאוד. בדרכו הזדמן לו לעבור על יד ביתו של שמרל, והנה הגיעה לאוזניו נעימה עריבה המבטאת השתפכות הנפש. דוד לייב נעצר והאזין בתשומת לב והתברר לו שזו היא תפילת ערבית של שמרל. הוא היה מופתע לחלוטין. באותו ערב אכן היה שמרל בתפילת ערבית בציבור. אמנם הוא הבחין ששמרל כמעט ואינו מתפלל, אבל תלה זאת בעובדה שהלה אינו מסוגל פשוט לקרוא את מילות התפילה כפי שהוחזק בכפר, כמי שאינו יודע לקרוא. והנה הוא שומע תפילה כזאת המוכיחה שמדובר באדם בעל נשמה של אש. רק צדיק גדול מסוגל להתפלל כך. שעה תמימה עמד דוד לייב מאחורי דלת ביתו של שמרל, ושמרל עדיין לא סיים את תפילתו. דוד לייב השתוקק להמשיך ולהאזין, אבל הקור היה עז מאוד עד שכמעט קפא במקומו. הוא נאלץ איפוא לוותר על סיום התפילה וללכת הביתה. מאז ידע דוד לייב שאין שמרל אותו טיפוס כפי שמחשיבים אותו הבריות. אבל איך יביא לידי כך ששמרל יתוודה אליו? דוד לייב החל להאזין לשיחותיו ברחוב עם הנשים והילדים, שהיו ברובן סיפורי מעשיות. לנשים היה מספר על חייהן ודרכיהן של אמהותינו שרה, רבקה, רחל ולאה, ונשים מפורסמות אחרות שהצטיינו במידותיהן הטובות. היה ברור שכוונתו של שמרל להשפיע בסיפוריו על נשי אטינקה להתנהגות טובה וכשרה, לשלום בית ולחינוך ראוי של הילדים. רושם עמוק עשה על דוד לייב העובדה ששמרל התמסר באופן מיוחד לעזור ליולדות. מייד לאחר כל לידה באטינקה הופיע שמרל בבית היולדת ותלה על הקירות טבלאות של שיר המעלות שהיו נוהגות לשמירה. ביצע

05:35 את כל העבודות שכרגיל עושה אותן עוזרת הבית, בקע עצים, הסיק את התנור, הביא מים לבית ואף בשעת הצורך בישל אוכל והכין מזון ליולדת ולילדים שהיו בבית, שנשארו בלי אם מטפלת. דוד לייב זיהה שמאחורי כל זה מסתתרת צדקנותו הבלתי רגילה של שמרל. רצונו היה איפוא חזק ששמרל יתגלה אליו כדי שיתחבר איתו. דוד לייב ניסה תחבולות שונות על מנת לרכוש את ידידותו של שמרל. הוא אפילו התחיל לומר דברי תורה בנוכחותו, ופעם כשהיו שניהם לבדם, לחש באוזניו שבעצם הוא לא צריך להסתתר ממנו, שכן גם הוא נוהג כמוהו. דוד לייב תיאר לעצמו שהדבר ישפיע על שמרל להתחבר איתו, אבל במקום זאת פקח שמרל זוג עיניים ופער פה בהציגו פני אדם שאינו מבין כלל את המדובר. לא הייתה לדוד לייב כל ברירה, והוא נאלץ לוותר על תקוותו להתחבר עם שמרל ולהניחו לנפשו. הגיע הקיץ חרף התעניות והסיגופים שדוד לייב קיבל על עצמו כתפילה ששמרל יתקרב אליו, הרחיק שמרל את עצמו ממנו. לפתע נראה שוב באטינקה הכהן הצהוב שדוד לייב שם לב אליו מכבר, וכמו תמיד התחבר הכהן הצהוב עם שמרל. דוד לייב עקב אחרי שניהם. הוא ראה כיצד שניהם הולכים דחופות ליער הסמוך ושהים שם שעה ממושכת. לכן פעם אחת הלך לקראתם, פנה אליהם בדברים ואמר להם יש לי לשוחח אתכם בעניין חשוב, הבה ונצא לשדה. שמרל והכהן הצהוב הסתכלו עליו בהשתוממות והעמידו פנים כאילו אינם מבינים מה יש לו לדוד לייב לדבר איתם. אבל לאחר הפצרותיו הסכימו ללכת איתו. כאשר הגיעו הרחק מאטינקה אמר להם דוד לייב אני יודע עכשיו בוודאות שאתם צדיקים נסתרים העובדים את הקדוש ברוך הוא בדרך מקורית. גם אני מנסה ללכת בדרכי שלי ומשתדל להתמסר

08:09 לתורה ולעבודת השם בספר. אני יודע בבטחה שיש לי הרבה מה ללמוד מכם. חוסו עליי והורוני את דרכיכם. ואז דוד לייב פרץ בבכי מרוב התרגשות. הדברים הללו ושברון הלב של דוד לייב השפיעו על שמרל והכהן הצהוב שראו שפיו וליבו של דוד לייב שווים, וכי הוא מתכוון ברצינות גמורה למה שהוא אומר. לכן הסכימו להתגלות לפניו לאחר שהזהירו אותו שלא לגלות את סודם שהם למדנים. שלושתם חזרו לכפר, כשאף אחד מבין האנשים שראו אותם לא מעלה על דעתו כלל את משמעות הליכתם המשותפת. מאז נוצרה ידידות עמוקה בין שמרל ודוד לייב. במשך שנה תמימה למדו יחד בלילות בתורת הקבלה ובספרי חקירה. שמרל היה לרבו המובהק של דוד לייב, הן בתורה והן בעבודת השם. דוד לייב היה מאושר לא רק על שזכה בידידותם של צדיקים מסוגם של שמרל והכהן הצהוב, אלא בעיקר על שהכיר מעתה דרך חדשה בתורה ובעבודת השם. כעבור זמן רב נודעו לדוד לייב פרטים נוספים על הכהן הצהוב, שהיה מבקר לעיתים קרובות בעצינקא והתחבר עם שמרל. הכהן הצהוב היה יהודי בשם סנדר, ששימש שנים רבות כמלמד בעיר קליסק, שם היה מפורסם בלמדנותו ובצדקנותו, אבל לפתע עזב את עבודתו כמלמד והתחיל לנדוד על פני ערים ועיירות יהודיות במטרה ללמד את ילדי ישראל מידות טובות ולעורר אותם לעבודת הבורא. דוד לייב המשיך לגור בעצינקא עד שבנו אברהם יצחק הגיע לגיל תשע שנים. עכשיו הרגיש דוד לייב נחיצות לעבור לגור בעיר גדולה יותר כדי לחנך את בנו באחת מן הישיבות, וכך העביר דוד לייב מיד לאחר הסוכות את מגוריו לעיר קליסק ושלח את בנו לישיבה שבראשה עמד רבי נפתלי. במשך שנתיים למד אברהם יצחק באותה ישיבה ובשעות הערב למד אצל אביו.

10:50 רושם רב עשתה על אברהם יצחק התמסרותו של אביו לטיפול באלמנות ויתומים. דוד לייב ראה לעצמו בקליסק תפקיד מיוחד לסייע לאנשים עניים ואומללים. כאשר ראה ילד עני מתהלך יחף או בנעליים קרועות, היה מתקין עבורו זוג נעליים ושולח אותו בלילה ביד אברהם יצחק על מנת שישארו בעין רואים ליד דלת ביתו של הנצרך. פעמים רבות אירע שדוד לייב, שהוא בעצמו היה עני, שלח ביד בנו לחם ומזון לאלמנות, יולדות וחולים עניים שהיו מוטלים על ערש דווי מבלי שאיש ישים עין עליהם. אברהם יצחק ידע היטב עד היכן מגיעה צדקנותו של אביו, אבל אביו הזהיר אותו שלא לגלות דבר לאיש. ברם, באה בשעה שאיש בקליסק לא ידע על מהותו של דוד לייב הסנדלר. הבחינו רבים בכך שילדו הוא ילד מצטיין. "ראו נא!" היו אנשים מצביעים עליו. "בסך הכל בנו של סנדלר פשוט ובכל זאת ילד מצוין." הדברים שהגיעו לאוזני אברהם יצחק העיקו עליו מאוד. בסתר היה בוכה על כך שאין מעריכים כראוי את אביו. לא אחת השתוקק להכריז לפני הבריות שאין אביו סנדלר פשוט כפי שהם חושבים, אבל הוא התאפק בכך בשומו אל לב את פקודת אביו לשמור בסוד את הידוע לו עליו. תשע שנים למד אברהם יצחק בהתמדה גדולה בישיבתו של רבי נפתלי. לאחר מכן שלח אותו אביו לסמרגון, שם נמצא אחת הישיבות הגדולות באותה תקופה. בישיבת סמרגון למד אברהם יצחק שלוש שנים. כאשר חזר משם היה מצויד בסמיכות לרבנות ובמכתבים מראשי הישיבה המהללים אותו מאוד על למדנותו ומידותיו הטובות. במשך הזמן גדל והתעלה דוד לייב בעצמו בלמדנות ובצדקנות. הוא היה עכשיו לאחד מן האישים הבולטים בין הצדיקים הנסתרים הנודדים. כאשר היו מגיעים לקליסק בשליחויות הסודיות היו מתארחים בביתו. אמנם

13:18 לא על דעת-- עלה על דעת איש בקליסק שדוד לייב הוא יותר מאשר סנדלר פשוט. אברהם יצחק, שישב בינתיים בבית אביו והמשיך ללמוד לאביו, לא חסר אז פרנסה, כיוון שהייתה לו עבודה מספקת כדי להתפרנס, ודוד לייב מתוך מגעו עם הנסתרים, הכיר גם את זלמן חיים, השמש של בית הכנסת בשוק של ינוביץ. וזלמן חיים יחד עם רב סנדר, הכהן הצהוב, שימשו שדכנים לאברהם יצחק. הם ניצלו לצורך זה את קשריהם בשורת ערים ועיירות, וכפי שכבר ידוע לנו, שידכו אותו עם בתו של מרדכי הטוחן. אברהם יצחק מילא במידה מעשית את מקומו של זלמן חיים כאשר שמש מופלא זה נעלם מינוביץ. אמנם ממלא המקום האמיתי של זלמן חיים היה יהודי נודד בשם רב יוסף, יוסף מוישה, שהגיע לינוביץ מבלי שאיש ידע מנין ולאיזו מטרה. אף אחד גם לא ידע על טיב הקשרים שבין זלמן חיים לבין יוסף משה. אמנם רבי לייב הפרוש הזקן, שהיה לומד ולן בבית המדרש בו היה זלמן חיים שמש, סיפר שמיד עם הגיעו של יוסף מוישה לינוביץ, התחיל זלמן חיים להתכונן לעזבת עבודתו שם. עוד נודע מפי אותו פרוש שבמשך השנה שהתחבר, התחבר רב זלמן חיים מאוד עם פרוש נוסף בשם זונדל וולף, והם למדו יחד בסתר. תוכן לימודיהם לא היה ידוע לאיש, אבל באותו זמן שזלמן חיים מסר את עבודת השמשות ליוסף מוישה בעומדו לעזוב את ינוביץ, הודיע זונדל וולף הפרוש שגם הוא עוזב את ינוביץ והוא מצטרף לזלמן חיים. הובן מדבריהם בינם לבין עצמם שהם נודדים לעיר רחוקה, שם נמצא גאון גדול המוקף בתלמידי חכמים רבים. עכשיו, כשנודע לברוך על עברו של אברהם יצחק, התבהרה לו יותר גם דמותו של זלמן חיים השמש, שאותו

15:51 חשב לפגוש בינוביץ, אלא שכמובן אנו יודעים שלא מצא אותו שם, ולכן שוב לא היה לברוך מה לעשות בינוביץ, והוא יצא לבקר בעיירות נוספות בהן בילה בשנים קודמות, ובמיוחד בדוברומיסל.