פרק 63 : אברהם יצחק מנחם את שלמה האופה

00:01 אנחנו ממשיכים בסיפור של שמשון אליהו שלקח את ידידו הקרוב מוישה להיות עוזרו האישי, ולאמיתו של דבר היה רב מוישה מדריכו ומוכיחו של רב שמשון אליהו. רצונו של רב שמשון אליהו היה שבעיקר שרב מוישה יעקוב אחרי התנהגותו כדי להצביע במידת הצורך על עיוותים מצידו תוך דרישה לתקנם. לתפקיד הזה הגיע מוישה מסיבה מסוימת. שמשון אליהו, שחונן בעושר, בגדולה ובכבוד, היה זמן מסוים ללא בנים. הילדים שילדה לו אשתו לא עלינו לא התקיימו ומתו סמוך ללידתם. הדבר כאב מאוד לשמשון אליהו, ופעם אחת הסיח את צערו לפני רב מוישה. אמר לו רב מוישה, "האם ייתכן שהקדוש ברוך הוא יעשה דין בלא משפט?" הסביר רב מוישה לבעל הבית שלו שהוא צריך לעשות חשבון נפש כדי למצוא כל מיני דברים לא טובים שהוא ביצע ולתקן אותם. ייתכן שמישהו אחר במקומו של שמשון אליהו היה מתרגז על כך שמטיפים לו מוסר, הכיצד ייחשב הוא העשיר הגדול ובעל הצדקה והמידות הטובות כחוטא. אבל שמשון אליהו אמר למוישה שהוא מוכן לשמוע לעצתו ומיד הכניס אותו לסוד ענייניו במגמה שיסייע לו לבחון את מעשיו ולמצוא במה עשה דברים שלא כשורה. שמשון אליהו עשה ככל אשר הורה לו מוישה, ולכן כשנולד לו בנו לאחר מכן כבר נשאר בחיים וזהו יעקב אייזיק, בנו יחידו. עכשיו, כאשר יעקב אייזיק למד אצל ר' נפתלי ושמשון אליהו ראה שביחס למידות טובות אין לו, לנפתלי זאב, השפעה רצויה על בנו, שוחח על כך עם מוישה ידידו. רב מוישה חיווה את דעתו שעכשיו כבר אין אפשרות לשנות את דרכו של יעקב אייזיק. אם זה בגלל ההשפעה של המורה שלו או אולי זה בגלל האופי שלו, וייתכן אמר שהזמן ישנה אותו. כאשר בגר יעקב

02:57 אייזיק הכניס אותו שמשון אליהו לעסקיו ובהדרגה העביר אותם לגמרי לטיפולו. שמשון אליהו עצמו הקדיש את חייו לעבודת הכלל. כעבור חמישים שנה להשתקעותו בבינוביץ' נפטר שמשון אליהו ובנו יעקב אייזיק תפס את מקומו כמנהל אחוזות הגרף. יעקב אייזיק קבע זמן ללימוד תורה לא רק לעצמו, כי אם גם עם אחרים. הוא יסד שיעור ברבים אותו השמיע בעצמו. הייתה לו גם הדעה בענייני הקהל בבינוביץ', אבל הוא לא היה כאביו. הוא לא התיידד עם אנשים פשוטים ועניים, ולהפך, הוא הסתכל עליהם מלמעלה למטה. אפילו כאשר נתן צדקה לא היה זה בסבר פנים יפות כמו אבא, כי אם כמי שאומר לצאת ידי חובתו. כעבור עשרים שנה הייתה מחלוקת בין יורשיו של הגרף ליפשיץ. יעקב אייזיק, שראה שבסופו של עניין הוא לא יצליח לנהל כראוי את האחוזות, החליט לסגת בעוד מועד. הוא אסף את כל היורשים ובפיקוח ממשלתי העביר להם את רכושם בשלמות ובסדר. ואז יעקב אייזיק התחיל לעסוק במסחר. הוא התחיל לסחור בפשתן והייתה לו בזה הצלחה גדולה. הוא עשה את זה בעזרת שלושת בניו. הוא עצמו נשאר בעל הבית נכבד בבינוביץ' ובדרך כלל בעל הדעה. ולמרות שמעולם לא רצה לקבל עליו משרה או תואר רשמי, ואמר על כך ממילא יש לי את הדעה, יישארו הכיבודים עבור אלה הפנויים לכך. בבינוביץ' ידעו כולם שיעקב אייזיק רוצה שאפילו בענייני תורה תהיה דעתו הקובעת. אף אחד לא העז להתווכח איתו, וכשעשה זאת מישהו, איזה הלמדן הגדול ביותר היה יעקב אייזיק, מגיב תוך זלזולים בכבודו. לא היה אם כן כל פלא בכך שיעקב אייזיק הנכבד ייתפס לעובדה ששלמה האופה הפסיק בתפילתו ועלה לתורה. ליעקב אייזיק, כשאר הליצנים שהיו אז בבית המדרש, הייתה זו שעת כושר ללעוג

05:41 על חשבון האופה הפשוט ולצער אותו. ברוך, שעמד שם, היה נדהם. הוא צעק על שלמה האופה: היודע אתה את אשר עוללת? גער יעקב אייזיק באופה. בזית את התורה. הוצאת ברכה לבטלה. חיללת שם שמיים. שלמה התפתל מכאבים לקול התוכחה של יעקב אייזיק. דמעות עמדו בעיניו. הוא התחיל להתחנן ולבקש מיעקב אייזיק שירחם עליו ויורה לו דרך תשובה. עליך לצום שני, חמישי ושני, פסק יעקב אייזיק בחיוך של לעג. שלמה האופה היה בהחלט מוכן לצום שני, חמישי ושני כדי לכפר על העוון שעבר בהפסיקו את תפילתו כדי לעלות לתורה, ומיד אמר עוד היום אתחיל בתענית כדי שלא לדחות את חזרתו בתשובה. בזה ניתנה ליעקב אייזיק הזדמנות נוספת כדי למרר את חייו של האופה עם הארץ, קרא יעקב אייזיק. והן ידוע לך שתענית יחיד טעונה קבלה מוקדמת בתפילת המנחה של היום הקודם. גווני פניו של שלמה השתנו. אגלי זיעה בצבצו על מצחו, דמעות נקוו בעיניו. הוא עמד כנאשם שכל הליצנים מסביב מתמוגגים מנחת. ויעקב אייזיק ממשיך בשיסוי. חרפה לעירינו שיהיו בה עם הארץ כאלה. ברוך הסתכל במחזה וחש רגשי רחמים עמוקים על האופה העני. כאשר יעקב אייזיק וחבר מרעיו שבעו מן הליצנות על חשבון האופה והתפזרו להם, נותר שלמה בבית המדרש מדוכא ומבויש. ברוך התלבט אם לגשת לשלמה ולנחם אותו, אלא שתוך כדי כך הקדים אותו אברהם יצחק, חתנו השלישי של מרדכי הטוחן. הוא אברהם יצחק ניגש אל שלמה ופנה אליו בדברים של ידידות והשתתפות. אל נא תצטער, אמר לו ברגש. שום עוון לא עברת בעלותך לתורה, שכן כפי שהבחנתי עמדת בתפילתך בין ישתבח לבין יוצר אור, שזהו מקום שמותר להפסיק בו לכל הדעות." הדברים שנאמרו מתוך לב אוהב עוררו התרגשות אצל

08:38 שלמה שעיניו החלו לזלוג דמעות. "למה אתה בוכה?" שאל אותו אברהם יצחק. שלמה אמר לאברהם יצחק שהדבר מזכיר לו מאורע מתקופת נעוריו ומעורר אצלו זיכרונות מן העבר הקשורים עם גורל חייו. אברהם יצחק היה מעוניין מאוד מתוך רגש חיבה וקרבה לבעל המלאכה הפשוט לשמוע על כך, ושלמה סיפר לו. הסתבר שמוצאו של שלמה היה דווקא ממשפחה עדינה. אביו היה מלמד מפורסם בויטבסק שהיה ידוע בלמדנותו וביראת השמיים שלו. בכל בוקר היה האבא מתפלל במניין הוותיקים בבית הכנסת הקר[?], וכאשר היה שלמה בן עשר שנים החל אביו לקחתו איתו למניין התפילה על מנת לחנכו לכך. פעם אחת, כששלמה היה בגיל שתיים עשרה שנה, הסתכל באמצע תפילתו דרך החלון החוצה והפליג במחשבותיו סביב המתרחש ברחוב עד ששכח לגמרי שהוא משתתף בתפילה בציבור. כאשר התנער מהרהוריו נאלץ לדלג על רוב התפילה כדי להשיג את הציבור. כעבור ימים מספר התחיל מצפונו של שלמה להציק לו על שהחסיר פשוט אחת מן התפילות. הוא הרגיש את עצמו כבעל עבירה ולכן החליט לספר על מעשיו לאביו ולבקש ממנו דרך תשובה ותיקון, אבל מייד דחה את הרעיון הזה, כיוון שחשב שאם יעשה כך יעבור עבירה חמורה יותר, שכן הוא יצער את אביו. עם זאת הרהר בליבו שהרי-- שהרי הוא טרם הגיע לגיל המצוות ולכן העוון איננו חמור כל כך. בסיכום החליט שמכאן ולהבא יקפיד לקרוא את כל התפילה מ"מה טובו" ועד "עלינו לשבח" מתוך הסידור מבלי שירים את ראשו, וכך יהיה בטוח ששוב לא יקרה לו מכשול כזה. ומאז ואילך נשמר שלמה במשך כל ימי חייו מחטא דומה. בנוסף, התברר לאברהם יצחק שבעצם היה שלמה עשוי להיות למדן. אביו למד איתו הרבה מאוד, אבל כשהיה שלמה נער בן

11:12 ארבע עשרה שנה חלה אביו קשות ובמשך שנה היה רתוק למיטתו עד שנפטר. עול פרנסת הבית הוטל על האמא ועליו בכור הבנים, וכך נאלץ שלמה להיות לשוליה של אופה על מנת לסייע לפרנסת בני הבית. מאוחר יותר חלתה גם אמו ושלמה נעשה המפרנס היחיד. נשא אפוא שלמה לבדו בכל עול הבית בשולחו את אחיו הקטנים לישיבה ובסייעו למצוא שידוכים לאחיותיו. הוא עצמו נשא לאישה את בתו של יהודי כפרי והמשיך לעבוד קשה כל ימיו על מנת להשתכר את פת לחמו. ואמיתו של דבר לא שכח שלמה את אותם קטעי הגמרא שלמד בנעוריו, ומזמן לזמן אף חזר אל לימוד הגמרא, אם כי התמסר יותר לתפילה ולאמירת תהילים. ברוב צער ציין שלמה לפני אברהם יצחק שמעולם לא הייתה לו שעת כושר להלכות יורה דעה בשולחן ערוך, ובגלל זה הוא לא בקי בהלכות כגון אלה הדנות בהפסק בתפילה. אברהם יצחק היה נרגש מכל מה שסיפר לו שלמה. הוא הבטיח לו שהתנהגותו חביבה בעיני הקדוש ברוך הוא יותר מהתנהגותו של יהודי כמו יעקב אייזיק. הוא עודד אותו במידה כזו ששלמה האופה הלך לביתו שמח ומנוחם. ברוך שם לב לכל זה והתרשם מן הלבביות שגילה אברהם יצחק ליהודי הפשוט. הוא היה מעוניין עכשיו לדעת פרטים יותר על תולדותיו של אברהם יצחק והתבררו לו הדברים הבאים. אברהם יצחק היה יליד העיר ויטבסק. אביו נקרא דוד לייב והוא התפרנס, אביו התפרנס מסנדלרות. במשך תקופה ארוכה חשב אברהם יצחק עצמו שאביו אינו אלא סנדלר פשוט. דוד לייב עצמו, אבא של אברהם יצחק, היה מהעיר מינסק. הוא היה בנו של רבי צבי אריה, הדיין שנודע לתהילה בלמדנותו ובצדקותו, ולכן ברור שגם דוד לייב עצמו, אביו של אברהם יצחק, לא היה

13:56 סתם קוטל קנים, כיוון שאביו עסק רבות גם בספרי חקירה כמו הכוזרי, מורה נבוכים, העקרים וכיוצא באלה. גילה גם דוד לייב מנעוריו חשק עז ללמוד ספרים אלה, אבל אביו, צבי אריה הדיין, הסביר לו שהוא עדיין צעיר לשם כך וכי עליו להתמסר בתחילה ללימוד הגמרא והפוסקים, ודוד לייב נשען בהדרכת אביו עד שנשא לאישה את בתו של רב חיים, יהודי עשיר מויטבסק, ומאז היה סמוך על שולחן חותנו משך שמונה שנים שהובטחו לו מזונות כנהוג אז. בהיותו סמוך לשולחן חותנו התעוררה שוב בקרבו התשוקה ללימוד ספרי חקירה. הוא היה אז בן עשרים ושתיים שנה וחש את עצמו בשל ללימוד הזה, וכתוצאה מכך המעיט בלימוד הגמרא והפוסקים, ומאוחר יותר התחילה להציק לו המחשבה אולי הוא לא עושה כראוי בהתמסרו ללימודי חקירה, מקצוע שעורר אצלו שאלות וספקות שלא את כולן הצליח לפתור. כיוון שכך עבר דוד לייב ללימוד ספרי מוסר, וכאן ראה לפניו עולם חדש. ספרי המוסר הרשימו אותו והשפיעו עליו מאוד, עד שחדל לגמרי מלעיין בספרי חקירה והתחיל לקבל על עצמו סיגופים, צומות ולסגל לעצמו אורח חיים של הצנע לכת באופן שאנשים מן הצד ידעו פחות ככל האפשר על מידותיו ומעשיו הטובים, ואפילו בבית חותנו לא ידעו על צדקותו. אבל חותנו וחותנתו התחילו לרטון על העובדה שחתנם לא מראה נטייה כלשהי להתחיל לשאת בעול הפרנסה. בתחילה חשבו שדוד לייב יהיה לרב בישראל. לעיתים קרובות הייתה החותנת מתפארת בעתיד הזה, ובמיוחד כאשר אחיה או אחיה[?], סוחרי פשתן ועור, היו מתגרים בה ובבעלה על שזכו בחתן לא יוצלח שכזה.