פרק 61 : המשך הזמן בינובטש, ברוך רואה גם דברים שליליים

00:01 אנחנו ממשיכים לספר על הזמן שברוך נמצא בינוביץ'. עכשיו שהוא כבר לפני החתונה והוא אה עוקב אחרי השינויים שהתחוללו בעיירה הזאת. לאור העובדה ששהה בה אותו זלמן חיים, השמש המופלא שממש שינה לגמרי את ההתנהגות של אנשים בכל העיירה. וברוך מביא לנו כאן מספר סיפורים על דמויות שונות שהוא פגש וההבדלים שהתחוללו בהם. ברקע של כל הדמויות האלה יש יהודי שקוראים לו יעקב אייזיק, שעליו עוד מעט אנחנו נספר דמות של למעשה מנהיג העיירה מבחינה מסוימת אדם עשיר מאוד, מנהיג העיירה, והוא נמצא פה ברקע ועליו עוד מעט ברוך יספר לנו. אבל בינתיים על דמויות נוספות. היו דמויות נוספות כמו שמעון מוכר הקמח, שמעון הקצב, פייווה הקדר. שלושה אנשים אלה היו תחילה מהמאזינים לשיעורו של זלמן חיים בשיעור החומש, והיה נראה כאשר ברוך היה בעיירה אז היה נראה שאינם מסוגלים לקלוט יותר מזה. אבל עכשיו כבר ישבו לשיעור המשניות, וכפי שברוך הבחין, הייתה להם כבר ידיעה ניכרת בלימוד. לא זו בלבד שיהודים אלה נהיו יחסית למדניים יותר, אלא שגם התנהגותם הכללית השתנתה לטובה. ברוך זכר היטב שאנשים אלה היו עומדים בשוק, כל אחד ליד החנות או ליד הדוכן שלו, ומדברים דברי ליצנות. רבים אחד עם השני, מגדפים ומחרפים זה את זה. עכשיו כל אלה נעשו בעלי מידות טובות והתנהגו כאנשים יראי שמיים באמת. גם ברל, שנקרא שתום העין, וגם חצ'י[?] שיניים. שתי דמויות ישבו בבית המדרש ליד השולחן והקשיבו לדברי אגדה או אמרו תהילים. אפילו טיפוסים כמו שאול גונב הסוסים, יעקב זלמן הנגן, שנחשבו לנחותים בינוביץ' בגלל מקצועותיהם המפוקפקים. זה היה גונב סוסים וזה הנגן היה משתתף בנשפי ההוללות של הפריצים. גם הם השתנו עכשיו לטובה, שינו את דרכם לגמרי.

03:04 שאול הפסיק לגנוב סוסים והתחיל להתפרנס ביושר מיגיע כפיים. יעקב זלמן, הנגן, הפסיק לנגן אצל גויים והתחיל לנגן בשמחות יהודיות. את זמנם הפנוי בילו שניהם בבית המדרש. כהפתעה גדולה לברוך היה מרדכי הטוחן, אשר כפי שסיפרנו נהיה לבעל חנות בינוביץ' והיה גבאי בבית המדרש. מרדכי הזה, שחי את כל שנותיו בכפר וקלט בקושי רב קטע של אגדה, ישב עכשיו בשיעור גמרא וגם נטל חלק בוויכוחים. שוב ראה ברוך לפניו דוגמה של מה שאפשר לעשות מאנשי המון פשוטים. לכן לא הייתה לברוך שום ספק שלא דרכו המתבודדת והמסתגרת של שמחה זליג היא הנכונה, כי אם דרכו של זלמן חיים השמש, שהפיץ תורה ומעשים טובים בין פשוטי העם. הייתה לברוך גם הזדמנות להשוות שיטות שונות ולבחון אותן, ולראות איזו מהן נכונה יותר. זאת אומרת שהיא מביאה יותר תועלת לבריות ביחסים בין אדם לחברו וגם בין אדם לקדוש ברוך הוא. כתוצאה מהשוואה זאת היה ברוך משוכנע בהחלטיות שדרכו של זלמן חיים, שהיא הדרך של הנסתרים להקדיש את עצמם לגמרי להדרכת אנשי האמון ולנטיעת מידות טובות גם בין הלמדנים, הדרך הזו מועילה יותר ומדברת יותר אל ליבו. בהשוותו את השיטות השונות נהג ברוך כפי שהיה נוהג בלימוד הגמרא. בכל נושא לוויכוח ודיון היה מציג לנגד עיניו באופן מוחשי את התנאים ואת האמוראים, מאזין כביכול לדבריהם ולוויכוחים בינם לבין עצמם, והוא מתעמק בסברותיהם ורעיונותיהם, ובדרך הזו שקל, דן והתעמק בהשקפות השונות ובכיוונים השונים בחיי העם. כדי להתייחד עם הטבע, כפי שאהב מילדותו נהג ברוך לטייל אל מחוץ לעיר. בצד הדרך התיישב לו על גזע עץ והתעמק במחשבותיו. בראשו צץ זיכרון השיחה המעניינת שהייתה לו עם גיסו, ראש הישיבה רבי יוסף יצחק, לפני שעזב את ויטבסק.

06:06 היה זה יום שמש נאה בתחילת חודש ניסן, אחרי החורף הקר היה פשוט נעים לשבת בשמש ולחמם קצת את הגוף. ברוך היה בדרך חזרה מעבודתו היומית, כאשר עבר על פני הגן העירוני, הבחין בגיסו יוסף יצחק, היושב על ספסל ומתחמם בקרני השמש. ברוך התיישב על ידו. שיחה מעניינת התפתחה ביניהם. ברוך העיר על מזג האוויר הנאה ועל השמש המחממת וציין את הפסוק שמש צדקה ומרפא בכנפיה. רבי יוסף יצחק, ראש הישיבה, גיסו של ברוך, אמר שישנה לכאורה סברה לא להתרפא מהשמש. למה? מכיוון שהשמש היא עבודה זרה של עובדי אלילים. רבי יוסף יצחק לא רק אמר את הסברה, אלא נכנס מיד לפלפול עמוק בנושא, בהצביעו תחילה על הנאמר במסכת עבודה זרה, דף מ"ה עמוד א', שדבר שאין בו תפיסת ידי אדם מותר ליהנות ממנו. כלומר השמש, שאי אפשר לתפוס אותה בידיים מותר ליהנות ממנה אפילו שהיא משמשת לעבודה זרה. לאחר מכן דיבר על הסוגיה במסכת פסחים, דף כ"ה עמוד ב', בקשר להנאה שמגיעה לאדם בעל כורחו. הרי אנחנו לא אומרים לשמש שאנחנו רוצים להתחמם בה זה באופן אוטומטי. האם הנאה שבאה לאדם בעל כורחו היא מותרת או אסורה? בשעתו, כאשר השמיע לפניו גיסו את הפלפול הזה, התרשם ברוך מאוד מחריפות הניתוח וההעמקה. עכשיו, כשהוא נמצא בינוביץ' והוא חושב על זה, נראה לו שהפלפול הזה אין לו אותו ערך שישנם למעשים הטובים של זלמן חיים למשל. לנגד עיניו של ברוך הופיע אותו ההבדל הגדול בין עולם הלמדנות אותו ייצג גיסו יוסף יצחק, לבין עולם ההמון היהודי. ברוך היה ברור לו שעם כל הפלאתו המרוממת של עולם הלמדנים, חובה על הלמדנים לרדת אל העם, כפי שעשה זאת רבי זלמן חיים, כדי לרומם

08:46 את היהודים הפשוטים לחיי תורה ומעשים טובים ולהביא אור לחיי היום יום שלהם. במשך הזמן הקצר שבו היה ברוך בינוביץ בפעם הזאת הוא הספיק גם להכיר את החתן השלישי של מרדכי הטוחן. החתן הזה נקרא אברהם יצחק. הוא הלך לגמרי בדרכו של זלמן חיים. הוא עשה שיעורי תורה לפני בעלי המלאכה במשנה, בשולחן ערוך. ברוך התבונן באותם אנשים שבאים לשיעורי התורה של אברהם יצחק. היו ביניהם אנשים זקנים, צעירים, ילדים. כולם התעניינו בלימודים האלה מכיוון שאברהם יצחק היה לו חוש וכוח הסברה וסגולה לכבוש את לב שומעיו. ברוך התרשם במיוחד מן העובדה שהשומעים את אברהם יצחק נמנה גם אותו ילד חיים. חיים היה בנו של שמעון הקמחן. ברוך זכר אותו מלפני שלוש שנים, כשהוא היה לפני זה בינוביץ. אותו חיים היה אז הפגע רע של ינוביץ. כל מעשי הקונדס שבעיר היו ביוזמתו. הוא ירד אז גם לחייו של ברוך, שברוך השתכר תקופה מסוימת מנשיאת שקי קמח מביתו של שמעון הקמחן אל האופים שבעיר. אז חיים הזה עולה לו תעלולים שונים. והנה רואה ברוך שעכשיו יושב חיים ליד השולחן ומאזין לשיעורו של אברהם יצחק, שהייתה לאברהם יצחק סגולה לשבות את לב מאזיניו בסיפורי אגדות והסברתם. לאחר מכן היה כל אחד מספר לרעהו את האגדות ששמע מאברהם יצחק, וכולם היו נתונים להשפעת מוסר ההשכל שבתוך האגדות. נזדמן לברוך לשמוע את אברהם יצחק מספר על רבי עקיבא. רבי עקיבא היה רועה עם הארץ ששנא תלמידי חכמים. לאחר מכן נהפך לבו לתורה והיה לאחד מגדולי הרוח של האומה. אברהם יצחק סיפר את הסיפור בהתלהבות ובחיבה כה רבה, עד שהיה ניכר בבירור שלדעתו כל יהודי, ויהיה הפשוט ביותר, יכול וצריך ללכת בדרכו של רבי

11:33 עקיבא. אברהם יצחק בעניין הזה הלך בעקבותיו של זלמן חיים השמש. הוא היה מקרב אליו את היהודים הפשוטים. בנוסף על השיעורים שלמד איתם, היה אומר שהיהודים הלמדנים חבים חוב גדול ליהודים הפשוטים. גם הוא התהלך על פני השוק ורחובות העיר, וכשראה עוול או אי צדק מצד מישהו היה מוכיח אותו מקרב לב. הייתה לו לאברהם יצחק התחושה כאילו הוא בעצמו עשה את העוול הזה. יחד עם כל זה ואת כל הדברים הטובים שברוך ראה בינוביץ, הוא עדיין ראה בה גם את הדברים הפחות טובים. עדיין נשאר הרבה מן הרוח הקודמת. היו מקרים של למדנים שהסתכלו מגבוה על יהודים פשוטים ואפילו ניסו להשפיל אותם וגם להתלוצץ על חשבונם. וכאן ברוך מספר לנו סיפור עצוב מאוד. היה זה באחד מימי שני בשבוע, בזמן קריאת התורה. היה שם יהודי שקראו לו שלמה הלש. הלש מלשון זה שהוא היה עובד בלישת בצק או קראו לו שלמה מוויטבסק. שלמה היה יהודי פשוט, אבל ירא שמיים. הוא הגיע באותו בוקר מאוחר לתפילת הציבור ולכן הוא התפלל לעצמו כאשר הציבור כבר עמד בקריאת התורה. השמש של התפילה לא הבחין ששלמה לא התפלל עם הציבור ושהוא עומד בתפילתו בקטעים שאסור להפסיק בהם בתפילה. השמש קרא לו לעלות לתורה. שלמה הפסיק בתפילתו, עלה לתורה ולאחר מכן המשיך בתפילה. אהה כאן מצאו להם הליצנים הזדמנות. עם סיום התפילה מצאו כמה ליצנים סיבה להפריך דברי לעג על חשבון הבורות ועם הארצות של שלמה, והפנו כלפיו חירופים עוקצניים והתגרו בו על הפשע הנורא שהוא פשע. למרות שהדבר נבע רק מחוסר ידיעה. ברוך התבונן בלועגים וליבו כאב להיווכח שהדברים נוגעים מאוד לליבו של שלמה התם והישר. הליצנים איימו עליו בגיהינום ובעונשים שונים, וידעו

14:28 ששלמה מצטער על כך צערו. אבל צער מיוחד הצטער ברוך כאשר ראה שבין הלועגים ליהודי הפשוט היה גם אותו יעקב אייזיק שדיברנו עליו קודם, הגביר של ינוביץ, יהודי עשיר, מנהיג העיר. יעקב אייזיק היה אז יהודי זקן ובעל מעמד מכובד בעיר, אבל כנראה לא יכול היה לעמוד בניסיון להימנע מללעוג על חשבונו של יהודי פשוט שקיבל ברצינות כל מילה שנאמרה וממש התפתל שלמה מכאבים. שלמה הלש עמד בעיניים דומעות שכולם מסביב עומדים וזורקים כלפיו חיצי לעג. על הליצנים הרגילים ברוך לא כל כך התרעם, בסך הכל הוא הבין שלא כולם מושלמים. אבל לגבי יעקב אייזיק הוא הרגיש תרעומת חזקה, בפרט שהוא ידע מה הרקע של אותו יעקב אייזיק. ומי הוא באמת יעקב אייזיק? יעקב אייזיק היה היהודי המכובד ביותר בינוביץ. הוא גם היה בעל הדעה בעיר. כולם פחדו ממנו ביודעם את כוחו והשפעתו. יעקב אייזיק נולד בינוביץ. לאביו קראו שמשון אליהו. שמשון אליהו זה שביסס את הקהילה בינוביץ. שמשון אליהו עצמו, אביו של יעקב אייזיק, היה בנו של הגאון רבי יעקב מוויטבסק, שהיה אדם מושלם ופיקח, שלט בשפות הרוסית והפולנית ובעל ידיעות במתמטיקה. בגלל ידיעותיו אלו מינה אותו הגרף ליפסקי, אחד מבעלי האחוזות הגדולים והעשירים ביותר בפלך ויטבסק, להיות מנהל את אחוזותיו ליד ינוביץ. לצורך ניהול האחוזות התיישב שמשון אליהו בינוביץ. על ידי כך הובטחה פרנסתם של יהודים רבים. ינוביץ התחילה לפרוח לא רק מבחינה גשמית, כי אם גם מבחינה רוחנית. כל מוסדות התורה והצדקה התחזקו והתרחבו, ותוך תקופה של עשרים שנה התפתחה הקהילה היהודית בינוביץ בכמות ובאיכות, ונוספו בה תלמידי חכמים רבים על ידי זה שבעלי בתים לקחו להם למדנים כחתנים ומלמדים בני תורה כדי ללמד. כן, בתי המדרש

17:39 של ינוביץ ישבו בחורים ופרושים ועסקו בתורה. מרכז ההתעניינות של ינוביץ בזמנים ההם היה ביתו של אותו שמשון אליהו, שהיה בית ועד לחכמים במלוא מובן המילה. כל מי שרצה לספוג לתוכו תורה וחוכמה בא אל הבית הזה. ביתו של שמשון אליהו היה פתוח לאורחים, במיוחד לבני תורה. רבים מאוד מהיהודים התפרנסו על ידו, וגם ידו של שמשון אליהו הייתה פתוחה תמיד למתן צדקה, והיה מוכן ומזומן תמיד לגמול חסד לאיזה יהודי, במיוחד כשהיה מדובר בסידור פרנסה. בגלל זה כולם העריכו מאוד את שמשון אליהו והחשיבו אותו למנהיג האמיתי של העיר וכינו אותו בתואר השר של ינוביץ. ואכן, ואכן התחשבו בדעתו של שמשון אליהו יותר מאשר בדעתו של הגרף ליפסקי בכבודו ובעצמו.