פרק 60 : ברוך הצעיר בביקורו השני בינוביטש

00:01 כפי שסיפרנו, הרב החדש של התושבים בכפר, רבי בער, הודיע שהבהמה שנשחטה היא כשרה. לעומתו זלמן לייב טוען שהבהמה היא טרפה והיהודים בכפר לא ממש יודעים מה לעשות. הם הרי לא מבינים בזה. זלמן לייב הצביע בלהט על מקורות בין הפוסקים שלפיהם הבהמה היא טרפה. רבי בער הוכיח מאותם המקורות עצמם שהבהמה איננה טרפה, ובינתיים היו הכפריים שרויים במבוכה. רבי בער, שהתייחס לעניין ברצינות רבה, ניסה להיכנס לוויכוח למדני עם זלמן לייב כדי להוכיח לו את צדקתו. אבל זלמן לייב עמד על שלו וענה לו בזלזול וכינה אותו בשם מאכיל טריפות. רבי בער מיהר וערך שאלת תשובה שכללה בירור הלכתי מקיף אל הרב בבינוביטש וביקש את הכרעתו בשאלה. בכתיבת השאלה גילה רבי בער למדנות עמוקה, וכדי להשקיט את זלמן לייב הראה לו רבי בער את השאלה לפני שהוא עמד לשלוח אותה. אבל זלמן לייב סירב אפילו להסתכל בכתב היד. הוא השליך אותו על הקרקע וצעק שלא רוצה לעיין בדברי שטות אלה. נו, רבי בער שלח את השאלה לבינוביטש. כעבור מספר ימים התקבלה תשובת הרב, בה הוא סומך את ידו על פסקו של רבי בער. יהודי הכפר נרגעו, אבל זלמן לייב לא רצה לוותר והמשיך לעמוד על דעתו. מן הסתם היה נמשך הסבל שסבל רבי בער מזלמן לייב, אבל למזלו עבר מרדכי הטוחן בקיץ שלאחר מכן לגור בעיר בינוביטש עצמה, הוא לקח איתו גם את חתנו. רק אז הרגיש רבי בער מרגוע והתחיל למצוא קורת רוח בשהייתו בכפר. מרדכי הטוחן קנה לעצמו בית וחנות בשוק של בינוביטש, בשכנות לבית הכנסת שזלמן חיים כיהן בו כשמש והתחיל להתפלל יום יום בבית כנסת זה ולהשתתף בשיעורים שהשמש השמיע בציבור. כעבור זמן קצר נהיה

03:03 מרדכי לגבאי בית המדרש והיה מסייע לשמש בפעילויותיו, כלומר לזלמן חיים. גם חתנו זלמן לייב התפלל באותו בית הכנסת, וכאן כבר מצא חוג למדנים, כך שהיה לו עם מי להתפלפל ולגלות את למדנותו. זלמן חיים השמש הרגיש קשר נפשי אל זלמן לייב מכיוון שבאמצעותו נהיה לחתנו של מרדכי, וגם הוא סייע לכך שזלמן לייב ייבחר עכשיו כמגיד השיעור בשיעור היומי בגמרא שהתקיים בבית המדרש. זלמן לייב נהנה מזה מאוד וחותנו רווה נחת. חתנו של מרדכי, זלמן לייב היה לשיחת היום בבינוביטש. אבל זלמן לייב התבונן ונוכח לדעת כי בה בשעה של השיעור שלו באים רק שבעה שמונה אברכים. הרי חוג מאזיניו של זלמן חיים מקיף עשרות רבות או אפילו מאות של יהודים המשתתפים בשיעורי החומש או המדרש שלו. דבר זה הדליק בלבו של זלמן לייב אש של קנאה, והוא התחיל לגלות שנאה כלפי השמש ולרדוף אותו. זלמן חיים השמש לא הבין מה רוצה ממנו חתנו של מרדכי, והוא שוחח על כך עם חותנו מרדכי. לא הפריע לזלמן חיים שנאתו של זלמן לייב, אבל חרה לו עצם העובדה שזלמן לייב התגלה לפניו כמי שלא חונן במידות טובות. מבחינתו של זלמן חיים היה למידות הטובות משקל יתר מאשר ללמדנות, שהרי אמרו חכמינו לא המדרש עיקר אלא המעשה. ובנוסף לכך הרגיש זלמן חיים רגש מסוים של אשמה על אשר בגללו זכה מרדכי לחתן כזה הרודף אחרי הכבוד. בגלל כל זה החליט זלמן חיים לעשות הכל כדי להניע את זלמן לייב לשנות את דרכיו. וכך, מבלי להתייחס אל יחסו של זלמן לייב אליו, גילה הוא כלפיו במודגש יחס של הערכה ודרך ארץ. בשיעוריו ברבים היה מסביר לשומעיו את גודל ערך לימוד וידיעת התורה, ומצביע

05:51 כדוגמה על זלמן לייב, על למדנותו, על שיעור הגמרא שהוא משמיע ברבים. דבר זה הרשים מאוד את זלמן לייב. לפתע, לפניו אדם שלא הכיר והמשלם טובה תחת רעה. הוא זלמן לייב, ציפה ליחס של חוסר ידידות מצד זלמן חיים, הרואה את שנאתו כלפיו, אבל לבסוף מגלה הוא כלפיו חיבה כזו. ובכלל התחיל זלמן לייב להבחין במידותיו הטובות של השמש הפלאי, ולאט לאט התחילו להציק לו רגשי חרטה, וסוף סוף חל שינוי גדול בנפשו של זלמן לייב, וזלמן חיים התחיל לרכוש השפעה עליו. במשך הזמן התברר לזלמן לייב שבלמדנותו בלבד זה לא מספיק ויש צורך גם במידות ומעשים טובים. מאז נקשרה ידידות עמוקה בין השמש לבין חותנו של מרדכי. את מה שלא הצליח מישהו אחר לעשות בהשפעה על זלמן לייב, עלה בידו של זלמן חיים השמש רק בכוח היותו הוא עצמו דוגמה של טוב לב וסבלנות. עכשיו, כאשר הגיע ברוך בפעם השנייה לבינוביטש, כבר היה זלמן לייב מפורסם בעיר, גם בלמדנותו וגם במעשיו הטובים. ברוך הבין היטב שעל השינוי הגדול אצל חתנו של מרדכי יש להודות לזלמן חיים השמש. שבהיותו דוגמה חיה של טוב לב ועדינות, השכיל להשפיע על זלמן לייב לסגל לעצמו דרך חדשה. ברוך רצה להכיר מקרוב יותר את זלמן חיים וללמוד ממנו מידות טובות. הוא רצה גם לדעת יותר על עברו ותולדותיו, אבל זלמן חיים כבר לא היה בבינוביטש. לפני כשנה עזב את המקום ומוסר את השמשות למישהו אחר. אף אחד לא ידע לאן היו פניו מועדות. ברוך היה מעוניין גם להיפגש שוב עם כל אותם אנשים שאיתם היה בקשר בתקופת שהייתו הראשונה בעיר. הוא גם ביקר בבית הכנסת שליד בית הקברות, ששימש כתחנתו הראשונה בבינוביטש.

08:46 עדיין היו רעננים בזכרונו חוויותיו של אימה ושל שמחה באותו בית מדרש ששימש כמקום מפגש לקברנים שהיו לעיתים תכופות מסממים את ליבם בבקבוק משקה. ברוך גם נזכר בסוגיית הגמרא שבה עסק כאשר אחד הקברנים השיכורים התנפל עליו בחיבוקים ונשיקות עד שהחליט לעזוב את המקום ועבר לבית המדרש שבשוק. הסוגיה בה עסק אז הייתה במסכת בבא קמא, דף ס"ז, הסוגיה של ייאוש. הוא התעמק אז בדברי התוספות בקשר לוויכוח עם ייאוש קני או ייאוש ושינוי השם קני. עכשיו ביאנוביץ' התראה ברוך גם עם החנוונים, הרופאים והאחרים אשר עבד אצלם לפעמים כדי להשתכר ללחמו. עכשיו היה כבר בחור מגודל העומד לפני נישואיו. אף אחד מהם לא הכיר אותו. ברוך היה מעוניין ללמוד משהו מכל אחד מהם ולהיוודע מתולדותיהם וניסיונותיהם. רצונו של ברוך היה לקבוע לעצמו בדיוק איזו היא הדרך הנכונה בחיים. האם דרכו של זלמן חיים המקדיש עצמו להמוני העם או דרכו של הגאון רבי שמחה זליג הפרוש מוויטבסק שישב לו מופרש מן העולם בארבע אמותיו והיה מסתכל מלמעלה למטה אל פשוטי העם הרחוקים מתורה. הבעיה הזו הטרידה מאוד את ברוך ונגעה לו בנפשו. הוא רצה פשוט להתוות לעצמו את דרכו שלו בחיים. כל שנותיו עד עכשיו חקר ולמד, אבל יש לו עדיין הרבה מה ללמוד ועליו לעבור דרגות רבות עד שיגיע לשלמות. אותו רבי שמחה זליג הפרוש היה מוכר היטב לברוך היכרות קרובה. ברוך ידע היטב כאחרים עד היכן מגיעה גאונותו של הפרוש הישיש, שעל למדנותו וגדולתו מתהלכות אגדות, והיה בליבו הערכה עמוקה לגאון הזה. מוצאו של שמחה זליג היה ממשפחת למדנים ידועים בפולין. כשהיה בגיל חמש עשרה היה מפורסם כאילוי מסטוביסק [?], מסטוביטק [?]. הוא היה בקיא בכל הש"ס, בשקידתו לא היה

11:37 דומה לו. הוא ישב ועסק בתורה ממש בכל שעות היממה, פרט לשתיים שלוש שעות שינה, ובנוסף לכך היה צם בכל יום שני וחמישי וגם ביום שישי, ומשחר נעורותו היה מתנזר לחלוטין מכל שיחת חולין והיה מדבר אך ורק בדברי תורה. מעמי הארץ היה מתרחק ונמנע מכל מגע עם אדם פשוט, פשוט משום שלא היה לו מה לדבר עם כאלה. מאז הגיע לוויטבסק כאברך צעיר, הסתגר משך כחמישים שנה בבית המדרש הגדול שבעיר, שבאחד מחדריו קבע את משכנו. עכשיו רצה ברוך להחליט מי מבין שני אלה רבי שמחה זליג הגאון או רבי זלמן חיים השמש גורם יותר נחת רוח כביכול לקדוש ברוך הוא. האם שמחה זליג בתורתו ובהתבודדותו או זלמן חיים בפעילותו בין ההמון היהודי? וברוך נטה להגיע למסקנה שדווקא זלמן חיים ולא שמחה זליג הולך בדרך הנכונה שהיא לרצון לפני הקדוש ברוך הוא. אם את זלמן חיים כבר לא פגש ברוך ביאנוביץ', אבל את הרושם הרב שהשאיר היה יכול לפגוש על כל צעד ושעל. הנה ביקר בבית המדרש שבו כיהן זלמן חיים כשמש והקשיב לשיעור שהשמיע זלמן לייב לפני ציבור גדול. השיעור היה בסוגיה של המקדש במלווה וקידושא בגזל. במסכת קידושין. זלמן לייב הרצה את השיעור בחריפות רבה. דבר זה לא היווה כל חידוש בעיניו של ברוך, שידע מכבר על למדנותו הגדולה של זלמן לייב, אבל מה שהפליא את ברוך הייתה ההתלהבות שבה התפלל זלמן לייב. תפילתו הייתה שונה לגמרי מבעבר. בעבר היה מסיים את תפילתו בחיפזון ובלי כל ניצוץ של חמימות. ברוך הבין שהשינוי הזה, שמשמעותו היא שנשמתו של זלמן לייב באה סוף סוף לידי ביטוי של חום. את זאת יש לזקוף אך ורק להשפעת רבי זלמן חיים השמש,

14:16 אשר הלהיב את נשמתו, עורר בקרבו את מהותו הפנימית והביא אותו להכרה שהעיקר בחיים הוא להיות בעל מידות טובות. כאשר הזדמן לברוך לבקר בביתו של זלמן לייב, פגש אותו כשהוא מתעמק באחד מספרי מהר"ל מפראג ופניו זוהרות. היה ברור שהלימוד כובש גם את ליבו ואת נשמתו, ותוך כדי ישיבתו ולימודו בחדר נכנס לשם ילדו בן השש של זלמן לייב ואביו הוכיחו על פניו כשגילה שבטלית קטן שלו חסר אחד מחוטי הציצית. העובדה הזו שימשה לברוך הוכחה נוספת שזלמן לייב חש עכשיו את היהדות לא רק במוחו, כי אם גם בליבו ובכל נשמתו. בשינויים דומים הבחין ברוך גם לגבי יהודים נוספים ביאנוביץ', ובמיוחד בין מתפללי בית המדרש שבשוק, שהיו תחת השפעת רבי זלמן חיים. הנה לך פיניה הפחח. פיניה היה מראשוני המשתתפים בשיעורו של זלמן חיים בעין יעקב, ועכשיו יושב פיניה בשיעור הגמרא שמשמיע רבי יעקב אייזיק, הגביר של יאנוביץ'. השיעור הזה היה מפורסם היטב ביאנוביץ', לא רק בגלל פרסומו של יעקב אייזיק, אלא גם משום שבשיעור השתתפו טובי הלמדנים של העיר, ולכן השתומם ברוך לראות את פיניה פחח הפשוט שבעבר קלט בקושי קטע מעין יעקב שהוא יושב עכשיו לשיעור הגמרא עם גדולי הלמדנים. בתחילה הניח שפיניה התיישב לו כאן סתם ככה, מבלי להבין את המדובר בשיעור. אבל להפתעתו הגדולה שמע את פיניה נוטל חלק פעיל בפלפול ובחילופי הסברות שהושמעו ליד השולחן. פירוש הדבר הוא אם כן, שפיניה הפך ללמדן. מהיכן הגיע הדבר? פשוט משום שפיניה הקשיב היטב כל העת ללימודים, ובשביל ברוך שימש הדבר הוכחה טובה ביותר שאפשר להתעלות ברמת הידיעות של יהודים פשוטים ביותר, למרות שלמדו מעט מאוד בילדותם, אבל בהקשבה שיטתית לנלמד ברבים בבית המדרש הם יכולים להגיע

16:58 לדרגה נעלת ביותר בלימוד. הרי לך, אמר לעצמו הישג נוסף של זלמן חיים