פרק 59 : רבי בער מגיע אל הכפר. זלמן לייב יורד לחייו

00:01 אנחנו מספרים כעת על, על הפגישות של ברוך עם אנשים שונים בנדודיו בין הערים, העיירות, כפרים, כשהוא היה צעיר יותר. עכשיו אנחנו נ-נ-מדברים על הזמן שבו ברוך היה בעיר ינוביץ'. פגש את זלמן חיים השמש המופלא שהקים בית מדרש בשוק, ושם יש יהודי בשם מרדכי הטוחן, שהוא באחד הכפרים בסביבות ינוביץ' ומאוד התקרב לזלמן חיים השמש. לטוחן הזה היו שלוש בנות, ששתיים מהן כבר הגיעו לפרק הנישואין. בהשתדלותו של זלמן חיים נישאו הבנות לאברכים למדנים. החתן הראשון קראו לו אברהם שלמה. הוא, אברהם שלמה, היה בנו של הרב של דוברובנה, והוא, ברוח העבודה של זלמן חיים, הקים מיד שיעורים שונים בבית המדרש של חותנו מרדכי הטוחן. ועד כדי כך שהשיעורים היו מותאמים לרמת הבנתם של היהודים הכפריים, וכך נהיה בית הכנסת שהקים מרדכי הטוחן גם לבית מדרש, למקום של לימוד תורה. עבר איזשהו זמן ואברהם שלמה, החתן של מרדכי הטוחן, התקבל להיות רב בקהילה יהודית חשובה, והוא עזב את הכפר ועבר לשם. ולכן התפקיד של הלימוד ברבים היה צריך ליפול באופן טבעי על החתן השני שקראו לו זלמן לייב. זלמן לייב היה גם בן של אחד הרבנים. הוא היה בן של רבי שלמה, רבה של העיר בוריסוב. אבל זלמן לייב הזה, עם זה שהוא היה למדן מופלג, היה מסתכל מגבוה על היהודים הפשוטים, וגם נמנע מלהיות איתם באיזשהו קשר, וגם סירב להיות להם לרב, והודיע על זה למרדכי הטוחן, לחת-- לחותן שלו. הוא אפילו לא טרח להסתיר את זה בפני האנשים היהודים עצמם, והעדיף להתבודד במרום מעמדו. אבל כאן היה מצב חדש. היהודים האלה כבר התרגלו ללמוד תורה. הם לא רצו להישאר בלי רב. במיוחד היה מעוניין בכך מרדכי הטוחן.

03:08 הוא כמובן הצטער מאוד על כך שחתנו הוא כזה גאוותן שלא רוצה לקיים קשר עם היהודים בכפר, ובכלל לא היה לו הרבה נחת מהחתן הזה, מכיוון שהמידות שלו לא הצטיינו במעלתן, וגם היה קמצן וגם רודף כבוד. הרבה תכונות טובות. ולכן קרא רבי מרדכי אל הכפריים לאספה. באספה הזאת הוחלט להביא יהודי למדן אל הכפר שילמד תורה ברבים וגם יפסוק להם בשאלות הלכתיות. המקום, הכפר הזה, היה בשל וזקוק למציאותו של רב מורה הוראה עצמאי. מרדכי הטוחן התחייב לתת מכיסו שליש משכרו של הרב החדש, ואז מספר בעלי בתים מהכפר נסעו לעיר ינוביץ' ושאלו את דעתו של הרב של ינוביץ' את מי יש למנות לרב עליהם. הרב של ינוביץ' בחר ביהודי בשם רבי בער. רבי בער היה אז בגיל שישים בערך. הוא היה למדן גדול. הוא היה חתנו של אחד מתושבי ינוביץ', ובבית הזה הוא ישב הרבה מאוד שנים ולמד תורה. עד כדי כך, שעל ידו נעשה אפילו החותן שלו ללמדן. כאשר החותן שלו נפטר, נעשה רבי בער מלמד. כעבור זמן לצערנו הוא התאלמן, וכיוון שבניו יכלו להחזיקו בכבוד, עזב את המלמדות והתמסר שוב לשבת, ללמוד תורה ולהתפלל. רבי בער הזה אהב להתבודד ונמנע מלהשמיע מילה מיותרת. הרב של ינוביץ' ידע שהעבודה בכפר תהיה קרובה לליבו של רבי בער, כיוון שהכפר הוא מקום שקט ואין שם יותר מדי אנשים. ואז רבי בער הגיע לכפר לפני ימי הסליחות, כלומר בחודש אלול, ומכיוון שלא היה נשוי, אז אצל הטוחן רבי מרדכי הקצה לו מקום מגורים בדירה שלו. גם מרדכי הטוחן וגם אשתו היו מפורסמים כמכניסי אורחים, וזלמן לייב, החתן של הטוחן, כפי שסיפרנו קודם, ראה מיד שרבי בער הוא למדן גדול, אבל

05:54 העובדה הזאת הביאה דווקא לגילויי שנאה מצידו, מצד זלמן לייב כלפי רבי בער. השנאה של זלמן לייב כלפי רבי בער גברה כשהוא נוכח לדעת שיהודי הכפר וגם חותנו חולקים כבוד רב לרבי בער. התברר שרבי בער ידע היטב איך לרדת אל פשוטי העם. הוא לימד אותם חומש ולימודי קודש מתאימים אחרים בצורת הסברה כזו שעוררה אצלם הרבה תענוג בלימוד. רבי בער גם נשא לפני שומעי לקחו דרשות קצרות בהם עורר אותם לתשובה ולעבודת הבורא. היהודים הקשיבו בהתעניינות והתרשמו מאוד מהדברים, והדבר הזה הגביר את חשיבותו של רבי בער בעיניהם. בד בבד, ודווקא בגלל זה גדלה שנאתו של זלמן לייב אל רבי בער. עכשיו זלמן לייב התחיל במלחמה גלויה נגד רבי בער. הוא התחיל פשוט להעליב אותו, לגלות לו את שנאתו. רבי בער מצידו לא גילה שום יחס של מורת רוח כלפי זלמן לייב. את כל העלבונות והפגיעות קיבל באורך רוח ובסבלנות. יתכן שמישהו אחר במקום זלמן לייב היה משנה את דרכו בגלל תגובה כזו, והיה מתמלא יותר דרך ארץ כלפי היהודי, שהרבה יותר מבוגר ממנו וגם למדן. אבל אצל זלמן לייב היה עניין שונה. הוא לא יכול היה לסבול שתחת קורת גג משותפת איתו נמצא אדם היודע תורה יותר ממנו. הוא גם לא יכול היה להבין את העובדה שבני המקום מעניקים לרבי בער כבוד כרב. אם כן, התברר שזלמן לייב שונא גם את היהודים הפשוטים וגם את היהודים הלמדנים. מהיכן נובעת תכונה זו? דבר זה נובע מלהיטותו של זלמן לייב להיות תמיד ובכל מקום הראשון ולהיראות משכמו ומעלה. מרדכי הטוחן ידע היטב את מגרעותיו של חתנו והייתה לו מכך עוגמת נפש מרובה, ובמיוחד לא מצא חן בעיניו הזלזול מצידו של

08:42 זלמן לייב בכבודו של אורחו רבי בער. רבי מרדכי הטוחן שוחח על כך עם רבי בער תוך הבעת התנצלות על היחס הגס של חתנו. אבל רבי בער הרגיע אותו והבטיח לו שהדבר לא פוגע בו בכלל. הוא לא שכח להזכיר למרדכי הטוחן שחתנו זלמן לייב הוא למדן והוא צעיר למדי, כך שבמשך הזמן בוודאי ימצא את דרכו לסיגול מידות טובות. ימי חודש אלול וחגי תשרי עברו, ורבי בער לא היה יכול עוד לחוש בנוח בביתו של הטוחן, בעיקר בגלל חתנו, ולכן החליט לעבור משם. הוא שכר חדר בבית של חייט שקראו לו יוסה. יוסה היה יהודי בשנות השבעים שלו, לקראת שמונים. אמנם עדיין פרנס עצמו במלאכתו. הוא היה יהודי פשוט וישר שהרבה באמירת תהילים תוך כדי עבודתו. תמימותו ויושרו של יוסה הזה הגיעו מאוחר יותר לידי גילוי כאשר הרגיש בשנים האחרונות שקיצו קרוב, הזמין אליו שלושה ממכריו, מסר לידם את מעט הכסף שחסך בימי חייו, הראה להם את התכריכים שתפר לעצמו ועבור אשתו, ואמר להם שהכסף נועד לצורכי הקבורה. הוא לא רצה שמישהו יוציא פרוטה משלו על קבורתו וקבורת אשתו. את ארון הקבורה ציווה לעשות מקרשי השולחן עליו ישב כל שנותיו ועסק במלאכתו. הוא אמר להם, "השולחן הזה יעיד עליי שמעולם לא עלה עליו בגד שעטנז וגם שלא היה עודף בד שלא החזרתיו לבעליו, וגם שמעולם לא גרמתי עוול לאף אחד ולא התבטאתי בביטוי בלתי ראוי." ובכל אופן, רבי בער עבר לחדר בביתו של החייט יוסה. ביתו של חייט זה נועד למקום מנוחה עבור רבי בער, אבל חתנו של הטוחן, מרדכי, המשיך בהשמצתו, בחיפוש מגרעות בו ובהתלוצצות ממנו. היהודים של אותו יישוב בו היה רבי בער רב היו יהודים

11:49 פשוטים, יחד עם זה ישרים ותמימים. רבי בער חיבב אותם מאוד והיה לו תענוג מיוחד ללמוד איתם. אבל ברקע היה זלמן לייב, חתנו של הטוחן מרדכי, שהיה ממרר את חייו של רבי בער וכינה אותו בשם "עם הארץ הזקן" או בשם "המגיד של עמי הארץ". בין דיירי אותו הכפר היו שני זקנים. הצעיר בהם היה יוסה החייט, שאצלו שכר רבי בער את החדר. השני קראו לו שלוימה, פושט העורות, או כפי שנקרא גם שלוימה היתום. בתואר יתום כינו את שלוימה גם כשהיה בגיל של למעלה ממאה שנה. את גילו של שלוימה היה אפשר לשער לפי העובדה שיוסה, שהוא עצמו היה אז כבר בן שבעים, זכר שבהיותו ילד היה כבר שלמה בגיל של ארבעים שנה. שלמה נקרא בשם יתום על שום שבהיותו בן שלוש שנים נשאר יתום מהוריו וגדל אצל דודו הקצב. כאשר היה שלמה בן תשע שנים, הכניס אותו דודו לעבודה ועשה אותו לפושט עורות. באותה תקופה לא היה מניין יהודים בכפר. הכפריים ידעו מעט מאוד מיהדות. שלמה עצמו לא למד מעולם מילה אחת יהודית וגדל לעם הארץ מוחלט. לשלומה גם לא הייתה ההזדמנות שהייתה לילדים אחרים בכפר לשמוע דברי תורה. כרגיל, היו המשפחות היהודיות שבכפרים יוצאות לימים הנוראים לעיירות הסמוכות, ושם היו מצטיידים בימים אלה במנות מסוימות של יהדות. הם היו מתפללים בציבור, שומעים את השיעורים של הרב, נוטלים חלק בחוויות רוחניות שהקיפו את הציבור בימים אלה. מובן שגם הילדים היו מקבלים את חלקם שלהם ביהדות שספגו במשפחותיהם. אבל שלוימה היה יתום, ודודו העדיף שדווקא הוא יישאר בבית באותם ימים בהם שוהה המשפחה בעיירה כדי שישמור על הבית ויפקח על המשק. ולכן לא הייתה לשלומה שום הזדמנות ללמוד, לא

14:28 לקרוא ולא להתפלל. אמנם במאמצים גדולים למד בעל פה את מודה אני, את קריאת שמע וברכות המוציא ושהכול, וכשמרדכי הטוחן הנהיג את התפילה בציבור ובנה את בית הכנסת, היה שלוימה בא כל בוקר לבית הכנסת, מתעטף בטלית ובתפילין ומקשיב לתפילת האחרים. הוא היה מסתפק בעניית ברוך הוא וברוך שמו ואמן, וכך היה גם בשאר התפילות של היום. בדרך כלל היה שלמה אוכל אך ורק לחם ושותה רק מים. למה? כיוון שהוא לא היה מסוגל לברך על מזון ברכות אחרות מאשר המוציא ושהכול. גם יוסה החייט היה אדם פשוט מאוד. אמנם הוא כבר ידע לקרוא וידע בעל פה את התפילות של היומיום ואת כל ספר התהילים. יוסה היה מדקדק במצוות ובמיוחד במצוות הכנסת אורחים. זהירות מיוחדת גילה בשמירת הלשון. מעולם לא השמיע מילה רעה על שום יהודי, ובכלל היה מקצר בדבריו ומסתפק במידה מועטת ביותר של שיחה לפי מה שהיה צורך. בגלל צדקנותם של שני הזקנים האלה היה רבי בער מתרועע אתם. הוא השתדל לסייע להם בלמדנותו כפי שרק ניתן הדבר. העובדה הזו נתנה לזלמן לייב נקודת אחיזה ללעג שלו מרבי בער, כאילו שימש הדבר הוכחה לבורותו. פעם אחת נוצרה לזלמן לייב הזדמנות מצוינת לרדת לחייו של רבי בער. היה זה כאשר הובאה לרבי בער שאלה על ריאה של פרה שנשחטה כדי לספק בשר לשבת לתושבים. לאחר ביאור ממושך פסק רבי בער שהבהמה כשרה. זלמן לייב קפץ על הדבר כמוצא שלל רב. לדבריו הייתה הבהמה טרפה. הוא עורר שערורייה. הוא טען שרבי בער מאכיל טריפות את היהודים. היהודים הפשוטים, שידיעתם בכגון זה הייתה קלושה ביותר, נתקפו בחרדה. הם ידעו אמנם שזלמן לייב מחפש מגרעות ברבי בער ומזלזל מאוד בכבודו, אבל בשמעם

17:21 שהוא עומד בתוקף על דעתו שרבי בער הכשיר את הטריפה, נשללה מהם מנוחת נפשם.