פרק 38 : שליחו של הבעל שם מפתיע פעם נוספת

00:01 אנחנו זוכרים שרב מוישה ראש קהילת פוזנא היה מהמתנגדים ללימוד תורת הקבלה, ובדרך כלל הוא גם היה מתנגד לרבי יואל הבעל שם מזאמושטש. לעומתו רבי ברוך בטלן היה מחסידי רבי יואל הבעל שם מזאמושטש, ואנחנו הופתענו מהשידוך שנעשה בין רב מוישה לבין רבי ברוך בטלן. לכאורה, אם אתה מתנגד לדרך איך אתה עושה איתו שידוך? אבל מבטיח לנו רבי יוסף יצחק שכותב את ספר הזכרונות שעוד ניכונו לנו הפתעות נוספות ואנחנו נראה אותם עכשיו בסיפורים הבאים. כן, אחת ההפתעות היו השידוך שנעשה בין רבי ברוך בטלן עצמו לבין המלמד העני שהבן של רבי ברוך בטלן בנימין השתדך עם בתו של המלמד, רבי אהרון המלמד. זה היה הפתעה גדולה, כי בזמנים ההם שאדם עשיר ומוצלח כמו רבי ברוך ילך וייקח בחורה ממשפחה כל כך ענייה וכאילו לא חשובה, זה היה נראה איך אומרים לא, לא בדרך הרגילה. וכאן אומר לנו באמת הרבי יוסף יצחק שעוד ניכונו לנו הפתעות, ובואו נתבונן בהפתעות. רבי ברוך בטלן, שהיה מנכבדי העיר פוזנא ומחסידיו של רבי יואל הבעל שם מזאמושטש, ביקש להוכיח שהשידוך של בנימין בנו אינו שידוך רגיל, למרות שרבי אהרון המלמד, שבתו היחידה שודכה לבנו של רבי ברוך, והוא נראה על אין כל כמלמד פשוט. תכנן רבי ברוך את מסיבת התנאים להיות מפוארת ומרשימה. אמנם עוד לפני שהוחגו התנאים הגיע לפוזנא יהודי שבא כשליחו המיוחד של רבי יואל בעל שם מזאמושטש כדי לתכנן את חגיגת התנאים וגם להשתתף בה כנציגו של הבעל שם. מובן שעובדה זו הייתה סיבה מספקת ונוספת לכך שרבי ברוך בטלן השתדל לקיים את התנאים בצורה מרוממת ביותר. הוא הכין סעודה גדולה שאליה הוזמנו כל נכבדי העיר פוזנא, ומובן כמובן

03:13 שרבי מוישה ראש הקהילה היה בין המוזמנים. רבי אהרון המלמד, אביה של הכלה, סירב בענוותנותו לשבת בשולחן הכבוד, אבל אילצו אותו בכל אופן לשבת שם. ניכר היה דבר שזה גורם לו עוגמת נפש. גם שליחו של הבעל שם הושב בראש ורבי ברוך דיבר איתו. החתן בנימין השמיע פלפול תורני. כל המסובים בהם טובי למדני פוזנא התפעלו מאוד מחריפות ובקיאותו של בנימין. כולם התפלפלו והתווכחו בנושא הדרשה, וכל אחד גילה את כוחו בתורה, וביניהם גם רבי ברוך בטלן וגם רבי אהרון המלמד, וגם כמובן רבי מוישה ראש הקהילה. היחיד שלא השמיע הגה היה שליחו של הבעל שם. על פי מראהו לא היה נראה כתלמיד חכם. מן העובדה שישב ושתק בשעה שכולם ניהלו ויכוח למדני, ניתן היה להסיק שהוא לא הצליח לקלוט את תוכן הדברים שהושמעו. רבי מוישה, שהיה כידוע חלוק בדעותיו עם מחותנו רבי ברוך ביחס לתורת הקבלה וללימוד שלה, ולא נמנה בין מעריציו המיוחדים של הבעל שם, פקח עין יותר מכולם על שליחו של הבעל שם. הוא ישב וחשב לעצמו מדוע מחותנו רבי ברוך דבוק ולהוט כל כך בבעל שם מציית להוראותיו בעניין שידוכי צאצאיו, מקדיש תשומת לב כה גדולה לשליחו של הבעל שם, אשר לפי כל הסימנים הוא יהודי פשוט ביותר. רבי מוישה היה בטוח שהשידוך של רבי ברוך עם רבי אהרון המלמד נעשה לפי הוראתו של הבעל שם. אם כך, חשב לעצמו ודאי גם השידוך, השידוך איתי עם רבי מוישה נעשה לפי הוראתו של הבעל שם. וכאן אומר לעצמו רבי מוישה מתעוררת תמיהה, הרי אני מוכר וידוע כמתנגד לבעל שם. למה אם כך רצה הבעל שם שביתו של רבי ברוך תינשא לבני? אלא שלא נותר לו פנאי להפליג

06:10 בהרהוריו ולמצוא פתרון לשאלותיו. ליד השולחן התרחשו דברים שהסבו את תשומת ליבו. הגיע זמן ברכת המזון. רבי ברוך הגיש את הכוס למחותנו רבי אהרון המלמד וכיבד אותו בברכת הזימון. רבי אהרון קם על רגליו ואמר רבותיי, הרי לאמיתו של דבר אני אינני אלא אזוב הקיר. לא הייתה לי העזה אפילו לחשוב להשתדך עם ארז הלבנון, בנו העילוי של רבי ברוך הנגיד המיוחס מגזע קדושים. ובוודאי גם על דעתו של רבי ברוך לא עלה להשתדך עם עני ואביון החשוב כאין וכאפס כמו אהרון המלמד. אלא מה, רבנו הקדוש ומורה דרכנו רבי יואל הבעל שם מזאמושטש הורה לרבי ברוך ולאהרון להשתדך ביניהם. דברי רבנו הקדוש הם בשבילנו קודש קודשים. שנינו עושים כפי אשר הוא מצווה עלינו, ומכיוון שזכינו וכאן בינינו נמצא שלוחו של רבנו הקדוש ושלוחו של אדם הרי הוא כמותו. הרי ברשותו של המחותן רבי ברוך מתכבד הנני אפוא למסור את הכוס לשליחו של הבעל שם וכבודו בברכת המזון. שני המחותנים הגישו את הכוס לשליחו של הבעל שם. עיני כל הופנו לעבר היהודי האורח ששמו היה רבי יהודה זושא. אותות מבוכה נקראו בפני רבי יהודה זושא, והוא אמר "אינני רגיל לברך לפני ציבור גדול ואני רגיל להתפלל מתוך הסידור". הוא ביקש שיגישו לו סידור תפילה. דבר זה כשלעצמו דייו היה כדי שהלמדנים הגדולים הנכבדים במסיבה יחליפו ביניהם מבטי פליאה. אומנם פליאתם גברה עוד יותר כאשר רבי יהודה זושא החל לקרוא מתוך הסידור. המילים יצאו מפיו בצורה שהעידה על היותו בור ועם הארץ שאיננו יודע אף את פירוש המילים. גם קולו היה מגושם וגס. המסובים הגאונים, ובמיוחד רבי מוישה, הרכינו ראשיהם מבושה. רבי מוישה חש צורך לנחם ולעודד את מחותנו רבי

09:08 ברוך במצבו המביך ומיד לאחר ברכת המזון מיהר ללחוש באוזנו בנימה ידידותית ולהביע את השתתפותו בצערו על כך שרבו גרם לו ביזיון כזה כאשר שלח לשמחתו יהודי עם הארץ בול עץ. יחד עם זה שאל וכי לא יכול היה רבך למצוא שליח שלא ישבית את השמחה? אומנם ניכר היה שרבי ברוך לא נזקק כלל לניחומו ולעידודו של מחותנו רם המעלה. "אל ידאג מחותני היקר" אמר לרבי מוישה. "אם רבנו שלח לכאן יהודי זה וודאי הוא המתאים ביותר לשליחות הזו. לא עולה כלל על דעתי, אפילו לרגע קטן שהשליח גרם לי ביזיון כלשהו, ובוודאי שלא גרם להשבתת שמחת לבנו". רבי ברוך המשיך ואמר לרבי מוישה "אילו היה רבנו הבעל שם הקדוש מורה לי לקחת לבני את בתו של מישהו, יהיה מי שיהיה, לא הייתי מהסס אפילו לרגע והייתי מקיים את הוראתו. גם אני, גם רעייתי, גם בני איננו בדעה זו. עכשיו, שהבעל שם בחר לבני את בתו המוצלחת של רבי אהרון, אנחנו ממש מאושרים. הכלה היא מוכשרת וטובה מאוד, ורבי אהרון הוא יהודי שמסר את נפשו עבור הרבצת התורה. אני רואה זכות גדולה בכך שבני יהיה חתנו של רבי אהרון". רבי מוישה הקשיב לדברים בהשתוממות. בפיו לא היו מילים להגיב למשמע אוזניו, אלא שבעוד שרבי ברוך בטלן קיבל ברצון את מינוי השליח לשמחה, הרי רבי מוישה לא היה היחיד שהביע פליאה על כך. אפילו בין אנשי הבעל שם בפוזנא היו כאלה שסברו שרבי יהודה זושא איננו האדם המתאים לייצג את הבעל שם במעמד כה נכבד. כל אורח דיבורו, תנועותיו, מראהו, הילוכו היו מגושמים וגסים כשל דיוט ועם הארץ. לולא המכתב של הבעל שם שהביא איתו, לא היה איש מאמין שהוא אכן

11:36 שליח של הבעל שם. רבי מוישה לא יכול להסיח דעתו מן העניין למרות תשובתו המרגיעה של רבי ברוך, הוא תהה בינו לבין עצמו אם אין רבי ברוך מוכה סנוורים או שמא הוא לחוש או לל. מצד שני, הוא לא יכול היה להרבות בדיבור על כך, הרי סוף סוף הביזיון הוא גם שלו במידה מסוימת, שהרי הוא בעצמו מחותנו של רבי ברוך. ובינתיים התחילו ההכנות לחגיגת הנישואין. מובן שגם החתונה, כמו מסיבת התנאים, הייתה צריכה להיות על חשבון רבי ברוך. רבי אהרון היה עני מכדי לערוך את החתונה על חשבונו. ואם חגיגת התנאים הייתה מפוארת, ודאי שהחתונה הייתה צריכה להיות הרבה יותר מכך. ואכן הייתה זו חתונה שכל פוזנא דיברה בה זמן רב לאחר מכן. גדולי תורה ואישים נכבדים ורבים לא זומנו מעולם בפוזנא לחתונה כלשהי. שוב, כמובן, היה גם רבי מוישה בין נכבדי המסובים, למרות שזכר היטב את הביזיונות בחגיגת התנאים מן השליח המוזר של הבעל שם לא אמר דבר והופיע לחתונה. אמנם בליבו פנימה חשב לעצמו מי יהיה הפעם שליחו של הבעל שם לחתונה, אותו עם הארץ רבי יהודה זושא או מישהו יותר בן תורה ממנו? להשתוממותו הרבה של רבי מוישה, ולהשתוממותם של רבים מן המוזמנים הגיע לחתונה כשליחו של הבעל שם לא אחר מאשר אותו ר' יהודה זושא. האם לפחות חשב לעצמו רבי מוישה יהיה רבי ברוך הפעם זהיר יותר וימנע מלכבד אותו בברכת המזון כדי שלא יפגין שוב את בורותו לעיני הכל. אמנם למרבית הפלא הופיע הפעם רבי יהודה זושא לא במלבושים פחותים כבפעם הקודמת, כי אם במה שנקרא איצטלא דרבנן. הוא היה לבוש מעיל משי רבני ושטריימל על ראשו כאחד הרבנים. חשב לעצמו רבי מוישה אילו

14:09 היה לבוש לפחות בבגדי העניות שלו, לא היה מושך אליו תשומת לב כה רבה. כל העיניים ותשומת הלב של המסובים בחתונת בנו של רבי ברוך ובהם גדולי נכבדי פוזנא הוסבו אל רבי יהודה זושא, שליחו של הבעל שם. כזכור שלחגיגת התנאים הגיע לבוש כעם הארץ, ואכן התברר אז שכזה היה פשוט וגס ועם הארץ. הייתה הפתעה בעצם בחירת עם הארץ כזה לייצג את הבעל שם במעמד נכבד כזה, ועכשיו בחגיגת הנישואין הייתה הפתעה בכך שאותו שליח עצמו הופיע לבוש בשטריימל ובבגדי משי כתלמיד חכם מובהק. כולם זכרו היטב את ברכת המזון של השליח ושבר את שיניו במילים שקרא בקושי רב מתוך הסידור. רבי ברוך התנהג כאילו לא קרה דבר. הוא קיבל גם הפעם את רבי יהודה זושא, שליחו של רבו, בכבוד רב הושיב אותו לימין החתן. כל חכמי ולמדני העיר שהיסבו לשולחנות החתונה דיברו בדברי תורה. רבי יהודה זושא לא פצה את פיו. בסיום סעודת הנישואין השמיע החתן דרשה שבה הוכיח את למדנותו הגדולה. כרגיל, עמדו הלמדנים הנוכחים להתפלפל בדבריו לאחר סיום הדרשה, וכאן אירעה התפתחות בלתי צפויה. מיד כאשר החתן סיים את דבריו, פנה רבי יהודה זושא אל שני בעלי השמחה, אביו של החתן רבי ברוך ואביה של הכלה רבי אהרון, וביקש את רשותם לומר משהו. לאחר שהרשות כמובן, החל להפתעת הכל להרצות שורה של קושיות מלאות בקיאות וחריפות על דרשתו של החתן. לאחר שהרצה את שורת השאלות והקושיות, הצליח בגאונות רבה לתרץ את כל הקושיות. הקושיות היו חזקות ומרשימות. התירוצים היו מעשה אומן והדהימו את הנוכחים במקוריותם ובחידושים הגאוניים והמפתיעים שהיו בהם. כלומר, חשבו כולם לעצמם רבי יהודה זושא איננו עם הארץ כלל וכלל, כפי שנראה בראשונה, אלא איצטלא

17:00 דרבנן. בגדי המשי הולמים אותו במלואם. אמרו לעצמם הנוכחים שהם מסתכלים זה על זה בפליאה ואינם מאמינים למשמע אוזניהם. פליאה מיוחדת עוררה לשונו הצחה והברורה של השליח, שלא כמסיבת התנאים שבה אמר אפילו את מילות התפילה כבעל עגלה. כל המסובים הלמדנים, ובראשם רבי מוישה ומחותנו של רבי ברוך, התפלפלו בדברי החתן ובדברי רבי יהודה זושא, תוך כדי כך שאינם חדלים לתמוה על מה שהתרחש לנגד עיניהם. רבי מוישה ביקש את סליחתו של רבי ברוך על שבחגיגת התנאים התבטא בזלזול על שליחו של הבעל שם, כיוון שלדעתו אז גרם הבעל שם לרבי ברוך ביזיונות בשולחו טיפוס כזה לייצגו בשמחתו. עכשיו אמר רבי מוישה, נוכח לדעת שלתלמידי הבעל שם דרך מיוחדת משלהם, כאשר לא בכל הזדמנות הם מגלים את כוחם בתורה. רבי מוישה ורבים אחרים כמותו, שהיו עד עכשיו ממתנגדי הבעל שם ותלמידיו, התחילו להתייחס אליהם ביתר יראת כבוד. יהודי פוזנא והסביבה דיברו זמן רב על התגלית המפתיעה בדבר גדלותו בתורה של רבי יהודה זושא.