פרק 37 : השידוך בין רבי משה לבין ברוך בטלן

00:01 תוך כדי הסיפור על רבי משה ועל רבי ברוך, שהם למעשה מייצגים - רבי משה מייצג את ההתנגדות לתורת הקבלה. רבי ברוך מייצג את הלימוד של תורת הקבלה והוא גם חסיד של רבי יואל הבעל שם מזאמושטש. תוך כדי הסיפור על שניהם אנחנו נכנסים לעוד כמה סיפורים בתוך כדי. והנה באותם ימים חלה הגאון הישיש רבי יונה שמואל הפרוש. כל העיר פוזנא דיברה על מחלתו שכן הפרוש הגאון היה מוכר היטב בעיר ואהוב על תושביה. רבי יונה שמואל היה בשעתו מידידיו של הגאון רבי אשר יונתן, רבו של רבי משה, ראש קהילת פוזנא. לא היו לו כישרונות מיוחדים במינם, אבל לעומת זאת היה מתמיד גדול בשקידתו ובהתמדתו לא היה לו אח ורע. משחר ילדותו ישב ועסק בתורה יומם ולילה, מעולם לא הוציא מפיו דברי חול ולא ביטל אף רגע כבר כשהיה ילד כולם קראו לו הפרוש. כאשר הזדקן עזב לגמרי את ביתו וקבע את אכסניתו בבית המדרש שברחוב הפורטוגלי, לא רחוק מביתו של רבי ברוך בטלן, ומאז לא יצא מבין כותלי בית המדרש. כאשר חלה ולא היה מסוגל לעמוד על רגליו, רצו להעבירו לאיזה בית שבו היה מוצא עבורו מיטה נוחה וטיפול הולם. אבל הוא, רבי יונה שמואל, סירב. הוא שכב על ספסל באחד החדרים שבכניסה לבית המדרש, והאברכים שלמדו שם טיפלו בו. יחד עם זאת, הרי גם בשוכבו חולה על גבי הספסל לא חדל רבי יונה שמואל מללמוד תורה, אבל חולשתו הלכה וגברה עד שהגיע למצב ששוב לא היה מסוגל ללמוד בשקידה שהיה רגיל בה. הדבר הזה ציער אותו מאוד. לכן קרה מדי פעם לאחד מיושבי בית המדרש שישב שם, וביקש ממנו שילמד סמוך אליו, כך שהוא יוכל להמשיך להיות

03:01 בד' אמות של תורה על ידי שמיעה. בין לומדי בית המדרש היה גם קדיש, בנה של צביה שכבר הכרנו אותו, וגם בנימין, בנו של רבי ברוך בטלן. כל הלומדים וביניהם שני אלה היו מתחלפים ביניהם בתורנות של ישיבה על יד החולה, כך שהפרוש החולה יכול היה להקשיב כל הזמן לדברי תורה. רבי יונה שמואל החולה לא הסתפק בשמיעה. הוא נהג מדי פעם להאיר בחידושי תורה קושיות ותירוצים משלים משלו או משל רבו, וכל זאת לקורת רוחם הרבה של אותם אברכים שישבו ולמדו לידו. לעיתים קרובות ביקרו אורחים נכבדים את הפרוש החולה כדי לקיים מצוות ביקור חולים. ביניהם היה גם רבי משה, ראש הקהילה. המבקרים נהגו להקשיב לדברי התורה שהיה רבי יונה שמואל משמיע באוזני הבחורים או אברכים שישבו לידו. והנה פעם אחת, באחד מביקוריו של רבי משה, הבחין רבי משה בהתרגשות רבה אצל החולה. מה היה? רבי יונה שמואל התפלפל עם אחד הבחורים כאשר מסביב מתקבצים רבים מן הנוכחים בבית המדרש ומקשיבים לפלפול. רבי משה התעניין בתוכן הדברים. החולה רבי יונה שמואל הדהים את הנוכחים בחריפותו ובבקיאותו, והפלפול נמשך זמן רב. שלוש שעות התנהל המאבק בין רבי יונה שמואל לבין הבחור. מי היה הבחור? היה זה קדיש, אחיינו של רבי ברוך בטלן. גם רבי משה ועוד מן הלמדנים שהיו במקום נסחפו בלהט הוויכוח התורני, אלא שהפעם הסתיים הוויכוח בניצחונו של קדיש, הבחור הצעיר. כולם הסכימו בסופו של דבר לדעתו. רבי משה לא הכיר עד אז את קדיש, שהיה אז בן תשע עשרה שנה בלבד. הוא התבונן בקדיש והשתומם. מעולם לא ראה אצל בחור כה צעיר בקיאות וחריפות כאלה במידה שיכול היה לנצח את הגאון הגדול. יותר מכל זה התפעל רבי

05:47 משה מאישיותו של קדיש. בכל מהלך הוויכוח התנהג במתינות ובמנוחת הנפש, ודיברו היה שקול ומאופק, וגם לאחר שסיים את הוויכוח בניצחונו לא הראה כל סימן של גאווה. הוא חזר למקומו אל הגמרא והתעמק מחדש בלימודו כאילו לא אירע דבר. רבי משה התעניין מאוד בצעיר ונודע לו שהוא אחיינו היתום של רבי ברוך בטלן. כעבור ימים מספר ערך שוב רבי משה ביקור חולים אצל רבי יונה שמואל הפרוש. הפרוש היה עכשיו חלש מאוד. בקושי רב נטל חלק בלימוד האברכים שלמדו על ידו. אמנם לרבי משה היה הפעם עניין נוסף בביקורו. הוא ניגש אל קדיש שלמד עם בנימין בן דודו, בנו של רבי ברוך בטלן. הם התפלפלו בסוגיה מסוימת. רבי משה התערב בפלפול. שני הצעירים הפליאו אותו בידיעותיהם. רבי משה ביקר בבית המדרש פעמים נוספות, בכל פעם שוחח בדברי תורה עם שני הצעירים, קדיש ובנימין. הם משכו את תשומת ליבו בצורה בולטת. ולכן אחד הימים שוחח ר' משה עם שרה רעייתו על כך שהגיעה השעה לחשוב על שידוך לבתם היחידה פריידל. מבחינתו של ר' משה היו שני מועמדים בחשבון או קדיש או בנימין. שניהם מצאו חן מאוד בעיניו. מבנימין היה לו איזה חשש סמוי, הרי הוא בנו של רבי ברוך בטלן. נכון, רבי משה הכיר היטב את ברוך בטלן, והוא אפילו העריץ אותו. הוא ידע שאצלו תורה וגדולה במקום אחד, אבל סוף סוף הוא הרי מחסידיו של רבי יואל הבעל שם מזאמושטש, אשר רבי משה אינו נמנה על המעריכים אותו. והוא נוסף על כך רבי משה הרי מתנגד לדרך הקבלה. איך זה הוא ישדך את בתו עם בנו של אחד כזה? שונה הדבר עם קדיש. אביו המנוח היה אמנם מן ההולכים בדרך

08:28 הקבלה ומתושבי מושבת המקובלים ארץ החיים, הוא גם בן, הוא גם אחיו של רבי ברוך בטלן. כלומר אביו של קדיש. אבל הוא לא הרחיק כמוהו. רבי מוישה, רבי מוישה ידע גם שהבן קדיש עצמו נוטה לדרך הקבלה, אבל אמר רבי מוישה לעצמו אין ספק שהוא עדיין ניתן להשפעה. רבי מוישה קיווה שכאשר קדיש ישב סמוך על שולחנו ודאי ישתנה, ומכל השיקולים האלה החליט רבי מוישה להעדיף את קדיש על בנימין. שרה הסכימה עם החלטת בעלה והוסיפה שהיא מכירה היטב את צביה התופרת, אמו של קדיש, והיא צדקנית אמיתית. אבל אמרה לרב מוישה "אל תחשוב בעלי שקדיש יאכל מזונות ליד שולחנך. אני יודעת היטב כי הצעיר מתכונן לצעוד בדרכו שלו בחיים. הוא גם לא מתכונן לעזוב את בית אמו האלמנה. ואגב," אמרה לבעלה רב מוישה, "צביה מתפרנסת ברווח מעבודתה ואינה זקוקה לעזרתך בפרנסת הזוג." אבל דברים אלה כבר לא שינו את ההחלטה, ותוך מספר חודשים נחגגו שידוכי קדיש, בנה היחיד של צביה אלמנה, עם פריידל, בתם היחידה של רבי מוישה ושרה. רבי מוישה הבטיח נ-נ-נדוניה גבוהה. גם נקבע שהזוג יגור בביתה של צביה, ובמקום המזונות על שולחנו הפקיד רבי מוישה ביד בני הזוג סכום גדול שיספיק לפרנסתם לשנים רבות. פריידל, שלמדה לתפור, סייעה לחמותה בעבודתה. קדיש המשיך ללמוד תורה בשקידה ובמשך זמן למד כמו קודם עם בן דודו בנימין. אבל הגיעה השעה גם לנישואיו של בנימין. רבים הרהרו ב-ב-בקול רם על השידוך המיוחד במינו הצפוי לבנו של רבי ברוך בטלן. למדן ועשיר כזה ובן מוצא כזה הרי יכולים הם להשיג את השידוך הטוב ביותר. שדכנים רבים דפקו על דלת ביתו של רבי ברוך, זה יוצא וזה נכנס גם ממרחקים הגיעו שדכנים,

11:28 שכן שמו של בנימין יצא למרחקים. אלא שרבי ברוך סירב לשמוע לכל ההצעות. הוא רצה לשמוע את דעתו של רבו, רבי יואל מזמוטש[?], ולשם כך ערך נסיעה מיוחדת אל רבו. ואז, לפי עצת רבי יואל, שידך רבי ברוך את בנו עם בתו של רבי אהרון המלמד העני שהיה מתלמידיו של רבי יואל. כאשר נודע הדבר בפוזנא הלכה כל הקהילה על גלגלים. בחור של הדר ופאר כזה ויחסן גדול כזה עם בתו של מלמד תינוקות עני. נכון, רבי אהרון היה ידוע כמ-כמלמד מומחה, אבל למז-- למרות זאת היה עני מרוד. הוא היה יכול לקבל לתלמוד תורה שלו את בני העשירים הגדולים ביותר ולקבל תמורת זאת שכר גבוה. כולם היו מעוניינים להפקיד בידיו את חינוך הילדים, שכן הוא היה מצליח מאוד בעבודתו הקדושה לא רק בלימוד התורה, אלא גם בנטיעת מידות טובות בלב תלמידיו. אבל לרבי אהרון היה סדר עדיפות מקורי. בתחילה לקח את בני העניים הגדולים ביותר, כשנשאר מקום לקח מבני בעלי הבתים הבינוניים, ורק את המקום האחרון או שני המקומות האחרונים נתן לילדי עשירים, ומובן שבביתו של רבי אהרון שררה דלות איומה. אילו לעזרתה של אשתו, שהייתה מיילדת ומבשלת בחתונות לא היה להם לחם. נוסף לכך, כל ילדיו מתו עליו בחייו, נותרה רק בתו היחידה. רבי אהרון היה בנוסף לכל, עניו גדול עוד מצעירותו, והיה נראה שהקדיש את כל חייו למשימה אחת ויחידה ללמד תורה לילדי ישראל ולחנכם לתורה ולמעשים טובים. עניוותו הייתה כה גדולה, שכאשר כל בני העיר המציאו עליו איחולי מזל טוב על שידוך הזהב שעשה עם בתו, הרכין רבי אהרון את ראשו והשיב בחצי פה כאילו לא קרה שום דבר. היה אפוא ליהודי פוזנא עניין לדבר עליו

14:27 או לשוחח עליו זמן רב, אלא שציפו להם הפתעות נוספות באותו העניין.