פרק 33 : הסיפור המדהים על רבי אשר יהונתן

00:01 כדי שנוכל להבין היטב את הסיפורים אשר לפעמים נכנסים לפרטים שמדלגים על זמן ומקום. אסביר משהו. רב מוישה ראש קהילת פוזנא לשעבר, הסבא של האדמו"ר הזקן, צאצא כמו שאנחנו יודעים של המהר"ל מפראג. ואשר עליו על רב מוישה סיפרנו מספר סיפורים לאחרונה, כאשר היה צעיר היה תלמיד של יהודי בשם אשר יהונתן. לאשר יהונתן הזה היה כינוי. הכינוי שלו היה ראש הברזל. אותו אשר יהונתן, שהיה הרב של רב מוישה היה בן של יהודי בשם ישראל חיים. אז יש לנו את ישראל חיים, שהבן שלו הוא אשר יהונתן, שהוא ידוע בכינויו ראש הברזל, והוא גם הרב של מוישה. מוישה שלנו, מוישה שהוא נכד של מהר"ל וסבא של אדמו"ר הזקן. עכשיו כשאנחנו מבינים את זה נמשיך את סיפורנו. אנחנו זוכרים שהיה יהודי בשם רבי דוד שנפטר בכפר שנקרא ארץ החיים. האלמנה שלו צביה מכרה את הנחלה שלו שם והשתקעה עם הבן שלה קדיש בעיר פוזנא. בכסף שקיבלה אלמנת רבי דוד תמורת נחלתו במושבת המקובלים ארץ החיים השתקעה עם בנה קדיש בפוזנא, מקום שבו גר רבי ברוך גיסה, אחיה, אחיו של בעלה שנפטר. גיסה היה ידוע בכל הסביבה בתואר רבי ברוך בטלן. רבי ברוך לא היה בטלן כלל ועיקר. מלבד גדלותו בתורה ובצדקות היה גם סוחר גדול וגם אדם עשיר. בעולם הלמדנים הוא הוכר כגאון בעולם המסחר, כסוחר מצליח ובכלל היה רבי ברוך בעל מידות טובות ומזג נוח, וגם למדנים וגם סוחרים וגם סתם יהודים חיבבו אותו והעריכו אותו מאוד. רבי ברוך קיבל את גיסתו האלמנה ואת בנה היתום בסבר פנים יפות ובתשומת לב גדולה, ודאג להסתדרותם הטובה במקומם החדש. הוא קישר את האלמנה צביה עם אישה אחרת והקים עבורן עסק משותף

03:19 לבגדי נשים. הדבר הזה הבטיח לשתיהן פרנסה בכבוד. את קדיש הילד היתום הכניס רבי ברוך לישיבה טובה, וגם דאג שיהיה לו חבר טוב ללימודים ובנוסף לכך קבע איתו הוא בעצמו שיעור יומי בגמרא. הילד קדיש שהצטיין עוד במושבת המקובלים בלימודיו גם בגמרא, גם בקבלה, הרשים במהרה גם את ראשי הישיבה וגם את דודו רבי ברוך. הצלחתו בלימודים הייתה עצומה. בנו של רבי ברוך בעצמו, בנימין, שהיה צעיר מעט מקדיש, פיגר במידה רבה אחרי בן דודו היתום, הן בלימודים והן בהתנהגות ובתכונות. לפי עצתו של הבעל שם מזמוטש[?], שלח רבי ברוך את בנימין בנו לישיבה בפראג, והוא בעצמו התמסר לטיפוח של בן אחיו. מפי דודו רבי ברוך נודע לקדיש פרטים על משפחת אביו שנפטר וגם על אישים מפורסמים אחרים בפוזנא. במיוחד השפיע על קדיש הסיפור על רבי מוישה, אותו ראש קהילת פוזנא שעליו דיברנו אשר לבנו שמעון זלמן, העביר רבי ברוך יותר מאוחר את בתו רחל. כמו שסיפרנו, רבי משה היה תלמידו של הגאון רבי אשר יהונתן, רבי אשר יהונתן היה ידוע בכינויו ראש הברזל. רבי אשר יהונתן היה בעצמו בנו של יהודי בשם ישראל חיים. ישראל חיים הצטיין במעשים טובים יותר מאשר בלמדנות, וקדיש שמע מפי דודו רבי ברוך את הסיפור על ישראל חיים וכיצד זכה בנו לשמו המיוחד. רבי ישראל חיים לא היה מן האישים הבולטים בפוזנא. העיר הייתה מלאה חכמים וסופרים. יחד עם זאת, כולם דיברו בשבחו בגלל מעשיו הטובים. היה זה בעיקר בגלל החיבה ותשומת הלב הגדולה שנתן לילדים קטנים בעיר. תינוקות של בית רבן. בכל יום שישי בשבוע, לפני ששוחררו הילדים מהחיידרים מלימודיהם, היה בא ישראל חיים לכל חדר ומחלק לילדים ממתקים, עוגיות, צימוקים ושקדים ואמר

06:19 להם שזה לכבוד שבת קודש. תוך כדי כך היה מזכיר לילדים לבוא לבית הכנסת לקבלת שבת ובבוקר לשחרית ולמוסף. בבית הכנסת היה ישראל חיים, אשר הגיע אליו הראשון אוסף מסביבו את כל הילדים ומשגיח עליהם שיאמרו בקול רם ברוך הוא וברוך שמו, אמן, קדושה שיקראו בברכו, יקראו את שמע ויקחו חלק בתפילה לפי כוחם. כאשר הייתה בעיר יולדת היה ישראל חיים לוקח את הילדים לביתה כדי שיקראו את שמע ישראל. מן הדברים הנוספים שעסק בהם הייתה ההשגחה על הילדים הרכים, שמשחר ילדותם ילכו בכיסוי ראש ויתנהגו כפי שיהודים צריכים להתנהג. כל מה שההורים והמלמדים לא הספיקו לעשות בחינוך הילדים היה ישראל חיים משלים באהבה גדולה ובשמחה על שמזדמנה לו הזכות הגדולה לחנך ילדי ישראל ולגדלם להיות יהודים טובים ויראי שמיים. הדברים היו אמורים גם בילדים שהוריהם היו בחיים, אבל גם בילדים שלצערנו לא היו. לאותם ילדים יתומים היה ישראל חיים גם כאבא. הוא ואשתו טיפלו בילדים כאלה במסירות רבה בכל התחומים והתייחסו אליהם כאל בבת עינם. אבל היה פה אבל גדול. ישראל חיים ואשתו בעצמם לא הצליחו לגדל את ילדיהם, אף אחד לא נשאר בחיים. כל ילד שנולד להם נפטר מייד. לא עלינו. כל הפעולות שעשו לביטול רוע הגזרה לא הועילו. בני הזוג לא התרעמו על מידותיו של הקדוש ברוך הוא ונשאו את כאבם בשקט פנימי. כל פעם שאירע להם אסון כזה היו אומרים ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. אחד מילדיו של ישראל חיים, בן בשם שמחה, חי עד גיל חמש שנים. ההורים קיוו שלפחות ילדם זה יאריך ימים, אבל גם שמחה קטן חלה בהיותו בן חמש ונפטר. הדבר היה ביום שישי. ולכן באותו יום לא הלך ישראל חיים כדרכו

09:19 לחיידרים, ובמקום זאת הלך להשתתף בהלווייתו של ילדו. כל פוזנא הייתה שרויה בצער גדול. ישראל חיים ואשתו היו ידועים ואהובים בעיר, ולב כל התושבים היה עמהם. הייתה זו לוויה רבת משתתפים. כל בני פוזנא, מבין גדולי התורה ועד לאנשים הפשוטים ביותר השתתפו בה. בכל העיניים נראו דמעות. רק ישראל חיים ורעייתו החזיקו מעמד וקיבלו את רצון השם באהבה. בין ההמון הרב שליווה את הילד לבית העלמין, כמעט ולא הבחין איש בנוכחותו של זקן בשם אשר יהונתן שכולם ראו אותו כאדם מטורף. לולא הייתה זו לוויה כה נוגעת ללב, ודאי היו נמצאים כאלה שהיו מנסים ללעוג מן המטורף הזקן. אשר יהונתן היה זקן מאוד. הוא הגיע לפוזנא לפני שנים רבות והתאכסן בבית המדרש. אף אחד לא שם לב אליו. הוא היה מתפלל עם המניין הראשון בוותיקים. לאחר מכן היה עולה אל תא האחסון שהיה קבוע בתקרת בית הכנסת ושוהה שם כל הזמן. אף אחד לא ידע מה הוא עושה שם. אף אחד גם לא טרח לבדוק את הדבר. אף אחד גם לא ידע ממה הוא חי. גם זה לא עניין את אף אחד. מעולם לא ביקש אוכל מאף אחד ולא סעד על שולחנו של איש, אפילו לא בשבתות ובימים טובים. הוא בכלל לא דיבר מאומה עם אדם, וכשמישהו פנה אליו בדברים היה מסתכל בו בתמיהה, מסובב את ראשו מבלי להשמיע הגה. כולם הניחו כי הוא חסר דעה ומטורף. כפי שאמרנו, אשר יהונתן הגיע לפוזנא לפני כחמישים שנה. גילו אז הוערך בערך בארבעים. באותו זמן בערה בעולם היהודי אש המחלוקת של כמה מן הגאונים נגד רבי אליהו בעל שם מוורמייזא ונגד לימוד הקבלה. פוזנא, כמו כל הקהילות, נחלקה לשני מחנות. אף

12:09 אחד לא העלה בדעתו שהארח המוזר שהגיע אז לפוזנא והתחיל מייד בהתנהגותו המשונה, קשור בדרך כלשהי למחלוקת הזו, ששימשה למעשה רקע והקדמה להופעת החסידות. לא עבר זמן רב וכולם החליטו שאשר יהונתן אינו אלא מטורף. במשך הזמן התרגלו כולם לקיומו ולהתנהגותו וחדלו להעניק לו כל תשומת לב. ולכן אין פלא שאף אחד לא ייחס חשיבות לכך שאשר יהונתן בן התשעים, ירד מעליית התקרה והגיע להלווייתו של שמחה, ילדו בן החמש של ישראל חיים, שהתקיימה באותו ערב שבת כפי שאמרנו. הציבור היה שרוי בלחץ לקראת התקרבות זמן כניסת השבת, וכמעט ולא הבחינו כלל בנוכחותו של הישיש... ציבור המלווים את ארונו של שמחה הקטן הגיע לבית העלמין והקיף את הקבר הפתוח. בזמן שהגוף הקטן הורד אל הקבר, שפכו כל הנוכחים דמעות כמים. רק הורי הילד ישראל חיים ורעייתו עמדו בדומיה והצדיקו את הדין בגבורת נפש בלתי רגילה. "אומנם" אמרו "חשבנו שנזכה להוליך את ילדינו לחופה, אבל מכיוון שהקדוש ברוך הוא גזר שלא נלכהו אל הקבר, עלינו לקבל את רצונו באהבה. ה' נתן וה' לקח. יהי שם ה' מבורך". אבל היו בציבור כאלו שרטנו והקשו קושיות על דרכי הקדוש ברוך הוא. האם מגיע עונש כזה לאנשים כמו ישראל חיים ורעייתו? והנה באופן בלתי צפוי לגמרי פרץ רבי אשר יהונתן הישיש, שכולם ראו אותו, כפי שאמרנו, כאדם חסר דעה. את חומת האנשים שהקיפה את הקבר. הוא התייצב ליד הקבר הרענן. הוא הרים את ידיו להשתיק את הקהל. "רבותיי" הכריז. "הקשיבו נא לדברי". בהשתוממות גוברת זקפו כולם את עיניהם ואוזניהם והמתינו בדריכות לשמוע מה בפיו של הישיש המוזר... אשר יהונתן המשיך את דבריו. "זה כחמש עשרה שנה שהבעל דבר השטן התקנא ברבי ישראל חיים החנווני

15:13 בשל התנהגותו הטובה ובשל היותו איש תם וישר וירא אלוקים, ובמיוחד חרה לו מנהגו של ישראל חיים להתמסר לתינוקות של בית רבן ולהשגיח עליהם ועל התנהגותם הראויה. פחדו היה גדול מפן כתוצאה מעבודתו של ישראל חיים תקופח פרנסתו של השטן, ובסופו של דבר יתגברו מעשיהם הטובים של הקטנים והגדולים על חטאיהם. התייצב השטן לפני בית דין של מעלה ודרש שתינתן לו הרשות להעמיד את ישראל חיים בניסיונות קשים, כדי לראות אם עוד יחזיק בתומתו. דרישתו הייתה להביא על ישראל חיים ורעייתו צער גידול בנים באופן המחריד והמכאיב ביותר, ולבחון את אמונתו בריבונו של עולם ומעשיו הטובים אם הם כפי שהיו לפני כן". כאן עצר אשר יהונתן את שפע דיבורו, כמי שרוצה לשאוף אוויר אחרי מאמץ רב, ולאחר מכן המשיך: "בן תשעים וארבע שנים אנוכי היום. בעוד חודשיים אני הולך לעולמי, ומבטיח אני כי בעולם האמת אזמין את הבעל דבר שגרם לישראל חיים ורעייתו כל כך הרבה צער וייסורים. אזמין אותו לדין תורה, כי תרוגו על אנשים יראים ושלמים אלה היה בלתי צודק. על ישראל חיים ורעייתו אני אמליץ טוב ואפעל שהקדוש ברוך הוא יזכה אותם בבן זכר שיאריך ימים ויחונן בכישרונות גדולים ויהיה לגדול בישראל. אבל מתנה על תנאי. הבן שייוולד להם ייקרא על שמי, אשר יהונתן." אשר יהונתן הזקן סיים את דבריו המפתיעים, התרחק מן הקבר. הציבור נשאר על עומדו, נדהם ופעור פה. מבוכה רבה השתררה בין האנשים שלא ידעו כיצד להתייחס לדברים ששמעו. האם השמיע אותם אדם מטורף, רחמנא ליצלן, או צדיק קדוש שהסתיר עד עכשיו את צדקותו מן הציבור? זמן ממושך הסתכל איש ברעהו בדומיה. גם ישראל חיים ואשתו שקעו בהרהורים. בסופו של דבר הסתיימה הקבורה.

17:57 האבלים והמלווים שבו איש איש לביתו. כל פוזנא, מגדול ועד קטן, דיברה עתה על מה שהתרחש בבית העלמין. כהרגל, אף נוספו פרטים ופרטי פרטים על המאורע כפי שהתרחש במציאות. גם בדבריו של רבי אשר יהונתן חלו תוספות. הקהילה נחלקה לשני מחנות. היו כאלה שהיו משוכנעים שרבי אשר יהונתן הוא צדיק נסתר. האחרים טענו כי אינו אלא מטורף שאין להתייחס ברצינות לדבריו. אלה שהאמינו בו ידעו לספר סיפורי נפלאות ומופתים ממנו, וכן על למדנותו המופלגת וגדולתו בגלוי ובנסתר.