פרק 29 : סיפורו של די לציאטה הנוצרי שהתגייר

00:02 במסגרת הסיפור על רבי מוישה, סבו של האדמו"ר הזקן, אנחנו מספרים כרגע את הסיפור המרתק והמופלא של מי שנקרא הנזיר די לציאטה. נוצרי מבריק שעסק במשך שנים רבות בוויכוחים נגד היהדות ולפתע נעלם, ועכשיו הוא הופיע מחדש בוותיקן, והוא רוצה להיפגש עם האפיפיור. והאפיפיור וכל הקרדינלים מתעקשים שהוא צריך ל-- קודם כל להשתתף בקבלת פנים חגיגית לכבודו, כיוון שהוא אישיות כל כך חשובה לכנסייה, והוא מתעקש שהוא לא רוצה את קבלת הפנים החגיגית. והנה המשלחת האפיפיורית המהודרת עם כרכרות ומרכבות וסוסים ופרשים יוצאת על פני כל העיר רומא לחפש אותו. לא מוצאים אותו, הוא נעלם. הם חוזרים אל קבלת הפנים המתוכננת ולא יודעים מה לעשות. ואנחנו ממשיכים. מה קרה? די לציאטה החליט לא להמתין עד שמישהו יבוא לקחת אותו אל המסיבה, והוא יצא לשם לבדו ברגל. כאשר הגיע אל הוותיקן ניגש אל אחד המשרתים ואמר לו שנקבע לו ריאיון עם האפיפיור, ולכן הוא מבקש מהמשרת שיכניס אותו אל האפיפיור. המשרת לא ידע שבאגף אחר של הוותיקן כבר מכינים קבלת פנים מפוארת לאדם שנמצא כרגע מולו. לכן הוא הושיב את האורח די לציאטה באחד מחדרי המתנה, כשהוא עצמו המשרת, נכנס לחדרו של אחד הפקידים הבכירים ואמר לו שאדם בלתי מוכר מבקש להתקבל על ידי האפיפיור. טוב, על דעתו של אותו בכיר לא עלה הרעיון לקשר בין אותו אדם בלתי מוכר לבין האיש די לציאטה שבארמון האפיפיור מצפים בקוצר רוח לבואו. הבכיר הזה התרגז על המשרת, על סכלותו המגיעה עד כדי כך שהוא לא יודע להיפרד מטרדנים-- להתפטר מטרדנים למיניהם, וגם מעז לבוא ולהפריע לממונה עליו דווקא ברגעי מצח כאלה. וכגמול על טיפשותו וחוצפתו של המשרת, הנחית לו סטירת לחי מצלצלת ואמר

03:00 לו לשלוח מיד החוצה את האורח הבלתי קרוא. נו, המשרת כבר טעון כולו, יצא ושפך את כל כעסו על די לציאטה, ובקולי קולות דרש ממנו במפגיע לעזוב מיד את המקום. כשדי לציאטה בתמימותו לא הבין למה קורה כל זה, אחז אותו המשרת בגופו וגרר אותו החוצה. נו? די לציאטה המופתע החליט להזמין ריאיון עם האפיפיור בדרך הרגילה. הוא נכנס למשרד קבלת הקהל, התייצב בתור המיועד להמונים הרוצים להירשם לקביעת ריאיון עם האפיפיור. ובינתיים חזרה השיירה הגדולה שנשלחה להביא את די לציאטה לוותיקן בידיים ריקות. שר הטקס נאלץ להודיע לציבור על היעלמו של האורח הנכבד. כל המוזמנים החלו להתפזר. הדעה הרווחת, הרווחת בפי האנשים הייתה כודאי חש הנזיר ברגע האחרון שעדיין לא השלים את טהרתו והתקדשותו כדי להיות ראוי להתקבל אצל האפיפיור, ומשום כך חזר להתבודדותו. לכן חזרו אחד אחד מן המשתתפים לביתו. אחד האישים המכובדים בוותיקן, שהיה נוכח באירוע, נכנס בדרכו חזרה לביתו, ללשכת קבלת הקהל שבמשרדי הוותיקן כדי לסדר איזה עניין. אין לתאר את גודל תדהמתו והזדעזעותו כאשר ראה לפניו את די לציאטה הישיש עומד וממתין לתורו. ביראת כבוד ובתימהון אזר אומץ ניגש אל די לציאטה לשאול אותו לפשר העניין. די לציאטה סיפר לפי תומו את כל אשר קרה ואמר שהוא ממתין לתורו להתקבל לראיון על ידי האפיפיור. מיד קמה מהומה גדולה. איש הוותיקן הבכיר מיהר להכניס את האורח רם המעלה אל הלשכה, הזדרז לכנס התייעצות דחופה כדת ומה לעשות כדי לתקן את השגיאה שנעשתה. ובסיכום לאחר התייעצות עם האפיפיור עצמו, הוחלט לערוך מחדש את מסיבת קבלת הפנים, אבל ביתר חגיגיות ורעש תוך כדי נקיטת צעדים להבטיח שהכול ילך כשורה. להצלחת קבלת הפנים ולשם תכנון מעולה ואחראי נדחה המועד

06:09 לזמן מאוחר יותר, כדי שיהיה זמן להכין את הציבור לקראת המאורע המיוחד. אבל די לציאטה הודיע את משאלתו ההחלטית להתקבל על ידי האפיפיור בארבע עיניים, כיוון שיש לו למסור לו ולדבר איתו בנושא רב חשיבות. לאחר שעמד על דעתו וסירב בכל תוקף להשתכנע בצורך לקיים את המסיבה, הובא הדבר לידיעת האפיפיור. האפיפיור הסכים לקבל את די לציאטה באופן פרטי. אף אחד לא נוכח כאשר התייחדו הנזיר שלנו, די לציאטה והאפיפיור, ואף אחד לא ידע את תוכן שיחתם. הנזיר הישיש שהה בחדרו של האפיפיור עשרים דקות בלבד. כאשר יצא המתינו לו הקרדינלים, אבל הוא לא דיבר איתם מאומה ומיהר לעזוב את הארמון להשתוממותם העזה של הקרדינלים ונעלם. אחרי כמה דקות של מבוכה ופליאה חשב לעצמו אחד הקרדינלים להיכנס אל חדר האפיפיור. הוא נדהם לראות את האפיפיור שרוי בדיכאון וצער שבעיניו ניכרים אותות בכי חזק. האפיפיור אפילו לא הסתכל אל הקרדינל הנכנס ולא אמר לו דבר. הקרדינל עצמו לא העיז לשאול את האפיפיור לפשר דיכאונות. חזר אל עמיתיו וסיפר להם את כל מה שראה. הקרדינלים התאמצו בכל כוחותיהם לפתור את חידת הביקור ואת תוצאותיו. הועלו השערות מהשערות שונות, אבל שום דבר לא הביא לתוצאות ברורות. אווירת מתיחות השתלטה על הארמון. כל אנשי הארמון הסתודדו ימים ולילות ולא פסקו מלדבר בביקורו המוזר של הנזיר הישיש. האפיפיור עצמו הסתגר בחדרו במשך שבועות מספר ולא נתן לאף אחד, גם המקורבים ביותר אליו להיכנס. הקרדינלים התהלכו אבלים וחפויי ראש כשהם משתהים לפשר המאורע. קיימו-- קיימו התייעצויות סודיות שלא הביאו דבר. רק כעבור זמן החל לאט לאט להתגלות הסוד הנורא. התברר שכאשר נכנס הנזיר ללשכת האפיפיור והאפיפיור צעד לקראתו בחמימות והושיט לו את הצלב לנשק אותו כפי

09:33 שמקובל אצלם, דחה די לציאטה את הצלב מעל פניו לתדהמתו הגדולה של ראש הכנסייה הקתולית. התברר לאפיפיור כי הזקן אף אינו כורע ברך כנהוג על ידי הנוצרים במעמד כזה. האפיפיור נבוך העמיד עיניים תמהות ושואלות לפשר הדבר. האם משמעות הדבר שדי לציאטה עזב את הנצרות? אכן כן. אמנם לפני שלושים וחמש שנים הצטיין די לציאטה בוויכוחים שניהלה הכנסייה עם היהודים. בכישרונו הגדול ובכושרו הרטורי, כושר הנאום שלו, אף הצליח לנצח יהודים רבים, אלא שבנפשו פנימה התחילה לכרסם ספקות בצדקת הנצרות, והוא החל לפקפק בנכונות דרכו. דווקא מן הוויכוחים שניהל עם היהודים, גם מאותם אלה שניצח בהם לכאורה, ומן ההסברים בכתב שפרסם, התחיל די לציאטה להשתכנע לאט לאט שדווקא אמונת היהדות היא הנכונה והצודקת. בסופו של דבר השתכנע באופן מוחלט וברור כי היהדות היא תורת האמת. הוא החליט לעזוב את הנצרות ולהיות ליהודי. היה ברור די ל-- לדי לציאטה שהוא לא יוכל לעשות דבר בכיוון זה כל עוד הוא נמצא בוונציה, שם רכש לו את הכבוד והפרסום העצום עד שתהילתו הגיעה לשערי הוותיקן. הוא גם הבין שאסור לו להודיע אפילו ברמז לעמיתיו הנוצרים על מסקנתו, שכן הם בוודאי יעשו כל אשר לאל ידם למנוע ממנו את ביצוע החלטתו, ולכן החליט להיעלם מן האופק. כאשר פשטו השמועות על נסיעתו להודו כדי להסתגר ולהתבודד, היה לעמיתו של דבר בדרכו לאמסטרדם שבהולנד, שהייתה אז מרכז של תורה ויהדות. באמסטרדם התגייר ושמו נקרא בישראל אברהם. שם באמסטרדם ישב ולמד תורה בשקידה, מבלי שאף אחד יודע דבר על עברו ועל זהותו. כאשר הגיע לגיל שבעים החליט לבקר את האפיפיור במטרה אחת ויחידה לספר לו שהוא יהודי ולהסביר לו שהכנסייה טועה טעות

12:47 חמורה ביחסה ליהודים, ובזאת שהיא מעלימה עין משפיכת דמי יהודים ומעינויים, דבר המעודד את הפעולות הנוראות הללו על ידי ההמונים הנוצרים. הכנסייה גם מעודדת באופן ישיר את צעדי הדיכוי נגד היהודים. על ראש הכנסייה לדעת כי גם כשהכוח האלים בידה הצדק הוא עם היהדות, ולאט לאט יצטרפו נוצרים בעלי שאר רוח אל היהדות. גר הצדק די לציאטה אף התכוון לקרוא לאפיפיור לעוררו לבחון את דרכו הוא ולקבוע כי הדת היהודית היא דת האמת. בפגישתם במשך עשרים דקות וללא הפסק העלה הגר את טיעוניו כשהוא משמיע באוזני האפיפיור דברי תוכחה נוקבים. האפיפיור היה אחוז דמעה. הוא לא הצליח לפצות את פיו, וזמן רב אחרי שהישיש עזב את חדרו, המשיך האפיפיור לשבת אפוף מחשבות ודמעות זולגות על לחייו. כעבור שבועות מספר התאושש וגילה למקורביו את תעלומת הביקור, כאשר יחד הם נועצים עצה כיצד להסתיר את הדבר מן ההמונים. הם הבינו שרוח של ספקנות בצדקת הנצרות החלה לנשוב בין נוצרים רבים, ואם התופעה הזאת תלך ותתגבר, עלולים נוצרים רבים להתגייר ומי יודע לאילו ממדים יגיע הדבר. בתום סדרת ההתייעצויות נקבעו על ידם הצעדים שיש לנקוט בהם כדי להגביר את התעמולה למען הנצרות מצד אחד, וכדי לשרש ואפילו תוך שימוש באמצעי אלימות, כל גילוי של ספקנות בצדקת הכנסייה שייראה אצל אנשי הקהילה הנוצרית בוותיקן ובסביבתה. אלא שלמרות הכל, החל הסוד הכמוס להיוודע, וגם אם האמצעים שננקטו על ידי הכנסייה הביאו לכך שכמעט לא התרחש מקרה נוסף של התגיירות, הרי אצל היהודים עצמם עורר הסיפור רגשי סיפוק וגם שמחה.