פרק 23 : הבעל שם טוב מנבא את הצלת יהודי ויטבסק

00:01 אנחנו נמצאים במצב שבו נציגי הקהילה של ויטבסק נעולים, סגורים. אף אחד לא יודע למה. הבעל שם טוב הודיע שבתוך עשרה ימים תבוא ישועה, אבל אמר שישמרו את זה בסוד. ואותו רבי קהת, השליח של הבעל שם טוב, עוזב עכשיו את ויטבסק וחוזר למקומו, והחסידים הנסתרים שבויטבסק מתחילים בצום של שלושה ימים לפי ההוראה של הבעל שם טוב. רבי יוסף יצחק שמע אז בפעם הראשונה על קיומם של חסידים נסתרים בויטבסק, והוא ביקש מהמדריך שלו, מלכיאל, שיפגיש אותו עם החסידים האלה. אבל מלכיאל אמר לו שהוא קיבל הוראה מהבעל שם טוב שבינתיים לא תהיה פגישה כזו עד שתבוא ממנו, מהבעל שם טוב, הוראה על זה. יוסף יצחק, רבי יוסף יצחק, הצטער מאוד והוא חשב שזאת הוכחה שהוא עדיין לא ראוי לפגוש את החסידים הנסתרים והמשיך מזה כמה מסקנות. אבל מלכיאל אמר לו, שאם הוא רוצה שיכתוב למדריך שלו בחסידות, משה ניסן הנסתר, כדי לשאול אותו מה הוא צריך לעשות ועל מה הוא צריך לשפר כדי שהוא יוכל להיפגש עם החסידים הנסתרים. ותוך כדי כך התרחש בויטבסק מאורע מאוד מעניין. אל אחד מראשי הקהל הגיע שמואל אייזיק הצבע. הוא היה צבע ממקצועו וסיפר שבעבודתו כצבע וסייד הזדמן לו לעבוד מפעם לפעם בבתי אנשי האצולה, וכך הזדמן לו בימים האחרונים להיות בארמונו של המושל. למרות שהמושל היה אדם אכזרי מאוד, הוא היה ביחסים טובים עם שמואל אייזיק, עוד בגלל שהוא הכיר את אביו וגם את דודו, שעסקו אף הם לפני שנים רבות בעבודה הזו בבתי העשירים והאצילים. ואתמול מספר שמואל אייזיק כאשר הוא הגיע לביתו של המושל לעשות את מלאכתו, הוא נתקל בפניו הזועפות של המושל. יחד עם זאת, המושל השיב בידידות

02:55 על ברכת בוקר טוב. לאחר מכן שמע מרחוק את המושל משוחח עם אשתו בנושא מאסר ראשי הקהל, והמושל אמר לאשתו כי הוא יפשוט את העור של האסירים, ובמיוחד של סגל העשיר באמצעות מכות רצח. ותוך המשך ההאזנה לשיחה התגלתה לשמואל אייזיק הסיבה העלומה של המאסר. התברר שלממשלה הפולנית היה מחסור גדול בכסף, והיא ביקשה מאברהם סגל הלוואה ללא ריבית בסכום של מאה וחמישים אלף זהובים למשך שנתיים, וסגל השיב להם שאין בכוחו להלוות יותר מעשרים אלף זהובים. מהשיחה התברר שהמושל מצפה לבואו של אחד בשם לודוויג מעיר קרקוב במטרה לטפל מחדש בהשגת ההלוואה מסגל ומשאר ראשי הקהל. זו הייתה סיבת מעצרם של סגל וראשי קהילת ויטבסק. שמואל אייזיק מצא לחובתו למהר ולספר את הידיעה הראשונה על סיבת המאסר, ועכשיו גם מובן מדוע נערך חיפוש בביתו של סגל והוחרמו כל הכסף והתכשיטים שנמצאו שם, כנראה כדי לבדוק אם אכן אין לו יותר מהסכום שהוא אמר שהוא יכול להלוות. שמו של לודוויג הטיל אימה מיוחדת על אנשי הקהילה, שכן שמו יצא לשמצה מניסיון העבר על מומחיותו בסחיטת כסף מיהודים וגזלת רכושם כדי להעבירו לקופת הממשלה. בואו המצופה של לודוויג מקרקוב בישר, אם כן, סכנה חמורה ליהודים ולרכושם. היה ברור שהוא מתכונן לבצע מסע של סחיטה בעינויים אצל האסירים ואצל שאר עשירי ויטבסק. כל היהודים מיהרו להחביא את כל דברי הערך שלהם והמתינו בפחד לבואו של לודוויג. ואז עברו כמה ימים. לא נודע על כל התפתחות שהיא בנושא. הגיע ליל שבת קודש. יהודי העיר מילאו את בתי הכנסת לקבלת השבת, ופתאום עלה על בימת בית המדרש הגדול החנווני שמואל הגבוה. התואר הזה, הגבוה, ניתן לשמואל גם מפני גובהו הבלתי רגיל וגם מפני

05:46 הקול הרם שניחן בו. שמואל הגבוה הכריז בקולו הרם, "יהודים, בשורה טובה לי אליכם. רבי אברהם סגל ושאר ראשי הקהל שוחררו ממאסרם והם נמצאים עכשיו בבתיהם". שמואל הגבוה סיפר שלפני הדלקת הנרות הגיע לעיר זאב וולף החוכר ומיהר לביתו של המושל עם הוראה מקרקוב לשחרר את האסירים בערבותו. הבשורה הטובה שימחה את הכל. היה זה במלאת עשרה ימים לבואו של רבי קהת בשליחות הבעל שם טוב אל החסידים הנסתרים בעיר בהבטחה כי כעבור עשרה ימים תבוא הישועה. אבל שאר הקהל עדיין לא ידע על הבטחתו של הבעל שם טוב, שחזה ברוח קודשו את השחרור הצפוי לפני עשרה ימים. אמנם פרשה זו עדיין לא הסתיימה. אברהם סגל, שהיה אז בגיל זקנה, היה מפורסם בכל רחבי פולין, גם בין יהודים וגם בין להבדיל גויים. הוא היה נכבד בחוגים הבכירים של ממשלת פולין וקיים יחסי מסחר עם נסיכים ושרים. לאמיתו של דבר, הייתה משפחת סגל מוכרת בפולין כבר מאות שנים לפני כן. עוד מרדכי אהרון סגל, סבו של אותו אברהם שהחזיק בחכירה את גביית המכס ברחבי פולין יחד עם שותפו תבל[?], היה מלווה סכומים גדולים לממשלה. בהזדמנות מסוימת אפילו הלוו לממשלה סכום כסף גדול במיוחד בתנאים נוחים ביותר, ובכך השיגו את אהדת הממשלה וניצלו את מעמדם לטובת יהודי המדינה. גם אברהם סגל הלך בדרכי סבו, ופרסומו היה גדול בכל המדינה. לאחר מאסרו של אברהם סגל והפשיטה על ביתו, רתם בנו יהודה לייב את מרכבתו ומיהר לוורשה ומשם לקרקוב כדי להיפגש עם שרים בכירים ולספר להם את אשר נעשה לאביו. הנסיכים רדז'יוויל ולובומירסקי, שניהלו עסקים עם יהודים והיו ידידי היהודים, הביעו מיד את נכונותם לעזור ופעלו בכיוון הדרוש. הם גם דרשו שיוענק לסגל, אברהם

08:32 סגל תואר אצולה, כדי לאלץ בכך את מושל ויטבסק לשחרר אותו ולמנוע ממנו משאר הפריצים כל אפשרות לפעול נגדו. היה זה, כפי שאמרנו בבוקרו של שבת קודש. יהודי ויטבסק התרכזו בבתי הכנסת לתפילה. לפתע הצטלצלו פעמוני כל הכנסיות שבעיר. משמעות הדבר הייתה ברורה. הייתה זו קריאה להמונים להתאסף בכנסייה הראשית של העיר כדי לשמוע נאום מיוחד מפי ראש הכמרים. היהודים, כמובן שלא הלכו לכנסייה. יחד עם זה הם שיערו שהדבר כרוך בצרה חדשה עבורם. הם ידעו שכל עניין כזה של התאספות של הגויים בכנסייה מביא לתוצאות לא טובות עבור היהודים. אמנם ראשי הקהילה והגביר אברהם סגל שוחררו בערב שבת לאחר שכפי שסיפרנו החוכר זאב וולף, שנודע גם בשם משפחתו אטינגר, נתן ערבות בשבילם, אבל העניין עדיין לא סודר עד הסוף. למושל היו סיבות מספיקות כדי לזעום על יהודי ויטבסק ורצונו להתנקם בהם היה גדול. כאשר חשבו שמתבשלת צרה חדשה, הסתגרו היהודים בבתיהם לאחר שסיימו את תפילתם ופחדו להיראות ברחובות. נודע שנאומו של ראש הכמרים היה מלא בהסתה נגד היהודים. הדבר נעשה לפי בקשתו של המושל. המושל ידע שהיהודים שלחו אנשים בעלי השפעה לקרקוב להשתדל בקשר לראשי הקהל שנאסרו, והרגיש המושל שמעמדו מתחיל להיחלש. לכן זמם לבשל דייסה חדשה. הוא ישסה את ההמון הנוצרי ביהודים, ולפי פקודתו השמיע הכומר נאום חוצב להבות שבו תיאר בצבעים חיים כיצד היהודים מוצצים את דמם של הגויים ומרוששים אותם. הם קונים מצרכים מן הפריצים במחיר רמייה, מוכרים אותם להמונים במחירים מופקעים, וכך עובר כל עמלם וכספם של הגויים אל היהודים המתעשרים מיום ליום מעושק הגויים. המזימה של המושל הייתה להביא להתנפלות של הגויים על היהודים תוך בזיזת בתיהם ועסקיהם, ובכך התכוון המושל להציל את עורו

11:26 אצל הממשלה המרכזית בקרקוב, שכן הוא יוכיח שטיפולו התקיף היה דרוש דווקא כדי להגן על היהודים מזעם ההמונים. כאשר הגיעו לרחובות היהודים הידיעות על מהלך נאומו של הכומר, השתררה בהלה. בכל בית פרצו בכיות. היה צפוי שפוגרום יפרוץ בכל רגע. הידיעה הגיעה עכשיו שהכומר סיים את נאומו בהכרזה כי על כל הנוכחים לבוא למחרת ביום ראשון בשבוע לשמוע מפיו הוראות לדרכי פעולה נגד היהודים. אמנם בכך נמנעה לפי שעה התפרצות של פוגרום, אבל זה רק היה דחייה לכמה שעות. כל זה ביחד הדאיג תחילה את רבי יוסף יצחק, שכן הוא זכר היטב את הבטחתו של הבעל שם טוב על הישועה הצפויה. אמנם ההבטחה הזו התקיימה ביחס ליהודים שנאסרו, אבל פתאום צומחת צרה חדשה. יחד עם זאת, האמין רבי יוסף יצחק. שגם מהצרה הזו תבוא ישועה. הוא גם היה רוצה להודיע על כך ליהודי העיר כדי שלא תושבת מנוחת השבת, אבל ידע שהבעל שם טוב ציווה שהדבר יישמר בסוד ולכן נאלץ רבי יוסף יצחק לשתוק. הוא כן דיבר על כך עם דבורה לאה וגם עם החסידים הנסתרים בויטבסק, אבל היה עליהם לשמור את ביטחונם בליבם. בתוך זמן קצר התברר כי אכן יש בסיס לביטחונם ואמונתם של החסידים ברבם הקדוש. לפתע נשמעו שוב צלצולי הכנסיות הקוראים להמונים להתאסף. אבל הצלצולים האלה היו שונים מהקודמים. כרגע הם היו חגיגיים ומבשרי שמחה. מיד התברר פשר הדברים וסדר המאורעות. ראשית התערב בעניין זאב וולף אטינגר, החוכר היהודי. הוא מיהר לביתו של המושל ובכוח אישיותו המיוחדת וקשריו המיוחדים וניסיונו העשיר במציאת מסילות ללב מושלים בפולין ובליטא, השפיע על המושל לבטל את מזימותיו השטניות כלפי היהודים. הוא הסביר למושל שניתנת לו הזדמנות חייב לרכוש לו מעמד נכבד בעיני

14:12 יהודי המדינה ובאמצעותם בעיני ראשי הממשל אם ישכיל לקיים יחסים אנושיים ולבביים עם יהודי עירו. אמנם זה לא היה הגורם העיקרי בשינוי יחסו של המושל, כיוון שעוד הם מדברים, הגיע שליח מיוחד אל המושל בהודעה שאחד מאישי הממשל הבכירים במדינה נמצא בדרכו לויטבסק. אישיות זו נשלחה מקרקוב כדי לחקור את פרשת מעשיהם של ראשי הקהילה ושל אברהם סגל, ולכן עכשיו היה המושל זקוק דווקא לעזרתו של אטינגר. מה גם שהתברר כי האישיות המגיעה מקיימת יחסי ידידות ישנים עם אטינגר עצמו. מיד החליט המושל לארגן קבלת פנים חגיגית ונכבדה לאיש הבכיר. לשם כך, אפוא צלצלו הפעמונים את צלצולים החגיגיים, ויצאו כרוזים מטעם המושל שקראו לתושבים לצאת לרחובות בלבוש חג כדי לקבל את פני השר הבכיר. אנשיו של המושל פשטו על העיר וארגנו חגיגות קבלת פנים לאורך הדרך בה עמד השר החשוב לעבור. העיר התמלאה בחיילים ובהמונים לבושי חג וההסתה נגד היהודים נשכחה. זאב אטינגר בינתיים הכין בשיתוף עם ראשי הקהילה ועשיריה תוכנית של איסוף סכום גדול של כסף כדי לתת אותו לממשלה הפולנית כהלוואה, במקום ההלוואה שנדרשה מסגל ושלא יכול היה לתת אותה. קבלת הפנים לשר החשוב התקיימה ברוב הדר. המושל הפגין בגאווה את כוחו לקבל בכבוד ראוי את פני האישיות הממשלתית הבכירה, כאשר כל תושבי עירו, כולל היהודים, נוטלים חלק פעיל בכך. באותו ערב קיים המושל גם נשף חגיגי בארמונו לכבוד אותו אורח ולאות הערכה מיוחדת כלפי אטינגר, היה הוא היהודי היחיד שהוזמן לנשף. שאר היהודים שלא קיבלו את ההזמנה באמת מחלו על הכבוד בלב שלם. הם היו מאושרים על שניצלו מצרה. רבי יוסף יצחק וחסידי ויטבסק שמחו לבחין כי כל מה שחזה הבעל שם טוב התקיים במלואו. ויטבסק שבה

16:59 למסלול חייה הרגיל ורבי יוסף יצחק התכונן לנישואיו עם דבורה לאה.