פרק 22 : רבי יוסף בויטבסק, הגזירה והבטחת הבעל שם טוב

00:01 אנו ממשיכים בסיפור על רבי יוסף ודבורה לאה אשתו ותולדות החסידות וחסידות חב"ד, ותוך כדי כך גם מספרים אירועים שונים שאירעו ליהודים ברחבי אירופה בזמנים ההם. רבי יוסף סיפר לכלה לדבורה לאה על הצדיקים הנסתרים, וגם גילה לה שמלכיאל משרתו אינו אלא צדיק נסתר, ומלכיאל עצמו פירט בפניה את כל נושא הצדיקים הנסתרים והפרטים הקשורים בזה. בינתיים אירע בויטבסק דבר שזעזע את הקהילה ואת כל יהודי הסביבה והדבר שהיה כך היה. המושל המקומי בויטבסק הזמין אליו את ראש הקהל זלמן לייב ועוד שלושה מבין שבעת טובי העיר, ושם אותם במאסר. אף אחד לא ידע למה. אף אחד גם לא ידע מה קורה איתם. באותו יום הגיעו חיילים לביתו של אברהם סגל, שהיה העשיר הגדול ובעל הצדקה של ויטבסק. החרימו אצלו את כל הכספים ואת כל המסמכים שמצאו, ואותו עצמו, את אברהם לקחו אל בית המושל. הידיעה על המאסר, על המאסרים התפשטה חיש מהר בעיר. חנוונאים מיהרו לנעול את חנויותיהם, בעלי מלאכה הניחו את עבודתם, כולם התאספו בבתי המדרש ומטעם בית הדין יצאה קריאה שלא לאכול עוד באותו יום ושכולם יתאספו לומר תהילים. בני משפחותיהם של האסורים רצו לבית המושל כדי לברר מה קרה ליקיריהם, אבל אף אחד לא ענה לשאלותיהם. הפקודה הייתה לסלק אותם בכוח. נשים שהמשיכו לשהות במקום כשהן בוכיות ספגו מכות קשות. דבר זה הגביר את המהומה בעיר, מעולם לא נשמע דבר כזה בויטבסק. סוחרים ובעלי מלאכה שהיו להם קשרים עם בעלי משרות בכירות בממשל ניסו לברר מה פשר ההתפתחויות, אבל אף אחד לא ענה להם. נקראה אסיפה של ראשי הקהילה והוחלט על ביטול מלאכה ומסחר, וכן הוחלט כי סוחרים יהודים שיש להם קשרים עם פריצים

02:48 ישתדלו שהפריצים ידברו עם המושל, וגם שליח מיוחד נשלח אל היהודי העשיר זאב וולף בבקשה שהוא יעשה ככל יכולתו להציל את יהודי ויטבסק מצרה. יחד עם כך נשלחה משלחת של יהודים לבית המושל כדי לברר למה נאסרו אנשי הקהל ואברהם סגל ומה נעשה איתם. כאשר הגיעה המשלחת לבית המושל נתקלו בחיילים מזויינים שהכניסו אותם לחדר וציוו עליהם להישאר שם. החדר היה ריק, אפילו כיסא לשבת לא היה. החלונות היו מסורגים. אחד מחברי המשלחת ניסה לפתוח את דלת החדר ואז התברר להם שהדלת נעולה והם למעשה כלואים. כמובן שהדבר הפיל עליהם אימה ופחד. הם נפגעו מאוד מהמאסר הזה. הם גם הסיקו מסקנה שיש כאן איזושהי מזימה. אומנם אחד מאנשי המשלחת, למדן ישיש ונכבד בשם שלמה אהרון, היה הראשון שהתאושש ומצא מילים של נחמה לחבריו ואמר להם בואו ונבטח בקדוש ברוך הוא, נשוב בתשובה שלמה, נקרא אליו ובוודאי שהוא יצילנו מכל פגע. כדי לחזק את ביטחונם של אנשי המשלחת הצעירים יותר, סיפר להם שלמה אהרון מעשה שהיה בויטבסק עצמה לפני תשעים שנה. וזה היה בימי צעירותו של סבו, הגאון נתן דוד. יהודי ויטבסק של אז עשו מאמץ גדול לבנות בית כנסת במרכז העיר. לא היה קל להשיג רישיון מהמושל של העיר, אחד בשם סמיון מנגורקה, והיה צורך לשחד אותו לשם כך בכסף. אומנם בסופו של דבר הצליחו לבנות את בית הכנסת ולשמחתם של יהודי ויטבסק לא היה גבול. חלפו שנים ובינתיים התמנה כראש הקהל גבריאל חיים, אביו של שלמה אהרון. והנה, באחד מימי ראש השנה, כאשר כל היהודים התאספו בבית הכנסת לתפילה, הופיע רץ מטעם המושל ובידו פקודה לפיה על ראש הקהל ושבעת טובי העיר להתייצב לפניו מיד. כאשר הגיע המשלחת אל

05:47 המושל, הבחינו מיד שהוא שרוי בכעס. הוא הודיע להם כי תוך ימים ספורים יוציא צו לסגירת כל בתי הכנסת ובתי המדרש בויטבסק ולגירוש כל יהודי העיר והחרמת רבע מנכסיהם לאוצר המלוכה. יחד עם זה פקד לאסור מיד את כל ראשי הקהל וסירב לנמק את צעדיו. כאשר נודע הדבר בקרב יהודי העיר פרצה מהומה. שמחת החג הופרעה לחלוטין. בעיר הייתה תענייה וענייה. מיד לאחר ימי ראש השנה נקבעה שורה של תעניות. יהודי העיר נקראו לבוא אל הרבנים ולספר ולנסות לתקן חטאים נסתרים. אנשים מיהרו לבדוק את התפילין ואת המזוזות שלהם, את הציציות. המגיד הישיש רב גדליה זלמן סגי נהור השמיע דברי כיבושין ותוכחה ללא הרף וקרא לתשובה. אנשי חברה קדישא הסתובבו על פני העיר בקופות הצדקה והכריזו צדקה תציל ממוות. והנה ביום הרביעי פקד המושל להביא אליו מבית הכלא את ראש הקהל. יחד עם זה הזמין אליו את ראשי הכמרים בעיר. היה מובן שעומד להיערך משפט. הבהלה בעיר גברה. יהודים רצו לבתי המדרש לומר תהילים. יהודים אחרים מיהרו לבית העלמין להתפלל על קברי הצדיקים. כאשר הובאו האסירים לבית המושל היו במקום מספר רב של חיילים. המושל ישב על בימה כאשר לידו יושב הכומר כמי שיושבים על כס משפט. גבריאל חיים, ראש הקהל, שידע היטב את השפה הפולנית, אמר נאום שבו אמר שכל האסירים הם חפים מכל פשע, וכך גם כל יהודי העיר, ודרש הסבר מה סיבת ההתנכלויות. מצד שני אמר אם משום מה רוצים להעניש אותם על חטאים שלא חטאו, מוטב שראשי הקהל בלבד ירצו את העונש ואילו העם כולו לא ייפגע. תשובתו של המושל הייתה מפתיעה מאוד, והוא אמר כך. "מטעמים שונים אינני יכול להסביר לכם למה נאסרתם. יחד

08:41 עם זה הזמנתי אתכם כדי לומר לכם כי אתם נקיים מכל אשמה, גם אתם, גם גם כל בני הקהילה. ויחד עם זאת, מכיוון שגרמתי לכם צער, אני משחרר אתכם מתשלום חלק ממיסי הגולגולת. עכשיו חיזרו לביתכם בליווי משמר כבוד של חיילים ולהקת מנגנים". פקיד רכוב על סוס יצא בראש שיירת הכבוד, מאחוריו שלושה פרשים, אחריהם ראשי הקהל המשוחררים שמאחוריהם קבוצת חיילים. צערם של בני העיר ויטבסק הפך לשמחה גדולה. כולם הניחו כי כל המהומה באה כדי לעורר את יהודי ויטבסק לתשובה ומיד כאשר עשו את הנדרש התבטלה הגזירה. זהו הסיפור שסיפר שלמה אהרון לחברי המשלחת שנאסרו בבית המושל, ואמר כי כנראה גם הפעם זה עניין של התעוררות לתשובה עבור יהודי ויטבסק ועבור ראשי הקהילה שנעצרו ללא סיבה. אחד מהנוכחים העצורים, עזריאל יעקב, אמר שגם הוא שמע את סיפור המעשה שסיפר שלמה אהרון ויש לו להוסיף על כך פרטים נוספים. התברר כך סיפר עזריאל יעקב, כי כל עניין מאסרם של ראשי קהילת ויטבסק והאיום לגרש את היהודים באו כתוצאה מהתערבות בין המושל לבין ראש כמרי העיר. המושל אמר כלפי ראש הכמרים כי היהודים קשורים לאמונתם יותר מאשר להבדיל הנוצרים קשורים לאמונתם שלהם ולדעתו, אמר המושל אשמים בכך דווקא הכמרים. הכומר השיב לו כי כל אדיקותם של היהודים היא חיצונית ושטחית, ואם רק יהיו שרויים בצרה תתנדף כל אדיקותם, שכן הם יתרעמו על הקדוש ברוך הוא שלא עוזר להם. לכן סוכם בין המושל לבין הכומר להטיל פחד על היהודים. המושל הוציא אז את גזרותיו, אסר את ראשי הקהל. במשך הזמן התהלכו שליחי חרש מטעם המושל ומטעם הכומר בין היהודים ועקבו אחרי המתרחש, והתברר שבניגוד לטענתו של הכומר, חיזקו היהודים את התנהגותם לפי

11:19 התורה והרבו בתפילה, וכך ניצח המושל בוויכוח והוא בישר על ביטול הגזירה. השלוחים העצורים התחילו לקוות כי גם המקרה שלהם יסתיים בצורה דומה. אמנם בינתיים עוכבו בחדרם הנעול. לאחר זמן נפתחה הדלת ופקיד הודיע לשלוחים כי הוליך אותם אל המושל. יהיה עליהם להמתין עד שיסיים את רחיצת והאכלת כלבו האהוב, וכך התכוון המושל לדכא את היהודים או להוכיח להם כי הכלב חשוב בעיניו יותר מנציגי היהודים. אנשי המשלחת הלכו ברוח נכאה אחרי הפקיד אל החדר שבו היה עליהם להמתין לתורם להיכנס אל המושל. כעבור זמן ממושך יצא הפקיד ואמר להם כי עליהם להתכונן לפני המושל. כעבור זמן נוסף נפתחה הדלת שנייה ובפתח נראה הכלב ומאחוריו המושל כאשר שוט בידו. המושל אמר לכלב "הושט ידך אל האנשים וקח מהם את התזכיר ומסור אותו לפקיד" אל הפקיד קרא "בוא הנה נאמר רצונם". השליחים אמרו שבקשתם היחידה לדעת מדוע נאסרו ראשי הקהילה. המושל התרגז ואמר להם "אני אודיע על אשמתם לאחר שישבו במאסר זמן ניכר וגם הודיע באיזה דרך הם יכולים לפדות את עצמם. אשר לאברהם סגל יכול אני לומר לכם כי מצפה לו עונש כבד" ופקד על היהודים לעזוב את המקום. הם עזבו את המקום מדוכאים מכישלון שליחותם. הם לא הצליחו לברר למה ועל מה נאסרו ראשי הקהל. גם הניסיונות לברר בדרכים אחרות פרטים על האסירים לא הצליחו. הפריצים שדרכם קיוו ליוודע את הפרטים הדרושים היו באותה שעה עסוקים בציד ביערות וילייקה שעל יד וילנה. החוכר זאב וולף, הידוע גם בשם עטינגר, ניסה לנצל לשם כך את קשרי בעלי האחוזות הקטנים, אבל הם אמרו שהם לא רוצים להתערב בזה. הרבנים הכריזו על תענית. וביום הזה בא מלכיאל הנסתר אל רבי יוסף

14:05 והודיע לו שלחסידים הנסתרים מויטבסק הגיע שליח מיוחד מהבעל שם טוב בהוראה בשמו של הבעל שם טוב לצום שלושה ימים רצופים ולעורר בדרכים שונות את הציבור היהודי בעיר לבטוח בהשם. השליח של הבעל שם טוב היה הצדיק הידוע רבי כהט[?]. הוא גם אמר להם בשם הבעל שם טוב שבעוד עשרה ימים תבוא הישועה ליהודי ויטבסק והאבל שלהם יהפך לשמחה. יחד עם זה הורה הבעל שם טוב שהדבר הזה, הידיעה הזאת, יישאר כסודם של יחידי סגולה.