פרק 21 : רבי יוסף יצחק מתחתן עם דבורה לאה

00:01 מכיוון שה-- אחת התופעות הפחות חיוביות אבל קיימת בכל, אה, הופעת והשתלשלות וצמיחת הצדיקים הנסתרים ואחר כך תנועת החסידות ולאחר מכן חסידות חב"ד. אחת התופעות שהיו הייתה התופעה של המתנגדים לצדיקים הנסתרים והמתנגדים לחסידות ובפרט לחסידות חב"ד. התופעה הזאת של ההתנגדות והמתנגדים הייתה, אה, חלק דרמטי מאוד בהתפתחות תולדות עם ישראל בזמן ההוא. אני רוצה להביא כאן מספר הזכרונות של הרבי הריי"צ את הקטע שמדבר על התגלותו, לפחות בפעם הראשונה פחות או יותר, של מי שהיה יותר מאוחר הגאון מווילנה, שהיה דמות מרכזית בהתנגדות לתורת החסידות. בלי חלילה וחס לפגוע בכבודו, אלא פשוט עצם העניין. היה יהודי באותו זמן שאנחנו מדברים עליו, אה, כינון ועד ארבע ארצות, זמנו של, אה, רבי יוסף יצחק שהתחתן עם דבורה לאה, היה יהודי בשם רבי יחיאל היילפרין. הוא היה גאון גדול מאוד, והוא היה נוהג להשמיע פעמיים בשנה, פעם אחת בחורף ופעם אחת בקיץ, פלפול מיוחד ליחידי סגולה, לכאלה שהיו באמת בעלי מוחות גדולים מאוד. מי שהרשו לו להשתתף בשמיעת הפלפול, התפרש הדבר כהסכמה על גאונותו, לפחות מצידו של אותו רבי יחיאל היילפרין. פעם אחת, ביום לפני אותו הזמן שבו עמד רבי יחיאל היילפרין להשמיע את השיעור הזה, החצי שנתי, הופיע בבית המדרש נער צעיר כבן חמש עשרה שנה. הוא הגיע לאותה עיר בתוך שיירה של קבצנים נודדים שהלכו מעיר לעיר. כמו שאר בני השיירה, הבחור הצעיר הזה לן בהקדש העירוני, כמו שסיפרנו שבנו מקומות מרכזיים שיוכלו העניים לישון שם. ואז נודע לבחור שלמחרת עומד רבי יחיאל היילפרין להשמיע את הפלפול שלו, והוא ביקש שירשו לו להיכנס לשיעור. מובן לצערנו, איך אומרים, שהבקשה נדחתה מתוך הבעת השתוממות על עצם המשאלה. הבחור התחנן שירשו לו

03:07 לפחות לעמוד בפינה מרוחקת. לא, גם זה לא נענה. ובכל אופן, מצא לאותו בחור צעיר דרך להתגנב לבית המדרש ולהסתתר מאחורי התנור, ומשם האזין לדברי התורה של רבי יחיאל. רבי יחיאל בדברי תורתו אז עמד על שתי סתירות גדולות מאוד, עצומות, בגמרא. בפלפול חריף וממושך ניסה רבי יחיאל להצביע על דרכים אפשריות ליישוב הסתירות, אבל הוא דחה את כל היישובים אחד לאחד, ובסיכומו של דבר נשארו הסתירות בעינן. אותו צעיר בן החמש עשרה שעמד שם בצד רשם על פתק תשובות קצרות לסתירות של רבי יחיאל, ומסר אותן לרבי משה בנו של רבי יחיאל, שהיה גאון גדול בזכות עצמו ונעלם מבית המדרש עוד לפני שהספיק רב מוישה לעיין בפתק שהגיש לו הצעיר. נכנס לבית המדרש סוחר וילנאי שבדרכו עבר במינסק ובנשימה עצורה סיפר כי בהיכנסו הבחין בצאתו מבית המדרש של אותו עילוי מפורסם מסלץ, כפי שהיה מוכר הגאון מווילנה בצעירותו. הוא רצה לעצור אותו, אבל הוא התחמק ממנו. רבי מוישה, בנו של רבי יחיאל היילפרין, הבין שמדובר באותו הצעיר שהגיש לו את הפתק עם המענה על הסתירות של אביו, ומיד הראה את הפתק לאביו ושניהם התפעלו מן הגאונות שהתגלתה בתשובות שהיו בפתק, ולכן היה ברור להם שביקר כאן העילוי מסלץ שהתפרסם מאוחר יותר כהגאון מווילנה. מיד התחילו לחפשו בכל מינסק, בבתי המדרש, באכסניות, אבל הוא לא נמצא, ואז נודע להם שהוא עזב את העיר יחד עם שיירה של קבצנים שעשתה את דרכה בכיוון לעיר בריסק. ואז הגאון רבי יחיאל אמר שירתמו עבורו מרכבה עם סוסים, והוא בעצמו יחד עם בנו מוישה, יצאו לדרך הפונה לבריסק כדי להשיג את אותו בחור צעיר, העילוי מסלץ. ולקראת הצהריים פגשו אומנם במעבה היער שיירה של

06:00 קבצנים שיושבים על הדשא וסועדים את פיתם הדלה. אותו בחור צעיר לא היה ביניהם. הם שאלו את הקבצנים והם סיפרו להם שאכן אותו צעיר מתלווה לשיירתם, אבל הוא נוהג תמיד שבשעה שהם מתיישבים לנוח או לאכול, אז הוא פורש מהם וחוזר רק כשהם עומדים להמשיך בדרכם. את סיבת הדבר לא ידעו וגם לא התעניינו בכך ובכלל אמרו שצדיק גדול הוא הצעיר, ולאיש לא היה איתו כל מגע של ממש. רבי יחיאל ובנו נכנסו לעומק היער כדי לחפש את הבחור, והנה הבחינו מרחוק במראה פלאים שהרשים אותם מאוד ועורר בהם יראת כבוד. אותו עילוי שהם כבר ראו אותו במינסק, ישב על גבי קן נמלים. הנמלים טיפסו על בשרו ונשכו אותו. עיניו היו עצומות והוא מלמל בלחש דברי תורה. רבי יחיאל רצה למשוך את תשומת ליבו של העילוי הצעיר והתחיל לצעוד על גבי ענפים שבורים כדי לעשות רעש. כתוצאה מכך פקח הצעיר את עיניו ולתדהמתו הרבה ראה מי עומד לפניו. נו, התברר לו שסודו התגלה, ואז רבי יחיאל ביקש ממנו לשוב איתו למינסק במרכבה שהמתינה להם. הבחור הצעיר, שדמעות בעיניו, התחנן לפני הגאון הישיש שיניחו אותו לנפשו ויאפשרו לו ללכת בדרכו המיוחדת. התפתח ביניהם ויכוח שבסופו של דבר נאלץ הצעיר להיכנע ולשוב למינסק, שם ציפתה לו קבלת פנים מפוארת. אותו בחור צעיר, העילוי מסלץ, הצטער מאוד על ההתפתחות החדשה. הוא התחרט על שהשיב על שאלות רבי יחיאל וגרם בכך לגילוי זהותו. עכשיו גם לא נתנו לו ללון באכסניה הפשוטה של העניים, כי הכינו עבורו דירה מפוארת וגם בגדים חדשים הובאו עבורו, אבל באמצע הלילה נעל הצעיר את דלת חדרו וברח דרך החלון. למחרת בבוקר הלכו ראשי הקהל אליו כדי להזמינו לבוא איתם

08:51 אל המניין הראשון. הדלת הייתה נעולה. המשלחת נרגע, העילוי ישן והם המתינו אפילו ליד הדלת עד שיקיץ משנתו. כשחלף זמן ניכר והעילוי לא יצא, הקישו ראשי הקהל על דלת פעם, פעמיים ושלוש ואין עונה. אחד הבאים יצא לבדוק דרך החלון ואז התברר שלמעשה העילוי כבר איננו שם. בבית המדרש המתינו כל אותה עת כל נכבדי העיר וגדולי התורה שבה בראשות רבי יחיאל, כדי לחלוק לעילוי מסלוצק את הכבוד הראוי, עד אשר המשלחת חזרה וסיפרה שהעילוי הצעיר נעלם. הדבר עשה רושם רב על הנוכחים ועל כל יהודי מינסק והסביבה, ומאז נקבעה תקנה לבדוק היטב בנווה האורח אם אין ביניהם תלמיד חכם הראוי לכבוד. רבה של מינסק, הגאון רבי יחיאל הלפרין, הזמין אסיפה מיוחדת של גדולי התורה שבעיר ובה התקבלה ההחלטה לשגר משלחת שתורכם מגדולי למדני העיר לווילנה כדי לבקר את העילוי מסלוצק ולכבד אותו כראוי. המשלחת הורכבה משלושה אנשים, ביניהם היה אותו רבי יוסף יצחק, העילוי משרי[?] בנו של רבי יעקב קרפי[?], שאותו כבר הכרנו. חסיד של הבעל שם טוב. המשלחת הגיעה לווילנה, אבל העילוי מסלוצק עדיין לא שב ממסעו. המשלחת התעכבה זמן נוסף בווילנה מתוך ציפייה שבינתיים יגיע מי שנודע לאחר מכן כהגאון מווילנה, אבל זה לא נראה באופק. איש גם לא ידע לומר מתי יחזור. לא היה כל טעם להמשיך ולחכות. מאוכזבים חזרו אנשי המשלחת למינסק. בשביל רבי יוסף יצחק הייתה אכזבה גדולה עוד יותר, כאילו אמר לו ליבו שהעילוי מסלוצק יהיה מאוחר יותר מתנגד חריף לדרך רבו הבעל שם טוב, דבר שהיה אולי נמנע אילו היו נפגשים. רבי יוסף יצחק, דודו של מייסדה בעתיד של חסידות חב"ד, היה כבר אז כזכור ספוג בחסידות הבעל שם טוב, אם כי

11:34 בחשאי. רבי יחיאל הלפרין וכל גדולי התורה של מינסק העריכו מאוד את העילוי משרי[?], יוסף יצחק, ששמו הלך לפניו. הקשרים שלו לחסידות באמצעות מדריכו הנסתר רבי משה ניסן נשמרו בסוד. ערכו של רבי יוסף יצחק היה כל כך גדול עד שהוא נבחר כאחד משני נציגי ישיבת סמרגון, הישיבה שבה למד כמה שנים לאסיפה של ועד ארבע הארצות שעמדה להיערך בלובלין בתקופת היריד שהתקיים שם. נסיעתו זו לשם הייתה בהסכמתו וברכתו הגלויה של רבי יחיאל הלפרין וגם בהסכמתו החשאית של רבי משה ניסן הנסתר. ואז התחיל רבי יוסף יצחק לבצע משימות נכבדות לפי ההוראה החשאית של תנועת החסידים הנסתרים. כאשר חזר העילוי משירי[?] יוסף יצחק מן היריד בלובלין חזרה למינסק, התפרסם שמו לא רק כגדול בתורה ובמידות טובות, כי אם גם כאישיות ציבורית בעלת מעוף ותבונה. כולם במינסק דיברו בשבחו של רבי יוסף יצחק העילוי משירי[?] שבלט מאוד, הן בגדלותו בתורה, הן בכישרונותיו ותבונתו באספת ועד ארבע הארצות. ערכו של רבי יוסף יצחק גדל מאוד בעיני הגאון רבי יחיאל והשפעתו במינסק ובסביבתה גברה. לקראת האסיפה הבאה של ועד ארבע הארצות שהתקיימה הפעם ביריד של ויטבסק, נבחר רבי יוסף יצחק עילוי משירי[?] לא פחות ולא יותר מאשר כנציגה של קהילת מינסק בכבודה ובעצמה. באסיפות שהתקיימו בתקופת הירידים השתתפו גדולי תורה מכל הקהילות כדי לתקן תקנות שהשעה צריכה להם וגם לברר הלכות ולהחליף דעות בדברי תורה. כל קהילה שלחה לשם את טובי למדניה כדי לייצגה בכבוד. ובמיוחד היו חשובים במינסק הקשרים עם קהילת ויטבסק שהייתה לה כעין קהילת אחות. אם כי מינסק הייתה נתונה תחת השפעת ישיבת סלוצק, ואילו ויטבסק הייתה נתונה תחת השפעת ישיבת סמרגון. רבי יוסף יצחק, שהיה אז עדיין רווק, סירב בתחילה לנסוע

14:18 לויטבסק בגלל שחשש מביטול תורה, אבל מדריכו החשאי רבי משה ניסן הנסתר אמר לו בשם הבעל שם טוב שהוא כן צריך לנסוע ובעיקר משום שבוויטבסק ימצא את השידוך עבורו, אשר כפי שידוע לנו כבר הייתה אז זו דבורה לאה, בתם היתומה של רבי שניאור זלמן והצדקנית רחל. כאשר הגיע מועד הנסיעה צירף אליו רבי משה ניסן את רבי מלכיאל הנסתר. רבי מלכיאל הוצג כמשרתו האישי של רבי יוסף יצחק. אמנם תפקידו האמיתי היה ללמוד עם רבי יוסף יצחק את תורת הקבלה לפי סדר שקבע הבעל שם טוב. בוויטבסק ציפתה לרבי יוסף יצחק קבלת פנים חמה ולבבית גם כמי ששמו נודע בגאונותו וגם בגלל היותו נציגה של מינסק הכבודה עיר ואם בישראל. וכיוון שהיה ידוע שהוא רווק, התחילו להציף אותו בהצעות נכבדות של שידוכים. אמנם העילוי רבי יוסף יצחק דחה את כל ההצעות ואז. רבי קדיש, דודה של דבורה לאה, שכפי שאנחנו זוכרים התאכסנה בביתו אבל התפרנסה מיגיע כפיה כתופרת. אז רבי קדיש שמע באחד הימים בבית המדרש הגדול של ויטבסק פלפול חריף מפיו של רבי יוסף יצחק. הבזיק במוחו הרעיון שהוא עשוי להיות בן זוג הגון לאחייניתו היתומה. עם זאת, חשש להעלות את הרעיון על דל שפתיו. אומנם כי דבורליה היא מיוחסת גדולה מצד משפחתה, אבל כיצד ניתן לשדך יתומה ענייה לגאון כרבי יוסף יצחק ששמו מצלצל בעולם? אבל כשחלף זמן נוסף ולרבי קדיש נודע כי רבי יוסף יצחק דחה את כל השידוכים שהוצעו לו, אזר אומץ לשוחח על כך עם פריידה אשתו. בד בבד הביע את ספקותיו לגבי הסיכויים להשגת הסכמת העילוי לשידוך זה ואמר לה הרי הציעו לו שידוכים עם משפחותיהם של העשירים הגדולים ביותר, למדנים וגדולי

16:53 תורה, ואת כולם דחה על הסף. כיצד ייתכן אפוא שיאות להתחתן עם דבורליה? אבל פריידה לא הסכימה לדעתו. היא אמרה שייתכן שזה דווקא הזיווג שנקבע בשמיים, ויעצה לבעלה לשלוח שדכן לרבי יוסף יצחק. רבי קדיש התלבט שכן חשה שמא תעלה דבורליה כשיוודע לה ששלחו שדכן לרבי יוסף יצחק והוא דחה את ההצעה. כלפי החשש הזה הציעה פריידה שהשליח יהיה אדם קרוב ובעל סוד, שגם אם תתדחה ההצעה אף אחד לא ידע. רבי קדיש חיפש ומצא יהודי קרוב משפחה שיודע לדבר היטב. הוא בא אל רבי יוסף יצחק וסיפר לו על דבורליה. על ייחוסה, על תולדותיה. העילוי משרי[?] חש מיד כי דבריו של הנסתר בשם הבעל שם טוב בדבר זיווגו המצפה לו בויטבסק מכוונים כלפי דבורליה והביע את הסכמתו. בימי החנוכה נכתבו התנאים ובחודש ניסן התקיימה החתונה.