פרק 17 : יהודי בשם גרשון יצחק נכנס לצרה

00:01 אנחנו ממשיכים בסיפור שלנו על אותו יהודי בעיירה שרי בשם יעקב קרפיל. הסיבה שאנחנו מדברים עליו היא בגלל שהוא עם אשתו כמובן, הם ההורים של יוסף יצחק שהתחתן עם דבורה לאה. וכאן יעקב קרפיל עובר מספר אה ניסיונות בחיים שקשורים גם עם תורת החסידות, ולכן זהו הקשר גם לתולדות החסידות. וכאן היום נספר על מקרה מאוד מעניין ומאוד משמעותי שקרה לאותו יעקב קרפיל. יעקב קרפיל נחשב עכשיו הודות ללימודים שלו עם הירש לייב, בן יודעי הספר שבעיירה שרי, ומכיוון שהיה בנוסף לכך בעל יד רחבה בצדקה, נהיה לאחד מנכבדי אותה עיירה, עיירה שרי. והנה פעם אחת קרה דבר שהשפיע מאוד על חייו של יעקב קרפיל. באחד הכפרים לא רחוק משרי, גר יהודי בשם גרשון יצחק. יעקב קרפיל הכיר את גרשון יצחק שנים רבות. גרשון יצחק היה יהודי שחכר, כלומר שכר את בריכות הדגים והנהרות באחוזות של פריץ עשיר אחד כדי לדוג בהם דגים כמובן ולשלם עבור זה. ובנוסף לכך היו לו בית מרזח וגם חנות באותו כפר מרוחק שבו הוא התגורר. אותו גרשון יצחק היה יהודי טוב. יחד עם זה הוא לא ידע בכלל ללמוד או לקרוא. הוא היה מטופל בילדים רבים, רובם בנים. הוא לא החזיק עבורם מלמד וגם לא שלח אותם ללמוד בעיירה הסמוכה. לגבי הבנות שלו, בגישה שהייתה בזמנים ההם, ודאי שלא היה מקום להעלות על הדעת לימודים עבורן, שהרי כמעט ולא היו אז אנשים שסברו שבנות צריכות ללמוד. יחד עם זאת, כאשר הגיע הזמן למצוא שידוכים לבנותיו, חיפש עבורן גרשון יצחק חתנים למדנים דווקא, והבטיח לחתנים נדוניה יפה ומזונות על שולחנו. הפריץ הזקן, שגרשון יצחק חכר אצלו את הבריכות ואת הנהרות, מסר את הטיפול באחוזותיו לבנו

03:14 הגדול. הזקן היה אכזרי מאוד. הבן היה טוב לב מטבעו. העברת הטיפול לבן הייתה יכולה להיות לטובתו של גרשון יצחק, אלא שלרוע המזל השתקע אז בכפר כומר חדש שונא ישראל, שהתחיל להסית את הגויים בכפר שלא יבואו לבקר בבית המרזח של היהודי וגם שלא יקנו בחנות שלו. הוא אמר שכל מגע ומשא עם יהודי שהוא שונא הדת הנוצרית מנוגד לנצרות. ואז באופן הכי טבעי הכנסות בית המרזח והחנות ירדו פלאים והגיעו לאפס. טוב, גרשון יצחק, חשבנו לפחות את פרנס מציד הדגים. אבל באותו זמן חלה ירידה עצומה ביבול הדגים, כאילו שגם הדגים הקשיבו להסתות של הכומר ונמנעו מלהיכנס לרשתותיו של היהודי. כמובן שכאשר אין הכנסות אין כסף לתשלום דמי החכירה במועד. גרשון יצחק מיהר אל הפריץ הצעיר אותו הכיר משחר ילדותו וסיפר לו על מצבו הדחוק. הפריץ הצעיר הסכים מייד לדחות את מועד פירעון החובות לזמן מאוחר יותר, ובינתיים הלך וגדל חובו של גרשון יצחק. והנה פעם אחת הפריץ הזקן החליט לעיין בחשבונות אחוזותיו, והתברר לו שגרשון יצחק חייב הרבה כסף. הפריץ הזה, הזקן הרשע, התמלא בכעס, הזמין אליו את היהודי והסבריו של בנו הצעיר לא הרגיעו אותו. אמר לגרשון יצחק אני לא אתן שהחוב ימשיך לגדול. בתוך חודש ימים עליך לשלם את הכל. וכאשר עבר החודש ובידו של גרשון יצחק לא היה לסלק את החוב, הודיע לו הפריץ הזקן שאם הוא לא ישלם מייד את המגיע ממנו, הוא יזרוק אותו ואת אשתו לכלא ויחרים את כל רכושו. החורף היה אז בעיצומו. כפור עז שרר בחוץ אף אחד לא נראה בדרכים. לגרשון יצחק לא הייתה שום הכנסה כספית, וגם לא נראה באופק איזה יהודי שאפשר אולי ללוות ממנו כסף. ובינתיים

06:10 התערב בעניין הכומר צורר היהודים, והציע לפריץ תוכנית שטנית. הכומר אמר באוזני הפריץ שכליאתם של היהודי ואשתו לא תביא לו כל תועלת, שהרי כך הוא לא יוכל להשיג עבורו את הכסף. יותר טוב אמר לו הכומר שתיקח כערבון את אחד מילדיו של היהודי. במצב כזה לא ישקוט היהודי ולא ינוח, הוא ימכור אפילו את ראשו כדי להשיג את הכסף על מנת לפדות בו את בנו. מצד שני, אם לא יצליח היהודי להביא את כל הכסף במועד, יוכל הפריץ להביא את הילד לשמד. הכומר גם הצביע על הילד המתאים להשגת המטרה. בנו בן השתיים עשרה של היהודי בשם דוד. ההצעה הזאת מצאה חן בעיני הפריץ הרשע, והוא מיהר לקחת את דוד בן השתיים עשרה לביתו וקבע תקופת זמן קצרה ביותר לפדיון המשכון. בביתו של גרשון יצחק, כמובן, פרצה יללה ובכייה. המשפחה הייתה אובדת עצות. מנין ייקחו סכום כה גדול לפדיון בנם. בגלל החורף הקשה לא נראה במשך כל השבועות אפילו אורח אחד שממנו אפשר לקבל עזרה כלשהי. בינתיים שלח הפריץ האכזר לקרוא לגרשון יצחק ולאשתו, וכשבאו אליו קיבל אותם בחרפות, בחירופים וצעקות על שהם מתמהמים בהבאת הכסף. בהזדמנות זו הודיע להם הפריץ שלמעשה מהווה דוד בנם תמורה רק לריבית שהצטברה על החוב, ואילו תמורת הקרן יילקחו גרשון יצחק ואשתו עצמם לעבדים. מתוך הנחה שלא יהיה להם בימים הקרובים לו הסכום הנדרש, הודיע הפריץ להורים הנדמים כי כבר שלח את דוד השייך אליו אל בית הכומר כדי להכינו לשמד. האב והאם פרצו בבכי קורע לב והתחילו להתחנן לפני הפריץ שלא יגזול מהם את ילדם. "אעשה את הכל כדי להשיג את הכסף וגם את הקרן והריבית", התחנן גרשון יצחק. "הוצא נא את בננו

08:46 מבית הכומר". הפריץ לעג להם. "יש לכם עדיין הזדמנות אחרונה להציל את עצמכם מעבדות, אבל דוד שלכם כבר נלקח תמורת הריבית. ממילא עליו להיות נוצרי, כשכן הוא טוב מדי בשביל להישאר יהודי". וכדי להוכיח את נחישות החלטתו, התחיל להצליף בהם בשוט שבידו ללא רחמים, ודמם החל להיות שוטף, והם נמלטו כל עוד נפשם בם. חייהם של בני הזוג שוב לא היו חיים. בחפץ לב היו מוכנים להקריב את חייהם בלבד להציל את דוד שלהם משמד. גרשון יצחק ניגש לפריץ הצעיר שקיבל אותו בידידות ובהבנה, אך הוא בכה והתחנן לפניו שיעזור לו להציל את ילדו משמד. הפריץ הצעיר הבטיח לו לעשות כל אשר ביכולתו. יחד עם זאת, הביע את ספקותיו אם יעלה בידו לרכך את ליבו הקשה של אביו. מצד שני, סוכם ביניהם בוודאות שהוא, הפריץ הצעיר, יברר מה קורה עם דוד הנמצא ברגע זה ברשותו של הכומר, שכן הם לא ידעו שום דבר על גורלו. הידיעות שהביא הפריץ הצעיר להורים כעבור ימים מספר, מצד אחד ניחמו אותם, ומצד שני החריפו את כאבם. הפריץ הצעיר סיפר כי הכומר ניסה בתחילה בטובות ולאחר מכן בכוח לכפות על דוד את הדת הנוצרית. אבל למרות שידיעותיו של דוד ביהדות היו קלושות מאוד, שכן מעולם לא למד מפי מלמד בחיידר, סירב בעקשנות לציית לכומר, הוא גילה בכך מסירות נפש ממש. הכומר פקד עליו לאכול חזיר והוא סירב בתוקף. הכומר הכה אותו מכות נאמנות. דוד עמד בהתנגדותו. הכומר הפליא עוד יותר את מכותיו עד שהנער נפל מעונה, חבול ורצוץ, מבלי יכולת לזוז, ואז ירפה ממנו הכומר. אמר להם הפריץ הצעיר, "הכומר ייאלץ להמתין ימים מספר עד שדוד ישוב לאיתנו. ובינתיים תהיה לו האפשרות לעשות משהו. בכל

11:08 אופן, כפי הנראה לא יוכל הכומר להפיק את זממו, להמיר את דתו של דוד". למרות שמצבו של דוד הכאיב ללב ההורים, מצאו בכל זאת נחמה בעמידותו האיתנה והתקיפה, ורוח תקווה החלה לפעם בהם. גרשון יצחק התחיל לתכס עצה במרץ כיצד להשיג בשביל הפריץ את כל הכסף, גם הקרן, גם הריבית, כדי שיוכל לחלץ את דוד בנו מידי הפריץ.