פרק 18 : הצלתו של דוד מצפרני הכומר

00:01 גרשון יצחק נמצא במצב לחוץ מאוד. הבן שלו בידיים של הכומר. הוא בעצמו יחד עם אשתו בסכנה של כניסה לעבדות אצל הפריץ. הוא צריך לשלם חוב גדול מאוד לפריץ. חורף קשה, כפור מסביב. אף אחד שיכול לעזור לו לא נראה בסביבה. אנחנו ממשיכים בסיפור מספר הזכרונות של הריי"צ. רק זמן קצר עמד לרשותו של גרשון יצחק כדי לתת את הכסף לפריץ. אמנם מניין ייקח עני ואביון כמוהו סכום גדול כזה? הוא החליט למכור את בית המרזח שהיה רכושו העצמי, אבל צריך לחפש לקוח המעוניין בבית המרזח. בכפר גר גוי עשיר שרצה מאוד לזכות בעסקה. אמנם התמורה שהיה מוכן לתת עבור בית המרזח הייתה קטנה מכדי לשלם בו את החוב. גרשון יצחק התחיל להוציא למכירה את כל חפצי ביתו. מובן שהיה נאלץ למכור אותם בחצי חינם. הכל כדי להשיג בהקדם מזומנים כדי לפדות בהם את בנו דוד ולהצילו משמד. הגוי העשיר שקיבל לידו את בית המרזח עוד בטרם עזב גרשון יצחק ומשפחתו את המקום. אותו גוי לא היה מוכשר לנהל את העסק ולא עברו אלא ימים מספר, והוא ראה שמכר את כל הסחורה מבלי שהרוויח בכך אפילו פרוטה אחת. אילו לא היה גרשון יצחק בשטח, נו, לא היה הגוי יכול להתחרט על העסקה. אבל מכיוון שהיהודי היה עדיין במקום, מיהר הגוי אליו בטענות שרימה אותו ודרש ממנו להחזיר לו את כספו. גרשון יצחק, כמובן, לא הסכים לכך וטען כי לאמיתו של דבר קיבל הגוי את בית המרזח במחיר של מציאה הרבה פחות משוויו, וההפסד נובע רק מאשמתו של הגוי שלא יודע לנהל את העסק כראוי. אבל הגוי הוסת על ידי הכומר לעמוד על דרישתו לבטל את העסקה. כוונתו של

02:58 הכומר הייתה לסכל כל אפשרות שגרשון יצחק ישיג את הכסף הדרוש לפדיון בנו מידי הפריץ ולהצלתו מן השמד. הכומר אמר באוזני הגוי שלאמיתו של דבר לא היה צריך לשלם כלום עבור בית המרזח, שכן היהודי ייאלץ ממילא לעזוב את הכפר ולהשאיר אחריו את כל רכושו, וודאי שהעסקה חייבת להתבטל על כורחו של היהודי, ואם הוא לא מסכים לכך ברצון צריך להשיג חזרה את הכסף על ידי כך שיכה את היהודי מכות נאמנות. הגוי עשה כפי שהודרך על ידי הכומר, וגרשון יצחק נאלץ לתת לו את כל הכסף. זאת אחרי שגם הסחורה כולה בוזבזה. גרשון יצחק ואשתו ישבו נבוכים וכואבים שאינם יודעים מנין יבוא עזרם. לפתע הבזיק רעיון במוחו של גרשון יצחק. יעקב קרפיל הגר בשארי. גרשון יצחק הכיר היטב את יעקב קרפיל מביקוריו בכפר לצורכי מסחרו. בכל ביקור נכנס יעקב קרפיל לביתו של גרשון יצחק. גרשון יצחק ידע היטב ליבו של יעקב וכי הצליח בעסקיו. יעקב קרפיל הפריש ללמד מעט תורה את גרשון יצחק, כפי שהודרך על ידי הירש לייב, אלא שבעניין זה לא האירה לו ההצלחה הפנים ולא עלה בידו של יעקב קרפיל להחדיר כלום למוחו של גרשון יצחק. גרשון יצחק טען ראשי אינו מסוגל לקלוט את האותיות הקטנות. עם הארץ הייתי כל שנותיי וכנראה גם אשאר. עכשיו התפלא גרשון יצחק על עצמו שלא עלה בדעתו שמו של יעקב קרפיל. הוא היחידי המסוגל לחלצו מצרתו. כיוון שהחורף היה בעיצומו לא הייתה הנסיעה לשרי קלה כלל. גרשון יצחק התחיל בהכנות לנסיעה, אבל מעשה שטן. מייד עם השלמת ההכנות הופיעו בביתו שומרים מזויינים שנשלחו מטעם הפריץ והודיעו לו שהם נצטוו לשמור עליו מעכשיו שלא יברח מהכפר. עכשיו הוא לא יכול אפילו

05:32 לצאת מן הבית. איך הוא יבצע את נסיעתו לשרי? השומרים שהופקדו עליו היו מכרים ותיקים שלו. הוא הסביר להם את הבעיה שנוצרה אצלו כאשר התוכנית שהייתה לו לנסוע לידיד קרוב ולהשיג כסף אינה יכולה לצאת אל הפועל בגלל השמירה שהופקדה עליו. אחד השומרים יעץ לו ללכת אל הפריץ ולהסביר לו את העניין ולבקש ממנו רשות לנסוע לשרי. היהודי קיבל את העצה ומיהר לבית הפריץ. הפריץ התנפל עליו מייד עם כניסתו במכות אכזריות. זו תואנה מצידך למצוא דרך לברוח, צרח. היהודי לא נרתע והציע לו שאחד השומרים יתלווה אליו. הפריץ התרכך והסכים בסופו של דבר. גרשון יצחק יצא לדרכו כשהוא מלווה על ידי השומר. כאשר הגיע ליעקב קרפיל וסיפר לו את הצרה שבה הוא נתון. הזדרז יעקב להתייעץ עם אשתו ומיד הגיעו לידי החלטה לרכז את כל רכושם ולספק את הכסף לצורכי פדיון הבן. יעקב קרפיל נאלץ לפנות אל יהודים אחרים בעיירה כדי לשתף אותם במצווה הגדולה, כיוון שלא הצליח להשיג את מלוא הסכום הדרוש. הלך ולקח הלוואה להשלמתו לאחר שהשיג את כל הסכום. ליווה את גרשון יצחק לכפרו. כשהגיעו לבית המרזח קידמה אותם אשתו של גרשון יצחק ביללות נוראות. נודע לה כי הכומר שוב הכה את דוד כאשר סירב לאכול טריפה והשליך אותו כעונש לדיר החזירים. הכומר הכריז כי הוא יעביר את דוד על דתו בכל תנאי, בין אם ירצה ובין אם לא ירצה. גרשון יצחק מיהר מייד לביתו של הפריץ, כשהכסף בידו ושילם לו את הכרם וגם את הריבית. היהודי דרש שיחזירו לו את בנו. על כך השיב לו הפריץ בציניות אכזרית כי אין הוא יכול לעשות דבר בנידון, שכן הילד נמצא כבר ברשותו של הכומר המכין אותו

08:00 להמרת דתו. גרשון יצחק ראה שכל מאמציו היו לריק ופרץ מיד יחד עם אשתו ביללה. הם החלו למרוט את שיער ראשם. בבית קמה, עבדיו של הפריץ התנפלו על בני הזוג והפילו בהם את מכותיהם. השניים שבו לבתיהם-- ל-ל-לביתם בידיים ריקות, מוכים וחבולים. כשנודע המצב ליעקב קרפיל, התחיל לתכס עצה כיצד להוציא את דוד מידיו של הכומר. היו לו בין הגויים שבכפר מכרים רבים, שאיתם קיים יחסי מסחר שנים רבות. ביניהם היו כאלה שהיו י-י-ידידותיים כלפי היהודים. בכפר התעוררה דעת קהל אוהדת כלפי גרשון יצחק. רבים השתתפו בצער ונוכחו לדעת בעוול שביצע הכומר כלפי היהודים בכלל, ובמיוחד בהרחיקו לכת לדעתם בכך שקלע את דוד וניסה לאלץ אותו להתנצר נגד רצונו. יעקב קרפיל פנה אל הבן, הפריץ הצעיר, שתמיד אהד את היהודים ושפך לפניו את ליבו. "ראה", אמר לו, "כמה מאמצים עשיתי כדי לספק לגרשון יצחק את האמצעים לשלם לאביך את החוב יחד עם הריבית, והכול כדי להציל את בנו משמד. ולמרות זאת טוען אביך כי הילד כבר נמצא ברשות הכומר ואין ביכולתו לעשות דבר. והאם הכומר מנסה לשכנע את דוד בדברי הסבר? לא, בכוח ובכפייה. הוא מתעלל בו וחובל בו בזרוע קשה. הרי זה פשע שלא ייסלח. חובתך האנושית היא לדאוג להשיב את דוד אל הוריו". הפריץ הצעיר אכן הפעיל את כל כוח השכנוע שלו והסתייע בדעת קהל והצליח לאלץ את הכומר להחזיר את דוד אל הוריו. מעורר הרחמים היה מראהו של דוד כשהובא הביתה. היה הכרח מיידי לחבוש את כל גופו ולתת לו תרופות שונות כדי להשיבו לאיתנו. יעקב קרפיל לקח איתו את דוד לביתו בשרי וסיפק לו מזון טוב ומנוחה. כשבריא, שלח אותו לבוריסוב ללמוד תורה בישיבה שם.

10:40 בינתיים, בגלל המצב, נכנס יעקב קרפיל לחובות גדולים, כאשר לצורך השגת הכסף מכר את כל מה שצבר במשך הזמן, אלא שהוא לא הצטער על כך. אדרבה. הוא היה מלא שמחה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו להציל נפש יהודי משמד ומשפחה שלמה מאסון. אף אחד בעיר לא ידע על כך, שכן יעקב קרפיל שמר על הדבר בסוד. ואכן, יעקב קרפיל ורעייתו ציפה ברכה[?] מן העיירה הקטנה שרי, נותרו שקועים בחובות כתוצאה מן העובדה שהטילו על שכמם, מלבד עול פדיונו של דוד בן השתיים עשרה משמד וחילוץ אביו גרשון יצחק מן החוב לפריץ האכזר. בני הזוג לא התלוננו לפני איש. הם היו מרוצים מעצם קיום המצווה לשמה שלא על מנת לקבל פרס. לאחר זמן קצר חלה יעקב קרפיל. דבר זה גרר את הזוג חשוך הבנים לסבך גדול יותר של חובות. מחלתו גברה כל כך עד שנאלצו לזעוק לרפואתו מול ארון הקודש הפתוח ולהוסיף לו את השם חיים. הזוג קיבל את הכל באהבה ולא הרהרו חלילה אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא. יעקב קרפיל הסתיר אפילו מרבו, הירש לייב, את מצבו הדחוק. באותם ימים התחילו תכופות להיראות בשעריה אורחים שהיו שונים מעוברי אורח רגילים שנקלעו לעיירה. אורחים אלו התאכסנו בבית המדרש שבו ישב הירש לייב ולמד וגם סעד ולן בו. אף אחד לא שיער שאלה נמנים על הצדיקים הנסתרים, וביקוריהם אצל הירש לייב, שהיה נסתר אף הוא, נועדו לדון בעניינים נסתרים שונים. אורחים אלה הלכו בדרכו של הירש לייב. הם לא נהנו מחסדיו של אף אחד, לא באכילה, לא בלינה. הם התחברו עם פשוטי העם, סיפרו להם על עמידתם האיתנה של יהודים גיבורי רוח בתקופות של גזרות, מבלי לנטות זיז כלשהו מתורה ומצוות,

13:29 ומזמן לזמן היו האורחים מלמדים לפני ההמון פסוקי תורה ומאמרי חז"ל. האורחים הללו, הצדיקים הנסתרים, היו תלמידיהם של מנהיגי חבורת הנסתרים. בתחילה רבי אדם בעל שם מראפשיץ, ולאחריו רבי ישראל בעל שם טוב מהעיירה אוקופ. המשימה של חבורת הצדיקים הנסתרים הייתה להפיץ את הדרך החדשה, הדרך של החסידות, כשלכל אחד מהם נועדה שליחות מיוחדת שהוטלה עליו לבצע תוך כדי נדודיו. הנסתרים הללו לא היו זקוקים לעזרתו של איש, שכן כל צורכיהם סופקו מקופה כללית שהוקמה לשם כך ועמדה בפיקוח מנהיגי החבורה. שערי העיירה נבחרה אז להיות נקודת מוקד חשאית שבה נפגשים הנסתרים וממנה הם יוצאים לביצוע שליחויותיהם להשרשת תורת החסידות. התפשטות החסידות, שהייתה אז בראשית דרכה, הייתה כזו שיחידי סגולה הלכו ונמשכו אליה כל הזמן. אמנם להמונים היא הייתה עדיין תעלומה.