פרק 5 : המשך- סיפור הכהן והגרושה

00:01 אנחנו ממשיכים בסיפור תולדות החסידות ובסיפור על מהר"ל מפראג, כאשר המהר"ל נמצא בעיר קרקוב ושומע את הסיפור המדהים על הכהן שרצה להתחתן עם גרושה. רבה הישיש של קרקוב, הגאון והצדיק רבי יצחק, לא נבהל מפני הנסיך ומפני פקודתו. בשלווה, אמנם בהחלטיות, אמר לנסיך: "בחפץ לב הייתי ממלא את רצונך בכל עניין. אמנם בעניין זה קיימת סמכות עליונה יותר, ריבונו של כל העולם כולו, שרצונו הוא הקובע, ומכיוון שהתורה אוסרת נישואי כהן לגרושה לא אתן את ידי לדבר המנוגד לתורה". הנסיך התמלא זעם וקרא, "אני עומד על דעתי שעליך לערוך את נישואי זליגמן והגרושה ונראה רצון מי יקום". עברו ימים. הרב עמד בסירובו. ביום בהיר אחד הופיעו חיילים מזוינים בבית הרב כשבידם פקודה להביא את הרב בחוזק יד אל כיכר השוק שבמרכז העיר. שם יערוך חופה וקידושין לזיגמונד זליגמן ובחירת לבו, ושם בכיכר, מתחת כיפת השמיים, המתינו לרב, זליגמן והגרושה וקרוביה, יחד עם קהל גדול של נאספים, יהודים ולהבדיל לא יהודים, שציפו בסקרנות לראות כיצד ייפול דבר. כאשר הגיע הרב הישיש למקום מובל על ידי החיילים, פנה אל זליגמן ואל הגרושה ואל הקרובים בהודעה חד משמעית. הוא לא יעבור על ציווי התורה גם אם הדבר יעלה לו בחייו. הוא ביקש מהם בתחנונים לוותר על רצונם, שכן אז ודאי יסוג הנסיך מפקודתו, והמשיך ואמר להם, "האחריות לתוצאות עקשנותכם תהיה עליכם ואני מזהיר אתכם כי תשנו דעתכם בעוד מועד". אמנם זליגמן והגרושה המשיכו לעמוד במריים. כאשר ראה שאינו מצליח לשכנע אותם, קרא הרב בקול, "ריבונו של עולם, רוצים לאלצני לעבור על מצוותך. אנא השם קדש את שמך בעולם, תן תקווה טובה ופתחון פה לדורשך ולשומרי מצוותיך. השקיפה ממעון קודשך מן השמיים ונטה חסדך

03:07 למאמינים בך וחשוף את זרוע קודשך כלפי הניצבים נגדך בעזות מצח". שוב פנה רבי יצחק אל זליגמן ואל הגרושה בניסיון לשכנע אותם לחזור בתשובה. הם השיבו לו בדברי חוצפה ופגיעה בכבודו. הרב הישיש פרץ בבכי ובדבקות גדולה לחש תפילה. "ענני השם, ענני, עשה למען שמך הקדוש, הגדול והנורא". רק כילה הרב את תפילתו וזעקת אימים פילחה את האוויר. האדמה נבקעה לפתע, פצתה את פיה. החתן והכלה נבלעו כהרף עין בתוך האדמה, בתהום הפעורה. כעבור כמה זמן נסגרה התהום והאדמה חזרה להיות כפי שהייתה, כאילו לא קרה דבר. הקהל הגדול שנכח במקום והיה עד למתרחש הוכה בהלם. פחד תקף את כולם. החיילים הנדהמים ניסו בחרבותיהם לחפור באדמה, אבל מייד ויתרו על כך והשאירו את החרבות תקועות במקום שבו אירע האסון המסתורי. האירוע המפחיד התפרסם מייד בכל העיר ומכל עבר התחילו לנהור אנשים מכל הגילים כדי לראות בנעשה. המון גועש מילא את כיכר השוק. מייד הגיע למקום גם הנסיך, שבתדהמה הודה בכוחו האלוקי של הרב הישיש, שהיה מוכן למסור נפשו כדי שלא לעבור על ציווי התורה. הנסיך שלח מייד אנשים אל הבישוף כדי לשמוע מה בפיו ופחד שמא ייענש גם הוא בגלל שניסה להכריח את הרב לסייע לחוטאים. השליחים חזרו מן הבישוף בידיעה כי הבישוף נתקף בשיגעון ברגע שהגיע אליו הידיעה על מה שהתרחש בכיכר השוק. הנסיך החליט לנסוע אל הרב שחזר בינתיים לביתו ולבקש את סליחתו על שפגע בכבודו ועל שהתייחס בקלות ראש ליהדות ולתורת משה. הנסיך אמר לרב כי הוא מוכן לקבל עליו כל מעשה לכפרה. הרב ענה לנסיך שאין לו על מה לבקש סליחה, כיוון שעשה זאת בשגגה מאחר שחונך על ברכי דת אחרת. עם זאת, ביקש הרב

06:01 מהנסיך להורות לגדור את השטח בשוק שבו נבלעו בני הזוג בגדר אבנים רחבה, כדי שהכוהנים לא ייכשלו בהליכה על הקברים. הנסיך הבטיח זאת ומיד תוך זמן קצר נבנתה הגדר. כראש קהילת קרקוב היהודית שימש באותה עת רבי ישראל איסרלס שנודע בעושרו במתן הצדקה שלו. בנו היה העילוי רבי משה, מי שהתפרסם מאוחר יותר בכינויו הרמ"א. כאשר המהר"ל ומהרש"ל הגיעו לקרקוב כדי ללמוד תורה... היה הרמ"א בן שמונה עשרה שנה והיה חתנו של הגאון רבי שלום שכנא מלובלין. אביו, ראש הקהילה, בנה עבורו בית מדרש שבו ישב העילוי הצעיר על התורה ועל העבודה. ומובן שבהיותו בנו של עשיר גדול לא חסר לו דבר. שני הגאונים האורחים, מהר"ל ומהרש"ל, למדו יחד עם הרמ"א במשך שלוש שנים. כעבור שלוש שנים עזב מהרש"ל את קרקוב ומהר"ל ישב ולמד עם הרמ"א עוד שנתיים ימים. והנה בשנת ש"ג פרצה מלחמה בבוהמיה. שליט פראג קיים מלחמה עם שליטים אחרים, ואז שב המהר"ל לפראג. כיוון שהמחותן, אבי המשודכת, נעשה עני, פתחה פרל, בתו כלתו של מהר"ל חנות שממנה פרנסה את משפחתה ואת הוריה. שתים עשרה שנים עברו מאז יצא מהר"ל למרחקים כדי ללמוד תורה. במשך הזמן התפתחה פרל ברוחניות ובגשמיות. לא זו בלבד שכלכלה את הוריה, אלא אף שהשתלמה במידה נרחבת בלימודי הקודש והייתה מסוגלת לשוחח בדברי תורה עם החתן הגאוני שלה בהצלחה רבה. מהר"ל היה אז בן שלושים ושתיים שנה והם התחתנו. גם אחרי החתונה המשיכה פרל לנהל את חנותה שממנה פרנסה איתה גם את ביתה שלה. למרות שהפרנסה הספיקה בקושי כדי מחיית שתי המשפחות לא הפריע הדבר למהר"ל ולאשתו. מהר"ל המשיך לעסוק בתורה בשקידה רבה, ואילו פרל ניהלה את החנות ובזמנה הפנוי המשיכה להשתלם בלימודיה.