פרק 3 : רבי אליהו בעל שם והמהר"ל מפראג

00:01 אנו ממשיכים בסיפור על רבי אליהו בעל שם כאשר שלוחי בית הדין בשפיירא באו על רבי אליהו בעל שם בוורמייזא ומסרו לו את הדרישות לחדול מלימוד תורת הקבלה ומהשימוש בהשבעות לריפוי חולים. רבי אליהו קיבל את השלוחים בידידות ושמע ברוח טובה את דרישותיהם שלוו באזהרה, כי אם לא יענה לדרישות, ייאלץ לעזוב את המדינה. הוא ענה להם על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. לגבי לימוד תורת הקבלה אמרו חכמינו דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ולכן עליו לשמוע לדברי הרב הרי הוא הקדוש ברוך הוא, ולא לדברי התלמיד שהם חכמי שפיירא. אמנם לגבי ריפוי חולים אמר לא השתמש מעולם בהשבעות. רבי אליהו הביע את רצונו לנסוע לשפיירא אל רבי פנחס זליג כדי לשוחח איתו ולהוכיח לו כי אינו צודק במלחמתו נגד מפיצי תורת הקבלה. ואכן רבי אליהו בעל שם נסע לשפיירא. אמנם רבי פנחס זליג אף לא רצה להתייחס לדבריו כי אם גזר עליו לשנות את דרכו ולהודיע על כך בפני כל עם ועדה. כיוון שרבי אליהו סירב לקבל עליו את הגזירה, הכריז רבי פנחס זליג איסור על התחברות לרבי אליהו בעל שם ולאנשיו. אמנם כמובן שזה לא השפיע על רבי אליהו שחזר לוורמייזא והמשיך לעסוק כמקודם בלימוד הקבלה ובריפוי חולים. עכשיו פתח רבי פנחס זליג במלחמתו, במלחמה גלויה ושיטתית נגד הבעל שם מוורמייזא. הוא שלח את בנו הבכור, רבי שמואל זונדל, למסע מעיר לעיר וממדינה למדינה כדי להכפיש את שמו של הבעל שם מוורמייזא. הוא גם שלח שלוחים למדינות רחוקות כדי לפרסם שהבעל שם מוורמייזא אמנם מתעטף בבגד של סודי סודות התורה, אבל אמיתו של דבר הוא משתמש בכשפים. בעקבות רבי פנחס זליג יצאו גם שאר גאוני

02:43 גרמניה בקול זעקה נגד הבעל שם מוורמייזא. מלחמת גאוני אשכנז נגד רבי אליהו בעל שם ונגד הקבלה בכלל נמשכה זמן רב. מאוחר יותר, כאשר שבתאי צבי הכריז על עצמו כמשיח שהתגלה בסופו של דבר כמשיח שקר, וגם המיר את דתו רחמנא ליצלן, קבעו כל השפיירים שהוא היה מאנשיו של הבעל שם מוורמייזא, ועל סמך זה הגבירו את מלחמתם ביתר עוז. בעקבות כל זה הרי כאשר קמו בדורות הבאים מקובלים אחרים, ואף כשהופיעו צדיקים נסתרים מסוג שונה, תלמידיו של רבי ישראל בעל שם טוב, נמצאו תמיד כאלה שיצאו למלחמה נגדם בהסתמך על אותם גורמים שהביאו בעבר את המלחמה נגד המקובלים והנסתרים. כדי להבין יותר טוב את הסיפור ולהרחיב את היריעה, נספר עכשיו גם על מהר"ל מפראג. המהר"ל נולד בשנת רע"ב שזה לפי מניינם בערך 1512. אביו של מהר"ל היה גאון בשם רבי בצלאל, שהיה דור חמישי לגאון רבי יהודה ליוא מוורמייזא, שעל מצבתו היה כתוב שמוצאו מדוד המלך. רבי בצלאל, אביו של המהר"ל, היה יהודי עני ולכן רצה לשדך את בניו בהיותם צעירים ביותר. מלבד מהר"ל היו לו עוד שלושה בנים רבי חיים, רבי סיני ורבי שמשון. האב בצלאל חיפש לבניו שידוכים עם משפחות בעלות אמצעים ודרש מהם להתחייב לשלוח את החתנים לישיבות על חשבונן עוד לפני הנישואין ולאחר הנישואין להחזיק אותם סמוך לשולחנם כדי שיוכלו להמשיך וללמוד תורה. וכך יראה שבהיותו בגיל עשר שודך מהר"ל עם בתו של הלמדן העשיר רבי שמואל רייך מפראג, שהיה מקורב למלכות ועל ידי השתדלנותו נעזרו אלפי יהודים. באותו זמן התפרסמה לתהילה הישיבה בפרמישלא. בראש ישיבה זו עמד הגאון המפורסם רבי יעקב פולק, שהיה תלמידו וממשיך דרכו של רבי יעקב מרגליות מנירנברג. לרבי יעקב

05:50 פולק הייתה שיטה מקורית בלימוד התורה. הוא הביא לידי שלמות את דרך הפלפול. כל סוגיה בגמרא הפריד וחילק לענייניה ובכל עניין מעניינים אלה בדק וחילק לפי הסברות השונות, וכל סברה ברר וליבן עד לדרגה של זיכוך בלתי ניתן ליותר. לישיבתו יצא שם טוב ומכל מקום נהרו אליו תלמידים. אמנם ראש הישיבה רבי יעקב פולק הקפיד מאוד בקבלת התלמידים. הוא רצה שבישיבתו יהיו רק טובי ומצויני התלמידים ובעלי המוחות החריפים ביותר, ולכן בחר לישיבתו רק אחד מתוך עשרים או עשרים וחמישה תלמידים שרצו להתקבל אליה. לישיבה הזו נשלח מהר"ל על ידי חותנו לעתיד בהיותו בגיל שתיים עשרה שנה, והוא התקבל מיד והוא נשאר בישיבה הזו ארבע שנים תמימות, כשהוא לומד מתוך התמדה ושקידה. לפי מסורת במשפחה היה רבי יעקב פולק אומר על תלמידו זה המהר"ל, שיכול להיות שהיה צעיר ביותר בישיבה, שהוא מהווה את הנקודה השלישית מבין שלושת הנקודות שמהן הרכיב בעזרת השם סגול בכרם בית ישראל. הוא התכוון בכך לשלושת התלמידים שלו רבי מאיר קצנלנבוגן, המהר"ם מפאדובה, רבי שלום שכנא מלובלין ולמהר"ל מפראג, שמתוך אלפי תלמידים שהיו לו התפאר במיוחד בהם. מאוחר יותר בחייו היה מהר"ל בעצמו אומר שבישיבת רבו רבי יעקב פולק למד לא רק לסלול דרך באמצעות הסברות המובחרות והעדינות ביותר, כי אם גם לבנות ארמון בן שלוש קומות. בשנת רפ"ח עזב רבי יעקב פולק את פרמישלא ונתמנה כרב בפראג. מהר"ל עזב את הישיבה ויצא לערוך גלות, שזה היה דבר מקובל בימים ההם. הוא נדד בגלות במשך שנתיים ואז חזר לפראג. באותו זמן נסע רבי יעקב פולק מפראג ללובלין כדי לבקר את הישיבה שהקים שם תלמידו רבי שלום שכנא מלובלין. בלובלין עצמה חלה רבי יעקב ונפטר בזקנה מופלגת.

08:48 המחותן, כלומר חותנו של מהר"ל, רבי שמואל רייך, הביע את רצונו שהנישואים של מהר"ל עם בתו יערכו מייד עם בתו פרל, ולאחר הנישואין יוכל מהר"ל לנסוע ללמוד באיזה ישיבה שיבחר. אבל המהר"ל סבר שהכלה, שהייתה אז בת ארבע עשרה שנה, צעירה מדי מכדי להינשא, ולכן ביקש שישלחו אותו לישיבה למשך ארבע, חמש שנים נוספות. אחר כך, לאחר מכן יתחתנו ואז יהיה סמוך לשולחן חותנו. הכלה פרל הצטיינה בכישרונותיה וגם בידיעותיה כאשר השתדכה עם מהר"ל הייתה בת שש שנים בלבד, וכאשר ידעה כבר אז שהחתן שלה הוא גדול למדן גדול וגאון ובעל כישרונות גאוניים, היא החליטה בעצמה ללמוד ולהשתלם כדי שהחתן לא יתבייש בה. היא החלה אז ללמוד בכוחות עצמה בספר, וכך השתלמה משך כל השנים. כאשר חזר מהר"ל לפראג נפגשה איתו וסיפרה לו על הצלחתה בלימודים. מהר"ל שמח מכך מאוד. לפני שנסע מהר"ל שוב לישיבה למשך ארבע, חמש שנים נוספות קבע לכלה שלו פרל סדר לימודים מיוחד, וגם קיבל ממנה הבטחה להמשיך ללמוד באותה שקידה קודם. במשך השנתיים שמהר"ל ערך נדודי גלות, הוא נפגש בדרכו עם גאונים גדולים. הוא עצמו הצניע את גדלותו, אבל בכל מקום בו הוא השתדל לשמוע דברי תורה מפי גדולי התורה שפגש ורשם אותם לעצמו. בדרך שמע כבר אז כי בפוזנא נמצא גאון גדול בשם רבי יצחק קלובר שהגיע לשם מוורמייזא. לפי השמועה הייתה לו לרבי יצחק קלובר שיטת לימודים מיוחדת על פי דרכם של גאוני אשכנז וצרפת, ולכן החליט מהר"ל ללמוד את השנים הנוספות אצל גאון זה רבי יצחק קלובר. כאשר הגיע לפוזנא נפגש עם נכדו של רבי יצחק שקראו לו רבי שלמה ברבי יחיאל לוריא מבריסק, שהיה אז בן שבע עשרה שנה,

11:34 כלומר צעיר בשנתיים ממהר"ל, והם נהיו לחברים שלמדו יחד תורה מפי רבי יצחק, סבו של רבי שלמה. רבי יצחק היה אז זקן מופלג, אבל על שני תלמידים אלה נכדו והמהר"ל אמר שהוא יכול להמליץ בפה מלא את מאמר חז"ל שלפיו למד הרבה מרבותיו, אבל יותר מזה מתלמידיו. וכך חלפו להם ארבעת השנים הנוספות שבהן ביקש מהר"ל ללמוד בישיבה. אמנם הוא לא כל כך רצה לחזור לפראג כדי להינשא, פשוט הוא לא יכול היה להינתק מרבו וחברו. הוא כתב אפוא מכתב למחותן ולכלה ובו ביקש רשות להישאר עוד שלוש שנים בפוזנא. הרשות ניתנה לו במשך אותן שלוש שנים שבהם שהה מהר"ל בפוזנא התרושש אבי הכלה, רבי שמואל רייך, ונאלץ למכור את כל רכושו כדי לסלק את חובותיו ונשאר בעירום ובחוסר כל. הודיע שמואל רייך לחתנו המיועד מהר"ל בפוזנא את אשר אירע לו וכן שהוא לא מסוגל לעמוד בהתחייבויות כלפיו שלקח על עצמו גם בנוגע לסיפוק המזונות וגם בקשר לשאר התחומים. לכן הודיע רבי שמואל רייך לחתנו כי מצידו רשאי מהר"ל לנתק את קשר השידוכין עם בתו ולחפש לו שידוך אחר. מהר"ל השיב לחותנו במכתב עידוד ואמר לו כי רק אם הכלה אינה מעוניינת להמתין לו, היא יכולה לנתק את הקשר, אך מבחינתו שלו אין שום הבדל אם אבי הכלה הוא עני או עשיר.