שומחת עלייך - פרק 03 - השלך על ה׳

00:00 דובר 1 שומחת עלייך, מיכל לויטין.

00:01 דובר 2 שומחת עלייך, חני מרזל.

00:03 דובר 1 נשמה.

00:04 דובר 2 ישתבח הבורא.

00:05 דובר 1 אז יצאנו עם פודקאסט.

00:07 דובר 2 נכון.

00:07 דובר 1 אה, והתחלת לקבל תגובות.

00:09 דובר 2 וואו.

00:10 דובר 1 איך הולך?

00:11 דובר 2 טירוף.

00:12 דובר 1 תרחיבי קצת.

00:13 דובר 2 אה, אנשים, אה, אה, נחשפים למיכל אחרת וזה ממש מרגש אותי.

00:18 דובר 1 מה מרגש אותך?

00:19 דובר 2 אמ, מרגש אותי שהם פתאום קולטים שיש דמות מאחורי הדמות. זאת אומרת, אה-

00:24 דובר 1 מאחורי הדמויות.

00:25 דובר 2 מאחורי הדמויות, אה, יש אישה שהיא בסך הכול, אה, כמוני-

00:30 דובר 1 חוצה גבולות.

00:30 דובר 2 כמו-- חוצה גבול-- כן. אמ, כן, כן, זה כיף לראות שפתאום אנשים-

00:37 דובר 1 את מקבלת פידבקים אחרים.

00:38 דובר 2 כן, לגמרי, לגמרי.

00:40 דובר 1 ומה זה עושה לך? רצון לעוד?

00:42 דובר 2 אמ, אני לא יודעת. אני פה. אני לא יודעת, כי אני גם ב-ב-בהפתעה עם עצמי כל פעם מה אני אגיד. אני, אני לא יודעת, אני לא באה מוכנה.

00:52 דובר 1 נכון.

00:52 דובר 2 אז, אז-- אה, וזה נחמד, זה ממש נחמד.

00:56 דובר 1 ה׳ שפתי תפתח.

00:58 דובר 2 נגיד ככה. לגמרי.

00:59 דובר 1 מהמם. אז אני אגיד לך על מה אני רוצה לדבר איתך היום.

01:03 דובר 2 טוב.

01:03 דובר 1 אני ככה מגיעה עם ה-הסקרנות שלי.

01:06 דובר 2 זה, זה מה שיפה בך, חני, וזה מה שאנשים אוהבים, שאת, אה, לא מוותרת לי ואת שואלת שאלות מאוד סקרניות.

01:11 דובר 1 אז דיברנו שבוע שעבר על המקום, אם את תישארי על הבמה, לא תישארי ומאיפה הביטחון והכול, ואת כזה אמרת, הכול יכול להיהפך ברגע ו-

01:21 דובר 2 נכון.

01:22 דובר 1 ובסדר, תמיד יש לך את שתי הקצוות, אבל את, את יודעת שאת תמיד תמציאי, תמיד תמציאי את עצמך ובסוף זה גם יהיה עם השפעה ועם קהל.

01:29 דובר 2 נכון.

01:30 דובר 1 אז זה אני-- אני לא חושבת שזה איש-- משהו שישתנה.

01:32 דובר 2 נכון.

01:33 דובר 1 אבל היה מאוד, מאוד-- המקום של הקדוש ברוך הוא. אה, אני מאוד מרגישה בכל העבודה איתך ובכל השיח זה-- הוא נוכח, ואני רוצה שנדבר על זה.

01:46 דובר 2 וואו.

01:48 דובר 1 מה זה הקדוש ברוך הוא בשבילך?

01:50 דובר 2 אמ, האמת שכן נולדתי לבית שהוא-- שהקדוש ברוך הוא מאוד נוכח בו. אמ...

01:56 דובר 1 שמה זה אומר?

01:57 דובר 2 זה אומר ש-- לשמוע בעזרת השם ולהבין שבאמת מתכוונים לזה.

02:05 דובר 1 זהו, כי אני חושבת שיש משהו, שאנחנו נולדים למשהו ויש את ה-- אה, ברוך השם, בעזרת השם.

02:12 דובר 2 נכון.

02:12 דובר 1 גם אהבת ישראל וגם כל מיני דברים שאנחנו-

02:15 דובר 2 אני זוכרת פעם אמרתי לאחד הילדים שלי "בעזרת השם", הוא אומר לי: "לא בעזרת השם, אני רוצה באמת."

02:19 דובר 1 אני היה-- אני זוכרת שהיינו מבקשים משהו, אבא אומר: "אם ירצה השם." על מי אמרו שהוא ירצה. עכשיו גם שהוא אומר אם ירצה השם זה הוא, הוא מתכוון לרצון אחד ואנחנו רוצים אחר. את יודעת, כאילו על, על איזה רצון?

02:32 דובר 2 נכון.

02:32 דובר 1 מה הרצון?

02:33 דובר 2 אה, אבל אני באמת הרגשתי שיש שם כוונה ממש. זאת אומרת, אמונה מאוד, מאוד גדולה בדבר הזה.

02:40 דובר 1 הרגשת שיש לך למי לפנות ולדבר?

02:43 דובר 2 מה, כלפי הקדוש ברוך הוא או כלפי ההורים?

02:45 דובר 1 הקדוש ברוך הוא.

02:46 דובר 2 תמיד. כן.

02:47 דובר 1 כן?

02:48 דובר 2 כן.

02:48 דובר 1 מה הזיכרון הראשון שלך בזה?

02:50 דובר 2 אמ, הזיכרון הראשון שלי שממש היה-- נשאתי תפילה ממש ממש ממש... זאת אומרת היו כמה, היו כמה תחנות. התחנה הכי מפורסמת שלי זה היה אז, מאחורי הוועדה שדנה האם יש מקום להומור בבית ספרנו לפני המופע בפסטי הזה.

03:13 דובר 1 על איזה-- בואי תספרי על זה.

03:15 דובר 2 זה, זה פרסו-- זה, זה מפורסם הסיפור הזה.

03:18 דובר 1 בואי תני לנו בקצרה.

03:18 דובר 2 ואני אתן אותו בקצרה. אמ, אני תכננתי כשהגעתי לתיכון, תכננתי ששם בעצם אני אציג וכולי.

03:26 דובר 1 כאילו תתני את הכישרון שלך.

03:27 דובר 2 נכון. אז אני, אני, אני-

03:29 דובר 1 תקבלי במה לכישרון.

03:30 דובר 2 יפה. אני, אני טיפה אקדים ואומר שאני גרתי בקריית מלאכי, אה, עד גיל שלוש עשרה. בעצם כיתה ח׳ כבר עשיתי בכפר חב"ד.

03:40 דובר 1 נכון, באותה כיתה אנחנו נעשה על זה פרק.

03:42 דובר 2 נכון. אז כשאני הגעתי לכפר חב"ד הבנתי שאין בעצם מקום ל-- את, את, את זוכרת את, אה, מסיבת הסיום שלנו, כיתה ח׳?

03:50 דובר 1 כן. גם אנחנו עשינו-- פרצנו דרך באיזשהו משהו ב-ב-במופע הזה. מה את עשית שם?

03:55 דובר 2 כן. אז בואי, בואי, בואי, בואי אני אספר לך מהכיוון שלי. אני לא יודעת מה את הרגשת באותו זמן, אבל אני זוכרת את ה-- את הנאום פתיחה שהיה, "כל אחת יכולה לעשות מה שהיא חולמת. אנחנו נעשה הצגה שיתופית."

04:10 דובר 1 נכון.

04:10 דובר 2 את זוכרת את זה?

04:11 דובר 1 באנו עם במאית חדשה, משהו חדש.

04:13 דובר 2 משהו היה וואו. וכל אחת תכתוב על פתק. נכון? אז כל אחת תכתוב על פתק מה היא חולמת להיות. ואני כתבתי אני רוצה להיות, אה, רוסייה. לא אכפת לי. אני רוצה דמות של רוסייה ולא אכפת לי מה הת-- מה התפקיד שלה יהיה. כי באותו זמן באמת חידדתי. אבא שלי היה בבית חולים, עשיתי הרבה את האחות, הסשה, מישה, גרישה, קאשה, נטשה. הרגשתי שאני מאוד טובה בזה ובא לי לעשות את זה. אמ, וזהו, וזה מה שחלמתי. מגיע היום של חלוקת תפקידים ואין אותי. אין. לא, אני לא מקבלת שום תפקיד. עכשיו אני פונה ל-לאחראית ואומרת לה אני ביקשתי שאני רוצה רוסייה. אני-- אז היא אומרת זה, זה לא יעבוד. זה פשוט זה לא, זה לא יעבוד.

04:55 דובר 1 ירדת-- ולא היית נוכחת?

04:56 דובר 2 ולא הייתי-- עכשיו

04:58 דובר 1 לא, אני מנסה לשחזר את זה. אני מנסה לשחזר את ה...

05:01 דובר 2 אוקיי, אז אמרתי לה בסדר, אם אין את זה אז אני לא חייבת. אני כאילו אני, אני לא למדתי פה שמונה שנים. אני לא חייבת לעשות את המסיבת סיום הזה איתכם. אני רק הגעתי. זאת אומרת, אני לא מרגישה עכשיו שאני-- גם ככה אין לי, אה- את יודעת מה היה שם.

05:18 דובר 1 כן.

05:18 דובר 2 אה, נפתח פרק על חרמות.

05:21 דובר 1 כן.

05:22 דובר 2 אז כאילו לא הרגשתי שאני הולכת להילחם על זה. זה אין לי, אין לי על מה. אין לי.

05:26 דובר 1 ואיפה הייתה-- ומה היה האכזבה אבל?

05:28 דובר 2 וואו. וואו.

05:30 דובר 1 זה היה פגיעה או אכזבה?

05:31 דובר 2 פגיעה. וואו. כאילו תראי מה אתם עובדים עליי?

05:34 דובר 1 כן.

05:34 דובר 2 זאת אומרת, מה קורה פה? למה, למה-- עכשיו תביני שזה הגיע לרמה שאני חושבת שבוע לפני הם קלטו שאני לא, אני לא מגיעה, כאילו אין חזרות, אני לא נמצאת כי הרי גם, גם לא קיבלתי. אמרו לי תבחרי משהו אחר. אמרתי אני לא רוצה משהו אחר. אתם פתחתם בזה שכל אחת יכולה להגשים את החלום שלה וזה מה שהולך להיות הקונספט השנה. אנחנו נעשה הצגה ממכם, הכישרונות שלכם ואתם מבטלים את זה. אתם בעיניי מבוטלים. זאת אומרת לא-- ביטלתי אותכם חזרה, לא הרגשתי-

06:03 דובר 1 נראה לי שזה היה על מושגים בחסידות.

06:05 דובר 2 נכון.

06:06 דובר 1 אני זוכרת על איזה מושג אני עשיתי.

06:08 דובר 2 אוקיי, אני אחרי אגיד לך על מה אני עשיתי.

06:10 דובר 1 אז בסוף כן עלית?

06:11 דובר 2 בסוף, אה, מה זה עליתי?

06:14 דובר 1 שבוע לפני.

06:14 דובר 2 שבוע לפני זימנו את ההורים שלי שאם אני לא אעלה לבמה אני לא אקבל תעודה.

06:19 דובר 1 אה, זה היה.

06:20 דובר 2 זה היה. אז היה איום פה כי זה לא היה מתאים להם שאני אעשה מה שאני רוצה. זאת אומרת זה, זה-- ואני יושבת-

06:27 דובר 1 גם היה להם כנראה מהמקום ש... בסוף זה לא נעים שיש להם תלמידה שלא עולה.

06:32 דובר 2 יפה, ואני, אני יושבת בהנהלה ואני אומרת לה: אבל את הבטחת-- אתם הבטחתם ש-- שאפשר כל דמות. למה אני לא יכולה לעשות את התפקיד ב-ב-בדמות של רוסיה? למה אני לא יכולה להעלות את זה-- אותו דבר. שלום, ברוכות הבאות. היה אתכפיא, היה הנושא. אני אגיד אתכפיא. מה אכפת לכם שאני אגיד את זה? לא. אנחנו החלטנו שאין שפות, אחרת זה יפתח פתח. זאת תרצה זה, זאת לא יודעת. היה איזה תירוץ, אני לא זוכרת מה. אמרתי: אז לא צריך. בקיצור, היה איום כזה שאני לא אקבל תעודה ואז זה, זה, זה כאילו הלחיץ את ההורים-

07:01 דובר 1 השורה.

07:01 דובר 2 לא, זה הלחיץ את ההורים כי זה התיכון. אוקיי? זה כי זה תעודת כיתה ח' שעולה לתיכון. מה, אז אני לא אעלה לתיכון? אוקיי, טוב, אני אעלה לבמה. מה עשיתי? מה התפקיד שלי היה? להגיש גלידות? והבנות אומרות: לא, אנחנו לא אוכלות, זה-- אנחנו עושות אתכפיא. אוקיי? אתכפיא זה אומר שאנחנו מתגברים על-- זה מושג בחסידות, על הרצון הבהמי. זה היה התפקיד שלי.

07:24 דובר 1 ושם הצלחת להכניס צחוק או שאת בכלל לא היית שם?

07:27 דובר 2 לא, אני עליתי ו-

07:28 דובר 1 לא עלית לבמה.

07:29 דובר 2 לא.

07:29 דובר 1 לא היית שם.

07:29 דובר 2 לא. אני פשוט עליתי, אמרתי מה שהייתי צריכה וירדתי וזה היה-

07:34 דובר 1 וואי, איזו חוויה.

07:36 דובר 2 הזיה של ההזיות. ממש, ממש, ממש. טוב, בסדר. נקסט היה-- אני הולכת לתיכון, שם הבטיחו שיש פסטי מטורף שבו אפשר לעשות הצגה ושם יש משהו שהוא, אה-

07:48 דובר 1 ביטוי כישרונות.

07:49 דובר 2 ביטוי כישרונות ואני תולה את, את, את

07:51 דובר 1 יהבי.

07:52 דובר 2 יהבי שם. ואז מגיעים האודישנים ואני כמובן רשמתי את עצמי ראשונה שאני רוצה זה, אה, להציג. בסדר, משבצים אותי. אה, מגיע הטקסט ואז יש אודישנים ממש, אה, כל אחת מה היא מקבלת ואני רואה שכל הסיפור הוא על הודו. שליח בהודו זה היה ש-- עם המצות, שהרבי שלח אותו להביא מצות בזה ואני עם הדמיון שלי הודו. וואי, אני אעשה דמות של הודית בתוך שוק הודי ואני אעשה ט-- ט-- ט-- מה זה? זה היה חיקוי. אני כבר ראיתי איך אני עושה פתיח של הלייב של הודית ואני, אני רודפת אחרי המורה שהייתה אחראית ואני אומרת לה: "תקשיבי, יש לי רעיון." היא מסתכלת עליי ואומרת לי: "מ-מאיפה באת? מה, מה נסגר איתך?" אני אומרת לה: "כן, שיהיה קצת הומור, שיהיה קצת." "לא היה הומור בבית ספרנו, אין הומור בבית ספרנו, לא יהיה הומור בבית ספרנו." ואני מבינה שזה לא הולך לקרות ואני באמת עושה-- אני אומרת לעצמי: מה, מה הולך להיות? אני ארבע שנים הולכת לשרוד פה. ב-ב-- עוד פעם כאילו יבטלו אותי? זאת אומרת מה, מה יהיה? מה יהיה? לא.

08:52 דובר 3 אבל מה את אומרת לעצמך באותו זמן?

08:53 דובר 2 אני אומרת לעצמי: אני עושה את כל ההשתדלות שהם ישנו את החשיבה שלהם. אני, אני מרגישה שאני עושה משהו נכון-

09:00 דובר 3 אבל את מבינה שאת, אה, פורצת דרך.

09:02 דובר 2 כן.

09:03 דובר 3 באותו זמן את גם מבינה?

09:04 דובר 2 לא.

09:04 דובר 3 את ש-- את-- אז באותו זמן את מתוסכלת.

09:06 דובר 2 באותו זמן אני, אני, אני כאילו סוג-- אני לא יודעת אם להגיד ייאוש, אבל סוג של-

09:11 דובר 3 תסכול מאוד גדול.

09:11 דובר 2 תסכול ו-ו-ואני אומרת לעצמי: "הם מפסידים כל כך הרבה שמחה. למה הם עושים את זה לעצמם? למה הם רעים כלפי עצמם? למה הם לא נותנים לעצמם לשמוח? אם אני פותחת איזו דמות של הודית, כולם צוחקים ונהנים. למה הם מונעים את זה מאנשים?" זאת אומרת, זה הפריע לי. היה לי פה חוש צדק גם כזה של אני יכולה להראות לכם-

09:31 דובר 3 זה מקום שאתה יודע-- אתה באור.

09:33 דובר 2 כן.

09:33 דובר 3 מכיר את האור ו-ו-ואנשים בחושך.

09:35 דובר 2 ואנשים בחושך. פשוט ככה הרגשתי.

09:37 דובר 3 וואו.

09:37 דובר 2 שאני צריכה פשוט להדליק להם גפרור. אני חייבת להדליק להם גפרור.

09:39 דובר 3 לא, זה לא להאמין שזה היה.

09:40 דובר 2 כן.

09:41 דובר 3 כאילו איפה אנחנו נמצאים היום ואיפה... אוקיי.

09:43 דובר 2 א-אין לתאר. אין לתאר.

09:45 דובר 3 אוקיי.

09:45 דובר 2 זה כאילו מרגישה ציוויליזציה.

09:47 דובר 3 טוב, אז אומרת איזושהי הזיה, נו.

09:49 דובר 2 ואני רודפת אחרי המורה ואת יודעת, אני אומרת לה, מנסה לשכנע אותה למה זה טוב. אני אומרת לה: "מה הבעיה? ל-ל-למה בעיה לצחוק? ל-ל-למה זה-- כאילו מה זה נוגד? איפה זה נוגד? עבדו את ה' בשמחה. זו עבודה פנימית." את יודעת, היא התחילה להגיד לי-

10:03 דובר 3 חודש אדר חל הפסטי.

10:04 דובר 2 כן, נכון, לקראת חודש אדר. למה לא? ובסופו של דבר היא כנראה כבר גם די, אה, רדפתי אחריה יותר מדי והיא באמת כינסה ועדת חירום. אמיתי. היא הייתה מנהלת, היועצת, רכזת משמעת, רכזת שכבה, רכזת צניעות, רכזת, משועממת.

10:17 דובר 3 היא קראה: יש ילדה, מיכל לויטין-

10:19 דובר 2 כן.

10:19 דובר 3 שרוצה להצחיק.

10:20 דובר 2 יפה. והשאלה אם זה נכון תדמיתית לבית הספר. זו הייתה השאלה.

10:25 דובר 3 ממש לא לבית ספרנו.

10:26 דובר 2 ממש. מה זה יעשה לתדמית? מה זה יעשה לבית-- כאילו, מה, מה זה יעשה לבנות? מה זה יגרור אחריו? מה?

10:34 דובר 3 אוקיי.

10:34 דובר 2 הם נורא פחדו מההומור, כי זה בשבילם היה איזה סוג של, אה, ליצנות-

10:39 דובר 3 את יכולה להבין אותם?

10:40 דובר 2 מושב ליצים. זאת אומרת, זה היה חשיבה-

10:42 דובר 3 את יכולה להצליח להבין אותם-

10:43 דובר 2 כן.

10:43 דובר 3 היום מהמקום שלך?

10:44 דובר 2 כן, כן, כן. גם אז אני הבנתי, כי הם באמת לא היה להם שום כלים להתמודד עם זה. אבל כלום. זאת אומרת, ברגע שעשית צחוק, מיכל, צאי החוצה. לא היה להם-- היום איזו מורה: המורה, ת-ת-תספרי לנו שנצחק כולנו. ס-- היום המורות הם ל-- אה, אה, ג-- א-העולם אחר, העולם אחר. עברנו דור, אבל אז זה היה-

11:02 דובר 3 אז איך ידעת שיש, אה, ועדה?

11:04 דובר 2 אז אני יודעת ואני מאחורי הוועדה פשוט פעם ראשונה מוצאת את עצמי, ילדה בת ארבע עשרה, מתפללת, כאילו הקדוש ברוך הוא תעזור לי, כאילו עכשיו אני נולדתי לדור הנכון או לא. זאת אומרת, הרגשתי שאני כאילו, אמ, אה, עוברת בזמן. מסע. א-א-אני כאילו הושתלתי מדור אחר-

11:23 דובר 3 כן, כן.

11:23 דובר 2 ואני פשוט הוג-- הקדמתי את זמני ות-תעזור להם להבין שהם צריכים להחליף דיסק.

11:29 דובר 3 הבאת לי את הדבר הזה.

11:30 דובר 2 אז, אז תעזור לי. הם יושבים שם ודנים על החיים שלי.

11:33 דובר 3 ממש היא מדברת?

11:33 דובר 2 כן. ממש, ממש, ממש, ממש, ממש.

11:35 דובר 3 אוקיי.

11:36 דובר 2 הרגשתי כאילו משהו גורלי עליי. כאילו, האם ממש.

11:40 דובר 3 מטורף ממש. אוקיי, ו...?

11:43 דובר 2 וזהו והמורה יוצאת ו-ו-והיא אומרת: "מיכל, דנו ודנו בכל ההיבטים והגענו למסקנה ש-

11:50 דובר 3 רק על זה את צריכה להעלות מופע על הדיון.

11:54 דובר 2 שזה באמת כאילו ההומור הוא מתוכך וזה משהו שהוא... אומנם אנחנו עוד לא עושים הומור בבית ספרנו, אבל אני אתן לך איזשהו תפקיד באמת כדי לא לשבור את רוחך."

12:04 דובר 3 אה, כאילו בהתחשבות.

12:05 דובר 2 זה היה בהתחשבות אליי. זאת אומרת, אפילו לא בהבנה מה זה יעשה לאחרים.

12:09 דובר 3 היית בה-- היית אסירת תודה?

12:11 דובר 2 כן. עכשיו, ב-ב-באסירת תודה גם הייתי באכזבה גדולה, כי גם אמרה לי מה, מה אני הולכת לעשות. היא אמרה לי, תקשיבי, את תהיי מוכר בלונים. עכשיו אני רציתי בכלל הודית ו-ואני הייתי מאוד ברורה עם מה אני רוצה.

12:26 דובר 3 ראית את התפקיד, היית בימאית.

12:28 דובר 2 יפה.

12:28 דובר 3 ידעת את זה, נו.

12:29 דובר 2 ואז היא אומרת לי מוכר בלונים ואני אומרת לה, אבל איך זה קשור לעלילה? ואז היא אומרת לי בפרצוף, זה לא קשור לעלילה.

12:34 דובר 3 תפרנו לך.

12:35 דובר 2 תפרנו לך, כי אם חס וחלילה חילול השם, אנחנו פשוט נוריד את זה בעריכה וזה לא יקלקל לנו את ה...

12:40 דובר 3 את הבמה.

12:40 דובר 2 לא, את התסריט.

12:42 דובר 3 אה.

12:42 דובר 2 את מבינה? זה לא יהרוס את הרצף של התסריט.

12:44 דובר 3 אחרי הכול נתנו לך.

12:45 דובר 2 כן. הרי את זוכרת אז שכל מי שהרים רגל או משהו היה לו זה, הם ח-ח-חתכו, והיו יכולים לחתוך גם באמצע שיר כי מישהי ראו לה מרפק. זה, זה היה עריכות אז פעם. היא אומרת לי מראש, הרי תמיד זה עובר עריכה ואחר כך קונים את, את, את יודעת, את הסרט הזה וכולי. אנחנו נוריד אותך בעריכה. כאילו זה כבר, זה בא עם אה-

13:04 דובר 3 עם הידיעה.

13:05 דובר 2 ידיעה שזה לא הולך להיות טוב ושזה יכול להיות פאדיחה והם לוקחים פה סיכון.

13:11 דובר 3 אוקיי, ומה קרה?

13:12 דובר 2 ומה קרה? אני עולה ל-- פחות מדקה. אני חושבת שזה היה שישים שניות. אני לא יודעת באמת. שמש זורחת, ציפורים מצייצות בנחת, היש נפלא מזה? אני עולה עם הבלונים והצילינדר. עד היום תשאלי את כל מי שזוכר אותי מכל הפסטים של אותן שנים, במיוחד של השנה הזאת.

13:30 דובר 3 את מוכרת בלונים.

13:30 דובר 2 מה זוכרים? סתם מוכרת בלונים.

13:31 דובר 3 נכון. הבאת משהו ו... תראי מה זה. הבאת משהו חדש ל-לעולם.

13:37 דובר 2 ממש. וזהו, מאז זה נהיה היסטוריה.

13:39 דובר 3 זה היה שיגעון.

13:40 דובר 2 זה היה שיגעון. זה היה שיגעון. ובואי תסתכלי, אני מסתכלת היום-

13:43 דובר 3 מה עשית שם?

13:45 דובר 2 תקשיבי, אני עליתי ב-- עליתי בשחרור. זאת אומרת, עליתי ב-- סוף סוף אני עושה מה שאני אוהבת, מה שנולדתי אליו. עליתי עם הבלונים ונשמתי את הקהל והייתי איתו והסתכלתי בגובה העיניים ואמרתי שורה וחצי. שמש זורחת, ציפורים מצייצות בנחת, היש נפלא מזה? אנשים הולכים ורצים כאילו-

14:11 דובר 3 וכולם צוחקים.

14:12 דובר 2 וכולם צוחקים. את, את לא מבינה, זה היה היסטרי. כלום. אני אומרת לך. הייתי עם, עם עיניים נוצצות, עם חיוך.

14:19 דובר 3 חזרת עם הקדוש ברוך הוא?

14:21 דובר 2 כן.

14:22 דובר 3 אוקיי.

14:23 דובר 2 כן.

14:23 דובר 3 אז פתאום ראית, שם, שם נהיה לך החיבור של תפילה אישית.

14:26 דובר 2 אמרתי, זהו, אתה איתי. כאילו הרגשתי.

14:28 דובר 3 הרגשת את יד השם.

14:29 דובר 2 ממש.

14:30 דובר 3 חיבור.

14:30 דובר 2 ממש.

14:31 דובר 3 אוקיי, איזה יופי.

14:32 דובר 2 וזהו. ומ-משם זה פשוט היה דליאל.

14:34 דובר 3 רגע, ואחר כך בשנים האחרות גם, אה, עפת? י"ב אני זוכרת-

14:38 דובר 2 י"ב אני הפקתי.

14:39 דובר 3 ממש הפקת את כל המוזיקה.

14:41 דובר 2 נכון.

14:41 דובר 3 לא את הדרמה.

14:42 דובר 2 אה, גם, גם בין לבין. זאת אומרת, זה היה מחזמר, זה היה מחזמר. להפיק את המוזיקה זה היה דרמה.

14:48 דובר 3 יש לי את זה. אני אתן לך לפרסם את זה כי זה, זה בכלל סיפור מגעיל.

14:52 דובר 2 נכוןןן.

14:53 דובר 3 זה מטורף.

14:54 דובר 2 וואי, זה היה אחד הפסטים היפים.

14:56 דובר 3 אבל כשאני היום מסתכלת על זה, הילדים שלי מאוד אוהבים את זה, כשאני מסתכלת על זה, זה הפקה מטורפת.

15:02 דובר 2 נכון.

15:02 דובר 3 הפקה מוזיקלית מטורפת.

15:04 דובר 2 נכון, נכון.

15:06 דובר 3 אוקיי.

15:06 דובר 2 כי זה היה מחזמר. זה היה-- שמתי שם את הנפש שלי.

15:10 דובר 3 לקדוש ברוך הוא.

15:11 דובר 2 אה, זהו. ובאמת הרגשתי-

15:13 דובר 3 אז זה בעצם הרגשת אותו ו-ומה, והוא נהיה נוכח לך בחיים?

15:17 דובר 2 כן, מאוד.

15:19 דובר 3 שזה מה זה ברגעים של אושר-

15:20 דובר 2 שזה אומר ש-

15:21 דובר 3 ברגעים של שמחה, באיזה?

15:22 דובר 2 הכול, הכול, הכול. י-ידעת-- תמיד, אה, ידעתי לחזור להודות לו ושחררתי המון צורות מולו.

15:30 דובר 3 מה זה השחרור הזה?

15:32 דובר 2 ה-ה-הכל, הרגליים ששמו לי בהמשך וה-- כל דבר אמרתי, אוקיי, אני, אני לא, לא מונעת מעצמי. אני, אני-

15:41 דובר 3 אני פה עושה את ההשתדלות שלי.

15:42 דובר 2 אני עושה את ההשתדלות שלי בכל דבר, בפסט. זאת אומרת שאחרי ה-הפסטי-- לא אחרי הפסטי, אחרי המוכר בלונים, המנהלת ניגשה אליי ואמרה לי, תקשיבי, קיבלנו טלפונים מההפקה, מכולם, כמה שזה עשה טוב וכמה באמת היא-- זה היה מאוד יפה מצידה, באמת. אה, קודם כול באמת שאפו להנהלה שהם בסופו של דבר כן נתנו את ההזדמנות הזאת. זה, זה, זה חשוב.

16:04 דובר 3 בטח.

16:05 דובר 2 כי אני חושבת שבאמת היו גם פורצי דרך ביחד איתי. ממש אה-

16:09 דובר 3 אבל את יודעת מה אני אהבתי? שהם בסוף עשו את זה בשבילך.

16:12 דובר 2 נכון.

16:13 דובר 3 כי נו, הצלחת, עבדת קשה-

16:15 דובר 2 כן.

16:15 דובר 3 אבל אם הצלחת, שהם יראו אותך-

16:17 דובר 2 כן.

16:17 דובר 3 והם הסכימו לעשות משהו שהם עם פחד מאוד, מאוד גדול-

16:20 דובר 2 נכון.

16:20 דובר 3 והם לקחו סיכון-

16:21 דובר 2 כן.

16:22 דובר 3 ולכן הם שמו לך את ה-- תפרו לך את התפקיד שמקסימום יורידו אותך בעריכה.

16:26 דובר 2 כן.

16:26 דובר 3 שגם על זה באמת, אה, צריך להסתכל ו-ו-ולעבוד.

16:28 דובר 2 א-אני באותה שנייה היה לי את ה"טייק איט אור ליב איט", כאילו, ממש.

16:33 דובר 3 וואו.

16:33 דובר 2 זה או שאני-- ואני חושבת שמאז אני מאוד בהסכמה, מאז, לקחת מה שיש. זאת אומרת, אני מאוד ב-ב-בענווה. זאת אומרת, גם אם אני לא מקבלת בדיוק את מה שאני רוצה-

16:47 דובר 3 כי-- ואז מה קורה?

16:48 דובר 2 כי אני מגלה שכשאני מסכימה לקחת גם את הפחות, אני מגיעה מהר מאוד למה שאני רוצה ואף יותר.

16:55 דובר 3 מה זה הדבר הזה? בואי נ-נ-נסה להגדיר את זה במילים.

16:58 דובר 2 אמ, זה אומר שלפעמים א-א-כשאנחנו אומרים "פתח לי פתחו של מחט", אז צריך לראות את המחט, את החור של המחט.

17:07 דובר 3 אהמ.

17:08 דובר 2 ולא לבקש את האולם.

17:10 דובר 3 אבל, אבל אז צריך לשאוף גם את זה וגם את האולם.

17:12 דובר 2 נכון, אבל, אבל להסכים לקבל את המחט ואז אתה תראה את האולם ואת העולם.

17:21 דובר 3 הבנתי.

17:22 דובר 2 כי-

17:22 דובר 3 אז כשאת אומרת "הסכמתי לקחת דברים", מה היה לך בוויז'ן שמה זה הדבר הגדול שאת רוצה?

17:28 דובר 2 לא ידעתי.

17:29 דובר 3 אה, אבל ידעת ש"אני נועדתי לגדול".

17:31 דובר 2 כן, אבל לא, לא ידעתי לשים את זה איפשהו. לא ידעתי.

17:33 דובר 3 גם לא יודעת מה זה גדול.

17:34 דובר 2 נכון.

17:34 דובר 3 ואז כשאתה לא יודע מה זה גדול, כל הזמן זה יכול לגדול עוד.

17:37 דובר 2 נכון.

17:38 דובר 3 טוב.

17:38 דובר 2 נכון. לא ידעתי. אמרתי, הקדוש ברוך הוא יכול לשים אותי גם, לא יודעת, ב-ב-בכל העולם, ברגע. אבל לא י-- לא ידעתי איזה במות, איזה שם, איזה לאן, מה, מה לכוון. היום כל ילד קטן יגיד, אני רוצה מנורה, אני רוצה... לא יודעת מה, היכל תרבות.

17:54 דובר 3 כי כבר, כי כבר היא רואה.

17:54 דובר 2 לא היה לי את זה ב-

17:55 דובר 3 העין כבר מכירה ורואה.

17:56 דובר 2 בדיוק. אז אז לא היה לי שום מושגים.

17:58 דובר 3 יש לה לחלום.

17:59 דובר 2 אבל ידעתי שאני...

18:02 דובר 3 אז בעצם את היום נמצאת במקום שנותנת אופק לחלומות של ילדים.

18:06 דובר 2 כן.

18:07 דובר 3 איך זה מרגיש?

18:09 דובר 2 מדהים.

18:09 דובר 3 אה? זה כאילו ה...

18:13 דובר 2 א-א-אז זה מרגיש שהקדוש ברוך הוא ידע באותו-

18:16 דובר 3 אז זה בעצם, זה בעצם השלך על ה' יהבך.

18:19 דובר 2 נכון. אני, אני עושה את זה כל הזמן, על הכול.

18:23 דובר 3 שבעצם את לא תולה את יהבך על, על אף אדם אחר.

18:29 דובר 2 נכון. כולם שליחים.

18:31 דובר 3 עכשיו, בואי נגיד, נולדת עם זה?

18:35 דובר 2 זו שאלה, אמ, שאלתית, כי שוב, כן גדלנו בבית עם הרבה הרבה אמונה וגם עברנו המון משברים.

18:45 דובר 3 והתמודדויות.

18:45 דובר 2 והתמודדויות. אה, שתביני, אני לא גדלתי עם אבא נוכח מאוד. אבא שלי היה שוחט. בואי נגיד האחיות הגדולות יותר גדלו עם אבא ממש, אבל כשאני נולדתי-

18:57 דובר 3 באיזה גיל אבא שלך התחיל לנסוע?

18:59 דובר 2 אמ, אני עוד זוכרת אותו עובד בארץ, ב-- אבא שלי היה שוחט, אה, בחברת מרבק, זה היה אז באזור קריית מלאכי, באר טוביה כזה. אפילו הלכתי איתו פעם לשחיטה, ראיתי, הוא היה מסביר לנו. אה, אז אני זוכרת, הייתי ילדה מאוד, מאוד קטנה, אבל מהר מאוד הוא כבר טס לחו"ל לתקופות.

19:19 דובר 3 וזה היה אז נסעו לתקופות ארוכות.

19:21 דובר 2 כן, ח-חודש וחודשיים והכי, הכי זה היה שלוש חודשים, זה היה הכי.

19:26 דובר 3 וכשהוא חוזר לכמה זמן?

19:27 דובר 2 אז הוא חוזר בין שבוע לחודש. אמ, אז אבא תמיד היה, את יודעת, האבא הטוב, אה, הדוד, אה, מביא את המתנות, מביא את הזה. אה, פחות של נוכחות, אה, סמכותית.

19:41 דובר 3 מחנך.

19:42 דובר 2 בדיוק. אה, אז אימא, זה, זה היה אימא שעשתה את זה. אמ, אבל, אמ, כל הזמן-- גם אימא שלי כל הזמן נתנה לנו את ה, את הרוגע הזה ש-ש-שאלוקים פה, ש-ש-שהשם איתנו וש-- זאת אומרת-

20:00 דובר 3 את לא צריכה לדאוג.

20:00 דובר 2 כן, זה משהו ש... בדיוק, בדיוק. אה, אז זה כן כל הזמן היה. אם עברנו דירה ואבא שלי היה בחו"ל, ממש, אימא שלי עברה דירה לבד, אז את מרגישה המון אמונה-

20:15 דובר 3 לא הסתכלת גם, אה, וואו, איך היא עושה את זה או האם זה באמת נכון? לא עלו לך שאלות-

20:22 דובר 2 על אמא שלי?

20:22 דובר 3 על, על הסיטואציה הזאת.

20:24 דובר 2 על מה?

20:25 דובר 3 זו סיטואציית חיים שהיא שונה מחברות אחרות.

20:28 דובר 2 נכון. אה, לא-

20:30 דובר 3 או שהתרגלת, זה היה נראה לך רגיל?

20:32 דובר 2 כן, כן. לא, לא הרגשתי, אה, שונה, חריג.

20:36 דובר 3 השלך על ה' יהבך, בואי נחזור לזה.

20:40 דובר 2 אמ, שוב, זה, זה, זה, זה כל הזמן.

20:45 דובר 3 זאת אומרת, אני עוברת התמודדויות-

20:46 דובר 2 אני לא רואה-

20:47 דובר 3 עוברת אתגרים בחיים. כאילו, אבא שלך חזר לארץ כשהוא נהיה חולה?

20:52 דובר 2 אבא שלי בעצם, אה, חטף שם איזשהו, אה-

20:57 דובר 3 אירוע?

20:57 דובר 2 התעלפות, אירוע, ומשם מתגלגל ה, הסיפור. זה היה טיסה רפואית והיה לו ניתוח חירום שם. הוא היה בברזיל. אמ, ואז אנחנו מקבלים לארץ אבא ב-- את יודעת, זה, זה אמבולנס רפואי, זה מראה לא... אה, ומשם מתחיל התמודדות של אמונה מאוד, מאוד, מאוד חזקה שכל בני הבית עוברים וכל אחד בשלב הכי-

21:24 דובר 3 מה יש שם?

21:24 דובר 2 כזה.

21:25 דובר 3 מה יש באמונה הזאת?

21:26 דובר 2 יש באמונה הזאת ממש השלך. זאת אומרת, כי הרופאים אומרים חודש לחיות.

21:32 דובר 3 ממ-המ.

21:32 דובר 2 כאילו, זו האבחנה, זה היה גידול אלים במוח, שבוא נגיד הסירו את הגידול הראשוני בברזיל, וכשהוא הגיע כבר לאיכילוב פה בארץ, הם עשו עוד הפעם MRI ובדיקות, ואמרו אז כאילו עבר יום אבל זה כבר גדל שוב. זה לא-

21:47 דובר 3 וואו.

21:48 דובר 2 לא משהו ש...

21:49 דובר 3 אז כאילו יש את העובדה ואת הניתוח הרפואי ויש עוד משהו מול הקדוש ברוך הוא.

21:54 דובר 2 כן. ואז פה באמת וואו, כאילו אמא שלי יוצאת הג'אדה של החיים והיא אומרת, אה, "בוא, בוא נזכור שלרופאים ניתנה רשות לרפא, אבל הקדוש ברוך הוא המחליט".

22:06 דובר 3 וואו.

22:06 דובר 2 "אז בואו באמת כולנו נזכור את זה".

22:08 דובר 3 ואז אתם כאילו ניצבים במשחק שב-- ב, בסרט של הקדוש ברוך הוא.

22:13 דובר 2 כן. ממש, ממש, ממש.

22:14 דובר 3 עם סקרנות, עם תפילה, עם מה?

22:17 דובר 2 עם פחד.

22:18 דובר 3 עם פחד.

22:19 דובר 2 כן.

22:19 דובר 3 עם הכול.

22:20 דובר 2 עם הכול, כן.

22:21 דובר 3 אבל יודעים שזה הוא מנהל ואין-- כ-, כאילו, פה את מגיעה למקום שבאמת אין לך מה לעשות.

22:26 דובר 2 נכון, אבל גם מגיעה הרבה, הרבה אחריות להשתדלות. זאת אומרת, מה אנחנו יכולים כן לעשות. אז אמא שלי פותחת חמ"ל עם כל הידע מכל העולם שאפשר לעשות. מה עושים? אוקיי, יש, זה המצב. מה עושים? אז מתחיל פה עכשיו-- כל המטפלים שאת יכולה לשער לעצמך, מכל הטבעונים למיניהם, כל המטהרי אוויר למיניהם, כל ה... כולם היא שוכרת אותם ברמה של SOS.

22:59 דובר 3 אוקיי, היא בעצם לא בהשלך ובניתוק.

23:03 דובר 2 לא.

23:03 דובר 3 מה אני יכולה כן לעשות?

23:04 דובר 2 יפה. אז קודם כול לי עליי נופל התפקיד לשמח את אבא, ועל כל בני הבית, כל אחד היה משהו אחר. זאת אומרת, את, את, את מבררת על המטפלים האלה ואת זה ואת אחראית על-- את תביני, ש-הבית שינה תזונה ברמה של נבטים ו-- את, את לא מבינה.

23:23 דובר 3 זה לא היה פעם גם.

23:24 דובר 2 לא היה.

23:24 דובר 3 לא היה.

23:25 דובר 2 זה לא היה פעם. תראי, תמיד הייתה מודעות לבריאות, בואי אני אגיד לך. הבית שלנו כן היה לו מודעות לבריאות-

23:29 דובר 3 לא, אבל מודעות כזאתי אני חושבת ש-

23:30 דובר 2 אז זה היה קיצוני, כי זה היה ברמה ש, אה, אה, קנו חומרים ל, ל, לטיהור הבית. זאת אומרת שהאוויר-

23:37 דובר 3 וואו, וואו, וואו.

23:38 דובר 2 מטהרי אנרגיה, אמ, את לא מבינה, את כל הטיפולים, כל דבר. אבנים, פטריות, אה, אה, צ-- כל ח-- צומח, חי, דומם, מדבר, הגיע.

23:49 דובר 3 וואו.

23:49 דובר 2 זאת אומרת, הושקעו שמה, אני לא יודעת, מעל-- כספים...

23:53 דובר 3 כאילו, לא רואים את הכסף.

23:54 דובר 2 לא רואים את הכסף. לא רואים את הכסף. זאת אומרת, מבחינת אם אפשר למכור עכשיו את הבית, לא היה אפשרי, כי זה לא היה בית שלנו, אבל עדיין, כי גם סבא וסבתא. אם היה אפשר ולזה, זה היה ה-

24:05 דובר 3 וואו.

24:05 דובר 2 זה היה הדבר.

24:07 דובר 3 תגידי-

24:08 דובר 2 כי חיים שווים יותר מכל בלטה. זאת אומרת, אנחנו נ-, מ-מתאבדים על הזה, מתאבדים על זה, ממש. זו הייתה התחושה.

24:14 דובר 3 וכמה זמן הוא באמת, אה, המשיך לחיות?

24:16 דובר 2 אז לא חודש, ארבע עשרה שנים.

24:19 דובר 3 מה זה? אז זה ארבע עשרה שנים של לגמרי לראות את הקדוש ברוך הוא כל הזמן.

24:24 דובר 2 כן. ברמה הזאת שהוא עבר אחת עשרה ניתוחי מוח בתקופה הזאת, ובין לבין הוא המשיך לעבוד. הוא נסע אמנם לא לברזיל, לפולין, לשחיטות קצרות.

24:33 דובר 3 אה, הוא גם עשה שחיטות?

24:33 דובר 2 כן. כאילו, אני, אני, אני מבריא, אני חי, אני-

24:38 דובר 3 מה יש לך להגיד לאימא שלך?

24:40 דובר 2 שהיא גדולה מהחיים ושהיא נתנה לנו את השיעור הכי, הכי חזק שאפשר בחיים האלה ל- ממש.

24:48 דובר 3 תפרטי, תפרטי.

24:49 דובר 2 שקודם כול באמת יש מה לעשות. זאת אומרת, גם אם אתה מקבל אבחנה שהיא סופנית, יש מה לעשות.

24:59 דובר 3 כל עוד יש לך כוח לנסות-

24:59 דובר 2 אף פעם לא להרים ידיים.

25:01 דובר 3 לנסות למצוא מה לעשות.

25:02 דובר 2 לגמרי.

25:03 דובר 3 אבל לא להיות קורבן.

25:04 דובר 2 לא להיות קורבן, לא להגיד-- ולא השלך וזהו, שלום, ביי.

25:08 דובר 3 ב-ב-ברשלנות.

25:11 דובר 2 יפה.

25:11 דובר 3 כאילו בהשלכה של, אה, איך זה נקרא?

25:14 דובר 2 אדישות.

25:15 דובר 3 כן.

25:15 דובר 2 כאילו סוג של, אה, אוקיי, זה מה שהם אומרים וזה מה-

25:18 דובר 3 זה בעצם כוח של אסוציאציה.

25:20 דובר 2 יפה. הקדוש ברוך הוא, אתה הבאת את זה, אתה תסדר את זה. הקדוש ברוך הוא גם הביא הרבה הרבה הרבה שליחים שיכולים גם לסדר את זה. פשוט צריך לפנות אליהם.

25:27 דובר 3 וואו.

25:28 דובר 2 אז זה לא רק כאילו...

25:30 דובר 3 אז בעצם השיעור שאת לקחת לחיים שלך זה כשיש לך משהו, את תחפשי ותמצאי את הדרך, מה אני יכולה כדי לפתור, הוא י-ישלח לי את האנשים-

25:40 דובר 2 יפה.

25:40 דובר 3 והוא גם ייתן לי את ה...

25:41 דובר 2 לגמרי, והוא בסוף יחליט, זה אני יודעת את זה. זאת אומרת, גם הוא יחליט אם אני אמצא אותם ואני-- וכמה אני אקבל מהם ו-כ-ו-ובאיזה רמה וכמה זמן.

25:49 דובר 3 מה יש לי לשנות.

25:50 דובר 2 כן, ממש ממש. ויש-

25:52 דובר 3 את מצליחה להעביר את זה לילדים שלך?

25:53 דובר 2 אמ, אני מאמינה שכן. כן.

25:56 דובר 3 כן?

25:56 דובר 2 תראי, אני חושבת שההבנה היא, כמו מה שהבנתי שם, מה שאימא שלי כל הזמן אמרה את זה, במלחמה לא שולחים רק חיל רגלי. אתה צריך גם תותחנים, אתה צריך גם מודיעין, אתה צריך גם את השב"כ, אתה צריך גם-- אתה צריך עוד הרבה הרבה הרבה הרבה פלוגות.

26:10 דובר 3 תלמידי תורה.

26:10 דובר 2 גם את תלמידי התורה, אתה צריך את כל הפלוגות לנצח המלחמה. אז לבוא ל-לבית חולים, אה, ככה, בית רפואה, ולהגיד אוקיי, זה רק הפלוגה שלי, זה לא נכון.

26:22 דובר 3 וואו. אבל זה לכל דבר בחיים.

26:24 דובר 2 ו-- ברור, ברור שזה לכל דבר בחיים. אבל זה היה-

26:28 דובר 3 איך את לוקחת את זה היום לעשייה שלך?

26:31 דובר 2 טוב, זו שאלה כללית, בואי תפרטי.

26:33 דובר 3 אה? לא, ב-- זה בעצם משהו שכנראה מוטבע אצלך ושכשאת נתקלת באיזשהו אתגר או נתקלת באיזשהו משהו, אז כנראה את-- זה כבר עובד אצלך. אני רוצה את זה כפרקטי.

26:47 דובר 2 כפרקטי? אמ, באמת להתייעץ עם מגוון אנשים, לשמוע עוד דעות ואז לגבש את מה שאת מתחברת ו-ו-

26:59 דובר 3 יש פה בחירה ואחריות.

27:00 דובר 2 כן. זאת אומרת, לא עם ראש בקיר על דברים מסוימים.

27:06 דובר 3 אין ראש בקיר.

27:07 דובר 2 אין ראש בקיר.

27:07 דובר 3 תראי, זה מדהים שזה בסוף באמת גם מאוד מתחבר לאימא הסטנדאפיסטית.

27:11 דובר 2 נכון, זה הגמישות המשמע-- המחשבתית, זה לקבל מה-מהסביבה.

27:17 דובר 3 לקרוא את התמונה ואת המצב.

27:19 דובר 2 נכון, נכון, נכון.

27:19 דובר 3 זה מדהים. אז מה האיחול שלך למאזינות ב-במקום הזה של, אה, להכניס את הקדוש ברוך הוא?

27:28 דובר 2 זה...

27:28 דובר 3 כי אני פוגשת אנשים, אה, ואני רואה שקשה. זה קשה לשחרר את השליטה. ומה יקרה ומה פה ומה שם.

27:37 דובר 2 תראי-

27:38 דובר 3 אני יודעת על עצמי שעברתי מסע מאוד מאוד גדול עם השלך על ה׳, אבל, אה-- ולהכניס אותו לחיים. יש לי פודקאסט עם, אה, בת שבע דרגן של חדר כושר למנוחת הנפש. זה זה. זה איך להתאמן ב-בלהכניס את הקדוש ברוך הוא לחיים, כשזה לא רק ללמוד.

27:55 דובר 2 תראי, אני מאמינה וברגע שאני אומרת לקדוש ברוך הוא אני אחראית פה, אז הוא אומר אוקיי, אני יכול לעבור למישהי אחרת. זאת אומרת, אני כל הזמן אומרת לקדוש ברוך הוא-

28:05 דובר 3 תפני לו מקום, הוא כבר, אה, הוא, הוא ידע לעשות את זה הכי טוב.

28:09 דובר 2 לגמרי, לגמרי. מי שהיא נמצאת בשליטה, אז הקדוש ברוך הוא אומר אוקיי, היא מסתדרת.

28:14 דובר 3 אהמ.

28:14 דובר 2 ניתן לה להמשיך להסתדר.

28:16 דובר 3 אז בוא נפנה מקום.

28:17 דובר 2 אז בוא נפנה מקום. ממש ככה, כאילו.

28:20 דובר 3 איזה כיף! תודה.

28:22 דובר 2 חני מרזל תודה.