הרב שמואל יזהר, ורנאסי, הודו - פרק 4

00:18 דובר 1 שלום לך, הרב, אה, שמואל יזהר. אתה מעדיף שנקרא לך הרב או אתה מהאנשים שאתם מסתפקים ב

00:27 דובר 2 מסתפקים, מסתפקים.

00:29 דובר 1 נינוצניקיות הכללית. [?]

00:32 דובר 2 כן, מסתפקים.

00:34 דובר 1 כשהגענו לחב"ד אני לא ידעתי בכלל על מה מדברים כשאומרים הרב. היום, היום חייבים לקרוא לחד הרב, כי אחרת יקרה משהו. אז, אה, שמואל יזהר, אה, מקים ומריץ ומ-מ-מנהל את בית חב"ד באחד המקומות המרתקים בורנאסי, כן? ורנאסי, אה, מ-אתה אומר את זה?

00:58 דובר 2 ורנאסי.

00:58 דובר 1 ורנאסי בהודו. אה, סיפרת לנו ב-בפעם הקודמת, סיפרת לנו על כל התהליך המעניין והמרתק של בכלל מה זה ורנאסי ולמה פתאום להגיע לשמה דווקא. לא, אני לא אגיד את המילה חור נידח, אבל במידה מסוימת בהודו הענקית, איזה מקום שלכאורה נקודה עסיקה [?]. למה דווקא לשם? וסיפרת נושא המוזיקה וכל מה שקשור בזה. והיום הייתי רוצה, אה, שמואל, שתספר לנו גם על הקמת הבית שלך, היציאה לשליחות וגם על דמויות שונות שבמובן פגשתם בדרך או אתם פוגשים בדרך או הם חלק, שעשו חלק מה, מהחיי השליחות שלך. אז בבקשה ספר לנו.

01:54 דובר 2 אה, ההחלטה לצאת לשליחות התחילה עוד שהייתי בהודו. וכבר אז, ברגע שהגעתי לחב"ד כבר התחלתי להתקרב. התחלתי להבין ש-ש לשם זה הולך. זה לא, אין משהו אחר. אה, באחת הפעמים אפילו-

02:15 דובר 1 מסקרן אותי

02:16 דובר 2 עלה לי רעיון.

02:17 דובר 1 מסקרן אותי לשמוע מה הכוונה לשמה זה הולך? מה? איך זה מתבשל במוח דבר כזה? הרי אתה בתוך...

02:26 דובר 2 אני אסביר את זה. אני אסביר את זה.

02:28 דובר 1 בבקשה.

02:29 דובר 2 אני לדוגמה שהייתי, כשהגעתי לחב"ד בפעם הראשונה, אז אחרי שסיימנו את כל הקונפליקטים בינינו ויישרנו קו, אז הייתי, התחלתי להגיד דברי תורה וזה בסעודות שבת. כלומר ב... מול שלוש מאות, ארבע מאות איש. זה היה כאילו ריטואל קבוע שאני מדבר בתוך ה...

02:48 דובר 1 איפה? ב...

02:50 דובר 2 זה היה כש-שהייתי שנתיים בדרמסלה. היה לי שם בית-- היה לי שם בית ספר לתופים והייתי מלמד שם תופים והייתי עדיין כחלק מה, מהטיול שלי. אבל אז כבר נכנסתי יותר רציני לתוך העניין. ברגע שהבנתי שאני שומר שבת ו-ומחובר לעניינים, אז התחלתי ממש להיכנס לתוך העניינים וללמוד. הייתי לומד דבר מלכות, מאמרים של הרבי הרש"ב, והתחלתי ללמוד מאוד מעוד מאוד עמוק. אה, הייתי מניח רש"י, רבנו תם וכולי. מקווה כל יום. אז, אה, אז ב-בסעודות שבת אז ק-- היו מבקשים ממני לדבר, אז הייתי מדבר כל סעודת שבת והיה ברור לי ש-שזה לא הולך, זה לא איזה משהו רגעי בטיול, אלא זה הולך להיות לשם אני הולך.

03:42 דובר 1 אה.

03:43 דובר 2 עד שבאחת הפעמים, ב... היו לי שם מקורבים אפילו שלי, מקורבים שלי שאני הבאתי. חלק אתה מכיר אותם, אה, אני יודע שהם גרים אצלכם. אני לא אגיד לך שמות כי זה קצת מ-מפאת כבוד, אבל יש לי כמה מקורבים שיה-- ה-היו עוד מהתקופה שאני הייתי מטייל. אני הבאתי אותם, הם כיבשו אותו. אה, והיה ברור שלשם זה הולך. זה לא היה ספק כבר. עד שאפילו כשהייתי בתור מטייל חשבתי כבר באיזה שבת אחת שירדתי מה-- הייתי גר למעלה מאוד בהר. הייתי גר עשר דקות עלייה בהר. הר תלול בצורה כזאתי. היה לי בית אחרון בכל הכפר שפשוט נמצא למעלה, למעלה על ההר, וכל יום הייתי יורד ל, לעיר איפה שבית חב"ד ואיפה שבית הספר לתופים שלי. אז בשבת אחת קפץ לי רעיון שאולי אני אלך. אני אתקשר לאיזה חבר ששנינו היינו בהודו הרבה זמן וניסה לפתוח את הבית חב"ד בורנאסי. עוד כשאני מטייל. אז אמרתי, אמרתי לקדוש ברוך הוא ולרבי: "אם ה, אם זה רעיון טוב, תן לי סימן, ואם זה לא, אז תן לי גם סימן." והמשכתי לרדת בירידה. ואחרי כמה דקות פתאום אני מוצא איזה הודי עצבני עם אלה רוצה לשבור לי את הראש עם האלה. וכך הוא רדף אחריי עד הבית חב"ד ההודי. זה היה בשבת בבוקר. אחרי זה, במוצאי שבת באתי לבקש ממנו סליחה, כאילו אולי עשיתי לו משהו. זה היה הבן של ראש הכפר שם. שמה זה כפר, זה כמו הצ'יף של הכפר. אם אתה לא מסודר איתם, אין לך מה לעשות שם. אז באתי לדבר איתו. הוא בכלל לא הבין מה אני רוצה ממנו. אפילו לא ידע מה קרה. אני לא יודע, אני לא

05:22 דובר 2 יודע מה... לא היה כלום. אין על מה. אז, אה, מזה ראיתי שזה סימן מאוד, מאוד ברור שאני לא הולך לפתוח בית חב"ד בורנאסי ככה. ואז חזרתי לארץ, נכנסתי לישיבה, למדתי שנתיים בישיבה.

05:37 דובר 3 איזה מקום?

05:37 דובר 2 ו... ושהתחתנתי. איך? אצל הרב ארד [?]. בדעת.

05:43 דובר 3 דעת ברחובות.

05:45 דובר 2 איך?

05:46 דובר 3 דעת ברחובות, כן?

05:48 דובר 2 כן, דעת ברחובות. עוד בתקופה שזה היה ישיבה לבעלי תשובה. והייתי גם בצפת. אחרי זה התחתנתי, עברתי לצפת. אה, גר, היינו שנה בצפת, ואחרי שנה שנולדה הבת אז, אה, יצאנו להודו.

06:06 דובר 3 ככה הבת זה סימן שחזרתי להודו. זה ה... ככה זה עובד? או שדיברת?

06:12 דובר 2 לא, זה בדיוק היה אחרי שנה. זה בדיוק היה אחרי שנה.

06:15 דובר 3 אשתך ידעה שאתה רוצה לצאת להודו?

06:18 דובר 2 אשתי ידעה ודיברנו על זה קצת בשידוכים. היא אמרה לי שהיא לא רוצה בשום פנים לשמוע על, על הודו כי היא ידעה מאיפה באתי. אז אמרתי לה שאנחנו לא מדברים על השליחות שלנו בשידוכים. מדברים על העניינים של הבית, של הזוגיות, של זה. אנחנו לא מדברים על שליחות, שליחות זה משהו שטוב... ואז גם ידעתי שלורנאסי זה יהיה מאוד, מאוד, מאוד קשה להביא אותה, כי ורנאסי זה באמת מקום קשה. אז אחרי שלושה חודשים שהיינו נשואים אז יצאנו לפתוח איזה מקום בדרמסלה. שדרמסלה בהודו זה מקום מאוד יפה עם הרים ונחלים ויערות. משהו מאוד, מאוד יפה, כאילו יותר כפרי כזה. אז לקחתי אותה לשם לפסח ל-לפתוח איזה משהו. היא מאוד, מאוד לא אהבה את זה, אבל זה היה דריסת רגל לתוך הודו. אז היא כבר ראתה, היא ראתה את הודו והיא ראתה מה זה הודו. היא מאוד לא אהבה את זה, אמנם. ואחרי שנה אמרתי, "טוב, עכשיו בואי נלך לעשות שליחות באמת." ונסענו לורנאסי. אז באמת היא, היא לא הצליחה להבין את המקום הזה בהתחלה והיום היא רוצה את השליחות יותר ממני.

07:31 דובר 3 אתה יכול בבקשה-- אתה יכול בבקשה לתאר קצת את ההתארגנות לקראת ורנאסי? תתאר לנו קצת את הסביבה של ורנאסי כדי שנבין מה כל כך קשה שם. ו-ואיך עם חמורים, עם... א-א-איך הגעתם ואיזה ציוד היה שם? תספר קצת, כי אנשים לא יודעים.

07:53 דובר 2 קודם כל היה לנו סייעתא דשמיא לא נורמלית בפתיחה של בית חב"ד. זה היה פשוט לא נורמלי. כל מי שדיברתי איתו שהולכים לפתוח בית חב"ד חדש, היה, היה סייעתא דשמיא. אנשים נתנו לנו כסף, כאילו משהו לא, לא מובן בכלל. מהר מאוד, מאוד ארגנו את כל ה, את כל התקציב ל-ל-לשנה הזאת. והיה לנו גם הרבי עשה לנו ניסיון מאוד גדול בקשר לשליחות, כי בכל שנה תמיד ב... בכלל להוציא ויזה להודו, היינו מגיעים ביום של הטיסה לשגרירות ההודית, מבקשים בקשה ומקבלים ויזה באותו יום וטסים להודו. ככה זה היה רגיל. אותה שנה הגענו אני ואשתי. עכשיו חזרנו מהרבי בתשרי, את הבית שלנו לפני שטסנו לרבי כבר שמנו בתוך מחסנים. ארזנו הכל. לא היה לנו בית בארץ, לא היה לנו. וחזרנו מהרבי וניגשנו לשגרירות להוציא את הוויזה ולנסוע למוחרת להודו. בקיצור, ההודים עיכבו אותנו חודשיים וחצי.

09:02 דובר 4 וואו.

09:03 דובר 2 חודשיים וחצי. דווקא שבוע איזה חבר נתן לנו את החדרים של הילדים שלו וישנו שם. אחרי שבוע הבנו שאי אפשר להמשיך ככה. כל הזמן מורחים אותך. אתה לא יודע מתי תקבל את הוויזה. תבוא עוד יומיים. תתקשר עוד שבוע. תתקשר עוד שלושה ימים. בקיצור, היינו חודשיים וחצי עם שני תיקים, מזרונים ואפילו מטבח לא היה לנו. זה היה משהו. משהו לא נורמלי. י"ט כסלו עשינו התוועדות אשתי ואני עם קופסת נעליים של נעליים שקנינו וזה, ועל קופסת הנעליים שמנו איזה מפית ואכלנו שם את הפלאפל שקנינו. זה היה התוועדות י"ט כסלו. אז זה היה ניסיון מאוד גדול לראות אם אנחנו באמת שייכים לשליחות הזאת. באמת ככה הרגשנו שנינו. ואחרי חודשיים הגיעה הוויזה המקבלת וטסנו להודו. וכשהגענו אז זה אנחנו היינו אמורים להגיע הרבה לפני, אבל כשהגענו זה כבר היה החורף. יש שם חודש וחצי של חורף. רק חודש וחצי שקר. לא גשם וזה, רק קר. וזה מאוד מעונן ואין שמש ולא רואים את השמש. זה הכול אפור כזה. וביום שהגענו זה היה שלקחנו את המונית מהרכבת. אז נהג המונית אומר לנו, נהג ריקשה אומר לנו: "תדעו לכם, אתם הבאתם פה את האור. אחרי חודש וחצי, עכשיו זה פעם ראשונה שהשמש יוצאת. אתם הבאתם..." ככה הוא אומר לנו: "אתם הבאתם לנו את האור פה." והגענו. הגענו. ועכשיו אני אספר מה זה ורנאסי. טיפה, טיפה שנבין מה קורה שם. בוורנאסי אין בית בלי עבודה זרה בתוך הבית. בתוך הקיר, בכניסה לבית מוטבע בתוך ה... או פסלים בכל פינה. זה עיר של, של ה... של עובדי עבודה זרה כפשוטו, כפשוטו. אז מאוד, מאוד קשה. ועכשיו הבתים שם מאוד, מאוד קטנים וזו עיר מאוד

11:08 דובר 2 צפופה. זו עיר עתיקה כמו, כמו הסמטאות של להבדיל, של ירושלים. זה הכול סמטאות מאוד, מאוד, מאוד צרות, עם בתים מאוד, מאוד קטנים שבנויים לגובה. אז אין מקום כזה שאפשר לעשות פה בית חב"ד. זה מאוד, מאוד קשה למצוא.

11:28 דובר 4 זה היה הפעם הראשונה שהגעתם לוורנאסי או...?

11:31 דובר 2 שהגענו ביחד לשליחות. כן.

11:33 דובר 4 אז זה הפעם הראשונה?

11:35 דובר 2 פעם ראשונה. הבאנו איתנו דברים ל-ל-לשליחות. מה שתכננו וחשבנו שנחוץ.

11:43 דובר 4 מונית. איך נסעתם לשם?

11:46 דובר 2 טסנו במטוס ומשם עוד רכבת, ואחרי הרכבת מונית לתוך העיר ולקחנו מלון, ומהמלון התחלנו לצאת לחפש חדרים. עכשיו הגענו ביום ראשון בבוקר. טסנו עם הרכבת במוצאי שבת. הגענו ביום ראשון לעיר ולקחנו חדר והתחלנו לחפש. אמרנו בטח יקח יום, יומיים. והיה סיעתא דשמיא מופלא, ממש מופלא. אז, אז לא מצאנו. התחלנו לחפש ולא מוצאים. לא מוצאים מקום נורמלי. אז, אה, עכשיו אשתי מנקת ואין לנו מה לאכול בכלל. אי אפשר לעשות שום דבר לאכול. אתה יכול לאכול רק, אתה יודע, בננות, קלמנטינות, עגבניות, מלפפון. אין לנו עם מה לבשל. זה בתוך חדר מלון. והיום הרביעי כבר נגמר לנו. ביום שלישי כבר נגמר הלחם שהבאנו וזה... ו-- בקיצור, ואין לנו כלום. אז, אה, אשתי מתחילה לבכות כי לילדה אין כל כך חלב יותר מדי ל-לינוק, כי אין יותר מדי מה-- חלב שיהיה. וביום רביעי בבוקר אשתי כותבת לרבי בדמעות ש"אנחנו חייבים למצוא מקום. זה אי אפשר להמשיך כך." ואני כותב לרב הרד[?], לרב ש..., לרב שלי. אני כותב לו: "תשמע, יש לנו בעיה. אנחנו לא מוצאים מקום. כבר יום רביעי ועוד מעט שבת ואנחנו לא, אין לנו מה לאכול יותר מדי. אנחנו אוכלים, אה, ירקות ופירות." אז, אה, ושלחתי את זה לרב ב-SMS, בהודעה. זה היה אז, אז, שעוד לא היה וואטסאפים וזה. לא היה כזה. חמש עשרה שנה אחורה. שלחתי לו ב... הודעה ו-והלכנו לחפש. יצאנו בבוקר, סיימנו את כל ההתארגנויות, תפילות וזה ובכיות וזה, ויצאנו לחפש עוד פעם. הולכים לכיוון אחר וטיילים, טיילים, הולכים, הולכים ופתאום מסתכלים על איזה בית, לראות אולי זה הבית הזה כן שיהיה. פתאום עוברת פרה. היא עוברת אותנו, נעצרת אחרי עשרים מטר ומסתכלת אחורה

13:50 דובר 2 ככה עלינו, הפרה.

13:54 דובר 5 שם זה פרות הם... פה?

13:57 דובר 2 יש שם מלא פרות, כאילו, זה הרחובות מלאים פרות. לא, זה כאילו פרות מסתובבות חופשי. זה כמו חתול, כמו פה חתול. שם זה יותר, כי הוא הולך, אה, באמצע הרחוב, מרגיש חופשי. חתול פה מפחד, הוא לא מפחד. טוב, אז הפרה מסתכלת עלינו. אז אשתי אומרת לי, היא אומרת לי: "נראה לי שהקדוש ברוך הוא רוצה שנלך אחרי הפרה." טוב, אם הקדוש ברוך הוא רוצה שנלך אחרי הפרה, נלך אחרי הפרה. מה כבר, מה כבר נפסיד, כאילו? טוב, הולכים אחרי הפרה. אז הפרה הולכת והולכת ונכנסת לכל מיני סמטאות, נכנסת לכל מיני חצרות של הודים ואנחנו הולכים אחרי הפרה. הולכים איתה. הולכים, הולכים, הולכים, הולכים. אחרי איזה עשר דקות הפרה נעצרת ליד שער גדול בצבע כחול. [פא Let [?]] עם שער גדול בצבע כחול ומסתכלת על השער. טוב, אנחנו פותחים את השער. אנחנו רואים חצר גדולה עם דשא וחדרים מסביב לחצר. טוב, נכנסים. זה נראה לכאורה המקום הכי מתאים לבית חב"ד. כן, גם חצר, גם חדרים. הו! מסתכלים. מגיע איזה הודי. אנחנו אומרים לו: "אתה בעל הבית? יש לו מקום?" הוא אומר לי: "לא, אני אתקשר אליו. חכה רגע." טוב, מתקשר. מגיע בעל הבית ההודי ומתחיל משא ומתן. עכשיו, אצל ההודים זה משא ומתן בלתי אפשרי. כלומר, זה לא נגמר. הוא מתחיל במחירים ז-- ז-- ז-- ז-- ז-- זמנים ומלאט לאט זה זה ורב איתך ומתווכח ובוכה וצוחק. זה כאילו משא ומתן בלתי אפשרי. אז אמרתי, אז אמרתי לו... עכשיו אני הרבה שנים בהודו. אני המון המון שנים בהודו. אני כבר מכיר את כל הרעיון. "עזוב, תקשיב, חביבי, לא רוצה לעשות לך משא ומתן. אני יכול לתת לך ככה וככה על

15:50 דובר 2 המקום. אתה רוצה? תיקח. אתה לא רוצה? שלום. ביי." הלכנו. ידעתי שאני נותן לו גם מחיר טוב, למעלה מהמשוער שלו. אז, אה, כי רצינו את המקום. אז הוא אומר לי: "לא, זה..." אמרתי לו: "תשמע, זה מה שאני יכול. אני לא מתווכח. זה מה שאני יכול לתת. אם אתה רוצה, תיקח. אם לא, הכול טוב. אני גר במלון הזה והזה, בחדר הזה והזה. אם אתה רוצה, אתה יכול לבוא. אם לא, אז הכול טוב". והלכתי ויצאתי.

16:19 דובר 5 ידעתם איך להגיע חזרה לאותו מקום? אתה אומר שזה היה עם צנצרות ופיתולים.

16:23 דובר 2 כן, כן. לא, אתה, אתה מסתדר. זה מאוד קל.

16:26 דובר 5 הבנתי.

16:27 דובר 2 אבל את המקום הזה לא היינו מוצאים מסתם. לא היינו מגיעים לשם בכוחות עצמנו. איך שאני יוצא מה, מהשער הכחול הזה, אני מקבל SMS חזרה מהרב, מהרב יצחק ירד [?]. והוא כותב לי ככה: "גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה, זו השכינה. שיהיה בהצלחה". זה מה שאני מקבל ממנו. "גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה, זו השכינה. שיהיה בהצלחה". הבנתי. אמרתי לאשתי: "זהו, זה המקום שלנו". נסגר ה-- הפינה נסגרה. הלכנו למלון. אחרי חצי שעה הוא מגיע ההוא והעובד שלו. "אוקיי, זה. בוא תיקח את המקום. הכול בסדר". זה. אמרנו: "אוקיי". מחר אנחנו עוברים. באמת עברנו. זה כבר היה אחרי צוהריים. עברנו, עברנו למחרת בבוקר. יצאנו באותו ערב לעשות שם פסטה, כי קנינו איזה גזייה וסיר. היינו כל כך רעבים. הלכנו ועשינו פסטה ושכחנו את הבת שלנו בעגלה ישנה עשר דקות. ובזמן שהיינו עסוקים אז היא הייתה בלי עיסוק לך בתוך החצר הזאת עשר דקות. היא יצאה, כל הפנים שלה והידיים היו חורים מהיתושים.

17:43 דובר 5 וואו.

17:45 דובר 2 זה, זה מקום נוראי, נוראי. יש שם, אה, יתושים ומעופפים. זה, זה על הנהר. זה הכול על הנהר וזה מה שיוצא משם זה... כל הזמן יש כל מיני הפתעות מהנהר. אז זה המקום. בסופו של דבר את ה-- בית חב"ד הזה הדף-- עטפנו אותו. תפרנו רשת יתושים בגודל שלוש מאות מטר רבוע.

18:10 דובר 5 מה אתה אומר?

18:12 דובר 2 מטר רבוע, ועטפנו את כל המבנה מתחילתו ועד סופו כולל הכול. אז, אז בלילה כשהיינו יושבים היה מעלינו רשת יתושים בחצר. היית רואה מעל הרשת יתושים. העולם ומלואו. עולם מופלא. אז ככה מצאנו את המקום הראשון שלנו.