הרב שמואל יזהר, ורנאסי, הודו - פרק 5 ואחרון

00:17 דובר 1 טוב, שמואל, בבקשה. אז שמענו בבאמת בעניין רב את המציאה של הבית חב"ד החדש עם המצור של היתושים והשאר היצורים שצרים עליכם. בוא בבקשה תמשיך את הסיפור המרתק.

00:34 דובר 2 ו... אז עצרנו בזה שהיה, היה הרבה סיעתא דשמיא. באמת, וה-- ומהר מאוד הקמנו את המקום ו... זה, זה היה פשוט פלא עצום. פלא עצום. השבת הראשונה שעשינו שם זה היה שבת יום הולדת של הבת שלי, בת שנה. וקיבלנו את המקום ביום רביעי ו-- ביום חמישי, סליחה, ויום שישי בבוקר הלכנו להתארגן על כל הציוד שצריך: צלחות, כוסות, כל מה ש-- הכול זה לא חד פעמי. אין שם חד פעמי. הכול שם זה כלים, כלים.

01:11 דובר 1 נכון.

01:13 דובר 2 ו... וצריך לגזיות ו-ו-וסירים ואת כל הדברים האלה ולטבול את הכול וזה. בקיצור, זה לא אלאה אותך, אבל, אבל לקח יום שלם כמעט עד שיום שישי, רק בשעות ה-- אחר הצוהריים המאוחרות בפועל התחלנו לעשות אוכל. עכשיו היינו רק אנחנו.

01:36 דובר 1 טבלתם את הכלים בתוך הנהר?

01:38 דובר 2 כן. גם את עצמי טבלתי בתוך הנהר.

01:41 דובר 1 יופי. יפה.

01:42 דובר 2 כי, כי לא היה לי איפה לטבול.

01:45 דובר 1 מה עם ה-

01:45 דובר 2 אמרתי את הכלים. איך?

01:48 דובר 1 מים אמיתיים?

01:50 דובר 2 לא, ממש לא.

01:52 דובר 1 לא-

01:53 דובר 2 זה אחד הנהרות הכי מזוהמים בעולם.

01:56 דובר 1 מה זאת אומרת?

01:57 דובר 2 אומרים שזה פי שבע מאות חמישים מה-- מסף התקן הנמוך של הזיהום נהרות בארצות הברית. פי שבע מאות חמישים. בקיצור, זה... אבל טבילה לכבוד שבת. אמרתי, את הכלים אתה טובל ואת הכלי שלך לא, אז מה יהיה? אז נכנסתי גם אני. אז... ובקיצור, היה לנו, היה לנו... עד שהתחלנו לבשל ולארגן ואת כל הדברים ושיהיה מטבח שיעבוד וזה. הבאנו הודי שיעשה לנו פיתות הודיות כאלה, כי לא היה לנו הרבה זמן לעשות חלות גם לא היה לנו תנור וזה. יש פיתות הודיות שעושים על מחבת כזה.

02:40 דובר 1 הזמנתם יהודים לשבת? היו שם יהודים?

02:43 דובר 2 אז זהו, שלא פגשנו יהודים. פגשנו יהודי אחד, אוסטרלי, ישראלי שהיה באוסטרליה המון המון זמן, ואמרנו לו שזה יום הולדת של הבת שלנו, אז הוא אמר, "אני אבוא." וזהו. חוץ מזה, היה שם איזה יהודי אחד שקוראים לו אנטוני בוורנאסי שהוא מדבר עברית שוטף. שוטף, רגיל, כמו ישראלי. אז גם הוא אמרנו לו, "איפה הבית חב"ד?" והגיע, הגיע היהודי האוסטרלי הזה. היה לי עשר דקות להתקלח, אבל לא היה לי זמן. הייתי כולי עם... מהנהר וזה וזה. אמרתי אני אעשה קצת מקלחת ואני בדיוק עשיתי תבשיל כזה ל-ל-סעודת שבת. עכשיו לא היה לנו גז, כי ההוא שעשה את הפיתות של הגז תפס את כל הגז, את הפיתות לשבת. אז היה לי משהו עשר דקות לפני שבת ואני עוד חותך גזרים כזה לתוך התבשיל ובדיוק נכנס הישראלי הזה שהיה באוסטרליה הרבה זמן. הביא מתנה לבת שלי וזה. אמרתי לו, "תעשה לי טובה, אני חייב להתקלח. בוא תמשיך אתה לחתוך ו... עד שאני אצא." הוא אומר לי, "אוקיי." אמרתי, "ואם אני לא יוצא תוך עשר דקות, עוד עשר דקות בדיוק וזה וזה, אתה מכבה את הגז וסוגר את זה." הוא אומר לי, "מה, עשר דקות לא יהיה פה כלום מוכן." אמרתי לו, "תשמע, אני לא מבשל. הקדוש ברוך הוא מבשל. אני רק חותך, שם בזה. אתה תמשיך גם אתה." נכנסתי למקלחת. הוא התחיל לצחוק עלי, זה, "והוא נוכל את זה חי." אני נכנסתי, התקלחתי. הוא בינתיים חתך. אני בא, יוצא, עוד היה איזה שתי דקות. אני בא, מכבה לו את הגז, שם את זה על הפלטה. אמרתי לו: "זהו, שבת". עכשיו, היינו רק הוא, אני ואשתי והילדה. והתחלנו תפילת שבת והיה שם

04:27 דובר 2 אורות לא נורמליים, ורקדנו "לכה דודי" וזה. ובאנו מהדיוטי פרי, הרי, אז הבאנו הרבה לחיים, והתחלנו סעודת שבת והיה המון לחיים. איך, אני לא יודע.

04:39 דובר 3 אתה יכול לספר סיפא מה הגודל של הבית הזה? מה המבנה שלו? תן לנו איזה תיאור. יש חדר, עשרה חדרים. איך זה בדיוק עובד, הבית הזה?

04:47 דובר 2 הבית היה לו, היה בו שתיים עשרה חדרים.

04:50 דובר 3 נהדר.

04:51 דובר 2 אז היה ארבע בכל צד. ארבע פה, ארבע פה וארבע פה וחצר באמצע שיכולה להכניס כמו מאתיים איש בסעודת שבת. חצר מאוד גדולה. ועכשיו, עוד לא היינו, לא ידענו כלום, אז לקחנו חדר אחד, עשינו, שמנו שם ארון, שמנו את הספר תורה בארון ועשינו שם בית כנסת. שמה גם עשינו את הסעודה. היה לנו מאוורר כזה תקרתי ושם גם עשינו סעודה. והתחלנו לעשות שם... התחלנו להגיד המון לחיים. המון לחיים. יום הולדת של הבת, ושנינו יושבים ואומרים לחיים, לחיים, לחיים וזה, והוא זורם איתי והוא עם זקן כזה וזה, ומדברים ומתחזקים ושרים ומנגנים, ואז פתאום הוא אומר לי: "תשמע, אני..." אני אומר לו: "צריך לקחת החלטות טובות". הוא אומר: "אני לוקח החלטה טובה". אני אומר לו: "כן, יאללה, בוא. איזו החלטה טובה אתה לוקח?" הוא אומר: "אני מהיום שומר עשרת הדיברות". אמרתי: "אוקיי. אתה יודע מה כתוב בעשרת הדיברות?" הוא אומר לי: "כן, זה, זה". אני אומר: "כתוב שמור את יום השבת לקדשו. אתה יודע? ששת ימים תעבוד ויום השביעי שבת לה' אלוקיך לא תעשה כל מלאכה". הוא אומר לי: "יא, אני לוקח, אני לוקח". אמרתי: "אוקיי, בוא לחיים, לחיים". והיינו בגילופין, ושנינו כאלה גמורים. ואז אנחנו מוציאים את התבשיל, מגיעים למנה העיקרית, מוציאים את התבשיל, פותחים, והוא צוחק עליי. "יא, איזה לחיים, איזה זה". פותחים, התבשיל מוכן. והוא כזה יושב, "איך זה יכול להיות? זה לא יכול להיות". ואז נפתחת פתאום הדלת. מתחילים להיכנס מלא ישראלים. נכנסים, ישראלים, ישראלים וזה. מאיפה צצתם כולכם? אני רואה, שמענו שיש בית חב"ד. אמרנו בטח שיש. שבו, כנסו. פתאום נהיה שמחה גדולה כזאת. מאיפה הם הגיעו? מההודי הזה. ההודי הדובר עברית ראה חבורה

06:45 דובר 2 שלמה של ישראלים. אמר: "מה יש פה בית חב"ד? למה אתם מסתובבים פה? תיכנסו לבית חב"ד".

06:51 דובר 3 איזה דבר.

06:53 דובר 2 אם בהקשר לזה, על ההודי שאמר להם שיש בית חב"ד, אני אספר לך עוד סיפור. בשנה השלישית שהיינו שם, אז הגיעו זוג מהכיפות הסרוגות. עכשיו, יש לפעמים כאלה מאוד, מאוד נחמדים, אבל יש כאלה שהם באים מאוד, מאוד ארוגנטיים, מאוד גאוותנים ומזלזלים. ובקיצור, ישבו זוג כזה, זוג צעיר, והם היו מאוד גסים. מאוד, מאוד גסים. גם שלא קירבנו אותם, והם כאילו, נגיד שאני הייתי אומר דבר תורה, הוא היה מסובב את הכיסא עם הגב אליי בהפגנתיות, כן? בלי... לא, לא. הוא היה שם מולי. אני בא, עומד, אומר דבר תורה, הוא מסובב את הכיסא עם הגב אליי ומדבר עם אשתו. כאילו, ממש קיפחו אותו בהפגנתיות, וכל הזמן אנחנו מנסים לקרב אותם ונותנים להם ועושים בשבילם וזה. היה איזה יום שישי אחד. אה, יום חמישי או יום רביעי, הם אומרים לנו: "אנחנו באים לעזור לשבת". אנחנו אומרים: "בעזרת השם, בואו, תעזרו לנו. אם אתם צריכים עזרה, תבואו". אנחנו, בואו, נקלף, תעזור, נבשל בשמחה. טוב, מחכים כל הערב שבת, הם לא מגיעים. שום דבר. טוב, שאנחנו רגילים כבר, אתה יודע, לא מתאכזבים מטיילים. טיילים זה ככה. באים, לא באים, הכול טוב. אוהבים אותם כמו שהם. ואז מגיע סעודת שבת. הם לא מגיעים. סעודה מפוצץ, לא היה מקום לשבת. אני ישבתי אישית על הפח זבל כי לא נשארו כיסאות. ישבתי, לקחתי את הפח של הזבל ואני ישבתי על הפח ז-- כאילו היה, פשוט לא היה כיסאות ולא היה מקום לכלום. אנחנו מסתכלים, רואים הם לא נמצאים. הם לא נמצאים בסעודת שבת. אמרתי איך זה יכול להיות? מה הם עזבו את העיר? לא יכול להיות. ואם הם לא עזבו את העיר אז הם לא

08:36 דובר 2 באו לסעודה. זה לא הגיוני. זה פשוט לא הגיוני. טוב, זה... נגמר סעודת שבת, כולם הולכים. מגיע איזה שעה שתים עשרה בלילה, הם פתאום מגיעים. שניהם מבוהלים ככה. "מה קרה?" הוא אמר: "אל תשאלו." אני אומר: "מה, מה קרה?" "אל תשאלו" וזה. "אה, הוא, שכחנו שהיום יום חמישי. שזה לא באנו."

08:59 דובר 4 אוקיי.

08:59 דובר 2 "והלכנו לטייל. הלכנו לטייל בעיר, לעשות קניות בערב. אנחנו עושים קניות וקונים דברים ו... ואז אנחנו הולכים בדרך למלון. השעה עשר וחצי. אז אחד ההודים שמדברים עברית, יש שם כמה וכמה הודים, כי זה היה פעם העצמה. המקום הזה היה מפוצץ ישראלים. יש שם כל מיני הודים שהם ביזנס מן מוכרים לישראלים מצעים וזה וזה. משי, זה עיר של המשי של הודו.

09:26 דובר 4 אוו.

09:26 דובר 2 אז, אז, אז יש ש-- אז יש שם, אה, הרבה הודים שמדברים עברית ממש טוב. ממש טוב. היה אחד שנכנס לבית חב"ד. הוא דיבר. הוא מדבר איתך כזה: "מה נשמע אחי? איך הולך? מה קורה? מה חדש?" הוא מדבר איתך כמו ישראלי ממש, עם סלנגים ועם הכול. והיה איזה, איזה חצי דקה שאמרתי משהו פה לא בסדר ואני לא יודע מה. עד שהוא אמר איזה מילה ואז קלטתי שזה הודי. הוא היה נראה כמו ישראלי, לבוש כמו ישראלי, וזה שחום כזה. נראה כמו איזה תימני כזה קצת. בקיצור, אז אחד ההודים אומר להם: "חבר'ה, שבת שלום. למה אתם לא הולכים לבית חב"ד? שבת." הוא עוד עם כיפה. אומר לו: "לא, היום לא שבת." אומר לו: "היום שבת."

10:12 דובר 4 אוקיי.

10:12 דובר 2 הודי התחיל להתווכח איתו. אמר לו: "עכשיו שבת, כולם בבית חב"ד." אומר לו: "לא, לא, היום יום חמישי." אומר לו: "לא, היום שבת. עכשיו כולם פה, כולם הלכו לבית חב"ד." טוב, הם אומרים הם החביאו, שמו את הדברים בצד בחנות, הוציאו הכל מהכיסים, מהזה, ורצו לבית חב"ד. זה היה שעה הליכה. הם הגיעו באיזה שתים עשרה בלילה. מסכנים. מה זה, חיבקנו אותם, נתנו להם לעשות קידוש, לאכול וזה. ממש זה, זה... בהודו אתה מאבד הרבה פעמים תחושה של זמן. באמת מאבדים תחושה של זמן. זה לא... שאם אתה מחובר ממש חזק אז איכשהו אתה תופס את השבת, כן? אבל באמת מאבדים. אז בקיצור, אותם חבר'ה הגיעו, נכנסו לבית חב"ד ונהיה שמח ש-- והיה יום הולדת משהו לא נורמלי. וזהו. וככה עשינו את העונה הראשונה. העונה הראשונה הייתה מאוד, מאוד, אה, מיוחדת. מאוד מיוחדת. זה ההתחלה. כשהתחלנו להכיר את הדמויות.

11:12 דובר 4 כשאתה מדבר על עונה, תסביר לנו מה זה עונה, כי אנחנו לא מבינים מה זה עונה. חוץ מזה ש-

11:17 דובר 2 עונה.

11:18 דובר 4 עונת ה-, ה-, התפוחים והאבטיחים. אבל מה אתה מתכוון?

11:22 דובר 2 עונה מתחילה אצלנו מ... אה, זה יכול להתחיל בראש השנה כמו השנה. השנה אנחנו נפתח באלול כי זה אחרי שנה מעוברת. אז בזמן של העונות, אה, של ה, של השנה, כלומר קיץ חורף, אז זה יוצא בסוף החום. כבר, כבר לא יהיה כל כך חם ב... זה יוצא לפי הלועזי בחודש עשירי. מתחיל, תשרי מתחיל בחודש עשירי. ואז אנחנו פותחים לפני ראש השנה. אבל אם זה כאילו נגיד שנה אחרי שיוצא חודש, אה, תשרי יוצא בחודש תשיעי, אז מאוד, מאוד חם שם ומאוד לח וזה מאוד, מאוד לא נעים להיות שם. ויש שם מעופפים, הם מתרבים בכמויות מאוד, מאוד גדולות. זה לא נעים להיות שם. אז אנחנו פותחים בדרך כלל בחשון לקראת כסלו. אז, אה, והעונה היא הולכת עד אחרי פסח. פסח זה סוף עונה. בדרך כלל אחרי, אה, שביעי שמיני של פסח אנחנו סוגרים, ומצפים וחוזרים. אז זו היה עונה מאוד מיוחדת. אחד הדמויות שהגיעו אלינו לבית חב"ד, זה עיר של מוזיקה הרי. אז, אה, הגיע אלינו איזה... אני מספר איך זה נראה. נכנס איזה, מישהו לבית חב"ד עם בלונדיני כזה, עם שי-- עם שיער ארוך בלונדיני, כזה רעמה. וכל ההודים מתחילים להשתחוות. כל העובדים של ההודים, העובדים שלנו, של הבית חב"ד, מתחילים להשתחוות לו. משתחווים לו, נושכים לו את הרגליים. טוב, אני מסתכל, אני אומר אוקיי. עכשיו הוא נכנס עם מגפיים כאלה וג'קט עור, כזה אופנוען. אתה רואה שהוא אופנוען. טוב, הוא בא, מגיע אליי, אומר לי: "כבוד הרב. תכף ליל הסדר. אני באתי לשאול כמה שאלות". אמרתי לו: "תפילין הנחת?" הוא אומר לי: "לא". אמרתי: "בוא נניח תפילין קודם. לפני שאלות". אז הם נותנים דורון. טוב, אז

13:27 דובר 2 הוא בא, הניח תפילין וזה, כל ההודים מסתכלים עליו, אתה יודע, כאילו בהערצה גדולה. אה, טוב, מניח תפילין, ואז הוא אומר לי: "תקשיב, אני, האישה שאני חי איתה היא קוריאנית ויש לי ילדים ממנה. רציתי לשאול אם היא יכולה לבוא לליל הסדר". טוב. אמרתי לו: "אני לא יודע מה להגיד לך, אני צריך לבדוק את זה". הוא אומר לי: "אני מאוד, מאוד מעריך את זה. ורציתי להגיד לך עוד משהו. אני נוסע עכשיו לדלהי, אם אתה רוצה שאני אביא משהו". אמרתי לו: "כן, אני רוצה שתביא לי עופות מדלהי". הוא אומר לי: "אין בעיה, קיבלת. שיכינו לי בבית חב"ד מה שצריך, אני אביא לך". טוב, הוא נסע לדלהי, הביא את מה שהוא היה צריך, והגיע. עכשיו מי הוא? אותו יהודי, הוא נגן פאחוואג'. פאחוואג' זה תוף הודי מאוד, מאוד מיוחד שמנגנים בצד ככה, בצורה כזאת. יש לו שתי, שתי ראשים מפה והם, עכשיו הוא רב אומן.

14:35 דובר 5 נוגעים בשני הצדדים.

14:36 דובר 2 זה עגול. זה כאילו צינור עגול עם שני צדדים מפה, אבל זה, זה מאוד מתוחכם. הכלים ההודים הם מאוד, מאוד מתוחכמים. עכשיו הוא רב אומן בפאחוואג'. הוא נחשב ל-להכי, הכי, הכי חזק שם. אפילו מההודים הוא נחשב מאחד הכי חזקים שם. ויש שם הודים כאילו מפלצות במוזיקה. והוא נחשב לאחד... עכשיו הוא ישראלי והוא חי שם המון, המון שנים. הוא נפטר, אגב. נפטר לפני עשר שנים. הוא נפטר מ, היה לו מחלה של ניוון שרירים והוא נפטר. והוא נפטר בארץ. הוא הגיע לארץ. אז, אז הוא, ש-שאלתי את ה... ש-שאלתי רב מה אני עושה עם היהודי הזה בקשר לאשתו. אז הרב אמר לי: "תשמע, אל תתיר. אל תתיר לזה, כי זה בעייתי מאוד, כי אחרי זה, זה, זה גם לא ייגמר איתה וזה..." אמר לי: "זה, זה מתכונת לבעיות". אז אמרתי לו, אז התקשרתי אליו עוד בדרך שהוא היה לדלהי. אמרתי לו: "תקשיב, אה, אני, אין לי אישור לזה. אנחנו חושבים שזה בעייתי קצת. אנחנו נשמח אם תבוא, אבל גם אם לא תבוא אנחנו נבין את זה ו..." והוא בא. הוא בא לבד. בסופו של דבר הוא בא לבד. הוא בא באמצע תפילה של, של, אה, באמצע ההלל הוא בא, נעמד לידי פתאום. יואו, ברוך השם. אז זה יהודי מאוד מיוחד. עכשיו בהודו שאתה מוזיקאי, אדם שהוא מוזיקאי, אז נושקים לו את הרגליים ש-עד, עד רמה כזאת. זאת אומרת, מישהו הולך ברחוב, הוא הולך ברחוב, והודים שעוברים מולו מתכופפים ונותנים לו נשיקה ברגל.

16:25 דובר 5 וואו.

16:26 דובר 2 נוגעים לו.

16:27 דובר 5 זה עניין גדול.

16:28 דובר 2 זה סימן לכבוד אצל ההודים. גם אני, שאני הולך ברחוב, נושקים לי את הרגליים הרבה פעמים. לא יודעים מי אני ההודים. הם חושבים בגלל שאני נראה ככה, עם החליפה שחורה וזה.

16:42 דובר 5 אתה מנגן... על מה אתה מנגן, שמואל?

16:46 דובר 2 אני מנגן על טבלה.

16:47 דובר 5 טבלה.

16:48 דובר 2 טבלה זה כמו הפאחוואג' וזה, אבל הוא, הוא עומד ככה. שני התופים עומדים ככה. זה סגנון אחר זה, אבל זה גם כלי הקשה. מרוב שהם לא יודעים מה אנחנו. אני אספר להם קצת שתבין מה זה. הודים הם עם הארצות לגמרי, כאילו הם אנשים פשוטים. אז פעם אחת הלכנו לקניות, אשתי ואני, היו לנו כבר שני ילדים. אז אנחנו נוסעים בריקשה, אופניים כזה. זה אופניים שיש להם ספסל מאחורה כזה. אתה עולה למעלה ויושב על הספסל והודי מפדל ולוקח לאן שצריך.

17:23 דובר 5 מונית כזאת, מונית.

17:24 דובר 2 כן, מונית, אה, אופניים. יש בהודו גם שם אנשים שרוצים. יש את זה עדיין.

17:31 דובר 5 אם יש לך תמונות של הדברים האלה אני אשמח בפעם הבאה שתביא אותם.

17:34 דובר 2 אני יכול לשלוח. אז, אז, אה, נוסעים אשתי ואני באופניים, באופניים הזה, ואז הגענו לצומת. היו כמה אופניים לפנינו וזה. אז נעצר לידי פתאום רוכב אופניים. אופניים רגילות. בן אדם צעיר עם אופניים. הוא אומר לי כזה בהודי, הוא עושה ב-ב-באנגלית, הוא אומר לי: "Excuse me, are you magician?" האם אתה קוסם? אני לא יודע מה זה. תראה, כאילו, מה... הוא היה יכול להיות לבוש שחור וכובע וזה. אני לא יודע מה זה אומר. אז הוא אומר לי: "האם אתה קוסם?" אמרתי לו: "כן, אני קוסם מאוד גדול. אתה רוצה שאני אהפוך אותך לצפרדע?" הוא אומר לי: "נו, נו, נו, please, נו, אל תהיה..." אומר לו: "אתה רוצה לקוף?" הוא אומר לי: "נו, נו, נו, נו". אמרתי: "טוב". אז הוא משחרר. ממשיך לנסוע. טוב, הוא שחרר. אנחנו ממשיכים, ואז הגענו לאיזו חנות שאשתי רצתה לקנות משהו. אז הוא נעצר לידי עוד פעם. אז הוא אומר לי... אשתי ירדה בינתיים. אני יושב עם שני הילדים והם מריבים לי. אז הוא אומר לי: "אתה יודע למה אני שואל אותך אתה אם אתה קוסם?" אני אומר לו: "למה?" הוא אומר: "בגלל שגם אני קוסם". אמרתי לו: "מה אתה אומר, אתה קוסם?" הוא אומר לי: "כן, אבל לא כזה כמוך, קוסם גדול. אני קוסם קטן". אומר לי: "אתה רוצה לראות מה אני יודע?" אמרתי לו: "כן, למה לא? תראה לנו". טוב, יושבים אני ושני ילדים והוא מתחיל לעשות לנו מופע קסמים. בינתיים נהיה איזה מאתיים הודים מסביבנו והוא עושה קסמים ומוציא מהפה ומוציא מהזה ועושה כל מיני כאלה. טוב, בינתיים אשתי חזרה. אז אני אומר לו: "אוקיי, מצוין. אתה עושה מאוד, מאוד יפה. תמשיך

19:19 דובר 2 להתאמן ואתה עוד תהיה קוסם גדול בעזרת השם". טוב, אנחנו באים לנסוע, אז הוא אומר לי: "רגע, רגע, אתה יכול לתת לי את הכרטיס ביקור שלך?" אמרתי לו, ככה, אמרתי לו: "אני עכשיו בטיול, אני לא בעבודה, אין לי כרטיס ביקור, אבל תבדוק באינטרנט", אני אומר לו, "תבדוק 'דייויד קופרפילד'". דייויד קופרפילד זה הקוסם הכי גדול בעולם. תדע שם דייויד קופרפילד באינטרנט ואתה יכול להתקשר מתי שאתה רוצה. אז זה הודו, אתה מבין? אתה הולך בהודו, זה כאילו הכל זה כמו הצגה שלמה. כל דבר זה יש שם הצגה. אז, אה... נו, לחיים. מה עוד?

20:03 דובר 5 לחיים ולברכה.

20:04 דובר 2 אנשים, אנשים שפגשתי. לחיים וברכה.

20:08 דובר 5 אנשים שפגשת. אז סיפרת לנו על שתי דמויות כרגע ש-שפגשתם. בסדר, אנחנו נשמח לשמוע על עוד דמויות.

20:17 דובר 2 רק נחזק טיפה את הרעיון של הודי. יש לנו שם עובד שהיה עשר שנים עבד אצלנו. עשר שנים הוא עבד בבית חב"ד. השבוע היה מגיע בבוקר. סיפור אמיתי, ככה זה היה. היה נכנס לעבודה בבוקר. דבר ראשון יש לנו תמונה גדולה של הרבי בכניסה לבית חב"ד. הוא היה נכנס, משתחווה לרבי, לוקח, אה, כסף שלו, שם בקופת צדקה, שם כיפה "יחי", נכנס לעבודה. ככה הוא היה בבוקר מגיע, ואז היה לו זמן פנוי, היה יושב עם דבר מלכות. אמיתי. יושב עם דבר מלכות. לפעמים הפוך, לפעמים ישר. הוא לא יודע איך זה... יושב עם הדבר מלכות ככה והוא היה פותח לישראלים שיוצאים מהבית חב"ד. היה פותח להם את הבית חב"ד. באים אליו, אומר להם: "יחי המלך!" מסתכלים עליו ככה. "יחי המלך!" עד שהם לא אומרים הוא לא עוזב אותם. "יחי המלך! יחי המלך." זה הודי. הודי זה סרט. זה ממש סרט. ו... אחרי כמה זמן, אחרי כמה שנים, עברנו לאיזה בית חב"ד קצת יותר רציני. בנינו שם מקווה מאוד, אה, מאוד יפה.

21:30 דובר 5 אה. אז עזבתם את המבנה הראשוני.

21:33 דובר 2 עברנו-- עזבנו את הראשוני, עברנו לעוד מבנה, אחרי זה לעוד מבנה ובסוף הגענו, ברוך השם, ל... למבנה שיכולנו להקים שם גם מקווה.

21:44 דובר 5 אה.

21:44 דובר 2 היו לנו תשובות נפלאות מהרבי על מקווה וזה וזה. ובגלגול הזה גם עברנו ל... למקום הזה. עכשיו, במ-- להגיע למקום הזה היה... היה ייסורים מאוד גדולים. ייסורים מאוד גדולים, כי גם למצוא מקום שיכיל את הבית חב"ד, כמו שאמרתי לך, אין, אין שם מקומות, וגם שנוכל לחפור שם מקווה, אז זה היה... זה היה כאילו בלתי אפשרי. אז כל שנה אמרנו: "טוב, נחפש מקום למקווה, נחפש, נחפש." כי לנסוע למקווה זה לא פשוט. יש לנו סיפורים ש-ש... שסיפרתי לך אולי פעם שעברה, לא? סיפרתי לכם.

22:27 דובר 5 לא.

22:28 דובר 2 שקפצנו מהרכבת באמצע נסיעה.

22:31 דובר 5 לא, לא סיפרת.

22:32 דובר 2 לא? אוקיי. האם כל פעם נגיע למקווה? המקווה הכי קרוב שהיה לנו זה היה בערך עשרים ושתיים שעות נסיעה. ולפעמים צריך, אה, כל חודש. משתדלים שיהיה בעגלה או בזמן קריות, או בעגלה או בזמן קריות. אבל כשהיינו צריכים מקווה זה היה סיוט פשוט. הרבי כל הזמן כתב שצריך לבנות מקווה ו... אז, אה, אז כל שנה אמרנו נחפש מקום למקווה, אבל אתה יודע, העונה מתחילה, מגיעים האיתנים וזה וזה, אז אתה כאילו שוכח מזה. זהו, ויש לי מקום עכשיו, יש לי פעילות וזה. שנה אחת הגענו אחרי, נראה לי בשנה הרביעית, אמרתי לאשתי, אמרנו, החלטנו שאנחנו לא מוצאים מקום שהוא מתאים לבית חב"ד עד שאנחנו לא מוצאים מקום למקווה. לא מוצאים. לא משנה איפה נגור. טוב, לקחנו איזו דירת חדר קטנה כזאת. אמרנו אנחנו לא יוצאים מפה עד שלא מוצאים מקום למקווה. טוב, מצאנו איזה מקום. ההודים רימו אותנו. אחרי חודש ראינו שהם לא הולכים לתת לנו את המקום. הלכנו לעוד מקום, גם כן רימו אותנו. בקיצור, הגענו למקום השלישי. הגענו, ראינו מקום מאוד מאוד יפה ובעל הבית היה זורם כזה. אמרנו וזהו, אז רוצים ככה, ככה, ככה. אמר: "אין בעיה וזה וזה. אני רק אעשה לכם את השיפוץ ונעשה לכם כמה שיפוצים קטנים, שיהיה שירותים ושיהיה מטבח וזה ותוכלו לגור." זה היה מקום שגם מתאים לבית חב"ד וגם למקווה.

24:10 דובר 5 איזה גודל? אתה מדבר על איזה יותר גדול מהראשוני? כי הראשוני הבנתי שהוא היה מקום גדול.

24:14 דובר 2 יותר גדול, יותר גדול, יותר גדול. זה היה ממש כבר גדול. זה וילה ענקית עם שתי קומות וקומה למגורים וקומה לבית חב"ד, ויש לה גם חצר מאוד ענקית שיש להם עם מקום ייעודי למקווה. ממש משהו ממש, ממש גדול וטוב. וחיכינו איזה חודש עד שהוא ישפץ לנו. כבר זה היה כבר כמעט פורים. הגענו בתשרי. הגענו עד פורים כמעט, עד שעברנו את כל המסכת עינויים הזאת. והוא כבר הגיע הזמן שהוא צריך לתת לנו והוא מעכב אותנו, מעכב אותנו, מעכב אותנו, לא יודעים למה. ויום אחד נמאס לי פשוט. אמרתי לו: "מה זה צריך להיות? מה זה כל העיכובים הזה? תביא כבר את המקום." פתאום הוא אומר לי: "אתה יודע מה? אני לא רוצה לתת לך את המקום. לא רוצה. בוא תבוא, תפנו את הדברים שלכם שכבר שמתם ולא רוצה לתת לכם." טוב, הגענו. אני אומר לך, ממש הגענו למצב שאמרנו: "זהו, אנחנו עוזבים את העיר. לא רוצים להישאר פה יותר." אין מקום. כבר עברנו כל כך הרבה סיוטים. כל המתווכים בעיר, כל מי שיכול להפעיל איזה קשרים, למצוא לנו מקום. התפשרנו ללכת אפילו רחוק מהאזור של המטיילים וזה. כלום. לא מוצאים. התייאשנו. אמרנו: "אין. אם לא בונים מקווה, כבר כל המהות שלנו לא שייכת לפה." חזרתי הביתה מתוסכל לדירת חדר. עכשיו, את כל הפעילות אנחנו עושים בדירת חדר קטנה שמטיילים יושבים לנו אחד על הראש ואנחנו אין לנו מקום לזוז בדירה. כאילו משהו... ואיזה עובד עבודה זרה לידנו, בדלת ליד, שכל הזמן עושה טקסים של עבודה זרה ומוזיקות וזה. משהו, סיוט של החיים. אמר... אמרנו: "זהו, אנחנו עוזבים. לא רוצים." מישהו אחר במקום אחר בהודו, בהרים, בהימלאיה וזה, הוא

26:02 דובר 2 לא, לא יכול להפעיל יותר את הבית חב"ד. הוא היה צריך מישהו שיחליף אותו. התקשרנו אליו, אמרנו: "מה אתה אומר? אתה רוצה לתת לנו את המקום?" אמרנו: "בטח. מה זה? איזה... אני מחפש מישהו וזה, בנרות. יאללה, בואו תיקחו את זה אתם. אני משלם את ההעברה. אני משלם פה, אתם משלמים פה, זה." אמרנו: "יאללה, קדימה." זהו, סוגרים. סגרנו את כל הפינות. מוניות, עניינים, זה, זה. הכול פיקס. עוברים. יושבים, כותבים לרבי. החלטנו שאנחנו זה, לא מוצאים מקום למקווה וזה. אנחנו רוצים לעבור למקום אחר. שם יש אפשרות לבנות מקווה שם, זה וזה. פותחים את האגרות קודש. הרבי כותב לנו: "ידוע שכבוד קדושת מורי וחמי האדמו"ר זיכה אותו להיות אחד משלוחיו בעיר הזאת והזאת, וכל רעיון לעזוב את השליחות הרי הוא עצת היצר. עליו להישאר במקום ולפעול את הפעולות שלו, וממילא השם, השם יתברך יצליחו." ואתה... טוב, אתה מסתכל על המכתב. אומר: "אין. הרבי לא... אין, אין לאן ללכת." טוב, מתקשרים, מבטלים את כל העסק. מבטלים הכול. אני אומר לאשתי: "נגזר עלינו להישאר בדירת חדר הזאת ופה כנראה, אני לא יודע מה הרבי רוצה מאיתנו. אז טוב, אני הולך להביא את הדברים." הדברים שהיו אצל הבית ההוא, האחרון, שלא רצה לתת לנו פתאום. אני הולך להביא אותם. לקחתי עגלות כאלה וזה, להעמיס את כל הדברים. טוב, אני מגיע לשם. בעל הדירה, בעל הבניין יצא. הוא אומר, הוא אומר לי: "בוא, אני אפתח לך את המקום, איפה הדברים שלך וזה." טוב, אני מדבר איתו. אני אומר לו: "תגיד לי, מה הסיפור? למה אתה לא רוצה? באמת תכלס, למה אתה לא רוצה לתת לנו את ה, את המקום? מה הסיפור פה?" עכשיו,

27:50 דובר 2 הוא אומר לי: "תקשיב." רגע, אני אעשה הקדמה קטנה. אנחנו לא היה לנו כסף. נגמר לנו כל הכסף כבר. זה היה סוף עונה וכבר לא נשאר לנו כמעט. אמרנו ניקח את המקום ככה ואת הדירה שלנו לא נרצף. נחיה ככה על הבטון, נעשה בטון, נשטיח בטון ונחיה ככה. לאט לאט יגיע לנו כסף שנה הבאה ואז נתחיל לעשות ריצוף, נצא... מצבה, נעשה דברים. בינתיים, למטה נוכל להתחיל לבנות אמיג וזה... לפחות נתחיל את זה השנה. ושנה הבאה נסדר את הבניין שהוא יהיה יפה וזה וזה. אז אני בא, אני אומר לו: "תגיד לי, למה אתה לא רוצה לתת לנו את הבית?" הוא אומר לי: "אני אגיד לך את האמת. אני קבעתי אתם תופרנים. ואני בכלל רוצה שהמטבח יהיה איכותי עם שיש הכי טוב שיש. אני רוצה ריצוף הכי טוב, כי יום אחד אני אגור בבית הזה. אני רוצה להשקיע בו, לעשות את הכול הכי יפה והכי טוב. ואתם הרי תשימו ריצוף הכי זול ותעשו לי זה הכי זה. אז אני לא מוכן. אני לא מוכן שאתם תיקחו את הבית." אמרתי לו: "מה הבעיה שלך? איזה ריצוף יהיה?" הוא אומר לי: "קניתי, כבר קניתי את כל הריצוף." פותח לי אחד החדרים, מראה לי הכול. ריצוף הכי איכותי שיש בהכי הרבה כסף. הוא אומר לי: "לא. אני, אני לא מוכן לזה. אני, אני רוצה שזה יהיה כמו שאני רוצה." אמרתי לו: "תשמע, אני, אין לי בעיה שתעשה איזה ריצוף שאתה רוצה. אני לא אתווכח איתך על הריצוף. בסדר, תעשה ריצוף." הוא אומר לי: "אין לך בעיה שאני אעשה את הריצוף שאני רוצה?" אמרתי לו: "לא, אין לי בעיה." הוא אומר לי: "ומטבח

29:29 דובר 2 הכי איכותי, אין לך בעיה שאני אעשה?" אני אומר לו: "לא, אני אתן לך שתעשה." הוא אומר: "וגם למעלה אני רוצה ככה וככה." אמרתי לו: "אין לי בעיה." "וחלונות אני רוצה כזה." אמרתי לו: "אין לי בעיה, הכול. רק צבע, אני רוצה לבחור את הצבע." הוא אומר לי: "אין לי בעיה. את הצבע אתה יכול לבחור. אני..." בקיצור, אותו הודי שיפץ לנו. קיבלנו בפסח. אנחנו קיבלנו את הקומה העליונה בפורים מרוצפת עם הריצוף הכי איכותי שיש והכי יקר שיש, עם החומרים הכי איכותיים, ובפסח קיבלנו את הקומה למטה מדוגמת מוכנה לפסח. עכשיו זה, שיפוץ כזה עולה בערך שלושים אלף דולר. הבית הוא בערך גודל של ארבע מאות, ארבע מאות מטר רבוע. רק ריצוף זה הון תועפות שם. בקיצור, קיבלנו מההודי במתנה לא רק את הבית, גם עוד איזה שלושים ומשהו אלף דולר שיפוץ שהוא עשה על חשבונו, כי הוא רוצה שזה יהיה ככה. בקיצור, אתה מסתכל, אתה אומר: "תראה, תראה מה זה." שתוק! והיידום אהרון [?] קיבל פרס. היית מוכן להישאר בשליחות אחרי כל ה-- מסכת עינויים? קיבלנו שם בית חב"ד מדוגם ממש. אז... וזה היה הבית שלנו עד, עד לפני שנתיים. לפני שנתיים מישהו פרץ לנו לבית חב"ד ושבר לנו את כל הבית חב"ד וגנב לנו את הכול.

31:02 דובר 6 טוב.

31:03 דובר 2 עכשיו אנחנו מתחילים מחדש. פשוט ומחדש לגמרי.

31:08 דובר 6 אמן.

31:09 דובר 2 אני רוצה רק עוד סיפור קטן. קטן, אחרון. אה, הגיע לנו... אני רו-- זה סיפור שהוא, שהוא נוגע בכלל בעצם החיים. הגיע לנו איזה יום יהודי שהוא היה אטום. המוחין שלו היו אטומים. הוא לא, הוא לא היה מצליח להבין אפילו פשט של דיבור. מה שאני עכשיו אנחנו מדברים כשיחה בעלמא, הוא לא היה מסוגל לתפוס את הרצף של השיחה. ממש היה לו... הוא יהודי שעבר קצת התעללויות. זרקו אותו מהבית, מבית ליטאי זרקו אותו בגיל שלוש עשרה לרחובות והוא מגיל שלוש עשרה ברחובות מסתובב. עכשיו לי לא היה כוח כל כך ל-לשבת איתו וללמוד איתו, כי הוא פשוט לא היה מצליח להבין וכאז... אז הוא היה מאוד מחובר לאשתי יותר כשהיא, לא יודע, מקרבת אותו, מדברת איתו, היה עוזר לה במטבח. כן, אתה יודע. ואני פעם משתדל ללמוד איתו עוד משהו, עוד משהו קטן, עוד זה. היה לי מאוד קשה, אבל אשתי דחפה אותי גדול. "תלמד איתו, תלמד איתו". בקיצור, אחרי השבת הראשונה, בשבת הראשונה שהוא היה אצלנו, היה שבוע אצלנו. בשבוע הראשון, הוא הגיע ביום ראשון נראה לי. בשבת הוא בא לאשתי. עכשיו הוא עם קעקועים וזה, כן. הוא בא לאשתי בצהריים, אומר לה: "אימא, קניתי בגדים לשבת". קנה בגדים חדשים לשבת. הוא בא כאילו... שומר שבת. התחיל לשמור שבת. טוב, ככה הוא התחיל לעשות צעדים. עוד צעד, עוד צעד. אחרי כמה זמן הוא עזב אותנו. עכשיו, הקדוש ברוך הוא עשה נס. זה היה בתקופה של החורף. אין הרבה מטיילים, אבל במשך שבועיים שהוא היה לא נכנס בן אדם אחד לבית חב"ד. כלום. הוא כל היום או עם הילדים או עם אשתי או איתי. כל היום מישהו נותן

33:18 דובר 2 לו תשומת לב, כל היום, משהו מסביב לשעון. ביום שהוא עזב זה היה ח' טבת. עשינו התוועדות, הגיעו שלושים איש. הוא בא להגיד שלום, הוא בא עם התיק וזה, עשה קצת לחיים ונסע לרכבת. אבל כל השבועיים האלה לא נכנס בן אדם אחד לבית חב"ד. ביום שהוא הגיע, הגיעו אנשים מאנגליה, מפה, משם, היה התוועדות וזה. בקיצור, הוא עזב. ישבנו איתו, רשמנו לו על הראש. איכשהו הכנסנו אותו לישיבה. ויישבנו עליו עוד קצת ואז החזרנו אותו אלינו להיות בחור בשליחות, לעזור לנו. היה בתקופה של הקורונה. היום היהודי הזה, ברוך השם נשוי, חב"דניק וזה. היום היהודי הזה יושב ולומד ע' ב'. זה לא, זה לא משחק. יושב ולומד ו... יש לי, יש לי פה שיעור של... היה, עכשיו עצרנו אותו בגלל כמה עניינים. היה לי פה שיעור של ע' ב' במשך שנתיים. הוא היה יושב בשיעור והיה שואל שאלות מקשות של, של אחד ש-שהמוחין שלו פתוחים לגמרי. ואתה רואה את הכוח ואת העוצמה של חסידות שיכולה לקחת אדם שהוא כפשוטו עם הארץ גמור, הוא כבר היה אפילו פשט של שיחה לא מבין. הוא מבין היום את הדברים הכי נעלים שיכולים להיות בחסידות וזה רק כוח של התמה-