אלי לוי, הקרב על מושב יוֹשִׁבְיָה - פרק 2

00:17 דובר 1 אז קודם כל ערב טוב. אלי לוי, השליח ביושביה, ובעצם אנחנו כבר מכירים ותיקים, כי אתה כבר דיברת וסיפרת והסיפור שלך כבר התפרסם בכל העולם. סיפור מאוד דרמטי ומאוד מעניין ומאוד מרתק, אין ספק אפילו בצורה הכי אובייקטיבית.

00:38 דובר 2 טוב, תודה על הזכות להיות פה שוב. אה, מרגש וחזק ככה לדבר לנשמות, לשליחים בעולם. אמ, אז אולי נמשיך ככה את הסיפור מאיפה שהיינו. אמ, אז הגיעו אלינו מכבי אש ליושביה, ככה אירועים מלמטה וזה היה, אה, פליא לראות אותם מגיעים במסירות נפש, אה, בתוך, אה, קרבות עזים, אה, כדי לכבות את השריפה שהייתה, אה, מהטיל שנפל ממש קרוב אלינו. הטיל נפל במרחק של חמש מטר מהמשפחה שלי. כמו שסיפרתי לפני זה שהילדה שלי עפה וזכוכיות וככה היה הרבה כאוס ובלאגן, ואז היה שלב שפשוט נכנסנו לבית, לבית שלנו, אמ, וכולם נכנסו חוץ מהילדה הקטנה, מאהבה. יש לנו ילדה שקוראים לה אהבה רחל והיא לא הייתה בבית. היא הייתה אז בת, בת שנתיים, ואז אשתי שאלה אותי איפה הילדה. למה אהבה לא נמצאת פה בממ"ד עם כל הילדים? כולם נמצאים, גם החבר'ה מהנובה שברחו אלינו למושב היו בערך ששה חבר'ה מהנובה שברחו אלינו, והיא שאלה אותי איפה ה--

01:54 דובר 1 תן לי לשאול אותך שאלה בבקשה, אלי. אלף נזכיר לקהל שאנחנו נמצאים ב-ב-באמצע יום קרבות שאתם חמושים שמונה אנשים עם אקדחים, עם חמישים כדורים כל אחד, מסביב מחבלים בצורה מטורפת לגמרי ונופל, נופל טיל על יד הבית שלכם, הורס את הכל, פורצת אש, בלאגן לא נורמלי. מתוך הבלאגן הכללי מופיעים מכבי האש האלה האמיצים ועכשיו אתם מחפשים את הילדה. אבל אתה הזכרת בסיפור הקודם ששני חבר'ה מהנובה ש-שהיו שם החליטו שהם רוצים לברוח בכל מקרה והם לקחו את הרכב ונסעו לדרכם. אתה יודע מה קרה להם בסוף?

02:44 דובר 2 הם הצליחו להינצל. היינו בקשר איתם אחרי תקופה בפייסבוק. אחד מהם הוא היה מהדיג'יים בנובה. אחד מהדיג'יים שהיו שם והוא הצליח לברוח בזמן כי היו שני מסיבות, המסיבה שלפני הנובה ובנובה והוא תקלט בלילה משתיים עשרה עד אחד או שתיים, אה, וברבע לשש בבוקר הוא עוד הספיק לצאת מהמסיבה הביתה והזוג הזה ניצל. הם ניצלו בחסד ורחמים. הם, לא כל כך שמרנו איתם על קשר כי הם נסעו כנראה לחו"ל תקופה אחרי זה, והם באופן כללי נראה לי התנתקו, אבל, אה, אבל הם בחיים והם ניצלו והצליחו לצאת מהיו--

03:22 דובר 1 זה מה שרציתי לדעת, כי זה סיפור שתקוע לי בראש.

03:26 דובר 2 כן, כן. אז הם יצאו בחיים. כל החבר'ה שבאו אלינו מהנובה באמת יצאו בחיים בחסד ורחמים. אה, הם היו אצלנו כל השבת, התקלחו, חלק מהם קצת ישנו, נחו. למרות שאנחנו נמצאים ברגעים שנראים רגעים אחרונים. אבל שליח גם ברגעיו האחרונים מנצל את ה, את היכולות שלו ואת השליחות של אדם כמותו כפשוטו. ממש היה שם, היה שם הרבי איתנו כל הזמן. לא לשכוח שאנחנו שליחים גם ברגעים הקשים. אמ, ואז אשתי שאלה אותי איפה אהבה. אני חוזר רגע לתוך, לתוך הסיפור ואמרתי לה שאני לא יודע. אז היא אמרה לי רגע, אבל היא עפה והיא נדבקה לחלון. אמרתי לה כן, ואף אחד לא לקח אותה. אף אחד לא אסף אותה משם כי אני יצאתי להילחם במחבלים שחשבתי שהם בכניסה לבית ווואלה ראיתי באמת מה קרה. וחיפשנו אותה ואז אשתי כאילו ממש איבדה את זה כביכול, והלביאה שבה ממש יצאה החוצה והיא פשוט רצה לכיוון הבית הבוער ונכנסה לתוך הבית, התחילה לשבור שם זכוכיות ופשוט חיפשה וצעקה אהבה, אהבה. חיפשה את התינוקת והיא לא הייתה שם. היא לא הייתה בבית. הפחד היה שהבית יתפוצץ מהבלון גז, אה, כמו שסיפרתי לפני זה שהיה בלון גז בכניסה לבית של ארבעים ושמונה, אה, קילו, שאם בלון כזה מתפוצץ הוא יכול להשטיח את הבית. אז הפחד זה שיתפוצץ הבלון, אז פחדנו שזה יתפוצץ איתה עם הילדה בתוך הבית. אמ, והיא לא הייתה שם ואחד החברים אמר, "תשמע, היא אצל לכי אל דדון[?]." אחד מחברי כיתת הכוננות. מישהו הצליח, אה, להבריח אותה. היא הייתה קצת, אה, פצועה בקטנה. מישהו עטף אותה בעם סדין ופשוט רץ איתה כאילו לכיוון בית ופשוט נכנס איתו לבית הראשון, וכשנכנסנו ראינו

05:15 דובר 2 אותה בתוך הסדין, אה, רק את הראש שלה מבצבץ, רועדת מפחד. אה, היה סוג של אשתי קצת כאילו סוג של התעלפה כזה. היינו צריכים ככה, אה, להעיר אותה כי היא קצת, אה-

05:28 דובר 3 סוג של.

05:29 דובר 2 כן. היא מאוד התרגשה פתאום לקלוט שבאמת אהבה בחיים, כי היא נדבקה לחלון ואף אחד לא הבין באמת, אה, איפה הילדה. אה, זהו, אז זה היה החלק הזה ואז אני יצאתי החוצה כחלק מכיתת הכוננות. הכנסתי אנשים לבתים שוב, כיבינו את השריפה, גם הכיבוי, מכבי האש כבר נסעו. אה, ואז אנחנו מבינים שיושביה, אמ, עטופה עם, במחבלים, כמו שאמרתי לפני זה, יש לנו, אה, בערך שלוש מאות מחבלים על הכביש. שש עשרה מחבלים בדרך ליושביה עם מפות, אה, בדרך, אה, להוריד את הרב"ש ואת אחד החבר'ה שלנו, אה, רוני, שהוא גם חבר, אחד מחברי כיתת הכוננות. המחבלים הכירו את שניהם. הם היו בדרך אלינו בשעה ארבע וחצי חמש, שאנחנו עדיין לא מכירים את האירוע הזה. אני בערך בארבע וחצי נכנסתי לבית, אה, הכנסתי את הילדים שלי לממ"ד, הכנסתי את כולם, סגרתי את הממ"ד עם קרש ואמרתי לילדים שלי לכו לישון. הולך להיות פה כנראה אירוע גדול. אני כבר מבין שבארי ובכפר עזה, אה, נכנסים מחבלים ושורפים אנשים בתוך הממ"דים ואני מבין שהאירוע הזה לא הולך להיגמר בטוב, אז לפחות שהילדים שלי ישנו ואם נמות על קידוש השם זה יהיה ב-- שהם לא יראו את זה. זה פשוט לעצום עיניים ולהגיד אוקיי. אה, לקחתי את האקדח שלי, שמתי אותו מאחורי הראש, נשכבתי על המיטה של הבת שלי ואז פתאום הגוף שלי כמו כאילו קרס, כאילו לא הייתי מסוגל לעשות כלום. אני חלק מכיתת הכוננות. אני מקבל כל הזמן הודעות, אלי, יש אירוע בכניסה למושב, יש מלא מחבלים, אנחנו רואים, רואים אותם במצלמות. אנחנו חייבים את העזרה שלך. אנחנו כולה שמונה אנשים עם אקדחים. אמ, ואני באירוע הזה פשוט לא, בקושי מצליח

07:17 דובר 2 להזיז את הרגליים, כי זה פתאום משהו נפשי כזה שהפיל אותי, כאילו זהו, אין לי כוח עכשיו לזוז. אה, היה כבר חמש ועשרה, אני מקבל טלפון מחו"ל. אני מסתכל, אני רואה מספר טלפון מחו"ל. לא הבנתי מה זה המספר הזה. אמרתי אולי זה מישהו שרוצה לעקוץ אותי, מישהו רוצה לבוא להוריד אותנו, איזה עזתי שמתקשר אליי. אמרתי לענות, לא לענות. אמרתי תשמע, גם ככה אתה בשניות האחרונות שלך תענה לטלפון, בוא נראה מי זה. ואז עניתי לטלפון. זה היה גיסי שגר בקיבוץ נירים. אה, קיבוץ נירים נמצא בדרום רצועת עזה, מי שמכיר, דרום מרכז רצועת עזה מול חאן יונס. ו, אמ, אה, הוא אמר לי, "תשמע אלי, אני כרגע בקפריסין." אה, הוא גם כחלק מ-- הוא סגן רבש"ץ של קיבוץ נירים, הוא נסע לטיול בקפריסין. אמר לי, "תקשיב, אני נכנס לטלגרם, אני רואה שתיים עשרה מחבלים בתוך הבית שלי עם המצלמות גו-פרו, עם הזה שלהם בשידור ישיר והם פתחו לי חמ"ל בתוך הבית. אני רואה אותם מקפריסין שהם בתוך הבית שלי, שורפים את הרכב של אשתי והם נמצאים ומוציאים לי את התפילין והם פותחים לי את התפילין על השולחן וגונבים דברים ושוברים ואת הנעלי צבא שלי. אבל הסרט הגדול שנמצא בתוך האירוע הזה זה שיש לי, אה, שתי חברים בתוך הממ"ד. אלי אני צריך שתיסע לחלץ אותם." אמרתי לו, "תשמע, אתה מה זה חמוד אחי אם יש לך את זה ביותר מצחיק אז אני אשמח שתשלח לי את זה, אתה יודע בפרטי. אח שלי חמש ועשרה, חמשת אלפים ומשהו מחבלים על הכבישים, אלפי הרוגים, מאות הרוגים לצערנו. אנחנו באירוע מאוד מאוד קשה. השתלטו על האוגדה, על סופה, על נחל עוז, על

09:06 דובר 2 כל הציר, על חץ שחור. אין לנו סיכוי לצאת מהאירוע הזה. אני לא יכול לנסוע, אני בהגנה על יושביה." שולח תפילות, אומר לי, "תשמע, אתה חב"דניק ויש לכם את הכוחות שלכם. תעשה תפילה, תתפלל על השתי חבר'ה האלה, זוג שנמצא אצלי בממ"ד. אה, המחבלים נלחמים איתם על הידית. הם שלחו לי הודעה שמישהו מנסה להצית אותם."

09:30 דובר 4 וואו, וואו, וואו.

09:30 דובר 2 "תשמע, אני יכול לפתוח לרבי באגרות קודש, אני יכול לעשות תפילה כל מה שאני יכול. אני מקווה שאנחנו נישאר בחיים כדי שיישאר מישהו גם לראות אותם." ואז התחלנו להריץ צחוקים בטלפון ואז הוא אומר לי, "שמע אלי, אתה דתי וזה נראה לי שאיבדנו את זה. אתה יודע, אנחנו בתוך השבת. יאללה אחי, אני בוא נסיים את הזה." עכשיו הוא מגדיר את עצמו כאתאיסט, כלא דתי והוא פתאום נזכר ואומר לי, "תשמע, אתה חב"דניק, אתה השליח של יושביה. אחי, תכנס, כנס לריכוז, תהיה רגע בעניינים." אז סיימנו את השיחה וזהו. ואז הבנתי, תשמע. אה, סליחה, לפני סיימנו את השיחה הוא אמר לי, "תמסור ד"ש להודיה," לאשתי שזה אחותו. "תמסור לה ד"ש. תגיד לילדים שאני אוהב אתכם ואני ממש ממש אשמח לראות אתכם שוב." הוא מאוד כזה, הוא מפקד כזה. הוא, אתה יודע, מדבר קר וכאילו מה שצריך. נזכה לראות אתכם בעזרת השם עוד פעם. אז אמרתי לו, "בעזרת השם אביעד היקר, אה, אני מאוד אשמח לראות אותך שוב." זהו, לחיים, לחיים, סיימנו את השיחה ואני בחמש וחצי מקבל טלפון מרבש"ץ. "אלי יש כניסה ב-- יש אירוע בכניסה למושב. אני חייב אותך איתנו. אני שומע יריות, כנראה חדירה של מחבלים ליושביה. אני צריך שתגיע עם עוד צוות." פשוט כל הכיתת כוננות. זהו, מתחיל הקרבות בחמש בערב. מבחינתנו אני חייב את כולכם ואז אנחנו נוסעים אני ויחיאל ונתנאל. אני מעלה כמה חבר'ה מכיתת הכוננות לאוטו שלי. אני הייתי אחד מהסיירים. אנחנו מגיעים לכניסה למושב ואז יחיאל אומר לי, "שמע אלי, אני פורק. אני יורד מהרכב עם נתנאל. אנחנו יורדים עם נשקים שלופים. תחכה לנו פה. תתפלל עלינו שלא יקרה כלום." אז אמרתי להם,

11:09 דובר 2 "תשמעו, מה זה השטויות האלה? אני אם כבר נמצא איתכם פה נרד, נפרוק כולנו." הוא אומר, "לא, אני חייב שמישהו יישאר פה. אם יהיה פצועים, יהיה משהו, אני צריך שמישהו כאילו יפנה או אני חייב שתישאר באוטו. אני יורד." אז באמת שמענו יריות מהכניסה למושב. זה היה רכב שהגיע מנתיבות לכיוון יחיעם וירו עליו כל הדרך. הוא הגיע אלינו פצוע, אה, אדם פצוע. אז פשוט חברים לקחו רכב נוסף של מ-מהכיתת כוננות ופשוט נסעו מהר מאוד לכיוון סורוקה וחברו לאמבולנס ראשון שהם ראו ב-בדרך ופשוט פינו אותו והצילו את החיים שלו. אז היריות ששמענו זה פשוט היו מחבלים שעברו על הכביש שלנו, ירו עליו ופשוט המשיכו לכיוון שער הנגב. אמ, כמו שגם אמרתי לפני זה, רק חשוב לי להגיד שמעל הציר שלי ציר שלושים וארבע היו מאתיים חמישים הרוגים. אה, הייתה לחימה של, אה, בשער הנגב, שממש כמה דקות ממני של משהו כמו שבע שעות עם ימ"מ וכל הצוותים הכי מטורפים שיש בצה"ל נהרגו על הצומת הזאת שישים, אה, אה, יהודים, השם יקום דמם. כשאני מדבר, שתבינו שהמרחקים זה מרחקים של דקות. זה מרחקים של דקות מהבית שלי ואתה אומר וואו. כאילו אתה שומע טה טה טה טה טה ויריות ואש ו-ו-- בוא לא נשכח את הצבע אדום. מעל ששת אלפים, שבעת אלפים טילים שהיו ביום הזה. את זה גם אסור לשכוח וכאילו זה לחימה עם אש מלמעלה ומלמטה ואיום, אה, קיומי על החיים שלנו. אמ, אז זה היה אירוע בכניסה למושב. למפרע הבנו שבאמת זה היה שש עשרה מחבלים שהיו בדרך אלינו. שתיים עשרה מהם, אה, חלק מהכיתה שלנו הורידה אותם עם, אה, צוות של ימ"מ של ארנון זמורה.

13:01 דובר 2 מי ששמע עליו בטח השם יקום דמו גם, אה, בהוצאת החטופים, הוא היה אחראי על הציר שלנו, על ציר שלושים וארבע, והוא פשוט הציל אותנו. אה, היה להם מפות, כמו שאמרתי לפני זה של הרבש"ץ, של חלק מכיתת הכוננות, והם היו בדרך להוריד אותנו. אה, אני רוצה להגיד לכם שאני ישבתי עם הרבש"ץ ממש לפני, עכשיו בערב הזה, לפני שעתיים, הייתה לנו שיחה, אה, על, על שביעי לעשירי וגם נחשפו לי עוד דברים שלא ידעתי, אמ, אבל הוא אמר לי אם אפשר להגדיר את יושביה זה לא סיפור גבורה, זה סיפור נס. אה, אם בכל האזור באמת היו גם סיפורי ניסים וסיפור זה, אנחנו מגדירים את הסיפור שלנו כמאה אחוז סיפור נס. הייתה פה השגחה אלוקית שאין לה, אי אפשר להבין אותה. כאילו עשו תחקירים של הצבא ועד היום אנחנו בתחקירים ומדברים ופגישות במועצה ובמערכת הביטחון של האזור שלנו. אף אחד לא מבין למה לא נכנסו אלינו, איך לא הצליחו להיכנס אלינו, אמ, כי זה פשוט מטורף, כי על כל הציר היו הרוגים ובכל המושבים היו הרוגים. אז למה דווקא ליושביה לא נכנסו? אמ, במקום הרוחני יש פה הרבה תורה, יש פה הרבה פעילות עם ילדים. אם נדבר על המקום הזה, המון התוועדויות, המון, אה, אה, יש פה המון אהבת ישראל. זה דבר שחשוב לי, חשוב לי לדבר אותו, אה, שאנחנו הרגשנו שזה ממש היה ההגנה שלנו, אה, אה, בשביעי לעשירי וגם אחרי זה יש פה המון המון דיבור על אהבת ישראל, המון המון אחדות בין התושבים. גם אם יש איזו מחלוקת אז מדברים על הדברים. אה, גם אני בתור חב"דניק, הזה, שבאתי לפה בתור שליח, קיבלו אותי בסבר פנים

14:43 דובר 2 יפות למרות כל הקשיים בהתחלה והמניעות והיו דברים. אבל מצד המקום עצמו אני, עיקר העבודה שלי זה עם, אה, גרעין אור של קהילה של ברסלבים, חלקם נערים, כל מיני חבר'ה כאלה שבאו מכל מיני מקומות בארץ ומהעולם, ואנחנו חברים מאוד טובים. אנחנו יוצאים ביחד לפעילות, אה, אה, לחיילים ועם ההסוואה שלהם ועם הטנק שלי ועושים פעילות, סוג של שעת נס כזה של ביחד ברסלב וחב"ד, אה, והולכים ומשמחים אנשים ממש ביחד, כאילו לעשות ס-סוג של אחדות כזה של, אה, אה, עובדים מגולני ואגוז ביחד. כאילו אם אנחנו שני יחידות ואנחנו בתור עם ישראל אז אנחנו לא מ-- לא, לא מפרידים בינינו. לא, לא מקטלגים אחד את השני, אתה כזה ואתה כזה. עובדים ביחד כסיירת וזה מדהים. וכל הזמן אנחנו מדברים על זה שאנחנו נביא את הגאולה ביחד וכל אחד יש לו את הדגל שלו ואת היחידה שלו, אבל בדרך לגאולה צריך לעשות את זה יד ביד, שזה ככה מאוד, אה, זה מאוד חזק הנושא הזה פה ביושביה. אמ, אז זה השביעי אצלנו. בתשע בערב הגיע כוח, אה, כוח צה"ל ראשוני, אה, ואז התחלקנו לקבוצות, אמ, של ארבע רכבים, ארבע רכבים. אני כבר קיבלתי צו שמונה, עליתי על מדים, אמרתי להם אני אלווה את השיירות מקדימה ונצא. ואז עלינו לרכב. אה, חשוב לי להדגיש שהרכב שלי, אה, שהטיל נפל אז רסיס נכנס לו מאחורה בטמבון והוא פשוט, הוא הוריד לי את הטמבון למטה, אז הייתי צריך לנסוע עם טמבון מפורק שהוא נגרר לי על הכביש. אנחנו יוצאים מיושביה עם הרכבים.

16:24 דובר 5 לאן נסעתם אלי?

16:25 דובר 2 אמ יצאנו מיושביה ולא ידענו לאיפה אנחנו נוסעים. החלטתי שאני לא לוקח ימינה לכיוון שדרות, כי אני יודע שעיקר הלחימה הייתה לכיוון שדרות. מבחינתי יש עדיין קרבות על הכבישים. שמתי את שש את הילדים שלי ברכב, אמרתי להם להוריד את הראש. אמ בגלל הלחימה הייתה הפסקת חשמל, אז כל הכבישים היו בלי חשמל. היה חושך, היה חושך מצרים לחלוטין. אז אמרתי להם להוריד את הראש כי היו המון המון גופות על הכבישים. אמרתי להם להוריד את הראש ואתה פשוט נוסע בתוך גופות, כאילו זה, זה לנסוע וזה לראות רכבים מפורקים. לקחתי ימינה לכיוון נתיבות ואני פשוט לוחץ על הגז, כאילו אני עוצם עיניים ואני פשוט נוסע ואני אומר לא משנה מה יקרה, אני שומע יריות, יריות שיורקות שיורקות סביבך ואתה פשוט נוסע כי אתה לא נשאר שם. אני לא רוצה שישרפו אותי בתוך ממ"ד. אני לוקח ריזיקה מטורפת ואני ואני נוסע. אנחנו נסענו כמה רכבים והגענו למחסום הראשון שזה נקרא צומת המזלג לכיוון נחל עוז. שם עוצרים אותי קבוצה של חיילים. אני רואה אותם לחוצים כאלה ובתוך סרט מלא ג'יפים ואמבולנסים כאילו על הצומת, והם אומרים לי תקשיב, לאן נראה לך שאתה נוסע? אמרתי להם א. יש לי צו שמונה. ב. אני לא נשאר פה, אני גר פה, אני רוצה לשמור על המשפחה שלי ואנחנו יוצאים מפה. אמרו לי תקשיב, אתה לא יכול לעבור. אמרתי לו תקשיב חייל נחמד, יש לך שתי אפשרויות או שאני עובר דרכך או שאתה זז. כבר איבדתי את זה. כבר השתמשתי באמוק שלי במפקדיות שלי. הוא ראה שאני גם עם דרגות. הוא הבין שאני לא לא משחק פה. אז הוא אמר לי תקשיב, אני אזוז,

18:08 דובר 2 אבל אני אומר לך שאתה לוקח פה ריזיקה מטורפת. אתה לוקח סיכון. המח, המחבלים שורצים פה בכל פינה על הכבישים הם יכולים לארוב לכם. כמו שאתה רואה יש פה גופות בכל פינה, יש פה הרוגים, יש פה לחימה מטורפת. הלחימה לא נגמרה. אלי שיהיה לך בהצלחה נשמה.

18:27 דובר 5 שאלה, שאלה הייתם ליד קיבוץ סעד באותו זמן?

18:30 דובר 2 לא, לא, לא. זה מרחק של קיבוץ סעד, סתם לסבר את האוזן זה מקיבוץ סעד או נחל עוז זה משהו כמו חמש דקות נסיעה.

18:40 דובר 5 כן.

18:41 דובר 2 מאיפה שהייתי, מהצומת הזאת שהייתי בה הם עשו שם צ'ק פוסט, הם עשו שם מחסום שפשוט אה לנסות להדוף מחבלים שהגיעו מכל כיוון. זה מחסום בצומת מאוד מרכזית בין נתיבות ל-לסעד ל-ל-לאופקים. צומת שמאוד היא חוברת לכל, לכל הצירים האלה ואני נוסע, מראות נוראים, נוסע ופשוט לוקח שמאלה לכיוון בית קמה. מי שמכיר עובר את בית הגדי, נוסע לכיוון בית קמה, נוסע אולי מאתיים קמ"ש. נוסע פשוט כמו מטורף כאילו, ואז אני מתחיל לקבל טלפונים מאנשים, חברים שלי, אבא ועניינים ואנשים, אתם, אתם חיים, אתם בסדר, אתם חיים. אנשים פתאום רק במוצאי שבת התחילו לקלוט מה קורה. אני חוזר, אני חוזר רגע אחורה שבשבת אני התקשרתי לאבא שלי כי אבא שלי גם לוחם ואח שלי לוחם ואנחנו משפחה שכולם לוחמים והם היו בשבת כולם באש קודש בשומרון והתקשרתי אליהם שיבואו להציל אותנו. תבואו עם נשקים ארוכים, אני מתחנן אליכם. ואז אח שלי אמר לי תקשיב, אנחנו חייבים להיות בהגנה כי יש פחד שהם יפרצו גם מהשומרון, שהם גם יעלו עלינו ערביי ישראל או ערביי יהודה ושומרון. אז אנחנו חייבים להיות בהגנה. מצטערים, לא יכולים לעזור לך. אז גם אבא שלי וגם אחים שלי וגיסים היו ב-בהגנה במקום שהם היו בו. אז ככה זה היה קשה לשמוע שאף אחד לא יכול באמת לבוא לעזור ולהיות איתך. ואנחנו נוסעים כמו מטורפים, מגיעים לכביש שש, כביש שש צפון, אה, בית קמה, לוקח שמאלה לכביש שש צפון. כל עם ישראל היה שם. מאות אלפי מכוניות, כולם עולים אחד על השני. תאונות דרכים, נכנסים אחד לשני ב-באחורה. פשוט משהו מטורף לחלוטין. לא ראיתי הזיה כזאת. אני מקווה שאני גם לא, לא אזכה לעולם לראות. אמבולנסים

20:37 דובר 2 ו-וכולם נוסעים על הנגדי ובשוליים והם עסוקים ועדיין יש צבע אדום באמצע הכביש ואתה אומר רק שלא ייפול לי איזה טיל פה ב-- על, על כביש שש, כי אנחנו בפקק מטורף. היה פקק מבית קמה עד צורק. שתבין את ה-- את מרחק הקילומטרים. אנחנו מדברים על איזה בערך שלושים קילומטר לדעתי של פקק שפשוט עומד וכביש חנוק לגמרי ואני פשוט נוסע דרך השוליים. אני כבר בפחד, אני כבר רק תנו לי לצאת מפה, אני לא רוצה להישאר פה, אה, וזהו. ואנחנו נוסעים משם לירושלים. את-- ראינו על-- בדרך ממש את כל הבסיסים הצבאיים. מאות אלפים, פשוט עם ישראל חי. זה היה, אני זוכר את עצמי נוסע ופשוט בוכה ואני אומר וואו, אני, אני לא מבין מה עברתי בכלל בשבת הזאת, אבל פתאום אתה רואה. כולם רצים, פורקים מהמכוניות שלהם ורצים לכיוון הבסיסים כדי לקחת איזה שכפ"ץ, לקחת איזה נשק ופשוט לנסוע לכיוון עוטף עזה ולהילחם. אנשים שהם פשוט אריות. עם ישראל זה דבר שאי אפשר להסביר אותו. איזה עם יש לנו. פשוט לראות יהודי ברחוב ופשוט לנשק אותו. באמת לא משנה מי הוא ואולי רק כשאתה עובר את מה שאתה עובר אתה, אתה באמת לומד, לומד להעריך שהרבי עמד על הרגליים כל כך הרבה שעות ואמר אני סוחר יהלומים. אני לא מתעייף כי אני סוחר יהלומים. אז לקחת את זה ולהרגיש את זה, כי זה באמת כל יהודי זה קודש קודשים וזה לראות אותם, את כולם מתגייסים ונוסעים ואני מגיע לירושלים. קיבלנו איזו דירה בירושלים, היינו שם שבוע. אני מוצא את עצמי שוכב, מתחיל לפתוח טלפון כי כל השבת השתדלתי לשמור שבת למרות שהעמדתי טלפון פתוח. אבל כמה שפחות

22:14 דובר 2 לשלוח הודעות סתם, כאילו ממש להיות הכי מינימלי שיכול. ואז פתאום פתחתי במוצאי שבת וקיבלתי בום. אה, שכבתי, הייתי שבוע במיטה, אה, פשוט לא הצלחתי לזוז. כאילו קפאתי במקום ואני מקבל טלפון מהמפקד שלי. "אלי, אני חייב אותך בזיהוי חללים. אני חייב אותך שתגיע." אני גם מפקד בתפקיד שלי ב-- על, על חיילים שהכשרתי אותם לטפל בחללים. אמ, ואני, אני מ-מטפל את זה מרחוק, אבל אני בקושי מתפקד. אני עם טלפון כל היום עם חיילים שלי והם בשורה והם חלק מפנים בנחל עוז, חלק בבארי ואני פשוט מטפל אותם מרחוק. הם מספרים לי את מה שהם רואים. ביקשתי מהם לא, לא להתעסק עם גופות של ילדים כדי ש-- כי אני ידעתי שזה לא בכלים שלהם. הם גם אמרו לי שהם, הם ראו ילדים וזה פשוט שבר אותם. אמרתי, ביקשתי מהם כפקודה של מפקד לפקוד לא לגעת בילדים בכלל. אמ, אז הם התעסקו עם הזה של הנובה והכול, דברים נוראים אנחנו נצנזר. אמ, בכל אופן, היינו שבוע בירושלים. אני כבר הייתי חייב להתחיל מילואים. אה, כיף לי, לא כיף לי. אף אחד לא ריחם עליי, אף אחד לא הבין אותי שם. צריכים אותך. ואז היה לי קול פנימי שאמר, "בוא נו, אלי, אתה שליח גם של הרבי בירשיבי[?], אתה שליח של הרבי בצבא, זה הזמן לצאת. צריכים אותך." אה, גם החיילים, אם זה ציציות, אם זה את הלבשך, את התפילין, לקנות להם סיגריות, פיצות. כאילו אף אחד לא שואל אותך אם נעים לך עכשיו, כפרה על החיים שלך אלי. זה לא משנה. פשוט תצא, לך תהפוך את העולם. אתה אינסוף ברוך הוא בתוך גוף. יש לך יכולות, אין זמן להישבר עכשיו. ואני

23:57 דובר 2 עליתי למילואים. הייתי בצפון בצומת עמיעד. שמה כבר, אה, אה, התעסקתי עם מה שהייתי צריך להתעסק. המשפחה שלי הייתה מפונה ארבעה חודשים לצפת. אה, אנחנו גרנו בצפת שש שנים, אז זה כמו משפחה בשבילנו. אנשים מכירים, כולם עטפו אותנו ומשחקים ו-וכל היום הביאו לנו אוכל וכספים ו-וואו איזה עם ישראל וקיבלנו שם צימר יוקרתי ככה שזה היה, נתן לנו קצת, אה, קצת התיישבות, קצת להירגע כאילו. אני זוכר את עצמי יושב שם בחוץ כאילו ואומר וואו השם איזה טוב אתה רבי, איזה טוב אתה כאילו. אתה כל כך מבין אותנו. אתה כל כך שם איתנו בתוך כל הכאב וכל השבר ובאמת פינקו ונתנו לנו את הכל. אמ, זה היה, זה הסיפור שלנו בכל התקופה של הפינוי והכל. אבל אני חושב שהפיק והדבר הכי חזק שהיה לנו זה שבשבוע זה סוכות, סוכות שמחת תורה, ו, אמ, ב-- יש לנו את העגלה שלנו עם הסוכה שאנחנו בונים כל שנה וכל העניינים המקצועיים שאנחנו עושים עם ה, עם החיילים. עיקר הפעילות שלנו זה סטודנטים וחיילים. אמ, וכל השבוע של סוכות הייתי חולה. הייתי עם שלושים ותשע חום מעלות, אה, ממש חולה מפורק במיטה ואז ביום שישי, חמישי, שישי החלטתי שאני חייב לצאת לחיילים. קול פנימי אמר לי אלי, אתה, לך תקנה סיגריות, תקנה דברים. אני מדגיש את הסיגריות כי זה חייל שתביא לו קופסת סיגריות עשית לו את היום. למרות שזה יש את כל החומרים הלא טובים בפנים. אז פיצות וקצת עניינים וקצת חמצוצים ועניינים ונסענו לחיילים אני ושני הבנים שלי ושני החברים שלהם עם לולבים, קצת ממתקים, צ'וקולוקים ויאללה נוסעים לנחל עוז. ק' שתיים, חץ שחור. כל המוצבים, אה, צמודי הגדר. אמ,

25:49 דובר 2 הגענו לחץ שחור ואני פוגש חייל בש"ג. אני אומר לו מה העניינים אח שלי גיבור? ברוך השם, מה שלומך רב? מה העניינים? אמרתי לו ברוך השם. הוא אומר לי למען מה באתם לפה? אמרתי לו עוד שנייה שמחת תורה, יום אחרון. רציתי להביא לך לולב לנענע. הוא אומר לי מה זה הדבר הזה? אמרתי לו זה, זה לולב. זה אנחנו מנענעים אותו. ציווי שהקדוש ברוך הוא ציווה אותנו. עושים אותו בסוכות. אתה רוצה רק לגעת אחי? אני אראה לך. אני אסביר לך מה עושים איתו. אז הוא אומר לי אני אשמח. הוא אומר לי זה נראה עציץ חמוד כזה וזה. אמרתי לו קח אח שלי. ואז הסברתי לו על האתרוג ועל הזה. ואז אמרתי לו מה זה מזכיר לך אחי? הוא מחזיק את זה ביד. אני אומר לו מה זה מזכיר לך? אז הוא אומר לי זה נראה כמו חרב. אמרתי לו וואו אחי, איזה מדויק מה שאתה אומר. ניצחוני בני ניצחוני וזה בדיוק הנקודה של זה שזה כמו חרב. הוא אומר לי אני רוצה להגיד לך משהו יותר מזה. עם החרב הזאת אנחנו ננצח את האויבים שלנו. זה מה שהוא אומר לי. אמרתי לו וואו אחי, איזה עומק יש לך. לפני שנייה לא ידעת בכלל מה זה. פתאום אתה יודע שזה חרב ועם זה ננצח את האויבים. תקשיב אח שלי שבע מאות שבעים נקודות. הצלחת במבחן. ואז הוא אומר לי תביא לילדים שלך קצת סוכריות, תפנק אותם עניינים. ואז יש לי סרטון שאני מצלם אותו והוא כאילו יוצא עם ידיים ועושה ככה עם הלולב ומנענע אותו ומתרגש וזהו. סיימתי עם החייל הזה והצטלמנו לה טנקים וחבר'ה מבארי היו שם

27:17 דובר 2 ועוד חיילים. יש לי סרטונים ותמונות של שלושים חיילים. אני הולך לבית עם אותם חיילים, אמרו לי הרב תבוא אלינו גם ביום ראשון, תבוא לשמח אותנו. אמרתי להם תקשיבו חברים, יש לי מלא אורחים בבית. חנוכה אני אצלכם. בעייני זה אני אצלכם בחנוכה בעזרת השם. אמרו לי יאללה בסדר הרב, מתי שאתה יכול לבוא תשמח אותנו. כיף! איזה כיף שבאת אלינו. אני בתוך הלחימה בשביעי לעשירי, בתוך כל הסרט והכאוס אני חושב על חיילים. מעניין מה קרה לדביר, מה קרה לדור, מה קרה לזה ומה קרה לזה? וכל התמונות. יש לי שלושים וחמש חיילים שנמצאים איתי. הם בלב שלי. אני הייתי איתם, אני ראיתי אותם. איפה החיילים האלה? אני מחפש וזה ואני בראש ואני מתפלל עליהם ואני בעניינים. ובמוצאי שבת שהיינו בדרך לירושלים התחלתי להתקשר לכל מיני מג"דים ואנשים שאני מכיר בגזרה. תקשיב אלי, כפרה עליך אחי, אני לא יכול לתת לך מידע. הכל תרגיע. חיילים עכשיו היו בלחימה. כאילו מאיפה אני אתן לך עכשיו?

28:15 דובר 2 עובר חודש, חודש וחצי, חודשיים. אני פוגש את רב גולני ב-ב-בצפת. אני אומר לו "הרב תגיד לי, אם אני אראה לך תמונות של החיילים של נחל עוז, של חץ שחור, אתה תדע להגיד לי אם הם בחיים?" אז הוא אומר לי, "שמע, חלקם עוברים אצלי בפטור זקן ויש סיכוי שאני אכיר אותם." אני מראה לו תמונה, אומר לי "יש סיכוי" טה טה טה. לא באמת קיבלתי תמונה על המצב של החיים של החיילים עם פצועים חיים. טה טה טה טה טה טה בתוך הסיפור. עובר שנה ושמונה חודשים אני מטופל במים. כן, אני היום מוגדר כנפגע איבה ברמה גבוהה, ברוך השם אה ובתוך כל העניין הזה, אבל ישתבח שמו. הכוח של השליחות ככה מרים אותנו ונותן לנו כוח. אה ולפני שנכנסתי לטיפול, טיפול במים זה נקרא ווטסו. אני מקבל הודעה על הרוגי נחל עוז בלי קשר לחיים. פתאום נפתח לי בטלפון גיבורי נחל עוז. אני מסתכל על התמונה, נכנס, אני רואה גדוד שלוש עשרה. אני מסתכל בתוך התמונה ומתחיל לעשות זום. חייל, חייל, פר חייל[?]. אני מסתכל, אני רואה איזה פתאום אני רואה את דביר זכאי. זוכרים את דביר זכאי עם החרב, עם ה, עם-עם-עם החרב הזאת אנחנו ננצח את האויבים שלנו. אני אומר וואו, חשוב לי להגיד לכם שכל השנה הזאת, כל החיילים שצילמתי אותם היו אצלי בלב, במודה אני של הבוקר, בתפילות שלי. מתי אני אזכה לעשות מסיבת תודה עם ההורים שלהם? מתי אני אזכה להגיד תודה לחיילים שזכיתי להיות איתכם ולהביא לכם את הלולב ויצאתם בחיים והשם שמר עליכם ופתאום אתה רואה את ההפך. פתאום אתה רואה חיילים שהבאת להם והספקת להגיע אליהם, וכמה שעות אחרי זה

30:04 דובר 2 בלחימה בנחל עוז הם כבר נהרגו עם כל הצוות שלהם. ואני נכנס לטיפול ואני אומר וואו, כמה חיילים איבדתי שם. וואו, צא לי תנשום פה ואני כאילו ממש בתהילים על הדבר הזה ואני יוצא משם ואני אומר רגע, או שאני עכשיו נשבר מהאירוע או שרגע, אני השליח החזק פה. אני עוד פעם השליח של אדם כמותו. אני שליח של הרבי. אלי, יש לך פה תפקיד. להישבר אולי, אולי נמצא גם לזה זמן, אבל כרגע לא. ולקחתי את התמונה של דביר זכאי. הלכתי לבית דפוס והדפסתי את התמונה שלו בגדול על קנבס. זו תמונה שאם אני אצליח להעלות אותה איכשהו צריך לראות איזה, אבל זו תמונה שרואים את דביר יושב על כיסא ושני הבנים שלי עם לולבים מהצדדים ושני החברים שלהם ליד. ודביר מסתכל ככה לתוך התמונה עם תמונה מאוד מאוד עוצמתית, ואת התמונה הזאת אני הדפסתי על קנבס. שלחתי הודעה לקצינת נפגעים של גולני. אמרתי לה תגידי דביר זכאי, אני יכול לקבל את הטלפון של אמא שלו? היא אומרת לי מה הקשר? מי אתה? מה? מאיפה באת אליי? אמרתי לה תקשיבי, אני שליח בעוטף עזה וככה וככה. הייתי בלחימה בשביעי לעשירי פגשתי את היהודי הזה. אני רוצה לפגוש את ההורים שלו. היא השיגה לי את הטלפון של ההורים שלו רק אחרי שהיא אישרה שבאמת הוא נהרג. היא הייתה צריכה לראות תמונה שלו ולבדוק שהוא נהרג. אסור לה להוציא סתם מידע. היא כתבה לי גיבור ישראל נהרג על קידוש השם. וואו. ואז הייתה לי נפילה כזאת, כי זה גם כשאתה רואה את התמונה אתה צריך באמת את הפלומבה, את האישור שבאמת בן אדם אומר לך תקשיבו, באמת לא פה קטע באיזה

31:43 דובר 2 דמיון. אז לקחתי את התמונה, שלחתי הודעה לאמא שלו. "שלום, שמי אלי לוי, שליח של הרבי מלך המשיח בעוטף עזה. אני רוצה לתת לך מתנה מהבן שלך. אני אשמח להיפגש איתך." היא שולחת לי הודעה. "שלום. הבן שלי נהרג לפני שנה ושמונה חודשים. הוא לא יכול להביא לך מתנה." אז אמרתי לה אני מבין. בכל זאת אשמח להיפגש איתכם והיא אמרה לי בסדר גמור. קבעתי איתם פגישה, נסעתי מהעוטף לעז-- לטבריה. עליתי על מדים עם נשק. באתי כמו שצריך לבוא מכובד לאירוע כזה, לפחות בסדר גודל הזה של לבוא להורים שכולים. והגעתי אליהם. יש להם פנצ'ריה בטבריה. נפגשתי עם האבא. אבא הוא מקועקע מפה עד למטה, מקועקע מכף רגל ועד ראש, כולו קעקועים. עכשיו הבנתי למה הבן שאל אותי מה זה ה... זה קצת סידר לי למה הוא שאל אותי מה זה לולב. אולי הבנתי פתאום את האירוע קצת. והוא אמר לי מי אתה? אמרתי לו אני באתי להיפגש איתכם. שלחתי הודעה לאשתך. הוא אומר לי אני הולך להביא אותה. אני חוזר. הביא אותה ואז אשתו יוצאת מהאוטו, מסתכלת עליי כזה ככה אומרת לי שלום, מי אתה? אמרתי לה הרבנית, אני שלחתי לך את ההודעה לגבי הבן מתנה וזה. אמרה לי אוקיי ומה אתה רוצה להביא לי? היא הייתה בהלם. כאילו מי זה החרדי הזה שבא לי עכשיו עם מדים, עם דרגות, עם נשק ורוצה להביא לי מתנה? נו דבר איתי. אז אמרתי לה את הדבר הכי דבילי שאתה יכול להגיד לאמא שכולה. אמרתי לה תקשיבי, אני לא יודע אם הכרת את הבן שלך. וואו, איזה בום! אני לא יודע אם הכרת את הבן שלך, אבל היה לך בן שהוא

33:32 דובר 2 היה למעלה ממלך. הוא היה מאוד מיוחד. הרגשתי שהוא היה כמו חצי שלי כל השנה הזאת והסתובבתי ואמרתי אני חייב להיפגש איתכם כדי לעשות איתכם מסיבת הודיה כדי להגיד לכם וואו, איזה בן היה לך, איזה בן מיוחד, איך הוא קיבל אותנו, איזה אהבת ישראל, איזה כיף היה לראות אותו. טוב, היא אומרת לי וואו, וזה. אני אומר לבן שלי הגדול יוסף יצחק, תוציא לי את התמונה מהאוטו. ואז כיסינו את התמונה עם משהו כדי שאני אביא להם את זה וזייפתי. ואז הבאתי את התמונה ואז כשסובבתי אותה היא הסתכלה עליי ופשוט נעתקה על התמונה. היא נעתקה על התמונה ואז היא התחילה לבכות. ממש בכתה. זה היה בכי. זה היה קורע לב לראות את זה. ואז האבא פשוט חיבק אותי. הוא עטף אותי ופשוט היה איתי מחובק ביחד בערך איזה עשר דקות, כאילו היינו מחובקים ביחד עם התמונה והאמא בוכה בצד. אה והיא אומרת לי אלי תקשיב, זו התמונה האחרונה שלו. אתה מבין שהספקת לצלם את הבן שלי בתמונה האחרונה שלו בעולם? אתה נסעת לנחל עוז, לחץ שחור [?] במסירות נפש כמה שעות שלא ידעת מה הולך להיות והספקת לצלם את הבן שלי חי. זה התמונה שלו. עוד לא הספקנו לדבר איתו ויש סרטון ממצלמות אבטחה של נחל עוז שרואים את הבן נהרג עם הצוות שלו ועם המ"פ. אבל זה האבא אמר לי זה סרטון של אפך החיים [?]. אני חיפשתי את התמונה של הבן שלי בחיים, ואם אני רואה את הבן שלי עם לולב עולה סערה שמימה ברגעים האחרונים שלו, אז אני אומר כנראה אלי שאמרת שלא הכרנו אותו, אז באמת לא הכרנו אותו. זה היה המשפט של האבא ואז הוא

35:16 דובר 2 הדביק לי סטיקרים של הבן על האוטו וזה היה מאוד מרגש. והאמא אמרה לי אלי, אתה אח של דביר מהיום. שזה כל כך ריגש אותי ואמרתי וואו, אנחנו עושים שליחות בחיים. אנחנו עושים המון המון דברים בחיים שלנו שאנחנו לא מבינים. אתה לא מבין מה באמת פעלת, מה אתה עושה. כמו שהרבי הרש"ב, הרבי הרש"ב אמר גדולה האמונה, גדולה האמונה שאינה חוזרת ריקה. שאתה עושה משהו בחיים, שאתה עושה איזה שליחות וזה נראה לך כזה איזה דבר פשוט. אמרתי למישהו בוקר טוב, הנחתי לו תפילין, חייכתי אליו, אמרתי לו זה הרגע המאושר בחיי. תמיד תהיה, לא משנה מה, ואתה לא מבין מה פעלת אצל יהודי. וכל השבוע הייתי חולה ואמרתי אני אצא במסירות נפש וברור לי שזה הקול הפנימי של של הרבי מתוכי אומר לי אלי תצא לחיילים האלה. אז אמרתי זה פלא גדול. אני בעזרת השם ניפגש עם עוד עם עוד חיילים. אמ כבר אנחנו בהדפסה של עוד תמונות וזה. אני עושה את זה קצת לאט ובעדינות, אבל אנחנו ניפגש עם כל ההורים של החיילים שנהרגו שם. אה זהו, זה פלא ככה לעשות את את כל הדבר הזה. ואני רוצה להגיד לכם שבשנתיים אנחנו בקשר עם ניצולי הנובה שהגיעו אלינו. אנחנו עשינו שנה שעברה שזה היה שמחת תורה בדיוק שנה אחרי שמחת תורה תשפ"ד עשינו את זה בתשפ"ה עשינו מסיבה ביושביה ואנחנו הזמנו את ניצולי הנובה שהיו אצלנו ואנחנו חיכינו להם עד ארבע. התחלנו, עשינו שחרית, עשינו מנחה והכל וחיכינו עם ספר תורה עד שהם הגיעו כדי לעשות איתם את ההקפות. ואז התחלנו לעשות ההקפות ובדיוק הם הגיעו. הם הגיעו חבורה של חבר'ה מתל אביב, גופיות, קעקועים עם כל

36:59 דובר 2 העניינים שלהם, בנים, בנות והם פשוט פשוט שכבו על הרצפה כאילו לפני הספר תורה והתחילו לבכות. והם אמרו לנו אני. הם חיבקו אותי והם אמרו אלי אני זוכר אותך בריצות ועם שופר ועם טלית ולחוץ ובתוך העניינים ואש והם עושים לי ככה. הם נוגעים, הם נוגעים לי בידיים ואומרים לי אתה חי אחי, אתה חי. כולם פה חיים, כולם חיים. אנחנו רואים פה חיים. יש פה ספר תורה והם פשוט כולם קפצו על הספר תורה וחיבקו אותו והתחלנו שם איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי. התחלנו שם הקפות שכאילו זה זה התגלות, התגלות השכינה כפשוטו. לראות את הדבר הזה. כמה זה היה נפלא לעשות את השליחות. אין, אתה שליח וכל תנועה אם זה זה עם הנובה ואם זה עם החיילים. ומאז אנחנו בקשר איתם. הם הפתיעו אותי כמה פעמים הגיעו אליי לבית ולהופעות שלי. אני חלק מההתעסקות שלי באזרחות זה יש לי הרכב מוזיקלי. אז אני גם. אז הם הגיעו להופעה שלי והם ריגשו אותי מאוד. חיבקו אותי פתאום מאחורה. אני באמצע הופעה ואני מדבר עם הקהל והם פשוט הגיעו מאחוריי ופתאום אני מקבל חיבוק מהחבר'ה ואני מסתובב ואני וואו אני לא מאמין לכם כאילו. איזה מדהים! ניצולי הנובה שככה אנחנו בקשר איתם. וואי רבי תודה השם תודה על כל ה על כל הטוב ועל כל הזכות הזאת אמ שבאמת לעשות טוב בעולם. ואני אני אומר את זה ממקום שאני חשוב לי להגיד את הדבר הבא שבכלל לבחור בחיים מהמקום שלי של אלי לוי זה לא דבר שהוא מובן מאליו, ואני חושב שדווקא מה שעברתי בחיים שלי עם המון מורכבויות ודברים וילדות וכאלה, אני חושב שזה

38:47 דובר 2 מה שעשה אותי היום, כי לפעמים אנחנו נתקעים במה ההורים שלנו עשו לנו ובילדות מורכבת ומה המורה שלי זרק לי בכיתה א. ולא משנה מה, לא חסר התמודדויות בחיים. ואני חושב שדווקא מה שעברנו אני תמיד אומר את זה בהופעות שלי, שכל החושך שיש לך בחיים כביכול, ברגע שאתה זורק אותו כמו כדור בולינג על יהודי אחר זה הופך לאור, כי אתה בא עם ניסיון. אתה בא עם מקום שאתה אומר וואו, אני זורק את זה עליך אחי אהובי. הנה אני מביא לך את האור שלי, כי זה באמת זה מאין סוף של כביכול קושי אצלי, אבל הוא יראה את זה כאור. וההשפעה הזאת היא נפלאה. ועצם המקום הזה של לבוא בכלל ולבחור ולהילחם ולא להיסגר בבית ולהיות והשליח והכל זה מאה אחוז תודה לקדוש ברוך הוא על הדבר הזה. וכשסיפרתי לכם שהסתכלתי על התמונה של הרבי בפרק הקודם היה חלק שהסתכלתי על הרבי ואמרתי לו המשאלה האחרונה שאני רוצה שתהיה לי זה לבוא אליך עוד פעם אחת. אם הרב זוכר שדיברתי על זה בפרק הקודם. לבוא אליך עוד פעם אחת. ואז אמרתי עומק חסיד רבי שכאילו גם ברגעים שאתה כאילו רואה את הסוף ואתה אומר בואנה אני אני עוד שנייה עומד למות ולמות על קידוש השם. כאילו בקטע שאני גם בשליחות ואני וואי איזה אולי זכות לא זכות, אבל עם שישה ילדים נראה לי פחות עם רצון שהם יעקדו גם. ואז אמרתי לרבי אני רוצה לבוא אליך עוד פעם אחת ל-770 אחרי זה שיקרה מה שיקרה, אבל לדרוך עוד פעם אחת במקום החיות במקום שאני שחזרתי בתשובה הגעתי לשם, קיבלתי את החיים שלי, את החיים היהודיים שלי,

40:24 דובר 2 את הלידה שלי בתור חסיד. אז אם נולדתי שם, לשם אני רוצה לחזור. זה זה הבית שלי, זה מקור החיות שלי בחיים. ושלושה חודשים אחרי זה היה בר מצווה לבן שלי, ליוסף יצחק, ונסעתי איתו. נסעתי איתו לרבי ואנחנו שנינו נכנסים ל-770 ופשוט נשכבים על הכניסה בכניסה ל-770 ומתחילים לבכות. ואז הסתכלתי על הכיסא של הרבי ואמרתי לרבי קיימת את ההבטחה. רבי קיימת את ההבטחה. אין עליך בעולם רבי שלי, אני כל כך אוהב אותך. תציירו את הציור כשאתה נכנס ל-770 ונשכב על הרצפה פשוט ידיים ורגליים ואף אחד לא יודע מה קורה לך ואתה פשוט בוכה ואתה אומר וואו, קיבלתי את החיים שלי. קיבלתי את החיים שלי במתנה. להמשיך להאיר את אור השם בעולם, להמשיך לאור, להמשיך להאיר את אור הרבי בעולם זה לא מובן מאליו. זה כאילו זה אתה אומר הנה יושב פה בגוף גשמי וזה זה אשכרה ככה שאני והבן שלי הבכור. ודרך אגב, אולי ננצל את התרגעים האלה שבאמת אני כל מי ששומע את זה באמת אני מתפלל לרפואת הילדים שלי. חשוב לי מאוד שתגידו גם אמן לכולם כי הם מתמודדים. עכשיו נפתח להם השביעי לעשירי מאוד חזק. כל אחד בקצב שלו, כל אחד לפי ה לפי המינון שזה מתגלה אצלו ברמת הלילות עם קטנים ברמת הבן שלי הגדול שישיבה קטנה שמתמודד עם המון דברים, קולות של מחבלים, פחדים, כל אחד עם הדברים שלו. אבל הם יודעים שהם שליחים והם יודעים שהם חזקים והם יודעים שהם שהערה איתם. הקדוש ברוך הוא איתם והוא לא יעזוב אותם. וכל הזמן אנחנו מדברים על זה ומתחזקים ביחד כמשפחה, כבית חב"ד, כשליחים, כי לא סתם עברנו את

42:17 דובר 2 הניסיון הזה. הרבי ידע שאנחנו כנראה מוכשרים לאירוע הזה ואני אומר על זה גם תודה. אני חושב שזה זה הצמיח אותנו גם בתור משפחה, גם בשלום בית שלנו. אם היו התמודדויות חשוב לי גם להגיד את זה כן לחושבי האנשים שייצאו בעזרת השם לשליחות לבית חב"ד בעולם, בארץ ובעולם. ההתמודדות של שליחות היא התמודדות יומיומית מורכבת עם המון המון פרטים והשלום בית שלנו תמיד היה כזה. כן, אתה בשליחות ומקורבים בחוץ, אבל בבית זה ככה. ומאז השביעי כאילו משהו התחבר שם, משהו בין הנשמות. התחתנו כזה מחדש ו וברוך השם כן, זה לא מובן מאליו שהיום אנחנו הרבה יותר בטוב גם גם גם המשפחה. המשפחה התלכדה יותר גם עם המקורבים שלנו, גם עם המופעים שלי, גם עם השליחות שלי באופן כללי מאוד מיוחד. אה כיף.

43:15 דובר 6 מה שהצלחתי לומר אלף משהכוח גדול ביותר זה ממש וואלה. אבל אולי בעתיד אני רוצה לספר עוד סיפורים על שליחות. זה התחילה על אנשים, על דמויות, על דברים שמתרחשים. אשמח.

43:37 דובר 2 בוודאי.

43:39 דובר 6 שמעתי כמו הסיפור הזה. לא יודע אם זה יהיה אבל. אבל זה יכול להיות גם בו ומעניין. על אנשים שונים בשליחות הזאת והמכשולים שלך עם החיילים האלה או עם אנשי עם החבר'ה שהם יצאו מהנובה או עם אנשים שסובלים בעצמם וההורים שלך. ואיך כל השליחות הזו התחילה? רשום בדף.

44:05 דובר 2 בסדר גמור.

44:07 דובר 6 לחיים לחיים.

44:08 דובר 2 לחיים הרב.

44:09 דובר 6 בהמשך הצלחה רבה מופלגת לאדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

44:14 דובר 2 ישר הרב. תודה רבה.

44:16 דובר 6 כוח לך אלי. הרבה בשורות טובות

44:19 דובר 2 אמן גם לכם

44:21 דובר 6 תודה רבה

44:21 דובר 2 לחיים