הרב משה דיקשטיין- באר שבע- פרק 6

00:22 דובר 1 מוישע, בבקשה תמשיך בסיפור המרתק שלך על ארגון תהלוכת ל"ג בעומר בתל אביב לפני ארבעים ואחת שנים. יש סערה גדולה בכל חב"ד וכל הדתיים בארץ.

00:33 דובר 2 חבל על הזמן, אבל, אבל-

00:34 דובר 1 חב"ד עושים בלגן בארץ.

00:37 דובר 2 אנחנו ממשיכים. לא... הליטאים נגד חב"ד וחב"ד לא מתפעלים, זאת אומרת חב"ד, אני זה... לא מתפעלים וממשיכים הלאה. הודענו ל... הלכתי להודיע לחברת דן שיתגברו את הקווים שמגיעים מכל, אה, מכל תל אביב לכיכר מלכי ישראל.

01:00 דובר 1 אה.

01:00 דובר 2 זאת אומרת גם, גם מיד אליהו, גם מדרום תל אביב, גם מצפון תל אביב ורמת אביב. שיבואו הרבה ילדים לכי-- לכיכר מלכי ישראל, שיתגברו את הקווים. במשטרה כבר יודעים שה... שהם שלחו שוטרים. הבמה של, של, אה, בכי-- בכיכר מלכי ישראל והמדרגות של העירייה, הבמה של אחד במאי נשארה. לא, לא היו צריכים. חסכתי כסף של הקמה. הרמקולים והתאורה נשארו.

01:31 דובר 1 מה אתה אומר?

01:33 דובר 2 חסכתי-- רגע, זה עוד לא... חכה, זה יש כאן, יש כאן משהו מאוד מעניין. איך, איך, איך החושך הופך להיות לאור. הכל נשאר איך שהיה. חסכתי המון כסף של ה... משירותי במה מלהקים, מלפרק ולהקים. יופי. זהו, אנחנו מגיעים לכפר חב"ד. שלחתי, אה, ל-- לשלום בער חסקינד. היה אוטו וילי'ס כזה, ישן כזה, טנדר כזה. שלחתי אותו ליפו לקנות, אז היה מיץ קרח, שקיות. היום קוראים לזה שלוקים, אבל זה היה מיץ קרח וצבעים והמגנצ'ק. מה שלחתי לשלוח? לשלוח, לקנות, אה, אלף חמש מאות מיץ קרח. זה המספר הכי גדול שחשבתי שיגיעו ילדים ובמקרה זה בלח"י-- בנחלת בנימין היה כזאת חבית כזאת שהיו שומרים את השתייה עם קרח שלא... ש-שיהיה קר. אז לקחתי את החבית הזאת, שמתי על האוטו שיהיה בתוך האוטו, שהשלוקי-- שהמיץ קרח הזה לא יימס ולהביא שש-- אה, אלף חמש מאות שקיות קרח. היה באוטו. יופי. התהלוכה הייתה צריכה, כאילו זה היה צריך להתחיל בארבע וחצי.

02:40 דובר 1 איזה יום בשבוע? איזה יום בשבוע זה היה? אתה זוכר?

02:42 דובר 2 יום ראשון. יום ראשון. זה כמו שבאמריקה, יום ראשון.

02:46 דובר 1 אה.

02:46 דובר 2 מתחיל, אה, ש-שלוש וחצי, רבע לארבע. אין בנ-- כלום, שום דבר. הילד-- עכשיו, באו קצת מדריכים מכפר חב"ד, מדריכות מכפר חב"ד. שום דבר. שוטרים, איזה שלוש מאות שוטרים. אין ילדים, כלום. ארבע, כלום. ארבע ורבע, כלום. ארבע ועשרים, התחילו להגיע אוטובוסים. תשמע, אני אומר לך, לפלוט נהרות של ילדים, נהרות, נהרות של ילדים. זה לא יאומן כמה ילדים נפלטו. באו. עכשיו, לא היו מספיק מדריכים, אז השוטרים היו סדרנים. בנות לכאן, בנים לכאן. ישבו על הרצפה בכיכר מלכי ישראל. בנות-- אה, בת, את לא תקעתי, לכי לשמה. אה, ובאו ובאו ועוד ועוד אוטובוסים. עוד אוטובוס מיד אליהו, קו אחד עשר, קו שלושים ושתיים. אה, התחילו להגיע קו עשרים וחמש מצפון תל אביב, קו עשרים וארבע מרמת אביב. אז אני מדבר איתך קווים, אני עכשיו חי את זה. ופ-- נפלטים ילדים, נפלטים ילדים. עכשיו, האוטובוסים לא נסעו עד סוף הקו כי האוטובוס היה מלא עם ילדים. הוא לא היה לו נוסעים. עשה סיבוב, חזר בחזרה כדי להביא עוד ילדים. מכל עדים ה... טוב, אז אני עומד עכשיו, אני ברוך השם. כבר רבי כבר עשה את השליחה, עכשיו אנא עושה את שלנו. צבי גרינוולד זכרונו לברכה, זכר צדיק וקדוש לברכה היה מנחה. אוי איזה יהודי, איך שהוא דיבר דיבר עם כל הלב. הוא דיבר עם הילדים. אתה יודע, הילדים היו מרותקים ככההה, עיניים פתוחות, פה פתוח. דיבר איתם על זה רק בא אומר רבי שמעון בר יוחאי סיפר להם את הסיפור של, אה, ר-- אה, הבת של רבי עקיבא, אמת ישראל. הילדים ישבו ככה. אחר כך התחילו התזמורת של מוטי גלעדי לנגן. רקדנו ושרנו פסוקים והוא מוטי גלעדי הרג את כולם. דיבר

04:44 דובר 2 כמו אריק שרון, דיבר כמו רבין ורמל היה שמה גם כן [?]. הוא צחק והוא קרא אוי דוסי הרץ. אוי דוסי הרץ זה רץ, אה, נו, רץ, רצן. וא-- מה-- אחר כך הוא שואל כ-- הוא מדבר כמו אריק שרון. שואל את הילדים, ילדים, אתם רוצים שאני אדבר כמו סאדאת? אז כל הילדים צועקים כןןן, אז תגידו אחריי. התחיל לדבר כמו סאדאת. שמע ישראל. שכח מההמשך. כולם יושבים בשקט. שכח מההמשך. זה לא ידע את ההמשך. היה דבר, היה מדהים. היה מדהים. עכשיו מה זה הקוסם? לקח אופניים, שם על האף ורקד איתם כמו שעושים בחתונות. לקח ספסל ורקד עם ספסל.

05:33 דובר 3 גם מנחה.

05:33 דובר 2 וגם מנחה. הם עשו-- הם לקחו בקבוקי מים על הראש, עשו קפיצות שמיכה עם בקבו-- זה הקוסם הגדול ש... זה הקוסם הגדול ש...

05:43 דובר 3 איזה טוב. נו

05:45 דובר 2 עכשיו.

05:46 דובר 3 כמה ילדים היו שם לדעתך?

05:48 דובר 2 חכה רגע.

05:49 דובר 3 מה?

05:49 דובר 2 נגמרו השלוקים. נגמרו השלוקים.

05:51 דובר 3 תמשיך, תמשיך.

05:52 דובר 2 שלח לי את הרכב לנסוע להביא עוד, עוד אלף חמש מאות שלוקים. אז השולחן ערוך אומר למה, למה להביא אלף חמש מאות? אלפיים לא יספיק. אז אמר תעשה אלפיים חמש מאות. אז הוא שילם את זה ו... הוא הביא עוד שלושת אלפים שלוקים. זאת אומרת, לפי הערכה של המשטרה היו יותר מחמשת אלפים ילדים.

06:12 דובר 3 מה אתה אומר?

06:13 דובר 2 יותר מחמשת אלפים ילדים ואומר עם המבוגרים הורים ומלווים היה עוד, היה עוד איזה ששת אלפים אנשים. קיצר לקראת הסוף יוסי גרופיוס [?] שיהיה בריא ו-- שיהיה בריא, אה, אומר לי תקשיב, עכשיו באמריקה יש הרבי מדבר בכינוס בבוקר ביום ראשון בבוקר הרבי מדבר. האם יש אפשרות מהעירייה, זאת אומרת, האם אתה מוכן שנארגן בעירייה שיהיה שידור שהשידור יגיע לכאן? אמרתי מה זה השאלה. בטח. צריך למתוח כ-כבל חשמל, כבל טלפון מהבמה, מהרמקולים של הבמה עד העירייה, לחבר את זה לטלפון לעירייה, לחבר את זה לטלפון לליכטנשטיין, לליכטנשטיין בירושלים ואז ישמעו שידור. אמרתי בטח, תעשה את זה. קיצר החשמלאים של, אה, השירותי במה שבאו כבר לפרק שמעו את זה, אמרו אנחנו נעשה את זה. הביאו כבל מ-מהבמה עד העירייה עד איזשהו משרד בעירייה. לקחו כ-- חוט, חוט טלפון. קיבלו הקיצר, הרבי דיבר בכיכר מלכי ישראל ברמקולים של אחד במאי.

07:27 דובר 3 מה אתה אומר?

07:28 דובר 2 זה היתרון, ה-- האור שבא מהחושך. בזמן שהרך, הרב הרך[?] תירגם ל-לאנגלית, שלום בוטמן תירגם את זה לעברית. אז איכ-- אז התגלה שיש שמה חסידי גור וחסידי בעלז ועוד כל מיני חסידים שבאו מבני ברק ומתל אביב שגרים בתל אביב. הם באו, שמעו ליובאוויטש הרבי. מהר שו-שומעים את ליובאוויטש הרבי, שומעים את ליובאוויטש הרבי. זהו. נגמר התהלוכה. הבאתי להם את הקרשלים.

08:01 דובר 3 הילדים נסעו הביתה?

08:03 דובר 2 כל אחד נסע הביתה. מה אני לא אחראי עליהם? גמרו לו. טוב, אני בא למוטי גלעדי. זה ה-- זה הפונץ', הפאנץ'. אני בא למוטי גלעדי ושואל אותו מוטי תודה רבה לך היה-- זה לא דיברנו על כסף, כמה מגיע לך?" אז הוא אומר: "תקשיב, אני דבר כזה לא עשיתי בחיים שלי. כזה דבר. אני הרגשתי כל כך קדושה. הרגשתי כאלה אנרגיות. לא רוצה שום כסף, תן לי רק כסף לשתי מוניות. מונית אחת חזור, מונית אחת הלוך. מונית אחת לקחנו שבאנו ומונית אחת שאני... כמה זנדה? תן לי שבעים לירות." שואל אותי: "ומה עם התזמור--" הוא שואל אותו: "ומה עם התזמורת?" "ולחבר'ה אני מדבר איתם. לך התזמורת, גם חברנו. וואלה תשמע, זה היה משהו קצת דתי, משהו שאנחנו לא זוכרים דבר כזה. לא הרגשנו כאלה דברים קדושים, כאלה אנרגיות. ממש אתם ממש הרבי מליובאוויטש. שאלתי: "כמה?" "שום דבר. שתי מוניות הלוך ושתי מוניות חזור." גם כי הם הרבה חבר'ה עם הכלים וזה, אז זה שתי מוניות הלוך. מאה ארבעים עוד מאה ארבעים. יופי, בסדר. אני הולך לישראל גוראריה ואני אומר לו: "נו, עכשיו הגיע היום ה..."

09:25 דובר 3 הכסף מצאת?

09:27 דובר 2 כן, הכסף. הוא שואל אותי ככה: "כמה?" אמרתי לו ככה: "שירותי במה זה אלף חמש מאות לירות, שירותי במה, במה ותאורה. השחקן הזה חמשת אלפים לירות. הלהקה שלו זה שבעת אלפים לירות וההגברה של הזה של העירייה צריך לתת לי עוד איזה שבע מאות לירות בשביל ש... וניקיון אנחנו צריכים לשלם, ניקיון העירייה תעשה."

09:56 דובר 3 אבל יש לך את ה, את הקרח, את הקרח.

10:00 דובר 2 מה?

10:00 דובר 3 הקרח.

10:02 דובר 2 הלא מיץ קרח שלום ברוך זה שילם, שלום חצקוני.

10:04 דובר 3 אהה.

10:05 דובר 2 שלום חצקוני. הוא הלך ליבי והוא, הוא שילם. אז הוא שואל אותי: "כמה? כמה? כמה?" אמרתי לו: "תראה, תעשה חשבון." קיצר מוציא מהכיס סטפה של לירות, מה, ככה ערימה של לירות. מתחיל לספור. אמרתי לו: "לא צריך." תביא לי חמש מאות לירות ובזה נגמר הסיפור. שירותי במה לא לוקחים כסף כי הם לא הרכיבו את זה. הם רק מפרקים. מפרקים את של אחד במאי, לא מפרקים את שלנו. הרמקולים לא מפרקים של אחד במאי, לא מפרקים שם, מפרקים של אחד במאי. אז כבר שילמו להם. מוטי גלעדי רוצה מונית הלוך ומונית חזור. הלהקה שלו רוצה מונית הלוך ומונית חזור. אליאל לא רוצה שום דבר. זהו, נותן חמש מאות לירות זה הכל. מה? זהו כן, הוא היה כל כך עצוב שזה כל כך מעט, כל כך מעט כסף. קיצר אני הבאתי צלם מיוחד, צלם שהיה בחתונה שלי שצילם את החתונה שלי. צלם מיוחד שצילם ואמרתי לו אני רוצה, אז היה פיתוחים ולוקח איזה שבוע שמפתחים ועד שזה. אמרתי לו: "אני רוצה עוד יומיים אני רוצה תמונות אלבום כי אני נוסע לרבי." ישבנו, ישבתי עם רמי אלטיאני בלילה הזה וכתבנו דוח. כל הדוח מה היה תוכנית ומה היה ומה היה והחוץ ואל דנטרו, הכל, הכל, הכל דוח. דחפתי את זה לתוך האלבום ונסעתי לרבי. נסעתי לרבי, נסעתי לרבי ותוך כדי ב-ב-במטוס אני חושב לעצמי, עשיתי כזה בלגן, עוררתי את כל השדים הכי רדומים של חב"ד.

11:51 דובר 3 הדובים לא השדים, הדובים.

11:52 דובר 2 הדובים. עוררתי את כל הדובים הכי גרועים עוד בזמן האדמו"ר הזקן, זמן המלשינות של אדמו"ר הזקן. אני חושב אני נוסע לרבי, מה... החלטתי כמו שאני יודע להחליט שאני כותב לרבי פתק ואני כתבתי ככה: התהלוכה של תל אביב אני אחראי עליה ויהיה מצורף אלבום ודו"ח. כל ה-- מה שקרוי קדושת השמיים, כל הליטאים וכל הזה אני אחראי. אם אני רצוי אני נשאר פה עד אחרי שבועות. זה הרבה-- עכשיו שבועות הזה זה הרבה משתיים שנה אחרי. ואם אני לא רצוי יש לי כרטיס לנסוע בחזרה. יש לי שני כר-- היו לי שני כרטיסים, כרטיס לנסוע ולחזור אחרי שבועות וכרטיס לחזור לרומא. ככה אני נסעתי. וכל הדרך אני, אני, אני מצמיא, רב עם עצמי. זה נכון לעשות דבר כזה? כאילו לא נכון. אמרתי שאני עושה את זה. אתה יודע פעם אחת ולתמיד שאני יודע שמה שעשיתי זה טוב, שלא יהיה לי כתם על החיים שלי כל החיים שלי על הראש כתם שאני... וכתבתי לרבי של קדושת אדמו"ר שליט"א אני רוצה שאני לא אראה את קדושת אדמו"ר שליט"א עד שאני אדע, אתה יודע אם אני לא רצוי אז אין מה לעשות שמה, ואם אני רצוי אז ככה.

13:21 דובר 4 זה היה עד כדי כך ה-ה-ה טראומה הזאת של הפיצוץ.

13:26 דובר 2 אתה לא יכול להבין. אתה לא יכול-- כשרבנים משפיעים באו אליך ואמרו לך שאתה חתיכת צעיר, מה אתה עשית? מי אתה בכלל שאתה עשית את הדבר הזה?

13:36 דובר 4 בלבלת את חב"ד.

13:38 דובר 2 הרסת את כל חב"ד. כל מה שחב"ד בנו כל השנים הרסת ב-ב-ב-ב-במשך שבוע. וכולי, כולי בחור בלי חיים. מה אני, מה אני? אין לי שורשים ואין לי שום דבר. כלום אני, כלום. קיצר, הגעתי ל-770, זה היה בערך שתיים. נכנסתי, לקחתי את המזוודה, נכנסתי למזכירות, ידעתי וכת-- ישבתי, כתבתי פתק למה שאמרתי לך, כתבתי פתק, נתתי לבנימין. בנימין קורא. הוא אומר לי, "מה? את זה אתה רוצה שאני אכניס לרבי?" אני אומר, "כן." "תראה אתה-- מה זה?" אמרתי לו, "תשמע בנימין, אתה מכיר אותי. אם אתה לא תכניס את זה לרבי, אני אכניס את זה מתחת לדלת של הרבי והרבי צריך לתכוף." החליט. אמרתי לו, "אתה כמו גרזן ביד החוצב, אתה שליח. אני מבקש ממך תיקח, תשים את זה בבקשה בגלל שאנחנו חברים תשים את זה למעלה. את הפתק הראשון שהרבי יראה את זה ומיד יראה את זה. ותשמע, אני נותן לך, אני עושה את זה, אבל אני לא אחראי על התוצאות. אני לא אחראי מה תהיה התגובה של הרבי ואני לא יודע מה יהיה. אני לא אחראי על התוצאות." אמרתי לו, "מה, מה הקשר?" "בסדר." אז אני יושב במזכירות, מעשן כמו קטר, עצבני כמו אני לא יודע מה. והרב חודקוב נכנס לפני מנחה. הרב חודקוב נכנס וכך הוא מרגיע אותי. "דער רבי איז גוט, דער רבי איז גוט. הרבי הוא טוב, הרבי הוא טוב. לא, אל תפחד, אל ת--". אמרתי לעצמי מה הזקן הזה מבין ב-ב-בעניינים של, של רגשות, של, של... קיצר המזכירים יצאו, סגרו את המזכירות ואני נשארתי לבד. הרבי יצא למנחה. לא ראיתי את הרבי. קיר עץ של שבע עשרה-- חמש סנטימטר מפריד ביני ובין מנחה של הרבי. זה

15:45 דובר 2 הקיר של המזכירות בין הזה ל... והלב שלי רותח, רותח, רותח, רותח ואני בלחץ. מה הרבי יענה? נגמר מנחה. אני לא התפללתי מנחה. אמרתי, אני גם לא אתפלל מנחה עם הרבי, אני אתפלל מנחה אחר כך למטה אני... נגמרה מנחה. הרבי זה, בנימין עומד ליד הדלת, מסתדר ככה. תראו תגעתיו בדלת. זזז נפתח, הוא נכנס. וזה אני עכשיו במשפט של בית דין של מעלה. מה יהיה, לגיהינום או לגן עדן? זאת אומרת, לגיהינום כזה-- על גן עדן לא חשבתי. לגיהינום כזה או לגיהינום כזה? גיהינום של קרח או גיהינום של שלג? לגלות או ל-- לא, ככה. אחרי איזה רבע שעה, עשר, כנראה זה היה פחות, אבל אז הזמן היה... יוצא בנימין מחייך מאוזן לאוזן, ככה, אממ, חיוך כזה. מה? אממ, כזה. מה? חיוך כזה. אני אומר לו, מה? אז הוא מוריד את הפתק. הרבי, את המילה אם הרבי מחק עם איקס. אז אתה רצוי ו-- אם אני רצוי, אני רצוי, הרבי עשה עיגול ליד אני, עשה חץ למטה. אתה רצוי למעשיך רצוי. ועם, עם, אה, עשר לירות השתתפות בנסיעה ל-- פשוט על שווה עשר לירות. אני התחלתי לשאוג משמחה. אתה מכיר את הלכתי מההתחלה עד ה, עד החדר של הרב חודקוב בסוף, בריצה. אההה! השתגעתי. עכשיו הרבי ב, ברבע לחמש, חמש הרבי תמיד יוצא הביתה ל, ל, אה, לקצת זמן. עמדתי מול, מול הגנדל התחתון בכניסה לזאל. אמרתי זהו, עכשיו, עכשיו הרבי יראה את כולי מלמעלה עד למטה, ככה. הרבי יצא מהפלאז'ה, הסתכל, הסתכל עליי ככה, כזה רבע חיוך והתחלתי לברך. ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם אשר עשה את האדם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נר-- כל הברכות הנאמרים

17:59 דובר 2 אמרתי. הכול. והרבי עומד ומחכה עד שיסיים עם הפה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. גם האומן, כזה חיוך כזה... והלך. מיד טלפונים לארץ שכל, כל המשפיעים וכל הרבנים, אל תדאגו, זה, זה בסדר. ואני הלכתי עם הפתק הזה שהראיתי לכולם. בנימין העתיק את הזה. הנה, תראו, הנה, הנה, הנה הוכחה. הנה, הנה. שמע. כן. מה? זה סיפור מדהים. חכה רגע, חכה, עוד לא נגמר. הגיע השלוש ורבע כבר, יש התוועדות. התוועדות היא בין חמש לשש. אתה ב-770. אני ב-770, עומד במקום שלי מול הרבי, המקום שלי היה מול הרבי ממש, מעל השביל, בדיוק מול הרבי. אני עומד והשיחה של הרבי על שבועות, זמן מתן תורה, היה מאמר. ופתאום, זזזט, הרבי נכנס. העניין של התהלוכות. אני אגיד את זה ככה, בתרגום כזה. ישבתי וחשבתי מה אכפת לאותו רב שכמה- מה שאתה אומר כרגע זה מה שהרבי אומר, כן? מה שהרבי אומר. אוקיי. שכמה אלפי ילדים יצעקו ברחובה של עיר שמע ישראל. מאיפה נובעת השנאת חינם הזאת? מאיפה הוא יוצא? מאיפה זה המקור של השנאה הזאת ל, ל, ל, לארגון ש-- ארגון של ילדים יצעקו שמע ישראל? אז הרבי מחשבתי וחשבתי וחשבתי עד שהגעתי למסקנה ויילי רעק, פוסל את התפילין. לא שהוא מניח תפילין פשוטים, אה, פסולים. הרבי המשיך, זה ספק דאורייתא. זה ספק דאורייתא וחומרה. שיגידו לו שייקח את התפילין לבדיקה. עכשיו, אחרי השיחה כל העיניים, זזזט, עליי. אני, הרבי מסתכל עליי ועושה לי עם היד בוא, שאני אשב אצלו. אני אקום עם גביע קטן, זה הכוסיות האלה החד פעמי כזה, קצת יין. הרבי עושה כוס גדולה. אז הם נתנו לי כוס גדולה עם קצת יין. ואני אומר לחיים. לחיים

20:14 דובר 2 וברכה. אז אני עם כוס גדולה מלאה, זאת אומרת כוס-- ואמרתי שלוש פעמים לחיים אחד אחרי השני והרבי... עכשיו אני לא שותה מול הרבי, אני מתכופף ושותה אחרי-- אחד אמר לי, דיקשטיין, הרבי הסתכל עליך כזה חיוך, כזה, כזה. אחר כך היהאאא במוצאי שבועות היה כוס של ברוך ה'. ויש לי תמונה איך שהרבי מסתכל עליי בכוס של ברוך ה' בעיניים כאלה אוהבות. אני עכשיו, אני עכשיו עם דמעות. איפה התמונה הזאת? תנו.

20:55 דובר 5 מה?

20:55 דובר 2 תביאו לי את התמונה הזאת. זו התמונה. במוצאי, במוצאי חג השבועות שאני מקבל כוס של ברוך ה'.

21:07 דובר 5 אה הא.

21:13 דובר 2 זהו. אתה רצוי ומעשיך רצויים.

21:24 דובר 5 אה! מוישה, איזה סיפור זה מדהים. פשוט מדהים. יישר כוח מוישה, תודה.

21:31 דובר 2 זהו. השבוע-- השבועות הזה זה בדיוק ארבעים ושתיים, אה, תש"ם, תשפ"ב.

21:41 דובר 5 יישר כוח ובעזרת השם אנחנו נמשיך ונשמע את הסיפורים. מוישה, יש לנו עוד הרבה מה לשמוע. יישר כוח גדול.

21:51 דובר 2 תראו לי.

21:53 דובר 5 מצדיע לך, אופסן[?].