הרב משה דיקשטיין -באר שבע- פרק 3

00:16 דובר 1 מוישה, שמענו אותך ב-בסיפור חייך המרתק, באמת המרתק. אתה עכשיו בחור צעיר שמגיע לראשונה אל הרבי בניו יורק, אל 770. אתה נוחת כעת בשדה התעופה ג'ון קנדי וספר לנו את הסיפור שממשיך את הדרך משם. בבקשה.

00:39 דובר 2 טוב, אה, היום אני יודע כשנחתי באמריקה נסעתי לרבי, אבל אז זו היה הפעם הראשונה בחיים שיצאתי מהארץ וכל הדרך התרגשתי מאוד. אני נוסע לאמריקה, אני נוסע לחוץ לארץ, אבל מה החוץ לארץ הזה בשבילי? זה היה לנסוע לרבי. אז כמובן כל הדרך היה הכנה-- הכנות גדולות. איך הפגישה עם הרבי.

01:06 דובר 1 מה זה הכנות גדולות? תספר לנו.

01:09 דובר 2 אז אני אומר. כמובן, להניח תפילין במטוס, להניח תפילין לכמה ש-כמה שיותר יהודים. עד כדי כך שגם, אה, דפקתי-- אז עוד לא היה חטיפות כל כך מטוסים, אז דפקתי בדלת של הטייס ושאלתי אותו אם הוא ג'ואיש, אם הוא יהודי. אז הוא אמר, "אני יהודי כמוך" בעברית. זה היה, אה, זה היה בצרפת. הוא אמר, "אני יהודי כמוך". הוא אמר לי את זה בעברית. אז אמרתי, "בוא תניח תפילין". אז הוא אומר, "באמצע הטיסה, כשהיהיה, אה, יהיה המטוס אוטומטי, אז אני אקרא לך, נשלח זץ[?] ואני אקרא לך. תבוא להניח לי תפילין". קיצר, זו הייתה טיסה עם כרטיס וואן וויי טיקט, לנסוע ל-ל-לרבי ולהישאר שמה עד שהם יגידו לי לחזור.

01:57 דובר 1 עד שמי יגיד לך לחזור?

01:59 דובר 2 עד שהרבי יגיד לי ש-- מה לעשות? אה, לחזור לארץ לבד, לחזור לארץ לבד לא, לא היה לי שום, אה, שום סיבה לחזור. גם לא היה לי לאן לחזור. אה, ר' מנדל אמר לי שאני נוסע לרבי אויף אייביק.

02:15 דובר 1 תזכיר לנו, מוישה. תזכיר לנו בקצרה קצת מי הוא ר' מנדל, מה הוא בכלל, מה הוא בשבילך כדי שנתחבר.

02:24 דובר 2 אמרתי פעם, אמרתי פעם שהייתה לי חברותא עם ר' מנדל. שנה שלמה למדנו חסידות כל בוקר. ר' מנדל זה יהודי שהיה, אה, ברוסיה, בברית המועצות יותר נכון. הוא היה, עבד-- הוא היה בכלא, בכלא הרוסי בגלל עבודת השם, בגלל שהפיץ, הפיץ יהדות ותורה והרבי שלח אותו לארץ להיות משפיע. ובגלל כל ה-- כל הבעיות שהיה לי עם, אה, עם נכלים[?] וכל הבעיות שהיה לי ב-בקשר בין התיאוריה למעשה, אז הוא נצמד אליי להיות חברותא שלי כל יום. למדנו כל יום בבוקר משבע בבוקר, בהתחלה עד שבע ורבע, אחר כך עד שבע וחצי ואחר כך עד רבע לשמונה, והוא היה האבא הרו-- האבא הרוחני שלי, והוא זה שדחף אותי לנסוע לרבי, והוא אמר לי, "אז אתה נוסע לרבי אויף אייביק". אויף אייביק פירושו לתמיד. אתה לא-- אתה נוסע ו-ולא חוזר. עכשיו אתה נוסע, אתה נוסע, ואצל הרבי נשאר שם וזהו. נחתי בניו יורק. לא מכיר שום דבר, בקושי אנגלית של בגרות. ונסחבתי עם כל האנשים, הולך עם כל האנשים, הולך, הולך, הולך, הולך. מגיע ביקורת דרכונים ואחר כך לאיסוף הזה של המזוודות. הופ, זהו. אני עם המזוודה שכמעט ואין בה שום דבר, עומד ב-בעיר הגדולה וראיתי אדם לבוש חרדי. שלום, שלום. איך אני מגיע לרבי מליובאוויטש? אז הוא אמר לי, "תשמע, אני נוסע לוויליאמסבורג, אני חסיד סאטמר. אני נוסע לוויליאמסבורג, אני אקח אותך טרמפ." אמרתי יופי תודה רבה. ומישהו בא לקחת אותי. אנחנו נוסעים ביחד ואני לא מכיר שום דבר. נוסע. פתאום אני רואה רחוב מוכר מהתמונות. אני רואה בית מוכר מהתמונות ואני אומר לו הנה זה זה זה זה. נכון, זה פה. אז אני יורד ואומר תודה רבה.

04:46 דובר 2 תודה רבה. תודה רבה. ואני יורד וכמעט אני מרגיש בבית אבל לא מכיר אף אחד. אני עומד עם מזוודה על המדרכה. פתאום אני מרגיש טפיחה כל כך חזקה על הגב. אני מסתובב. ידידי מכבר הימים, החברותא שלי, חבר חדר שלי שהיה בקבוצה. קבוצה זה כל בחור בישיבה אחרי שלוש שנים של לימוד בישיבה היה נוסע לשנה לקבוצה להיות אצל הרבי שנה, שנה שלמה, שנה תמימה. אז הבחורים, ה-- הכיתה הזאת שנסעה קראו להם קבוצה. הקבוצה הזאת. אני רואה בקבוצה את מי? את אברהם כהן זכרונו לברכה. נפטר לפני שנתיים. חבר שלי, ידיד נפש, חבר טוב, חבר טוב, טוב, טוב, טוב. אנחנו מתנשקים ומתחבקים ותודה לקב"ה שפגשתי אותו. יופי, יופי, יופי. מה עשינו דבר ראשון? רצינו לראות את הרבי. אז הוא אומר לי תשמע, עכשיו אחרי הצוהריים הרבי נוסע הביתה בערך לשעה, לשלושת רבעי שעה, שעה. עוד מעט הוא חוזר. כשהוא יחזור אז אני אשים אותך, אני אביא אותך לאיזשהו מקום שתראה את הרבי. טוב, אנחנו זהו. ישר לקח את המזוודה, שם באיזשהו מקום, הכין לי איזה כוס תה, משהו לזה. אומר לי בוא. אנחנו-- אני עמד ב-- בלובי שם ב-770[?], ב-- בישיבה ב-770 בלובי ליד החדר של ה-- ליד החדר ה-- המבוא של הכניסה לרבי. המבוא הזה נקרא גן עדן התחתון, כשהחדר של הרבי נקרא גן עדן העליון. המושג הזה יחזור על עצמו הרבה פעמים, גן עדן התחתון. והיינו מחכים. פתאום הרבי מופיע. הדלת נפתחת והרבי מגיע. הרבי, הרבי רואה, רואה את הרבי. זאת אומרת אני, משה דיקשטיין הקטן מנחלים שלמד שנה בכפר חב"ד, עומד פחות מארבע מטר מהרבי מליובאוויטש. אה, ה-- שיא המאוויים, שיא הח-- החשק

07:15 דובר 2 הכי גדול, הרצון הכי גדול, ה-- התשוקה הכי גדולה להיות במקום הזה ולראות את הרבי, הנה זה מתגשם. וכמובן כשרואים את הרבי בפעם הראשונה אז צריכים לברך שהחיינו. ואני עומד ומנסה לברך את הברכה. לא יוצא לי מהפה.

07:41 דובר 3 לא יוצא לך כל מה שנקרא.

07:43 דובר 2 יוצא לי-- לא. אני מדבר על עצמי. לא, לא, לא בכלל. אז לא יוצא לי הברכה. ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה לא יוצא, לא יוצא. יוצא שהכל נהיה בדברו, יוצא המוציא לחם מן הארץ. יוצא אשר יצר. יוצא הכל. שהחיינו לא יוצא. והרבי ככה מתקדם וככה מסתכל עליי. מסתכל עליי עם חיוך כזה גדול, חיוך כזה גדול על הפנים, ככה חיוך. אף פעם הוא לא, אף פעם הוא לא ראה אותי. מאיפה הוא מכיר אותי? חיוך ואז לא יוצא לי כשכבר מגיע לזמן הזה והרבי מסתובב ונכנס לחדר. וואי, זה היה בשבילי החלום, החלום, החלום הכי גדול התגשם. זה היה ביום רביעי בערב. ביום רביעי אחרי צהריים. יום חמישי יש קריאת התורה. קריאת התורה, אז צריך להגיד הגומל. וכשאומרים ברכת הגומל, הרבי עולה לתורה השלישי.

08:46 דובר 4 איפה משה? משה איפה הייתה, איפה הייתה התפילה ב-ב...?

08:51 דובר 2 רגע, רגע, רגע, לא הגעתי לתפילה. אני רק עכשיו, אני מדבר עכשיו מה אני מכין את עצמי לקראת מחר.

08:56 דובר 4 הבנתי.

08:58 דובר 2 ואני עומד ליד הרבי ממש עשרים סנטימטר מהרבי והייתי צריך להכין את עצמי. כמעט כל הלילה לא ישנתי. הראש, המחשבות עומדות רק שאני, שאני לא אתבלבל ב-בזה ושהרבי, הרבי מסתכל עליי והרבי שמסתכל עליי רואה את כל כולי מה-- מרגע שנולדתי ועד היום. אוי וא-- מה, מה, הקיצר התרגשות נוראה. מגיע הבוקר, תפילת שחרית. באמצע תפילת שחרית בבית הכנסת ב-770 בישיבה ממש ל-למעלה. בשעה עשר קריאת התורה, בחמישה לעשר בערך הרבי נכנס.

09:44 דובר 4 זה נקרא, משה זה נקרא, אני מזכיר לכולם, הזאל הקטן.

09:49 דובר 2 הזאל הקטן, הזאל למעלה.

09:50 דובר 4 הזאל למעלה בקומה ש-- של החדר של הרבי ל-להפריד מה, מהמקום הגדול ב-770 למטה שהוא מכיל אלפי אנשים, אבל כאן למעלה יכול להכיל עד מאה, מאה חמישים איש.

10:05 דובר 2 כן, הלמעלה זה בעצם זה המקום שהבחורים יושבים ולומדים. היום כבר לומדים גם למטה, אבל אז הבחורים, אז זה ישיבה, זה האולם של הישיבה, הבית מדרש של הישיבה. והתפילה ש-- והתפילה זה תפילה של הבחורים שמתפללים שחרית של, של יום יום. הרבי נכנס, הוא נעמד ליד השולחן שלו. השולחן עומד ליד הדלת. הוא נכנס, נעמד ו-- ולובש את ה, את הגארטל ו והרבי ניגש. אומר משה, תן לי את ספר התורה ואני כולי עומד ורועד. עוד רגע צריך לעמוד ליד הרבי. עכשיו כשהרבי עומד במקום שלו מסביב אף אחד לא עומד לידו. יש איזה שניים, שלושה מטר של חצי עיגול שאף אחד לא, אף אחד לא עומד. שם זה כאילו רחבה כזאת שרק הרבי עומד וכולם עומדים מרחוק, מ-מאחורה. והרי מתחילים קרוא בתורה. ראשון עולה כהן, שני עולה לוי, שלישי יעמוד קודש אדוננו מורנו ורבנו הרב רבי לוי יצחק עולה לתורה והרבי ניגש לזה. הוא אומר ברכות השם המבורך, כל הברכות, קריאת התורה. אחרי קריאת התורה חצי קדיש ואז כל אלה שצריכים להגמי-- להגיד הגומל עומדים אחד אחד אחרי השני לברך הגומל ואחד אחרי השני. זה היה משה דיקשטיין עם משה דיקשטיין עם משה דיקשטיין, היה לבד.

11:52 דובר 4 משה זה רק אחד.

11:52 דובר 2 אחד אחרי השני. היה רק אחד.

11:55 דובר 4 טוב.

11:55 דובר 2 אני כולי רועד. אז הגבאי שם נותן לי ככה דחיפה. נו גיישן, הוא אומר לך, לך, נו מה הרבי מחכה. אז אני עמדתי ליד הספר תורה, מחזיק את ה-- את ה-- את המשנה ליד הספר תורה. המזל שלי שלגבאים יש שם ניסיון. הם יודעים שעומדים במצב כזה, כולם מתרגשים, לא לא זוכרים שום דבר בעל פה. אז הוא-- יש שם סידור פתוח. זה המזל שלי, הסידור היה פתוח. אז קראתי מהסידור. מה קראתי, איך קראתי אני לא זוכר, אבל אני ישבתי-- עמדתי וקראתי מהסידור. ואחרי זה שמעתי את ה-- האומר, כמובן זה ידהמי ש-- ברוך הוא וברוך שמו עושה לה, את ה-- את האמן על הברכה. ואני ככה מלא אדרנלין, הגוף שלי ככה ממש רועד. ואז אברהם כהן ניגש אליי, אומר לי, משה, הרבי הסתכל עליך מהראש עד הרגליים, מהרגליים עד הראש ובאמצע-- כשאתה בירכת באמצע הברכה הרבי פר-- נתן כזה חיוך על הפנים. אמרתי בשבילי? זה לכל העולם. זהו. נגמר התפילה, הרבי חזר לחזור ונגמר-- הסתיימה התפילה, רשם את המנות והולכים לחדר אוכל לאכול. אני לא תלמיד, אני אורח. אני ניגש לחדר אוכל, כל ה-- כל הבחורים-

13:34 דובר 5 חדר האוכל אני מזכיר, זה חדר האוכל של הישיבה.

13:38 דובר 2 חדר האוכל של הישיבה, כן.

13:39 דובר 5 ששם אוכלים בחורי הישיבה.

13:41 דובר 2 כן, שנמצא מעבר הכביש, בצד השני של הכביש. חוצים את הכביש, עולה על הישיבה עם כל הבחורים ואני אומר לעצמי אף אחד לא יראה, כולם אותו דבר, כולם זקן ומשקפיים. אף-- מי ידע שאני הייתי פה, לא הייתי פה. מי יכיר שאני פה? לא... אף אחד לא יגיד לי לך. מה? מה לא יכול להיות.

14:01 דובר 5 לא מקומי מה שנקרא.

14:03 דובר 2 כן, כן, אבל אני, אני לא מקומי, אבל אני כאילו אני מש-- אני, אני משתלב ב... זה הכל ככה, כולם אותו דבר. חליפה, כובע ומשקפיים. זקן. נכנס לחדר אוכל וולוקח צלחת ומתיישב שם ליד מישהו, לוקח כמה זרים וזה. פתאום מגיע אליי יהודי מבוגר ושואל אותי בחור, בחור ביידיש, בחור: פון וואנען ביסטו? מאיפה אתה? אז אמרתי לו, מה זה מאיפה אני? אני מ... עכשיו באתי מהתפילה. לא רציתי לשקר אז אמרתי אני עכשיו באתי מהתפילה, מסבון סרטי[?]. אומר לא, לא, לא. וואו לערנסטו? איפה אתה לומד? אה, איפה אני לומד? אני עכשיו אלמד ב-בסבון סרטי[?]. אומר לא, לא איפה למדת? יענו הוא ידע בדיוק שאני אורח. אז אני אומר לו אני למדתי בפראך חב"ד[?] ואתמול בערב הגעתי ונכנסתי לישיבה ללמוד. אז הוא אומר ככה, עכשיו אתה תשב ותאכל. אה ואחר כך תלך ל-- רב דוד רסקין, המנהל של הישיבה, המנהל האדמיניסטרטיבי של הישיבה ותביא לו פתק שאתה תלמיד ישיבה. כי אם לא אתה לא יכול לאכול פה, זה, זה אוכל של בחורים, זה, זה גזל. נו, נו. דוד רסקין. מי זה דוד רסקין? מאיפה אני יודע מי זה דוד רסקין? אז אני שואל את אברהם כהן, אברהם תגיד לי מי זה דוד רסקין? אז הוא אומר מה יש לך ממנו? אומר זה האיש הזה כאן במטבח אמר לי לגשת אליו, להביא לו פתק שאני בחור ישיבה, שאני לומד כאן. אז הוא אומר לך בהצלחה. אמרתי מה זה הצלחה? אומר אם אתה מביא לו פתק אתה... טוב, אני אחרי האוכל באתי מהמזנון, אני הולך בחזרה לזה. מי זה דוד רסקין? זה האיש שקרא בתורה, אותו איש שקרא בתורה. הוא

16:12 דובר 2 זה דוד רסקין, הוא זה הזה, יש לו שם משרד. אני ניגש לשם, דופק בדלת. כן. יו! אני נכנס. שלום. שלום. מתחיל לדבר בעברית. שלום, שלום. אה, אתה היום הלכת הגומל. אמרתי כן. הוא אז הרבי אמר לא יפה מזה. הרבי היה לו הנאה ממך. אמרתי לו הלוואי ואלי יהיה הנאה, הלוואי שגם. הלוואי שימשיך את ההנאה גם כן ככה ש... כן, מה אתה רוצה? הייתי עכשיו בארוחת בוקר והאיש במטבח אמר לי שהיה צריך להביא פתק ממך שאני לומד כאן בישיבה. פתאום כבר אין הנאות ואין חיוכים ואין שום דבר. שב. מאיפה אתה? מכפר חב"ד. איפה למדת? בכפר חב"ד. היה לך רשות לבוא לכאן? אמרתי בוודאי. לא רק שהיה לי רשות, אפילו רב מנדל דחף אותי להגיע. אה, רב מנדל דחף אותך להגיע לפה. מה קרה? התחלתי לספר קצת את הזה. אז הוא אומר תשמע, אני בינתיים לא אתן לך פתק. היום בשעה שתיים עשרה וחצי אחד יש, יש ישיבת הנהלה של כל הזה אנחנו נדבר עליך ואם יחליטו שכן אז לקראת שתיים תיכנס אני אביא לך פתק כבר לאכול צהריים, ואם לא אז תחכה שרב מנדל יבוא והוא גם כן יבוא. אנחנו מדברים באלול, הוא יבוא לתשרי לראש השנה ואז נדבר איתו ונראה מה. ואני אומר לו ובינתיים? מה אני אוכל בינתיים? אז הוא אומר אנחנו לא, אנחנו לא בית תמחוי. אנחנו מוסד של בחורים שצריך לדאוג לבחורים. אז מי שתלמיד אוכל, מי שלא תלמיד לא אוכל. זה הכל. כמו שכתוב אנחנו בפור-- כמו שכתוב ואנחנו בפורים, ויצא המן ביום ההוא וחפוי ראש. ככה אני יצאתי מהזה. אמרתי נו, נו. טוב, בסדר, בינתיים ארוחת בוקר אכלתי. התיישבתי ב-באולם לימוד,

18:30 דובר 2 ישבתי, התחלתי ללמוד. לקחתי גמרא מה שאני זה ישבתי לומד לבד. ניגש אליי המשגיח. הוא שואל אותי מי אתה? אני מכפר חב"ד. סיפרתי לו את כל הסיפור. ואתה לומד כאן? אמרתי לו כן, אני יושב ולומד. ובכפר חב"ד יודעים שאתה כאן? אמרתי לו רב מנדל יודע שאני פה. רב מנדל שלח אותי לפה. ויענקל כץ, יענקל כץ זה המשגיח בכפר חב"ד. זאת האוטוריטה בכפר, האוטוריטה הממסדית.

19:08 דובר 6 כן.

19:09 דובר 2 הוא יודע שאתה פה? אמרתי לו כן, אני הודעתי לו. הוא אומר אתה הודעת לו או שקיבלת ממנו רשות? אמרתי לו רשות קיבלתי מרב מנדל וליענקל כץ הודעתי שאני... הוא שואל אותי למה? אמרתי לו שאם הייתי מבקש ממנו רשות מיענקל כץ הוא לא היה נותן לי ולהישאר בארץ לא יכולתי, אז לכן רק הודעתי לו. אמר לי בעיה, שב תלמד. אתה, אני מציע לך חברות, אני אשב איתך ללמוד. אבל שב תלמד. זאת אומרת הוא קיבל אותי כאדם שנכנס לבית הכנסת, יושב ולומד אבל לא תופס מקום בספסל, נושם את המזגן אבל לא, לא יותר מזה.

19:57 דובר 6 התחלת קצת קצת להבין איך הדברים עובדים.

20:00 דובר 2 כן, התחלתי להבין טוב מאוד איך הדברים עובדים. טוב, אה מגיע שתיים. כל הבחורים הולכים לאכול ארוחת צהריים ואני הולך למשרד של, אה, הרב רסקין, רב רסקין לשאול מה, מה קורה?

20:19 דובר 6 מה התוצאות של ישיבת ההנהלה?

20:21 דובר 2 מה התוצאות של הישיבה שתבענו על משה דיקשטיין. אז הוא אומר לי תשמע, אנחנו מאוד מצטערים, אבל, אה, אתה לא יכול, אה... אתה לא יכול גם ללכת לאכול בחדר אוכל ואתה גם לא תוכל לישון ב-בפנימייה של הבחורים כי אתה, אתה לא בחור במניין עד שיגיעו מכפר חב"ד וידברו ונדבר ונראה, נראה איך נסתדר. איפה ישנת בלילה שעבר? אז אמרתי לעצמי אם אני עכשיו מזכיר את אברהם כהן ואני אומר לו שישנתי בחדר של אברהם כהן, הוא דחף שם מזרון, אז זה הסוף של אב-- של הסוף של אברהם כהן. אמרתי לו ישנתי ככה, השתדרתי. אז הוא אומר לי אז תמשיך להשתדר. טוב. יצאתי ממנו. כסף לא היה לי. אולי היה לי איזה עשרים דולר. מה, אפילו, אפילו זה לא. טוב, אני הולך לכיוון החדר אוכל. אני רואה שבחור הולך-- ילך גם כן עובר את הכביש. אז אני אומר תקשיב, אסור לי לאכול בחדר אוכל כי אני לא בחור בישיבה, אבל מה תעשה לי טובה שאתה יוצא, תביא לי כמה, כמה חתיכות לחם עם זה. לא היה לי בכל מנה. מה הבעיה? ככה הסתדרתי. ארוחת בוק-- ארוחת צהריים, ארוחת ערב. אה, כך יותר. לישון ישנתי בחדר של אברהם כהן ו... ככה שלושה, ארבעה, חמישה ימים. ביום חמישי אמרתי עכשיו ה-ה-הארוחה, הארוחה המרכזית ביישיבה באמריקה בכלל זה בארוחת ערב. אז המנה עם הבשר ואתה יודע ארוחה מרכזית. אמרתי לעצמי מה יקרה? בערב יש מישהו אחר אחראי. אני אעבור עם הצלחת, אני אעבור עמודים בתור. כל אחד מקבל זה. אני אעבור, אני אקבל כן, כן, לא, לא. אני עובר.

22:41 דובר 6 שיטת מצליח מה שנקרא.

22:43 דובר 2 כן, בדיוק. אני עובר. האחראי זה לא האחראי של הבוקר, אחראי אחר. מסתכל עליי, נותן לי ואני ממשיך הלאה. אמרתי זהו, נכנסתי. [?] רעב מאוד, רוצה עוד מנה ואומרים לי שההוא זוכר בדיוק כל אחד שהוא קיבל. לא יצא לחופש אלא כן תבקש ממנו. זאת אומרת, אל תעשה שאתה כאילו קיבלת. תבוא, תגיד לי בהונגרית, אני רעב, אני רוצה. אפשר לקבל עוד משהו? זהו. אני עברתי, הלכתי עם הצלחת המלוכלכת שיהיה שזה. אמרתי לו אני, אני זה איך ב-- בהונגרית כן, כן, [?] אפשר לקבל עוד מנה? בוודאי, בטח. עשה לי ככה מנה טובה על הצלחת. אמרתי אפילו לפחות ארוחת ערב יהיה לי כל יום. וככה ו... מה התברר? שהאיש הזה של ארוחת ערב הוא גם אחראי על הפנימייה. אז, אה, עברו, עבר עוד כמה זמן עד ש-- עד שנודע לי הדבר הזה. אז ביום הזה של ארוחת ערב ניגשתי אליו ושאלתי אותו אם אני יכול לקבל שמיכה וכרית. אז הוא שואל אותי ומה היה לך עד עכשיו? אז אני אומר ישנתי על ריצ-- הוא התחיל לצעוק עליי. מה בחור הולך לישון בלי שמיכה וכרית? מה חסר כריות? חסר שמיכות? עכשיו, עכשיו בוא איתי." סגר את הזה של חדר אוכל, את ה... זה שמחלקים. והלך איתי למחסן, הביא לי גם שמיכה, גם כרית, גם ציפית לשינה וגם מסדיר. "וקח עוד שלושה ארבעה ימים כשתלך, תחזיר." ככה, מה? ככה. אמרתי לעצמי הבנאדם הזה זה הרב מיכאל ליפסקר. מייקי ליפסקר.

24:39 דובר 7 או מיכאל ליפסקר.

24:41 דובר 2 צדיק וקדוש ברכה. בן אדם הכי, הכי, הכי...

24:46 דובר 7 תשמע, כשאני הגעתי למטבח, כשאני הגעתי למטבח שם גם הוא קיבל אותי ונתן לי גם לאכול. זה מה אני אגיד לך.

24:55 דובר 2 חכה, חכה שנייה. יום שישי אחרי זה, שבוע אחרי זה, אני-- כשמסיימים את-- אני, אני מקדים את המאוחר, אבל בשביל המייקי ליפסקר, אני מקדים את המאוחר. אני עומד בבית הכנסת למטה, הרבי יורד למטה, לבית מדרש הגדול להתפלל לקבלת שבת. אז מנחה כבר התפללנו קודם וקבלת שבת. אז עומדים בחורים ולומדים כל אחד עם השני, עומדים ולומדים. אז מייקי ליפסקר הזה של המטבח רואה אותי. "או משה קום, קום, קום, קום, קום, קום, קום, קום, קום, קום, קום". הוא זז ככה, דוחף קצת אנשים, מתיישב. "בוא נלמד ביחד חברותא." ומאז במשך כמעט שנתיים שהייתי, שהייתי בזה, היינו לומדים חברותא ביום שישי בערב, בזמן שלומדים לפני תפילת-- לפני קבלת שבת, היינו יושבים ולומדים חברותא.

25:42 דובר 7 איזה יופי.

25:44 דובר 2 זה מייקי ליפסקר, האיש שכולו לב, כולו טוב, כולו נחת.