הרב משה דיקשטיין- באר שבע- פרק 1

00:19 דובר 1 משה דיקשטיין ערב טוב, מה שלומך?

00:22 דובר 2 ערב טוב

00:24 דובר 1 משה דיקשטיין, שליח של הרבי שליט"א מלך המשיח, גר בבאר שבע אבל השליחות שלו משתרעת על פני כל ארץ הקודש במישורים שונים ורבים. משה, ספר בבקשה כדי שנבין מה הרקע, מאין אתה בא. ספר קצת על המשפחה שלך ו-ו-והלידה, הגדילה, הפגישה עם הרבי. בבקשה, אולי נתחיל ב"לחיים", משה?

00:50 דובר 2 אה, לחיים. לחיים. תגיד אתה לחיים, תוציא את זה לחובה.

00:55 דובר 1 טוב. בסדר, אתה תגיד לחיים על תה, זה גם טוב.

00:59 דובר 2 אז נגיד על קפה. בסדר. לחיים, לחיים.

01:03 דובר 1 לחיים, לחיים. יחי אדוננו מורינו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד. לחיים, לחיים, משה.

01:09 דובר 2 טוב, אז כ-, אז ככה. אה, אני נולדתי לבית של אבא, שניצול שואה. הוא לא אהב את המילה הזאת ניצול שואה, אלא הוא אמר, קרא לעצמו שורד שואה. אה, הוא עבר את כל השואה בצורה הכי גרועה שיכולה להיות. אה, ביערות.

01:29 דובר 1 ספר על זה קצת.

01:31 דובר 2 מה, מה?

01:32 דובר 1 ספר על זה קצת.

01:34 דובר 2 כן, הוא היה גם במחנות עבודה, גם מחנות ריכוז, גם גטאות, גם ברח ליער, היה שמונה עשרה חודשים, אה, עשרים חודשים ביער. אה, סוף המלחמה הוא היה במחנה השמדה שנקרא מיידנק, ו"העבודה שלו" במירכאות הייתה במחנה עבודה מיידנק, הייתה זונדרקומנדו, שפירושו הוא היה מוציא גופות של יהודים מתי הגז לנשרפות.

02:04 דובר 1 שהשם ישמרנו.

02:06 דובר 2 שהשם ישמרנו, כן. עד שהצבא האדום, אה, שחרר את המחנה הזה ואז הוא חזר בחזרה לעיר שלו, ללוצק, ושם הוא קיבל, אה, קיבל מתנה. הרוסים, הקומוניסטים, שהכל הוא שהאשימו אותו, שהוא שפיון, מרגל, ואז שלחו אותו לשנתיים לסיביר. אז הוא אמר, הסיביר זה היה כמו בית הבראה לעומת השש וחצי שנים של הגרמנים.

02:41 דובר 1 איך אומרים? שלא נדע מבתי הבראה כאלה.

02:44 דובר 2 מה, מה?

02:45 דובר 1 שלא נדע מבתי הבראה כאלה.

02:47 דובר 2 כן, נכון. קיצור, הוא הגיע לארץ בשנת חמישים. עירום וחוסר כל, בלי כלום, עם מזוודה ביד שבמזוודה היה הבגדים של המחנות, כפכפים, כובע ו-ועוד איזה מספר פריטים ותפילין קטנות שהוא הניח אותם כל, כל הזמן במשך כל השנים שהוא התגלגל, הוא הניח את התפילין הקטנות האלה, יש לו אותם עד היום. וברוך השם הגיע לארץ. בארץ היה לו אח ושתי אחיות, שהם היו ציונים שעלו בעליות לפני ה, לפני השואה, ואחר כך הוא זכה, הקים בית, התחתן עם אמא שלי. הוא היה מאוד מבוגר ומאוד סובל ואמא שלי גם כן הייתה לא, לא צעירה, וכשאני נולדתי אז הוא קרא לי המלך, הנסיך, כי הוא לא האמין שהוא יוכל להוליד ילדים אחרי כל מה שהוא עבר. גדלתי בצמר גפן, באתרוג, הייתי אתרוג. כל מה שרציתי קיבלתי. כל מה שחשבתי שאני רוצה קיבלתי. מצד אחד, אבל מצד שני איזה בית של ניצול שואה זה בית מאוד, מאוד, מאוד, מאוד מיוחד. עכשיו, אמא שלי הייתה בת של מולטי מיליונר באוסטריה שגם כן, גם כן, גם עליהם עבר היטלר ימח שמו והעלימו לו את כל הרכוש. ואמא שלי עלתה לארץ בשנת שלושים ושמונה. הייתה ילדה בת שבע או שמונה, והמיליונר הזה, סבא שלי, שלא הכרתי אותו, היה מסתובב בתל אביב עם קופסה כזאת, עם, אה, מגש כזה עם חבל. היה מוכר בייגלה. בייגלה, בייגלה, בייגלה, ואחרי שלוש שנים הוא נפטר משברון לב. וסבתא שלי היא גידלה את ה... גידלה את כל הילדים שלה וזהו. אז גם כן, הייתה שיהיה לי בית מאוד, מאוד מפנק. אנחנו היינו צריכים להיות מאוד, מאוד הישגיים.

05:11 דובר 3 כמה ילדים הייתם?

05:13 דובר 2 גם אני, גם אחי, השם יקום דמו וגם אחותי. אסור, אסור היה לאכזב שום דבר. אסור היה לאכזב את ההורים והייתה הסתפקות במועט. זאת אומרת, אמנם רצינו הרבה דברים, אבל היה הכל הסתפקות במועט, כי אבא שלי היה פועל, עבד שני משמרות. אמא שלי הייתה עובדת בבית, הייתה תופרת בבית כל מיני, כל מיני שמאטעס כדי כדי לעשות עוד קצת כסף. סתם כזה אה, אה לדוגמא הלבן ה-שוקו הזה, לבן שוקו שהיום שכל ילד יש לו בבית, הראשון שאכלתי בחיים שלי זה היה בגיל שלושה עשר וחצי ארבע עשרה כשהייתי בתיכון בנחלים. אה, בבית היה מרגרינה, לא היה חמאה. אה, היה-- ארוחות היו בעיקר לחם עם חמ-- לחם, עם ריבה וגבינה, הרבה פירות. אה, בשר אכלנו רק בשבת. בשר, לא בשר בקר, עוף. בשר בקר אכלנו רק, רק ב-ב-בפסח. זהו. עכשיו, הבית היה מאוד צ-- אבא שלי היה מאוד ציוני. כשהוא הגיע לארץ אז הוא נישק את האדמה או שהוא הגיע, נחת בארץ, נישק את האדמה ואמר "פה כבר לא יפריעו לי, פה כבר לא יעשו לי שום דבר." אבל כשהוא הלך בשוק התקווה אז מישהו צעק לו בערבית "מה שמך היהודי?" אז הוא כבר הבין שזה ארץ ישראל זה לא בדיוק מה שהוא חשב, אבל בכל אופן הוא היה מאוד, מאוד. הוא אמר "זה המקום היחיד שאני יכול לחיות בו בלי שירביצו לי ובלי שיהיה לי גטו ובלי שום דבר." עכשיו דוגמא ל-- דוגמא לחיים של בית של ניצול ש-- שורד שואה. אני הייתי בגיל חמש או שש. אחי, השם יקום דמו, היה בגיל ארבע, בגיל חמש או ארבע וחצי. אני לא זוכר אם אחותי כבר נולדה או

07:26 דובר 2 עוד לא נולדה, אבל נסענו ברכבת לירושלים. עלינו לרכבת. אבא שלי, אמא שלי, אני ואחי. אבא שלי ראה אישה שיושבת ליד החלון, אמר לה "קומי, הילדים שלי ישבו פה ליד החלון." אז היא אומרת "בטח לא אני אקום. יש מקומות, מה יש הרבה מקומות ברכבת." אמר "לא! את תקומי והילדים שלי ישבו פה ליד החלון." רב איתה והיא קמה בצעקות אבל אנחנו ישבנו ליד החלון. אחר כך אני, חכה, אחר כך אני, אחר כך שישבנו קצת לבד אז שאלתי את אמא שלי, אבא מה, שאלתי את אמא שלי מה, מה אבא, מה, מה, מה, למה אבא רב עם הגברת הזאת? אז היא אמרה לי "נדבר בבית, נדבר בבית." ובבית לא דיברנו. אז אמא שלי אומרת מה אתה לא מבין? נסענו ברכבת, מה אתה לא מבין? אם יקרה משהו צריכים לזרוק אתכם החוצה.

08:26 דובר 3 או-הו. או-הו.

08:28 דובר 2 זה רכבת שנוסעת מתל אביב לירושלים. כולם יהודים, אבל ברגע שעולים על הרכבת הכל חוזר אחורה.

08:41 דובר 3 מדהים.

08:41 דובר 2 וזהו. זה אבא שלי. אבא שלי היה מאוד מאוד אבא. אבא מאוד מאוד אבא. מאוד, אבל מאוד מאוד מאוד קשוח. מאוד מאוד מאוד מאוד מאתגר. ממש.

08:56 דובר 3 זה כנראה. זה כנראה הסיבה שהוא נשאר בחיים מכל הסיפור הזה של ה...

09:00 דובר 2 נכון, נכון. זו הסיבה. זו הסיבה שהוא נשאר בחיים. והוא הוריש לי את התכונות האלה לטוב ולמוט-- לטוב ולמוטב. זאת אומרת, הוא הוריש לי את הרבה תכונות מאלה ואני מקווה שאני לא הורשתי את זה לילדים שלי. אבל זהו. קיצר, למדתי בית ספר יסודי, בית ספר עציון. כשנכנסתי לבית ספר אז המנהל של בית הספר בחר את כל הילדים לראות אם המשפחה דתית לא דתית. אז הוא שאל אותי מה אנחנו בבית מכינים לכבוד שבת? אמרתי אם המבשלת. הוא אמר לא, לא משהו מיוחד, מיוחד, מיוחד. אז אמרתי ככה הפת לי, הפת לי מהפה מכינים לי ר-- שבת. הו, זה מה שרציתי לשמוע. זאת אומרת, אנחנו היינו בית דתי, אבל אה מזרחי. אחר כך בכיתה ח' נבחנתי, נבחנתי לשלוש מקומות למדרשיה, מדרשת נועם. נבחנתי שמה, נבחנתי בנתיב מאיר ונבחנתי לנחלים. עכשיו בנחלים, עכשיו אני-- אנחנו הקמנו קבוצה שהקמנו סניף בני עקיבא ב-- באדליהו[?]. סניף בני עקיבא אדליהו[?] זו עבודה, עבודה שלי ושל עוד כמה חבר'ה. כשאני באתי לישיבה לנחלים להיבחן אז פתאום אני רואה את הבוגרים של בני עקיבא נמצאים שמה. אמרתי רגע, רגע, אם פה אני נשאר כאן. התקבלתי למקומות אחרים. אמרתי שאני נשאר כאן. אז אבא שלי הלך לברר איפה המקום היותר טוב מבחינה מבחינה לימודית. אז אמרו לו שנחלים זה ברמה מאוד מאוד גבוהה. זה טוב ש-שמוישה'לה ילמד שמה. מוישה'לה זה אני. טוב שמוישה ילמד שמה. אז אבא שלי החליט בסדר יופי ונכנסתי ללמוד בנחלים וברקע כשהייתי בכיתה י', בכיתה ט' היה יהוד שבת הגדול עם הספר תורה.

11:04 דובר 3 איזה שנה זה?

11:05 דובר 2 זה היה עם הבריקה של הרבי מליובאוויטש עם הספר תורה לקראת משיח. קיצר אה כיתה י"א-- כיתה י' עבר עליי כחב"דניק, אה חב"דניק, לומד תניא ואני לא יודע והתחלתי להגיד חת"ת. לא, התחלתי להגיד חת"ת, אבל כיתה י"א התחיל בלגן. עזבתי את הכל. ולא עושה יותר-

11:32 דובר 3 כשאתה אומר את הכל, למה אתה מתכוון, מוישה? בוא תסביר לנו.

11:35 דובר 2 עזבתי את הכל. את כל חב"ד עזבתי. את כל הלימוד על חב"ד, הכל הכל עזבתי. עד היום אני לא יודע למה.

11:46 דובר 3 טוב.

11:46 דובר 2 אבל מכיוון שאני אדם קיצוני, קיצוני בשני הצדדים, אז הייתי קיצוני מאוד בשלילה. הפרעתי לשיעורי תניא והפרעתי ללימוד שולחן ערוך. קיצר הייתי ממש משוגע. עד שתפס אותי רב בסטובסקי[?] אה הוא שואל אותי מה מפריע לך שמישהו לומד תניא? שמישהו לומד שולחן ערוך האדמו"ר הזקן? מה זה מפריע לך? מה אתה מפריע? מה אתה מפריע?" התעקח איתו, מפריע לו, מתערב לו. אז אמרתי לו: "מה אתה מתערב לי בעניינים שלי? אני רוצה ככה. מה אכפת לך?" הייתי ממש ככה חם. לא יודע מה קרה פתאום. יום אחד התעוררתי והתהפכתי עוד הפעם. ואז הייתי-- זה היה, אה, אני חושב שהיה בסוף יא' כי, כי לקראת יב'. היה-- אני זוכר, זה היה הניגון של הרבי היה יפרח בימיו צדיק.

12:45 דובר 4 יפרח בימיו צדק.

12:49 דובר 2 כן. זה, זה מה ש...

12:50 דובר 4 יריח.

12:53 דובר 2 זה הכניס אותי ל, לעניינים. ואז הייתי-- אז התחלתי להגיד חת"ת, התחלתי ללכת למבצע תפילין בבית חולים, בית חולים השרון. בית רפואה, סליחה. ואז נהייתי ממש ככה חבדניק. בסוף נסעתי לכפר חב"ד בשבתות, נסעתי לכפר חב"ד ללמוד. סתם סיפור, דוגמה. אה, אני היה-- היינו עושים שידורים בכפר חב"ד, היינו עושים שידורים.

13:24 דובר 4 שידורים הכוונה, הכוונה היא שיחות של הרבי שמשודרות לכל העולם.

13:29 דובר 2 לכל העולם וגם לכפר חב"ד. אה, היינו נוסעים בערב, היינו בורחים מהישיבה, נוסעים טרמפים לכפר חב"ד ובבוקר, לפנות בוקר, חמש, שש וחצי, חמש וחצי, שש, היינו מתחילים לנסוע לכיוון נחלים כדי להגיע לשבע לתפילה. אז לפעמים היה קורה שהיה תופסים טרמפ מהכביש לישיבה, לפעמים לא. קיצר, אני זוכר יום אחד אני הולך בשש וחצי עם הכביש מהכניסה כביש פתח תקווה וילנה. אה, כביש פתח תקווה וילנה, וילנה לא אומר שום דבר. בארות יצחק, כביש פתח תקווה בארות יצחק. אני נכנס ליד נחלים, אני הולך לכיוון הישיבה ואחד מהמנהלים או הסגנים של הזה בדיוק יוצא החוצה. הוא רואה אותי חוזר ואמרתי לעצמי זהו זה, בזה, פה אני סיימתי את התפקיד שלי. ואכן בשעה עשר, ב, בתחילת הסדר, סדר, אה, גמרא שעה עשר מגיע-- אחד מהרבנים מגיע לאולם לימוד וקורא לי ואומר לי שהרב בגד קורא לי למשרד שלו.

14:51 דובר 4 מי זה הרב בגד?

14:53 דובר 2 יוסקה בגד, המנהל של הישיבה. הוא אומר לי ככה: "נודע לי שבשעה שש וחצי בבוקר לא היית בישיבה".

15:03 דובר 4 הוא ראה אותך, הרי כן.

15:05 דובר 2 לא, לא הוא ראה אותי. לא, מישהו אחר ראה אותי.

15:07 דובר 4 אה, מישהו אחר.

15:07 דובר 2 אמרתי לו נכון. איפה היית? יכולתי לשקר ולהגיד עשיתי ריצת בוקר. יכולתי לשקר, עשיתי הליכה, אבל אמרתי לעצמי מה זה דברים השקרים האלה? מה זה כל הזמן להתייפה ולהתחבאו ולזה? אמרתי פעם אחת נגיד את האמת וגמרנו. מה יכול להיות? מה כבר יכול להיות? יזרקו אותי מכאן. אני יש לי, יש ישיבה שאני הולך אליה. קיצר אמרתי לו אני הייתי בלילה בכפר חב"ד, היה שידור של הרבי וחזרתי בבוקר הלכתי ברגל והמזכיר הזה והזה ראה אותי וזהו. זה מה-- זה, זה, זה עשיתי. אם אתה כל כך היית בשידור, מה הרבי דיבר בהתוועדות? הוצאתי פתק מהכיס. עכשיו בשיחות, בהתוועדות אצל הרבי זה הולך-- זה התוועדו-- זה שיחה, שירה, שיחה, שירה, שיחה, שירה. אז בזמן השירים מאיר ברודסקי היה מת-- היה מתרגם לנו מיידיש לעברית מה שהרבי אמר והייתי יושב וכותב. הוצאתי את הניירות האלה מהכיס והתחלתי להקריא לו מה הרבי דיבר. אז הוא אומר מה אתה גם כתבת את זה? אמרתי לו כן, גם כתבתי את זה. טוב, אז הוא אומר לי טוב, תחזור לאולם לימוד, נראה מה לעשות. אחר כך, כדי להרגיע אותי מחב"ד, שלחו אותי לישיבה מאוד, מאוד, מאוד חרדית חדשה שנפתחה במושב תפרח.

16:47 דובר 5 אה ישיבה ליטאית. כן.

16:50 דובר 2 ישיבה גבוהה, ישיבה שחורה. קיצר ישיבה שאולי ינתקו אותי מחב"ד ויחזירו אותי לתלם לא... ושם היה לי שבוע מאוד מאוד כיף. באמת ישבנו ולמדנו. אני מאוד אני מאוד אוהב גמרא. ישבנו ולמדנו ולילה אחד יום חמישי בלילה ישב ה... החברותא שלי. ולמדנו סוגיה של חרדל ודבורים. יש לאדם שדה שבו הוא מגדל שם חרדל ויש ליד השדה כוורת של דבורים. הדבורים הולכות לצוף של החרדל, שורף להם הלשון, אז הם חוזרים לכוורת ואוכלים את הדבש. אז בעל הדבורים אומר לבעל החרדל תקשיב, אתה גורם לי הפסדים. אז בעל החרדל אומר לו אז תגיד לדבורים שלך שלא יעברו לכאן. הקיצר, הדיון בגמרא מי צריך להתרחק? האם צריך להתרחק הדבורים או צריך להתרחק החרדל? דיון שלם עם רש"י ותוספות וארבע שיטות בתוספות. סיפור שלם. לילה שלם עד שהצלחתי להבין את כל השיטות ואת כל המחלוקות ואת כל הדיוקים. קיצר, ה... החברותא שלי שהוא תלמיד ישיבה כבר כמה שנים כבר כמה שנים היה מבסוט שהבנתי וכדרכו של ילד בתיכון ישב וסיכם בטבלה את כל השיטות ואת כל דעות השיטות. חמש בבוקר הדף היה מסומן כל ה, כל ה, כל התוספות, כל הרש"י היה מסומן על הדף. היה מבסוט. שאלתי אותו תגיד לי הרב אבני, בשביל מה עבדתי כל הלילה על החרדל ודבורים? מה יצא לי מזה? למדתי, למדתי, למדתי. מה, מה, מה זה נתן לי? מה זה נותן לי?

18:51 דובר 5 מה התכל'ס?

18:53 דובר 2 כן, מה אני לא חקלאי, לא חרדל, לא דבורים. מה? מה אני צריך את זה? אז הוא אומר לי מה זאת אומרת? זה לימוד גמרא, זה תורת השם, זה מצווה. מה זה מצווה? הקדוש ברוך הוא פתאום וחרדל ודבורים. מה? לא, זה הלכה. קיצר נפלט לו מהפה שהתורה, הגמרא היא מחדדת את הראש של היהודי. מה התורה זה מחדד? אתה רוצה להגיד לי שהראש שלי זה עיפרון? שהעיפרון מתחדד בתורה? קיצר נפלתי עליו איזה חמש דקות. אני עומד, הוא יושב ואני עומד עם כל הגודל שלי ואני נותן לו על הראש. איך יכול? איך יכול להגיד שהראש שלי זה עיפרון והתורה זה מחדד? עד שנכנס ראש הישיבה. הוא שמע את קצה המילים שלי. הוא עושה לי ככה עם האצבע. בוא, בוא, בוא, בוא, בוא אומר לי תקשיב. אחרי התפילה אתה הולך לאכול ארוחת בוקר. אתה הולך לחדר שלך, אורז את המזוודה ואתה הולך וחוזר בחזרה למחנה. אני לא רוצה אותך. אתה לא נשאר פה לשבת ואני מתקשר לרב בגד להגיד לו שאתה יצאת.

20:11 דובר 5 מוישה. איך אומרים? הולך מחיל אל חיל.

20:15 דובר 2 כן, מחיל אל חיל. בקיצר, זרקו אותי מהישיבה. אני ביום שישי עומד שמה בכביש שלא ידעתי אפילו איפה אני נמצא. אתה מבין? כביש באר שבע בראש. אני לא יודע איך לדעת. אני לא יודע איפה אני נמצא. ימינה, שמאלה. רק הסבירו יש שם תחנה, יבוא אוטובוס, תיסע, תיסע איתו לתל אביב. ירדתי לתל אביב ואני אמרתי מה זה? יצא בתל אביב. אמרו לך הביתה. זה יום שבת בבית ואחר כך ליום ראשון אנחנו נחזור לישיבה. מה יכול להיות? אני במילא אני עבריין. אני יותר עבריין. תראה את זה. באתי הביתה. אבא שלי היה מבסוט שאני באתי לשבת. אמא שלי הייתה מבסוט שאני בא לשבת ואחי מתקשר ושואל מוישל'ה נמצא בבית? אמרו כן, מוישה נמצא בבית. אז אחי אומר להם יופי, כל הכבוד. בסדר גמור. לא סיפר להם שום דבר. יום ראשון בבוקר אני חוזר לנחלים. כמובן להיות כבר בשבע בבוקר, להיות כבר בישיבה בתפילה. הרב בגד אומר לי שמעתי עליך דברים מאוד, מאוד, מאוד, מאוד חמורים. שצחקת על בחור ישיבה וצחקת על הגמרא וצחקת על המצוות וזה. נגמר הסיפור. עוברים כמה שלושה, שלושה חודשים. אני אומר אההה אני נוסע לפעם שלילה לכפר חב"ד. אז זה לא היה לילה, זה היה כמה ימים. אני חוזר עם מאיר בוסדונסקי[?] שחזר לשיעור תניא. חזרתי איתו בטרמפ. אני חוזר הייתי נחלים. אני רואה שמלא מכוניות. אני לא יודע מה קורה שם, מה זה המכוניות האלה. מה התברר? שיש אסיפת הורים.

21:58 דובר 5 אסיפת הורים.

22:00 דובר 2 כן, ואני בכלל לא ידעתי מזה.

22:02 דובר 5 ומה? מוישה.

22:04 דובר 2 אתה מבין אז כמה הייתי מעורב בחיים, בהווי של הישיבה של נחלים? אני בכלל לא ידעתי שיש אסיפת הורים.

22:11 דובר 5 ההורים שלך ידעו שיש אסיפת...

22:13 דובר 2 ההורים שלי באו כן! את אחי הם ראו ואותי הם לא ראו. חיפשו. טוב, אני פוגש. מוישה איפה אתה? מה איפה? אני בחדר, ישנתי. אתה לא היית בחדר. אנחנו היינו אצלך בחדר ולא היית שם. מעולם לא, מעולם לא. פגשתי את מאיר. אומר מה אני עושה עכשיו? תציל אותי. מה? מה אני? אומר לי תשמע, זהו. קו פרשת המים. אתה אומר להם את האמת שאתה חב"דניק. הייתי בכפר חב"ד וזהו. אני פוגש את אבא שלי ואומר לו אבא, אני חב"דניק, אני הייתי בכפר חב"ד. חב"דניק? מה חסיד? כן, אני חסיד. חב"ד. הרבי מליובאוויטש. הייתי בכפר חב"ד. סלאק, שתי סטירות מצד ימין לצד שמאל לפני כל הבית, כל הילדים, כל ההורים, אבל סטירות כאלה. כשאבא נותן ככה חזק שהחיים עפים לי. אמרתי אבא מה קרה? אתה לא תהיה חסיד! חסיד, תהיה מה שאתה רוצה. חסיד אתה לא תהיה. מה יש לנו עם חסידות? מה? מה קרה? חסיד אתה לא תהיה. והוא הלך, הלך ליוסק'ה, לרב בגד. יש תור, יושבים, המנהל יושב לקבל הורים לפי תור לפי סדר. אבא שלי לא אומר בעיניים. פתח את הדלת לבן אדם שישב שם, עמד לצאת החוצה. והוא אומר לו ככה ואני עומד מאחוריו, הוא אומר לו ככה אני שלחתי לבן שלי לנחלים ללמוד בנחלים, לא ללמוד בכפר חב"ד. אני משלם פה הרבה כסף שילמד שילמד שיש-- שילמד כאן. מה פתאום אתה שולח אותו לכפר חב"ד? מה זה? מה, מה קרה מה עליו? מה, מה, מה, מה השתגעתם על כל הראש? הוא צעק עליו ככה זה. יוסק'ה ישר ככה התפתל, התפתל, התפתל ולא ענה לו שום דבר. זהו, יצא החוצה. אבא שלו אומר לו תקשיב, מוישל'ה,

24:11 דובר 2 אתה לכפר חב"ד אתה חסיד לא תהיה. למה? מה יש חסידים?" "אתה לא תהיה חסיד." זהו, הוא כבר לא דיבר עם המורים שלי, לא דיבר-- כאילו לא אמר לי לא מתמטיקה, לא אנגלית, שום דבר.

24:28 דובר 5 שמע.

24:29 דובר 2 ח-- ח-- הקיצר, היה לי מאוד אותו לא נעים וזה. מה, מה עושים? מה-- איך, איך, איך מתקדמים הלאה? אז אני שואל איזה-- אחרי איזו תקופה שאלתי את אמא שלי: "אמא, מה יש לאבא נגד חסידים? מה?" אז אמא שלי מספרת לי דבר שאני לא ידעתי, לא ידעתי ולא אפילו לא על-- לא ידעתי. אבא שלי, זאת אומרת סבא שלי, שלא הכרתי אותו, נרצח בשואה. כל המשפחה שלו היו חסידי קרלין. עכשיו, לסבתא שלי-

25:02 דובר 5 אתה מתכוון לאבא של אבא.

25:05 דובר 2 אבא של אבא.

25:06 דובר 5 אבא של אבא היה מחסידי קרלין.

25:08 דובר 2 חסידי קרלין ואבא שלו היה חסיד קרלין. חסידי קרלין מאז ו-- מאז האדמו"ר הזקן. ולאמא ש-- לסבתא שלי, שלא הכרתי אותה, הייתה בת דודה שלפני מלחמת העולם הראשונה היא, היא יצאה מאירופה לאמריקה. והיא שלחה מאמריקה, היא שלחה סרטיפיקטים, מאה סרטיפיקטים לכל המשפחה המורחבת להגיע לאמריקה. הבת של-- האחות של אבא שלי מהארץ, אמרתי לך שהיו ציונים שעשו שב-- שיצאו לפני, אה, שעלו בעליות לפני, לפני היטלר. שלחו לה מאה סרטיפיקטים מהארץ דרך ה... זה האנגלים, דרך השלטון האנגלי שלחו מאה סרטיפיקטים לכל המשפחה הגדולה.

26:03 דובר 5 לארץ ישראל.

26:04 דובר 2 לארץ ישראל-- לפלשתינה, לא ארץ ישראל.

26:06 דובר 5 לא משנה. כן.

26:08 דובר 2 כן.

26:08 דובר 5 ארץ הקודש.

26:08 דובר 2 קיצר, סבא שלי נסע לסטולין, קרלין סטולין, לשאול את הרבי לאן לנסוע, ל-ל-לפלשתינה או לאמריקה. יש לו אפשרות לנסוע לכאן, יש לו אפשרות לנסוע לכאן. מה להעדיף? מה הרבי ענה לו? הרבי ענה לו בלייב דא, תישאר כאן. אז אבא שלי אומר באמת אני מבין בהחלט, משה. אני רק מבין שאבא שלך חינך אותך בצורה כזו שאתה החלטת דבר מסוים, אז שום דבר לא יעצור אותך. או. אבל מכיוון שאני עקשן כמו פרא, אז היה תקופה שברחתי מהבית.