הרב דור ביטון - ניו זילנד - פרק 2

00:20 דובר 1 דור ביטון, בית חב"ד קרייסטצ'רץ' בניו זילנד. דור, יש לך סיפור איך אתה התקרבת לחב"ד? הרי אתה נולדת במשפחה, הייתי אומר לא דתית בכלל.

00:35 דובר 2 נכון.

00:37 דובר 1 וא באיזשהו שלב אתה הכרת את חב"ד והחלטת שזה ה, זו היא הדרך שלך.

00:44 דובר 2 באמת.

00:44 דובר 1 אז נשמע אולי את הסיפור המעניין הזה בבקשה.

00:47 דובר 2 בשמחה רבה. אה, אני גדלתי בערד, אה, במשפחה לא דתית. בגיל צעיר ההורים התגרשו ו, אה, בעצם אנחנו הילדים כולנו נשארנו בערד משפחה עם עשרה ילדים. אמ, ואומנם לא היינו דתיים אבל היה קצת מסורת. משפחה ספרדית מרוקאית.

01:16 דובר 1 אתם הייתם עשרה אחים?

01:18 דובר 2 עשרה אחים, כן, זה מעורבב קצת.

01:20 דובר 1 יפה.

01:20 דובר 2 חלק מהאמא, חלק מהאמא ואבא וחלק מהאישה שבעצם שאבא שלי התחתן שוב פעם-

01:28 דובר 1 אה.

01:28 דובר 2 אז היא הביאה גם כן שלושה ילדים. אז בגדול היינו שישה בערד ועוד שלושה בכפר סבא עם אמא שלי, עוד ארבעה.

01:36 דובר 1 יפה.

01:37 דובר 2 בכפר סבא.

01:38 דובר 1 בסדר, אנחנו קולטים את התמונה.

01:44 דובר 2 ואני ב-ב-בתמיד הרגשתי חיבור מסוים לדת. אומנם לא, זה לא יצא לפועל ב-ב-

01:52 דובר 1 במה זה התבטא? באיזה גיל? באיזה?

01:54 דובר 2 בייחוד בגיל, בכיתה ט' לקחתי על עצמי, היה לי חבר שהתקרב מאוד ו, אה, הוא היה מעליי, בגיל מעליי בשלוש שנים מעליי אבל חבר טוב שהוא התקרב מאוד והתחזק ועזב את בית הספר וישב וכל היום למד תורה. אני עוד-

02:14 דובר 1 באיזה גיל זה היה?

02:15 דובר 2 אני הייתי בכיתה ט' והיה שלוש שנים מעליי, אה.

02:17 דובר 1 אלף בית. הוא כבר היה אלף בית.

02:19 דובר 2 בדיוק.

02:20 דובר 1 אה. הוא היה בחור כבר שתי כניסות.

02:22 דובר 2 כן, כן, עם ראש על הכתפיים וכן.

02:24 דובר 1 הבנתי. אז היית בכיתה ט' וחשבת שיש לך מה לחפש שם גם כן.

02:29 דובר 2 בדיוק שמתי כיפה. כיפה לבנה כזאתי גדולה על הראש, אה.

02:34 דובר 1 איך ההורים הסתדרו עם זה?

02:37 דובר 2 הם זה היה קצת מוזר כי הלכתי טיפה קיצוני, אבל הם הבינו שזה תקופתי אז הם לא הציקו לי יותר מדי. אני כיבדתי אותם אה, ב-ב-בדברים שחשובים להם והם עזבו אותי. לא עזבתי את בית הספר למרות שרציתי. וזהו, זה היה בערך שלושה ארבעה חודשים, אה, אפילו זה היה בתקופה של ספירת העומר. ש-- התהליך התחיל בערך שלושה שבועות לפני ספירת העומר.

03:03 דובר 1 מה מצא חן בעיניך? מה משך אותך?

03:06 דובר 2 עלימות תורה, עלימות תורה. אה, ישבתי ולמדתי איתו גם גמרא וגם מדרשים. לא, מאוד משך אותי.

03:13 דובר 1 עולם הזה, העולם של התורה קסם לך.

03:14 דובר 2 מאוד.

03:15 דובר 1 אוקיי.

03:18 דובר 2 ואני זוכר שגם בבבזה את כל התהליך התחיל שלושה שבועות לפני ספירת העומר. אז בשלושה שבועות האלה לא יצא שלא התגלחתי ואז היה ספירת העומר והיה לי זקן קצת גדול.

03:30 דובר 1 בכיתה ט' היה לך זקן.

03:33 דובר 2 היה לי כן, היה לי זקן כבר בכיתה ט'.

03:35 דובר 1 יפה.

03:37 דובר 2 ואחרי ספירת אה, תמיד אמרתי להם שזה למשפחה ולחברים ספירת העומר אז לא מתגלחים. טוב, נגמר ספירת העומר וכולם אמרו לי להתגלח אבל אני לא רציתי לגעת בזקן. מאוד אהבתי את זה, מצא חן בעיניי ווו הוא גם הסביר לי כמה זה דבר קדוש ו-ו-ועל פי הזוהר והכל ולא רציתי לגעת.

03:58 דובר 1 מה הוא אמר? מה, מה היה הזוהר אומר על זה?

04:01 דובר 2 אז אני זוכר שזה, אני לא זוכר את כל מה שהוא הסביר, אבל זוכר שזה ברכה מאוד, מאוד גדולה וזה נקרא, נקרא הדרת פנים. זה ה-ה-היופי של היהודי. זה ככה יהודי צריך להיראות.

04:13 דובר 1 וזה תפס אותך.

04:14 דובר 2 מאוד. אמ, ולא התגלחתי. אבל המשפחה, ההורים והחברים כל הזמן, הייתי אומר, אפילו קצת צחקו עליי ולעגו לי טיפה. וטוב, אחרי-

04:30 דובר 1 איך היה באמת ההרגשה הזאת שהם לועגים ככה וקצת...

04:33 דובר 2 מאוד מאוד לא נעים. למרות שמאוד הייתי חזק ב-בדעה ומאוד אהבתי את זה, אבל, אה, כך יצא השגחה פרטית. אני לא מאמין שהם דיברו אחד עם השני, אבל ממש ממש הרבה חברים ודודים ו-ו-וההורים והאחים, בקיצור, מאוד לחצו עליי להתגלח.

04:51 דובר 1 הציקו לך משהו.

04:52 דובר 2 מאוד. ומאוד מאוד לא רציתי. אבל חודש אחרי ספירת העומר לערך, אה, לא החזקתי ונשברתי ו-והתגלחתי. אבל אני זוכר ש-שהתגלחתי, עוד פעם זה ככה הזיכרון שלי, מאוד כאב לי. כאב גופני שאני מוריד את השערות של הזקן ממש, וזה כל כך כאב לי בלב שאמרתי שבעזרת השם אני עוד אגדל זקן ואני לא אגע בו לעולם. זה ככה זה ה...

05:20 דובר 1 זאת הייתה המחשבה שלך.

05:21 דובר 2 המחשבה וה-והרגשה. אני זוכר ש... כמעט בכיתי, ממש כאב לי בכאב גופני שאני לא יודע איך להסביר את זה, אבל שאני מגלח את הזקן, אני זוכר שלקח לי הרבה זמן עד שסלחתי להם כי זכרתי את זה. מאוד, מאוד כאב לי, אבל, אה, התקדמנו. ואז באמת תקופה קצרה אחרי זה, אה, ירדתי, כאילו עזבתי את ה... אהבתי את זה, אבל ככה יצא ש, אה, פחות הגעתי ללמוד ופחות שמירת שבת ופחות תפילין. בקיצור, חזרתי מה שנקרא למסלול שהייתי בו מקודם. אבל במשפחה תמיד היה ללכת לבית כנסת ביום, אה, ליל שבת, יום שישי בערב זה תמיד היה. אני זוכר שאפילו היינו עושים תחרות מבית כנסת חזרה, מי יושב ראשון על המחשב. כן, ושכשהיינו עושים קידוש אז היינו אומרים לה שזה מי שיושב על המחשב, שעושים קידוש, אסור לשבת, ואתה עם כיפה על המחשב. אז הוא היה אומר, צודקים, והיה מוריד את הכיפה ושם בצד. זה היה זה. אבל הבית כנסת זה, בית כנסת וקידוש זה תמיד היה. אמ, והגעתי לצבא, התגייסתי ו-

06:39 דובר 1 אתה מדבר על שלוש שנים יותר מאוחר.

06:41 דובר 2 נכון, שלוש שנים יותר מאוחר.

06:42 דובר 1 אחרי שלוש שנים נראתה קצת מזה זמן.

06:44 דובר 2 כן, כן. מדי פעם תפילין שהחב"דניקים היו מציעים, הרבה פעמים הייתי אומר להם שהייתי מניח למרות שלא, והרבה פעמים הייתי מניח, זה היה, לא, כמובן לא הייתי נגד ולא אנטי. היה לי גם חבר טוב ששומר שבת, אז הייתי משתדל לצאת איתו בשבתות למקומות שאפשרי יותר ולא לנסוע והכול. מתי שהייתי איתו ומתי שלא, אז הייתי מתנהג רגיל. אמ, ואז-

07:10 דובר 1 כמו אלה שלא שומרים תורה.

07:11 דובר 2 בדיוק, כמו אלה שלא... פחות. ואז התגייסתי לצבא ו...

07:18 דובר 1 לאיזה חיל התגייסת?

07:19 דובר 2 התגייסתי לגבעתי, עשיתי, אה, גיבוש והתקבלתי לסיירת גבעתי, לפלס"ר. וכמובן בצבא צריך להיראות מדוגמים, אז צריך להתגלח כל יום שיהיה חלק ויפה. אבל אני, הקדוש ברוך הוא זיכה אותי שיש לי הרבה שיער, בייחוד בזקן, אה, ולהתגלח כל יום זה היה בשבילי סבל. לפעמים זה היה עושה אפילו פצעים. טוב, אמרתי, מה, מה צריך בשביל לקבל פטור זקן? אז אמרו לי או רפואי או דתי. רפואי לא היה לי. דתי, אמרתי יופי, מה צריך בשביל לקבל פטור דתי? צריך לשים כיפה ולהניח תפילין. נו, אמרתי למה לא? ואז אמרתי לעצמי, עכשיו תראה, מה אני שקרן בשביל, בשביל פטור זקן? ואז אני מאמין שזה הגיע היצר הטוב. אמר רגע, רגע, למה שקרן? הרי גם ככה אתה מכבד ואתה אוהב את זה וזה. אז ת-ת-- מה שנקרא, הנה נותנים לך הזדמנות, אה, לשים כיפה ולהניח תפילין. אז בוא תיקח את זה בכיוון הנכון. למרות שהייתי מגיע הביתה ומוריד את הכיפה ו-וזה, אבל אמרתי טוב, לפחות יש לי זמן שאני מקיים מצווה. ככה ראיתי את זה. לא רק בשביל ה-- באמת הייתי קם ומניח תפילין ומתפלל עם החבר'ה. הייתי משתדל, אה, מה שנקרא לעמוד בסטנדרט הדתי.

08:45 דובר 3 היו שם כמה דתיים בפלוגה או במחלקה?

08:48 דובר 2 היינו עשרים ואחד, אה, בצוות ושמונה מהם דתיים, כאילו שבעה ואני.

08:52 דובר 3 זה הרבה.

08:53 דובר 2 כן, כן.

08:54 דובר 3 מה שנקרא הייתם כמעט מניין.

08:56 דובר 2 כמעט מניין, נכון. אמ, אז אני ראיתי את זה כ-כ-- ניקח את זה לכיוון החיובי. להנה אני מקיים מצווה, אני הולך עם כיפה, מתפלל אה וכמובן קיבלתי פטור זקן. וועם הזמן, אה, בצבא אז קצת היו נשארים בהפסקה ללמוד, אז הייתי נשאר איתם קצת והתחזקתי קצת, אה, בצבא לא יותר מדי, אבל התקרבתי קצת יותר ללימוד תורה ו-ושמירת שבת ואפילו הייתי מגיע הביתה ו-ומשתדל גם כן לשמור את השבת.

09:32 דובר 3 אה.

09:33 דובר 2 זה כבר היה בערך שנה וחצי אחרי, אחרי הצבא.

09:36 דובר 3 מה זה כבר קצת מצא חן בעיניך-

09:38 דובר 2 בדיוק.

09:38 דובר 3 ואמרת וואלה-

09:39 דובר 2 חיל חיל.

09:40 דובר 3 משהו, משהו ניקח. אוקיי.

09:43 דובר 2 ושנתיים אחרי-- שנה וחצי אחרי, בעצם אחרי הגיוס, אה המצב הכלכלי של אמא שלי היה מאוד, מאוד לא טוב. היא הייתה גרה בכפר סבא ועשיתי מאמץ, אה, עם, עם הסמל שלי להעביר אותה עם האחים וכולם ל-לערד כי הייתי-

10:03 דובר 3 אמא שלך לא הייתה בערד.

10:05 דובר 2 לא אמא שלי לא. אנחנו היינו גרים אצל האבא. אמא שלי גרה בכפר סבא.

10:09 דובר 3 בערד.

10:09 דובר 2 בערד, כן.

10:09 דובר 3 אמא הייתה בכפר סבא.

10:10 דובר 2 אמא הייתה בכפר סבא והיינו מבקרים. פעם בשבועיים נוסעים לשבתות. אה, טוב, זה היה ככה כבר הרבה שנים. מכיתה ב' אני באוטובוסים, אה, ל-- כל שבועיים שבת אצל אמא עם האחים.

10:25 דובר 3 אמא כן הייתה שומרת מצוות?

10:27 דובר 2 אמא לא, אבל מאוד חמה על היהדות. מאוד, מאוד חמה על היהדות. אה, אה זה היה מתבטא שאם היו אומרים לה בואי תעשי איזו מצווה אז היא הייתה עושה. כמובן, אם היא הייתה יכולה, אבל מעצמה לא היה שמירת שבת או-

10:45 דובר 3 אה.

10:45 דובר 2 או דברים כאלה, אה.

10:48 דובר 3 ואז ניסיתם להעביר אותה לערד.

10:50 דובר 2 היה לי סמל אה שהוא ברוך השם, אה, עשה עבודה מאוד, מאוד טובה. הוא השיג, אה, משאית מהצבא והוא לקח, אה, את החבר'ה מה-מהצוות ונסענו כולנו לכפר סבא והם פשוט העמיסו את הכל למשאית. אה המשאית נסעה לערד ורוב החבר'ה, רוב הצוות היו צריכים כבר לחזור והוא נשאר עם עוד אחד. הוא ועוד אחד פרקו לבד, לבד ממש את כל המשאית. אה זה היה ציוד, אה, לא, לא קצת ציוד, אבל ברוך השם אז היא עברה לערד והיה לי עוד, אה, קצין, זה נקרא קצין ב-ביחידה שהוא אחראי על כל האפסנאות וכל הציוד של היחידה ושהוא שמע שיש קצת בעיות בבית. אז הוא היה מוציא אותי כל שבת עם-- כל שישי שהיינו יוצאים מהצבא עם תיק לור של תשעים ליטר מפוצץ באוכל ממש. כמות שאני לא יכולתי להרים את זה לבד. היו שולחים איתי עוד חייל שירים איתי עד הבית. הוא מגיע איתי לערד ואחרי זה הוא חוזר, נוסע הביתה עם בשרים ועם הכל ממש ממש, אה.

12:03 דובר 3 זה מחווה מאוד יפה.

12:05 דובר 2 כן. אז קוראים לו שיהיה לעילוי נשמתו. הוא כבר לא איתנו. קוראים לו עמרם מורקו. אה, בקיצור שפע גדול. בעצם זה היה שנה וחצי אחרי הצבא, חצי שנה אחרי זה, שנתיים שאני בצבא כבר לוחם, אה, והאתר שלי כביכול הזמנים שאני יכול לדבר בטלפון והכול הם יותר, אה, פתוחים ואני מקבל טלפון בשש בבוקר מאמא שלי והיא בהיסטריה בוכה. בקיצור הגעתי הביתה, אמא שלי היא הייתה, היה לה חבר והוא, אה, קיבל דום לב.

12:43 דובר 3 השם ישמור.

12:44 דובר 2 כן. אז אמא שלי אישה מאוד מאוד רגישה. היא קיבלה את זה מאוד מאוד קשה ובמשך שנה וחצי היא פשוט כמעט לא תפקדה. גם המצב הבריאותי שלה עם סכרת והכול, אז היה צריך לטפל בה. אבל גם היו תינוקות, היו ילדים. היה לנו בעצם ארבעה אחים שהקטנה הייתה בת שנה וחצי ואחרי זה גיל שלוש, ארבע וחצי ושמונה. ילדים קטנים. אמ, ובפועל אני לקחתי את הפיקוד על ה, שהייתי בצבא עד כמה שאפשר, על ה, ביחוד על האוכל ועל התשלומים ועל הכול, הייתי מקבל תשלומים מהצבא ואז השתחררתי.

13:25 דובר 3 אחרי שלוש שנים.

13:26 דובר 2 אחרי שלוש שנים, כן.

13:28 דובר 3 היית אז-

13:28 דובר 2 בקיצור, אה, השתחררתי מהצבא, אמ, והתחלתי לעבוד בדואר כי ה-הייתי מקבל משכורת מאוד, מאוד טובה. אז לפני למעלה מעשר שנים הייתי מקבל שבע מאתיים שזה היה נחשב הרבה, אז הייתי גם מפרנס את הבית, את אמא ואחים וגם הייתי דמות הבית מצד החינוך והכול, ועם הזמן גם התחלתי להתקרב יותר לבית כנסת, אה, יש רב בוסי, אה, חבדניק.

13:56 דובר 3 רפאל בוסי.

13:57 דובר 2 רפאל בוסי בדיוק.

13:59 דובר 3 זה הרב, כן.

13:59 דובר 2 הוא קירב את חבר שלי שמואל אבי והם פתחו בית כנסת ועשו, הם עד היום עושים פעילות. יש המון המון המון המון חבר'ה שחזרו בתשובה, המון שהלכו לרמת אבי[?] וחבדניקים וגם כאלה שלא, אבל ממש. אז, אה, אני התחלתי להתקרב לבית כנסת והייתי מגיע, בהתחלה זה היה לעזור במניין בבוקר כי הייתי עובד בשבע וחצי, אז יש להם מניין בשבע, אז הוא היה מבקש ממני חצי שעה לפני לבוא, ועם הזמן כבר התחלתי להתפלל ולאט לאט התקרבתי יותר עד שכבר נתן לי להיות גבאי בבית כנסת. לקיחת אחריות.

14:38 דובר 3 הוא ראה את הפוטנציאל שלך.

14:41 דובר 2 אז כנראה או שזה גם חלק מהעניין ש-ש-שלקשר את הבן אדם יותר. וככה שנה שלמה. אז שנה גם עבדתי, גם התקרבתי יותר, התחלתי לשים כיפה באופן קבוע, לשמור שבת. אה, בד בבד, אה, כמובן מתחזק את הבית של אמא עם האחים והכול, ושנה שלמה אחרי הצבא זה מה שעשיתי. אחרי שנה הרב בוסי הגיע אליי ואומר לי, "טוב, טוב, הגיע הזמן ללכת לישיבה." עכשיו אני מה שנקרא עד עכשיו הכול נחמד וטוב.

15:15 דובר 3 איך ההורים מתייחסים לזה כל הזמן? מה, מה היחס של ההורים? איך הם מסתכלים על זה?

15:20 דובר 2 אז כל עוד זה, זה היה ככה, אז זה היה בסדר. מה שנקרא, את אבא שלי תמיד היה חשוב לו, תעשה מה שאתה רוצה, רק תעבוד. שיהיה פרנסה, שיהיה זה. אז מצד אבא שלי אני בסדר. מצד, אה, אשתו של אבא שלי, אין בעיה, רק תאכל בבית. היא אישה שיושבת לבשל והכול אז היא הייתה משתדלת כמה שאפשר ואני גם לא הייתי יותר מדי, אה, שומר חזק. אז זה הסתדר. אמא שלי מאוד זרמה עם העניין. אדרבה, ככל שתביא יותר, שמחה מזה יותר. אבל בד בבד עוד פעם היא לא, היא לא תפקדה כל כך כאמא, לכן, אה, אה, לכן זה רק רומם לה את הנפש. זה מה שאני ראיתי. אה, הרב בוסי הגיע אליי ואמר לי לישיבה. אני שללתי את זה. עד עכשיו היה טוב ונחמד וזה ככה נשאר. לא נכנס לישיבה, לא, זה יותר בשבילי, והוא ישב עליי קצת. אה ואז אמרתי לו, "תשמע, אני, אני אדבר, אני אעשה הסכם עם הקדוש ברוך הוא ואני אודיע לך מה היה." ועשיתי הסכם עם הקדוש ברוך הוא. ארבעה דברים, שאני זוכר רק שלושה מהם, ואני ראיתי ניסים, גילו-- ממש ראיתי גילוי אלוקות באופן הכי חזק שיש.

16:36 דובר 4 כן.

16:36 דובר 2 אז עשיתי הסכם עם הקדוש ברוך הוא. שלושה דברים שאני חשבתי שהם לא יכולים לקרות. בעצם זה היה ארבעת, עוד פעם את הרביעית אני לא זוכר, אבל השלושה שאני זוכר זה היה שאמא שלי תתפכח ותתחיל לגדל את הילדים, תתחיל לחנך, יש פה ילדים קטנים אה ותתנהג כמו אמא. שהיא תקבל דירה מעמידר. היא הגישה דירה לעמידר, כן, בתור אם חד-הורית ועם ילדים. אז זה היה חודשיים לפני זה. היא הגישה רק חודשיים לפני ההסכם שעשיתי עם הקדוש ברוך הוא, וזה ידוע שבדרך כלל חצי שנה, אחרי חצי שנה דוחים ורק אם מי שזה אה חזק מגיש עוד פעם ואולי מקבלים. והדבר השלישי שהיא תמצא עבודה שתביא פרנסה. אם הכל יתקיים וגם הדבר הרביעי, אז אני מוכן ללכת לנסות שבוע ישיבה. כן, לא, עדיין לא מתחייב לאיזה...