הרב דור ביטון - ניו זילנד - פרק 1

00:21 דובר 1 דור ביטון, שלום עליכם.

00:23 דובר 2 שלום וברכה.

00:25 דובר 1 אתה השליח ביחד עם אשתך כמובן ועם הילדים, בקרייסטצ'רץ' בניו זילנד.

00:32 דובר 2 נכון.

00:33 דובר 1 מקום לכל הדעות מיוחד במינו וגם קצת רחוק. לפני שאנחנו נכנסים לתוך הסיפורים של השליחות עצמה, אנחנו רוצים להכיר אותך. מי אתה, מאיפה אתה בא, איזה משפחה, איפה אתם נמצאים בארץ או בעולם? ספר קצת על הילדות שלך.

00:55 דובר 2 רצוי. אה...

00:57 דובר 1 ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו.

01:00 דובר 2 אמן. קודם כל, אה, שיהיה לחיים לחיים, אולי נגיד קצת לחיים?

01:06 דובר 1 כן, בבקשה. נגיד לחיים. נשתה, נשתה לחיים, לחיים, לחיים ביחד זה קצת בנדיקטין, המשקה הלאומי של חב"ד.

01:27 דובר 2 לחיים לחיים יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

01:30 דובר 1 לחיים ולברכה! לחיים לחיים יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. לכל הקהל גם כן.

01:37 דובר 2 ברוך ה'.

01:41 דובר 1 לחיים ולברכה.

01:43 דובר 2 טוב, אז אני גדלתי בערד. אה...

01:48 דובר 1 איפה המשפחה? מאיפה...?

01:50 דובר 2 במקור אבא שלי והמשפחה שלו הגיעו מירושלים. הוא בכיתה, בכיתה ט' הוא הגיע לערד. עד אז הוא גדל בירושלים. אה, אפילו בתור ילדים, אה, הם למדו בבית יעקב בירושלים.

02:06 דובר 1 בית יעקב זה בית ספר לבנות, לא?

02:08 דובר 2 לא, אבל היה פ-- אני יודע, ככה הוא, אז ככה הוא קרא לזה, שזה מקום חרדי גם לבנים.

02:14 דובר 1 אה.

02:14 דובר 2 ממש. אה, אבא שלו בעצם הגיע ממרוקו, הם עלו ממרוקו.

02:20 דובר 1 מאיזה עיר במרוקו, אתה זוכר?

02:22 דובר 2 לא. את האמת אני לא יודע.

02:24 דובר 1 טוב, בסדר.

02:25 דובר 2 וכשהם הגיעו לארץ אז הם הגיעו לירושלים, הוא והמשפחה שלו, ועד היום רוב, רוב המשפחה של הסבא, מי ש-- מי שנשאר כמובן, אבל רובם של הנכדים והכול נמצאים עדיין בירושלים. ובכיתה ט' הם עברו, כשאבא שלי היה בכיתה ט' הם עברו לערד.

02:46 דובר 1 אוקיי.

02:47 דובר 2 אני זוכר פרט כזה מסוים שסבא, שסבא סיפר ש-ש-כשהם הם מכרו את הבית בירושלים, אז הבית עלה בערך שש עשרה אלף לירות. ככה, זה מה שהם קיבלו על הבית, ו...

03:03 דובר 1 באיזו שנה זה בערך אתה מדבר? היית ב-ט' שאתה אומר.

03:07 דובר 2 לא, לא אני. אבא שלי היה בכיתה ט'.

03:10 דובר 1 אה.

03:11 דובר 2 כן, כשאבא שלי היה בכיתה ט'...

03:13 דובר 1 אה, כשאבא שלך היה בכיתה ט' אז עברו לערד.

03:15 דובר 2 בדיוק.

03:16 דובר 1 הבנתי.

03:16 דובר 2 אז הם מכרו את הבית בירושלים, זה עלה שש עשרה אלף לירות, וכשהם הגיעו לערד אז חנות בערד עלתה שלוש מאות לירות. אבל זה המרוקאים של פעם שלא היה להם יותר מדי ראש עסקי או משהו כזה, ככה בכל אופן שמעתי הרבה סיפורים, אבל הם לא קנו, הם קנו רק בית, וככה לאט לאט הכסף התבזבז ולא-- היום חצי מערד הייתה יכולה להיות שלהם.

03:41 דובר 1 נו, טוב, בפוטנציאל זה בסדר.

03:45 דובר 2 ברוך השם. ו-- אה, אז, אה, אנחנו, אה, ששה ילדים, בעצם יותר נכון, עכשיו זה קצת יותר מסובך, אבל אנחנו ארבעה ילדים לאימא ואבא.

03:59 דובר 1 כן.

04:00 דובר 2 וכשהתינוק, הילד הרביעי היה קטן, היה תינוק, אז ההורים שלי התגרשו ואמא שלי עברה מערד לכפר סבא, ואז, בקיצור הבלאגן היה, אני זוכר גירושים לא כל כך נעימים שהמשיכו בערך שבע עשרה שנה.

04:18 דובר 1 בגיל זה, הנה.

04:19 דובר 2 כן. אמ, ו-- אה, בכל אופן עליי זה השפיע מאוד. השפיע עליי מאוד, שהייתי קצת ילד לא כל כך רגוע. אני זוכר שהמון המון שעות אבא שלי היה צריך לשבת לידי בבית ספר. לטיולים לא הוציאו אותי. בקיצור, הייתי מאוד, אה, לא רגוע. אפילו שלחו אותי פעם אחת למוסד לעבריינים צעירים בשביל לבדוק אם אני מתאים לשם. כן.

04:48 דובר 1 יפה.

04:48 דובר 2 זה היה תקופה מאוד ארוכה עד כיתה, אה, ט'. אז עד כיתה ט' ובכיתה ט' היינו אמורים לעלות לי', שאז מתחלקים למגמות כבר. גדלתי כמובן במשפחה, אה, לא דתית, אבל, אה, מסורתיים, שהיינו הולכים, אה, אה, ביום שישי לבית כנסת. אני זוכר את זה טוב מאוד שהיינו הולכים לבית כנסת, וכשחוזרים מבית הכנסת רצים הביתה. למי תופס את המחשב ראשון.

05:16 דובר 1 לא דתי.

05:17 דובר 2 אני זוכר שמי שהיה תופס את המחשב ראשון, היינו אומרים לו, "אה, אתה לא יכול לשבת על המחשב, אתה עם כיפה על הראש". אז הוא אומר, "אתם צודקים", הוא מוריד את הכיפה ומשחק. כאלה מרוקאים של תמימים. ככה גדלנו, אה, עם הרבה אמונה בלב וזהו. בקיצור, הגענו ל-- בכיתה ט' אמרו לי שצריך להחליט. היינו בשליש האחרון של השנה וצריך להחליט אם אני רוצה לשפר את הציונים שלי. הציונים שלי היו מאוד, מאוד נמוכים, באזור הממוצע של העשרים. אמרו לי רק אם אני אשפר לשמונים אני אעלה ל-ל-למגמת מב"ר שחלק מהחברים שלי הגיעו לשם. אז באמת, אה, אני זוכר את עצמי, הייתי יושב המון המון שעות ובאמת הצלחתי להגיע לממוצע שמונים ושבע.

06:07 דובר 1 יפה, כל הכבוד.

06:09 דובר 2 באמת התקבלתי למב"ר. היה לי תכונה כזאת. היה לי דבר מסוים שהייתי קצת מתחבר לחבר'ה היותר שבודקים את הגבולות. הם היו-- היינו אוהבים לבדוק הרבה גבולות של בית הספר, של החוקים וכולי.

06:23 דובר 1 של ההורים.

06:24 דובר 2 כן. אז התמודדתי עם זה עד כיתה י"ב, עם הדבר הזה, אה, אבל בסופו של דבר, ברוך השם, הצלחתי להוציא בגרות מלאה, מה שאבא שלי תמיד רצה, ועשינו את ההכנה לצבא. אה...

06:42 דובר 1 גיל שמונה עשרה, כיתה י"ב.

06:43 דובר 2 גיל שמונה עשרה, כיתה י"ב. הלכתי קצת ל"אחריי".

06:47 דובר 1 איזה, איזה "אחריי"? של, של עומר ברלב.

06:51 דובר 2 אה, כנראה. אני לא זוכר.

06:52 דובר 1 שמע, זה מעניין. עומר ברלב היה חייל שלי. אני הקמתי את הצוות שבו היה עומר ברלב, והוא אחרי זה פתח את התנועה הזאת שנקראת "אחריי". מעניין מאוד. טוב.

07:03 דובר 2 יש את זה עד היום. את האמת, לפני כמה חודשים-

07:05 דובר 1 כן, כן, יש את זה עד היום. הוא עזב את זה בגלל שהוא נהיה פוליטיקאי. אבל, אבל הוא-- כן, זה המשיך. המשיך, ממשיך עד היום. כן. יפה, יפה. ומה עשו שמה? הייתה הכנה לצבא?

07:15 דובר 2 בגדול זה הרבה הכנה של גם כושר וגם הכנה מנטלית. לדעת שלא פורשים. לא משנה מה קורה, תמיד ממשיכים. גם אם קשה, אפשר להאט את הקצב, אפשר כל-- אבל לא, לא מפסיקים. זה הרבה, הרבה עבודה על הראש.

07:30 דובר 1 טוב.

07:31 דובר 2 שבאמת, זה מוטו שאבא שלי תמיד אמר לי, שלמה אלה שקדימה יכולים להמשיך ואלה ש-- אלו שאחורה פור-- נכון, מי שפורש, פורש, אבל תמיד תסתכל על אלה שממשיכים קדימה. למה הם יכולים ואתה לא? תמיד תסתכל קדימה וגם אם קשה, נכון, בסוף זה נגמר. זה באמת מוטו שתמיד הלך איתי, שכל מי שקדימה אני, אני, אני יכול גם כמוהו.

07:55 דובר 1 יפה.

07:56 דובר 2 אז הוא דיבר על ה-- על הגיבושים של הצבא, אבל, אה, זה גם עזר לי בחיים בכללי. וזהו, כיתה י"ב היה גיבוש, אה, אה, לשייטת שלוש עשרה, אז הלכתי. זה היה בעצם גדנ"ע, גדנ"ע חמישה ימים שגם עוברים קורס, אה, צלילה וגם, אה, אה, עוברים את הגיבוש עצמו וכל מיני מידע על השייטת. אמ, בגיבוש עצמו הייתי בסדר גמור, אבל במים הייתי מאוד, מאוד לא-- מה שנקרא, אפילו הייתי-- הגדירו את זה כהמצטיין הכי גרוע במים. לא כל כך הסתדרתי עם המים. אני זוכר שהיינו-

08:36 דובר 3 רטוב מדי, עמוק מדי.

08:38 דובר 2 ממש. היינו מספרים, כל אחד ק-קרוי על פי-- בשם מספר. זה היה כביכול השמות שלנו, ולאט לאט ב-במבחנים של המים כבר המדריך, אה, אומר לי: "טוב, ביטון, זהו, אני כבר לא יודע מה לעשות איתך". הוא כבר הפסיק לקרוא לי במספר מאה ושמונה עשרה, אני זוכר. הוא היה קורא לי כבר ביטון. ממש, אה...

08:59 דובר 3 והפכת ל-ל-לדמות ולא למספר.

09:01 דובר 2 לגמרי, לגמרי. הצילו אותי כמעט מטביעה והכבתי את כל הצוות כל פעם במים. אבל עוד הפעם, לא פרשתי, תמיד המשכתי. אבל, אה, כן.

09:13 דובר 3 זה מה, זה היה במים של בריכה או במים של הים?

09:16 דובר 2 אז היו מבחנים בים, היו מבחנים בבריכה. במבחנים בים, נגיד היה שחייה, אה, ארבע מאות מטר הלוך חזור למצוף. אז, אה, לא, לא, לא הייתי ש-שחיין כל כך טוב.

09:28 דובר 3 ארבע מאות מטר לכל כיוון.

09:29 דובר 2 לכל כיוון, כן.

09:30 דובר 3 זה לא מעט.

09:30 דובר 2 כן.

09:31 דובר 3 זה לא מעט.

09:31 דובר 2 לא, זה לא מעט.

09:32 דובר 3 ברור.

09:33 דובר 2 אבל אני זוכר שאני הייתי באמצע בהלוך כבר רוב, רוב הצוות היה בחזור, ועד שאני הגעתי כולם כבר סיימו, ואני זוכר את עצמי מנסה להמשיך, אה, עכשיו ב-ב-בחזור עד שהגעתי, אני צריך לחזור, ומדי פעם נתפסו לי השרירים. אז אני זוכר, עצרתי, אני טובע קצת ועוד פעם עולה, וכל פעם ה-הסירה לידי אומרת לי: "טוב, ביטון, תעלה, זהו, אתה כבר לא, לא תצליח". אמרתי להם שום דבר. חיכו-- כולם לקח להם באזור השמונה עשרה, בין חמש עשרה, חמש עשרה לשמונה עשרה דקות, והם חיכו עוד רבע שעה בגללי, כולם.

10:08 דובר 3 יפה.

10:09 דובר 2 אה, זה חלק מהזה ב-ב-- גם כן בבריכה היה לאסוף, אה, לשים משקפת, אה, שחורה שלא רואים ולאסוף, אה, חישוקים, אה, מברזל.

10:20 דובר 3 אוו.

10:20 דובר 2 אז אני זוכר, אה, כמה שאתה יכול, כמה שאתה-- יש לך, כמה זמן שאתה רוצה, כמה שאתה יכול ו-- אה...

10:26 דובר 3 ואתה עולה, נושם וחוזר?

10:27 דובר 2 לא, לא, יורד פעם אחת, אוסף כמה שאתה רוצה ועולה. יש הרבה חישוקים, תתחיל-

10:33 דובר 3 אבל אתה יכול להיות מתחת למים דקה, חצי דקה.

10:36 דובר 2 משהו כזה, כן, בערך. אבל אתה-- יש כאלה קצת יותר, יש כאלה זה, אבל אתה תאסוף כמה שאתה רוצה. הם קצת מרווחים, אז אתה סוחב וממשש. אני זוכר את עצמי אוסף, אוסף, אוסף, אוסף וזהו. הגעתי למצב שאני כבר טוב, צריך לעלות, אבל מרוב שאספתי הרבה זה כבד ולא הצלחתי לעלות, אבל לא, לא, לא חשבתי לעזוב את זה והייתי מקצה עד-

10:56 דובר 3 איזה קומבינציה

10:56 דובר 2 ...עד שאחד מהצוללנים קפץ, הציל אותי מטביעה כמעט. בקיצור, זה היה חלק מהחוויות של ה-- שייטת. אז באמת, אה, לא, לא התקבלתי. אני מאמין, לא, לא יודע למה, כנראה בגלל המים או משהו כזה, אבל את, את הכל סיימתי, אה, וזהו. ואז סיימתי את כיתה י"ב והלכתי ל-- התחלתי גיבושים. זה היה גיבוש, אה, סיירות. אה, עוד הפעם, תמיד א-אבא שלי דחף אותי, בכלל את האחים, אנחנו כמה אחים שרובנו היו ב-בסיירות, סיירת גבעתי, סיירת, אה, צנחנים, פלוגת צנחנים, תמיד, אה, זה... אז, אה, אז, אה, נשלחתי לגיבוש, אה, סיירות ועברתי אותו והתקבלתי, אה, ל-לגיבוש מטכ"ל. אבל יש פסיכולוג לפני. בקיצור, אה, לא עברתי את הפסיכולוג. אי אפשר לדעת למה. ואז נשלחתי לגיבוש צנחנים.

11:52 דובר 3 מגניב, מגניב.

11:52 דובר 2 כן, צנחנים גם כן, אה, סיימתי אותו וגם לא התקבלתי. ככה, הרגשתי קצת, אה, ירידה בגלל שאני עובר כל פעם, אבל לא-

12:01 דובר 3 גיבוש שייטת, גיבוש מטכ"ל, גיבוש זה, גיבוש זה.

12:05 דובר 2 כן, ולא מתקבל. אבל, אה, בסופו של דבר, אה, הגיע התאריך גיוס שלי ואני רציתי להתגייס לגבעתי, לעשות, להתקבל לסיירת גבעתי. יש לי אח שהיה בסיירת גבעתי אז מאוד רציתי ולא הגיבוש עצמו היה למג"ב אז אני לא רציתי להתקבל למג"ב. אז אחי אמר לי אתה לא עולה לאוטובוס, לא משנה מה אתה לא עולה לאוטובוס. אמרו לי אל תדאג, זה אוטובוס לגבעתי וזה. בקיצור ברוך השם לא עליתי לאוטובוס. הייתי שלושה ימים במעצר בבסיס ואז דחיית שירות. עשיתי דחיית שירות ארבעה חודשים. ארבעה חודשים האלה זה היה טוב. עבדתי והתגייסתי לגבעתי ונשלחתי לכל מי שרוצה יכול ללכת לגיבוש של של הסיירות.

13:01 דובר 3 אחרי שאתה מתגייס עוד פעם גיבוש.

13:03 דובר 2 לא. אז הגיבוש לסיירות של של בעצם של החטיבות גבעתי, גולני, צנחנים, נח"ל זה אחרי הזה רק סליחה. רק צנחנים הם היחידים שעושים בכלל גיבוש להתקבל לצנחנים ויחידות מיוחדות כמו מטכ"ל, חובלים, שייטת וכו'. אז ברגע שרוצים להתקבל לסיירת גבעתי או לאחת החטיבות לאחת היחידות של גבעתי, אז צריך להתגייס לגבעתי ואז שמה יש גיבוש של חמישה ימים.

13:34 דובר 3 גיבוש מיוחד לסיירות האלה.

13:35 דובר 2 בדיוק אז כל מי שרוצה יכול. מי שהתגייס לגבעתי יכול ללכת לגיבוש. אז כמובן מתחילים בערך. התחלנו. אני זוכר בערך שלוש מאות חבר'ה את הגיבוש והתחיל הגיבוש. אז זה גיבוש מאוד מאוד אינטנסיבי, מאוד קשה.

13:52 דובר 3 כן. מה יש שם דוגמה? מה עושים שם?

13:55 דובר 2 אז קודם כל בעצם היחס, היחס מתנהגים אליך כגם כן כמספר ותמיד מראים לך שלא חייבים אותך. אתה יכול לבחור מתי שאתה רוצה. אל תדאג, יש פה מראים לך טיולית, תעלה עליה, יש אוכל, שתייה. מה אתה צריך את הדבר הזה? זה כבר הרגשה אחת. דבר שני הרבה פיזי, הרבה מאוד ריצות, זריחות, שקים, זריחות, אלונקה. הרבה דברים שבעצם מפרכים את הגוף מאוד מאוד קשים. תחרויות בין אחד לשני. יש לפעמים תחרויות שצריך להיות ראשון ויש לפעמים שזה בתור צוות צריך לעזור אחד לשני. אז לא תמיד חושבים על בעצם על העזרה אחד של השני, אלא תמיד רוצים להיות ראשונים. ו אני זוכר שביום השני נקעתי את הרגל, נקעתי את הרגל בצורה מאוד מאוד קשה. הקרסול שלי התנפח ולא יכולתי ללכת. אז אמרו לי טוב, אתה עולה לטיולית מפסיק. אז אני זוכר שאבא שלי אמר לי למה אלה מקדימה יכולים להמשיך ואתה צריך לעצור. אז אמרתי להם לא, אני לא זה אני יהיה צולע וזה אז באמת המשכתי את הגיבוש בצורה כזאת שחלק מהריצות הארוכות הייתי קצת צולע עד שטיפה זה הסתדר לי. אבל אחרי זה באמת היה לי נקע מאוד רציני וככה עשיתי את הגיבוש.

15:22 דובר 3 ו.

15:25 דובר 2 אז זהו. וברוך השם סיימתי אותו, הצליח, סיימתי אותו והתקבלתי לסיירת גבעתי. אני זוכר אחד הדברים שבאמת אני לא חושב שהייתי טוב ב-ב-בכושר, אבל אחד הדברים שערכים שגדלתי עליהם והקנו לי זה תמיד לעזור אחד לשני. אז היה מסע נגיד מסע של בערך שש עשרה קילומטר עם אלונקה של הצוות וכביכול המפקדים לא איתנו.

15:51 דובר 3 לפני הנקע או אחרי הנקע.

15:53 דובר 2 אחרי הנקע זה ממש לקראת הסוף.

15:55 דובר 3 לא שמו אותך על האלונקה עצמה.

15:56 דובר 2 לא, ברור. לא שמים שקי חול, לא. מי שרוצה להיות על האלונקה שיעזור לטיולית.

16:02 דובר 3 הבנתי. נו.

16:03 דובר 2 אז ומי שרוצה סוחב יש אלונקה. יש עוד שני פק"לים של מים וקשר מאוד כבדים ומי שרוצה סוחב, מי שלא שהחבר'ה האחרים וכביכול אין מפקדים, אז אין, אין על מי לעשות את ההצגה שהנה אני עוזר והכול. אבל את האמת, ככה לפחות סיפרו לנו, שמתצפתים עלינו. זה מסע ארוך של כמה שעות, אה, ולפחות שמה, אולי זה לא שזה, אני זוכר שתמיד, אה, ניסיתי להיכנס תחת האלונקה ולעזור, והיו כמה חבר'ה שניסו ל-לעזור, וכמה חבר'ה שראית שהם קצת יותר עומדים, אה, בצד. אז, אה, אה, באמת בסופו של דבר התקבלתי לסיירת גבעתי

16:47 דובר 3 טוב, אז בוא נעשה פה פסק זמן, ובפעם הבאה נדבר כבר על הסיירת ועל כל הדברים שעשית שם. חיים לחיים

16:54 דובר 2 חיים לחיים. חיים לברכה

16:55 דובר 3 יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. סיפור מרתק, מעניין, שירקול[?]. חיים וברכה