הרב שניאור קופצ'יק - דלהי, הודו - פרק 2

00:18 דובר 1 מה גרם פתאום ל-- מה, הודו זה... לא נולדה אתמול. פתאום, פתאום צריך לנסוע להודו. מה גרם לזה?

00:27 דובר 2 זה התחיל באמת מראש פינה שהזכרתי קודם. אה, יש להורים שלי עד היום ידידים מאוד קרובים, אה, מהתקופה שניהלו את הבית חב"ד בראש פינה. אה, חלקם שומרי שבת, חלקם, אה, פחות. והיה שם יהודי, חבר טוב של אבא שלי, שכשהוא היה רואה איזה משהו בטלוויזיה שיכול לעניין את אבא שלי, אז הוא היה מביא לו, אה, מוקלט. בקיצור, היה-- הייתה כתבה על, אה, אז עזר ויצמן היה פרזידנט בישראל והודו, כמה שהיום אנשים חושבים שהודו היא מדינה ידידותית משכבר הימים, הודו היא מדינה שהקשרים שלה עם ישראל לא היו רשמיים, אה, במשך שנים. לא הייתה פה שגרירות עד, אה, אחרי אוסלו. אה, הייתה פה קונסוליה, אבל לא הייתה פה שגרירות. הם לא קיבלו גם אף מבקר רשמי מישראל. ואז היה-- הייתה איזו הזדמנות. אה, עזר ויצמן, בשעתו הוא היה מהמקימים של חיל האוויר, אה, ובאותו זמן-

01:25 דובר 1 הוא בעצמו טייס.

01:27 דובר 2 כן, הוא היה טייס, אבל בקום המדינה הוא היה מהמקימים של חיל האוויר. יש-- היה לו כנראה רקע מהתקופה עם הבריטים או משהו כזה ש-

01:37 דובר 1 כן.

01:38 דובר 2 ובהודו באותו זמן גם כן הבריטים הרי עזבו באותה שנה וגם הם הקימו חיל אוויר. אז היה לו ידידים בעמדות בכירות, אה, בהודו ששהיה אפשר דרכם אולי להניע את הקשרים של ישראל, לחזק את הקשרים. אז הוא טס לפה כנשיא ישראל, נשיא מדינת ישראל, אבל לא באופן רשמי, אלא כביקור לחברים שלו. זה היה עדיין צעד, אה, גדול שהודו מקבלת, אבל זה לא היה ביקור רשמי, אלא הוא הגיע לבקר חברים. ואז כמובן נסעו איתו צוותי תקשורת, ואם כבר טסו להודו אז, אה, נסעו לעשות כתבות, אה, לבדוק מה זה ההודו הזאת. אני מדבר על תשעים ושש. עדיין לא היה את התקשורת של ימינו. כל הזמן שמעו על המטיילים הישראלים בגואה. מ'הגעתי לגואה' זה היה מה שידעו על הודו. אז, אה, באו לעשות כתבה. סוף סוף יש צוות טלוויזיה ישראלי במקום. התחילו להסריט כל מיני מקומות ואז הם הגיעו לפונה, נכנסו לאשראם, הסריטו, ופתאום הם רואים איזה מישהו שמתחת לגלימה של האשראם יוצא לו ציציות. אז, אה, המראיין שואל אותו: "היי, מה אתה עושה פה?" אז הוא אומר: "באתי להסביר לכולם שזה לא המקום שלהם." אה, סיפור. אה, כ-- מתברר שהוא קיבל תשובה מהרבי, אה, שהוא הבין ממנה שהוא צריך לנסוע-

03:02 דובר 1 מי זה הוא? מי זה ההוא הזה?

03:04 דובר 2 אה, בחור שקוראים לו שי אבנון. אה, הוא לא, לא חבדניק או משהו, אבל, אה, אז ככה הוא, הוא רצה לטייל בהודו והתחיל להתחזק ביהדות. כתב לרבי אגרות קודש, קיבל איזו תשובה שהוא הבין ממנה לנסוע לעשות, אה, אני לא זוכר, אולי התוועדות י"ט כסלו או משהו כזה. אז בטלוויזיה ראו אותו איך שהוא מסביר שהוא פה בשביל מטרה אחרת, ואז הכתב מסיים את הכתבה ואומר, "בפונה מחכים לרבי." אז אבא שלי קיבל את הקלטת, רואה את זה ואומר לעצמו, אם בהשגחה פרטית הוא שמע את המילים "בפונה מחכים לרבי", הוא לא יודע מה זה פונה, אבל צריך לבדוק מה זה שמחכים שם לרבי. ו-

03:46 דובר 1 אם הולכים ישר ישר בסוף מגיעים.

03:50 דובר 2 כן, והוא פנה, סיפור ארוך, הוא פנה לחבר טוב בצפת, קוראים לו ילדן, שהוא מבחינתנו היה המומחה לענייני הודו, כי הוא חזר בתשובה מהודו אלינו לצפת. אז זה היה הדבר הכי קרוב להודו. אמנם זה היה במרחק של כמעט עשור, אבל אבא שלי אמר לו, "בוא, אני צריך לנסוע להודו. אני צריך מישהו שהיה שם כבר." אה, וככה הם נסעו ביחד, אה, עשו פורים בהודו, ואז, אה, עדיין לא הייתה פעילות נפוצה של חב"ד למטיילים. אה, זה היה חידוש. והגיעו מאות מטיילים מרחבי הודו לחגוג פורים עם חב"ד בפונה.

04:33 דובר 3 מה אתה אומר?

04:34 דובר 2 ולאבא שלי זו הייתה הפתעה, הפתעה עצומה ש-ש-שהוא מגיע למקום ומגיעים מאות צעירים שרק רוצים ללמוד, רק רוצים לשמוע, רק רוצים, אה, להתקרב. אה, אני אומר שוב היום כשאתה אומר בית חב"ד, אנשים ישר אומרים בית חב"ד, הודו, תאילנד. כאילו רואים בתי חב"ד למטיילים וסעודות ו... אה, כמו שכולנו מכירים היום, ואנשים אפילו לא יודעים שסך הכל זה אחוז של בתי חב"ד למטיילים. הם בקושי כמה אחוזים בודדים מבתי חב"ד בעולם, והיומולדת שלהם הוא סך הכל פחות משלושים שנה מאז שיש, אה, בתי חב"ד למטיילים. אז, אה, אז ממש היה בחיתולים, היה בתאילנד משהו. אה, בניו דלהי היה חדר בגסט האוס שהפעיל הרב נחמן נחמנסון. היה ממש ב-ב-בחיתולים כל התחום הזה, ואבא שלי הופתע. הוא ממש הופתע מה-מההיענות וכל זה ומהצימאון של הישראלים. אה, וככה הוא המשיך בהתחלה לגיחות, אה, לחגים. פורים אחרי זה הוא כבר הביא איתו את אבי פיאמנטה, אה, שעשה מסיבה עם מוזיקה ואווירה שלמה, וזה התגלגל לזה שבשלב מסוים אמא שלי אמרה לו או בארץ או בהודו. אי אפשר לזגזג. וכך טסו כל המשפחה .

05:57 דובר 3 אה, ואז הבנתי. באיזה שנה זה היה?

06:02 דובר 2 שטסו כל המשפחה?

06:05 דובר 3 כן.

06:07 דובר 2 אה, אם אני לא טועה ראש חודש כסלו תשס"ח, לפני עשרים וארבע שנה. אה, עשרים וחמש שנה עכשיו.

06:17 דובר 3 זה בעצם אחד מבתי חב"ד הראשונים בהודו.

06:22 דובר 2 אה, כן, אמרתי שכשהוא הגיע לפונה היה בניו דלהי. בעיר בירה פעל כבר כשנה בית חב"ד בתוך חדר בגסט האוס על ידי הרב נחמן נחמנסון, אה, ואפשר להגיד זה הבית חב"ד השני בהודו, בפונה שהוא פתח.

06:41 דובר 3 השני, אבל יכול להיות שהראשון בעוצמתו, בגודלו, ב ב-

06:46 דובר 2 כמשפחה זה הראשון. אה, המשפחה של השלוחים זה הראשון. אבל, אה, הבית חב"ד בניו דלהי עד היום הוא בית חב"ד מאוד, מאוד. היום הוא בית חב"ד מאוד, מאוד פעיל וגדול והומה אדם. זה סגנון קצת שונה, כי הבית חב"ד דלהי זה בעצם סוג של תחנת אוטובוס, תחנת רכבת שמגיעים וממשיכים הלאה, ובית חב"ד. הבתי חב"ד אחרים בפושקר ובעוד מקומות. זה מקומות שישראלים יושבים ושורשים, אז זה קצת סגנון שונה של אווירה של מקומות. אבל, אה, כן.

07:21 דובר 3 הודו, הודו היא מדינה קצת יותר גדולה מישראל, ולכן גם יש גם שינויים גדולים מאוד באופי של המקומות אני מניח. ולגבי כל בית חב"ד יש לו את הייחודיות שלו.

07:38 דובר 2 סגנונות של מקומות, אבל גם, אה, יש הבדל בסוג של המטיילים שמגיעים לכל מקום. אני צוחק כשאני, אני אומר זה, אה, מצבי צבירה. אני קורא לזה. אה, שמטייל בתקופה מסוימת הוא כזה ובתקופה מסוימת הוא אחר. אז הוא כשהוא כשהוא כזה אז הוא צוחק עליהם שהם נמצאים שם ואחרי שנה הוא פתאום, אה, נמצא במקום. נקרא לזה פה בשפה של הודו יש סטלנים ויש סכים. אז במקום אחד זה הסטלנים, במקום שני זה הסכים, אבל זה אותם אנשים בתקופות אחרות. ככה אני רואה את זה.

08:15 דובר 3 אחרי זה הם מתחלפים, אתה אומר.

08:18 דובר 2 כן, אחרי זה מתחלפים. אלה גדלו ונהיו כאלה, אבל כן, זה מעניין.

08:24 דובר 3 אתה רוצה לספר קצת חוויות מילדותך בהודו שם?

08:29 דובר 2 המשפחה שלי יצאה כשאבא שלי יצא לא חזור. אני לא, לא הצטרפתי אליו. אני רק, אה, שמעתי את הסיפורים וחוויתי את החוויות כשהוא הגיע, אה, ארצה. אבל כשהמשפחה שלי יצאה אני כבר הייתי בחור בישיבה קטנה. אה, זה היה אמרתי בראש חודש כסלו. אנחנו היינו שלושה אחים שנשארנו בארץ. ההורים יצאו לחו"ל ואנחנו נשארנו בארץ. אה, בישיבות כבר היינו ו... הייתי בשיעור ב ישיבה קטנה, וכשהם יצאו אנחנו לא ידענו מתי נתראה שוב. זה לא שאנחנו ידענו מה התוכנית. הם יצאו. לא ידענו מתי, מתי נראה את ההורים, אם יתאפשר, אה, להיפגש בפסח או לא. אה, בפועל השם עזר ו-אאה, לפסח היה להורים שלי את היכולת והם הטיסו את שלושתנו, את שלושת הגדולים, אה, להצטרף אליהם. זה באמת נקודה סתם מעניינת שרוב ככול השליחים בעולם יצאו לשליחות עם זוג צעיר, זוג צעיר עם ילד במקסימום שני ילדים. בדרך כלל זה הזמן שעושים שינויים משמעותיים וההורים שלי יצאו כשהיינו כבר עשרה ילדים. את הילד האחד עשרה נולד כבר בהודו, אבל כשהם יצאו היינו עשרה ילדים. אה, שלושה הם השאירו בארץ והם טסו עם שבעה ילדים קטנים לארץ לא זרועה למקום שבתקופה-- היום כשאני מסתכל על זה זה עולם אחר. אבל בתקופה שהטלפון לא היה דבר פשוט, התכתבנו עם ההורים, אה, במכתבים כאילו כמו מלפני לא יודע כמה שנים, אה, שאנחנו פקסנו דברים.

10:09 דובר 3 היו דברים כאלה.

10:11 דובר 2 כן, אה, בהתחלה פקסים אחרי זה, אה, באמת באיזה שלב אני לא, לא, לא מצליח לזכור אבל התקדם הנושא שפתאום היה אימייל. זה היה כבר השינוי הראשון. אבל, אה, בהודו לא הייתה תקשורת, כמעט לא היה טלפון סלולרי בתקופה ההיא. אה, ההורים שלי הגיעו ובשביל להרים טלפון לארץ לפעמים היית צריך לעמוד בטלפון ציבורי דרך מרכזייה, אה, להמתין. לא היה לנו תקשורת רצינית בהתחלה עם המשפחה, אה, ואז ב-- לקראת פסח הם הצליחו. היה להם את האפשרות הכלכלית להביא אותנו, את שלושת הגדולים, להתאחד איתם בהודו, ואני זוכר איך שנחתנו בבומביי ואת השוק מהודו ואת האזהרות שהיה לנו לפני זה לא לתת לקבצנים, אה, שום דבר, כי אז התנפלו עליך מאות בשדה תעופה. ואיך שאני מרחם עליהם מאד ואני מביא להם אה, קופסאות של סלטים שלקחתי איתי לטיסה. אה, אתה יודע, סלטי מיקי כאלה. לא יודע אם יש עדיין, אה, מיקי, אבל, אה.

11:18 דובר 3 יש מיקי, יש מיקי.

11:20 דובר 2 אז לקחתי לטיסה שיהיה לי אוכל כשר. אז בסוף הטיסה אמרתי ניתן להם. הם רעבים, מה רעבים שיהיה להם אוכל. לא הבנתי מה קורה ועוד לפני שאמרתי אברקדברה אני רואה את האמא של הילדים לוקחת את הקופסאות בהתלהבות, שופכת את האוכל שהיה בתוכם על הרצפה ולוקחת את הקופסאות הריקות איתה. אה, זה מה ש-- את האוכל היא לא הייתה צריכה, אבל היא התלהבה מלקבל קופסה. ואז נסענו בג'יפים והדרך הייתה, אה, לא סלולה ובאמת, אה, צפצופים לכל אורך הדרך. זה לקח אולי אני חושב בין ארבע לשש שעות הנסיעה עד למקום שההורים שלי. וכאילו אתה ארבע עד שש שעות, אה, כל הזמן רואה דברים שלא ראית בחיים ושומע, אה, זה עובד שם עם ה-- צפצופים של המשאיות. זה מנגינות. זה טו טו טו טו טוטו טו טו טו טו טו טו טו. כאילו כל הנסיעה היא באווירה, אה, מוזרה כזאת. ואז אנחנו מגיעים. ההורים שלי עדיין היו בגסט האוס, לא בבית. בבית הארחה, ששם היה להם שני חדרים, חדר להורים, חדר לכל הילדים על ה-- על המזרן. ואני זוכר שכולם יוצאים לקבל את פנינו ואנחנו נעמדים ברחוב ופשוט מתגלגלים מצחוק. כאילו לא, לא הצלחנו לדבר מילה. פשוט צחקנו וצחקנו. כאילו מי, מי האמין ש, שאנחנו ניפגש, אה, פה ברחוב המוזר הזה? אז זה היה המפגש הראשון שלי עם הודו. אה, פסח. אה, ומיד אחרי זה ההורים שלי עברו ל-ל-לביי-- לבית חב"ד הראשון. כאילו אז זה היה גסט האוס והיה בסעודת שבת היה מעל מאה מטיילים וזה היה ערב פסח. ובממש יומיים לפני פסח הם חתמו על חוזה לבית חדש והעברנו את כל הבית חב"ד אל הבית החדש. ובמשך כל

13:12 דובר 2 הערב פסח, שוב, כבר היה כנראה, אה, ליל סדר בדרמסאלה, בניו דלהי ובפונה. אה, כאילו בכל הודו שהיום יהיה לך, אה, עשרים סדרים, אז היה אני חושב שלושת הסדרים האלה. אני חושב שזה מה שהיה בשנת תש"ס. אז תבין שמטיילים-- אה, גם אין תקשורת כל כך. זה לא שיכולים להרים אליך טלפון ולהירשם. מטיילים שמעו שיש ליל סדר. אז מגיעים עוד ועוד ועוד. ובערב פסח ממש נרשמים ואתה מגדיל את הכמויות ואתה קולט שיהיה עוד ויהיה עוד. ואז אנחנו קולטים שבחדר בבית-- באולם בית חב"ד לא יהיה מקום. אז טוב, אז נעשה על הגג. אז עורכים מקום על הגג ואז, אה, מתחיל ליל סדר על הגג ותוך דקות אין מקום לעמוד בגג. מה עושים? אנחנו יורדים למטה ומתחילים לערוך ליל סדר שני באולם של בית חב"ד. אבל תוך דקה אנחנו רואים ש-שאין. אין מקום על ה-- אה, באולם. למזלנו זה לא היה שבת, זה היה חג. לקחנו את כל הכיסאות והשולחנות מהאולם. אבא שלי כבר מתחיל ליל סדר בגג ואנחנו לוקחים את השולחנות והכיסאות ועורכים טור ארוך, אה, על הרחוב והליל סדר השני היה על הרחוב, אה, ששמה יש מקום לכולם. ובאות זמן-

14:35 דובר 4 יש תמונות של הדברים האלה?

14:38 דובר 2 אצל ליל סדר תמונות לא יהיה. אה, ובאותו זמן גם, אה, שני בחורים שהגיעו הלכו לעשות ליל סדר ציבורי לקהילה היהודית המקומית. אז ככה בעצם מתנהלים כביכול שלושה סדרים. אבל אמא שלי ב-- אמא שלי במטבח בקומה קרקע. ליל סדר הוא בגג בקומה שלישית וליל סדר שני על הרחוב. והיא במטבח, אה, צריכה לתזמן מתי שולחים את המרור, מתי שולחים את הכרפס, מתי שולחים כל דבר, אה, פעם למעלה ופעם למטה, ואח אחד עומד במרפסת, שזה בין הגג לקומה למטה, וצועק, "עכשיו צריך את זה, עכשיו צריך את זה." וככה היא שול-- שולחת למעלה ולמטה ותוך כדי היא עושה לעצמה את הליל סדר שלה, את הליל ס-- יחד עם אחותי במטבח. היא עושה את הכבש, אורז, כרפס, תוך כדי שהיא, אה, מפקדת על להרים עוד סעודה לעוד איזה חמישים, שישים איש שישבו, אה, בליל הסדר המאולתר ברחוב. אז זה חוויה, אה, שלא תחזור על עצמה. כאילו ה-ה-העוצמה של ההפתעה, של הכמויות והעוצמה של ה-- של האלתורים שהיו אז. לא חושב שכאלה דברים היום כבר לא-

15:54 דובר 4 זה נשמע דבר מדהים מאוד.

15:57 דובר 2 כן.

15:58 דובר 4 בסדר. שנייה. אז קודם כל תודה רבה לך על הפעם הראשונה הזו ואנחנו נמשיך בעזרת השם.

16:04 דובר 2 בשורות טובות.

16:05 דובר 4 תודה רבה. בשורות טובות.