הרב יוסי לוי - מנילה, פיליפינים - פרק 2

00:19 דובר 1 ספר לי קצת על ה-- על ה-- על המקום. אתה אומר שמנילה, עיר קטנה שכוללת בתוכה בערך פי שניים וחצי מהתושבים של, של ישראל.

00:31 דובר 2 נזכר לי, נזכר לי סיפור. מנילה היא עשרים וחמש מיליון תושבים בערך. עיר קצת צפופה, יש הרבה פקקים, הרבה מגדלים. אה, בית חב"ד מאחוריי פה יש מגדל טראמפ שזה שבעים קומות.

00:50 דובר 1 מגדל טראמפ על שם הנשיא טראמפ?

00:52 דובר 2 כן, כן. בכל אופן, יש פה הרבה מה לפעול. יש כמובן, מתעסקים בשבע מצוות בני נח גם. יש שיעור שבועי. כל יום ראשון מתאספים פה כמה עשרות, לפעמים מאות אנשים לשיעור קבוע. יש פה כמין קהילה כזאתי, יש הרבה קהילות ברח-- בכל רחבי הפיליפינים יש הרבה קהילות. דווקא בדרום המדינה, שמה יש ממש, הם בנו לעצמם בתי כנסת, כ-כ-כן בתי כנסת כאלה שהם שמה מתכנסים.

01:25 דובר 1 תסביר את זה כי אני חושב שאנשים לא מ-- לא, לא מכירים ולא יודעים בכלל על מה מדובר. אז אם תוכל קצת להסביר את הרקע לזה, למה, מה זה הקהילות האלה? מי הקים אותם? איך? איך הם הגיעו בכלל למצ--

01:38 דובר 2 הקהילות האלה קמו בעצם ובגדול. זה לא שאני באתי והקמתי אותם או אני לא חקרתי כל כך איך הם הגיעו, אבל בגדול אנשים מגיעים לחקר האמת כנראה על ידי ה-האינטרנט ואתרים ואנשים שהם מכירים, וככה הם רוצים להגיע ולהיות שומרי שבע מצוות בני נח. אה, אז יש, יש כמה וכמה קהילות בכל רחבי הפיליפינים שהם שומרי שבע מצוות בני נח ומתכנסים פעם, פעמיים בשבוע, יש כאלה יותר, יש כאלה פחות, ללימודים והעמקה בעניין. אה, איך הקהילות האלה קמו? אני מאמין שבגדול יש קהילות גדולות גם באמריקה ובכל, בברזיל יש קהילות גדולות, אז כנראה בגלל-- בעקבותיהם הם גם, אה, הקימו לבד את הקהילות האלה, ואצלי הם באמת מתכנסים פעם בשבוע ואנחנו לומדים סביב משהו שקשור לפרשת השבוע, סביב העניין. להתקשר לרבי וכולי וכולי. כמובן שהם באים לכתוב לרבי ו-והעניין זה לקשר אותם לנשיא הדור.

02:47 דובר 1 הקהל היה רוצה לדעת איך בכלל הגעת לפיליפינים? הרי הפיליפינים עד כמה שאני מבין בערך, בערך אני מ-מעריך כעשרים וחמישה אלף קילומטר מישראל. מה? למה שם? למה? איך הגעת לשם? ספר קצת על עצמך. אולי על מה עשית קודם. ספר לנו שנדע.

03:13 דובר 2 אני התחתנתי ב-770 ותמיד ידעתי שאני רוצה לצאת לשליחות. פיליפינים לא הייתה כל כך בהתחלה בזה, ב-בכיוון הראשוני, ובאמת הת-התחת-- אה, התחתנו. אחרי החתונה אמרנו נצא לאיזשהו מקום לשליחות. אז זה היה כיוון יותר בוליביה. ואיכשהו זה לא הסתדר והחיים מתחילים. ואז באנו באמת, אשתי שאלה אותי, "שנה הבאה הם רו-- הם, שנה הבאה יש, אה, אה, שאלו אותי בבית הספר אם אני אמשיכה ללמד." אז אמרתי לה, "תגידי שכן, מקסימום נצא לשליחות פה באזור, באזור ניו יורק." ובאמת, אשתי כתבה לרבי שהיא רוצה ברכה להמשך לשנה הבאה. אז הרבי כתב, "שמחתי שהם יוצאים לשליחות למקום רחוק ליד אוסטרליה." אז כבר הבנו שאנחנו לא נשארים ב-- לא בחינוך ולא ב-ב-בקראון הייטס ולא באזור של קראון הייטס. והרבי זרק אותנו רחוק. ובאותו זמן באו אליי שלושה אנשים. שלושה אנשים שבאו אליי ב-ב-בהפרש של כמה ימים לפני חג שבועות ואמרו לי על הפיליפינים. אמרתי, זה מתקשר לי נכון עם מה שהרבי כתב. ליד אוסטרליה. אנחנו-

04:36 דובר 3 וגם רחוק.

04:38 דובר 2 כן. באמת שאנחנו, אה, שעות טיסה מאוסטרליה. אנחנו ממש קרוב. מהפיליפינים, ממנילה ל-לאוסטרליה, לצפון שלה, אנחנו פחות משלוש שעות טיסה. אמנם אל-- למלבורן זה חמש שעות. לחצות את אוסטרליה זה, זה חמש שעות, אבל עד אוס-- עד מלבורן זה שמונה שעות. אבל אנחנו די קרובים לאוסטרליה יחסית. אנחנו מדינת איים וכל טיסה פה באזור שלוש שעות זה נקרא קרוב מאוד.

05:09 דובר 3 כן. מה שפה בישראל גם בשלוש שעות מגיע למרכז אירופה.

05:14 דובר 2 כן. אז פה זה... כי לתאילנד זה שלוש שעות, ל-לצפון אוסטרליה זה שלוש שעות. לג'קרטה, לאינדונזיה שלוש שעות. כל המדינות פה באזור זה סביבות השעתיים, שלוש. אז הבנו שצריך לצאת פה לשליחות. וכמובן ככל... וקיבלנו הוראות ברורות לכל צעד ושעל. למשל, אה, כל מכתב שכתבנו לרבי באותה תקופה זה היה על השליחות. אז, אה, הסיבה היחידה שחיכינו זה כי אני הייתי באמצע תהליך גרין קארד. בסופו של דבר, כשכתבנו לרבי קיבלנו תאריך ל-ליום כיפור. זה היה, אה, טוב ומיד הזזנו את זה. שנה לנישואים שלנו קיבלנו את התאריך הבא. זה היה יום שני. אז אמרתי הנה קיבלנו את הזה. בוא נכ-- בוא נקנה כרטיסים. וככה הגענו לפה. והיה הרבה קשיים בהתחלה. הגענו וכ-- באותו יום היה את הפיגוע במומביי.

06:20 דובר 3 וואה.

06:22 דובר 2 וזה היה הנחיתה הקשה שלנו. ובאמת היה קשה מאוד לחפש. אחד הדברים שהיה נורא קשה זה לחפש מקום להשכיר. היינו שבוע בבית מלון. להשכיר מקום היה נורא נורא קשה. כולם רצו הרבה חוזים ודברים ודברים שלא יש-- לא יכולנו לעשות. ואז בסופו של דבר אשתי אמרה איזה יהודי שנפטר כבר, לבנוני, יהודי לבנוני שהיה גר פה. הוא ממש התמסר לעזור לנו. הסתובב איתנו ב... עם הרכב שלו וחיפש איתנו מקומות וזה. ונכנסנו אחרי שכבר התייאשנו מאחד המקומות, אה, נכנסנו לאוטו. אשתי אומרת לי: "בוא, לא באנו לפה בשביל להיות איזה-- מטעם איזושהי חברה. באנו... הרבי שלח אותנו. בוא נגיד לרבי, ניקח תמונה של הרבי. רבי, באנו בשבילך. תמצא לעצמך מקום."

07:15 דובר 3 וואלה.

07:16 דובר 2 איך ש-

07:17 דובר 3 מטילים את האחריות על הרבי. יפה. כל הכבוד.

07:21 דובר 2 ואיך שדיברנו עם הרבי, מישהו דופק לנו: "אתם מחפשים בית? תבואו אחריי."

07:25 דובר 3 וואה.

07:26 דובר 2 וזה היה. זה היה לפני ששימש אותנו במשך תשע שנים. עד שעברנו לבניין רחב ידיים. וזה גם, כל התהליך הזה שאני לא יודע איך המשפיע שלי לא התייאש ממני כי במשך-- המקום היה די קטן ולהכיל את כל הפעילות וכל הזמן-

07:49 דובר 3 איזה מקום? תאר לי טיפה את המקום. מה הוא היה? איפה הוא היה? מנהיה--

07:53 דובר 2 זה היה וילה בתוך שכונה. וילה. שגם זה היה קצת מורכב להיות שמה, כי זה וילה של מגורים כולם ופתאום אתה בא ויש, יש, יש איזשהו, אה, מטיילים. הולכים, באים, רואים תזוזה רצינית יחסית לשכונה שקטה. פתאום אתהאא עושה שם איזשהו... כל הזמן גם היה בתוך השכונה היה, היה אולם. היינו שוכרים כל הזמן את האולם לאירועים. יש לפעמים שבתות שצריך, שיש הרבה, יש קבוצות או חגים באופן קבוע הם לוקחים את האולם. וזה היהאא, זה היה-- ואחד הדברים שכל הזמן רציתי זה לפחות אולי למצוא מקום, עוד מבנה, עוד משהו. והיה לאורך כל הדרך הרבה מקומות שמצאתי להשכיר. והרבי לא הפסיק לכתוב לבנות בניין.

08:56 דובר 4 טוב.

08:56 דובר 2 ואני, אני הייתי נודניק כי, כי אין לי איפה לשלם שכירות. הרבי רוצה בניין. לפעמים אין לי איך לי-- אין לי איך לשלם את השכירות החודשית. לקנות אוכל לשבת לא היה לי לפעמים. והרבי רוצה בניין. אז בסופו של דבר השירות זה בראש. זה לאאא, זה לא משהו ש... זה, זה אחד הדברים שצריך להבין את זה. והיה לי לפני איזה... אני קופץ מ-מ-מ-- בזמנים, אבל היה לי לפני שלוש שנים נסעתי, הייתי אמור לנסוע לארץ ופתאום נפל עליי כאילו בעל-- הייתי חייב כסף. אז אמרתי לאשתי אולי אני מבטל את הנסיעה לארץ. ואז היא אמרה לי תכתוב לרבי. כתבתי לרבי. הרבי כותב שם שככה, ככה לא מתנהלים. תמיד יש. לא צריך להתנהל ככה. והרבי שמה, זה מכתב מאוד מפורסם שהרבי שם כותב שצריך-- הוא צריך ללמוד לפחות שלוש או ארבע, פעמיים או שלוש את שער הביטחון. אז דבר ראשון באותו רגע, לא רק שנסעתי לארץ אלא גם לקחתי את הבת שלי וקניתי לה כרטיס מאוד יקר ומיד התחלתי באמת ללמוד את שער הביטחון ויש לי גם שיעור כל יום על זה.

10:15 דובר 4 כל יום?

10:17 דובר 2 כל יום.

10:18 דובר 4 כן.

10:19 דובר 2 יש פה מגוון שיעורים בבית חב"ד, אורחים. יש, יש בדיוק-- לא, לפעמים אנחנו לא מעריכים את מה שיש לנו. אבל הגיע איזה יהודי, איש עסקים שהוא קנה עכשיו חברה גדולה והוא משקיע פה והוא אומר לי אתה יודע, אני רואה שיש לך פה שלוש, שלוש תפילות ביום, שיעורים. פה במזרח אתה מהבודדים שיש לך שלוש תפילות ביום. אתה צריך להעריך את זה. הוא אומר יש פה אולי שתיים או שלוש בתי חב"ד שיש את הדבר הזה. ואז זהו שהרבי שינה את כל ההסתכלות על, על הכל. זה בלימוד של ה-- שער הביטחון, שצריך לשנות את כל החשיבה שלנו. ובעצם שהרבי רצה בניין ואני כל הזמן ואני כל כך שמח שהקשבתי לרבי. אבל עכשיו זה לא חוכמה שאני יושב פה בתוך הבניין. בניין של תשע קומות. זה לא חוכמה עכשיו להגיד אני הקשבתי לרבי. היה כל כך-- היה מאוד קשה להקשיב לרבי, כי מצד אחד ה-- אתה מבין שהשכונה לא כל כך שמחה עם מה שאתה עושה. אתה מפריע למרקם של השכונה שיש פה מטיילים, הולכים, באים, נהיה פה תחנה מרכזית. וקלטתי את זה וכבר רמזו לי שאתה צריך לעוף מפה. ובאמת היה קושי גדול ובדיוק נזכרתי. האיש עסקים הזה שבא, הוא קרוב משפחה של אחד התורמים הגדולים פה לבניין. הוא-- זה הדוד שלו. הדוד שלו הוא תורם גדול. והדוד הזה הוא-- אני מכיר אותו. הייתי עושה אצלו מבצעים בתור בחור ואחרי זה הוא נהיה מאוד גדול בחב"ד. הוא פתח פה משרדים. הוא גר בניו יורק.

12:10 דובר 4 באיזה, באיזה מקום היית עושה אצלו מבצעים?

12:13 דובר 2 ב-- לי-- ב-- קווינס.

12:17 דובר 4 אה, הוא היה שמה. הדוד.

12:18 דובר 2 הוא היה שמה. היו לו משרדים שמה. הייתי אצלו במשרד כל שבוע והוא... ו-והוא גדל מאוד. הוא יש לו חברת משלוחים, גדל לכל העולם ויש לו גם פה משרדים בכל מקום היום יש לו-- כל מקום כמעט בעולם יש לו משרדים ואני זוכר שהוא התקשר אליי כשהוא ידע שאני רוצה לבנות בניין. התקשר אליי, אמר לי: "אני אתן לך תרומה של עשר אלף דולר." ואני ניתקתי את הטלפון. אמרתי לאשתי: "אוי ויי." אשתי לא-- אמרה לי: "מה אוי ויי?" אז אמרתי לה שהוא התקשר להגיד שהוא ת-רוצה לתרום עשר אלף דולר. אז, אז אני הייתי אז במצב של ייאוש מכל הסיפור והוא בא ונותן לי עשר אלף דולר. עכשיו נתן לי-- פתאום מישהו נותן לי תרומה רצינית לבניין. אני צריך להתחיל. אמנם הבניין היה-- עלה מיליונים ואחרי זה הוא נתן עוד הרבה כסף, אבל זה פה התחיל להיות-- זה התחיל ב-ב-- הוא התקשר אליי ב-במקום במצב שהרבי אומר מצד אחד לבנות בניין ואני כאילו לא רואה מאיפה הנס הזה יגיע ואני כבר חושב לעצמי מתי הרבי יירד מהסיפור ופתאום בייאוש הכי קשה שלי הוא מגיע עם העשר אלף דולר ואז הבנתי שאני... שאין לי ברירה. ו... ככה זה המשיך הרבה מאוד. זה, זה היה סיפור של, של כמה וכמה שנים שבסוף קנינו. הזכרת לי סיפור שאמרת על מנילה, שהיא עיר קטנה.

13:53 דובר 4 כן.

13:54 דובר 2 התקשרו אליי יום אחד. קיבלתי טלפון מהורים בטירת הכרמל שהבן שלהם לא יוצר איתם קשר ובדרך כלל הוא מאוד זמין ומאוד מעדכן כל הזמן איפה הוא נמצא והוא כבר שבוע שלם לא מעדכן ואנחנו מאוד לחוצים. אז אני מנסה ל-- אני מנסה להסביר להם שפיליפינים זה לא איזו שכונה בטירת הכרמל. זה, יש-- זה מדינה של מאה ועשר מיליון תושבים וזה עיר-- זו מדינה גדולה. אני לא... תשלחו לי תמונות, אולי הוא עבר פה. אני יכול לפרסם, אבל ללכת להבטיח להם למצוא אותו. הם היו כל כך לחוצים מהסיפור והבנתי שאני להסביר להם ש-שמה זה פיליפינים זה לא י-לא יצליח. ובן אדם שגר בשכונה הוא מבין שלך תחפש פה, תמצא אותו. אז ניסיתי להסביר להם וזה לא בדיוק הלך. אני אמרתי להם דבר ראשון לכו לכתוב, לכו ל-לבית חב"ד. נתתי להם את הטלפון. תכתבו לרבי באגרות קודש, תבקשו ברכה ובעזרת השם אני אמ-- אני אמרתי גם שילכו לכתוב לרבי, יקבלו ברכה, זה יהיה, זה יהיה הצלחה גדולה ואמרתי אני גם, אני מנסה לסחו-- למשוך זמן ואז בעזרת השם הוא יצור קשר. בפועל, אחרי-- בשתיים בלילה אני מקבל טלפון. האימא ממש בוכה לי בטלפון. האבא קיבל התקף לב. תעשה טובה, תלך תחפש אותו. עכשיו, אני לא יודע מה זה, מה זה לך תחפש אותו. אני לא יודע. איפה אני אחפש אותו?

15:33 דובר 4 עשרים וחמש מיליון איש. חפש אותו.

15:35 דובר 2 אני לא, אני לא יודע אפילו איפה. אני לא יודע אפילו איפה להגיד להם לך תחפש אותו. אני אלך... איפה? איפה להתחיל? אצל המטיילים פה אני יכול לחפש, אבל אין סיכוי, כי אם הוא היה פה באזור הוא בטח היה נכנס. אני לא יכול. אין לי מה ל-- אומרים שגם-- מה שהם אומרים לי גם שפעם אחרונה שהוא יצר קשר זה בירדן. בפועל, ה-אתה בסופו של דבר אימא, אימא בוכה ואומרים לך שאת האבא אשפזו כבר ואתה ת-אתה מנסה לעזור. אז מה שהבטחתי לה, מחר-- עוד כמה שעות יש פה בוקר. שתיים בלילה עכשיו. עוד כמה שעות בוקר אני יוצא לחפש אותו. עכשיו התחלתי כן לתחקר אותה. מה הוא אהב לעשות? אז הוא אהב צלילות ו. והוא. וביקשתי תמונות. אחת התמונות שהם שלחו לי זה תמונה של החברה הגויה שלו, שלו חברה גויה מצרפת. אני אמרתי אני יוצא. לקחתי איתי עוד ישראלי אחד ועוד פיליפיני וידעתי שיש פה עיירה של צלילות של שלוש שעות נסיעה מפה. אני אמרתי רק בשביל. אני ידעתי שאין. לא שמעתי שישראלים הולכים לשם, אבל אמרתי לצאת ידי חובה, להרגיע את ההורים. אני אסע לשם. אז בפועל נסעתי לשמה, התחלתי לחפש, שאלתי איפה. הלכתי למועדון צלילה שם, שאלתי מישהו מכיר את הבחור? מישהו ראה? אף אחד לא ראה, לא שמע, לא יודע. טוב, יצאתי לכיוון החוף, ראיתי בניין בניין כזה. אמרתי שאלתי מה זה? אמרו לי מלון. הלכתי לשם. הגעתי לשם. לא מצאתי מקום סגור. אמרתי לפיליפיני תשאל פה אנשים איפה יש פה אולי עוד גסט האוס? ואמרו אמרו לנו. הסבירו לו איך ללכת פה. מעבר לרחוב יש גסט האוס. אז הלכנו לגסט האוס ומי יוצאת

17:31 דובר 2 מהגסט האוס הגויה. אני. זיהינו אותה מיד מהתמונות. לקחתי מחשב עם התמונות ואני שואל אותה איפה החבר שלך? היא אומרת לי הוא בחוף הים למטה. ירדנו לחוף, הוא ראה אותנו. הוא הבין כבר את הסיפור. היה שם איזושהי סופה קטנה ולא היה חשמל והוא לא יצר קשר עם המשפחה. הוא ראה אותנו. הוא התחיל לצעוק ככה. הוא היה רק עם מכנסיים. התחיל לצעוק. את רואה מה זה יהודים? הוא היה פתאום הנקודה היהודית שלו התפוצצה והוא צעק עליה כמו לא יודע מאיפה זה יצא לו. צעק עליה והוא הבין למה. מיד התקשרתי לאבא מהטלפון שלי והוא דיבר עם האבא ועם האמא והם כל כך שמחו. והאבא אמר לי להיזהר עם הבחור. אל תציע לו שום דבר. הוא שונא דת, הוא אוכל בכוונה כל הזמן רק רק דברים לא כשרים בכוונה, והוא הלך דווקא עם חברה לא גויה. אחרי תקופה אבא שמר איתי על קשר והוא אמר לי מאז הסיפור הזה הנקודה היהודית שלו התפרצה. הוא עזב את הגויה ופתאום משהו השתנה אצלו לגמרי. בכל מכל הסיפור הזה פתאום כל הסיפור היה כנראה בהשגחה פרטית. קרה לי עוד סיפור כזה.

18:49 דובר 5 איזה סיפור נפלא זה. לא יאומן.

18:54 דובר 2 היה לי עוד סיפור דומה לזה, רק קצת שונה. קיבלתי טלפון מוצאי ראש השנה של אבא חרדי מירושלים, חסיד צאנז. מתקשר אליי, אומר לי שהבן שלו בפיליפינים. הוא סיפר לי שהבן שלו היה קצת בדיכאון. הוא החליף לו היה. הילדים הציקו לו אז הוא הוציא אותו מבית ספר אחד, הכניסו לבית ספר שני ואז ה-- ה-- הזה הביטחון העצמי שלו ירד הרבה ופתאום התחיל להיכנס לדיכאונות והיה צריך כבר טיפולים יותר ו. אז. אז האבא אמר לי לאחרונה הוא משתפר קצת ופעם ראשונה נתנו לו לנסוע לבד. הוא רצה לנסוע למירון לראש השנה. נתנו לו והוא לא חזר ולא מוצאים אותו ומצאנו בפח אשפה בחדר שלו דברים שהוא כתב פיליפינים ומקומות בפיליפינים. אמרתי לו זה נשמע לי קצת מוזר. זה קצת רחוק לטוס לפה מישראל. אני לא מאמין שהוא פה. טוב, הוא אמר לי תשמע, מצאנו כבר, פרצנו לו לאימייל, זה הכרטיס טיסה שלו וכו'. טוב, אני דבר ראשון. דבר ראשון יצרתי קשר עם ההגירה ובדקתי אם מישהו בשם הזה נכנס. אמרו לי באמת לא ביום הזה שכתוב בכרטיס, אבל יום למוחרת הוא נכנס לפה. ואני אמרתי-- הודעתי לאבא: "באמת הוא פה?" כי אני, אני ניסיתי לשכנע את אבא, נראה לי הוא טס ללונדון או משהו באזור אירופה. לא נראה לי שהוא טס עד לפיליפינים. בכל אופן, שאלתי אם יש לו איזשהו קשר עם מישהו מפה, הוא פגש פיליפינים מפה. הוא, כאילו מה, למה שיבוא לפה? אבל בסוף אבא צדק והוא נמצא פה. עכשיו, הוא נמצא פה, לך תחפש אותו. באמת התחלנו להסתובב ולחפש, ולחפש קצה חוט. שלחתי אנשים ושתי לחפש פה בעיר. לא מצאתי כלום. עכשיו אחד הדברים שאבא

20:53 דובר 2 מצא בפח שהוא כתב זה בנאוי. הוא אומר לי באמת הוא אוהב טבע, הוא לא אוהב עיר. הוא רוצה לנסוע למירון כי שם הוא יש הרבה טבע מסביב. הוא אוהב טבע. והוא אמר לי תיסע לבנאוי הזה. עכשיו אנחנו לפני בין ראש השנה ליום כיפור. אמרתי לו: "זה מסובך לי לנסוע, זה שתיים עשרה שעות נסיעה כל צד". הוא אומר לי: "אל תדאג, אני אשלם על ה-- על האוטו". הוא אמר לי: "תשמע, אם הוא לא לוקח את הכדורים זה סכנת נפשות בשבילו. הוא מצב הוא יכול לקחת-- לשלוח יד בנפשו". אמר לי: "הוא חייב לקחת את הכדורים. זה מסוכן". טוב, אני בלית ברירה שכרתי אוטו ובאתי לצאת. אשתי אמרה: "לפני שאתה יוצא תכתוב לרבי". כתבתי לרבי את כל הסיפור וזה. הרבי כותב שהוא נמצא בעירו, אין לו מה לנסוע.

21:37 דובר 6 אה.

21:39 דובר 2 אז אמרתי את זה לאבא. אז אבא התעצבן עליי. הוא אמר לי: "מה זה השטויות האלה? מה זה הרבי? מה זה גוד קודש [?]?" התחיל ל-- אמר לי: "תפסיק עם השטויות האלה. מה אתה מקשיב? תיסע! ניסע להוריד-- ניסע". אמרתי, אמרתי לו: "תקשיב טוב, אם הרבי כתב אני לא נוסע. אם הרבי כתב שהוא נמצא פה אז הוא נמצא פה". אבא נורא, נורא כעס עליי. נורא כעס. לא רק שהוא כעס, אלא הוא הבין שמאני לא יצא תקווה. הוא מיד קנה כרטיסי טיסה לב-- לבן, לבן אחר ולזה שטיפל בו, כי הוא, הוא, הוא כעס על זה שהוא אומר לי לנסוע ולא נסעתי. אה, הוא, הוא קנה להם כרטיסים מיד לאחר יום כיפור. הם הגיעו לפה לסוכות. באמת אותו שנה של סוכות לא הגיע ארבעת המינים והם הביאו את ארבעת המינים גם.

22:25 דובר 6 איזה נס.

22:28 דובר 2 וזה-- הכל פה, החיים פה זה נס אחד גדול.

22:32 דובר 6 כן, אני רואה.

22:35 דובר 2 ובאותו ש-- לא, כמובן ששלחתי מטיילים ארבעת המינים, אבל הם לקחו את ארבעת המינים, קיפלו את זה בתוך התיק. הם לא ידעו שזה בעיה. לקחו את הלולבים, קיפלו אותם. אז הגיע ארבעת המינים אבל מקופלים ומרוחים.

22:54 דובר 6 נו?

22:54 דובר 2 אז ברוך השם הם, הם הבינו איך צריך להביא ארבעת המינים והביאו לי ארבעת המינים. בכל אופן, הם הגיעו. היה אז חגים מאוד צפוף, שבת, חג, משהו כזה, והם גם רצו לנסוע לצפון הזה. אבל בגלל שהיה חג אמרתי להם: "איפה, עכשיו סוכות, איפה תמצאו שם סוכה?" אז הם החליטו להישאר. אמרתי להם: "בואו נתחיל לעבוד. הרבי אומר שהוא פה. בואו נעבוד פה, הוא פה". אז מיד הרבה חבר'ה פה, כל אחד זה עוד, כל אחד ועוד פה זה סיפור בפני עצמו. אבל עזרו לי פה כולם והסתובבנו והחלטנו להתחיל לפרסם את התמונה שלו. עכשיו כנראה מצאו אותו וזרקו אותו ב-בכניסה לשגרירות, אבל השגרירות היה חג באותו יום היה סגור, אבל הודיעו לנו מיד. השומרים של השגרירות הודיעו ששמו אותו שמה. מישהו הודיע ש-ש-שמו אותו והוא הלך כי פרסמתי כבר את התמונה שלו. עכשיו אחד הדברים שלא רציתי, אני, אני שלחתי מהחבר'ה של שבע מצוות בני נח. הם מיד כולם התגייסו לעזור והם כולם הסתובבו בכל התחנות משטרה ופרסמנו את התמונה שלו. עכשיו בתקשורת לא רצינו לפרסם כי אמרנו הוא יראה את זה, יתחבא יותר. אז לא פרסמנו. אבל אז כשהבנו ואז תחקרנו את השומרים בכניסה לשגרירות, אמרו הוא בא לפה כולו שבור והבנו שהוא לא במצב שהוא נמצא בבית מלון או משהו כזה, ואז פרסמנו. תכלס, ישבנו בחג סוכות הראשון ב-בהתוועדות. היה התוועדות בסוכה, באיזה אחד בלילה. ככה באים ללכת לישון. ואני הייתי לוי, הם היו לויים, אני לוי, הם לויים. שאלו מי יקבל לוי מחר. אז אני אמרתי אח שלך יקבל לוי, זה שמחפשים אותו. אחרי כמה דקות מגיע המשטרה ואומרים בואו תזהו אותו, הוא פה בתחנה ליד. בואו

24:52 דובר 2 אתם מחפשים זה? באו, הראינו, רצנו לשמה, זיהינו אותו, זה היה הוא. עכשיו אני אחד הדברים ששאלתי אותו ראשונים אמרתי לו איך נתנו לך עם פאות? הוא הרי טס בראש השנה. איך נתנו לך לצאת? אז הוא אמר שאמר ל-- כי הש-לשומרים ב-בנתב"ג שאלו אותו את ה, שאלו אותו מה אתה טס עכשיו? אז הוא אמר "ביום טוב השני מותר", והם קנו את זה, כי הם היו צריכים להבין שיש פה איזושהי בעיה. בכל אופן, האבא שהוא שמע את כל מה שקרה ואת כל התהליך, הוא אמר, "עכשיו אני מבין שהרבי חי וקיים", וצעק את זה ומאז הוא, הוא, כאילו הוא מאוד כעס, ובגלל שהוא כעס הוא שלח את האחי-- את האח ואת המטפל, ובסוף הוא הבין שהרבי צדק. ו-ושאלתי אותו מה היה. אז כמובן שהוא ישן ב-ב-- או נגמר לו הכסף, אז הוא ישן ברחובות וביקש מאנשים אוכל, וכל הזמן הוא היה פה בעיר, כמו שהרבי אמר. אמנם זה גם היה נס שתחנת משטרה קרובה פה ליד, שוטר ש-שוטר ש-שמ-משרת פה אבל הוא גר בקצה השני לגמרי של העיר. הוא נסע הביתה והוא מצא אותו. משהו הזוי.

26:09 דובר 7 נשמע...

26:10 דובר 2 זה באמת. האבא מאז שומר על קשר, שולח תרומות ומעריך, והלך לאדמו"ר שלו וסיפר לו. אמר עכשיו אני מאמין שהרבי חי וקיים רק בגלל מה ש-- אני כל כך כעסתי וכל כך זה, ואני רואה כמה הרבי צודק.

26:25 דובר 7 מדהים, מדהים, מדהים.