הרב יוסי לוי - מנילה,פיליפינים - פרק 1

00:19 דובר 1 תאר לנו את הרקע. את הרקע של ה... הורים, המשפחה, מאיפה באו, מאיפה אתה באת, מאיפה... קצת תספר לנו יותר אה-

00:28 דובר 2 אבא שלי הוא, הוא-- אבא שלי עוד היה בשואה. אני בן זקונים להורים מבוגרים ו... וגדלתי במושב קוממיות. בעצם, זה מושב חרדי שאפילו חב"דניקים אין שמה והם חיפשו מישהו שיטפל בהם, חרדי, אז את אבא שלי הם קיבלו. לא, לא, הם לא רצו חב"דניקים בכלל. גם את אה-- את אבא שלי הם רצו כי הוא היה עובד כללית ולכן הם אה כן רצו מישהו ש-- מישהו חרדי שיטפל בהם.

01:04 דובר 1 ואבא שלך הוא רופא?

01:06 דובר 2 כן. הוא היה בשואה. הוא למד רפואה אחרי... הוא היה ב-בצרפת ושמה הוא, שמה הוא למד אה-- הוא רצה בעצם ללכת לישיבה. שמה זה היה ש-- המפגש הראשון שלו עם חב"דניק. היה חב"דניק באזור שלו, איפשהו אחרי השואה, שבא לאסוף תלמידים לישיבה ב-- של חב"ד באיטליה. ו... אבא שלו, אבא שלו גם שרד את השואה, ואבל היה כבר מצב מאוד מאוד קשה.

01:40 דובר 1 איפה הם היו בשואה? אם מותר לי ככה לשאול.

01:43 דובר 2 הם היו... הם, הם באו אה מאזור שנקרא אלזס בצרפת, אזור מאוד יפה ו... היה שמה מלא מלא קהילות יהודיות, שהיום כל הקהילות האלה נכחדו לגמרי. אין, אין כמעט זכר. יש שמה, יש שמה אפילו עיר ששמה איפשהו היה את ה-- א-אני לא יודע אם את שריפת התלמוד, אבל יש שמה גזירה שש-שחכמ-- שהרבנים של צרפת אז אמרו שאסור לגור שמה. ואבא שלי גר ליד אחד המקומות האלה, אחד הכפרים האלה, ושמה היה קהילה יהודית. ושנה שעברה הלכתי איזה-- היה לי איזו פגישה באזור בשווייץ, אז הלכתי לבקר איפה, זה היה חצי שעה נסיעה משם, אז הלכתי לבקר איפה שהוא גדל, ובאמת אנשים הכירו אותם עדיין. אה, הסבא שלו היה השוחט של העיירה ו-וכנראה זה אני-

02:39 דובר 1 סבא של אבא שלך?

02:39 דובר 2 סבא של אבא שלי היה השוחט של העיירה. ובאמת הלכתי לחפש את הקברים שלהם. אז את הקבר של הסבא מצאתי. אמרו לי, היהודים אמרו לי שמה, יש שמה בתי קברות ענקיים וחיפשתי. בסוף איכשהו הגעתי. היה מישהו שם, איזה יהודי אחד עזר לי. הוא אמר לי: "לויים יש סימן של, יש, יש ידיים מעל המצבה". לא, סליחה, כוהנים. נראה לי גם כוהנים וגם לויים, אני כבר לא זוכר. יש משהו שקשור, כאילו הם ש-- נות-- הם משהו של הכוהנים, וככה מצאתי את הקבר. את הקבר של אבא שלו לא מצאתי. ו...

03:16 דובר 1 באיזה, באיזה גיל היית כשנסעת לשמה?

03:20 דובר 2 שנה שעברה. שפגשתי אנשים שהכירו את, את אבא שלי ואבא שלי לא רצה לעשות דרכון צרפתי כי הוא שנא את הצרפתים. הוא היה בתקופה הזאת של השואה ווישי וכל זה. הוא, הייתה לו שנאה גדולה. הוא לא רצה עד שלא היה, שאמרנו לו בוא נעשה דרכון בשביל לנסוע לרבי, כי דרכון צרפתי אז לא היה צריך ויזה אז בזמנו היה, לא היה צריך. בסוף הוא השתכנע, אבל הוא שנא את הצרפתים מאוד. הוא לא רצה לעשות דרכון צרפתי ו... ו-ואז היה ביקור מאוד מאוד מרתק ומעניין לראות איפה שאבא שלי גדל ולראות איפה היה בית כנסת ואת הבית שלהם סגור כ-- ופגשתי מבוגרים. שאלתי, הלכתי בעיירה, שאלתי. אז השפה הייתה קצת קשה, אבל הכירו, שמעו, ידעו. המבוגרים של העיירה. וזהו, ואבא שלי באמת בסוף אה רצה ל-לחיות לישיבה, לתומכי תמימים באיטליה אחרי השואה, אבל אבא שלו לא, לא רצה כי הוא היה ממש חולה, רצה שישב. אז הוא טיפל בו עד שהוא נפטר והוא עלה לארץ ככה לבד. אחד הקיבוצים בארץ שלא שמרו תורה ומצוות שמה וזה מאוד... הוא בא-- הוא אמר לי שהוא לא הוריד בכל התקופה של השואה, הוא הצליח לברוח מהמחנה. שמו אותם בשום מחנה קטן באזור על גבול צרפת גרמניה שמה, והוא הצליח לברוח. וככה הוא שרד ביערות עם, עם פרטיזנים. התפקיד שלו היה ללכת להביא אוכל, לגנוב אוכל בלילות. זה התפקיד שלו עם הפרטיזנים. ככה הוא שרד את השואה. והוא אמר ו-- כשהוא הגיע לארץ הוא לא האמין שזה מה שקורה, כי הוא אמר לי, "אני בשואה לא הורדתי אף פעם את הציצית מעליי. כיפה לא תמיד הלכתי, אבל ציצית זה היה השכפ"ץ שלי כל

05:10 דובר 2 השואה." ככה הוא אמר. זה דבר ששמר עליי ועם זה שרדתי את השואה. הוא הגיע לארץ באמת, הוא, הוא בהתחלה הלך זה, אחרי זה הוא עזב את הקיבוץ לא הרבה זמן אחרי זה, הלך והתגלגל אפילו קצת תקופה קצרה ברחובות עד שהוא מצא עבודה והתחיל לעבוד, וככה לאט לאט. בארץ לא קיבלו את לימודי הרפואה של צרפת. אז, אז ככה הוא התחיל איכשהו למד תוך כדי והתחיל ל-- וחזר ל-לרפואה, ואז הוא עבר לירושלים. עבד בהדסה הרבה שנים עד שהוא הכיר את אמא שלי. התחתנו. היא הייתה עובדת בביקור חולים, הייתה אחות גם, והם, והם התחתנו ו-וככה גידלו את הילדים. בפועל הם ה-היו תמיד שמרו שבת והכל, אבל הקשר לחב"ד החזק התחיל, זה שהם שלחו את אחים שלי ללמוד ב-ב-בלוד, בישיבה.

06:09 דובר 3 כמה ילדים אתם במשפחה?

06:12 דובר 2 שמונה.

06:14 דובר 3 ברוך השם, יפה.

06:15 דובר 2 כן. ו-ואז אחי הגדול הלך ללמוד ב-בלוד, וככה הקשר החזק מאוד עם, עם הרבי בעצם חזר. כאילו, הרא-- אבא שלי תמיד היה ממש שומע לרבי הריי"צ, וזה דברים שעניינו אותו, אבל הוא בא מאזור שהם היו יקים, הם לא-- וזה לא מקום שהיה קשר כל כך לחב"ד, אבל הוא כן רצה והיה לו קשר איזשהו, לא קשר משפחתי או משהו, אבל היה כנראה לו קשר נשמתי לחב"ד. ובפועל ככה תוך כדי שהילדים כבר הלכו לאט לאט, וככה הקשר התחזק יותר ויותר. הוא לא למד, בסופו של דבר הוא לא למד בישיבת חב"ד או משהו, אבל הוא היה חב"דניק עד הסוף, מה שנקרא. אני למדתי ב-ב-בחדר בקוממיות, אז שמה זה חדר שלומדים רק ביידיש. אסור לדבר בעברית. וכמובן בישיבות, בישיבות כולנו כבר הלכנו לישיבות חב"ד.

07:16 דובר 3 אה.

07:18 דובר 2 אבל את ה-- את התקופה של הילדות לא למדנו בקו-- לא למדנו בחב"ד, לצערנו הרב. אה, זהו. ואז למדתי בנחלה, וגם-- אני בתור ילד עשיתי פעילות.

07:32 דובר 3 כשאתה אומר נחלה אתה מתכוון כמובן לקריית מלאכי?

07:35 דובר 2 קריית מלאכי, כן. אז נקודה, נקודה אחת חשובה שתמיד אבא שלי קישר את היהודים, אה, לרבי. אבא שלי בתור-- כשבאו אליו אנשים, ואבא שלי בשונה מכל רופא, היה מקבל בכל שעות היממה אנשים אמצע הלילה על דברים קטנים ואף פעם לא התלונן לבן אדם, "למה באת אליי לכזה דבר קטן?" תמיד אבא שלי עם מאור פנים, וזה לימד אותי לשליחות. אבא שלי אמר לי, "את זה אל תעשה אף פעם, אל תכנס לתחום הרפואה." לכל הילדים הוא אמר את זה, "אל תיכנסו לתחום הזה." אבל, אבל מה שכן, הוא כן השריש בנו אהבת ישראל בצורה לא נורמלית. תמיד לקבל מאור פנים בעשרים וארבע שעות ביממה, באמצע הלילה, בפרט באמצע הלילה היו באים להעיר שאין, שקופת חולים לא פתוחה ושללכת ורק להפניה כי רוצים לחסוך את הכסף של אמבולנס או, או של המיון. אז אם אין הפנייה מהרופא ומשלמים איזשהו סכום של כמה מאות שקלים, הוא היה בשמחה קם בשלוש בלילה. אנשים לא התביישו לבוא להעיר אותו כי ידעו שהוא, הוא ער כבר בשעות האלה. בדרך כלל הוא קם בארבע. לומד חסידות מארבע, אבל הוא היה כל כך מאור פנים ולא, לא בא ומתלונן או אומר מה הערת אותי באמצע הלילה? ומזה למדתי בשליחות שזה לא משנה איפה אתה נמצא, תמיד אתה שליח ותמיד כתב עם ידיים לרבי. יש מכתבים שאבא אני לא... אין מכתב אחד חוץ מלידת בת או משהו כזה, שבעיות של המשפחה שלנו שאבא שלי כתב בקשה למשהו. הכל זה מכתבים שאבא שלי מבקש בשביל אנשים אחרים.

09:24 דובר 4 הרבי כתב לאבא שלך איזשהם מכתבים?

09:28 דובר 2 כן, היה תשובות, אבל הכל דרך אבא שלי לאנשים אחרים. לא, לא בשבילו. ואחרי זה כמובן דרך האגרות קודש זה המשיך במלוא העוצמה ותמיד אבא שלי קישר וכל זה לא רק באים לעזרה רפואית זה גם הוא מקשר ותמיד נתן להם ספרים, דברים. קישר אותם לרבי בכל צורה שהיא. וזהו. ובבית כזה גדלתי וזה, זה בשליחות. זה אתה לפעמים אנשים מעירים אותך בשתיים בלילה. זה לא. ואני לא מדבר על, על אנשים שבארץ חושבים שפה אותו שעה. אנשים שפה, אבל אתה, אתה לא, אתה לא בן אדם אישי ואתה בא ועם חיוך צריך, לא משנה העיר אותך, לא העיר אותך באמצע הלילה לבוא לקבל את כולם במאור פנים גם, גם באמצע הלילה שיש בעיה שמעירים אותך וכולי. נזכרתי בשמחת תורה לפני שנה, באיזה שתיים בלילה העירו אותי. ישראלים העירו אותי ואיזה יהודי פצוע כולו הגיע לפה. מה קרה? לא יודע. שמו לו משהו בשתייה והוא בא לפה פתוח. דאגנו לטפל בו, שתפרו אותו, שתפרו לו את המצח ושזה, אבל הוא היה מסטול ולשמחת תורה זה היה מתאים. רקדנו איתו ושמחנו איתו ועוד לא ידענו מה, מה הולך איתו. חשבנו שהוא שתה ואז התבהר לנו שהוא שתה, שהשתו, שנתנו, שמו לו משהו בבירה או משהו. היהודי הזה גדל בארגנטינה והוא אף פעם לא היה בבית כנסת. הדבר, הקשר שלו היחיד ליהדות זה שבתור ילד בארגנטינה היו צוחקים עליו שהוא יהודי והוא גר שנים כבר. הוא כבר בתור נער עלה לארץ ואף פעם לא נכנס לבית כנסת. אמרתי לו תראה מה זה סיממו אותך בשביל שיזרקו אותך בסוף לבית חב"ד. מרוב האורות המצלמה עולה למעלה.

11:43 דובר 4 כן.

11:43 דובר 2 ו, והוא בא ולראשונה הניח תפילין וסיפרתי למשפחה שלו. שמעתי אני כל כך שמחו שפתאום הוא אף פעם לא רצה שום קשר ליהדות ולא, הוא לא סיפר לנו את זה. אבל איש שעובד באלטה אלטה[?] שמה בתעשייה אווירית. הוא מהנדס רציני, אבל היה לו איזושהי סלידה מכל דבר של יהדות ופתאום פה ברגע אחד הקדוש ברוך הוא סחב אותו בצורה זו צורה לבית חב"ד. אני מאז שהייתי בישיבה קטנה מגיל שלוש עשרה לא פספסתי אף תישע אצל הרבי. זאת אומרת שחמש עשרה שנה ברציפות הייתי בתשעה אצל הרבי. לא פספסתי. ופתאום אני כבר שש עשרה שנה כבר לא, לא הייתי בתשרי. ואוקיי, ראש השנה אתה קצת צורב, אבל אתה מגיע לשמחת תורה והשמחה של סאטמר ואתה אוקיי. מישהו, איזה חסיד גור או איש עסקים היה פה שבוע שעבר והוא ראה שיש פה שלוש תפילות ביום, שלוש מניינים ביום. הוא אומר לי "אתה יודע, אתה, זה דבר לא נורמלי. אתה לפעמים צריך מישהו מבחוץ יבוא ויגיד לך שפה במזרח אין כזה דבר כמעט. יש אולי בתאילנד, בבית חב"ד אחד בבנגקוק אצל נחמיה יש, יש שלוש תפילות ביום, יש מניינים", אבל זה לא דבר. יש בתי חב"ד שבשבת אין להם ולפעמים באים ומעירים לנו את זה. אבל בכל אופן השמחת תורה זה, זה אתה מגיע גם שיש לך פה יהודים וגם שאתה קירבת יהודים ויש לך קהילה ויש לך קצת קהילה ויש לך מטיילים ואתה רוקד שעה וחצי שעתיים, אבל זהו, זה נגמר. זה לא ריקודים של סאטמר שזה ארבעים ושמונה שעות של ריקודים. ושאתה פה לבד מנסה לרקוד עם הילדים וכל שנה ללא יוצא מן הכלל יש סיפור. כל שנה הרבי

13:39 דובר 2 שולח איזה, איזה יהודי כזה או איזה חסיד, חסיד סאטמר פעם אחת הגיע.

13:47 דובר 5 אולי צבר.

13:48 דובר 2 בדרך כלל ככה זה עובד שבערך בעשר בלילה כבר כולם מתנתפים, היהודים כבר לאט לאט זה יורד ואז אני ממשיך. ממשיכים עוד קצת עם הילדים עוד איזה שעה וחצי ואז אחת עשרה בלילה. אם לחב"דניק רגיל אני אגיד באחת עשרה בלילה אני הולך לישון לשמחת תורה, יגיד לי מה נפלת על הראש, אבל אתה כמה אתה יכול לרקוד לבד? ואז אחת עשרה, שתיים עשרה בלילה אתה כבר הולך לישון. לצערי הרב, אבל זה המצב. זה, זה כל שנה הרבי שולח איזה יהודי שתרגי-- והרבי נותן, דוחף אותך לאיזה אחד בלילה ככה. אז לפני, לפני שנתיים אחורה. כל שנה יש סיפור. אני רק צריך להיזכר במה היה. מגיע, דופק בדלת יהודי ועוד איזה ישראלי ואומר אם אפשר לעשות הקפות באחד בלילה. אמרתי לו בשמחה. ודאי, בוא, בשביל זה אני פה. הישראלי עוד סרב טיפה, אבל הוא נשאר. בחור אמריקאי, קוראים לו אליעזר פולק והוא, הוא, הוא, הוא. אני עשיתי איתו את הריקודים וכמובן אחרי זה הלכנו לאכול בסוכה. ב, ב, ב, זה היה בשמיני עצרת אצלנו.

15:05 דובר 5 כן.

15:05 דובר 2 אנחנו אוכלים עדיין בסוכה ואנחנו יושבים בסוכה. הבאתי לו אוכל ואז אני, אני שואל אותו מה הסיפור? אני מבין שיש פה איזה סיפור שלו. הוא אומר לי, "תקשיב טוב, אני שנים רבות לא זוכר כמה שנים, אולי איזה עשר שנים לא הייתי בבית כנסת, לא הייתי בשמחת תורה, לא כלום." הוא אומר לי, "ועכשיו הגעתי. התעורר אצלי נשמה והגעתי." הוא אומר לי, "אני לא בקשר עם ההורים שלי, לא משפחה, לא כלום. שאני עזבתי את היהדות, גדלתי בוויליאמסבורג. ידעתי רק יידיש, לא אנגלית, לא עברית, לא כלום ולא ידעתי איך. רציתי לעזוב את הדת ולא היה לי את האפשרות בכלל, כי אין לי, אין לי את הכלים. לא ידעתי איך לתקשר עם העולם החיצון" והוא אומר שהיה איזה יהודי אחד שהוא גם עזב לפני כן והוא עזר לי. ואותו יהודי ואותו חסיד סאטמר לשעבר שעזב, הוא אומר לי, הוא, הוא חזר בתשובה והוא נהיה חב"דניק והוא שליח באירופה. קוראים לו יעקב בידרמן.

16:11 דובר 5 מדהים!

16:11 דובר 2 והוא אומר לי, "הוא כל הזמן רודף אחריי. כבר עשר שנים הוא רודף אחריי כי הוא מרגיש שאני עזב-- הוא עזר לי לצאת, אז הוא מרגיש נקיפות מצפון עליי. וככה הרבי דואג.

16:26 דובר 5 ואתה שאתה עדיין בקשר עם הבחור הזה או שהוא כבר...?

16:29 דובר 2 כן, כן, אני בקשר איתו ו-ודאגתי להחזיר את הקשר למשפחה שלו. אבא שלו כבר נפטר לצערנו הרב, ואמא ש-- ונהיה לה בינינו קשר מאוד חזק והחזרתי את הקשר למשפחה שלו. אמרתי לו בוא תהיה ב..., לחצתי אותו שיהיה בקשר חזרה וברוך השם הוא החזיר את הקשר ו-ואמא שלו כל הזמן שואלת אותו איך אתם מסתדרים פה בלי גפילטע פיש? איך? איך הם יכולים לגור שם? כל אחד והראייה שלו. איך זה? היא לא מבינה ש זה הצרה הקטנה שלנו.

17:05 דובר 5 ו-והיהודי הזה ש-שסיפרת עליו השנה שנפצע והגיע אליכם. מה, מה הסיפור שלו? מה ההמשך שלו?

17:14 דובר 2 הוא, הוא חזר לארץ. אני, זה אחד הדברים שאתה יודע, לפעמים אתה רץ בריצות שלך המקומיים ובקשיים ובדברים, וכל דבר זה, זה לא בא, לא בא בקלות. זה לא... אנשים חושבים שיש פה מאפיית אנג'ל ויש פה סופרמרקט. אתה יכול, קונה את האוכל. אנשים לא מבינים כמה קשה זה להרים סעודת שבת של מאה חמישים, מאתיים איש במקום כזה. שכל דבר אתה צריך להכין אותו מההתחלה. זה אם זה לחם, אם זה כל מאכל ומאכל. אם זה יש עוף אז צריך לדאוג שישחטו את זה. אם יש בשר אז יש שוחט. כל דבר זה קושי וזה חלק מהאתגר. זה חלק מהשמחה. ו-וכמו שהרבי מסביר שהרמ"א מתחיל את ה, את ההלכות. איך זה כתוב משהו עם תמיד בסוף. שיוויתי השם לנגדי תמיד. והוא מסיים...

18:14 דובר 5 טוב לב משתה תמיד.

18:16 דובר 2 טוב לב משתה תמיד. שעל, על פורים קטן. אז הרבי שואל למה הוא לא מתחיל בטוב לב משתה תמיד? אז הרבי מסביר שבהתחלה צריך לעבוד קשה עד שאתה מגיע למשתה, אתה אז אתה מאושר אחרי יום שלם שעבדת מההתחלה ועד הסוף. אחרי כל האתגרים שעברת ביום אז אתה מגיע לעניין של השמחה. שאתה, שאתה עברת אתגרים ועשית ונלחמת והצלחת. זה חלק מהעבודה.

18:47 דובר 5 איך זה באמת השחיטה והדברים האלה ש-של-- איך שהם מסריחים?

18:54 דובר 2 אז א-אני עברתי עם שחיטה הרבה מאוד. היה לי, אז עד שבכלל היה לי את האפשרות להביא שוחט, הייתי מביא שוחט מבחוץ. את הרב דיקשטיין מאוסטרליה, ובתחילת דרכי פה הוא לא רק שהיה צריך לשלם על עצמו את הכרטיס, הוא היה צריך להביא גם איתו קצת אוכל בתקופה ההיא. ואז הוא היה בא במסירות נפש גדולה, היה גם מתרים את הכרטיס שלו, גם עוד מתרים אוכל. ידע את המצב. ו-והוא עזר לי הרבה מאוד ב-בתחילת דרכי. עכשיו גם זה שיש שחיטה וגם שאתה משלם על העופות שלך ואתה, כי אתה זה לא אתה לא מביא מישהו מטי-- בא בטיסה ואתה כבר ערוך לזה. קרה פעם ש-שמכרו את העופות שלנו ואמרו אין, אין עופות. אתה, מכרנו. לך תגיד. תגיד תודה שיחזירו לך את הכסף. פעם אחת ושלוש פעמים קרה ששחטנו והכל הלך לפח למה העובדים לא הכניסו את זה מיד להקפאה עמוקה, והם חשבו שזה, זה אנחנו עוף מסריח אנחנו לא נאכל, אבל פה במקומיים זה אמרו לי זה דבר רגיל. אנחנו אוכלים כאלה דברים. אמרתי לו עוף שכבר מתחיל להיות ירוק וזה, אמרתי לו אני לא יכול לאכול כזה דבר. אז שחיטות שלמות הלכו לפח. ואחרי כל זה בסופו של דבר היה פה איזה יהודי שנפטר והשאיר לי ירושה קטנה, השאיר לי איזשהו שטח ושם אני הולך לעשות בית קברות. הרבי הורה לי לעשות בית קברות וגם בניתי שם שחיטה. ובקורונה בגלל ששולם לא יכול היה לבוא אז אני טסתי החוצה לארץ, נסעתי לארץ, למדתי שחיטה בשביל לשחוט פה. אז התחלתי אני בעצמי לשחוט.

20:39 דובר 6 מה אתה אומר?

20:42 דובר 2 כן. והיום יש לי משחטה ואומנם החיים קצת נהיו יותר קלים, אבל זה גם לא פשוט, כי אני צריך לשלוח לשאר השלוחים. יש שם שישה בתי חב"ד פה, אז לכל אחד זה גם סיפור לשלוח.

20:55 דובר 6 יש לך שישה בתי חב"ד בפיליפינים?

20:58 דובר 2 כן.

20:59 דובר 6 ספר לנו טיפה על ה, איפה הם נמצאים. מי מהחבר'ה ששמים שם?

21:05 דובר 2 יש לי, אז, אז בקורונה באמת כולם, כולם סגור. זאת אומרת לאט לאט, זאת אומרת לא בבת אחת, אבל בהתחלה זה אלה שהיו מטיילים אז אוטומטית המטיילים הפסיקו לבוא. הם ישבו לבד אז הם סגרו. אחרי זה גם אלה שהיה להם קצת קהילה, גם הם לאט לאט זה, ואני נשארתי לבדי בסוף.

21:26 דובר 6 בתוך מנילה או במקומות אחרים?

21:28 דובר 2 לא, לא, לא, כולם זה בחוץ. זה ב, זה סיפור של הכי קרוב אליי זה שעתיים ומשהו נסיעה.

21:35 דובר 6 באיזה אי?

21:35 דובר 2 כולם זה סיפור של שעה ועמל הטיסה.

21:39 דובר 6 תגיד לנו את שמות המקומות שנדע קצת, שנכיר קצת.

21:42 דובר 2 אז יש, יש שעתיים צפונה זה קלרק. זה, זה היום זה היה, היה שליח אחרי, אחרי הקורונה בא אחיין שלי, הבן של אחי אבי ממגדל העמק. אז הוא כתב לרבי. אשתו ידעה שבועיים לפני כן כתבו לרבי. הרבי נתן ברכה. אחרי, אחרי כמה ימים עשו דרכון לילד הקטן שנולד ועלו על מטוס ובאו לפה.

22:12 דובר 6 איזה מעניין.

22:14 דובר 2 זה קלרק. ויש את סבו. סבו זה עוד עיר במרכז, במרכז האיים. ובאמת שבוע שעבר נסעתי לעוד אי שאף פעם לא דרכתי עליו. אני רוב האיים פה דרכתי עליהם כמעט.

22:28 דובר 6 כמה איים?

22:28 דובר 2 הגדולים. יש שבעת אלפים מאה ושבע איים.

22:32 דובר 6 אה, זה הכל.

22:33 דובר 2 אלפיים ומשהו מאוכלסים. לא הייתי בכל האלפיים, אבל באיים הגדולים למשל לוזון זה האי הצפוני איפה שמנילה. זה אי שהוא פי שש שבע את מדינת ישראל.

22:49 דובר 6 אה.

22:50 דובר 2 זה האי שאני נמצא עליו.

22:52 דובר 6 הוא לא קטן.

22:54 דובר 2 לא קטן בכלל ויש עליו איזה בוא נגיד חצי, אולי איזה שישים, שישים מיליון, שבעים מיליון. כאילו רוב רוב המדינה, העיר הבירה זה עשרים וחמש מיליון. מנילה זה עשרים וחמש מיליון. אז יש פה הרבה. ו... ויש את, ואז סבו זה במרכז האיים. זה אי בגודל של בערך מדינת ישראל פלוס מינוס, ושם גם יש בית חב"ד, ושם יש את כל ה, יש שם גם זה עיר השנייה בגודלה נראה לי בפיליפינים, ושם יש בית חב"ד. מנהל אותו מנדי אקסלרוד. הוא היחיד מזמן הקורונה שהמשיך פה. והוא היה פה ממש קצת לפני הקורונה התחיל. הוא היחיד שהמשיך. ויש את אל נידו והוא בא כמובן אחרי הקורונה ועושה שם עבודה יפה מאוד. כולם עושים עבודה יפה יוצאת מן הכלל. זאת אומרת, בהתחלה היה לי קשה עם כל הסיפור הזה של זה, אבל הכל פה אחרי הקורונה זה היה שדרוג גדול שבאו פתאום חבר'ה צעירים יותר ועשו הרבה מהפכות. הם חשבו מחוץ לקופסה. בנידו הוא לקח בניין גדול. סבו כבר לקח מקום גדול, בנה בית כנסת, גומר מקווה עכשיו והעסק פה שודרג. כל מקום היה שדרוגים

24:25 דובר 6 מדהים.

24:25 דובר 2 ויש את, יש את סיארגאו. סיארגאו זה מקום של גלישה שבאים לשמה תחרות גלישה מכל העולם ושמה באים חבר'ה מכל העולם ומשום מה ישראלים שמה יש לו שמה שבת קטנה שלו זה מאתיים איש, שם מפוצץ ישראלים משום מה. ויש את בוראקאי. שמה נמצא-- זה ה-- זה היה בית חב"ד האחרון שנפתח. הוא לא היה לפני הקורונה. כמעט פתחנו אותו. ברגע האחרון התחיל הקורונה והכל נסגר בבוראקאי. בוראקאי זה האי הכי מתויר פה. אי הכי יפה. שם יש איזה שבעה, שמונה מיליון תיירים בשנה באי הזה. אי קטן מאוד ויש פה מעבר של כמויות. אחד הדברים ש-שזה קרה בקורונה. אני לא יודע אם סי-סיפרתי. אני אספר אולי אחרי זה את הסיפור מאחורי כל זה, אבל הרבי אמר שכל יהודי שליח. זה פרשת חיי שרה. הסתיימה העבודה שלי. הרבי אמר שכל יהודי הוא שליח. כל-- הרבי פונה לכל יהודי. ו-ו יש, ובקורונה בכל האיים האלה שהיו בתי חב"ד ונשארו יהודים שמה. בסיארגאו למשל, היה שמה, כל הקורונה היה שם שלושים, ארבעים יהודים כל הזמן תקועים. אז שלחתי ל-- תפסתי מישהו אחד שהוא נהיה השליח של המקום ואוטומטית כל העסק הזה חייב אותו. והוא בן אדם מאוד, הוא בחור הורים ישראלים ממיאמי. הוא גדל באמריקה ויש לו, אה, יש לו, אה, ערוץ יוטיוב של מיליונים שעוקבים אחריו, והוא מזה שהוא-הוא-הוא אוטומטית נהיה שליח. אה, הייתי שולח לו, אה, ש-שופרות, מחזורים, כל דבר שצריך. הוא נהיה, נהיה שליח וזה קירב אותו חזרה ועכשיו הוא-הוא-הוא הגיע לארץ. המשפחה שלו ממיאמי, הם בארץ. מאוד התחזק, מניח תפילין כל יום ואוטומט, העס-- התפקיד חייב אותו וממש, אה, נהיה ממש חסיד ועכשיו הוא כל הזמן, אה, עושה

26:46 דובר 2 וידאוים על הארץ ועל כל מה שקורה ונהיה. עזב את-- הוא היה עושה עד אז טיולים, רק טיולים והיה לו מיליוני צפיות.

26:56 דובר 6 מעניין מאוד.

26:56 דובר 2 והוא היה חי מזה. הוא היה חי מכס-- הוא בנה שם בית ב-באי הזה מהכסף שהוא עשה מיוטיוב.

27:04 דובר 6 זאת אומרת שלקחת איזה יהודי שבכלל לא שומר תורה או מצוות. כן?

27:10 דובר 2 כן. לא היה לפני כן. כל זה התחיל לפני שנה.

27:15 דובר 6 זה באמת דבר מדהים.

27:17 דובר 2 היה, זה, אפשר לעשות פה עכשיו סיפור בתוך סיפור. אולי נסיים עם זה. אני לא יודע כמה זמן עוד יש לנו. בקורונה היה, אה, היה, היו פה כמה שנפטרו לצערנו הרב, יהודים. והייתי צריך-- ובאתי לטוס לרבי לכנס השלוחים והייתי צריך לטפל ודחיתי את הטיסה וטיסה ממש אחרונה שהצלחתי לצאת ביום חמישי בלילה אחרי שטיפלתי בקבורה, אה, נסעתי, נסעתי דרך קליפורניה וזה היה ככה בספק שאפשר לנסות לנסוע עליה, כי זה טיסה שיוצאת פה ביום חמישי בשעה אחת עשרה בלילה. יצאתי באחת עשרה, אחת עשרה בלילה ואני נוחת בקליפורניה בשבע, שש וחצי בערב. אז א-אני, כשאנחנו טסים, אנחנו טסים דרך קו התאריך. אז בדרך כלל אנחנו ממשיכים את הזמן שלנו. אם יצאתי בחמישי בערב אני ממשיך את הזמן שלי מפה עד שאני נוחת ואז אני מסתנכרן עם המקום שהגעתי אליו. זאת אומרת שאני יש לי לילה ויש לי בוקר, והבוקר שלי זה יום שישי. אז אני צריך לדאוג למלכות שמה לפני וזה. הנחיתה הייתה ממש כמה דקות לפני השקיעה. זה היה ככה, טיסה גבולית. אני מגיע לקליפורניה, באים אליי שתי חבר'ה אומרים לי אנחנו היינו ב-ב-בבית חב"ד שאתה נכנסת לבניין בפסח. הוא אומר לי זה היה הפסח הכי מיוחד שלנו. סיפרו לי על זה וזה פגשו אותי בשדה תעופה בקליפורניה. ובאמת זה היה, זה היה ה, היום הכי מאושר שלי. בנינו פה בניין שבע מאות שבעים ונכנסנו לפה בליל הסדר, וזה היה גם ה-- כל הכניסה לבניין זה היה למעלה מדרך הטבע, כי כולם אמרו איך אתה תיכנס בפסח? מה פתאום? עוד אין פה שירותים אפילו בבניין. אין כלום, שום דבר. והפעלתי פה עובדים עשרים וארבע שעות. אמרתי אני לי"א[?]

29:18 דובר 2 בניסן נכנסנו פה לבניין. וההחלטה זה, וככה נכנסנו. זה היה היום הכי מאושר של לעשות ליל הסדר, שכבר כולם אמרו לי תיקח בית מלון, תיקח אולם כמו כל שנה. למה אתה עכשיו צריך להתעקש להשתמש באולם של בית חב"ד? שאין בו כלום עדיין. אמרתי לא, לא. אנחנו נכנסים וזה היה היום הכי מאושר בחיי. וזה לארגן את השולחנות זה היה סיפור כי הכל היה פה סגור. היה יש להם חג, יש להם חגיגות פה בתקופה הזאתי היה באותו יום. והיה בניסים. הקהילה של שבע מצוות בני נח התגייסה וסידרו הכל וברוך השם בניסים גדולים. והיה דחוס. היה פה שלוש מאות איש והיה דחוק ו-ועם כל הפאשלות שהיה אנשים אמרו שזה היה הפסח הכי יפה שלהם. הוא היה בתאילנד, בנפאל. זה היה הפסח הכי יפה שלהם. ואותם אלה פגשו אותי כמה שנים אחרי זה. פגשו אותי ארבע שנים אחרי זה וזכרו את הפסח המיוחד שהיה פה. אני לא זכרתי אותם, אבל הם זכרו וסיפרו לי. וזה ה, וזה, זה מה שמראה לך. זה לא משנה מה, מה ההצגה מסביב, איך אתה משרה על אנשים שמחה ואתה מאושר ואתה משרה את זה על אנשים. זה הכל. אנשים מקבלים את זה. והייתי כל כך שמח בזה. אחד בלילה אני, אני הייתי, הייתי, אה, התחלתי לעשות את הסדר של ככה לגמור את הסדר ונשארו אנשים בודדים וכבר באנו לצאת ואיך שכל השמחה התפנצ'רה. למה? באו לפה קבוצה של יהודים ורצו לעשות ליל סדר. אמרתי להם בשמחה בואו תעשו. אמרו לא, אנחנו צריכים ללכת לבית מלון. אמרתי להם זה שבת היום גם. חג ושבת. אני לא יכול לתת לכם. רצו מצות ויין. אמרתי להם: אני

31:09 דובר 2 לא יכול לתת לכם, אבל תבואו, תבואו. אמרו יש עוד אנשים במלון. התחננתי אליהם תבואו לפה. אמרו אוקיי, נלך לקרוא להם. אני מחכה שתיים בלילה הם לא באים. אמרתי, הרגשתי כל כך לא טוב. אמרתי אולי צריך לחפש איזושהי דרך. אסור לטלטל הרי, כי זה היה שבת גם. הרגשתי כל כך רע אחרי זה שיהודים לא אכלו מצות בליל הסדר בגללי והייתי, הרגשתי מאוד רע. בכל אופן, שבת בחג, בשבת בבוקר, בחג בבוקר ישבתי ללמוד בבית חב"ד החדש שיחה. והתחילו לבוא אנשים והתחלתי להסביר. ואחד היהודים שאתמול בלילה לא בא לאכול את המצה הגיע. ומה השיחה? ופתחתי את זה באקראי. פתחתי פשוט שיחה והתחלתי להסביר לאנשים. והשיחה הזאת מסבירה, הרבי מסביר שמה למה צריך, למה, מה ההבדל בין פסח לשאר החגים? ששמה שב-ב-בפסח לא מתבטל ה, ה, המצוות החג. סוכות אם יוצא בשבת לא מברכים על לולב. ראש השנה בשבת לא מברכים לא תוקעים בשופר. פורים לא קוראים במגילה. רק פסח, פסח נשאר. אז לכאורה לפי פנימיות העניינים זה לפי ה... הרבי מסביר שמה ש-ש-שפסח ושבת יוצא ביחד יש את האור שפועל את כל העניין של המצווה חוץ מפסח. פסח זה עדיין צריך. ההסבר ההלכתי זה שבפסח לא ביטלו את זה כי פסח כולם יושבים בחבורות חבורות ואף אחד לא מטלטל. ו-ולכן אבל בפנימיות העניין הרבי מסביר שפסח לא, לא יוצאים, השבת והחג לא מספיקים. צריך עדיין את אכילת מצות ומרור. בכל אופן ב-בסעודת החג והשבת אותו יהודי סיפר שהוא היה שומר שבת והוא, הוא היה גר בקווינס ואז הוא עבר לאיזשהו מקום ישראלי שעבר לאיזשהו מקום וירג'יניה באמריקה ולא, ללא קהילה יהודית, ללא כלום, ונהיה לו קשה שמירת שבת

33:20 דובר 2 והוא הפסיק הכל. לאט לאט הוא ירד וירד. הוא החליט, אה כל כך כאב לו שהוא לא אכל כנראה מצות ביום האתמול והוא אכל רק הבוקר. אז הוא החליט החלטה שהוא מתחיל מהיום חוזר חזרה ומתחיל לשמור שבת ועוד אחד בגללו התחיל להניח תפילין. עוד אחד קיבל על עצמו לגדל זקן. היה אירוע מיוחד. בכל אופן, אז אנחנו עדיין בטיסה. עוד זה סיפור שהתחלתי מאותו שני יהודים שהכירתי פה אותו ליל הסדר. המשכתי לסב..., הגעתי ל-7-Eleven ופתאום מישהו עם זקן בא, קופץ עליי ואז אני, הוא אומר "אתה זוכר אותי?" אמרתי לו "מה זה?" אז הוא אומר לי "זה בזכותך". אמרתי לו "בזכותי? אני לא יודע", כי אני זוכר שהיה, הוא היה אצלי בפורים, הוא והמשפחה שלו. הוא היה שליח, הוא היה בא מטעם ישראל. זה איזשהו ארגון יהודי שהולך ועוזר לכל מיני מקומות אחרי סופות והייתה פה סופה. הוא נשלח על ידם, הוא והמשפחה שלו. ראיתי, הוא בא מבית דתי. אשתו הולכת כמו אישה דתייה והוא, בפורים הזה הוא יצא. הילדים שלו התחננו אליו שיצא מבית חב"ד מרוב שהיה שמה שמח מה שנקרא. אני והוא ש היה, אמרנו הרבה לחיים והיה שמח. וברוך השם והוצאתי ממנו החלטה שהוא מתחיל להניח תפילין. הוא ש-ש-הוא חוזר להניח תפילין והוא קיבל על עצמו להניח תפילין ובאמת מאז הוא התחיל להניח תפילין וגידל זקן. ואז פגשתי אותו בכניסה ל-7-Eleven והוא היום הוא ממושב גימזו. גימזו? כן, גימזו. לטרון.

35:01 דובר 7 לטרון, כן.

35:02 דובר 2 והוא אמר לי שיש אצלם איזה דוקטור, איזה דוקטור ב-ביישוב שהוא היום איזה פרופסור מאוד מפורסם. אני לא יודע. עכשיו אותו פרופסור, אה לומד איתו, אה תורת חב"ד ובפרט שיחות ודברים ומאמרים של הרבי, והוא פתאום עלה על איזשהו קונץ שהרבי רוצה שכל יהודי יהיה שליח. זה הכל, הדוקטור הזה, הפרופסור הגדול הזה, כל הפוקוס שלו, שהוא רואה בדברים של הרבי שכל הזמן הרבי רוצה שכל יהודי הוא שליח שלו. זה לא, זה לא משהו שרק לחבדניקים, זה... אז זה הסיפור.

35:38 דובר 7 חזק מאוד. חזק מאוד. האמת היא שאתה יודע, זה באמת מעניין שאנשים רואים לפעמים במילים של הרבי דברים שאנחנו לא ראינו בהם. זאת אומרת, ברור שכן, כל יהודי הוא שליח, זה דבר נהדר, אבל בא יהודי ואומר לא, זה לא ש אני בשבילי זה עכשיו משאב חיים שכל יהודי הוא שליח.

35:59 דובר 2 ולכן התחלתי פה את כל הסיפור שפתאום אנשים שהיו רחוקים מהכל, שהתחילו את ההתקרבות שלהם דווקא בגלל שעשיתי אותם שלוחים של הרבי. פתאום הכל התחיל להתרוץ להם והם לשאול אותי מה דברים הכי פשוטים שהם לא יודעים כלום. אני כבר עש-עשו אותם רב.

36:20 דובר 7 אני מבקש ממך שבפעם הבאה תספר לנו על היצירה של הקהילה הזאת של בני נוח שאתה מזכיר מדי פעם. איך זה התחיל? מה כל, מה כל הפרטים שקשורים בזה? בסדר? תכין את ה...

36:33 דובר 2 אני אכין, אבל האמת שבדיוק היה פה, היה פה. אולי באמת צריך גם להביא תמונות. היה פה הש-השבוע ב-ב-- אה, אתמול. כן, אתמול היה פה בשיעור של הגויים מישהו שטס שעתיים טיסה עם הבן שלו. הם באו לפה לשיעור. הם באים שעתיים טיסה לשיעור וחוזרים חזרה. הוא ראש של קהילה אצלו. הוא בנה בניין, גם יש לו בניין והבן שלו היה לו יום הולדת שנה. הוא אמר אני צריך להביא את הילד שלי שהרב יברך אותו. אז הוא היה פה אתמול.

37:08 דובר 7 יפה מאוד. מאיפה הם באים? מאיזה מקום?

37:11 דובר 2 הם, זה עיר שנקראת דבאו. זה שעתיים טיסה בערך ויש לו שמה... הוא, יש לו איזשהו, כן בית כנסת. אין שמה ספרי תורה וזה, אבל הם מתכנסים, יש להם, לקהילה שלהם. יש להם, אה, קהילה שהם לומדים שם מצוות בני נח וזה ומישהו בא אליו ואמר בוא ניגייר אתכם. אמרו לא, אנחנו רוצים להיות שומרי שבע מצוות בני נח. ככה הקדוש ברוך הוא ברא אותנו. זה השליחות שלנו בעולם.

37:35 דובר 7 יפה. לחיים ולחיים, יוסי.

37:38 דובר 2 לחיים ולברכה.

37:40 דובר 7 יחי אדוננו מורינו ורבינו ומלך המשיח לכל הדורות. תודה רבה.

37:44 דובר 2 יחי אדוננו מורינו ורבינו.

37:46 דובר 7 ונתראה בהמשך. תודה. תודה רבה.

37:49 דובר 2 בשורות טובות.