הרב איציק קופצי'ק - בוליביה - פרק 3

00:21 דובר 1 אה, דיברנו על דמויות שאתה פגשת לאורך השליחות במקום וסיפור החיים שלהם, שלך, שלך איתם. אה, אתה יודע, המפגשים, ההתלבטויות, ה... כל מיני דברים שקשורים לאפיזודות שאדם פוגש בדרך חייו וכדי להקל עליך אני חושב שאולי תתחיל מההתחלה. מהדמות הראשונה שפגשת בשליחות, מה היה? ותעבור דמות דמות, תתאר את הדמויות ותוך כדי כך תתאר גם את העבודה של השליחות ואת ה-

00:58 דובר 2 האמת היא שפה, בגלל הסגנון של בית חב"ד אז, אה, אני קורא לזה מלא פנים תחנת רכבת. אנשים באים והולכים. לא תמיד אתה רואה ומלווה את ההשפעה שלהם מבית חב"ד, בהמשך החיים שלהם. אבל, אה-

01:18 דובר 1 ברור, אבל לפעמים, אבל א', לפעמים יש דמויות עקבות כמו למשל הדמויות של הקהילה היהודית.

01:24 דובר 2 זהו, אני אומר, אבל יש, יש באמת כל מיני מקרים שאתה רואה אנשים שגרים פה או כאלה שהרבי שולח לך אחרי זה דרישת שלום. אני קורא לזה לפעמים, אה, דרישת שלום מהרבי. רוצה לעודד אותך ולהראות, אה, כל מיני דברים שבית חב"ד פועל. אז, אז הוא שולח לך ד"שים כאלה ואחרים.

01:48 דובר 1 תחשוב מה-

01:49 דובר 2 בדיוק אתמול, בדיוק אתמול ראיתי בסטטוס בוואטסאפ של איזה מטייל שהיה פה. אמרתי לאשתי זה כל כך, אה, כיף לראות את זה. הוא מעלה וידאו שהוא עושה מבצע תפילין והוא היה פה לפני שנתיים אני חושב.

02:10 דובר 1 מאיפה הוא בא זה? מאיזה מקום?

02:13 דובר 2 הוא, היום הוא גר ברמת אביב או שהוא עושה מבצעים ברמת אביב, בכל מקרה. אה, זהו, הוא הגיע לפה, הוא היה כנראה באמצע תהליך מסוים והוא הגיע אלינו חג שבועות והוא לא ידע איפה להיות ומה לעשות. אמ, אמרנו לו שמה שחשוב בחג שבועות זה עשרת הדברות והוא התעקש שהוא רוצה להגיד תיקון ליל שבועות. עכשיו, בליל צריך להיות ערים כל הלילה, אבל בדרך כלל אם אין מטיילים ואין קהילה ואף אחד, אז בשלוש אתה יכול, אה, לפרוש. אבל הפעם לא יכולתי לפרוש כי הוא ישב ולמד. אז כל עוד הוא לומד אני צריך להיות ולא יכול שהוא יהיה ער כל הלילה ואני אלך לישון. ואני זוכר ככה הוא ישב, אני ישבתי בקצה אחד של הסלון בספות, הוא ישב כיסא ליד השולחן ואמר את התיקון ליל שבועות. ישבנו עד ארבע, חמש בבוקר ואז ראיתי שממש, אמרתי לו, "תשמע, חבל שתחזור עכשיו למלון שלך. בוא, יש פה חדר אורחים ותלך לישון שמה." ואני הלכתי לנוח. שעתיים אחרי זה כבר הייתי צריך לקום, לארגן את הסלון, את בית הכנסת, את הארוחה החלבית לקהילה, את כל הדברים ומרוב עייפות בקושי ישנתי שעה וחצי, שעתיים. מרוב עייפות שכחנו להעיר אותו לקריאת עשרת הדברות.

03:39 דובר 1 אוי ואבוי.

03:40 דובר 2 והרגשנו כל כך לא נעים וזה, אבל זהו, זה מה שהיה ככה. ולא זוכר חצי שנה אחרי או משהו כזה, עכשיו אני לא, לא בקשר עם אנשים בדרך כלל, אה, רובם הגדול. ושנה אחרי או שנה וחצי אחרי פתאום שולח לי הזמנה לחתונה. אני רואה הזמנה של חב"ד. אני מתקשר אליו, "יניב מה קורה?" הוא אומר לי, "כן, אני חב"דניק. אני סיימתי את הטיול, הגעתי לישיבה של חב"ד לרמת אביב" ו- כן, ברוך השם.

04:14 דובר 1 מי זה הבחור? תספר לנו אותו קצת. מאיפה הוא בארץ, מה שמו, מה...?

04:18 דובר 2 האמת, אני יודע את השם שלו, אבל אני אומר לא, לא-- הוא בסך הכול היה אצלנו שבועות אחד. זה נחקק לו ולנו ה... בגלל הסיטואציה הזאתי. לא שהכרתי אותו לפני ולא ש-- ולא שהיינו בקשר אחרי, אבל, אה, זה היה משהו כזה מעניין.

04:38 דובר 1 מי קיבל אותך כשהגעת לקהילה בפעם הראשונה? הרי כל ההגעה שלך הייתה הגעה, נקרא לזה, אקסידנטלית לגמרי.

04:46 דובר 2 זהו, אז לפ-- דבר ראשון אנחנו אומרים הרבה שלוחים למקום. היו פה כמה וכמה שלוחים לפנינו, אז, אה, הקהילה כבר הכירה את בית חב"ד את ה-- בצורה כזו או אחרת, אבל באמת אחד מהיהודים שאחרי זה התברר לי הקשר שלו לרבי ואת הקשר, אה, המיוחד שלו, זה יהודי שקוראים לו שמואל ברופמן. אמ, מנסה להיזכר איפה פגשתי אותו פעם ראשונה. אני לא זוכר. הוא לא, הוא אפילו, הוא ל-- הוא לא היה מגיע לתפילות בבית כנסת. אז הוא אולי היה מתפלל בבית. אני לא זוכר. אחרי תקופה, אחרי ש-- חודש, חודשיים, שלושה שהיינו פה, פגשתי אותו, אה, כנראה ב-- הוא מחברא קדישא. אז הוא החזיר אותי אחרי איזה לוויה עם הרכב שלו, ואז הוא תרם לי סכום, אה, שאז היה סכום נכבד מאוד.

05:45 דובר 1 כמה זה?

05:45 דובר 2 מאתיים דולר, ארבע מאות דולר, לא זוכר. איזה סכום כזה זה, שהייתי לא-- ממש נפל עליי משמיים.

05:51 דובר 1 בבוליביה זה אוצר, אתה אומר.

05:54 דובר 2 אה, גם, וגם באותה תקופה. זאת אומרת, אה, הוא באמת אחרי זה הוא התחיל לתמוך בנו בשנים הראשונות הוא היה ההצלה שלנו בכל מיני דברים, אבל הוא, אה, חסיד, חסיד פנימי של הרבי כזה. זה מאוד, מאוד, מאוד מעניין. אה, בתש"ם הגיעו לפה [?], יום מ"ו [?], הגיעו לפה שלוחים מישיבת חב-- ישיבת חב"ד ונצואלה, והם התארחו אצלו בבית.

06:31 דובר 1 כן.

06:34 דובר 2 וזה היה כ' אב. הם היו צריכים לטוס לפרו. הם הגיעו לשדה תעופה והמנוע של המטוס התקלקל, והם חזרו חזרה אליו לבית, ואמרו לו, "אוקיי, כ' אב, צריך לעשות התוועדות." בהשגחה פרטית היה יום הולדת לאשתו, ברוניה, השם ישמור לרפואה שלמה, והגיעו כל מיני יהודים לקהילה, כנראה בלי קשר ליום ההולדת, ופגשו את החב"דניקים והם אמרו שם לחיים. הם נשארו לישון אצלו בבית וזה פעל איזו הזזה מסוימת. אני אחרי זה ראיתי את הדוח שלהם לרבי. הם כתבו שהם חזרו ועשו התוועדות. כנראה, כנראה, אני לא בטוח, אבל נראה לי שאז הייתה הנחיה ש... הרבי רצה שהקהילות יבקשו שיבוא שליח לשמה, בכל מקום. זאת אומרת שהשליח לא יבוא, אלא שהקהילה תבקש אותו, ואז ממילא הקהילה תתחייב לעזור לו ותתחייב לתת לו מקום או משכורת או... לא יודע בדיוק פרטים. ככה נראה לי שהייתה כזאת הנחיה, ואני ראיתי מכתב, הוא היה סגן נשיא הקהילה באותו זמן ונשיא הקהילה לא היה פה.

07:46 דובר 1 אותו שמואל ברופמן.

07:48 דובר 2 כן. אז הוא כתב לרבי מכתב שהוא מבקש שישלחו ל-- שישלחו לפה שליח על הבלנק של הקהילה וזה, והוא מתחייב לתת ככה וככה, לא זוכר כבר את הפרטים, והוא מבקש מהרבי ברכה לילד, כי היו להם אז שלושה ילדים ורצו עוד ילד, ו... אז באמת לא יודע למה באותה תקופה לא הגיע שליח. זאת אומרת, אה, היום זה ברוך השם, זה נראה שיש שכולם עומדים בתור להיות שלוחים. יכול להיות שבזמנו זה היה קצת שונה. לא יודע, לא יודע מה היה השיקולים.

08:33 דובר 3 אם אני זוכר את השנים האלה, כן, זה לא היה עדיין. מפעל השליחות לא היה מאוד, מאוד, אה, נקרא לזה שכולם, אה, עמדו בתור.

08:43 דובר 2 לחמצן הדליל, אז יכול להיות ש-ש-שזה גם גרם לזה? אני לא יודע, אבל בכל מקרה את ה, את התשובה של הרבי, את הברכה של הרבי ראיתי בעיניים שבאמת, אה, נולד להם ילד רביעי אחרי זה. ואני זוכר, גרנו בתוך הבית חב"ד ב-באותה תקופה במשך, אה, שנה פלוס. זה לא היה תנאים, אה, אידיאליים בכלל. היה לנו חדר שלנו, חדר לבחורים, שירותים ומקלחת משותפים.

09:17 דובר 3 אוהו.

09:17 דובר 2 חדר שלנו זה היה גם עם עוד, אה, שני ילדים שלנו.

09:20 דובר 3 אוהו.

09:22 דובר 2 ו-ואין מטבח, כאילו הכל, הכל זה בבית חב"ד. אין, אין שום דבר של טיפה של פרטיות.

09:27 דובר 3 למה זה? למה לא-- אין, אין שם בניינים פנויים?

09:30 דובר 2 לא, זה... זהו, אז, אז הסיבה הפנימית הייתה שלא רציתי לעמוד בהתחייבות של שכר דירה, והסיבה החיצונית שאמרתי לבחור, "תשמע, אני לא מוצא פה שום מקום". באמת לא מצאתי מקום. חיפשתי, חיפשתי. האזור של בית חב"ד זה לא אזור של מגורים כל כך. זה אזור יותר של שוק, של חנויות, של זה. יש שמה הרבה מבנים, אבל ישנים מאוד ומסריחים מאוד. בקיצור, אבל היה בחור חברמן. הוא אומר לי, "אוקיי, אם אני, אם אני מוצא לך דירה, אתה עובר אליה?"

10:01 דובר 3 מאותו שמואל, רופמן?

10:03 דובר 2 לא. בחור חב"די שבא אצלנו לשליחות, אה, טניס.

10:07 דובר 3 טניס? טניס, איש חיל.

10:09 דובר 2 אה, טניס הוא חברמן. היה כמעט שנה אצלנו.

10:13 דובר 3 איזה מהטניסים?

10:15 דובר 2 יוסי, יוסי.

10:15 דובר 3 יוסי טניס. נו, חברמן גדול.

10:18 דובר 2 אז הוא-- ממש לפני שהוא עזב הוא אמר לי, "אם אני מוצא לך דירה, אתה עובר אליה?" אמרתי לו כן, ויומיים לפני הוא מצא דירה והוא טס. ו... אני נאלצתי לחתום חוזה, אבל בשביל שיעשו מחיר זול התחייבתי לשלם להם, אה, שכירות חצי שנה מראש, ולא ידעתי מאיפה את הכסף. ובהשגחה פרטית בחנוכה, זה היה חנוכה, ו... ורופמן הזה הזמין את כל הקהילה אליו לבית לערב חנוכה, ואנחנו כמובן גם הגענו והייתה התוועדות מאוד, אה, מאוד יפה, מאוד זה. ככה עד איזה שתיים בלילה. כל הזמן רציתי לעזוב והוא כל פעם אומר, "תישאר, תישאר, תישאר". עם שני תינוקות להישאר עד שתיים בלילה זה לא היה קל, אבל אה, אוקיי. סיימנו, ואז הוא אומר לי, "מה? מה קורה?" הוא שמע משהו עם הדירה, אני לא זוכר. הוא שמע משהו. אמרתי לו, "מחר חותמים חוזה". הוא אומר לי, "מה עם כסף? מאיפה תשלם?" אמרתי לו, "האמת אני לא יודע, אבל, אה, נבקש מחר מהאח שלי שיפקיד לי לחשבון. אני אמשוך פה ונראה". בקיצור, אני חוזר לבית. אה, הוא החזיר אותנו עם הרכב שלו והוא דחף לי ככה כמה שטרות לכיס, וחשבתי זה שזה בוליביאנים, זה מטבע מקומי. זה עם נפח גדול אבל עם ערך קטן. לא, אפילו לא הסתכלתי כמה זה.

11:45 דובר 3 מה זה פסוס? לא, פסוס נתנו להם.

11:48 דובר 2 כן, פסוס זה כל דרום אמריקה. זה נקרא פה בוליביאן.

11:51 דובר 3 בוליביאן.

11:52 דובר 2 בקיצור, אני מגיע, אני לפני שאני הולך לישון אני מוריד את החולצה וככה זורק אותה, ופתאום נשפך שטרות לכל עבר, ופתאום אני קולט שזה שטרות של מאה דולר כל שטר. מהר הדלקתי את האור של החדר.

12:06 דובר 3 מתאים, מתאים לך, חבדניק, באמת.

12:08 דובר 2 אספתי את כל הזה ואני רואה סכום ומתקשר אליו, כי הייתי ממש ב-בהתרגשות גדולה. בקיצור, הוא עשה חשבון כמה אמור להיות השכר דירה חצי שנה. הוא אמר לי כשייגמר ה-- כשייגמר החצי שנה הזאתי אז תבוא אליי ותקבל הלאה. וככה כל התקופה שהיינו באותה דירה עד שבסוף עזבנו אותה, הם הוציאו אותה למכירה, אבל כל התקופה הזאתי הוא שינה את ה, את השכירות מא', מא' ועד ת'.

12:38 דובר 3 כל הכבוד.

12:40 דובר 2 זהו.

12:40 דובר 3 כל הכבוד.

12:41 דובר 2 זה ראיתי ש-- אז ר-ראיתי שלפעמים אנחנו חושבים שאנחנו פועלים דברים, אבל הרבי פעל אותם הרבה הרבה לפני. יש, אה, סיפור מרובן דונן[?] שאני תמיד, אה, אוהב, שהוא פעם אחת בבוקר ישב-- עלה על הטרקטור ורואה מישהו הולך ב, במדרכה ליד וכולו עייף כזה וזה. אז, אה, רובן, אה, אומר לו: "תעשה לי טובה, הטרקטור לא מניע, אני צריך שתדחוף אותו". הוא מסתכל על הטרקטור, אומר: "איך אפשר לדחוף אותו?" "לא דחוף, תעשה את זה, אני ממהר לעבודה, אני יפטרו אותי". ואותו אחד מתחיל לדחוף ומתחיל לדחוף ואומר: "אני לא יכול". ורובן מעודד אותו מלמעלה ובסוף רובן משחרר ככה את הקלאץ' ובורח לו. הוא אומר שהרבי זה-- הרבי נוהג על הטרקטור, הרבי מנהל את העולם. והרבי אומר לנו: "חבר'ה תתאמצו, תעשו, תעשו מבצעים, תפעלו דברים". ואנחנו כל הזמן אומרים לרבי אי אפשר וככה, והרבי מעודד אותנו ואנחנו-- בסוף הרבי משחרר את הדברים ואנחנו בטוחים שהפכנו את העולם. אז דברים שהרבי פעל, אה, כמה זה היה? עשרים, שלושים שנה לפני, ש... אז לפעמים, אה, לקח זמן לפעולה להיפעל.

14:02 דובר 3 מאוד מעניין. איפה הבחור שגר היום?

14:05 דובר 2 כרגע הוא במקסיקו. היה לו פה איזה בעיה, לא יודע בדיוק מה. כשהשארנו את המקווה, בנינו פה מקווה והבאנו את הרב

14:13 דובר 3 כמו שאמרנו, הרבי דאג לו כבר מראש. כן.

15:45 דובר 2 כן. אז, אה, התברר שבקהילה אי אפשר לבנות כי יש להם שם משהו לא חוקי, ואם נבנה עוד משהו אז יהיה-- יפעילו צו הריסה ל-- בקיצור, זה דברים שלקחו זמן. ואז רופמן הזה אמר לי: "תשמע, אתה שמע שצריך מקווה שפה, ששם?" אה...

16:07 דובר 3 אנחנו פה בשביל לספר סיפורים, לא בשביל-- זה לא פגישה, פגישה עסקית ולא ידידותית. ספר את כל הסיפור. מה זה המעיינות חמים? איפה הם נמצאים? מה צריך לעשות כדי להגי-- מטפסים ברגל, הולכים במכונית, אווירון? מה? איפה זה נמצא?

16:25 דובר 2 פז[?] זה נסיעה של שבע שעות כל צד לגבול עם צ'ילה בגובה חמשת אלפים מטר. יש שם איזה הר געש שב-- למרגלותיו יש מעיינות חמים טבעיים, כי יש מקומות שיש מעיינות חמים אבל לא טבעיים, ואז יש שאלות הלכתיות עליהם.

16:45 דובר 3 הבנתי. אז בעצם בשביל לטבול במקווה כשרה צריך לנסוע מרחק של בערך שש מאות, שבע מאות קילומטר.

16:55 דובר 2 אני לא יודע במרחקים. לאו דווקא ש-

16:57 דובר 3 לא משנה. שבע שעות.

16:58 דובר 2 שעות נסיעה הן מדויקות יותר. זאת אומרת, נסיעה פה היא הרבה יותר איטית מאשר בארץ בגלל ה-

17:05 דובר 3 ושם אתה אומר זה כפר שבכלל אין בו חשמל.

17:09 דובר 2 לא. המעיינות נמצאים בשטח. יש כפר קרוב שהוא ארבעים דקות נסיעה משמה. זה אזור שהוא בלי כלום. אין שמה חשמל כמעט אין שמה מים. בתים כאלה מחימר.

17:25 דובר 3 אז מי גילה את המעיינות האלה? איך בכלל יודעים שהם שם?

17:29 דובר 2 אה, היה פה יהודי בוגר סיירת מטכ"ל שהיה גר פה הרבה שנים, והוא היה משוגע על טיולים והוא חקר את כל בוליביה ממש. אז הוא-

17:42 דובר 3 מה שמו?

17:44 דובר 2 הוא היה לו כ-- מה זה?

17:45 דובר 3 מה השם שלו?

17:47 דובר 2 שאול, שאול גלבוע.

17:49 דובר 3 שאול גלבוע. בן כמה הוא היום? שאול גלבוע לא זכור לי כל כך מסיירת מטכ"ל.

17:53 דובר 2 לא, כי הוא, הוא... לדעתי הוא נפצע די בהתחלה מתישהו. הוא מצויין צה"ל בעצם.

18:00 דובר 3 אה. באיזה גיל בערך?

18:06 דובר 2 כנראה בסביבות חמישים היום. אני לא יודע.

18:08 דובר 3 הוא הרבה יותר צעיר ממני. זאת אומרת הוא היה במחזורים הרבה יותר צעירים.

18:14 דובר 2 בקיצור, אמ, היה-

18:17 דובר 3 המעיינות החמים האלה והוא סיפר לך עליהם.

18:20 דובר 2 אבל לפעמים בשביל לנסוע לשמה, נגיד היה פעם אחת שהיה הפגנות סביב ללה פאס וכשיש הפגנות אי אפשר לצאת מהעיר.

18:30 דובר 3 אהא.

18:31 דובר 2 כל ה, כל הצירים הראשיים חסומים ואין אספקה גם של, של אוכל ושום דבר. כשיש הפגנות זה דבר לא, לא נעים והיינו צריכים למצוא נהג משוגע ש-שיסכים לנסוע בכל מיני שבילים ודרכי עפר ומקומות ולהסתכן שיזרקו עליו אבנים המקומיים. אם הוא עובר את המ-את המחסומים ושילמנו שוחד במקומות מסוימים. בקיצור, ידענו שאנחנו רוצים לבנות מקווה, אבל דברים לא התקדמו. ואז אני זוכר שדיברתי עם ברופמן על הצורך והוא אמר לי אוקיי, בוא בוא נראה מה אפשר לעשות ולא הבנתי שבוא נראה זה בוא נראה שטח. בהמשך ל-- היינו לומדים פעמיים בשבוע. סיימנו את השיעור, דיברנו, הוא אומר לי טוב, בוא, בוא לרכב. עליתי לרכב, נוסע איתי לאיזה מקום. הוא אומר לי מה אתה אומר על השטח הזה? אמרתי לו בסוף מה אני אומר. הוא אומר לי זה יתאים למקווה? אמרתי לו אוקיי, כן. הוא אומר בוא נראה עוד שטח. נסענו לעוד מקום. בקיצור, הראה לי שלושה שטחים. אחרי זה התברר שזה שטחים שלו. הוא אמר לי רק תגיד איפה אתה רוצה לבנות את המקווה. ובאמת אחד מהשטחים הוא הכי נראה לי הכי מתאים ויחסית קרוב. הוא כיום הוא מרחק עשרים דקות נסיעה מהבית שלנו ו... וזהו. ואז החלטנו לבנות שמה את המקווה. קראנו, קראתי לקבלן ועשינו תוכניות.

20:10 דובר 3 מי עשה לכם את התוכניות?

20:12 דובר 2 זהו הקבלן עשה את התוכני-- אמרתי לקבלן תשמע, יש, יש רב, צריך לפקח על התוכניות ועל הבנייה ועל הכול. אתה צריך לעשות הכול לפי ההלכה, וההלכה אומרת שיהודי שבונה מקווה הוא צריך להניח תפילין כל יום".

20:31 דובר 3 וואלה.

20:32 דובר 2 "אז אם אתה מוכן להניח תפילין כל יום, אז אתה יכול לבנות את המקווה, ואם לא, אז אנחנו נצטרך לראות מה לעשות".

20:39 דובר 3 טוב, אז אם הוא לא בונה את המקווה הוא צריך להניח פעמיים ביום. אם הוא בונה מקווה אז הוא מספיק פעם אחת.

20:44 דובר 2 מאז הוא מניח תפילין כל יום, ברוך השם.

20:47 דובר 3 יפה. אתה רואה? למדת לעבוד, ניסי.

20:49 דובר 2 אני חושב שהוא חושש, שהוא חושש אם לא המקווה לא יהיה כשר. אז...

20:54 דובר 3 זה יפה מצדו.

20:56 דובר 2 פנינו לרב גלשטוק[?]. הוא גם קרוב יחסית בארגנטינה. קרוב, זה יוצא שבע שעות טיסה, עשר שעות טיסה. קרוב. זה מרחק ביניים והוא מדבר את השפה והוא, והוא באמת לקח אחריות על המקווה. הגיע לפה שלוש פעמים במהלך הבנייה. שיהיה בריא, הוא כבר נראה לי מעל גיל שמונים והוא התעקש. אני פעם אחת ב-ב-במהלך היציקות היה קר וזו יציקה ידנית שלוקחת זמן ואמרתי לו שאני הולך לבית. הוא אמר לי לא, אני חייב לעמוד פה עד הסוף. אני בעיניים שלי צריך להישאר פה, לראות שחס ושלום לא יהיה תקלות, לא יהיה זה. זה כבר יש-

21:43 דובר 3 על איזה שנה אתה מדבר שהוא בנה את המקווה?

21:45 דובר 2 זה כבר שבע שנים אחורה.

21:48 דובר 3 אהא.

21:49 דובר 2 לפני זה היה, היה עוד כ-- בשביל לבנות מקווה אנחנו חושבים שצריך כסף. אז הייתי אצל הרבי אולי כינוס השלוחים או משהו, והסתובבתי לאסוף כסף וכולם אומרים לך שלמקווה קל לאסוף כסף. כל אחד מספר ש... אני לא מצאתי שום דבר וממש הסתובבתי ממאת-- ממאה דולר למאה דולר ולא, לא זז שום דבר. בסוף יום מאוד קשה אני עובר ליד איזה משרד של מישהו, נוסע עם הרכב וכבר שלוש פעמים ניסיתי לתפוס אותו והוא לא היה במשרד, וזה מישהו שתמיד היה תורם לי מאה דולר, מאה שמונים דולר. לא סכומים גדולים. אני רואה חניה ליד המשרד שלו. אמרתי ניכנס, נח-- זה ייקח חצי דקה. או שהוא במשרד או שלא. נקבל מאה דולר, מאה שמונים דולר. לא, לא יזיק.

22:43 דובר 3 מי זה? על מי אתה מדבר?

22:44 דובר 2 איזה יהודי בניו יורק, צעיר, חמוד, חם בעניינים של הרבי. הכרתי אותו שנה, שנתיים, שלוש לפני. נתן כל פעם מאה דולר. לא, זה לא משהו רציני. מאה, מאה שמונים לא זוכר. אני נכנס אליו, הוא אומר לי: "נו, מה, מה הפעם?" אמרתי לו אני רוצה לבנות מקווה. מספר לו כמה מהדברים. הוא אומר לי: "אוקיי, כמה עולה מקווה?" אמרתי לו חמישים אלף דולר. ככה חשבתי שיעלה. אם יש לי את השטח אז זה... אז הוא אומר לי: "אוקיי, בוא נעשה חצי חצי. אני נותן עשרים וחמש ואתה תשיג עוד עשרים וחמש". הייתי ממש מאושר.

23:24 דובר 3 היית מאושר? היית נדהם, אתה רוצה לומר.

23:28 דובר 2 כל הסיפורים, כל הסיפורים שאתה תמיד שומע על הזה משמיים וככה. למוחרת נסעתי לכולל חב"ד לראות איך הוא מעביר את הכסף. הוא רצה את התוכניות שהרב שלו יאשר אותן, שהם לפי ההלכה, לפי הזה. חזרתי לבוליביה ואמרתי לקבלן זהו, תתחיל לעבוד. כל פעם שצריך כסף תודיע לי רק שלושה ארבעה ימים לפני אני אעביר לך. אני אמשוך, אני אשיג, אני... בקיצור, וככה כל שבוע הוא מתקדם ושולח לי כל פעם דף עלויות של השבוע הבא. אני לא מבין ספרדית, אז זה לא משנה לי מה הוא יכתוב. אני יודע שצריך להתקדם ואני מחכה מהבן אדם לראות את הכסף וזה מתעכב ומתעכב. אבל אני אמרתי לקבלן שכשמתחילים לבנות אמרתי לו אתה אף פעם אל תעצור.

24:16 דובר 2 מאז שאתה מתחיל לבנות לא עוצרים אף פעם. לא משנה מה זה, יש כסף, אין כסף, רק תודיע לי כמה ימים מראש ואני אתן לך את הכסף וכל פעם צריך כסף. אני לוקח הלוואות כי אני יודע שעוד מאתיים עשרים וחמש אלף דולר יהיה לי ישתחררו. ועוד איזה חב"דניק שהתחייב לי לשתי-- ל-לעשר אלף דולר ואני מגיע אליו לבית ולא פותחים לי את הדלת עד שבסוף פתחו את הדלת והבת שלו רואה אותי עם כיפה יחי אומרת לי עם כיפה יחי אתה לא תקבל דולר מהאבא שלי. וסגרה את הדלת וניסיתי ככה וניסיתי ככה ובינתיים עובר הזמן.

25:04 דובר 4 רגע, אני רוצה להבין. בוא, בוא תסביר לי קצת. הבן אדם של בניו יורק שאמר לך שהוא נותן לך עשרים וחמש אלף דולר, הלך איתך לכולל חב"ד והעביר-

25:14 דובר 2 הלך לבדוק, הלך לבדוק איך הוא יעביר את הכסף מבחינה לעמותה ומיסים ודברים. בפועל עדיין לא העביר.

25:22 דובר 4 אה.

25:24 דובר 2 ואני-- התחלנו את הבנייה. גם אספתי קצת כסף, אז התחלנו תהליך ולאט לאט, אה, לקחתי עוד הלוואות ועוד הלוואות והמשכנו את הבנייה.

25:36 דובר 4 אוקיי.

25:37 דובר 2 ו... הרב, אה, ובינתיים ההבטחות נשארו בהבטחות. ומגיע הזמן כבר שהמקווה בנוי ויורדים גשמים והתאספו גשמים וצריך לבוא להכשיר את המקווה. והרב פייגלשטוק אמר לי ת-תעשה לי כרטיס יומיים בבוליביה. אני אמרתי מה זה ל-להכשיר מקווה? זה כמה דקות, כמה שעות שיורד המים וזהו. כרטיס ליום אחד. והוא מגיע. מגיעים ביחד למקווה. זה נסיעה של, אז זה היה ארבעים דקות מהבית חב"ד. מגיעים לשמה וצריך להרים את ה... שיש התחתון. הרצפה של המקווה. לא מצליחים להרים אותה. מביאים ארבע פועלים, הם לא מצליחים להרים אותה. ואז הרב פייגלשטוק, שהוא גם רב, הוא איש רב-צדדי והוא רב, הוא רב, אה, קבלן. הוא לפני שהוא הלך לבנות מקוואות הוא למד להיות, אה, מהנדס. הלך לספרייה, לקח ספרים, למד את הנושא ממש... הוא אומר לי תשמע, אני רואה הם בנו את המדרגות אחרי שהם שמו את הש-- את הפלטה של השיש. המדרגה התחתונה בולטת לדעתי בחצי סנטימטר. אף אחד לא יכול להרים את השיש הזה רק בזווית. הוא אומר לי שנייה אחת, בוא נעשה לך חשבון כמה שוקל השיש. הוא עושה חשבון של אורך, רוחב, עובי. לא יודע בדיוק מה. הוא אומר לי זה שוקל בערך, אה, שמונה מאות קילו, תשע מאות קילו. לא זוכר כמה משקל. הוא אומר לי חייבים לבנות פה מנוף בשביל להרים את השיש. זה הדרך היחידה שנוכל להכשיר את המקווה, כי אם הבור התחתון רטוב אי אפשר, אה, להוריד לשמה מים. הוא אומר לי טוב, בוא נלך לקנות מנוף ונבנה אותו. אני מסתכל עליו מה, מי, איזה מנוף? איך לבנות? הוא אומר לא, לא תבוא, תבוא איתי, אני אראה לך. עושה חשבון. הוא אומר לי צריך צינור בעובי

27:30 דובר 2 כזה וכזה שיחזיק את המנוף וצריך קונסטרוקציה כזאת וכזאת ומסביר לקבלן מה ללכת לקנות ואנחנו נוסעים לחפש מנוף כזה. זה מנוף ידני. אני לא ידעתי שקיימים כאלה דברים.

27:44 דובר 4 שרשרת כזאת.

27:46 דובר 2 שרשרת, כן, לא, לא ידעתי שזה קיים ואותו יום היה הפגנות, כל הכבישים חסומים. שעה וחצי אנחנו נוסעים, מגיעים כבר חנויות של כל הטמבור וכל אלה סגורות. אחת אחרי השנייה נסגרות ולא מוצאים שום, אה, חנות. מגיעים לחנות האחרונה, הוא כבר מגיף את הסוגר את הרשת כזאת מבחוץ ששומרת על החנות ואני נכנס כזה מתחת לרשת שנייה לפני שהוא סוגר לו את המנוף הזה. אנחנו עם המנוף ביד ועכשיו פייגלשטוק אומר אוקיי, בשביל להכשיר את המקווה צריך את אשתך. אני אתן לה הוראות ודברים, היא תהיה הבלנית. אמרתי לו יש לנו שלושה ארבעה ילדים בבית, זה קור. זה היה חורף מינוס. אוקיי, אין בזה. לוקחים את כולם בבונית, נוסעים עם פייגלשטוק, מגיעים לשמה, בונים את המנוף, את כל הקונסטרוקציה, מעלים את השיש. הוא מסביר לי גם איך אפשר לקשור. אתה לא יכול להגיע ל-- השיש על הרצפה. אתה צ-- יש לך שני חורים של ההשקה. איך אתה קושר את השיש בצורה בטיחותית? אבל הוא מקצוען. אתה רואה? הוא עושה את הכל עם הפועלים, מסביר להם ומשהו משהו. לא יודע אם יש עוד רב כזה שיודע מבחינה טכנית לעשות כאלו דברים. כל רב אחר היה אומר לי אין לי מה, אין מה לעשות, אני טס חזרה, אבל בהשגחה פרטית הוא הגיע, עשה את הכל, בנה את המנוף, העלה ואז הוא יורד למטה. הוא אומר לי כן, הרצפה פה לחה, רטובה. צריך מפזר חום. הוא אמר לפני זה להביא מפזר חום עם כבל מאריך, שני מפזרי חום שייבשו את הבטון. עושים את זה ולאט לאט באמת הבטון מתייבש, משתנה לו הצבע. שניים עשר בלילה זה כבר היה. התחלנו את הסיפור אני חושב

29:35 דובר 2 בשתיים בצהריים עד שניסינו להרים, עד שנסענו, עד שחזרנו, עד שבנינו את המנוף.

29:41 דובר 5 ברור, ועד שבכלל הצלחתם עד שניים עשר בלילה לעשות את זה.

29:44 דובר 2 בקיצור, פתאום משהו מאוד מאוד פשוט. הכבל מאריך של המפזר חום נשרף. והוא אומר לי תשמע, אני כבר לא יכול. שניים עשר בלילה אני כבר לא מרגיש טוב והחמצן נמוך ויש לו טיסה בבוקר והוא אומר לי הפעם הבאה שאני יכול לבוא זה עוד שלושה חודשים.

30:08 דובר 5 החכם שלנו עשה לו רק יום אחד.

30:11 דובר 2 כן, ואני יודע שבערב יש שני זוגות שצריכים לבוא למקווה בדיוק בהשגחה פרטית בזה. מה עושים? ברוב אה זה אני אמרתי אני אתקשר לברופמן הזה, אולי יש לו בבית, אה, כבל. בקיצור, אה, הייתי בטוח שיש לו עובד שגר אצלו בבית ושהעובד יבוא עם הכבל. התקשרתי אליו ואמרתי לו אני צריך כבל מאריך ואני צריך אולי גם עוד מפזר חום ובלון חמצן בשביל הרב. ואחרי איש-- ארבעים דקות בערך, הבן אדם בעצמו מגיע. הערתי אותו משינה. הוא קם, לקח כבל, לקח בלון חמצן, נסע עם הרכב, הגיע אלינו ואז ראיתי בזה השגחה פרטית. הוא, הוא בעצם זה שתרם את השטח והוא זוכה להיות ב, בהכשרה של המקווה. בקיצור, חיברנו עם הכבל מאריך את המפזר חום וסיימנו את ה-- לייבש את הבור ואז מורידים את המים. מתברר שלוקח איזה שעתיים למלא את הבור. ברופמן לא מוכן לעזוב עד שהוא רואה את הבור מלא. אמרתי לו מה יכול להיות? זה המים זורמים. אנחנו נלך, מחר בבוקר נבוא, נראה את המים. הוא אומר לי לא, אני צריך לראות הכל בעיניים. וברופמן הזה לא מוכן לעזוב עד שהרב יעזוב. ישב איתנו עד שתיים לפנות בוקר או עד שלוש. אני לא זוכר איזה שעה, ובינתיים היה התוועדות. הרב קיבל חמצן, ישב שמה על שפת המקווה עם בלון חמצן והיה מאוד מאוד נחמד. למוחרת הוא שלח לי עם העובד שלו כבל מאריך עבה מאוד שבחיים לא יישרף ושלא יעיר אותו יותר בשתיים עשרה בלילה בשביל כבל מאריך.

32:08 דובר 5 איך היה לכם חשמל במבנה אבל? עוד לא קיבלתם טופס ארבע.

32:12 דובר 2 אה, אני מראים שעד היום לא, כי אין שמה... לא יודע בעצם איך זה עובד, הקבלן עשה את זה. יש-

32:23 דובר 5 איציק אתה בסדר.

32:25 דובר 2 אה, זה, זה הבנייה של המקווה ואז אני בא לבן אדם שהתחייב את ה-

32:30 דובר 5 רגע שנייה, עשיתם קצת קישוטים, קצת, אה, אה, איך נקרא לזה, איך, זה, אתה יודע, אבנים האלה יפות, כל הדברים.

32:39 דובר 2 לא, המבנה מאוד מאוד יפה. עדיין צריך לעשות לו עוד אה, סוף אבל -

32:46 דובר 5 איך חימום שמה? איך חימום של המים?

32:49 דובר 2 זהו כרגע על חשמל. עכשיו סוף סוף, אה, מעבירים שמה צינור גז אבל אין מטבח בבית אז, אז הם לא רוצים למשוך לנו גז לזה כי זה רק למטבחים. בעזרת השם נראה איך נסתדר עם זה. אבל, אה, לא לפעמים זה-- אתה שואל שאלה נכונה כי לפעמים יש בעיות עם חשמל ואז צריך לבוא עם, אה, סירים ועם, אה, גז ולמלאות, אה, זה גם קורה. אבל, אה-

33:18 דובר 5 ושני הזוגות האלה הגיעו באותו יום.

33:21 דובר 2 כן, המקווה היה מוכשר בזמן.

33:23 דובר 5 איזה דבר. איזה דבר.

33:26 דובר 2 אבל הכסף הזה זה הקטע הכי, הכי מעניין.

33:29 דובר 5 כן.

33:30 דובר 2 לאותו בן אדם שאני סוף סוף זה, הוא שולח צ'ק, אני מקבל את המעטפה.

33:38 דובר 5 מי העשרים וחמש אלף?

33:40 דובר 2 כן, הוא שלח צ'ק ל-לכתובת שלי בניו יורק. הוא שולח את אח שלי להוציא את המעטפה ואח שלי פותח את המעטפה ושולח לי ציור של הצ'ק. אני מסתכל, חמש מאות דולר. מה מתברר? שהבן אדם, אה, מסכן, פשט רגל באיזה עסקה בדיוק ולא יכול היה לעמוד בהתחייבויות שלו.

34:00 דובר 5 מה אתה אומר?

34:02 דובר 2 אוקיי, אני כבר המשכתי הלאה כבר המקווה בנוי עכשיו כבר צריך רק לסגור חובות. אבל הקדוש ברוך הוא שולח ממקומות אחרים. אז איזה חבדניק שאהיה פה פעם ממש לא יודע אם הוא היה בבית חב"ד יותר משעתיים. הוא שמע שאני... הוא שמע שאני... שאני בונה מקווה, אז הוא התקשר אלי ואמר לי תשמע, אני רוצה לתרום למקווה כסף. אבל מה? אין לי עכשיו כסף. אני בחור צעיר, אני זה, יש לי... אין לי כסף עכשיו, אבל אני רוצה שתשמור לי את ה, את הזכות. אמרתי לו אוקיי, תשים דאון פיימנט. בוא תיתן עכשיו, אה, חמש מאות דולר, אלף דולר ובעזרת השם בהמשך. ובאמת הוא, הוא נתן אז אלף דולר או משהו כזה, וכשסיימתי את המקווה או חודש אחרי אני לא יודע, הוא לא ידע את השלבי התקדמות של הבנייה או הדברים או הזה. הוא מתקשר אליי ואומר תשמע איציק, יש לך פה אצלי צ'ק במשרד עשר אלף דולר, אני עכשיו סגרתי עסקה. זה המעשרות למקווה שהתחייבתי.

35:13 דובר 5 מה אתה אומר?

35:14 דובר 2 ואותו אחד ש-שהבת שלו אמרה לי שאני לא אקבל דולר כי יש לי כיפה יחי, אז הוא היה אמור לתרום, אה, כאילו לפני בתחילת הבנייה והלכתי פעם או פעמיים לבית שלו ואפילו לא פתחו את הדלת והתייאשתי כבר לא, לא. וכל פעם נסיעה אליו. הוא לא גר בקראון הייטס ולא זוכר למה. היה פ-- עוד פעם אחת שהחלטתי לנסות. אחרי שהמקווה בנוי אני מגיע לשמה ופותחים את הדלת ומקבלים אותי במאור פנים וכאילו לא פעם שעברה צעקו עליי ואמרו לי ככה וככה ומכניסים אותי אליו. והוא אומר לי כן, באמת אני התחייבתי באמת למה לא נתתי עד היום את הכסף? מה, אה, באיזה שלב אתה? אמרתי לו סיימתי, אני בשלב שצריך לשלם. הוא אומר לי אוקיי, כמה זה? אמרתי לו התחייבת לעשר אלף דולר. הוא אומר לי לא יכול להיות. אני התחייבתי על שתים עשרה. אמרתי לו לא, אתה התחייבת על עשר. התחלנו לריב. "טוב, בכל מקרה אני עושה את זה שתיים עשרה". נתן, אה, את השתיים עשרה אלף דולר.

36:20 דובר 5 מה אתה אומר?

36:22 דובר 2 ומאז, מאז גם כל פעם הוא תורם לבית חב"ד והוא זה, ודווקא מאוד, מאוד, אה, נהנה כל פעם לשמוע עם הכיפה יחי ועם הכול, אה, אבל ראיתי ש-ש-שעושים את הדברים בפועל, אז אחרי זה הרבי שולח את הכסף.

36:39 דובר 5 אתה יודע שאני עוד מכיר מכתב אחד של הרבי, שהרבי כותב לאנשים שבונים מקווה ואומר: "וגם אני אשתתף וכדרכי בשליש האחרון".

36:50 דובר 2 כן? מעניין.

36:52 דובר 5 וכדרכי בשליש האחרון. חבר'ה, תעשו את העבודה שלכם, אני אתן לכם בסוף את הכול, את מה שצריך.

37:02 דובר 2 אז זהו, זה, זה אני זוכר.

37:04 דובר 5 אבל מה עם ברוך מנשמה? זה ברוך מנשמה לי אדם שחייבים לשמור איתו על קשר. זה לא טיפוס סתם ככה אדם פשוט.

37:11 דובר 2 אותו תורם, אותו תורם שהתחייב את העשרים וחמש אלף דולר, כשהמקווה היה מוכן, עשיתי לתו-- לכמה תורמים תמונה מעץ, תמונה על עץ עם מסגרת עץ כזאתי של המקווה. ובאתי אליו עם התמונה והוא אומר לי: "מה זה?" אמרתי לו: "זה המקווה שאתה בנית". הוא אומר לי: "מה זאת אומרת? אני בקושי נתתי לך חמש מאות דולר". אמרתי לו: "תשמע, אם אתה לא היית נותן לי, אם לא הייתי יודע שיש לי עשרים וחמש אלף דולר ממך, לא הייתי נכנס לפרויקט. ידעתי שיש לי עשרים וחמש אלף דולר. אספתי עוד כמה אלפי דולר. ידעתי, אפשר להתחיל לבנות. אתה נתת לי את הגב. אחרי זה הרבי שלח את הכספים, אבל זה הכול בזכותך". הוא התרגש מאוד. הוא ככה היה עם דמעות בעיניים. הוא חיבק אותי וזה. הוא אומר לי: "תשמע, אני הייתי תורם הרבה לשלוחים והרבה אנשים וזה, ומאז שאין לי כסף אף אחד כבר לא יודע אפילו להגיד תודה ולא יודע זה, והנה עכשיו אתה הגעת ו..." אמרתי לו: "שמע, זה לא אני, זה עניין של הרבי ואתה, זה לא שעשית פה משהו בכוונה והגלגל מסתובב. אז כזה, אתה לקחת התחייבות, לא-- נתת מה שאתה יכול ולגמר מה שאתה יכול. בעזרת השם שהקדוש ברוך הוא ייתן לך את היכולות בהמשך". זהו, זה גם, גם הקטע הזה שלמדתי ממנו של הכרת תודה ל, אה, ל-לשותפים, גם כאלה שהיו שותפים בעבר וכרגע אין להם יכולת או בכלל. וזהו, זה...

38:39 דובר 5 אבל מה עם ברוך מנשמה? אז עם ברוך מנשמה אין לך שום קשר יותר?

38:43 דובר 2 אנחנו מדי פעם, אה, מדברים. נ-נזכר עכשיו בעוד סיפור איתו.

38:48 דובר 5 כן.

38:48 דובר 2 היו פה, היו פה בחורים שלוחים והם היו ב-ב-בקיץ ולקראת חנוכה הם רצו לשלוח חנוכיות לקהילה. וידעו את הכתובת שלו ושלחו לו לבית חבילה עם נרות, עם חנוכיות ואולי אה, עלונים או משהו. ומאז במשך שלושים שנה, עשרים וחמש שנה, לא זוכר עד שהוא עזב פה, כל שנה הוא היה הולך למפעל מקומי מייצר חנוכיות ונרות. חמישים, שישים, מאה, לא-- כל פעם מתקשר אליי לשאול כמה אני צריך השנה חנוכיות, כי הוא בעצם קיבל שליחות מבחינתו לדאוג שיהיה פה חנוכיות, אז לקהילה או למטיילים או לכל יהודי ש...

39:39 דובר 5 מה זה? סיפורים מדהימים, מדהימים. איזה בן אדם מיוחד זה.

39:45 דובר 2 בן אדם מאוד, מאוד, אה, מאוד מיוחד.