הרב איציק קופצי'ק - בוליביה - פרק 2

00:19 דובר 1 מכיוון ש... הדמות של אדם היא מתחילה בעצם בזמן שהוא נולד והוא גדל, ולמעשה גם השליחות היא מבוססת במידה רבה על המסרים שאדם קולט כשהוא ילד. אז בוא תספר קצת מ-מהילדות, מהתחלת המסלול, מה שנקרא. יש לנו זמן. תספר ב-בפרטים, פרטי פרטים, זה הכל בסדר.

00:44 דובר 2 אוקיי, זה, זה משפט מאוד נכון מה שאמרת שזה מתחיל מהילדות ו... מה שנקרא היום קוראים לזה בתת מודע. אז, אה, הדבר הזה של שליחות, אה, חדר כל כך, דבר ראשון אנחנו רואים שחדר שבפועל זכינו לצאת לשליחות. אבל, אה, אני לא זוכר מתי פתאום נזכרתי זיכרון ילדות, כנראה הייתי בגיל שבע. אמ, אני זוכר אז הרבי לא הרגיש טוב והתפללנו ש-ש-שתגיע הגאולה. זה היה כנראה אחרי כ"ז אדר או משהו. אני זוכר ש-- שהתפללתי. מצד אחד רציתי שמשיח יבוא, שהרבי יתגלה, שהגאולה תגיע, ומצד שני בתור ילד היה לי כזה בראש שאם משיח יבוא אז אני לא אספיק לצאת לשליחות. אז בעצם אני לא ממש רוצה שהוא יבוא כי אני אפספס את זה.

01:43 דובר 1 דילמה, דילמה קשה.

01:46 דובר 2 דילמה קשה של, אה, אחרי זה ראיתי שהרבי אומר שהשליחות לא תיגמר. הרבי דיבר בזמנו שחסידי סאטמר זרקו אבנים על טנק מבצעים או משהו כזה. אז הרבי אמר שאשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, שכשמשיח יבוא כל אחד יבוא עם תלמודו, עם מה שהוא רגיל לעשות, מה שהוא למוד לעשות. אז לחב"דניקים יביאו תפילין נניח לאנשים, ולחסידי סאטמר יביאו אבנים לזרוק עליהם ואוי לאותה בושה. אבל פתאום קלטתי שהחדירו בנו בגיל כל כך צעיר את העניין הזה של השליחות ואת הרצון הזה לצאת לשליחות ואת המודעות שזה דבר מיוחד ודבר מתוק ודבר טוב, שבתור ילד קטן ידעתי שמשיח יבוא אני אפספס, אה, אז, אז פתאום ראיתי זה לא משהו שהוא התחדש, זה משהו ש... שהחדירו בנו מגיל מאוד מאוד צעיר. אז למרות שגדלנו בקהילה, גדלנו בצפת, אבל תמיד בבית, אה, היה חדור שליחות. אז ההורים שלי פתחו בית חב"ד בראש פינה, אה, אחרי זה בהמשך היה את משיח בחדר אוסל[?]. אחרי זה, אחרי זה היה את הנסיעות של אבא שלי להודו, אחרי זה הם עברו כל המשפחה להודו, אבל תמיד ה-- גם כשגרנו בארץ וגרנו בקהילה, אז ידענו ש-שאנחנו שלוחים. ובבית ספר אז, אה, תמיד לחפש את הילדים שיותר מתקשים בחברה ולהתחבר אליהם ולימודית ולראות איך אפשר להשפיע. זאת-- זה דבר ש-שהתחיל מגיל מאוד מאוד צעיר.

03:44 דובר 1 כן.

03:47 דובר 2 גם עכשיו שאני כבר-

03:48 דובר 1 איפה למדת למעשה בצעירותך?

03:50 דובר 2 למדתי במוסדות חב"ד צפת ואחרי זה ב... ההורים שלי נסעו להודו כשהייתי כבר בישיבה קטנה.

04:00 דובר 1 ישיבה קטנה גם הייתה בצפת כמובן.

04:02 דובר 2 אה, לא, אז לא היה ישיבה בצפת. למדתי בנתניה.

04:06 דובר 1 אה, נכון, נכון, אז היה בנתניה. כן, כן, כן. נכון. הישיבה בצפת נפתחה למעשה לפני כמה שנים והיא פרחה בבום.

04:20 דובר 2 היא, היא נסגרה עכשיו בערך כשאני הייתי ב... שנתיים לערך לפני שעזבתי לישיבה היא נסגרה בגלגול הקודם שלה.

04:29 דובר 1 בבית לוי יצחק.

04:31 דובר 2 כן.

04:32 דובר 1 שאבא שלך היה ולמעשה עבד שם בשלב מסוים.

04:37 דובר 2 אבא שלי היה בבית לוי יצחק כשהוא היה, היה שם כנראה כמה מחלקות. היה ישיבה קטנה, ישיבה גדולה והיה את המוסד של בית לוי יצחק שהוא היה לילדים לא מאנ"ש, בעצם. וגם עכשיו, עכשיו אני שולח, אה, ילדים לארץ, אה, ללמוד בארץ. אז גם אני מסביר להם שהם, זה השליחות שלהם לא הסתיימה ולא נפסקה. הם ממשיכים את השליחות שלהם ב, אם זה בישיבה ואם זה בבית ספר, ואדרבה מסתכלים עליהם בתור ילדים של שלוחים אז הם, אה, צריכים בכל תחום לייצג את השליחות. גם, גם את השליחות בפועל, לראות מי מסביבם צריך אותם וגם, אה, איך שהם לומדים, איך שמתנהגים, איך שמתפללים. אז רואים איך, אה, בן של שליח מתנהג.

05:33 דובר 1 מה, מה מצב המקורבים אצלכם? יש לכם מתוך הקהילה או מתוך מטיילים או איך זה? איך בדיוק ה, העי, עובד שם העניין? כי אני הבנתי ממך בפעם שעברה, שיש למעשה מטיילים שזה באזור מסוים ויש קהילה יהודית שהיא באזור אחר לגמרי.

05:54 דובר 2 כן. נו אז מה, מה השאלה? לא הבנתי מה אתה שואל.

05:58 דובר 1 אני שואל מה... יש מניינים? איך, איך זה בדיוק, מה, מה צורת העבודה עם הקהילה? מה צורת העבודה עם המטיילים? איך זה עובד?

06:05 דובר 2 זה, זה משתנה עם השנים. זאת אומרת כשהגענו לפה בהתחלה אז לקהילה היה החזן שלהם ואני הייתי מגיע בשביל, אה, להניח תפילין לאנשים. הייתי מגיע לתפילות, להניח תפילין לאנשים. היה ארוחה אחרי התפילה, לצערנו לא כשרה. ו...

06:26 דובר 1 הבית כנסת הוא אורתודוקסי?

06:30 דובר 2 אמ, מה ההגדרה של אורתודוקסי זה גם, אה, שאלה.

06:33 דובר 1 יש מחיצה? יש מחיצה באמת?

06:35 דובר 2 אז לא, לא, לא היה מחיצה ולא היה מחיצה באידיאולוגיה. זאת אומרת היה שליח לפנינו, כנראה לפני עשרים שנה, שעזב אותם כי אחד מהדברים זה היה פיצוצים סביב המחיצה. אה, אני שאלתי, אז אמרו לי שכל עוד אין נשים בבית כנסת אז אין לי בעיה להתפלל. ברגע ש-- אם מגיעות נשים אז לצאת. רוב השנה לא מגיעות נשים לתפילות, ואם הייתה מגיעה אישה הייתי פשוט יוצא. הם ידעו את זה. הם לא... וזה גם, אה, צריך לקחת עצה מן הזקנים. אז דיברתי בזמנו עם הרב בלומנפלד בלימה ותיארתי לו את המצב. הוא אמר לי, "תשמע, אתה לא, אל תסי-- אל תריב איתם על מחיצה. תגיד להם שאשתך צריכה לבוא להתפלל. היא צריכה... ותשים אותה בסוף הבית כנסת ותשים מחיצה סביבה. אוטומטית יבואו אנשים שיהיו בבית כנסת ויישבו לידה, ואחרי פעם או פעמיים הם כבר יגידו לך בוא, בוא נשים את המחיצה בצורה נורמלית ומסודרת" ו... זאת אומרת, אני לא בא לחנך אותם, אבל אני צריך בשביל אה, להתפלל בבית כנסת. אשתי צריכה בשביל, בשביל. אם אתם יכולים בשבילה שיהיה לה מחיצה. וככה באמת עשינו. אה, נולד אחד מהילדים, אני לא זוכר, ואמרנו שאשתי צריכה לבוא לברך הגומל, למרות שבחב"ד זה לא בדיוק נהוג, ואשתי הגיעה לבית כנסת ושמנו סביבה מחיצה ואחרי שבועיים שלוש כבר המחיצה זזה לאמצע בית כנסת ו, ומאז יש מחיצה.

08:13 דובר 1 יפה מאוד.

08:14 דובר 2 וגם היה מישהו שבא אחרי כמה חודשים ורצה לשנות את זה, אז הוא כבר, כבר קיבל גערות שמה פתאום שיש פה מחיצה וככה נקבע ושלא, שלא ישנה את הסדרים. אז לא, אז גם ראיתי-

08:28 דובר 1 המקשרים שלך עם הגבאים, עם ראשי הקהילה. איך זה בדיוק עובד שם?

08:33 דובר 2 אז זהו, זה הכל. כל הזמן באנו אליהם בצורה כזאת של שאנחנו לא באים לשנות אותם.

08:41 דובר 1 מי זה? מי זה ראשי הקהילה שם? אתה יכול להגיד לי שמות של דמויות?

08:47 דובר 2 יש פה-- הקהילה פה בעצם זה שרידים של הקהילה שהייתה פה בעבר. אחרי השואה הגיעו לפה, היו פה עשר אלף יהודים בעיר.

08:55 דובר 1 עשרת אלפים יהודים.

08:57 דובר 2 כן, היו פה כמה בתי כנסת ש-- של הפולנים, של היקים, של הרומנים, של כל א-- גם לפי עדות וגם לפי מיקום בעיר. ולאט לאט הצטמצמה הקהילה ונשאר בית כנסת אחד.

09:15 דובר 1 מה זה לאט לאט?

09:17 דובר 2 עם השנים אנחנו-

09:19 דובר 1 עשרות שנים.

09:20 דובר 2 מה זה?

09:21 דובר 1 זה לקח עשרות שנים.

09:23 דובר 2 כן, עשרות שנים.

09:24 דובר 1 למה? שמע הקהילה אם הם עזבו לארץ או שהם עברו למקומות אחרים.

09:30 דובר 2 עזבו חלק לארץ, חלק למקומות אחרים, לצ'ילה, לארגנטינה, לפרו, לארצות הברית. ראיתי דוח שכתבו לרבי בתשמ"ה ומ"ו או מ"ו ומ"ז. היו פה בחורים ממרכז השליחות, הגיעו מהישיבה בוונצואלה.

09:49 דובר 1 כן.

09:50 דובר 2 ז-- יש אחד שהוא גר בקראון הייטס, זה זלמן קרפ, מלמד שמה והיה איתו שליח שהיום בחרקוב באוקראינה. אה, לא זוכר כרגע את שמו. הם היו פה והם כתבו לרבי דוחות. ו-- ואז באמת מציירים קהילה הרבה יותר גדולה של כמה אלפי אנשים.

10:16 דובר 1 נכון.

10:17 דובר 2 וגם אז כאילו הם באו וכאילו הקהילה לא היה פה רב שממש החזיק את הקהילה, ולדעתי זה גם אחד מהדברים שגרמו לקהילה להתפרק. זה גם מצב כלכלי וגם מצב יהודי. מי שרצה לשמור על חינוך יהודי, אם רצה לשמור על כשרות, רצה לשמור על זה, היה צריך לעזוב.

10:37 דובר 1 נכון.

10:39 דובר 2 הם שמרו פה כשרות עד שהשוחט נפטר, למשל. זאת אומרת, היו כאלה תנאים בשטח ש-שגרמו ל-לדעיכה של הקהילה.

10:50 דובר 1 בכל אופן, מי זה ראשי הקהילה כרגע? איזה סוג אנשים?

10:53 דובר 2 אז זהו, היום יש פה נשיא קהילה, הוא רופא, רופא נשים.

10:59 דובר 1 מה שמו?

10:59 דובר 2 נשיא קהילה. קוראים לו ריקרדו הודלר.

11:03 דובר 1 ריקרדו?

11:04 דובר 2 ריקרדו הודלר.

11:06 דובר 1 מה זה ריקרדו בעברית?

11:08 דובר 2 אה, מה השם שלו? כשאני מעלה לתורה אני שואל את השם של היהודי כל פעם מחדש. לא, לא זוכר כרגע בעל פה.

11:18 דובר 1 ריקרדו זה ריצ'רד או משהו כזה. ראובן.

11:21 דובר 2 לא, לפעמים אני זוכר את השמות בעל פה, לפעמים זה בורח לי. אז יש להם כאילו מנגנון של קהילה. יש פה, היה ארגון נשים של ויצ"ו. בזמנו היה פה ארגון לילדים מכבי ו... יש, היה פה בית אבות, בית זקנים כזה ובית תלמיד כמובן. חברא קדישא.

11:51 דובר 1 איך הם מסתכלים עליך? איך הם מעריכים אותך, ה-החבר'ה של הקהילה?

11:56 דובר 2 אה, האמת היא שבהתחלה היה סוג של חוסר אמון, מכיוון שלפני היו פה כמה וכמה שלוחים, ואני זוכר איזה מישהו, דווקא מישהו ישראלי שהתחתן עם אחת מפה ועבר לגור פה. הוא כל פעם אומר לי, "נו, עוד חצי שנה אתה עוזב, עוד חצי שנה אתה עוזב", כי הוא-- יבוא מישהו הבא.

12:16 דובר 1 מכירים אתכם, מה שנקרא, מכירים אתכם.

12:18 דובר 2 אני זוכר שהתחלתי, התחלתי לחלק פה חלות ונרות שבת ל-לאנשים של הקהילה, אה, כי יש הרבה אנשים שלא מגיעים לבית כנסת ואתה לא פוגש אותם, רק אולי ביום כיפור או בשמחת תורה או ב-- וגם אז, אז הם באים לתפילה ומלא פעמים לא יוצא לדבר והולכים. אז החלטנו לחלק להם, אה, נרות שבת וחלות ודף על פרשת שבוע.

12:42 דובר 1 איך השגתם את הכתובות שלהם?

12:45 דובר 2 אז, אה, לאט לאט. לקח הרבה זמן ל-ללמוד את העיר, ללמוד כל אחד-- את השכונות, ללמוד כל אחד איפה הוא גר, מתח-- כאילו לבנות מסלול נסיעה. אמ, אבל אני זוכר שאוקיי, שבוע ראשון הוא קיבל את החלות. שבוע שני הוא הופתע עוד פעם. כשהוא קלט שזה קבוע, אחרי חודש הוא פתאום, הוא התחיל להעריך וראיתי שאנשים מאוד מעריכים משהו שהוא קבוע. זאת אומרת משהו שהוא לא נפסק. ואז לקח להם הרבה זמן. דבר ראשון, גם מבחינת המיקום שלנו בעיר, היינו בעיקר סביב המטיילים וגם בהתחלה כאילו היה... לא היה קשר מיוחד. זאת אומרת, הייתי בא לתפילות, הייתי מניח להם תפילין, הייתי מדבר איתם, אבל לא היה קשר, אה...

13:36 דובר 1 הם מתפללים בשבת למשל בטח בשמונה בבוקר, נכון?

13:41 דובר 2 זהו, אז כן. אז כשהיה להם, כשהיה להם חזן שלהם זה שעה וחצי הליכה מאיתנו, לא הייתי מגיע אליהם בשבתות.

13:49 דובר 1 אה.

13:50 דובר 2 אבל עבר זמן והחזן עזב אותם או שכלכלית כבר לא היה להם כסף להחזיק אותו או משהו. אז התחלתי כל שבת ללכת אליהם ברגל.

14:01 דובר 1 אז אתה יוצא בשש וחצי מהבית.

14:05 דובר 2 זהו, שבתות רגילות זה היה בתשע בבוקר, אז היה יותר קל, הייתי יוצא בשבע וחצי. בחגים ש-- יח-- ש-- בחגים שחלו בימי חול, אז חלק אחרי זה מיהרו, מיהרו לעבודה, אז היו צריכים להתחיל בשבע וחצי.

14:23 דובר 1 אה.

14:23 דובר 2 אז הייתי יוצא בשש. אני זוכר ליל שבועות שאלתי את הרב, אה, את הרב שלי אם להגיד תיקון ליל שבועות, אבל אז אני אסיים אותו בשבע-שמונה בבוקר ובשש אני כבר צריך לצאת לדרך.

14:37 דובר 1 כן.

14:37 דובר 2 אז הוא אמר לי ש... הוא ראשון נהנה מהשאלה. הוא אמר לי שאני אגיד בלילה השני. זאת אומרת שאני אתחיל ואמשיך ב-בלילה השני. אבל אני זוכר, יצאתי ב-- יצאתי-- אצלנו שבועות זה חורף. עוד לא-- זה היה עוד לפני הזריחה וקור ובמקומות מסוימים קרח על הכביש. והם, עכשיו בהתחלה הם, הם לא הבינו את זה. הם לא קלטו שאני מגיע ברגל, כי בן אדם שלא שומר שבת לא מבין. פתאום הם, הם קלטו את זה ואמרו לי, "מה, אתה הולך ברגל?" ואז אחד הציע לי טרמפ כי הוא קרוב ל-- הוא גר קרוב לבית חב"ד. הוא אומר לי, "אני במילא נוסע." ואז פת-- ואז שזה נהיה קבוע ואני בא אליהם כל שבת ולא משנה אם יורד גשם ולא משנה אם זה שמש ולא משנה מה התנאים והם קולטים, אז פתאום הייתה להם הערכה מאוד, מאוד גדולה.

15:37 דובר 1 אה.

15:38 דובר 2 אני זוכר הם, אה, כשהם רצו שאני אהיה חז-- שאני אהיה חזן, אז הם אמרו לי, "מה התנאים? מה המשכורת? כמה משכורת אתה מבקש?" אמרתי להם, "תשמעו, אני כבר פה ארבע שנים." אמרו לי כן. אמרתי להם, "רבתי איתכם פעם?" אמרו לי לא. אמרתי להם, "זה בגלל זה." אמרו לי, "בגלל מה?" אמרתי, "בגלל שאין משכורת. ברגע שיהיה משכורת אז..." הם צחקו. אמרתי להם, "אתם יכולים לתרום. אתם רוצים לתרום לבית חב"ד? אתם יכולים לתרום, אבל אני לא לוקח משכורת." אמרו לי, "אז מה התנאים שלך?" אמרתי להם שיהיה מחיצה לפי הלכה, שלא יהיה רמקול בשבתות וחגים. לא שהיה, אבל כאילו היה חזן לפ-לפני זה שמידי פעם בחגים מפעיל את הרמקול ושמעלים לתורה ומצרפים למניין רק מישהו שהרבנות הראשית מאשרת את הגיור שלו.

16:29 דובר 1 אהא.

16:30 דובר 2 זה ידעתי שזה משהו עדין פה. יש כמה כאלה שאבא יהודי, אמא גויה ועברו גיור כזה או אחר. אז אני לא, אני לא אחליט מי יהודי. אמרתי להם יש רבנות ראשית, יש לכם רב ראשי בישראל, הוא יחליט. הם הסכימו את זה ואז עבר איזה חודש, חודשיים. זה-- הסכימו באספה של ההנהלה של הקהילה, אבל פתאום איזה אחד קוראים לו ג'וני ויינברג. זה שם מאוד מאוד יהודי, אבל אני גם חשבתי שהוא יהודי עד שהתברר לי שאבא שלו גוי-- שאבא שלו יהודי, אמא שלו גויה והוא מכל האחים שלו היחיד שבחר ביהדות. אבל הוא עבר איזה גיור אבל זה לא שווה שום דבר. ופתאום יש תשעה, ת-תשעה אנשים בבית כנסת והוא ומבקשים ממני להתחיל את התפילה. אני אומר להם שאין מניין. אמרו לי אבל יש, הנה אנחנו עשרה. אז אני אומר להם שיש מישהו שהוא לא יהודי ונהיה בלגן וכל הקהילה זה, ובקבוצת וואטסאפ פתאום איזה מישהו כתב שאיך זה הרב הזה, מי הוא בכלל? איזה רב הוא? הוא לא יחליט מי יהודי ומי לא וככה וככה. ואשתי אמרה לי תשמע, דבר ראשון אל תענה, כי זה אתה תענה אז, אז אתה רק מוסיף עצים למדורה. כל עוד הוא אומר כמה הודעות הוא יכול לכתוב עוד אחת, שתיים, שלוש זהו, זה ייגמר. אם תענה הוא ימשיך לכתוב. אז באמת לא עניתי ואמרתי להם אוקיי, אין בעיה. אתם רוצים ל-- אתם רוצים לצרף אותו למניין תצרפו אותו. אתם לא יכולים להכריח אותי שאני אצרף אותו. אתה רוצה לנסוע בשבת ברכב? זה משהו אחד, אבל אתה לא יכול שאני אסע בשבת ברכב. זה ההלכה. אני יהודי ששומר תורה ומצוות. אז תעשה מה

18:20 דובר 2 שאתה רוצה, אבל אתה לא יכול להכריח אותי. היה חודש ככה של, אה, של אווירה לא כל כך נעימה ואז הגיע האירוע שבעים למדינת ישראל. הזמינו את כל הקהילה והגיעו כבר ממש מאה ומשהו אנשים. גם הייתה שאלה הלכתית אם מותר להגיע לכזה אירוע כי האוכל לא היה כשר, אבל ביקשו ממני לעשות שני שולחנות עם אוכל כשר. והתייעצתי עם רבנים. היו לפה והיו לפה. בסוף באנו עם האוכל הכשר והשלט מאוד מאוד ברור וכולם רצו לבדוק איך האוכל הכשר, אה עשה מלחמת מינוף.

19:03 דובר 1 מה הקסם שלו?

19:03 דובר 2 ואז נוצרו סביבנו באמת הרבה הרבה אנשים. ואז הגיע הזמן. זה דיבר, זה דיבר. מגיע הזמן של נשיא הקהילה לדבר והוא ככה וככה. ואז הוא אומר תודה רבה לזה. תודה רבה. ואז הוא אומר תודה ל-- תודה רבה לרב של חב"ד, לרב איציק ולאשתו חיה. ואז הוא אומר האמת, אתם יודעים, לפני חודש לא כולכם יודעים, אבל בבית כנסת היו ככה וככה והוא מתחיל לספר את כל הסיפור ואני נהייתי אדום ואני אומר מה הוא בצד שלנו כאילו הוא חבר שלי, מה הוא עכשיו ליד כולם ומה? ואז הוא אומר באמת מאוד מאוד לא נוח לנו איתו שפתאום בקהילה יש כאלה שהם כן יהודים ולא יהודים ונהיה בלגן וזה עושה אווירה לא טובה. וככה ממשיך למנות את הפשעים שלי ואני לא יודע לאן הוא חותר. ואז הוא אומר אבל אתם יודעים מה? אתם יודעים שכל שבת הוא הולך שעה וחצי כל צד לבית כנסת ברגל, וכשהוא מגיע לפה עם הילדים שלו זה לא שהם באו ברכב. וכשהוא מסיים את התפילה ועושה קידוש הוא אחרי זה צריך לטפס את כל השעה וחצי חזרה. אתם יודעים, זה מאוד מאוד לא נוח לו. וגם אין פה מוסדות חינוך לילדים שלו וזה מאוד לא נוח. ואין לו אוכל כשר. הוא מתחיל ככה לבנות. אז הוא אמר, "אז חשבתי על זה וראיתי שלנו לא נוח איתו ולא, לא כל כך נוח איתנו. אז אני חושב שאנחנו שווים. כל אחד יכול להקריב קצת מהנוחות שלו ונשמח מאוד שהוא ימשיך פה ושככה ושככה" ובעצם סגר את הפה של, של כולם.

20:40 דובר 3 שמע, זה פיקחות גדולה מאוד. יפה.

20:44 דובר 2 כן, כן, כן.

20:46 דובר 3 תשמע-

20:46 דובר 2 זה יהודים-

20:48 דובר 3 זה נדבך מאוד, מאוד יפה. מאוד יפה.

20:51 דובר 2 זה... אז אני, כל הזמן הגישה שלי אליהם הייתה שאני לא הולך לשנות אותם. הם פחדו משינויים. "אתה לא תגיד לנו מה לעשות." נכון, אני לא אומר לכם מה לעשות, אבל אתם גם לא יכולים לגרום לי לעשות משהו נגד ה, נגד האמונה שלי. הם מכבדים את זה וזה, וזה הזה. אם יש לכם, נתתי להם גם פתח של פתח מילוט. אמרתי להם, "תדברו עם הרבנות הראשית." מה ש, ממ, מה שגם סבתא של אשתי במקרה גיורת. אז אמרתי להם, "אני לא נגד גיורים, אבל גיור צריך לעשות לפי ההלכה ולפי הכללים." ושלצערנו היום יש הרבה זיופים ואני לא כזה רב גדול להבחין בין הזיופים, אבל אתם יכולים לבד להבין שאם מישהו לא אוכל כשר ולא שומר שבת ולא זה, אז זה קצת בעייתי. הם מבינים את זה בסופו של דבר הם יודעים ש-- מה צריך להיות וגם אם הם לא נוהגים ככה, הם יודעים מה האמת. אם שאלת אם בית הכנסת הוא רפורמי או זה, אז כאילו יש פה קהילה אחרת בבוליביה, בעיר אחרת, שם זה קהילה רפורמית. הם אדוקים ברפורמיות. זאת אומרת, הם לא מוכנים... יש שם מריבה בין ה, בין היהודים לבין המתגיירים. יש שם מריבה גדולה, אני יודע, אבל אצלנו אז זה היהודים אה באופן מו-- כאילו לא שו-- לא, רובם הגדול לא שומרים תורה ומצוות, אבל באופן מוצהר הבית כנסת הולך לפי ההלכה. הם לא תמיד ידעו מה ואיך. אז היה להם אוכל לא כשר בבית כנסת. בשלב מסוים הם רצו שאני אביא, שאני אוכל איתם. אמרתי להם, "אין בעיה, אני, אם אני מכין את האוכל, אם האוכל יהיה כשר, אני אשב בשמחה איתכם." ולאט

22:39 דובר 2 לאט פשוט אה, בהתחלה הייתי מביא את האוכל מהבית עד שהם הבינו שהם זרקו את הגויה משמה, הכשרנו את המטבח ונהיה שם מטבח כשר.

22:49 דובר 3 נהדר.

22:51 דובר 2 אבל לא באתי אליהם ואמרתי להם, "תשמעו אתם אה, אסור לכם לאכול ככה. תוציאו זה." אתם רוצים שאני אבוא ושאני אשב לאכול איתכם? אז, אז אוקיי. זה, זה הכל בעצם בשבילי. אוקיי, בשבילי הם מוכנים גם אה לוותר על הנוחות שלהם. בן אדם מוכן ל-- אני אומר את זה לפעמים למטיילים שלא רוצים להניח תפילין. אני אומר לו, "תשמע, אם הייתי מבקש ממך לסחוב פה את השולחן או לעבוד שעה בבית חב"ד או לשטוף כלים, היית עושה את זה בשמחה, נכון? אתה מוכן להקדיש זמן ומאמץ וזה בשביל שיהיה לי טוב. אז אני עכשיו מבקש ממך, אוקיי, אתה לא רוצה להניח תפילין בשביל עצמך, אבל לי זה יעשה טוב." חלק מסכימים וחלק אה לא ממש מבינים שיש פה משהו קצת יותר, כאילו זה, אבל אני אומר, ברגע שאתה רוצה, שאתה, בן אדם מרגישים ש, מרגיש שרוצים לשנות אותו אז הוא-

23:46 דובר 3 אז הוא מתקומם.

23:47 דובר 2 מתקומם. אבל ברגע שהוא, אבל בשביל מישהו אחר הוא מוכן אה, מוכן להשתנות.

23:54 דובר 3 יפה.