רוצה להיות שמחה באמת בפורים, ובכלל?

00:00 דובר 1 ברוכות הבאות לכולן. תגידו אם שומעים. ובוא נראה שגם רואים.

00:11 דובר 2 אני פה.

00:12 דובר 1 נאוה, בוקר טוב.

00:14 דובר 2 רגע, וישא למצלמה. תמיד מרגיש לי שבנות מתחברות לדברים בערב חג שהם לא הדברים החובה, שזה כמו באמת בגדר נס. ממש כאילו הטבע כזה תקתק, תקתק לתקתק ואז כזה טק. כאילו עצרתי רגע. אז אה...

00:31 דובר 1 שנייה אחת ל-- וואי, ה-ה-זה מרגיש לי מוגזם על השפתיים, אבל האמת אחרי ש-איך ששלחתי את הילדים היום, שום דבר לא מוגזם.

00:41 דובר 2 אמרתי, אווירה של פורים. אם זה ישמח מישהי, האודם של חני, אז אנחנו, אנחנו מפה מתקדמות. שנתחיל? נחכה ה-ה...

00:51 דובר 1 את יודעת, חשבתי, אה, לשים איזושהי מוזיקה כזאת לפתיחה, אבל, אמ, כל המוזיקות של פורים הן נורא נורא חזקות כאלה. בום, בום, בום, בום, משהו כזה. אז אמרתי, לא, לא חייבים. יש משהו באמת בשמחה, ואנחנו נדבר על זה, על איך שזה, זה לא חייב לבוא עם רעש ופיצוצים, זה לא חייב לבוא עם תופים.

01:15 דובר 2 זאת אומרת, הביטוי והפעולות של השמחה. איך הם?

01:19 דובר 1 כן, כן, זה לא חייב להיות משהו כזה.

01:22 דובר 2 טוב.

01:22 דובר 1 טוב.

01:23 דובר 2 אני חושבת שנתחיל. אמ...

01:26 דובר 1 אתן מוזמנות לפתוח מצלמה, מי שרוצה, בכיף.

01:28 דובר 2 כן, אפשר. אפשר גם להגיד שלום.

01:30 דובר 1 מי שרוצה, גם בכיף. תגידו שלום, תראו את הקפה. לחיים, לחיים.

01:38 דובר 2 את לא יודעת מה קרה. אני בטעות שתיתי את הקפה לפני חצי שעה, אז אני עם מים. חיכיתי לשמור אותו לעכשיו והתפספס. אמ, אני רוצה קודם כול להגיד, אה, שזה באמת מרגש, כל אחת שנכנסת לכאן. אמ, ובכלל, למה אנחנו עושות את זה? אמ, יש הרבה דברים שלי ולחני, חני אחותי, מי שמכירה רק את חני, אני נאוה, אהלן, וזו חני אחותי, ויש הרבה דברים, אה, שמשותפים לחני ולי. קודם כול, אנחנו לא דומות. זה שאנחנו אחיות זה לא אומר שאנחנו דומות. אני חושבת שיש דברים שאנחנו ממש שונות במהות ממש, אבל כן, יש איזושהי הסתכלות על החיים ואיזשהן תודעות, אה, שאנחנו דומות בהם, ואני חושבת שלשתינו זה דברים שהתחזקו בשלוש־ארבע שנים האחרונות. משהו לך גם רגע לפני חרקוב ואז מהשינוי מחרקוב לארץ, ולי איזשהו תהליך שאני עברתי, וכאילו התודעות שאולי ידענו שהן בפנים התחילו לצאת בארבע השנים האחרונות באיזשהו אקסטרים שגם מחבר אותנו מאוד בשיחות. אה, אני, את מעניינת כי את, אה, מרגישה את אותו דבר, נכון?

02:48 דובר 1 כן, כן.

02:48 דובר 2 אז וכמובן העיסוקים-

02:49 דובר 1 הגדרת מעולה.

02:50 דובר 2 העיסוקים של שתינו ב-בשנתיים־שלוש האחרונות גם מחברים הרבה שיחות, ואחד הדברים שיצא לנו, שיוצא לנו לדבר זה המקומות האלה באמת של, אה, שמחה ואורח חיים, ואני אפילו אקרא לזה איכות חיים, כי יש איכות חיים שהיא כן מגיעה ומתבטאת במבנה ובגד ו-ואוכל בריא וטוב, ובוודאי שזו גם איכות חיים, אבל האיכות חיים הזאת, אמ, באמת באמת לא משתווה לשום דבר כשפה יש איכות חיים וזה מסונכרן עם הפה, זה כל החלק העליון הזה שיש שם איכות חיים בריאה ומאוזנת. ואני מרגישה שאני ואת פועלות לזה, אה, כל אחת מהמקומות שלה, אבל בסוף בסוף מוכוונות מטרה לאותם דברים. בסוף בסוף שנשים יחיו פה בצורה יותר, מצד אחד שלווה, מצד שני יותר בתנועה, משהו כזה שנותן איזשהו ביטחון ושקט ואז איזושהי תנועה, ובסוף בסוף בסוף אנחנו שתינו חיות את זה וגם יותר שמחות. ואז כזה רגע, אבל כאילו שמחה מצוירת עם איזשהו... כאילו שמחה היא כזה עם Happy, עם כזה אנרג'י וכאילו משהו רועש כזה, ו-ומינימום את אפילו, אפילו אם תכתבי, אפילו במקום החסידי תכתבי ניגוני שמחה, אז הניגונים המקפיצים.

04:16 דובר 1 נכון.

04:17 דובר 2 מצד שני, פורים שעבר וגם לפני שנתיים עשינו אצלנו סעודה. באמת התחלנו-- בהתחלה היה אפילו שירים של פורים, ה-ה-הכאילו המוכרים הישראליים, ואז היה ניגונים שמחים. ובסוף בסוף היו שם-- זה היה-- זה לא היה בסוף של ארבע דקות, זה היה סוף של שעה של שירי נשמה שישבנו, אני לפחות בכיתי. טוב, הייתי שלושה שבועות אחרי לידה, אבל, אה-

04:47 דובר 1 בקטנה.

04:49 דובר 2 ישבנו ובכינו. מי שבכה ומי שלא התחבר מאוד, כי את ראית על השירה שהיא-- שאנשים פשוט נוכחים ממש את ה-- את הזמן הזה של השירה הזו, וזה היה בעצם שירים עמוקים, רציניים מאוד, מאוד על תהליכים שהנשמה עוברת לעולם. אולי אתם מכירות את כל השיר שהנשמה יורדת לתוך הגוף וצועקת וואי וואי, וכאילו שירים בעצם, איך הם שמחה. אבל הבכי שלי הוא היה נורא נורא נורא שמח. אני ממש, ממש רוצה לתת את המתנה הזו באמת לעולם, כי שמחה, הביטוי שלה הוא גם קלילות וזריזות ומשהו כאילו כזה עם הגוף ומשוחרר וקופצני וכזה. אבל הוא ממש ממש, ממש לא נשאר רק באזורים האלה. יש לו איזשהו רובד הרבה יותר עמוק, אהמ, של איזשהו חיבור פנימי שברוך השם אני מצליחה לחיות אותו וזה עושה לי כל כך טוב שבאמת בא לי להביא את המתנה הזו, אה, הלאה. זה לא מתנה שלי, זה מתנה של החסידות שהיא אצלי היא כבר מקבלת ברוך השם תוצאות. אז, אה, אז ככה בא לי להעביר הלאה. מעבירה לך את ה-- את השרביט רגע על ה-- קצת על הפורים שלך. כאילו אני-

06:08 דובר 1 כן.

06:08 דובר 2 דייקתי רגע על השקט שלי.

06:10 דובר 1 אני חושבת שקודם כל גם חשוב לדייק ששמחה בעצם זה לא איזשהו רגש שקוראים לו שמחה. למרות שאנחנו רגילים להסתכל על זה ככה. יש לנו, אה, כמו שאת יודעת, ילדים אומרים אני או עצוב או שמח, ואז מנסים לפתח להם עוד קצת, אה, את עולם הרגשות. אבל באופן כללי רגש אחד שבא לידי ביטוי מאוד חזק זה רגש שהוא לא מתוקן לפי החסידות, ולכן שמחה היא לא נחשבת לרגש. היא לא משהו שמתבטא בעוצמה וזהו, ואני שמחה, אלא דווקא שמחה היא איזשהו מכלול כזה של כמה, אה, רגשות ותנועות בנפש של שלווה ורוגע וביטחון, ואז אני שמחה. הרי בן אדם שמח זה לא בן אדם שמחייך מאוזן לאוזן כל היום ורוקד, אלא בן אדם שמח זה בן אדם שרואים עליו איזושהי שלווה. את יודעת ש-- אה, אני זוכרת שבאיזושהי חתונה ראיתי צלם מצלם, אה, לא זוכרת אפילו את מי הוא צילם שם, ואז הוא אמר להם: "אל תחייכו, אתן מחייכות מדי חזק, פשוט תהיו שמחות". כאילו משהו שהפנים מקרינות, וזה-- ואי אפשר לפספס את זה. זה שם. זה כן, ז-זאת שמחה, למרות שזה לא חיוך מאוזן לאוזן. ואם אני מתחברת לפורים שלי, אז זה מעניין כי אני גדלתי באמת, אה, בקריית מלאכי ובנחלה, וזה קהילה ותחפושות, ובתור ילדה את לא יותר מדי צריכה לעבוד על השמחה. את יוצאת לרחוב ומשהו, אה, ז-זה משמח אותך שיש משלוחי מנות ושיש תחפושות ו... וכשעברנו לשליחות בחרקוב שנה אחרי החתונה, אז פתאום אמרתי וואו, אני-- הייתה לי הרגשה כזאת הפוכה שאני צריכה פתאום לייצר פה משהו בעצמי שלא קיים.

07:56 דובר 2 כן.

07:57 דובר 1 ובאמת שמה וואו, היינו מתחפשים כל המשפחה ועושים הפקה ו-ו-יוצרים איזשהו פורים מאפס. אבל, אה, הרחוב היה שומם, הרחוב היה רגיל. את יוצאת לרחוב והכול כרגיל, כרגיל, כרגיל. זה אפילו היה, אני זוכרת שלקחנו מונית פעם לקרקס. בקרקס היה כל ערב קריאת מגילה, ואנחנו פשוט נכנסים חבורת ליצנים לתוך המונית ואני שואלת את עצמי אם אני צריכה להסביר לנהג את הסיטואציה או שעדיף לא להגיד כלום. כאילו את חיה בעולם משלך ואז את בעצם מתחילה פתאום לחשוב מה הסיפור? מה נסגר עם משפחה שלמה שמתחפשת לליצנים, נכנסת למונית ונוסעת לשמוע סיפור של ארבעים דקות מההתחלה ועד הסוף? אסור לפספס מילה אחת. מילה אחת אסור לפספס. אנחנו נורמליים? אנחנו צריכים-- מה, מה זה השמחה הזאתי בכלל? למה אנחנו שמחים?

08:55 דובר 4 בעצם עב-עברת כאילו מאיזשהו מקום של, אה, העולם מספר לי את הסיפור שלי. כאילו הנה זה, זה מה שקורה עכשיו, ל"אני צריכה לספר את הסיפור בעצמי". זה, זה ממש תנועה הפוכה, כאילו בנפש.

09:08 דובר 1 אני מייצרת אותו.

09:10 דובר 4 הכול ברור. הכול, אה--

09:11 דובר 1 אני מייצרת אותו ואני צריכה להבין אותו כי אני גם מעבירה אותו הלאה לאחרים. אנשים ששואלים אותי "רגע, אז מה, מה הקטע של השמחה?" ובכלל פתאום להבין מול עצמי מה זאת שמחה. למה לשמוח? מי אמר שלשמוח זה הדבר הנכון? אולי, את יודעת, כאילו יש משהו כיף ב"איזה באסה, איזה דפוק, איזה זה". אנשים שמחים הם קצת, אה, אה, לא מקבלים מספיק, אה, את יודעת, כאילו יש משהו בהתקרבנות שאת, את מקבלת יותר יחס, את מקבלת יותר, אה-

09:45 דובר 4 למקום נעים.

09:45 דובר 1 מני-מניפולציה לא רעה. כן.

09:48 דובר 4 למקום נעים כי אני מאוד מ-מרגישה, כאילו אני, כואב לי, מסכנה, איזה באסה. וזה יכול לקרות גם עם כל המעטפת. כי הנה השכנה הביאה משלוח מנות יותר מאורגן משלי ולא הספקתי השנה. זאת אומרת המעטפת לא מחייבת שתהיה לי שמחה. לפעמים המעטפת יכולה להגביר לי את המרמור הפנימי הזה ואת הקורבנות הזו, אמ, ואז את אומרת אני חייבת לחזק אותה.

10:13 דובר 1 כן.

10:13 דובר 4 הבנתי כאילו שאת היציבות אני צריכה מבפנים בעצם.

10:16 דובר 1 בדיוק, כן. ולהבין גם למה. למה לשמוח? מי אמר ש-- מי אמר שלשמוח זה טוב? ואז-- וזה באמת שלב ראשון. שלב ראשון זה להבין ששמחה זה הדבר האמיתי והנכון, ולמעשה כל מה שמסתיר לנו על השמחה זה, זה הסתר. כמו שאנחנו יודעים שמגילת אסתר זה בעצם גילוי מתוך ההסתר, כי סיפור פורים הגיע אחרי תקופה ארוכה של גילוי שהקדוש ברוך הוא הוציא את עם ישראל ממצרים והיו עשר מכות ואי אפשר היה לפספס אותו. וכיבוש הארץ ובית המקדש הראשון ואז פתאום תקופה של אסתר. ודווקא בתוך ההסתר הזה היה את הגילוי הגדול ביותר שהשלים את כל העניין של מתן תורה. אבל הידיעה קודם כול שהשמחה נמצאת בי. נשמה טהורה שנתת בי טהורה היא, והנשמה שלנו היא נחצבה ככה אס איז, חתיכה מהאינסוף של הקדוש ברוך הוא. והנשמה עצמה יודעת וזוכרת שבאמת הכול טוב ובאמת הכול שמח ושהשמחה האמיתית זה הקדוש ברוך הוא בעצמו ואנחנו חלק ממנו. אבל אז היא יורדת לעולם ויורדת לעוד עולם ועוד עולם ועוד עולם ומצטמצמת, והיא מגיעה לעולם כזה שכן, אפשר פה לשמוח, אבל רוב השמחה שאנחנו רואים פה מסביבנו זה שמחה מאוד חיצונית. זה שמחה שהיא תלויה בדברים חיצוניים, לא שמחה אמיתית מעצם המציאות כשלעצמה.

11:59 דובר 4 אני חושבת שזה אחד הדברים המבלבלים שרואים. גם מי שגדלה במקום הכי סגור מבחינה דתית, יש איזה משהו שאת בסוף נחשפת באיזשהו שלב בחיים לאיך שמחה נראית בחוץ, ושמחה שנראית בחוץ היא בהכרח תלויה בגורמים חיצוניים. גם הביטויים שלה מגיעים לאיזשהן צורות בסוף לא נכונות, וזה ההקשר שאת יכולה לעשות בראש, שאם זה תלוי אז התוצאה של זה לא נכונה, כי שמחה אמיתית אמורה להוביל אותי לפעולות נכונות. וזה היה משהו שכאילו הייתי צריכה לסדר כזה בראש, כי כשרואים את הבחוץ נחשפת אליו בסוף, אם את רוצה או לא רוצה. יש איזה משהו שכאילו להגיד, זה שקוראים לזה בעברית שמחה או Happy, או כאילו לא משנה מה, זה לא אומר שזו ההגדרה הנכונה לשמחה. זה שמשהו מביא אותי לשמחה, וזה לא משנה אם זה המקום או המוזיקה או האנשים הספציפיים שאני צריכה אותם בשביל השמחה או חומרים מפה ותאילנד. בין אם זה האלכוהול או מה. כל הדברים האלה שבעצם מביאים אותי לשמחה. אני בעצם, זו שמחה שתלויה, ואת אומרת שמחה יהודית אמיתית היא לא תלויה בשום דבר חיצוני. שמחה אמיתית יהודית היא דווקא הפוך. היא לא שום דבר חיצוני שאני מכניסה אליי, אלא היא ניקיון של השכבות שעוזר לי לגלות ולהאיר את הבפנים שלי. זה בדיוק עבודה הפוכה. עכשיו, בשמחה יהודית גם יש מוזיקה, ובשמחה יהודית גם יש אנשים שנחמד לי איתם ועוזרים לי לשמח אותי. ובשמחה יהודית יש לי גם אוכל שיכול לשמח אותי ונחת מהילדים שיכול לשמח אותי ואין סוף דברים שיכולים לשמח אותי, אבל אני לא תלויה בהם בשביל השמחה. אני פה, יש לי את השלמות הזו. יש בי חלק אלוקה ממעל ממש, שלם וטהור, שאף אחד

13:58 דובר 4 לא יכול לגעת לי בו. החלק האלוקה הזה הולך איתי לכל מקום, מה שעוזר לי עוד יותר לחדד את זה שהכול כל הזמן נכון ומדויק עבורי. וזה, תכף את תדברי קצת על אסתר המלכה, להביא עוד רובד של כאילו הנפש האלוקית לבד יש לה עוד. היא לא, היא לא לבד שם הדבר שמשמח אותי. יש עוד דברים כאילו בתודעה שיכולים לשמח אותי, אבל תסתכלו שזה בעצם ממש ממש עבודה הפוכה, ואני לא יכולה לא לעשות את ההשוואה הזאת מאומות העולם. אני בכוונה לא הולכת ליהודים כי אנחנו פשוט, זה בלבול של כאילו כשיהודי מתנהל בצורה הפוכה זה פשוט בלבול, וזה בסדר וחלק יהיה מהתהליך שלו. בעזרת השם כולם אחר כך ישמחו גם מבפנים. אבל תשימו לב ממש על הדיוק של ההפוך: משהו מבחוץ שמשמח אותי, ועבודה יהודית שזה בעצם בפנים, שאני מנקה והוא זה, הוא זה שמשמח אותי, הדבר הזה. יאללה, תרחיבי על אסתר. אנחנו בערב פורים, אז ערב פורים זה גם שמחה וגם הסיפור מגילה, בעצם הדברים שאפשר ללמוד ממנו. למה? למה בכלל ללמוד מהמגילה? סבבה, סיפור היסטורי.

15:04 דובר 5 סיפור היסטורי. אבל יש הלכה שאומרת שהקורא את המגילה למפרע לא יצא ידי חובה. זאת אומרת שאם, שאם שמעת את המגילה לא לפי הסדר, בואי נגיד שהיה מלא בלגן בבית ותחפושות ולא הספקתי. הגעתי לבית הכנסת כשהתחילו את פרק ג'. אני אומרת, טוב, אני אשמע עכשיו פרק ג' עד הסוף ואחר כך אני אשמע את פרקים א' וב'.

15:27 דובר 4 סיפור נחמד.

15:28 דובר 5 כן, נשמע את סיפור פורים, פרק ג' עד הסוף פלוס א' וב' שווה מגילה.

15:34 דובר 4 אני גם יודעת את ההתחלה. אני גם יודעת את ההתחלה. סבבה, אחשוורוש עשה משתה, כאילו מה הדרמה?

15:41 דובר 5 כן, ולפי ההלכה לא יצאתי ידי חובה. זה מה שנקרא הקורא את המגילה למפרע לא יצא. והבעל שם טוב בעצם בא וחידש שקורא את המגילה למפרע לא יצא, זה משהו הרבה הרבה יותר עמוק. שאם אני שומעת את סיפור המגילה ואני אומרת לעצמי, טוב, זה סיפור היסטורי ומה זה קשור אליי ואיך זה מדבר אליי. אה, סך הכול חוגגים משהו שקרה לפני המון המון שנים, איזשהו נס מאוד גדול, אבל הוא היה. הוא כבר קרה ואנחנו רק מציינים אותו. בכלל, אם כבר הזכרת את אומות העולם, אז בעולם מקובל העניין הזה של יש יום שמציינים משהו, מציינים משהו היסטורי, חוגגים אותו. אבל החסידות כל הזמן אומרת לנו, אין דבר כזה. הפורים הזה צריך להיות פורים, הסיפור שלך של השנה שאת חווה אותו, שהוא עושה לך משהו, שהוא משנה בך משהו, אחרת את בעצם לא שמעת את פורים, כי פורים זה לא משהו שהיה פעם. אז, אה, וואו, אפשר ללמוד מהמגילה המון המון המון דברים, ובאמת בכלל אני אומרת היום יש כל כך הרבה תוכן ברשת איכותי ומדהים. ואם את מרגישה לפעמים חוסר חיבור, אנחנו מדברים על פורים, אבל אוטוטו גם פסח. פשוט תפתחי איזשהו שיעור על החג, איזשהו משהו, ולהתחבר, להתחבר, להתחבר. אמ, אז בואי נתחבר דרך אסתר המלכה.

17:08 דובר 6 יאללה.

17:09 דובר 5 אה-

17:09 דובר 6 דמות כזאת עמומה קצת.

17:12 דובר 5 זהו.

17:12 דובר 6 נכון?

17:12 דובר 5 מצד אחד מגילת אסתר והכול על שמה. מצד שני, מי את? מי את? גברת אסתר שגדלה, אה, ללא הורים. אומרים שאבא שלה כבר נפטר כשהיא בעצם הייתה עוד, עוד לפני שהיא נולדה, ואמא שלה נפטרה בלידה. היא ממש נולדה, אה, ליתמות עגולה. אה, גדלה, גדלה, גדלה. אין לנו מושג מה היה איתה בילדות יותר מדי. למרות שככל שלומדים יותר מדרשים אז פתאום מגלים עוד כל מיני דברים מפתיעים בכלל במגילה.

17:44 דובר 6 זה מה שכיף, הגילוי הזה, כי באמת כאילו הדמות הכי עוצמתית, בזכותה קרה מה שקרה. לא בזכותה, כאילו זו הייתה גזירה, אבל היא, היא זו שהובילה שם את המהלכים. בואו, מגילת אסתר. אבל מי את, חמודה? כאילו אפשר-- ואז בעצם גם יש את המדרשים, אבל גם אפשר להבין שמתוך הסיפור אני בעצם מבינה מי היא. מתוך הסיפור כאילו עצמו. אז, אה, אז מי זו אסתר?

18:09 דובר 5 זהו, אסתר זו דמות בעצם שמגיעה מעבר לא פשוט. ילדה יתומה שגדלה. ופתאום-

18:17 דובר 6 אצל דוד שלה.

18:18 דובר 5 אצל דוד שלה בחינוך-

18:19 דובר 6 את יודעת שחשבתי על זה. נכון, חשבתי על זה גם שהוא היה, אה, אה, נו, ראש הסנהדרין, וזה כאילו, היא גם לא גדלה אצל דוד בחינוך ביתי, זה דוד עסוק. כאילו חשבתי על זה גם.

18:29 דובר 5 מעניין מי היה איתה כל ה...

18:31 דובר 6 זהו, זה ממש מעניין.

18:32 דובר 5 איפה הדודה? איפה הדודה בכל הסיפור? אה, ופתאום נלקחת לבית המלך למרות שהיא לא רוצה, וכל הנערות של ממלכת שושן היו מתעלפות לקבל את ה, אה, תפקיד המכובד ביותר בממלכה. וזו חתיכת ממלכה. זה כל העולם. זה מאה עשרים ושבע מדינות שבעצם הן היו העולם כולו. לכן הגזירה הזאת הייתה כל כך חזקה, כי זה היה בעצם היהודים בכל העולם.

18:59 דובר 6 זה כאילו להיות מלכת היקום. זה תפקיד־על ממש. כאילו מלכת היקום, מלכת הכדור.

19:06 דובר 5 אני חושבת שהיום אין כזה סדר גודל של תפקיד. עם כל הכבוד לנשיא ארצות הברית, זה עדיין ארצות הברית.

19:12 דובר 6 אוקיי, אז אסתר נלקחת לא מרצונה לשם.

19:16 דובר 5 לשם. והיא דמות מאוד מאוד מופנמת. היא לא מספרת מאיפה היא הגיעה. היא לא מספרת מי היא ומה היא, והיא הגיעה לשם בעל כורחה. "ותלקח אסתר אל בית המלך". היא ממש פסיבית בסיפור הזה. ופתאום קורה משהו שגורם לה להבין שחמודה, את הגעת לפה לא סתם. זה לא סתם סיפור מהאגדות של אחת שפתאום הפכה למלכה ביום אחד, אלא יש לך פה תפקיד. ואני חושבת שזאת הנקודה הראשונה, הראשונה באמת לקחת מאסתר, זה ההבנה הזאת שגם אם הכול לא ברור לי, אני מבינה שלי יש תפקיד איפה שאני נמצאת. יש הרבה מאיתנו שגרות, חיות את כל חייהם איפה שהם נולדו, באותה קהילה, באותו מקום. אז אולי יש לפעמים פחות את ההרגשה הזאת של נקלעתי לאיזשהו מקום, אבל גם אולי מכיוון אחר את ההרגשה הזאת של לא בחרתי איפה אני גרה, אלא אני כאילו סוג של זורמת עם החיים וברירת מחדל. מצד שני יש אנשים שנקלעו לכל מיני מקומות מגורים בלי שהתכוונו. משהו לקח אותם לשם. זה יכול להיות אפילו מחיר למשתכן. כן. אה, פה בשכונה שלנו יש משפחות מכל הארץ ממש, והרבה משפחות. תמיד אני שואלת ככה, מסקרן אותי למה הגעתם דווקא לפה? והרבה משפחות אומרות: זכינו במחיר למשתכן. הגענו. איזושהי הרגשה כזאת שהחיים זורמים ומשהו לוקח אותי מפה לשם. אה, ולעוד שלב ולעוד שלב קדימה. נחתתי איפשהו, נקלעתי לפה באיזשהו מקום, גם על מקום עבודה. אני נמצאת פה, אני נמצאת שם. בסדר, זמני לא זמני.

21:00 דובר 7 זה מה שהיה. כאילו לקחת אותי. כאילו.

21:03 דובר 5 איזושהי מציאות שכביכול נוצרה מעצמה.

21:08 דובר 7 אז אסתר בעצם כאילו זה נשמע שבהתחלה, אני לא יודעת מה היה לה בתוך הראש, אבל זה נשמע כאילו בהתחלה היא באמת חיה. בסוף היא בת אנוש והיא אדם, והיא בעצם בהתחלה כאילו זרמה עם הסיטואציה ואז זה נשמע שאיזה משהו כזה טאק התעורר. כאילו כי היה צריך להתעורר והקדוש ברוך הוא עורר אותה. אבל אז בסוף בסוף, עם כל הכבוד לעוררות, היא עשתה מעשה.

21:28 דובר 5 נכון.

21:29 דובר 7 כאילו העוררות מקסימה, היא לא מספיקה.

21:34 דובר 5 נכון.

21:34 דובר 7 אז תמשיכי את הסיפור.

21:36 דובר 5 גם פה בעצם הדוד, הדוד נכנס לתמונה. אה, קודם כל הוא מראה דוגמה אישית על העניין הזה של אנחנו לוקחים סיכונים בחיים. הוא מגיע עם שק ואפר אל שער המלך, ואין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. וזה בעצם מה שהפחיד את אסתר. הרי מי שניגש למלך והוא לא-- המלך לא מגיש לו את שרביט הזהב, אז דינו למות. ומי ומה היא? והמלך כבר לא קרא לה שלושים יום לבוא. ופתאום מרדכי מגיע עם השק ואפר הזה כי קרה משהו ואנחנו צריכים עכשיו לנקוט פעולה. ובאיזשהו מקום מראה לה דוגמה אישית של מה זאת אומרת? אנחנו לוקחים סיכונים. ואני לוקחת את זה למקום של כמה פעמים בחיים לא צריך להגיע לקצה. לא צריך להגיע לגזרות, אה, גזרות של להרוג את כל עם היהודים. כן. אנחנו לא מביאים דברים שנמצאים בתוכנו, אוצרות שנמצאים בתוכנו, חלומות שנמצאים בתוכנו, דברים שאני... כל אחת יש לה בבטן את הדבר הזה שהיא יודעת שהיא טובה בו. היא יודעת שיש לה מה לתת לעולם, אבל מיליון סיבות למה לא. למה לא לעשות את זה? וסיבות אמיתיות. העולם הזה מלא בסיכונים.

22:56 דובר 7 אסתר פחדה פחד הכי אנושי בעולם. היא פחדה למות.

23:01 דובר 5 נכון.

23:02 דובר 7 היא פחדה למות ואני, אני מסתכלת על זה שהיא גם פחדה למות וגם פחדה שהיא דופקת את התוכניות עכשיו לכל עם ישראל באיזשהו אופן, אבל במקום האנושי שלה, הטבעי שלה, היא פחדה למות. ואז יש פה גם שאלה האם באמת אני עושה את הפעולה הנכונה? כי אני באמת יכולה להיפגע.

23:19 דובר 5 נכון, יש-

23:20 דובר 7 זו אופציה. במבט הטבעי זאת אופציה שהיא הייתה תלויה. היו כאילו, לא יודעת מה היה השימוש אז בהרג, אבל נשמע תלייה. אבל...

23:30 דובר 5 די נפוץ במגילה. בדיוק, אל תשאלו אותי על זה. למה דווקא תלייה? למה דווקא זה? נראה לי פשוט היה משהו מגניב כזה בשושן של יראו וייראו כזה.

23:39 דובר 7 זהו, זה פומבי כזה, זה לא בסתר. זה כאילו בואו תראו. אבל זה באמת פחד אמיתי. עכשיו אסתר זה מקרה קיצון, אבל לכל אחת כשהיא לא עושה איזושהי פעולה החוצה שהיא יודעת שזו פעולה נכונה, הפחד שיש לה שם הוא גם אמיתי ואנושי. הוא לא הגיע מהחלל, הוא הגיע אולי כי היא ניסתה פעם אחת ונפגעה, או שהיא ראתה מישהו אחר מנסה ונפגע, או שסיפרו לה שאם היא תעשה היא תיפגע. הפחד הזה לא הגיע לאף אחת מהחלל. באמת, אצל אסתר זה מקרה קיצון. לרוב, הדב-- לרוב השליחויות שלנו הקטנות הם לא או שאני עושה או שאני מתה. אוקיי? אבל זה או שאני עושה או שאני מתה מפחד. אני יכולה למות- בדיוק. פח-- המחשבה שאני יכולה למות מבושה אם תהיה לי שם איזושהי טעות. זה באמת באמת באמת נקודה אנושית של פחד אמיתי שיקרה לי משהו. כאילו אני רוצה שפשוט יש, יש איזה משהו כזה שנורא, אה, מבטל, אמ, כאילו הכול תירוצים. אני לא מסכימה עם זה. זה-- יש סיבות אמיתיות למה אנשים לא עושים דברים גם כשהם יודעים שהם במקום של השליחות שלהם ובסיבה הכי נכונה. נכון. המקום האנושי הזה שמפחד להיפגע זה נפש הישרדותית בהמית קטנה ששומרת עליי. באמת היא מפחדת שאני אפגע. וזה הרבה פעמים גם סיבות אמיתיות שהן, הן פשוט אמיתיות. יש בדרך כלל הרבה יותר סיבות למה לא לעשות משהו מאשר למה כן לעשות משהו. נכון, אבל בסוף בסוף אסתר עושה. אסתר, אסתר עושה. היא לוקחת- בעידוד של מרדכי, בהרבה עידוד- בעידוד של מרדכי. והתמיכה של מרדכי. שתשימו לב כמה כוח יש לנו כמבוגר אחראי. אה, כמה השפעה יש לנו על, אה, על מי שאנחנו

25:26 דובר 7 אחראים עליו. הוא בעצם אומר לה: את נמצאת שם, וזה אומר שיש לך תפקיד. יש פירוש מאוד מאוד יפה ל-- המשפט הזה שהוא אומר לה ש-- את יודעת מה? גם אם את לא, לא תלכי על המהלך הזה, רווח והצלה יבוא ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאובדו. וווא-- הרבי המוהר"ש, אה, רבי שמואל, מביא איזשהו פירוש על זה שלא את ובית אביך תאובדו, אלא את ובית אביך תאבדו. אתם תאבדו את הזכות הזאת שיש לכם בידיים להציל את כל העם היהודי. בעצם ההבנה הזאת שזאת מתנה קודם כל לנו להיות במקום הזה של להשפיע. להיות במקום הזה של למצות את השליחות שלנו. לפעמים זה נראה של כאילו די, עזבו אותי בשקט ותנו לי-- בסדר, נקלעתי לפה. בסדר, אני יודעת מה אני צריכה לעשות. בסדר, אבל די. שחררו, שחררו. ורק כשמוכנים לקחת את הסיכון וכשמוכנים ללכת על זה עד הסוף, אז קולטים כמה באמת באמת אנחנו המרוויחים הכי הכי מהדבר הזה. מהר, אבל כי א-א-אני רוצה רגע להתעכב בהקשר של אסתר. אלא אם כן יש לך משהו להוסיף שהוא, אה, פה קשור. כי בעצם הבאנו את זה בגלל שהנושא הוא שמחה. והבאנו את ה, את המקום הזה של לחיות את המגילה, אבל אנחנו רוצות לחבר את זה לשמחה בסוף, כי, כי זו ה-- כל אחת שתתפוס פה מה שהיא רוצה. אבל התועלת שאני וחני רצינו שייצאו מכאן זה המקום הזה של, של השמחה, כאילו ה-ה-ה-הפה, שבעצם אף אחד גם לא יכול לקחת לי אותה כי היא לא תלויה בשום דבר. היא פה שלי והיא תלך איתי בעזרת השם לתמיד. אז למה? אסתר, כשהיא במקום של השליחות שלה, קודם כל בתודעה

27:18 דובר 7 הזאת בכלל שאני נמצאת כאן וזה המקום שלי וזה התפקיד שלי, ואז היא גם עושה פעולות שמסכנות אותה, אבל פעולות שנובעות מזה שזה עכשיו התפקיד שלי. למה זה שמחה? למה זה מתחבר לשמחה? איפה השמחה היהודית פה ב-ב-בדבר הזה בעצם? בעיקרון אמרנו שיש המון דברים שיכולים למנוע אותנו מלשמוח. בנשמה שלנו, בטבע שלה היא שמחה, אבל בטבע של העולם הזה, באוטומטים שלנו השמחה היא דבר לא אוטומטי בכלל. אבל אם עוברים ממש אחד אחד על כל החסמים של שמחה, זה יכול להיות המון המון דברים. זה יכול להיות פרפקציוניזם, זה יכול להיות, אה, סתם תחושת קורבנות כזאת. זה יכול להיות דאגות אמיתיות. שמעתי חדשות, אה, לא טובות. בדיוק נזכרנו הבוקר, אה, בבוקר כשהיה את התמונות של חנה סבר[?]. כן. נכון. דברים אמיתיים שבאמת באמת מונעים ממני לשמוח. זה יכול להיות קנאה, קנאה זה לא כזאת מילה. לא צריך להיות אדם קנאי בטירוף בשביל שקנאה או השוואתיות או דברים כאלה. כן, וואלה השכנה כמו שאמרת היה לה יותר זמן להשקיע בתחפושות. ואיפה אני בכל הדבר הזה? ומה שמשותף לכל הדברים שמונעים מאיתנו לשמוח זה, זה שני דברים שחוזרים על עצמם בכל החסמים האלה. אחד זה שאני בעצם נותנת את המפתחות של השמחה למשהו אחר, למישהו אחר. זאת אומרת השמחה שלי שוב תלויה. זה ממש חוזר על עצמו. כן, אני באיזשהו מקום מסירה אחריות מהשמחה שלי. אני שמעתי חדשות. זהו, עכשיו אני לא יכולה לשמוח. אני уже- החליטו עליי. בדיוק. אני בעצם. כן, אני מוסרת את המפתחות של השמחה. אני אומרת השמחה היא לא בידיים שלי, היא לא משהו שאני יכולה לייצר לבד, אלא יש משהו חיצוני שקובע עליי שזה דבר ראשון

29:12 דובר 7 שצריך להבין. ובאיזשהו מקום מרדכי בעצם בא לאסתר ואומר לה: נשמה, לא משנה מה אני אגיד לך בסוף זה את. בסוף זה את, זה את, זה את, זה את, זה שלך. והדבר השני שחוזר על עצמו בכל החסמים- אז החידוד פה זה כאילו הראשון שאת אומרת זה או שמשהו לוקח אחריות על השמחה שלי, או שאני לוקחת אחריות על השמחה שלי. עצם זה שאני לוקחת אחריות בכלל על המצב רוח שלי, אוקיי, על הפעולות שלי. כמה פעמים אנחנו נהנים להרגיש איזושהי חלק מברירת מחדל כזאת גדולה? זה הרבה יותר קל. נכון. זה הרבה יותר קל להגיד עשיתי כי. אה, כזה מין משפט כזה של הלוואי, הלוואי שיכולתי לא לבחור. אני בוחרת לבחור שלא לבחור. כן. זאת אומרת, מי רוצה אחריות? אחריות זה מלחיץ. אחריות זה קשה, אבל אחריות יש בה משהו משמח כי היא שלי ואני מבינה שאני יצרתי את זה. אני פעלתי זה ואין מה לעשות, התוצאות של הפעולות שלנו הן ממלאות לנו את הנפש. הן נותנות לנו מקום של שמחה, של רוגע. זה מחזק את הערך העצמי בעצם שלי כל הזמן. כל פעולה כזו שאני בחרתי אותה מחזקת. אני כל הזמן עושה את הפועל הזה, אבל זה באמת ככה. זה כאילו משהו מסתנכרן כזה פה ומרגיש שלם כזה. בכל פעולה שאני מרגישה שבחרתי ולקחתי שליטה בעצם על החיים שלי משהו בערך העצמי שלי מתמלא והערך העצמי שלי, שהוא לא תלוי בשום דבר. זה האלוקית שלי, מאירה פשוט עוד ועוד. ככל שאני יותר מונחת ושלמה. ומה הסיבה השנייה? והדבר השני שחוזר על עצמו בכל החסמים של השמחה זה שהם לוקחים אותי למקום אחר או לזמן אחר או למישהו

31:02 דובר 7 אחר. אני עכשיו עם השכנה. אני עכשיו עם חס ושלום פיגוע שהיה. אני עכשיו עם איזושהי מציאות שהייתי רוצה שתהיה, שהייתה כביכול אולי אמורה להיות לי. הייתי רוצה להיות במקום אחר, בזמן אחר, מישהו אחר או חבר של מישהו אחר. משהו שבעצם אומר לי: הכאן ועכשיו שלך הוא לא משהו. הוא לא שלם. אל תהיי בו, תהיי במקום אחר. אנחנו רוצים לקחת אותך. החסמים של השמחה מוציאים אותנו מהרגע הזה ולוקחים אותנו לפלנטה אחרת. אבל אם אני בעצם תופסת את העניין שמצד אחד דק, מצד שני כל כך משמעותי ועיקרי, של העניין של השגחה פרטית, של אני נמצאת עכשיו במקום שהוא הכי נכון לי והכי מדויק לי. ואם אני נמצאת פה עכשיו, קודם כל הבעל שם טוב אומר שהקדוש ברוך הוא בורא את העולם כל רגע מחדש. אז הקדוש ברוך הוא בורא בשבילי עכשיו מציאות. כל מה שאני רואה מסביבי נברא עבורי כרגע ויש לי פה תפקיד. וכשאני תופסת את זה, אני תופסת את המציאות. אני לא בורחת החוצה לשום מקום, ועצם התפיסה הזאת היא בעצם שמחה, כי אני תמיד שלמה. לא משנה מה יהיה בחוץ, מה יקרה, מה יבוא. ובחוץ זה גם יכול להיות אצלי דברים שקורים לנו. יש התמודדויות, טרגדיות, אתגרים, בעיות, אבל בסוף ההבנה שגם זה משהו שאני יכולה את הבפנים שלי לקחת ואיתו לפעול ולהחליט איך אני מרגישה. אני בוחרת להיות עכשיו ברגע הזה ולמלא את התפקיד שהקדוש ברוך הוא נתן לי, וזה רוגע אמיתי של ההבנה ששום דבר לא... שום דבר לא משובש. אני פה כי אני צריכה להיות פה ויש לי פה תפקיד, וזה יכול להיות הדבר הכי מעפן והכי פשוט. ולצייר לילד שלי

33:02 דובר 7 גבות של קאובוי או שפם בבוקר של פורים. ולא משנה מה קורה מסביב, אני מבינה שזה התפקיד שלי כרגע כאמא, והחיבור הזה שלי לרגע. וזאת הרבה פעמים עבודה מטורפת, כי במקום שמחשבתו, במקום שמחשבתו של אדם, שם הוא נמצא, והראש יכול לקחת אותנו לכל העולם, לכל העולם וגם לעולמות שלא קיימים. ולפעמים שהראש יהיה איפה שהרגליים זה דבר באמת באמת לא פשוט. אבל ההבנה שזה הרגע שהקדוש ברוך הוא בורא לי עכשיו ופה נמצאת השלמות שלי. שמח לי פה. כיף לי פה. רגוע לי פה.

33:42 דובר 8 בעצם באיזשהו אופן רק ככה אני יכולה. אני בעצם, שנייה, אני רוצה ל-- כאילו לחדד את מה שאמרת לעצמי, ומי שרוצה שתיהנה. אני בעצם, את אומרת, אחד החסמים שלי לשמחה זה שאני יושבת פיזית בגוף באיזשהו מקום והראש שלי במקומות אחרים. זאת אומרת, אני בהכרח לא נוכחת גוף ונפש באותו מקום. עכשיו, כשאני, כל אחת יכולה לדמיין את זה על עצמה, אבל כשאני הולכת או אחורה או קדימה, כשאני לא נמצאת בהווה של עכשיו, בעצם בואו, כמה אני יושבת בערגה נגיד על זיכרונות מתוקים שהיו? זה לרוב על טעויות שעשיתי, על דברים שרציתי שיקרו ולא קרו. זה לרוב לרוב אזורים שליליים מאוד. ואם אני הולכת לעתיד, כמה אני יושבת ואומרת וואי, איזה מדהים הולך להיות בחתונה של הבת דודה. לא יודעת מה. לרוב זה פחדים מאיזשהו לא נודע. זאת אומרת שבתשעים ותשעה אחוז מהמקרים, אם אני הולכת אחורה או קדימה לעבר שלי או לעתיד שלי, אני נמצאת במקומות לא נעימים. ואם אני מצליחה להיות נוכחת ברגע, ואז גם משלבת את מה שחני אמרה, שאני בכל רגע הקדוש ברוך הוא בורא את העולם. זאת אומרת שבכל רגע מה שקורה סביבי, אני לפעמים לא... כאילו הכי קל להשתמש שהוא הכי טוב עבורי, אבל בואי, לפעמים חשוך ולא באמת מצליחים לראות שזה טוב. אבל אני אוהבת להגיד: מה שקורה סביבי זה הכי נכון ומדויק עבורי. אני לא תמיד יודעת למה, אבל איזושהי שהייה של גוף ונפש באותו מקום, ואז התבוננות שהקדוש ברוך הוא בכל רגע ממש בורא את זה ואת זה ואת הפאה על הראש שלי ואת הנשימה שלי. אז בעצם אם אני מצליחה להתחבר למקום הנוכח הזה, איך אני יכולה

35:23 דובר 8 להיות עצובה בעצם? איך אני יכולה לכעוס? אני בעצם, בהתבוננות נכונה, אני אמורה להיות באיזושהי תודעה של הודיה כל הזמן. עכשיו, אי אפשר להצליח כל הזמן. אנחנו מדברות פה על אידיאל. כאילו, על אני מרגישה שמשהו פזה ואני חוזרת לאידיאל שלי. אני מרגישה שמשהו סוחף אותי אחורה, אני חוזרת לנוכחות שלי. אני מרגישה שמשהו לוקח אותי לפחדים שלי קדימה, ועכשיו זה מתחבר לי למה שדיברנו על אסתר. אם היא הייתה ממשיכה לפחד על מה יכול לקרות, אז היא לא הייתה עושה פעולה. זה ההנחה הזאת של מרדכי שלקח אותה לרגע: מה הדבר שאני צריכה לעשות עכשיו? כי אם היא הייתה מתעסקת בפחדים של העתיד, הם באמת נכונים, והייתי נשארת שם. לא הייתי זזה. זה פחד אמיתי למות. מי רוצה למות? כאילו זה... אז תסכמי את שתי הנקודות במשפט. אני רואה גם שהן מצטרפות וזה אז.

36:15 דובר 7 אסתר בעצם מבינה על ידי מרדכי, אחלה דוד.

36:20 דובר 8 כן.

36:20 דובר 7 שנותן לה להבין: את נמצאת במקום הנכון, זאת הזכות שלך, ואל תדמי בנפשך להימלט. כאילו, את פה, יש לך תפקיד, לכי על זה עד הסוף וזאת השלמות שלך. זאת השלמות שלך, זה הייעוד שלך. פה את תביאי את עצמך לידי ביטוי. והדבר הבא, שהוא באיזשהו מקום בלעדיו הכל פספוס אחד גדול, זה שאסתר בסופו של דבר ניגשת אל המלך אחרי שלושה ימים של צום. וצומו עליי ותתפללו, כי אנחנו צריכים לעשות פעולות בעולם הזה, אל"ף, בי"ת, גימ"ל. אה, כמו שאמרנו, לקחת סיכונים נכונים. אה, ל-ל-לדעת שאם אני נמצאת במקום מסוים ויש לי פה שליחות, אז זה לא סתם, ואני האדם הנכון במקום הנכון וכולי וכולי וכולי. אבל בסופו של דבר לדעת שאני לא פועלת בכוח שלי, ושאם אני לא אתפלל ואתחבר ואבין מאיפה ההצלחה אמורה להגיע, אז כנראה שהיא לא תגיע. וזה כל כך, אמ, קודם כל רק ככה זה יכול להצליח, אבל זה גם כל כך משחרר. כמה פעמים אנחנו בסרטים ובסטרס על-- תחשבי, אסתר יכלה כל הזמן לדמיין את הרגע הזה שהיא ניגשת למלך, ואז הוא מושיט את השרביט, ואז סליחה, ואז הוא לא מושיט לה את השרביט. וזה פשוט לראות את זה בלופ ולהשתגע. להיכנס לחרדות. מי לא נכנס היום לחרדות? למה?

37:50 דובר 8 חרדות שמשתקות בהכרח. היא בעצם עשתה פה איזושהי בהירות של התפקיד שלה. התפקיד שלי הוא לא שהמלך יושיט לי את השרביט, זה של הקדוש ברוך הוא. התפקיד שלי הוא לגשת לשם פיזית, להזיז את הרגליים שלי ולנוע. את אומרת שזה משחרר. אני ממש מסתכלת על זה שזה משחרר כי זה מסביר לי מה התפקיד שלי באותו רגע. התפקיד שלי לפעול פעולות. התפקיד של הקדוש ברוך הוא לייצר את התוצאות של הפעולה הזאת.

38:14 דובר 7 ממש.

38:15 דובר 8 זה השחרור שאת מתכוונת אליו?

38:16 דובר 7 לא הכל תלוי בי. לא הכל על הכתפיים שלי. הכתפיים שלנו כבר תפוסות מרוב שדברים על הכתפיים שלנו, ואז אנחנו חסומים מלפעול. אבל אם אני אומרת אוקיי, בסדר, אולי לא אצליח, אולי כן אצליח. אני עושה את ההשתדלות שלי, אני עושה את הפעולות שלי ונותנת לקדוש ברוך הוא המון המון המון מקום. לא סתם שהיא נתנה לו המון מקום. כל הסיפור על זה שהיא נבחרה לבית המלך, יפת תואר ויפת מראה. לא ניכנס למדרשים שאמרו שהיא לא הייתה יפה ואז איך בכל זאת המלך בחר בה. אבל בסיפור הפשוט המלך בוחר בה בגלל היופי שלה והיא מגיעה אליו אחרי שלושה ימים של צום, שעם כל הכבוד אנחנו אפילו אחרי חצי יום של צום, אה, לא משהו. והיא יודעת שזה הדבר היחיד שיכול להביא את הישועה הזאת, שאומנם באה על ידה ועל ידי ההחלטות שלה ועל ידי המקום שלה, שהיא הופכת מהנערה האנונימית והפסיבית למישהי שתופסת אומץ ועושה את המעשה הכי אמיץ בממלכה ומצילה את כל העם שלה, אבל זה לא בכוח שלה. זה קצת מזכיר לי את זה שמשה רבנו, שאומרים עליו שהוא עניו מכל האדם. איך זה יכול להיות? האדם שהוציא את עם ישראל ממצרים, אבל זה סיפור מאוד מאוד דומה. הוא גם לא רצה להיות מנהיג.

39:31 דובר 8 נכון.

39:31 דובר 7 והוא עשה את זה בצורה הכי מדהימה שיכול להיות. וההתמסרות של משה רבנו זה משהו ש-- זה, זה ההשראה הכי גדולה של התמסרות, כי הוא ידע שזה לא בכוח שלו ושאם היה מישהו אחר בתפקיד אז הוא כנראה היה עושה את זה יותר טוב ממנו. וזה מדהים כי זה משחרר מאיתנו כל כך הרבה, כל כך הרבה. אנחנו צריכים לעשות את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו, אבל זה לא הכוח שלנו.

39:59 דובר 8 שמחה היא נוכחות ואסתר, אה, אסתר לימדה אותנו נוכחות ואנחנו הבהרנו כאילו למה נוכחות מביאה אותי לאיזושהי שמחה. כי נוכחות במקום המתוקן והתודעה הממש מתוקנת מביא אותי להיות במצב של הודיה כשאני נוכחת ברגע. ויש עוד דברים מהמגילה שמחברים אותנו לשמחה. אמ, קודם כל אחד הד-- אחד הביטויים של שמחה ש-- איך, איך מציירים, אה, חסיד שמח? יש, יש משהו בתנועתיות שהיא בעצם, בעצם מקור של קלילות כלשהי. ואחד הדברים שאת אמרת שאני מורידה ממני את התיק המטורף של ציפייה לתוצאות. אני בעצם מקלילה מעצמי איזושהי תנועה. זאת אומרת, כל הדברים האלה הם בעצם תומכים אמיתיים שעוזרים לשמחה, לא תלויה בהם, אלא גורמים שעוזרים לי לנקות את השכבות שהצטברו על מה ש-- על, על, על המקור האמיתי שלי שהוא שמח והוא בהודיה והוא נוכח והוא שלם ומחובר לקדוש ברוך הוא. אמ, שנייה, יש לי בלאק. רציתי להגיד עוד משהו על ה-- על המקום של אסתר. אה! דיברנו אז על הנוכחות ואז דיברנו על השליחות. מה משמח להיות בשליחות שלי? אז חוץ מההתבוננות של זה מה שאני אמורה לעשות הרגע של ה-- עם כל העניין הזה של נוכחות, שאמרנו שאם אני בעבר או אם אני, אה, בעתיד אני ככל הנראה לא בשמחה והיכולת להיות בשמחה היא בהוויה ונוכחות של הרגע. ואני רוצה להגיד משהו על ה-- על ה-- על הנקודה של שליחות. אמ, את יודעת מה? אני אלך על זה מהכיוון השלילי. כשאני נמצאת בסיטואציה שאני עושה דברים ואני מרגישה שאני עכשיו חוטאת לשליחות שלי, בהכרח לא טוב לי שם. אני אומרת את זה ב-ב-בכוונה על השלילי כי ברוב האחוזים של היום, בגלל האנושיות שלנו והכבדות והבהמיות אני נמצאת לרוב לא

41:56 דובר 8 בשליחות שלי. מתפלק לי, בורח לי. הטבעי שלי לוקח אותי למקומות אחרים לגמרי, והעובדה הבהירה היא שלא טוב לי שם. ותחשבי על רגע כזה שנגיד הרגשת שאת אומרת את המילה המדויקת לבן הזוג שלך, לבעלך או שאמרת, אה, ש-ש-שאת מרגישה שאת עכשיו וואלה, כאימא עשיתי עכשיו את הדבר הכי נכון שיכולתי לעשות או במקום שלי כילדה לכיבוד הורים. עשיתי טאק את מה שאני צריכה לעשות וב-ב-בעבודה שלי אפילו הרגשתי מועילה במקום עבודה שלי, גם אם הוא לא הדבר עכשיו רוחבית כל הזמן כאילו מרגיש לי השליחות שלי. הרגשתי באותו רגע מועילה. יש שם איזושהי נקודת שמחה שהיא בעצם שמחה של המיצוי פוטנציאל שלי, כי הפוטנציאל שלי למשל עכשיו היה לי-- עכשיו ה-ה-הפוטנציאל שלי היה אמור להיות אמא באותו רגע והנה זה מומש והפוטנציאל שלי היה עכשיו להיות ה-האישה הכי נכונה לבעלי והנה זה מומש. הפוטנציאל שלי עכשיו היה לחייך ל-ל-לבן אדם בחנות שהיה, לא יודעת, איזה ילד. חייכתי לו והוא היה עצבני. זה קרה לי פשוט ברמי לוי בתור. הילד ליד האימא שיגע אותה ואז הוא מסתכל אליי וחייכתי לו ופוק הוא השתחרר. אז הרגשתי מיצוי של השליחות שלי באותו רגע ומיצוי של הפוטנציאל שלי משמח אותי כי אני-

43:23 דובר 9 נכון.

43:23 דובר 8 כי לממש פוטנציאל זה לא איזשהו פינוק. לממש פוטנציאל זה מצרך הישרדותי, ושאני ממלאה אותו אז משהו שם, משהו שם מרגיש שלם ושלם זה שמח. שלם זה מחובר וזה שייך וזה שמח. אז למה שליחות משמחת אותי? איך? איך הבנת? כאילו הבנת את זה. את מלמדת את זה. אבל, אה...

43:43 דובר 9 לא, כי זה באמת צורך של הנפש. יש, אה, שאלה מאוד חזקה על הכוהן הגדול שנכנס ביום הכיפורים למקום הקדוש ביותר, אה, בזמן הקדוש ביותר, האדם הקדוש ביותר, והוא אומר בסך הכול, אה, מילים מאוד צפויות, ואחת הבקשות שלו זה שלא תפיל אישה פרי בטנה. ונשאלת השאלה אוקיי, זה דבר שהוא באמת טראגי וקשה, אבל מכל הדברים בעולם, מכל הצרות של עם ישראל, דווקא זה? מכל הטרגדיות-

44:16 דובר 8 שלא יהיו תאונות.

44:17 דובר 9 מכל הטרגדיות בחרו, כן, דווקא את הדבר הזה. וה-- אחד ההסברים הוא זה שאין דבר כואב מחוסר מימוש פוטנציאל. ואם פה אנחנו מדברים על פוטנציאל פיזי שהוא כמובן לא רק פיזי, אבל גם פוטנציאל, אה, נפשי. ואת יכולה לראות את כל העולם כולו, את כל כדור הארץ מסתובב ובסך הכול מחפש תשובה לשאלה אחת: איך משיגים אושר? ובשביל מה אני פה? כי זה אותו דבר בסופו של דבר.

44:46 דובר 8 נכון.

44:46 דובר 9 אני, האושר שלי והרוגע שלי והשמחה שלי תהיה כשאני אבין למה אני פה. אבל הדבר הראשון שצריך להבין זה שפוטנציאל זה לא איזשהו סטטוס מסוים של אני כך וכך. אני הוסמכתי ל-, אני נמצאת ב-. אני בתפקיד, אה, מסוים בעולם הזה וזהו, מצאתי את הפוטנציאל שלי. שליחות זה לא איזושהי... אוקיי, אני אחפש את השליחות, אחפש את השליחות, אחפש את השליחות, אני אמצא אותה. או שאני לא אמצא אותה, או יום אחד אני אגיע אליה, או יום אחד אני אעשה איזה משהו גדול כזה ושם תהיה השליחות שלי, ועד אז נו, אני בחיפושים. דווקא ההבנה הזאת, כמו שאמרת, שהתפקיד שלי קיים בכל רגע, הוא פה, הוא פה. זה, זה כל הגילוי וההסתר הזה. יש לנו כל הזמן שליחות במלא, מלא כובעים שונים. ההסתכלות הזאת של הכול או כלום, או שאני לא בשליחות שלי, או שיום אחד אני אמצא את השליחות שלי, היא הסתכלות לא נכונה ולא מתוקנת. כי אם אני שנייה שמה את כל הדבר הזה בצד ומבינה שכל רגע יש לי בחירה חופשית. מה זה בחירה חופשית? בחירה חופשית זה לא או שאני פורקת עול או שאני עכשיו הולכת באקסטרים לשש מאות ושלוש עשרה מצוות כל יום.

45:57 דובר 8 בחירה של הרגע הזה.

45:59 דובר 9 כן, איפה אני נמצאת? אני רוצה להיות פה. אני מתחברת לרגע הזה. אני מתחברת לתפקיד שלי. ואז באמת, גם למי שאולי עד לפני שעתיים אמרה לעצמה: לא סובלת את התחפושות האלה, לא סובלת את משלוחי המנות האלה. לא, לא מתחברת. את פה. זה פה. כל המצוות שלך פה.

46:21 דובר 8 הבלגן על השולחן בסלון. אצל מי השולחן בסלון היום מסודר? אני רוצה לשבת.

46:25 דובר 9 אני זהו, אני, אני, אני אטפל לא לסובב את המחשב.

46:29 דובר 8 אז אני מתבוננת-

46:30 דובר 9 על הספה.

46:31 דובר 8 בעצם מה שאסתר נותנת לי זה איזשהו, איזושהי ענווה של לפקוח את העיניים המ-הממש פיזיות שלי. יש כוח הראייה ויש את העיניים הפיזיות שלי. אני פוקחת עיניים, הופ, היא בחצר המלך. אני פה, כאילו זה התפקיד שלי עכשיו ויש משהו. אני פוקחת את העיניים, אני רואה שולחן עם משלוחי מנות. אז זה התפקיד שלי עכשיו. יש פה משהו כביכול שאנשים חושבים: מה השליחות? זה נשמע סופר גדול, אבל בואו נתחיל מהשליחות של לפקוח את העיניים. אני נמצאת פה עכשיו, זה מה שאני אמורה לעשות. לפעמים זה לא כל כך ברור ובהיר. לרוב, כשאני פוקחת את העיניים באמת-

47:08 דובר 9 לרוב זה לא ברור ובהיר.

47:09 דובר 8 נכון, אבל כי אני לא מסכימה להסתכל על זה.

47:12 דובר 9 בדיוק. זה להזכיר לי זה ששליחות זה לא רק בארמון המלך. שליחות זה גם סל כביסה באמת וגם לשבת עם הילד בתור לרופא שיניים. אה, אבל להיות-

47:21 דובר 8 בגלל שאם השם ברא עכשיו את הרגע שיש סל כביסה ואני נמצאת פה ויש לי שתי ידיים שיכולות לקפל את הדבר הזה ואני נמצאת בגיל, אני לא בת שנתיים. זאת אומרת יש לי יכולת הבנה שהכביסה אמורה להגיע לארון. אז זו השליחות שלי כרגע. אוקיי? עכשיו זה לא שאני תמיד ניגשת, אוקיי, זהו, זה השליחות שלי. יאללה, קיפוצים ודילוגים כאילו לעשות את זה. אבל כן בסוף בואו, מי לא שמחה שזה מקופל בארון? זה אפילו כזה מיצוי פוטנציאל. כאילו המילה ש-ש-- לא יודעת מה לך, לי אמרו בלי הפסקה בתיכון שאני לא מיציתי פוטנציאל. זה היה אגב באמת נכון, הייתי אז במקום אחר, אבל אז, אז דיברו על פוטנציאל כנראה כאילו משהו הרבה יותר גדול, כאילו מי מסוגלת להיות? איזה משהו כזה גדול כזה. וכשאני מ-מרגישה את ה-, את השמחה הקטנה הזאת שהכיור נקי ושהכביסה במקום זה גם מימוש פוטנציאל. זו השמחה הזאת בדיוק. הייתה לי יכולת לעשות את זה ועשיתי את זה. זה כזה קטן, כאילו המילה קטן-- זה כזה מדויק. זה בכלל לא משנה הגודל, זה משנה מה אני הייתי אמורה לעשות עכשיו בזכות פקיחת עיניים ואיזושהי ענווה של זה מה שאני צריכה, איזושהי קבלת עול, כאילו של זה מה שאני אמורה לעשות עכשיו.

48:33 דובר 10 ממש.

48:33 דובר 8 אז, אה, למדנו כמה דברים מאסתר המלכה.

48:35 דובר 10 כן. בואי נסכם גם את ה-- בהקשר לכל העניין הזה של הכול מוסתר בסוף. כל זה הסתר-

48:43 דובר 8 וגילוי.

48:43 דובר 10 והסתר וגילוי ו-ולהבין את המשחק הזה. אנחנו נמצאים פה במשחק. הקדוש ברוך הוא מסתתר והוא בוחן אותנו. הוא רוצה שנגלה אותו. הוא רוצה שנגלה אותו כמו, אמ, אה, הוא רוצה שנגלה אותו ועל ידי זה נגלה בעצמנו כוחות שלא היינו מגלים אם הקדוש ברוך הוא היה נגלה פה, כן? שתבואו-

49:04 דובר 8 שהם גם אלוקיים.

49:05 דובר 10 המשחק מסתיים.

49:06 דובר 8 כשאני מגלה כוחות שלי אני מגלה את האלוקות שבי. זה עדיין גילוי אלוקות.

49:10 דובר 10 אני בוחרת בצד האלוקי שלי.

49:12 דובר 8 נכון.

49:13 דובר 10 כן. אבל לכן הקדוש ברוך הוא בעצם משחרר לנו. הקדוש ברוך הוא הסתתר בכל סיפור המגילה ועל ידי זה עם ישראל, אה, החליט שהוא-- היה-- הייתה שנה שלמה שכולם בעצם יכלו עד הגזרה, עד מימוש הגזרה, יכלו בעצם להמיר את דתם כביכול, ואף אחד לא המיר את דתו. דווקא כשהקדוש ברוך הוא הכי הסתתר, אסתר גילתה בעצמה את הכוח הכי חזק. עם ישראל גילה בעצמו את הכוח הכי חזק שמסתיים במילים "קיימו וקיבלו עליהם", שהושלם כל התהליך של מתן תורה דווקא בהסתר הזה, כי כשאנחנו בעצמנו בוחרים, אנחנו בעצמנו מתנסים, אנחנו בעצמנו מתגברים וזה קשה, אז אנחנו מגלים בעצמנו את הכוחות האמיתיים כמו ילד שלומד לרכב על אופניים ו-גלגלי עזר, אבא החזיק לו את הכידון. אה, כל העזרים בעולם, אם הם עדיין יהיו שם הוא לא יצליח ללמד-- ללמוד לרכב על האופניים, וברגע שהאבא קצת ישחרר, קצת ילך אחורה, קצת אולי אפילו יסתתר ויגיד לילד עכשיו זה שלך, אז אולי הוא קצת ייפול, יקום, קצת יחטוף, אבל בסופו של דבר הוא ידע לרכ-- לרכב על אופניים וזה יהיה שלו וזה יהיה גילוי הכוחות שלו, ההתגברות שלו. אז, אה, מה נאחל? שנזכה-

50:28 דובר 8 אני רוצה, אני רוצה להוסיף דווקא כן עוד משהו קטן, כי בגלל שפורים בסוף נראה, אמ, כן, בשמחה שהיא חיצונית יותר. אוקיי? כי יש מוזיקה ויש שתייה, יש אלכוהול גם, אה, ויש דברים חיצוניים ויש ריקודים ותזוזה ומכוניות בחוץ והולכים וחוזרים. אה. דיברנו חמישים דקות על המקום הפנימי כי מבחינתי אם אין אותו, שום דבר חיצוני לא יעזור לי. לא יעזור לי, לא יחזי-- כאילו זה כן יכול להיות היסח דעת, אבל זה לא יחזיק באמת באמת לאיזושהי שמחה פנימית ואמיתית. יחד עם זאת, האד-האדמו"ר הזקן השתמש ב-- אני אוהבת את זה, כאילו טיפ של אדמו"ר הזקן, היסח הדעת הזה של מוזיקה שאני אוהבת ומשמחת אותי יכולה להאיר לי את פוטנציאל השמחה מבפנים. אוקיי? היא לא מייצרת לי את השמחה והשלווה הפנימית, אבל אתן מכירות, אה, אה, יש, אה, את אלה שעושות, אה, יצר הרע, זוז מפה, כאילו איזושהי תנועה כזאת עם הידיים, אוקיי? חיוך, משהו ש-שכן קורה בגוף ומזרים ובעצם מאיר את השמחה שבפנים. אוקיי? זה איזושהי תנועתיות. זאת אומרת שאם אני יושבת על הספה סופר כבדה עם מחשבות, אם אני עכשיו אנסה להתרכז ברגע ולשבת רק בהודיה, לפעמים אני לא אצליח להיות שמחה באמת. לפעמים רק לקום--

51:49 דובר 10 לא, אין סיכוי שאני אצליח.

51:50 דובר 8 נכון. זאת אומרת שיש משהו בתמיכה של הגוף, בתנועתיות, בקלילות הזו, ב-במה-- במתנות שהשמחה בעצם מביאה לי, שזה הקלילות והתנועה והזרימה וה-וה-- זה המילים, שיה-- בעצם יכולה להאיר את כל השמחה מבפנים. לפעמים השמחה מבפנים, אם אני נמצאת במקום שקוע מדי, אני לא מצליחה להאיר אותה. ואז כן, השירים מבחוץ וה, אה, חצי כוס יין. לא עכשיו, אההה, אל תריצו לי בקבוקים, אבל אני בעצם לא תלויה בשמחה הזאת. אבל היא כן, זה גורמים חיצוניים בעצם שעוזרים לי להאיר את השמחה מבפנים. אבל בסוף בסוף אני בגלל זה דיברנו חמישים דקות על זה ושלוש דקות על זה. אוקיי?

52:36 דובר 11 אני חושבת שגם יש משהו בזה שזה, שעשיתי פה איזושהי שבירה של האגו שלי.

52:41 דובר 8 של מה?

52:41 דובר 11 אני ישבתי על הספה, אני זה, אני זה. ואז אני אומרת, חני, עזבי אותך. לא משנה מה, תדליקי שנייה מוזיקה, תרקדי חמש דקות.

52:48 דובר 8 חלאס עצבות. כאילו יאללה יצר, הבנתי.

52:50 דובר 11 תצאי מעצמך עם הילדים. יאללה תצאי מעצמך.

52:54 דובר 8 בדיוק.

52:54 דובר 11 כמו אמבטיית קרח כזאת.

52:56 דובר 8 בדיוק. אבל לא חייבים אמבטיית קרח.

52:58 דובר 11 לא, לא, לא, אפשר להדליק מוזיקה וזה עצמו ה-ה-השבירה הזאת של היאללה שימי את זה בצד ותזרמי ותשתחררי. וכמה פעמים יש לנו פרצוף של בוס קשוח? די, בואי נשתחרר, בואי נהיה פתוחים, בוא, בוא, לא נפחד לשמוח, לא לפחד לשמוח.

53:15 דובר 8 בדיוק. אז פורים עם כל התפאורה שלו לא הוא המשמח, אבל אם עבדתי על הבפנים הוא תמיכה מהממת לשמחה. ה-הקלילות, האנשים שנכנסים ומביאים לך משלוח מנות וה-- כאילו מערכות יחסים זה דבר שהוא משמח ומוזיקה זה דבר שהוא מאוד משמח. וגם מי שבשנת אבל אז איכשהו זה יזמר לה כאילו מהרחוב ולא בבחירה שלה. אבל ה-- זה יכול להיות האוכל שאני הכנתי לסעודה. זאת אומרת גם להכין אוכל זה יכול לשמח והמיצוי שלי כאמא יכול לשמח והדאגה. זאת אומרת יש פה המון המון תמיכה מבחוץ שהיא שמחה מעולה. היא שמחה של זריזות וקלילות וזה. היא לא-- היא, היא מעולה להאיר לי את השמחה ה-ה-של הביטחון הזה המוחלט של הנוכחות, של הרגע, של המקום, של השליחות שלי. היא מאירה את הבפנים. זאת אומרת, אני כן חושבת שצריך גם אותה וגם אותה. זאת תומכת לזו וזו תומכת לזו. אבל ההבנה הזאת שכל אחת בנפרד, זאת אומרת ה-השלמות והשקט הזה, כמה שהוא ב-- הוא חזק, הוא הרבה פעמים לא יאיר. הוא כן צריך את ה, את הדבר ש-ש-שיעזור לו לעבור נגיד את השכבה האחרונה הזו של העצבות שהייתה לפני דקה, או של הכבדות של לשבת או של ה-המקומות האלה שמעירים אותה. זאת אומרת שתי עבודות של שמחה חיצונית ופנימית שרוקדות פה איזשהו ריקוד. זאת פשוט עבודה הרבה יותר קשה, אז היינו צריכות לדבר עליה יותר. כאילו זה יותר ברור מה עושה לי שמח. אה, זה אנשים, זה אוכל, זה מוזיקה, זה כל הדברים האלה שעוזרים לשמח. זה שלכם. אה, כאילו כל אחת מה שמשמח אותה. אה, התחלתי להגיד סיכום ואז אמרתי לך רגע, עוד משהו. אז, אמ...

54:57 דובר 11 זהו. לא, אני אומרת בואי, בואי נאחל קודם כל גם לעצמנו ולכולם שבאמת נזכה להרגיש לא רק בפורים אלא כל השנה, את השמחה הפנימית הזאתי של הרוגע והשלווה ולדעת לתפוס את עצמנו במקומות האלה של הנה, הנה, הנה, עכשיו אני-

55:15 דובר 8 אז שיהיה מה?

55:17 דובר 11 עוד לפני. שעוד לפני. אם אני, אה, מצליחה לתפוס את עצמי במקומות האלה של הנה, פה נפלתי, הנה פה, פה אני יכולה להיות שמחה ואני לא מספיקה. אז, אז פה הצלחתי, כי המלחמה שלנו והמאבק שלנו והניצחון שלנו הוא בעצם כל רגע מחדש, ולכן גם גילוי הייעוד שלנו ומימוש הייעוד שלנו הוא כל רגע מחדש. אז שיהיה פורים שמח ו...

55:40 דובר 8 אמן ופורים נוכח. זה מה שבא לי, כאילו שיהיה באמת פורים נוכח, כי כנראה שבבית הכל בסדר וגם אם לא בסדר אני אעשה בסדר. אם יש עכשיו בדיוק כאוס כאילו, כי בואו יש המון דברים שיכולים להביא אותי בסוף לכאוס. זה הצלופן שנקרע לי בדרך לשם, וזה התחפושת שהתקמטה וזה אוכל ש-ש-שלא יצא לי וואו. ויש כל כך הרבה דברים ובסוף, בסוף, בסוף בחירה שלי של הרגע הרוב בסדר ואיך אני מדליק-- מדליקה ומאירה את זה, זה בסוף בחירה שלי ובאחריות שלי. סליחה על התיק שהפלנו עליכם, סתם באהבה.

56:13 דובר 11 אתמול הגננת של שלמה כתבה הודעה בתשע בערב. אז זו הודעה ארוכה. אני לא אקרא את הכל על זה שאם אני משתולל בבוקר של התחפושות, כנראה זה בגלל שאני מתרגש.

56:22 דובר 8 אוקיי חמודה.

56:23 דובר 11 והודעה ממש חמודה. ואז היא סיימה ככה: אני מבטיח להשתדל, אבל תבטיחי גם את להשתדל להתעורר מוקדם, לא לכעוס עליי, לא להכריח אותי להצטלם אם לא בא לי. אמא, בואי נחליט שיוצאים רגוע ומתארגנים בנחת מחר בבוקר, גם אם האיפור לא יהיה מושלם ואם התחפושת לא יצאה בדיוק כמו שראית, תשחררי. אני רוצה לצאת מחייך ורגוע. זה הכי חשוב לי ולך ולכולנו.

56:45 דובר 8 וואי יש לי צמרמורת.

56:47 דובר 11 ממש ממש כל כך התחברתי לזה, וזה אני חושבת מה שבאמת יעזור לנו להביא לפועל את כל השמחה של פורים, של כל מה שקורה בהשגחה פרטית. בואו נעשה את ההשתדלות שלנו. בואו נחבק את הרגע ואת היקרים לנו, ונודה לקדוש ברוך הוא על כל עטיפה של שוקולד שנמרחת פה על הרצפה בבית ועל כל פיסה של שמחה, כי הוא נותן לנו את זה במתנה. אנחנו צריכים לקחת את זה וזהו. שבאמת נזכה לראות כבר, עם כל ההסתרים האלה, כבר לזכות לראות את השמחה האמיתית והשלמה בגלוי בעזרת השם.

57:23 דובר 8 אמן, אמן. שיהיה פורים שמח!

57:25 דובר 11 זהו, בואי נסיים, אחרת כל שנייה יש משהו להוסיף. כן, כן.

57:29 דובר 8 אז באמת פורים שמח, וסופר מרגש אותי בכלל הרשימה שהיו פה בנות פשוט רוצות להיות יותר שמחות וגם עושות פעולה בשביל זה. פשוט ישבו והקשיבו. חלק הדיחו כלים והקשיבו. אני ראיתי, והחזיקו ילד והקשיבו. ובאמת מהממות ומרגשות. אז אם אתן עושות פעולה, גם סמכו על הקב"ה שיביא תוצאות מתוקות. תעשו פעולה לשמחה. הקדוש ברוך הוא יפנק בעזרת השם ברווח של שמחה.

57:55 דובר 11 בעזרת השם. תודה ענבר, היה כיף להיפגש לקפה.

57:58 דובר 8 יאללה, ניפגש בפורים. יאללה.

58:02 דובר 11 חג שמח!

58:02 דובר 8 להתראות. באהבה.

58:05 דובר 11 תודה. תודה לכל מי שהייתה פה. אתן יכולות גם לאחל פורים שמח. הנה אני רואה בצ'אט עכשיו את כל ה...

58:12 דובר 8 כן, בצ'אט, בדיוק נכנסתי.

58:15 דובר 3 תודה, תודה רבה.

58:17 דובר 8 באהבה. פורים שמח.

58:19 דובר 11 תראי מה שכתבו בהתחלה, שכשהם מתחילים להתחבר לסיטואציות של המגילה, זה וואי, זה סערת רגשות.

58:26 דובר 8 זה ממש משנה את החג, לבוא למגילה. אני רואה שבנות יצאו, אז מי שנשארה רק תקשיב, ואני מדברת איתך. לבוא למגילה ממש בתודעת הקשבה, ממש בתודעה של נוכחות של הרגע. זה מביא לדמעות באמת, כאילו את מוצאת את עצמך באסתר ואת מוצאת את עצמך במרדכי, באיזשהו תוקף יהודי כזה. בטח, בטח, בטח בשנה וחצי האחרונה יש משהו כאילו נורא נורא מרפא. אני שנה שעברה הרגשתי. עכשיו אני נשמעת איזה סופר רוחנית, אבל אני, בואו, אני סופר... מי שמכירה אותי, זה החיבור. זה באמת אפשר להיות רוחנית ולא להיות רבנית, בסדר. ואני יושבת במגילה ואני מרגישה שאני עוברת טיפול, מתחברת לאסתר ולתהליך שלה, מתחברת למרדכי ולתהליך שלו, מתחברת כאילו לעם שמקבל איזשהו הסתר מטורף מהקדוש ברוך הוא וכאילו נעמד על הרגליים. ובאמת באמת אפשר להתחבר למגילה בצורה מטורפת. זה לא הסימון וי הזה שהתרגלנו אליו, שבסדר שחינכו אותנו ככה, כי הנה אנחנו ממשיכות להגיע, אבל זה לא מספיק. אז.

59:31 דובר 11 אגב, אני, עוד משהו שתמיד, מה זה תמיד, במיוחד בשנה שעברה עלה לי ככה בקריאת המגילה, שאת כאילו חושבת על הדמויות ואת אומרת: הם היו בתוך הסיפור, הם לא ראו את כל הפרספקטיבה.

59:42 דובר 8 נכון.

59:43 דובר 11 אבל בואי, אנחנו נמצאים עכשיו בסיפור לא פחות דרמטי ולא פחות מטורף. באמת לא פחות מטורף מה שהולך פה. ופתאום את אומרת: בואי נדמיין את המגילה של זה.

59:55 דובר 8 כאילו איך, איך, איך יספרו את הסיפור?

59:58 דובר 11 איך יספרו את הסיפור הזה ואיפה אנחנו היינו בתוך הסיפור הזה? איזה בחירות אנחנו עשינו? זה, זה כבר שיעורי בית גם לנו.

1:00:07 דובר 8 לא, זה השארתי פתוח. כאילו אם היה פה כזה זה, אז איפה את?

1:00:10 דובר 11 כן, כן. אז איפה את בסיפור המגילה שנכתב ממש ברגעים אלה?

1:00:16 דובר 8 יאללה בנות, מי שנשארה, חמודות. בהצלחה ענקית ושוב פורים שמח, אמיתי. אמיתי. לא פורים שמח שכותבים היום, פורים שמח ממש ממש נוכח ושמח. אבל כתבו לנו, מתוקות.

1:00:29 דובר 11 מהגבע.

1:00:29 דובר 8 חייך מתוקות.

1:00:32 דובר 11 יאללה ביי.

1:00:33 דובר 8 ביי.