פרק 48: שדרות עיר האורות | עם מושקא פיזם, שליחת חב"ד בשדרות

00:01 דובר 1 להאיר בתוך החושך זה לצאת לשליחות אחרי החתונה לעיר שספגה כל כך הרבה אש. להאיר בתוך החושך זה לגדל ולחנך ילדים בין אזעקה לאזעקה ותוך כדי לתת להם כוח ועוצמה. להאיר בתוך החושך זה גם כשאת בעצמך פליטה ולא נמצאת בבית בנקודה כל כך קשה, עם המון אי ודאות, לצאת ולתמוך במי שצריך אותך. מושקא מספרת לנו איך היא מאירה בתוך החושך במציאות בלתי נתפסת, אבל בעיקר על איך שכל אחת יכולה וצריכה להאיר, כי זה הכוח שלנו. להאיר, לחזק. שליחות כדרך חיים, שליחות שנותנת חיים. אני מזכירה לך להעביר את הפרק הלאה לחברות, מכרות, משפחה ולכל מי שחשובה לך. לצפייה בתכנים בסטטוס ולפרטים על הרצאות, סדנאות ותהליכים דיגיטליים של שליחות כדרך חיים וחסידות, כתבי לי הודעה למספר אפס חמש אפס שמונה חמש אפס חמש שבע מאות שבעים. פתיח ומיד מתחילים. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה, וכעת ממשיכה את השליחות בכרמי גת, ישראל. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שיביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים, ודרכן יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם, כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים ממש עכשיו. שלום לכולן וברוכות הבאות לפרק נוסף בפודקאסט שליחות כדרך חיים, והיום יש לי אורחת מיוחדת שחיכיתי לה הרבה זמן, מושקא. מה נשמע?

01:41 דובר 2 ברוך השם, ברוך השם בסדר.

01:43 דובר 1 שתכף נספר מאיפה היא הגיעה אליי וכמה זמן לקחה לנסוע. האמת, חשבתי שזה יותר קרוב. כל מי שמגיע לפה אנחנו אומרים לו אנחנו ככה קרובים לשדרות, אבל, אה, זה לקח ארבעים דקות אז, אה... ונפגשנו בכינוס השלוחות השנה במוצאי שבת. יש כזה אירוע מלווה מלכה גדול והשגחה פרטית. איך אפשר, אה, לא לומר שזאת השגחה פרטית? ישבנו אחת ליד השנייה ואני שומעת אותך מספרת, מספרת, מספרת והאוזניים שלי פשוט שומעות פודקאסט, פודקאסט, פודקאסט וזה היה ברור שזה יקרה מתישהו. אז, אה, מושקא, בואי תכירי את עצמך לכל מי שאין לה מושג מי את. חייבת להכיר. יאללה.

02:24 דובר 2 אמ, אז ככה אני, אה, גרה בשדרות, שליחה, חמישה ילדים שיהיו בריאים. אה, נולדתי וגדלתי בכפר חב"ד במרכז הארץ. אמ, ועד, אה, גיל, אה, שידוכים שהתחלנו לצאת ככה לשידוכים-- שהתחלתי לצאת לשידוכים. אז בעצם, אמ, כשהציעו לי את בעלי משדרות אז, אה, דובר על העניין של יציאה לשליחות ואני ככה חשבתי ששדרות בסדר, זה היה נשמע לי מקום מאתגר.

02:59 דובר 1 תגידי, כשהציעו את, את כבר בהצעה חשבת על ה-- על הפרמטר הזה של מקום מגורים? כאילו רגע שנייה.

03:07 דובר 2 אז זהו, זה היה נראה לי מאתגר, אבל לא ידעתי עד כמה. בסדר, עוד מקום מאתגר ב-בארץ, אבל, אה, לא ידעתי עד כמה הוא מאתגר. ובעצם שנה גרנו בכפר חב"ד אחרי החתונה ועברנו לשדרות שנה אחרי החתונה. אה, ובעלי נולד וגדל בשדרות במשפחה של, אה, שליחי חב"ד בשדרות שנשלחו על ידי הרבי, ההורים שלו.

03:31 דובר 1 אוו, כמה שנים הם שם?

03:32 דובר 2 כמעט ארבעים שנה.

03:34 דובר 1 וואו.

03:34 דובר 2 כן.

03:34 דובר 1 מטורף.

03:35 דובר 2 שהם בעצם הגיעו לשדרות, שעוד שדרות הייתה סוג של מקום מאוד שקט, אה, הרבה עולים שעלו, אה, מצפון אפריקה, רוסיה, רומניה. קיבוץ של עולים, מקום שאף אחד בעצם לא שמע עליו.

03:52 דובר 1 עיר פריפריה כזאת.

03:53 דובר 2 ממש. אבל ממש מקום שקט, שקט. הם אמרו, "אוי יופי, מגיעים למקום שקט, רגוע, אף אחד לא מכיר, לא יודע." אה, ובעצם, אה, כשאנחנו מגיעים לגור שם זה היה אחרי צוק איתן, מלחמת צוק איתן, והיה ממש שקט אחרי המלחמה זאתי. אמ, זאת הייתה בעצם מלחמה ממש קשה. חודשיים אני חושבת זה היה.

04:19 דובר 1 בקיץ, נכון?

04:20 דובר 2 בקיץ, כן, ועברנו מיד באלול אחרי זה. זה היה, אה-

04:25 דובר 1 וואו, זה ממש מיד.

04:26 דובר 2 מיד, כן.

04:27 דובר 1 אני פשוט זוכרת במקרה כי צוק איתן נגמר-- הפסקת אש התחילה בשמונה בערב כשאני הייתי בחדר לידה. ילדתי בשמונה וחמישה. אני זוכרת שאמרתי טוב, ילדתי את ה-- ילדה להפסקת אש את הבכורה שלי-

04:39 דובר 2 כן.

04:39 דובר 1 וזה היה בא' אלול. אז בול, אה...

04:43 דובר 2 אז אנחנו הגענו עם תינוק שלושה חודשים, תינוק קטן, ו-- אה, זאת אומרת בעלי בעצם גדל שם, אז הכל, אה, הוא בעצם המשיך ואני חדש לי גם המעבר מהמרכז לדרום, לפריפריה יותר, אה, וגם, אה, את כל השינויים של המעבר, אה, באופן כללי. אה, להיכנס למקום שליחות חדש, להכיר את המקום, את התושבים. זה שינוי מאוד מאוד משמעותי לעבור מקהילה חמה, עוטפת, לעבור, אה, אה לשליחות. אמ, הקטע הוא שזה מכפר חב"ד נסיעה של שעה, כשאין פקקים, וזה מדהים. נסיעה של שעה והבדלים של שמיים וארץ.

05:27 דובר 1 כאילו במדינה אחרת.

05:28 דובר 2 כן. זאת אומרת שדרות היא בעצם, אה, שמונה מאות מטר אווירית מרצועת עזה. זאת אומרת מצפון רצועת עזה. זה ממש ממש קרוב.

05:38 דובר 1 וואו אימאל'ה.

05:39 דובר 2 כן. ו... אנחנו בעצם עברנו אחרי צוק איתן והיה שקט. שלוש שנים, אני זוכרת שלוש שנים שקטות, בום אחד לא היה.

05:50 דובר 1 וואו, שלוש שנים בלי כלום?

05:52 דובר 2 כן. לא הייתה אזעקה, שום דבר. אחרי שלוש שנים התחיל הבלאגן. אמ, עכשיו מה זה התחיל הבלאגן? זה לחיות במקום בעצם, אני זוכרת את האזעקה הראשונה שתפסה אותי, אני נוהגת ברכב עם מוזיקה ומזגן, אז אני בעצם גם לא שומעת ואני רואה שהרכב לידי נעצר. הבן אדם יוצא מהרכב, נשכב על הרצפה, שם ידיים על הראש ואז זה בעצם, פתחתי את החלון ואז שמעתי את הבום ואז הבנתי שהיה צבע אדום. עכשיו, מכיוון שהמקום הזה בעצם חוטף כמויות של טילים, זאת אומרת במשך-- הטיל הראשון היה לפני עשרים ושלוש שנה ועל העיר הזאת נפלו מעל עשרים אלף טילים-

06:33 דובר 1 וואו.

06:34 דובר 2 במהלך כל השנים. עכשיו בעלי זוכר את הקסאם הראשון, כן? הוא היה ילד קטן, הוא הלך עם אבא שלו למרכז המסחרי ופתאום שמעו בום ואז הם הבינו שהייתה נפילה. אה, ואז לאט לאט מיגנו את העיר, הוסיפו עוד ועוד. זאת אומרת לכל בית בשדרות יש ממ"ד, מרחב מוגן. הוסיפו לכל הבתים. אפשר לראות בית ישן, ישן, ישן, אבל יש לו ממ"ד חדש.

06:59 דובר 1 כמו, אה

06:59 דובר 2 כן.

07:00 דובר 1 טלאי כזה ש-

07:01 דובר 2 ממש. עכשיו, מה שהעניין בשדרות שבעצם אין זמן להגיע למרחב המוגן מכיוון שזה כל כך קרוב ויש מטחים, אז זאת אומרת גם בתוך הבית בקושי, בקושי מספיקים להגיע ולסגור את הדלת. קל וחומר שיש-- צריכים לרוץ עם ילדים.

07:19 דובר 1 וואו.

07:19 דובר 2 זאת אומרת אם זה תופס בבית עוד מילא, אם זה תופס בחוץ אז בכלל. בכל-- בשדרות יש בכל מאתיים מטר מיגונית, אבל גם לא מספיקים להגיע למיגונית.

07:28 דובר 1 מאתיים מטר, זהו.

07:29 דובר 2 כן.

07:29 דובר 1 כמה, כמה זמן יש, אה, מהרגע של האזעקה עד הנפילה?

07:33 דובר 2 אז זהו, זה מתחלק לכמה. הרשמי, שתים עשרה שניות, אבל שוב זה הרבה פחות. במקרה הטוב-

07:42 דובר 1 מאתיים, מאות מטר, כן, זה, זה-

07:44 דובר 2 מאוד מאוד קרוב. אז במקרה הטוב יש אזעקה, ואז יש כמה שניות, רצים לממ"ד, מרחב מוגן. במקרה הפחות טוב, האזעקה נשמעת ביחד עם הבום.

07:56 דובר 1 ממ.

07:57 דובר 2 במקרה הגרוע שומעים את הבום ואז את האזעקה.

08:00 דובר 1 יואו.

08:00 דובר 2 כן.

08:01 דובר 1 איזה מצב.

08:01 דובר 2 ממש. עכשיו-

08:02 דובר 1 נראה לי גם מה שמטורף פה זה ש-- יש-- באיזשהו מקום האזעקה נורא מלחיצה.

08:06 דובר 2 נכון.

08:07 דובר 1 אז כאילו יאללה כבר היה בום, אז תעזבו את האזעקה כאילו גם ככה זה לא-

08:10 דובר 2 אז בעצם בשדרות בגלל שזה מאוד מאוד קרוב אז חייבים לעשות אזעקה שהיא מבהילה. זאת אומרת ש-- אנחנו נשמע אותה-- אין זמן לאזעקה שהיא-

08:20 דובר 1 של עולה ויורדת.

08:22 דובר 2 בדיוק. כשהאזעקה של עולה ויורדת אין זמן לזה. אז זה ח-- זה בעצם כרוז שנמצא בכל העיר וזאת בעצם הקלטה ששומעים: "צבע אדום". עכשיו ההקלטה עצמה היא מבהילה.

08:36 דובר 1 יואו.

08:36 דובר 2 זה הקטע. זאת אומרת שהילדים שהם קטנים הם מפחדים מהצבע האדום עצמו והם כועסים על האישה הזאת ברמקולים שמכריזה את הצבע האדום. כי זה כל כך-- זאת אומרת, זה מעיר מתוך שינה מרוב שזה חזק.

08:48 דובר 1 וואו.

08:48 דובר 2 ההקלטה-

08:49 דובר 1 גם כשחלונות סגורים או שאתם מקפידים לישון עם חלון קצת פתוח?

08:52 דובר 2 גם כשחלונות סגורים אנחנו שומעים.

08:53 דובר 1 וואו.

08:54 דובר 2 זה חייב להיות מאוד מאוד חזק שנשמע, כי אין זמן. זאת אומרת שהילדים שלי פעם ראשונה יצאו משדרות והם שמעו את האזעקה, עולה ויורדת, זה היה נשמע להם איזו מנגינה. הם לא פחדו מהאזעקה.

09:04 דובר 1 איזה קטע.

09:05 דובר 2 כן. עכשיו בעצם, זאת אומרת, זו עיר שמיגנו אותה לאורך כל השנים, כמויות של מיגון ובטון. ואני כל פעם אומרת לעצמי איך העיר הזאת לא קרסה מרוב בטון. זה מיגוניות וכל בתי הספר ממוגנים והמתנ"סים וה-- הכל, הכל ממוגן. זאת אומרת, אי אפשר לקיים כל פעילות חינוכית או שום פעילות אם זה לא ממוגן. אז בכל בית יש ממ"ד ויש מיגוניות והכל ממוגן וכמויות של בטון ובטון ובטון.

09:30 דובר 1 וואי.

09:31 דובר 2 נשפכו על העיר הזאת כל השנים. כל הזמן התמגנו והתמגנו והתמגנו. אז בעצם אנחנו במציאות של, אה, זאת אומרת, אני מדברת עכשיו עד השביעי באוקטובר, עד השבת של שמחת תורה, של, אה, טפטופים. זאת אומרת, יכול להיות חודש שקט ואז פתאום אזעקה. אז כל הזמן יש טפטופים. זה בכלל אפילו לא מגיע ל, לעיתונים ולערוצי החדשות. אז אזעקה בשדרות, את מי זה מעניין? אבל, אה-

09:57 דובר 1 איזה קשה זה ההרגשה הזאת.

09:57 דובר 2 זה מאוד מאוד קשה, כי אני חושבת שהטפטופים הם יותר קשים משיש סבב. כשיש סבב אתה מאוד מאוד דרוך, אתה מוכן נפשית וכשיש טפטוף זה הרבה יותר קשה. אחרי חודש שהיה שקט, פתאום אזעקה שתופסת בשתיים בלילה ואז אני צריכה להחליט איזה ילד-- זאת אומרת, הילדים ישנים בממ"ד, אבל תמיד הם באים ל-- אלינו באמצע הלילה, אמ...

10:20 דובר 1 וואי.

10:21 דובר 2 אז את צריכה להחליט איזה ילד לתפוס.

10:23 דובר 1 את צריכה להכניס את כל הילדים בממ"ד?

10:25 דובר 2 לא. בדיוק תהיתי לעצמי מתי הצלחנו כולנו להיכנס לממ"ד, להספיק ולסגור את הדלת. בדרך כלל הבום הוא בדרך, כבר שומעים את הבום. אז זה מה שאני אומרת, שאנחנו חיים בניסים, ניסים גלויים. חמי אומר ש-- הרב פיזם אומר שבעצם, אה, שדרות זה המקום הכי בטוח בעולם. ואז כאילו כולם צוחקים, "מה? איך, איך, מה?" אבל אממה, על העיר הזאת נפלו מעל עשרים אלף טילים והעיר הזאת חיה וקיימת ועוד נבנים פרויקטים של המחיר למשתכן וזוגות צעירים מגיעים לגור והיא מתפתחת. זה לא-

10:57 דובר 1 עכשיו בונים בשדרות, עכשיו?

10:58 דובר 2 כן, כן, כן. בונים בשדרות וזו עיר שמאוד מאוד התפתחה בשנים האחרונות ושכונות חדשות נבנות, אז זה לא ניסים גדולים? וזה מה ש-

11:09 דובר 1 איך את מסבירה את זה?

11:11 דובר 2 שבעצם ארץ ישראל-

11:12 דובר 1 או שזה נס, איזה הסבר?

11:12 דובר 2 ארץ ישראל זה המקום הבטוח בעולם ובשדרות אנחנו מרגישים את זה במוחש, כי, זאת אומרת, האויב נמצא שמונה מאות מטר מאיתנו עם מטרה מובהקת להשמיד אותנו ואנחנו חיים ברוך השם ובית חב"ד פעיל ותוסס ומלא פעילויות. ו-- זאת אומרת, אז גם לגור בשדרות מבחינת משפחה עם ילדים קטנים וגם לנהל בית חב"ד ופעילויות זה מאוד מאתגר, כי את יודעת, אני יכולה עכשיו לארגן ערב נשים גדול ולהזמין מרצה ולהכין מלא מלא קינוחים וארוחה מאוד מיוחדת ולהשקיע במזכרת ואז פתאום יש חשש לירי או שיש בלגן על הגדר או שמאיימים שיירו או שמספיק שיהיה צבע אדום אחד לפני, אז האירוע... יגיעו עשר נשים.

12:03 דובר 1 אבל נשים לא, כאילו, באיזשהו מקום סוג של התרגלו, כאילו, אוקיי, יש אזעקה, יוצאים אחר כך לערב נשים או ש, או שלא.

12:10 דובר 2 אז זהו, שאי אפשר להתרגל למציאות כזאת. זה מה שאומרים. הם אומרים לי, "מה, את כבר גרה עשר שנים, אז כאילו אולי התרגלת כבר?" אז אולי אתה פחות, אה, זאת אומרת, אתה מגיב יותר ברוגע, אבל זה כל פעם מבהיל מחדש, כי זה לא משהו שאתה יכול להתרגל אליו. זו מציאות שאי אפשר להתרגל אליה.

12:28 דובר 1 תכלס, זה איום על החיים.

12:29 דובר 2 זה כל הזמן. אז אתה מחשב אם לצאת מהבית וכל פעם יש משהו אחר, אם זה בלון תבערה, הייתה לנו תקופה של בלוני תבערה. כל בלון ברחוב היה חשוד, אז היה מלא מלא שריפות וכל הזמן היה ריח של שרוף או שכל הזמן היה, אמ, בלגן על הגדר. הם היו שורפים צמיגים, אז כל הזמן ריח שרוף. אתה שו-שומעים את הרעש או שומעים את הבלגן וירי מקלעים וכלי טיס ורחפנים. כל פעם יש איום אחר ו...

12:58 דובר 1 עולה להם איזושהי-

12:58 דובר 2 כן.

12:59 דובר 1 איזה טרנד.

12:59 דובר 2 כן.

13:00 דובר 1 כאילו.

13:00 דובר 2 ו-ו-בנוסף לירי הרקטי הקבוע. עכשיו, יום אחד הייתה אזעקה ולא שמענו את הבום. התברר שזה היה ירי מקלעים, שזה זאת אומרת ירי, אבל זה תפס את ה-- את הרדאר של ה... לא ירי של רקטה אבל.

13:14 דובר 1 כן.

13:14 דובר 2 זאת אומרת, כל הזמן יש, אתה חי בצל של איום. עכשיו, אה, אני זוכרת שהבן שלי בן שלוש, שעכשיו הוא בן עשר, היום יש לו יום הולדת.

13:25 דובר 1 די, מזל טוב.

13:26 דובר 2 כן, הוא הבכור שלנו, כן. הוא כשהיה בן שלוש אז הוא שאל אותנו למה אנחנו דווקא שליחים בשדרות, במקום שהכי קרוב לעזה. אני זוכרת שזה היה אחרי אזעקה שרצנו והיה בהלה והכול, והוא אמר: "למה? יכלנו להיות שליחים בראשון לציון, אולי בתל אביב. למה דווקא בשדרות?" אה, אז ענינו לו ש... הרבי שלח אותנו לשדרות, אז בטח יש לנו את הכוח להתמודד וזה לא קל ויש אתגרים ויש רגעים קשים שבעצם אם הילדה באה ושואלת: "אמא, יותר לא יהיה צבע אדום?" אז אני לא יכולה להבטיח לה שלא יהיה.

13:59 דובר 1 ברור, וואו.

14:00 דובר 2 כי זאת אומרת, זה לא משהו שאפשר להתחייב עליו. אמ, ואם הילד אומר לי: "אפשר לצאת מהבית?" "מה את אומרת? אני אסע עם האופניים, אבל אם תתפוס אותי אזעקה בדרך?" אז בעצם המציאות היא שאם אנחנו הולכים ברחוב אז פשוט צריכים לשכב על הרצפה ולהגן על הראש באמצעות הידיים ואם יש תינוקות אז לשכב עליהם. עכשיו, זו מציאות מאוד מאוד קשה ואם אני נוהגת ברכב, עד שאני שולפת את החגורות כבר שומעים את הבום וההוראה היא להוציא את הילדים ולשכב על הרצפה, אבל אף פעם לא מספיקים.

14:30 דובר 1 וואו.

14:30 דובר 2 אז זאת אומרת, לא מספיקים בבית בקושי, בחוץ קל וחומר, ואם אנחנו בפארק אז באמת בפארק יש מיגוניות, אבל להספיק להגיע למיגונית, הילד נמצא במתקן למעלה, הוא לא מספיק.

14:40 דובר 1 וואו.

14:40 דובר 2 כן. עכשיו, אה, אז אתה כל הזמן נמצא ב... זאת אומרת, מחשבים איפה המיגונית הקרובה. אז אם אני יוצאת להרדים את הילדה בערב בעגלה, אז אני הולכת ליד המיגוניות, שאם תהיה אזעקה, שאני אהיה מוכנה. מבינה? ו... אנחנו חיים בתודעה של ניסים, כל הזמן ניסים, ניסים, ניסים ומרגישים את זה במוחש, כי בדרך הטבע, כששולחים מטח מכזה מקום קרוב, אז כיפת ברזל עם כל היכולות שלה, היא לא יכולה ליירט מטח שלם. תמיד יהיו נפילות. אז-

15:13 דובר 1 וואי.

15:13 דובר 2 כן. אז, אה, אי אפשר לזלזל ולא לרוץ, אבל מצד שני גם אפשר, כשרצים לממ"ד, אפשר גם להיפצע בדרך. זאת אומרת, להחליק על הרצפה אם הילד באמצע מקלחת, אז צריכים גם לא לרוץ מדי מהר ולא להקרין פחד ובהלה לילדים. אנחנו כל הזמן צריכים לשדר חוסן ורוגע.

15:34 דובר 1 נראה לי חוסן זה אחת המילים שהכי נאמרות ב-

15:37 דובר 2 ממש.

15:37 דובר 1 בשדרות.

15:38 דובר 2 מרכזי חוסן בשדרות קורסים מעומס של פניות ו... זאת אומרת, זה, אתה כל הזמן חי תחת איום. זאת אומרת, זה לא שחווית איום ואז עכשיו אוקיי, אתה אחרי ואתה מנסה להתמודד עם מה שהיה.

15:51 דובר 1 כאילו דריכות כרונית.

15:52 דובר 2 בדיוק. וזה מה שכל הזמן, אה, אנחנו אומרים שמרגישים בשדרות את העניין של, אה, מה זה לחכות לגאולה, לחכות למשיח, כי בעצם נשאלת השאלה איך אפשר לחכות למשיח שאנחנו בעצם חיים את היום־יום, הולכים לעבודה, חוזרים, אה, מטלות הבית, מטלות העבודה, החיים כל כך-

16:11 דובר 1 כאילו, איך להחזיק את זה בראש כל הזמן?

16:12 דובר 2 איך כל הזמן אתה מחזיק את זה בראש, אבל החיים מאוד מאוד סוחפים אותך. אז בשדרות מרגישים את זה במוחש, כי אתה מנהל את החיים, אבל אתה כל הזמן דרוך. אתה יודע שכל רגע יכול להיות משהו, אז אתה כל הזמן בהיכון. אז אם אנחנו כל הזמן, זאת אומרת, מנהלים את החיים, אבל אנחנו כל הזמן דרוכים ומוכנים, אז זה מראה לנו שאפשר לחיות בתודעה של-

16:32 דובר 1 כן.

16:32 דובר 2 לחכות לגאולה, אה, כי הנה זה מה שאנחנו בעצם חיים את זה. אנחנו כל הזמן מוכנים.

16:38 דובר 1 את הולכת ברחוב, את עושה חישוב אם תהיה אזעקה אני הולכת לפה, אם תהיה אזעקה אני הולכת לפה.

16:42 דובר 2 כן. ומה אני אעשה במידה ויהיה. אז אם יש דרך עם מיגוניות או דרך בלי מיגוניות, אז אני הולכת בדרך עם המיגוניות, אוקיי? ואם יש פארק יותר קרוב לבית או פארק... זאת אומרת, אנחנו כל הזמן מחשבים. אה, וזו המציאות של לחיות בעוטף. אז איך מגדלים ילד בעוטף שפתאום הוא יוצא משדרות ואז מגיע לירושלים והוא שואל איפה המיגונית בפארק, בגן סאקר. ואז הוא רואה שאין מיגוניות. ואז הבן שלי אומר לי, "אבל אמא, הפארק כל כך ענק ואין מיגונית אחת?" אז זאת אומרת, זו פשוט מציאות ש... שאתה גר בעוטף, אז אתה גם לומד להבין מה זה הרעש. אוקיי, אז זה בעצם היירוט של הכיפה, זה השריקה של כיפת ברזל. עכשיו זה בום של מסוק. לא, זה בום של טנק. זאת אומרת, גם אנחנו חווים את כל התקיפות של צה"ל בגלל שזה כל כך קרוב, אז אנחנו שומעים גם את הרעש הזה. מבינה?

17:36 דובר 1 מטורף.

17:36 דובר 2 אז בעצם אנחנו שומעים גם את השריקה של כיפת ברזל, שהיא מאוד מאוד חזקה. זאת אומרת, יש הרבה רעש. יש את הרעש של הצבא, חלילה וחס, שהם נלחמים.

17:46 דובר 1 מילון שלם של-

17:47 דובר 2 כן. שדרותי ממוצע יודע בדיוק להגיד מה הבום. זה, זה יירוט, והוא יודע להגיד בדיוק: זו נפילה. זה לא יירוט. מבינה? כבר לומדים, יש שמיעה מאוד מאוד מאוד חזקה.

18:02 דובר 1 שמיעה שדרותית.

18:03 דובר 2 ממש. יודעים להגיד בדיוק. זאת אומרת שהצבא תוקף, אז אנחנו שומעים בומים מאוד מאוד חזקים. זה נשמע כמו שזה יקרה.

18:10 דובר 1 כשיש התקפות רציניות אז שומעים את זה גם בקריית גת, קריית מלאכי וכל פעם כשיש כזה בום, היה אני חושבת בשביעי של פסח, ממש הסעודת משיח בסוף החג היה בומים מטורפים. אני זוכרת שאמרתי לעצמי אם אנחנו שומעים את זה כאילו חזק שהדלת רועדת, אני אומרת מה הם שומעים בשדרות?

18:27 דובר 2 וואו.

18:27 דובר 1 אם פה זה ככה אז...

18:30 דובר 2 אז בשדרות הבית רועד.

18:31 דובר 1 אי אפשר לתאר עשרים קילומטר מכאן.

18:33 דובר 2 רועד ממש. זאת אומרת ברמה של-

18:35 דובר 1 אבל זה-

18:35 דובר 2 החלונות זזים, תמונות יכולות ליפול מהקיר. יש אפילו סדקים בבתים, אפשר לראות סדק מהעוצמה של ההדף.

18:42 דובר 1 וואו.

18:43 דובר 2 אנחנו מאוד מאוד שומעים חזק את התקיפות של צה"ל. אנחנו יכולים להגיד בדיוק אם זו תקיפה בצפון הרצועה, שזה מאוד מאוד קרוב אלינו, או במרכז או בדרום הרצועה. ממש אנחנו יודעים להבחין.

18:52 דובר 1 מטורף.

18:52 דובר 2 שומעים את זה מאוד מאוד חזק, מאוד. את הטנקים, את המסוקים, את המטוסים. אנחנו יכולים להגיד בדיוק זה, זה פגז של מסוק. שומעים את זה מאוד מאוד חזק.

19:01 דובר 1 אימא'לה.

19:02 דובר 2 כן. ו-

19:04 דובר 1 וואו.

19:04 דובר 2 כן. אז בעצם, אני זוכרת שהקטנה שלי בדיוק מצאנו סרטון שהיא הייתה קטנה, היא אומרת, "אמא תדליקי מוזיקה שלא נשמע את הבומים". הילדים לומדים לסגל לעצמם כל מיני, אה, את יודעת-

19:15 דובר 1 הכוננויות כאלה.

19:16 דובר 2 ממש. כן.

19:17 דובר 1 וואו.

19:20 דובר 2 וזה בהחלט, אה, אתגר. אתגר במקום כזה.

19:24 דובר 1 מקודם אמרת על העניין של, נגיד, את מכינה ערב נשים ואז, ואני אומרת לעצמי בראש, זה כאילו כל הזמן לחיות עם תוכנית א' ותוכנית ב'. כאילו יש את החיים ויש את האם קורה משהו, אם יש טפטוף, אם זה, אם זה, אז עוברים לתוכנית ב'. כי את כאילו, זה אי ודאות, כל החיים שלנו הם אי ודאות ו... אבל פה זה ממש מוחשי, התוכנית מגירה הזאת שאת צריכה להיות איתה כל הזמן. זה מטורף.

19:52 דובר 2 לגמרי. חיים באי ודאות כל הזמן. לא יודעים מה יהיה היום, מה יהיה, ממש. אנחנו מרגישים את האי ודאות הזאת כל הזמן והדריכות. זאת אומרת, גם עכשיו, אה, תכף נדבר גם על מה שקרה בשמחת תורה והכול, אבל בעצם לגור בכזה מקום, אז בעצם אנחנו כל הזמן גם דרוכים, תמיד מוכנים, וגם אתה כל הזמן, אתה מתכנס. זאת אומרת, עכשיו אנחנו ארגנו, אמ, אחרי שבועות היה בכל בתי הכנסת, ארגנו עשרת הדיברות. ילדים הגיעו ושמעו את עשרת הדיברות. אה, ואז ביום חמישי ארגנו בעצם כנס גדול לכל הילדים ששמעו את עשרת הדיברות, אז הם הגיעו עם הכרטיס שהם שמעו את עשרת הדיברות והייתה הגרלה מאוד, מאוד גדולה ומופע קסמים. משהו מאוד, מאוד מושקע. ואז כל הזמן אנחנו אומרים לעצמנו, זאת אומרת, בית חב"ד הוא ממוגן, אבל עדיין—

20:41 דובר 3 מה זה ממוגן? כל המבנה ממוגן?

20:42 דובר 2 כל המבנה ממוגן. כן.

20:45 דובר 3 איזה קטע.

20:45 דובר 2 הלוקסוס של שדרות כזה, שאחרת אף אחד לא היה מגיע לפעילות.

20:49 דובר 3 מטורף.

20:50 דובר 2 כן.

20:50 דובר 3 שמעתי שיש גם מקווה ש...

20:52 דובר 2 עכשיו הוא נפתח, כן.

20:53 דובר 3 כולו ממוגן?

20:54 דובר 2 כולו ממוגן. עכשיו הוא נפתח. אה, ואז בעצם הייתה פעילות מהממת. הפעילות הסתיימה, כולם יצאו החוצה והיה כאילו קטע שכל אחד קיבל וופל וטרופית ואת המתנות והכול, והיה עומס של אנשים. אמרתי, וואי, שרק לא תהיה עכשיו אזעקה, כי זה פשוט יהיה פה טירוף. כולם סיימו ללכת, אזעקה.

21:13 דובר 3 וואי.

21:14 דובר 2 הרגשנו עם ה... אמרנו, השם, תודה. כאילו, את מבינה? זה, זה כאילו אתה לומד לחשב. עכשיו, אפשר להכין ולהתארגן ואז לא יבואו. ארגנו מופע סליחות ענק לפני יום כיפור והבאנו מופע מאוד, מאוד יקר והכול, אבל לא הגיעו הרבה אנשים כי היה הרבה רעש, היה בלגן, לא הגיעו. את מבינה? זאת אומרת, אתה כל הזמן, אתה יכול להכין ואתה יכול להתכונן, אבל מה שאנשים יודעים, שאף פעם לא נבטל פעילות. זאת אומרת, גם אם יש מתיחות, גם אם יבוא ילד אחד תהיה פעילות.

21:44 דובר 3 וואו, זה מיוחד.

21:44 דובר 2 זאת אומרת, זה בית חב"ד שבעצם בזמנים הכי, הכי מטורפים, זאת אומרת, בכל המבצעים, אני מדברת ככה על צוק איתן ומבצעים שהיו מאוד, מאוד, אה, עופרת יצוקה, ושהעיר התרוקנה. זאת אומרת, כל העיר עזבה, בית חב"ד נשאר פעיל. ותפילות ומה שצריך והכול תמיד, תמיד, אמ, אף פעם לא עצרנו או הפסקנו. כמובן בהתאם להנחיות והכול. עוד ככה משהו, ששנה שעברה בערב ל"ג בעומר סיימנו את המדורות וחזרנו הביתה באזור שתיים בלילה ואז פתאום קיבלנו התראה להיכנס למרחבים המוגנים. היה חיסול של בכיר בעזה. ואז כאילו אנחנו רצים ישר לממ"ד, אה, ואנחנו מחכים לתגובות, לירי שהולך להיות ללא הפסקה.

22:31 דובר 3 אה, ל"ג בעומר. נכון, נכון.

22:33 דובר 2 ואז בעלי ישר חושב ואומר, "רגע, אבל מחר תהלוכה. אמורים להשתתף אלף ילדים. ומה עושים?" כאילו, איך— ואז הוא ישר, אה, חושב ואומר, "רגע, אני אנסה לתפוס גרפיקאי שיעשה מודעה חדשה של התהלוכה". אבל כבר שתיים בלילה, אז הוא תופס גרפיקאי בניו יורק שער.

22:51 דובר 3 יפה.

22:52 דובר 2 והוא מנסח מודעה חדשה. "לא מוותרים על תהלוכת ל"ג בעומר לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי. השנה נעשה את התהלוכה בממ"ד, וכל מי שבעצם ישלח לנו סרטון לוואטסאפ עם— שהוא עושה בעצם את התהלוכה בממ"ד עם שתים עשרה פסוקים, ייכנס להגרלה של פרסים". ו-וואי, יום למחרת כולם בעצם בממ"דים. אף אחד לא מעז להוציא את הראש. אה, ואנחנו— הוואטסאפ שלנו קורס. בעצם כל העיר שלחה— כמעט כולה שלחה לנו סרטונים של שתים עשרה פסוקים.

23:20 דובר 3 וואי.

23:20 דובר 2 והכי מרגש שקיבלנו סרטון של אישה מבוגרת בת תשעים וחמש אומרת את שתים עשרה הפסוקים. היא— גם היא עושה את תהלוכת ל"ג בעומר.

23:28 דובר 3 וואו, איזה מיוחד.

23:30 דובר 2 ובעצם זה נוצר מצב ש... וואו. בעצם לא ביטלנו את התהלוכה, להפך, נהייתה תהלוכה יותר גדולה. כל אחד חגג תהלוכה בממ"ד. אמנם זה היה הרבה יותר מאתגר וקשה, אבל הייתה תהלוכה. אה, אז אתה כל הזמן נדרש לדינמיות, אה—

23:46 דובר 3 יצירתיות.

23:47 דובר 2 יצירתיות, להגדיל ראש ו... אבל זה, זה כל הזמן. זה כל אירוע שמארגנים. פעם אחת ארגנו ערב נשים ופתאום המרצה חטפה פיק ברכיים להגיע לשדרות.

23:57 דובר 3 איזה קטע.

23:57 דובר 2 היא נבהלה. היא אומרת, "אוי" וזה, היא ניסתה ככה לבטל ו... זאת אומרת, שאתה, שאתה גר במקום הזה, נדרש ממך כל הזמן, אמ, זאת אומרת, גם, אה, להפעיל את הראש, כאילו, זאת אומרת, אם במידה ולא יגיעו, אז מה נעשה? אז מה עם כל מה שהכנו? וגם כל הזמן אתה לא יודע להעריך, אין, אין את הוודאות, אין ודאות. אתה באי ודאות כל הזמן, ממש ככה. אז אם נגיד עכשיו התכוננו לעשרת הדיברות בכל בית כנסת וקנינו שקיות לחלק לכולם, אז אתה לא יודע כמה יבואו, כי יכול להיות שהרבה נוסעים. אה, זאת אומרת, בשדרות הרבה אנשים נמצאים במשך השבוע, אבל בשבת, בשבת נוסעים. את מבינה? אנחנו לא יודעים אף פעם להעריך... אין ה—

24:39 דובר 4 בגלל המצב או—

24:40 דובר 2 כן, כן. זאת אומרת, רוצים שבת שקטה. אנחנו רוצים לישון בשקט.

24:44 דובר 4 וואו, לא חשבתי על זה אף פעם.

24:45 דובר 2 בטח. זה כי, זאת אומרת, אתה... מספיק שיש צבע אדום אחד בלילה וכבר כל הילדים מתעוררים, אז הלך הלילה.

24:52 דובר 4 נכון.

24:53 דובר 2 אני זוכרת זמנים שפשוט היינו הולכים, אה, לעבודה רדומים, כי בלילה הייתה אזעקה וכבר לא חוזרים לישון.

25:00 דובר 4 וואי, זה מטורף.

25:01 דובר 2 כן, אז כולם מותשים ועייפים ויום למחרת, אה, שגרה. זה השגרה בשדרות.

25:07 דובר 4 מה שמטורף זה שבסוף, בימים האלה כל, כל ישראל יודע מה זה אזעקה. כולם יודעים, זאת אומרת, אפשר לדמיין את זה, שזה הרגע הזה שחוויתי, כי כולם חוו את זה, אבל בעשר שניות ובתדירות מטורפת ו-ו-כאילו אפשר לדמיין את זה, באמת אפשר לדמיין את זה, כי—

25:26 דובר 2 אז זה העניין ש—

25:27 דובר 4 זה לא נורמלי.

25:28 דובר 2 ב— לגמרי. והעניין הוא זה ה— שאין זמן. זאת אומרת, אני הייתי באזעקות שהיה דקה וחצי באזור המרכז—

25:35 דובר 4 בטח את כזה...

25:36 דובר 2 אני אומרת לעצמי "וואו".

25:37 דובר 4 "אפשר להכין קפה".

25:38 דובר 2 מה עושים עם כל הזמן הפנוי הזה? אפשר להחליט עם איזה, מה לוקחים לממ"ד, כאילו-

25:43 דובר 4 ממש, ממש.

25:43 דובר 2 אצלנו זה כל כך אין זמן שזה פשוט לתפוס-- זה פשוט לשלוף את הילדים ולרוץ. כשיש שני תינוקות אז אתה כאילו-

25:52 דובר 4 גם נראה לי בשביל התחושה של חובת ההשתדלות, כאילו את יודעת שזה לא-

25:56 דובר 2 יודעים בוודאות שלא נספיק, אבל זה כאילו אין זמן. זה העניין פה, אמרת שאין זמן ו... אתה לסגור את הדלת זה בוא נגיד זה מוט-- אין, לא, לא מגיעים לזה בכלל, ולפי ההוראות צריכים לסגור את הדלת, לשכב על הרצפה גם בתוך הממ"ד.

26:13 דובר 4 שתים עשרה שניות זה, זה כאילו סכום זמן שאף אחד לא סופר אותו כזה.

26:16 דובר 2 כן, לצערנו זה-

26:16 דובר 4 אוי, זה מזכיר לי את הנאום של, אה, אוי, אולי תספרי את זה, זה היה כל כך יפה. מי כתב לו את הנאום? אני חייבת לדעת.

26:24 דובר 2 אז בעצם, אה, ההפקה ביחד עם, אה, אברמי ביחד עם סבא שלו, ביחד-

26:30 דובר 4 זה היה רעיון של, אה, של הסבא?

26:32 דובר 2 ביחד. הם כתבו את זה ביחד, גם ה-- שילוב.

26:36 דובר 4 בואי נעשה שנייה הקדמה-

26:37 דובר 2 כן.

26:37 דובר 4 שהשנה בכינוס השליחים בגלל כל המצב, למרות שלצערנו כל שנה איכשהו, אה, יש איזה התחממות, אבל, אמ, בכינוס השליחים בניו יורק, לא, הוא דיבר בארץ.

26:48 דובר 2 לא, כינוס השליחים בניו יורק.

26:50 דובר 4 כי היה במקביל בארץ, אה, נכון, באנקט משותף ש-

26:54 דובר 2 לא, הקרינו בבאנקט של הארץ בגלל שהרבה שלוחים לא נסעו בגלל המצב, אז הקרינו בבאנקט של הארץ את הבאנקט של ניו יורק.

27:02 דובר 4 אה, אבל הם היו שם.

27:03 דובר 2 אה?

27:03 דובר 4 הם היו שם.

27:04 דובר 2 כן.

27:05 דובר 4 אה, אוקיי. אז בעצם הזמינו את הבן שלך ש-- בן כמה הוא? בן-- היו, היו מניחים-

27:09 דובר 2 אני גם בן עשר, כן.

27:11 דובר 4 בן תשע, ממש לדבר, לעשות, אה, ספיץ'.

27:14 דובר 2 כן.

27:15 דובר 4 והוא דיבר על העניין הזה של השתיים עשרה שניות. אז בואי תספרי את באמת על הרעיון המאוד יפה הזה, ש-- תקשיבי, זה היה פשוט לצפות בזה ו-ולבכות, כאילו, חוץ מכל הכישרון שלו וההופעה שלו, אבל, אה-

27:30 דובר 2 בעלי כבר סגר את הכרטיסים לפני בכלל כל הבלגן.

27:33 דובר 4 אה, לפני, לפני החגים.

27:34 דובר 2 כן, כן. ואז, אה, ביקשו, אה, מהבן שלי, אה, לבוא ככה להגיד כמה מילים. ראו לפני זה שהוא התראיין בכמה תוכניות שבאו לראיין בבית חב"ד בעצם את כל הפעילות שנעשתה תחת אש, אה, וביקשו שהוא ידבר, ובעצם המוטו היה של הנאום שבעצם כל העולם רואה את השתיים עשרה שניות האלה של מתח וחרדה וקושי וממש הפרדה בין חיים למוות. אנחנו רואים את זה במוחש, יש לנו ילד בשדרות, לצערנו הרב במבצע שומרי החומות, אמ, הילד, אה, עידו-

28:10 דובר 4 אה.

28:10 דובר 2 שבעצם היה בתוך ממ"ד.

28:12 דובר 4 זהו, מה היה הסיפור שם?

28:14 דובר 2 אז זה סיפור ממש, שאני פותחת סוגריים. אבל הילד הזה היה נמצא בממ"ד בשדרות, בבניין חדש, ממ"ד ממוגן לפי כל התקנים, וחדר רסיס את החלון הממוגן של הממ"ד. ולצערנו הרב הילד הזה נרצח. ילד בן חמש, עידו אביגל, ילד מתוק מאוד, והוא היה בתוך הממ"ד. והיה מאוד, מאוד, מאוד מאוד קשה. מאוד, מאוד קשה, והדלת הייתה סגורה והכל היה סגור.

28:44 דובר 4 זה כאילו מערער את כל ה--

28:46 דובר 2 נכון.

28:46 דובר 4 שאת אומרת טוב, אז, אז אם נהיה בממ"ד הכל יהיה בסדר. ואם ו--

28:49 דובר 2 ממש ככה. וזה היה תקופה ממש קשה, כי בעצם זה ערער לכולם את הביטחון, כי הרי כולם, אה, סמכו על הממ-- זאת אומרת הממ"ד. אנחנו נמצאים במרחב מוגן, אבל, אה-- ואז קיבלנו בעצם את ההוראה גם לשכב על ה-- בתוך הממ"ד גם צריך לשכב שלא נהיה בקו של החלון, גם כשהחלון סגור. ואז בעצם, כשהבן שלי עמד, אה, בכינוס חמשת אלפים שליחי חב"ד מכל העולם והמקורבים והתורמים, ובעצם הוא דיבר על העניין של השתיים עשרה שניות.

29:19 דובר 4 אני רוצה מהנקודה הזאת פשוט להכניס את הנאום של אברמי. בואו תשמעו.

29:25 דובר 5 מאז שנולדתי ועד היום יצא לי לשמוע את אזעקת צבע אדום אלפי פעמים. מאז שאני ילד קטן הורגלתי להגן על עצמי תוך שתיים עשרה שניות בריצה מבוהלת לממ"ד, ואם אני רחוק אז פשוט למצוא מחסה, לשכב על הרצפה ולהגן על הראש באמצעות הידיים. אלפי פעמים הספקתי להיכנס למרחב המוגן ועשרות פעמים לא הספקתי. אני רוצה לבקש מכם בקשה קטנה. עצמו עיניים לשתיים עשרה שניות, נבקש לסגור את האורות ונתחיל. שלוחים, שלוחי הרבי, אני מספר את זה בשביל לצמוח מזה, בשביל ללמוד מזה, בשביל לייקר שתיים עשרה שניות. העולם נוטה לחשוב על שתיים עשרה שניות כעניין של פחד, של חרדה, של הפרדה בין חיים למוות. אבל שליח של הרבי יודע מה אפשר להפיק בשתיים עשרה שניות ואיך לנצל אותם עד תום. בשתיים עשרה שניות אפשר להעניק חיוך מאוזן לאוזן ליהודי. בשתיים עשרה שניות אפשר להחיות יהודי במילה טובה. בשתיים עשרה שניות אפשר להספיק לברך ברכה עם יהודי. בשתיים עשרה שניות אפשר פשוט לחבק יהודי. אפשר לגרום לו לאושר, אפשר להספיק לתמוך, אפשר לגרום לו להאמין. אפשר פשוט לתת לו חיים בחזרה. וכן, בשת-- וכן. וכן, בשתיים עשרה שניות אפשר להספיק לרוץ עם תינוק בידיים היישר לממ"ד ולהציל חיים, ואפשר לשכב על הרצפה ברחוב, להגן על הראש באמצעות הידיים ולחשוב שהטיל לא ייפול על אף יהודי. להתפלל וגם לצייר את דמותו של הרבי ופשוט לבקש שיאמר לצרותינו די ויצעד איתנו לבית המקדש השלישי והוא בראשנו. לכל שליח אתגר משלו ובמקום השליחות שלו. ואני מציע לכם שכמו שאני לא עוזב את מקום שליחותי למרות האתגרים, כך גם אתם הישארו במקום שליחותכם והמשיכו להאיר. אסור להתייאש. הרבי נותן לנו הכוח. גם אני נשאר בשדרות בשמחה.

33:23 דובר 5 אדאג לכל יהודי כי אני שליח של הרבי. חזק, חזק ונתחזק.

33:57 דובר 6 זה תפס, כי העניין הזה של ה-- בעצם כל העולם היה בחרדה, כולם היו בחרדה לא נורמלית ו-- אה צמודים לחדשות ועם בשורות והיה מאוד מאוד קשה. ואז בעצם מגיע ילד שמתמודד, שאיך אומרים מגיל שלוש הוא רץ ותפסה אותו האזעקה אלפי פעמים בבית, בחוץ. אה וזה ילד שרץ כל כך הרבה למרחב המוגן, ואז בעצם ילד כזה בא ואומר בואו תראו מה אפשר לעשות בשתיים עשרה שניות.

34:29 דובר 7 זה ממש-

34:30 דובר 6 אפשר להפוך את העולם.

34:32 דובר 7 וואו. ממש להאיר את החושך ב-

34:33 דובר 6 ממש. וקיבלנו תגובות מכל העולם. ממש. אה, אפילו פנה לבעלי איזה שליח ואמר לו, "תשמע, אנחנו נמצאים במקום שליחות מאוד מאוד קשה, איזשהו חור בסוף העולם, והחלטנו שאנחנו עוזבים את השליחות. אבל החלטנו ש-- אשתי אמרה לי, 'אתה יודע מה? כינוס השליחים האחרון, תיסע.' ואני יושב בכינוס ואני רואה ילד בן תשע וחצי שמספר על האתגר שלו ועל הקושי שלו, והוא אומר 'גם אני נשאר בשדרות להמשיך את השליחות.'"

35:06 דובר 7 יואו, אמא'לה.

35:07 דובר 6 אז באותו רגע החלטנו שאנחנו נשארים במקום השליחות, כי אם ילד נשאר בכזה מקום כמו שדרות והוא לא עוזב את השליחות וממשיך אותה במלוא הכוח והעוצמה, אז אנחנו גם נמשיך את השליחות.

35:20 דובר 7 מטורף.

35:20 דובר 6 וזה אחד מהסיפורים. זרמו מ-- אין, זה הוקרן בכל בתי הספר ואנשים ראו את זה בערבים של בית חב"ד, הקרינו את זה. זה נתן הרבה הרבה כוח בעצם לבוא ולראות, באמת ילד שבקלות, אה, אפשר להישבר מכזה דבר. זה מאוד מאוד קשה. הוא בא ואומר, אני נשאר במקום השליחות ואני ממשיך למרות האתגר ולמרות הקושי.

35:46 דובר 7 וואו.

35:46 דובר 6 כן.

35:47 דובר 7 בואי נחזור לשמחת תורה.

35:48 דובר 6 כן.

35:49 דובר 7 ככה דילגנו עליו באלגנטיות. אתם בשמחת תורה בבית?

35:53 דובר 6 כן. אנחנו נמצאים בשמחת תורה בבית. אה, חוגגים, אה, בבית חב"ד, אה, הקפות, ואז אנחנו ממשיכים, אה, ל-- זאת אומרת, יש סעודה. הבית חב"ד שתי קומות, מסיימים את הסעודה, עולים למעלה להקפות. סיימנו בערך בשתיים בלילה ואנחנו חוזרים הביתה, עד שהלכנו לישון והכל, שלוש ככה לפנות בוקר. אנחנו לא יודעים שמהקפות נעבור עוד מעט להתקפות.

36:19 דובר 7 ממ, משהו.

36:20 דובר 6 בשש עשרים ושבע אנחנו שומעים מלא, מלא בומים ואזעקות. אז אנחנו מהר רצים לממ"ד ואז אנחנו שומעים גם הרבה ירי, אז לא הבנו מה קורה, אה, ואז היינו בטוחים שזה כבר הצבא תוקף חזרה. כי מה זה הירי הזה? אנחנו רגילים לבומים ולאזעקות, והאזעקות לא נגמרו אחת אחרי השנייה.

36:38 דובר 7 אתם בעצם כל המשפחה סגורה בממ"ד בבית.

36:40 דובר 6 כן, גם ההורים שלי הגיעו, מכפר חב"ד הם היו אצלנו.

36:43 דובר 7 ממ.

36:44 דובר 6 אה, ובעצם אנחנו ממש, אה, ספונים בממ"ד עד שככה יש באזור שמונה רגיעה, ואז בעלי מגיע לצאת לבית חב"ד. עכשיו, הוא לא יודע מה קורה בחוץ. בעצם באותה שעה, זאת אומרת, ברבע לשבע כבר יש את הסרטון המפורסם של הטנדר, ש-- הטנדרים שנכנסים לשדרות. אז נכנסו טנדרים לשדרות עמוסים במחבלים, שטבחו בכל מי שהיה בחוץ, ובעלי בשמונה כבר מגיע לצאת מהבית והוא-- אנחנו בעצם רגילים לשגרת חירום. אז הוא-- הבית חב"ד קרוב אלינו, אז הוא יפתח את הבית חב"ד. בית חב"ד ממוגן, אז אנשים בין אזעקה לאזעקה יגיעו להקפות.

37:23 דובר 7 בכל זאת שמחת תורה גם, זה לא--

37:24 דובר 6 שמחת תורה. אנחנו רגילים לשג-- ל-לצערנו לשגרות חירום האלה. ואז אנחנו מקבלים, אה, טלפונים, אה, הטלפון של אבא שלי, שלי לא-- שלי כבר נגמרה הסוללה, הטלפון של בעלי בכלל היה בבית חב"ד, ואז, אה, בני משפחה מתקשרים אלינו. אנחנו מקבלים ת-- כאילו אנחנו רואים שהטלפון רוטט ו... אנחנו עונים לטלפון ובעצם, אה, אחותי מתקשרת, גיסי מתקשר, אה, "יש מחבלים בשדרות". עכשיו זה היה נשמע לנו מאוד, מאוד מופרך, כי זה לא תרחיש שנערכנו אליו בכלל. זאת אומרת, בעלי היה בטוח, מה? אין סיכוי. מחבלים נכנסו לש-לשדרות וכבשו את תחנת המשטרה. זה כאילו הזיה, זה משהו שלא נתפס בכלל. אנחנו לא מאמינים לזה, אמ, אבל אנחנו נכנסים הביתה וסוגרים את האורות, מנסים לסגור את החלונות כמה שאפשר. יש חלונות שאין להם תריס בכלל. ובעצם מסתבר שהבן שלי בכלל ראה מהחלון את הטנדר והוא חשב שזה חיילים, כי הם היו לבושים כמו חיילים, מבינה? אבל הוא אמר, "אבל היה להם סרט". ואז כשהסברנו, גם היינו צריכים להסביר לילדים שעכשיו צריכים להיות בשקט וצריכים להיכנס לממ"ד ולהסביר להם בצורה עדינה שיש מחבלים, ואז בעצם כל ה--

38:34 דובר 7 אין לך מושג.

38:35 דובר 6 אין מושג. ואז אנחנו מבינים שמה שבעצם הבן שלנו ראה זה המחבלים.

38:39 דובר 7 וואי.

38:39 דובר 6 כן. ו... פשוט, אה, באינסטינקט של רגע הבן שלי פשוט לוקח את הסכינים שנהיה ערוכים. תביני, כאילו לא ה-- זאת אומרת, בעצם אנחנו יושבים בסיטואציה שהיא חדשה לנו. אנחנו גם לא מבינים בדיוק מה קורה. אנחנו בטוחים חוליה אחת, שתיים, אנחנו לא יודעים שמעל מאה מחבלים בתוך העיר. עכשיו, זו עיר קטנה. עכשיו, בעלי מנסה להתקשר למשטרה ואין מענה. אנחנו מנסים לראות את הצבא, אנחנו לא רואים שום דבר, את מבינה? ומלא, מלא, מלא ירי ותוך כדי אזעקות. ואז בעצם אנחנו מול הילדים, אנחנו צריכים להבין ש... מה אנחנו אומרים להם עכשיו ומה אנחנו משדרים להם. אז בעצם בעלי ניצל שהוא חזר הביתה. זאת אומרת, הוא כבר יצא, אני קראתי לו לחזור בעקבות הטלפונים--

39:23 דובר 7 וואו.

39:23 דובר 6 שקיבלנו. הוא כבר היה בדרך החוצה, ממש בנתיב של המחבלים. הם היו על הגדר שלנו מאחורה, בכביש הראשי, אנחנו על הכביש הראשי, הם נסעו מאחורה. זאת אומרת, הוא היה ממש מטרים.

39:34 דובר 7 מטורף.

39:34 דובר 6 לגמרי. וזה אנחנו מבינים אחרי זה. בשעת מעשה אנחנו לא קולטים את הגודל, את גודל האירוע. אנחנו לא מבינים שאנחנו נקודה אחת מכל העוטף. כל אחד בטוח שהנקודה שלו זה עכשיו מתנהלת הלחימה, וככה שעות ארוכות אנחנו נמצאים בממ"ד, מביאים את האוכל לממ"ד ו... אנחנו עושים עם הילדים הקפות בממ"ד ולוקחים את הספר, אה, חת"ת, ומחזיקים את התמונה של הרבי ומתפללים בממ"ד וכל הזמן אזעקות ובומים ומלא, מלא יריות. ואז לקראת הצהריים אנחנו מתחילים לראות כבר כוחות מיוחדים שמתחילים לסרוק את העיר, ואז השמועות. עכשיו, בעלי מנסה, לקח את הטלפון ובעצם לתפוס את המתפללים, להגיד להם לא לצאת מהבית, כי אנשים לא יודעים. לא הייתה אזעקה שמתריעה על חדירת מחבלים. מבינה? גם אין חשמל, חשמל נפל ואין תקשורת. אז ברגעים שחזרה קצת התקשורת הוא מנסה להתקשר לעוד אנשים. עכשיו השכנה שלי דופקת אצלי ואומרת לי: "את יודעת מה קורה? בעלי הלך לתפילה ולא חזר". אז אמרנו לה: "את יודעת שיש מחבלים?" "מה, אני לא יודעת?" וזה, והתחילה להילחץ והיא חזרה הביתה והתחלנו להתפלל בשביל בעלה שיחזור הביתה. הוא באמת חזר אחרי צהריים, אבל את מבינה שאנשים לא ידעו. אף אחד לא ידע.

40:43 דובר 8 אני חושבת באמת המשפחה שה-- מלא אנשים מכבים את הטלפון בשבת.

40:47 דובר 6 נכון, זו עיר ברובה מסורתית.

40:49 דובר 8 גם לא לכולם היה מישהו שיתקשר-

40:51 דובר 6 נכון.

40:51 דובר 8 מעודכן, ידווח.

40:52 דובר 6 אז מלא אנשים לא הצלחנו לתפוס כי או שהטלפון היה מכובה או שלא הייתה קליטה. ה-- היה ממש כאוס ובלגן ואין תחנת משטרה. זאת אומרת, אין פה... כי יש לחימה, אז ה-

41:05 דובר 8 בעצם לא קלטתם מה קורה בכלל עד, אה...

41:07 דובר 6 קלטנו, אבל לא ידענו את העוצמה המטורפת. ותוך כדי יש הפסקות חשמל. עכשיו אנשים, אה, פשוט מסרו את נפשם בבניינים, אנשים בהחלטה של רגע ניתקו מעליות, אז רואים את המחבלים נכנסים לבניין ומנסים ל-ללחוץ על המעלית והם לא מצליחים, אז הם יוצאים ורואים בבניין אחד ששכנה אחת צועקת מהקומה למעלה למתפללים: "תחזרו הביתה, יש מחבלים." מבינה? המתפללים לא ידעו בכלל, אז חזרו הביתה. יש כמויות, כמויות, כמויות של סיפורי ניסים על אנשים שברגע האחרון. יש לי חברה שמספרת לי, "תשמעי, בלילה אז לקחתי את המפתח ושמתי אותו למעלה כי הנכד שיחק עם הדלת ואז בבוקר החתן שלה קם לצאת לתפילה מוקדם בנץ והוא לא מצא את המפתח אז הוא כבר נשאר ואז התחילו אזעקות, אז הוא כבר לא יצא, ניצל."

41:52 דובר 8 אמאל'ה.

41:53 דובר 6 מלא, מלא, מלא סיפורים. חברה שבעלה, אה, זאת אומרת, היה צריך להגיע לאותו בית כנסת. הם הגיעו, הם, אה, כיתרו שני בתי כנסיות שנמצאים אחד בקרוון, אחד במקלט. הם ניסו להיכנס, הם לא הצליחו. היה שם, אה, תושבים גיבורים שניהלו קרבות איתם, אבל זאת אומרת, היה פה, בעצם הייתה להם תוכנית לכבוש את כל העיר, כי הם כבר כבשו את תחנת המשטרה. הם כבשו, צרו על היציאות והכניסות של העיר.

42:20 דובר 8 בכלל המילה לכבוש כאילו מ-

42:21 דובר 6 ממש.

42:22 דובר 8 זה עולם אחר.

42:22 דובר 6 כן, והם הגיעו עם מפות מסודרות של כל בתי הכנסיות ובתי הספר ו-- הם ידעו הכל. ובעצם, אה, בזמן הזה שהתנהלו קרבות, אה, עשרות מתושבי העיר נרצחו, מעל חמישים, והשוטרים היקרים של תחנת משטרת שדרות שניהלו קרב, ממש קרב, איך אומרים, מסרו את נפשם והצילו עיר שלמה, הצילו עיר שלמה. זה עיר של שלושים וחמש אלף תושבים ופשוט, אה, זאת אומרת, עם כל הצער והכאב והאובדן, ראינו פה ניסים מאוד מאוד גדולים. אם היו נכנסים שעה אחרי, כשכבר כל בתי הכנסת מלאים, שמחת תורה, כולם הולכים, הקפות, כולם הולכים.

43:06 דובר 8 וואו.

43:07 דובר 6 והשוטרים שבעצם עיכבו אותם בתחנה ונלחמו איתם. שלושה ימים לקח לשחרר את התחנה, שהם התבצרו בתוך התחנה ובעצם אנחנו במוצאי שבת מתחילים להגיע אלינו ככה כל הידיעות ממה שקורה וידיעות קשות על אנשים קרובים שלנו שנרצחו. ולא היה מקום בעיר שלא היו בו מחבלים. פשוט הסתובבו בכל העיר כי הם נכנסו מכמה כניסות ושכונות והם הסתובבו והתבצרו. ובאמת כוחות הביטחון שמסרו את נפשם ונלחמו איתם וניהלו קרבות קשים. ואז ביום ראשון בבוקר אנחנו בעצם מחליטים שאנחנו יוצאים.

43:47 דובר 8 רגע, מוצאי שבת את הולכת לישון? כאילו איך, איך מתנהלים?

43:50 דובר 6 אי אפשר לישון. ממש אי אפשר לישון.

43:52 דובר 8 בשבת ישנת שלוש שעות אולי.

43:54 דובר 6 ממש. אנחנו מותשים וגמורים. אי אפשר לישון. אה, העיר לא בטוחה, יש מחבלים שמסתובבים, אמ, ואזעקות כל הזמן ובומים ונפילות ובלגן גדול וכל הידיעות שמגיעות אלינו ואין חשמל ואין מזגן ומאוד מאוד קשה. יום ראשון אנחנו מחליטים שאנחנו יוצאים, ולצאת מהבית, אנחנו באמצע האזעקה, באמצע האזעקה. עכשיו, אה, לצאת זה קשוח כי עדיין יש מחבלים בחוץ, אבל כבר מאוד מאוד קשה להיות בבית עם ילדים קטנים. זה ממש קשה. אה, ואז אנחנו פשוט, אה, עד שהצלחנו לצאת, הילדים פשוט יוצאים עם הפיג'מות, לא לוקחים כלום. אני עוד מנתקת את הפלטה ממש ועולים לאוטו ונשכבים ברכב. יש חשש לירי של מחבלים, מחבלים-

44:42 דובר 9 כל זה עם ההורים שלך.

44:44 דובר 6 כן, הם יוצאים ברכב אחרינו. ממש ככה, ואנחנו יוצאים מהעיר ואני רואה מראות מאוד, מאוד קשים. ממש. אה, רכבים מנותצים ודברים קשים ואנחנו פשוט לא מזהים. העיר נראתה שדה קרב ממש מלחיץ וכל הדרך שעוברים ברכב עוד מול העיניים אנחנו רואים שנתפסים מחבלים. תביני כאילו מה אנחנו רואים.

45:06 דובר 9 פשוט שמים גז ו...

45:07 דובר 6 ונוסעים וצריכים לשכב ברכב שלא יראו אותנו. אז אנחנו עם התניא והחת"ת וה-- ומאוד, מאוד, אה, אומרים תהילים ותניא ואז אנחנו מצליחים לצאת מהעיר. עצם היציאה מהעיר זה נס, כי עדיין יש, אה, חשש למחבלים שהתבצרו.

45:30 דובר 9 וואי.

45:31 דובר 6 ואז, אה, אנחנו מגיעים לירושלים. אה, אנשים ממש טובים הביאו לנו דירה ו... נכנסים לירו-- אבל אנחנו בלי כלום. ואז בעצם פשוט מדהים איך עם ישראל מתגייס ומביאים לנו ארוחות חמות. השליחות של, אה, חב"ד ירושלים המהממות מביאות אוכל וכאילו דברים בסיסיים, קומקום-- הכל.

45:52 דובר 9 מה, זו הייתה דירה ריקה של, אה-

45:53 דובר 6 כן, כן, כן.

45:54 דובר 9 שהייתה פנויה בעצם.

45:55 דובר 6 כן. אנשים הביאו לנו, אנשים טובים. והכל ככה מהרגע להרגע וכולם הפוכים ומבולבלים וזה להתאושש בכלל מהחוויה הזאתי. אמ, ואז בעלי חוזר לשדרות ואני אומרת לו, "וואו, תישאר קצת." כאילו, קם מיד.

46:11 דובר 9 באותו יום?

46:12 דובר 6 כן. ואני אומרת לו, "מה, איך אתה חוזר והכל כזה מחריד ומפחיד?" ו... תביני, חודש שלם, אחרי חודש עוד מצאו מחבל בעיר. את מבינה? זה היה תחת איום של המחבלים. הוא אמר לי, "צריך אותי. בית חב"ד עכשיו חייב לתת מענה ואין מצב." אז אני נשארת עם הילדים בירושלים ובעלי מגיע לשדרות.

46:33 דובר 9 וואו.

46:34 דובר 6 ובעצם מה שקורה עכשיו, בעצם בית חב"ד הופך להיות וואו, חמ"ל ענק. כמויות, כמויות של דברים ומוצרי מזון ודברים לחיילים. בעצם העיר צריכים לעזור לתושבים שנצורים כי התושבים נמצאים בבתים. לא כולם הצליחו לצאת, לא כולם ניידים, לא לכולם יש רכב ומלא אנשים שנתקעו בלי תרופות ותינוקות שנתקעו בלי מטרנה וטיטולים. אין שום סופר, אין סופר-פארם, אין בית מרקחת, אין כלום. רק להוציא את התושבים מהעיר לקח איזה מבצע של שבועיים וחצי עד שהצליחו להוציא את כולם. אנחנו מקבלים מלא קריאות לעזרה ומלא חיילים, כמויות של חיילים גודשות את העיר לכל בתי הספר, מתרכזים בבתי ספר והם צריכים עזרה ואוכל וציציות ותפילין ובעצם אנחנו מקבלים-

47:22 דובר 9 כל האקשן של תחילת ה-

47:24 דובר 6 ממש, ומקבלים טלפונים מכל העולם. פתאום טלפון מאוסטרליה, שתיים לפנות בוקר, "עכשיו אני תורם מאה זוגות תפילין לחיילים."

47:30 דובר 9 יואו.

47:31 דובר 6 יורד משטח בבית חב"ד, עכשיו מגיע עוד, אה, ממש במשטחים. טיטולים ומגבונים ושימורים וירקות ופירות ואנשים שפשוט, אה, שולחים לנו וגם בית חב"ד קונה כמויות אדירות כי צריכים לתת עכשיו מענה וזה ללא הפסקה. וגם יש עוד עניין שצריכים לקבור את הנרצחים. עכשיו, אה, איך קוברים? יש אש של רקטות ויש עדיין חשש למחבלים, אז זה לוויות מאוד, מאוד מצומצמות.

47:58 דובר 9 וואי.

47:58 דובר 6 אז בעלי וחמי הולכים תחת אש וזה נורא מלחיץ. מחפשים מקום שקט, לא יודעים מה יקפוץ וזה מסירות נפש ממש לקבור את כל הנרצחים הקדושים. אז זה גם האתגר הזה וגם כל הפעילות מול החיילים וגם פעילות-- אני זוכרת שבעלי פעם אחת הלך להביא, אה, סיוע לאחת המשפחות והוא נחשד כמחבל כי אף אחד לא הסתובב בחוץ. רואה מישהו מזוקן באמצע הלילה ליד הבניין וכאילו הכוחות עצרו אותו. תביני ברמה הזאתי.

48:24 דובר 9 מלחיץ.

48:25 דובר 6 ממש. העיר הייתה ש-- חתולה לא הסתובבה ברחוב, ממש. ואז לאט לאט הצליחו להוציא את התושבים, אבל עדיין נשארו אנשים מבוגרים, אנשים מוגבלים, נייד-- אנשים שלא ניידים. לא כולם התפנו. נשארו כמה אלפים בעיר.

48:39 דובר 9 כל הזמן?

48:40 דובר 6 כל הזמן.

48:40 דובר 9 כל התקופה.

48:41 דובר 6 כן, כן. אז בעצם הם באו לקבל סיוע ועזרה בבית חב"ד, מה שצריך.

48:46 דובר 9 וואו.

48:46 דובר 6 ומשלוחים של אוכל חם. אנשים מכל הארץ שלחו לנו אוכל חם מבושל, חיילים וחיילים מגיעים ולוקחים חבילות אישיות והייתה לנו גם, אה, באמת, גם בתוך הבית חב"ד, כאילו, נו, אומנם בית חב"ד ממוגן, אבל יומיים אחרי, אה, שמחת תורה נפילה ישירה בכניסה לבית חב"ד, בדיוק חמי עמד שם. הוא שמע את השריקה של כיפת ברזל, אז הוא רץ לבפנים, נפילה באותו מקום שהוא היה.

49:10 דובר 9 וואו.

49:10 דובר 6 אז בעצם יש לנו את החנוכיית קסאמים המפורסמת, יש לנו בכניסה לבית חב"ד חנוכייה שעשויה מהקנים של הקסאמים והשמש זה המיירט של הכיפת ברזל.

49:21 דובר 9 יואו.

49:21 דובר 6 כתוב אל תירא עבדי יעקב. וזה ככה הסמל שלנו. אז החנוכייה לא נפגעה, אבל הכל מסביב רסיסים. ובכניסה לבית חב"ד יש גם כן, רואים עדיין את הנפילה ונפילות ממש ללא הפסקה. אז זאת אומרת זה להיות כאילו בבית חב"ד תחת אש כפשוטו, תחת האש של הקסאמים, של הרקטות שהם ללא הפסקה ותחת האיום של המחבלים שעדיין הכוחות סורקים את העיר ומגלים עוד ועוד, אה.

49:50 דובר 9 בעלך נוסע כל יום או שהוא נשאר שם?

49:53 דובר 6 הוא נסע מדי פעם לירושלים, אבל רוב הזמן הוא היה בשדרות, אה, ביחד עם, אה, אביו, וזה ממש כאילו אני כל הזמן התפללתי עליו, כי זאת אומרת הוא נמצא שמה ואני יודעת שהוא ממש ממש ממש צריך הרבה תפילות שהכל יעבור עליו בקרוב בשלום, כי זה לא-- זה מאוד מאוד מורכב. זאת אומרת העיר ריקה, אבל יש עדיין מה לעשות שם. אלפי אלפי חיילים ממש נמצאים בעיר ועוד תושבים שצריכים עזרה ומענה. אז פשוט הבית חב"ד הפך לאיזשהו סניף של רמי לוי.

50:24 דובר 9 יואו.

50:24 דובר 6 כמויות אדירות של אוכל וכל המוצרים שצריכים ונדרשים לחיילים ולתושבים.

50:30 דובר 9 ואיך את מתפקדת בירושלים?

50:32 דובר 6 וואו.

50:33 דובר 9 לבד עם הילדים. את כאילו צריכה להתחיל את החיים מחדש לבד בינתיים. כמה אי ודאות, כאילו זה, זה פשוט מטורף.

50:41 דובר 6 וואו.

50:42 דובר 9 כאילו אם אנחנו עושים שנייה זום אאוט, אז כל המדינה הייתה באי ודאות.

50:45 דובר 6 נכון.

50:45 דובר 9 אז קל וחומר ש-שאתם.

50:48 דובר 6 תחשבי מה זה לתלוש ילדים, פתאום הם מוצאים את עצמם בירושלים. זה לא שאתה מאחר את הילדים. אז זהו, בדיוק שפנו אלינו, אה, חבר טוב של, אה, בעלי התקשר וישר הציע דירה בירושלים, אז נסענו. עכשיו, ברגע הראשון לא כל כך קלטתי עוד כלום. היינו כאילו רק לצאת.

51:05 דובר 9 כן. יש לאן, אז, אה...

51:07 דובר 6 ועבדתי לאחור, בעצם הגענו לירושלים עם עוד אלפי מפונים משדרות. אז בעצם אמרתי אוקיי, אנחנו פה בירושלים, בוא נפתח את העיניים ומסביב יש מעל עשרה בתי מלון מפוצצים במפונים ומפונות וילדים ועשינו מלא פעילות שם. זאת אומרת, אני בעצם מוצאת את עצמי בירושלים. אוקיי, עיר, הכל חדש. הילדים עוד צריכים להתאושש בכלל ולקלוט שהם במקום חדש ואנחנו צריכים להתחיל את החיים, להתניע, אה, ובעצם מה שמאוד עזר לי להתמודד זה עשייה.

51:37 דובר 9 כן.

51:37 דובר 6 זאת אומרת, כל הזמן המטפלים של חוסן וזה הם אומרים איך מתמודדים עם הטראומה, איך מפתחים חוסן על ידי עשייה. שבן אדם עושה, שבן אדם, אה, מרגיש שהוא נצרך ושזקוקים לו, אוקיי, אז זה עוזר להתמודדות.

51:52 דובר 9 לגמרי.

51:52 דובר 6 אז בעצם כשהיינו שמה, אז מלא פעילויות לילדים בבתי מלון ושיעורי נשים שמסרתי ושיעורי תניא והסתובבנו ממש בבתי מלון ופגשנו את המקורבות. וזאת אומרת, בבתי מלון היה להם הכל, כן, היה להם ארוחות ותרומות ופתאום כל הבית מלון עם טבע נאות קיבלו תרומה של טבע נאות או פתאום כולם עם מעילים קיבלו תרומה של מעילים או פתאום כולם עם שקיות ענקיות של ממתקים ומשחקים. אנשים מדהימים תרמו ו-- אבל-

52:19 דובר 9 כולם עם אותם וירוסים ועם אותם דלקות.

52:22 דובר 6 כן, יושבים בלובי ואת יודעת, כאילו אין, אין לי מה לחכות, כאילו הם מעבירים את היום. ואני אומרת שבעצם אנחנו שהגענו וככה, אה, באנו ועשינו את הפעילות עם הפסוקים ועם התניא, אמרו לנו "וואו, תודה רבה שאתם לא מוותרים עלינו, אתם מגיעים גם לפה" ו-וזה מאוד נתן כוח. זאת אומרת, אני יושבת עם מעגל נשים באחד הלובי של המלונות, כן, ויש את הזמרות והופעות ועניינים, אבל הן רוצות תניא. זאת אומרת, הן רוצות להתחבר ו-והן מגיעות וזה מה שבעצם נתן את הכוח ב-ברגעים האלה. אוקיי, אני בעצמי מפונה עם ילדים-

52:58 דובר 9 סתם נגיד את באה, בדיוק, את באה למסור שיעור תניא, איפה הילדים בזמן הזה?

53:01 דובר 6 אז זהו, אז חמותי עזרה לי גם כן, חמותי יקרה.

53:03 דובר 9 וואי.

53:04 דובר 6 וגם כן משהו מדהים היה ארגון של אחיות מברזל. זה בעצם ארגון חרדי שהשארתי את הפרטים. הם עזרו למפונים ולנשות המילואים, למשפחות המילואים, ואז חזרו אליי מתנדבות מתוקות, בחורות מאלפות מירושלים. אם הן שומעות את הפודקאסט הזה, אז ד"ש חם, מתוקות, והן באו לעזור לי עם הילדים.

53:25 דובר 9 וואי, איזה יופי.

53:27 דובר 6 וממש מדהים, מדהים, מדהים.

53:28 דובר 9 הצלה.

53:29 דובר 6 הצלה. הם הגיעו ועזרו לי עם הילדים וזה היה ממש, אה, זה עזר. זה עזר מאוד, כי אתה במקום חדש וכאילו אתה נתלשת. זה לא איזשהו מעבר שאתה מתכונן אליו, אתה אומר אוקיי, נהיה כמה חודשים. אתה לא יודע כלום, אתה לא יודע מה יהיה מחר, אתה לא יודע מה יהיה היום בערב, מה יהיה מ-- כלום. אז זה מאוד, מאוד מורכב. ואז בעצם אנחנו גם מוצאים את עצמנו בעוד, מסתובבים בעוד מקומות של מפונים. זאת אומרת, תושבי שדרות, אה, היו במעל מאה ועשר בתי מלונות.

54:01 דובר 9 וואו.

54:01 דובר 6 בים המלח ואילת וירושלים וטבריה והרצליה ונתניה, בכל הארץ. ומצאנו את עצמנו נודדים ובתל אביב ונודדים ונוסעים לעשות התוועדות ט' כסלו בשיתוף עם בית חב"ד אילת לכל המפונים באילת ובאים ופוגשים אותם. אז בעצם הפעילות בבית חב"ד התחלקה. גם כל הפעילות עם המפונים וגם, אה, לתפעל את הבית חב"ד.

54:26 דובר 9 איזה מטורף.

54:27 דובר 6 וואו.

54:27 דובר 9 ותוך כדי זה את מכניסה את הילדים איכשהו למוסדות בירושלים.

54:30 דובר 6 כן, חלק מהילדים נכנסו למוסדות בירושלים, אה, מוסדות מהממים שעטפו אותנו בכל כך הרבה רגישות, ממש. אה, ואז מנסים ככה, אה, פחות או יותר לייצב את, את מה שיש, אה, וזה מאוד מורכב. זה מאוד מאתגר כי בעצם בעלי נמצא שמה, אה, ויש הרבה, הרבה, הרבה פעילות, הרבה הרבה עבודה.

54:56 דובר 9 שבתות את לבד עם הילדים?

54:58 דובר 6 אה, זהו, בשבתות בעלי הגיע.

55:00 דובר 9 לשמור עליו.

55:02 דובר 6 כן, ויש, אה-- וקרו הרבה דברים במהלך התקופה הזאתי, אה, ב-

55:08 דובר 9 טוב, מן הסתם כל שבוע היה-

55:10 דובר 6 כן, אחד הדברים המרגשים שקרו בט' כסלו, אז חמי החליט שהוא רוצה לעשות הדפסת ספר התניא במבנה של תחנת המשטרה שהושמדה. זאת אומרת, בבניין של שלוש קומות גדול, מסיבי, ממוגן, תחנת משטרת שדרות. נהיה שם גראונד זירו, כלום. שטוח עם הזיזים האלה של הברזל של הבנייה. מקום ענק שבעצם עכשיו הוא נשאר אתר הנצחה. ואז, אה, חמי אומר, "זהו, צריכים לעשות שם הדפסת תניא לעילוי נשמת הנרצחים, השוטרים היקרים" שאנחנו מכירים אותם אישית, כי זה שוטרים שבעצם היינו מביאים להם מצות ובפורים קריאת מגילה ומלווים את התהלוכות של חב"ד. אני אומרת, שוטרים בקשר מאוד, מאוד קרוב. אחת השוטרות היקרות, אה, מור שקורי, בחורה צעירה, שמחר זה תאריך החתונה שלה, שהיא הייתה אמורה להתחתן.

56:03 דובר 9 וואו.

56:03 דובר 6 שאנחנו מכירים אותה מאוד טוב ואת אמא שלה, אילה, שמגיעה לשיעורים שלנו, ושוטרת שבעצם נלחמה על הגג של התחנה עד הכדור האחרון. זאת אומרת, הייתה ככה, סימסה עם אמא שלה, התקשרה אליה, דיברה איתה תוך כדי עד שנגמר לה הנשק וצלף ירה בה.

56:19 דובר 9 וואי.

56:20 דובר 6 אה, ובעצם אנחנו מחליטים מהרגע לרגע לעשות הדפסת תניא. עכשיו, למתי? למחרת. יום חמישי, י' כסלו, חג הגאולה.

56:31 דובר 9 כן.

56:32 דובר 6 אז אנחנו בעצם ככה, אה, בעלי ככה מנסה לגשש. מישהו מהתחנה, מפקד-- מישהו שיגיע ככה...

56:39 דובר 9 מהניצולים.

56:40 דובר 6 להגיע להדפסה של ספר התניא, אבל הוא ממש לא. אנחנו בעיצומה של הלחימה, אי אפשר להגיע בשום פנים ואופן. אז בעצם יש הדפסת תניא מאוד קטנה, אה, כמה אנשים בודדים, אה, ואז כשמתחילים להדפיס את התניא, אה, יום סגולה ופתאום יש בלגן, מהומה. טרקטור גדול מגיע לשמה, אה, ומבינים שקורה משהו. לא מבינים בדיוק מה קורה, ואז, אה, מסתבר שהתושבים באזור התלוננו שיש בעיות עם הביוב. אז הגיע הטרקטור להרים את הביוב שבאזור התחנה של המשטרה, ומתוך הביוב יוצאת גופת מחבל רקובה. אנחנו מדברים על י' כסלו, משמחת תורה עד י' כסלו.

57:23 דובר 9 חודש וחצי כבר.

57:24 דובר 6 כן. והגופה ממולכדת. אז בעצם מגיעים מלא מלא כוחות ובלגן שלם ומלא צוותי תקשורת באים לסקר את הממצא ומפנים את הגופה של המחבל, ובעצם התוכנית של אותו מחבל הייתה, זאת אומרת, אחרי שייגמר הבלגן הוא יצא מהביוב וימשיך את הלחימה. אבל בגלל שהתחנה קרסה על עצמה, פגז, פגז נורא ובעצם כל התחנה קרסה, אז הוא מת תחת ההריסות. ואז בעצם, אה, נהיית מהומה גדולה שם תוך כדי ההדפסה של התניא, מפנים את הגופה של המחבל ואז, אה, איפה כולם מוצאים את עצמם? בהדפסה של ספר התניא.

58:03 דובר 9 במקרה.

58:04 דובר 6 ואז מפקד התחנה אומר, "אה, רגע, זה מה שדיברתי איתו אתמול וזה, אז בטח אני גם אצלי--"

58:09 דובר 9 איך שמחפשים הם מצאו תניא.

58:10 דובר 6 אני-- אז זהו, שלא חיפשו. זה, זה פשוט משהו מדהים שבאמצע, זאת אומרת, ההדפסה של התניא היא מהרגע לרגע, כאילו תוכננה ספונטנית. היו חמישה אנשים, המדפיס, חמי, בעלי, אמ, עוד היה שליח הרב רוזן. לא היה-- כאילו, חמישה אנשים, ופתאום נהיית הדפסת תניא המונית. כל צוותי התקשורת מת-- מסקרים הדפסה של ספר התניא.

58:33 דובר 9 וואו.

58:34 דובר 6 ומפקד התחנה והשוטרים, כולם רוצים ללחוץ על הכפתור, להדפיס את ספר התניא, והם כל כך מתרגשים שהם אומרים שהם רוצים עכשיו שיעור תניא קבוע במשטרת שדרות החדשה שתיבנה.

58:45 דובר 9 וואו.

58:45 דובר 6 וזה כל כך מרגש, ופתאום בעצם המזל פה של הסיפור הזה שבעצם, אל"ף, בעל התניא דאג פה שתהיה הדפסת תניא המונית. ממש ככה.

58:54 דובר 9 ממש.

58:54 דובר 6 מהדפסת תניא קטנה ואינטימית פתאום נהיה משהו, אירוע רב משתתפים עם כל הצמרת וכל רשתות התקשורת ש--

59:02 דובר 9 כל הצמרת בסוגריים צמרת.

59:05 דובר 6 ממש. כן, ממש. ודבר שני, ראינו פה משהו במוחש. בעצם מוסיפים בפעולה של אור, אוטומטית גוברים על החושך. ממש, ממש, ממש ככה.

59:15 דובר 9 ממש. נראה לי גם המקום הזה של-

59:17 דובר 6 ראינו את זה במוחש.

59:18 דובר 9 אנחנו נעשה את ההדפסה של התניא למרות שזה קטן, כאילו לעשות, העיקר לעשות.

59:21 דובר 6 לעשות, ואף אחד לא... זאת אומרת, רצינו שזה יהיה ברוב עם, שיגיעו ה-ה-השוטרים ושהחברים של הנרצחים ושיגיע מפקד, אבל אף אחד, אנחנו בעיצומה של לחימה, אף אחד לא יבוא. גם זה תחת כיפת השמיים, אין שם, כאילו, באמצע הרחוב. ופשוט נהייתה פה הדפסת תניא גדולה, המונית מכובדת, ממש ככה. אז ראינו במוחש איך כשמוסיפים לפעולה של אור, אנחנו אוטומטית גוברים על החושך, וזה כל פעולה קטנה וקטנה שעושים. אה, וזה חלק מהסיפורים, וכתיבה של ספר תורה, שבעצם עברנו בכל מקום שהיה-- התחלנו בבית חב"ד, ויוזמה של אחד התורמים שרוצה בעצם ספר תורה לנשמת כל הנרצחים. אז עברנו בנובה ועברנו ברעים ובאורים ובנחל עוז, ובכל מקום כתבו כמה אותיות והחיילים כתבו כמה אותיות, ובעזרת השם התכנון הוא שייכנס אחרי שמחת תורה השנה.

1:00:18 דובר 9 וואי.

1:00:20 דובר 6 אה כן, ועוד הרבה הרבה סיפורים. אל"ף, מלא סיפורי ניסים שאנחנו שומעים מעוד ועוד משפחות. גיסתי גם כן ממש ניצלה בנס. היא, אמ, בעצם גרה בשכונה בכניסה לעיר והיא קיבלה טלפון שהמחבלים בטח יהיו לידם, כי זו השכונה שבכניסה לעיר, ממש על הכביש. אז הם מחליטים בהחלטה של רגע לצאת מהבית. אז הם יוצאים ברכב בשמונה ודקה. שמונה ושלוש דקות רואים כבר את המחבלים במצלמות מסביב לבית שלהם.

1:00:53 דובר 9 אימאל'ה.

1:00:54 דובר 6 ממש ככה. ניצלה בנס ועוד מלא, מלא סיפורים שאנחנו שומעים איך משפחות שלמות ניצלו. ניצלו בניסי ניסים.

1:01:06 דובר 9 תראי, אם היו באמת חמישים נרצחים ובעיר יש שלושים וחמישה אלף תושבים, זה-

1:01:11 דובר 6 כן.

1:01:11 דובר 9 זה מטורף.

1:01:12 דובר 6 והתכנון שלהם היה הרבה הרבה יותר.

1:01:15 דובר 9 כן.

1:01:15 דובר 6 אה, וככה אנחנו בעצם מנסים, איך אומרים? לשלב את הכל ביחד, אה, בתקופת הפינוי, שהיא מאוד, מאוד מאתגרת. אני זוכרת שחזרתי הביתה בחנוכה. אמרתי אני-- היינו צריכים לפנות את הדירה שלנו ולעבור לדירה אחרת בירושלים.

1:01:35 דובר 9 פעם ראשונה בעצם שאת חוזרת-

1:01:36 דובר 6 כן.

1:01:36 דובר 9 לשדרות אחרי אה-

1:01:37 דובר 6 אז אחרי חודש וחצי, יותר, כמעט חודשיים.

1:01:40 דובר 9 חודשיים. חודשיים.

1:01:41 דובר 6 חודשיים אחרי. אז אני מעיזה אומץ לחזור לעיר ואני, כשאני נכנסת אני פשוט, את מרגישה שכאילו את נוהגת כמו ביום כיפור. אין אף אחד בחוץ.

1:01:52 דובר 9 עיר רפאים.

1:01:53 דובר 6 והשכונה ריקה. אין אף אחד. אני כאילו נכנסת הביתה ובחשש ואתה מנסה לתאר איך הבית היה נראה, כי הכל נשאר ככה. במקרר מה גדל שם?

1:02:05 דובר 9 וואו.

1:02:06 דובר 6 הכל כאילו מטורף. כל הבית חנוק ו... והיה מאוד, מאוד קשה. לילה אחד ישנתי ומהר יצאתי כי אי אפשר לישון-

1:02:17 דובר 9 הגעתם בעצם בלי הילדים.

1:02:18 דובר 6 עם הילדים.

1:02:19 דובר 9 אה, עם הילדים.

1:02:21 דובר 6 מטורף היה. הבומים והאזעקות וה-- אז חזרנו חזרה ואני אומרת לעצמי כאילו, אנשים ניצלו את הזמן הזה שהיה הפסקת אש, שהחטופים, הייתה העסקה שהחטופים חזרו. אז אנשים אמרו, "זהו, עכשיו אנחנו חוזרים קצת הביתה כאילו להרגיש בית". אנשים נורא רצו להרגיש את הבית. זה הגיע למצב שאנשים יושבים במלונות אבל מתכננים לבשל את האוכל בעצמם. פעם אחת באחד המלונות נדלק ה-- עגלה של כיבוי אש. חשבו פרצה שריפה. מסתבר שבאחד החדרים אחת הנשים כבר כל כך התגעגעה לשניצלים הביתיים, אז הלכה עם מחבת חשמלית, היא טיגנה שניצלים. אנשים רצו את הבית.

1:02:59 דובר 9 בטח, זה להיות פליט ו...

1:03:02 דובר 6 ורצו להרגיש בית ורצו את המיטה, את הבית אה קצת. וזה מאוד חידד לי את התחושה שלנו שבעצם אנחנו כבר מפונים אלפיים שנה ואנחנו רוצים להגיע לבית האמיתי, וזה התחושה שכל כך רוצים את הבית. מה זה הבית? הבית האמיתי זה בגאולה, בבית המקדש. וכשהיינו מפונים ממש הרגשנו את זה. שכל בן אדם רוצה את הפינה שלו, את ה-- להרגיש את הריח של הבית שלו, את המצעים שלו, את האוכל שלו וכל אחד רצה להרגיש בית. אז אנשים בעצם בתקופה הזאת של הפסקת אש חזרו הביתה, הרגישו כמה שעות בית וחזרו חזרה.

1:03:42 דובר 9 וואו.

1:03:42 דובר 6 להרגיש את הבית. אז זה מאוד מחדד את התחושה הזאתי. מה זה להיות מפונים? אז אנחנו באמת בגלות, אנחנו מפונים, כולנו מפונים.

1:03:50 דובר 9 ממש. לא משנה כמה נוח לך בבית מלון, אתה--

1:03:53 דובר 6 אתה רוצה לחזור הביתה.

1:03:54 דובר 9 מתגעגע ל--

1:03:54 דובר 6 אתה רוצה את הבית, אתה רוצה את הנוחות, אתה רוצה את הפינה שלך.

1:03:58 דובר 9 ממש. וואו, יפה.

1:04:00 דובר 6 כן.

1:04:01 דובר 9 באיזה רגע אתם בעצם בסוף מחליטים לחזור? זה היה החלטה משותפת של-- כי הרי צריך מוסדות, צריך משהו שיעבוד בעיר.

1:04:09 דובר 6 אז בעצם העיר נפתחה רשמית בשלישי לשלישי. אני לא זוכרת את התאריך. סוף אדר א'. העיר נפתחה רשמית ואז לאט לאט טיפין, טיפין התחילו לחזור תושבים. אבל זה חוזרים לשגרת מלחמה. זה לא שעכשיו חוזרים, איך אומרים לסוג--

1:04:25 דובר 9 זהו, נגמר ה...

1:04:26 דובר 6 לא. חוזרים לשגרת מלחמה. ובעצם מה זה השגרה שאנחנו נמצאים בה עכשיו? זה בומים, זה אזעקות וזה לחימה. אנחנו ממש מרגישים את הלחימה וזה לא פשוט. זאת אומרת, אנחנו עכשיו בשגרת לחימה, ככה זה נקרא. אז, אה, זה מורכב, כי בעצם אתה כאילו כשהתפנית אז כאילו בראש שלך אתה כאילו אומר "זהו, סיימנו, עכשיו נחזור למשהו אחר". לא.

1:04:56 דובר 9 זהו, גם אני חושבת שהתחושה בתחילת המלחמה הייתה שהנה צה"ל גומר אותם ו-

1:05:01 דובר 6 אז שזה לא פשוט-

1:05:01 דובר 9 הכל יהיה רגוע ופתאום את חוזרת וכאילו מה נשתנה?

1:05:04 דובר 6 אז שזה לא פשוט, אה, לגמור אותם בכזאת תקופת זמן, אה, קצרה. זה ייקח הרבה הרבה זמן. אנחנו מתפללים ומקווים שבעזרת השם הם יעשו את העבודה כמו שצריך, החיילים הצדיקים שבאמת מוסרים את נפשם ונלחמים. ו... אני אומרת, כאילו זה ייקח זמן, אבל אנחנו מוכנים שזה ייקח זמן, אבל שיהיה, איך אומרים, תוצאות בשטח. כאילו איזה מדינה הייתה מרשה לעצמה, איך אומרים, לחטוף-- חבל הארץ שלה חוטף טילים קבוע, אבל זה לא משהו שנתפס בכלל.

1:05:39 דובר 9 ממש.

1:05:40 דובר 6 אתה חי בתוך זה, אבל כאילו כשאתה מסתכל רגע מהצד אתה אומר "וואו, איך בכלל זה קורה כזה דבר?" ולצערנו מאז ההתנתקות, אז השיגורים, אה, עלו, השיגורים התעצמו. זה כבר לא קסאמים קטנים כאלה, זה טילים, אה, הרבה יותר מורכבים. ויש לי חברה בעיר שהיא מפונת גוש קטיף. היא אומרת "הם יורים עלינו מהמקומות שגרנו שמה".

1:06:04 דובר 9 איזה נורא זה. וואי וואי.

1:06:06 דובר 6 וכן, וזה לא נתפס. וביום העצמאות אז בעצם הגיעו, הייתה צעדה של חמישים אלף אנשים שהגיעו מכל הארץ לבוא ולהגיד אנחנו רוצים ליישב את עזה מחדש, התיישבות יהודית. אז הם הגיעו לעיר לתמוך. הייתה צעדה ואני אומרת לעצמי, וואו, אני רואה את הצעדה מהבית ואני רואה כמויות, נהרות, נהרות של אנשים נכנסים. אני אומרת לעצמי "וואו, הם לוקחים סיכונים. תהיה אזעקה עכשיו ופתאום-

1:06:31 דובר 9 והייתה אזעקה.

1:06:33 דובר 6 פתאום הייתה אזעקה וכולם נשכבים על הרצפה ובלגן ו... וואו, את מבינה? זה כאילו זה, זה מורכב. כן.

1:06:43 דובר 9 בתוך גלות בתוך גלות.

1:06:44 דובר 6 נגיד תהלוכת ל"ג בעומר, אז לא אישרו לנו לעשות את התהלוכה, רק את הכינוס במקום הממוגן וגם עד שלוש מאות משתתפים. אז לא ויתרנו. יצאנו מסביב לבית חב"ד ועשינו את התהלוכה. אמרנו שאנחנו-- עכשיו כבר לא עשינו אפילו-

1:06:56 דובר 9 מפגן סיירת.

1:06:56 דובר 6 כן, אז עשינו-- את מבינה? אבל הכל, כל אירוע פה זה צריך להיות בהתאם להנחיות ולהוראות ולהכל.

1:07:02 דובר 9 יש משפחות שלא חזרו?

1:07:04 דובר 6 כן, יש משפחות שלא חזרו.

1:07:06 דובר 9 וזהו.

1:07:07 דובר 6 אה, אני לא יודעת אם הם יחזרו, אבל הם עדיין לא חזרו לעיר. כן, עכשיו האריכו את הפינוי עוד עד סוף הקיץ כמעט, למי שלא חזר, וגם מי שחזר, אז אלו תושבים גיבורים שבעצם, אה, חוזרים לתוך ה...

1:07:22 דובר 9 בתי הספר נגיד עובדים?

1:07:24 דובר 6 כן, בתי הספר עובדים.

1:07:26 דובר 9 אז יש מורים שלא חזרו. כאילו זה לא...

1:07:28 דובר 6 נכון, נכון. אז אה-

1:07:29 דובר 9 הכל במתכונת, אה, לא פה ולא שם כזה.

1:07:31 דובר 6 מתכונת חירום. כן.

1:07:33 דובר 9 איזה מטורף. וואו. תקשיבי, אני לא נעים לי לחזור איתך עכשיו לשדרות, כאילו אני לא רוצה לסיים את השיחה בכלל. את זוכרת שתכננו להיפגש לפני איזה חודש ואז היה הבלגן המטורף.

1:07:44 דובר 6 נכון, היה מאוד מאוד קשה. אה, ה-- ממש ה-- לפני איזה חודש ומשהו התחילו שוב פעם לחימה בצפון הרצועה, אז אנחנו מאוד מאוד שומעים את זה. אז ברמה שאי אפשר היה לישון בלילה ואי אפשר היה, אה, בכלל לעשות כלום. והשיא היה בעצם ביום העצמאות ויום הזיכרון, שהם ירו מלא. אז זאת אומרת, העירייה שלחה הודעה שעכשיו תהיה הצפירה של יום הזיכרון, אבל אם תהיה באמצע הירי-

1:08:14 דובר 9 רגע, שלא יירו במהלך...

1:08:16 דובר 6 אז באמצע הירי האזעקה תתחלף לצבע אדום, את מבינה את המציאות? אז כאילו בזמן האזעקה כבר מראש הלכנו לממ"ד, באמת הייתה אזעקה בזמן הצפירה. את מבינה? זה כאילו, זה זה מטורף.

1:08:30 דובר 9 איזה מטורף.

1:08:31 דובר 6 זה כאילו הם יודעים לכוון ו-ובזמנים ובדיוק בטקס יום הזיכרון.

1:08:38 דובר 9 וואי תקשיבי, נתת מלא מלא כוח ואני רוצה ככה באמת לעשות איזשהו סדר, שנצא ככה עם משהו בידיים. אז קודם כל על הרעיון באמת של ה... אה, מה שאמרת על הדריכות, כאילו לקחת את הדריכות השלילית הזאתי ולמקום חיובי של בוא נהיה מוכנים כל רגע לזה שמשיח מגיע ומפתיע אותנו. וכתוב שאין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת. אז לדעת שהיסח הדעת זה משהו שאפשר להיות, אה, בדריכות אליו בכלל, כאילו בנפש להיות במקום כזה של זה יכול לקרות כל רגע. זה זה אמיתי, זה פה, זה, איך אומרים, מאחורי הדלת ממש. וגם על ה... על הרעיון הזה של כשנמצאים בעשייה זה פשוט מציל. זה פשוט מציל. אני ממש חוויתי את זה בסגנון אחר, אבל זה פשוט עובד ככה. הרי בסופו של דבר עשייה, כשאנחנו פועלים עם אחרים, זה מוציא, מוציא אותנו מהאגו שלנו. כשאני חושבת על בעיה של מישהו אחר, אני לא יכולה לחשוב במקביל על הבעיה שלי. יש לי כל הזמן רק מקום למחשבה אחת בראש. אני עכשיו עושה את שיעור נשים. לא יכולה לחשוב על מה יהיה איתי, מתי אני אחזור הביתה, מה, אה, איך הבית שלי נראה? אין איתי דברים, יש איתי דברים. זהו. הראש שלי במקום אחר. הראש שלי דואג למישהי אחרת שעכשיו בוכה לי ואני צריכה להקשיב לה, וזה פשוט מציל אותנו. זה מתנה שקיבלנו ואני חושבת שאנחנו באמת אם נפנים, נפנים ונבין את זה יותר, כמה שזה עוזר לנו כל הזמן להיות עסוקים בעזרה לאחרים. וכשיש לי בעיות דווקא לחשוב על בעיות של מישהו אחר ואיך אני עוזרת לו, וזה עוזר לי ממילא עם ההתמודדות עם הבעיות שלי. אז זה פשוט מדהים לשמוע

1:10:17 דובר 9 שעשיתם את זה וזה בפועל עזר לכם.

1:10:20 דובר 6 ממש ככה. ואת יודעת, אנחנו ב... אני אומרת, בשדרות יש כל כך הרבה פסיכולוגים ומטפלים בחוסן ומרכז חוסן ענק ויפה, ו... מנסים לתת חוסן לתושבים. ובעצם הממש המוטו שלהם: תהיו בעשייה, תעשו, תפעלו. וזה מה שבעצם נותן את הכוח להתמודדות, כי ההתמודדות היא מאתגרת ועכשיו מאתגר לכולם. איך אומרים, עכשיו כולם באי-ודאות. כל עם ישראל עכשיו במצב מאוד מאוד מורכב.

1:10:49 דובר 9 כולם צריכים הרבה חוסן.

1:10:50 דובר 6 ממש. ומה שעוזר זה להוסיף, להוסיף לפעולות של אור. אני יכולה להגיד לך שאנחנו אפילו בשדרות מחלקות נש"ק כל יום חמישי, נרות שבת קודש.

1:11:00 דובר 9 המילה נש"ק בשדרות.

1:11:01 דובר 6 ממש. ויום אחד אני מוצאת את עצמי מחלקת נרות שבת קודש, והלכתי עם הקטנים שלי במרכז המסחרי שנפתח אחרי חמישה חודשים של שקט, שלא היה כלום שם. אמרתי, וואי, המרכז המסחרי עכשיו נפתח. מרכז גדול, יפה, קדימה, בואו נראה חנויות שנפתחו, בואו נעבור לחלק, ופתאום אזעקה, צבע אדום. עכשיו אני מוצאת את עצמי תחת כיפת השמיים. אין לאן לרוץ. אני פשוט נשכבת על הרצפה עם הילדים. אני אומרת לעצמי, וואו, נש"ק שלנו, נרות שבת קודש, מול הנשק שלהם.

1:11:31 דובר 9 וואו, ממש.

1:11:32 דובר 6 ומוחש ממש, והכל מתפוצץ לי מעל הראש. ווואו. והיו אומרות לי, וואו, את מחלקת גם עכשיו כשיש צבע אדום? את לא מפחדת? ופתאום מקבלים כוח. מבינה, מגיעה הבת שלי בת שלוש, מביאה לה נרות שבת קודש, ואומרת לעצמי, וואו, גם בזמנים המתוחים אתם לא מוותרים ואתם מחלקות נרות שבת קודש. ואז בעצם חשבנו ואמרנו, רגע, בעיר הזאתי ניסו, איך אומרים, לגדוע את האור והיו להם תוכניות נוראיות. אז דווקא במקום הזה אנחנו נוסיף אור.

1:11:59 דובר 9 וואי.

1:12:00 דובר 6 ואנחנו מעודדות את הנשים, את נשות הקהילה והמקורבות, לצאת לחלק נרות שבת קודש. כאילו דווקא עכשיו שכאילו ניסו למנוע מאיתנו שלא נצא וש-- הרי מה המטרה שלהם? אוקיי, המטרה שלהם זה לזרוע בנו פחד ובהלה, שנהיה מפורדים, וזה המטרה של האויב האכזר, שנהיה מבולבלים בתוך עצמנו. ואנחנו באים ואומרים לא. אנחנו נוסיף אור דווקא במקום הזה, ואנחנו מקדישים את חלוקת נש"ק לעילוי נשמת הנרצחות, חברות טובות שלנו שנרצחו, השוטרת ועוד חברה טובה המשתתפת בשיעורים שלנו, ו... אנחנו כאילו באות ואומרות, רגע, הם עכשיו ניסו לקחת מאיתנו, אנחנו לא ניתן להם ואנחנו גם נוסיף. אז אם חילקנו רק במרכז המסחרי, עכשיו נוסיף לעוד מרכז מסחרי ועכשיו נוסיף גם לבניינים הדליקים, נשאיר נרות בבניינים.

1:12:48 דובר 10 מהמם.

1:12:48 דובר 6 את מבינה? וזה כאילו, זה, זה בעצם מה שאנחנו-- זאת אומרת, מה שכרגע עוזר לנו בהתמודדות זה א', להוסיף בנקודות של האור, כי אני חושבת שכל פעולה ופעולה שאנחנו עושים זה אוטומטית משפיע על החיילים שנלחמים שם. אנחנו שומעים את הבומים החזקים שלהם ואת הלחימה, ואת אומרת לעצמך, וואו, קילומטר מפה נמצאים חטופים.

1:13:12 דובר 10 יואו, זה לא נורמלי.

1:13:13 דובר 6 אני יושבת בבית וקילומטר מפה יש חטופים. אז כ-- מה, מה, מה אפשר לעשות? אז מה אפשר לעשות? זה להוסיף בעוד משהו קטן, וזה מה שבעצם נותן את הכוח להמשיך את הלחימה לחיילים ו... ושהשם ישמור עליהם, כי זה-- הם נמצאים בתוך כאלה מקומות נוראיים. נוראיים ממש.

1:13:36 דובר 10 מטורף.

1:13:37 דובר 6 וכל אחת ואחת שמוסיפה במשהו, מוסיפה בפעולה של אור, ולא מוותרת לעצמה. כי מאוד, מאוד קל להיכנס עכשיו לאיזושהי עננה שחורה. מאוד, מאוד קשה. הבשורות והסיפורים הקשים ששומעים.

1:13:52 דובר 10 ממש.

1:13:53 דובר 6 וזה מאוד קל ליפול לזה, שבעצם באים ואומרים: רגע, מה האפשרויות? או ליפול או להגיד: אני מוסיפה עכשיו במשהו. אני מוסיפה, אני לוקחת על עצמי. ובאמת, אה, רואים, רואים את הברכה, רואים את האור, רואים את הישועות, רואים את ה... את ה... אנחנו זכינו ממש לראות ניסים גלויים.

1:14:13 דובר 10 את ההשפעה של זה בעיניים.

1:14:14 דובר 6 ממש, בעיניים ממש. ו... אני חושבת שמה שכל אחת יכולה לקחת מזה שהיא לא גרה בשדרות והיא לא גרה קרוב, איך אומרים, בעוטף עוטף, אה, לדעת שעכשיו זה מאתגר לכולם. כולם עכשיו לא פשוט להם ולא קל להם, ו-- אבל מה שיכול לעזור זה העשייה והעשייה החיובית, העשייה הטובה, העשייה המאירה, וכל אחת יש לה למה לשאוף ולהתקדם. ו... ולקחת על עצמה משהו, לקחת ולהוסיף. ואת יודעת מה? קיבלנו טלפונים כל כך מרגשים מכל העולם. החלטות טובות שאנשים-- פתאום התקשרו אליי איזה בית ספר מצרפת. אנחנו, אתם משליחים וזה, אנחנו רוצים לשלוח לכם מתנות, אבל גם החלטות טובות, רשימה של החלטות טובות שקיבלנו, שהשם ישמור עליכם ו...

1:15:02 דובר 10 זה מדהים.

1:15:02 דובר 6 זאת אומרת, את מבינה? זה כאילו-

1:15:04 דובר 10 רואים במוחש את הרעיון הזה שכל עם ישראל זה גוף אחד.

1:15:06 דובר 6 מדהים.

1:15:07 דובר 10 ופעולה אחת של, אה, הנה מישהו בצרפת, זה, זה משפיע, זה חלק.

1:15:12 דובר 6 מכל העולם יוצרים איתנו קשר, ועכשיו גם מגיעים לביקורים מכל העולם. אנשים מגיעים, מגיעים לתחנת המשטרה, מגיעים למצפה, יש מצפה בשדרות שצופה על עזה, ומגיעים לבית חב"ד ובאים ומעודדים ומחזקים. יש כל יום ביקורים מכל העולם, ואני חושבת שאנחנו זכינו לראות במלחמה הזאת את הערבות ההדדית ואת האחדות שנוצרה. פתאום יש התעוררות לקדושה.

1:15:38 דובר 10 ממש.

1:15:38 דובר 6 זאת אומרת, אני יכולה להגיד לך שפתאום קיבלנו טלפונים, שיושבת, פשוט מקבלת טלפונים ערב שבת ממישהי שנמצאת במלון בים המלח, היא צריכה נרות שבת, את מבינה? וזה מישהי שלא הדליקה ופתאום היא רוצה להד-- יש, יש פתאום התעוררות רוחנית בעם ישראל ליותר. אנשים רוצים יותר. אה, וגם האחדות הזאת שכולם מתגייסים, כולם רוצים לעזור, כולם רוצים לסייע, וזה מדהים. אנחנו פתאום מקבלים משלוח של אוכל חם מרעננה, כאילו אנשים שישבו ובישלו וטרחו וכתבו מכתבים. זה מרגש. זה מדהים. זה, זה מיוחד.

1:16:11 דובר 10 ממש.

1:16:12 דובר 6 ואני אומרת, גם הזמן הזה כאילו פתאום נהיה עת רצון כזאת. אז שהאחדות הזאת תישאר. את מבינה? אנחנו רואים את זה בשטח.

1:16:21 דובר 10 להמשיך להרגיש את העת רצון הזה.

1:16:22 דובר 6 כן.

1:16:22 דובר 10 אפילו ב-- באמת בהתחלה היה איזשהו היי כזה של מה אני יכול לעשות, מה אני יכול לתת, ו-ו-ובאמת הלוואי שתמיד נרגיש את זה.

1:16:30 דובר 6 ממש.

1:16:30 דובר 10 ושזה ימשיך להיות. אני רוצה, מושקי, שכל אחת תיקח-- מושקה, סליחה. שכל אחת תיקח מה-- ממך באמת את ההשראה של להוסיף באור ולהוסיף עוד מעשה, ושיהיה לי זכות, באמת זכות תושבי שדרות, שיהיה לכם, אה, כמה שיותר ביטחון וכמה שיותר, אה...

1:16:45 דובר 6 אמן.

1:16:45 דובר 10 תרגישו את השמירה במוחש. תלכי ברחוב בלי, בלי חשש ובלי פחד. ולזכות, אה, באמת החטופים והחיילים. ויאללה, שנזכה כבר לראות את הגאולה השלמה.

1:16:57 דובר 6 אמן, אמן, אמן.

1:16:58 דובר 10 בקרוב. ממש, ממש. מושקה, תודה רבה שהגעת.

1:17:00 דובר 6 בשמחה, ואת מוזמנת לבוא לבקר.

1:17:02 דובר 10 יאללה, הגיע הזמן.

1:17:03 דובר 6 מקום קסום. ארבע כיווני ירי.

1:17:07 דובר 10 זה נורא מפתה.

1:17:08 דובר 6 כן.

1:17:08 דובר 10 כמה כוכבים?

1:17:09 דובר 6 מקום, אה, איך אני אומרת, קסם עלינו המקום.

1:17:12 דובר 10 כן, מקום קסום.

1:17:13 דובר 6 כן, מקום קסום תרתי משמע.

1:17:14 דובר 10 וואו.

1:17:15 דובר 6 אה, וכן, אפשר לבוא לבקר. אנשים באמת באים וכל כך הם-- אנשים אומרים וואו.

1:17:20 דובר 10 הפכתם למוזיאון.

1:17:21 דובר 6 איך אתם חיים פה? כן. וואו, איך אתם חיים פה? פעם אחת אני זוכרת שאחת הקבוצות שהגיעה הם אמרו, "וואו, שקט פה", ופתאום היה צבע אדום.

1:17:29 דובר 10 יש לכם הפתעות, את אומרת.

1:17:30 דובר 6 כן, בדיוק. זו שיטת ה-- לא יודעים. זה קמים בבוקר, מה יהיה לנו היום?

1:17:35 דובר 10 יואו.

1:17:36 דובר 6 אז מי שמחפשת, איך אומרים, קצת אקשן, אצלנו אף פעם לא שקט.

1:17:39 דובר 10 לשים את שדרות בווייז.

1:17:39 דובר 6 אני אומרת, זה כמו ילד קטן. אם הוא שקט, את הולכת לבדוק מה הוא מעולל. כאילו, אולי הוא הופ-- שהופך את אחת המגירות, ואם, אה, יש רעש, את מבינה שקורה משהו.

1:17:47 דובר 10 כן.

1:17:47 דובר 6 אז ככה זה בשדרות.

1:17:48 דובר 10 איזה הפתעה.

1:17:49 דובר 6 אם שקט מדי, הופה, מה, מה זה השקט הזה? זה מדאיג. ואם רועש, וואו, אז רועש וקשה וקשוח ו-- אבל ברוך השם.

1:17:57 דובר 10 וואו.

1:17:57 דובר 6 מתחזקים, מעודדים, אה, מתעודדים ונאחזים בכוח, אה, של הקדוש ברוך הוא, בכוח של הרבי, שאנחנו שליחים שלו ואנחנו מאמינים וסמוכים ובטוחים שיש לנו את הכוח.

1:18:12 דובר 10 ממש.

1:18:12 דובר 6 וגם ברגעים של-- ויש רגעי, איך אומרים, רגעי שבירה, רגעים שהם לא פשוטים. אז, אה, לוקחים, לוקחים, אה, כוחות ולפעמים יוצאים קצת לאיזושהי התרעננות. איך אחת ה-- החברות אמרה לי, "אני שבת יוצאת. לילה אחד אני חייבת לישון בשקט. בלי שפתאום יהיה איזשהו משהו".

1:18:35 דובר 10 צריך-- את צריכה לדאוג לזה, את צריכה לחשוב על זה, כאילו.

1:18:38 דובר 6 את מבינה? זה... אני אומרת, יש לנו, אה-- יש לי חברה שנמצאת באחד המושבים ליד שדרות וזה פשוט מדהים. שמה בחיים לא הייתה אזעקה. הם שומעים קצת את הבומים, אבל אזעקות אין להם.

1:18:49 דובר 10 מדלגים עליהם, כאילו.

1:18:50 דובר 6 מדלגים. היא אומרת, "אנחנו בדיוק ב..." את מבינה?

1:18:53 דובר 10 בפופולריים.

1:18:54 דובר 6 זה עשרים דקות נסיעה. מבינה?

1:18:56 דובר 10 איפה זה? מעניין.

1:18:57 דובר 6 מושבים ליד שדרות. יש שם, את יודעת, בכביש הזה של שתיים שלוש שתיים, יש שם מושבים ו-ושם אין להם אזעקות.

1:19:04 דובר 10 מי זקוק לזה?

1:19:05 דובר 6 איך אומרים, שדרות זה היעד המועדף.

1:19:06 דובר 10 כן.

1:19:07 דובר 6 אז בעזרת השם שנזכה להוסיף-

1:19:10 דובר 10 אמן.

1:19:10 דובר 6 באור. כל אחת ואחת יש, אה, יש לה יכולת. היא יכולה להוסיף באור גם עם הקושי עכשיו וגם עם האתגר וגם-- כי זה באמת קשה. אני אומרת, אנחנו יכולים לקרוא בשורות קשות ולהמשיך הלאה או לקום ולעשות מעשה.

1:19:26 דובר 10 ממש. וממך לומדים את העשייה הזאת, ממש. וואי, תודה, מושקה. תודה רבה, רבה שהגעת.

1:19:33 דובר 6 בשמחה.

1:19:33 דובר 10 שיהיו בשורות טובות.

1:19:34 דובר 6 אמן.