פרק 28: מולטי שליחה 🌎 | עם נעמה אוישי, שליחת חב"ד בקאלוגה, רוסיה

00:00 דובר 1 חזרנו מערב הבנקט המסכם את כינוס השלוחות העולמי והתיישבנו ביחד להקליט לכן פודקאסט. אז למה נעמה שליחה דווקא בקלוגה? איך הכל התחיל? איך היא הגיעה לשתף בסטטוס? וקצת הצצה למאחורי הקלעים שלו. כל זאת ועוד בפודקאסט המרתק עם השליחה נעמה אוישי. מזכירה לכן שאם אהבתן את הפודקאסט אתן מוזמנות להעביר אותו הלאה ולהפיץ אותו לאחיות, חברות, שכנות, מכרות, בנות דודות וכל אחת שחשובה לכן. פתיח ומתחילים. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שהביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים, ודרכן יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים עכשיו. ערב טוב, נעמה.

01:02 דובר 2 היי, ערב טוב, מה קורה? איזה ערב. לילה טוב, בוקר טוב.

01:06 דובר 1 וואי אמאל'ה, איזה בנקט מטורף. רגע, אנחנו משדרים עכשיו מכינוס השלוחות.

01:09 דובר 2 ניו יורק. כינוס השלוחות. השעה פה-

01:12 דובר 1 ביממה בקצרה.

01:13 דובר 2 השעה אצלנו שתיים בלילה.

01:15 דובר 1 שתיים בלילה.

01:15 דובר 2 השעה בקלוגה כרגע כנראה אחד עשרה או עשר בבוקר.

01:20 דובר 1 רגע.

01:21 דובר 2 כן.

01:22 דובר 1 כן, בארץ תשע?

01:23 דובר 2 משהו כזה.

01:24 דובר 1 כן.

01:24 דובר 2 בקיצור, ג'ט לג. אנחנו לא זוכרים איזה יום היום.

01:27 דובר 1 כמובן, המוח מוגבל.

01:29 דובר 2 כן, אפשר-- הכל אפשר להאשים, הכול, על הג'ט לג.

01:31 דובר 1 כן.

01:32 דובר 2 אנחנו בכינוס השלוחות. מה זה כינוס השלוחות? פעם בשנה, כ"ב שבט, סביב התאריך של כ"ב שבט, בדרך כלל מיום חמישי עד יום שני, מתאספות כל שלוחות העולם מכל העולם. לא כולן. יולדות, מניקות, זה-

01:47 דובר 1 לא, השנה היה הכינוס הכי גדול.

01:49 דובר 2 השנה היה כינוס ענק.

01:50 דובר 1 מעל שלוש אלף שלוחות.

01:51 דובר 2 ככה אומרים.

01:53 דובר 1 וואו, מטורף.

01:54 דובר 2 כן, התחלתי לספור.

01:55 דובר 1 כל השכונה פקוקה, כי חוץ מכל השלוחות שמגיעות יש פה גם קבוצות של בנות ונשים מכל העולם, כי זה בעצם יום ההסתלקות של הרבנית חיה מושקא, אשתו של הרבי מליובאוויטש.

02:05 דובר 2 ובכל מקרה תמיד השכונה מלאה באורחים מכל מיני מקומות. אז כן, היה-- זה עושה אווירה מ-מ-מדהימה. דווקא זה כיף העומס הזה.

02:15 דובר 1 העומס הזה, כן.

02:16 דובר 2 כן, להרגיש כזה את ה...

02:17 דובר 1 לעמוד בתורות, לפגוש אנשים.

02:19 דובר 2 כן.

02:19 דובר 1 מאיפה את ומאיפה את?

02:21 דובר 2 אחווה כזאתי של כולם ביחד.

02:23 דובר 1 כן. ויש את 770 שהוא בכלל מפוצץ עד אפס מקום. טוב, נעמה, תעשי לנו איזה היכרות עם עצמך. למי שעוד לא מכירה אותך.

02:30 דובר 2 למי שלא מכירה, כן. קוראים לי נעמה אוישי. אני בת שלושים ושבע, אמא לארבעה ילדים, אה, ושליחה בעיר קלוגה שברוסיה. שליחה כבר שתים עשרה שנה. אה, אני תמיד אומרת שאני עושה-- תמיד אני מציגה את עצמי בצורה הזאתי, כי אני תמיד אומרת אני קודם כל אמא.

02:49 דובר 1 נכון.

02:49 דובר 2 אחרי זה אני שליחה, אחרי זה זה. אבל באמת, אה-

02:52 דובר 1 כי אמא זאת השליחות.

02:52 דובר 2 מאוד משתדלת.

02:53 דובר 1 הראשונה.

02:53 דובר 2 כן, מאוד משתדלת תמיד, אה, לשים את המשפחה והילדים והבעל כמובן, אה, במקום הראשון. זהו, אנחנו, אה, בשליחות בעיר. אה, אה, עיר שיש בה חצי מיליון תושבים, בערך אלפיים יהודים, ככה משערים. אמ, בעלי הוא רב העיר, אנחנו גם השלוחים שם. כל פעילות יהודית באשר היא, כל צורך יהודי שהיהודים אפילו עדיין לא יודעים שהם צריכים, אנחנו, אה, מספקים אותה. פעילויות, שיעורים, אה, הפעלות, אמ...

03:29 דובר 1 היה שם בית כנסת בעצם לפני שהגעתם?

03:31 דובר 2 היה בית כנסת. הבית כנסת, אה, קם כבר איזה מאה עשרים שנה. אה, בזמנו הייתה איזושהי קהילה גם, היה רב. יש לנו-- אנחנו מכירים את הנכדות של הרב. יש לנו ספר תורה שעוד השתמשו בו, אה, בזמנים ההם. אה, מישהי הביאה לנו פעם איזה סכין שחיטה שהיא מצאה בעליית הגג.

03:49 דובר 1 וואו, דווקא סכין שחיטה.

03:50 דובר 2 כן, דווקא סכין שחיטה של גסות, כאילו בהמות.

03:54 דובר 1 וואו.

03:54 דובר 2 כן. אה, ואז ב-ב-- כשהתחיל הקומוניזם בעצם בית הכנסת נסגר. אנחנו יודעים היום איפה הייתה התפילה במחתרת. סתם, זה מצחיק שכשהגענו אז איש-- איזושהי אישה מבוגרת גילתה שאבא שלה היה הולך להתפלל בשבת. כאילו היא לא ידעה. פתאום היא קלטה-

04:13 דובר 1 איזה כיף.

04:13 דובר 2 שהיא אמרה, "אה, אני מבינה. אבא שלי הלך לשחק קלפים."

04:18 דובר 1 איפה זה? זה היה באזור של הבית כנסת?

04:20 דובר 2 באזור של הבית כנסת, איזה עשר דקות הליכה נגיד, משהו כזה. אנחנו לפעמים בשבתות אנחנו עוברים דרך שם. לא מזמן נכנסנו לשם ובעל הבית היה, לא בעל הבית, אלא זה שקנה את הבית.

04:32 דובר 1 זה בית עם מרתף?

04:33 דובר 2 בית, אה, לא. הוא דווקא אמר שהתפללו בקומה השנייה כנראה. אה, והוא, אמרנו לו, הוא ראה את בעלי ישר אחרי סעודת, אחרי שבת, עם תפילה, עם טלית והכל. אז הוא אמר לבעלי, "אתה באת לשאול בטח על הבית." אז בעלי אמר לו כן. אז הוא אמר, "הייתה שריפה." באמת הבית שרוף מלמעלה, הוא משתמש בחצר של הבית. הוא אמר, "הייתה שריפה ולא נשאר שם שום דבר, אבל אני יודע שהיה שם סידורים והייתה שם תפילה והכל." ממש עצוב, כאילו, שלא נשאר שום דבר. אבל תמיד אנחנו עוברים כזה ומסתכלים ואומרים, פה היה, פה הייתה התפילה. כמובן שלא אמרו לאף אחד. אה, הילדים ידעו שאבא הולך לשחק קלפים כל שבת.

05:15 דובר 1 איזה קטע.

05:16 דובר 2 זה היה, כן.

05:17 דובר 1 וואו.

05:18 דובר 2 ואז בעצם בית הכנסת, אה, אה, הפך לבית ספר ואז גם חילקו אותו. זה היה רק קומה אחת, בית כנסת, כאילו עם, אה, עזרת נשים כזאת חצי קומה למעלה. חילקו אותו לשתי קומות, חילקו לחדרים, טיפה הרחיבו אותו וזה, והעירייה לקחה אותו לעצמה. לפני שמונה עשר שנים בעצם כמה יהודים עשירים מהעיר החליטו, לא שומרים מצוות, לא כלום, החליטו שהם חייבים להחזיר את בית הכנסת לידיים יהודיות. זה ממש בער בהם הקטע הזה והם לא הצליחו בשום אופן. הם כתבו מכתבים לעירייה וזה ודרשו ולא עזר כלום. ואז הם פנו לרב לאזאר דרך הפדרציה היהודית והגיעו למשרדי הנשיא. וברגע שהגיע למשרד הנשיא, באותו יום קיבלו הוראה מלמעלה, מגבוה, ובית הכנסת הגיע לידיים יהודיות ואז שיפצו אותו והפכו אותו חזרה לבית כנסת. ואז בעצם אנחנו הגענו לשם.

06:14 דובר 1 אתם הגעתם לזה.

06:16 דובר 2 לניילונים. הגענו בעצם להשמיש את הבית כנסת. לא ידעו שום דבר, לא ידעו מה לעשות.

06:21 דובר 1 אז עד אז לא היו שליחים בקלוגה. למה בעצם?

06:23 דובר 2 לא היה. זו עיר לא מספיק גדולה והייתה שם איזושהי קהילה שכביכול תפקדה, סתם קהילה יהודית שרובם לא היו כל כך יהודים. זה היה יותר מישהו שעבר פעם ליד יהודי, מישהו שאוהב חומוס, מישהו שאוהב שירים.

06:39 דובר 1 בת שלו גרה בחיפה.

06:40 דובר 2 כן, בדיוק. אה, וככה זה כאילו תפקד על מצב כזה והם הגיעו למצב. הקהילה היהודית עצמה, שהם רוצים רב. הם עוד לא ידעו מה זה אומר.

06:52 דובר 1 ביקשו אתכם.

06:52 דובר 2 אבל כן, הם רצו רב, רב ש-

06:54 דובר 1 במקום ש-

06:55 דובר 2 כן, עד שהם קלטו מה זה רב אז הם לא כל כך חיכו לנו. לא, לא כל כך אהבו את הרעיון.

07:00 דובר 1 רצו

07:01 דובר 2 כן. אה, הם רצו איזושהי דמות תיאטרלית כזאת שתעשה, תתפלל להם וזהו, ו-

07:09 דובר 1 לוחצים על כפתור.

07:10 דובר 2 כן, כן, אבל היום ברוך השם כבר הם מאוד מאוד שמחים והצלחנו לעשות את ה-

07:16 דובר 1 ואז שמעתם ש-

07:17 דובר 2 כן, ואז שמענו, כן, זה היה ממש השגחה פרטית. השליח הקרוב לשם שעזר להם בשיפוץ הבית כנסת, הוא יצר עם בעלי קשר בכלל לגבי משהו אחר, ואז הוא אמר לו: אתה אולי מכיר מישהו שמחפש שליחות? ובעלי אמר לו: אני מחפש.

07:32 דובר 1 איזה קטע.

07:32 דובר 2 אז הוא אמר: יש עיר קלוגה. עד אז לא הכרנו בכלל את השם הזה. מה זה קלוגה?

07:37 דובר 1 ראיתם אותה לפני?

07:37 דובר 2 התחלנו לחפש. הגענו-

07:39 דובר 1 היום אפשר להיכנס לגוגל ולטייל בעיר.

07:41 דובר 2 כן, כן. לא, לא חשבנו על זה אז האמת. הגענו, אה, והגענו בעלי ואני לכמה ימים. הסתכלנו. אני זוכרת שראיתי ככה, אה, לקח אותנו אחד הגבירים שם, העשירים, ברחוב הראשי, שנראה כאילו את המזרקות ואת הקניונים.

08:01 דובר 1 שיתרשמו.

08:02 דובר 2 כן, שנתרשם מ-מ-מגודל העיר ומזה. אלא שכבר היינו באוקראינה, כבר הכרנו את הסגנון. כבר הכרנו. כן, אז אמרנו אוקיי. יותר עניין אותי, יותר עניין לנו האנשים באמת והפוטנציאל, כאילו כמה פוטנציאל יש במקום, איזה סגנון אנשים, איזה... וזהו. יצאנו לדרך. כמה שנים אתם שם? דרך לא קלה. שבע שנים. שבע שנים כבר? שבע שנים כבר, כן. וואי. אה, ההתחלה לא הייתה קלה בכלל. רש"י אומר כל ההתחלות קשות, רש"י, אנחנו מסכימים איתך. לא קל בכלל, אה, לשנות סדרי בראשית של אנשים. תארי כביכול את כל ה- אני תמיד אומרת, זה כמו שמגיע בוס חדש לעבודה וכל העובדים שונאים אותו, והוא כאילו אומר: אני בא להכניס פה רפורמה חדשה, לייעל את כל העסק, וכולם אומרים לו: מה לייעל? אנחנו רגילים למשהו כבר שלושים שנה. אבל מה היה קודם? זה נשמע שלא היה כלום. היו, היו הרבה זקנים. כאילו פעלו על פי שיעור של- כן, כן, הם היו, מישהי אמרה לי, היו, היו מדליקים, אה, נרות בשבת, מכבים אותם, שמים מוזיקה, כאילו הכול כזה מ-- רצו לעשות משהו, אבל הכול מבולגן כזה ולא רצו דת. ויש סיפור מאוד יפה שאני אוהבת מאוד לספר אותו, שהוא מאוד ממחיש מה זה היהודים ב-ברוסיה בכלל. כאילו, אה, כשהגענו אז עשינו איזשהו, ממש אחרי חצי שנה עשינו בר מצווה לאיזה ילד. גם כן, עוד פעם, לא היה להם מושג מה זה בר מצווה. האימא לא הגיעה אפילו לבר מצווה של הבן שלה. חיכו שיניחו לו. כן, כאילו לא הבינה מה זה. אה, בסדר, חוגגים לו איזה משהו. ובעלי מניח לאיזה מישהו תפילין וההוא בוכה, בוכה. היה בן שבעים, היום הוא כבר, אה, עליו השלום, הוא

09:42 דובר 2 נפטר, והוא בוכה, בוכה, ובעלי לא מבין. כאילו קחי עכשיו חוטים שחורים, תסובבי למישהו על היד. זה לא אומר, רואה בו שום דבר. זה לא... בעלי אומר: "תגיד לי, מה, מה קרה? מה זה?" אז הוא אומר: "תקשיב, כשאני הייתי קטן, סבא שלי היה מגיע אלינו כל קיץ הביתה, היה, אה, מס-מסתגר בחדר בבוקר והיה אסור לפתוח את הדלת. היה אסור ל-אה, להסתכל." הוא אומר: "אני הייתי ילד קטן. יום אחד פתחתי את הדלת ואני רואה את סבא מסובב משהו על היד, איזה חוט שחור. אימא שלי באה ישר, סגרה את הדלת, לקחה אותי למטבח ואמרה לי: 'תקשיב, סבא חולה, צריך כל בוקר למדוד לחץ דם'". יואו. "זה מה שאתה ראית, אבל תדע לך שזאת מחלה שסבא מאוד מתבייש ממנה, אז אל תספר לאף אחד." וואו. והוא אומר: "כל החיים גדלתי שסבא שלי חולה וזה", והוא אומר לבעלי משפט כל כך חזק, וזה משפט שהוא כל כך, אה, מבטא את ה-, את איך שהיהודים גדלו. הוא אומר לבעלי: "רק היום אני מבין שסבא היה בריא ואנחנו היינו החולים." וואי, צמרמורת. כן, כי זה פשוט, זה, זה לא מרוע, זה לא מ-- זה פשוט חוסר ידע בסיסי מה זה אומר להיות יהודי, מה זה יהודי- חוסר אונים של הדור הקודם שלא יכל להעביר את זה. כן, כן, לא יכל להעביר. גדלו על כ-כעס, גדלו על, אה, פחד להיות יהודי. פחד שהילד ילשין עליי גם. כן, זה, וזה, זה מחלחל מאוד, מאוד חזק. כוחו של חינוך- כן. מחלחל מאוד, מאוד חזק. ואז אנשים כאילו שומרים מרחק, לא רוצים, כאילו מחפשים רק את הקטעים הנחמדים ביהדות, השירים, הההההבה נגילה. ומשם באמת הרבה

11:21 דובר 2 פעמים מביאים אותם באיזושהי דרך של, אה, לגרור אותם דרך משהו שנראה נחמד ואז- נכון, כי אין גם מסורת- נופל המתח. אין להם מסורת. כן. אין להם מסורת. זה ה-, זה הקושי באמת הגדול. להרבה מהם אין מסורת. זה כאילו יש- זה לא-- בדיוק, זה לא זה שאת זוכרת שאת, שאת, אה, רוצה ל-לחגוג בר מצווה לילד או שאת רוצה את הטקס מסוים. זה לא כלום. פשוט כלום. מה זה בר מצווה, מה זה מזוזה, תפילין? הגג שמה שזוכרים זה מצה, כן? ועוד פעם, בלי שום קשר לאיזשהו חג או לאיזשהו מאח-- סתם- סמל כזה. כן, זה ה... כן. אז זה היה, איך אומרים, להתחיל ממש מאפס, אה, לשדרג את הקיים, אה, לשנות את הכללים ואת החוקים ואת מה שהיו רגילים. וברוך השם אפשר להגיד שהיום אנחנו במקום הרבה יותר טוב, הרבה יותר ח-- אה, יציב מול הקהילה, מול האנשים שאוהבים אותנו, אנשים סומכים עלינו, נפתחים אלינו, מגיעים. עוד יש הרבה הרבה עבודה, אבל אממ- מקווה, הקמת גם ב-בבית כנסת היה בסיס למקווה? בבית כנסת היה חדר. זה בזכות באמת השליח, הרב מנדי זקלס מבריאנסק, שכשהם שיפצו את בית הכנסת הוא אמר להם, אה: "ביום שיהיה לכם רב והוא ירצה מקווה, אז תשאירו חדר ששם הוא יוכל לבנות אותו". והיה פשוט חדר. כשהגענו היה חדר, זה היה מחסן, בסדר, אבל אמרו לנו: "זה מקווה". כאילו, "פה יהיה המקווה". ב-- החדר האחרון אחרון אחרון במסדרון. עם איזשהו, עם איזשהן תשתיות- לא, לא היה שם כלום. פשוט חדר כמו שהוא. אה, זה גם מבנה היסטורי נחשב, בית הכנסת, אז אנחנו לא יכולים, אה, לשנות אותו. אנחנו מבחוץ כאילו נגיד לא יכולנו לחסום

13:10 דובר 2 את החלונות או משהו כזה. היינו צריכים הכל לעשות פנימי. אה, אבל, אה, כן, היה-- פשוט חפרו. היה שם קצת, אה, זה-- חפרו והגיעו למי תהום, שזו בעיה במקווה. כאילו אי אפשר, כן, אי אפשר שזה יהיה-- צריך כל ההלכות, ישר ישר-- לחתוך בורות-- הרבה ספרים. כן. תקשיבי, זה באמת מעניין. זה גם גורם לך להעריך יותר את הלא מובן מאליו בכלל. זהו, כשגרים בארץ אז אישה פשוט הולכת למקווה, טובלת, חוזרת הביתה. כן, בדיוק, בדיוק, בדיוק. לא יודעים את כל ההלכות מאחוריה-- והיא לא יודעת ש, אה, יש פילטר ויש בורות ויש מאחורי הקלעים והמים שצריך לאסוף ואיך צריך לאסוף אותם. בסופו של דבר זה מעניין-- מה זה, כן. כאילו זה חלק מה-- ממקום שאת מגיעה אליו, את עוקבת, אה, זה חלק מהיהדות גם. זה לא שאת מגיעה לבריכה ואת אומרת, טוב, מעניין אותי איך עובד כאן ה-- זה, האינסטלציה. כן. כאילו פה זה חלק, כאילו זה יהדות. כמו שאת יודעת איך מכינים מצה-- כן. ו-ומה ההלכה בהדלקת נרות חנוכה. תגידי, היום מוכרים חנוכיות. את לא צריכה באמת לדעת את ההלכה. נכון. אבל כן לומדים הלכה, נכון? אז יש בזה משהו מעניין. אני כשאני מלמדת, אה, נשים אצלי, אני עושה להן סיור לא רק במקווה, אני לוקחת אותן לחדר מאחורה. אני אומרת להן, "בואו תראו מה זה בעצם". זה מי גשמים. למה? למה? למה יש את כל האינסטלציה הזאת וכל המערך המטורף הזה סביב בסופו של דבר בריכה קטנה? כן. אני מראה להן את כל הבורות ואיך זה עובד ומי גשמים ואיך אוספים ומה אוספים ו-- וואי, זה באמת מעניין. כן. יפה. תגידי, אני רוצה שתספרי איזשהו סיפור שפעם

14:46 דובר 2 סיפרת אותו בסטטוס. אגב, למי שלא יודעת, יש לנעמה סטטוס, אה, נסתר בסוף, בסיום. למה? עכשיו יורד כזה ל-- עכשיו, עכשיו, יאללה. פלוס-- פלוס שבע, תשע אפס שש, חמש אפס שש. לא, תרשמו את זה ב-- איך זה, נו? טוב, בקיצור, אה, סיפור-- בדיוק היום היה על השולחן. שאלו אותנו, אה, אם אנחנו מדברות עם מבטא. היית בזה? לא. שאלו אותנו אם-- אה, זה היה בשבת. דיברו על מבטא רוסי, רוסי וזה. אמרתי שהילדים כאילו הם עושים כל כך מהר את הסוויץ' בין העברית לרוסית, שכשהם יכולים לדבר וכשהם מדברים ב-במשפט הם אומרים דברים ברוסית, הם אומרים את זה עם ה-ר', כאילו את המילה ר'. את יודעת להבין אותם. כן. ופתאום הם עוברים לעברית כאילו הם מדברים-- אני לא מדברת עם מבטא, אבל ה-הטלפון שלי, יש את המספר שלוש, טרי. שאם את אומרת טרי הם לא מבינים. הם לא מבינים. הרוסים מאוד חלשים עם ה... את הטרי. טרי. נכון. וכל פעם שמבקשים ממני בחנויות, תמיד כשרושמים מספר טלפון, כי על זה יש את הכרטיס, אה, הנחה וכל זה, הילדים שלי כאילו נעמדים לידי כדי לשמוע אותי שאני אומרת את הטטטרי וכולם נשפכים על הרצפה מצחוק וכאילו ה- הרוסים. כאילו אימא-- אטרקציה בחינם. כן, ממש. יו, אמאל'ה. הם, הם, הם, הם, אה, מ-ממרפקים אחד את השני, כאילו, שנייה, טרי מגיע. יום אחד אני אחליף מספר טלפון. לא, אבל זה היה-- מספר כי יש בו את ה-ר'. לא. ר'. כן. דין והטרי. שטרי יש. שטרי. כן. כן. אבל לשטרי עוד יש את ה-צ' לפני כן. פה זה טרי והם כזה, "טרי". "מה?" "טרי." "מה?" "טרי." אה. לא, לא מבינים

16:29 דובר 2 כאן, לא מבינים. כן, הם לא מבינים. כן. הבת שלי עד עכשיו שורד לה... כשהיא אומרת ברכות, כי הרי ברכה הרבה בגן-- נורא. אז יש לה את הברוך. ברוך. כן, זה משהו שאנחנו צוחקים מהצד-- כל כך מצחיק, כי הם אפילו יכולים להגיד שם של מישהי, סוניה, ופתאום יאללה עם הסרוניה הזה, כאילו-- כן, מרגריט-- מרגריטה. כן. אה, וכן אמרת שבת. מה היה שבת? היה, אה, סיפור שממש נחקק לי במוח. כן? על שבת, כמו השבת, שבת גשומה, שסיימתם את הסעודה-- אה. וחיכיתם וחיכיתם. כן, לא, יש ה-, ה-, אצל-- זה מתחיל מזה ש-- אוקיי, היה שבת, בוא נעשה את זה באמת-- כן. בצורה הזאת, שהייתה שבת מאוד, מאוד גשומה. אה, בדרך כלל הגשמים זה בחו-- זה בקיץ דווקא, לא בחורף. וחיכינו, חיכינו, חיכינו. לפעמים הגשמים הם עשר דקות, רבע שעה, לפעמים אנשים, יורד גשם, אנשים פשוט עומדים, מחכים, כאילו שהגשם יעבור. ייפסק. כן, ואז ממשיכים את החיים. כי זה גם מ-מ-מטריות לא עוזרות. זה גשמים, כאילו מישהו פתח את הברז על הכי. ואה, אה, בקיצור, חיכינו, חיכינו וראינו ש-ש-שהגשם לא עובר, לא עובר, לא עובר, לא עובר. טוב, מה לעשות, שבת אחר הצהריים, צריך לחזור הביתה. הייתם בבית כנסת. היינו בבית כנסת, אנחנו אוכלים סעודת שבת עם כל הקהילה ואמרנו טוב, יאללה, אין ברירה. זה לא קר, זה לא מסוכן. נלך הביתה, נגיע הביתה, נחליף בגדים. עכשיו הרחוב ריק, ריק, ריק, ריק, ריק, ריק. ואז, אה, בשיעור שלי, יש לי שיעור קבוע לנשים ביום שלישי. הנשים, אה, אה, אישה אחת אומרת לי: "תגידי, מה עשיתם בסוף בשבת?" אז אמרתי לה: "מה זאת אומרת? הלכנו." היא אומרת: "הלכתם? לא לקחתם

18:16 דובר 2 מונית?" אמרתי לה: "מה זאת אומרת? שבת." אומרת: "לא, את, חשבתי שאולי, אה, כאילו, זה היה גשם, כאילו. אין ברירה." כן, אין ברירה. בסוף, כאילו, מה, תלכו בגשם, אה...? ואני, זה מה שאני כל הזמן אומרת להם: היהדות זה לא רק כשבא לי, כשנוח לי, כשכיף לי. היהדות זה היהדות. אני, אני הולכת בשבת ברגל, גם אם קר לי וגם אם חם לי וגם אם לא נוח לי, אני הולכת. היא הייתה בהלם, היא הייתה בטוחה שלקחנו מונית. פתאום זה עשה לה כזה, כאילו, היא מסתכלת עליי כזה, כאילו, וואו, אתם באמת שומרים את זה, כאילו באמת. סיפור נורא חזק, כי זה כאילו נופל האסימון שיש פה באמת הקדשה, שיש פה משהו. כן. שהוא, הוא חזק יותר מהכול. זה לא, אוי, קר, מה, טוב, אז... אני תמיד אומרת את זה על דיאטה. דיאטה, למה בדיאטה אנחנו לא מסוגלות להגיד לעצמנו את הבשר וחלב? כן. כאילו, אכלתי בשרי, לא יעלה על דעתי בכלל לשתות עכשיו קפה, כאילו, ובדיאטה תמיד יש את ה"נו, יאללה". כי הכוח של התורה, כאילו. יש פה כוח, בדיוק, כוח שהוא, של יראת שמיים. כן. שהוא חזק מהכול. וזה מה שאני אומרת לפעמים: כוח שהוא תפס אותי. כאילו, גם לילדים, נגיד, האוכל הכשר, כשאין אוכל כשר, לא יעלה על דעתם בכלל להגיע איתי לסופר ולהגיד: "אימא, אולי בכל אופן נקנה איזה צ'יפס?" זה לא כשר. הם יודעים שזה, זה כביש, זה מסוכן, זה לא משהו שקופצים אליו בכלל, כן? הברור הזה. כן. שזה ברור וזה חד־משמעי. אבל כשהולכים, אה, נגיד, אה, בשבת, אה, בארץ ואפשר ללכת על הכביש, פתאום זה מותר, זה אפשר.

19:56 דובר 2 זה כאילו, את מבינה? וכשבאמת אנחנו מגיעים לארץ אז כל, כל חנות הופכת ל"אימא אפשר, אימא אפשר, אימא אפשר, אימא אפשר", ושמה כבר לא יעזור לי ה"לא", כי הם יודעים שיש פה, זה לא יכול ל... האפשרות, וזה מה שאני תמיד אומרת להם על, על כל שמירת מצוות. זה שומרים, זהו. זהו, כאילו באופן מוחלט, בלי, בלי פשרות ובלי כלום. וואו. ספרי על הספר. אוי, זה... האמת שזה סיפור מצחיק, דיברנו על זה. אה, האמת שבעלי רצה לתרגם את זה לרוסית. לא, כי שנייה, המקור בעברית. אה, המקור בעברית, נכון, המקור בעברית. בואי נתחיל מהתחלה. כן. בעלי כותב מאוד, מאוד יפה. בין, אה, שלל כישרונותיו, אה, הוא כותב מאוד, מאוד יפה, באמת, לא, פשוט נשפך לו, כאילו הוא לא... רואים זה... כן. אנשים אומרים לו: "וואו, כמה זמן לקח לך?" הוא אומר: "זה פשוט". כשיש את זה, אז יש את זה. לי יש את זה, כן. לפעמים אני אומרת לו: "תכתוב לי איזה משהו לאיזה פשוט תאריך מיוחד". הוא אומר: "לא, לא, לא יוצא לי עכשיו", ופתאום כזה בערב הוא אומר לי: "שלחתי לך משהו". זו מוזה כזאת של אותו רגע. והוא הרבה פעמים כותב כזה סיפורים סתם שקרו לו או בשליחות או בחיים, או סיפור שהוא נזכר מהילדות שלו, שאימא שלו סיפרה לו, אבא שלו סיפר לו, עם איזושהי תובנה מעניינת, משהו כזה פיקנטי, ומשתף את זה כמו כולנו באיזה קבוצות וואטסאפ של חברים. לפעמים זה מתגלגל, לפעמים לא. יום אחד כותב לו, אה, קוראים לו, אה, דוד זליקובסקי, הוא, אמ, הוא עורך ספרים בארצות הברית. הוא אומר לו: "תקשיב, אני רוצה להוציא ספר". הוא אומר לו:

21:36 דובר 2 "אוקיי, מה?" "לא, אני רוצה להוציא ספר, אה, של ההודעות שלך". מסתבר שבמשך שנים הבן אדם אוסף בפתקים את כל ההודעות שבעלי כותב. איך הוא קיבל אותן בעצם? יש להם איזו קבוצה משותפת? כן, איזושהי קבוצה משותפת. הם, אה, הכירו או משהו. יהודי אמריקאי, נכון? כן, חב"דניק, כן. ובעלי כאילו, כשאני שמעתי את זה אני מה זה צחקתי. אמרתי כאילו, אני מאמינה בבעלי, אני יודעת שהוא מוכשר והכול, אבל כאילו זה הודעות וואטסאפ בסופו של דבר. כן. ואז ראיתי שזה נכנס ממש לתהליך רציני. אנחנו לא השקענו בזה כלום, לא, כאילו לא, לא הרווחנו ולא הפסדנו. זה כאילו היה בייבי שלו. ורק היה צריך את האישור בעצם. היה צריך את האישור, היה צריך תמונות. הוא מאוד רצה ש... בדיוק אמרתי היום למישהי שתמונה שלנו תהיה שם על הכריכה. וואו. אני אמרתי לבעלי: "שום סיכוי שזה יקרה". תמונות שלכם. כן. קודם כול אני אמרתי לו אני לא מרגישה נעים ש... תמונה, כאילו הילדים שלי, אני, אני לא מרגישה גם שזה כל כך צנוע שנהיה על כריכה של ספר, וגם אני לא הטיפוס כזה שילביש את כל הילדים עכשיו אותו דבר ונצא לאיזשהו פארק יפה, כן. אין לי סבלנות לזה, לילדים שלי עוד יותר אין סבלנות לזה והם לא אוהבים להתלבש אותו דבר. בקיצור, זה לא, זה לא יהיה משהו מצופה, כן. וחשבתי אולי אני אהיה עם הגב, אולי אני אהיה חצי פה... מה זה גרוע בעצם. בקיצור, לא, לא לעניין. אמרתי לו... אימא נסעה מחוץ לעיר, אימא בדיוק הסתובבה אחורה. אמרתי לו, בפנים לא אכפת לי... אוי, יש לה בתמונה היום. לא משנה. אה, אמרתי לו

23:14 דובר 2 אני-- בפנים לא אכפת לי שיהיו כאילו תמונות מהקהילה, מחיי הקהילה וזה. בסוף הוא הסתדר, הוא עשה משהו אחר, אבל הוא עשה משהו מאוד יפה. אה, הוא אמר שהוא בעצם יחלק את זה, הוא חילק את כל הסיפורים ל, אמ, אה, ילדות, כאילו יסודות, ילדות. אני לא זוכרת כרגע את כל החלקים, אבל הוא חילק את זה לחלקים כאלה יפים ו... אה, הוא, הוא שלח לי לכל חלק, הוא שלח אותי לשאלות. שאלות כאילו מה אני אומרת על נגיד ילדות, דמות האב שלך. מה-- כן, מה אני אומרת על חינוך ילדים, על, על חינוך דווקא בגיל צעיר, איזושהי תובנה מעניינת. על כל חלק הוא שלח לי כמה שאלות ואני הייתי צריכה, אה, לענות לו תשובה. בעצם כתבתי את התשובות ועוד פעם, הכל היה כזה כאילו, אני לא באמת חשבתי שיום אחד זה-- אני אקבל ספר, יכתבו עליי את זה. כן, כאילו אולי, אולי זה יהיה קונטרס, איזו חוברת עם, אה, שלוש שידוכים בצד ובעצם מה, מהתשובות שלי הוא ערך הקדמה לכל פרק. וואו. כן, ואז בעצם יוצא שהספר זה מיכאל ונעמה אוישי. קוראים לזה בין השוכות, כאילו שאנחנו ב-- ב-- ללא בקו, אבל כאילו בשדה ה-- בשדה השליחות, בשדה ה-- זה מקבל הרבה מובנים, כל מיני מובנים. אה, וזהו, זה נמכר, אה, מארצות הברית בעיקר. יצא לך לשמוע פידבקים מאנשים ש- אה, האמת שבהתחלה כן שמענו ושמענו ששלוחים הזמינו. לצערי התחילה המלחמה ו-- ברוסיה, ורוסיה בואי נגיד לא, אה, פופולרית מאוד מדי בעולם. אנשים לא יודעים לעשות את ההפרדה. כן, מסיבות אחרות לא יודעים כל כך לעשות את ההפרדה. כן, זה ארד עומר ביטלו לו, זה היה אתמכניסי הוא

25:05 דובר 2 אומר, ביטלו לו את כל ההזמנות. שלוחים בכל ארצות הברית הזמינו לו בזמנו, אה, זה היה ערב פורים. הזמינו ל-- משלוחי מנות, הוא אומר בכמויות. וערב פורים זה היה בדיוק אז התחיל הכל. ביטלו לו את כל ההזמנות. אמרו לו, "אנחנו לא רוצים לראות רוסיה", לא רוצים כאילו- אולי הם לא יכולים. הם פחדו כאילו- לא, לא, לא. אמרו כאילו רוסיה זה מוקצה מחמת מיאוס. כן. טוב, נחזור לזה. תגידי, אה- אבל כן, אה, קיבלתי דווקא היום בכינוס, אומרת לי מישהי, "את אוישי? מהספר?" איזה כיף. ואני כאילו אפילו לא-- לפעמים לא מקשרת את זה בכלל. אני אומרת, "זה של בעלי". אז היא אומרת, "לא, מיכאל ונעמה אוישי. וואו, אני לא מאמינה. קראתי, ואיזה סיפורים יפים ותובנות יפות". יש שם באמת דברים מאוד, אה, יפים, מרגשים כאלה. רגע, אז אם הוא, אם הוא תרגם את זה מעברית לאנגלית, אז למה לא להשאיר את המקור, כאילו? כי צריך מישהו שיממן את כל ההוצאה הזאת. זה לא, אה- כי באנגלית זה היה יותר כנראה- לא, זה כאילו הוא אומר שזה, זה off the, off the record. הוא אומר שזה בייבי שלו, כאילו. הוא מוציא המון המון ספרים. אז הוא אומר, "זה ספרים שאנשים מזמינים. אני רוצה להוציא כאילו את ה, את הדברים שאני נהנה מהם". כאילו זה היה בשביל התחביב, כאילו. זה יצא בפורמט כזה קטן, חמוד, פורמט כיס כזה. אה כן? זה קטן כזה? כן, כן, כן, זה ממש קטן. ראיתי דוגמה תמונה, לא זכרתי את הפרופורציה. כן, זה ממש קטן. טוב נעמה, נעבור לסטטוס שיש הרבה לדבר עליו. יאללה, נעבור לסטטוס. יאללה, תספרי איך הכל התחיל. סיפרת פעם על זה

26:33 דובר 2 שום? אה, כנראה, את יודעת ככה מי ששאל על זה. האמת שזה קשור להיום כי זה כ"ב שבט. היום הסתלקות של הרבנית חיה מושקא וכינוס השלוחות, כינוס השלוחות האחרון שהשתתפתי- רגע, היו-היום, היום כ"ב שבט. כן, עכשיו. ברגע זה. ברגע זה. אה, כינוס השלוחות האחרון שהשתתפתי זה היה לפני שלוש שנים, ערב הקורונה. אני זוכרת שהשליחה מסין עוד נאמה בכינוס, נתנה נאום והיא הייתה עם מסיכה. בשביל הצחוק, אה? לא, באמת. אז התחילה הקורונה אצלם והיא אמרה, "כן, יש אצלנו איזשהו חיידק שהוא מאוד, מאוד מדבק. אני הולכת עם מסיכה", ואנשים כבר התחילו קצת לשמוע. היא אמרה שנשים ששמעו שהיא מסין, כזה נראה לי דחקו עם הכיסא. איזה קטע שאת אומרת שלוש שנים זה, לא יוד-- זה מרגיש יותר. כן, חשבנו שזה היה יותר. אה, ואז פגשה אותי איזושהי שליחה. אני מאוד אוהבת לכתוב אז בזמנו. היום אני כבר פחות כותבת. עדיין נכתב לי לפעמים, אבל- נשאר לך זמן. כן, כותבת בקצרה כאלה היום, אבל, אה, אז הייתי כותבת הרבה. אה, כתבתי על כינוס השלוחים וכתבתי קצת בכינוס השלוחות, גם כן פוסטים וכאלה, ובעיקר הייתי ככה שולחת לחברות שלי בעילום שם. "לא, אל תגידי שאני כתבתי". אפילו זה הגיע פעם לרדיו ובעלי אמר לי, "זה-- מקריאים את זה ברדיו, את מה שכתבת". נכון, מה זה? כן, בתוכנית של סיון, סיון רהב-מאיר ובעלה. כינוס השלוחים. היא עם שלא נותנים לה- שלא מכיר-- שלא מכיר את זה. כן. נכון. יפה, זה ציטוט. את רואה זה, זה משכך את זה. ופתאום, אה, הוא אומר לי, "אה, מקריאים את זה וזה ושואלים מי זה, כאילו מישהו בקבוצה. מישהו, מישהו בקבוצה של הגברים שאל,"

28:21 דובר 2 אה, מי כתב? "מי כתב את זה? מי כתב את זה?" את מה שהם מקריאים עכשיו בטלפון. זה היה יום שישי. אני זוכרת, אני זוכרת... את זוכרת? נראה לי עשר סימני קריאה. "אל תספר שזאת אני, אל תספר שזאת אני." כאילו, לא יודעת, לא נעים, לא, לא יודעת מה היה. כן. כותבת למגירה כזה. בדיוק, כותבת למגירה. ואז, אמ, אה, אפילו חברות שלי באיזו קבוצת וואטסאפ כזאת של שליחות וזה, אמ, כתבו, אה, "תגידו, מישהי מקשיבה לשידור של סיוון רהב מאיר? אתן חייבות לשמוע מה היא כותבת." ואז מישהי כתבה, "ברור לי שזאת מישהי פה מהקבוצה שלנו. נכון, אנחנו רק נגלה מי זאת." ואז אמרתי להן, נגמר השידור ואז אמרתי שזאת אני כתבתי. אה, קיצור, ואז, אה, הייתי בכינוס השלוחות, וככה, את יודעת, תמיד יש כזה סמול טוק עם כל מיני שליחות. עכשיו אני תמיד אומרת את זה, אמרתי גם את זה השנה למישהי, שדווקא מהשיחות האלה הקטנות את כאילו מקבלת... את יכולה לשמוע הרצאות ו-ו-ו-ובאמת נשים שהן השראה והכול, אבל דווקא מהדיבורים הקטנים האלה ברחוב, תוך כדי הקנייה, תוך כדי, אה, זה, הרי... הפטפוטים תוך כדי ההרצאה אפילו, את מקבלת לך לעצמך תובנות כאלה משנות חיים. אמיתיות. כן. כאילו משהו שאת אומרת לעצמך, "וואו, אני, אני, אני הולכת, אני הולכת על זה, אני זה." ואז פגשה אותי מישהי, אמ, שהייתה פה, לא באה לכינוס השלוחות, סתם הייתה פה מסיבה אחרת, והיא אומרת לי, אה, היא עצרה אותי, ואני מכירה אותה מהמדיה בעיקר, והיא אומרת לי... סתם התלבטתי אם להגיד לה שלום או לא וזה, ואם להגיד לה שאני צופה בה ואני נהנית לקרוא את התכנים שלה, ובסוף כן ניגשתי

29:59 דובר 2 אליה, והיום אני מבינה כמה זה כיף שמישהו אומר לך את זה. לא משנה, גם אם יגידו לך את זה כל יום עשר פעמים, עשרים פעמים, חמישים, זה כיף. אז אמרתי לה, "תקשיבי, אני קוראת את התכנים שלך, אני ממש נהנית, זה ממש מעניין," וזה. ואז היא אומרת לי, "מי את?" אמרתי לה, "נעמה אוישי." "מאיפה?" "מקלוגה." "מה את עושה?" אמרתי לה, "אני שליחה." "לא, מה את עושה?" אמרתי לה, "אני שליחה, אני עושה... שאלה אמיתית, טיולים, אני עושה זה." כן, ממש ניתוח לב פתוח ברחוב קינגסטון. מה את עושה אבל באמת, כאילו. אז היא אומרת לי, "מי זאת נעמה אוישי? מי זאת? יש לך פה כותרת. מה כותרת המשנה? שליחה. מה, מה, מה עומד מתחת לזה? את הופכת את העולם איך? בקלוגה?" ואז ככה, תוך כדי שהיא מוציאה לי ככה את ה-, את האיברים שמה אחד אחד, אז אני אומרת לה, אני... "מה התחביבים שלך?" אמרתי לה, "אני אוהבת לכתוב." אז היא אומרת לי, "אה, יופי, איפה אני קוראת את, את מה שאת כותבת?" אמרתי לה, "את לא קוראת כי אני..." אז היא אומרת לי, "נעמה אוישי, חב"ד צריכה יוצרים, חב"ד צריכה אנשים מוכשרים, חב"ד צריכה ל-ל-להוציא את עולמך החוצה. לא כותבים למגירה, כותבים, מפרסמים, שמים פוסט בפייסבוק, איפה שאת רוצה, ב-בוואטסאפ, מה שאת רוצה. תעשי עם הכוחות שיש לך, תעשי, אה, תעשי עם זה משהו." וככה הלכתי. כאילו נגמרה השיחה, אוקיי, בסדר, שמעתי, וואט, זה נכנס שם לאיזושהי מגירה. ובאותו כינוס דווקא תיעדתי מאוד. אני זוכרת אפילו את אמרת לי, "וואי, איזה כיף שאת, אה, את לא הגעת לכינוס... הכנסת אותנו לאווירה, הכנסת אותנו לאווירה." שמתי את זה באינסטגרם

31:44 דובר 2 ככה, היה לי אינסטגרם של, את יודעת, חברות, בני משפחה. כן. אה, וכזה מאוד נהניתי ואמרתי איזה כיף ל-להראות, לכתוב. אני תמיד אוהבת לכתוב איזשהו משפט חמוד כזה, וככה צילמתי יותר. אז באמת, אה, שמתי יותר דברים באינסטגרם, וגם שם ב-בכינוס אני זוכרת שעוד כמה פעמים יצא כזה לדבר משהו על זה שבעצם, אה, אף אחת, אה, מאיתנו לא מראה לעולם שבחוץ על, על השליחות שלנו. כאילו הכול מאוד כזה פנימי בינינו. נכון. יש לנו את הקבוצות שלנו, יש לנו את ה... אבל מה עם העולם? נשים שמשקיעות בשליחותן. מה העולם יודע... כן. על שליחות חב"ד באמת? כן. אמ, ואז יש את הריאיון המפורסם עם סיוון ש... על המשוגעות, על המשוגעות, כן, שהיא שאלה מה אנחנו לא יודעים על שליחות חב"ד. אז אמרתי שכולנו משוגעות, וזה גם נתן לי את ה-, את ההבנה שבאמת תמיד יש את ה... תמיד בריאיונות יש את הדברים הסטנדרטיים. שליחה היא עושה ככה, יש להם מאות מטיילים, היא, אה, עושה... אפילו, אפילו ל-לשליחות שלנו אין כל כך, אה, אה, פרסום כמו שיש פרסום באמת למקומות של הגדולים שמגיעים מיליוני מטיילים וכולם מכירים אותם. וזהו, חזרתי הביתה למקום השליחות. עם כל התובנות. גם כיפורים. כן, התובנות האלה עוד פעם נשארו באיזושהי מגירה ככה פנימית ולא, לא כל כך חשבתי על זה עוד. וזה היה יום חמישי בערב. דיברתי עם חברה בטלפון, ככה אנחנו תמיד חופרות וזה והכול, וסיפרתי לה על השיחות האלה. סתם אמרתי לה, פגשתי את דותי, דיברנו וזה. ואז היא אומרת לי, "תקשיבי, את, את צריכה לכתוב, את צריכה לעשות סטטוסים." ואני אומרת לה, "מה, מה זה, מה, מה זה לעשות סטטוסים?" כאילו סטטוס

33:38 דובר 2 בשבילי היה כאילו שאני מעלה, אה, תמונה של, של הבת שלי שהיא אמרה איזה משהו חמוד, ואחותי ואמא שלי ולא יודעת מה יראו את זה. כאילו את משתפת. יושבי חברות. הפעילות שהייתי עושה, יום ראשון תמיד הייתי זורקת לשם תמונות כאילו, אבל סטטוס זה כאילו מי ששמור לך באנשי קשר, מי שמור לי באנשי קשר, אנשים שאני... אמרתי לה, תגידי, מה, מי נמצא בסטטוס? אז היא אומרת לי, אוווו, אין לך מושג, זה מגיע, יכול להגיע לכמה מאות צפיות. אני אומרת לה, כמה מאות? תגידי, אני שמה סטטוס, יש לי שם שבע עשרה, שמונה עשרה, עשרים וחמש אנשים ראו את הזה. היא אומרת לי, מאות, מאות, את לא מבינה. ואני גם אמרתי לה כאילו מה זה, לא יודעת מה. חווה כהן מירושלים, כן? מורה ואיזשהו... מה מעניין אותה נעמה אוישי והפעילות שלה? וזה היה נשמע לי מאוד, מאוד הזוי כזה, ולא, אה, גם העולם שלי, בצורה שאני רואה את הרשתות החברתיות, זה משהו שהוא הרבה יותר, כאילו הוא לא, הוא לא כזה עמוק, בוא נגיד ככה, כן? אני פחות נחשפתי. כאילו פחדת להיכנס למקום רדוד? כן, מקום... לא, אני לא אגיד רדוד. זה לא, אני לא חושבת שזה רדוד. במיוחד היום שאני רואה את זה... כאילו לא, לא... אבל זה לא אני. כן. לא ראיתי את עצמי מזדהה עם משהו... כן. שאני, שאני רואה כמשהו ציבורי מפורסם. אמ, וגם לא אמר... לא יודעת, אמרתי כאילו מי זה בסופו של דבר יעניין? מי שלא מכיר אותי, למה שזה יעניין אותו? לא יודעת, כל מיני מחשבות כאלה. אמרה לי, תנסי, מה אכפת לך? זה היה יום חמישי, אני זוכרת. אמרתי לה, טוב,

35:23 דובר 2 מה צריך לעשות? אז היא אמרה לי, כלום. אני אכין לך לינק ו... אז עוד לא היה אפילו איך להכין את הלינקים. אני אבקש מדוד שלי, כן? שיכין לנו לינק ואני אעשה את זה, אני אספר. היא פעם, כשהיינו עושים איסוף כספים וכאלה, היא הייתה כותבת בסטטוס שלה, או שהיא באה אליי לבקר אותי אז היא כתבה, היא הראתה כאילו שהיא באה לבקר אותי, והיא קונדיטורית אז היה לה קצת יותר צפיות מהרגיל. שמה, שמה את הזה. תוך כדי שאנחנו מדברות אני רואה כאילו מתחילים להגי... להצטרף אנשים, ואני רואה עשר, עשרים, שלושים. אני אומרת לשני, תקשיבי, כבר חמישים ושתיים נשים, כבר חמישים ושש נשים. כעבור שעתיים כאילו פתאום אני רואה כמויות, וזה, אני אגיד לך את האמת, בהתחלה זה הלחיץ אותי. אני אמרתי לה, טוב, תקשיבי, אה, צריך לסיים את השיחה מהר... היא מוודאת עכשיו את כל... כי יש לי, יש לי כבר מאתיים נשים שמחכות פה, יואו, על הקו. מהגולן. כן, אני, תצחקי, אני אמרתי את זה לצופות שפגשתי פה בקהילה, אמרתי להן שבראש שלי היה שיושבות מאתיים נשים בארץ ישראל ומחכות לתוכן. נו, נעמה, תעלי כבר, תעלי כבר. ברמה שכתבתי, חברות יקרות, אל תתרגזו, אנחנו כבר, כבר מתחילים. שידורי חין. כן, אני רק צריכה לשמור אתכן. מה אני, מה אני בכלל כותבת להן אם עוד לא שמעתי אותן, כן? כן. ועניתי לכל... ו-ו-אה, כל אחת שפונה אלייך בעצם צריכה להגיד לה שהיא צריכה לשמור אותך. היום כבר כולם יודעים את זה. זה היה קונספט חדש. אז לא הכירו את זה כל כך, אז עוד לא קלטו שצרי... אז הייתי צריכה לכתוב, תשמרי אותי כדי שתוכלי לצפות.

37:13 דובר 2 כאילו זה היה טקסט יחסית ארוך, ואני גם נורא השקעתי ונורא הערכתי כל אחת שבכלל באה לצפות. הייתה מוכנה. אז, אז כתבתי לה, תודה רבה שבאת. כתבתי הודעות אישיות. היום אני עושה קופי פייסט על אותו טקסט שמת-מ-מתומצת. מי אני? זה שמרי ואשמור אותך. ואז כאילו ממש כתבתי הודעה אישית לכל אחת ואחת בסגנון אחר עם סמיילי אחר, והייתי מסתכלת בתמונת פרופיל של כל אחת ומחמיאה לה, איזה משפחה יפה ו... איזה עוגה טעימה. איזה אירוע כזה. ממש ממש זה היה... שלחת עוגה באימוג'י, או? אה, איך מתה על ה... ראיתי עוגה בתמונת פרופיל אז אמרתי, איזה עוגה, ומה את עושה, כזה, וממש הרגשתי... וואי וואי, שאני מארחת אותך בסלון ביתי. היכרות. בסלון ביתי אני מארחת מישהי. אוי, זה חמוד. ואז, אה, ואז באמת נחשפתי לעולם הזה, ואני היום רואה את זה בתור שלבים, כאילו באמת שלבי התבגרות, שלבי הבנה. זה לא רק קאט כל זה, זה להתפתח. ואז זה התחיל. זה היה בפורים. בפורים עוד לא התחילה הקורונה לגמרי... יואץ, אבל זה היה שבוע, שבוע וחצי לפני הסגר הראשון בארץ ובכלל בעולם. כאילו זו הייתה תקופה מאוד, מאוד טובה, וגם הסטטוס היה אז בחיתוליו, מה שנקרא. היו כמה. הייתה קבוצה, אה, ג... לא גדולה מאוד, אבל היו כמה כבר ידועות, והעולם היה צמא לזה. כאילו לכל דבר חדש, עוד מישהי חדשה והיא נישה אחרת, וככה לאט לאט הצטברו הצופים. אני זוכרת שבהתחלה הייתי מאוד, מאוד בתוך זה. כאילו קמה בבוקר, מה אני מעלה היום? מה הולך לקרות היום? אם זה יום שלמשל יש לי ימי שני שהם יום בלי פעילות, זה יום כזה יותר מנוחה מיום ראשון, יום

39:18 דובר 2 שאני מתחילה לארגן את השבוע. מה שצריך בבית. לפעמים נופלים דברים, אבל כאילו יום שני זה כזה: מה אני אעשה ביום שני? מה אני אראה? כמה ימים את כבר כאילו עסוקה בזה. עסוקה בזה. זו ממש הייתה תקופה שזה בהחלט העסיק אותי. אה, לא הייתי מכינה מראש. או שמעתי פעם מישהי אמרה שהיא יוצאת-- שהיא הייתה תקופה שהיא הייתה יוצאת מהבית רק כדי ליצור, לייצר איזשהו תוכן. אבל כן, היה לי חשוב כל הזמן כאילו לשים תוכן, וזה כן באיזשהו מקום כאילו ישב לי. את מבינה? כאילו אני צריכה לייצר תוכן, אני צריכה לתת את, את מה שהקהל כאילו מצפה. אה, ולאט לאט כאילו מגיע הקטע. אני קוראת לזה בגרות וירטואלית, התפתחות וירטואלית, שאת מבינה שאף אחת לא... נכון, היום ברוך השם יש באמת כאלה שכותבות לי, ״נו, מה קורה? תשתפי יותר. מחכים״, וזה באמת מחמם את הלב. אבל אנשים מבינים ש... היום היה פחות מצב רוח, היום היה פחות מה להראות, היום לא התחשק לי, לא היה לי זמן, כאילו. אני חושבת שזה גם מעבר לזה. מה שאת מעלה הופך לך הרבה יותר כבר טבעי ונשלף. זה פחות כזה שלב ארבע-- כן, יותר טבעי. למרות שתדעי לך ש... אפילו בהתחלה אני זוכרת, מה שהיום אני שומעת מכל מיני חברות, אני בקשר עם הרבה שמעלות סטטוסים והן כותבות לי, אומרות לי, כאילו מתייעצות אפילו לפעמים, ״אבל-אבל אין לי מה להעלות. אני לא יודעת מה ל-מה להעלות״. ואצלי באמת ברוך השם זה כישרון כזה. כאילו, אני ישבתי בסעודת שבת עם, אה, בנות צופות והן שאלו אותי בדיוק זה: ״מה את עושה כשאין לך מה להעלות?״ אז אמרתי להן, זה לא

40:58 דובר 2 שיש לי או אין לי מה להעלות. כשיש לך את לא מעלה. אני, אני הולכת עם הטלפון, אוקיי? הוא עליי תמיד. אני גם עובדת דרך הטלפון בעוד כמה דברים אחרים. היום כולנו מחוברות לטלפון, כן? בואי לא נתכחש לזה. ואני רואה איזה משהו. שמה היה, ישבנו באיזשהו אולם ויצאו חוטים מהתקרה לאיזשהו מקום. אז אמרתי להן, אני רואה משהו שהוא נראה לי מעניין, שהוא נראה לי שונה. אני קודם כול שולפת את המצלמה ומצלמת. עכשיו, לצלם תמיד אהבתי. כאילו תמיד צילמתי כל מיני דברים, אה, זה... אני אומרת להן, קודם כול אני מצלמת. אם עולה לי באותו רגע איזה משהו חמוד להגיד על זה, אז אני גם מעלה את זה. אם לא, אז עוד-עוד חמש דקות, כשאני אתפנה, אני אשב, אני אהיה עם הקפה, אני... כן. ואז אני אמרתי להן, אז, אה, על החוטים האלה הייתי כותבת שהשלטון החשאי כנראה מתחיל להתקין גם פה, אה, משהו, כי שליחות, אה, התאספו כאן, אה, יותר מדי. זה... הן אמרו, ״לא-- מאיפה? איך זה הגיע פת--״ לא יודעת. אחת רואה מצרכים ופתאום יוצאת לה עוגה. אחת רואה-- תשמעי, סטנדאפיסט-- בדיוק. רואה משהו-- רואה משהו-- זה עולה לו לבדיחה. נכון. זמר רואה משהו, זה הופך לו לשיר. נכון. ואת, המוח שלך מתחיל לחשוב בסטטוסית, כאילו. לכן זה גם לא-- רעיונות לטיימים. וואי, איך יש לך זמן? ה-להעלות לא באמת לוקח זמן. לוקח זמן נגיד אם אני עושה כתוביות. לערוך קצת. לערוך קצת זה לוקח טיפה יותר זמן. גם לא, כי אני מאוד טכנולוגית, אז זה באמת תוך כדי. לפעמים יושבים איתי ואומרים, ״איך-איך אנחנו יושבים ומדברים וכאילו את התעסקת...״ היו זמנים. כי אנחנו

42:41 דובר 2 יושבים לפעמים בשולחן וכולם בטלפון ורק אני לא. כאילו אני צוחקת לעצמי ואני אומרת, הן עסוקות בצפייה או בהתכתבות, ואני לא יודעת, לא, לא בוער לי כרגע, וכשיבער לי אז אני בשתי שניות אערוך את זה. כן. אשים את הכיתוב המתאים ואעלה. והאמת שאני מאוד, מאוד נהנית מזה. לא יודעת, פשוט כיף לי. אה, לא ראיתי בזה בהתחלה כשליחות, שזה אני הולכת לעשות שליחות שנייה. ראיתי בזה משהו-- תחביב. תחביב נחמד. כן, למה לא? שיראו. אני אוהבת להכיר נשים חדשות, לשמוע דעות, להכיר, אה, מנהגים, ס-סדרים שונים, כאילו פשוט חיים של אנשים אחרים, כאילו. אז לא יודעת, ככה זה התגלגל. בכלל תשמעי-- והתגלגל והתגלגל והתגלגל. כן, זהו, היום את עומדת על כמה ש-- אוי, ששת אלפים פלוס. וואו. כן. זה אומר, תדמייני לעצמך שאת פשוט עומדת באיזשהו מקום ומספרת סתם משהו שנגיד סיפרת היום, ועומדות שש- ששת אלפים-- שנייה, שנייה-- את לא באמת חושבת את זה. היום באולם-- נכון, יש איזה-- כמה אנשים היו? זו הכמות הזאת. נכון. את עומדת על הבמה של המנכ״ל, את מראה להם את עצמך ברחוב בקלוגה נגיד וזה, וזאת הכמות של האנשים שרואים את זה בכל פעם ב-ביום־יום. יום־יום. יום־יום. כמה הן ביום. כן. את לא חושבת על זה באותו רגע. אני חושבת שאם, אה-- את גרה במקום אחר, עצם ה-המדינה אחרת, שפה אחרת, התרבות אחרת. זה סרט דקו-דוקומנטרי, כאילו בלי לעשות כלום, זה... זה נכון ולא נכון. יוצר גם את הדברים. יפה, זה כן. אני בא-- אני אחמיא לעצמי ואני אגיד ש... נכון. שגם כשהייתי בארץ, אוקיי, אני אגיד את זה עכשיו הפוך על הפוך-- שמת לב כאילו ל... גם

44:34 דובר 2 כשהייתי בארץ זה היה מעניין. אנשים מאוד נהנו. כן. הם אמרו לי, תקשיבי, אנחנו חוות את הארץ ממבט אחר. משהו כאילו אף פעם לא הלכנו בגאולה וחשבנו, לא זוכרת מה העליתי כרגע מגאולה, כן, אבל אף פעם לא חשבנו על זה. אף פעם לא ראינו את זה ב-- אז זה כאילו אני רואה, לא, אני לא אגיד חוסר ריגוש, אבל כאילו אנשים שאומרים, זה טוב, בסדר, את גרה בקלוגה, אז יש לך תוכן, כי התוכן הזה באיזשהו שלב הוא גם נגמר. כמה זמן-- כמה פעמים את יכולה להראות את אותו שוק? קלוגה זה לא... קלוגה זה לא, ואותו גם שווייץ. כן, זה כל מקום אחר. נכון. לא שווייץ, נפאל ותאילנד, ובאיזשהו שלב זה ממצה את עצמו. זה ממצה את עצמו. העיר לא משתנה. הגימיקים שם לא משתנים. כן. נכון. החוכמה היא באמת להראות כל הזמן, אבל אנחנו משתנים. כאילו המבט שלנו משתנה. החיים שלנו הם מאוד, מאוד, מאוד דינמיים. כן. אז החוכמה היא באמת לא למצוא. זה פשוט צץ. זה צץ, כאילו זה פשוט צץ. כמו איך שאת עושה כל פעם בסופרמרקט. אוי, מתכוננים לט"ו בשבט. כן, כן, כן. זה באמת איכשהו קורה, ואיך זה קורה? איך זה קורה? ואני אומרת להם, אני לא יודעת. אני נכנסת לסופר. בכניסה יש את פירות ט"ו בשבט. אז זה ט"ו בשבט בקלוגה, כאילו. אוי, זה מגניב. כן. לא, זה באמת כישרון. ברור שקשה לתת לכישרון הזה כל כך שם, כי זה כאילו לא משהו שהוא זמרת, את יודעת, כאילו משהו מאוד מוגדר, אבל ליצור תוכן. אז אני אומרת, אז אני, אני כאילו, כשאומרים את יוצרת תוכן, אני

46:16 דובר 2 לא יוצרת תוכן. למה? אני מזהה אותו, התוכן הזה. אני לא, אני לא יוצרת פה איזה משהו. זה כמו שאת אומרת, זה נקרא ליקוטי אמרים כי הוא לקח- כי זה ליקוטים. כן. אבל את יוצרת משהו חדש, שני דברים, יוצרת משהו חדש. כן, נכון. נכון. וזה מה שאת עושה. נכון. יצירה של תוכן שהיא ברוך השם, שהיא באמת נוצרת. כן. ממש נוצרת מאליה, כאילו יש ימים שאני אומרת, היום כזה, היום כאילו לא תכננתי כלום ופתאום לא יודעת, פה משהו ושם משהו ואיזה מתכון והילדה אמרה משהו. כן, גם היום אפילו נגיד היה לי כל כך הרבה דברים. אני עוד באמצע להעלות רשמים מהכינוס ואני אומרת לעצמי, אוי, היה לי קטע מה זה חמוד בבוקר, בכלל לא שיתפתי אותו עדיין. תשתפי עכשיו. בעלי נשאר בבית עם הילדים, ושבוע בלי אמא בבית ועוד אין עוזרת גם, כאילו. אז הבית הפוך על הפוך מה שנקרא. אבל אני, אני בגישה של אני משחררת. הוא ילד גדול, הוא אבא של הילדים. הוא יסתדר. אף אחד לא מת מרעב עם אבא, גם כשנזמין פלאפל ופיצה. כאילו אני נותנת לבעלים את כל הקרדיט. כאילו הם לא ילדים קטנים בסופו של דבר. זה מוחץ. לא, לא שמה אוכל במקפיא ולא-- הדבר היחידי שהכנתי זה לחמניות לשבת, אבל לא מקפיאה אוכל, לא עושה סטים של בגדים, אפילו לא קיפלתי כביסה, השארתי את הכביסה על המתלים. מעולה! תהיה להם אטרקציה. כן, יכולים עוד לשלוף משמה מול-- יאללה. לגלות אינטואיציה ולקפל את הכביסה. והיום בעלי שולח לי, שולח לי שהוא נזכר באיזשהו מאכל שהוא פעם הכין וממש התחשק לו לארוחת ערב.

48:05 דובר 2 אז הוא בדק ביוטיוב. ביום יום בעלי לא מבשל ממש כלום, והוא בדק ביוטיוב את המתכון והוא הכין את זה ואפילו צילם, צילם את כל השע-- את כל התהליך, וזהו, וזה מוכן- להראות לטובות יותר. כן, בדיוק. זה בדרייב שלו? זה בדר-- ואז הבנות התיישבו לאכול. אז מוסי, הבת חמש, אומרת לו: "וואי, איזה אוכל טעים אמא השאירה לנו". לא, זה ענק. כן, זה כאילו קיבל את הגושפנקה. הגושפנקה לגמרי. את צריכה להעלות את זה בסטטוס כי זה יהיה לפני שישמעו את הפודקאסט. כן, אה? אני אעלה את זה. אני אעלה את זה מחר, גם לתת לו קרדיט. באמת כל הכבוד. תגידי, איזו תגובה מרגשת נגיד-- את קיבלת המון תגובות מרגשות, אבל משהו שככה תפס אותך. וואו, באמת יש המון, המון. משהו שנתן לך זריקת מרץ כזאת להמשיך. היה לך-- היו לך מחשבות להפסיק אחרי תקופה או שזה פשוט... לא היה, לא היה. הייתה תקופה שהסטטוס היה נתקע. אז כשהתחילו התקיעות, ואני זוכרת שהייתי במוסקבה וסתם הייתי יום כזה, הייתי צריכה משהו במוסקבה וכבר נשארתי שם סתם עם עצמי. ללכת לקניון, ללכת לשחרר את הראש. והילדים היו בבית בגלל שהם לומדים בבית באונליין, אז הרבה פעמים המורים כאילו שולחים איזשהו לינק. המורה לחשבון נראה לי שלחה לינק לכיתה. הסטטוס היה תקוע ברמה שאני לא מקבלת הודעות בזמן אמת ולא יכולה לשלוח הודעות גם. וואי, זה חוסר ודאות כזה, יש- ואני רק רואה את ההודעה מהמורה ש... איך קוראים לזה? שזה הלינק. והיה שמה, היה צריך סיסמה לזום. ואני זוכרת, הבן שלי מתוסכל בבית ואני כאילו לא יכולה לשלוח למורה בכלל מה הסיסמה ואין לי

50:06 דובר 2 דרך אחרת להשיג אותה, והכול היה תקוע ולא הצלחתי ליצור קשר גם עם בעלי, ואני גם לא יכולה להתקשר דרך הוואטסאפ. כאילו הכול תקוע כזה, ואת... אני זוכרת, הייתי ב-- אני אפילו זוכרת איפה הייתי שמה, וכאילו הכול כזה תקוע, וגם היו פקקים ורעש ובלאגן, ואני רק רציתי הביתה, וגם מהוואטסאפ, וזהו, אני גם רואה כמה זמן הוא כבר תקוע. אמרתי: השם, זהו, זהו. כאילו זה, זה תוקע אותי, פשוט תוקע אותי. אני, אני, אני אפסיק עם זה. כאילו אני פשוט אפסיק עם זה. שני טלפונים אני לא אחזיק, אין לי כוח לזה. אני יודעת שאני לא אעמוד בזה, וזהו. ואחרי איזה שבוע פתאום הכול השתחרר. איזה קטע זה. כן, ממש. כל, כל, הכול. אולי השרתים שמה ש... אני יודעת מה? אף אחד לא יודע באמת. כל אחד אומר שהוא יודע, אבל אף אחד לא יודע. הייתה תקופה שהיה איזשהו טריק שעבד, שעשינו כולנו והוא עבד. זוכרת. עד היום אני עושה- לוקחת מיד- עד היום אני, אני נשארת על העמוד. אני לא נכנסת- זה גם עוזר? כן, זה עוזר. לי זה עוזר. היום זה גם נתקע. לפעמים זה נתקע לחצי שעה. זהו, יש יותר ופחות. לפעמים זה, זה לא נתקע בכלל. נכון. אבל בעלי יודע, אני תמיד אומרת מה-- חוץ מהמורים של הילדים שבאמת, אה... אז בעלי יודע שאם אני לא זמינה, אז יש עוד אפשרויות לתפוס אותי. כן. ואנשים אחרים מחכים. איזה קטע. לפעמים יש דברים, כאילו היום אמרתי: וואי, חני, תכתבו לי משהו ואני פשוט לא אהיה זמינה. כאילו- כן. בסדר, לא אהיה זמינה, מה אני אעשה? אם לא הייתה לי בטרייה ואם לא הייתה לי קליטה

51:43 דובר 2 ואם לא היה לי אינטרנט- נכון. גם לא הייתי זמינה, נכון? אז... רגע, אז נחזור לתגובות מרגשות. תגובה מרגשת? היו המון. כאילו אני גם זוכרת שהיו דברים שאמרתי: וואי, איזה מרגש! וואי, איזה מרגש! תזכרי. כן, אני לא זוכרת עכשיו, אה, אני חושבת שהדברים הכי קטנים- באופן כללי, אבל איזה דברים אנשים כותבים לך ש- האמת שהדברים שהכי- פוצצו לי את הלב, כאילו- הכי מפליאים אותי, זה שבאמת דברים שאת בכלל לא מתכוונת אליהם. אה, את יודעת, אני אגיד לך, בגלל שזה מאוד טרי אז-- ואני נזכרת וגם הזכרתי את זה לפני שנייה, ששליחה פגשה אותי בכינוס. אני מכירה אותה מהסטטוס. אה, היא באה אליי ואומרת לי, אה, היא גם, אה, דיברה איתי לפני כן, כאילו על השליחות קצת וזה. ואומרת לי: תקשיבי, אני חייבת לך תודה ענקית. נרמלת אותי. באתי לצאת ל-ל-לכינוס השלוחות, ל-לטוס, ולא היה לי כוח להכין לבעלי עכשיו, למלא את הפריזרים באוכל שאנחנו תמיד מכינות וזה. וישבתי ואמרתי: איזה תפ-- איזה כאילו אישה אני, כאילו איזה בלבוסטה. אני עוזבת את הילדים שלי ומשאירה את בעלי בלי להכין את האוכל קודם וזה. ויאללה להכין ערימות, אה, של בגדים. ואני נכנסת לסטטוס ואני רואה: נעמה נסעה והשאירה מ-מ-מקרר ריק. ואומרת: תקשיבי, עשית לי כל כך טוב על הלב. את, את לא היחידה פה, את, אה, את בסדר, כן. אמרתי: וואלה, תקשי-- כאילו אני כתבתי את זה ברגע של- כן, לפעמים מה שאנחנו צריכים זה שיגידו לנו כאילו לא, את יודעת, זה נורמלי לגמרי. נרמל תופעות. נרמל תופעות. הייתה עוד איזו תופעה ש-- מה זה היה? אני לא זוכרת. יש לך מאוד פרקטיות כזאת ו... אני בן אדם מאוד מעשי.

53:39 דובר 2 כאילו אני זוכרת תגובות שפרסמת ש... כן גרמו לבנות להגיד: וואלה, אפשר להסתכל על הדברים אחרת. כן, הרבה דברים אומרים לי ש- לוקחת באיזי. אני לוקחת באיזי. אה, האמת שגם את זה למדתי מבעלי. לא הייתי טיפוס כזה רגוע ב-- אני לא אדישה, אבל יש הרבה דברים שבעלי לימד אותי, והוא אומר: מה יעזרו העצבים? מה יעזור הלחץ? זה כל כך נכון. וואי, צריך פשוט לחיות את זה, אבל. זה, זה נגיד כן דוגמה מאוד קיצונית. תמיד אני מביאה את הדוגמה הזאתי. הפסדנו טיסה. אוקיי, ט-- נס-- הגענו עם כל הילדים לשדה תעופה, הגענו בזמן, הכול היה בסדר. סתם הפקידה פשוט לאאא קלטה שאנחנו על הטיסה הזאתי ולא העלתה-- ולא, ולא עלינו. זהו. טיסה יוצאת. אנחנו לא שם. ואני זוכרת שבעלי, אני רואה אותו, אני מיואשת. אחרי ארבע שעות נסיעה הילדים הקיאו בדרך, אה, מישהו נפל, גם נ-נחתך לו קצת בזה. כאילו את רוצה כבר להיות על המטוס. את רוצה כבר את החופשה, את רוצה כבר זה, ואת תקועה פה. ובעלי, אני זוכרת שהוא הגיע מה-- מ-מלהס-- מלהשיג כרטיסים חדשים ולגלות שאנחנו אפילו לא עולים- באמת הפסדתם את הטיסה. איך זה- הפסדנו. הפסדנו אותה. אני חשבתי ששלפת דוגמה תאורטית. לא, לא, לא. אוקיי. הייתה טיסה שהופסדה. אני לא יודעת אם זה בגלל שבדמים מרובים. וואו. מאיפה ל-מאי- מע-מעמוס כל הארץ. יואו. ואז בעלי אומר לי: "נעמה, מה שלא יהיה, אנחנו נגיע בסוף לארץ. השאלה איך אנחנו נגיע", וזה, הוא אומר לי: "זה הכול תלוי בנו". כאילו הוא יודע שהוא הרגוע, ואני עכשיו יכולה עכשיו לא להפוך שולחנות, אבל להתעצבן, כאילו להיות במוזה עצבנית. כן. לענות תשובות מעצ-- כאילו

55:27 דובר 2 עצבניות, לשדר עצבים. זה הגדול והאוטומט שלנו, כאילו... בדיוק. ואז הוא אומר לי: לא, ש- על מי? על מה? אפילו מה, אחד על השני? זה יוביל אותנו לאנשהו? זה יעזור לנו במשהו? האוטומט לחפש אשמים. כאילו אנחנו תמיד מחפשות. אה, אני זוכרת שאיזשהו קורס הנחיית הורים ששמעתי, היא אמרה: כל פעם שאתן כועסות, צועקות על הילדים, ת-תחשבו אחרי כן במבט... פספסנו טיסה שאף אחד מאיתנו לא באמת היה אשם בזה. רק הפקידה. היינו עייפים גמורים, כאילו היו את כל הסיבות בעולם לחטוף את העצבים, לכעוס אחד על השני, להריב. אתה אשם, אתה זה זה זה, או אתם אשמים שאתם אה זה או או או. ומה זה היה נותן לי? מה זה היה נותן? זה לא היה נותן כלום. ופתאום את עושה את הסוויץ' הזה בראש. אמרתי לילדים: וואי, הולך להיות חוויה. אנחנו נוסעים לשדה אחר, הולכים לעשות יום שלם בטורקיה, והילדים עד היום זוכרים את זה כחוויה. כאילו הגענו גמורים מעייפות, גמורים מרעב. השליח שם, היה שם חג באותו יום. שלחו לנו מנות קפואות של המטוס של טורקיש. אני זוכרת שהיינו גמורים מרעב. הילדים אכלו אההה דג אה לא, זה היה דג אה דג סלמון כזה מעושן. הם שונאים את זה, אז פשוט חיסלנו שם כל דבר אפשרי, כאילו את הא את הא את ה-- הכול, פשוט הכול מרוב רעב. וזו הייתה חוויה מאוד גדולה, ועד היום זוכרים את זה כאילו היה כיף. היה פשוט כיף.

57:27 דובר 3 זה מטורף.

57:27 דובר 2 וזה וזה בזכות באמת ה... אז לכן שואלים אותי תמיד איך את רגועה ואיך את תמיד אה מגיבה כזה ב-- כי זה באמת-

57:36 דובר 3 בשלוות נפש כזה.

57:37 דובר 2 לא בשלוות נפש, לא באדישות. אני אני לא אוהבת אדישות.

57:41 דובר 3 לא, לכן לא אמרתי אדישות.

57:41 דובר 2 כן.

57:42 דובר 3 שלוות נפש. זה שאלה של אמונה, הידיעה שהכול בסדר.

57:46 דובר 2 שכאילו מה אז מה מה מה יעזור? כאילו התגובה שלי היא צ-- אני צריכה להיות שקולה ולהבין לאן היא תוביל אותנו פה.

57:57 דובר 3 כן.

57:57 דובר 2 אוקיי? ואם היא לא תוביל לשום מקום, אז כאילו אני סליחה גם הרבה פעמים אני יכולה להגיד לילדים אני מה זה עצבנית. אבל כאילו ל-- פשוט לשתף אותם ברגשות שלי.

58:12 דובר 3 כן.

58:12 דובר 2 כאילו אני מה זה עצבנית, אני מה זה עייפה, אני מה זה מתוסכלת, אני חוששת. את מבינה? אבל לא להביא את זה למצב שהם יבינו לבד שאמא חוששת, עצבנית, אה-

58:24 דובר 3 כן.

58:24 דובר 2 עייפה וכולי.

58:26 דובר 3 זה מודעות עצמית מאוד גבוהה ואת גם מלמדת אותם בעצם.

58:29 דובר 2 כן, כן, כן, כן.

58:30 דובר 3 איך לזהות את ה"אוקיי, אני מרגישה ככה" ומה אני עושה עם זה.

58:35 דובר 2 זה לאמן את עצמך גם. זה באמת באמת באמת לאמן את עצמך.

58:37 דובר 3 לנהל את הרגש.

58:38 דובר 2 לנהל את הרגש. כן, להגיד לעצמך, אה תנשום. איך אומרים? תספור עד עשר.

58:45 דובר 3 כן.

58:46 דובר 2 קח שנייה פסיעה אחורה. תסתכל כרגע על הסיטואציה, כי כשאנחנו רואים הורים אחרים שכועסים או צועקים על הילד או זה, ישר אומרים כאילו יצאה מדעתה.

58:57 דובר 3 נכון.

58:58 דובר 2 אנחנו לא אומרים על הילד "הוציא אותה מדעתה". בדרך כלל זה היא כאילו וואי, שתשלוט בעצמה.

59:04 דובר 3 אנחנו גם ההורים, אנחנו צריכים לקחת את האחריות באמת. כאילו איפשהו קראתי שלפי חסידות בעצם אבא ואמא זה המוחין והילדים זה התול-- התולדות, זה הרגשות, המידות. ואבא ואמא צריכים לא משנה מה, תמיד להיות ה... לשלוט בסיטואציה. אין כזה דבר כאילו איבדתי את זה.

59:26 דובר 2 כן, כן.

59:27 דובר 3 איבדתי את זה על הילדים, כאילו.

59:29 דובר 2 ובאמת כאילו ההבנה שלא יודעת. בעלי תמיד אומר בכל סיטואציה בסוף, בסוף תסתדר. כאילו בסוף דברים באמת הם יסתדרו. כאילו כמו שהוא אמר לי בסוף אנחנו נגיע לארץ. אני כאילו רציתי להגיד לו עזוב, בוא ניקח את הילדים, נוסעים חזרה הביתה. לא רוצה לראות אף אחד, לא רוצה. מה זה היה-- ועוד פעם את מגיעה לשאלה מה זה בעצם ייתן לי? לאן זה יוביל אותי?

59:52 דובר 3 נכון. וואו.

59:55 דובר 2 כן.

59:56 דובר 3 יאללה, כמה מילים לסיום. אפשר לשבת ולדבר עד ה-- עוד שנייה בוקר. דברים כאלה שבאמת חוזרים על עצמם. תגובות נורא טובות לך, נעמה, אני נהנית לצפות בך בסטטוס כי...

1:00:07 דובר 2 רוב הפעמים זה הדברים שאני הכי לא חושבת. לא חשבתי שמהם אה היא-

1:00:12 דובר 3 אגב, אה, אני לצפות בך בסטטוס, הן נורא מתומצתות. זה בעצם תודה ש- תודה שהכנסת אותי לחייך באיזשהו מקום.

1:00:20 דובר 2 כן, כן, זה מאוד מחמם את הלב שאומרים לי תודה. תודה שאת עושה את זה. תודה שאת משתפת אותנו.

1:00:28 דובר 3 שלא לוקחים את זה כמובן מאליו.

1:00:29 דובר 2 לא לוקחים, שבאמת כל אישה היא עסוקה, לא רק שליחה. כן, לכל אחת יש את... ושמעריכות את זה ומבינות שבאמת אני עושה פה משהו שאני לא חייבת אותו לאף אחד. אני נהנית, כן?

1:00:44 דובר 3 כן.

1:00:44 דובר 2 אבל אני גם אני. אני גם כן עושה מעבר לזה. זאת אומרת אני מעצבת את זה יפה, אני מוסיפה כתוביות, אני מוסיפה איזה מוזיקה, לפעמים אני דואגת שזה יהיה אסתטי ונעים.

1:00:56 דובר 3 כן.

1:00:57 דובר 2 ורוב הפעמים זה מצחיק שרוב הפעמים שכותבים לי וואי זה מה זה ריגש אותי. זה בדיוק הדברים שאני אומרת לעצמי וואו, מה זה כאילו דווקא הדברים הקטנים כאלה של היום יום שאני אפילו לא אולי לא שמתי לב אליהם. כאילו מה זה, זה מה שריגש אותה, זה מה שנגע בה. זה מה שאומרים לי לפעמים תקשיבי, הלכתי עם זה שבוע שלם או...

1:01:23 דובר 3 וואו.

1:01:23 דובר 2 כן, דברים ממש קטנים כאילו. יש לי חברה שתמיד אומרת אני אומרת לעצמי מה נעמה הייתה עושה בסיטואציה, מה אם אני אשאל אותה מה היא תענה? כאילו להיכנס לראש שלי ואומרת וואי תקשיבי-

1:01:35 דובר 3 וואו, זה מה זה מרגש.

1:01:36 דובר 2 זה זה זה זה זה מחייב.

1:01:39 דובר 3 נכון, העניין הזה של הדברים שלנו מובנים מאליהם. אני חושבת שבאמת לכל אחת יש את הדברים שהיא טובה בהם באופן יותר טבעי.

1:01:47 דובר 2 נכון.

1:01:47 דובר 3 ולאחרות זה השראה. ועם זה התחלתי בפרק הראשון של הפודקאסט שאני אומרת למה פתחתי את הפודקאסט, זה שבעקבות הסטטוס שלי בעצם נפלה לי, נפל לי האסימון הזה ואז בעצם כאילו בואי נביא נשים, כי לכל אחת יש את הדברים שאצלהן מובנים מאליהם.

1:02:04 דובר 2 ברור, ברור.

1:02:06 דובר 3 ולהעביר את זה לאחרות זה סוג של שליחות מדהימה.

1:02:09 דובר 2 וזה באמת נשים חייבות ל- חייבות להבין את זה. שואלים אותי הרבה פעמים אתם לא עוברים איזשהם מבחני קבלה? שליחה בטח צריכה להיות מישהי מאוד... שלוחים בכלל. משפחה צריכה להיות מאוד מוכשרת בהרבה דברים, במטבח, בפעילות לילדים, ברטוריקה כאילו-

1:02:29 דובר 3 אודישן בסיסי משהו.

1:02:31 דובר 2 בדיוק, ומישהי אמרה מעניין פעם לראות את המבחן הזה שאתם עוברים.

1:02:34 דובר 3 כן.

1:02:34 דובר 2 מיוני קבלה מה שנקרא. אני אומרת, זה מה שיפה בשליחות ובכלל בחיים שלנו, שכל אחד הגיע עם השליחות שלו, עם המטרה שלו בחיים, וכל אחד קיבל את ה... את בדיוק את התכונות ואת ה-

1:02:51 דובר 3 כישרונות.

1:02:51 דובר 2 כישרונות שהוא צריך בשביל זה. אין שליחה אחת שדומה לחברתה. אחת טובה מאוד במטבח, אז היא עושה מפגשי קולינריה. הסעודות שבת אצלה מאוד מאוד טעימות. אחת טובה בעיצובים, אז היא מעצבת יפה. היא עוזרת לחברות שלה לעצב. השולחן אצלה מאוד יפה. יכול להיות שהאוכל לא בשמיים, אבל העיצוב מאוד מאוד יפה. כל אחת משתמשת בכישרונות שלה. היא יכולה לנסות להתפתח גם לזה, אבל אין פה... איך זה נקרא?

1:03:26 דובר 3 סיס... אה, משבצת שכאילו מכניסים.

1:03:29 דובר 2 לא, לא משבצת. מפעל. אין פה מפעל שמייצר שליח אותו דבר.

1:03:35 דובר 3 כן.

1:03:35 דובר 2 איזושהי תבנית שככה הוא צריך להיות.

1:03:38 דובר 3 כן.

1:03:38 דובר 2 קח את הכישרונות שלך ותהפוך איתם את העולם.

1:03:42 דובר 3 נכון.

1:03:43 דובר 2 כל אחד עושה את זה בצורה שלו והכי חשוב, אל תנסה להיות מי שאתה לא. אל תנסי להיות... את רואה מישהי שאהבת והתחברת והכל. את לא חייבת להיות כמוה.

1:03:57 דובר 3 קחי ממנה את ההשראה.

1:03:58 דובר 2 בדיוק, קחי ממנה את ההשראה, אפילו את ההשראה שהיא עושה עם הכישרונות שלה משהו שאת אומרת לעצמך וואו, אבל אל תנסי, אל תתאמצי, כי אני תמיד אומרת, זה זה. אני הרגשתי את זה גם על עצמי. זה כמו הילדה הקטנה ששמה אודם, זה מתאמץ. זו ילדה קטנה ששמה אודם. את ילדה קטנה, לא מתאים לך עכשיו אודם.

1:04:18 דובר 3 יש לך את הדברים שלך, יש לך את הכיפים שלך.

1:04:20 דובר 2 כולם רואים את זה וגם את רואה את זה ובסופו של דבר זו הרגשה לא נעימה.

1:04:24 דובר 3 נכון.

1:04:25 דובר 2 תהיי מי שאת בגרסה הכי טובה של עצמך.

1:04:28 דובר 3 זה באמת האמונה הזאת, שבאמת להאמין שהקדוש ברוך הוא שלח אותי לעולם-

1:04:33 דובר 2 עם כל מה שאני צריכה.

1:04:35 דובר 3 זה בעצם אמונה בהשגחה פרטית. יש לי את היכולות שאיתן אני צריכה לפעול. נמצאים סביבי האנשים שאיתם אני צריכה לפעול.

1:04:42 דובר 2 נכון, נכון.

1:04:43 דובר 3 פשוט להגיע לשליחות שלך ככה, אם את שנייה... זה מודעות עצמית, מודעות עצמית פלוס השגחה פרטית.

1:04:50 דובר 2 כן. זה מה שמדהים באמת במוסד של השליחות. כאילו שאין פה-

1:04:56 דובר 3 זה מסירות נפש.

1:04:56 דובר 2 מבחני קבלה.

1:04:57 דובר 3 כן.

1:04:58 דובר 2 שאין פה שטנץ אחד, הנה שטנץ זו המילה שהייתה חסרה.

1:05:02 דובר 3 כן.

1:05:02 דובר 2 שטנץ אחד שעליו הולכים. הרבי אף פעם לא אמר שליח צריך להיות בעל כריזמה, אשתו צריכה לדעת למסור שיעורים, אשתו זה... שום דבר. היא לא יודעת למסור שיעורים, אז היא טובה בעוד מיליון דברים שזאת שמוסרת שיעורים מאלפים לא טובה בהם.

1:05:23 דובר 3 ומה שמעניין זה שגם הרבה פעמים אני חושבת שליחות יצאו לשליחות ואז פתאום גילו בעצמן כל מיני יכולות כאלה מעניינות.

1:05:30 דובר 2 בדיוק, בדיוק, בדיוק.

1:05:31 דובר 3 וואו, אני טובה בזה ויש לי יכולת להתבטא.

1:05:35 דובר 2 מתחילה במצב אחד ופתאום את מגיעה ל-

1:05:39 דובר 3 מגלה את עצמך.

1:05:40 דובר 2 פורחת ב-

1:05:41 דובר 3 פורחת ב-

1:05:41 דובר 2 מקומות שאת, אה, שאת טובה בהם, כן.

1:05:43 דובר 3 כי כשאת רוצה לתת לעולם, את פתאום קולטת, יש לי מה לתת. אז, אה...

1:05:47 דובר 2 אני חושבת שגם זה מאוד נוח, זה יכול להיות ההצלחה הגדולה של השלוחים, שבעצם אין באמת השוואות.

1:05:54 דובר 3 כי יש-

1:05:54 דובר 2 בדרך כלל כשיש, אה, אנחנו כ... אנחנו לא מתחרים אחד בשני.

1:05:59 דובר 3 נכון.

1:06:00 דובר 2 כל אחד יש לו את הנישה שלו, את המקום שלו, את ה... את ה... מה שהוא עושה שם.

1:06:06 דובר 3 וכולם עובדים לאותה מטרה.

1:06:08 דובר 2 וכולם עובדים לאותה מטרה.

1:06:09 דובר 3 זה ה...

1:06:10 דובר 2 כן.

1:06:10 דובר 3 להיות היום בעולם, לחשוב על זה.

1:06:12 דובר 2 וכולם משתמשים באותם כלים, אבל בצורה אחרת לגמרי, בצורה אחרת לגמרי.

1:06:17 דובר 3 פשוט מדהים.

1:06:19 דובר 2 כן.

1:06:19 דובר 3 וואו נעמה, יצא משהו ספיישל, אה-

1:06:22 דובר 2 אפשר ללכת לישון.

1:06:23 דובר 3 כינוס השלוחות.

1:06:23 דובר 2 אפשר ללכת לישון.

1:06:24 דובר 3 זהו, זהו. מחר טיסה. היה מדהים, מדהים. הפודקאסט והכינוס. יאללה, אז תודה.

1:06:32 דובר 2 בכיף.

1:06:33 דובר 3 שתהיה נסיעה טובה לכולם הביתה-

1:06:35 דובר 2 אמן.

1:06:35 דובר 3 בעזרת השם.

1:06:35 דובר 2 שנגיע בקלות.

1:06:38 דובר 3 יאללה, להתראות.