פרק 23: לצלוח ולצמוח | עם רייזי זקלס, שליחת חב"ד בקרואטיה

00:01 דובר 1 איך מתמודדת שליחה צעירה עם אתגרים אחרים לגמרי ממה שהיא דמיינה? איך זוג צעיר מקים בניין לתפארת במדינה שעד לא מזמן לא ידע לדבר את שפתה? מהי תורת הלוגותרפיה ואיך היא נותנת כוח לעבור את אתגרי החיים? מוזמנות להצטרף להתפלספות כיפית איתי ועם רייזי זקלס, שליחת חב"ד בעיר זגרב, קרואטיה. מזכירה לכן שאם אהבתן את התוכן תשתפו, תפיצו, תירשמו למנוי בערוץ, תעשו לייק. זה יעזור לי להפיץ את התוכן הזה הלאה. פתיח ומתחילים. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שהביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים ודרכה יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים עכשיו. שלום לרייזי זקלס מקרואטיה. מפתיע.

01:13 דובר 2 שלום.

01:15 דובר 1 רייזי, אני פשוט אתן לך להכיר את עצמך.

01:18 דובר 2 אוקיי. קוראים לי רייזי זקלס, בת ארבעים, נשואה ואמא לשישה, שיהיו בריאים. אה, ארבעה מהם נולדו כשכבר היינו בקרואטיה.

01:29 דובר 1 רגע, שליחה בקרואטיה, זאת הכותרת.

01:33 דובר 2 אוקיי, אכן. אה, הגענו לקרואטיה עם תאומים בני חצי שנה.

01:41 דובר 1 תאומים? אה, בן ובת, נכון?

01:43 דובר 2 בן ובת. נכון. לפני שמונה עשרה שנה.

01:46 דובר 1 וואו.

01:47 דובר 2 וקופצים. את עדיין לא יודעת מה עומק המים ואת קופצת. ואז את שוקעת, שוקעת, שוקעת. את אומרת, מתי נגיע לקרקע? אה, וכן, בסוף מגיעים לקרקע כדרך העולם ולומדים לאמוד את עומק המציאות.

02:07 דובר 1 בדיעבד.

02:08 דובר 2 כן. אז אני תמיד אומרת, כדי לעשות את הצעד הזה אתה צריך להיות כנראה צעיר מאוד ואולי קצת משוגע למעליותא. וכן-

02:21 דובר 1 אני חושבת שזה באמת פרמטר ש-- יש איזה-- קראתי איפשהו שעד גיל עשרים וארבע אנשים מוכנים לקחת יותר סיכונים. לכן זוגות צעירים בדרך כלל יוצאים לשליחות יותר בקלות כי משפחה-

02:33 דובר 2 נכון, וגם מתחתנים יותר בקלות.

02:34 דובר 1 כן, נכון, כי אתה פחות מתעמק, אתה יאללה, כאילו נ-נתמודד.

02:39 דובר 2 כן.

02:40 דובר 1 רגע, אבל איך הגעתם דווקא לקרואטיה?

02:43 דובר 2 כן, אז האמת שחיפשנו מקום בעולם. שנינו, גם אני וגם בעלי, עוד לפני שנפגשנו זאת הייתה השאיפה. וכך התחתנו והתחלנו להתעניין. דוד שלי בשעתו עבד בצעירי אגודת חב"ד והוא קיבל פקס. בימים האלה קיבלו פקסים, מיהודי שהוא קרואטי במקור, הוא כבר חי בארץ. הגיע לטיול שורשים, חזר וחיווה את דעתו שצריך שיהיה חב"ד בקרואטיה, ואת זה הוא שלח לצעירי אגודת חב"ד. דוד שלי, שידע שאנחנו מחפשים, מחפשים שליחות, העביר אלינו את הפקס ואז אנחנו באנו עם הרעיון למרכז לענייני שליחות. הם קיבלו את הרעיון, אבל פתחו את ה-- מכרז לעוד זוגות ואחרי שהתראיינו קיבלנו תשובה ש-- אור ירוק.

03:42 דובר 1 זה היה שלב שכבר רוב אירופה הייתה מאוישת בשליחים.

03:47 דובר 2 זהו, לא יוגוסלביה לשעבר, כי אחרינו הגיעו קמינצקי לסרביה ולמונטנגרו ועד היום יש איזושהי מדינה, שתיים ש-

03:54 דובר 1 למה? זה אזור יותר שומם מבחינת האוכלוסייה היהודית, לא?

03:58 דובר 2 כן, מבחינת כמות זה לא כמו הונגריה-

04:02 דובר 1 כן.

04:02 דובר 2 ששם זה עשרות אלפים, לא כמו וינה שהיא לא רחוקה מאיתנו, אה, איטליה. אז כן, זה נשאר כנראה לסוף.

04:13 דובר 1 כן. אה, קודם רייזי גילתה לי שאת השליחות ה-- לא, לא הייתי אומרת הראשונה, את יודעת, כי יהודי הוא שליח מהרגע שהוא נולד. אבל שהיית בחרקוב בשליחות.

04:25 דובר 2 נכון מאוד. כן, ארבעה חודשים שהשאירו עליי חותם.

04:32 דובר 1 זה היה לפני שאני הייתי שם, כן? למי ש-- רגע, בואי נעשה סדר בה-בהיסטוריה. רייזי הייתה שם לפני עשרים, נכון? עשרים שנה. אני יצאתי לשליחות לפני שמונה שנים. זאת אומרת מדובר בתקופה אחרת.

04:46 דובר 2 לגמרי.

04:47 דובר 1 שבעלה היה בן שלוש עשרה.

04:49 דובר 2 לגמרי. הגענו אחרי בר מצווה, בן בכור. אה, כן, אני זוכרת שהגענו, נחתנו בקייב ואז שש שעות נסענו ברכב והגענו לפנות בוקר לעיר. הכל היה אפור. בניינים רבי, רבי דירות כאלה.

05:06 דובר 1 קייב, כן.

05:06 דובר 2 אנשים רק קמו, התעוררו, חמש בבוקר כבר יוצאים לעבודה, הכל קר ואפור. זה היה, אה, ערב פורים. ואז נכנסנו לבייסמנט של משפחת מוסקוביץ' ואמרתי לחברה שלי, "אמא'לה, אני מתה לראות מי המשפחה הצדיקה שגרה פה".

05:28 דובר 1 שאנחנו גרים אצלם בעצם.

05:31 דובר 2 כן, מי הם המלכים האלה?

05:31 דובר 1 ברחוב צ'ובלה[?], צ'ובלה[?] שש.

05:34 דובר 2 שש שעות את נוסעת בין שדרה של עצים משני הצדדים וזה נראה לך נואוור. וכן.

05:42 דובר 1 ממש. במיוחד בחורף הכל נראה אותו דבר, נכון? הכל שחור לבן כזה.

05:46 דובר 2 זה מראה שישראלית לא...

05:49 דובר 1 זה פעם ראשונה שלך שהיית בברית המועצות או שיצא לך קודם?

05:52 דובר 2 כן, כן.

05:53 דובר 1 פעם ראשונה.

05:53 דובר 2 כן, כן, כן. הערצה, הערצה. כן, לגמרי.

05:57 דובר 1 מטורף. לא, זו גם תקופה אחרת. את יודעת, לא היה את הוואטסאפ, לא היה את ה-- ז-זאת הייתה בדידות יותר אה...

06:04 דובר 2 נכון.

06:05 דובר 1 כאילו אפילו וירטואלית לא היה, לא הייתה אפשרות ככה לתקשר בקלות. הייתה את תקופת המסנג'ר נראה לי אז.

06:10 דובר 2 כן, היה-- נתנו לנו זמן לכתוב אימיילים.

06:14 דובר 1 כן, גם זה היה ב-בראשיתו. וואו, איזה קטע, זה ממש-

06:20 דובר 2 אבל בהחלט הסיבה שיצאתי לשליחות זה כי רציתי לבחון את האפשרות הזאת, כי כתיאוריה זה יפה. אבל לפני שאת מאמצת את זה כמפעל חיים את רוצה להתנסות בזה. ואכן נסענו לחרקוב. אני חייבת להגיד שאני רואה את זה כזכות. זכיתי. אני חושבת שקיבלתי דוגמה אישית מהרב מוישה ואשתו מרים באותנטיות שלהם, בפשטות שלהם, ברצינות שלהם. הצליחו להאהיב עליי את הרעיון.

06:55 דובר 1 מה שמעניין זה שהרבה בנות גם לא יודעות זה שכל בית חב"ד הוא סיפור אחר. את יודעת, לפעמים מגיעים לבית חב"ד והיי, ראיתי תמונות מבית חב"ד תאילנד של מאה תיירים יושבים ומנגנים בגיטרה ופתאום את מגיעה ויש בבית הכנסת ארבעה מקורבים עם כיפה על הראש, בלי כיפה על הראש. ובאמת בואי נגיד בחרקוב קצת מכירים כי אני סיפרתי שזה, יש קהילה יהודית גדולה ויש הרבה יהודים ואצלכם זה סיפור אחר.

07:23 דובר 2 נכון, אה, באמת בחרקוב הידיים מלאות ועמוסות. כשאנחנו הגענו לזגרב אז קודם כל הגענו כאורחים בלתי קרואים. לא, אף אחד לא קרא לנו. אני זוכרת שהיה רומר. שמועות ממש. בדיעבד הבנו גם שהגיעה משפחה אורתודוקסית, חסידים. זה כמו להגיד משפחה חייזרית נחתה, כאילו ממש צריך להבין את זה. זה פערים מטורפים. צריך להבין שהקהילה היהודית בקרואטיה הייתה נאולוגית והם לא-- הם היו-- היו סמלים יהודיים, אבל הם לא היו שומרי מצוות עוד מלפני מלחמת העולם השנייה.

08:12 דובר 1 אה, כבר מאז לא היה שם את הקהילות האלה ש...

08:15 דובר 2 כן.

08:15 דובר 1 כאילו זה לא שהקהילה נכחדה, אלא היא מעולם לא הייתה. מי יודע מה.

08:19 דובר 2 היא, היא כנראה מעולם כן הייתה, אבל ההתפוררות של ה... של היהדות המסורתית התרחשה דורות קודם. אז אני תמיד זוכרת שבהשוואה לחבר העמים, שהסבתא עוד דיברה יידיש וזוכרים שהדליקו נרות, אז בקרואטיה לא. כאילו באיזשהו מקום קצה חוט הלך והתמוסס. וזה לא היה קל. דיברו עלינו המון, הזהירו לא לבוא, לא להתקרב. אני זוכרת שאחרי שבוע נחתנו, הגענו, נכנסנו. אחרי שבוע אני אומרת לבעלי: תביא לי, תביא לי פרצוף. אני רוצה לראות פרצוף. מבחינתי שיהיה כלב או חתול. אבל תן לי לראות פנים. אני באה. זאת אומרת, הייתי בת עשרים ושתיים.

09:15 דובר 1 איזה עז זה.

09:15 דובר 2 האישיות שלי, בן אדם מאוד פעיל. ולמה רק סיימתי שנה ד׳. והייתי גם מאוד פעילה באופן בלתי פורמלי. הייתי ככה. אהבתי מאוד את העשייה ואני חושבת, אפרופו דמיון או הבדלים בין שליחויות, שזו אולי תהיה אמירה קשה, אבל היא כן תהיה ממחישה, שחוויית היציאה לפנסיה חוויתי אותה ממש במעבר לשליחות.

09:44 דובר 1 וואו.

09:46 דובר 2 כן, אני יודעת, זה דרמטי מאוד.

09:47 דובר 1 כאילו ממאה לאפס כזה.

09:48 דובר 2 כן, כן, בהחלט. אני רואה, ברוך השם, ההורים שלי, ההורים של בעלי, זה כבר דור שיוצא לפנסיה והאתגר הוא מורגש. אדם שכל חייו היה פעיל, פתאום הוא צריך להמציא לעצמו סדר יום ותחביבים ועשייה.

10:03 דובר 1 שיוצא לפנסיה.

10:04 דובר 2 כן, אני חושבת ש-שזה היה קצת דומה. היום אני אומרת את זה באמת אחרי שמונה עשרה שנה. וכן, כן, כל מקום והאתגר שלו. לא שאין עשייה ולא שאין פירות, אבל זה שונה.

10:23 דובר 1 אז מה? במה האתגר היומיומי שלך כשאת... אם את חוזרת עשרים ושתיים שנה אחורה, בסוף ממה התחלת?

10:30 דובר 2 אה, קודם כול מלארח בשבתות. אז קודם כול שלוחים אמרו לנו.

10:34 דובר 1 קודם כול למצוא את היהודים שצריך לארח בשבתות.

10:36 דובר 2 כן, נכון. אז באמת, כמו שהתחלתי, אמרתי לבעלי, כבר פעם ראשונה הוצאתי את הסט מהחתונה, כי שנה וחצי שהיינו בארץ בעלי אמר: ״לא, אל תבשלי, בשביל מה? יהיה לך את כל החיים״. אז אני זוכרת שהוצאנו את הסרוויס הזה שקיבלנו מהדודים, ועם תאומים כאלה. עוד לא הייתה לי עוזרת אבל נורא התרגשתי. אז הכנתי נראה לי שבת ראשונה בחיים שלי, ובעלי מתקשר. מתקשר. הוא כבר היה על הקו כמה פעמים. היות שהייתי בהיריון עם תאומים אז זה נקרא סיכון גבוה וזה עיכב לנו את היציאה לשליחות. אז לבינתיים הוא כן כבר התחיל ליצור קשרים והייתה לו איזו רשימה עם מספרי טלפון, ושום דבר לא יצא. זה היה מוזר. ואז הוא אמר לי: ״רייזי, אל תדאגי, אני יוצא לבית כנסת לקהילה, כי בכל זאת היה שם כן תפילות בשבת. אני כבר אביא מישהו״. בפועל הוא הגיע והוא אמר: ״לא הצלחתי להביא אף אחד״. איכשהו אנשים התחמקו. אחרי חצי שנה היה אירוע פוליטי בתוך הקהילה, לא קשור אלינו, שכמו בקהילה יהודית טובה, יש שם איזשהו סכסוך, ואז הרבה לכלוך יצא החוצה. שני הצדדים נורא רצו לאמץ אותנו אל חיקם ואז פתאום הבנו שהוא אמר עלינו שאנחנו... בקיצור, במשך חודש לא היו לי אורחים. חודש ראשון זה היה באמת מכה למורל. אבל כן, לאט לאט, לאט לאט, לאט לאט, אחד על אחד. אצלנו הכול בסימן של אחד על אחד. קשר ואמון. אינטראקציה אישית בכל דרך אפשרית, בין אם זה לשבת לכוס קפה, בין אם זה לעזור למישהו למצוא עבודה או ממש כאילו. עשר שנים לקח לנו לקבל את האמון של האנשים כקולקטיב, וזה היה בנוי על אינטראקציה של אחד על אחד. לקבל אמון

12:39 דובר 2 מאנשים שפשוט, אני מאמינה שבמקומות האלה, אני... אנשים נפגעו כנראה. כנראה זה לא קל לזכות באמון של אנשים בגלל חוויות כל מיני של המקום, של ההיסטוריה, כל מיני גלגולים. אבל השגנו את זה וזה הישג עצום.

13:01 דובר 3 זה מדהים. זה כאילו פחות בכמות, יותר באיכות. ממש.

13:05 דובר 2 ביחס למקומות אחרים זה בהחלט פחות בכמות.

13:09 דובר 3 את כאילו דמיינת, אה, בית חב״ד בחרקוב הוא בעצם דומה לבתי חב״ד בברית המועצות בכלל, שיש המון יהודים בפוטנציאל. ואת זה כאילו מה שדמיינת כשיצאת לקרואטיה, או שכן ידעת שאת הולכת לקראת משהו שונה?

13:21 דובר 2 זה כן מה שדמיינתי. אני, מי שמדבר איתי יכול להעיד שאני נולדתי מורה ומערכות מאוד עושות לי טוב. ולא, לא הצלחתי. זאת אומרת, מה זה לא הצלחתי? צריך להיזהר עם האמירה הזאת.

13:37 דובר 3 לא, זה כאילו למצוא את עצמך באיזשהו מין ואקום ו-

13:40 דובר 2 כן, לגמרי, לגמרי, לגמרי.

13:42 דובר 3 להמציא את היום שלך.

13:43 דובר 2 נכון, את חושבת שאם יש לי שלוש גיסים וגיסות ברוסיה, אז את חושבת שאת גם תפתחי מוסד ו-

13:53 דובר 3 וואו.

13:54 דובר 2 וזה לא. והרבה שנים אתה חושב שאתה כישלון. אתה מייחס את זה שזה לא מתרומם וזה לא מתרומם וזה לא מתרומם, ואתה חושב: מה, מה אני עושה לא טוב? מה אני עושה לא נכון?

14:08 דובר 3 עד שקולטים שפה המטרה היא שונה או פה הדברים מתנהלים אחרת. זה בעצם לאט לאט להדביק את הפער בין הציפייה שהגעת איתה למציאות, בין הרצוי למצוי. זה-

14:19 דובר 2 בהחלט.

14:20 דובר 3 אבל זאת גדולה, כאילו בסוף לבוא ולהגיד: אוקיי, אלה הנתונים ועם זה אני פועלת.

14:26 דובר 2 נכון. ולא, ולא להגיד: אוקיי, זה לא מתאים, זה לא מה שרציתי. אני לא מצליחה ליישם את החלום, אז אולי אני אחפש לי שליחות במקום אחר. אה, להבין שאני צריכה להיות קשובה לשטח ולראות מה השטח צריך ממני.

14:43 דובר 3 כן. וואו. בהכי כנה.

14:46 דובר 2 כן, כן, כן.

14:48 דובר 3 לא לנסות לחקות אף בית חב״ד אחר. זה כאילו-

14:50 דובר 2 נכון.

14:50 דובר 3 את בקשר עם עוד שליחות. את רואה מה קורה בבתי חב״ד אחרים וזה כל הזמן לחזור למקום הזה של-

14:55 דובר 2 כן, זה שלב, זה שלב שאתה, שאתה עושה אותו.

15:02 דובר 3 וואו.

15:03 דובר 2 כן.

15:04 דובר 3 איך הילדים שם? יש להם קצת חברה, יש שם משפחות יהודיות עם ילדים?

15:08 דובר 2 הילדים שלי, אהמ, אוקיי. הילדים שלי-

15:12 דובר 3 כבר לא קטנים. מה זה, בני שמונה עשרה? זה...

15:14 דובר 2 כן, יש לי שלושה גדולים שהם כבר לא בבית. בארץ, שיהיו בריאים. שתיים בתיכון בצפת, שתי בנות, ובן עשר ארבע שנים בבלגיה בישיבה לילדי שליחים. עכשיו הוא בארץ ויש לי שלושה קטנים. אה, כן, אני שולחת אותם לבית ספר של הקהילה היהודית, שברובו מבחינת מספרים הילדים לא יהודים. יש מיעוט של ילדים יהודים והסגנון, הצביון, היהדות שיש שם זה שווה ערך למוסד ממלכתי בארץ.

15:54 דובר 3 וואו.

15:54 דובר 2 זאת אומרת, חוגגים את חגי ישראל.

15:57 דובר 3 מסורתי מינוס כזה.

15:58 דובר 2 לגמרי. סמלים. זה מסתכם די בסמלים וטקסים כאלה ואחרים, אבל אני יודעת שזה לא על טהרת הקודש. זאת בחירה שלי. אה, יש לה שתי משמעויות ש-שלי, עבורי כאמא זה חשוב. חשוב לי שהילדים, אמ, יפתחו את הכישורים החברתיים שלהם, שזה משהו שמצליח יותר כשהם יוצאים מהבית לבית ספר.

16:28 דובר 3 ברור.

16:29 דובר 2 ושתיים, זה דורש ממני יותר להשלים להם את היידישקייט בבית.

16:33 דובר 3 הם לא בבית ספר נט.

16:35 דובר 2 עד כיתה ה' הם לא בבית ספר נט.

16:37 דובר 3 אבל אז הם מצטרפים בעצם.

16:39 דובר 2 בדיוק.

16:39 דובר 3 וואו. אז את כאילו אחראית על כל ה-

16:42 דובר 2 כן.

16:42 דובר 3 את יודעת, בארץ זה כזה עובד ככה שלמרות שאף פעם, אף פעם אי אפשר להוריד את האחריות, אבל באיזשהו מקום את יודעת שבית הספר מלמד את התורה, את ה- את כל המקצועות קודש.

16:51 דובר 2 נכון.

16:52 דובר 3 פה זה כאילו הכל, הכל על הכתפיים שלך.

16:53 דובר 2 נכון, זה על הכתפיים שלך. זה מאמץ. את צריכה ללמד אותם קריאה וכתיבה.

16:59 דובר 3 מזל שנולדת מורה.

17:02 דובר 2 נכון. ו-

17:04 דובר 3 לא, כי להיות מורה זה אתגר. להיות מורה לילדים שלך זה עוד יותר אתגר, אני חושבת.

17:07 דובר 2 נכון. וללמד קריאה זה עוד יותר אתגר.

17:10 דובר 3 כן, ובלי מערכת ובלי שעות. או שבניתם איזה סיסטם?

17:13 דובר 2 אה, לא יודעת. לא.

17:15 דובר 3 פריסטייל כזה.

17:16 דובר 2 כן. כאילו כן, אני נהנית מזה. זה קשה. זאת אומרת, זה תובעני, זה דורש ממך יותר, אבל מצד שני זה עושה נורא סדר, כי את יודעת שהחינוך הוא עלייך. אי אפשר לבלבל אותך וזהו.

17:35 דובר 3 את גם יודעת מה קורה עם הילד. את יודעת, פה לפעמים אחרי חודש מגלה פתאום שכך וכך הולך בבית ספר. פה כאילו.

17:40 דובר 2 נכון.

17:41 דובר 3 הכל בקונטרול כזה. זה הום סקולינג בעצם.

17:44 דובר 2 זה הום סקולינג.

17:45 דובר 3 לא מבחירה קצת.

17:47 דובר 2 כן.

17:47 דובר 3 לא, האמת שזה מבחירה. זה בסוף את בוחרת בשליחות. בסוף את בוחרת בדרך חיים הזאת.

17:52 דובר 2 נכון. זה דורש מאיתנו, במקרה שלי זה יותר קל, אבל להיות קשובים. הקשיבות לילדים, זה אפשר לדב- אפשר לעשות פודקאסט.

18:05 דובר 3 רק על זה.

18:05 דובר 2 בנפרד.

18:06 דובר 3 כן, ממש.

18:07 דובר 2 כן.

18:07 דובר 3 תגידי, אז כשהגעתם לשם היה איזשהו מבנה? היה איזה בית כנסת ש...

18:12 דובר 2 אז זהו, לחב"ד לא היה כמובן. אגב, כשהגענו ו-ושאלו מה אתם? היו כל מיני ספקולציות למה באנו. חלק חשבו שבאנו לרשת נכסים שהלאימו. חלק חשבו שלא הצלחנו בארץ, שמענו ספקולציות.

18:27 דובר 3 שמועות, שמועות.

18:27 דובר 2 כן.

18:28 דובר 3 אמאל'ה.

18:29 דובר 2 ואני, היה לי ברור שאם אני אגיד שאני חב"ד כולם ינידו בראש.

18:33 דובר 3 אה, חב"ד כאילו.

18:34 דובר 2 כן. אבל לא. שאלו אותי מה זה חב"ד. אמרתי, רגע, לא אמרו שבכל מקום שיש קוקה קולה יש חב"ד?

18:41 דובר 3 בכלל אני חושבת שזה מאוד. אני זוכרת שאבא של בעלי סיפר שהם הגיעו ואנשים אמרו שהגיע הרב. אז כולם התאספו בבית כנסת, שם היה הרבה יהודים, ואז כשהוא נכנס אף אחד לא שם לב אליו כי אף אחד לא חלם שהבן עשרים וחמש הזה זה הרב. דמיינו מישהו עם זקן לבן שמגיע.

18:57 דובר 2 כן.

18:58 דובר 3 אז כאילו מגיע זוג צעיר, שני ילדים בעצם.

19:00 דובר 2 לגמרי.

19:02 דובר 3 ואף אחד לא מבין כאילו אתה, אתה הרב? כאילו אל תעבוד עלינו, איפה הקאץ' כאילו.

19:07 דובר 2 כן. לא, הם מאוד אה, בפליאה מאוד גדולה מהגיל כאילו.

19:12 דובר 3 באמת גיל צעיר. אנשים בגיל הזה עוד לא התחילו את החיים כאילו.

19:15 דובר 2 לגמרי. אנחנו עוד עם חלב על השפתיים.

19:18 דובר 3 ממש.

19:18 דובר 2 אי אפשר שאנחנו בטוחים שאנחנו בוגרים ויודעים הכל. אבל אה-

19:22 דובר 3 אבל אתם שם.

19:23 דובר 2 כן, כן. לא, הוא לא הגיע גם בתור רב. הוא הגיע בתור בן אדם שלא קראו לו. כאילו מה הסיפור? עכשיו צריך כאילו. אני חושבת שבגלל שאני דיברתי על אמון, בגלל שאנשים שם לפחות האמון היה כזה מרוסק ואין את המושג שאתה בא לעשות טוב.

19:44 דובר 3 כן, חיפשו את ה-

19:45 דובר 2 אתה מחפש.

19:46 דובר 3 איפה הקאץ'? כן.

19:48 דובר 2 בדיוק.

19:49 דובר 3 איזה קטע. ולקח שלב, כאילו הגיע שלב מן הסתם שאנשים אמרו, אה, אוקיי, כאילו הוא באמת-

19:56 דובר 2 קודם כל אתה נורמלי. קודם כל אתה בן אדם ואתה נורמלי. יש פה משפחה, יש פה זוג עם מערכת יחסים יפה. אנחנו מתפקדים טוב, יש פה ילדים והם מסתכלים עלינו קודם כל כעל בני אדם, תא משפחתי ו- ולאט לאט, ממש ממש לאט לאט.

20:17 דובר 3 וואו.

20:18 דובר 2 כן.

20:19 דובר 3 אז לא היה לכם בית כנסת.

20:20 דובר 2 כן, חיינו בדירה שכורה. קיבלנו מענק מהמרכז לענייני חינוך שהיה אמור להספיק רשמית לשלוש שנים, ואחר כך תעשה את הכסף, תמציא אותו, תביא אותו. לא יודעת, זה גם היה קטע.

20:38 דובר 3 זה נגמר בטח הרבה לפני שעברו שלוש שנים.

20:42 דובר 2 האמת שאני כבר לא זוכרת לשים את האצבע בדיוק באיזה שלב, אבל בשלב מסוים באמת גם חווינו קשיים כלכליים מאוד מאוד גדולים. אמ, אבל לעניין השכירות, דירה והמיקום וכולי. אז האמת שכשהגדולים שלי נהיו בני שלוש פתחתי גן בבית שכור כזה שמצאנו. אמ, וזה מה שהעסיק אותי באמת סביב השעון. זה גם היה אתגר גדול מאוד בפני עצמו. לא כלכלי. זה היה עול של בעלי. אבל.

21:20 דובר 3 ברור. תשמעי, אני תמיד אומרת איך, איך שלוחים עושים כל כך הרבה דברים שאם את מפרקת אותם ותסתכלי על אנשים בארץ.

21:27 דובר 2 כן.

21:27 דובר 3 כל אחד, כל אחד בפני עצמו זה מפעל חיים. הרי מישהו פה כשהוא פותח גן וזה, זה היה מפעל חיים שלו.

21:33 דובר 2 כן.

21:33 דובר 3 כי את אומרת פתחתי גן וזה היה חתיכת אתגר. ברור, זה מה שכשבן אדם פותח גן בארץ זה מה שהוא עושה. כאילו את כזה.

21:40 דובר 2 אבל האמת שזה מה שעשיתי. זה היה נורא תובעני. ו-ו-ולשכנע אנשים לאור מה שתיארתי קודם, לשים את הילד שלהם. מבחינתם אנחנו סוג של נזיר ונזירה. עכשיו אתה תיקח את הבייבי שלך, תשים אותו באיזה מוסד.

21:56 דובר 3 במנזר.

21:57 דובר 2 אולטרה דתי.

21:59 דובר 3 כן.

21:59 דובר 2 כן, ולקח לי זמן להבין את זה. כאילו איך התסריט בראש שלהם. וזה משפחות מעורבות. האבא לא יהודי. אז בהחלט שהרישום היה אתגר מאוד גדול. הגן פעל לתפארת במשך ארבע עשרה שנים ואחר כך השם רצה ובאמת עברנו הלאה לבניין שלנו. אז עד אז היה לנו את הבית השכור הזה ולמעלה היה לנו כמו דירונת כזאת. איך זה נקרא?

22:34 דובר 3 גלריה כזאת.

22:35 דובר 2 כן. אז שם עשינו שיעורים ולפעמים אירחנו שם. לרוב אירחנו אצלנו בדירה. ואירועים גדולים עשינו במלון. היה לנו המלון הכי יוקרתי, היה ממוקם קרוב לבית שלנו בהשגחה פרטית. היה לנו דיל עם המלון שבעלי שולח אליהם אורחים, עוזר להם בשיווק, מנתב להם קליינטים ואנחנו מקבלים אולמות בחינם.

23:03 דובר 3 וואו, מגניב.

23:04 דובר 2 כן, אז קטע, כאילו זה בכלל היה מצחיק כי כי כל כך לא היה לנו כסף. אבל את האירועים עשינו במקום הכי פנסי. עכשיו עד כמה זה פנסי? למדתי מושגים שלא הבאתי אותם מהבית, אבל אתה לומד את המקום. כשאישה אחת אמרה לי, מה, להגיע לרג'נט הוטל אני חייבת לשים שמלה. כאילו שהבנתי ששמלה וחצאית זה לוק.

23:33 דובר 3 אלגנט.

23:34 דובר 2 כן, שם הולכים עם שמלה כאילו.

23:38 דובר 3 ואת אלגנטית על ה...

23:40 דובר 2 כן.

23:40 דובר 3 מי זאת האלגנטית שנחתה פה כל יום? את עם שמלות, עם חצאיות.

23:44 דובר 2 כן.

23:45 דובר 3 איזה קטע. מה רציתי לשאול אותך? יש אצלכם גם תיירות מדי פעם או שזה ממש רק המקומיים?

23:53 דובר 2 יש, יש.

23:54 דובר 3 קרואטיה זה כן מדינה שקצת נוסעים אליה. לא, לא מהמפורסמות מדי, אבל.

23:59 דובר 2 זה הולך ונכנס יותר לתודעה. יש לנו בערך ארבעה חודשים בשנה. מאחרי פסח זה מתחיל טפטופים. מאי, יוני, יולי, אוגוסט זה ההיי סיזן.

24:14 דובר 3 ואיך זה נוגע אליכם, לבית חב"ד?

24:15 דובר 2 אז באמת בהתחלה לא כל כך השקענו בזה, וזה גם כנראה היה פחות מורגש. לאט לאט הבנו שיש פה-

24:23 דובר 3 נישה.

24:23 דובר 2 בדיוק. אז היום דילגנו על השלב, אבל אנחנו כבר בתוך מבנה משלנו, ואני אשמח גם לספר קצת על זה. אבל היום בהחלט אנחנו נותנים שירות לקבוצות, למשפחות, שולחים אוכל. אה, יש גם את התיירות האקסקלוסיבית, שאנשים רוצים הכל בתוך היאכטה.

24:47 דובר 3 וואי וואי, יש את זה אצלכם?

24:48 דובר 2 כן.

24:49 דובר 3 אני מקווה שאתם גם נהנים מזה קצת. כאילו, בהשגחת הרב זקלס או שלא?

24:55 דובר 2 כן, כן, כן.

24:56 דובר 3 אה, וואו, יפה.

24:57 דובר 2 אז בעלי מכשיר את המטבח ומביא להם, דואג להם לכל מוצרי יסוד. בדרך כלל מביאים שף, השגחות וכן.

25:09 דובר 3 תעדכני כשזה על הקרוז הבא.

25:12 דובר 2 יש גם קרוזים, נכון. הקרוזים מסתדרים בלי השגחה שלנו.

25:16 דובר 3 אתם על הים?

25:18 דובר 2 אנחנו בזאגרב, זו עיר ביבשה.

25:20 דובר 3 אני צריכה לפתוח מפה. אתם בין איטליה למונטנגרו?

25:23 דובר 2 כן.

25:24 דובר 3 כן, כן, אני יודעת איפה זה.

25:25 דובר 2 כן.

25:26 דובר 3 וואו, איזה קטע. אז אתם על המים ככה. טוב, את בטח לא כל היום על היאכטה כמו שזה נשמע.

25:33 דובר 2 קודם כל אנחנו לא ממש על המים, כי אנחנו יותר צפונה.

25:36 דובר 3 העיר עצמה.

25:37 דובר 2 בעונה אנחנו מדרימים. אני יכולה להגיד לך בנימה אישית שכשמגיע הקיץ אני לא רואה את עצמי נהנית מהמים. אני בורחת לפה למשפחה.

25:49 דובר 3 זהו, יש לך את הדברים האחרים למלא את הקיץ.

25:51 דובר 2 הפירמידה היא בנויה שלבים שלבים. עד שמגיעים למים צריך.

25:56 דובר 3 כן, כן, צריך להיות מסופקים הרבה לפני מ...

25:58 דובר 2 בדיוק.

25:59 דובר 3 אז בקשר לבניין, ספרי. זאת אומרת, איך זוג צעיר מגיע בסוף לאיזשהו בניין? זה, את יודעת, אנשים מסתובבים בעולם ורואים בתי חב"ד, וזה מה זה ברור להם מאליו. כן, בית חב"ד, בניין ענק. זה נשמע כאילו שזה קורה באופן אוטומטי. נוחתים ואז נוחת הבניין.

26:14 דובר 2 כן. אז הרבה אנשים גם חושבים שאנחנו עובדים כמו משרד החוץ ויש תקציבים.

26:18 דובר 3 כן.

26:19 דובר 2 אז ממש ממש לא. קודם כל אני יכולה להגיד שבעלי הוא בן אדם עם המון, כאילו, מוטיבציה ו-ו-וכנפיים פרוסות, ומאוד יש לו חזון והוא יודע לראות את העתיד ולתכנן וזה. לא שהוא לא היה מאותגר, אבל אבל הוא כזה. אז לא היה כסף. אבל התחלנו לחפש מבנים. זה גם היה אתגר כי הלאימו נכסים, והיה שם כל מיני שלטונות והוציאו אנשים והכניסו וחילקו בחזרה. אז אתה יכול לקנות-

26:55 דובר 3 מדינה מעניינת.

26:56 דובר 2 כן. לא, היה שם שלטון קומוניסטי.

26:59 דובר 3 זה לא באיחוד האירופי, נכון?

27:01 דובר 2 לפני ארבעה ימים הם נכנסו.

27:03 דובר 3 אה, וואו, איזה טיימינג של השאלה. יפה. וולקאם.

27:07 דובר 2 זה תהליך הכניסה לאיחוד. אבל לפני ארבעה ימים הם נכנסו למה שנקרא שנגן, ואני חוזרת לקרואטיה ואני מתחילה לשלם ביורו.

27:16 דובר 3 וואו.

27:17 דובר 2 כן.

27:17 דובר 3 איזה קטע. אה, זה הולך תמיד ביחד? לא, יש מדינות שהן כן באיחוד ולא בגוש היורו, אני חושבת.

27:22 דובר 2 נכון, יש בזה כמה שלבים.

27:23 דובר 3 טוב, בוא לא ניכנס לזה. כן. רגע, ויש לכם אזרחות שלה?

27:27 דובר 2 לבעלי יש אזרחות.

27:28 דובר 3 אז עכשיו יהיה לו בעצם אזרחות אירופאית.

27:30 דובר 2 אה כן, עכשיו הוא אזרח אירופאי.

27:33 דובר 3 יפה, איזה קטע.

27:34 דובר 2 כן. זהו. מה עוד אני יכולה לספר על הבניין? ש-שהתחלנו לחפש, ובאמת עד שמצאנו מבנה שהוא נקי מבחינת ניירת. הישג ראשון. ואז צריך להביא כסף.

27:49 דובר 3 בקטנה.

27:50 דובר 2 כן.

27:50 דובר 3 פרט שולי.

27:53 דובר 2 אז המרכז לענייני חינוך למקומות שאין בית חב"ד נותן דמי קדימה, שזה סכום עצום בפני עצמו, בטח לזוג כמוני וכמונו.

28:02 דובר 3 במושגים שחיים בהם לפני.

28:04 דובר 2 כן. ועם הבעלים חתמנו שלשנתיים הבאות אנחנו, אמ, נביא את כל היתר. אבל זה סכום ענק. הלוקיישן הוא לוקיישן מצוין. מרכז העיר, כאילו מישהו נתן לנו מפה ואמר לנו: תסמנו איקס איפה שאתם רוצים.

28:20 דובר 3 וואו.

28:21 דובר 2 כן.

28:21 דובר 3 על לוקיישן טוב משלמים.

28:23 דובר 2 כן, אבל גם זה היה התקופה של המשבר הכלכלי העולמי. אז קנינו את זה באופן יחסי לשוק מאוד טוב. עדיין המון המון כסף, ובעלי היה בטוח שכבר יש לנו. כבר שילמנו דאון פיימנט, אז זה יהיה הרבה יותר קל, ובקיצור מי שמכיר את בעלי, הוא לא הפך אבן. הוא לא השאיר אבן אחת בלי להפוך אותה. הסתובב בכל העולם. דרום אמריקה, אפריקה.

28:50 דובר 3 וואו.

28:50 דובר 2 ארצות הברית. לא יודעת להסביר. לא, לא, לא מצא כסף. בניגוד לכל ה... גם מה שיעצו לנו ואמרו לנו, ברגע שיהיה לכם משהו ביד זה ייראה רציני, עניינים וזה. והגיע הקיץ האחרון. החוזה היה אמור לפוג בראשון לינואר, ואצלנו הלחץ מטפס, מטפס, מטפס, כי אנחנו עלולים לאבד את הדאון פיימנט. מה עושים? אז הקיץ היה מורט עצבים, ופתאום בעלי מקבל טלפון שיש איזשהו גביר גדול ש-שהוא אוהב לנפוש בעיר דוברובניק, שהיא בקצה של קרואטיה, שמונה שעות נסיעה מאיתנו, והוא בעל יכולות.

29:45 דובר 3 מאיפה הוא? הוא מקרואטיה?

29:46 דובר 2 הוא משווייץ. זהו. אז בקרואטיה אין אנשים עם כסף. זה גם נתון.

29:51 דובר 3 זה גם פרט שולי.

29:54 דובר 2 בדיוק. חוץ מזה שתודעת צדקה, כמו שהסברתי קודם.

29:59 דובר 3 זה לא תמיד תלוי בכמה כסף יש.

30:01 דובר 2 גם. אבל גם אין כסף. אנשים עניים.

30:05 דובר 3 את כל, את כל הפנינים האלה לא ידעתם לפני שיצאתם לשליחות.

30:08 דובר 2 לא, לא, לא.

30:09 דובר 3 איזה מזל.

30:10 דובר 2 לגמרי. וכן, ובעלי.

30:16 דובר 3 אז הוא שמע שהוא מגיע לדוברובניק?

30:18 דובר 2 כן. והוא ירד. הוא גם, אותו יהודי, הוא לא יהודי שומר מצוות באופן מלא, אבל יש לו עניין עם שבת ומניין. חייב שיהיה מניין. אז בעלי ארגן והכל. וכן. והתחיל מסע נגד הזמן כדי... הראשון לינואר הולך ודוחק, וכמובן מול העורך דין ושקיפות וכל מה שמבקשים, כל המסמכים והכל. והכסף עבר מהקרן לעורך דין שלנו, לבעלים, שבוע לפני הראשון בינואר.

30:58 דובר 3 וואו. מאותו גביר בעצם.

30:59 דובר 2 כן.

31:00 דובר 3 וואי וואי וואי.

31:01 דובר 2 כאילו היינו על הקשקש לאבד את, את תשלומי הקדימה.

31:05 דובר 3 איזה מטורף.

31:06 דובר 2 מטורף.

31:07 דובר 3 זהו, התשלום עבר והמבנה שלכם.

31:10 דובר 2 המבנה שלנו. שלב ב' או ג', לא משנה מאיפה שסופרים את זה.

31:15 דובר 3 כן.

31:16 דובר 2 לשפץ. זה בניין שבחוץ, הפסאדה, יש חלונות, בניין מאוד יפה.

31:22 דובר 3 פסאד זה חזית.

31:23 דובר 2 כן.

31:23 דובר 3 זאת מילה ברוסית. יש מילים חופפות בקרואטית ורוסית?

31:27 דובר 2 זה גם באנגלית. פסאדה, אני חושבת.

31:28 דובר 3 כן.

31:29 דובר 2 אולי אני טועה.

31:30 דובר 3 פתאום קפץ לי הרוסית לראש. בכלל קרואטית זה שפה.

31:34 דובר 2 סלאבית.

31:34 דובר 3 אבל למה זה דומה כאילו?

31:35 דובר 2 סלאבית. יש לה בערך איזה שישים שבעים אחוז מהמילים הם דומה ל-

31:40 דובר 3 דומה לרוסית וכל זה.

31:41 דובר 2 מבטא שונה, אבל.

31:43 דובר 3 איך את עם המבטא?

31:45 דובר 2 לא, אחלה מבטא, יותר קרוב לישראלי.

31:48 דובר 3 אה, כן.

31:48 דובר 2 אין את הניר והזה.

31:49 דובר 3 את יודעת, ברוסית אם את מדברת בלי מבטא לא מבינים אותך. את צריכה להגיד, את אומרת פז'לסטה ואז אומרים מה שטוב, ואז פז'לסטה, אה, עכשיו הבינו.

31:56 דובר 2 כן. אז לנו יותר קל.

32:00 דובר 3 לפחות משהו אחד.

32:01 דובר 2 בזה.

32:01 דובר 3 יתרון קל.

32:03 דובר 2 כן.

32:04 דובר 3 יואו, אז וואו. ואיך משפצים? איזה קטע זה.

32:07 דובר 2 כן.

32:07 דובר 3 זאת אומרת, כאילו שליחה נוסעת לאיזשהו מקום ופתאום היא צריכה להיות אדריכלית ופתאום היא צריכה להיות כל כך הרבה דברים.

32:13 דובר 2 נכון.

32:13 דובר 3 מאיפה התחלת? כי מאוד קשה גם לעבוד עם אנשי מקצוע מקומיים שהם לא באותו ראש.

32:18 דובר 2 אז זהו, אז יש הפתעות. יש הפתעות. בהתחלה עבדנו עם מישהו מפה מהארץ כי אמרנו, איך הוא ידע?

32:24 דובר 3 נכון.

32:24 דובר 2 זה בית כנסת, זה זה, זה פה, זה שם. אז זהו שצריך לפתוח את הראש. יש אנשים שהם מחוץ לקופסה.

32:31 דובר 3 ולהאמין גם ש...

32:33 דובר 2 כן. בהתחלה עבדנו עם מישהו מפה שכל פעם שהוזזתי לו איזה דלת הוא עשה לי כזה פרצוף כאילו פגעתי ב... לא יודעת מה, במקצועיות שלו או בבאמת לא יודעת. עד שמצאתי מישהי שם שהיא שיחקה אותה. האמת שכשכבר ניגשתי לאדריכלית כבר תשעים אחוז מהתוכניות היו... באמת לא היה לנו כסף. אז אמרתי לבעלי, בוא נתחיל לתכנן, כי הרי הכסף יבוא. אז במקום שנתחיל לחפש את עצמנו אז כבר הכל יהיה כבר מה שנקרא.

33:05 דובר 3 כן, נתחיל לעבוד.

33:07 דובר 2 כן.

33:08 דובר 3 יפה. אני חושבת שעם כל האדריכלית וכל זה, בסוף זה הוויז'ן שלך. איך שאת רואה את זה, מדמיינת פעילות. את צריכה... היא עושה לך את הצדדים המקצועיים שלה.

33:18 דובר 2 כן.

33:18 דובר 3 אבל את כאילו בונה בניין בדמיון, זה, זה מטורף.

33:22 דובר 2 כן. זה חלק מאוד מעניין, מאוד מאוד כיפי. כאילו נכנסתי לתחום חדש, למדתי אותו וזה כן, זה יתרון, זה זכות.

33:31 דובר 3 מה סדר גודל של הבניין?

33:34 דובר 2 שמונה מאות ומשהו מטר מרובע. יש לנו למטה מקווה ראשון בקרואטיה.

33:41 דובר 3 וואו.

33:42 דובר 2 כן, באמת מיוחד מאוד, מאוד, מאוד. אמ, יש לנו מטבח גדול למטה, זה חצי בייסמנט. עוד איזה שטח כזה שרצינו לבנות אותו כבית קפה. הקרואטים נורא אוהבים לשבת לקפה. אחד הדברים שלמדתי די בהתחלה, שבחורה אחת סיפרה לי ממש בצער בעיניים שיש אנשים שהמצב הכלכלי... רצתה להסביר לי כמה המצב הכלכלי קשה, שיש אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם לשתות פעמיים ביום קפה בחוץ.

34:19 דובר 3 אווו, איזה סטנדרטים גבוהים.

34:21 דובר 2 ואז פשוט הבנתי איפה נחתתי. כאילו אין, אנשים יוצאים מינימום פעם ביום לשתות קפה בחוץ.

34:29 דובר 3 איזה קטע.

34:30 דובר 2 תרבות.

34:31 דובר 3 לא, זה קיים גם פה, אבל לא ברמה של...

34:34 דובר 2 אני לא גדלתי ב...

34:35 דובר 3 חלק מהחיים. כן.

34:37 דובר 2 כן. כנראה בציבורים אחרים זה יותר נוכח. בציבור שלנו...

34:40 דובר 3 לא, שם זה נשמע ממש...

34:42 דובר 2 כן, ממש עם דמעות בעיניים ואני כזה לא ידעתי לצחוק או לבכות.

34:48 דובר 3 איזה קטע.

34:48 דובר 2 כן.

34:49 דובר 3 אז רציתם לפתוח בית קפה?

34:51 דובר 2 כן.

34:51 דובר 3 לקהל הרחב שימשוך אנשים בכלל או ש...

34:54 דובר 2 בעיקר ל-ל-ליהודים. אבל ברור שנכנס אדם אז אתה.

35:01 דובר 3 כאילו פתוח.

35:01 דובר 2 כן, פתוח. כן, פתוח. בפועל התמקדנו בפרויקטים אחרים ועכשיו אנחנו חושבים פשוט את אותו קונספט אבל לסטודנטים. יש לנו סטודנטים ישראלים שלומדים רפואה והבנו שהם צריכים ספרייה, מקום שקט לשבת בו וללמוד ובלי להרגיש מאוימים מקומת בית כנסת וכל מה שזה אומר. פשוט תבואו, תשתו, תלמדו. יש אינטרנט מהיר וכן.

35:32 דובר 3 וואו, זה כיף לסטודנטים כזה מקום. זה ממש לוקסוס.

35:36 דובר 2 כן, כן.

35:38 דובר 3 יפה. וחוץ מזה יש בעצם מן הסתם בית כנסת, אולם תפילה.

35:42 דובר 2 נכון, בית כנסת, אולם תפילה. עכשיו בדיוק יש לנו נגר שבונה לנו ארון קודש ומחיצה ראויה לשמה. אז הכל, הכל עדיין בהתהוות. כאילו זה ממש...

35:56 דובר 3 תהליכים אינסופיים. כן. שמע, נפתח בית חב"ד. אופס. נפל בניין משופץ עם יהודים בתוכו ו...

36:03 דובר 2 כן, כן.

36:03 דובר 3 כל כך לא ככה.

36:05 דובר 2 כן, צעד צעד. המון המון המון סבלנות. המון.

36:09 דובר 3 אולי זה האתגר שלך?

36:12 דובר 2 כן. תקשיבי, אני בת ארבעים היום, אבל אממ אני חשבתי על זה. אתה מגיע נורא נורא צעיר ואתה אתה אתה רוצה לבעוט. כן, זה זה האתגר. בהחלט. בהחלט.

36:30 דובר 3 כאילו להגיד אוקיי, העניינים לא מתנהלים בקצב שציפיתי. לנשום עמוק ולהבין שפה הנקודה. כאילו הסבלנות, התהליכיות הזאת.

36:40 דובר 2 כן. אז אין, אין... הריגוש הוא לא, הוא לא ב... זה אין בוסטים.

36:47 דובר 3 כן.

36:47 דובר 2 כאילו אתה צריך לייקר, לייקר את ההישגים ו... וכן ולדעת שזה לא באשמתך, שאתה לא אולי לא עושה דברים נכון. כולם לומדים ומה ש...

37:02 דובר 3 כן, אנחנו אלופים בלהלקות את עצמנו. זה חלק מהמבנה ש... מהמבנה האישיות שלנו. פשוט להגיד לעצמנו למה אנחנו לא טובים וזה באשמתנו ואז להפיל את עצמנו וזה כל הזמן להילחם בזה.

37:13 דובר 2 כן, את... ההשוואה, ההשוואה לאחרים. אתה מסתכל ואז אתה אומר אז מה זה אומר עליי?

37:20 דובר 3 כן.

37:21 דובר 2 ישר מייחס את זה לעצמך.

37:23 דובר 3 איך את עוברת את הימים הקשים? מה מחזיק אותך?

37:28 דובר 2 אוקיי. וואו. וואו. אממ קודם כל יש נפילות. בואי נתחיל עם זה.

37:36 דובר 3 כן. לא, לא, לא הכל כמו שרואים ב... לא הכל כמו הפודקאסט.

37:42 דובר 2 כן, כן, יש נפילות וראוי לציין אותם ולקבל אותם ולהכיר בהם. עברתי משבר אחד או שניים...

37:52 דובר 3 כן.

37:53 דובר 2 בעשרים שנה האלה. אממ אני באופן אישי מצאתי הבנה ועידוד אצל השכנים שלנו רק ארבע שעות בווינה, כשהרגשתי שאני ממש כבר לא מחזיקה מעמד. אז יצרתי קשר עם השליחה בווינה, משפחת בידרמן, השליחים הראשונים. ובאמת החברות הזאת שבנינו, על אף שהיא בת כיתתה של אמא שלי ויש בינינו דור. כן, אבל אממ כן, הקשר הזה הוא, הוא נתן לי, הוא נותן לי ואנחנו בקשר. אני נוסעת, אנחנו נפגשות לקפה על הדרך שהולכים לקנות. אני יכולה לשלוח נהג שיביא לי חלב וכל מה שאני צריכה, אבל אני נוסעת פיזית פעם בחודש. כן, כן.

38:54 דובר 3 הבדידות יכולה להטריף.

38:56 דובר 2 הבדידות.

38:57 דובר 3 במיוחד כשאת בנ... את בנאדם של לפגוש אנשים ולדבר עם אנשים ולהיות. וכאילו זה קושי אמיתי וקושי אמיתי. את יודעת, אני זוכרת שהייתי בחרקוב, אמרו לי וואי, אין לכם, אין לכם את את הגלידה ב-ב... אמרתי מה, איזה גלידה? אין לי את החברות שלי, אין לי את האחיות שלי, אין לי את אמא שלי פה קרוב. זה, זה הגלידה, זה החוסר האמיתי וזה...

39:20 דובר 2 נכון.

39:20 דובר 3 אני חושבת שזאת ההתמודדות באיזשהו מקום.

39:22 דובר 2 נכון, נכון. בדידות וייאוש זה שני דברים שיכולים להטביע אותך.

39:27 דובר 3 מטורף זה.

39:28 דובר 2 כן.

39:29 דובר 3 וואו. אז טוב שיש לך. מצאת איזשהו עוגן, לפחות במרחק ארבע שעות נסיעה. במושגים של שליחות זה, איך אומרים, זה משהו ישים קצת לפחות.

39:37 דובר 2 לגמרי. לגמרי.

39:39 דובר 3 בעצם זה שלא עולים על מטוס.

39:40 דובר 2 כן, כן, נכון, ממש ככה. בהתחלה היינו מגיעים לארץ והיינו מביאים אוכל מהארץ, ובשלב מסוים אמרתי: אני לא רוצה להביא אוכל מהארץ. זה נותן לך תחושה שאין פת בסלו.

39:53 דובר 3 תלות.

39:55 דובר 2 כן.

39:55 דובר 3 מטורף.

39:56 דובר 2 אתה צריך, אתה צריך לעלות על מטוס כדי להשיג כיכר לחם. אז אמרתי: אני נוסעת לווינה, ועקרונית אני, יהיה לי משקל פנוי. אני לא אביא אוכל.

40:08 דובר 3 נכון, זו תחושה נוראה של ה-

40:09 דובר 2 כן.

40:11 דובר 3 כאילו שזה מעבר לים.

40:12 דובר 2 כן.

40:13 דובר 3 נכון.

40:13 דובר 2 ממש ככה.

40:14 דובר 3 וואו, איזה קטע.

40:15 דובר 2 כן. וכן, ואת מנסה באמת ליצור וליהנות, כן, מההצלחות וכן מההישגים ולהתפתח. ו... באמת הזכרתי שמשברים היו בדרך וניסיונות, ואני בטוחה שיש שליחות עמיתותיי יוכלו לנדב עוד מניסיונן ו... אבל בכל מקרה אני משתפת מניסיוני האישי, ששאלתי את עצמי למה? למה הייתי צריכה לעבור את כל זה? כל הקשיים הכלכליים, הנפשיים, החברתיים ועוד ועוד. ולא, לא מצאתי לזה פשר.

40:59 דובר 3 נו, למה לי?

41:01 דובר 2 זה לא למה לי, זה אלוקים זימן לי את זה. אז זה בסדר. אני מתמודדת כי זה מה שהוא מוצא לנכון, אבל אתה רוצה לדעת שיש לזה משמעות, שזה לא, לא סתם סבל. הסבל לא עומד, אה, בפני עצמו. אתה רוצה פשר. זו תכונה של בני אדם.

41:22 דובר 3 זאת אומרת, אני מוכנה לסבול, אבל ת-תצדיקו לי את זה איכשהו.

41:25 דובר 2 בדיוק. כשאתה רואה משמעות אז זה, אז זה נותן לך כוח. ואפיזודה מעניינת, אה, אחת מהאמהות ששמה ילד אצלי בגן והיא התחילה להתקרב, אז היא התחילה ללמוד לוגותרפיה, ואני בשעתו לא ידעתי מה זה לוגותרפיה. ידעתי שהרבי, אה, תומך... תמך בשעתו בדוקטור ויקטור פרנקל.

41:54 דובר 3 נכון.

41:55 דובר 2 שהוא, אה, ייסד את האסכולה השלישית.

41:58 דובר 3 הוא אמר לו להפיץ את זה ושזה לא יידעך.

42:01 דובר 2 נכון, כי הוא כבר היה מיואש. הוא שרד מחנות השמדה, עוד לפני מחנות ריכוז, סליחה. עוד לפני שהוא, אה, עוד לפני מלחמת העולם השנייה, לפני השואה כבר הייתה לו תזה. הוא חי חלק מחייו הצעירים, הוא חי כעמית של פרויד, ואפילו הפרסום הראשון שלו היה בעידודו של פרויד, אה, וכבר הייתה לו את הטיוטה לספר הראשון שלו, "הרופא והנפש". ואז התחילה המלחמה. עם הטיוטה הזאת הוא נכנס למחנות ריכוז, ושם הוא אומר שזו הייתה מעבדה. שם זה אישש את התאוריה שלו.

42:44 דובר 3 מעבדת סבל.

42:46 דובר 2 מעבדת, מעבדה אנושית. כן.

42:48 דובר 3 כן.

42:49 דובר 2 מעבדת סבל. אז באמת, אה, הוא טען שהמוטיב המרכזי שמניע את האדם זה המשמעות. הוא אמר, בשונה מפרויד, שהאדם, כן, יש לו את היצר, שזה ה, אמ, החלק שבאדם שרוצה לשרוד ולהתקיים. יש השפעה סביבתית, אבל זו לא המילה האחרונה. יש רוח אנושית. ככה הוא הגדיר את זה. הוא הגדיר את זה הרוח האנושית. והוא אמר שאדם יכול להתעלות על עצמו, ואם יהיה לו את הלמה, הוא ימצא את האיך.

43:35 דובר 3 וואו.

43:36 דובר 2 כן, הלמה הוא משהו שהוא מחוץ אליו. אה, פרויד אמר שאדם פועל לפי עיקרון שימור עצמי. זאת אומרת, אם ירעיבו את כל האנשים, אנשים יתנהגו כמו חיות, יתקפו אחד את השני, יטרפו אחד את השני כדי לשמר את עצמם. והוא אמר שלא, שיש רוח אנושית. ואת זה הוא ראה ב-במחנות ריכוז, שאנשים עברו מצריף לצריף וניחמו אחד את השני וחלקו את פרוסת הלחם האחרונה שלהם. והוא אמר שהמיעוט הזה מלמד על הכלל. "אני לא נאיבי", הוא אמר. "אני יודע שמעטים האנשים שהם ברמה הזאת, אבל אם לא נסתכל על הפוטנציאל של האנשים, ברירת המחדל שלהם זה להישאר תת-אנושיים." וככה הוא הכניס לעולם הרבה אופטימיות. אמ, הרבה מהתורה שלו, אה, חופפת ותואמת את הגישה היהודית.

44:38 דובר 4 שזה בעצם שלא אני במרכז, מה שפרויד אומר. סיפוק צרכים אישיים.

44:43 דובר 2 נכון.

44:43 דובר 4 אלא הפוך. המשמעות נמצאת מחוץ אליי.

44:46 דובר 2 כן.

44:46 דובר 4 והיא זאת שתשמור עליי גבוה וחי.

44:50 דובר 2 נכון מאוד, והיא תיתן לך את הכוח. נכון מאוד. ו... אז חברה שלי שלמדה את הלוגותרפיה, היא כל הזמן הייתה באה אליי ושואלת אותי שאלות כדי לראות אם זה מגיע מהיהדות.

45:03 דובר 4 רגע, מה זאת אומרת? לוגו זה-

45:05 דובר 2 לוגו זה משמעות. לוגוס ביוונית.

45:07 דובר 4 תורת המשמעות.

45:08 דובר 2 כן. וסיפרתי לה שבאמת כשויקטור פרנקל יצא מהמחנות וחזר, הוא היה גם נוירולוג וגם, אמ, גם נוירולוג וגם פסיכיאטר. הוא כבר עבד ב-ב-בבית רפואה, והוא חזר לבית רפואה וחזר לאקדמיה ללמד, ופשוט לעגו לו. הרעיון של פרויד היה כל כך, אה, היכה שורשים, שזה פשוט הגחיך את האנשים מה שהוא אמר, והוא כבר היה עם רגל אחת בדרך ל... אוסטרליה, שם הייתה אחותו היחידה ששרדה. ואז הרבי שלח אישה שאמרה לו: תמשיך, תמשיך ואתה תצליח.

45:53 דובר 4 וואו, איזה צמרמורת.

45:54 דובר 2 כן, כן. ואחר כך לימים הרב בידרמן, שהוא בווינה, הוא מספר שהוא היה מקבל תרומות מויקטור פרנקל והוא לא הבין מה, מאיפה. אז הוא הרים אליו טלפון כדי לאושש את הסיפור, והוא אמר לו: "אני חב חוב גדול לרבי מליובאוויטש." אז, אה, באמת, אה-

46:15 דובר 4 את רואה איך זה מתחבר גם עם משפחת בידרמן, כל הסיפור הזה.

46:18 דובר 2 כן, לגמרי, לגמרי. ואז אני אמרתי: אוקיי, אז יש גם כלים. הלוגותרפיה היא מציעה כלים. ואמרתי אולי אני אלמד את זה, והניסיון שצברתי בהתמודדות שלי בשליחות, אה, יעזור לי להקל על אחיותיי השליחות. ניסיון פלוס כלים, אה, אני יכולה להגיש עזרה ובלי לצאת ממסגרת השליחות. זאת אומרת, זה עדיין בתוך השליחות. ו-ואם פרנקל אמר שהוא חב חוב גדול לרבי מליובאוויטש, אז אפשר לעזור לו לפרוע את החוב.

46:56 דובר 4 יפה. בטח, זה לא נפרד מהשליחות, זה הפוך. זה בד בבד עם השליחות.

47:01 דובר 2 כן, אבל זה לצאת מהד' אמות. היום, היום בעולם של זום אפשר, אה-

47:07 דובר 4 זה מאוד נורמלי.

47:08 דובר 2 כן, אפשר.

47:08 דובר 4 תוך כדי ו-

47:10 דובר 2 כן.

47:10 דובר 4 ביי דה וויי, מה שנקרא.

47:12 דובר 2 כן.

47:12 דובר 4 וואו.

47:13 דובר 2 במקביל גם למדתי ייעוץ נישואים, אה, בהשקפה חסידית, קבלית. אז, אה, אני מקווה שאני אוכל להועיל.

47:22 דובר 4 וזה מתחבר לך הכל?

47:25 דובר 2 אה, כן. האמת שיש בי חלק, בנ... חלק בי, באישיות שלי, אני חושבת מאז ומתמיד, שהיה מטפל. אמ, מאז שאני זוכרת את עצמי קראתי ולמדתי המון. כאילו נורא רציתי להבין את המנגנון הזה של הנפש, ובזמנו עוד לא ממש הוציאו מתוך תורת החסידות כלים יישומיים. היום זה כבר תניא, קואצ'ינג יש לך וזה-

47:52 דובר 4 הכל מתחבר, כן.

47:53 דובר 2 כן, אבל אז זה לא היה. זה קודם כל, כל קורס לפסיכולוגיה במכללה אני ישבתי בשורה הראשונה. עד היום הסיכומים שמורים אצלי. כן, אבל לפסיכולוגיה-

48:05 דובר 4 יש לך את הסיכומים מהסמינר?

48:06 דובר 2 כן. כן.

48:07 דובר 4 וואו.

48:07 דובר 2 אני-

48:09 דובר 4 את קוראת את זה מדי פעם?

48:10 דובר 2 כן. אני מתרפקת. כן.

48:12 דובר 4 לא, לא, אני ממש מבינה אותך. יש לי בחרקוב בבית מחברות מהסמינר.

48:17 דובר 2 כן.

48:17 דובר 4 אני הייתי מהאלה שמסכמות וכולם ככה מצלמות מהסיכומים שלהם.

48:20 דובר 2 כן.

48:20 דובר 4 לא נעים לומר, אבל...

48:22 דובר 2 כן.

48:22 דובר 4 תמיד הייתי מוסיפה גם ציורים כאלה בצד.

48:25 דובר 2 אכן.

48:25 דובר 4 זה היה רץ עם הציורים.

48:28 דובר 2 כן, חננות שכמונו. אבל כן, אוהבת ללמוד. אז תמיד שבעלי היה רוצה ככה לקנות לי משהו, אני נכנסת לסטימצקי, יש עמודה של פסיכולוגיה, לוקח ככה שלוש ארבע ספרים בלי יותר מדי לעיין, מניח על השולחן.

48:47 דובר 4 מקסימום זו הייתה גישה סותרת, ואז זה גם מחזק לך את ה...

48:50 דובר 2 כן.

48:51 דובר 4 תגידי, מעניין איך בעצם ההסתכלות הזאת, קודם כול את משתמשת בה בשליחות. יש לכם...

48:57 דובר 2 קודם כול אני משתמשת בזה, משתמשת בזה מול המשפחה שלי, בעלי והילדים.

49:02 דובר 4 השליחות הראשונה.

49:03 דובר 2 כן, כן, זה נותן כלים. אני, היום הגדולים שלי בן שמונה עשרה ואני, וחמש עשרה ומתבגרים ואני, אני חושבת שאני קוצרת את הפירות.

49:13 דובר 4 איזה כיף.

49:13 דובר 2 כן.

49:14 דובר 4 שאת יכולה לומר את זה ככה. וואו, זה...

49:16 דובר 2 כן, זה ממש, השקעה בגילאים הצעירים שווה כל הון שבעולם. ואפרופו זה אני אסגור פינה, שעם כל הצער שהיה לי שבשונה מעמיתותיי וגיסותיי וחברותיי בעולם השליחות, לא פתחתי בית ספר ולא היה לי צוות ולא ניהלתי ולא ולא. אה, כשתהיתי לעצמי כאילו השגחה עליונה, אז גיליתי והתנחמתי בזה שהייתי פנויה. הייתי פנויה לילדים, כי כשיש לך מוסד זה הרבה פעמים כמעט לא בשליטתך.

49:57 דובר 4 נכון.

49:58 דובר 2 יש משהו במוסד שהוא, הוא טורף אותך.

50:01 דובר 4 שואב.

50:02 דובר 2 שואב ממש. והקונפליקט הזה נחסך ממני.

50:09 דובר 4 יכולת להיות פנויה מלכתחילה. לא...

50:11 דובר 2 כן, כן, כן. אז זה החלק היפה.

50:15 דובר 4 באמת אני חושבת שכשהולכים עם המוטיב הזה של האדם מחפש משמעות, אז כל חינוך הילדים מקבל איזשהם פנים אחרות. זה בעצם שליחות. מה זה אדם מחפש משמעות? אני, אני פה כדי להועיל. אני פה כדי לתת. אני פה למען מישהו, למען משהו. וכשילד גדל לתוך זה אז הוא נהיה בן אדם מאוד, אני חושבת, רגיש ולא מרוכז עצמית, שזה המחלה של הדור שלנו בערך הנפוצה ביותר.

50:43 דובר 2 נכון, זאת מחלה של המין האנושי. את יודעת מה? לא הייתי קוראת לזה מחלה, כי, כי זה מה שהקדוש ברוך הוא ברא אותנו. הוא ברא אותנו חווים את עצמנו נפרדים. יש גם, אמ, יש קונטרס של ר' מאיר בליז'ינסקי, שהוא יוצא ברית המועצות בתקופה של קום המדינה, והוא כתב קונטרס בשם האדם והבריאה. מרתק. כשעשיתי לבעלי סדר במשרד המסמך הזה נפל לי לידיים ותקופה הלכתי עם זה בתיק כמו קמע. כל כך התאהבתי.

51:20 דובר 4 איזה קטע. מה זה?

51:21 דובר 2 ממש ממליצה ש... הוא מסביר על המין האנושי ועל היהודי בתוכם, והוא מדבר גם על אנטישמיות וזה כמו פסיכולוגיה בראי החסידות. הוא כתב את זה לבני קיבוצים בשפה אוניברסלית. זה עברית קדומה. היום כבר מישהו לקח וכתב על זה ספר. אמ, אז הוא מדבר שם על האני, חוויית האני, שכבר שתינוק מגיח מבטן האם מה, מה הוא חווה? הוא חווה את עצמו. אז זאת לא מחלה, זה, זה חלק מתוכנית. הקדוש ברוך הוא...

52:01 דובר 4 אני חושבת אבל שכשילד נולד, זאת אומרת לפי, לפי התהליך הביולוגי, בהתחלה זה נורמלי. בהתחלה זה נורמלי. ילד אמור לחוות את עצמו. זה כמו שתינוק בוכה. את לא אומרת טוב שיבכה, שיתרגל.

52:14 דובר 2 נכון, ולפעמים זה לא...

52:15 דובר 4 הכול סביבו. צריך להיות סביבו.

52:17 דובר 2 נכון.

52:17 דובר 4 המחלה היא כשזה נשאר. זאת אומרת, זה כמו שהיינו נשארים אם אנחנו שוכבים ובוכים על הגב. אה, בן אדם בן שלושים שיעשה את זה כנראה שיש לו איזושהי מחלת נפש כי הוא לא תינוק שנולד.

52:30 דובר 2 כן.

52:31 דובר 4 זאת אומרת, לא כל דבר שאנחנו נולדים איתו הוא... זה שלבים.

52:35 דובר 2 נכון, יש צמיחה, יש התפתחות.

52:37 דובר 4 כאילו הלהישאר בזה זאת הבעיה.

52:39 דובר 2 פיגור.

52:39 דובר 4 כן.

52:40 דובר 2 נקרא לזה פיגור.

52:40 דובר 4 זאת אומרת, היינו אמורים להתבגר.

52:42 דובר 2 כן.

52:42 דובר 4 ואם זה לא קורה אנחנו בבעיה.

52:43 דובר 2 אתה אחורה. אתה...

52:44 דובר 4 כן.

52:45 דובר 2 כן.

52:45 דובר 4 אבל באמת אנחנו בנויים בצורה כזאת שאנחנו חוזרים לזה כל הזמן באופן אוטומטי, כי...

52:50 דובר 2 נכון, זה נתון. זה נתון שאנחנו צריכים. יש לנו עבודה בדיוק במקום הזה. באמת אה, לצמוח מהמקום הזה וזה גם מתחבר לתורה של ויקטור פרנקל. בשונה מפרויד, זה לא הכול יצרים וזה לא הכול עונג וזה לא הכול סיפוק עצמיך. אתה חלק, אתה שליח, אתה בשליחות. והיהודי הוא נדרש הרבה פעמים באמת בתוך החושך, בתוך המצוקה, בתוך הסבל, אה, להיות מסוגל לדחוק את הצרכים שלו ולהנכיח את השליחות העליונה שניתנה לו. ובזה הוא, הוא הופך את החושך, החושך של העולם, גם העולם הפנימי שזה האני, אה, והופך את זה לאור. זה, זה, זה אתכפיא ואתהפכא, זה הכול.

53:46 דובר 4 הכול מתחבר ממש.

53:46 דובר 2 כן.

53:47 דובר 4 איזה קטע. ובעצם אנחנו הראשונים המרוויחים מזה. כי כשבן אדם חי, איך אומר אדם מחפש משמעות, כשאתה חי את המשמעות הזאתי אז אתה במקום טוב.

53:57 דובר 2 כן, זה, זה חיים ברמה, זה איך אני אקרא לזה? זה כמו שחסיד אחד קיבל ברכה מהאדמו"ר הזקן לאריכות ימים, אז הוא אמר כן, אבל לא כמו חיים של איכר.

54:09 דובר 4 כן.

54:11 דובר 2 אז אתה זוכה לחיים. אתה זוכה לחיים אחרים.

54:15 דובר 4 כן. איכות.

54:16 דובר 2 כן.

54:16 דובר 4 איכות חיים.

54:17 דובר 2 כן, כן, לגמרי.

54:18 דובר 4 ממש.

54:19 דובר 2 לבל אחר. כן.

54:21 דובר 4 אז את בעצם משתמשת בזה בשליחות הראשונה שלך, שזה הבית והמשפחה. אבל יוצא לך...

54:26 דובר 2 כן.

54:26 דובר 4 שאנשים גם בשליחות מתייעצים איתך או שאת רואה את עצמך סוג של מטפלת לא רשמית.

54:32 דובר 2 נכון, כי יש סביבה קצת יותר רחבה. ואפרופו שאת פועלת עם אנשים שאת מלמדת, אני כשסגרתי את הגן התחלתי ללמד מבוגרים. זאת אומרת עד אז לא כל כך לימדתי מבוגרים ויש לנו גם סטודנטים לרפואה שאנחנו מלמדים אותם כחלק מחב"ד בקמפוס עם מלגות.

54:55 דובר 4 הם ישראלים בעצם.

54:56 דובר 2 כן, דוברי עברית.

54:57 דובר 4 מהארץ.

54:58 דובר 2 כן, כן. אמ, וכן, זה, זה פותח אה, לאט לאט שאנשים מתקרבים. זה תהליך. קודם כול אתה דתי ואתה ישראלי, זה כמו שאמרת נישה בפני עצמה. אה, כשיש התקרבות ונפתחים אז אנשים מעוניינים לדעת ולשמוע. אה, כן, אנחנו עדיין בתוך התהליך, את יודעת.

55:25 דובר 4 כן, סיפרת לי שהיה לכם בקורונה הרבה. הייתם מדינה ירוקה.

55:31 דובר 2 כן.

55:31 דובר 4 והגיעו אליכם כל מיני זוגות להיפגש.

55:33 דובר 2 נכון.

55:34 דובר 4 אז זה שירת אותך גם איפשהו שם.

55:37 דובר 2 כן.

55:37 דובר 4 תספרי על זה. זה מעניין.

55:38 דובר 2 כן, נראה לי כזה בשלוש שנים האחרונות עוד נישה כזאת נפתחה. נושא של זוגיות אה, וכל מה שכרוך לפני ואחרי. אז באמת כשכל העולם דמם אז אנחנו היינו ירוקים.

55:56 דובר 4 איך זה פתאום היסטוריה? מדהים. כאילו ככה זה נשמע הזוי כי תספרי לי עכשיו שאנשים לא יכלו לצאת מהבית חמש מאות מטר כאילו.

56:05 דובר 2 מטורף.

56:06 דובר 4 נשמע אגדה.

56:07 דובר 2 ממש. ממש.

56:09 דובר 4 ירוקים אדומים כל זה.

56:10 דובר 2 כן, כן, כן, כן. הלם, הלם. העולם היה בהלם.

56:14 דובר 4 במה זכיתם שהייתם מדינה ירוקה?

56:16 דובר 2 אה.

56:17 דובר 4 אולי-

56:17 דובר 2 התחלנו בזה שחלק מההכנסה של קרואטיה זה מתיירות ולא היה להם את הפריבילגיה לסגור את ה...

56:24 דובר 4 אה, זה הכל פוליטי בעצם.

56:25 דובר 2 כן. חלק, בוא נגיד-

56:28 דובר 4 כן.

56:28 דובר 2 חלק מזה. אז באמת, אה, קיבלנו טלפון מבחורה שהיא מווינה ובחור שהוא מאוסטרליה והם רוצים לבוא. זה לא היה זוג חב"די. הם הגיעו אלינו וככה במקרה הזה לא הייתי מעורבת יותר מדי. רק נתנו להם את כל מה שהם היו צריכים, את כל המעטפת, את המקום, את כל מה שהם היו צריכים וזה היה מעניין. זה סגנון מאוד, מאוד שמרני של שידוך וזה היה מרתק לראות איך זה קורה.

56:58 דובר 4 צריך יותר לנהל את זה.

57:00 דובר 2 ההורים. הם הגיעו עם ההורים, שני הצדדים.

57:02 דובר 4 וואו, איזו חתיכת פרויקט.

57:04 דובר 2 כן, אנחנו היינו עומדים מהצד, אתם צריכים את זה? בבקשה. זה, הנה פה. הזוג ישב למטה, ההורים ישבו למעלה. אחר כך ההורים יושבים עם המיועדת וההורים עם המיועד. ואחר כך הולכים הביתה ואז בערב נפגשים ונסגר שידוך. כאילו, טוב.

57:20 דובר 4 רגע, זה כן נסגר?

57:21 דובר 2 כן, כן, כן.

57:22 דובר 4 איזה יופי.

57:23 דובר 2 זה היה נורא מצחיק כי הם ה-הגיעו עם מזוודה ובתוך מזוודה היה כמו קיט מוכן. זאת אומרת, העוגה. אני לא יודעת אם את ראית פעם בטיש. יש עוגה כזאת כמו פרח כזה, גבוהה כזאת, מהשטייטל.

57:37 דובר 4 לא, אני צריכה לראות.

57:37 דובר 2 הם פשוט- כאילו שלפו עוגה.

57:40 דובר 4 וואו, איזה קטע, למקרה ש-- מעניין, מעניין מה הם היו עושים עם העוגה אם לא. אם הם היו סוגרים-

57:44 דובר 2 את חוזרת הביתה. אבל אה.

57:46 דובר 4 איזה קטע.

57:47 דובר 2 כן. לא, זה היה. זה היה קטע.

57:49 דובר 4 אז גם ה-

57:49 דובר 2 השיטים כבר היו בשלוף, הכל היה בשלוף.

57:51 דובר 4 אז זה קרה שם בעצם ה...

57:53 דובר 2 קרה שם, כן.

57:54 דובר 4 את יודעת, בכל מקרה זה מוגדר אחרת, הלכה עם הסגירה כאילו.

57:57 דובר 2 נכון, נכון, זה זה היה מאוד מעניין.

58:00 דובר 4 שלכל העולם היה משעמם. לך היה מעניין.

58:03 דובר 2 כן, כן, כן וזהו. ואז הגיע זוג חב"די ראשון.

58:08 דובר 4 מפה לאוזן בטח שמעו שאפשר-

58:10 דובר 2 כן.

58:10 דובר 4 להגיע לרייזי ו...

58:12 דובר 2 פשוט חיפשו הצעה מחו"ל ואיפה נפגשים. אז זוג חב"די ראשון זה שונה כמובן, ואני ליוויתי בעיקר את הצד הנשי וזה היה מרתק. זה היה כיף.

58:28 דובר 4 זאת אומרת, הם בעצם היו צריכים אותך מבחינה טכנית וזה גלש כי את מדברת עם מישהי שנפגשת.

58:32 דובר 2 כן, כן, כן. והילדה חוזרת מהפגישה עם כל העומס הנפשי והחששות והיא לבד. היא אשכרה, אני והיא על אי בודד.

58:45 דובר 4 והיא הכירה אותך אתמול.

58:47 דובר 2 כן, כן. אז ביחד עשינו את זה גם מול ההורים, מול האימהות ושני זוגות חב"דיים. זה היה יפהפה. זה כל כך יפה. אני כל-כך אוהבת. כן, זוגיות זה באמת דבר מופלא.

59:07 דובר 4 וליווית אותם בקבלת ההחלטה ועזרת לה.

59:10 דובר 2 כן, כן.

59:11 דובר 4 בעצם קבלת החלטה זה משהו שהוא חוזר כל כך הרבה פעמים בחיים שלנו. אבל אפשר לומר ששידוך זה זאת ההחלטה.

59:19 דובר 2 לגמרי. ההחלטה וכל עניין של קבלת החלטה ולאפשר לעצמך את התהליך הוא אקוטי. הוא אקוטי כי כמו שאת אומרת זה לכל החיים. לא שאנחנו מתחתנים חתונה קתולית, אבל אנחנו לא בונים על פריבילגיות.

59:37 דובר 4 כן.

59:37 דובר 2 אנחנו רוצים להזדקן ביחד ולחיות את החיים ביחד. ולבחורה צעירה יש כמה וכמה מכשולים בדרך וצריך לאפשר את זה. לתת מקום. אמ, לראות דברים, לראות מורכבות. אמ, כן, אישה, לקבל החלטה זה לא פשוט. עבור אישה היא פחות-- יש לה את העולם הרגשי ותנודות. צריך לפעמים איזושהי עזרה.

1:00:15 דובר 4 כן. שומעות אותך פה הרבה בנות שעוד לא נשואות גם. יש לך איזה משהו לתת להן ככה שילווה אותן בתקופה הזאת?

1:00:26 דובר 2 אני חושבת שמה שאני שמתי לב מהניסיון שלי, ואני חוזרת עשרים שנה אחורה. אז קודם כל בבחירה יש גם ויתור. כשאתה בוחר במשהו אתה מוותר על כל יתר האופציות וזה קשה. וצריך לקחת את זה בחשבון.

1:00:44 דובר 4 מה שנקרא לסגור את כל הדלתות האחרות.

1:00:46 דובר 2 כן, כן. ולקבל את זה. לקבל את זה. זה לא רק זכויות. זה לא רק פלוסים. זה לא רק. אה, שתיים, אני חושבת שמאוד מאוד חשוב לאפשר את התהליך. אצל אישה זה תהליך, זה נובט ולא להאיץ ולא-- פשוט לא להאיץ. אבל בסופו של דבר, כשאת מגיעה להחלטה חשוב באמת לוודא ש-שזה נעשה בלב שלם, אבל גם לדעת מראש שבתקופה שבין הווארט לחתונה יהיו, יהיו פיקים, יהיו אפ אנד דאון, יהיו-- המחשבות שלנו הן נעות כל הזמן. בגלל שההחלטה הזאת היא כל כך אקוטית לחיים שלנו ויש לה השלכות מרחיקות לכת, טבעי ש-שיבואו לך סרטים, שתאכלי סרטים בין לבין, אחרת את לא מבינה לקראת מה את הולכת.

1:01:49 דובר 4 בעצם לדעת שזה נורמלי, אז-

1:01:51 דובר 2 בדיוק.

1:01:51 דובר 4 לעבור את זה בשלום.

1:01:52 דובר 2 לקחת את זה, אה, לקחת את זה מראש בחשבון. אה, לצד זה שבזמן שאת מקבלת החלטה זה לא יכול לבוא מלחץ חיצוני. אה, יש עוד דברים בציבור שלנו, בנות שהן שמורות, שהן כל החיים חינכו אותן לצניעות ולשמור את הגוף שלהן לעצמן.

1:02:18 דובר 4 זה המעבר הזה.

1:02:19 דובר 2 זה מעבר מאפס למאה ולפעמים זה קשה. זה קשה מול בן המין השני שהוא פועל אחרת. ואת צריכה גם לאפשר לעצמך וגם לאפשר לצד השני. אז יש פה איזשהו סוויץ' וצריך לתרגם לבנות את הפרספקטיבה של המין השני, אבל ממקום, אה, אנושי שהן יוכלו גם להתחבר אליו.

1:02:47 דובר 4 להכיל את זה ולהבין את שני הצדדים.

1:02:49 דובר 2 ולהבין את זה ולאפשר את זה. וזה משהו שהוא גם מחסום אצל בנות.

1:02:55 דובר 4 את הרגשת פתאום כשהיו לך את הכלות האלה, הרגשת פתאום שוואו, אני טובה בזה ו...

1:03:00 דובר 2 כן. וואי, איזה כיף זה.

1:03:02 דובר 4 כאילו אני אומרת, אולי את צריכה לעשות איזה משהו וירטואלי של הדרכת כלות.

1:03:06 דובר 2 נכון, אני גם מדריכת כלות.

1:03:09 דובר 4 להגשים את החלק הזה בך כאילו-

1:03:11 דובר 2 כן.

1:03:11 דובר 4 מבוזבז.

1:03:12 דובר 2 נכון, כבר חשבתי על זה. הגיעה אלינו איזושהי תיירת שהיא יועצת עסקית ואמרה לי תעשי עם זה משהו. תארחי סמינרים אצלך, תעשי... קיצור, היא כבר עפה, אבל זה שמור, שמור ככוכבית איפשהו ואני גם בשנה האחרונה יצא לי להדריך מספר זוגות. דווקא בין הסטודנטים שהתמסדו, זוגות שהתמסדו והם לקראת חתונה. סטודנטים לא דתיים. אז האתגרים הם אחרים. אה, בעלי התחיל לחתן זוגות, אז הוא יש לו הרבה גיחות לארץ גם.

1:03:50 דובר 4 זוגות שבעצם, נגיד סטודנט שעבר אצלכם-

1:03:52 דובר 2 כן.

1:03:52 דובר 4 מתחתן בארץ, רוצה שבעלך יהיה הרב.

1:03:55 דובר 2 כן.

1:03:55 דובר 4 בחופה.

1:03:55 דובר 2 כן, הם בקרואטיה איזה שש, שבע שנים.

1:03:58 דובר 4 וואו.

1:03:59 דובר 2 כן, לימודי רפואה.

1:04:00 דובר 4 זה חצי תקופה, זה יותר מקדנציה.

1:04:02 דובר 2 כן.

1:04:03 דובר 4 וואו.

1:04:04 דובר 2 לימודי רפואה זה תובעני וזה דורש וזה...

1:04:07 דובר 4 אז חלק מהרופאים שמסתובבים פה בבתי הרפואה הם בעצם תוצר של...

1:04:12 דובר 2 כן, לא הרבה שנים זה נפתח. זה משהו שהוא גם יחסית חדש. יש מקומות שזה הרבה יותר שנים. ההורים שלי היו בשליחות שנתיים, זה היה משהו נקודתי כזה. ברומניה כבר היו שם סטודנטים כשאני הייתי תינוקת. אז יש מדינות שזה נפתח הרבה לפני, ואצלנו זה די לאחרונה. לאחרונה זה אומר שמונה שנים, תשע שנים אחרונות.

1:04:36 דובר 4 כאילו אלה שסיימו והתחילו, שהתחילו וסיימו זה, זה רק מחזור שניים, כן?

1:04:41 דובר 2 בדיוק. מחזור, מחזור וחצי. כן. אז כן, אז אני גם מלמדת את הזוגות, כי אני אומרת, זוג לא דתי, ללמד רק את האישה, מה הסיכוי שהיא תעמוד בזה? חשוב שהגבר יהיה מעורב והוא יתמוך. אז אמנם רוב הלמידה היא מול האישה וההקניה, אבל אנחנו רואים אותם כיחידה אחת, וזה גם כיף גדול. זה כמו להיות מיילדת. את רואה את הנולד, את מקבלת את זה אלייך לידיים.

1:05:15 דובר 4 העיניים שלך נוצצות כשאת מדברת על זה. זה מדהים.

1:05:17 דובר 2 כן.

1:05:19 דובר 4 את חייבת לעשות עם זה משהו.

1:05:20 דובר 2 אני נוצצת. לגמרי.

1:05:23 דובר 4 אז איך האישה בעצם לומדת אצלך? אתן לומדות בזום?

1:05:26 דובר 2 אם הם בקרואטיה אז בזום, סליחה, פנים אל פנים, ולפעמים גם בזום, כן. ואם אני בארץ אז אני גם פוגשת אותם לפגישה.

1:05:37 דובר 4 כאילו קרה שבעצם איזה סטודנט שהיה אצלכם מתחתן עם מישהי שלא הייתה אצלכם.

1:05:42 דובר 2 כן.

1:05:42 דובר 4 אבל היא לומדת איתך.

1:05:43 דובר 2 כן. עכשיו זה קורה.

1:05:45 דובר 4 מהמם.

1:05:46 דובר 2 כן.

1:05:46 דובר 4 וואו.

1:05:47 דובר 2 כן.

1:05:48 דובר 4 יוצא לך לפגוש פה כאלה שעברו אצלכם בארץ? או שכשאת מגיעה את יותר מתמקדת ב...

1:05:54 דובר 2 כשאני מגיעה קודם כול אני מתמקדת במשפחה שלי המורחבת והחברות שלי והקהילה שלי.

1:05:59 דובר 4 איזה מדהים להגיע לארץ, ואפשר להסביר את זה, נכון? להגיע בשליחות, וכל מה שנראה פה לכולם כל כך מובן מאליו, והכול כזה נוצץ. הכול כזה וואו, כאילו.

1:06:09 דובר 2 כן, את מעריכה...

1:06:10 דובר 4 נוסעת בכבישי הארץ וזה פשוט, הם מחייכים אלייך.

1:06:14 דובר 2 הכבישים זה בהחלט אישיו. אני נוסעת תמיד, ההורים שלי גרים בלוד וחמי וחמותי בקריית מלאכי, אז אני נוסעת דווקא דרך כביש מספר שלוש.

1:06:25 דובר 4 וואו, אני גם עושה את אותו.

1:06:27 דובר 2 כן, למרות שהוא מאריך את הדרך בעוד איזה שש דקות. בדקתי. אבל אין על השדות ועל הכאן שומרים יש מי טה, היאכלו לשתות.

1:06:37 דובר 4 וואו, זה מהמם!

1:06:38 דובר 2 אני מסתכלת, אני אומרת: רייזי, תנשמי את זה, תכניסי, תפנימי.

1:06:44 דובר 4 ממש.

1:06:44 דובר 2 הלב מתרחב, הלב מתרחב.

1:06:47 דובר 4 אני זוכרת שנסענו לא מזמן בכביש הזה. הקטע הזה שבין צומת מסמיה ללטרון שמה, בדרך לירושלים.

1:06:55 דובר 2 כן.

1:06:55 דובר 4 ואני זוכרת שאמרתי לבעלי, וואו, אני... כשנסענו היינו בחופשת חורף. מתי זה היה? לפני אולי ארבע, חמש שנים. ואמרתי לו, איזה כיף הכביש הזה, ואני רוצה כל פעם להתלהב מחדש, עדיין, למרות שאנחנו נוסעים את זה הרבה.

1:07:07 דובר 2 כן.

1:07:07 דובר 4 ואני חורשת את הארץ עכשיו ועדיין כל הזמן להשאיר את הריגוש הזה שלמרות שאני כאן הרבה זמן, באמת להתלהב מה... אז זה הירוק הזה? איפה יש ירוק כזה עכשיו בעולם? כאילו זה.

1:07:18 דובר 2 נכון, אצלנו הירוק הוא בחורף, לא בקיץ.

1:07:21 דובר 4 כן, בארץ זה, זה מטורף איך שמגיע החורף מתחיל לירוק. בקיץ עדיף להיות שם.

1:07:27 דובר 2 כן.

1:07:27 דובר 4 זה משהו הפוך כזה. וואו. רייזי, שומעות אותך עכשיו הרבה נשים וכל אחת מתמודדת עם תיק החיים שלה, מה שנקרא, עם ההתמודדויות שלה והדאגות שלה והקשיים שלה. ובא לי שתתני ככה כמה מילות עידוד לכולן. כל אחת תיקח את זה למקום שלה. באמת כשאת עוברת סבל ואת עוברת קשיים, ולפעמים קמים בבוקר והכול סוגר עלייך. תחושה כזאת של הכול סוגר עלייך, ובשביל מה? בשביל מה כל זה? איך? איך יוצאים מזה? איך מתגברים על זה? לא משהו חד-פעמי של הארה כזאת, אלא באמת ביום-יום לקום בבוקר ולתת לעצמי כוח.

1:08:13 דובר 2 תראי, יש ברמה הרעיונית ויש ברמה הפרקטית. ברמה הרעיונית ויקטור פרנקל אומר שיש משמעות אבסולוטית לכל רגע בחיים. אגב, לא ויקטור פרנקל. היהדות.

1:08:28 דובר 4 כן.

1:08:29 דובר 2 הסבל, התפקיד שלו זה להצמיח אותנו. אנחנו צריכים לגדול ואנחנו צריכים... את יודעת, גם אנשים במצבים מאוד מאוד קשים. אני זוכרת אישה אחת שבשבילי הייתה מודל והשראה. זיכרונה לברכה, גברת נעמי הלל מלוד. יש לה ילדים בכל הארץ. משפחה מפוארת מאוד. אישה, גם בימים שהיא הייתה בריאה היא הייתה בעיניי מופת. אשת קהילה שביתה פתוח לנזקקים ואנשים שצריכים תמיכה. מאמצת אנשים. ואני כבת קהילה אני זוכרת שבתות כלה תמיד הגיעה ודיברה. אישה כזאת מאחדת כזאת ומעצימה, ובאיזשהו שלב היא חלתה. אני, התמונה שלה שאני רואה אותה מול העיניים בימים שהיא יכלה להגיע לבית כנסת או לצאת החוצה לשבת על ספסל. הסבל שלה, איך היא שמרה על חיוך ואיך היא התעניינה באנשים. זה מתוך הסבל להישאר אדם ולשמור על צלם אנוש, זה איזשהו אטיטיוד. אני לא אתן לרוע הזה להכניע אותי ולהיות רע כלפי מישהו אחר. אם אתה רק מגיב לחיים ואתה לא במקום של בחירה, של מודעות, הרבה פעמים אתה אומר, כן, אני עושה, מתנהג ככה וככה, כי גם אליי ככה התנהגו. זה לא התפקיד של הסבל. התפקיד של הסבל זה שזה יהפוך אותי לאדם יותר אמפתי. אם אני חוויתי כזה דבר, אז אני מתחיל להסתכל על הסביבה בעיניים אחרות ואני צומח מזה. וגם אם אני לא מוצא משמעות או לא מוצא כרגע משמעות, סביר להניח שבעתיד אני אסתכל אחורה ואני אראה שזה כן הוביל אותי לאנשהו. וגם אם לא, בוודאי שיש לסבל הזה משמעות. לא לחינם אומרים ביהדות, אומרים, שלא נדע, על אדם שסבל בחייו, ואחרי מאה ועשרים כתוב: הזדכך בייסורים. זה מה שנקרא אופטימיות טרגית. ולדעת את זה.

1:11:00 דובר 2 לדעת שזה לא סתם. יש לנו ביהדות כל כך... היהדות היא כל כך עשירה. אנחנו לא טורחים לנצל את האוצרות שיש לנו.

1:11:09 דובר 4 לגמרי. אני מרגישה ככה הרבה פעמים.

1:11:10 דובר 2 כן.

1:11:11 דובר 4 את פתאום לומדת משהו שאת אומרת כאילו וואו, אני צריכה את זה.

1:11:13 דובר 2 אני צריכה ללכת ללמוד לוגותרפיה? כאילו הלו.

1:11:17 דובר 4 כן, כן.

1:11:18 דובר 2 אבל כן, לפעמים כשאורזים לך את זה ומסדרים לך את זה ואת מקבלת את זה כארגז כלים.

1:11:22 דובר 4 זה כיף.

1:11:23 דובר 2 כן, יותר קל גם.

1:11:24 דובר 4 כן.

1:11:25 דובר 2 אבל כן, יש לנו את... יש לנו בחובות הלבבות את שער הביטחון, יש לנו... אנחנו מלאים ועמוסים, אבל כשאנחנו למטה למטה, הרבה פעמים, אם אני עוברת לצד הפרקטי, אנחנו צריכים לראות מה טווח הבחירה שלנו, כי יש דברים שאנחנו לא יכולים לשנות והסבל הוא בלתי נמנע. אבל מה אנחנו כן יכולים? מה בבחירתי ומה לא בבחירתי? לפעמים זה לקום מהמיטה, לצאת החוצה ולעשות סיבוב בחוץ.

1:11:59 דובר 4 לגמרי.

1:12:00 דובר 2 זה אפשרי.

1:12:00 דובר 4 בדיוק מה שבאתי להגיד לך, שבעצם הקדוש ברוך הוא ברא אותנו בצורה כזאת שהסבל, ההתמודדות... כשאני מתמודד, מסתכל על סבל בעיניים, הוא מרים אותי. אבל בואי נגיד, יש סבל ויש סבל. בדור שלנו סבל יכול להיות לאיזושהי בחורה שלא ראתה דאגה מימיה כביכול, אבל סבל בשבילה זה לעשות כיבוד הורים למשל. זאת אומרת, זה הקושי שלה לצאת מאזור הנוחות שלנו. בעצם אני אומרת כאילו כל אחד בדרגה שלו הסבל מתפרש אחרת. בשביל מישהו אחד סבל זה, שהשם ישמור, מחלה, מחלה קשה, ובשביל מישהי אחרת סבל זה בכלל לגלות שהיא צריכה לצאת מעצמה ולהיות חלק מהחברה ומהמשפחה ולתת מעצמה, ומה שנקרא להזיז. כי זה קושי.

1:12:48 דובר 2 נכון, זה משהו סובייקטיבי וצריך לכבד את זה.

1:12:51 דובר 4 גם ללכת לחדר כושר זה סבל, אבל אתה אחרי זה עף על עצמך. זה...

1:12:55 דובר 2 כן.

1:12:56 דובר 4 זאת אומרת, סבל זה בעצם באיזשהו מקום לצאת מאזור הנוחות שלי. אז יש פה, אני חושבת שיש, אפשר לחלק את זה לשניים. כשאני נמצאת בסבל, איך אני מתמודדת איתו? ולכאלה שחיים יותר חיי נוחות וריכוז עצמי, איך אתה יוצר לעצמך סבל בשביל לצמוח?

1:13:12 דובר 2 כן.

1:13:12 דובר 4 את מבינה מה אני אומרת?

1:13:13 דובר 2 נכון.

1:13:14 דובר 4 יותר לצעירים. יותר באמת ל-ל... לא רק לצעירים. אני חושבת שגם אנחנו, החיים שלנו מחולקים ל-ל-לתקופות ורגעים ותתי רגעים כאלה שלפעמים אני צריך להסביל את עצמי. איך אומרים את זה?

1:13:29 דובר 2 נכון, נכון, מתוך בחירה, אחרת זה...

1:13:32 דובר 4 לצאת מאזור הנוחות כדי לצמוח. אם אתה נמצא כל הזמן באזור הנוחות שלך אז אתה מתנוון באיזשהו מקום.

1:13:38 דובר 2 כן.

1:13:39 דובר 4 אני זוכרת שהרבי דיבר, אני זוכרת, כן, זה היה בשנות הכ"פים, אבל קראתי שהרבי דיבר על יציאה לשליחות והוא אמר: למה יהודי, אה, גר בשכונת קראון הייטס, שיש לו חלב ישראל במרחק הליכה ושאר... אשרינו. מה אשרינו? נוח לך? תצא מאזור הנוחות שלך ות-תכניס יהודי אחר לאזור הנוחות היהודי שלו, תגרום שגם לו יהיה אשרינו. זאת אומרת, כאילו יש, יש את הקטע הזה ביהדות שאתה צריך כל הזמן לשאוף לטוב ול-להתענג על השם ושיהיה לך טוב. אבל כאילו הצמיחה האמיתית שלך היא כשאתה יוצא מאזור הנוחות ומתאמץ וקצת סובל באיזשהו מקום.

1:14:15 דובר 2 נכון, נכון, כי זה מיצרים. זה יציאת מצרים.

1:14:20 דובר 4 כן.

1:14:20 דובר 2 זה יציאת מצרים.

1:14:22 דובר 4 לצאת מזה ו...

1:14:23 דובר 2 לצאת, וזה תמיד מתוך מיצר. זה דרך העולם. זה, זה הגלות והגאולה. ככה, ככה אלוקים בחר.

1:14:33 דובר 4 באמת אני חושבת לכל אחד בחיים שלו זה מתבטא בצורה כל כך שונה. כאילו אני מנסה לחשוב שמי, מי, כל אישה ששומעת אותך, וכל אחת עוברת משהו אחר. וזה באמת, אה, לשנות את התפיסה שהקדוש ברוך הוא נתן לי מתנה. וזה אני מרגישה לא פייר להגיד את זה, כי אם מישהי מתמודדת עם משהו מאוד קשה, ולבוא ולהגיד כן, הקדוש ברוך הוא נתן לך מתנה. זה לפעמים מציק כזה, כאילו שכל אחד יגיד על עצמו מה שנקרא, את יודעת. אבל עדיין, אה, מי שמסוגל באמת לאמץ לעצמו את הגישה הזאת, זה הרווח כולו שלו מה שנקרא.

1:15:09 דובר 2 נכון, יש רגעים שאתה, אתה צועק ואתה בוכה ואתה שואל למה? למה הרעותה? אבל אנחנו לא... אנחנו צריכים לאפשר את זה ולהבין שאין ברירה, יש תהליך.

1:15:28 דובר 4 כן. את, את יכולה לחלק את חיי השליחות שלך לשניים, לפני שככה עשית את הסוויץ' הזה במוח ואחרי, או שאת מרגישה שזה כאילו היה?

1:15:36 דובר 2 האמת שאני חושבת שהעקרונות של הלוגותרפיה תמיד היו מוטמעים בי, כי, כי זה קיים ביהדות.

1:15:43 דובר 4 כאילו זה רק קיבל שם.

1:15:46 דובר 2 כן, כן, אני לא הרגשתי שהרבה התחדש לי. טרמינולוגיה אחרת. אני חושבת שביהדות זה הרבה יותר מפותח גם.

1:15:53 דובר 4 נכון.

1:15:54 דובר 2 אבל, אמ, זה פשוט משהו שאני רוצה להשתמש בו בתור משהו יישומי. ל-להשתמש בו פשוט. כאילו השתמשתי בו לעצמי. ומה שאתה עושה בעצמך זה נהדר, אבל כשאתה רוצה לעזור לאחרים אז יש עוד קצת למידה שאתה צריך לעשות. אמ, כן.

1:16:21 דובר 4 אני חושבת שגם העבודה שאת עושה עם עצמך, זה משפיע באופן אוטומטי על הסביבה שלך, כי את מתנהגת אחרת ואת משדרת אחרת.

1:16:29 דובר 2 כן, אני חושבת ש-

1:16:29 דובר 4 כמו על הילדים בעצם.

1:16:31 דובר 2 אם אני חושבת על עצמי, אני חושבת שמאז שאני זוכרת את עצמי החשיבה הזאת של איך הסבל הופך, הופך אותי לאדם יותר טוב, איך אני רוכשת כלים ואיך אני בסופו של דבר יוצאת מזה מורווחת, ובעקבות זה בעזרת השם גם אחרים יצאו מורווחים, זה משהו שהיה מוטמע בי. אמ, לפעמים המסלול הוא דווקא להירגע, הוא דווקא לאפשר. הוא דווקא להתחבר למרחב ולא להזדהות עם סבל ולהפוך אותו לאידיאולוגיה.

1:17:09 דובר 4 כן. לא, לא זאת הכוונה. זה, זה מעניין כי ויקטור פרנקל, כשהוא מדבר מתוך מחנות הריכוז באושוויץ או לא זוכרת איפה היה.

1:17:20 דובר 2 גם, גם אושוויץ.

1:17:22 דובר 4 אז לא צריך כאילו להסביר את המילה סבל. כן?

1:17:26 דובר 2 כן.

1:17:27 דובר 4 אבל באמת להבין שסבל זה לא משהו ש... זה לא חייב להיות מחנות ריכוז.

1:17:31 דובר 2 כן. לא, חד משמעית. אני חושבת שהקדוש ברוך הוא כל כך גדול ואינסופי, שהריבוי הזה בעולם, שאת חושבת שכל כך הרבה אנשים וכל אדם הוא, הוא משהו חד-פעמי ויש לו מערכת יחסים ואישיות מורכבת ויש כל כך מורכבות, שאני אומרת כמה אלוקים גדול שהוא יכול לנהל את העולם וליצור עולמות בתוך עולמות לאינסוף, ואצל כל אדם דברים באים לידי ביטוי בצורה אחרת. זה גם סוג של מה רבו מעשיך השם.

1:18:06 דובר 4 לגמרי, מעשיך זה אנחנו בעצם.

1:18:09 דובר 2 כן, עולמות על גבי עולמות. אה, כמובן שסבל צריך למנוע אותו כל עוד אפשר. אמ, אבל אלוקים, אנחנו אומרים כתית למאור, שכותשים את ה... את הזית-

1:18:27 דובר 4 אז יוצא השמן.

1:18:28 דובר 2 אז יוצא השמן.

1:18:29 דובר 4 נכון. תגידי, מעניין אותי לשאול אותך. אמרת שיש לך שתי בנות בפנימייה.

1:18:35 דובר 2 כן.

1:18:35 דובר 4 בצפת.

1:18:36 דובר 2 נכון.

1:18:37 דובר 4 זה עוזר לך גם ב... זה לא פשוט לשלוח בנות לפנימייה. עשיתי פודקאסט שלם על פנימייה דרך אגב. אה, מאוד מעניין, אבל באמת ככה לנהל מרחוק, ממרחק של טיסה, ילדות, זה, זה לא פשוט הדבר הזה.

1:18:53 דובר 2 כן, אני יכולה להגיד לך שמאז ש-

1:18:54 דובר 4 סבל.

1:18:56 דובר 2 מאז שהפכתי להיות הורה, ה-המציאות הזאת שאתה יודע שאתה תוציא ילד מהבית היא, היא כמו סטופר כזה. אתה יודע. טק, טק, טק, טק, טק, טק, טק, טק, טק, טק, טק. יש לי שנה, שנתיים, שלוש, ארבע, והשנים האלה אני צריכה לתת את המקסימום לילד כי הוא יוצא לעולם. הוא יוצא לעולם ואני חייבת להוציא אותו הכי בטוב שאפשר. אמ, כן, את רועדת. תלוי, כל ילד זה משהו אחר כמובן.

1:19:33 דובר 4 כן, קשור באישיות גם.

1:19:35 דובר 2 כן, נכון, נכון, אבל אני זוכרת ש... תראי, הגדולה שלי לא רצתה לצאת מהבית, וזה היה מאוד קשה להוציא אותה מהבית. להוציא ילד שלא רוצה לצאת.

1:19:46 דובר 4 באיזה גיל?

1:19:47 דובר 2 היא הייתה בכיתה ט'. היא יצאה לכיתה ט'. והילדה מאוד, מאוד רגשנית, מאוד, מאוד מחוברת למשפחה. זה סבל.

1:19:57 דובר 4 וואו.

1:19:58 דובר 2 זה סבל. אני זוכרת שהבטחתי לה שאני, אני אהיה שם. אני, אני ברוך השם, תודה לשם. אני חושבת שדי פרעתי את החוב הזה, אבל אני זוכרת נקודת זמן כזאת שהתמודדה עם איזשהו עניין, ואני הייתי בקשר עם הצוות וניסיתי מה שיכולתי ו... זה לקח זמן. זה התמהמה, והילדה יצאה מהבית והיא בוכה לי בידיים, ואבא שלה כבר צופר למטה מהרכב. ומה אני אמורה לעשות? כאילו ל... כאילו לנתק אותה מהזרועות שלי, וזה היה כאילו, אני זוכרת. אחר כך התקשרתי לעובדת סוציאלית ואמרתי לה: אני, אני לא יכולה. אני הבטחתי לילדה. ואז בדיוק שמעתי את השיר, את השיר "אמן על הילדים שלי", שזה שיר נורא חזק.

1:20:55 דובר 5 מוציא ממך את כל ה-

1:20:56 דובר 2 כן, אני זוכרת שבכיתי. בסדר, זה עבר, זה היה אפיזודה. אני, אני חייבת להגיד שאני אופטימית בעניין הזה, כי אם אנחנו כהורים לא מזלזלים בחינוך של הילדים שלנו ויודעים ש... וכאן בעיניי כל הפודקאסט הזה שווה אם, אם נדגיש את זה בשליחות, ולא רק בשליחות, אבל בשליחות בפרט. החוב הראשון שלנו הוא כלפי הילדים שלנו, כי לילד זה לא כמו אני. אני, קראו לי ילדת רחוב, אהבתי את הרחוב. אז לא היה זומים ולא היה גם וידאו. כמעט לא היו בבתים. גדלתי עם החברות וברחוב, בקהילה, ב... חיינו עולם אחר, עולם תמים.

1:21:41 דובר 5 קהילה גידלה אותנו.

1:21:42 דובר 2 כן. ולילדים שלנו בשליחות אין את הרחוב. אין להם חד... אין, אין. ואם הם בודדים והם לא מתפתחים כמו שצריך והם אומללים, אז קודם כול אנחנו צריכים לפנות עבורם. כי, כי המעגל, איך אומרים? עניי משפחתו קודמים.

1:22:04 דובר 5 כן.

1:22:04 דובר 2 עניי עירך קודמים. עכשיו איזה מין שליחות זה שאני דואגת לאנשים? לא רוצה להגיד זרים, אבל אני מתנערת מהילדים שלי. אין לילד מפלט, אין לו חברים, אין לו לאן לברוח אם הוא בודד בבית כי אמא שלו עסוקה במבצעים. אני חושבת שזה חמור מאוד.

1:22:26 דובר 5 זה באמת לזכור שזאת השליחות הראשונה.

1:22:29 דובר 2 כן.

1:22:29 דובר 5 מקום שני.

1:22:30 דובר 2 אני גם תמיד חושבת שהמפעל שלנו הוא מפעל חיים. אנחנו נצטרך להשאיר אותו למישהו אחרינו, ואם הילדים שלנו לא ירצו לקחת את זה, אז וואלה, תחשבי מה עשית.

1:22:43 דובר 5 זה גם באמת נוראי להעניק את כל מה שיש לך לאנשים כביכול מהמעגל הקצת פחות קרוב. עם כל זה שכל עם ישראל אחים וכולי, בכל זאת הקדוש ברוך הוא ברא אותנו ביולוגית הורים לילדים, ברוך השם, ואתה חייב להם ראשון. אין פה אה... זה לא, זה כאילו באיזשהו מקום זה לא עניין של בחירה. זאת חובתך.

1:23:03 דובר 2 כן.

1:23:03 דובר 5 אבל צריך לזכור את זה.

1:23:03 דובר 2 כי הילד לא יכול לעזור לעצמו. הילד הוא חסר אונים, הילד הוא חסר אונים. אין לו כלים לעזור לעצמו, אין לו כסף, אין לו, אין לו אוטונומיה. הוא שם, הוא תקוע. הוא בודד בדיוק כמוני, אבל אין לו איך לעזור לעצמו. אמ, וגם כשאני נמצאת עם הילד שלי ואני מקשיבה לו ואני לומדת איתו ואני נוכחת בחיים שלו, אז קודם כול אני מגדלת ילד, מגדלת ילד בריא. שתמיד מדברים על גיל ההתבגרות, זה הסיוט של כל הורה. שם אתה תקצור את הפירות כי הילד מגיע עם משאבים לגיל הכל כך רגיש הזה. ודבר שני, אני בהחלט משקיעה בשליחות. אני משקיעה בשלוחים הבאים, בדור הבא של השלוחים.

1:23:50 דובר 5 לגמרי. מגדלים ילדים בשביל אה... שהולכים להיות חלק מהעולם. מה? איך אה... עשיתי פודקאסט אחד עם מישהי שעושה חינוך ביתי. אז היא אומרת: הילדים זה אנשים קטנים, כאילו.

1:24:01 דובר 2 לחלוטין.

1:24:02 דובר 5 אנחנו רואים אותם כאת יודעת ילדי התותים כאלה.

1:24:05 דובר 2 נכון.

1:24:05 דובר 5 לא, הם, הם אנשים והם הולכים להיות פה במקומנו, כאילו.

1:24:09 דובר 2 לחלוטין.

1:24:10 דובר 5 זה מטורף כשחושבים על זה.

1:24:11 דובר 2 לחלוטין. וכן. ואת יודעת היום, היום בעידן של פמיניזם ושוביניזם, אז זה בכלל העולם אה מטורלל. אבל סתם פעם אחת חשבתי לעצמי, המודל הגברי של אדם שהוא יזם והוא עצמאי ופיתוחים והייטק וכולי. אז אמרתי לעצמי, מה זה שבב או שבב? לא יודעת. יש כל מיני דברים בעולם הטכנולוגי שאדם פיתח, וזה באמת האיץ את התקשורת והקרבה בין אנשים. אנחנו זכינו שאנחנו מביאים לעולם אדם, אדם, לא שבב, אדם אנושי עם מוח אנושי שעד היום אף אחד לא יודע להסביר אותו. זה משהו שהוא... וזה ניתן לנו, ולגדל אותו. ולפעמים אני אומרת כאילו, אם מה שהבאתי לעולם זה שישה אנשים בריאים, יציבים, פעלתנים, חיוניים, שיביאו אור.

1:25:14 דובר 5 אני אישית-

1:25:14 דובר 2 וואלה, עשיתי את שלי.

1:25:16 דובר 5 ממש. זה הדבר הכי מטורף שאפשר לעשות. וואו. ללדת ילד, ואת יודעת, זה באמת, זה לא מסתכם בללדת. כי אני חושבת שבאיזשהו מקום, נכון, אנחנו עוברות הרבה. בואי, אני לא מתכחשת לזה בכלל. הריון, לידה, אנחנו מקריבות, אבל בסוף זה איזשהו תהליך שהוא קורה, הוא איכשהו יקרה. אבל אחר כך איך לגדל את הילד?

1:25:39 דובר 2 נכון.

1:25:39 דובר 5 זה באיזשהו מקום יותר קשה, כי פה את, את, יש לך הרבה מרחב בחירה.

1:25:44 דובר 2 נכון, וזה לא כל כך ספונטני. לא כל מה שטבעי הוא ספונטני. את יודעת, כנשים לנשים, אנחנו בפורום נשי.

1:25:51 דובר 5 כן.

1:25:52 דובר 2 אז אם את רוצה להביא דוגמה למשהו שהוא טבעי, אין יותר טבעי מהנקה. ולמרות זאת תראי כמה נשים מתפרנסות מלהיות יועצות הנקה. למה? כי זה לא משהו ספונטני.

1:26:03 דובר 5 נכון.

1:26:04 דובר 2 אז גם גידול ילדים זה סוף מעשה במחשבה תחילה. עובדים בזה. כדי לעבוד צריך ללמוד. צריך להיות כנים, צריך להיות אמיצים, להסתכל פנימה, להסתכל על העבר שלך, להסתכל על הדפקטים שלך, על השריטות שלך.

1:26:20 דובר 5 לדעת להתייעץ גם.

1:26:22 דובר 2 לדעת להתייעץ בלי אגו, לדעת להיות פגיעה, לדעת להיות חלש.

1:26:28 דובר 5 באיזשהו מקום זה, זה בדיוק מה שבאתי להגיד. זה מקום החולשה שלנו, כי הכי קל להיות חזק בחוץ. אני עושה זה ואני עושה זה ואני עושה זה, ובסוף את האמיתית זה איך שאת מול הילדים שלך בבית. זה הבטן הרכה כזה, ה-

1:26:44 דובר 2 מול עצמך.

1:26:45 דובר 5 המרחב ה... כן, אף אחד לא בודק אותך שם. זאת אומרת, זה ארבע קירות.

1:26:51 דובר 2 נכון, ולפעמים כשאתה לא פועל נכון זה דורש ממך התבוננות פנימה ולפגוש, אולי המילה שדים היא מילה מדי גדולה, אבל אתה צריך לפגוש קצת שדים.

1:27:02 דובר 5 כן.

1:27:03 דובר 2 וזה דורש אומץ.

1:27:05 דובר 5 את רואה דברים שהבנות לקחו מהבית וזה עוזר להן להתמודד עכשיו כשהן בחוץ?

1:27:10 דובר 2 לחלוטין.

1:27:10 דובר 5 רגע, עכשיו כשאתן בארץ שחררו אותן קצת לראות אתכם או איך זה עובד?

1:27:15 דובר 2 כן, לסופי שבוע הן מגיעות. אנחנו גונבים יום פה ויום שם. אנחנו מעריכים את סופי השבוע, אה, ואתמול עלינו לצפת.

1:27:24 דובר 5 וואו.

1:27:24 דובר 2 עם הקטנים. האחים הקטנים רצו לראות את המיטה איפה האחיות שלהם ישנות.

1:27:29 דובר 5 זה חתיכת דבר, זה...

1:27:32 דובר 2 כן.

1:27:33 דובר 5 זאת אומרת, זה החיים שלהם עכשיו.

1:27:35 דובר 2 נכון.

1:27:35 דובר 5 כאילו אני מאוד מבינה את הרצון הזה לראות איפה אחותי ישנה, כי זה...

1:27:38 דובר 2 נכון, כי הם שולחים את האחיות ומקבלים אותן, שולחים אותן ומקבלים אותן. אבל לאן? איפה הן?

1:27:44 דובר 5 ואז אתה יכול לדמיין אחר כך, היא נמצאת שם והיא עושה זה.

1:27:47 דובר 2 איפה היא אוכלת ואיפה היא לומדת ומי הפרצופים שהיא פוגשת.

1:27:50 דובר 5 והכניסו אתכן ונתנו לכן אה-

1:27:52 דובר 2 כן, בטח.

1:27:53 דובר 5 איזה חמוד.

1:27:54 דובר 2 כן.

1:27:55 דובר 5 אז איך הן באמת, אה, מתמודדות שם בחיים האמיתיים, מה שנקרא?

1:28:01 דובר 2 קודם כול הן עושות לי הרבה נחת.

1:28:03 דובר 5 וואו.

1:28:04 דובר 2 איך אני גאה.

1:28:05 דובר 5 איזה כיף זה.

1:28:06 דובר 2 כן, אני חושבת שקודם כול אני גידלתי את הילדים עם המון... הבנתי בשלב מוקדם שאינטליגנציה אישית ובין-אישית היא הבסיס. לא הציונים ולא הבגרויות. זה כבר קומה שנייה ושלישית. אה, תקשורת עם אנשים, שם צריך להשקיע. ותודה להשם אלף פעם, הבנות שלי הן עובדות סוציאליות קטנות, אני קוראת להן.

1:28:35 דובר 5 יואו, ויש צורך בעובדת סוציאלית בפנימייה, יש לציין.

1:28:38 דובר 2 כן, כן. אה, למשל, אמ, הגדולה שלי סיפרה שלמשל עכשיו היה קורונה, אז אחת התלמידות שההורים שלה הם בחו"ל והם לא אזרחים, אז הם לא יכלו גם להגיע לארץ במהלך התקופה והילדה הייתה תקועה פה. מה שקרה, זה התחיל כמו פופקורן. מאומתים, מאומתים, מאומתים, וזה הכול בתוך פנימייה.

1:29:00 דובר 5 כן.

1:29:01 דובר 2 אז כל מי שיצאה לא מאומתת, מסכנה, נשארה בתוך החדר כי היא הייתה חשופה למאומתת.

1:29:08 דובר 5 אז היא כל הזמן הייתה צריכה לחזור לבידוד בעצם, נכון?

1:29:11 דובר 2 כל הזמן. חודשיים ויותר הילדה לא יצאה מהחדר. לא הבת שלי.

1:29:17 דובר 5 זה נורא.

1:29:18 דובר 2 אני ישראלית. הגעתי לארץ, עליתי לצפת, חילצתי את הבת שלי, הוצאתי אותה. מה תעשה הילדה השנייה? ישבה מסכנה בחדר חודשיים ויותר. ואז התחילו כאבי בטן והבת שלי אומרת לה, אולי את אלרגית ללקטוז, אולי פה, אולי שם. והגיע פסח והילדה חזרה הביתה וההורים לקחו אותה לאבחן את זה ואמרו: התקף חרדה. אז מה עושים? וההורים אמרו, אנחנו לא שולחים אותך בחזרה לפנימייה, אנחנו רוצים לטפל בך. הפנימייה אמרה, אנחנו נדאג לטפל בה, ומצאו לה איש מקצוע. הילדה לא רצתה כי החברה אומרת שאם אתה הולך לשבת על ספת הפסיכולוג, מה זה אומר עליך? וכל הדימוי וכל הזה. והבת שלי ישבה ואמרה לה, אז מה? אני גם ישבתי מול איש מקצוע, אני גם שיתפתי וזה לגיטימי, ואת לא חייבת לדבר. לכי רק לשמוע. וכהנה וכהנה.

1:30:19 דובר 5 מהממת. וואי.

1:30:20 דובר 2 כן, היא מהממת באמת, והיא ליוותה אותה, לקחה איתה את האוטובוס מספר שתים עשרה, חיכתה לה בחוץ ואמרה, אמא, חזרתי על החומר, אוויר טוב, איזה שקט.

1:30:32 דובר 5 איזה מתוקה. היא כאילו גם נהנתה מזה על הדרך.

1:30:36 דובר 2 כן, ועוד סיפורים, וזה, כן, זה עושה לי נחת.

1:30:42 דובר 5 באיזשהו מקום זה לקחת לחיים את הפתגם דרך ארץ קדמה לתורה ופשוט לקיים אותו. כי מה זה דרך ארץ? אנחנו והאנשים שסביבנו, וזה לפני מה שנקרא השכלה והתורה וה...

1:30:57 דובר 2 נכון. אני חושבת, אני פעם כתבתי באיזשהו מקום שמה שהסבתי לתשומת ליבי, יש, לא יודעת אם זה חלק ממכתב או איזושהי כתיבה של הרבי הקודם בחב"ד, שהוא כותב מה מתאים לחסיד ומה לא מתאים לחסיד?

1:31:17 דובר 5 כן, הרבי מוהר"ש נראה לי.

1:31:19 דובר 2 אני חושבת שזה הרבי הריי"צ. אחרי הפודקאסט נברר את זה.

1:31:22 דובר 5 בדוק, כן.

1:31:24 דובר 2 כן, אז את רואה שהרוב המוחץ של הדברים שהרבי מוצא לנכון לתאר בו חסיד זה דברים שבין אדם לחברו ומידות טובות. גם אפרופו שידוכים, הרבי אומר מידות טובות ויראת שמיים, וזה מעניין שמידות טובות הרבי מקדים ליראת שמיים.

1:31:46 דובר 5 וואו.

1:31:47 דובר 2 אז אני לא חושבת שאומרים קדמה, אבל זה חלק מזה. זה בילט-אין.

1:31:53 דובר 5 זה הבסיס לזה.

1:31:54 דובר 2 כן, ואפרופו אנחנו כשליחות מול אנשים, אז לפחות במקרה שלי אני חושבת שזה מה שמקרב את האנשים. אני אספר לך קוריוז. אה, בדיוק ישבתי עם בעלי לאכול ככה משהו מתוק פה באיזשהו מקום.

1:32:08 דובר 5 איך את מתפנקת פה? זה מה זה מעניין לשמוע. תקשיבו, אין לה, אין את הארץ כל הזמן. כמה זמן את פה עכשיו בעצם?

1:32:15 דובר 2 עכשיו שבועיים.

1:32:16 דובר 5 איך תפסתי אותך? איזה כיף.

1:32:18 דובר 2 כן.

1:32:18 דובר 5 וכאילו כל, כל מה שיש פה מסביב זה לא ברור מאליו. אני כל הזמן חוזרת לזה כי אני נזכרת איך שזה הרגיש.

1:32:25 דובר 2 שאת יכולה, את יכולה לאכול מחוץ לבית.

1:32:28 דובר 5 להסתובב נגיד ברחוב רבי עקיבא בבני ברק. זה כאילו, אהה, נכון? זה כזה.

1:32:33 דובר 2 כן, כן.

1:32:34 דובר 5 את יודעת, אפילו זכור לי איזשהו רגע שנחתנו פעם ונסענו ואני רואה שלט כזה, רמלה, ואני אומרת כזה, אמאל'ה, אותיות בעברית. איזה מזל בשלטים כאילו. עכשיו מה יש לך? גדלת פה.

1:32:45 דובר 2 נכון.

1:32:46 דובר 5 אבל לא, זה, זה אמאל'ה, זה, זה.

1:32:48 דובר 2 זה מתחדש.

1:32:48 דובר 5 כן.

1:32:49 דובר 2 את יודעת, אומרים, יש ביטוי כזה בתורת החסידות, אומרים שאצל צדיק אלוקות בפשיטות והעולם בהתחדשות. זאת אומרת, הוא רואה את אלוקים, הוא חווה את אלוקים, והעולם הוא בהתחדשות. הוא כאילו צריך להזכיר לעצמו שיש עולם. אז לפעמים גם אצלנו כאילו מציאות החיים בארץ היא בהתחדשות. כאילו, וואי, זה קיים. לא שלא ידעתי, אבל שימו לב, זה קיים.

1:33:12 דובר 5 כן, ממש, יואו.

1:33:14 דובר 2 כן.

1:33:14 דובר 5 אז עכשיו כשאת רגע התחלת לספר איזה קוריוז.

1:33:17 דובר 2 התחלתי. אז ישבתי עם בעלי ולידינו יושבות שתי נשים, אחת חובשת פאה ואחת נראית משתייכת למגזר הדתי-לאומי, ותינוק באמצע. אז כמובן זה התינוק קירב בינינו והתחיל כזה שיח. ואז הן מספרות ששתיהן באות מרקע דתי-לאומי והן נסעו למזרח, לפרו אני חושבת. דרום אמריקה. ו... הן היו שם עם זוג בסוף העולם שמאלה, שאפילו בנות חב"ד לא רוצות לעשות שם שליחות.

1:33:50 דובר 5 וואו.

1:33:51 דובר 2 אז הם ככה מביאים בנות מחוגים אחרים. והם היו שם והם פשוט היו שם. השליחה לא לימדה אותם, לא הטיפה, לא שירבבה שום דבר. פשוט היו שם וקשר אנושי חם, אותנטי. ואחרי כמה חודשים הם עזבו, חזרו לארץ ואז הם המשיכו באיזשהו תהליך. אה, את הסיפור הארוך נקצר, אבל אותה אחת שהיום היא מלמדת במכללה של בנות חב"ד בנתניה, אם אני לא טועה, אמ, משהו בתחום יצירתי, אמנות. היום היא חובשת פאה והיא חב"דניקית, היא גרה פה בקהילת חב"ד בקריית מלאכי. ומה שהיה מעניין, וזה גם מסר לפחות מסוג השליחות שאני מגיעה ממנה, זה שהחום הזה, החמימות הזאת, הקשר האנושי הזה שהיה להם עם משפחת השלוחים הזאת, בסופו של דבר הוביל, הובילה אותם לתת קרדיט ולאמץ אורח חיים. והשליחה שם בפרו פשוט אפילו לא יודעת מה היא עשתה.

1:35:07 דובר 5 אולי עכשיו היא תדע.

1:35:09 דובר 2 כן.

1:35:09 דובר 5 איזה קטע. וואו.

1:35:11 דובר 2 כן.

1:35:11 דובר 5 זה מדהים.

1:35:12 דובר 2 אז תהיה אדם, תהיה, תהיה טוב.

1:35:16 דובר 5 ההשפעה האמיתית זה איך שאנחנו מתנהגים. זה איך שאנחנו פועלים, זה איך שאנחנו מתקשרים עם אחרים. ולא מה, זה לא המה, זה האיך.

1:35:23 דובר 2 כן, אני חושבת שככה הם רוצים להזדהות איתנו. אמ, כן.

1:35:30 דובר 5 בכלל אני חושבת שכמשפחה שליחה, שוב, כולם שליחים, אבל כשאתה פועל במסגרת של שליחות בשביל קירוב וכולי, הדרך לקירוב הכי טוב זה באמת לא מה אתה אומר ולא מה אתה מביא וכמה שיעורים אתה עושה, אלא המשפחה שלך מתנהלת בצורה שהיא מודל לחיקוי. אנשים, אנשים משתגעים על זה. אני זוכרת מישהי שחזרה בתשובה בחרקוב לפני שאני הגעתי עוד. הם הגיעו לפה לקריית מלאכי לגור והיא אמרה, אני רציתי שולחן שבת כמו, כמו שכמו ההוא שהשתתפתי בו. אני רציתי שאני אהיה האמא של השולחן שבת הזה. זאת אומרת, הרבה לפני מה התורה אומרת, האם יש אלוקים? זה איזשהו חיבור אנושי כזה שאני גם רוצה ככה.

1:36:18 דובר 2 נכון, נכון, חוויה.

1:36:20 דובר 5 זה מדהים.

1:36:21 דובר 2 נכון.

1:36:22 דובר 5 וואו, רייזי, תקשיבי, את מרתקת. תני לנו ככה משהו לסיום.

1:36:29 דובר 2 אוקיי.

1:36:30 דובר 5 שישאיר עם טעם, טעם של עוד.

1:36:34 דובר 2 משהו לסיום. וואו.

1:36:39 דובר 5 קשה לבחור.

1:36:40 דובר 2 כן, יגעת ומצאת תאמין, ומותר, מותר לקטר. חשוב לשמר קשרים חברתיים. מאוד מאוד חשוב. אני חושבת שקשר חברתי הוא המנוע שלנו לא להיות בודדים. לא, לא, לא להיכנס למערבולת הזאת של הבדידות, היא הרסנית. אה, ואם אנחנו נהיה אותנטיים, אז אנחנו בעצם מאפשרים ונותנים לגיטימציה גם לאנשים אחרים להיות מי שהם. ופה, פה זה המענה לבדידות, כי אדם יכול להיות בודד גם כשהוא בתוך עיר מרכזית וסואנת, מוקף באנשים והוא בודד. איפה אתה מפר בדידות? אם אתה מאפשר לעצמך להיות אתה. כשאתה מאפשר לעצמך להיות אתה, אתה נותן הזדמנות גם לאחרים להיות מה שהם.

1:37:37 דובר 5 וואו.

1:37:37 דובר 2 אז תהיו אתם.

1:37:38 דובר 5 וואו.

1:37:38 דובר 2 ותעזרו.

1:37:40 דובר 5 בעזרת השם. רוצה לתת לנו בעוד כמה מילים ככה סיכום לכל העניין הזה של הסבל?

1:37:44 דובר 2 נכון, אני, אני חושבת שאדם לא צריך להביא על עצמו סבל, אלא יש מושג של מתח בריא. בשונה מגישות אחרות שציינו קודם, פרויד ודומיו, שהמטרה שלהם כפסיכותרפיסטים זה להביא לאיזשהו שקט פנימי. אה, דווקא ויקטור פרנקל אומר שהשקט הזה הוא לא המטרה שלנו. המטרה שלנו זה כן לעודד מתח בריא בין איפה שאני היום לבין האני האידיאלי שלי, וזה קיים בבן אדם, הרוח האנושית. צריך פשוט ל-לאפשר את המרחב לרוח להנכיח את המקום הזה הרוחני שלנו, כי הקול הזה בוקע מבפנים. אדם רוצה משמעות, הוא רוצה פשר, הוא רוצה לחיות למען משהו. ואם אתה רק תעקור את כל העשבים השוטים ואת כל הזמזומים ואת כל ה...

1:38:50 דובר 5 תאפשר לעצמך את הדרך.

1:38:51 דובר 2 כן, אתה תשמע את הקול הזה. זה בדיוק העניין שיש מצפון פנימי. וגם הרבי אומר את זה, שיש זעקה שלפעמים אתה לא שומע אותה. יש איזשהו קול שקט, הוא פחות אגרסיבי, פחות גחמות. אמ, ואם אתה תאפשר לו ותיתן לו את המקום שלו, אתה תראה שכשאתה בשאיפה, וזה אולי המקום של לצאת מאזור הנוחות, איפה אני היום ואיפה אני רוצה להיות. אז זה בסדר להיות במתח. אולי זה לא אחד על אחד סבל, אבל אתה לא צריך להיות בשקט ובמקסימום נוחות. זה לא תפקיד של אדם עלי אדמות.

1:39:34 דובר 5 אתה היום נמצא ב-A וה-B שלך שאתה רוצה להגיע אליו הוא בעצם צריך להיות איפשהו ב...

1:39:39 דובר 2 יותר גבוה.

1:39:40 דובר 5 כן, ומותר לעבור במנהרה כזאת של דרך חתחתים מסוימת בשביל... אה, לא מותר. אני חושבת שזה באמת, זה הבלתי נמנע.

1:39:50 דובר 2 נכון.

1:39:50 דובר 5 זה בלתי נמנע אם אתה רוצה.

1:39:51 דובר 2 נכון.

1:39:51 דובר 5 לרומם את עצמך ולהגיע למקום שהוא מן הסתם, אם אתה כמו הכלל הידוע שאם אתה לא מתקדם אתה הולך אחורה, ובשביל להתקדם צריך לעבור דרך.

1:40:01 דובר 2 בדיוק, ושם אתה תצטרך לצאת מאזור הנוחות.

1:40:05 דובר 5 וכשבעצם הקדוש ברוך הוא מנחית עלינו את הסבל הזה בלי לשאול אותנו. כשאני מתמודד עם, לא חסרות התמודדויות, כל אחת עם מה שהיא מכירה, אז בעצם אני מבינה שזאת הדרך שלי. באיזשהו מקום אני חושבת שזה אולי סוג של במקום לחפש את ה... זאת אומרת, אני יודעת עם מה אני צריכה להתמודד. הקדוש ברוך הוא שם לי את זה מול הפרצוף.

1:40:24 דובר 2 נכון.

1:40:25 דובר 5 בן אדם שהוא חס ושלום חולה, שאני מביאה את זה כדוגמה קלאסית כי, כי, כי חולי זה חולי ו... ולא, הוא לא צריך יותר מדי לחפש את הקדוש ברוך הוא שנתן לי את המחלה הזאת, וסימן שמפה אני אצמח וזה הניסיון שלי וזאת ההתמודדות שלי. ומה זה מפה אני אצמח, כאילו אף אחד לא יודע איך זה יסתיים, אבל להתמודד עם זה, לחיות עם זה כמו שאמרת לנעמי.

1:40:48 דובר 2 כן.

1:40:49 דובר 5 בעצם להגיד הקדוש ברוך הוא יודע מה הוא עושה, ואם זה מה שאני צריכה לעבור עכשיו, אז זאת הדרך שלי וזאת הצמיחה שלי מהמקום הזה.

1:41:01 דובר 2 כן, ושוב, אני תמיד אומרת מותר גם להתלונן, אבל לא לשכוח. צריך להתקדם. זה, יש שלוש דברים שזה בלתי נמנע. אדם עובר אותם בחיים, זה אשמה, כאב וסבל ומוות. וזה שלוש דברים שאפשר למצוא בהם אופטימיות. המוות הוא מסמן לנו שכל יום בחיים הוא חשוב, להעריך את החיים, לנצל אותם, לחגוג אותם, לאו דווקא לסבול אותם. הכאב והסבל זה לנצל את החירות שיש לאדם לנקוט עמדה. כי גם הרבי הריי"צ אומר, כשהוא נאלץ לברוח מרוסיה, אז הוא אמר הגופים שלנו הם בגלות, אבל הנשמה היא לא בשליטה שלהם. גם ויקטור פרנקל אמר את זה וראו את זה בשואה, שהוא אמר יהודים הלכו למשרפות בקומה זקופה עם מילות שמע ישראל על השפתיים. את הרוח אי אפשר היה לשבור. את זה הוא ראה. ויש בהיסטוריה היהודית בלי סוף.

1:42:11 דובר 5 דוגמאות.

1:42:11 דובר 2 דוגמאות.

1:42:12 דובר 5 לצערנו.

1:42:13 דובר 2 כן. לא חייבים, חלילה, לא חייבים. נותנים את זה כדוגמה מאוד קיצונית. אבל כן, לפעמים גורל הוא לא בידיים שלך, אבל אתה, אתה צומח מזה. ואשמה. אשמה זה גם משהו שאנחנו לא יכולים לברוח ממנו, כי טעות לעולם חוזרת. אבל עדיין אתה יכול לקחת אחריות. הוא אמר שליד פסל החירות בארצות הברית היה צריך להעמיד פסל האחריות.

1:42:42 דובר 5 יפה.

1:42:43 דובר 2 כן, זה מעניין שהוא גם היה הולך ל... הוא היה הולך לבתי סוהר והוא היה אומר לאסירים שהפשע שלהם הוא כן הפשע שלהם. הוא היה מטיל עליהם את האחריות. ובאופן פרדוקסלי, כמובן, אתה לא זורק את זה ככה והולך. בום! אתה מסביר את זה שאם האשמה היא שלך, אם מה שעשית היא בבחירה שלך והיא באחריות שלך, אז זה אומר שאתה גם יכול לתקן. זה אומר שאתה גם יכול להשתנות. אם יבואו ויגידו שהאדם הוא כמו מחשב, שזה סך כל ההשפעות החיצוניות, הגנטיות, האישיותיות, אז וואלה, אתה קורבן של הנסיבות. וגם אם פשעת אז אין לך תקווה. אז יש. זה פשוט עזר לאסירים להשתקם. זה נורא טריקי.

1:43:40 דובר 5 כן.

1:43:40 דובר 2 העניין הזה של האחריות. אממ, כן.

1:43:45 דובר 5 כי לקיחת אחריות זה לטוב ולמוטב. אז אם אתה זה שאחראי.

1:43:49 דובר 2 אז אתה גם יכול לעשות תשובה. זה העניין של התשובה ביהדות.

1:43:54 דובר 5 וואו.

1:43:55 דובר 2 אז יש, יש חושך בעולם. לפעמים אני רואה, אני רואה את החושך. אני אומרת, יואו אלוקים, כמה אתה גדול. כל כך הרבה הצלחת להסתיר.

1:44:05 דובר 5 כן.

1:44:06 דובר 2 וכל כך הרבה חושך. כמה אתה גדול. אז אנחנו לא, אנחנו לא מתכחשים, אנחנו לא נאיביים, אבל אפשר למצוא אופטימיות בתוך הדבר הזה, וזה אולי האור מתוך החושך. ויאללה, שייגמר כבר, שיבוא המשיח.

1:44:24 דובר 5 כן, האור הגדול. תודה רייזי.

1:44:26 דובר 2 אמן.

1:44:26 דובר 5 תודה רבה שהיית איתנו. איזה כיף.

1:44:28 דובר 2 אמן.

1:44:29 דובר 5 שיהיה בהצלחה בשליחות.

1:44:30 דובר 2 אמן. אמן. תבואו לבקר.

1:44:32 דובר 5 יאללה.

1:44:32 דובר 2 יש לנו איים מהממים, למעלה מאלף איים, טבע עוצר נשימה. חמש חברות שלי באו, חברות ילדות.

1:44:40 דובר 5 יואו, נכון, זה היה ליום הולדת שלך?

1:44:42 דובר 2 ליום הולדת שלנו, של השנתון.

1:44:45 דובר 5 לגיל ארבעים כאילו.

1:44:46 דובר 2 כן, תבואו בהמוניכם.

1:44:49 דובר 5 אני נראה לי כבר בדרך.

1:44:50 דובר 2 יאללה.

1:44:52 דובר 5 ביי.

1:44:53 דובר 2 ביי.