פרק 13: "למה אני עושה את מה שאני עושה?" | עם עדן מילר

00:00 דובר 1 כמה מתוך הדברים שאני עושה ביום יום מגיעים באמת מתוכי? ולא כי התרגלתי, נוח לי או כי מה יגידו? האם אפשר לעשות דברים שנצטווינו עליהם אבל מתוך בחירה? ואיך מתחילים מחדש ככה באמצע החיים? מוזמנות לשמוע את סיפורה יוצא הדופן של עדן מילר. איפה היא נולדה, מה היא עברה בדרך והדרך שלה תפגיש אתכן מול עצמכן. תהיו מוכנות לרצות להתחיל מחדש ובעיקר להבין קודם למה. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שיביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים ודרכה יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים עכשיו. שלום לעדן.

01:03 דובר 2 שלום, שלום.

01:05 דובר 1 עדן מילר.

01:06 דובר 2 מילר, נכון.

01:07 דובר 1 רביץ לשעבר. וזה כל המידע שאני נותנת עלייך, כי הפעם ההיכרות היא לא תהיה ככה שלום היכרות, אלא כל הסיפור הוא היכרות אחת ארוכה. אה, אחד הסיפורים המרתקים. טוב, לא נעשה יותר מדי הקדמות והמיקרופון שלך.

01:22 דובר 2 יאללה, אני אתחיל ככה בזרימה. אה, נתחיל מבראשית, נקרא לזה ככה, אה, מההורים שלי. אבא שלי גדל בבית לא דתי בחיפה, היה גולש, אה, סיים צבא, נסע לטיול אחרי צבא במזרח הרחוק, הגיע לווייטנאם, הגיע לתאילנד, אה, התחיל שם עסקים, אוכל, תכשיטים, דברים כאלה. התגלגל שם. אה, יום אחד הוא הכיר שם תאילנדית מקומית. אה, החליט שהוא, הוא נהיה ממש חבר שלה, הם נהיו זוג. הוא הביא אותה לארץ, החליטו להתחתן, אה, ואז נולדתי. בגיל שנתיים הם התגרשו ואז גרתי עם אמא שלי ובגיל ארבע עברתי לגור אצל אבא שלי במושב עופר, זה בחוף הכרמל ליד חיפה. ובאיזשהו שלב אבא שלי החליט, אה, אה, להעביר אותי תהליך גיור. ממש לא בקטע דתי. הוא יודע שישראלים זה עם גזען. לא רצה שאני ארגיש אפליות בחברה, שאני לא ארגיש שונה, אז הוא החליט להעביר אותי תהליך גיור. במסגרת התהליך הוא גם כן היה צריך להגיע לכל מיני קורסים ברבנות וככה הכיר את היהדות כזה מלמעלה, בקטנה כזה. וגם אני הייתי צריכה להיכנס לגן דתי. אז חזרתי הביתה עם כל מיני מושגים: שבת, כשרות, נטילת ידיים, מזוזה, דברים כאלה. ולאט לאט ככה הכנסנו עוד תוכן ובקיצור החזרתי את אבא שלי בתשובה. גם הוא עבר עם עצמו תהליך כזה. הוא היה דתי לאומי, היה ברסלב, היה כל מיני. אה, עד שיום אחד הוא הכיר שליח של חב"ד שגר במושב לידנו, מושב עין איילה, זה ליד עופר. קראו לשליח הרב מנחם טל. עדיין קוראים לו. אמ, והוא התחבר אליו מאוד. כל הקטע של התניא, של חסידות, פנימיות התורה, הרבי, אדמו"ר הזקן.

03:13 דובר 1 נפל ברשת.

03:13 דובר 2 נפל ברשת, נדפק. אה, וזהו, והחליט שהוא רוצה להיות חב"דניק. וככה הגענו למשפחה, למשפחת טל, הרבה שבתות. התקרבנו אליהם מאוד.

03:24 דובר 1 כל הזמן הזה אמא שלך, אה, גרה בארץ.

03:26 דובר 2 היא הייתה גרה שנתיים בחו"ל, עבדה שם ואז היא הגיעה לארץ בגיל, אה, שש כזה, חמש, שש. אמ, והייתי רואה אותה כל התקופה, כאילו ראיתי אותה פעם בשבוע. אני גם אספר אחר כך שלקראת כיתה א' אז הרב מנחם טל המליץ לאבא שלי להכניס אותי לבית ספר חב"ד בקריות וזה גם השנה שבה התגיירתי, בכיתה א', ממש עשיתי תהליך, אה, טבילה והכול. אה, זהו, נכנסתי לכיתה א'. כיתה ב' אבא שלי נכנס לישיבה ברמת אביב. אה, עברתי לגור אצל סבתא בחיפה, המשכתי ללמוד בקריות. כיתה ג' אבא שלי התחתן, עברנו לגור בקריות. כיתה ד' עברנו ליישוב שנקרא כרמי יוסף. אה, זה ליד לוד. התחלתי גם ללמוד בבית ספר חב"ד בלוד. אחרי חודש עברתי לכפר חב"ד. עכשיו תחזיקו ראש, יש פה הרבה מעברים.

04:17 דובר 1 כן, זהו. כפר חב"ד כולל, אה, בית ספר כפר חב"ד.

04:19 דובר 2 כן. לא. עבר-- נשארנו לגור בכרמי יוסף. חודש ראשון למדתי בלוד ואז שאר כיתה ד' בכפר חב"ד.

04:26 דובר 1 וואי.

04:27 דובר 2 עכשיו, שאלת מקודם, אז הייתי רואה את אמא שלי באמת פעם בשבוע. אז הייתי יוצאת איתה לקניון והייתה קונה לי בגדים וממתקים והפתעות והייתי חוזרת לכיתה עם שקיות ומחלקת לחברות. ואזור כיתה ה' אמא שלי החליטה שהיא רוצה שאני אעבור לגור אצלה. אז התחיל כזה ריב, אה, לא יפה בין ההורים שלי. כל אחד רצה שאני אעבור לגור אצלו. אה, בתי משפט, עורכי דין, עובדות סוציאליות, ממש עניינים, בלגנים. בקיצור, הוחלט שאני עוברת לגור בחיפה אצל סבתא שלי.

04:58 דובר 1 פשרה.

04:59 דובר 2 פשרה. פשרה, כן.

05:00 דובר 1 רגע, סבתא שלך, אה-

05:02 דובר 2 מצד האבא.

05:02 דובר 1 אז גם לא דתייה בעצם.

05:03 דובר 2 היא לא דתייה. אמ, ועבר-ועברתי אליה וחזרתי ללמוד בבית ספר חב"ד בקריות. זה היה כיתה ה'. אז באמת הייתי שם שבוע. אחרי שבוע עברתי לגור אצל אמא שלי בתל אביב. המשכתי ללמוד בבית ספר חב"ד ביפו. אה, סיימתי-

05:22 דובר 1 בית ספר רביעי בעצם.

05:23 דובר 2 בית ספר רביעי, נכון. אמ, אמרתי לך תחזיקי ראש יפה.

05:29 דובר 1 כן.

05:29 דובר 2 כן. אז סיימתי את כיתה ה'. ו' גם כן הייתי חודש ביפו. גרתי אצל אמא עדיין ובמהלך התקופה גם אמא שלי בגלל שהיא לא יהודייה, אז היא ידעה שיש כל מיני מנהגים שאני שומרת והיא כיבדה את זה. למשל, אם ה-- אם היא הייתה מדלי-- אם היא הייתה מבשלת לי אוכל אז היא ידעה שהיא צריכה לקרוא לי כדי שאני אדליק את האש.

05:51 דובר 1 איזה מטורף.

05:51 דובר 2 כן. אמ-

05:54 דובר 1 שבתות נגיד עשית-

05:55 דובר 2 שבתות בקושי הייתי אצלה, אבל כשהייתי אצלה הייתי גם מתארחת אצל המורה שלי שהייתה גרה בתל אביב, אה, הרבנית ברוריה אשכנזי. היא גרה אז בשדרות רוטשילד, אז זה היה מצחיק. התחושה ללכת בתל אביב בשבת היא שונה כי זה הכל כזה חול, אבל, אבל שונה מימי השבוע. זה מעניין ממש, אבל בקושי עשיתי אצלה שבתות כי זה באמת היה מסובך יותר. הייתי מגיעה לאבא בעיקר. אה, אז ככה. ו' חודש בתל אביב ואז אחר כך עוד פעם עניינים, בלגנים, בתי משפט, עורכי דין, עובדות סוציאליות. חזרתי לגור אצל אבא בכרמי יוסף. גם היה איזה שלב שלאשתו של אבא שלי, היא קיבלה מאבא שלה סוג של שטח אדמה שזה מטע של זיתים. אז היינו גרים שם בקרוואן אוטובוס כזה. זה ממש אוטובוס שהיינו גרים שם והיינו כאילו חיים מנותקים מכולם. והיה שם כזה-- חיינו על גנרטור ו-

06:55 דובר 1 יואו.

06:55 דובר 2 בלילה על נרות, דברים כאלה. כן.

06:59 דובר 1 כמה חוויות.

07:00 דובר 2 ממש. וגם הם עשו שבתות מגניבות כזה לכל מיני חבר'ה שגם חזרו בתשובה ואוהלים שם וילדים וכמו פסטיבל כזה כל שבת. היה ממש מגניב.

07:12 דובר 1 רגע, ויש לך גם עוד אחים.

07:14 דובר 2 נכון. אה-

07:15 דובר 1 בשלב הזה כבר.

07:16 דובר 2 בשלב הזה יש לי משהו כמו שתי אחיות. כן, נראה לי זה היה שתי אחיות. אמ, וזהו. חזרתי לאבא. המשכתי ללמוד בלוד. כיתה ז' גם כן בלוד, ואז כיתה ח', גיל טיפש עשרה כזה. התחלתי פתאום מרד נעורים, נקרא לזה ככה. הרגשתי שאני לא מספיק מרגישה בנוח בבית שלי ויש לי פתאום אמא חורגת שהיא לא באמת אמא שלי ואחים שהם לא מאה אחוז אחים שלי ואני לא רוצה שהיא תגיד לי מה לעשות. וגם אני מרגיש-- כאילו עכשיו במבט לאחור אני מבינה שכאילו אני מבינה גם את הקשיים שלה, אבל, אה, אני הרגשתי שאני לא רוצה לגור לא אצל אבא, לא אצל אמא. חשבתי איפה אני אלך לגור. ניסיתי גם כל מיני פנימיות בצפת וכזה ולא, לא רציתי.

08:02 דובר 1 ניסית זה אומר היית שם?

08:03 דובר 2 הלכתי לבדוק, לראות רק. לא, לא הייתי באמת. לא נכנסתי לשם, אה, רשמית, רק בדקתי. ואז חשבתי איפה באמת כדאי לי ללכת לגור. חשבתי אני אלך לגור אצל הרב מנחם טל, זה שקירב את אבא שלי לחב"ד, ומשפחתו. לא משנה שיש לו בית חב"ד משלו, בית קטן, שמונה ילדים, הוא הסכים. אה, כן, ואז עברתי לגור אצלם מכיתה ח' עד י"ב, חמש שנים כביכול הכי יציב שלי. אבל גם כן זה לא ב-- לא בדיוק ככה. ראשון הייתי אצל סבתא בחיפה, שני אצל אמא-- אצל משפחת טל, שלישי אצל אמא בתל אביב, רביעי חמישי משפחת טל, שישי שבת אצל אבא בכרמי יוסף. אז כשהיו שואלים אותי איפה אני גרה הייתי אומרת תלוי באיזה יום.

08:46 דובר 1 יואו.

08:47 דובר 2 תמיד הייתי ככה עם השקיות והתיקים וכאילו היית-

08:50 דובר 1 כל זה בלי איזה אופנוע או רכב פרטי.

08:52 דובר 2 בלי, בתחבורה ציבורית, בטרמפים, ילדה.

08:55 דובר 1 אז רוב השבוע היית באוטובוס מן הסתם.

08:57 דובר 2 משהו כזה. כן.

08:58 דובר 1 איזה מטורף. למדת בקריות?

09:00 דובר 2 בקריות כן. עכשיו, אני רוצה להגיד שבשנים האחרונות אני הרבה שנים מספרת את הסיפור הזה. אני גם אגיד לך באיזה הזדמנויות, אבל אף פעם לא יצא לי באמת להעמיק בו ולחשוב. אז אני מאמינה שמי ששומע את הסיפור הזה בהתחלה יכול לחשוב יואו, איזו ילדה מסכנה, איזה דברים, אה, זה אני יכולה גם להגיד וואלה, זה לא באמת מצב אידיאלי לילד, לילד לחיות במציאות כזאתי של מעברים ושל מלחמות בין ההורים ושל העברות דירות ובתי ספר.

09:32 דובר 1 בתי משפט.

09:33 דובר 2 בתי משפט נכון. את זה אני פחות זוכרת. אולי המוח שלי מדחיק את זה, אבל, אה, אני יכולה בסך-- בסך הכל להגיד שהייתה לי ילדות מאוד מאוד טובה ותמיד הרגשתי רצויה. ההפך. זה לא שדחו אותי, זה רצו אותי ונלחמו עליי. וסבתא תמיד שמרה ותמיד הייתה שם ותמיד כאילו גם, גם אם בין ההורים היה כאילו מתח. בסופו של דבר הרגשתי שהם אוהבים אותי ורוצים אותי. אז אני חושבת שזה משהו שמאוד חשוב לילד להרגיש. במבט לאחור אני לא, לא פסיכולוגית, אבל אני יכולה לנסות לחשוב מה שמר עליי, כי היום אני כן חושבת שאני בן אדם בריא ושמח וטוב ואופטימי ועם השקפה בריאה לחיים וזה ממש לא מובן מאליו. אני גם אמשיך לספר אחר כך. זה לא נגמר שם, אבל, אמ, יש משהו. אני חושבת שבסופו של דבר זה באמת השגחה פרטית וכאילו השם שמר עליי, כי יש ילדים שעוברים הרבה פחות ממה שאני עברתי, והשריטות והצלקות הנפשיות שלהם הרבה יותר משמעותיות ממה שיש לי לדעתי. אה, ואין לי הסבר להגיד זה באמת לא היה איזה חוכמה שלי או משהו כזה. באמת השם שמר עליי. וככה סיימתי את כיתה י"ב, גיל שמונה עשרה וחשבתי מה אני הולכת לעשות הלאה. עכשיו בחב"ד את יודעת, רוב הבנות הולכות לסמינר אחרי י"ב ואני כזה לא, לא הרגשתי שזה שייך אליי המקצוע הזה. לא רציתי להיות מורה, אמ, ובכל זאת כאילו המורה הגיעה אליי ואמרה לי בסוף שנה, עדן מה את חושבת לגבי שנה הבאה? לא באמת היו לי תוכניות מסוימות, אבל היא אמרה לי תשמעי, יש הוראה של הרבי לפחות שנה אחת ללמוד חינוך. אחר כך תעשי מה שאת רוצה. אמרתי לה

11:10 דובר 2 אין בעיה והלכתי לריאיון בסמינר לא פחות ולא יותר בצפת. אמ, וברוך השם התקבלתי. אמרתי לרב חיטריק אבל שאני מגיעה רק לשנה אחת והוא אמר לי אין בעיה, אבל את צריכה לעשות, אה, מבחנים כמו כולם. הוא קיבל אותי למרות שזה היה באמת לא מובן מאליו כי לא מקבלים בנות על סמך זה. אמ, ובאמת אני יכולה להגיד לך שהייתי שם שנה, שנה שלמה, ו... היה כאילו משהו שאני יכולה להגיד לך שלא היה בבית ספר. זה כאילו סוג של קאמפ במשך שנה שבאמת את, את, את חווה ואת, ואת מבינה, אה, אנו-אנחנו בתור חב"ד. אז כאילו יש את כל ה, את כל העניינים החב"דיים החסידיים שכאילו נכון, שמעתי עליהם בבית ספר, אבל זה עבר לי ליד האוזן וכאילו בסמינר זה נכנס אליי כל ההתוועדויות והשיעורים והרבנים והשיחות והפעילויות. זה כאילו הכניס לי את זה. ואז כשסיימתי את השנה ב-- את השנת סמינר שלי, אמרתי לעצמי אוקיי עדן, היית פה שנה. מה לקחת מפה? אז אני יכולה להגיד לך ש-

12:17 דובר 1 שזה מטורף לגיל הזה. לא...

12:18 דובר 2 נכון. כאילו לא, לא תמיד אתה בגיל הזה עושה עם עצמך חושבים וחשבון נפש והתבוננות כזאת. אבל כן, היה לי חשוב כזה להגיד טוב, אני לא רציתי לבזבז את הזמן. אז בכל זאת, מה קיבלתי? אז אני יכולה להגיד לעצמי שלמדתי מה זה חסיד. עכשיו שוב, בחב"ד אתה יודע מה זה חס-- כולם יודעים מה זה חסיד, אבל פתאום הרגשתי שזה כאילו משהו פנימי יותר, שאני מבינה מה המשמעות של זה ומה זה אומר באמת. וסיימתי ככה את שנה א' סמינר ונסעתי לשליחות במקסיקו, בבית חב"ד בקוסומל, ואני יכולה להגיד לך שהיה לי מדהים ממש. כאילו גם השליחים מדהימים וגם השליחות הייתה מדהימה.

12:56 דובר 1 איך הגעת דווקא לשם?

12:57 דובר 2 זהו סיפור מצחיק.

12:58 דובר 1 לא, לא קרוב כל כך. כאילו.

13:00 דובר 2 סיפור מצחיק. אה, לפני שסיימתי י"ב, חברה שלי אמרה לי שיש, אה, איזה בית חב"ד בפלורידה שהם מחפשים, אה, בחורות לשליחות של חודש בחופש הגדול. היה ממש מגניב וטסנו לשם. עכשיו אני אקדים ואומר שלדאבוני היה לי אינסטגרם, ובאיזשהו שלב התחילה לעקוב אחריי אישה בשם חני הסופר באינסטגרם ולא הכרתי אותה. אה, ושאלתי את חברה שלי, הבת של הרב מנחם טלי[?], אם היא מכירה את הבחורה הזאת, כי היא שלחה לי הודעות, הגיבה לי. היא הייתה ממש נחמדה, אבל כאילו זה כזה ניסיתי להבין מי זאת. היא אמרה לי, "מה? חני הסופר, חני קפלין. היא הייתה איתי בסמינר. היא עכשיו שליחה במקסיקו. אה, היא ממש חמודה. אח שלי היה אצלם בשליחות." אמרתי, "אה, מקסיקו, מגניב", והחזרתי עוקב. וכשהייתי בשליחות בפלורידה לחודש, אז יום אחד היא העלתה סתם תמונה יפה כזה מהאי, כאילו של עצים בנוף, משהו כזה יפה. אז רשמתי לה, "וואי, איזה יפה זה, זה עושה לי חשק להגיע." אז היא רשמה לי, "את כולה שעה וחצי טיסה ממני. בואי." אז באתי. טסתי מפלורידה למקסיקו. זה ממש לשלושה ימים. משהו מאוד, מאוד קצר, כי הייתי צריכה לחזור בחזרה לקייטנה בפלורידה. השליח אישר לי לבוא לשבת כזה.

14:17 דובר 1 יואו.

14:17 דובר 2 כן, וזה היה מצחיק.

14:19 דובר 1 עכשיו אני מבינה את הספונטניות שהגעת לפודקאסט. אוקיי.

14:23 דובר 2 כן, ממש ככה. זה היה מצחיק, כי אני טסה ל- לקראת מישהי שאני לא הכרתי ולא ראיתי אותה בחיים. שמעתי עליה דברים טובים, אמ, אבל זה היה מצחיק כי נחתי והגעתי כביכול לקוזומל, ובעלה בא לאסוף אותי עם ה-- עם האוטו. הוא היה עם התינוקת גם כן, וזה היה כאילו מוזר פתאום לטוס למישהו שכאילו לטוס, כאילו לעלות על מטוס, לעבור מדינה, למישהי שהכרתי כאילו מהאינסטגרם.

14:48 דובר 1 שכאילו מכירה. כן, אבל-

14:49 דובר 2 כן, אה, ואני יכולה להגיד לך ששם כאילו זאת הייתה השבת הראשונה ש-- זאת הייתה השבת הכי מדהימה שהייתה לי בחיים.

14:56 דובר 1 וואי.

14:56 דובר 2 פעם ראשונה שראיתי מה זה שליחות באמת. אמ, כל יהודי הוא שליח, כן, אבל ראיתי כאילו באמת מסירות נפש של אנשים שגרים בבית לא כמו בארץ והם רחוקים מהמשפחה ונותנים מעצמם. והיא עם תינוקת קטנה והבחורה הייתה בגיל שמונה עשרה או תשע עשרה, כאילו חני בזמנו הייתה.

15:15 דובר 1 אז כשאת היית שם?

15:16 דובר 2 כן, בפעם הראשונה שהגעתי. כן, משהו כזה. היא התחתנה בגיל... כן, משהו כזה. תשע עשרה. אה, וזה מדהים.

15:23 דובר 1 יותר צעירה ממך.

15:25 דובר 2 לא, אני הייתי בגיל שמונה עשרה. לא, היא, היא גדולה ממני בשנתיים. סליחה, היא הייתה תשע עשרה, אולי תשע עשרה וחצי.

15:31 דובר 1 וואו.

15:31 דובר 2 משהו משהו אולי. סליחה. אמ...

15:35 דובר 1 בכל מקרה.

15:35 דובר 2 זהו. בכל מקרה, אז ככה הכרתי אותם. הייתי שם יומיים, כאילו הגעתי בחמישי, ראשון כבר חזרתי לפלורידה ומאז שמרנו על קשר. אז, אה, כשסיימתי את הסמינר אז היא שלחה לי לקראת סוף שנה שהיא מחפשת בנות לשליחות ואמרתי יאללה, אני אסיים סמינר ואני אבוא. אמ, והגעתי. ואני יכולה להגיד לך שבשליחות שלי שם באמת כאילו כבר הכרתי את המקום. אבל כשאתה שם ממש כאילו מאחורי הקלעים ורואה מה קורה באמת, אז שם אתה עוד יותר מעריך ו-ו-והתחושה מתעצמת של השליחות, של הנתינה. ואני יכולה להגיד לך שיותר ממה שקיבלתי, סליחה, הרבה יותר ממה שנתתי, קיבלתי ונתתי המון וזה היה לי טוב והיה לי כיף לתת. כאילו לא כל בחורה שיוצאת לשליחות היא ב-ב-במיינדסט של לתת, של להקריב מעצמה, של להתמסר. ושמה בכיף עשיתי את זה. כאילו מה שאת רו-- מה שאתם רוצים בכל השעות שאתם רוצים ואני יכולה להגיד שזה לא מובן מאליו. יש גם כאילו זה ממש משתנה מבית חב"ד לבית חב"ד, משליח לשליח, אבל כאילו הרגשתי ממש כיף לתת. אני זוכרת באחת השבתות, אה, הרב דודי קפלין, זה השליח שם. הוא עמד כזה ליד השולחן של המטיילים בסעודת שבת ואמר משפט. הוא כאילו התחיל את דבר התורה שלו ואמר משפט שאני אוהבת לחזור, לחזור עליו הרבה. הוא אמר ככה, "אם אתה דתי כי נולדת דתי זה לא טוב, ואם אתה לא דתי כי נולדת לא דתי זה גם לא טוב. תתחיל לחשוב למה אתה עושה את מה שאתה עושה ולמה אתה נמצא איפה שאתה נמצא."

17:09 דובר 3 אהא.

17:09 דובר 2 כאילו זה כזה-

17:11 דובר 3 בום.

17:11 דובר 2 זה בום. כי אנשים באמצע הטיול שלהם, עזוב אותי, מה עכשיו מחשבות, תהיות, התבוננויות. אבל וואלה זה, זה אני חושבת שגם הש-- גם המטיילים כאילו פתאום זה לקח אותם לשאול את עצמם שאלות וגם אותי, כי באמת הוא אמר זה שנול-- נולדת למציאות מסוימת לא הופך את זה שזה זהו, זה הגורל שלך. זאת אומרת שאם נולדת בבית לא דתי אז זהו, זאת המציאות. לא, בוא תתחיל לשאול שאלות, בוא תתחיל להכיר דברים וכן גם לדתיים הוא אמר את זה. זאת אומרת, זה שנולדתם בבית דתי זה הכל סבבה והכל טוב ויפה. אבל בואו תתחילו להבין מה אתם עושים, להתחבר למה שאתם עושים, ת-- להתחיל לשאול שאלות.

17:47 דובר 3 אני חושבת שאולי את אומרת, אה, הם תוך כדי טיול, כאילו מה להם ולזה. אבל, אה, אני חושבת שיש משהו דווקא בזה שאתה פתאום מתנתק.

17:55 דובר 2 נכון.

17:56 דובר 3 את יודעת שטסים לפעמים הרגע הזה שהגלגלים של המטוס מתנתקים ואת כזה כבר מרגישה שאת רואה את הכל מזווית אחרת.

18:01 דובר 2 נכון.

18:02 דובר 3 ואולי גם לך זה שהיית בכוכב אחר, מה שנקרא.

18:05 דובר 2 יש מצב.

18:06 דובר 3 פתאום את חושבת על החיים מפרספקטיבה שונה, כאילו.

18:08 דובר 2 יש מצב. אני כן יכולה לספר לך שבאזור כיתה י"א הייתה לנו בגרות בתניא ותניא מבחינתי זה היה עוד שיעור כמו כל השיעורים, מדעים, מתמטיקה כזה.

18:20 דובר 3 שפחות מעריכים כשגדלים על זה.

18:21 דובר 2 נכון, כי כשאתה גדל על זה אתה לא, לא כזה מבין. וכאילו זה היה מצחיק כי כל, כל פעם ששמעתי שה-- שיש מקורבים או שיש אנשים שלומדים חסידות אז הם מתלהבים מזה ולא הבנתי כאילו מה הביג דיל? כאילו אוקיי, גדלתי לזה. אף פעם זה לא נכנס לי ללב. כאילו אוקיי, אני יכולה לחזור על זה בשולחן שבת, להקריא את ה, את הדף קשר, אני יודעת מה? אבל לא באמת-

18:43 דובר 3 את האותיות, את המושגים.

18:43 דובר 2 בדיוק.

18:44 דובר 3 לדקלם.

18:45 דובר 2 בדיוק, לדקלם. אמ, ובגרות כמו בבגרות אז פתאום את צריכה ללמוד טוב ואין לך איזה מורה שהיא מתווכת את החומר ואת צריכה לשבת עם החומר וללמוד אותו. ופתאום כאילו אני קוראת ואני קולטת שזה וואלה, זה לא רק איזה מבחן לציון מגן, זה באמת משהו לחיים. כאילו זה התחיל לי כזה, התחיל להיות לי כזה פרספקטיבה שונה על מה שהכרתי תמיד ואמרתי לעצמי וואו, יש פה ארגז כלים מטורף. בין אם זה בן אדם לחברו, בין אם זה בן אדם למקום ובין אם זה בן אדם לעצמו. כאילו באמת תניא וחסידות בכלל זה משהו שהוא נותן לך איך לחיות בצורה הכי נכונה, הכי טובה, הכי בריאה, הכי שפויה. במיוחד במיוחד בדור הזה. כי באמת החסידות באה ממש בשנים האחרונות, במיוחד ב-ב-בדורות האחרונים, שהחושך הוא כפול ומכופל, נקרא לזה ככה. וקדוש ברוך הוא שלח לנו איזו תרופת פלא לפני. הקדים תרופה למכה ואמר לנו נכון, זה דור משוגע, זה דור מטורף. יש פה מלא דברים כאילו הזויים שבחיים נראה לי לא שמעו עליהם. ועם זאת, עם כל הניסיונות האלה, יש פה עוד איזה כלי שיכול לעזור לכם. זה בכל התחומים בחיים, בזוגיות, ב-ב-בהורות, ב-ב-בדימוי עצמי, בחברויות, בכל התחומים. אמ, וככה אני יכולה להגיד לך שאחרי הבגרות הזאתי שסיימתי בתניא אז כאילו פתאום נפתח לי איזה משהו. אני כן יכולה להגיד לך שוב שכל החיים, אני כן יכולה להגדיר את עצמי מ-מגיל אפס בחב"ד או בדת, כי גיל שש זה אמנם נכנסתי, נכנסתי בגיל שש, אבל מבחינתי זה היה ברור, זה מובן מאליו. כאילו גדלתי לבית כזה.

20:25 דובר 3 גם כשהיית בת מצווה בעצם היית צריכה-

20:27 דובר 2 נ-נכון מאוד.

20:29 דובר 3 ל-לבחור.

20:29 דובר 2 נכון, עברתי עוד פעם את ה-

20:30 דובר 3 באה לך המחשבה כן או לא?

20:32 דובר 2 אני לא זוכרת, כי זה באמת גיל כאילו מעורפל, די מעורפל. אני כן זוכרת דברים מסוימים-

20:38 דובר 3 פשוט היה לך ברור כאילו.

20:38 דובר 2 זה היה לי ברור, זה הדרך וממשיכים. אני גרה עם אבא וזה המסגרת והאני גד-גדלה כאילו בבית דתי ואני ממשיכה בבתי ספר חב"ד ודתיים וברור. אה, אבל שמה בגיל שבע עשרה שהתחיל הקטע הזה של הבגרות של תניא, אז שם נד-נדלק לי איזה משהו, כי אני יכולה להגיד לך שוב, אני יכולה להאמין שהרבה מזדהות איתי, שגם כשאנחנו גדלות לבית מסוים, דתי או ההורים שלנו רבנים או שליחים, או אמא שלי מורה או סבא שלי מוחא כפיים מאחורי הרבי או לא יודעת מה. כאילו לא משנה עד כמה אנחנו, אה, עד כמה המעטפת שלנו היא, היא כזאת, זה לא בהכרח שאנחנו כאלה. אני יכולה להגיד לך שהרבה בנות בכיתה ראיתי שהן נקרא לזה בשפה שלנו חסידיות מאוד ועושות את מה שצריך ותנועות וכל זה, אבל בפנים לא יודעת איפה, מה הקשר שלהן לקדוש ברוך הוא או יראת שמיים שלהן או איזה מין בן אדם הן, אם יש להן אהבת ישראל או דברים כאלה. כאילו מאוד, מאוד תקוע במעטפת, בחיצוניות. ושמה באזור הכיתה הזאת הרגשתי שמשהו נכנס לי גם לפנימיות. עכשיו אני לא אומרת שהחיצוניות היא לא חשובה, אה, אבל יש, יש סיפור חסידי מצחיק. זה לא סיפור. בליובאוויטש הקללה הכי גרועה, ליובאוויטש זה ה-ה-- מאיפה שהתחילה תנועת חב"ד. הקללה הכי גרועה הייתה לקרוא לבן אדם שהוא חיצוני.

22:01 דובר 3 כן.

22:02 דובר 2 שהוא עושה דברים מתוך חיצוניות, שהוא לא באמת, לא, הוא עושה כי צריך, כי ככה שיכירו אותי, כי השידוכים שלי, כי לא יודעת מה. ומרוב שהמילה הזאת הייתה גרועה, אפילו לא אמרו את כל המילה חיצוני, אמרו חלק מהמילה. וזה באמת סוג של פחד כזה בשבילי לחיות חיים שהם, שעל פניו יחשבו שאני באמת דתייה ועושה את כל מה שצריך, אבל בפנים כאילו אני לא באמת מאמינה במה שאני עושה ומחוברת למה שאני עושה. אה, אבל גם לא צריך להיבהל מזה, כי חיצוניות זה כן דבר שהוא חשוב וצריך מסגרת, אבל באיזשהו שלב גם צריך ל-להתנתק, לא להתנתק חס וחלילה, אלא להבין שצריך גם להתחבר מבפנים. יש סיפור מצחיק על מתנגדים לאדמו"ר הזקן ולבעל התניא שהגיעו אליו ואמרו לו, אה, "רבי, אתה יודע ש..." הם לא קראו לו רבי, אבל אמרו לו, "אתה יודע שהחסידים שלך הם צבועים?" אז אדמו"ר הזקן אמר שיש איזה משנה או גמרא, אני לא בדיוק זוכרת, שאומרת שמי שנפטר מן העולם הוא לא-- שעושה את עצמו כסומא, הוא לא ייפטר מן העולם עד שהוא, עד שהוא באמת יהיה כזה.

23:07 דובר 3 יעבור את זה.

23:07 דובר 2 בדיוק. ומי שעושה את עצמו כחיגר או כפיסח, הוא באמת לא ייפטר מן העולם עד שהוא יעבור את זה. אז הוא אמר אוקיי, אז מי שעושה את עצמו כחסיד, הוא לא ייפטר מן העולם עד באמת ש-ש-- עד שיהיה חסיד באמת.

23:17 דובר 3 יש כזה באנגלית ביטוי Fake it, fake it till you do it.

23:21 דובר 2 כן. Fake it until you make it.

23:22 דובר 3 כן, כן.

23:23 דובר 2 זה ממש ככה. זה, זה משפט חסידי לדעתי.

23:26 דובר 3 בדיוק. אחרי המעשים נמשכים הלבבות בעצם.

23:28 דובר 2 נכון, ממש ככה. ועוד סיפור דומה על חסי-- על, על מתנגדים שהגיעו לאדמו"ר הצמח צדק, אם אני לא טועה, ואמרו לו שתדע לך שהחסידים שלך הם צבועים. אז הוא אמר טוב, לפחות הם צבועים בצבע הנכון.

23:42 דובר 3 יפה.

23:42 דובר 2 אז באמת יש, יש חשיבות מאוד גדולה לחיצוניות ולמעטפת ולמה אני משדר, אבל גם לא פחות חשוב זה הבפנים. רגע, איפה אני? מה המערכת יחסים שלי עם אלוקים כרגע?

23:53 דובר 3 זה גם סוג של אני חושבת התבגרות. כאילו אוקיי, אתה מגיע לאיזשהו גיל שאתה אומר כאילו בסדר, המ-המעשים והמעשים והחיצוניות, אבל יאללה, כאילו למה אני עושה את זה? בכלל, בואי נגיד בעולם הלא יהודי, גם אנשים, אה, לא יהודים עוצרים באיזשהו שלב בחיים ואומרים לעצמם כאילו למה אני עושה את מה שאני עושה? מה הערכים שלי?

24:12 דובר 2 אהמ.

24:13 דובר 3 איפה אני חי? ל-- כאילו הלמה הזה בעצם? אנחנו צריכים לחיות ב-ב-בתחושה שיש לנו תשובה על הלמה? למה אני קם בבוקר?

24:21 דובר 2 נכון.

24:21 דובר 3 למה אני עושה את מה שאני עושה? זה הכי בסיסי באיזשהו מקום, כאילו. אבל בגלל שהתרגלנו שאנחנו גדלים לאורח חיים מסוים, אז אני חושבת שאנחנו אפילו כשנעדרת הבחירה.

24:32 דובר 2 אהמ.

24:32 דובר 3 אז יש גם איזשהו חוסר הערכה כזה, כאילו-

24:34 דובר 2 נכון.

24:34 דובר 3 הכול מובן מאליו והכול.

24:36 דובר 2 אפשר גם לזלזל בדברים.

24:37 דובר 3 כן, ואז כאילו אפשר גם לחפש איפה אפשר להקל ואיפה אפשר להוריד ו... כי אתה לא מחובר.

24:43 דובר 2 נכון. ואז גם יש משהו מפחיד שאתה מחפש חוכמות במקום אחר גם.

24:48 דובר 3 כי אתה לא מספיק מתלהב ממה שיש לך ביד.

24:50 דובר 2 נכון, נכון.

24:51 דובר 3 כל האשרינו הזה.

24:52 דובר 2 נכון. ואני יכולה לספר לך שגם באזור כיתה י"א, י"ב כזה, שבע עשרה, שמונה עשרה, אז נחשפתי לאיזה ספר. אה, הייתי באיזה, היה אירוע של אביתר בנאי כזה. היה מפגש כזה של בתי חב"ד מרכז אמריקה. הביאו את אביתר בנאי וכאילו בסוף ההופעה היה כזה סטנד בחוץ של כל הספרים. אה, יש ספר שקוראים לו I Believe. את הספר הזה כתב דודי קפלין עם הרב נדב גויכמן.

25:18 דובר 3 נכון כזה, לא?

25:18 דובר 2 חלק כזה, כן, רואים כזה בן אדם עם גיטרה, זה ממש כזה דק. אממ, ויכולה להגיד לך שבאותה תקופה לא אהבתי לקרוא ספרים בכלל, אבל לקחתי את הספר הזה ואת הספר הזה סיימתי תוך שעתיים.

25:30 דובר 3 יואו.

25:30 דובר 2 כן. הספר מדבר על, אה, אח ואחות שהאח חוזר בתשובה. האחות לא מבינה מה קורה לו והם-- וכאילו גם האחות גרה בחו"ל. אז הם מתכתבים כזה והספר כתוב בצורה של צ'אט. שאלות תשובות באמת על אמונה, יהדות, דת, הקדוש ברוך הוא, מצוות, וכאילו הכול כתוב בצורה מאוד מאוד יפה ופשוטה וקלילה. ואני יכולה להגיד לך שכאילו לאט לאט קראתי את הספר ונפלו לי הרבה אסימונים. עכשיו אני רוצה גם לספר שבאזור כיתה י"א אמא שלי התחתנה עם בן אדם מאוד מאוד עשיר, אה, והיא חיה ככה חיים מאוד מאוד טובים, וגם מאוד מוכר בארץ. חיה חיים מאוד טובים של בית יפה ומכוניות וטיסות וטיולים ובגדים וחופשות. ובאיזשהו שלב היא כאילו באה אליי ואמרה לי, "וואי עדן", היא אמרה את זה ממש בקטע לא מתריס, באמת בקטע של להבין. "תגידי עדן, למה את דתייה?" וזה כזה פתאום וואו, באמת למה? כאילו-

26:25 דובר 3 בפרצוף.

26:25 דובר 2 כן, כי היא אומרת לי, בואי תגור אצלי, תתלבשי איך שבא לך, תאכלי איך שבא לך, באיזה יום שבא לך, נטוס לאן שבא לך ותעשי מה שאת רוצה. למה את צריכה את כל החוקים האלה שמגבילים אותך ואומרים לך מה לעשות ומה מותר ומה אסור ומתי ואיך וכמה ולמה? ופתאום כזה וואי, באמת כאילו שאלה טובה, למה אני דתייה? כי אני יכולה לחשוב שיש, יש, יש כאילו מלא בנות בגיל שלי באותו זמן ש-- שבאמת עושות דברים והן יסתירו את זה מההורים שלהן ולא ידעו את זה ההורים שלהן. ואני כאילו וואלה, אמא שלי מסכימה לי ויש לי את כל הלגיטימציה בעולם.

26:59 דובר 3 אוקיי, היא כאילו בואי תצטרפי.

27:01 דובר 2 אני אממן לך את זה, את כל ה...

27:03 דובר 3 זה מזכיר את ה, את יודעת כאילו שמציירים ציור? עכשיו זה בפרשות האלה של, אה, על עניין הבחירה החופשית. אז כאילו מציירים נגיד מישהו שעומד ויש לו כאילו את העולם הזה מצד ימין, תענוגות העולם הזה, טה טה טה טה טה, וחיים, חיים של תורה ומצוות. וכאילו אצלך זה היה ממש ה-המציאות.

27:20 דובר 2 נכון, ממש ככה.

27:21 דובר 3 מצד אחד זה, מצד אחד זה, ואת בוחרת כאילו.

27:23 דובר 2 ואני יכולה בכיף לעשות מה שאני רוצה ואף אחד לא יגיד לי גם אם כן או לא. אה, אז זה באמת כאילו השאלה שלה שהיא שאלה אותי למה אני דתייה, זה באמת כזה וואו, באמת למה? ועד שהתחלתי לקרוא את הספר הזה נפלו לי כל מיני אסימונים של רגע, אין הקדוש ברוך הוא? יש הקדוש ברוך הוא. אוקיי, יש הקדוש ברוך הוא. רגע, ומה הוא רוצה ממני? ולמה דווקא ככה? ומה זה האופן הזה? ומה המשמעות של כל דבר? ולמה עושים את זה ככה? ולמה יש חוקים? ולאט לאט כאילו באמת נפלו לי כל מיני אסימונים וקיבלתי תשובות. לא שהיו לי שאלות אף פעם ולא שיצאתי מהדת או הייתי ילדה שובבה או משהו כזה. פשוט כאילו זה דברים שאף פעם לא דיברו איתנו באמת ו...

28:02 דובר 3 זה התחבר מבפנים.

28:03 דובר 2 וזה התחבר מבפנים ומאז החלטתי לקרוא לעצמי סוג של חוזרת בתשובה. שוב, לא כי יצאתי, אלא כי קיבלתי את התשובות שאני חושבת שאף ילדה בגיל הזה לא-- לרוב לא, לא שואלת או לא מחפשת או לא מוצאת תשובות. וכשא-- אחרי שקראתי את הספר אז הגעתי אליה ואומרת לה, אמרתי לה: "את יודעת מה? אני דתייה כי אני בוחרת בזה וכי אני רוצה את זה וכי התחברתי לזה וכי אני מבינה שזה מה שנכון. ואת יודעת מה? אני גם לא חושבת שיש משהו ששווה יותר לחיות חוץ מזה". כאילו

28:34 דובר 3 בת שבע עשרה.

28:35 דובר 2 כן, אזור שבע עשרה, שמונה עשרה כזה. ו-ואת האמת היא העריכה את זה מאוד. היה גם איזה, באותו זמן, אה, צילמו אותנו לתוכנית, קראו לזה שש אמהות. רואים כאילו זו תוכנית על שש אמהות שיש להן קריירה ומצלמים איך הן משלבות את זה עם ההורות שלהן. והיה איזה פרק אחד שהצטלמנו, באמת רואים אותנו בערוץ שתיים כזה בפריים טיים, ורואים אותנו בפארק הירקון ואני כזה יושבת על הספסל והיא שמה עליי את הראש ומצלמים אותנו ועושה לי: "תגידי עדן, מה החלום שלך?" אז כזה אמרתי לה, יש לי שני חלומות, אחד גדול ואחד קטן. אה, החלום הקטן יוביל לי דרך החלום הגדול. החלום הקטן שלי זה לפתוח בית חב"ד, והחלום הגדול שלי זה שמשיח יבוא, שתהיה גאולה. ואז היא, כן, והיא כאילו באמת היא מאוד מכבדת את זה. אז אומרת לי, אוקיי, אז כמה סניפים את רוצה?

29:30 דובר 3 לפרקטיקה.

29:31 דובר 2 כן. בואי אני אפתח לך. אמרתי לה, לא, בואי נתחיל באחד, נראה מה זה, וכאילו ואז רואים כזה את-- את מכירה את זה שיש כאילו ב-ב-בתוכניות פתאום רואים את, את הבן אדם מדבר, יש את המצלמה מולו והיא כאילו מדברת כזה כולה עם גופייה וזה. כן, והיא מאמינה במשיח ובעולם שיהיה טוב ואני תומכת בזה ואני אעזור לה, והיא כולה כזה יצאה-

29:54 דובר 3 חמודה.

29:54 דובר 2 כן, יצאה יותר שליחה ממני. לדעתי זה עשה גם קידוש השם מאוד גדול גם. אחר כך אנשים ראו אותי ברחוב ועצרו אותי ואמרו לי וואו, ריגשת אותי וכל מיני דברים כאלה.

30:03 דובר 3 זה מטורף לראות ילדה כזאת קטנה. סליחה, לא מזלזלת בגיל, אבל כאילו זה הלם לאנשים.

30:10 דובר 2 כן, כי אנשים-

30:10 דובר 3 רוב הנוער בגיל הזה כאילו איפה הראש שלו.

30:14 דובר 2 נכון. אמ, וזהו. ואז זה, זה, אה, זה התחבר לי לסיפור שהרב דודי אמר באותו שולחן שבת למטיילים. הוא אמר להם: אם אתה דתי, כאילו זה שאתה דתי זה לא אומר ש... אז המשפט הזה. אה, ואז הוא חיבר את זה לסיפור של היה בן אדם שהיה לו משימה להעביר, אה, שק אבנים מנקודה א' לנקודה ב'. עכשיו זה היה יום מאוד מאוד חם, והשקית, השק היה מאוד מאוד כבד. אז, אמ, הוא לקח את השק, ככה הרים את זה על הגב והוא ככה מדדה לאיטו בחום, כבד לו, עושה צעד ועוד צעד, כמעט נופל, מנגב אגלי זיעה. היה לו חם. פתאום חבר שלו עובר בצד הדרך ואז הוא עושה לו: מה אתה עושה? אז הוא אומר: אני צריך להעביר שק אבנים. שואל אותו: אפשר לראות? אומר לו: בטח. מוריד את השק, פותח את השק, מוציא את האבן, מוציא אבן. החבר שלו לוקח את האבן ומסתכל ככה לכל הכיוונים, מכל הכיוונים, והוא עושה לו: מה אחי, אתה גנוב? זה בכלל לא אבן, זה יהלום. אני יהלומן. אני מתעסק בזה. אני יודע שיש חיתוכים מסוימים שצריך לעשות ויש לך פה בומבה של יהלום. אתה קולט? אין לך פה בכלל שק של אבנים, יש לך פה שק של יהלומים. ברגע שהבן אדם מבין שזה לא שק של אבנים, זה שק של יהלומים, אז לא רק שזה לא היה לו כבד, הוא התחיל פתאום לרוץ עם השק ולרקוד עם השק. והרב הסביר, הרב דודי אמר, כאילו אם אנחנו באמת נסתכל על התורה והמצוות בתור שק, בתור, בתור אבן, בתור איזה עול, בתור מעמסה, בתור משהו שצריך לסמן עליו וי

31:45 דובר 2 ויאללה, אז זה באמת יהיה כבד, זה יהיה קשה, זה יהיה לא כיף. אבל אם אנחנו נסתכל על כל מצווה ונבין את המשמעות שלה ונתחבר לטעם שלה, אז לא רק שלא יהיה לנו מעצבן לעשות את זה, אנחנו נשמח לעשות את זה. אנחנו נרוץ לעשות את זה. זה כמו לעשות משהו לאבא, כאילו לא לסמן על זה וי. נגיד אם אבא שלך חולה אתה לא סתם כאילו טוב, קח, תה, תסתדר. נפנק אותו, נביא לו איזה חליטת צמחים, נעשה לו מסאז', נביא לו בקבוק חם. כאילו ממש נעשה, ניתן אקסטרה מעצמנו. וברגע שאנחנו נבין שאנחנו באמת אוהבים את הבן אדם, רוצים לעשות לו טוב, אז אנחנו ניתן מעצמנו גם יותר. אז באמת ככה התורה ומצוות שלנו. אם אנחנו באמת נסתכל על זה בתור איזה עול, אז בסדר, נעביר את זה, נעשה וי כאילו. אבל אם אנחנו באמת נתחבר ונבין, אז זה באמת יהיה לנו כיף לעשות את זה ונעשה את זה בתשוקה. וזה משהו שלקחתי ומאוד מאוד, אה, שוב, זה אחד מהדברים שלקחתי מהשליחות שאני חושבת שזה נתן לי המון. זה לעשות דברים מתוך אהבה, מתוך בחירה, מתוך רצון, מתוך תשוקה ולא לסמן וי. אוקיי, אז גדלתי. אז שוב, אני גדלתי ככה במסגרת הזאתי וצניעות זה וי ושבת זה וי וכשרות זה וי והכל כאילו כי המסגרת, כי הקהילה, ואני... ואז הגעתי לאיזה מקום של וואלה, לא בא לי לעשות כי, כי, כי דורשים ממני או כי מצפים ממני. אני רוצה לעשות כי באמת זה מה שהשם רוצה וזה מה שאני רוצה. אני רוצה לשמח אותו ואני לא עושה את זה כי ה-, כי ה-, כי המסגרת או

33:12 דובר 2 כי יגידו לי שיורידו לי בציון או כי מה יגידו בשידוכים, אלא באמת כי אני רוצה לעשות את זה.

33:18 דובר 4 כי זה הדבר הנכון.

33:19 דובר 2 כי זה הדבר הנכון, כי זה מה, בשביל זה נבראתי. כאילו מה אני אבזבז את הזמן שלי על דברים שהם לא בשביל זה נבראתי? זה מזכיר לי סיפור שאוהבים לספר אותו על אסטרונאוט, שהיה זה, אה, שנאס"א רצו לעשות איזה מחקר בחלל. אז הם עשו ריאיון. מי יהיה האסטרונאוט המתאים? ומצאו את האסטרונאוט. עשו לו ראיונות ושאלות וממש הכינו אותו לאותו יום ואת השיגור לחללית ושידרו בטלוויזיה וכולם הגיעו ועשו עשר, תשע, שמונה, שבע, ואז ככה מגיעים לאפס. החללית מתנתקת. ככה הרבה, הרבה ימים ושנים אפילו של תכנונים. וככה החללית ממריאה לחלל והאסטרונאוט מגיע, נוחת בירח, מסתכל: וואו, איזה יופי, איזה שקט, איזה מדהים פה, איזה נוף יפה וכאילו. ואז כזה הוא פותח את הדלת של החללית, יוצא, מתחיל לרחף בחלל. איזה כיף! איזה זה? איזה אבנים יפות! וכאילו מהמערכת כריזה שואלים אותו: טוב, מה קורה? תספר לנו מה אתה רואה שם? והוא כאילו מתעלם מהקריאות של ה... בתוך החללית. הוא הולך, מטייל, משחק, נהנה, שוכח מהמשימה שלו. וזה כאילו וואו, איזה פספוס. כל כך הרבה שנים של, של מאמץ וחשיבה ודקדוק לפרטים. וכל כך הרבה ראיונות של מי יהיה הבן אדם המתאים ומי. הבן אדם הזה מתבזבז על מה? על נוף יפה? על, על כאילו אין פה כוח משיכה. נכון, זה מגניב, אבל בסדר, יש עוד דבר. יש. נשלחת למשימה מסוימת. אנחנו צריכים שתחזור עם ממצאים מסוימים. אתה הולך לקדם פה את האנושות עם הממצאים שהיינו רוצים שתחזור. ווואלה, בן אדם מרחף לו בחלל. לא יודעת. הולך לישון, כותב לעצמו ביומן. לא באמת, לא באמת עושה את השליחות שלשמה הוא נשלח. ולפעמים אנחנו גם קצת כאלה. כאילו וואלק הקדוש

35:09 דובר 2 ברוך הוא השקיע בנו ואמר: הנה הבן אדם הזה יוולד למשפחה הזאת, ועשה את כל החישובים של מה הוא צריך לעשות בעולם כדי לגרום לו להיות טוב יותר. אנחנו מתבזבזים על מה? על שטויות, על Shein, על קניות, על, על חופשות וזה לא-

35:22 דובר 4 פרצה מצויה.

35:23 דובר 2 פרצה מצויה. וזה לא שזה אסור, אבל השאלה איפה המיקוד שלך, איפה ה... מה אתה מתרגש באמת? אה, באמת יש משפט שאומר שתופס, תפס אותי ממש חזק. תחזיקו ראש, הוא קצת עמוק. לכל בן אדם יש פוטנציאל תענוג שהוא חייב לממש. אם הוא לא ימצא את זה בצד של הקדושה, הוא ימצא את זה בצד האחר. זאת אומרת, כל בן אדם צריך להתרגש ממשהו. צריך ש... להרגיש שיש משהו שגור... שעושה לו את זה, משהו שנותן לו חיות. אז אם באמת אני אמצא את זה בצד של הקדושה, אני לא אחפש את זה בצד האחר, כי זהו, כבר קיבלתי את מה שמרגש אותי. כבר יש לי-

35:58 דובר 4 נכון, צריך להיות איזשהו passion כאילו.

35:59 דובר 2 נכון, אבל אם אני לא אמצא את הצד, את ההתלהבות הזאת בצד של הקדושה, אז אני בהחלט אמצא אותה בצד האחר, כי בואי בינינו, באמת קורץ העולם בחוץ. באמת יש דברים מגניבים ויפים ו-ו-וסרטים ושירים ובגדים ויציאות ובילויים וחברים ומסיבות וזה באמת יש בזה משהו שהוא כיף. אי אפשר, אי אפשר להגיד שזה לא, כי בכל, אה-

36:20 דובר 4 לגמרי, וזה הבסיס של היצר הרע, היצר הטוב כאילו.

36:24 דובר 2 נכון? כי הוא חייב להיתפס על איזה מין סוג של אמת.

36:26 דובר 4 אנחנו אמורים להילחם בזה.

36:28 דובר 2 נכון, יש גם הרבה יותר קשה להילחם בחצאי אמיתות. שקר יודעים שהוא שקר וכאילו אף אחד לא, אף אחד לא אומר לא, זה אמת, אבל חצי אמת כאילו אין מה לדעת אם זה עושה לי טוב, זה משמח אותי. אז קשה להגיד לא, אני רוצה להתרחק מזה. וברגע שאתה מבין שאתה מתענג באמת על אלוקות, נקרא לזה ככה, שאתה באמת מתנ-מתענג על הקדושה, על הדברים שהם טובים, אז זה לא מעניין אותך הבחוץ. אתה כבר מבין למה אתה חי. אתה מבין למה נשלחת? בסדר, אז מה אכפת לי שאין גרביטציה ואין כל מיני דברים כאלה ו-ו-ולרחף בחלל? אז יש פה משהו מאוד מאוד חזק של העניין הזה של בחירה וחיבור ולהבין מה אתה עושה. אהמ.

37:10 דובר 4 מעניין, את חושבת אולי ש-- אני מנסה עכשיו למה לא כולם עוברים את זה באופן טבעי. אז מה שעולה לי זה קודם כל כי לא חושבים על זה. פשוט חיים את החיים.

37:19 דובר 2 נכון.

37:20 דובר 4 ובאמת אני חושבת שזה עוד יותר קריטי לחשוב על זה לפני שהופכים לבת זוג, למשל לפני שמתחתנים. כי אני בונה בית עם מישהו ספציפי. אני בוחר בן זוג לפי מה? בוחרת בן זוג לפי מה?

37:34 דובר 2 אהמ.

37:34 דובר 4 כאילו כשאני לא שלמה עם הערכים שלי ו-ו-ויציבה איתם ואוהבת אותם והם חלק ממני וזה ברור לי שהם חלק בלתי נפרד ממני, אז כאילו הכל, כל העולם שלי הוא כל הזמן סימני שאלה. כאילו זה מטורף לחיות ככה. ואחר כך בחינוך ילדים עוד יותר.

37:51 דובר 2 יכול להיות הרסני מאוד.

37:53 דובר 4 כן, ו-ואני חושבת שיש אולי עוד סוג של משהו שאולי חוסם אנשים מלעשות את זה. זה איזשהו פחד, כאילו.

38:00 דובר 2 אני-

38:00 דובר 4 או לפעמים כשגדלת במקום שבו היה אסור לשאול שאלות.

38:05 דובר 2 נכון, אני יכולה להגיד לך אפילו על עצמי שיש לי תקופות כאלה, תקופות שאני לא מרגישה את האלוקות שהרגשתי פעם, וכאילו אני לא מרגישה קרובה ומחוברת להשם כמו שאז הייתי דלוקה על האלוקות. כאילו יש-

38:16 דובר 4 תצטרך לחזור לנקודה הזאת כל הזמן.

38:18 דובר 2 נכון, כאילו יש כזה את התחושה, את התקופה שאני כאילו אני יכולה גם לספר לך שלפני בערך ממש בתחילת הקורונה, אה ישבנו ככה, הייתי במדר-- אה אני אספר אחר כך גם הייתי במדרשה, אבל אני אספר לך את הנקודה הזאת.

38:32 דובר 4 אה, בדרך היה עוד איזה משהו.

38:34 דובר 2 כן, היה עוד איזה משהו. אה אז ישבתי עם החברות ככה בסלון במדרשה, כי זה היה בידוד. אז כולנו היינו כזה בסלון והיה לי, התחיל לי פתאום איזה תחושת קרירות כזאת בעבודת השם. לא יודעת להגיד לך ממה זה התחיל, אבל אה זה היה קצת לפני פסח ואז אמרתי ואמרתי כאילו שאין לי כוח לכל מיני דברים. אז חברה שלי זרקה לי כזה "מה, לא בא לך לצאת ממצרים?" אמרתי לה, "את יודעת מה? וואלה לא בא לי לצאת ממצרים. בא לי להישאר במצרים. אם הוא רוצה שיוציא אותי, אבל אני לא הולכת לעשות שום, שום מאמץ בשביל זה". וזה התחיל תקופה כזאת שאני יכולה להגיד לך אולי קצת עד היום יש לי קצת אה מה לתקן מאותה תקופה, אבל כאילו של קרירות, של אין לי כבר את ההתלהבות הזאת שהייתה לי פעם. אין לי את הקשר הזה לקדוש ברוך הוא כמו שהרגשתי שהוא בכיס שלי ואני יכולה לדבר איתו כאילו חופשי ואני שומ-- ואני מבינה מה הוא אומר לי. ובאמת יש תקו-- היה-- הייתה לי תקופה שבאמת חייתי גאולה. חייתי גאולה מהמקום של אני יודעת למה אני חיה. אני גם חיה את זה יום יום ואני מרגישה טוב. זה אפילו באיזשהו מקום אגואיסטי. כאילו תהיה קשור להשם ויהיה לך טוב ותהיה שמח ותהיה כאילו יהיה לך חברים טובים ותהיה לך הרגשה טובה.

39:41 דובר 4 תסדר לך את החיים לגמרי.

39:42 דובר 2 בדיוק, כאילו מ-- לא הרגשתי שזה אגואיסטי כי הרגשתי באמת מתוך מקום של זה מה שאני רוצה. אבל יש בזה גם משהו של אם אני אשכנע פה מישהי למה, למה להתחבר להשם? כי יהיה לה טוב.

39:53 דובר 4 נכון, המילה אשרינו היא לא סתם, כי כשחיים את זה אז, אז, אז לא צריך להסביר בעצם כשזה באמת חיים את זה.

39:59 דובר 2 אז את שואלת אותי למה לא כל אחד חווה את זה? כי אני חושבת שקודם כל כל אחד יש לו את המסע חיים שלו ואת מה שהקדוש ברוך הוא תכנן לו ואת הכוחות נפש שלו. אה אנחנו לא בחרנו עם איזה קלפים להיוולד, אבל אנחנו צריכים לדעת הרי איך לשחק את המשחק בכל זאת. אז יש מי שנולד לבית מסוים ולמגזר מסוים, ועם אופי מסוים ועם חולשות מסוימים ועם חזקות מסוימות ועם כישרונות או פחדים או תשוקות או דפקות. כל אחד והחבילה שלו והקלפים שלו, ועם זה אנחנו משחקים. אז אני נולדתי בבית כזה ואולי היה לי יותר קל אפילו בגלל שהיה לי את הבחירה יותר, כי ראיתי את העולם השני. אז אולי אמרתי טוב, זה, זה מעפן, אני רוצה באמת. אז זה לא חוכמה תמיד להגיד. וכל אחד נולד בבית אחר. אממ אז כשסיימתי את השליחות בקוזומל אמרתי לעצמי אוקיי, עדן, היית פה תקופה. מה לקחת? אז אם בצפת למדתי מה זה חסיד, אז בקוזומל למדתי אני רוצה להיות חסיד.

40:56 דובר 5 וואי.

40:56 דובר 2 אה וזהו. חזרתי לארץ, נכנסתי לסמינר אור חיה. במקביל התחלתי לימודים, לימודי תואר במכללת אונו בירושלים, מנהל עסקים. והסמינר אני יכולה להגיד לך ששוב, כאילו גד-- זה לצאת מכיתה י"ב ולהתחיל לעבור את המסע הזה, כי לדעתי הדבר הכי קשה בחיים לפני שידוכים זה זה להחליט מה אתה עושה אחרי י"ב. כאילו זה אשכרה לתת לילד בן שמונה עשרה-

41:24 דובר 5 בפעם הראשונה בדיוק.

41:25 דובר 2 להחליט על החיים שלו, זה כאילו איפה האחריות? כאילו ואם אני לא בוחרת נכון?

41:29 דובר 5 אולי לך היה לפני זה לבחור איפה לגור וכל מיני.

41:32 דובר 2 כן.

41:33 דובר 5 באופן כללי.

41:34 דובר 2 נכון, הייתי יחסית די עצמאית, אבל באופן כללי כאילו אחרי כיתה י"ב אתה לא יודע מה אתה רוצה לעשות עם החיים שלך וגם מבחינת המצב הרוחני שלך. שוב אתה מגיע, אתה בוקע מביצה כזה.

41:45 דובר 5 צומת דרכים. נכון מאוד.

41:46 דובר 2 נכון. ואז בסמינר אור חיה הרגשתי שכאילו וואו, אני פתאום נכנסת לשיעורים, לומדת חסידות, את תורת, את כאילו את הפנימיות, את התורה, ופתאום אני באמת גם מתענגת מהלימוד. אף פעם לא ישבתי וקראתי מאמר או שיחה או דף תניא והתרגשתי. ופה אני רואה שוואלה, נגמר השיעור. אני יוצאת להפסקת אוכל ומדברת עם חברות על מה הרבי אמר ומה השיחה הזאת אומרת ומה רשום במאמר ואיזה מסר צריך ללמוד מזה בעבודת השם. כאילו ממש התרגשתי מהלימוד, וזאת הייתה שנה שבאמת סיימתי אותה ואמרתי לעצמי, אוקיי עדן, מה לקחת מפה? אז בצפת למדתי מה זה חסיד, בקוזומל הבנתי שאני רוצה להיות חסיד ובאור חיה אמרתי, אוקיי, אני חסיד.

42:31 דובר 5 וואי.

42:32 דובר 2 זהו, נדפקתי. כאילו זהו זה. לקחתי על עצמי. זהו, אני של הרבי. אני עכשיו שגרירה של הקדוש ברוך הוא ואני הולכת על התפקיד הזה אול אין. אמ, אני רוצה לספר סיפור שהיה לי. אני-- זה קצת מפחיד אותי לספר אותו כל פעם, אבל יש לי אישור. אמ, הייתה לי חברה שהזמינה אותי לחתונה שלה. כמה ימים לפני החתונה היא אמרה לי שיש לה עוד חברה שהיא צריכה אחר כך שאני אקח אותה טרמפ לתל אביב, כי היה לי רכב ולה לא. אז היא הזמינה אותי לחתונה ואני מגיעה, מגיעה לחתונה, ואני רואה את הבחורה שהיא אמרה לי, אחת בשם משהו בסגנון רייזל כזה, אבל הבחורה הייתה ממש לא נראית כמו רייזל, עם שמלת מיני כזה. את רואה עגילים בכל האוזן, שיער צבוע בוורוד, כחול, ירוק כזה, והחברה שלי, לפני, באותו יום שהיא אמרה לי, הכלה, היא אמרה לי: כשאת, כשאת לוקחת אותה טרמפ אז דברי איתה. היא דתייה, היא דתל"שית טרייה, אולי תהיה לכם שיחה מעניינת. טוב, נגמרה החתונה. אני מגיעה לאותה בחורה, אני אומרת לה יאללה, הולכים, והולכים לאוטו. ואז היה לי מאוד מעניין, מעניין לבדוק, כאילו להבין מה הסיפור שלה זה. כי זה בכל זאת מישהי שהיא מגיעה מבית, היא ממש לא נראית. ואני זוכרת שבקוזומל, כשהשליח היה רוצה להכיר בן אדם, מטייל או משהו, ממש לעומק, אז הוא היה אומר לו: נו, נולדת ואז מה קרה? אז אמרתי לה: נו, נולדת ואז מה קרה? ואז היא אומרת לי: כמה זמן רשום בווייז? אמרתי לה: עשרים וחמש דקות. אז היא אומרת לי: טוב, אז יש זמן. ואז התחלנו לדבר. היא מספרת לי שהיא מגיעה מחסידות מאוד קיצונית

44:07 דובר 2 בירושלים. אמ, בית עם הרבה ילדים, ההורים הזניחו אותם. סבא שלה פגע בה גם כן. היא התגרשה לא מזמן. בקיצור, כל הטוב שבעולם בבחורה אחת. אני מסתכלת עליה עם השמלה הקצרה וה-והפירסינג וה-והשיער הצבוע ואני עושה לה: אוקיי, אז ב-- ואיך המערכת יחסים שלך עם אלוקים כרגע? אז היא עושה לי: "את יודעת מה? אני אפילו לא חושבת על זה. אני כאילו עברתי לתל אביב. יש לי דירה, יש לי שותפה שאני אוהבת אותה. יש לי חבר שאני מאוהבת בו. התחלתי לטפל בעצמי. אני שמחה, טוב לי, אני עושה-- אני מצאתי עבודה". ואני אומרת לה: "את יודעת מה? אז בהנחה שאלוקים קיים, לדעתי הוא מבסוט עלייך". אז היא עושה לי: "מה? מה זאת אומרת?" אמרתי לה: "זה ממש לא מובן מאליו שבחורה כמוך, אחרי חיים כאלה קשים ש-- אחרי כאלה דברים קשים שהיא עברה, היא, היא שמחה וטוב לה ומטפלת בעצמה ובכלל רוצה לחיות". אמרתי לה-- ואז, ואז היא א-- ואמרתי לה: "אני חושבת שממש כאילו הוא מרוצה ממך". אז היא אומרת לי: "מה? מה זאת אומרת? באמת חושבת ככה?" אמרתי לה: "בטח. יכול להיות שזאת עבודת השם שלך כרגע. להיות שמחה, לרצות לחיות, לטפל בעצמך, שיהיה לך טוב". והיא ממש התרגשה מזה. והגענו לתחנת היעד. היה לי באוטו את הספר-

45:27 דובר 6 נגמרו העשרים וחמש דקות.

45:29 דובר 2 נגמרו העשרים וחמש דקות, אה, וכזה יצאתי מהרכב והיה לי באוטו את הספר שלה, איי ביליב, נתתי לה. התחבקנו וזה. לא הכרתי אותה. לא יודעת מה, אם זה השפיע עליה בכלל. לא יודעת מה קורה איתה עכשיו, אבל עליי זה מאוד השפיע, והאמת שהתהלכתי כמה ימים עם תחושה של האם זה הדברים הנכונים שהייתי צריכה להגיד לה? אולי הייתי צריכה להגיד לה: "תחזרי בה, את ירדת מהדרך, את לא עושה את מה שצריך. איפה התחלקת על כל השכל? מה את עושה? איך את לבושה?" והיה באחד השיעורים באור חיה, יצא לי לדבר עם הרב נוטיק על הסיפור הזה. סיפרתי לו את מה שהיה לי, זכרונו לברכה, והוא ש-- כאילו ממש כזה סיפרתי את זה בדמעות ושאלתי האם זה מה שהייתי צריכה להגיד לה? האם אמרתי לה את הדברים הנכונים? אז הוא אמר לי: "בטח". והיה לנו שיעור אחד איתו שהוא-- שממש זכור לי ממש חזק. אה, היה כזה שיעור ממש מצומצם, היינו מספר בנות והוא התחיל ל-ל-ל-לדבר והרגשתי שיש דברים שהוא-- שממש כפירה מה שהוא אומר. הוא אמר דבר כזה. כאילו ממש שיעור תניא, אבל הרגיש לי כאילו רגע, שנייה. הוא אמר משפט כזה: "שמחה זה לא מצווה ועצבות זה לא עבירה, אבל לאן ששמחה תעלה אותך, שום מצווה לא תעלה אותך לשם, ולאן שעצבות תוריד אותך, שום עבירה לא תוריד אותך לשם". הוא אמר דבר כזה: "אם בן אדם אוכל חזיר והוא עצוב מזה שהוא אכל חזיר, עצם זה שהוא עצוב זה יותר גרוע מאכילת חזיר". זאת אומרת, הוא אמר העצבות על העבירה יותר גרועה מהעבירה עצמה. וכול-כולנו הזדעקנו כזה, כאילו מה זאת אומרת? איפה המצפן? איפה ה--

47:05 דובר 2 איפה החשבון נפש? איפה השכר והעונש? איפה יראת שמיים? אז הוא אמר, כאילו ממש הוא הסביר שבתניא, אה, אדמו"ר הזקן מסביר שיש, אה, הבדל בין עצבות למרירות. עצבות, אם בן אדם עושה איזו עבירה והוא נופל, אז באמת העצבות לוקחת אותו למקום רע, מקום של וואו, איזה לא מוצלח אני, איזה מעפן אני, איך ככה נפלתי, איך לא מתאים לי, והוא הולך להתחפר מתחת למיטה עם דלי של גלידה ויאללה די, כאילו זה גדול עליי, אני לא שייך. כנראה השם מאוכזב ממני. ומרירות, אמ, זה דווקא כאילו אומר אוקיי, נפלתי, עשיתי דברים שהם לא מתאימים לי. נכון, זה לא טוב. אני קצת מבואס מעצמי, אבל יאללה, בוא נתקדם. בוא בכל זאת ננסה לעשות את זה יותר טוב. ואז הוא אמר שיש חידוש של הרבי מליובאוויטש בדור הזה, שעבודת השמ-- שעבודת התשובה צריכה להיעשות לא מתוך עצבות ולא מתוך מרירות אפילו, רק מתוך שמחה. הוא אומר שהדור הזה כל כך חלש שהוא לא יודע לעשות את עבודת התשובה מתוך מרירות. אז רק שמחה.

48:07 דובר 6 וואו.

48:07 דובר 2 כן, זה משהו שהוא קצת טריקי, כי אז אתה יכול להגיד לעצמך רגע, אז אני יכול ליפול כמה שאני רוצה ולעשות כמה עבירות שאני רוצה ו-ולהיות שמח. אבל לא. זה מתוך מקום של הבנה של איך אני הקטן שבקטנים, זה שבגדתי בקדוש ברוך הוא, זה שעשיתי משהו נגד רצונו, אה, שנפלתי, ש-ש-שאני לא עשיתי את המשימה שהוא שלח אותה עליי. איך הוא הגדול שבגדולים עדיין נותן לי פתח לתשובה? איזה משמח זה? זה מטורף שתחשבי כאילו-

48:34 דובר 7 זו שמחה שצריך, אה, להגיע אליה אחרי התבוננות. זה לא שמחה, מדליק סיגריה.

48:37 דובר 2 ברור, ברור. זה כאילו שמחה שצריך להתבונן בה. וואו. כאילו איך זכיתי? אז זה באמת מתוך שמחה של יאללה, נכון, נפלתי, מתקדמים. עכשיו אני עושה ברבאק דברים שאני לא עשיתי לפני ועשיתי. אמנם נפלתי פה אבל בסדר, בוא נתקדם ובוא נעשה ובוא נפיץ ובוא, בוא נדליק עוד אנשים אחרים. וזה תנועה, כאילו זה קו מחשבה שתורת החסידות הביאה, שהשם אוהב אותנו. כאילו הנה גם אנחנו לפני חודש אלול, אז רוב המגזרים, נקרא לזה ככה, מאוד מסתכלים על חודש אלול בתור וואו, אוי לי ואבוי לי, זה ראשי תיבות אלול, ראשי תיבות אוי לי ואבוי לי. כאילו זהו יום הדין. מה נחתם עלינו עם כל השנה, עם כל העבירות שעשינו השנה, עם הלשון הרע שדיברנו ועם הצרות עין והקנאה, ולא, זה שלא עזרתי להורים, וכל אחד ב-ב-בקו שלו וכל אחד יודע איפה הוא עומד מבחינה רוחנית. אבל, אה, זה באמת כאילו חודש שאנשים מסתכלים עליו בתור פחד כזה, כאילו לפני, אה, לפני המשפט. ובחסידות כאילו יש כזה סיפור חסידי מצחיק שבאמת חסיד ואחד שמתנגד לחסידות הולכים ומדברים ביניהם. והמתנגד אומר לו תשמע, אני מאוד מפחד. יום הדין. עוד מעט אנחנו באלול. והחסיד אומר לו מה יש לפחד? השופט זה אבא שלי. כאילו וזה סיפור מאוד מאוד מתוק, כי בסופו של דבר המטרה של תורת החסידות היא לא לגרום לך לזלזל במצוות, אלא ההפך. כי אם אתה עושה כל הזמן דברים מתוך פחד, מתוך כפייה, מתוך מה יגידו, אז אתה לא באמת עובד את השם, אתה עובד את עצמך. כאילו אין פה באמת חיבור. עכשיו זה מאוד מאוד טריקי וזה משהו שצריך להתוודע אליו עוד הרבה הרבה זמן ואנחנו

50:15 דובר 2 גם לפני שבת עכשיו יש לסיים.

50:17 דובר 7 אם הפודקאסט נקטע תדעו שזה כי נכנסה שבת.

50:20 דובר 2 אם אתם שומעים צפירה ברקע

50:22 דובר 7 כן, בדיוק.

50:24 דובר 2 אמ, אבל כן, יש איזה עניין מאוד מאוד חזק. אה, זה נקרא פרט כלל ופרט. אה, כשעם ישראל קיבלו את התורה הם אמרו פשוט נעשה ונשמע. קודם כל נעשה ואז נשמע למה, מתי, כמה. קודם כל הקדוש ברוך הוא ציווה, יאללה עושים. וזה תנועה מאוד מאוד חזקה. זה הבסיס שלנו בעבודת השם, קבלת עול.

50:44 דובר 7 שלב ראשון בעצם.

50:45 דובר 2 שלב ראשון זה קבלת עול.

50:47 דובר 7 רוצה להתחבר, לא להתחבר. שלב ראשון אני עושה כי אני צריכה.

50:51 דובר 2 נכון. כי צריך, כי ככה הקדוש ברוך הוא ציווה אותי וזהו. לא שואלת שאלות. עכשיו שלב שני זה כמו סנדוויץ', פרט כלל פרט. זה קודם כל קבלת עול. באמצע יש לך את ההבנה, את החיבור, את האוקיי, עכשיו אני עושה. למה אני עושה? למה שבת? למה כשרות? למה? למה נטילת ידיים? למה מזוזה? למה צניעות? למה לשון הרע? למה כיבוד הורים? למה טהרת המשפחה? בוא נתחיל לשאול. בוא נתחיל להתחבר למה שאנחנו עושים. נ-נ-- ויש תשובות להכל. בסופו של דבר הקדוש ברוך הוא לא סדיסט. הוא לא בא להתעלל בנו. זה מותר, זה אסור ותחיו לפי זה ותחנקו. לא. יש, יש משמעות לכל דבר, יש סיבה לכל דבר, וההפך זה גם לטובתנו ובמוחש. לא רק ב-, לא רק בפן הרוחני, גם בפן הגשמי יש את זה ממש לטובתנו. וברגע שאנחנו מבינים את זה, זה השלב, זה השלב האמצעי, וגם אחרי שאנחנו מבינים ומתחברים עדיין אנחנו עושים כי ציוונו ולא כי, כי הבנתי. וזה, זה כאילו בדור שלנו זה מאוד חלקלק, מאוד טריקי, כי הדור הזה אומר לנו תעשה מה שטוב לך, מה שנוח לך, מה שאתה אוהב, מה שאתה מתחבר. תשאל את הגוף שלך מה הוא חושב. עכשיו אני לא מזלזלת, חס וחס וחס וחס וחס חלילה, זה מאוד חשוב, אבל בעבודת השם יש גם עניין של ביטול, של לשים את עצמך בצד ולשאול את עצמי מה השם רוצה ממני, וגם להבין שהוא לא מנסה להתעלל בי, להקשות עליי או לעשות או להגיד לי דברים שאני לא מתחבר אליהם. כי שוב, נכון, צריך לעשות מתוך קבלת עול. זה שלב ראשון, אבל אחרי שאני עושה מתוך קבלת עול, אני צריך להבין

52:26 דובר 2 מה אני עושה ולהתחבר וללמוד. ואחרי שאני מתחבר ואני לומד, אני עדיין עושה את זה מתוך מקום כי צוויתי, כי הקדוש ברוך הוא-

52:34 דובר 8 כן, כמו שאומרים על מצוות צדקה, שאל תיתן כי אתה כזה רחמן וחמוד. הקדוש ברוך הוא-- כי זה התפקיד שלך בעולם, הקדוש ברוך הוא ציווה עליך.

52:42 דובר 2 נכון. אפרופו צדקה, יש הרבה סיפורים יפים על צדקה, אבל יש סיפור על גביר אחד שהרבי ממנו ביקש שיתרום לאיזה בית תמחוי, ואמר לו, "לא, אני לא רוצה לתרום כי אני מרגיש שאני בא לידי גאווה אחר כך, שכאילו יש את השם שלי מתנוסס וזה". הרבי אומר לו, "מה זה משנה מה אתה מרגיש? כאילו בסופו של דבר הבן אדם הזה שבע?" זהו, כאילו אחר כך תעבוד על ה-על המידה, כאילו על הגאווה שלך ועל הענווה שלך. אבל בוא, העולם צריך אותך.

53:13 דובר 8 כן.

53:13 דובר 2 את הדברים שלך. זהו. אני, יש לי המון מה לומר, אבל אני חושבת שנתמקד בעניין הזה של הבחירה, כי באמת אני, משהו שמאוד, מאוד תפס אותי, המשפט הזה של פוטנציאל תענוג זה לגרום לעצמך להתענג על האלוקות, להתענג על קדושה, לשמוח במה שיש לנו. עוד סיפור מאוד חזק שתפס אותי, שהרב דודי קופלמן סיפר על איכר שגדל בכפר. כל החיים שלו זה מה שהוא הכיר, עבודת האדמה, עבד קשה, ויום אחד היה בעיירה שלו הגרלת לוטו, איזו מילה, כרטיס, בחסדי השם גם זכה. אסף את הפרס שלו, ככה ארגז מלא רובלים, והיה לו חלום להגשים: לנסוע ברכבת לעיר גדולה. הוא בחיים לא נסע ברכבת. אז הוא ככה מגיע לתחנה ומגיע ככה לדלפק, והפקיד מסתכל ואומר, טוב, בטח אין לו כסף. פתאום הוא, האיכר, שם את המזוודה של הדולרים על השולחן, ואמר, וואו, אוקיי, בסדר. וכמו שאנחנו יודעים, יש כאילו כל מיני מחלקות ברכבת, יש את מחלקת התיירים, יש את המחלקה של מחלקת עסקים, יש גם את המחלקה של המשא וכל מיני קרונות. ושם זה היה מאוד, מאוד מיוחד. כאילו בן אדם שיש לו כסף, הוא באמת הולך למחלקת עסקים, ושם יש כל מיני פינוקים ובר ואוכל ומסאז'ים. אני מקצינה, כן, אבל היה שם

54:37 דובר 8 לשם הסיפור.

54:38 דובר 2 לשם הסיפור. היה שם ממש כאילו פינוקים, ובן אדם שהוא אמיד אז הוא גם מקבל את הכרטיס שלו כמו שצריך. הוא מקבל חתיכת בד משי ועליו רוקמים את השם שלו עם חוט של זהב, וזה הכרטיס שלו למחלקה. טוב, הוא לוקח את הכרטיס, הוא הולך לרציף. עכשיו הוא אף פעם לא היה ברכבת, אז הוא לא יודע באמת מה, מה עושים. אז הוא פתאום רואה איזה נער שובב כזה. הרכבת נכנסת לתחנה, והנער ככה מחליק וחומק לתוך איזה קרון של בהמות, והוא אומר, טוב, כנראה זה מה שעושים, אז הוא עשה אחריו. כזה ככה הוא רואה אותו מתחבא מתחת לספסל, והוא גם כן נוסע אחריו, וככה הוא חושב שזה מה שעושים ברכבת. ופתאום באמצע הנסיעה הוא מרגיש שמישהו מושך לו ברגל. הוא רואה את הכרטיסן. הכרטיסן אומר לו, "גנב, גנב! איך, איך העזת ככה לעלות לרכבת? עוף מפה מיד!" הוא אומר לו, "מה פתאום גנב? תראה, אני שילמתי על הכרטיס", והוא מוציא לו את הכרטיס עם ה-

55:32 דובר 8 מחלקת עסקים.

55:33 דובר 2 כן, עם הבד של משי עם אותיות של זהב, והכרטיסן לא מבין, כאילו, אז מה אתה עושה פה בקרון של הבהמות? יש לך חתיכת קרון שרק בשבילך, עם כל הפינוקים ועם כל המעדנים, וכאן אתה יושב ברפש הזה? וזה קצת מזכיר גם את עצמנו לפעמים, כי בסופו של דבר, כמו שאת אומרת, אשרינו שאנחנו יש לנו, אנחנו לא יודעים מה יש לנו בידיים. אנחנו פספסנו את ה..., אנחנו מפספסים את הנקודה, אנחנו מפספסים את השליחות שלנו. יש לנו קרון כאילו מלא בפינוקים ומלא בשגשוג.

56:04 דובר 8 חיים ליד זה.

56:04 דובר 2 בדיוק, חיים ליד זה. ואנחנו בוחרים ב-בשיין, ב-באינסטגרם. ושוב אני לא אומרת שלא, שזה אסור. זה איפה המיקוד שלך, איפה האחריות שלך, איפה ה-- ממה אתה מתרגש? ואנחנו צריכים באמת לחיות את הבחירה הזאתי ואת ההבנה הזאתי של השם לא סתם שם אותי פה בעולם. יש לי גם, אני שוב אומרת, כי אני מאמינה שרוב המאזינות הן גם דתיות, ואני רוצה לומר משהו על הקטע הזה של הדתי. יש גם-- יש לי עוד סיפור שמתחבר לזה, אז אני אגיד את הסיפור ואז אני גם מבין-- אני אגיד מה אני רוצה לומר. היה באמת בחור שהיה לו חלום לכבוש איזה הר מאוד, מאוד גבוה שאף אחד אף פעם לא כ-כבש, והוא היה ספורטאי, אז הוא התאמן כמה ימים והכין את עצמו וקנה את הציוד שנדרש והכין את האוכל ואת כל היתדות והאוהלים והנעליים הנכונות והמעילים והחולצות. והגיע היום המיוחל והוא ככה מתחיל לטפס על ההר. הר מאוד קשוח ו... אבל היה לו חלום. אני אכבוש, אני אכבוש. ועוברים הימים ועוברות השעות וגשם ושמש ושלג והוא, את יודעת, יש גם את הימים שהוא שם את ה-- פותח את האוהל וישן שם, אבל ממש במסירות נפש. היה לו את ה-את הרצון הזה לכבוש את ההר. והוא ככה מטפס ונשרט ככה מענפים וכאילו נ-נפצע לפעמים, אבל עדיין הוא מאוד, מאוד חדור מטרה. והנה הגיע היום שהוא רואה כבר את הפסגה ממש, עושה את ה, את הצעדים האחרונים, והוא מרים את הראש. פתאום הוא רואה שם תינוק זוחל. הוא עושה, מה? מה זאת אומרת? אני בן אדם בוגר, עשיתי הכנות, קניתי את הציוד, עשיתי את כל מה שנדרש כדי לכבוש את ההר הזה ולהיות הראשון

57:43 דובר 2 שנמצא עליו. פתאום אני רואה פה תינוק שבכלל לא מבין מה זה, מה זה הנוף הזה, איזה מאמץ א-אנשים צריכים לעשות כדי להיות בפסגה של ההר הזה. וכאילו פה מתרוצץ לו כאילו כלום. ומה הוא הבין? פשוט הוא ככה הלך לשם והבין שיש שם איזה כפר או משהו. הוא הבין שהתינוק פשוט נולד שם. וזה גם הרבה פעמים אנחנו יכולים להסתכל על עצמנו. נולדתי כבר דתייה. מה הביג דיל? לא מבינה מה אנשים חוזרים בתשובה, מה אנשים עושים מאמצים, עוזבים את החיים שלהם, אמ, מנתקים קשרים. מה יש לי בידיים? מה יש לי בידיים? בדיוק. אני לא יודע בכלל ממה אנשים כל כך מתלהבים. אני, אני בתוך זה ולא מבין. וזה באמת מתסכל כי, כי יש את האנשים מבחוץ שמסתכלים פנימה ויש גם אנשים מבפנים שמסתכלים החוצה. ואני חושבת שהמטרה זה באמת, אני כבר, אני כבר על הפסגה. בוא נתחיל להבין מה אני עושה פה על הפסגה. כבר זכיתי. כבר כאילו חסכתי מעצמי המון עוגמת נפש, המון עבודה, המון-- כל אחד והעבודה שלו, כן? אני לא מזלזלת. גם חוזר בתשובה, גם דתי מבית. אבל, אה, אני כבר פה. בוא נתחיל לחשוב למה אני עושה את מה שאני עושה. גם אתם, זה שבנות פה בכלל שומעות את הפודקאסט. אני מאמינה כי, כי חשוב להן, ואם אנחנו הצלחנו בפודקאסט הזה להדליק עוד כמה מנ-- כמה נורות, ועוד לגרום לעוד כמה בנות לרצות להידלק על אלוקות, נקרא לזה ככה, עשינו את שלנו וזהו. אני באמת מאמינה שבסופו של דבר עבודת השם צריכה להיות מתוך תענוג, כאילו לא מתוך מלחמה. זהו, אנחנו כבר לא בדור הזה. אנחנו כבר לא בדור של הישרדות. אנחנו בדור

59:13 דובר 2 שיש הכל בשפע, וזה אדרבה, הרבה יותר קשה לעבוד את השם בדור שהכל מול העיניים וכל תענוגות העולם. אתה לא צריך להילחם ולהחביא את הזקן ו-ו-ולאסוף מרגרינה כדי להדליק חנוכייה במשך כמה חודשים. אתה כבר, זהו, יש לך הכל, הכל מול העיניים. והיום המסירות נפש שלנו זה מסירת הרצון, ככה רבי יאיר באבך[?] אומר. זה למסור את הרצון שלך על מה שנכון באמת. ו... וזה מה שבאתי לומר לגבי הסיפור הזה, שכאילו בואו נעריך את מה שיש לנו בידיים. לגמרי. נולדנו במקום מסוים, אבל, אה, אנשים עושים-- אנשים כל החיים יכולים לא להגיע למקום הזה אפילו. נכון. ואנחנו שבוע לפני ראש השנה. אהמ. אז, אה, בכלל. התחלות חדשות. כן. את, אפרופו רציתי להגיד- לבחור, לבחור. אני חושבת שבלופ של החיים אולי לרוב האנשים, הבחורות לא יוצא באמת לפני ראש השנה לעצור ולהגיד רגע. נכון. שנה חדשה, אולי נעשה את זה קצת אחרת. אולי נגיע לשנה הזאת ממקום אחר. לא ממש לעשות דברים אחרים, אלא לעשות את הדברים מתוך מקום אחר. נכון, דווקא הכי מפחיד לעשות דברים ככה בבום שונים, כאילו היצר הרע זה מה שהוא רוצה. שינויים קיצוניים. זאת אומרת שאם עכשיו אני אומרת, יא, אני רוצה להיות כאילו לעבוד את השם בשמחה, אני רוצה להיות יותר חזקה ביהדות, אני רוצה יותר להיות דוסית, אני רוצה יותר. כאילו בהתחלה יש את הרבאק הזה של יא, אני רוצה, אבל אז היצר הרע כאילו אחרי יום יומיים זה יכול להצליח אבל אחר כך זה כזה, טוב, זה גדול עליי. אז באמת הטריק הוא להיות כמו לוליין בקרקס. זה שהולך על החבל ולמטה, כאילו ממש על חבל דק. החוכמה היא לעשות את הצעדים

1:00:49 דובר 2 לאט לאט. עשית צעד אחד קטן. יופי, בוא נתקדם. לא להתחיל לעשות ברבאק וזה, אתה תיפול בסוף. חבל. נכון. כאילו תסתכל על המטרה, זה חשוב, אבל בוא תעשה גם, תכיר את עצמך. יש מה בכלים שלך אם אתה תעשה את זה מתוך מקום של כאילו באמת בלי להתחשב בנסיבות יותר מדי. יש עניין של לעשות גם דברים לכתחילה אריבער, נקרא לזה להתאבד על זה, להיות נחשון בן עמינדב. אבל גם יש עניין גם להיות שקול. יש את, יש, יש לכתחילה אריבער ויש הפקרות. לא, אם כן. אם אנחנו מסתכלים על מסלול חיים של מישהי, אז באופן כללי מדברים על תהליך, על דברים שעושים אותם בצעדים מדודים בשביל שהם יחזיקו מעמד, בשביל ש... נכון. וואו. וזה מזכיר לי גם עוד סיפור. הקטע הזה של כל תענוגות העולם מול העיניים, של רבי לוי יצחק מברדיטשוב שבא בטרוניה לקדוש ברוך הוא. מה אתה רוצה מעם ישראל שהם חוטאים? אתה שם להם את כל תענוגות העולם מול העיניים ואת האמת בספרים, באותיות הקטנות. אם היית עושה את זה ההפך, את כל האמת מול העיניים ואת הספרים ואת כל התענוגות בספרים באותיות הקטנות, זה היה הרבה יותר קל. אבל זו המשימה שלנו בעולם הזה. כאילו אחרת זה לא היה החוכמה. כאילו לא הייתה באמת בחירה חופשית. אם אני אראה רק את האמת מול העיניים אז אין פה בחירה באמת. אז אני... איך למצוא אותה? נכון, ויכול להיות שאפילו לפעמים אנחנו נראה את את את דווקא אנשים שהם לא עושים את מה שצריך שדווקא הם טוב להם. אבל זה לא. זה לא. זה לא בהכרח נכון. יש את המשפט שאנשים אוהבים להגיד צדיק ורע לו, אבל

1:02:19 דובר 2 זה רק חלק מתוך חמש דרגות. כן. יש צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, רשע ורע לו, ובינוני, זה בתניא. אבל יש סוגים של טוב. היה איזה סיפור על רבי זושא ש... אני לא מתעכבת בפרטים. אני לא זוכרת את כולו וממש חבל. אבל שהיה איזה, נראה לי חסידים, שהיה לו, שהיה להם קשה. אז הרב שלהם אמר להם, לכו לרבי זושא, הוא יסביר לכם מה זה, איך לעבוד את השם מתוך קושי. כי באמת רבי זושא היה אחד שסבל הרבה והיו לו חיים קשים. אז כשהגיעו אליו אז אמרו לו, באנו מהרב שלנו לשמוע איך עובדים את השם למרות כל הקושי. אז הוא אמר, איזה קושי? הוא כאילו בכלל לא ראה את זה בתור קושי. הוא לא היה מודע בכלל מה הם רוצים. למרות שהיו לו חיים מאוד מאוד קשים ו-ו-ו-וגרועים, כאילו הוא בכלל לא התייחס לזה. הוא עבד את השם בשמחה שלו. אני מאוד אוהבת את רבי זושא, שתדעי לך. זה מצחיק כי זה כאילו אחד ששמעתי עליו בספרים, אבל יש לי איזה חיבור אליו. יש עוד סיפור מאוד מאוד יפה שלו שאני משננת לעצמי אותו הרבה. הוא אומר, רבי זושא אומר שכשאגיע לעולם האמת אחרי מאה עשרים וישאלו אותי, זושא, למה לא היית משה רבנו? לא אתיירא. ממה אני כן אתיירא? שיגידו לי, זושא, למה לא היית זושא? כי בסופו של דבר הקדוש ברוך הוא דורש ממני להיות עדן וממך להיות חני ומכל אחת להיות היא. היא לא יכולה להיות משה רבנו. היא לא יכולה להיות משהו שהיא לא, אבל בכלים שלה, כל אחד שוב עם הקלפים שלו. היו ימים אפילו שהייתי אומרת, וואלה, היום הייתי

1:03:45 דובר 2 שבעים אחוז עדן. וואלה, היום הייתי תשעים חמש אחוז עדן. היום הייתי מאה אחוז עדן. ובאמת כאילו לא מתוך גאווה, מתוך של וואי, השם מבסוט ממני היום לדעתי. ויש ימים שאני אגיד, וואלה, יכולתי יותר. וזה באמת כאילו לא מתוך השוואה לבחורה הכי צדיקה בכיתה או לזאתי הרבנית הכי גדולה. לא. בהשוואה אליי. להתמקד בשליחות שלנו. בדיוק. לא דורשים ממני מאה אחוז. דורשים ממני חמש אחוז ממה שאני יותר כל פעם. זהו. כאילו, וזה הרבה יותר מקליל את הסיטואציה, כי אם אני כל הזמן אומרת: "יואו, אני לא מספיק, אני לא מספיק, אני לא מספיק", אז אני גם אף פעם לא אהיה באמת. ודורשים ממנו כל הזמן להיות בעבודה. יש עבד השם אחד שכבר סיים ו... סליחה, יש "לא עבדו" ויש את עבד השם. "לא עבדו" זה אחד שכבר הגיע לדרגה שלו וכבר סיים את העבודה, ועבד השם זה אחד שכל הזמן עושה. מוסיף עוד קצת. כן, זה בינוני גם. אה, זהו? וואו. וואו. תקשיבי, אני מרגישה שיצאת מהתוועדות כאילו... וואו, וואו, וואו. ובעיקר בעיקר אני אומרת את הדברים כדי להשפיע על עצמי. אני אומרת לך את האמת. כן, זה תמיד עובד ככה, שתמיד מה שאתה נותן אז... נכון. זה מחייב אותך גם. זה מחייב, ממש מחייב. ושהשם יעזור לי גם בהתחייבות הזאתי, אבל אני באמת מאמינה בה. כאילו, אם לא הייתי מאמינה בזה לא הייתי עושה את זה. כי אני חושבת שזה גם סוג של, אה, אה, חטא לעשות, להגיד דברים שאתה לא באמת מאמין בהם. אבל צריך לחיות את זה באמת ולהזכיר לעצמנו כל הזמן. לפעמים את, את לומדת משהו ואת כזה שומעת, שומעת פודקאסט, כן? ואת

1:05:13 דובר 2 כזה כולך בהשראה. אחרי שבוע מי זוכר מה היה שם? נכון. ובאמת צריך, אה... אני, אני חושבת שכל אחת פה הייתה צריכה להיות עם דף ועט וממש לרשום נקודות, ומלא כלים לחיים. ממש. אני, אני כמו כל התוועדות, כל אחת לוקחת, אה, נקודה אחרת. אה, אני לא רוצה להגיד לכם מה לקחת, אבל משהו שבאמת תפס אותי כאילו לדעתי מכל הפודקאסט הזה זה העניין של פוטנציאל התענוג שחייב לממש. אי אפשר לחיות בלי ל-- בלי ל-- לא יודעת, בלי לחיות, להרגיש התלהבות לגבי משהו. אז זה או בקדושה או בצד האחר. א-אין פה עוד דברים. לגמרי. זה או קדושה או הצד האחר. זה או יצר הטוב או יצר הרע בהכרח. אין באמצע. ואם כולנו, אה, נממש את התענוג שלנו בצורה רוחנית, אז אני בטוחה שהעולם ייראה לגמרי לגמרי אחרת. לגמרי, באמת. ושנזכה להתחיל שנה חדשה— אמן. עם חיבור לעצמנו, עם הבנה למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים ועם... גם קבלות טובות חדשות. אבל שוב, בכלים. כאילו baby steps. הכי... זה כאילו מצחיק כי באמת גם הרבי אומר שאתה לוקח החלטה טובה, תיקח את הדבר הכי קטן וגם תק-תקציב אותו בזמן. בתקופה זמנית, כן. בדיוק. כי כשאתה אומר לעצמך— וואי, חודש. עכשיו אני אומרת לעצמי יאללה, כל היום אני אעשה שעות תפילות ביום לנצח. לא. זה כמו דיאטה. מהיום אני לא אוכל— אין, זה לא עובד. נכון. אבל כשקובעים תקופה, אה... נכון. משהו ב-- כן, ב-בכלים. משהו מדוד, משהו אמפירי, משהו שאפשר, אה... אז זה הרבה יותר קל, פחות מאיים, הרבה יותר ל-- יש חשק להתקדם ובסופו של דבר גם השם פותח. יש משפט שהרבי מקוצק אומר: "פתחו

1:06:46 דובר 2 לי כחודו של מחט ואפתח לכם כפתחו של אולם". ולמה דווקא מחט? כי מחט זה כואב. ובן אדם שעושה משהו שטיפה כואב לו, טיפה יוצא מהרגילות שלו ומהטבע שלו ועושה דברים שהם לא בהכרח מה שהוא היה רגיל והיה לו-- הוא יוצא מאזור הנוחות שלו, אז השם גם פותח. השם גם בסופו של דבר העבודה הזאתי מתוקה. יש, יש בזה, יש בזה כיף, יש בזה תענוג. אני לא סתם אומרת כי אנשים אומרים, מה, עכשיו אני אהיה צדיק עכשיו? אני אעשה מה שצ-- יאללה, אני רגיל להיות בבועה שלי, בבוץ שלי, וזה בסדר לי, ה-הבינוניות הזאתי. אנחנו מפחדים להתחייב, אבל אני חושבת שדווקא כשאנחנו נרגיש את התענוג שבזה אנחנו נרצה את זה עוד. כאילו וואי, למדתי עכשיו שיחה, למדתי עכשיו דבר תורה, למדתי עכשיו פרשת שבוע ואני באמת, זה עושה לי חשק להתלהב. זה כאילו זה, זה— לעבור את המחסום הזה של הפחד. יש אנשים שחושבים שזה לא יהיה בחיים כי באמת הם גדלו ככה עשרים, שלושים, ארבע-- אפשר לחיות ככה חיים שלמים, אני מבטיחה. אבל אם אתה לא עוצר שנייה ושואל את עצמך רגע, למרות כל המשחק, וזה גם נוח להיות דתי באיזשהו מקום. יש לך את הקהילה שלך, יש לך את המסגרת שלך. למה להתעמק? נכון, יש לך את ה, את ה, את המשפחה שלך, את המעמד שלך בקהילה. זהו. למה לשאול שאלות? כאילו, נחיה ככה, נתחתן ככה, נמות ככה, וזה נוח באיזשהו מקום. אבל לא. אנחנו... איך הרב דודי אומר? תפסיקו להיות דתיים רובוטים. תפסי-- ת-תתחילו להיות דתיים מאוהבים. תתחילו להתאהב במה שאתם עושים. תתחילו להבין מה אתם עושים ולא רק מתוך, אה, אוטומט. מתוך באמת— צריך

1:08:12 דובר 2 לצאת מאזור הנוחות. גם באהבה זה עובד ככה שאתה— נכון. שאתה עובד בשביל זה— חד משמעית. ואתה משיג את זה. נכון. ועכשיו חודש אלול, אני לדודי ודודי לי, זה בעצם אני צריך באמת לעשות את הצעד הראשון והקדוש ברוך הוא רק מחכה לזה ו- רק מחכה. פותח, אה, פתחו של אולם. טוב. וואו. גוט שבת. גוט שבת. הספקתי— חברים, זאת פחות משעה שבת— אבל, אה, נכנסים לשבת כמו שצריך, הפעם זה בטוח. לגמרי, ברוך השם. תודה רבה על הזכות. תודה עדן. בהצלחה בשליחות. היה כיף. שנה טובה. שנה טובה, גם לך ומתוקה. אמן.