פרק 5: לגלות את הרצון האמיתי | עם אסתי וסרמן בעלת "וסרמן הפקות" ואמא אחרי שנים של המתנה

00:00 דובר 1 בואו למסע אל עולם אתגר הפוריות ועולם העסקים. איך הם מתרחשים במקביל? אילו אסימונים נופלים בדרך ואיך צומחים מזה? תובנות מרגשות וטיפים לחיים. ברוכות הבאות לשיחה עם אסתי וסרמן, בעלת משרד וסרמן הפקות, על העסקים ועל אתגר הפוריות. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שיביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים ודרכה יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים עכשיו. היום אנחנו עם אסתי וסרמן, בת דודה שהיא חברה, חברה שהיא בת דודה ו... לכל מי שלא מכירה אותך, ספרי מי את, מה את עושה, לאן הגעת?

01:02 דובר 2 אוקיי, אז אני אסתי, אני בת עשרים ותשע. אני בעלת עסק, משרד הפקות די גדול בציבור החרדי. יש לי ילדה בת שנה ועשר.

01:14 דובר 1 מה המשרד שלך עושה?

01:16 דובר 2 אמ, את כל סוגי הפקות הסרטים. כל מה שזז על המסך. מגרפיקות הכי פשוטות עד לפרסומות להמון חברות, גם מאוד מאוד גדולות, יותר לעסקים שתחתיהם יש עוד עסקים. יש לי שבע עובדות שאני מעסיקה ועשיתי דרך מאוד ארוכה עד שהגעתי לשם.

01:36 דובר 1 אוקיי, אז אנחנו הולכים לשמוע על זה. אז חלק ממה שאנחנו רוצים לשמוע זה כל הסיפור עם עדינה. שאמרת שקוראים לה עדינה? או שאני עכשיו-

01:45 דובר 2 הבת שלי, כן.

01:46 דובר 1 הוספתי את זה. אמ, את בעצם עברת דרך עד שהצלחת להביא אותה לעולם, מה שנקרא.

01:53 דובר 2 אהמ.

01:55 דובר 1 ואת מספרת על זה, את מדברת על זה. אז ספרי גם לנו בעצם, קודם כול מתי קלטת שכאילו משהו לא כשורה? אתם מתחתנים וכאילו תמיד כל אחד באיזשהו שלב כשזה לא קורה, כל אחד זה מגיע לו בשלב אחר. ואיך? איך בכלל כאילו התחלת את כל ה...

02:12 דובר 2 אני אגיד לך, עוד לפני שאני אגיד לך איך קלטתי ואיך, זה חשוב לי להגיד לפני שאני מספרת שאני לא יודעת איך אצל אחרים, אצל כל אחת לוקח את זה אחרת, אבל אצלי התהליך הזה שעברתי, ורק היום אני יכולה כאילו ממש לדייק את זה, הוא היה תהליך להבאת ילדים, אבל זה היה גם תהליך למצוא את עצמי. כאילו ממש מצאתי את עצמי מחדש, הכרתי את עצמי מחדש. אה, זה היה כאילו מסע לשי-- איך אפשר להגיד את זה? מסע של לשבח את הנפש. אז כאילו חלק ממה שאני מדברת זה בעיקר על המקום הספציפי הזה, שלפעמים מתוך המקומות האלה אתה מגלה את עצמך. אמ, אז ולמה אני אומרת את זה כהקדמה? כי הייתה תקופה שבה הבנתי, אמ, מתי אני מחכה למה שיקרה לי כמו שקורה לכולם ומתי אני מחכה לילד. אז מתי שהבנתי שמשהו קצת מוזר, התחתנתי בגיל עשרים ואחת כרגיל, הכול היה סבבה, נחמד. התחתנתי גם ביחד עם עוד שתי חברות טובות שככה זה היה מאוד בולט מתי נולדו להן פתאום ילדים.

03:16 דובר 1 ההשוואה הייתה קלה.

03:17 דובר 2 כן. אמ, לא נעים לי להגיד שבהתחלה נורא נורא פחדתי מללדת ילדים. נורא חשבתי שזה... התחלתי להצליח מבחינה מקצועית עוד לפני שהתחתנתי ופתאום פחדתי שזה יערער כשיהיה לי ילדים, או שראיתי אמהות עם כמה ילדים וזה נראה כל כך קשה וממש לא רציתי למנוע את זה. אבל נורא נורא, כאילו כל חודש שעבר ולא נהייתי בהריון אפילו קצת שמחתי. אמ, ואז עברו איזה חמישה חודשים, שישה חודשים, ואז נורא נורא נורא רציתי ולא הבנתי איך זה יכול להיות שכל כך לא רציתי ואני כל כך רוצה. היום אני מבינה שזה היה סוג של רצון לדעת שהכול בסדר, שאין איזושהי בעיה. ככה זה נמשך איזה שנה, ואז-- כמעט שנה, כשטסתי עם בעלי לפסח, פתאום במטוס, לא יודעת למה זה עשה לי כאילו איזה ניתוק כזה מהסביבה. פתאום התחלתי לבכות ואמרתי לו שאני ממש דואגת. כאילו מה? עד אז אפילו בינינו זה לא היה כל כך תופס כי היה כזה חיים נורא נורא עמוסים, אה, בהפקות. הייתי אז מפיקה אירועים, אז זה היה מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד דינמי. זה לא היה שגרה שאת קמה בבוקר, עושה ככה את כל היום, ונהניתי מזה. אמ, והוא כזה הרגיע אותי וזה, ואז כזה הוא אמר לי, את יודעת, יש איפה שאנחנו טסים בוונציה, יש שם, איזושהי אחותו גרה שם, יש איזושהי חנות עם כל מיני עודפים של חברות מאוד מאוד טובות, ובואי נעשה כלי. כמו הסיפור שמספרים על הרבי מליובאוויטש שהייתה אישה שהגיעה והרבי אמר לה שתקנה עגלה. היו שתי נשים ואחת קנתה עגלה, ובקיצור אז הלכנו וקנינו עגלה. קנינו עגלת סטוקי סגולה כזאת, אני זוכרת. אני גם זוכרת שלא היה לנו כסף

04:58 דובר 2 ממש לקנות את זה והשקענו כמה אלפים וקנינו והגענו עם זה לארץ. סחבנו את זה, יצאנו עם זה בידיים כאילו כאילו יש לנו תינוק בפנים. אמ, זהו, ואז עברה עוד חצי שנה. זה היה נורא מאכזב, שהסגולה הרגישה שהיא לא עבדה, ואז היה הזמן של לעכל שאנחנו מהזוגות ש-

05:22 דובר 3 בסרט הזה.

05:23 דובר 2 כן, שנמצאים בתוך אתגר הפוריות. וזהו. אז שנה וחצי אחרי זה היה הרגע שנפל לי האסימון שזה לא סרט ולא זה, זה זה. זה החיים שלנו כרגע, ובוא נראה מה הלאה, מה עושים איתם.

05:40 דובר 3 וואו, הרגע הזה שנופל האסימון זה נשמע, נופל האסימון. אבל זה, זה, זה להפוך את החיים כאילו.

05:48 דובר 2 כן.

05:49 דובר 3 מטורף. מה? מה מחזק אותך ברגעים הקשים? כי מאז עברת כל כך הרבה עליות, ירידות ותקוות, אכזבות.

05:59 דובר 2 מה חיזק אותי אז או מה מחזק אותי היום?

06:01 דובר 3 בכלל, רגעים קשים של אז, רגעים קשים של היום.

06:04 דובר 2 היום מחזק אותי כשאני נזכרת שהיו רגעים שהרגשתי ש-- הרגשתי שכאילו מה? שכאילו הכל שחור, שחור, שחור, שחור, ואין לך שום... כאילו גם את מרגישה בכל התהליך הזה המון המון. זה מנעד של רגשות מאוד רחב. אפשר לפתוח את זה אם את רוצה, אבל כאילו זה מאוד מאוד מאוד כאאילו. אבל היום אני יודעת שמכל דבר בסוף יוצא, אפילו אם אתה סובל מאוד באותו רגע, יוצא ממנו עצמו, מהקושי הזה, משהו טוב. אז אפילו שאני אומרת לך את זה, זה מחזק אותי במחשבה שעכשיו יש לי איזשהו משהו שהוא, שאני חושבת שהוא קשה. אני אומרת שהקדוש ברוך הוא לא עושה משהו סתם. יש לו איזושהי תמונה מלאה שאנחנו לא רואים אותה, וכל הזמן הייתי חושבת. אני זוכרת, זה משהו שפעם אבא שלי אמר לי, כמו על רחפן: כשהרחפן נוחת, ואני עובדת בהפקות, אני הרבה מרימה רחפנים, הרחפן עולה למעלה. בהתחלה אתה רואה רק את הכביש כאילו במסך. אז כשהוא עולה, אתה לאט לאט רואה את הכביש, את מעל הכביש, ואז אתה רואה גם את עצמך, ואז את הבתים והמכוניות, עד שהכל הופך להיות קטן, קטן, קטן. יכול לראות עיר שלמה בשנייה. אז ככה זה בעיניי גם בקשיים. באותו רגע זה נראה לך הכל. אז היום אני כאילו תמיד אומרת לעצמי: קצת סבלנות. כאילו קשה, אפשר לבכות, אפשר להישבר, אבל שבתוכו יהיה את הסבלנות וההבנה שאחר כך זה רחב יותר.

07:23 דובר 3 הנה רואים מה יצא מזה ואיך כאילו לראות את זה פתאום במבט לאחור.

07:28 דובר 2 כן, גם ההבנה שיוצא מזה משהו. תראי, לא תמיד יכולים לצפות מכל קושי שנראה את מה שיצא מזה. גם פה כאילו אני חושבת שעשיתי תהליך מאוד מאוד גדול עם עצמי, ועל זה אני בעיקר מדברת. אני לא מדברת דווקא על הנס שקרה בסוף או מה יקרה מעכשיו. יותר על התהליך המאוד מאוד, הדיוק של הנפש שאתה יכול לעבור כשאתה עובר כזה דבר. אני גם יכולה להגיד לך שבשנה וחצי בהם עיכלתי שאני כאילו אישה שמתמודדת עם קושי של פוריות, שעכשיו בואי נראה מה קורה, גם אז אני לא חושבת שהבנתי את המשמעות, מה זה אמא ומה זה להביא ילד לעולם, ורציתי בכל מאודי לעשות את הדבר שהמשמעות שלו היום בעיניי. אני כל הזמן ראיתי איך מתפתח מחצי שנה לחצי שנה, משנה לשנה, ההבנה מה זה מה שאני רוצה, וכמה שזה התפתח אז הכאב גם גדל הרבה יותר. כי בעצם את היית צריכה לעבוד על זה ולהשקיע בזה, אז את כאילו לאט לאט מבינה בשביל מה את עושה את זה. כן, היה שלב שהבנתי שזה אפילו לא רצון פיזי. זה רצון שכשאתה תלך מהעולם, אתה עשית כאן משהו. הייתי צריכה לשכנע את עצמי מאוד מאוד חזק שיש עוד דברים שאני יכולה להשאיר בעולם חוץ מילדים. זו הבנה שהיא מאוד מאוד קשה לבן אדם. הגעתי למצב שרציתי ללכת לעורך דין ולחתום איזשהו משהו שכאילו שכשאני אלך מהעולם יוכלו להוציא ממני משהו כדי שאני אשאיר ילד. היום אני בתור אמא יודעת כאילו מי רוצה להשאיר ילד בלי הורים, אבל את כל כך רוצה שאת כבר לא חושבת על כלום. כאילו את בתוך מלחמה, ממש בתוך מלחמה. וואי. את רוצה לספר בקצרה

09:06 דובר 2 ככה אחרי כמה שנים בסוף זה קרה ו... אה, כן. היו לי שלוש שנים קשות ושלוש שנים היותר קשות אבל יותר טובות, שזה מאוד מעניין. בשלוש השנים הראשונות בעצם זה היה סוג של המון המון תסכולים, וגם המון המון רופאים כל הזמן אמרו לי על-- הגעתי כשבאתי לטיפולים, וזה משהו שחשוב לי לדבר עליו כי אני חושבת שאין לו מספיק מקום. הגעתי, לא הייתי אף פעם רזה, אבל כשהגעתי לרופאים בפעם הראשונה לא הייתי גם כזאת כל כך שמנה, וכל רופא שראה אותי, הייתי הולכת לרופאים מאוד מאוד גדולים שרצו הצלחות מאוד מאוד גדולות, כל רופא שראה אותי נורא נורא, אה, לא יכול להגיד ירד עליי, אבל דיבר על השומן בצורה מאוד מאוד לא נעימה, שכל פעם שהייתי מנסה ונופלת אז המון המון המון המון ייסורי מצפון. המון. בשלוש השנים שאחרי, אה, החלטתי שאני לא מתמודדת עם זה לבד. החלטתי שאני, אמ, אם כל האנשים יכולים לדבר על הקושי שלהם, אם מישהו, אה-- שוב, גם לא כל האנשים יכולים. זה משהו שאתה לומד עם הזמן, שמי שאתה זה גם הקושי שלך. זה לא מוריד אותך, זה שקרה לך משהו בחיים. אז כמו שדיברתי על הקושי עם, אה, עם, על כל קושי בעבודה, ככה דיברתי על זה. אנשים פגשו אותי, דיברתי חופשי, כתבתי פתאום פוסטים בפייסבוק שהם היו פוסטים לא ש-- בקשת רחמים, פוסטים עם אמנות או אמונה, ופשוט קיבלתי מזה את הכוח. אז בתוך התהליך הזה שבעצם גילית בעצמך כוחות ודיוקים כאלה על עצמך, תני דוגמה אחת למשהו ש... אוקיי, אז אני אספר שכמה ש-- זה היה בסביבות כבר ארבע וחצי שנים שלא היו לי ילדים וקצת התייאשתי מכל הרופאים ששלחו

10:46 דובר 2 אותי מאחד לשני, והגעתי לאיזושהי רופאה שהיא אמרה לי שאני צריכה לעשות איזושהי בדיקה שהיא נורא נורא יקרה בארץ. אה, יש לי דודה, דודה שלנו, שהיא שליחה של, אה, של חב"ד ברוסיה, ו... היא הציעה שנעשה את הבדיקה שמה, שהיא נורא זולה שם. כשהגעתי אליה היא סיפרה לי-- סיפרתי לה את כל המסכת ייסורים שאני עברתי עם כל העניין של המשקל, והיא הכירה לי רופאה שמה. אני יודעת שזה נשמע הכי הזוי בעולם, כאילו ישראל היא הממלכה של טיפולי פוריות, אבל באותו רגע אני הרגשתי שאני צריכה לדאוג לנפש שלי. וכשאני הגעתי לרופאה הזאת והיא קיבלה אותי כל כך יפה והיא דיברה איתי גם על ההשמנה הזאת כאל עוד בעיה, כאחת מהבעיות ולא משהו שאני אשמה בו. גם רזיתי שבע עשרה קילו תוך כמה חודשים שם בלי שעשיתי איזה דיאטת רצח. הרגשתי שנכנסתי לאיזשהו תהליך טוב וטסתי המון המון פעמים. כל מה שהרווחתי בהפקות שלי הוצאתי על הטיסות האלה ועל המון המון בדיקות שעשיתי שם באופן פרטי שלא יכולתי לעשות כאן, והבנתי שאני יכולה כרגע לעשות כאן איזשהו תהליך של הרבה בדיקות ואולי אפילו טיפול קטן. אם זה לא יעבוד, אני תוך כדי זה יורדת במשקל ואז אני אחזור לארץ. וככה היה. הטיפול האחרון שעשיתי שם ממש ראו כאילו שזה עומד להצליח והכל, והאכזבה הייתה מאוד מאוד קשה. אה, רגע לפני שכאילו סיימתי את הטיפול האחרון שמה, אמ, והם אמרו לי לקחת איזשהם כדורים, לקחתי אותם ויום אחד היו לי כאבי בטן מאוד מאוד חזקים. זה היה בערך חצי שנה אחרי שלא היינו אפילו פעם אחת שבת ביחד בבית רק אני ובעלי, ואמרתי השבת אנחנו נעשה כאן. סליחה.

12:26 דובר 2 הכאבים התחילו אחרי שהתחלתי להתארגן לשבת וכל הזמן התעלמתי מהם, כאילו למדתי באיזשהו מקום כל הזמן גם משהו שהוא לא נכון, שהוא כאילו להתעלם ממה שאת מרגישה, שאין מה לעשות את צריכה כל הזמן להמשיך. התעלמתי וזה התחזק והתחזק ואז זה עצר וחזר. הייתה לנו סעודת שבת, הכל בסדר, הלכנו לישון. התעוררתי בערך בשלוש בבוקר עם כאבים מאוד, מאוד, מאוד, מאוד חזקים, כמו כאבים כאלה של מי שילדה יודעת שכאילו שאת שוכחת את הכאבים של הלידה. כאבים כאלה שאני לא יכולה להיזכר בעוצמת הכאב. אני רק זוכרת שהבנתי, אם אני מתחברת לאינטואיציה שלי, הבנתי שמשהו מסוכן קורה לי. עכשיו כל כמה זמן הם הפסיקו, ואז את אומרת רגע, זה מפסיק, אז אולי, אבל משהו בתוך הלב שלי אמר לי שאני לא יכולה להישאר בבית. הזמנו אמבולנס בשלוש בבוקר בשבת. אני זוכרת שלקחו אותי באלונקה. אמרתי כזה, תוך כדי שאני כל כך סובלת וכל כך דואגת: איזה מזל שזה שלוש בבוקר ואנשים לא רואים. הכניסו אותי לאמבולנס. פתאום רץ איזה שכן שלא הכיר אותנו. הוא היה שכן חדש בבניין והוא אמר: מה קרה? אתם צריכים עזרה? אז בעלי היה מאוד מאוד לחוץ. אמר לו: הכל בסדר, ואז הוא אמר, אה, הוא אמר: איפה הילדים שלכם? אני אקח את הילדים שלכם. ואני בכלל לא הייתי בתוך זה. כאילו, אפילו אולי לרגע ריחמתי עליו שהוא אמר את זה ובעלי היה כל כך זז. הוא אמר לו: אין לנו ילדים, אין לנו ילדים. כאילו, כאילו צעק עליו את זה שאין לנו ילדים. אני ממש זוכרת את זה כמו בסרט. כאילו שהדלתות נסגרו וכאילו הדהדו לי המילים האלה שבאותה יממה, ימים אחרי זה היו מאוד

13:50 דובר 2 משמעותיות. אין לנו ילדים. הגענו ואמרו לי שהכל נראה בסדר. ובאיזשהו שלב כזה אמרתי לעצמי איזה היסטרית אני, כאילו שלא מספיק שאני הולכת מלא פעמים למיון סתם, עכשיו גם הגעתי בשבת לבית חולים כאילו. מפה לשם השבת המשיכה ולקראת צאת שבת פתאום נהיו כאבים, אבל ברמה שאני לא יכולה ליישר את הגוף. משהו שאי אפשר להסביר אותו בכלל. כאילו זה צרחות. את צורחת כי את בבהלה מטורפת מהכאב, לא בגלל שאת סובלת. והתחילו לבדוק ולבדוק ולבדוק ולבדוק ולא מוצאים מה יש. ואז אמרו שהם קוראים לרופא הכי מומחה, שהוא היה בשבת בבית, כשהגיע בשבת. זה היה שעתיים לפני צאת שבת שהגיע בשבת ושהוא יבדוק מה קורה. אני מנסה לתמצת את זה. אמ, בגדול פתאום הגיע הרופא, התחיל להסביר אז אמרתי לו רגע, אבל מה, כאילו למה ניתוח אם אתם לא יודעים מה קורה? אז הוא אמר: אנחנו צריכים לפתוח ולראות. אז אמרתי לו: מה, יכול להיות שזה יהיו דברים בלתי הפיכים? הוא אמר לי: אם בניתוח אנחנו נעשה משהו בלתי הפיך, זה אומר שכבר כרגע יש משהו בלתי הפיך. הבנתי שכנראה יש לי משהו ברחם, שהמילה רחם לאישה שלא מצליחה להביא ילדים לעולם היא מילה מאוד, מאוד כואבת. זה כאילו מקום עצוב שכאילו את לא מסוגלת להביא חיים ואת אומרת יכול להיות שאני אכנס לניתוח הזה, אני לא יודעת מה יהיה אחריו. ההבנה שאת יודעת, אולי יוציאו את הרחם, אולי, אולי כאילו התקוות שיש לי כרגע בעזרת השם שהכל נראה שאפשרי עדיין לא יהיו. לא הייתי לפני הניתוח הזה במקום שאולי לא יהיו לי ילדים. הייתי במקום שזה קשה, בסוף זה יקרה. הסתכלתי על בעלי אני זוכרת באותו רגע ואמרתי

15:25 דובר 2 כאילו רגע, אולי אני אאבד גם אותו? אני הרי כל כך אוהבת אותו וכל כך אכפת לי ממנו. אני כאילו לא אתן לו שלא יהיו לו ילדים בגלל שלי... אז כזה, אם דיברתי על רגעים רגשיים, זה רגעים שאני היום אומרת, לא היה לי רגע, ברוך השם, אחרי זה, שהרגשתי עוד פעם שאתה מרחף מעל הכאב. זה משהו שאתה מרגיש שהוא כל כך עמוק, שזה מין רגעים שאתה צריך לסגור אותם ולשמור אותם, כי אתה יודע שזה היו רגעים עם כוחות נפש מאוד גדולים. אני זוכרת שהסתכלתי על בעלי ואמרתי לו: אם אני אצא מהניתוח הזה בלי יכולת ללדת ילדים, אני כנראה לא אהיה מסוגלת להגיד לך את זה באותו זמן, אבל עכשיו אני יכולה להגיד לך שפשוט, פשוט תלך אחר כך. אל תישאר איתי, כאילו אל. ומאוד מאוד... לא, קשה להסביר את זה. ואני זוכרת שלקחו את המיטה שלי, וממש אני זוכרת את התחושה הזאת של הנסיעה, של ההבנה שאני עכשיו לבד. זה הגוף שלי. אף אחד מסביבי לא יסבול את הכאב הזה שעומד להיות לי, ככה האמנתי או חשבתי שזה מה שיקרה, כי הבנתי שמשהו לא טוב קורה. אף אחד לא יישא את הכאב הזה ביחד איתי. לי לא יהיו ילדים אולי, השם ישמור, בגלל הדבר הזה, וכולם יוכלו לתמוך בי ולעזור לי, אבל זה שלי. ואני ממש זוכרת את רגע ההירדמות, שכאילו אמרתי: זה רק אני והשם. השם, תהיה איתי. ואני ממש זוכרת, רגע לפני, אמרתי: "אלוקים, אבל אם באמת באמת זה לא סתם ולא איזה סרט שנכנסתי אליו, קח אותי. פשוט קח אותי."

16:58 דובר 4 אמאל'ה.

16:58 דובר 2 "קח אותי ביחד איתך", וזה היה מתחושה של השלמה פנימית. רק אחר כך יצא לי יום אחד שקראתי, שכאילו פתאום הבנתי את המשמעות של... איך אומרים את זה? "ואם אין לי בנים מתה אנוכי", אני לא זוכרת בדיוק את המילים המדויקות.

17:15 דובר 4 כן.

17:15 דובר 2 משהו כזה, כן. אני אומרת, וואו, זה כאילו מקבל משמעות, כי זה באמת היה ככה. הבנה שאין לי משמעות בעולם, שזה לא נכון חס ושלום שאם אישה תשמע את זה ותחשוב שזה ככה, אבל זאת הייתה התחושה שאין לי משמעות בעולם ואין לי מה לעשות בחיים האלה יותר ואין לי רצון לחיות אותם. ואני בן אדם מאוד אופטימי, מאוד שמח, מאוד מלא, מאוד זה. הכל לא שווה אם אין לי את היכולת להביא ילדים לעולם. וככה נרדמתי, וכשהתעוררתי מהניתוח אמרו לי שכנראה הצילו לי את החיים. לא קרה שום דבר לרחם, כי היה לי דימום פנימי מאוד, מאוד גדול כתוצאה ממשהו שלא קרה טוב והכדורים שלקחתי. אם לא היו מכניסים אותי לניתוח ולא הייתי נוסעת לבית חולים וכל זה, יכול להיות שהיה עובר יום, יומיים ופשוט הייתי מדממת למוות. אז...

18:05 דובר 4 אוי.

18:05 דובר 2 אני זוכרת שלקחתי את הרגעים האלה וזה עזר לי להבין, באותו רגע הבנתי שהרצון לילדים עכשיו הוא, הוא הרצון הכי פנימי שקיים. זה לא כי אני רוצה להלביש אותם יפה, זה לא כי אני רוצה להיות כמו כולם, זה לא כי אני מרגישה רחוקה מסיטואציות חברתיות, זה לא כי סתם בא לי ילד לחבק אותו ולנשק אותו. זה רצון פנימי ועמוק של לעשות את התפקיד שלי בעולם, וכמובן שאליו נלווה הרצון הנוסף, ההבנה שבאמת, באמת, באמת אני רוצה שיהיו לי עכשיו ילדים. כי לפני זה אני חושבת שהיו זמנים שהיה לי מאוד, מאוד קשה לשתף פעולה עם כל מה שאמרו לי לעשות, כי אולי לא מספיק רציתי מבפנים. יותר רציתי שהכל יהיה בסדר.

18:43 דובר 4 אז דווקא הרגע המטורף הקשה הזה בעצם הביא אותך ל...

18:47 דובר 2 כן.

18:47 דובר 4 הבנה של...

18:48 דובר 2 הוא היה מדכא גם אחר כך, ההבנה שיכולתי אולי למות, וזה מפחיד לחשוב שאתה כאילו, שקורה לך תהליך בגוף, השם ישמור, שאתה כאילו...

18:56 דובר 4 כן.

18:56 דובר 2 צריך להיות עם יד על הדופק. אבל כן, זה הביא אותי אחר כך, נתן לי הרבה כוחות, כי עברתי אחר כך, חודשיים אחר כך הייתי... גילו שיש לי מחיצה בתוך הרחם, גילו שיש לי איקס ושצריך שוב להיכנס לניתוח ולהוריד אותו, ושזה סיכון מאוד, מאוד גדול. אני חושבת שלקחתי את כל הכוח מאותה סיטואציה ומההבנה שאני ניגשת לניתוח הבא, בהבנה שאני מוסרת את הגוף שלי כדי שהדבר הזה יוכל לקרות. אחר כך חוויתי עוד דברים עד שנכנסתי להיריון טבעי. אחרי חמש וחצי שנים לא היו לי ילדים. חצי שנה אחרי הניתוח שדיברתי עליו עכשיו נכנסתי פתאום להיריון טבעי. אני זוכרת שקמתי בבוקר, יום אחרי שגיליתי את זה, והרגשתי שהעולם זורח, כאילו שאני הולכת ברחוב והכל כל כך... כאילו לעצים יש ריח ואני אישה בהיריון. זה כאילו אי אפשר להסביר את זה אפילו, כאילו אני ממש זוכרת את זה, הכל פיפס וכל התכנונים והכל פשוט היה זורח ומאיר, ופתאום גם כל הפרטים הקטנים שתמיד אמרתי שכאילו הם לא חשובים, וזה מה שרציתי בהתחלה. איזה בגדים ואיזה זה, והכל היה לי בראש, והיה לי תינוק מסוים, בן כזה קטן בראש, ואמרתי אני יודעת, אני אקרא לו שמואל. זה היה ממש כאילו מדויק, מדויק, מדויק. ובדיוק אחותי ילדה את הילד החמישי שלה, בלי עין הרע, ולפני שידעתי שאני בהיריון אמרתי לה שתבוא אליי אחרי הלידה, גיליתי את זה תוך כדי. אז הגיע תינוק הביתה שלנו, הביתה השקט שלנו, ופתאום הגיע תינוק שהרגע נולד, וזה עשה לי רצון ללכת ולקנות לו דברים ולהחזיק אותו ולטפל בו. וסיפרתי לאחותי אפילו שזה היה כל כך ההתחלה וכל כך הייתה שמחה סביב

20:29 דובר 2 זה. ואז ערב תשעה באב פתאום אני רואה שמשהו לא בסדר וההיריון נפל. היה איזה יומיים ככה שחיכינו וזה, ואני גם זוכרת באותו רגע את אותה תחושה של כאילו זהו, שלא שווה לי החיים כלום. אבל עכשיו שאני בסיטואציה הזאת, כי אני חושבת שהבנתי באותו רגע שזה לא קטע של הגוף שלי, זה קטע של הקדוש ברוך הוא. הוא נתן לי בחינם כביכול, בלי טיפול. הוא נתן לי להיכנס להיריון, הוא לקח לי את זה במחי יד, כאילו פשוט אני ראיתי את הנפילה של זה, וכאילו זה היה כאילו זה שיתק אותי. אפילו את הכאב זה שיתק. זה היה כמו, ברגע הראשון צרחתי ובכיתי וממש כאילו לא אכפת לי מי רואה, מי שומע. אחר כך זה כבר היה כאילו להגיף את התריסים וזהו. לא לחשוב, לא להרגיש. ואז נקודת מפנה הכי גדולה הייתה, אני חושבת, זה שגם שוב הלכתי אחורה ונזכרתי מה נתן לי כוח כל הזמן. כאילו אני חושבת שזה גם היה נקודת השבר הכי גדולה שהפסיקו הדמיונות. כבר לא דמיינתי תינוק, כי היה התינוק. בדמיון שלי הוא היה שלם, היה לו פנים, היה לו הכל. וכאילו הבנתי שהקדוש ברוך הוא פשוט, אה, לא רוצה. כאילו זה מה שהרגשתי, וש-- אני כבר לא אתאמץ על זה גם יותר כאילו, זה התחושה. ואז ש-- היה ערב יום כיפור, זה היה בערך שלושה חודשים אחר כך. הלכתי, אז עברתי ליד חנות שיש בה גם בגדי תינוקות והסתכלתי ואמרתי, וואו, זה כבר לא קורה אצלי. אין לי אפילו את האמונה שזה יקרה, כאילו, כי הרגשתי ששלי כבר מת. למרות שזה היה בשלב מאוד מוקדם, אבל הדמיון היה כל כך הרבה מקום.

22:04 דובר 5 כאילו נגנז ביחד עם ההפלה, כל החלום הזה.

22:08 דובר 2 כן, כן, גם ההב-- כאילו היה כמו הבנה כזאת שהקדוש ברוך הוא פשוט לא רוצה, שחבל על המאמצים. אני זוכרת שהיה לי איזה גם מחשבה, כאילו אולי באמת אני צריכה לעשות דברים אחרים, להיות משמעותית וזהו. ולא יודעת, משהו משך אותי לבפנים ואמרתי לעצמי, לא, זה לא אני. אני לא נשברת, אני, אני עשויה ממשהו אחר. ואם אין לי דמיונות אני אזמן אותם אליי. אז פעם ראשונה אחרי כל השנים האלה שדמיינתי את השמואל הזה שהיה לי בראש בגלל חנה ושמואל, אמרתי אני אקח כובע, שהוא יכול להיות גם לבן, אבל הוא של בת כי הוא בצבע לבן, ואני אדמיין דמיון חדש. אני אפתח דמיון חדש של בת. לקחתי את הכובע הזה, אמרו לי לארוז לך למתנה, אמרתי כן, ארזו לי למתנה. יש לי את זה עד היום. כתבתי על זה ערב יום כיפור. אני מאמינה שבעזרת השם ביום כיפור הבא אני מזמנת משהו חדש, ולא רציתי לכתוב בת בגלל שהרגשתי שאני כאילו סוגרת לקדוש ברוך הוא את האופציות. אבל בתוך הראש שלי זימנתי, דמיינתי, זימנתי דמיון של בת. צילמתי את היד שלי עם זה וכתבתי פוסט בפייסבוק ש-- על מה שקרה בחודשים האחרונים. היה-- הפוסטים האלה כל פעם-- כאילו לא חיכיתי לתגובות. הלחיצה של השיתוף גרמה לי לשחרור מאוד, מאוד גדול. כאילו, כאילו אני משתפת את העולם הרחב ב-בחוויה שלי. הרגשתי שזה סוג של חוויה. גם זה כאילו זה מוזר כי זה חוויה קשה, אבל היא סוג של חוויה, היא מוזרה.

23:32 דובר 5 נכון, חוויה זה יכול להיות גם-- וכולם כשעוברים את זה ביחד איתך אז זה כאילו קצת חולקים או...

23:38 דובר 2 כן. אני זוכרת שכל כך כאב לי לכתוב את המילים, אבל כתבתי שהרגשתי תחושות של אבל מאוד, מאוד גדול, ושפתאום ראיתי את המשפט, אה, הופיע לי איכשהו, לא יודעת, כשדפדפתי במשהו בפייסבוק: "השם נתן, השם לקח, יהי שם השם מבורך". כאילו הרגשתי שזה מדבר אליי. השם נתן לי, השם לקח לי, וכאילו הרגשתי באותו יום שקניתי את הכובע, ר-- לפני זה, שאני סולחת להשם. אני סולחת לו על מה שהוא עשה לי. אני כעסתי עליו על מה שהוא עשה לי ואני סולחת לו כי אני מבינה שהוא מעליי ושכנראה שיש לו איזשהו משהו מסביב שהוא הכאיב לי ואני סולחת לו על הכאב. אני יודעת שזה מוזר, אבל כנראה שהוא הבין את המילים האלה וממש קרעתי את החולצה שלי. אני הרגשתי ששום טיפול פסיכולוגי באותה תקופה ושום אדם לא יבין כמו שאני את עצמי. רק אני יכולה להבין את עוצמת הכאב. וצילמתי את זה והעליתי את זה. עשיתי את זה בצבע כזה אפור. אני זוכרת, וכתבתי בעזרת השם אני כן מאמינה ששנה הבאה, ולא האמנתי, אבל רציתי לתת לזה מציאות.

24:34 דובר 6 תוקף.

24:35 דובר 2 כותבת ששנה הבאה אנחנו נלך עם תינוקת בערב יום כיפור והיא תלבש את הכובע הזה, עם תינוק או תינוקת כתבתי, וכתבתי את השמות שלנו שיתפללו. קיבלתי ככה בתגובות על אנשים שיום כיפור שלהם היה כל כך שונה אחרי שהם קראו את זה. ממש אנשים באו אליי, בחורים, גברים, נשים, כאילו זה עשה הדים מטורפים.

24:53 דובר 6 חשוב לציין שאת כותבת מאוד יפה. למי שלא מכיר את זה בכלל.

24:58 דובר 2 כן, האמת שאני מאוד מרגישה שאני מאוד טובה בלהוציא את הדברים בכתיבה ואז כאילו באיזשהו מקום. אחר כך עשיתי טיפול והוא לא הצליח ואמרתי כאילו, הקדוש ברוך הוא, אני חשפתי את זה בפני כולם, כאילו זה שלך. שנה עד שנה הבאה. אם אתה רוצה לקדש את השם שלך ולהראות שעשיתי נכון אז תטפל בזה. ובטיפול שאחרי כבר הייתי חסרת כוח. יש משהו בטיפולי פוריות שאת עובר יום וחצי מהרגע שאת מגלה שאת לא, וצריך כבר להיכנס לחדש, וכבר נכנסתי לזה באפס כוח. ובחודש הזה המון אנשים ראו שקשה לי. המון אנשים שקרובים אליי, וכל אחד ניסה, אחד לקחת אותי לפה, אחד לקחת אותי לפה. אני כמו רובוט הלכתי אחרי כולם אז אני לא יודעת אפילו למה זה קרה. אם בזכות רבי שמעון בר יוחאי או בזכות ההוא שהולכים אליו שני חמישי שני או בזכות מלא מלא דברים, בזכות שבדקנו באותו חודש את התפילין וזה, אבל אני טסתי בכלל לרוסיה לחתונה של מי שעזרה לי מאוד שנה קודם.

25:55 דובר 6 נפגשנו שם.

25:56 דובר 2 ושם גיליתי, נכון, ושם גיליתי שאני בהיריון ונולדה לי בת.

26:03 דובר 6 לפני יום כיפור.

26:04 דובר 2 כן, היא נולדה באב, ויום כיפור שמתי עליה את הכובע וצילמתי אותה ושמתי עליה את היד עם אותן הטבעות בדיוק כמו בתמונה והחלטתי שאני אקדש את, את, את שם השם כמו שהבטחתי לו.

26:17 דובר 6 פרסום הנס.

26:17 דובר 2 כן, ושמתי את התמונות אחת ליד השנייה בגרפיקה יפה, ועם המשפט שכתבתי בסיום של "שנה הבאה אנחנו זה", וכשאני אומרת את זה יש לי צמרמורת. היום בבוקר הערתי אותה והיא השתוללה, והלבשתי אותה ושלחתי אותה למטפלת, ואני מתפללת להשם שייתן לי את הכוח להיכנס. אני כבר נכנסתי, אבל להיכנס עוד יותר חזק למסע שאני אדאג לה שיהיו לה אחים ואחיות ואדאג לעצמי, כי מותר לי לרצות את זה גם בשביל הכיף עכשיו, כי את התחושה הזאת של המשמעות הגדולה הרגשתי שעשיתי. וברגע שהיא נולדה אני זוכרת שהנחתי את הראש אחורה. אני אפילו לא בכיתי. סוג של לא יודעת אם עיכלתי את הסיטואציה. פשוט הנחתי את הראש אחורה ולרגע עצמתי עיניים וכאילו אמרתי, אוקיי, עשיתי את זה, כאילו כמו סיימתי מלחמה של שש וחצי שנים.

27:10 דובר 6 וואו.

27:11 דובר 2 כן. ואז גם הרגשתי באיזשהו מקום אחר כך שכאילו ירד לי הכתר, שכאילו הייתה לי איזושהי הילה של הנשים שהן ברמה אחרת. אני באמת מאמינה שמי שמקבל את הניסיון הזה זה לא עוד ניסיון. זה ניסיון מאוד מאוד עצום. אני כאילו חושבת היום על האימהות כאילו שלנו והרבנית חיה מושקא וכל מיני אנשים שכאילו התמודדו עם כזה, זה אנשים צדיקים. אני באמת מעריכה כל אישה שמתמודדת בזה. זה לא משהו שאתה מתמודד איתו, אתה עובד בו גם.

27:43 דובר 6 זה לא עוד משהו. זה סובב את כל ה...

27:45 דובר 2 והיום אני גם יודעת להעריך את עצמי על זה שבכל השנים האלה התקדמתי בעסק שלי ובעבודה שלי בצורה בלתי רגילה. אז לא ראיתי את זה ככה. היה לי רע עם עצמי שלא ראיתי את זה בתור מישהי שעושה משהו וואו. היום כשאני מסתכלת על עצמי מהצד אני אומרת, כאילו ניצלתי כל רגע ורגע, כל רגע ורגע. ברגע שהבת שלי נולדה, העסק שלי דווקא השתדרג. היא גם מביאה איתה את הברכה, כנראה בעצם היותה, כי ילדים זה ברכה, וגם למדתי כאילו איך מגיע לאימהות לעבוד על הגבולות בעבודה ועל כל מיני דברים ש-

28:19 דובר 6 זהו, זה עולם חדש של-

28:21 דובר 2 כן.

28:21 דובר 6 איזון. את קמה עכשיו כל בוקר ומתחילה את היום כמו ככה אמא לילד, כאחת האימהות לילד ראשון, או שאת כל בוקר זוכרת?

28:34 דובר 2 לא יודעת אם כל בוקר אני זוכרת, אבל אני חושבת שברגעים שקשה לי קצת. בואי נגיד הבת שלי מאוד מאוד שובבה, זה חמוד והכול, אבל לפעמים זה מתיש.

28:43 דובר 6 מוכר.

28:43 דובר 2 רגעים שכאילו זה עובר את הגבול. אז אני חושבת שאם לא הייתי עוברת את זה אז הייתי נורא נורא מתעצבנת, וכאילו ישר זה עולה לי, כאילו הבזקים מרגעים מאוד מאוד קשים אחרים. ממש כאילו אני נזכרת בזה. זה היה כאב עצום. מה זה כאילו קטע של באסה עכשיו או חוסר נוחות או משהו שאני רוצה לעשות ואני לא יכולה, לעומת כאב של ריק אחד גדול. אז כן, אני חושבת שזה מאוד מאוד עוזר לי לא ל-- אני בן אדם שיודע להתלונן ואני לא מוצאת את עצמי מתלוננת על הילדה שלי אף פעם, כאילו, וכל אמא יכולה להתלונן.

29:16 דובר 6 כל הזמן זה נמצא שם כאילו.

29:17 דובר 2 כן, זה נמצא, זה לגמרי נמצא.

29:19 דובר 6 וואי.

29:20 דובר 2 לא יודעת אם כל רגע בחיים אני מרגישה תודה, תודה, תודה, אבל אבל לא את ההפך, זה בטוח.

29:27 דובר 6 כן. אז במקביל את חושבת שהרמת את העסק דווקא מתוך הכאילו היה לך משהו להתעסק איתו ש- כי עברת קושי מטורף תוך כדי הקמת עסק מדהים.

29:37 דובר 2 אני חושבת שעל אף זה הרמתי את העסק, אולי היה לי יותר זמן, אבל היום אני מבינה שבפרט בעסק שלי זה לא עניין של זמן. זה עניין של השראה, של... יכולה להגיד לך, לפני יומיים הייתי באיזה מלון, ראיתי מלא אנשים, משיחי וזה, זה נתן לי השראה. ראיתי אנשים עושים עסקים כזה, והסתכלתי מהצד ואמרתי, יופי, עולה לי רעיון, אני אעשה עוד משהו זה. זה משהו, להפך. אני חושבת שממקום טוב יותר קל לתפעל עסק. זה לא כמו לכתוב איזה טקסט יפה. עסק זה לא רק הכישרון שלי, אתה צריך לשבת בנוחות בחיים כדי לחשוב קדימה. כשיש לך חוסר ודאות זה מאוד מאוד מקשה.

30:12 דובר 6 אז איך עשית את זה?

30:13 דובר 2 אני חושבת שהעסק הגיע לי ממקום אחר של קושי בחיים, כאילו שהייתי בחור-- ילדה שלא למדה כלום. היה, יש לי קשיי קשב וריכוז מאוד קשים עד עצם, עד הרגע, אני מזיזה את הרגליים עדיין תוך כדי שאני מדברת. אמ, איך עשיתי? הרצון להצליח אצלי היה מאוד מאוד חזק, בלי קשר לכל מה שעברתי. כאילו חשוב להבין שיש לי חיים מעבר לקושי. כאילו אומנם זה משתלט לך על כל החיים, אבל אתה עדיין בן אדם עם משקעים או הצלחות מהעבר. אתה עדיין אישה של מישהו, את עדיין בן אדם עם חלומות. כן. אז כן, היה לי כשהייתי נערה, מאוד לא הצלחתי בתיכון ונורא נורא רציתי להוכיח בהתחלה לי ולסביבה שאני מסוגלת. היה לי חלום ענק להפיק, וכמה שהתקדמתי עם החלום וגם הגשמתי אותו, אז הבנתי שלחלום גם יש דיוקים וזה פשוט גם הצליח בלי שעשיתי המון דברים, כאילו פשוט זה הגיע אליי כל הזמן, הגיע והגיע והגיע. רק היום אני מיישבת את זה כעסק שהוא עסק שהופך להיות מאוד רווחי או שמעסיק אנשים שעושים גם את העבודות שאני יכולה לעשות, או שזה הופך להיות שגרת חיים כדי לחיות מזה. אבל זה היה מתוך מקום של טירוף כזה, כאילו של, של הצלחה. זה לא היה, זה לא חושבת שזה היה קשור לקושי הזה. כאילו אני יכולה להגיד וואו, כאילו זה, אבל זה לא.

31:31 דובר 6 בנפרד ובמקביל.

31:32 דובר 2 כן.

31:34 דובר 6 וואו אסתי, וגם דרך העסק יש לך אפשרויות, איך אומרים, טכניות, ואת משתמשת בהן כדי להעלות את המודעות.

31:42 דובר 2 כן.

31:42 דובר 6 זה משהו שהוא מאוד מאוד חשוב מסתבר, כי אנשים פוגשים את עצמם עם הקושי הזה לבד. אנשים, בעיקר נשים, ובעצם את לוקחת את כל המדיה שאת מוציאה מהמשרד וחלק ממנה זה בעצם, מה את עושה? תספרי.

31:57 דובר 2 הקטע ש... שנייה לפני שאני אספר מה אני עושה. היו לי המון חלומות איך להעלות את המודעות לכל מיני דברים בעניין הזה. אז לא היה לי מספיק את הכלים. היום כשהעסק שלי התקדם ואני כבר אחרי הסיפור הזה, אני יכולה להוציא את הדברים האלה. אז יכולתי לעשות רק את הפוסטים. אבל מה אני עושה? דבר ראשון, יש לי ברוך השם עמוד אינסטגרם שאני רואה שהרבה אנשים מתעניינים בו, ומה שאני מעלה יש המון המון תגובות. אז אני מרגישה כל הזמן צורך לא לשכוח את מה שהיה ולא לשכוח את מי שעדיין שם. ולהעלות את המודעות. לא בכללי שיש טיפולי פוריות, את המודעות לגבורה של מי שעובר את הטיפולים האלה, להבנה שזה אנשים שהנפש שלהם מזוככת ואיך צריך להתייחס אליהם. איך צריך לתת לזה את המקום? אמ, וגם פשוט לתת לזה להיות על סדר היום, כי יש איזושהי תחושה בטיפולי פוריות שזה משהו כזה ש-ש-שותקים וממשיכים את החיים תוך כדי. אז זה לא מגיע למי שעובר את זה.

32:56 דובר 7 את חושבת שבמגזר הדתי והחרדי הנושא פחות מדובר?

32:59 דובר 2 ברור. כי אפשר להגיד הכל? ברור, בגלל שזה משהו שבסופו של דבר מתחבר להמון דברים שהם מאוד מאוד אינטימיים. עזבי גם בלי קשר לציבור החרדי. זוג שמגיע וצריך לפתוח את המקומות הכי אישיים שלו מול רופא ומול אנשים אחרים, זה פוגע במקומות הכי רגישים, הכי חשופים, שגם בין בני זוג לפעמים זה לא נעים. אז כן, אבל אני חושבת שכמו שאנחנו אנשים בוגרים, והאנשים שמולנו יכולים להבין שזה שאתה חושף א' לא אומר שאתה רוצה לחשוף ב'. הכאב והטכני זה שני דברים נפרדים. על מה שקורה טכנית אצל הרופא או בכל מקום אחר. ואין, אין לזה מספיק דיבור. אין לזה, כי גם מאוד מאוד הדיסוננס ממש ממש מטורף. זה עולם של ילודה כל כך גדול בציבור החרדי והדתי, זה המשמעות. אז מי אתה בתוך המקום המשמעותי הזה אם אתה לא מצליח ל-לעשות את ההווי הגדול הזה?

34:00 דובר 7 כן. איך בעצם כל אחת יכולה להכיל יותר? מישהי, איך, איך אפשר לתרום? איך אפשר?

34:09 דובר 2 תראי, זה מאוד מאוד משתנה, שאני-

34:10 דובר 7 כי לפעמים את מוצאת את עצמך חסרת מילים, או אה, את רוצה לעזור ואין לך מושג איך.

34:16 דובר 2 שאלתי את עצמי את השאלה הזאת הרבה פעמים, כי מה שאני רוצה לא בהכרח מישהי אחרת רוצה. וגם מה שאני רציתי אתמול כשעברתי טיפולים, בוא נגיד כשהייתי בטיפולי פוריות, אמרתי: מה שאני רוצה בשעה תשע זה לא מה שאני רוצה באחת עשרה. זה גם מאוד הורמונלי. את יודעת מה זה אישה בהריון? אז תחשבי פלוס פלוס פלוס. ואני חושבת שזה מאוד מאוד קודם כל. אם דיברנו על קטע רגשי פנימי, כשיש מולך אדם כזה, קודם כל להבין שבאמת אכפת לך ממנו ואתה חושב עליו קודם כל ולא על מה אתה. ואני אתן דוגמה. פעם פנתה אליי ציפי קולטניוק, הזמרת ציפי קולטניוק, והיא אמרה לי משהו מאוד מאוד יפה. היא אמרה לי: יש לי איזושהי הצעה בשבילך, ואני אומרת לעצמי למה שאני אציע לך אותה? בגלל שאולי אני אפגע בך. אבל בעצם ההצעה היא טובה, אז היא לא פוגעת. אז הבנתי שאני מפחדת מהתגובה שלך, אבל אם אני מפחדת מהתגובה שלך אני חושבת על עצמי. אז אם אני מאמינה שמה שאני אומרת לך זה באמת לא פוגע ולא נכנס לפרטיות שלך מדי וכן משהו, אז אני אומרת לך אותו. ובאמת העצה שהיא הגיעה, אני כבר לא זוכרת. אני רק זוכרת שהיא לא, לא הייתי צריכה אותה, אבל ההבנה שהיה לה כל כך אכפת והיא השקיעה בזה כל כך הרבה את המחשבה שלה, היא עשתה לי מאוד טוב. ויכול להיות שרוב הפעמים שאתם תיגשו לאנשים שאין להם ילדים, שמרגישים נחיתות כלפיכם או מרגישים שאתם מרחמים עליהם, התגובה שלהם לא תהיה משהו. אבל אם אתם עושים את זה ממקום מאוד מאוד פנימי, לרוב גם אם לא באותו רגע זה ישפיע טוב,

35:50 דובר 2 כי בסופו של דבר בן אדם שעובר כאב הוא רוצה שלא ירחמו עליו, אבל הוא רוצה שיהיה אכפת ממנו. אז אם יש לי עצה לתת, זה לא לרחם, זה להכיל ולהבין. לא לחשוב שבמכלול החיים שלי עכשיו אני מסכנה כי אין לי ילדים. לחשוב שיש לי מכלול של חיים מדהימים. יכול להיות שיש בעל טוב, שיש הורים, שיש לי עבודה. לכל אחד יש איזשהו משהו שהוא חזק יותר בחיים שלו, ושבתוך החיים האלה יש לי משהו שמאוד מאוד קשה. ושיכבדו את הכאב שלי. אני לא יודעת איך לקרוא לזה במילים מדויקות, מקווה שאני לא חופרת בזה, אבל שיכבדו את הכאב הזה. עכשיו טכנית, מה לעשות באותו רגע? זה קודם כל להגיד לעצמך את כל הדברים האלה ואז לגשת ממקום אמיתי. א', עם אפס סקרנות. אפס סקרנות. כי אם אתה רוצה לדעת משהו על טיפולים, אתה יכול לפתוח בגוגל. אפס סקרנות, לא לרצות אפילו לדעת מה הבן אדם עובר אם הוא לא מספר לך את זה.

36:44 דובר 8 כששואלים משהו מסקרנות זה מורגש. אי אפשר להסתיר את זה.

36:47 דובר 2 נכון, לפעמים אתה לא, אתה לא, לא שולט בזה, כי גם כשמישהו כבר נותן לך פתח אז פתאום אתה כבר בתוך הזה. אפס סקרנות, ולא לרצות להיות הבן אדם הזה שאיזה כבוד לי שהבן אדם הזה בא ושופך לי את הלב שלו. לא לרצות להרוויח משהו מהקושי הזה, ולשאול אם יש משהו טכני שאני יכול לעזור, כי בתוך הטיפולים האלה יש המון דברים טכניים, המון. יש משהו טכני שאני יכול לעזור? יש משהו שאני יכול להרגיש שאני חלק מהמסע שלכם? יש משהו שאני יכולה לפנק אתכם או אותך או את בעלך במה שאתם עוברים?

37:26 דובר 8 היו פניות כאלה?

37:28 דובר 2 לא היו הרבה. לא היו הרבה. היו המון אנשים שהיה-

37:31 דובר 8 אני חושבת שנורא קשה לנחש, מי שברוך השם לא מתמודד עם זה.

37:35 דובר 2 כי גם הבן אדם עצמו לא יודע.

37:37 דובר 8 בדיוק, זה כל כך דק, כאילו.

37:39 דובר 2 אני זוכרת שהגעתי פעם אחת מרוסיה, הגוף שלי היה שבור וגם הנפש, ושכנה לידי שמה לארגון שפרה ופועה ארוחה על איזושהי יולדת. אמרתי, הגוף שלי כזה שבור, מה, אני לא צריכה את הארוחה הזאת? אני לא צריכה שיחבקו אותי בזמן הקשה הזה? אבל אין לזה שום הבנה. אז באמת, איפה שאני גרה הלכתי לארגון שפרה ופועה ולקחתי חברה שרצתה להיות אחראית על זה, ופתחו ארגון מתחת שפרה ופועה, שהבינו שארגון שפרה ופועה זה ארגון שהוא עוזר ליולדות והמטרה שלו בסופו של דבר היא גם לעודד ילודה. אז לעודד ילודה צריך גם לעודד את מי שקשה לו, והארגון הזה, כל מה שהוא נותן ליולדת רק חודש אחרי הלידה, הוא נותן כרגע לכל אישה שעוברת טיפולי פוריות. אגב, גם אישה שיש לה חמישה ילדים.

38:26 דובר 8 וואו, וואו. אמאל'ה, זה מרגש.

38:28 דובר 2 כבר שנתיים שהלכתי לדבר בשפרה ופועה הזה, פעם אחת לפני שילדתי ופעם אחת אחרי. אה, שיבינו שאישה שעוברת טיפולי פוריות צריכה את זה. נותנים עוזרת, נותנים, אה, אה, ארוחות של שבת שאת יכולה לקבל מאיזשהו מקום. עכשיו, אישה ש... זה לא מהמקום המסכן, כי אישה אחרי הלידה היא אישה שמחה שמקבלת את זה בידיים פתוחות. אז גם אישה שעוברת טיפולי פוריות היא גיבורה ומגיע לה, ונראה לי שזאת הנקודה הזאתי. לדעת לתת את הדברים האלה. ויש אדם אחד שפנה אליי ואמר לי, מה, אני יכול לקחת חלק בזה? את. אני לא זוכרת.

39:06 דובר 8 כאילו דיברנו על זה הרבה והכול, אבל...

39:08 דובר 2 אז אני כן רוצה לספר את זה, אפילו שזה מביך אותך.

39:11 דובר 8 אחרי שאת מספרת אני משחזרת.

39:14 דובר 2 זאת התקופה הכי, הכי קשה שהייתה, ובאזור בין הניתוחים, וזה היה עדיין רוסיה ולא רוסיה, ושפכתי לך את הלב. אני זוכרת, על כל מה שאני עוברת בטיפולים, כאילו, ואחד מהדברים שאמרתי לך, שאני, כאילו, עולה לי המון המון המון כסף. ואז את שלחת לי הודעה שיכול להיות שאם הייתי מקבלת את זה ממישהו אחר או שמישהו היה אומר את זה בשפה אחרת, זה היה מאוד מאוד לא נעים. אבל את עשית את זה בדיוק כמו שתיארתי עכשיו. את אמרת לי, אני רוצה להיות חלק מה... לכן זה מדייק לי שזה דבר שצריך לקרות כי הוא עשה כל כך טוב. אני רוצה להיות חלק מהמסע שלך. אין לי שום דרך. אני גרה רחוק, אני רוצה לעזור לך, ואני ידעתי כמה כסף בשבילך זה לא עוד משהו, כאילו, שיש לך ממנו מיותר. את עבדת מאוד קשה בשביל הכסף, ואת העברת לי איזה אלף חמש מאות שקל ואמרת לי, אני רוצה להיות חלק מזה, כאילו, וזו הדרך שלי, כאילו, זו הדרך שאת תביני, משהו כזה, שאת תביני כמה זה, אני חלק מזה. ולשנייה זה היה לי מוזר, וישראל גם, כאילו, בעלי לא הסכים לקבל את זה, אבל...

40:14 דובר 8 עכשיו אני נזכרת.

40:15 דובר 2 אבל אני קיבלתי את זה, קיבלתי את זה, וזה גם עזר לי באותה תקופה, ואחרי כמה שנים החזרנו לכם את זה. אבל זה עשה לי תחושה שאת איתי. כן, זה עשה לי תחושה שאת איתי.

40:25 דובר 8 מרגש, מרגש ומביך, אני חייבת לציין. איי, אסתי, תגידי, נחזור לעבודה.

40:35 דובר 2 כן.

40:36 דובר 8 כל מי שמכיר אותך יודע שאת ככה מתקתקת, וזה, וואי, זה קשה לצאת מהנושא, אבל זה, זה הולך ביחד כל החיים שלך.

40:45 דובר 2 בדיוק זה מה שבאתי להגיד עכשיו, שזה פשוט ביחד.

40:47 דובר 8 מפה ולשם.

40:48 דובר 2 ממש.

40:49 דובר 8 שני טיפים, איך אנחנו מצליחים? איך אפשר להצליח? הרי זאת התמודדות שאני לא יודעת אם אפשר להשוות אותה למשהו, אבל אנשים עוברים כל מיני התמודדויות קטנות יותר בסגנונות שונים במהלך החיים, אבל רוצים גם להצליח במשהו שהם התחילו בקריירה שלהם. איך אפשר להפריד? איך אפשר להצליח בעבודה למרות שיש לך לבנה על הלב?

41:13 דובר 2 כשיש לך משהו שחסר לך, אז תמיד תחשוב שיש כמו עוגה שלמה שאתה יכול, יכול לחלק אותה לחתיכות, ואז זה מקבל פרופורציה כי אתה אומר, אוקיי, גם אם חצי מהעוגה שלי, העוגה אני מתכוונת לעיגול שמחלקים אותו למשולשים, גם אם חצי מהעוגה שלי היא שחורה, בוא נדאג שהחצי השני יהיה הכי טוב שיכול להיות כדי ששם יהיה לי טוב. אז נראה לי שכשיש לך משהו שאתה מאוד מאוד רוצה ולא מצליח לקבל, כדאי מאוד שתגדיר את הדברים האחרים שאתה רוצה להשיג. אז אני חושבת שברגע שאתה מגדיר לעצמך מבחינה מקצועית את החלום שלך, אז אתה יכול להתחיל בצעדים קטנים כדי להשיג אותו. אני חושבת שהיום יש לי יותר שלוות נפש כדי להשיג את הדברים, ויותר ביטחון והבנה מה קורה בחיים שלי. אבל אני חושבת שכן, שבאותה תקופה ידעתי את המטרה, לאן אני רוצה להגיע מבחינה מקצועית, וזה פשוט, אה...

42:09 דובר 8 לא נתן לזה להתערב כאילו ב...

42:12 דובר 2 כן, לא הרגשתי כאילו שאני לא רוצה להפסיד גם את זה.

42:15 דובר 8 וואו.

42:17 דובר 2 גם לפעמים אני אגיד לך משהו. רוב בני האדם בימינו רוצים להשיג כסף. אתה רוצה להשיג כסף כי אתה צריך לחיות. אתה רוצה להשיג כסף כי אתה רוצה להתקדם. אז אתה אומר, אם יש לי חלום ויש לי כישרון, אז בוא ניקח אותו למקום הזה, אה, כי שם עדיף לי להיות. מאוד פשוט.

42:33 דובר 8 אתה צריך לעשות את מה שאתה טוב בו. זה פשע לא.

42:36 דובר 2 נכון.

42:37 דובר 8 תכלס, את מגיל קטן כבר היית...

42:39 דובר 2 זה מה שבאתי להגיד...

42:40 דובר 8 מפצפונת.

42:41 דובר 2 אף פעם לא עבדתי במשהו... הייתי פעם חצי שנה מורה ולימדתי משחקי חשיבה באיזה בית ספר כשהייתי בת תשע עשרה, ופעם עבדתי יומיים בצהרון ובעוד איזו עבודה של טלפונים רבע שעה. מגיל תשע עשרה וחצי, נראה לי, או עשרים, עבדתי רק בעבודה שאני עובדת בה היום כבר תשע שנים.

43:01 דובר 8 יואו, וואו, איזה מדהים!

43:03 דובר 2 אני רואה היום את התחושה הטובה שיש לי...

43:05 דובר 8 תשע שנים זה נשמע פתאום כזה.

43:06 דובר 2 נכון, תשע שנים אני עושה את מה שאני עושה, וזה מאוד מאוד דייק את עצמו עם השנים.

43:12 דובר 8 זהו, היום את נמצאת במקום של יותר שלוות נפש גם כנראה מהבחינה הזאת שהעסק כבר בנוי ואת... ואפשר לעבוד...

43:17 דובר 2 לא רק, כי גם כמה דברים שהם בנויים, את ראית, היו לך חיים שלמים בנויים.

43:22 דובר 8 כן.

43:23 דובר 2 היום שום דבר לא יכול להבטיח לך, אבל אתה יודע מי אתה. כשאתה מגיע למקום מסוים אתה מדייק את עצמך כל הזמן. אתה יודע מי אתה ואיך אתה מגיב לסערות, גם אם זה סערות כלכליות, גם אם זה סערות זוגיות, גם אם זה סערות של קושי כמו שהיה לי. גם כל סערה אתה יודע מי אתה ומה האמונות שלך ומה הדברים שמובילים אותך. ואני חושבת שזה הסוד של כל החיים. כן, היום אני יודעת שאני אז רציתי לעבוד כדי להיות מישהו. פעם בהתחלה, אחרי זה רציתי לעבוד כדי להצליח להגשים את החלום. היום אני רוצה לעבוד כדי שיהיה לי חיי משפחה שלווים ורגועים ואני אוכל לפרנס את המשפחה שלי בכבוד ונוכל להגיע לחלומות כלכליים. לא צריך להתבייש לדבר גם על כסף ועל דברים כאלה. כן, זה מה שמוביל אותי היום.

44:09 דובר 8 וואו.

44:09 דובר 2 אני ממש מרגישה שסיפקתי את עצמי מבחינה של כישרון.

44:14 דובר 8 אסתי, את מרתקת כאילו שאני לא מכירה אותך, אבל עדיין זה-

44:18 דובר 2 כן, זהו, אז תזמיני אותי לשבת ואז נדבר-- נמשיך לדבר.

44:22 דובר 8 אסתי, אה, כמה מילים לסיום, משהו שככה ייצאו איתו ביד.

44:28 דובר 2 אמ, זה מתחלק לשניים. אז אני אגיד דבר ראשון בהקשר של הפוריות, שהוא נשמע לי קודם כל. אם אתם משפחה של מישהי שעוברת טיפולי פוריות או אם את חברה, ת-ת-תיקחו את שתי העצות האלה שאמרתי של הלא לרחם ותדעו שכאילו אנשים פשוט מרגישים. מרגישים שאכפת, מרגישים כשאוהבים, מרגישים כשמחובקים. ואם אתם בעצמכם מתמודדים תדעו שיש בסוף אור. לא יודעת אם האור יהיה שייוולד ילד או האור יהיה הבנה מסוימת שפתאום יום אחד תנחת עליכם. יש אור ופשוט צריך לחפש אותו בכל רגע ולדעת שזה ניסיון שהוא לא באשמתכם ושזה משהו ש-שקיבלתם אותו. כואב-- כאילו קשה להגיד קיבלתם אותו במתנה, אבל, אמ, כן. ומשהו הכי מעניין זה שכנראה להיות אישה שעוברת אתגר כזה זה אף פעם לא עוזב אותך. אחרי שילדתי היה לי אפילו קושי לראות פוסטים בזה ולהרגיש-- ב-באיזושהי קבוצת פייסבוק שאני לא חלק מזה, כי-

45:28 דובר 8 לא נעים, כאילו?

45:29 דובר 2 לא, לא נעים כמו כאילו אני, זאת אני. אני, אני מהאנשים האלו ואני לא בוחרת להיות מישהי אחרת.

45:35 דובר 8 חלק מהפרופיל שלך, נכון?

45:36 דובר 2 כן, כשחשבתי שעוד ייוולדו לי ילדים ישר אחרי, אה, בתקתוק מטורף. אה, לא. אני, אני בסדר עם זה שאני בקבוצת הנשים האלה וזו קבוצה מהממת, וזה אנשים שלומדים להתמודד עם ה-- האתגר הכי גדול שיש להם בחיים ו-וזהו, זהו. נקרא לילד בשמו. ואני רוצה גם לתת לכל מי שחולם להגיע לאיזשהו, אה, הישג בחיים שלו. תדמיינו את החלום שלכם קורה. פשוט תראו אותו בעיני רוחכם ואז תעשו רשימה של איך אתם מגשימים אותו.

46:09 דובר 8 אני רואה אותך עושה את זה כל הזמן עם הרשימות בלי הפסקה, נכון?

46:12 דובר 2 כן.

46:13 דובר 8 כאילו, אה, את תתי החלומות ואת תתי תתי החלומות. בעצם כל דבר-

46:17 דובר 2 כן.

46:17 דובר 8 לפרק, לפרק.

46:18 דובר 2 אני ממש עושה רשימה שנתית, חצי שנתית, חודשית, שבועית, יומית. מה אני צריכה לעשות כדי להגיע בסוף לחלום הזה.

46:26 דובר 8 וואי, אסתי, את השראה.

46:29 דובר 2 תודה. תמיד חלמתי להיות סבתא.

46:32 דובר 8 ונתת הרבה כוח. אז, אה, תודה רבה.

46:35 דובר 2 תודה לך.

46:35 דובר 8 היה כיף להקשיב.