פרק 2: מאוקראינה לארץ- ומתי בחזרה? עם השליחה לקרמנצ'וג, דינה סלמון

00:00 דובר 1 למה מכל העולם דווקא לקרמנצ'וג האנונימית? איך מתנהגים ילדים שנוסעים שלושים שעות רצופות ברכבת צפופה? ואילו תובנות אפשר לקחת מנחיתה פתאומית בארץ שהאופק שלה לא ידוע? ברוכות הבאות לשיחה עם השליחה דינה סלמון מקרמנצ'וג, אוקראינה. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שהביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים ודרכה יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים עכשיו. שלום לכולם, היום האורחת שלנו היא דינה סלמון. אם אנחנו עכשיו היינו באוקראינה ואני הייתי בחרקוב והיינו צריכות להיפגש, אז כמה זמן היינו צריכות לנסוע?

01:01 דובר 2 כמעט ארבע שעות.

01:02 דובר 1 כמעט ארבע שעות. אז עכשיו אנחנו קצת יותר קרובות.

01:05 דובר 2 נכון, באותה שכונה.

01:06 דובר 1 כן, באותה שכונה, זה ממש יותר קרוב מזה אין. אז דינה, בואי, את מוזמנת להציג את עצמך שכולם יכירו אותך.

01:16 דובר 2 קוראים לי דינה, בת ארבעים וארבע, אמא לשבעה ילדים. הגדולה בת עשרים ושתיים, הקטנה בת שלוש, ושליחה באוקראינה, בעיר בשם קרמנצ'וג, שהיא עיר לא כל כך מוכרת. גם לי היה השם הזה חדש לפני שיצאתי, אבל אנחנו כבר שם עשרים ושתיים שנה.

01:39 דובר 1 וואי.

01:40 דובר 2 כן, הגענו בלי ילדים.

01:42 דובר 1 וואו. למה הגעתם דווקא לשם?

01:45 דובר 2 אמ, זה יצא שראש הקהילה שהיה שם, הייתה איזושהי סוג של קהילה יהודית וראש הקהילה עזב שם. רצה לעזוב לארץ, ולפני שהוא עזב הוא התקשר לגיסי שעובד באיגוד הקהילות, גיסי קוראים לו מאיר סטמבלר, ואמר לו, "תשלח לנו רב". ממש הקהילה ביקשה רב, כי הוא לפ-- כי הוא שמע שיש כבר רבנים בכל מיני ערים. אז למרות שהעיר שלנו הייתה יותר קטנה מכל מיני ערים, הם קיבלו רב לפני כן, ורק אחר כך, אחרי שנה, פולטבה קיבלו רב. שבעצם פולטבה זה עיר מחוז.

02:18 דובר 1 אה, אתם גרים במחוז פולטבה.

02:20 דובר 2 מחוז פולטבה בעיר קרמנצ'וג.

02:22 דובר 1 כן. אני רוצה להגיד לך שגם על הערים היותר גדולות באוקראינה לא כל כך שמעו. כשאני הייתי מספרת לאנשים שאנחנו גרים בחרקוב אז היו אומרים לי, "מה זה חרקוב? אולי זה קרקוב בפולין?" היו מתבלבלים.

02:31 דובר 2 עכשיו כולם מכירים.

02:32 דובר 1 אבל עכשיו בדיוק, אבל עכשיו כולם, אה, חרקוב התפרסמה ולא, ולא מסיבות טובות.

02:37 דובר 2 כן, לצערנו.

02:39 דובר 1 אז, אה, דינה, ספרי לנו משהו מעניין מראשית השליחות ככה. לפני עשרים ושתיים שנה זה משהו אחר לגמרי מהיום.

02:45 דובר 2 כן, הגענו זוג צעיר. לא היה אז אינטרנט אפילו, אה, לא הייתה תקשורת. היה טלפון פעם בשבוע. הייתה הרגשה כזאת של כאילו חיים בסרט.

02:56 דובר 1 וואי, בידוד.

02:58 דובר 2 אה, כן. היה לנו נהג ש... הוא היה כאילו העוזר שלנו בכל התחומים. פעם לא היה דבר כזה שלבן אדם היה רכב באוקראינה כי הכבישים היו מאוד מפחידים ולא ידענו בדיוק את הדרכים ולא ידענו גם את ה-- איך לנהוג ברכב הזה, מה החוקים. אז, אמ, היה נהג כזה קשוח והוא הלך עם רכב-- עם נשק, סליחה. זה עשה לנו הרגשה כזאת מאוד, אה, מפחידה. והיה לו קטע מצד שני שהוא היה מאוד נחמד. לפני-- הגענו לפני ראש השנה, שבועיים לפני, ולראש השנה ביקשתי ממנו אולי הוא יכול למצוא לנו רימון והוא לא מצא. בסדר, אז הזמנו מהארץ. הגיעו בדיוק בחורים והזמנו מהארץ. חודש חשוון, בן אדם מגיע עם רימון ואנחנו כזה-

03:50 דובר 1 איחור קל.

03:51 דובר 2 כן. מה? מה זה? "מה, קניתי את זה כזה יקר וזה", ועלה לו הרבה. עוד היינו צריכים אחר כך לשלם לו על הרימון והוא היה כזה מצ'וקמק, אפילו לא הצלחנו לחתוך אותו.

04:02 דובר 1 וואי וואי וואי.

04:03 דובר 2 בפנים היה מין רקוב כזה. העיקר שהיה רימון לחודש חשוון.

04:08 דובר 1 כן. מקווה שהוא נשמר לשנה שאחרי.

04:10 דובר 2 ברור. זה הרגיש לנו כמו אתרוג אחרי, אה, סוכות.

04:14 דובר 1 כן.

04:15 דובר 2 את יודעת, מתכ-מתכווצים כזה.

04:17 דובר 1 כבר לא רלוונטי אפילו.

04:19 דובר 2 כן.

04:19 דובר 1 איי. מה עוד את יכולה לספר על קרמנצ'וג שה-- ככה מי ששומעת תצליח לדמיין קצת איפה היא נמצאת?

04:26 דובר 2 אה תראי, בסך הכול זו עיר יפה. התחלתי ל-לאהוב אותה לאט לאט זה קרה-- זה לקח זמן. אמ, בהתחלה שהייתי נוסעת לארץ לא רציתי לחזור. באיזשהו שלב, בגלל שאהבתי אותה והיה לנו דירה יפה והכול, אז כן אהבתי לחזור וראיתי את היופי שבה. באמת היא נמצאת אה ליד הנהר דנייפר. חמש דקות מהבית יש לנו נהר מאוד יפה ונוף מאוד יפה ואנשים נחמדים, אווירה רגועה, לא אווירה של עיר סואנת, יותר אווירה של עיר רגועה, אנשים שהולכים לאט לאט. את יודעת, בערים הגדולות-

05:03 דובר 1 כמו קריית מלאכי.

05:05 דובר 2 כן, בערים הגדולות אנשים רצים.

05:07 דובר 1 כן.

05:08 דובר 2 ובערים ה-- ב-- לדעתי באוקראינה בכלל יש-

05:11 דובר 1 זהו, רציתי להגיד גם בחרקוב הכול יותר איטי מהארץ ורגוע. זה גנון אחר.

05:17 דובר 2 יש גם תרבות, בתרבות הרוסית-אוקראינית יש כזה קטע שצריכים ללכת באוויר לטייל.

05:24 דובר 1 כן, נכון.

05:25 דובר 2 אז אם אנשים בחוץ אז הם כבר מטיילים.

05:27 דובר 1 גוליאט.

05:28 דובר 2 כן. או שאנשים הולכים במיוחד בשביל לטייל. אז את רואה הרבה יותר אנשים יושבים סתם בספסלים ובפארקים מאשר בארץ.

05:36 דובר 1 עם העגלות, יש להם את כל ה-- כי זה קצב אחר, כאילו.

05:39 דובר 2 אגב, בארץ אם את נכנסת ל-- נוסעת למשל לראשון לציון, בפארקים יושבים רק עולים חדשים.

05:45 דובר 1 אה.

05:45 דובר 2 בגלל המנטליות הזאת.

05:47 דובר 1 מצאו פארק לפחות אה שמזכיר להם את ה...

05:49 דובר 2 כן, אז יש לנו באמת הרבה פארקים בעיר והקהילה מאוד נחמדה. אנשים באמת באמת נחמדים, אני מדברת עליהם ואני מתגעגעת כי לא, לא הייתה לנו באמת התנגדות מההתחלה. ברוך השם. את יודעת, יש אנשים שמספרים על כל מיני דברים.

06:05 דובר 1 כן.

06:06 דובר 2 על כל מיני התנגדויות מצד כל מיני. כשהגענו היו שתי קהילות בעיר, כביכול קהילות יהודיות, הקהילה הדתית והקהילה הלא דתית. ויש כאלה שלא רצו לבוא אלינו, אבל זה התמוסס אחרי כמה חודשים כי, כי אנשים מיד מבינים שהרב זה היהדות.

06:24 דובר 1 כן.

06:24 דובר 2 והקהילה השנייה הם הקריאו משהו ממחברת בשבת. ואז כשהרב בנה בית כנסת אז זה כבר היה-

06:33 דובר 1 כן, קלטו את ה...

06:35 דובר 2 קלטו מה האמת.

06:36 דובר 1 כן.

06:37 דובר 2 שבאמת צריכים ללכת לרב. מה אנחנו הולכים לאיזה בן אדם שבעצמו לא יודע שום דבר. אז ברוך השם באמת היום אנחנו מאוחדים ביחד ויש לנו בקהילה שלנו, בבית כנסת שלנו, יש לנו גם את הסוכנות, גם את הג'וינט, שזה חסד המקומי, גם אה כשהיה מרכז ישראלי אז הם היו אצלנו. זאת אומרת אנחנו מאחדים את כל הדברים היהודיים.

07:01 דובר 1 אתם האבן שואבת של ה-

07:03 דובר 2 בדיוק. ויש לנו מטבח שאנחנו מכינים אוכל לאנשים, מנות חמות. שעובד אגב גם היום. גם הבית כנסת עובד היום, יש היום שיעורים בבית כנסת.

07:12 דובר 1 מי נמצא שם? אנשים שיכולים לתפעל את זה?

07:14 דובר 2 כן, כן, כן, כן. יש מניינים פעמיים ביום, יש שחרית ומנחה, יש כולל גברים שעובד.

07:21 דובר 1 על רקע אזעקות.

07:23 דובר 2 על רקע אזעקות.

07:25 דובר 1 וואו.

07:25 דובר 2 כן.

07:25 דובר 1 יש לו בית כנסת כזה שהוא מרתף או מקום אה-

07:28 דובר 2 כן, לא ממש מרתף, אבל הקומה למטה היא בלי חלונות. ממש יש מסדרון כזה ענק וגם המטבח שם בלי חלונות. אז הם הולכים לשם אנשים אם יש אזעקה. בכלל אנשים נמאס להם מהאזעקות, הם לא הולכים לברוח.

07:43 דובר 1 כבר לא מתייחסים לזה?

07:44 דובר 2 לא.

07:44 דובר 1 זה לא כמו בארץ, כאילו יש אזעקה ובום. זה כאילו לפעמים סתם אזעקות כאלה.

07:49 דובר 2 לפעמים רק עובר טיל מעל העיר, הוא בכלל עובר לאיזשהו אזור מרוחק ויש אזעקה.

07:56 דובר 1 אז לכן הם לא לוקחים את זה.

07:58 דובר 2 הם לא לוקחים את זה ברצינות, נמאס להם.

08:00 דובר 1 אצלנו היה הפוך, אגב, לא היו אזעקות, אבל היו בומים, כאילו.

08:03 דובר 2 כן.

08:03 דובר 1 היה בום ואז ירדנו ל-למרתף. אז מה, מה את אומרת על החיים עכשיו? מה כבר יש לומר? אבל אה...

08:13 דובר 2 כן, היום אנחנו בארץ.

08:14 דובר 1 כן.

08:14 דובר 2 בקריית מלאכי.

08:15 דובר 1 כולם שואלים אותך מה יהיה, מתי אתם חוזרים? האי ודאות הזה.

08:21 דובר 2 כן, שואלים, גם אני שואלת את עצמי.

08:22 דובר 1 ההתמודדות הכי גדולה. בדיוק.

08:24 דובר 2 כן, נכון, גם אני שואלת את עצמי. בעלי נסע לפסח ל-ל-לשם לקרמנצ'וג ביחד עם הבת שלי. אני לא חשבתי שזה לא-לא מתאים לי לנסוע עם שני קטנים, עם שלוש קטנים בעצם. ילדה בת שלוש וזה. הוא נסע בדרכים בשלושים, שלושים שעות.

08:42 דובר 1 מטורף.

08:43 דובר 2 אז זה לא כל כך מתאים ואנחנו מקווים שהוא ייסע ל-ל-לשבועות אם לא יהיה שוב טילים, כי אתמול היו כמה טילים על העיר שלנו וזה הכניס את הנשים קצת, אנשים קצת לחרדות.

08:55 דובר 1 אנשים עדיין עוזבים שם מדי פעם או שכבר זהו, מי שנשאר נשאר?

08:59 דובר 2 לא שמעתי שעוזבים. לא יודעת.

09:02 דובר 1 בהתחלה היה גל בהתחלה.

09:03 דובר 2 בהתחלה היה, כן, כן, אבל לא גל, גם לא היה גל מאוד גדול. היו כמה משפחות. דווקא הילדים של הגן שלנו הם עזבו. כאילו

09:12 דובר 1 לא, זה הגיוני. אולי משפחות צעירות.

09:13 דובר 2 כן, כן, עם ילדים קטנים.

09:14 דובר 1 היה להם יותר אה... לא, לא קל טכנית הנסיעה, אבל קל מבחינת הטוב. נתחיל אולי חיים חדשים איפשהו, אבל אה למבוגרים אני חושבת יותר קשה ה-הפרידה מהמקום, זה מטורף.

09:25 דובר 2 נכון, נכון, זה מאוד קשה.

09:28 דובר 1 אצלי הרבה אנשים מחרקוב בגלל שהיא הופגזה בין הראשונות הם עזבו לקרמנצ'וג, לפולטבה.

09:34 דובר 2 נכון.

09:34 דובר 1 עד היום יש אנשים שנמצאים באזורים האלה.

09:36 דובר 2 זהו, שאנחנו צריכים לעשות סדר בדברים האלה גם כן, לראות איזה ילדים הגיעו מערים אחרות, אולי מקייב יש לנו אנשים, אולי מחרקוב יש לנו אנשים.

09:44 דובר 1 אז הגן עובד?

09:45 דובר 2 הגן לא עובד.

09:46 דובר 1 זהו, אז זה לא...

09:47 דובר 2 לא. קודם כל שני הילדים שלי פה. אז אה...

09:50 דובר 1 זה כבר אה אחוז מסוים.

09:52 דובר 2 נכון, ויש עוד כמה ילדים, הם ממש נשארו אולי שני ילדים בעיר מהגן וילד אחד גר די רחוק אז היא לא תביא אותו אמא שלו לדעתי. בכל אופן היא לא מביאה. בכל אופן הגן לא עובד ובתי הספר עובדים לדעתי אונליין.

10:07 דובר 1 כן, הם שולחים כל הזמן חומרים וכאלה.

10:09 דובר 2 כן.

10:10 דובר 1 לא ממש זום אבל אה...

10:11 דובר 2 כן. מה יהיה? אנחנו לא יודעים.

10:13 דובר 1 מה קורה?

10:13 דובר 2 אנחנו מחכים למשיח. אנחנו לא יודעים מה יהיה. אנשים שוא-- באמת את אומרת, אנשים שואלים.

10:18 דובר 1 נכון.

10:18 דובר 2 כן, הם שואלים ואני אומרת להם מה אתם אומרים? מה יהיה?

10:21 דובר 1 תשובות רק אצל הקדוש ברוך הוא.

10:23 דובר 2 ממש. להתחזק כל הזמן באמונה שזה המקום המתאים לנו וזה בינתיים אנחנו צריכים להיות כאן ומחכים לגאולה.

10:34 דובר 1 אין לנו ברירה אלא לחזק את עצמנו. גם את לא יכולה ליפול, מה עכשיו את אה... אין, את צריכה להמשיך ולקום כל בוקר ויש ילדים וצריך להמשיך את החיים. וגם אנחנו באמת כשחושבים על זה אנחנו באמת מאמינות בהשגחה פרטית ויודעות שאנחנו צריכות להיות כאן עכשיו. אף אחד לא אה, אה, שום דבר לא השתבש. הקדוש ברוך הוא עשה את זה לכתחילה, שאנחנו עכשיו צרי-צריכות להיות כאן, אבל בכל זאת זה קשה. איך את, איך את אה, איזה תובנה נגיד עוזרת לך להתמודד שאת יכולה לחלוק אותה עם אחרות? משהו ש-- הרי כולן מתמודדות כל אחת עם הדברים שלה. אצלנו עכשיו זה מאוד אה מרכזי.

11:09 דובר 2 כן, את יודעת שכל החיים, לא כל החיים, אבל הרבה שנים, בהתחלה בעיקר חלמתי לח-לחזור לארץ וכאילו מן סוג של התגשם לי החלום. אבל כשאני פה-

11:21 דובר 1 באופן ה...

11:22 דובר 2 כן, אבל כשאני פה אני לא מרגישה שזה סוג של התגשמות חלום. דווקא אני מתגעגעת לשם וכל פעם שאני מדברת עם אנשים שלי יש לי שיעור פעם בשבוע, אה אז אני מדברת עם אנשים שנשארו שם. אני מרגישה כמה אני מתגעגעת אליהם. תובנה שלי זה באמת להאמין, זה התובנה היחידה, להאמין בהשגחה פרטית שאני צריכה כרגע להיות כאן. הילדים שלי לומדים בבית ספר, מה שלא היה להם, מכירים חברים אמיתיים ולא וירטואליים. הרי הם למדו דרך האינטרנט. אז אההה אולי זה דבר חשוב. אולי הם היו צריכים לעבור את החוויה הזאתי של ללמוד ב-בגן רגיל, בבית ספר רגיל. אולי זה טוב להם לעצב את האישיות שלהם. בטוח זה טוב להם. לא אולי.

12:05 דובר 1 בטוח, כן.

12:05 דובר 2 בטוח זה טוב להם.

12:07 דובר 1 לראות את החצי הכוס המלאה בעצם.

12:09 דובר 2 בטח. וההורים שלי גרים פה קרוב, אז יש לי כיבוד הורים שאני נמצאת קרוב.

12:13 דובר 1 כן.

12:13 דובר 2 הבת שלי הנשואה גרה פה קרוב, מגיעה אלינו לאכול.

12:16 דובר 1 דברים שנשמעים לאנשים כל כך מובנים מאליהם, אבל...

12:19 דובר 2 כן, אה, אני לא סובלת. תראי, יש לי פה דירה נחמדה.

12:23 דובר 1 ברוך השם.

12:24 דובר 2 ויש מקום לכולם. אפילו הגיעו אליי-- הגיעה אורחת לשבת, שהיא מקרמנצ'וג במקור והגיעה לפה לשבת.

12:33 דובר 1 מוזר להיפגש בארץ, נכון? זה שונה כזה, עם אנשים משם.

12:36 דובר 2 ממש.

12:37 דובר 1 כאילו, לא קולטת את הסיטואציה. אני זוכרת שבפסח פגשנו כמה משפחות וזה היה לי מוזר, כאילו לא הסתדר לי בראש שאנחנו כאן בארץ ובאיזה נסיבות, אבל אנשים שהם כל כך שם, מבחינתך זה חלק מהנוף שם ו...

12:52 דובר 2 הלכתי עם חברה להליכה בערב, חברה משם שגרה פה. כן, שליחה מ-- מעיר אחרת, וזה היה לי הזוי כל ההליכה הזאת. היה לי כיף. כן, את הולכת עם הליכה.

13:05 דובר 1 כאילו היית שנים נגיד חולמת על זה.

13:07 דובר 2 נכון, אבל היה מאוד מוזר. כל ההליכה אני מרגישה כאילו זה מוזר. זה ממש מוזר.

13:13 דובר 1 נטועה באיזו סיטואציה.

13:15 דובר 2 כן, שלא שלי.

13:17 דובר 1 כן.

13:18 דובר 2 בסדר, אבל אנשים רגילים למוזר הזה.

13:20 דובר 1 כן. לא, כל מה שמישהו-

13:21 דובר 2 את חושבת שזה קורונה.

13:22 דובר 1 מוזר למישהו אחר זה...

13:23 דובר 2 כן. איך את אומרת, הקורונה. הרגשנו בתוך איזשהו סרט כזה שלא קשור אלינו, שלא...

13:27 דובר 1 כן, כן. חשבנו שהקורונה זה הכי הזוי שיש, ואז הגיעה המלחמה.

13:32 דובר 2 כן, ועכשיו יש את הסלמונלה.

13:34 דובר 1 שלא יהיה משעמם אף פעם.

13:35 דובר 2 ממש.

13:36 דובר 1 את יודעת שלפני-- בהתחלה של הקורונה נסענו לארץ בהתראה כזאת של עשרים וארבע שעות. הייתי צריכה ללדת והרופא אמר לי תיסעי לארץ. אז נסענו שמונה שעות ברכב ועלינו על הטיסה האחרונה ולא ידענו אם נעלה, ואמרתי אמאל'ה, איזה נסיעה הזויה. חשבתי שזה הנסיעה הכי הזויה שעברתי בחיים. ואז הגיעה פתאום הנסיעה של המלחמה, של חמישים שעות.

13:55 דובר 2 וואו, וואו. גם אנחנו נסענו.

13:56 דובר 1 וצחקתי. אמרתי כאילו, באמת אתה אף פעם לא יודע מה...

14:00 דובר 2 וואו, זו הייתה נסיעה שלא נגמרת. את פתאום, את כבר-- הילדים הפסיקו לשאול מתי נגיע.

14:06 דובר 1 כן.

14:06 דובר 2 בהתחלה הם עוד שאלו, אז רגע, אז מתי נגיע? עד כמה זמן אפשר לנסוע ברכבת? באיזשהו שלב הם כבר הפסיקו לשאול.

14:13 דובר 1 זה מטורף.

14:14 דובר 2 הם ישנו. היה לילה ואז עוד פעם בוקר ואז עוד פעם לילה ואז עוד פעם בוקר. וואו, ולא מגיעים. ויוש-- ויושבים ברכבת בצפיפות.

14:23 דובר 1 וואי.

14:23 דובר 2 ישר-- היינו בקרון שהוא מיועד לארבע אנשים, יש ארבע מיטות, זאת אומרת שתי מיטות קומות וממול שתי מיטות קומות.

14:30 דובר 1 סוויט כזה.

14:31 דובר 2 כן. אז, אה, בעיקרון לארבעה אנשים אמורים להיות שם.

14:35 דובר 1 דרגשים, הייתי אומרת.

14:36 דובר 2 כן.

14:36 דובר 1 את יודעת שלפני שאני נסעתי פעם ראשונה ברכבת באוקראינה, נסענו לאודסה ארבע עשרה שעות, ובעלי אמר לי כן, מקבלים חדר עם ארבע מיטות. את יודעת מה שדמיינתי בראש? דמיינתי בית מלון כזה נחמד, אוקיי, לא חמישה כוכבים. כשאני נכנסתי, זה דרגשים.

14:53 דובר 2 לשכב זה לא נורא-

14:54 דובר 1 כן, לא, אבל-

14:55 דובר 2 אבל כשאת צריכה לשבת, כשאת צריכה לשבת זה מאוד לא נוח בגב.

14:58 דובר 1 כן.

14:59 דובר 2 ותחשבי, אה, שלושים שעות נסיעה.

15:02 דובר 1 מטורף.

15:03 דובר 2 והיינו ארבע עשרה בקרון הזה של ארבע.

15:06 דובר 1 אוי.

15:07 דובר 2 כן. אז הילדים-

15:08 דובר 1 זמנים אפלים.

15:09 דובר 2 ממש. הילדים ישבו למעלה בקומה השנייה, ארבעתם, והרגליים מתנדנדות אלינו ואנחנו יושבים מתחתיהם.

15:17 דובר 1 איפה שמתם את הדברים? מתחת, מעל?

15:19 דובר 2 אז זהו. אז היה מזוודה אחת לידינו שישבה, שתי מזוודות לידינו ועוד מזוודה אחת בקרון אחר עם משפחה אחרת ועוד מזוודה אחת במסדרון.

15:30 דובר 1 וואי.

15:30 דובר 2 כן, וכל הנסיעה פחדנו על המזוודות שלנו שלא ייקחו לנו אותן. באמת יש כאלה שגנבו להם מזוודות.

15:36 דובר 1 כן.

15:36 דובר 2 היה בן אדם אחד שהגיע בלי מזוודה. הוא אמר, "אין לי בגדים לשבת, אין לי כלום, אין לי מזוודה".

15:41 דובר 1 וואי.

15:42 דובר 2 כי הוא עזר לאבא שלו לעלות על הרכבת והוא השאיר את המזוודה לידו שנייה. מישהו עבר, לקח לו את המזוודה והמשיך.

15:50 דובר 1 כן. וואי וואי וואי.

15:51 דובר 2 אז לא היה לו דברים יקרים, אבל, אה, את יודעת, בלי בגדים זה הרגשה-

15:55 דובר 1 חיים שלך שם זה המינימום. כן.

15:56 דובר 2 ממש. בלי בגדים זה הרגשה של הומלס.

15:58 דובר 1 גם ככה היה לו שם רק מזוודה אחת, אז אפילו זה...

16:01 דובר 2 תיק יד.

16:02 דובר 1 כן.

16:02 דובר 2 הוא אמר זה היה תיק יד עם הבגדים שלי, עם הדברים שלי, עם התפילין.

16:07 דובר 1 מלא. אם היו שואלים אותך לפני אם את מוכנה לעשות כזאת נסיעה?

16:12 דובר 2 לא. בעלי רוצה להחזיר אותי חזרה. הוא אומר לי בואי ניסע לשבועיים כל המשפחה. אני אומרת לו אני לא עושה את זה. אני לא עושה את זה לילדים. הם יגיעו עם טראומות.

16:21 דובר 1 את יודעת, מישהי שאלה אותי, סיפרתי את הסיפור של המסע, אז היא אמרה לי איך עשית את זה? אני עם הילדים מאשדוד לאשקלון לא נוסעת. אה, מתחילים לצרוח, לריב, לקפוץ. אין לי כוח. איך עשית חמישים שעות? אמרתי לה, את חושבת שאני, אם היו שואלים אותי הייתי מוכנה להצטרף למסע הזה? אבל כשאת בסיטואציה מתמודדת, את מוצאת כוחות, אין לך ברירה.

16:44 דובר 2 את יודעת מה, הם היו כאלה ילדים חמודים. הם התנהגו כל כך יפה, ש-- כי הם, הם ראו שאין להם ברירה. הם ראו, הם בהתחלה התלוננו איך שאמרתי, התחילו מתי נגיע, מתי נגיע. באיזשהו שלב שהם ראו שלא מגיעים הם הפסיקו להתלונן. הם אכלו בארוחת בוקר ממתקים, בארוחת צהריים ממתקים.

17:01 דובר 1 טיול שנתי.

17:01 דובר 2 ממש. וכשהגענו לארץ, באותו יום עוד היה, זה יום אחרי זה לקחנו רכב ונסענו לאיזשהו מקום. אז אחרי איזה רבע שעה התחילו לשאול מתי מגיעים. אז אני אומרת לבעלי תראה, הם חזרו להיות ילדים נורמליים.

17:17 דובר 1 ברוך השם.

17:18 דובר 2 כי כל כך הרבה שעות הם לא שאלו מתי מגיעים והם לא אמרו אוף, נמאס לנו. כי ילדים לא יכולים לנסוע הרבה זמן, נמאס להם וקשה להם. אבל כשאין ברירה אז אין ברירה. ילדים מרגישים שאין ברירה ושאנחנו בסוג של בריחה.

17:32 דובר 1 וואו. ואז כשאחרי עשר דקות מתלוננים אז ברוך השם הכל בסדר.

17:35 דובר 2 כן, זה סימן שאנחנו נורמליים.

17:37 דובר 1 כי זה הנורמה, נכון.

17:38 דובר 2 נכון. כשאנחנו מתלוננים על שטויות זה אומר שהכל בסדר.

17:43 דובר 1 זה באמת איזשהו תהליך כזה. אני זוכרת כשהגענו לארץ אז קודם כל כמה ימים את כאילו וואו, וניצלנו. ואז לאט לאט מתחילים להפריע לך הדברים היותר אה, חסר לי זה, חסר לי זה. שהם גם, שהם גם אה, איך אומרים, זה מפריע.

17:57 דובר 2 נכון.

17:58 דובר 1 אבל כאילו באופן יחסי את לאט לאט אה מתרפאת ו-ו-

18:03 דובר 2 בהחלט זה סוג של ריפוי.

18:03 דובר 1 חוזרת להיות בן אדם.

18:05 דובר 2 בהחלט זה סוג של ריפוי להתלונן על שטויות.

18:07 דובר 1 כן. להרגיש נורמלי.

18:08 דובר 2 כשאתן מתלוננות על שטויות, אז אל תגידו לעצמכם יש אנשים שסובלים. תגידו אצלנו הכל טוב, ברוך השם אנחנו לא מתלוננים על כאבים, ברוך השם אנחנו לא מתלוננים על מלחמות חס ושלום. אנחנו מתלוננים על זה שהגרביים לוחצות לנו או לא יודעת מה.

18:24 דובר 1 ברוך השם שאפשר להתלונן על שטויות.

18:26 דובר 2 כן.

18:26 דובר 1 לא על דברים אמיתיים.

18:28 דובר 2 נכון.

18:29 דובר 1 שאלה יהיו הבעיות.

18:31 דובר 2 כן.

18:32 דובר 1 טוב, דינה, אני רוצה לשאול אותך שאלה מעניינת, כי אנחנו רוצים לקחת מכל אורחת, כל שליחה, כל אישה שמגיעה איזשהו טיפ לחיים של שליחות. כי הרבה נשים שואלות, את יודעת כשהייתי בחרקוב היו שואלים אותי איך אני יכולה גם להרגיש שליחה, איך אני יכולה גם לעשות? ותמיד הייתי אומרת לא, שליחות זה, זה, זה תודעה, זה חיים. לא צריך לנסוע לאוקראינה או לתאילנד בשביל לעשות שליחות.

18:56 דובר 2 וזה באמת ככה.

18:57 דובר 1 אז איך עושים את זה בפועל? פתאום את נוחתת פה ואת אומרת כאילו, עכשיו אני צריכה לעשות את זה. לא רק להגיד את זה. אישה שקמה בבוקר, מתקתקת את הילדים, יוצאת לעבודה, חוזרת בלי נשימה, כביסות, כלים, שבת. איך היא באמת יכולה ללכת לישון בלילה ולדעת אני הייתי שליחה היום. משהו אחד, אפילו משהו קטן.

19:17 דובר 2 את יודעת שבגלל שאנחנו נמצאים בדור של גאולה, אז יש תודעת שליחות בעולם. אני ראיתי את זה לא רק בציבור הדתי, בכל, בכל הציבורים, אפילו הלא יהודי. אנשים מרגישים שיש להם איזה-- אנחנו הרי נולדנו לאיזושהי שליחות בעולם. אנשים מרגישים שיש להם שליחות בעולם. לפני כמה ימים הגיעה לפה חברה של הבת שלי, מישהי ממשפחה קשת יום, ושיחקו וזה והגיע הערב. אז נתתי לה ארוחת ערב, כאילו בטבעי ישבה, אכלה עם כל הילדים, חביתה והירקות והכל. פתאום אני חושבת לעצמי, יש ילדים שלא הגיעו למצב של נוער בסיכון בגלל שהייתה להם משפחה שאירחה אותם ונתנה להם ארוחת ערב ונתנה להם תחושה של משפחה. הרי כל אחת מאיתנו מגיעים אליה. כל מי שגרה בארץ מגיעות חברות ומגיעות כל מיני ו-וזה. ואנחנו לא יודעים מה אנחנו עושים, אפילו בדברים כאלה קטנים. ואפילו אה זה, זה מצחיק. כולם אומרים את זה וכולם יודעים את זה, שכשאת אומרת שלום לבן אדם ושאת מחייכת אליו-

20:26 דובר 1 השכנה.

20:27 דובר 2 השכנה וכל זה, זה דברים טריוויאליים, אבל הם כל כך לא טריוויאליים. אנחנו חיים בדור של-

20:32 דובר 1 אם את קמה בבוקר, את יוצאת מהבית, את כל כך במחשבות. את באמת, באמת צריכה להתאמץ קצת כדי לראות מעבר. לתת חיוך. כן, זה באמת יכול לשנות את היום. כל שעה.

20:43 דובר 2 אנחנו נטענים בעצמנו יותר כשאנחנו נותנים.

20:46 דובר 1 בטח.

20:46 דובר 2 אוי ואבוי אם לא ניתן. ברגע שאת לא נית-- לא נותנת ואת שוקעת ב-רק במשפחה שלך ובילדים. תראי, גם לתת למשפחה זה שליחות. כל אמא היא שליחה בעולם הזה. אז אם את אה מרגישה שכרגע את לא נותנת לעולם אלא נותנת לילדים שלך, זו שליחות עצומה לגדל אותם לתורה, ל-לחופה, למעשים טובים, להיות אנשים טובים, לתת להם ערכים. זו שליחות עצומה. אסור ל-להפחית בערך של זה.

21:16 דובר 1 אז אולי העצה הראשונה היא בעצם לראות ביום-יום שלי מה אני עושה שהוא כבר שליחות ולמנף את זה גם. קודם כל שאני ארגיש שעשיתי שליחות כי זה יתרום לי ל-הרגשה וזה יגרום לי ל-הוסיף בזה בעצם.

21:29 דובר 2 בכל זאת, כשאת נותנת לאחרים שהם לא הילדים שלך-

21:32 דובר 1 כאילו מה שאת לא חייבת.

21:33 דובר 2 מה שאת לא חייבת, כן. אז זה נותן לך פלוס.

21:37 דובר 1 כן.

21:37 דובר 2 בדברים הקטנים באמת, כמו להזמין חבר הביתה, כמו ל-ל-לדבר עם מישהי ברחוב שאת עומדת בתחנת אוטובוס, כמו-- הדברים הקטנים האלה שלפעמים את עושה טוב למישהו אחר ואת מחמיאה לו על החולצה היפה ועל התיק.

21:55 דובר 1 אין לך מושג לפעמים אפילו מה, מה עשית.

21:57 דובר 2 ממש. בדרך כלל אין לך מושג מה עשית. כן. רק לא לעשות רע, לא לתת, לא לתת ביקורות. וואי וואי.

22:05 דובר 1 אם אין לך משהו טוב להגיד.

22:06 דובר 2 נכון. וואי, אנשים מאוד אה לוקחים קשה היום ביקורת. נראה לי שזה פחות-- זה לא כמו פעם. פעם אנשים קיבלו יותר ביקורת או שלא יודעת, אולי לא.

22:17 דובר 1 כולם רגישים. אני חושבת המצב רגיש. כל אחד יש לו ב-ב-- סוחב משהו ו-ואתה לא יודע באיזה נקודה נגעת.

22:25 דובר 2 ממש.

22:26 דובר 1 באמת רגיש-- אני חושבת שרגישות וחמלה ל-ל-לכל מה שאתה רואה ברחוב זה כבר התחלה טובה ל-לך תדע מה עשית עם זה. לא לשפוט, לא.

22:35 דובר 2 את יודעת, אה, אפילו דברים קטנים. מישהי כתבה לי בוואטסאפ. הרי מי לא כותב בוואטסאפ? סתם כתבה לי פתאום יום אחד "מה שלומך? איך את מרגישה?" זה עשה לי מה זה טוב על הלב. באותו רגע כתבתי לעוד מישהי "מה שלומך? איך את מרגישה?"

22:48 דובר 1 שרשרת כזאת.

22:48 דובר 2 כן, כן. ומה, זה כל כך קשה לנו לכתוב "איך את מרגישה?" זה שום דבר.

22:55 דובר 1 נכון.

22:55 דובר 2 אבל זה עשה, עשה לי טוב שהיא כתבה לי סתם איך אני מרגישה.

22:59 דובר 1 אני צריכה לחשוב על זה. להיות בתודעה כזאת של נעצור שנייה, נעשה משהו למישהו אחר ונמשיך את השגרה, את היום שלי.

23:06 דובר 2 נכון, ממש ככה.

23:08 דובר 1 כמה פעמים ביום ככה ואנחנו מסודרים. והעולם, תחשבי אם כל אחת רק תעצור כמה פעמים ביום ותעשה משהו קטן. איזה הד.

23:15 דובר 2 כן, אבל את אומרת נשים בעבודה. גם בעבודה את יכולה לעשות שליחות כל הזמן. את הרי כל הזמן נפגשת עם אנשים. את הרי כל הזמן אה משתדלת לעשות טוב. אז תעשי את זה בחיוך. אז תעשי את זה מתוך תחושה. אם את נמצאת באמת בתודעה של שליחות, אז את עושה כל הזמן שליחות.

23:33 דובר 1 זה התודעה, זה הלהיות מונחת במי צריך אותי ולא מה אני צריכה, כמו שהרב אמר. איפה צריכים אותי?

23:39 דובר 2 וואו, זה מילים מאוד חזקות.

23:41 דובר 1 כן.

23:41 דובר 2 מי צריך אותי?

23:43 דובר 1 כשאנחנו גם עסוקים בעצמנו, ב-- לכולם יש בעיות, אפשר ליפול בזה בלי הפסקה, אז זה מוריד אותנו. אבל כשאנחנו מתעסקים בבעיות של אחרים, אז הבעיות שלנו כבר-

23:51 דובר 2 מתגמדות.

23:52 דובר 1 כן, באמת מתגמדות. זה באמת עובד ככה. טוב, כמה מילים לסיום?

24:00 דובר 2 וואי, היה לי מאוד כיף.

24:01 דובר 1 כן.

24:02 דובר 2 כן, באמת. פעם ראשונה שלי.

24:04 דובר 1 גם שלי. נכון לעכשיו.

24:06 דובר 2 כן. ומה המילות לסיום? תהיו שליחות טובות. תעשו טוב בעולם. העולם הזה זקוק לטוב. אנחנו רגע קטן מהגאולה וכל דבר קטן מכריע את הכף. אז תכף, אה, ל"ג בעומר מתקרב וכל העניין של ספירת העומר ושל ל"ג בעומר זה העניין של לעשות טוב, להיות באחדות. אז תעשו טוב. שתהיה שבת שלום לכולם. תתקשרו להורים, תתקשרו לחברים, תעשו טוב.

24:42 דובר 1 תודה דינה.

24:43 דובר 2 תודה לך, חני.