פרק 3: מאחורי הקלעים מהקליניקה | עם קלינאית התקשורת אסתר שפרלינג

00:01 דובר 1 מה זאת בכלל תקשורת? מאיזה גיל אנחנו ממש מתקשרים עם הילדים ואיך עושים את זה נכון? מה אמור להדליק אצלנו נורות אדומות בכל הקשור לתקשורת של הילדים שלנו, ואיך בכלל מבחינה טכנית מגיעים לקלינאית תקשורת? מאחורי הקלעים עם מקבץ טיפים מעולים לכל אמא. ברוכות הבאות לשיחה עם קלינאית התקשורת אסתר שפרלינג. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שיביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים, ודרכה יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים עכשיו. היום איתנו נמצאת אסתר שפרלינג, שהיא גם בת דודה שלי.

00:59 דובר 2 בשליחות.

01:00 דובר 1 כן. אה, אז אני מכירה אותך טוב, אבל תציגי את עצמך. קודם כול, אמ, בסיסי שיכירו אותך, ולא פחות חשוב במה את עוסקת. מה זה התחום הזה למי שאף פעם לא שמעה, לא מכירה. המיקרופון שלך.

01:15 דובר 2 אוקיי, אז, אמ, אני נשואה ברוך השם, אמא לארבעה ילדים. גרה בקריית מלאכי. חב"דניקית. קלינאית תקשורת כבר למעלה מעשור. אמ...

01:28 דובר 1 זמן טס.

01:28 דובר 2 כן, הזמן ממש טס. מה זה קלינאות תקשורת בעצם? קלינאות תקשורת, אמ, זה תחום של, אמ, איתור, אבחון, טיפול וייעוץ בכל מה שקשור בעצם לתקשורת. נדמיין שני אנשים שיושבים, מדברים ביניהם. אז יש לנו את הדובר. אמ, נסתכל עליו רגע, יש את המחשבה, את המחשבה שלו, מה הוא רוצה לומר, את בחירת המילים, איך לומר. את המילים בפועל כשהן מגיעות לאיברי ההגייה, איך שאיברי ההגייה פועלים. אחר כך איך זה עובר ככה למאזין, איך המאזין שומע את הדברים, איך הוא מפענח את המילים. חוץ מהמילים עצמן, יש כמובן גם את כל הסאבטקסט, הבעות פנים והאינטונציה. בעצם בכל התחומים האלה אנחנו נוגעות, אה, מה שקשור לשמיעה, לתקשורת, אמ, לשפה. אם יש מספיק אוצר מילים, אם מצליחים לשלוף את המילים. מבחינת הגייה, מצליחים לומר את כל הצלילים. אם השטף של הדיבור תקין. יש גם, קלינאיות גם נוגעות בתחום של אכילה ובליעה.

02:37 דובר 1 וואו.

02:37 דובר 2 כן. אז כן. אמ, מקווה שכיסיתי הכול, כי זה באמת תחום מאוד מאוד רחב. יש קלינאיות תקשורת במגוון... זו עבודה שהיא עם מגוון גילאים ובמגוון מקומות, אם זה מגיל הרך, ממש מגיל אפס ועד גיל בוגר. אמ, יש דברים שהם באמת ככה התפתחות. התחום שאני, אה, עוסקת בו, אני עובדת בהתפתחות הילד. אני עובדת עם הגיל הצעיר, ממש גיל צעיר, לפעמים אפילו לפני גיל שנה.

03:09 דובר 1 וואו.

03:09 דובר 2 כן, כן, כשיש איזשהו חשש והורים מגיעים אז... או שרואים אנשי מקצוע אחרים ואנשי מקצוע שמפנים.

03:15 דובר 1 אחר כך תרחיבי לנו על כל ה... באיזה גיל צריך וכולי.

03:19 דובר 2 פחות או יותר כן, אני אוכל, אה, לפרט קצת. אמ, ואז התפתחות הילד. זה מהגיל הצעיר ממש עד סביב גיל בית ספר. אני עובדת גם בהתפתחות הילד, שזה אבחונים וטיפולים ועבודה עם צוות רב־מקצועי, וגם במעון תקשורת.

03:37 דובר 1 וואו.

03:37 דובר 2 שזה גם תחום ככה מאוד מעניין. אמ, זהו. בגדול זה ככה כזה.

03:44 דובר 1 איך הגעת לתחום? ל... למה? מכל התחומים בעולם, איך נפלת לשם?

03:48 דובר 2 וואו, זה ממש, אה, סייעתא דשמיא. זה הקדוש ברוך הוא הוליך אותי לשם, כי אני ידעתי שאני רוצה טיפול, משהו, איזשהו, לטפל, בעיקר עם ילדים. לא ידעתי מה בדיוק אני רוצה. הכרתי מה זה קלינאי תקשורת בתחום של טיפול בגמגום. לא יותר מזה. ממש לא הייתי חשופה לתחום. כמעט הלכתי ללמוד טיפול, אה, טיפול בעזרת בעלי חיים, וזה לא יצא מסיבות שונות. הקדוש ברוך הוא סידר והגעתי בסוף לקלינאות, ו... וזה פשוט נפתח לי עולם מדהים. ממש.

04:21 דובר 1 זה עולם. וואו.

04:22 דובר 2 ממש.

04:24 דובר 1 מה את הכי אוהבת בעבודה הזאת?

04:27 דובר 2 אני אוהבת ש, אמ, אפשר ממש לשנות חיים. אה, לפעמים נותנים ככה איזו עצה להורה, נותנים לו איזו נקודת מבט, מאירים לו, מאירים לו באלף משהו שאפשר לעשות, משהו שאפשר לשנות, וכבר אפשר לראות, אה, שינויים ואת ההתפתחות של ה... של הילדים. אז זה גם העבודה מול הילדים. אני מאוד אוהבת גם את ההדרכה של... הדרכת הורים. אני מאוד אוהבת את האפשרות לעבוד בצוות ולהסתכל על ילד, אה, בצורה הוליסטית. אני לא מסתכלת רק על השפה שלו, אלא מה גורם, אה, איך דברים מתבטאים, אה, אם יש דברים מוטוריים, יש עניינים מוטוריים פתאום שמתערבים ואנחנו יכולות ככה לעשות חשיבה בצוות ביחד. זה עולם ומלואו.

05:13 דובר 1 וואו. תקשורת זה כל כך הרבה. יכול להגיע ילד שטיפול בבעיה כאילו קטנה של תקשורת, היא פותחת לו את ה... משנה לו את החיים. ממש.

05:22 דובר 2 נכון. נכון. וזה לא רק היגוי. יש איזה עניין כזה שחושבים ש"אה, את מטפלת רק בשי"ן". לא. כל כך לא רק שי"ן.

05:31 דובר 1 כן, כי עניין תקשורת. מה עולה לאנשים? שי"ן, סי"ן וכל ה...

05:33 דובר 2 וואו, זה כל כך הרבה לפני. זה דברים הרבה יותר בסיסיים. זה, זה איך אנחנו מעוניינים לתקשר? האם ילד מעוניין לתקשר? איך הוא מתקשר? אמ, איך הוא מצליח בעצם, כמו שקצת פירטתי מקודם, איך הוא מצליח... אם יש לו את האוצר מילים, אם הוא מצליח ל... להעביר אותו בצורה נכונה, אם הוא מצליח להגות את זה, שזה כן ההיגוי שכולם כבר מכירים.

05:54 דובר 1 בין היתר.

05:55 דובר 2 כן.

05:56 דובר 1 אז בואי נדבר תכלס, אני בתור אמא, מה צריך להדליק אצלי נורה אדומה? מתי אני מגיעה אלייך? כשקורה א', ב', ג'? איזה דברים?

06:07 דובר 2 אז מה חשוב לדעת? תראי, תקשורת זה בעצם משהו טבעי. זה אמור להתפתח, אמור להיות נעים, אמור להיות, אה, מהנה. אנחנו רוצים את הקשר הזה. אז כשאנחנו רואים שילד לא מספיק מעוניין בקשר, אה, אין לו משהו שמניע אותו לקשר. אז צריך נורא להתאמץ כדי ליצור איתו קשר, או שמשהו בקשר לא מהנה. הוא לא נהנה מהביחד הזה. הוא מעדיף להיות לבד. אמ, הוא פחות מגיב לפניות אליו, הוא רוצה רק דברים שנורא מעניינים אותו. הוא ממש שקוע בעולם שלו ורוצה רק את העולם שלו. זה משהו שממש נורה אדומה גדולה וכדאי לפנות להתפתחות הילד. אמ, יש גם את העניין שאם, אני מדברת על עוד, עוד תחומים, אז יש את העניין של ריור. אם ילד מרייר הרבה. כן. אמ, אם הוא משתמש בצורה לא שגרתית בחפצים, אם הוא לא מספיק מפתח שפה, אם הוא רוצה להגיד משהו ונתקע ואת רואה שהוא ככה לא מתקדם והוא מתוסכל, מאוד מתוסכל. זה בכלל, הגענו למצב ככה שפחות אנחנו רוצים להגיע, אבל רוצים להגיע לפני.

07:17 דובר 1 באיזה גיל את מדברת, נגיד ילד מתוסכל? באיזה גיל?

07:20 דובר 2 אז זה תלוי. זה תלוי, כי כל ילד זה גם, זה גם תלוי ברמת ההבנה שלו. אם הוא מבין שלא מבינים ואם הוא לא מצליח להביע את עצמו בדרכים אחרות. אבל אם, אם הורים מרגישים ככה שילד לא מצליח להביע את עצמו, אפילו לפני גיל שנה ילד מתחיל להביע את עצמו ב, אה, ג'סטות, מצביע באצבע או מושיט ידיים.

07:41 דובר 1 נכון.

07:41 דובר 2 ומחייך אם הוא אוהב משהו ו-ו-ומסתכל על חפץ שהוא רוצה. יש לו דרכים להביע את זה, ואם, ואם הורים רואים ומרגישים שזה לא, לא לחכות. לפנות. בהתפתחות הילד מ-ממש מתחילים לטפל מגיל יומיים, לא בתחום של התקשורת, אולי בתחומים נוספים, אבל יש עיניים מקצועיות שרואות ואפשר באמת, אמ, בכל גיל לפנות.

08:06 דובר 1 תמיד עדיף ללכת סתם מאשר לפספס.

08:08 דובר 2 כן, אנחנו לא רוצים להציף את ה, את המערכת, שהיא גם ככה מוצפת, אבל אפשר גם לפנות לייעוץ. ייעוץ. יש, אמ, קווים חמים שהם, אה, של אנשי מקצוע, אפשר גם לשאול את זה. אמ, את יודעת, יש את אלה שיגידו, "לא, זה יעבור. גם אני הייתי ככה, גם סבא היה ככה, גם זה..."

08:27 דובר 1 את לחוצה.

08:27 דובר 2 "זה בסוף יעבור." בדיוק, "מה את לחוצה?" אם אימא מרגישה, תלכי. תלכי. את לא סתם מרגישה. ואם יגידו לך, "לא, הכול בסדר", אז מצוין. את יכולה ל-לתת דגש פה, דגש שם, אז-

08:40 דובר 1 כן.

08:40 דובר 2 ואולי זה יספיק, אבל, אמ, כדאי לבדוק. בעצם לא להישאר במקום הזה של, אה, "לא, זה יעבור לבד". יש דברים שאולי הם יעברו לבד ואולי הם לפי התפתחות תקינה, אבל אם זה לא מרגיש לך טוב או אם, אה, את מבינה את הילד אבל בחוץ לא מבינים אותו, או אם יש דברים שהוא במקומות שונים כן מצליח לתפקד ובמקומות אחרים לא, תשאלי. לשאול אף פעם לא-

09:04 דובר 1 כן.

09:05 דובר 2 לא מזיק, ואם צריך יותר מזה אז אפשר לקבל גם את ה, את הסיוע בפועל.

09:10 דובר 1 כן, יש גם את הטעויות היגוי החמודות האלה. אה, "סוג פנייה" וכל ה... שכולם מתלהבים ומחקים את הילד, אז זה בטח מן הסתם לא משהו ששולח לקלינאית תקשורת.

09:23 דובר 2 אז תלוי. תלוי באיזה גיל, תלוי מה הכמות. אה, זה משהו שאני קודם כל אומרת, תפתחו איזה מחברת או קבוצת וואטסאפ משפחתית כזאת, תכתבו את זה. אחרי זה ממש כיף, אה, להיזכר ולראות. אמ, פחות לחזק את זה. מה זה לחזק? זה נורא כיף לשמוע את זה, אבל לחזור על הילד בצורה תקינה. זה אני אומרת ככה על כל השיבושי היגוי. אם ילד משבש איזשהו, אמ, הגה מסוים או מ-מילה מסוימת, פשוט לחזור אחריו בצורה תקינה, להראות לו שמבינים אותו. וזה כבר אני עוברת באמת ל-

09:55 דובר 1 לשאלה הבאה.

09:56 דובר 2 לשאלה הבאה, כן.

09:58 דובר 1 אז בעצם, אה, יש ברוך השם, אה, אה, ילד ש... אני לא רואה איזו בעיה מיוחדת. מתפתח פחות או יותר תקין, לא משהו שמדליק לי נורה אדומה.

10:08 דובר 2 ממ-המ.

10:08 דובר 1 אבל מה אני כן יכולה לעשות? את יודעת, יש טוב ותמיד יש יותר טוב. אה, איך אני יכולה לשפר או לדאוג שבהמשך לא תהיה בעיה? מה שנקרא למנוע את ה, אה, בעיות שיכולות עוד לקרות בהמשך של התקשורת שלו. טי-טיפים של זהב לכל אימא.

10:25 דובר 2 אני אשתדל. אה, אז קודם כל אני רוצה להגיד באיזה גיל אנ-אני מדברת על זה. אז אני מדברת ממש מגיל הלידה. אה, יש לי סרטון של התינוקת שלי שאני מדברת איתה יום אחרי, ואת רואה את ההקשבה, וכשהיא לא רוצה להקשיב היא פשוט, אמ-

10:40 דובר 1 וואי, וואי.

10:41 דובר 2 מזיזה את הראש. אני, אולי זו פרשנות יתר שלי, כי אני כבר בתוך העניין, אבל, אה-

10:46 דובר 1 נולדה לקלינאית תקשורת.

10:49 דובר 2 כן, אבל באמת זה, זה משהו ש-שמגיל רגע אפשר לדבר עם הילד וצריך לדבר עם הילד.

10:56 דובר 1 בעצם עוד ברחם אומרים, אה-

10:57 דובר 2 נכון.

10:58 דובר 1 לדבר עם העובר.

10:58 דובר 2 נכון. אז זה משהו ש-

11:00 דובר 1 וואו.

11:00 דובר 2 באמת רואים בשנים האחרונות מחקרים, אנחנו יודעות את זה ככ-כחב"דניקיות, שהרבי אומר ככה ל-לשים לב מה רואים בהיריון ומה שומעים בהיריון-

11:07 דובר 1 נכון.

11:07 דובר 2 כי העובר שומע. יש המון מחקרים באמת על ה-

11:09 דובר 1 וואו.

11:09 דובר 2 על ההשפעה. ו-ואז כשהילד יוצא לפעמים, אה, עסוקים נורא ב, בטכני, וזה כל כך חבל כי יש שם רגעי זהב. אמרת עצות זהב, אז הנה יש לנו רגעי זהב כאלה. גם בחופשת לידה וגם אם נורא, אה, עסוקים או עייפים, אפשר לדבר לילד. לא לכולם זה בא בטבעי, אז לא חייבים לעשות את זה ככה באובר, אבל קחי לך אפילו רגעים קטנים שאת כן, בזמן החלפת טיטול, בזמן האמבטיה.

11:35 דובר 1 זה נורא כיף יכול להיות.

11:36 דובר 2 נכון. זה ממש, זה, זה הרגעים של ההנאה המשותפת הזאת, זה הקשר שהוא כל כך חשוב, שאפשר ליצור קשר כל כך טוב מהגיל הזה וזה משמעותי. אז בעצם לדבר עם הילד, לשקף לו מה עובר עליו, לשקף לו, אמ, "וואי, טיטול עמוס, זה לא נעים. בוא אני אחליף לך טיטול. אוי, אתה כל כך מלוכלך. בוא נלך להתקלח. הנה המים נעימים. רגע, אנחנו מחכים שהמים יתקררו." כאלה. ממש מה שאנחנו חושבות בראש, לשקף. לא צריך ל..., את יודעת, לעשות הצפה לילד. לכל אחת מה שמתאים לה. אה, אבל באמת לשקף את הילד. את רואה שהילד פתאום מתחיל ל-ל-לעוות את הפנים ולעשות איזה פרצוף שלא נוח, ממש לשקף לו. "זה לא נעים לך, נכון?" או "אתה כועס?" כזה כשהם גדלים קצת. "אני לא הבאתי לך את זה. נכון, אתה כועס?" לשקף לו. אני לא חייבת לתת פתרון מיידי, אבל-

12:30 דובר 3 כן

12:31 דובר 2 ממש לשקף, לתת במילים את מה שהילד מרגיש, את מה שהילד חווה, את מה שהילד רוצה. אה, בהמשך אנחנו גם רוצים לתת לו חשיפה למה שהוא רואה. כשאנחנו רוצים שילד יפתח שפה, הוא קודם כול מפתח את ההבנה בשביל שהוא יבין חפץ. הרי למה קוראים לזה שולחן? כביכול זו החלטה שרירותית. למרות שבעברית זה לא. בעברית יש אה-

12:55 דובר 3 לשון הקודש.

12:56 דובר 2 כן, לשון הקודש זה משהו אחר, אבל כביכול-

12:59 דובר 3 טכנית כן.

13:00 דובר 2 אנחנו לא יודעים את הקשר בין המילה שולחן לחפץ בפועל, ואנחנו צריכים לעשות את הקשר הזה, שהילד ידע ששולחן הכוונה לדבר הזה, ובעצם ככל שאנחנו נחשוף אותו יותר אז זה יישב לו יותר בראש. הוא יבין שאני אגיד „תביא לי את הבובה מהשולחן”, אז הוא יבין שהכוונה היא לשולחן או הכוונה היא לבובה. אה, אז בעצם אנחנו עושים את זה בטבעי כשאנחנו מדברים על החפצים, אבל לפעמים צריך באמת לכוון יותר. לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו מדברים את המילה, אבל אה, בדיוק אתמול הייתה לי איזו דוגמה כשילדה לא, לא הכירה את המילה קומקום. אז אמא שלה אומרת, „מה? אבל היא רואה את זה כל בוקר. אנחנו מכינים שתייה חמה והיא מכירה את זה.” אמרתי, „כן, אבל תנסי לחשוב איך את אומרת לה.” ילדה בת כמעט שש. איך את אומרת את זה? „אני מחממת מים, אני שמה לך מים חמים.” היא לא השתמשה בעצם במילה קומקום. אז לפעמים זה ככה לעשות איזה רגע חשיבה ולראות: רגע, הוא יודע בכלל את המילה הזאת? אולי אני צריכה טיפה יותר להשתמש בה. חשוב גם לנצל הזדמנויות של משחק משותף. משחק זה, זה עולם ומלואו. בעצם ההתפתחות של המשחק היא מקבילה להתפתחות של שפה. אז כן, משחקים עם הילדים. אז אני לא אומרת, אמהות שפחות בקטע של לשבת על הרצפה ולבנות, שימצאו את המקום שלהן, כי חשוב שזה גם יהיה טבעי ונעים. אה, אבל תמצאו את הרגעים האלה של המשחק המשותף בהתאם לרמה של הילד, ואפשר תמיד לחשוף אותו לקצת יותר. אה, אז זה לגבי משחק. עוד משהו שהוא ממש חשוב זה כשהילד מתחיל להפיק, לחזור אחריו ולתת פרשנות, גם אם זה נשמע לך-

14:44 דובר 2 „אוי, לא בטוחה שזה באמת הוא התכוון למילה.” מה אכפת לך? תני קרדיט לילד שהוא התכוון למילה ותחזקי אותו. נגיד הוא רצה את הבקבוק והוא אמר „דו”. בכלל לא קשור, אבל ראית שהוא מתכוון לזה. „אה, אתה רוצה את הבקבוק? הנה בקבוק. הבקבוק שלך, יש לך חלב בבקבוק.” ארבע פעמים אמרתי את המילה בקבוק וקישרתי לו בין המילה לחפץ ובין מה שהוא אמר, או הוא הראה לי שהוא רוצה את זה, לבין המילה בפועל. כאילו באמת נתתי לו חיזוק כזה, וככל שניתן להם יותר חיזוקים הם ינסו יותר, ואז זה בעצם איזשהו מעגל שמזין את עצמו. אוקיי, אני מנסה. הבינו את הכוונה שלי. אני אנסה שוב, ואז זה נכנס. כן, זה ממש מעגל שמזין את עצמו ואז הילד מתנסה יותר. וכמובן שתלוי גם בהבנה שלו, תלוי בעוד דברים, אבל בהתפתחות תקינה באמת זה ככה-

15:41 דובר 3 מדהים.

15:42 דובר 2 יכול לתת לו דחיפה ולתרום לו המון. ואני אומרת, לא תמיד חייבים לשבת למשחק במיוחד. כן, כל אחת שתמצא לה את האיזון, אבל תעשו את זה גם תוך כדי. את הולכת להכניס כביסה? קחי איתך איזה ילד. דברי איתו על זה. בוא נמיין את הכביסה לפי צבעים. מה כהה, מה בהיר. תראה, זה מלוכלך וזה פחות מלוכלך, אבל יש לו ריח לא נעים. אפשר ממש לעבוד איתם על זה. מה אנחנו עושים קודם? ממיינים. זה כבר לילדים בוגרים יותר, גדולים יותר. אנחנו ממש מדברים על התהליך. קודם, אה, ממיינים את הכביסה, אחר כך אנחנו מכניסים למכונה. עכשיו נשים את החומרים, בוא נריח את החומרים. איזה ריח יש להם? ובוא נפעיל, בוא נלחץ. תראה איך זה מסתובב. אוקיי, עכשיו אני המון מדברת פה על „בוא נדבר אנחנו”. אני אעבור לעניין של כשאנחנו רוצים לשמוע את הילד, אנחנו כבר לחוצים. אני רוצה שיגיד משהו, אה, אז גם אצלו, כמו שדיברנו על זה שזה יהיה בטבעי אצלנו, אנחנו רוצים שזה יגיע בצורה טבעית כי תקשורת, שוב, זה עניין טבעי. אז אני אתחיל ככה ממה כדאי ואחר כך קצת מה לא כדאי. בשלב הראשון באמת אפשר לתת לו, אם הוא כבר עונה את הכן והלא וברור לי שהוא יכול להגיד לי אם כן או לא, אפשר להתקדם לשאלה של בחירה. אה, כשאני נותנת לו שתי אופציות, בהתחלה זה אופציות שצריכות להיות מול העיניים. אתה רוצה תפוח או בננה? ואז זה שוב, אם אנחנו חוזרות למה שדיברנו על הבנה, זה שוב הקשר הזה בין המילה לחפץ, וזה גם עוזר לו ואולי זה, הוא, הוא כבר יתחיל להגיד את המילה או משהו דומה, או בהתחלה הוא-

17:23 דובר 2 רק יצביע או רק יושיט את היד לכיוון או רק יסתכל לכיוון, כאילו כן, משהו שאפשר להתחיל לתת לו להביע את המקום, את הרצון שלו. וכמובן כמו שאמרנו מקודם, לעודד אותו על כל תשובה, להראות לו שמבינים אותו. לא משנה איך הייתה התשובה, אם רק במבט או בהצבעה או בהפקה. אז זה שלב אחד. בהמשך כמובן אפשר לשאול קצת שאלות, אבל אפשר גם לתת לילד. ילדים מחקים אותנו. אז אם אני באה ומספרת, הייתי בעבודה ואני סיפרתי את החוויות שהיו לי בעבודה או איזושהי בעיה שהייתה לי בעבודה ואיך ניסיתי לפתור ואיך הרגשתי, ילדים בסוף מחקים אותנו, אז אנחנו יכולות להיות רגועות, רק לתת להם באמת את זמן הדיבור שלהם, פחות להגיד את ה„תגיד, תגיד, תספר לי, תספר לי”. אם אנחנו ניתן את הדוגמה האישית זה, זה יקרה. עוד משהו שפחות כדאי לעשות זה מבחן ידע הזה של ה„מה זה? מה זה?” במיוחד כשסבתא מגיעה. תראה לסבתא שאתה יודע.

18:26 דובר 4 בטח.

18:26 דובר 2 תראה, כן. אז טיפה התחלה אפשר להביא גם סרטונים. אני גם אומרת, אליי לאבחונים וטיפולים אפשר להביא סרטונים. אם בבית הוא במקום יותר טבעי ומצליח ככה להביע את עצמו אז מעולה. ה„מה זה? מה זה? מה זה?” פחות.

18:42 דובר 4 פחות.

18:42 דובר 2 פחות. אני, מגיעים אליי ילדים שכל מה שהם יודעים להגיד, כן, כל מה שהם יודעים להגיד זה „מה זה? מה זה? מה זה?” דיברנו על חיקוי, חיקוי.

18:51 דובר 4 וואו.

18:52 דובר 2 כן. אז אנחנו ממש מעדיפים באמת לתאר להם. וואי, תראו, אני חוזרת גם קצת לטיפים. הנה בננה. או, אתה רוצה שאני אקלף לך את הבננה? אתה רוצה לאכול את הבננה? יותר להישאר במקום שאנחנו מתארות. פחות „אוי, מה זה? מה זה? מה זה?”

19:13 דובר 4 הכי, הכי טבעי גם.

19:15 דובר 2 כן. אז שוב, לא לכולם זה בא בטבעי להתחיל לתאר את הכל, אבל לפעמים זה להעלות מודעות ולעשות איזשהו סוויץ' קטן.

19:22 דובר 4 כן.

19:23 דובר 2 או להגיד, אם אימא רואה שלילד קשה לה עם, קשה לו עם פעלים, היא יכולה גם לכתוב לה על ה... אני תמיד אומרת, שימו איזה דף על המקרר, תכתבו כמה מילים שממש חשוב לכם שהילד ידע ופשוט תחשפו בצורה יותר, אה, כאילו בעצם תחשפו יותר למילים האלו.

19:43 דובר 4 מודעת.

19:43 דובר 2 כן, כן, קצת יותר מודעת, כן.

19:45 דובר 4 וואו. נחזור עוד קצת לטכני.

19:48 דובר 2 אוקיי.

19:48 דובר 4 ונדבר על הנורות האדומות. נגיד שנדלקת לי איזושהי נורה אדומה.

19:51 דובר 2 אהמ.

19:53 דובר 4 טכנית למי אני פונה? האם יש לזה איזשהו מימון או שזה רק לעשירים בלבד? או איך עושים את זה?

20:01 דובר 2 אז ברוך השם בארץ לא בכל מקום, אבל בארץ יש לנו קופות חולים ויש, אם יש שאלה אז פונים לרופא ילדים ודרכו אפשר לקבל הפניה. הדבר הראשון שעושים, אם יש איזשהו חשד או משהו, זה בדיקת שמיעה, אה, כדי באמת לוודא שהמערכות תקינות ושהילד שומע את הדברים. אם הוא לא מגיב לשם זה לאו דווקא כי יש איזשהו קושי בתקשורת, אולי זה קושי בשמיעה, אה, אז זה דבר ראשון וזה אמור לבוא ביחד עם הפניה לרופא ילדים. אה, ושוב, לא, לא לפחד מגיל. להתייעץ עם רופא ילדים אפשר בכל גיל, אפשר להתייעץ עם עוד אנשי מקצוע כמובן, ואז אפשר להגיע לאבחון. שולחים בדרך כלל טפסים, שזה שאלון של הורים, שאלון של גננת, אה, מטפלת, אה, להתפתחות הילד, ושם יש חשיבה האם ואיזה אנשי מקצוע הילד צריך אה לראות. אה, התורים ארוכים. כן, אני-

20:57 דובר 5 או, בכל דבר.

20:58 דובר 2 ממש. כן, אבל זה באמת עניין ש-

21:00 דובר 5 דורש סבלנות. אני חושבת שבאמת כל כך חשוב להדגיש את החשיבות של זה, כי הורים אני חושבת קצת מתייאשים לפעמים מלכתחילה להיכנס לכל התחום הזה ומה הבירוקרטיה ותורים ובשביל מה לנו. אבל באמת כשיודעים כמה זה חשוב אז בסדר, אז נחכה עוד חודש או עוד חודשיים.

21:18 דובר 2 אז מצד אחד אני אומרת כן, חכו רגע בסבלנות, אולי לאבחון. מצד שני, כן חשוב לבוא בגיל הצעיר כי יש איזשהו חלון הזדמנויות והמוח עוד גמיש ואפשר באמת לשנות דברים. אפשר ממש לעשות הרבה. ממש רואים שאם עובדים עם ילדים בגיל צעיר, שוב, שדיברתי אפילו לפני גיל שנה, יש אפשרות לשנות. כמובן, הכל תלוי בנורמות שמתאימות לגיל. אני לא אצפה שילד יגיד צלילים אה כמו שי"ן אם דיברנו בגיל שנה, ואני לא אבהל גם אם בגיל שנתיים וחצי הוא לא יגיד שי"ן. אבל כן, בשביל זה חשוב איש מקצוע שיראה באמת מה מתאים לגיל, מה לא מתאים, מה חשוב לטפל. אמ, כמו שלא, לא נצפה שילד ייוולד ומיד ילך, נכון? אנחנו כולנו יודעים שיש שלבים.

22:05 דובר 5 כן.

22:06 דובר 2 גם בהתפתחות שפה יש שלבים. ילד רוכש צליל אחד ועוד צליל ואז מחבר ביניהם, ויש צלילים שיודעים שלפי הנורמות הם מגיעים בגילאים מסוימים ואנחנו לא דואגים כי הילד יכול לרכוש אותם טבעי. אז זה משהו שבאמת יותר חשוב לשים לב אם הילד מובן באופן כללי, אם רק אני מבינה אותו או שגם הסביבה מבינה אותו, אם מספיק לו ש... איך שמבינים אותו או שהוא מתוסכל. גם אם זה לא תואם לנורמה, אנחנו נעשה את החשיבה. אם ילד מתוסכל כי לא מבינים אותו והוא עדיין לפי הספר כאילו יכול להתאים, אנחנו נעשה את החשיבה וניתן לו את המענה.

22:44 דובר 5 זה מעניין שאת אומרת על ההתאמה לנורמה. אני חושבת שהורים לילד ראשון באמת הרבה פעמים הם נורא אבודים בנורמה כי הם לא מכירים אותה, וככה פונים מיד להתייעץ עם חברות, עם אחיות. בן כמה הילד, באיזה גיל הילד שלך התחיל להגיד ככה? זה, את חושבת שזה שלב מומלץ לפני שפונים לייעוץ מקצועי? רק כאילו להבין פרופורציה קצת, איפה הילד שלי בתוך כל הנורמה הזאתי?

23:07 דובר 2 תראי, זה משהו שאנחנו עושים בטבעי עם כל דבר.

23:10 דובר 5 כן, נכון.

23:10 דובר 2 כאילו חשוב לנו לשמוע, להגיע, לראות.

23:12 דובר 5 למה אני שואלת? כי לפעמים אימהות אחרות נותנות עצות שהן לא מקצועיות ו-

23:16 דובר 2 לגמרי. לגמרי. אז אפשר בתור התחלה. זה שיח טבעי של אימהות וזה בסדר. משהו מאוד חשוב זה שיש שונות גדולה בין הילדים. יש מצד אחד נורמה, אבל הנורמה היא טווח ויש מאפיינים מסוימים או תחומים מסוימים בהתפתחות שהטווח הוא מאוד גדול, ואז הילד יכול להתחיל ללכת בגיל מסוים וזה יהיה נורמלי, וילד אחר יכול להתחיל ללכת הרבה אחריו וזה עדיין יהיה בסדר. זה עדיין יהיה בתוך הטווח וזה בסדר. ולכן להשוות תמיד לאחרים לא בטוח שזה נכון או, או זה לא נכון. אפשר לקבל הרגשה. כלומר, אם זה יוצא מהטווח וזה כבר ממש קיצוני, אז כן, כבר הסביבה תגיד לך. אבל אם את כבר מרגישה לפני, או את, או מתייעצת עם אחות טיפת חלב והיא אומרת שזה פחות מתאים.

24:06 דובר 5 בעצם להתייעץ ככה קצת עם אימהות אחרות, להבין פחות או יותר איפה הילד שלי נמצא זה נורמלי, אבל לקחת את זה בערבון מוגבל, ואם יש לי תחושה אפילו הכי קטנה למה לא לשאול איש מקצוע בעצם.

24:18 דובר 2 לגמרי כן, ותמיד יש לנו אפשרות, כולנו על גוגל היום, ולא רק לקבל את התשובות של אה, זה יסתדר, זה יסתדר. שוב, אני מאוד מאמינה בתחושת בטן של אמהות ואם כולם אמרו לך זה בסדר ואת מרגישה שזה עדיין לא, תתייעצי עם איש מקצוע, באמת. חשוב לי כן לציין שלאחרונה יש כל מיני יועצי, יועצים כאלה ואחרים. יש כאלה שיכולים לעזור, אבל אני יכולה להגיד שההבדל בין יועץ שלמד חצי שנה או למד תחום מסוים מאוד מאוד ספציפי, לבין מישהו שלמד את המקצוע לעומק, ולא סתם לומדים שלוש וחצי שנים קלינאות תקשורת ועוד מקצועות. זה מתייחס גם לעוד מקצועות. אה, זה באמת למידה לעומק, לראות את הילד. זה שאני רואה את הילד ארבעים דקות לא תמיד זה מספיק, אבל הדברים שאני רואה הם, אני מסתכלת, אני בוחנת דברים, אני שואלת אותך דברים לא סתם. כלומר, זה מהווה איזושהי, יש פה איזושהי מעטפת שבוחנים. זה בעצם לא, לא זבנג וגמרנו. זה נראה לי הדור שלנו מאוד רוצה כזה את הזבנג וגמרנו.

25:30 דובר 5 לשאול שאלה, לקבל תשובה, להיות רגועים.

25:32 דובר 2 קסם. מה, אנחנו נבוא לקלינאית והיא תעשה קסם? זה לא קסם, זה תהליך. זה לימד אותי האמת הרבה כי גם אני, כן, אני, אני גדלה פה, אני, אני בחיים האלה ווואלה רציתי את הזבנג וגמרנו וזה לימד אותי המון על תהליכים. אז זה שאנחנו מתחילים משהו וזה תהליך ולפעמים זה עולה במדרגות קטנות ולפעמים יש קפיצות פתאום ולפעמים צריך דווקא לעצור כדי לראות את הקפיצה. זה משהו שהוא מאוד, מאוד משמעותי, החלק הזה, התהליכי. ובתוך התהליך אנחנו גולשות לעוד דברים, אבל סופר חשובים. בתוך התהליך יש את איש המקצוע ויש את סוכני השינוי. בעצם מי שעושה את השינוי. אני תמיד אומרת שאני לא רופאת שיניים, אני לא עושה סתימה או מטפלת בשן והילד הולך הביתה והשן בסדר. ממש לא. בטיפול אנחנו יושבים, חושבים מה המטרות, מה המטרות שאני רואה כאיש מקצוע. אני שואלת גם את ההורים מה המטרות שחשובות לכם. כרגע חשוב לי משהו ספציפי, כי מול הסבתא זה ככה או ילד מתוסכל ממשהו מסוים. אנחנו בונים את המטרות ביחד, אנחנו מתקדמים איתם. ההורה שותף בטיפול לגמרי כי הוא סוכן השינוי, הוא יכול להביא את זה הלאה ליום יום. וגם בינינו, ארבעים דקות בשבוע, שזה בדרך כלל טיפול רגיל, בלי לדבר על טיפולים שהם בתדירות גבוהה יותר, אבל טיפול של ארבעים דקות בשבוע זה לא מספיק.

26:58 דובר 5 כן.

26:58 דובר 2 זה לא מספיק. אנחנו צריכים לקחת ולהביא את השינוי ליום יום ולתרגל עם הילד. אז חשוב שגם הורים ידעו את זה. אנחנו באים לטיפול, אנחנו הולכים לעשות פה תהליך וזה טוב. זה לא כאילו אוי, אנחנו הולכים לעשות פה תהליך, ממש לא. זה תהליך שהוא טוב והרבה פעמים אני שומעת שהוא גם משפיע על עוד ילדים בבית.

27:17 דובר 5 וואו.

27:18 דובר 2 וההורה פתאום שם לב לדברים, כאילו זה לא טיפול נקודתי, לא בשי"ן ולא באוצר מילים.

27:25 דובר 5 ולא בשי"ן.

27:26 דובר 2 כן.

27:28 דובר 5 אסתר, יש בתחום הזה המון מיתוסים. ככה הייתי שמחה לשמוע ממך מה נכון, אולי, אולי זה נכון, אולי זה לא נכון.

27:37 דובר 2 אני אנסה לנפץ כמה.

27:39 דובר 5 תמיד אומרים שבנות מתחילות לדבר יותר מוקדם מבנים, מפתחות את השפה יותר מהר מבנים. אם יש לך בן שמתעכב, טוב, הוא בן, זה, את יודעת, הם מאוחר. מה יש לך לומר על זה?

27:50 דובר 2 דווקא המיתוס הזה אני לא יכולה ממש לנפץ לך, חלקו לפחות. אמ, כן, יש לבנות איזשהו יתרון והן מתפתחות קצת יותר מהר מבנים. זה ברמת ההפקה. אנחנו נשמע אותן יותר. ברמת ההבנה רואים דווקא שההתפתחות היא דומה, אנחנו פשוט רוצות להוציא את מה שיש לנו.

28:14 דובר 5 זאת אומרת, לא סתם אומרים שבנות, אה, מדברות ומתחילות מהגיל הזה כבר.

28:17 דובר 2 אבל זה לא שאם בן מאחר בדיבור אז, אז ניתן לו, אה, בסדר, לא צריך. לא. כאילו ההבדל הוא לא גדול, ההבדל הוא של חודש. בגיל הצעיר זה משמעותי חודש, אבל, אמ, זה, זה כאילו חודש רואים את ההבדל של הרכישת מילים. אני מדברת על גיל ממש צעיר למקום של ההפקה של המילים. לא רכישה, סליחה, כי רכישה זה מדבר על ההבנה, הפקה של המילים, רואים שם את ההבדל. אה, אז דווקא כן יש בזה משהו נכון. מנסים לחשוב למה, אם אנחנו, אה, יותר, אמ, חושפים אותם למשחקים שהם יותר, אמ, דורשים ככה שיח או אנחנו מעודדים אותם יותר כי... זו שאלה, אבל יש בזה משהו. כן.

28:59 דובר 5 אוקיי, אז לא ניפצת אותו.

29:02 דובר 2 לא.

29:03 דובר 5 אה, עוד משהו. הרבה פעמים יש איזושהי, אה, נקודה כזאת שנקראת גיל שלוש. בראש שלי על הבנים זה כזה, לפני תספורת, אחרי תספורת. את יודעת, הילד עם השיער הארוך שעדיין ככה מגמגם ואומר כל מיני מילים מצחיקות, זה כאילו נשמע, הוא עדיין בייבי כזה. אצל הבנות דווקא אין את החתך הזה, כאילו של גיל שלוש, אבל עדיין מתייחסים, אומרים כאילו, "טוב, עד גיל שלוש זה נורמלי". זה ככה מיתוס ששומעים הרבה. אז השאלה אם הוא מיתוס או לא מיתוס.

29:30 דובר 2 אז בואי ננפץ את המיתוס הזה בקול רעש גדול. אה, הרבה הרבה לפני גיל שלוש. שוב, יש לנו, אמ, שלבים בהתפתחות, אבל הרבה מיכולות השפה מתפתחות עוד לפני גיל שלוש. ילד שמגיע לגיל שלוש אמור להיות כבר מובן ברובו המוחלט אפילו, אמ, לא רק בבית, אלא בחוץ. הוא אמור להיות עם שפה שהוא יכול להגיד משפטים, הוא יכול לתאר דברים שהוא ראה וחווה. אז לא לחכות לגיל שלוש, ממש, אה, עוד לפני.

30:02 דובר 5 וואו. אוקיי. אמ, יש כאלה שאומרים שוואי, קלינאית תקשורת זה כזה חמוד, היא משחקת עם הילד וסתם מין שעת איכות כזאת נחמדה. אז, אה, אני בטוחה שזה לא נכון, אבל בואי נשמע למה ואיך.

30:20 דובר 2 כן, אז, אז דווקא כשאני שומעת אז אני אומרת, "מה, היא רק משחקת עם הילד, זה לא מספיק, מה זה כזה חמוד, מה אני באה לטיפול? מה, אני באה שהיא תעשה משהו, שהיא תגרום לילד לדבר."

30:30 דובר 5 על מה שילמתי?

30:31 דובר 2 כן, בדיוק, על מה שילמתי? אז, אז וואו. אז קודם כל משחק זו, זו הדרך להגיע לילד. אז לפעמים המשחק הוא אמצעי ולפעמים המשחק הוא המטרה. כי כמו שאמרתי קודם, השפה שלנו, התפתחות המשחק והתפתחות השפה הן מקבילות. לפעמים המשחק הוא מטרה או איך הילד משחק. או אם אנחנו מדברים על תקשורת, האם הוא מצליח לשחק איתי? האם הוא מצליח לשים לב לחלקים בתוך המשחק, לרצף של המשחק? יש בזה המון, המון, המון במשחק עצמו והרבה הורים מסתכלים, אומרים, "וואי, לא ידעתי שמשחק זה כזה דבר משמעותי" ופתאום רואים שאפשר יותר, ואז כל אחד לוקח את זה למקום שלו. אבל, אה, אנחנו כן, אנחנו משחקות עם הילדים, אנחנו גאות במשחק עם הילדים, כי זו הדרך.

31:20 דובר 5 וואו. ההורים נוכחים בעצם ב-

31:23 דובר 2 בטיפול?

31:24 דובר 5 בטיפול או שהם דווקא יכולים להפריע אולי, ועדיף שהם לא יהיו שם? זה מעניין.

31:27 דובר 2 אז בגיל הצעיר בוודאי שכן, כי הם סוכני השינוי ואנחנו רוצים שהם יהיו שותפים בטיפול ושהם ייקחו את זה הביתה. לפעמים יש ילדים שיותר קשה להם, אה, כשיש ככה שתי סמכויות בחדר או מסיבות אחרות, ואז ההורה מחכה בחוץ, אבל זה בדרך כלל עם ילדים הרבה יותר גדולים. אני משתדלת שגם-

31:47 דובר 5 תלוי.

31:47 דובר 2 כן, אני משתדלת שגם אם זה קורה, כן אחרי כמה טיפולים לנסות שוב שההורה ייכנס, כי אין, זה, זה לא אותו דבר אם ההורה, ההורה שומע ממני בסוף או שהוא חווה, מעורב איתנו, רואה את הדוגמאות. זה משמעותי.

32:03 דובר 5 אה, טוב, יש לנו נטייה לחשוב שכל עוד הילד לא מדבר, הוא גם לא כל כך מבין אותנו. את יודעת, מדברים ליד הילדים על הדברים הכי, אה, ככה. ליד הילד בן, אה, חמש אני לא אדבר על זה, אבל ליד הילד בן שנתיים וחצי אפשר לדבר על הכל. הוא לא מבין כלום. אז, אה-

32:20 דובר 2 מנפצת לגמרי, כי באמת, ממש כמו שדיברנו, הילד מבין מהרגע הראשון. הוא לא מביע את זה שהוא מבין תמיד, ולא תמיד אנחנו יודעים באמת עד כמה הוא מבין, אבל הם מבינים, הם מבינים. הם מרגישים אותנו גם מעבר לזה. אני מדברת על, על מעבר לשפה. הם מרגישים אותנו אם אנחנו לחוצים. את בטח יודעת כאימא, אם את לחוצה, אפילו אם לא אמרת כלום או ניסית להיות הכי רגועה ולהגיד, אה, מה זה, הם מרגישים אותנו, יש להם תדרים. אז, אז שוב-

32:49 דובר 5 זה לגמרי לא מקביל ולא.

32:51 דובר 2 לא, בכלל לא. להפך, ההבנה מתפתחת עוד, עוד לפני, והיא הבסיס של ההבעה, אבל היא צריכה להיות שם כבסיס.

32:58 דובר 5 כן. נעבור לנושא שהוא, האמת, אפשר לדבר עליו שעה רק עליו: דו-לשוניות. את יודעת, בואי נגיד שהאבא דובר אנגלית. בוא נדבר אנגלית עם הילד, ואמא כזה: לא, לא, לא, לא, לא. אני לא רוצה שזה יפגע לו בעברית. אני לא רוצה שזה יעכב. ילדים עם שתי שפות הם ככה מתעכבים. אני ראיתי את זה אצלנו, שהילדים דיברו רוסית ועברית, וכל הזמן אמרו: תדעי לך, אם הילדים שלך יתחילו לדבר מאוחר, זה ממש, ממש נורמלי כי יש להם עוד שפה. והמון, המון, אולי הרבה מיתוסים רק סביב זה. אז תני לנו את האמת.

33:35 דובר 2 אז בעבר באמת חשבו ככה, ומי שאומר לך זה באמת מישהו שמכיר את הדעות שהיו-

33:40 דובר 5 קדומות.

33:41 דובר 2 כן, הן לא מאוד קדומות. אני לא יודעת להגיד לך בשנים, אבל עשור, שניים אחורה, ויודעים עכשיו ממחקרים וגם מהשטח שבעצם זה לא פוגע. אה, אני, אני אסייג את זה. זה לא פוגע כאשר החשיפה היא עקבית. כלומר, כשאבא מדבר בשפה ספציפית ואמא מדברת בשפה ספציפית והמטפלת מדברת בשפה ספציפית וסבתא, זה יכול להיות גם חמש שפות במקביל, אמ, זה לא פוגע, אלא להפך אפילו. אנחנו, אנחנו נולדים עם מוח גמיש ופתוח, וכשאנחנו לומדים שפה אחת אנחנו מאוד מתקבעים. יש צלילים בשפות אחרות שאני לא אצליח להגיד לעולם כי-

34:23 דובר 5 נכון.

34:23 דובר 2 לא יודעת לעולם, אבל נכון לעכשיו אני אפילו לא מזהה אותם כי מאוד התכווננו להפקות מסוימות. אפילו באנגלית, מישהו עכשיו אמר לי איזה צליל באמהרית, הייתי צריכה להקשיב ממש טוב. אמרתי לה: אני שומעת משהו, הבדל. אז מי שחשוף ליותר שפות, אז הוא יותר, להפך, זה דווקא נותן לו איזשהו יתרון. רואים שזה נותן לו יתרון, אה, גם מבחינה שפתית וגם ממקום קוגניטיבי. משימות קוגניטיביות שנתנו לילדים שהם יותר מאשר חד-לשוניים, אלא הם דו-לשוניים או יותר, רואים שיש להם יתרון דווקא. כמובן שאני מדברת על באמת חשיפה עקבית ביום-יום, כמו שאמרנו קודם, גם על המקום של החשיפה הטבעית וב-ב-בסיטואציות שונות ביום-יום. עוד נקודה חשובה זה שבאמת בעבר היו אומרים, זה קרה להרבה עולים, שאמרו להם: לא, לילד קשה מבחינה שפתית, אז תדברו איתו רק עברית. אבל ההורה לא ידע עברית, ואז הוא חשף את הילד בעצם לשפה שהיא לא מותאמת או לא תקינה מספיק. היום רואים שיותר חשוב שההורה יחשוף את הילד לשפה שטבעית לו, כי הקשר בין הורה לילד והספונטניות הזו והטבעיות הזאת ביניהם חשובה ומשמעותית מאוד. אנחנו לא רוצים שהילד, שההורה יתחיל לחשוב על איזו מילה בדיוק מתאימה עכשיו. לא. אם אתה צריך להגיד משהו לילד ואתה רוצה את הקשר, זה כל כך בסיסי וכל כך חשוב. אז, אז גם מחקרים מראים שדו-לשוניות או רב-לשוניות היא, היא יתרון קוגניטיבי, וגם זה נותן לנו את המקום הטבעי של ההורה. אני אף פעם לא מחליטה בשביל הורים. אני אומרת להם: תעשו את החשיבה, באמת תעשו את החשיבה מה מתאים לכם כמשפחה. אם יש סבא וסבתא שמדברים רק רוסית, ויש הרבה כאלה, ואנחנו חשוב לנו

36:10 דובר 2 מאוד לחשוף אותו ברוסית, את הילד.

36:14 דובר 5 כל שפה זאת מתנה.

36:15 דובר 2 נכון, אז אבל יש כל מיני משתנים גם רגשיים, שוב, משפחתיים, כמו סבא וסבתא וכאלה. זה משמעותי מאוד.

36:22 דובר 5 כן, זה מעניין. אני רואה גם כשילד יודע שתי שפות והוא מתרגם לעצמו דברים, זה כל כך מפתח את המוח, כי גם בכל שפה יש מילים שלא קיימות בדיוק-

36:31 דובר 2 בדיוק.

36:31 דובר 5 בשפה השנייה. משמעויות.

36:33 דובר 2 ממש.

36:34 דובר 5 ואם את לא מצליחה לתרגם כי אין את המילה הזאת, אבל יש לך בראש.

36:37 דובר 2 עושר כזה.

36:38 דובר 5 כן, ממש, אה, פיתוח של המוח.

36:40 דובר 2 כן, וזה גם גמישות. תחשבי שהוא צריך, אה, להבין עם מי הוא צריך לדבר, באיזו שפה. זה גם... קיצור, זה טוב.

36:47 דובר 5 המון יכולות.

36:47 דובר 2 זה טוב-

36:48 דובר 5 כן.

36:48 דובר 2 כשזה מגיע טבעי.

36:49 דובר 5 כן, לא בכוח.

36:50 דובר 2 לא בכוח.

36:50 דובר 5 אם יש, אז בונוס.

36:51 דובר 2 כן.

36:52 דובר 5 יש לי שאלה מעניינת, ככה לא קשורה ישירות לתחום שלך, אבל מתבקשת. את, אה, ככה יום אחד נחשפת לתחום וחלמת להיות קלינאית תקשורת, והנה את עוסקת בזה. וואו, עשר שנים. ולפעמים יש, אה-- את מדברת על בנות יותר צעירות, או האמת לאו דווקא. לפעמים אפילו בגיל יותר מאוחר, איזשהו חלום כזה, ואנחנו רואות נשים מהצד ש"וואו, היא קלינאית תקשורת, אה, ו-ו-והיא הגשימה את החלום שלה", וזה נראה כזה וואו, איזה אחת שתיים כזה, היא למדה, עשתה. ואני בטוחה שזה לא ככה. ברור שזה תהליך, שלבים ומאמץ. אז בואי, בתור מישהי שכן הגשימה את החלום, איזה טיפים את יכולה לתת למישהי שיש לה בראש איזה ויז'ן כזה על עצמה? הלוואי שהייתי ככה. אה, בדרך כלל זה מגיע עם התירוצים שלנו, שאנחנו תמיד: אם היה לי את כל הזמן בעולם, אם היה לי את כל הכסף, אם היה, אם אם ואם ואם. איך עושים את זה באמת בלי כל האם ואם ואם?

37:47 דובר 2 אני יכולה לשתף שאצלי, ככה, התחלתי את הלימודים ממש שבועיים אחרי החתונה.

37:54 דובר 5 וואו.

37:55 דובר 2 וכן, כבר התחילו את הלימודים. כלומר, אני התחתנתי כמה ימים אחרי שהתחילו הלימודים, פספסתי את השבועיים הראשונים ואז נכנסתי ללימודים. באמצע הסמסטר השני יצאתי לשמירה, שמירת היריון ברמה של אשכה, ולא, זה לא היה זום וכאלה. כאילו לא היה אפשר ללמוד מרחוק. זה היה או שאת באה או שאין לך את הלימודים. ואותו סמסטר התבטל לי ואחר כך חזרתי ללימודים. אני מנסה לחשוב אחורה למה זה היה לי כל כך ברור מאליו שאני חוזרת. אני לא מצליחה לשחזר למה. אבל אז הייתי עם מוטיבציה מאוד מאוד גדולה שכן, אני לומדת ואני רוצה את זה ואני רוצה לטפל. אפילו שלא ידעתי את כל המרחב של מה זה, מה זה באמת. כלומר זה היה ממש ההתחלה. אבל המוטיבציה, ואני לא יודעת באיזה דרגה ביחס למוטיבציה, אבל סייעתא דשמיא זה, זה הדבר הראשון. כלומר אנחנו צריכות תמיד, אנחנו רוצות משהו, להתפלל עליו, כי זה באמת... זה, זה לא יקרה בלי סייעתא דשמיא, ולפעמים אנחנו נראה אותה יותר בגלוי ולפעמים אנחנו לא נראה אותה בגלוי. היום אני מסתכלת שזה סייעתא דשמיא, זה שכל כך רציתי ובכלל חזרתי וזה היה לי מובן מאליו. זה לא היה אני.

39:03 דובר 5 כן.

39:03 דובר 2 זה היה ממש הכוונה מלמעלה. אמ, אז להתפלל על זה. אם את רוצה את זה, לחשוב איך, באיזה דרכים את יכולה לעשות. אז אצלי זה היה-- הלימודים האלה באמת מאתגרים ועם המון שעות למידה ושעות שאת צריכה לצאת החוצה ואחרי זה ללמוד בבית. את צריכה באמת לבחון האם זה מתאים לי או לא מתאים לי. אם יש לי מי שיעזור לי, האם יש לי כרגע אפשרות לממן את זה. בכל תחום, אני לא מדברת רק על המקצוע שלי, אני מדברת-

39:31 דובר 5 בטח, כן.

39:31 דובר 2 כאילו אני רוצה את הנקודות שהיו לי, וזה באמת ברוך השם שזה קרה. זה לא שזה היה כזה ברוגע ובקלילות. לא. זה דרש המון. ואחר כך גם להשתלב במקצוע. את אומרת רגע, למדתי כל כך הרבה, אבל, אבל איפה המתכון להתחיל את זה? לא, גם פה זה שוב, זה מה שדיברנו על תהליך. גם פה התהליך שלי כמטפלת זה לראות איך אני מצליחה לראות את המטופל, להבין יותר, לפענח מה הוא צריך ואז בפועל לבוא, לקדם אותו ולעזור לו. זה דברים ששוב הם תהליכים.

40:06 דובר 5 אני חושבת שעצם הידיעה שאתה הולך למשהו מאתגר ולא לפחד מזה. ואם זה החלום שלך, ואם אתה יודע שזה הטוב שיש לך להביא לעולם וזאת השליחות שלך, אז...

40:16 דובר 2 לגמרי. לגמרי שזה יהיה לך בראש ו-ו-וזה מאוד דוחף. אני יכולה להגיד לך שבנושא אחר משהו בחיים ככה רציתי כל הזמן לצאת לאיזה שיעור ואני אומרת אני לא מצליחה ואני לא מצליחה ואני לא מצליחה. אמרתי אוקיי, אני מביאה את השיעור אליי. כאילו אני לא מצליחה לצאת פעם בשבוע, השיעור יבוא אליי וזה לא קל. בואי. שעתיים לפני השיעור אני כזה אומרת מה עשיתי לעצמי? איך הבית מבולגן, אי אפשר להכניס לפה אף אחד.

40:42 דובר 5 הזדמנות לסדר.

40:43 דובר 2 תקשיבי, זה אחד הפלוסים. הבית-

40:45 דובר 5 זה הטריק.

40:46 דובר 2 שבוע פתאום-

40:46 דובר 5 מזמינים אנשים ו...

40:47 דובר 2 ממש, ממש. הבית פתאום אז-- אז קודם כל זה רווח גשמי כזה, ואחרי השיעור את אומרת וואי, איך יכולתי לחשוב? איך יכולתי לחשוב לוותר על זה?

40:56 דובר 5 כן. בעצם מה שאת בטוחה שזה מרגיש לך כמו משהו טוב, מרגיש כמו עשייה-

41:01 דובר 2 חשוב לך.

41:01 דובר 5 כן. איך אומרים? אה, אה, ראיתי פעם ש-- אני חושבת שהרבי הקודם אמר שאיך אתה יודע מה זה יצר הרע? לא, לא תמיד קל לנו לזהות איפה היצר הרע ואולי זה יצר טוב. זה ככה מתלבש בכל מיני לבושים כשהוא מונע אותך מעשייה, מעשייה טובה שאתה יודע שהיא טובה. זה יצר הרע. לא משנה באיזה תירוצים הוא מגיע. אז כשאת מרגישה שיש לך משהו טוב לתת לעולם וזה המקום שלך למצוא את הדרך באמת לעשות את זה וללכת עם זה עד הסוף.

41:25 דובר 2 נכון, כי תירוצים יש המון.

41:27 דובר 5 תמיד, בטח.

41:27 דובר 2 ממש. החל מ"לא, אני לא יכולה, אני עכשיו אמא, אני זה. לא, רק התחתנתי. לא, זה לא מתאים." אבל באמת אם אנחנו רוצים אז זה... עכשיו היינו בתאריך של "לכתחילה אריבער", מושג חב"די שצריך לקפוץ ו-ולעשות את הדברים, להתגבר על הקושי ופשוט להתחיל את הדברים.

41:46 דובר 5 לקפוץ למים.

41:47 דובר 2 כן.

41:48 דובר 5 יפה. וואו. אסתר, את מגיעה מבית של שליחות. אנחנו נגלה פה לכולם.

41:53 דובר 2 כן, כבר דיברנו.

41:54 דובר 5 חלק מהילדות שלי היה להיות אצלכם בשבתות. הייתם בעצם-- ההורים שלך היו שליחים במכבים-רעות.

42:03 דובר 2 נכון.

42:03 דובר 5 יישוב יפה ו-

42:05 דובר 2 של שני יישובים כן, מהממים.

42:07 דובר 5 וואו. אז, אמ, מה את חושבת שזה נתן לך בתור, אה... אנחנו תמיד אומרים שכל אחת היא שליחה. יש את, את יודעת, יש את השליחים כביכול עם התג שזה מה שהרבי היה מחלק. הוא היה אומר שכל אחד הוא שליח ויש את השליחים שכל המעת לעת שלהם זה, זאת שליחות. אז מה לקחת מלגדול בבית כזה, ואיך את רואה את עצמך היום בתור מישהי שככה עובדת? ולמרות שתוך כדי שאנחנו מדברות אני אומרת אמאל'ה, זה מקצוע של שליחות מההתחלה ועד הסוף. אבל בכל זאת, אה, אה, כל אמא שקמה בבוקר ומוציאה את הילדים וככה ברוטינה של היום יום. איך היא יכולה להרגיש שליחה, להיות שליחה, ללכת-- לקום שליחה וללכת לישון שליחה?

42:47 דובר 2 אז זה חיים שלמים השאלה הזאת.

42:48 דובר 5 כן.

42:49 דובר 2 אז...

42:50 דובר 5 כל שאלה זה...

42:50 דובר 2 ממש. קודם כל זה תודה גדולה להורים שלי ולרבי על זה שאני גדלתי בשליחות. זה... אני מסתכלת היום אחורה. אז לא ראיתי את זה כמובן. כן, כשאת חיה בתוך משהו את לא מצליחה. אבל באמת חיינו מתוך מודעות של כל רגע שאני שם זה מדהים וזה משמעותי ואני נותן לאחרים. חיינו מתוך הסתכלות של רגע, האם מישהו צריך אותי? האם אני יכול לעזור למישהו? האם אני יכול לעזור למישהו בצורה שהוא לא יבין שאני עוזר לו? האם יש לי דרך לתת עוד משהו? יש את הדברים הבסיסיים של יהדות שכל אחד רוצה ויש את הדברים שהם קצת מעבר. ומה אני יכול לתת ומה אני אעשה בצורה מסוימת. זה מפתח המון המון המון רגישות.

43:34 דובר 5 מתנה.

43:35 דובר 2 ממש, זה מתנה. ואז כשהתחתנתי והבנתי שאנחנו, לנו בתור משפחה, פחות מתאים לצאת לשליחות, אה, רשמית כזו כמו שאמרת, אמרתי וואי. התחלתי להבין ככה, כשהילדים, אה, התחילו לגדול, התחלתי להבין את המשמעות והערך של זה ואמרתי, מה? אני לא אתן את זה לילדים שלי? ופתאום הבנתי ששוב, כמו שאמרת קודם, כל אחד הוא שליח. אז זה שאני לא יוצאת לעיר מסוימת או מקום מסוים, זה לא אומר שלא. אני יכולה להיות באמת בכל מקום. אני הולכת לחנות לקנות משהו. אני שליחה בעצם המהות שלי ובעצם ההתנהלות שלי וההתנהגות שלי. האם אני מקדשת שם שמיים או שחלילה פחות? אה, בעצם הלבוש שלי, מה שאני משדרת, אני מגיעה למקום, איך שאני מדברת. אמ, ואני רוצה להגיד משהו סופר חשוב, שאני הבנתי שהשליחות היא קודם כול בבית. באמת היו, היו זמנים שהייתי גם מושקעת בחוץ בקהילה, ואז אה, הייתי צריכה את ההבנה הזאת באמת שהשליחות שלנו מתחילה קודם כול בבית. אנחנו דוגמה אישית לילדים. הקשר בינינו, לבין בעלי ובין הבעל, הוא משמעותי. אז זה באמת, השליחות מתחילה בבית. זה לא סתם אה-

44:48 דובר 6 סיסמה.

44:48 דובר 2 סיסמה. בכלל לא. זה כל כך משמעותי ומשם אפשר להוציא הלאה. אבל באמת קודם כול זה, זה בפנים אצלנו.

44:56 דובר 6 כן.

44:57 דובר 2 זה הבפנים אצלנו, אה, וזה מתקשר מאוד מאוד למקצוע שלי. באמת אנחנו, אה, אנחנו מדברות פה באמת על עשייה שהיא, היא משנה חיים. וכל אחת שעובדת במקצוע ככה טיפולי באמת רואה את זה. אמ, אז, אז הנתינה הזאת והמחשבה הזאת והגמישות הזו מתבטאות גם פה.

45:20 דובר 6 גם חשוב להגיד שזה שהעבודה היא שליחות, זה לא מוריד מזה שהיא עבודה. זאת אומרת, זה העיסוק שלך והוא שליחות, ואם היה לך את כל הכסף בעולם היית ממשיכה לעשות את זה כי הלב שלך שם והיית רוצה לתת. אבל חשוב כשבאים לבעל מקצוע, באמת אני חושבת, לא להגיד "אוי, אתה, בואי תעשי לי גם איזושהי טובה מהצד וזה", כי העבודה שלך היא שליחות, אלא לזכור שבעל המקצוע שעומד מולנו הוא שליח אבל הוא מתפרנס.

45:44 דובר 2 זו נקודה מאוד רגישה וחשובה.

45:46 דובר 6 להרבה מקצועות, אני חושבת.

45:47 דובר 2 להרבה מקצועות. באמת נכון, צודקת. אצלנו באמת זה בא לידי ביטוי מאוד ככה חזק, ומדובר גם לאחרונה הרבה שעם השליחות אני לא הולכת למכולת. כלומר, את המקום ההתנדבותי שלי אני אוכל לבחור, וכשאני באה למקום של עבודה אז כן, יש את התגמול עליו. אני יכולה להגיד לך שהיה לי מאוד קשה לעשות את הסוויץ' הזה, כי אני באה ממקום של שליחות, של רק לתת.

46:12 דובר 6 את צריכה אותי.

46:12 דובר 2 איך אני יכולה לקבל? כן, הם צריכים אותי. איך אני יכולה לקבל על זה בכלל תגמול ועוד כסף? ועוד לחשוב איך אני מתמחרת את עצמי כשאני יוצאת לשוק הפרטי?

46:22 דובר 6 קשה.

46:22 דובר 2 איך אני? וואו, זה סוויץ' גדול, אבל זה באמת טוב. זה עוד תהליך שאנחנו עושים בחיים של לראות, אוקיי, יש את השליחות שהיא מהסוג הזה ויש את השליחות הזו שהיא עבודה.

46:32 דובר 6 וזאת גם שליחות.

46:33 דובר 2 וזו שליחות לכל דבר.

46:35 דובר 6 כן.

46:35 דובר 2 ממש.

46:36 דובר 6 וואו, זה כל כך מתאים להרבה דברים, גם, גם מהצד של באמת אנשים שמגיעים לבעלי מקצוע ולזכור ש-

46:42 דובר 2 נכון.

46:43 דובר 6 מגיע לו התגמול על הלימודים שלו, על העבודה שלו, על הניסיון שלו, על כל הידע שהוא מביא, והוא שליח. כי כולם שליחים.

46:50 דובר 2 תחשבי ש... לגמרי. זה לגמרי. תחשבו שאתם, אתם רואים איש מקצוע, הוא רואה את הילד לפרק זמן קצר, אבל אתם לא משלמים לו רק על פרק הזמן הזה. אתם משלמים לו על כל הידע שהוא רכש ורוכש, כי זה כל הזמן לרכוש עוד ידע.

47:04 דובר 6 אנחנו תמיד מחפשים את בעלי המקצוע עם כמה שיותר ניסיון. למה?

47:07 דובר 2 בדיוק. אז למה? בדיוק. למה לא? כי, כי נקודת המבט שלהם כוללת כל כך הרבה. אז לא כזה, וואו, מה, היא ראתה אותו רק חצי שעה? לא, וואי, היא ראתה אותו עם כל השנים-

47:19 דובר 6 ההשוואה.

47:19 דובר 2 מאחוריה, גם הידע, גם הניסיון, זה...

47:23 דובר 6 וואו, נקודה חשובה.

47:24 דובר 2 לא תמיד מבינים את זה, ולא תמיד עד שלא מסתכלים קצת מאחורי הקלעים או קצת מה עומד ככה מאחורי. וזה בכל מיני מקצועות. כן, זה באמת, כשאתה בא לאיש מקצוע אתה מקבל את כל הרפרטואר שלו אחורה.

47:37 דובר 6 כן. מאוד חשוב.

47:39 דובר 2 מאוד.

47:40 דובר 6 אסתר, איזה כיף לדבר. כמה מילים לסיום?

47:45 דובר 2 וואו, היה באמת מעניין וכיף.

47:48 דובר 6 מרתק.

47:48 דובר 2 כן. אמ, אני חושבת שאחת, אחת הנקודות הכי חשובות זה באמת לזכור שאנחנו ההורים של הילד. כל הורה הוא ההורה של, של הילד שלו. הוא הדמות הכי משמעותית שלו. הוא זה שיכול לעשות את השינוי. זה שהוא יכול לעשות את השינוי לא אומר שהוא אשם במה שקרה לילד. כלומר, יש הורים שנורא קשה להם, ולא, זה בגללי. זה בגלל שאני לא עשיתי ככה ולא עשיתי ככה. לא, זה בכלל, יש דברים שהילד נולד איתם-

48:16 דובר 6 וואו, זה חשוב.

48:17 דובר 2 עם האתגרים שלו, עם היכולות שלו. אה, וחשוב לנו להסתכל על שני הכיוונים. מה הנקודות חוזק של הילד ומה הנקודות לחיזוק, ולדעת ש-שבסוף אנחנו ההורים, זה ה-הנקודה הכי חשובה לילד. אז נתייעץ ונפעל ונעשה, ולא נשב בחיבוק ידיים ונגיד, אני עם יד על הדופק ונראה, או שנראה אם הוא יתקדם. לעשות. לבוא לידי... יש את ה"חשוב טוב, יהיה טוב", אני אומרת עשה טוב גם. כאילו, אל תחשוב שרק החשיבה תביא לידי טוב.

48:49 דובר 6 כן.

48:49 דובר 2 אה, וואי, איזה יומרני זה.

48:50 דובר 6 חובת ההשתדלות.

48:51 דובר 2 כן, איזה יומרני. אני ממש לא. כאילו, זה משפט, אה, חסידי מאוד חזק. אני אומרת, אנחנו לפעמים לוקחים את זה למקום של בוא נחשוב. אז, אז חשיבה חשובה, אבל העשייה לא פחות חשובה. כן, כמו שאמרת.

49:02 דובר 6 לעשות כלי לברכה, לחשוב טוב וללכת לטפל כדי שיהיה.

49:06 דובר 2 כן.

49:06 דובר 6 שהקדוש ברוך הוא יוכל להוריד עלינו את ה-

49:08 דובר 2 ובכיף. קשר עם ילד אמור להיות מהנה. ממש. אם זה לא מהנה אנחנו, אנחנו נפעל כדי שתהיה שם ההנאה הזאת. אה, ילדים זה שמחה, זה, זה לא מיתוס.

49:22 דובר 6 כן, זה הסיכום הכי טוב.

49:23 דובר 2 זה ממש.

49:23 דובר 6 תודה רבה אסתר. היה מרתק וכיף.

49:26 דובר 2 בשמחה. בעזרת השם, שאת יודעת, כל אחת שמגיע אליה ילד, ת-ת-את השליחה הטובה, את השליח הטוב לעזור לילד, זה גם סייעתא דשמיא.

49:32 דובר 6 שכל אחת תמצא את ה...

49:34 דובר 2 כן, כשנכנס ילד, אני אומרת, וואי, בעזרת השם ש-שאני אצליח לעזור לו, שהקדוש ברוך הוא יעזור לי לעזור לו, כי, כי זה לא אני. כלומר, זה, זה מה שאני עשיתי. אבל אני ממש חוזרת לסייעתא דשמיא, כי זה כל כך ברור שיש ילדים שפחות תתחברי או פחות זה. צריך את הסייעתא דשמיא כדי להצליח לעזור למישהו, כדי להצליח לעשות את השליחות שלנו בצורה טובה.

49:53 דובר 6 וואו, שנזכה לשידוכים המוצלחים של ה...

49:55 דובר 2 אמן, אמן.

49:56 דובר 6 תודה אסתר.