אוזניים לשמוע 31 | אלול של גאולה

00:00 דובר 1 ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע.

00:08 דובר 2 אוזניים לשמוע. תוכניות השמע לתלמידי התמימים מבית את"ה העולמי.

00:14 דובר 5 אה, עובדה זה תכף הולך לחלוף. מגיעה הגאולה, אעביר רוח הטומאה מן הארץ, והשם שוחט את היצר הרע. נגמר הסיפור. אז זה בר חלוף, זה הולך להיעלם. במילא זה אומר לי וזה מזכיר לי שזה לא אמיתי. האמיתות האמיתית שלי זה שאני נפש אלוקית וחלק אלוה ממעל ממש, ואני חסיד של הרבי ואני מחובר לקדוש ברוך הוא. זה האמיתות האמיתית שלי. שלום עליכם לכלל תלמידי התמימים מכל ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש ברחבי ארץ הקודש והעולם כולו. אנחנו מתחילים עכשיו תוכנית מיוחדת מתוך סדרת תוכניות השמע אוזניים לשמוע. תוכנית שספוגה וחדורה ברוח של התקשרות איתנה לרבי מלך המשיח שליט"א, ולענינא דיומא דהיינו ימות המשיח בפועל ממש. בתוכנית הזאת אנחנו יושבים עם המשפיע הראשי של ישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש הקטנה בצפת, הרב לוי יצחק ניסנלביץ, לדבר, לשוחח ולהתוועד על מהותו של חודש אלול בכלל בקו העבודה של חסידים בכל הדורות, ובפרט על החידוש העיקרי כשנמצאים על סף הגאולה בימי המשיח ממש, כשעומדים סמוך ונראה לגאולה האמיתית והשלמה. מה בעצם הקו והמחשבה, ועד למאי נפקא מינה, איך אנחנו מכוונים את צעדינו לקראת הוילא שתשו [?] ולצורה הנכונה ביותר בגישה כפי שהרבי מלך המשיח מצווה? אז נתחיל את התוכנית המיוחדת עם הרב ניסנלביץ. שלום עליך הרב ניסנלביץ.

01:42 דובר 6 עליכם שלום. ערב טוב. לחיים לחיים.

01:46 דובר 5 ברוך השם. יושבים לתוכנית מיוחדת. התמימים כבר מדברים על נסיעה לרבי, אבל זה בטח בד בבד העניין הזה שדבר ראשון צריך להבין מה, מהו אלול, מה המהות של אלול. וכשרוצים לדבר על אלול בכלל אז כולנו מכירים, כולם לומדים את המאמרים הידועים של אני לדודי ואת המאמר של אלטער רבי וכולם יודעים ושמים לב, תמימים שלמדו את דברי מלכות האחרונים כן שמים לב באיזושהי התמקדות מיוחדת שהרבי נותן על אלול כשנמצאים על סף הגאולה, במיוחד בדבר מלכות האחרון, בדבר מלכות ראה. מה שלא כולם מצליחים זה למקד את השינוי המיוחד, השינוי או ההתמקדות, הגישה היותר מרכזית שהרבי מצווה לנו על אלול, על הוילא שתשו [?] כשנמצאים על סף הגאולה. אז אני אשמח דבר ראשון לשמוע מהרב מה, מה, מה בדיוק השתנה פה, מה בדיוק קיבל פה את המירכוז המיוחד כשעומדים על סף הגאולה.

02:43 דובר 6 אני הייתי אומר את זה בצורה כזו. אנחנו כחסידים יודעים תמיד ותמיד בהתוועדויות מדברים על זה, על ההבדל הגדול בין אלול אצל חסידים לבין אלול בעולם, אצל המתנגדים ודאי ובכלל בעולם. שבעולם באופן כללי בעולם אלול זה ימים של, של פחד, של פחד מיום הדין ועיקר העיסוק הוא בעצמך והאם אני אצא בסוף זכאי בדין והרבה תנועה יותר של מרירות ואפילו עצבות וכולי וכולי. ואצלנו אצל חסידים יודעים שאלול הדגש הגדול הוא המלך בשדה וזמן לקבל מלכות שמיים, וכהכנה לראש השנה וכולי וכולי. אגב, הנקודה הזו דבר מעניין שאצל האלטער רבי שהוא אומר את המלך בשדה, אז כל המשמעות שמדוברת במאמר זה זה שהמלך נמצא בשדה, אפשר לגשת אליו, הכוונה היא לחזור בתשובה, לקבל מלכות שמיים. הרבי מלך המשיח בדור שלנו הכניס משהו חדש נוסף על זה, כן, המלך בשדה כל אחד יכול לגשת לבקש בקשות. אלטער רבי לא מזכיר כזו מילה, זה רק משל שממחיש את הקרבה אל המלך מבחינת עבודת השם. הרבי מכניס לבקש בקשות בעניינים גשמיים, עניינים רוחניים. זה נקודה. אבל בכל אופן זה ההבדל. אפשר לומר לא באותו פער, אבל באיזשהו מקום שיש אלול של גם אצל חסידים ואפילו בדורות הראשונים משך השנים, ויש אלול שהרבי גילה עומק ופנימיות מיוחדת שבשנים האחרונות יותר. והנקודה היא פשוטה. התקדמנו לגאולה סמוך יותר לגאולה, יש כבר דברים שעכשיו הם רלוונטיים. לפני כן הם היו רחוקים מאיתנו. אתה לא יכול לדבר על זה קצת, אבל אתה לא יכול ל-ל-להתעסק באופן פנימי עם דבר כשהוא מאוד רחוק ממך. אהמ. אז לכן על זה צריך לדבר באמת, להתוועד, אבל זה, זה דבר ראשון להבין שזה משהו שהוא באמת התחדש בעקבות התקרבותנו

04:29 דובר 6 לגאולה. אז דבר ראשון, בעצם אנחנו מדברים על זה שיש הבדל גדול בין האלול של מתנגדים ואלול של חסידים, ובזה גופא באלול של חסידים אנחנו רואים שיש התקדמות וננסה שנייה למקד את העניין בהתקדמות של השנים של כ"ד אלול. שנייה לפני כן, ברשותך, חשוב להדגיש איזושהי נקודה שנראה לי שיש כאלה מפספסים. כשמדובר על אלול שיש בו עבודה של גאולה, לא הכוונה רק שבאלול יש עבודה של גאולה. כל השנה יש עבודה של גאולה, כמו שתורה, עבודה וגמילות חסד זה כל השנה כולה. אלול זה החודש שבו בא לידי, אמ, ביטוי באופן מרכזי כללות עבודת השם של היהודי. סיום השנה החולפת והכנה לשנה הבאה. אז כל המישורים בעבודת השם של יהודי תורה, עבודה, גמילות חסד ותשובה באה לידי ביטוי בעוצמה גדולה, כולל גאולה, שזה מה שהרבי מוסיף. זאת אומרת החודש החשבון הזה של אלול בעצם מהווה את העניין פרטי של השנה. של כל השנה כולה. ואז במילא כשנדבר על אלול של גאולה זה לא הפירוש. באלול יש איזשהו עניין שהרבי דיבר גאולה משהו מיוחד. זה כל השנה. זה פה בא ומזדקר בעוצמה גדולה, כי זה חשבון נפש על העבודה של גאולה של כל השנה וההכנה לשנה הבאה. כמובן שהתקווה היא ובעזרת השם שלא נצטרך עבודה של גאולה אלא הגאולה בפשטות, אבל זה חודש אלול זה עבודה. אז באמת הרקע לדברים יושב על הראשון טבת [?], וזה מאוד מעניין. מוזכר, תמיד מוזכר בספרים והרבי מזכיר את זה בלי סוף שבאלול ראשון טבת [?] ענייני אני לדודי ודודי לי יש להם את ענייני עולמים. ענייני עולמי וסימנך שזה תורה, עבודה וגמילות חסד. ומועלה וילקחו לסבך ולבב שזה עבודת התשובה. ונוסף עוד וזה מגיע מהאריז"ל

06:09 דובר 6 שאלול זה ראשי תיבות, ראשיתו לשם יאמרו לי מאירה. בעצם זה סדר אחר בפסוק לשם יאמרו מאיר ראשיתו, אבל זה בעצם- מילה מפריע. מילה מפריע כמו שמופיע זה ראשי תיבות של אלול. נו, זה חלק משירת הים. שירת הים זה עוז יושר יושר לשון אסין זה הולך על הגאולה. במילא יש פה רמז לעניין של הגאולה. אגב, הרבי מיד מזכיר באחת השיחות שזה שיהודי כל יום אומר שירת הים. הנה זה עוד רמז לעניין שהעניין הזה של הגאולה כבר היום קיים אצלנו. כי אנחנו כבר אומרים שירת הים. אומרים שירת הים. עוז יושר. כל אחד אומר את זה, שזה נוגע גם להיום. וכאן מגיע השינוי הגדול בין השנים הקודמות לשינוי של השנים האחרונות. בשנים הקודמות, משך השנים הרבי דיבר בכמה וכמה הזדמנויות. מה הפשט? שזה ראשי תיבות גאולה? מה הקשר? חודש אלול? נקודה פשוטה. יהודי עובד את השם בתורה, בעבודה, בגמילות חסד, בהקדמת אב לבית תשובה. על ידי כל זה, בעצם על ידי עבודה של יהודי יזכה לעתיד לבוא, לשכר, לגאולה. זה התוצאה של הכל. אבל הגאולה זה עניין בפני עצמו שרק מגיע על ידי העבודה, אבל זה לא חלק מהעבודה. זה לא חלק ולא קשור לחודש אלול מבחינת עבודת השם של היהודי. זה התוצאה של עבודת השם. בעזרת השם מחכים לזה. הרבי, ולראשונה הרבי התבטא בזה בתושע"ט[?], שאז זה היה ממש בתמצית. אחרי זה הרבי פיתח את זה יותר. שזה נמצא בלקוטי שיחות. נמצא בלקוטי שיחות. נכון, חלק עד'[?] אם אני זוכר נכון. הרבי גילה פשט חדש. מה המשמעות של ראשי תיבות של גאולה בחודש אלול? המשמעות היא שזה חלק מהעבודה. אם זה ראשי תיבות של אלול,

07:42 דובר 6 וכמו שכל הארבע שלפניו זה תורה, עבודה, גמילות חסד, תשובה זה חלק מהעבודה. העבודה של גאולה. אז, אז פה שוב יש פה כמה וכמה דברים. ואגב גם בזה אני אומר את זה מאוד בזהירות, אבל לכאורה אפשר לראות התקדמות במהלך השנים. איך הרבי לוקח את זה? זאת אומרת, אני אדבר תכף כמה נקודות. בהתחלה, אם הייתי מרשה לעצמי לבא דלא מסתפי אימא, לומר שבהתחלה זה יותר כמו סור מרע. זאת אומרת הגאולה פה זה יותר הלא גלות ואחרי זה, זה כבר ממש במהות הגאולה. טעימה, כאילו. טעימה מהגאולה ולחיות את הגאולה בתוך העבודה. אנחנו בינתיים בכותרות כן, אבל זה הרקע להבין מאיפה נכנס פה העיסוק הגאולתי המוגבר בחודש אלול. כן? אז בעצם בשיחה בין למתס פתאום אנחנו מקבלים איזושהי תפנית מסוימת. זה לא ראש התיווך שעל ידי כל ראש תביס אחרים מביאים לגאולה. הגאולה היא חלק מהעבודה. חלק מהעבודה. זה זה בדיוק ההגדרה. חלק מהעבודה. עכשיו אמ בוא נבין את זה קצת יותר. אז באמת ש אני חושב שהשיחה הידועה של בלק תנש"א[?] כבר אמרנו אחד מהכי יסודיים בלהבין את מהות התקופה, מה היה, מה קורה ומה איפה אנחנו אוחזים. זה נותן מאוד, מאוד להבין את כל העניין. מה גם שבסופו של דבר כולנו חוזרים כל הזמן על הביטוי לחיות משיח, לחיות משיח. הביטוי הזה נמצא בבלק. כן? שמה לחיות עניין גאולת המשיח, לחיות עם הזמן, עם עניני המשיח זה הביטוי נמצא שם. ושם הרבי מסביר את זה טוב. אמ והנקודה העיקרית שצריך לקחת מהשיחה שם בעיניי זה שהרבי שם אני נותן איזושהי נקודה מתוך השיחה. הרבי מחלק שם ואומר מדבר על לימוד הלכות בית הבחירה של בין המצרים. אומר הרי בזה

09:29 דובר 6 עצמו יש שני אופנים כלליים. יש לימוד הלכות בית הבחירה עם רגש של אבלות, עם רצון ומטרה לתקן את החורבן. זה סוג אחד. אומר הרי ועכשיו זה משהו אחר. עכשיו המטרה היא בהלכות בית הבחירה זה הכיסופים והתשוקה לגאולה. אני רוצה את המעלה של בית המקדש השלישי שמדבר שם. אני רוצה את הגאולה השלמה. זה בעצם הלימוד של הלכות בית הבחירה. זה כבר חלוקה מאוד גדולה. האם אני לעזוב את החורבן או לבקש את הגאולה? שכמובן הו בהוט עליה הכל הולך ביחד. אבל על מה הפוקוס? מה החיות? איפה אנחנו מונחים? וזה דבר הנגזר מזה שנמצאים על סף הגאולה ו- בדיוק. ואז כאן מגיע הרבי מוסיף בזה עצמו ואומר יותר מזה. ועוד ועיקר שהלימוד הוא בתור הלכה, לא רק הלכה למשיח, אלא הלכה למעשה. ברגע של אחרי זה, כי ממש ברגע כמאמר מגיע הגאולה. ובא בעצם הנקודה פה. כבר השלב שהרבי אמר לפני כן, זאת אומרת החלוקה בין לתקן את החורבן או בין הציפייה לגאולה. ציפייה לגאולה, בכל אופן זה משהו שהיה כל השנים, כל הדורות כולם. נכון שעכשיו זה הרבה יותר מתעצרים כי זה קרוב לגאולה, אבל זה היה תמיד. אבל כשהציפייה לגאולה היא מתוך ידיעה, מתוך מצב שהגאולה ממש צריכה כל רגע לפרוץ, כי סיימו את כל העבודה, כי כבר הכל מוכן לגאולה, אז זה הרבה, הרבה יותר עוצמתי. זה הרבה יותר ריאלי, זה הרבה יותר נוגע לעכשיו. אתה מרגיש את זה עכשיו ממש. ואני הייתי משלב פה אמ זה לאחרונה שמעתי איזשהו פתגם נחמד שהוא המחשה מסיימת עניין אחר, אבל זה מתחבר פה מאוד, גם לפה וגם להרבה דברים אחרים. הרב יאיר כהן אמר ש"כשהעני סופר כסף ודאי

11:06 דובר 6 "שהוא סופר כסף וגם עשיר סופר כסף" ואנחנו מכירים גם גבירים גדולים שהם יודעים בדיוק כמה שקלים עד הקצה הכי תחתון. אז מה ההבדל ביניהם? ההבדל הוא רק מאיזה מקום הם סופרים את הכסף. העני סופר את הכסף מתוך תנועת נפש של חרדה לכל שקל ומתח, וכל שקל שהוא מוצא עוד אחד ועוד אחד, אז ככה שבה נפשו אליו והוא ממש בתנועה של כיווץ גדול. העשיר סופר את הכסף בתנועה של רוממות. הוא לא בלחץ בכלל. אין לו שום חרדה שהוא סופר את הכסף, שום כלום. הוא סופר את הכסף מתענוג, מרוממות גדולה מאוד. זאת אומרת שיכול להיות שאתה עושה את אותו דבר וזה בשתי תנועות נפש שונות. מאיפה אתה מגיע לדבר הזה? וזה בדיוק הנקודה. יש ללמוד בסביחי באופן אחד, באופן כזה שאתה שאתה מתאבל על החורבן ואתה רוצה שזה יסתיים, או שאתה אפילו משתוקק לגאולה, אבל זה משהו שהלוואי שיבוא כמה שיותר מהר. לבין עם תודעה שזה משהו שהוא ממש עכשיו נוגע. אז זה בעצם השינוי גישה שאנחנו יכולים לקחת מליקוטי תורה נ"א ולראות. בעצם יש לנו שתי קווים ואנחנו בעצם יכולים לבחור. הרי כשעומדים על הסף יש אופציה גם כזו וגם כזו. יש את האמרה הידועה עבור את הידוע, וכשעומדים על הסף הרי יש פה לפנים פתח, ובכל חוץ אפשר לעמוד על הסף ולהסתכל על החצר. והדין הוא רשות הרבים. ואם אתה עומד על הסף ומסתכל על הפנים אז אתה ברשות היחיד. זאת אומרת יש לך עדיין את הבחירה, אבל מפה נגזר שתי הקווים שאפשר גם וגם.

12:33 דובר 7 יפה, יפה. אני הייתי מוסיף בזה נקודה שבאמת אם אנחנו מסתכלים על מהלך השנים כולם, אז בעצם מה שהעיסוק בענייני גאולה משיח תמיד היה. אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח. זה היה משך כל הדורות. כולם אמונה בביאת המשיח הייתה ציפייה לביאת המשיח גם היה. אחר כך לוי יכולים שיואב אחד מהגים אל יקיר, אבל לחיות ענייני גאולה משיח מעולם לא נצטווינו עד התקופה הזו, התקופה הנוכחית. ולמה? כי הנקודה הפשוטה היא אם זה עכשיו אז אפשר כבר לחיות עם זה. אז נכון שהיה טעימה מהגאולה כבר מחצות יום השישי מהבעל שם טוב יותר ויותר מזה מט' נן וכן הלאה ובכלל. אבל לחיות עם משהו מסוים, אם זה עכשיו אתה יכול לחיות עם זה. האפשרות היא ניתנת עכשיו. אז בוא נגיד ששותה יהיה מי שיעמוד על הסף כשהוא יכול לחיות ויסתכל לצד השני. אבל אז לכן אנחנו כרגע יכולים לחיות וצריכים לחיות. אני הייתי נקודה מאוד מעניינת. סיפור שהיה אצל הרבי הריי"צ והרבי הרש"ב. הרבי הריי"צ מספר שבתור ילד כל שבת היה במוצאי שבת נכנס לאבא שלו, לרבי הרש"ב, נבחן על הלימודים של השבוע החולף של החיידר, והיה מקבל על זה כל פעם מתנה מסוימת. יש לו מקבל, מימר מקבל משהו אחר. הוא מספר שנה אחת שבת פרשת לך לך. לא זוכר כרגע באיזה שנה. הוא נכנס, הוא מספר, בלי קשר לזה, כאילו עוד לפני כן, בשבת בבוקר הוא נכנס לאבא שלו לחדר ורואה את הרבי הרש"ב יושב מעביר את הסדר, קורא את הפרשה לך לך, שניים מקרא ואחד תרגום, והוא אומר שפניו היו מרוממות. הראו עליו שהוא במצב רוח מאוד מרומם וזלגו לו דמעות מהעיניים והוא לא הבין מה קורה

14:14 דובר 7 לאבא. גם בתור ילד, אבא שמח, אבא הוא נראה במצב רוח מצוין. מצד שני הוא בוכה, ומי שמכיר בתיאורים של הרבי הקודם, כל דבר שקשור ברגש, בפרט לאבא שלו, הרבי הרש"ב, ובפרט שהוא היה בן יחיד שלו, זה היה מאוד מאוד נוגע ככה והיה מעסיק אותו המון. והוא מספר שהוא היה - הוא לא ידע את נפשו, הוא לא ידע מה קורה לאבא. הגיע מוצאי שבת, הוא נשאר בשאלה. הגיע מוצאי שבת, נכנס להיבחן, נבחן, הצליח. הוא מספר, אז הוא קיבל מהרבי הרש"ב כמתנה את המאמר תנו רבנן נחלקו כ"ג. ואחרי שהוא סיים להיבחן בעצם היה צריך להסתובב אחורה ולצאת מהחדר. והוא נשאר לעמוד כי הוא בעצם תקוע עם שאלה שנורא נורא מציקה לו. הרבי הרש"ב רואה שהבן עומד ככה לא זז. אז שאל אותו: אתה רוצה משהו לשאול? אז הוא אמר כן. ואז הוא שאל: בבוקר ראיתי אותך ככה וככה, גם בוכה גם מצד שני במצב רוח מרומם. מה זה? אז אמר לו הרבי הרש"ב כך, וזה חלק מזה מופיע בימים: שבת פרשת בראשית זה שבת שהפרשה מתחילה בדבר שמח. דירה סוי למ והכל. אחרי זה בסוף הפרשה ותמלא הארץ חמס, מתחיל פה משהו עצוב. שבת פרשת נוח, ההתחלה היא עצובה, ותישחת הארץ לפני האלוקים, והסוף שמח, נולד אברהם אבינו. שבת לך לך כל השבוע שמח, חיים עם אברהם אבינו מההתחלה ועד הסוף. אז הוא אמר לו שהדמעות שהיו לו זה דמעות של שמחה. אז גם היה להסביר את הדבר וגם כבר על הדרך קיבלנו פה להבין איך מסתכלים על פרשת לך לך. ואז בהקשר לזה הרבי הרש"ב הוסיף ואמר ומזה מופיע בימים של בחשוון.

15:51 דובר 7 הרבי הרש"ב אמר שסיפר לו: שאל תראה, באמר פעם חסידים שצריכים לחיות עם הזמן, לבד מהזמן, ולא הבינו מה זה. ודרך המארי הבינו שהכוונה היא הפרשה של השבוע. זהו, זה הסיפור. אתה קורא את הסיפור ואתה פתאום מבין מה המשמעות של המילים "לחיות עם הזמן". זה לא לקרוא את הפרק ושיהיה לי מה לספר על הפרשה לאנשים בחוץ, או להבין טוב את הפרשה, חומש רש"י. אם זה הזמן על פי תורה, עכשיו זה זמן של שבוע בספר של לך לך. זה גדר הזמן על פי תורה. אז ככה, ככה אנחנו סופרים את הפרשה, ככה כותבים בשט-- בשטרות על פי תורה. זה גדר הזמן. אז עם מה אתה חי? עם הסיפור של הזמן הזה. לך לך זה לא היה פעם, זה היום. היום זה עבר, מבינים, אתה חי עם זה. שוב, היסוד הוא אם זה הזמן על פי תורה, עם זה אנחנו חיים. כולנו מכירים - לפני כמה שנים אחרונות היה שנת הקהל, כל השנה עסוקים בקהל. זה התוכן הפנימי של השנה. זה גדר הזמן על פי תורה, אם זה חי. בענייננו, ואני מסיים את הנקודה הזו, הרבי אומר, לחיות עם הזמן זה ימות המשיח. לחיות עם הזמן זה המטבע לשון של אדמו"ר הזקן. אנו, היינו הזמן הנוכחי. בשיחה הזו הרבי אומר שנמצאים על סף ימות המשיח. הביטוי של הרבי: בכניסה לימות המשיח. עכשיו נמצאים כבר ממש זה, זה ההווה. נכון, זאת לא הגאולה השלמה כפי שאנחנו רוצים לראות אותה, אבל זה עכשיו זמן מיוחד שנקרא ימות המשיח. הרבי קורא לזה ימות המשיח, במילא צריכים לחיות עם זה ואפשר לחיות עם זה. אהמ. הזמן גרמא מימות המשיח.

17:18 דובר 7 זאת אומרת, זה חלק מה- בדיוק. אז זה בעצם ככה בתור, אה, הקדמה, הקדמה כללית לאותו עניין, אה, העניין של לחיות עם הזמן, דהיינו עם משיח, אבל בדרך מילא מזה אנחנו מגיעים אחרי שנה שלמה, אחרי כל השנים שהרבי דיבר על העניין של משיח בפרט תשנ"א, אז פה אנחנו בעצם מקבלים את האור של הוועידת התשובה שגם היא האור של אלול, שהעבודה של אלול צריכה לעשות באופן אחר לגמרי, באופן מואר, בצורה ייחודית, בצורה אחרת לגמרי. מעניין באמת שאם הרב הזכיר את ה-- את הרבי הריי"צ, אז יש איזושהי רשימה מעניינת של הרבי הריי"צ בנוגע ל, בנוגע לליל הסליחות. עכשיו הריי"צ מתאר את ליל הסליחות בליובאוויטש שישבו והתוועדו עד כדי כך שאמרו כל כך הרבה לחיים שהגיעו לסליחות שכל די כרית [?]. כן, המתנדנדים. הם מתנדנדים. האמרה הידועה. ובאחד מהשיחות הרבי אומר ש-ש-שהעניין הזה להגיע לסליחות שכל די כרית זה מצד נמנוע נמנוע [?] שיש ביהודי, ככה הרבי אומר. זה מובא במבוא לפיקי החיצבים [?]. זאת אומרת, מצד אחד הוא-הוא-הוא-הוא גם אומר סליחות, מצד שני הוא כבר נמצא ב-ב-במקום אחר לגמרי. זה שכל די כרית, הוא מתנדנד. חיבור של שתי התנועות בנפש. כן. שיש פה- אז את זה אנחנו מכירים. אתם מכירים את ליל הסליחות שם בפארבריינגען ואז הם אומרים אפשר לחבר פה שני קווים. מתחילים את הבמויצה עם מנוחו [?] ואומרים הם מ-מרגישים אחרי האווירה, אחרי המשקה, אחרי הפארבריינגען מרגישים במקום אחר לגמרי. אבל בעצם לפי מה שהרב אומר, יש פה, אה, ממש, אה, אה, אה, אגודת שיחות שלמה. אה, אה, אפשר לקרוא לזה יריעה שלמה של הרבי, שהרבי מבאר את העניין שכל, שכל חודש אלול הוא כזה. כל אווירת

19:07 דובר 7 תשובה, כל ה, כל העניין הזה של, של להגיע למלך, ש-ש-שלשוב בתשובה, כל העניין הזה יכול להיות מואר באור גאולתי. אז אם ננסה למקד אחרי שדיברנו על לחיות עם הזמן, דהיינו עם משיח, לנסות למקד איך זה בעצם מתבטא בעבודה באופן, אה, פרקטי יותר. נו, אז באמת כל מה שדיברנו קודם זה באיזשהו מקום להבין קצת למה זה נכנס עכשיו צורת העבודה הזו. אהמ. תקופה מיוחדת, הגיע הזמן, אפשר לחיות עם הדבר הזה. ספציפית לחיות עם הזמן דהיינו עם משיח, שהרבי מסביר את העניין אז ששוב, כאמור זה לא רק אלול, אבל אלול זה בא לידי ביטוי חזק מאוד. אז, אה, כפי שהזכרתי קודם, הרבי דיבר על זה בכמה שיחות. אה, אם נרצה למקד אז שוב בתש"ט יש הערה קטנה של הרבי שהיא קטנה בכמות, אבל יש בה המון, המון מה לדבר ואחרי זה שיחות, שיחות שהרבי האריך בדבר זה בשנות מ"ו, מ"ח, מ"ט ונ"א. בעצם ארבע שנים מהשנים היותר אחרונות שהרבי עסק בזה. אמ, בתשמ"ו נתחיל מזה, מהקל אל הכבד מה שנקרא. פרשת ראה. פרשת ראה. כולם זה פרשת ראה, כולם זה מבורך עם אלול. נ"א זה א' דראש חודש אלול, אבל זה ממש, אה, על תחילת אלול הרבי מגדיר העבודה של אלול. זה בעצם. ובתוך זה אומר הרבי, הרבי מדבר כך. הרבי אומר שבעצם שוב זה אלול גאולה זה חלק מהעבודה. מה בעצם הנקודה פה? שני דברים בשיחה שם. א' אומר הרבי העבודה פשוט עבודה של ציפייה לגאולה. דרישת הגאולה זה עבודה של גאולה. אם חיפשנו מה זה אומר גאולה לא רק כשכר אלא גם כעבודה. יש פה עבודה שקשורה לגאולה ישירות, היינו להתחזק בציפייה למשיח וב, ובדרישה ותביעה מהקדוש ברוך

20:47 דובר 7 הוא להביא את הגאולה. שזה בהתאם לראשות ט' בחשי [?]. כן, ט' בחשי [?]. איפה זה נכנס בעבודה של אלול? זה הנקודה הזו. זה לכל הראש. אחרי זה הרבי מוסיף נקודה נוספת ועל זה אומר 'ועוד זאת ועיקר' או משהו כזה, זה וגם זה עיקר. זה, זה הנקודה בעיקר שהרבי מרחיב בה קצת יותר. הרבי אומר חז"ל אמרו לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן. זאת אומרת שהתורה בשביל ללמוד אותה כמו שצריך באופן היהודי הכי נכון זה באופן שאתה משוחרר מדאגות. שום דבר לא עומד לך על הראש לגמרי בתוך הספר. זה גאולה. פנוי בתורתו וחכמתו, אין נוגע ומבטל. הכל יכול להיות מונח בתוך החיבור עם הקדוש ברוך הוא דרך לימוד התורה דרך תפילה, בלי שום דבר שמפריע לך. נו, מה לעשות אומר הרבי כי הרבי מסביר את עצמו. אז איך אפשר להגיע לדבר? אומר הרבי כשיהודי יודע וחושב ומתבונן, וכולו זה מלשון של הרבי, ואני חוזר על זה בכוונה, כי זה מאוד נוגע. תמיד רוצים להתחיל לדקלם ובסוף זה רק שאני לא מרגיש כלום. נכון, צריך לדעת לחשוב על זה, להתבונן בזה שכל הגלות זה לרגע קטן ותכף ומיד באה הגאולה האמיתית והשלמה וזה פה הנקודה הכי מרכזית. הזה שיהודי חי יודע שזה משהו שהוא ממש, ממש עכשווי. הוא חי את הגאולה שזה הולך לקרות כל שנייה, ממש הולך לפרוץ. במילא כל ההיעלמות והסתרים שישנם עדיין לא מבלבלים אותו כי הוא יודע שזה משהו זמני מאוד, משהו שהוא חולף, במילא הוא לא אמיתי, אין לו מציאות אמיתית. זה משהו שהוא, שהוא איזה שהוא מעטה חיצוני שרק נראה. אז נכון, יש פה היעלם והסתר מסוים, אבל אני מתייחס אליו כמשהו לא אמיתי,

22:25 דובר 7 כמשהו שעוד שנייה הוא הולך ונאבד. לכן אני יכול להתמודד עם זה כבר בקלות יותר. הוא מתייחס עם חוטב לב אב [?], אומר הרבי בשיחה. מי שחי עם הנקודה הזו ששוב עיקר הנקודה פה כמו שאמרתי בהתחלה זה השיחה מהשיחות היותר ראשונות. זה איך להיות משוחרר מבלבולים. כן, זה פחות לחיות גאולה כמהות של גאולה. גאולה זה שחרור. שחרור מבעיות. כן, אז יותר מה לא, אבל, אבל זה עצמו שזה ודאי רלוונטי אלינו היום. כן, הציפייה, הידיעה שהמשיח מגיע כל רגע ממש ורגע כממרא [?] זה משנה את כל עבודת השם. אתה יכול להיות מונח עד הסוף בתוך תפילה, תפילת מנחה של סתם יום רגיל, בתוך לימוד שאתה יושב ולומד בסדר בישיבה, באיזשהו לימוד. אם אתה מזכיר לעצמך רגע שנייה מה מטריד אותי? מטריד אותי קצת רעב, קצת אוכל, קצת עייפות. זה טרדות בחורים. היום כבר יש טרדות הבחורים של איזשהם עיסוקים מסוימים לקראת בין הזמנים או לקראת טיסה לרבי. העיסוקים הטכניים שבדרך כלל הם מפריעים ללימוד התורה ולהתעסקות בעבודת השם או איזושהי מצוקה רגשית כזו או אחרת, אומר הרבי אם אתה יודע שזה הכל באמת אין לזה משמעות אמיתית, אז במילא אתה יכול לחיות גאולה, להיות משוחרר, להיות לגמרי בטל וחופשי. ההרגשה שאין לזה משמעות אמיתית זה מצד זה שזה עובר. זה חולף. משהו זמני מאוד שעוד שנייה תכף ומיד זה כבר לא נמצא פה. אפשר אולי טיפה להמחיש את זה. אני חושב שכל אחד מאיתנו, כשיש לו לפעמים איזשהו, יש מצוקה מסוימת שאתה לא יודע מתי היא תיגמר. אה, לא, לא על אף אחד, אבל משהו שבאמת אדם כרגע נמצא במצב מסוים, אפילו אם יש לו כאב. אני חושב שכל

24:03 דובר 7 אחד מכיר בעצמו שאם נרדמה לו הרגל והוא באותו רגע לא יודע את נפשו, הוא לא יודע איך להניח את הרגל, הוא מרגיש כבול והוא תקוע. עכשיו, אם הוא אומר לעצמו הוא באותו רגע מרגיש חסרון. אם הוא יכול לשאול את עצמו בתוך הלב כמה זמן זה ימשך? שבועיים? ברור שלא. שבוע אני אשאר עם רגל רדומה ככה ואני לא מצליח למצוא תנוחה נורמלית? גם לא. שעה? גם לא. בסוף המסקנה היא שזה כנראה פחות מדקה, אולי עשרים שניות. כשאדם אומר את זה לעצמו זה מוריד לו כבר שמונים אחוז מהקושי בנפש. זה ככה בנפש האדם. באמת, כשניכנס טיפה יותר לעומק של הדבר, אז זה לא רק שזה תכף עובר, אלא אם זה תכף עובר זה אומר שזה לא באמת אמיתי.

24:44 דובר 8 זה העומק של זה.

24:45 דובר 7 זה העומק של זה וזה האמת שבשיחה המוגה לא מופיע, אבל בבלתי מוגה מופיעה שם עוד תוספת של שורה אחת שהרבי אומר שינוי "אהדר לברייתיה, לא ליהוי שינוי". זאת אומרת, זה לא שינוי אמיתי. המצב החדש שנוצר, מצב ההסתר, זה לא אמיתי. בוא נתרגם את זה עוד טיפה יותר לחיים שלנו בעבודה של השם במשהו יותר כללי אבל יותר פרקטי אולי. לכל אחד יש יצר הרע, יש נפש בעמי [?] ומתמודדים ו-ו-ו-ויש טרדות ובלבולים מצד הנפש הבהמית. לא מדבר כרגע על טרדות ודברים שהם מחוץ אלא מה שנקרא מבית, מתוך הנפש הבהמית של כל אחד ואחד. כשבן אדם אומר לעצמו, בחור אומר לעצמו ההפרעות האלה, ההרגלים שיש לי או העצלות שיש לי, או המשיכה למשהו מסוים שלא צריכה להיות. באמת זה משהו חיצוני. זה לא אמיתי, זה לא אני. א' עובדה זה תכף הולך לחלוף. מגיעה הגאולה, העביר מן הארץ והשם שוחט את היצר הרע. נגמר הסיפור. אז זה בר חלוף. זה הולך להיעלם. במילא זה אומר לי וזה מזכיר לי שזה לא אמיתי. האמיתות האמיתית שלי זה שאני נפש אלוקית וחלק אלוקה ממעל ממש ואני חסיד של הרבי ואני מחובר לקדוש ברוך הוא. זה האמיתות האמיתית שלי. אז זה שם לך איזשהו כוח חזק. רק שנייה. אז הבלבולים הם לא כאלה קשים. זה אז זה תחילה נראה לו כהר. פתאום הוא מגלה שזה כחוט השערה. זה לא כזה קשה. באמת, זה כלום. זה סתם משהו חיצוני שפועל. זה מראה לי משהו מסוים. אני יכול לחיות גאולה, היינו להיות משוחרר מכל הדברים האלה כשאני רק מזכיר לעצמי מה המשקל שאני נותן לזה. זה סתם משהו כבד. זה לא

26:16 דובר 7 כבד באמת, זה חיצוני וקל ואז אפשר להתגבר על זה ולחיות כמו שצריך באופן של גאולה. ושוב, זה השיחה במלואה שווה וצריך לקרוא אותה בפנים. אבל אני תמצתי. אם אפשר, עוד נקודה קטנה מהשיחה שם שנראה לי מאוד חשובה.

26:33 דובר 8 בטח בשביל זה אנחנו פה.

26:35 דובר 7 אז בוא נמשיך הלאה. הרבי בשיחה שם מיד אחרי זה אומר. הרי אמרנו שיש שם שני דברים. א' תשוקה וציפייה לגאולה, עבודה של גאולה. ב' עבודה של גאולה זה לעבוד את השם באופן של גאולה, היינו בלי טרדות ובלבולים. שוב, מתוך הידיעה שהמשיח מגיע מיד. אומר הרבי נו, אז אם באמת אדם לוקח את הנקודה השנייה והוא חי עם זה שמשיח מגיע תכף ומיד והגלות היא בכלל לא מפריעה, הוא במצב של גאולה, אז כבר לא צריך לצפות לגאולה. טוב, אז השאלה ודאי לא מתחילה, אבל הרבי כן מתייחס אליה ואומר את זה בפרוטרוט, אומר הרבי. ברור שזה לא סותר את התשוקה והציפייה לגאולה. לא להתבלבל, כי ברור שככל שהאדם יכול בזמן הגלות להגיע למצב של גאולה כפי שאנחנו קוראים לזה בשיחה, זה לא דומה בכלל למצב לגאולה כפי שהיא תהיה בפועל ממש. זה איזשהו אנחנו מגרדים את זה. זו זכות גדולה וזו שמחה גדולה שזוכים לגרד את זה ולטעום מזה. אבל ברור שזה בכלל לא בערך ואנחנו רוצים את הגאולה בפשטות, בשלמות ממש. ומילא במצב הנוכחי הזה, אם יש משהו שהוא לא בסדר צריכים לטפל בו. כן, צריכים לטפל בו. לא להגיד אני חי בגאולה ונגמר הסיפור. אין יצר הרע. אני לא צריך לטפל בשום דבר, אז צריכים לטפל בו. והרבי למטה בשיחה אומר לא רוצה להרחיב עוד בזה, אבל הרבי אומר נותן משל כל כך יפה. הרבי אומר שאפשר לדמות את זה למה שמצאנו בהלכות כוהנים, שיש מום עובר ויש מום קבוע. אז נכון, מום עובר זה עובר, אז אתה יכול להיות רגוע. עוד שבוע הכוהן יחלים, יחזור חזרה לעבודה בבית המקדש. מום קבוע זה בעיה גדולה, אבל

28:09 דובר 7 מום עובר אם זה רק פצע. זה לא איזה יד שנכרתה לא עלינו. אז אפשר לחזור לעבודה. עכשיו הרבי לא אומר שם, אבל אפשר להבין לבד שמום עובר אתה גם תעשה עם זה משהו. נכון שזה הולך לחלוף אבל צריך לשים פלסטר, צריך לשים משחה, צריך לטפל, ללכת לרופא. ברור שמטפלים בזה כי לא רוצים גם את זה או רוצים שזה יעבור כמה שיותר מהר. אבל אתה יודע, עיקר הדגש שזה משהו שהוא חולף במילא אתה יכול לחיות משוחרר.

28:31 דובר 9 מדהים. אדרבה, דווקא מי שבאמת נמצא במעמד ומצב של גאולה כפי האופן השני ברמב"ם הוא באמת יש לו ציפייה יותר חזקה לגאולה כי הוא מבין מה חסר. הוא מבין שעדיין יש איזשהו חוסר מסוים ש·ש·עדיין לא נשלם. הרי זה והתוצאה אה בקונטרס פורים קטן ב'. אז הרמב"ם שם בסעיף הידוע שגם שם עם כל זה שיש גילוי אלוקות בעולם, מכיוון שיש מקום אחד בעולם שאין בו גילוי אלוקות, אז זה עצמו גאנץ טרויעריק. זאת אומרת הוא, הוא בעצמו יכול להיות ב·ב·בדרגה של אה מ"ט [?] ועם כל העניינים, אבל הוא עדיין מכיוון שיש פינה אחת בעולם, איזה משהו אחד שעדיין לאאא מושלם, זה מראה שהגילוי בעצמו בכל העולם כולו לא בצורה מושלמת.

29:12 דובר 7 אפשר לדמות את מה שאתה אומר לתקופה בדיוק של עכשיו. אנחנו נמצאים אה ממש בכניסה לתחילת שנת הלימודים. דמיין לעצמך בחור, ילד בחור בבית ספר, כיתה ח', תחילת שנה. יש היום תוכניות בלי עין הרע של הכנה לישיבה ומתחילים תוכנית של הכנה לישיבה. הוא לומד בתחילת כיתה ח' חומר מסוים שאומרים לו תשמע, תלמד קונטרס עץ חיים, תעשה לפחות הסעיפים שעוסקים שם בנושא של תומכי תמימים של מטרת ייסוד אגודתנו ואגודת ישראל חלק י"ד. את השיחה שעוסקת בהגדרת תפקידו של תמימים בדור שלנו. ואוקיי, לומד את זה. זה מתחיל קצת לעורר את הככה את ההתרגשות. מתקרבים לישיבה, אבל זה עדיין יש לנו שנה לפנינו, אבל הבחור שיושב ולומד במנחם אב, שבוע לפני שהוא יוצא הולך ל·לישיבה קטנה, הוא עוד פעם קורא את השיחה הזו. הוא נכנס. הוא מתחיל קצת לדמיין ולצייר עכשיו את הנקודה הזו שהנה, הנה הוא נכנס לישיבה. זה הציור, זו העבודה של תומכי תמימים. זה מקבל משהו אחר לגמרי, כי עכשיו, ככל שהוא כבר יותר קרוב וסמוך ממש לדבר וכולם כבר מסביבו אומרים לו הנה, אתה עולה לישיבה, ישיבה בוחר ברוך השם. איזו זכות. הבן שלנו יוצא לישיבה והכל. וכשעכשיו הוא עוסק בלהבין מה המהות של הישיבה, אז גם הציפייה עכשיו היא דרוכה מאוד. הוא ממש, ממש דרוך וזה בעצם הנקודה. כשעוסקים בעניין גאולת משיח סמוך לגאולה עכשיו, שהרבי אומר בבלק אז עכשיו הציפייה הרבה יותר חזקה. כשאתה כבר טועם מהדבר אתה, אתה יודע להרגיש מה זה. כשאתה מרגיש את זה כבר מאחורי האף, אתה מריח את זה כבר. אתה עוד יותר מצפה לזה כל שנייה ושנייה. לא הייתי רוצה להרחיב בדברים שטחיים, אבל הנה עכשיו התקופה

30:50 דובר 7 שעם ישראל חווה. יש הסיפורים של החטופים, לא עלינו, שהשם יחזיר אותם מייד בשלמות. וכשהיה כן כמה מקרים של חטוף שחוזר חזרה, אז כשבני המשפחה שמעו שהחטוף הולך להגיע אז הם ציפו לו כל הזמן כמה חודשים. ברגע שהם שמעו שהוא כבר עלה על המסוק מעזה או מה, והוא כבר בדרך, הציפייה מגיעה. אנשים כבר לא יודעים ל·להכיל את הרגשות שלהם, וכשהוא השנייה לפני שהמטוס המסוק נוחת בכלל הציפייה היא בשמיים. זאת אומרת, ודאי שהציפייה היא ככל שאתה יותר נוגע בדבר.

31:20 דובר 9 הציפייה יותר חזקה.

31:21 דובר 7 הציפייה הרבה יותר עוצמתית.

31:23 דובר 9 אולי, אולי אפשר לומר שזה גם בעצם מבואר בוירא ב'. זאת אומרת, דווקא מצד שיש לנו את הגילוי של וירא אלוהים השם, דווקא מזה מצד זה מגיע הפסוק למה לנו אינו נירא. זאת אומרת, כיוון שאנחנו נמצאים שם אז הציפייה מתחזקת.

31:37 דובר 7 אפשר להגיד גם שב-- שוב אני חוזר לשיחה של בלק כל הזמן בקשר למה שאתה אומר עכשיו.

31:42 דובר 9 קו היסוד.

31:43 דובר 7 אה לגמרי. אתה רואה את זה ככל שאתה חופר בשיחה הזו אתה מגלה עוד ועוד ועוד. אז הרבי שם אומר שבעצם רואים שחסר. חסר בלהחדיר את ההכרה והרגשה ס'קומט אן שוין שנמצאים על סף ימי משיח משיח, וחלק מהדבר שיכול לעזור לעניין. כאילו מה בעצם? אומר שכדי שאדם לומד עניין גאולת משיח כפי שזה עכשיו אתה אומר לעצמך איך זה שאני אלמד עניין גאולת המשיח יעזור לי לחיות שעכשיו נמצאים בימי משיח משיח? לא מידע מה יקרה בגאולה. אז א. בשיחה הרבי מדגיש לכל לראש באמת המעלה של התקופה הנוכחית שסיים את כל העבודה וכולי. אבל הרבי שם במפורש דגש על לימוד ענייני גאולת משיח בכלל. הרבי מסביר שבכוח התורה לשנות את טבע האדם. בהבנה פשטנית מאוד, כשאתה מבין על מה למה אתה מחכה ואתה מאוד קרוב, זה אפילו שני דברים ביחד. אז אתה כולך משתוקק, כמו שאמרנו למשל עם הבחור שעולה לישיבה, הוא מבין מה זה תלמידים. ככל שהוא עוסק בזה ומבין יותר מה זה תלמידים ובמקביל הוא יותר יותר קרוב, אז הוא חי את זה. הוא יכול לחיות את זה עם חצי מימים. דמיין עצמנו אחד שלא יודע מה זה גאולה. תספר לו שהגאולה מגיעה עוד עכשיו, עוד דקה. הוא לא יודע מה זה, אז הוא לא מתרגש. ודאי שחייב להבין מה זה הגאולה. ולצד זה שנמצאים ממש ממש סמוך, שניהם ביחד יוצרים את האש של התשוקה העצומה לגאולה ומאפשרים להתחיל לחיות כבר ולהרגיש את מה שעומד לנו מאחורי ה-- מיד אחרי הסף של הדלת.

33:17 דובר 10 אז פה בעצם אנחנו עוברים את השלב הראשון של ראם ו"ו [?] שבו אנחנו מתחילים. יש פה שתי נקודות של עבודת ציפייה לגאולה ועבודה שהיא כבר עבודה גאולתית. אה ואיך מתקדמים בעצם הדברים בשיחות של הרבי?

33:29 דובר 7 או. אז כמובן שלא נצליח לעבור כרגע על כל השיחות הללו. הזכרנו ארבע שיחות נוספות, שלוש שיחות נוספות, אבל כן נדבר יותר על השיחה שלנו נ"א עצמה, שבאמת שהיא שיחה עם משפטים דקים ועמוקים קצת, אבל כשקוראים את זה שוב ושוב ולומדים את זה אז, אז מגלים מה בעצם יש פה. אני אתחיל עם סיפור קצר שמאוד מאוד תפס אותי לפני כמה שנים לראשונה שמעתי מאבא שלי. שיתף אותי באיזושהי יחידות שהייתה לו אצל הרבי וזה לי זה פתח איזשהו מבט מאוד שעזר לי להבין את הדברים האלה. הוא מספר שהוא היה בשנה שבעים.

34:06 דובר 10 זה היחידות הראשונה שלו.

34:07 דובר 7 היחידות הראשונה שלו, ובעצם היחידה - היחידות הפרטית, כן. אמ הוא היה אצל הרבי, בזה היה בסוף שנות הל', אז כבר הרבי הפסיק לקבל ליחידות באופן פרטי, רק אנשים, אנשי ציבור וכאלה. היו כן יחידויות מסוימות, אפילו היחידות של יום הולדת הפסיקה קצת לפני כן, והוא היה, מאוד רצה להיכנס. כולם היו רוצים להיכנס. היה באותו זמן שסבא שלי עליו השלום רבי משה הגיע לגיל שבעים, והוא כן היה אמור להיכנס ליחידות בשל עסקנות חמיו ומה שהוא היה מתעסק. אה אז אה סבא שלי ביקש מלייבל גרונר אם אפשר, אני כבר נכנס, שייכנס איתי ביחד הבן. אז בסדר, קיבל את ההסכמה. אבא שלי ייכנס איתו ביחד לדקה או כמה שיהיה הדיבור שלו עם הרבי, שהיחידות שלו עם הרבי.

34:54 דובר 10 באיזה גיל מדובר?

34:56 דובר 7 אמ אני לא יודע בדיוק באיזו שנה זה היה, אבל לכאורה שמונה עשרה, תשע עשרה משהו כזה, אולי עשרים, ואז הוא ייכנס בקצרה ואז יצא החוצה והיחידות תמשיך. ככה היה. הוא נכנס עוד לפני כן, התכונן ליחידות כמובן, הוא סיפר על זה, אבל לא, אין כאן מקומו, והוא כתב בפתק שהוא הכניס לרבי שלוש נקודות שנגעו לו. אחת הנקודות אני מרשה לעצמי לספר כי ביקשתי את רשותו לספר על זה כבר לפני תקופה. לספר על זה בהתפעלות. לכל אחד יש את ה... יש עדיין נפש בהמית, אז יש גם את מידת העצלות. והוא סיפר לרבי על העצלות שיש לו באותה תקופה. הוא כתב לרבי בפתק שלאחרונה יש לי עצלות בלימוד. הרבי התייחס למה שהוא כתב. בקשר לנקודה זו, אז הרבי אמר, הרבי אמר - ככה אני לא מדייק, אבל זה כמעט. וכמובן הרבי דיבר ביידיש, אני אומר את זה בעברית. הרבי אמר, במה שבקשר לזה שחסר זריזות בלימוד, שחסר בזריזות, אז הפתרון הוא לקחת חברותא. כשלוקחים חברותא אז הרבי התבטא שמה ברוסית 'ניע פריאטנע', זה אי נעימות מול החברותא, וזה מחייב אחד את השני להגיע בזמן, ללמוד כמו שצריך וכולי. אבא שלי סיפר לי את זה כנסיח לפיתומי [?], ואני פתאום נעצר אחרי זה ואני אומר לעצמי תראה מה יש פה. זה פלא פלאים. הוא כותב לרבי על זה שיש לו עצלות בלימוד. הרבי בסך הכל מסכם את מה שהוא אמר ומתייחס לזה. הרבי אומר מה שחסר בזריזות כך וכך, אבל זו שפה אחרת, וזה כמו שאמרנו עם העני והעשיר - זה שתי תנועות נפש. יש, אתה בא ואומר אני בעצלות, בין אם אני שקוע בבוץ, אני במצב תחתון. והרבי

36:36 דובר 7 בא ואומר את זה בשפה אחרת. הרבי אומר לא. אתה בעצם שייך לעליון, אתה שייך לזריזות, חסר לך בזריזות. תשלים את זה. איך תשלים? כחברותא. אבל זה גישה אחרת לגמרי לכל העניין.

36:48 דובר 11 אממ

36:48 דובר 7 אני חושב שכשקוראים את השיחה של ליח נון בייס [?], הרבי מדבר על חשבון נפש. נקודה מפורסמת שהרבי מדבר על שלושה אופנים בחשבון נפש. זה בדיוק אותו דבר. יש חשבון נפש אחד שיהודי מתעסק עם כל הפרטים של מה צריך לתקן ומה זה, והוא בעצם עסוק בתוך הבוץ באיזשהו מקום. נכון, בתוך נקודה של לתקן, אבל הוא עסוק בפרטים. ומה שהרבי אומר שם, שהוא נמצא במדידה והגבלה של הפרטים. תנועת נפש מכווצת, מדידה והגבלה. יש שהוא מרומם, הוא שוקד, משקיע את עצמו בתורה ובתפילה וכולי, ואז הוא, וממילא דברים בסדר, מתנהג כמו שצריך, אבל חסר טיפול בפרטים. והמעלה היא לחבר את שניהם ביחד. זאת אומרת אני מטפל בפרטים, אני מטפל בזה שבפועל הלימוד הוא לא כדבעי, אבל מתוך איזה תנועת נפש? מתוך מרוממות, מתוך זה שאני במצב נעלה, אני שייך לעליון.

37:35 דובר 11 בעצם נקודת החידוש של ר"ה.

37:38 דובר 7 וכאן וזה מה אני רוצה לחבר את זה לשיחה של ר"ה. א. הרבי שם פה דגש חזק. נגיד את זה בקצרה וקצר ולעניין. הרבי אומר בעצם בגאולה יתגלה המציאות האמתית, אמיתית, שישראל וקודשא בריך הוא כולא חד, ומצד זה יהודי שייך לעבודה שלמעלה ממדידה והגבלה. הוא שייך לעבודה שהיא הרבה למעלה ממה שהוא מכיר את עצמו, והוא עצמו בעצם יש לו מדידה והגבלה. ודאי מצד הגוף והוא שייך להרבה מעבר לזה. באים ואומרים לו כבר עכשיו תחיה גאולה. זאת אומרת תעבוד באופן של גאולה. יש שם את הביטוי של הרבי ברוח של גאולה. הפירוש הוא שכבר עכשיו אתה יכול לגלות, להזכיר לעצמך. והרבי שם מתבטא שזה ההתחלה והיסוד לעבודה של היהודי שהוא מניח את ההנחה הזו. שוב, באיזו תנועת נפש הוא ניגש את ההנחה הזו שבעצם אני שייך לעליון.

38:25 דובר 11 אממ

38:25 דובר 7 בעצם אני שייך לקדוש ברוך הוא וזה המציאות האמיתית שלי. אני שייך לעבודה שלמעלה ממדידה והגבלה. אז זה אומר אתה מגיע כבר בתנועת נפש לא מוגבלת. תנועת נפש של חלק אלוקה ממעל ממש. חיבור לקדוש ברוך הוא לא מוגבל, ומתוך זה אתה עושה את העבודה. תורה, עבודה וגמ"ח, ותשובה וכולי, כל העניינים. אבל שוב, הפתיח לזה זה היסוד של הגאולה. כלומר שאתה מניח לעצמך, ושוב היום זה מאוד מאוד שייך, כי אנחנו כבר טועמים מהגאולה וכבר אפשר לחיות אותה. שבאמת העבודה עכשיו צריכה להיות כל הזמן, וזה שוב לא רק גאולה לכל השנה כולה. להכיר במעלה שלנו, בזה שאנחנו אחד עם הקדוש ברוך הוא. זה המציאות האמיתית שלנו. אנחנו שייכים לעליון. אנחנו שייכים בעצם לרף הגבוה ביותר. אה, יש קצת אלמנט של העלם והסתר, שבשביל זה אני מזכיר לעצמי מי אני באמת. ומתוך אותה תנועה של מי אני באמת. שוב, מצב של גאולה שבגאולה יראו את זה בשלימות וזה יהיה בצורה הכי מושלמת. כבר עכשיו צריך לעבוד את השם מתוך אותה תנועת נפש.

39:27 דובר 11 אם, אם מתוך הדברים שהרב אומר, הדברים הכל כך מעוררים בשיחה של הרבי, של ר"ה. אם שואלים שאלה פרקטית מהזווית של התמימים, זווית של בחור בתלמידי תמימים, מה בעצם משתנה אצלי בעבודה בפועל? זאת אומרת, אם אני לא מגיע בגישה הזו של אא של להגיע עם חד מהמשימה עצמוסמאות [?], אם אני לא מתחיל עם זה, אני כן מתחיל לפרוט לפרטים את העניינים שעברו עליי במהלך השנה האחרונה ולהסתכל בחשבון נפש. עניינים של מחשבה, דיבור, מעשה. בלי הגישה שהרבי מדבר עליה בר"ה, מה בעצם יקרה? זאת אומרת, מה חסר לי? האם באמת יש פה איזשהו משהו שאני אגיע אליו וחסר לראש השנה? או זה בסדר, זה הצעה.

40:09 דובר 7 תראה, גם כשמדובר על חידוש של חסידות בעבודת השם של יהודי, אתה יכול לשאול בעצם אם חסר ליהודי חסר את תורת החסידות. הוא יעשה תשובה על כל החטאים והוא יהיה בסוף תרי"ג מלא חוץ ממה שאין היום כן בית המקדש. בעצם מה יחסר לו ליום הדין? לא יודע, הוא יהיה בסדר גמור, אבל יש פה הפסד ענק, כי כל הח-- זה חיות אחרת לגמרי. כל התנועת נפש, כל האורח חיים, כל הגישה לעבודת השם, כל החיבור עם הנקודה הכי פנימית ויסודית של הכל. כל עבודת השם זה חיבור שלי עם הקדוש ברוך הוא, ואם את זה חסר לי, את החיבור ש-שאפשרי היום לחוש את החיבור האינסופי הזה עם הקדוש ברוך הוא, החסר לי פה דבר מאוד מאוד בסיסי והכל. שוב, בסוף מה שנקרא צדיק בדינו, כן? יגיע לבית דין ויצא בסדר גמור. חסר פה משהו מאוד מאוד בסיסי ועיקרי. צריך כן לומר שבכל דבר יש את ה-- כמו שדיברנו על חסידות למשל, כן? אז יש את הרוח של הדברים ויש כן דברים שבהם זה בא לידי ביטוי בכמה וכמה עניינים, כן? זאת אומרת, אה, חסידות, מי שחי לפי רוח החסידות אז ודאי שיש לו יותר שמחה בעבודת השם. ודאי שיש לו אהבת ישראל באופן הרבה יותר פנימי, כי הוא למד תניא פרק ל"ו, יודע מה זה לה ליצה נפש של הגוף וכולי וכן הלאה וכן הלאה, והתפילה שלו היא בדבקות אחרת, וכל מה שחסידות, אה, מעריכה בעבודה פנימית. אז יש גם, אה, אה, תופעות, אה, תוצאות מעשיות מהדבר הזה. לפעמים כשלא חיים מספיק את העניין אפשר גם להתחיל מהמעשה בפועל.

41:41 דובר 11 ממ-המ.

41:42 דובר 7 הסדר הנכון והרגיל הוא, זאת אומרת הסדר המובנה, כן? מעין הציור הכי יפה זה מתחיל מהשכל. הנה נחזור שוב לבולוק נ"א [?]. הרבי אומר שהשכל ממולא וחדור בעניינים האלה ומהשכל יורד לרגש הלב ועד להנהגה במחשבה, דיבור ומעשה כפי המעמד ומצב המתאים למלך המשיח. זה הסדר הרגיל של ההישתלשלות בנפש האדם.

42:03 דובר 11 חב"ד.

42:04 דובר 7 אה, בדיוק. חב"ד יורד לרגש שיורד למעשה. זה ודאי שזה הדבר הנכון וה-- שוב הציור היפה. אבל ביחד עם זה ברור שכש-- שכשלא כל רגע ורגע אנחנו יכולים ומסוגלים בנפש לאחוז באותה עוצמה של תפיסה והכרה במציאות האמיתית הזו. כן? ז-ז-זה עבודה קשה. אז הרבי אומר שהמסקונטון שוור זה זה דורש פה, כן? זה דורש ולא כל הזמן אתה אוחז באותו דבר. וממילא לחוש ברגש הלב, לחיות, לחיות עם מלך המשיח, לחיות זה דרישה פנימית, דרישה פנימית. זה לא משהו מעשי, זה דרישה פנימית. אז אפשר להתחיל מהמעשה בפועל ובמעשה בפועל אפילו להגיד לעצמך את השורה השלישית הזו, מחשבה, דיבור, מעשה כפי שמתאים למצב של מלך המשיח. ואם אתה מדבר על-

42:46 דובר 11 בעבודה של אלול.

42:47 דובר 7 או-- שוב, בעצם אלול זה, זה, זה כל השנה, אבל בעצם ב-באלול אתה בא ועושה את חשבון הנפש על הדבר הזה. אז בוא אז עוד שנייה נלך לחשבון נפש. אבל, אבל מה דורשים מאיתנו כל השנה? בוא ננסה לחפש בעצמנו את ה-- אני הייתי אומר הרבה לתלמידים בישיבה קח לעצמך במשך היום עשר דקות או שעה, מי שמסוגל, שאתה אומר לעצמך בשעה הזו כל יום משלוש עד ארבע תגיד לעצמך השעה הזו אני חי עם מלך המשיח. אפילו עוד לפני שכל ורגש הלב. מעשה בפועל, מחשבה, דיבור ומעשה כפי שמתאים למלך המשיח. ודאי לא מדבר לשון הרע, לא מדבר דברים בתהלים. אה, כמובן שאין צריך לומר שהתעניינות בשלום החבר שלידך זה לא דברים בתהלים ודברים כיוצא בזה, אבל לא דברים בתהילים. מעשה ודאי עושה מה שצריך לעשות ומחשבה חושב רק כמו שצריך לחשוב. לא חושב דברים של הפך. לא ברעת חברך ולא דברים של הפך הקדוש חס ושלום. עכשיו אתה לוקח לעצמך שעה ואתה כן יודע שלמה בשעה הזו אני, אני מתנהג כפי שמתאים למלך המשיח? כי זה דרישה שדורשים מאיתנו היום. בעצם זה הדרישה האלוקית תמיד. להתנהג, לשבת, לדבר, מעשה על פי תורה כמו שעל תראה בד-- בטני אני מרחיב. בעיני זה דרישה לכל אחד ואחד בעצם, אבל היום זה מגיע כן מתוך אותה תנועה. לכן צריך להכיר בתנועה ומזה להוריד למעשה. התנועה עומדת לכולנו בראש, גם כשאתה לא חי את זה חזק, אבל אתה כן מזכיר לעצמך את המעשה בפועל הזה לפחות בוא נמצא את השעה ביום שאני צריך להוריד את זה למעשה. משל הרבי אומר על דרך ויטאן [?] בפרק א', אחרי שהוא מדבר על-על-על-על אה על-על הדרגות

44:24 דובר 7 באהבה ובעירה והדרגות הדרגות המינימליות יותר. אבל גם בעירה שהוא מדבר על איזשהו שאדם אוחז במשהו מסוים, בהזדקנות סלי בוא או מוחו על כל פנים. בסוף הוא אומר אבל העיקר זה קבלת עול מלכות שמים. בסוף, גם כשאתה לא אוחז בדרגות או ב-ב-בתנועה של של קבלת עול פנימית, כן, של יראה מהקדוש ברוך הוא. על כל פנים מעשה בפועל קבל עשה בפועל ממש.

44:46 דובר 12 בעצם הרב מציע פשוט לתחם איזשהו זמן מסוים ביום שבו אני, אה נמצא במעשה המשיח, ובדרך כלל עם הזמן זה יתפשט ויגיע ניער ניער ופשטה ויגיע לשער היום. זה על דרך כאילו המודה אני של יהודי בתחילת היום שיש לו איזושהי נקודה פנימית ואצמית כזאת שהוא כן מרגיש את החיבור של העצמי יותר, ולאחר מכן מגיעים כל הפרטים. זאת אומרת לדאוג שיהיה איזשהו מודה אני כזה באמצע היום לאורך זמן מסוים שבו אני נמצא במצב אחר לגמרי.

45:16 דובר 7 תראה, צריך להגיד שבכלל בחסידות ובשיחות של הרבי, הרי בכל דבר ועניין שדורשים בעבודת השם וכל הוראה של הרבי יש בה - לא כולם שווים בה בפועל מבחינת הדרישה, וודאי לא בעכשווי. כן, ברגע הראשון. יש מנעד עצום של מישהו שהוא רק מתחיל עד למישהו שהוא כבר עשה הרבה ועשה הרבה עבודה עם עצמו. יש המון המון דרגות. הרבי בשיחה, כשהרבי מדבר על איזשהו עניין מסוים, הרבי לא יכול להתחיל לפרט את כל הדרגות, ואם אחד כזה אז שיעשה ככה, ואם הוא אוחז בזה שיעשה ככה. זה לא שייך. הרבי אומר מה הדרישה. זה היעד, זה הכיוון. ודאי זה ה-ה-הפוקוס, התנועה. עכשיו בתוך זה עצמו, כמו בכל תחום בעבודת השם, כל אחד עם המשפיע שלו בונה לעצמו תוכנית איך הוא מתקדם בזה, מה הצעד הראשון, מה הצעד השני. זה לא החלטה של רגע. אני אני מרגע חי משיח עשרים וארבע שעות. זה וודאי לא שייך. אבל אז כמו בכל תחום בעבודת השם, גם בעניין הזה. לכן אני בא ואומר, אני אני זורק את הכיוון הזה של השעה כדוגמה, באמת כדי להתחיל להוריד את זה לפרקטיקה, למעשה. כשמדברים על זה חודשים על גבי חודשים, ובסוף אף פעם לא התנסיתי בזה ואני מצפה להגיע יום אחד פתאום שיצוץ לי התחושה הזו עשרים וארבע שעות - זה לא יקרה. בוא תתחיל גם להתבונן, כמו שהרבי אומר, ללמוד את הסדר גאולה משיח, להקציב זמן ללימוד לגאולה משיח, וגם זמן שאתה מתחיל לדרוש מעצמך להתנהג כפי שמתאים למעשה המשיח.

46:34 דובר 12 על דרך שזה מוגדר.

46:35 דובר 7 אה?

46:35 דובר 12 על דרך הדרוש לכל זה שורש[?], אומר לך משיח: בוא אצלי.

46:38 דובר 7 יפה, יפה, אז. ואז לקחת שעה. מצויין. שוב, לפי עצת המשפיע, תבוא אחרי חודש תגדיל את זה לשעה וחצי. אתה יכול להחליט שהשעה הזו זה בכלל ג' תפילות ביום. אולי אז יותר קל לך לחיות משיח. אין לי בן זוג, אין דברים בטלים לא יהיה פה, לשון הרע לא יהיה פה, מצויין, אבל מתוך הידיעה הזו, זה זמן שאני בעצם בגאולה.

47:00 דובר 12 אז בעצם אם אנחנו מתקדמים לקראת סיום התוכנית, אם אנחנו בעצם עכשיו רוצים להעמיד נקודה אחת על השולחן, להניח על השולחן בסיכום כללי וקצר יותר את החידוש המרכזי או ההתמקדות המרכזית שהרבי נותן לנו בעבודת התשובה של אלול על סף הגאולה. נעשה איזה סיכום קצר ב-ב-בקצרה.

47:25 דובר 7 אז רק תיקון קטן - זה לא חידוש רק בתשובה, זה חידוש בכל עבודת השם. תראה, סדרת תשובה, כל זה ברוח של גאולה כדבריו של הרבי, ובזה עצמו במילה אחת קשה להגיד, אבל נגיד את זה בכמה מילים. יש פה כמה נקודות שהרבי מביא אותם, מניח אותם. אחד, ציפייה עצומה לגאולה כל הזמן. שתיים, להיות משוחרר, היינו ידיעה ברורה שמשיח מגיע כל רגע, ומילא כל היצר הרע, כל ההעלמות והסתרים זה משהו לא אמיתי, זה משהו שהוא חולף. תחיה עם זה, זה משפר חיים, זה משהו אחרת לגמרי. יותר מזה, אומר הרבי, אפשר כבר עכשיו לעורר בעצמנו את העניין הזה ולהזכיר לעצמנו, וזו הנחה בסיסית בנפש שדורשים מאיתנו היום. אנחנו היום רוצים לחיות כמו בגאולה, היינו בגאולה האוטומטי, הספונטני שלנו יהיה: אנחנו והשם זה דבר אחד, ולכן כפי שהרבי מדבר אגב במקום אחר מה זה "מצוות בטלות לעתיד לבוא" בתשרי נ"ב. מילא נקיים את המצוות, זה לא "השם מצווה - אני עושה". אני, אני, אני ביטוי לרצון של הקדוש ברוך הוא. אז כבר עכשיו, מנף שייקורה מעצמי[?] אני עושה את הרצון של הקדוש ברוך הוא. לא הזכרנו בשיחה של מ"ט הרבי מדבר בזה בשפה כזו קצת. ו-ושוב, מתוך ידיעה ברורה - זה היסוד להכל. להבין מה זה משיח, שזה השלימות של הכל, השלימות של החיבור עם השם, השלימות של קיום תורה ומצוות. להבין שזה ממש עכשיו הולך לקרות, שאנחנו על הסף, ולהבין שאנחנו עכשיו יכולים ונדרשים כבר להתנהג באופן כזה, גם בתפיסה שאנחנו כבר יכולים - שזה יהיה לנו מונח יותר חי בראש שלנו, "והשם זה דבר אחד" - וגם בפועל, בפועל הנהגה כפי שמתאים למצב הזה של ימות המשיח.

49:05 דובר 3 אז אם ככה, ניגע לסיום, ניקח את הרב לעוד דקה שתיים. אמ, ב-- ממש לפני י"ח אלול, כמדומני תשי"ט, אז הגיעו, הגיעו חברי הנוער של תומכי תמימים מהמרכז לרבי ליחידות. והרבי הורה להם שעצמם צריכים לשבת וללמוד, מכיוון שעצמם עניינם לימוד התורה, ודרך אגב, עצמם צריכים להשקיע את הזמן של אלול בעניין ההכשרות הקשורים בתורה, הקשורים לאהבה ולתשובה. הרבי אמר להם כמה ספרים, אני לא זוכר את הכל. הרבי אמר תרס"ח, תרע"ג, וכמובן ליקוטי תורה של האדמו"ר הזקן, הרבי מביא מזה במוגה בלקוטי שיחות מוגה. אז, אז בעצם זה היחידות של תומכי תמימים מהמרכז. עכשיו ברור לנו שדבר מבחוי[?] וקיומי וצריכים ללמוד את הכל. אבל אם ננסה שנייה לעשות רשימה לבחור - בחור מבקש רשימה מתומכי תמימים, מההנהלה תומכי תמימים - כל בחור בתומכי תמימים שלו לנסות לקבל דרך התוכנית הזאת איזושהי רשימה מסוימת, ש-שהרשימה הכללית על העניינים של אהבה ותשובה. אז בטח כל תלמיד כבר יודע כפי שהרבי כבר הביא שם בהיחידות הזו, אבל בעצם אין רשימה כזאת על אלול של גאולה. אילו שיחות בעצם צריך להתמקד עליהם?

50:16 דובר 7 אם נחפש אלול של גאולה כמו שאתה אומר, כזכור באמת אין הרבה שיחות בנושא הזה. השיחות שהרבי עוסק בזה זה ש"ב עשרה מ"ו, ש"ב עשרה תסמך, מ"ט ונ"א. בעצם ארבעת השנים. אני כן יכול לומר שאני חושב שאם מחפשים גם מהקל אל הכבד, אפילו מבחינת להשקיע את השכל, מי שכרגע אין לו את הזמן לשבת ללמוד בעיון, השיחה של ר"ה מ"ו הרבה יותר קלילה להבין אותה. מי שמסוגל ליותר, וזה שוב כאמור זה גם כן לכאורה עומק יותר בדרישה הגאולתית, השיחות של אחרי זה בתסמך, במ"ט ונ"א שלושתם. ודאי שהשיחה של נ"א, שזה השנה האחרונה להסתלקותו, יש לה את החביבות המיוחדת ואת ההדגשה המיוחדת, אבל בסך הכל כל ארבעת השיחות האלה הם נותנים פה את העבודה של גאולה בחודש אלול. העיקר, העיקר שלא נצטרך שוב לעבוד באופן של גאולה, אלא שנזכה לגאולה תכף ומיד. המלך בסודה בגילוי יפרוץ את כל ה, את כל העניינים, וכבר לא, לא נצטרך לעבוד כדי לחיות משיח, יהיה כבר "אראנו נפלאות", הנפלאות אראנו, אראנו נפלאות, נראה את זה בגילוי. הקדוש ברוך הוא מראה את הכל וזה תכף ומיד.

51:30 דובר 3 אמן. יישר כוח גדול הרב ניסנלביץ על הפרמנגן[?] המיוחד, התוכנית המיוחדת שבעזרת השם נזכה ל-להתגלות של הרבי מלך המשיח. יישר כוח גדול הרב ניסנלביץ.

51:41 דובר 7 יחי אדוננו, מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד.

51:46 דובר 4 אוזניים לשמוע תוכניות השמע לתלמידי התמימים מבית את"ה העולמי. לתוכניות נוספות חייגו כוכבית שש שלוש חמש שמונה. יחי אדוננו, מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד.