אוזניים לשמוע 20 | קונטרס פורים קטן תשנ"ב

00:00 דובר 1 ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע.

00:08 דובר 2 אוזניים לשמוע. תוכניות השמע לתלמידי התמימים מבית את"ה העולמי.

00:15 דובר 1 שיהודי צריך להיות בעצמו שלום עליכם לכלל תלמידי התמימים מכל ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש ברחבי ארץ הקודש והעולם כולו, ולכלל אחינו החסידים בכל מקום אשר הם. אנחנו מתחילים כעת תוכנית מיוחדת, תוכנית העשרים מתוך סדרת תוכניות השמע אוזניים לשמוע. תוכניות שספוגות וחדורות ברוח של התקשרות איתנה לרבי מלך המשיח שליט"א ולענייננו העיקרי - ביאת המשיח בפועל ממש. התוכניות הללו קנו להן שם בעולם החסידי ובפרט בקרב תלמידי התמימים בישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש. בתוכנית הנוכחית נרצה לשוחח ולדבר על קונטרס פורים קטן תשמ"ב, המאמר המיוחד שהרבי הוציא לאור עולם בהתעוררות מלמעלה למטה להדפיסו ולחלקו ולהוציאו לאור לכלל החסידים בפורים קטן תשמ"ב. מאמר שמהווה לחם חוקו של כל חסיד באשר הוא בדרגתו השביעית, ברגעי הגלות האחרונים, רגעים ספורים לפני ההתגלות המושלמת של הרבי שליט"א מלך המשיח. בתוכנית הזאת נרצה לארח, לדבר ולשוחח עם יושב ראש סדרת מאמר מבואר ומשפיע ישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש בחיפה הרב אסף פרומר, שידבר איתנו, ישוחח איתנו ויסביר לנו בצורה ברורה הן באסכולה והן בעבודה את המאמר המיוחד. המאמר של ועד תצא תשמ"ב. קודם שנתחיל את התוכנית נרצה להזכיר את שמות מקדשי התוכנית לבית משפחת זיגלבוים וידידי המשפחה לעילוי נשמת הרב החסיד רב אברהם אליעזר זיגלבוים עליו השלום, שיזכה לעילוי נשמה הכי גדול כנשמה בגוף בתחיית המתים תיכף ומיד ממש. נתחיל כעת את התוכנית המיוחדת עם הרב פרומר. שלום עליכם הרב פרומר.

02:34 דובר 4 ברוכים הבאים.

02:35 דובר 1 ברוך השם יושבים לתוכנית מיוחדת מאוד על קונטרס ועד תצא, קונטרס פורים קטן תשמ"ב כל כך מיוחד כל עת זמנו. כל חסיד בדרגתו השביעית חי אותו בצורה מיוחדת מאוד, ובטח ובטח כשכל התוכנית מוקדשת אך ורק לקונטרס הזה, יהיה הרבה על מה לעיין, מה לדקדק ולהבין את המשמעות של הקונטרס הזה. אז לפני שנצלול לעומק הקונטרס ולדברים הפנימיים שבו, נרצה דבר ראשון לקבל סקירה כללית, עד כמה שאפשר לעשות אותה בצורה מתומצת על החביבות של הרבי למאמר המיוחד הזה. מה-- האם, האם בכלל הייתה ואיזו חביבות יש בצורה מיוחדת לרבי לקונטרס הזה?

03:15 דובר 4 רואים את זה בכמה וכמה פרטים. דבר ראשון, עצם העובדה שיצא קונטרס פורים קטן, שאף פעם לא יצא לפני זה קונטרס בתאריך הזה, זה עצמו היה דבר מיוחד. אחר כך, על הדו"ח מההפצה של המאמר, הרבי ענה תשובה יוצאת דופן, ויהי רצון שיפעל פעולתו הרצויה. הרבי מאחל ומתחנן ומבקש יהי רצון שהמאמר הזה באמת יפעל את הפעולה הרצויה. זה דבר מיוחד שהרבי מבקש שזה באמת לא רק יהיה שנלמד את זה, אלא שזה באמת יפעל בנו ונראה כמה דרישות שבמאמר שהרבי רוצה באמת שיפעלו בנו ומתוכנו. דבר שלישי, הרבי חילק אותו לאנ"ש בשבת בצירוף של לקח ובצירוף של שני דולר, שעצם הרעיון של חלוקה של מאמר שהרבי רואה לנכון לחלק את זה לכל אחד ואחד זה עצמו דבר מיוחד. על אחת כמה וכמה שזה חולק יחד עם לקח שזה הרבי דיבר על זה. וכן בשיחה המוגהה של שבת פרשת סעזין[?] הוא מוסיף שם. הרבי אז דיבר על המעלה של חלוקה של מאמר חסידות ביחד עם לקח שזה קשור עם לקח טוב נתתי לכם, שזה אומר שזה לכל אחד ואחד, שכל אחד, אפילו ילד קטן, יורש את כל התורה כולה, וזה קשור לעניין של דבש. זה קשור לפני מי סתר וגם באותה שנה בתשמ"ב הרבי באותה שנה חילק גם בכינוס השלוחים לקונטרס עם לקח וגם לקונטרס בכינוס השלוחות בחודש שבט קונטרס עם לקח. והרבי אז אמר בכינוס השלוחים הרבי אמר שהנתינת לקח זה על דרך שמצינו במנהג ישראל בהכנסת ילד יהודי לחיידר. שנוסף לכך שמתחילים באמירת פסוק בתורה מספר של תורה נותנים לו גם לקח שרומז על מה שכתוב כי לקח כמו לקח טוב נתתי לכם. ורוסי גוימר[?]

05:07 דובר 4 בדוגמתו בנידון דידן שהרי נתינה זו עשה לקח. רומז על החול והכניסה לשלמות בלימוד התורה לקח טוב לעתיד תבוא תורה חדשה מאתי תצא. זאת אומרת שהרבי מקשר פה את העניין שהוא מחלק קונטרס יחד עם לקח, שזה כמו חניכה של ילד קטן, שזה הדבר שמכניסים אותו לחיידר. נותנים לו עוגת דבש. להדגיש, להדגיש לו שהתורה היא לקח טוב, שזה דבר מתוק כמו דבש. אז גם אותנו הרבי מפנה לתורה חדשה מאתי תצא[?], שהקדוש ברוך הוא בעצמו ילמד כלשון של הרבי בשיחה הזאת. אז הרבי מכניס יחד עם המאמר את הלקח, שזה גם כן מילים שכל אחד יכול להתבונן ולהבין עד כמה חשיבות הרבי נותן לזה. ומלבד זאת יש את העניין שזה כפשוטו המאמר הכי אחרון שהרבי הגיה בידו הקדושה לפני המאורע של כ"ז אדר, אף שגם אחר כך הרבי המשיך להוציא לאור כמה וכמה מאמרים. אבל המאמר האחרון שהיה באופן של הגהה כפשוטה זה היה המאמר הזה, ובמאמר הזה חסידים מצאו הרבה גם רמזים למה שהיה אחר כך, ולכל המצב העכשווי כבר מצאו בזה נתינת כוח מיוחדת וציווי והוראה שהרבי נותן מעניק כוחות מיוחדים עם המאמר הזה לכל התקופה שמאז ועד עתה.

06:30 דובר 5 זה בעצם מצד החביבות. אפשר לראות פה משהו ייחודי מצד הרבי, גם מצד הלקח, גם מצד כל העניינים שהרב הזכיר בתור פתיחה עוד לפני שנצלול לעומק המאמר להבין. הרב דיבר על תשמ"ב, אנחנו נמצאים בחורף תשנ"ב, חורף שהוא כל כולו שיחות שמלאות וקדושות בעניין הגאולה המשיח ורק הולך ומתעצב משבוע לשבוע. איך בדיוק בתוך סערת הגאולה הקונטרס הזה מהווה חלק מהרקמה הזו? חלק מהפאזל הזה?

06:59 דובר 4 המאמר הזה בעצם, אם קוראים את תוכנו, זה חזרה בסגנון בסגנון של מאמר על השיחה של חופר ניסן[?] שצריך שהעניין הזה של ביאת המשיח והגאולה השלמה זה דבר שצריך להיות צעקה פנימית ואמיתית של כל יהודי, וזה בעצם מהתחילה זה דבר שהוא הרצון הפנימי שכל יהודי צריך לעבוד על זה כדי לגלות אותו. זה רואים במוחש שיש פה גם כמה ימים לפני זה בשיחה של ט"ס אדר [?] הרבי דיבר מילים מאוד דומות בשבעה של מרת לאה לפן[?] שנהרגה על קידוש השם. אז גם כן הרבי דיבר דיבורים מאוד מאוד דומים לשיחה של חפץ חיים, וכמה ימים אחר כך הרבי מוציא את המאמר הזה שכל המאמר הזה לא צריך לחפש איך זה נכנס. המאמר הזה כל כולו מדבר על הנקודה שצריך לזעוק מעומק הלב על העניין של הגאולה, ושזה זה הדבר שמטריד יהודי שהיהודי הוא. רואה שהרבי אומר את זה ביידיש עם וויינען און טרייסלען. הרבי אומר כמה פעמים שלפעמים דברים שקשה לבטא בלשון קודש, אז אומרים ביידיש פועל גוואלד של האדמו"ר הזקן בסיום התניא. אז אותו דבר שהרבי לא מסתפק בזה שיהודי הוא נשבר ונתקה מזה שאין את הגילוי אלוקות של הגאולה. הרבי אומר שעם וויינען און טרייסלען שזה נסער במרעד במזועזע כולו עד עמק הנפש.

08:22 דובר 5 בעצם במילים אחרות, הרבי אומר שלא תחילתם וסופם וסופם תחילתם. כל ההתחלה של סערת הגאולה הייחודית, אם אפשר לקרוא לזה ככה, מאז סוף חסידות בעצם מגיעה לשיא במאמר הזה שבו הרבי מעניק לנו את ההתמקדות הנכונה. איך אפשר לצעוק עד מתי? כן, לא מפני הציבור, מפני אמת ולחיות את הדברים בצורה הנכונה ביותר.

08:43 דובר 4 לא דיברתי על סוף העולם חס וחלילה. מדברים פה על שלב נוסף, על עוד מאמר שהרבי נותן עם נתינת כוח לעבודה שאחרי זה. כמובן שצריך להוסיף אחרי זה את הנתינת כוח שקיבלנו מהרבי גם כן במסירות נפש ונ ג' ונ ד' [?] שהוא מעודד בראשו הקדוש של יחי. אבל זה כמובן היה נקודה, נקודת ציון חשובה ביותר ובוהקת ביותר. עם כמה קווים של הקדמה למטה עד כמה העניין הזה צריך להיות נוגע לכל אחד ואחד מאיתנו בתור דבר פרטי שלו.

09:26 דובר 5 אז עם כזו הקדמה אז אפשר באמת להיכנס למאמר ולהבין עד כמה זה נוגע על כל מילה וכל נקודה במאמר. לא נצליח כמובן להתעכב על כל שורה, אבל לכל הפחות על הרעיונות המרכזיים של המאמר. להבין את הרעיון המרכזי. אולי נתחיל באמת עם השאלה אם אפשר לומר תחילת המאמר שהרבי גם לוקח אותה לכל אורך המאמר. הנקודה של ויקחו אליך, ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך. משמע שיש כמו שהרבי מבאר יש תוספת אור במשה עצמו על ידי זה שמשה רבנו מחבר את בני ישראל לקדוש ברוך הוא מלשון צוותא וחיבור נעשה תוספת אור במשה רבנו. לאורך כל המאמר הרבי מנסה כביכול לענות על השאלה הזאת איזה תוספת אור מתבצעת אצל משה רבנו באמצעות ההתקשרות שמשה רבנו יוצר את בני ישראל? אז לפחות באופן אישי אני יכול להגיד תוך כדי לימוד המאמר אפשר להתבלבל מהי התשובה בסופו של דבר איזה תוספת אור מתבצעת במשה רבנו? האם זה מה שהרבי אומר בסוף המאמר שזה רק תוספת אור בניצוץ משה שבכל אחד ואחד זה זה התשובה הסופית או שיש ביאור נרחב יותר לרעיון הזה?

10:31 דובר 4 הרבי באמת מחדש כמו שהרבי מחדש בעצם במאמר הוא מתחלק לשני חלקים. החצי הראשון של המאמר מוקדש לביאור של העניין של ואתה תצוה. איך משה רבנו מכבד אותנו עם אור אינסוף בתפקידו כרעיא מהימנא שהוא מפרנס את האמונה שתהיה בפנימיות. ועל דרך זה משה רבנו שבכל דור ודור ומשה רבנו דור ופה הרבי הריי"צ בזמן שאמר את המאמר בפועל. וגם בזה הרבי מחדש ביחס למה שמובא במאמרים במאמר של הרבי הריי"צ במאמרים שלפני זה. החלק השני של המאמר מדבר באמת על העניין של ויקחו אליך, וגם בזה הרבי מחדש שהרבי אומר מהלך מחודש בכל ה-ו' מה זה ויקחו אליך שהרבי אומר שבעצם העבודה של דבר ראשון הרבי מסביר מה זה ויקחו לך מה זה העבודה הזאת. לפני ששואלים מה זה מוסיף צריך להבין מה זה, מה צריך לעשות. אז הרבי אומר הרבי מגדיר את העבודה של ויקחו אליך. הרבי מגדיר בפירוש בסעיף יא' שהעבודה בישראל אחרי שנמשך בישראל גילוי עצם הנשמה על ידי משה, שגם כוחות הגלויים שלהם, הכלים והכוחות יהיו מתאימים לעצם הנשמה. זאת אומרת, במה מתבטאת העבודה של ויקחו אליך מה אנחנו עושים אחרי שמשה רבנו מגלה בנו את עצם הנשמה, שזה הרבי אומר זה התוכן הפנימי של ואתה תצוה. אנחנו צריכים לגרום לזה שלא רק עצם הנשמה יצעק אלוקות, אלא שגם הכלי של גלויים שלנו, שהשכל שלנו והרגש שלנו והרצון שלנו והתענוג שלנו ובוודאי המחשבה, הדיבור והמעשה שלנו יהיו מתאימים. אנחנו צריכים לסנכרן ולהתאים שיגיעו, שכל המדרגות שלנו במדרג הנפש שלנו והכוחות שלנו יכילו וישקפו את אותה נקודה שהרבי נותן לנו, שזה העניין של לרצות גילוי אלוקות.

12:21 דובר 5 זה בעצם -- להוסיף אור למשה רבנו. זה המובן הפשוט.

12:24 דובר 4 זה העבודה. קודם כל הרבי, קודם שנבין מה העבודה, מה צריך לעשות. הרבי זה ההגדרה של העבודה. במה זה מתבטא? הרבי מסביר בסעיף ט'. אבל קודם כל מה זה ויקרא אליך? איזה עבודה נדרשת מאיתנו? אז העבודה שנדרשת מאיתנו זה להתאים את עצמנו לגילוי שמשה מגלה בנו. שהכוחות שלנו יהיו בהתאם ל-לדרגת העצם שמשה רבנו מגלה בנו. משה רבנו מגלה ביהודי את עצם הנשמה, אבל עצם הנשמה מתגלה בו בצורה, במובן מסוים כמו דבר שהוא מעל ודבר שלא יכול להיות לגמרי בכוחות הגלויים שלו. העבודה להחדיר את הגילוי שבא ממשה לכוחות הגלויים שלנו, זאת אומרת לשכל ולרגש ולתענוג שלנו ולמחשבה, דיבור ומעשה. זה העבודה שלנו, זה, זה ההגדרה של העבודה. במה זה מתבטא? הרבי מסביר בסעיף ט'. זה מתבטא בזה שגם בזמנים של הרחבה, הן בגשמיות והן ברוחניות, של יהודי לא, אין, אין, אין עליו גזרות, הוא יכול לקיים תורה ומצוות בשופי וגם אם יצא לו שיש יהודי שיש בו גילוי, גילוי לא מעלה שהוא נמצא במצב רוחני נעלה, גם אז יהודי הוא קטן. לא בגלל שיש גזרות ורדיפות בגלות, אלא בגלל שעצם המצב שאין גילוי אלוקות בכל העולם מזה עצמו היהודי נשבר ונדכא. במה זה מתבטא המעבר מ"ואת תצא ולוויקרא אליך"? אז הרבי אומר יש את ה"ואת תצא", זה צריך קודם להקדים מה שמשה רבנו עושה. יש את ה"ואת תצא" שמשה רבנו עושה, שהוא מגלה את עצם המציאות וע"י זה הוא נותן לנו את האפשרות להשיג אלוקות בפנימיות. זה מה שהרבי אומר בחלק הראשון של המאמר. יש איך שה"ואת תצא" בא לידי ביטוי עוד יותר מעלה שכמו בדורות שהוא צריכו למסירות נפש כמו בזמן של מרדכי ובזמן של הרבי

14:13 דובר 4 הריי"צ, שאז בגלל שזה היה כוסית למוח[?], בגלל שהוא צריכו אז במסירות נפש, במסירות נפש עוד יותר התגלה העניין ש-- במסירות נפש שהתנועה הזאת אצל יהודי, מסירות הנפש היא באה באמת מעצם המציאות. אצל משה רבנו בעיקר ראו את התוצאה מגילוי עצם המציאות. זה שאנחנו משיגים אלוקות בפנימיות. אצל מרדכי היהודי ואצל הרבי הריי"צ ראו את המס-- במסירות נפש עצמה משתקף באופן גלוי. רואים פה שיהודי, העצם, החיות שלו, העצמיות שלו זה קשור עם הקדוש ברוך הוא. לא מותנה. יש יחס מאוחד ואז הוא מוסר את הנפש בשביל הקדוש ברוך הוא. זה מה שמשה רבנו שבכל דור ודור נותן לנו. השלב הבא זה שאנחנו לוקחים את ה, את היכולת להשיג אלוקות בפנימיות ואת היכול-- ואת העניין הזה של נקודת המסירות נפש שמשה מעורר בנו כשאנחנו צריכים לזה, ואנחנו ממשיכים את זה גם בזמנים יומיומיים ופשוטים שאין לנו את הדברים האלה, שאנחנו לא עומדים בפני גזרות וניסיונות, אלא נמצאים בחי-- בזמן רגיל כביכול. אבל מטריד אותנו כל הזמן כי זה עניין פרטי שלנו. זה דבר שנהיה עניין שלנו, שאנחנו לוקחים את עצמנו ומרוממים את עצמנו לעניינים שמשה רבנו תובע מאיתנו, לעניינים שהרבי מבקש מאיתנו. או כמו שהרבי אמר בקיצור בשיחה של פרופס ניסן[?], שעל-- שמה שצועקים יאמו"ש זה לפני הציווי ואם היו צועקים באמת היו פועלים. זאת אומרת שיש דרגה כזאתי, הרי לצעוק יאמו"ש מצד זה שהרבי אומר זה לא מדרגה גבוהה. שאנחנו הלכנו ופרסמנו ש-שמעתי שהרבי אמר ראו את משיח נא אז גם כן הלכו וזה נהיה הסיסמה של ציוות השם והתעלות והכינוסים בכל מקום. וכמה אז, כמה לעג וקלס וביזיון סבלנו בגלל הדבר הזה שהלכנו באמון הפשוט וצעקנו "ראו

16:00 דובר 4 את משיח נא". זה גם דבר מעלה. אבל אף על פי כן הרבי אומר שזה היה בגלל הציווי, אבל היה חסר את ה-- חסר את העניין שעושים את זה, שצועקים באמת, שזה לא רק שאנחנו עושים את זה בגלל שהרבי מצווה, אלא בגלל שבאמת אנחנו יחזור בנו ההכרה שהמצב הזה של המשך הגלות של הרבי זה לא מצב טבעי, זה לא מצב נורמלי, שזה יצעק מאיתנו. לא רק ש, שזה יצ-- שבפועל אנחנו נעשה את זה בגלל הפקודה של הרבי. אז הרבי חוזר על הדבר הזה פרופ' המאמר בספרות של המאמר, שיהודי צריך להיות בעצמו

17:00 דובר 6 זה בעצם הרב, אה, התמקד פה מאוד חזק על התוצאה. אולי בשביל לקחת צעד אחד אחורה כדי להבין את התוצאה בצורה יותר חזקה, אז נתמקד, אה, אה, בלפני התוצאה במה שמשה רבנו נותן לנו. פרשת רעיא מהימנא במאמר הזה. הרב הזכיר את זה תוך כדי הדברים, אבל אם נוכל להתמקד יותר בעצם בסעיף ו' הרבי אומר שעיקר עניין דרעיא מהימנא הוא זה שהוא זן מפרנס את האמונה עצמה. עיקר העניין של משה רבנו, עיקר העניין של רעיא מהימנא זה שהוא מפרנס את האמונה עצמו ולא כפי שמבואר בתניא בפרק בן בייס[?] ובכמה מקומות שהעניין של רעיא מהימנא-

17:32 דובר 4 הרבי מזכיר בפירוש שכך מבואר גם במאמר של פ"ז.

17:36 דובר 6 ולמרות, ולמרות ששם מבואר בכמה מקומות שעניינו של משה רבנו של רעיא מהימנא זה ללמד דעת את העם, עיקר העניין של משה רבנו זה זה שהוא מפרנס את האמונה עצמו. מה בעצם ההבדל בין שני הדברים? לפרנס אמונה עצמו לבין ללמד דעת את העם, ובעצם לפי זה להבין מה החידוש אנחנו מקבלים מהרבי.

17:54 דובר 4 מה שהרבי אומר בסעיף ה' ו-ו' זה לא רק את המילים שעניינו של משה רבנו זה עניינו לפרנס את האמונה עצמה. הרבי אומר את המילים שעניינו שמה ומה וכי-כיצד? כיצד הוא מפרנס את האמונה? זה על ידי שהוא מגלה את עצם הנשמה של למעלה ומז לחוזה[?]. זאת אומרת שמה התפקיד, והרבי חוזר על זה שוב. זה הרבי אומר בסעיף ה' ובסעיף ו' הרבי חוזר על זה עוד פעם, שהאמונה, שהעניין דרעיא מהימנא בעמוד ק', בעמוד קל"ג. הרבי אומר שעיקר העניין דרעיא מהימנא הוא זה שהוא זן, הוא מפרנס את האמונה עצמה, שהאמונה תהיה לא רק כמו שמצד הגילוי מצד זה שהנשמה שלמעלה רואה אלוקות אלא מתוך עצם הנשמה. זה הרבי אומר את ה... בעצם את הפנימיות ואת השורש ואת היסוד של כל העניין של רעיא מהימנא. מה שעשה משה רבנו מלמד דעת את העם, אומר הרבי, זה בעצם התוצאה. הסיבה והיסוד והשורש לעניין הזה, כי משה רבנו מגלה לנו, מעביר לנו את המתג מהמצב של התקשרות לאלוקות מצד גילוי, שזה גם דבר נעלה מאוד, שהנשמה שלמעלה רואה אלוקות וזה משפיע עלינו שיהיה לנו אמונה פשוטה באלוקות. אז הרבי מסובב את המתג כמו שקודם בתחילת הראיון ראיתי שאתה מסדר את המכשירים ומסובב את הכפתור שזה יהיה בדיוק על התדר המתאים. הרבי מעביר אותנו מתדר, את הנשמה שלנו, מהתדר של גילויים, מרים אותנו לתדר של אמונה, של התקשרות עצמית, של עצם הנשמה. התקשרות עצמית זה דבר, זה התקשרות שאינה תלויה בסיבה. זה שורש של הרבי במאמר. הסדר הוא שקודם כל הרבי מבאר את העניין הזה ואת התוצאה. הרבי אומר שיש עניי-- האמונה הפשוטה של יהודי יכולה להיות בשני מצ-- היא באה מצד

19:39 דובר 4 שתי סיבות, גם מצד זה שהנשמה שלמעלה רואה אלוקות, אבל זה, ההשפעה של זה על הנשמה למטה זה רק גרמא בעלמא. אבל יש דרגה, עניין נוסף שיש התקשרות עצמית של עצם הנשמה באלוקות, ומצד זה כיוון שזה עצם הנשמה זה אותו עצם הנשמה של הנשמה למעלה ולמטה זה אותו נשמה. אז אחר על ידי זה יהודי גם למטה יכול להשיג אלוקות בפנימית. אז העניין שמשה רבנו מלמד דעת את העם זה בעצם התוצאה. הרבי אומר שכל מה שכתוב מתניא ועד המאמר בפ"ז זה הכל בעצם הביטוי של עיקר עניינו של הרעיא מהימנא שהוא מגלה לנו ש-- את האמונה שהיא תהיה מצד עצם הנשמה.

20:18 דובר 6 איך זה יתייחד אצל, אצל משה רבנו, אצל מרדכי היהודי ואצל הרבי הריי"צ? בעצם אם אנחנו נותנים את החלוקה הזו כפי שזה מבואר במאמר.

20:26 דובר 4 הרבי בעצם אומר שאצל משה רבנו זה התגלה בזה שהוא לימד דעת את העם, אבל העיקר הרבי אומר שזה יתגלה עוד יותר ב-- אצל מרדכי היהודי. אז סליחה, בדור של מרדכי היהודי ובדורות שהוא צריכו למסירות נפש ופועל בכלל, כמו גם בזמן של הרבי הריי"צ. הרבי, הרבי אומר שאצל הרבי הריי"צ ואצל מרדכי היהודי זה היה באותו אופן, שבדורות האלה שהוא צריכו למסירות נפש, אז התגלה בעניין זה העניין של, שהאמונה קשורה עם עצם הנפש עוד יותר מאשר במשה עצמו. כי משה עצמו מה ראית בגילוי? אם היית בא ושם שמה, אם היה בא הקב"ה ל-לסקר את מה שקורה במדבר בדורו של משה רבנו, היה רואה שמשה רבנו מלמד דעת את העם. היה צריך לפתוח לו ספרים ולהסביר לו שזו תוצאה של גילוי עצם הנפש. אבל שרואים שיהודי אומרים לו מה אתה מעדיף ש-שחס וחלילה לכפור בקדוש ברוך הוא או שיזרוק אותך לאש? ויהודי אומר אני לא מוכן לעזוב את הקדוש ברוך הוא זה בכלל, זה בכלל לא אופציה אצלי. זה אי אפשר. אי אפשר כלל שייכפור חס ושלום. כמו שאומר הרבי. אז בזה מתגלה עוד יותר שזה עניין של עצם, שזה קשור עם עצם האחריות שלו, שלו, שזה החיים שלו בעצם, ש-שזה עצם המציאות שלו. הוא תמיד נותן לזה את הדוגמה ממה שהרבי אמר בקשר שהיה מאבק על העניין של נסיעת האוניות הישראליות בשבת, שהרבי יצא מגדרו כדי לפרסם את האיסור שבזה. אז היה אחד השיאים השליליים בעניין שדווקא המפלגה הדתית עשתה, אה, מסע שיט תענוגות קרוז כזה באונייה ישראלית בשבת. אז הרבי אמר, הרבי כותב את זה וזה נמצא באגרות קודש שהוא אמר שעל דרך הצחות אפשר

22:09 דובר 4 לומר שזה ה-הא-אמיתי את העניין של מסירות נפש. למה? כי בדרך כלל הרי כשאומרים מסירות נפש למה מה היהודי מוסר? את הנפש שלו הוא מוסר, הוא מוותר על הגוף, על המעטפה החיצונית בשביל חיי הנשמה, בשביל זה להמשיך להיות קשור לקדוש ברוך הוא. אבל פה זה אמיתי, את העניין במירכאות של מסירות נפש שהיו מוכנים לזרוק, לשרוף את הנשמה בשביל תענוג רגעי של הגוף. בעצם שיהודי מוסר את הנפש שלו זה, זה בעצם שהוא, זה בעצם זה האינסטינקט לחיים שיש ליהודי. כמו שלכל בעל חי בעולם יש את האינסטינקט לחיות ולא שייך אצלו אחרת. אותו דבר ליהודי, אפילו קל שבקלים, אז יש לו את האינסטינקט, מה האינסטינקט שלו לחיות? אז כל זמן שהוא יכול אז הוא חי. אבל אם יש, אם חלילה מציעים לו את האפשרות שלהמשיך חיים גשמיים, אבל באופן של היפך האמונה, אז האינסטינקט שלו זה לזרוק את עצמו לאש ולא לכפור חס ושלום.

23:05 דובר 6 זה משה רבנו מגלה אצל בני ישראל.

23:06 דובר 4 וזה, זה הנקודה שמתגלה על ידי ההתפשטות של משה בדורות שהוא צריכים מסירות נפש. הרבי אומר אצל משה רבנו היה-- זה התבטא בעניין של, של ללמד דעת את העם. גם זה לא יכול להיות בלי גילוי עצם הנשמה, אבל אתה לא רואה כל כך בגילוי את העצם הנשמה שבזה. בעצם ב-ב-במסירות נפש ופועל אתה רואה בגילוי מה? שיהודי קשור לקדוש ברוך הוא בצורה עצמית, בלי שום סיבות, הוא לא מוכן, הוא לא מוכן להיפרד מהקדוש ברוך הוא בשום אופן.

23:35 דובר 6 בעצם אצל אותם התפשטות של משה שאצלם היה צריך להיות מסירות נפש ופועל התגלה, התגלה אצלם משהו שלא היה אצל משה רבנו, אפילו כמו שהרבי--

23:41 דובר 4 כן, הרבי אומר את זה, כן, הרבי אומר את זה בפירוש בסעיף ו' שעל הדורות האלה התגלה העניין דרעיא מהימנא בעניין זה עוד יותר מבמשה עצמו.

23:50 דובר 6 אז הם גילו את העניין הזה והרבי הריי"צ אומר במאמר שמרדכי גילה את העניין הזה בדורו, ואז הרבי מזכיר במאמר שהרבי הריי"צ פוסק, אה, את הדין על עצמו שהוא היה הרעיא מהימנא שבדורו בצורה מובהקת ביותר. אם נתייחס לזה ככה, בתוך כל הסערה להסביר שמשה רבנו הוא זה שנתן לנו את האמונה, להתייחס לסוגריים המרובעות האלו שהם לא סוגריים, הם בעצם עניין עיקרי במאמר, להבין איך שהרבי היה פוסק את הדין על עצמו ואיך זה כמובן אצל הרבי מלך המשיח. דבר ראשון, הרבי מתחיל עם זה שבכלל צריך להבין למה אומרים, למה חז"ל אומרים שמרדכי היה בדורו שקול כמו משה בדורו? הרי התפשטות זה במשה בכל דורו. אז למה מדגישים שדווקא מרדכי היה דומה למשה רבנו? אז הרבי אומר על זה שהמכנה המשותף בין משה רבנו לבין מרדכי, ששניהם היו הרעיא מהימנא בגילוי של כל אנשי דורם. כלומר, אם היית שוב הולך עם היטמאי[?] הזה היה הולך ועושה משאל בזמן של משה רבנו, בזמן של מרדכי היהודי, מי נשיא הדור, מי הרעיא מהימנא, מי ה...? כולם היו מצביעים על אותו אחד. זה הרבי אומר, זה המיוחד במרדכי היהודי, שלכן אומרים שהוא שקול כמו משה. הרבי אומר, כיוון שהרבי היה הזכיר את זה במאמר, אז זה לא סתם ציטוט, אלא זה בעצם זה שהוא אמר את זה, הוא פסק את הדין על עצמו. זה על יסוד התורה הידועה של הבעל שם טוב, שהרבי הביא אותה כמה פעמים בשיחות קודש, בשיחות, גם בשיחות מוגהות יש את זה, שהמקור שלה זה בליקוטי מוהר"ן, תורה קי"ג, ששמה מסביר את המשנה שלפני מי אתה-- בפרק ג בפרקי אבות כתוב, "דע לפני מי אתה עתיד ליתן

25:33 דובר 6 דין וחשבון". לכאורה הסדר הוא הפוך. הרי קודם אם בן אדם בעל דין קודם צריכים לעשות חשבון של מה שהוא עשה, ואחרי זה לקבוע את הפסק דין. אז זה מתורץ על פי משנה אחרת באותו פרק, שגם כן יש בה קושיה. כתוב שנפרעים מן האדם, אז מענישים את האדם מדעתו ושלא מדעתו. אז זה שלא מדעתו מבינים אם נותנים, מי שואל את הבן אדם. אבל מה פירוש נותנים את העונש וששואלים את הבן אדם מדעתו? אז הרבי מסביר שה, שמכיוון-- כלומר הרבי מרחיב את הרעיון שישנו, שכתוב בקיצור שמה, שבעצם לא שייך שלאף יצור בעולם, לא למלאך ולא למקטרג, לא למה-- לא שייך שמשהו ישלוט על יהודי שיוכל להעניש אותו. הדבר, הדרך היחידה שאפשר לגרום משהו ליהודי זה על ידי זה שהוא פוסק את הדין על עצמו. וכמו שראינו ב, אצל דוד המלך, שמתי שהיה העניין עם בת שבע, אז נתן הנביא בא אליו, אז הוא לא אמר לו ישר את החטא שלו. הוא התחיל להגיד לו משלים מכבשת הרש שהיה לו, שהיה, שהיה שכנים, אחד עשיר ואחד עני, ומתי שהיה לו, הגיע אורח לעשיר אז הוא הלך ולקח את כבשת הרש שיהיה לו ממה להאכיל את ה-- שחט אותה כדי שיהיה לו מה להאכיל את האורח. ואז כתוב שדוד מאוד כעס ואמר שפסק דין מאוד חמור על ה, מה שמגיע לו, לטובת אדם. אז אחרי, ומיד שאחרי דוד, שדוד המלך אמר את הפסק דין, אז נתן הנביא אמר לו, "אתה האיש". כלומר, כל זה היה משל. אתה בעצם, את אוריה החתי הרגת בחרב ואת אשתו לקחת לך לאישה. זאת אומרת שזה היה אפשרות שהוא יפסוק, כלומר אחרת לא

27:20 דובר 6 היה שייך. אם הוא היה בא וישר אומר לו, אז הוא יכול להיות שהיה מצטדק ואומר הוא היה פותח לו מסכת שבת, והוא אומר שכל ה-- שכתוב שמה שכל האומר דוד חטא, אינו אלא טועה, כדי שהוא כביכול יודע ויפסוק את הדין על עצמו ויקבל על עצמו את כל העניינים של לתקן את ה, את העניינים שהיו למראית עינינו לפי דרגתו של דוד המלך, אז הוא היה צריך לפסוק את הדין על עצמו. אז זה אומרים שאחרי שיהודי פוסק את הדין של חברו, אז הוא פוסק את הדין על עצמו. זאת אומרת, הוא פוסק את הדין של חברו שלא מדעתו. מראים לו אחרי שיהודי עובר על איזה עניין שהוא לא עובר, אז מראים לו באיזושהי הזדמנות שיהודי אחר שעשה את אותו עניין והוא אומר מגיע לו ככה וככה. תראה שהוא עולה לשמיים, מה שעושים זה דבר ראשון מראים לו את הדין. הנה תראה, עשו, יהודי הזה עשה דבר כזה וכזה. תראה מה אמרת. יהודי השני עשה כך וכך. תראה מה אמרת. אז אתה אומר כן, נכון. כך, כך, כך כך כך מידת הדין נותנת. אז אומרים לו אוקיי, אז עכשיו בוא נעשה חשבון מה שאתה, איך כמה פעמים אתה בעצמך עשית את הדבר הזה. אז לכן זה זה מידאית[?] הוי. אבל אחרי שאתה פסקת זה כבר שלא מידאית[?] כבר זה על כוח. זה מה שכתוב שמה. אבל הרבי אומר שהם הראו בו מידותיו שבעניין הזה שבן אדם פוסק על מישהו אחר או בזה הוא פוסק על עצמו. אז בכיוון החיובי זה הרבה יותר. הרבי דיבר על זה. לדוגמה מה שהרבי הריי"צ דיבר שמתי שהוא עזב את רוסיה שהוא לא

28:55 דובר 6 נפרד מהחסידים. אז אותו דבר. אז הוא פסק את הדין על עצמו גם לגבי י' שבט שהוא אף פעם לא עוזב את החסידים ולגבי כמה וכמה עניינים הרבי אמר את זה שבעניינים טובים זה על אחת כמה וכמה ובצורה הכי מודגשת והכי בולטת. הרבי אומר את זה פה במאמר. הרבי מקדיש לזה סעיף שלם בפני עצמו. זה החוליה שמקשרת בין שני חלקי המאמר.

29:14 דובר 7 סעיף ז'.

29:15 דובר 6 כל סעיף ז' זה רק על הנושא הזה. זה שמתי שהרבי הריי"צ אמר משהו במאמר, אז הוא פסק בזה את הדין על עצמו. הוא לא, הוא לא אמר משהו. הוא אמר שמשה שמרדכי בדורו שוקל כמו משה בדורו. וההסבר על זה שהוא היה הרעיא מהימנא בגילוי של כל אנשי הדור. אז הוא פסק את הדין על עצמו, שהוא ברור רעיא מהימנא של כל אנשי הדור. ומזה אנחנו יכולים ללמוד שכל הדברים שהרבי אומר כמו "יחי אדוננו מורנו ורבינו", בזה הוא פוסק את הדין על עצמו. הרבי מדבר לפעמים על משיח שבדורנו, ונשיא דורנו, וכל מיני עניינים שהרבי מדבר על, על, על הרבי הרש"ב, על הרבי הריי"צ. אבל ברור שהרבי פוסק את הדין על עצמו, ומזה מובן שבאופן טבעי אנחנו חסידים. אנחנו מבינים, ברור לנו שכל מה שהרבי אמר הוא מדבר על עצמו, ולכן אנחנו אומרים שהרבי הוא נביא הדור ונשיא הדור. זה דבר ש-- הדבר הזה בא לידי גילוי פה במאמר.

30:14 דובר 7 בעצם כשהרב מעביר את הרעיון המרכזי הזה מהפסקה של הרבי על הרבי הריי"צ, שאנחנו כמובן מבינים שהרבי מדבר על עצמו, אולי אפשר גם להדגיש פה את הסוגריים המרובעות, אם אפשר לומר את השורות מהבלתי מוגה שנאמרו במאמר בדיוק בקטע הנוכחי שבהם הרבי מדבר על ההמשכה של נשיא הדור דווקא בגוף הגשמי. בעצם בתוך הרמז כאן שאנחנו שמים את הזרקור על הרבי. הרבי נותן פה כמה שורות מיוחדות בבלתי מוגה שמסבירות לנו את הרעיון מי נשיא הדור שלנו? אפשר לומר את זה?

30:51 דובר 6 הרבי לא מותיר פה מקום לספקות. במאמר המוגה אנחנו לא-- במאמר המוגה עצמו יש את כל המילים והאותיות שאפשר להבין מזה בבירור שנשיא האמת של דורנו זה הרבי, זה הרבי, ושאנחנו הולכים לקרב יהודים לתורה ומצוות, ואנחנו מגלים בהם את נקודת האמונה שאנחנו אומרים ליהודי. אנחנו באים מתוך גישה שיהודי הוא בעצם מאמין, ולכן אנו אומרים לו יהודי תניח תפילין, יהודי תשמור שבת, יהודי. כל המצוות הקדושות של הרבי. ושוב, זה הכל מתוך נקודת ההסתכלות הזאתי שאנחנו בטוחים שהוא מאמין. זה הכל בכוח של נשיא האמת של הדור שלנו, שזה הרבי, שהוא מגלה את האמונה אצל כל יהודי ויהודי.

31:46 דובר 7 בעצם הרבי עובר מכאן. דיברנו על ההמשכה של נשיא הדור שמגלה את האמונה בפנימיות תוכו ממש בכל יהודי באשר הוא. יש את זה כמו שזה היה אצל משה רבנו, כמו שזה בזמן של מסירות נפש אצל מרדכי והרבי הריי"צ. ויש את זה כמו במצב של הרווחה. וכאן לכאורה אנחנו חוזרים לרעיון המרכזי של סעיף ט'. איך אנחנו יכולים במצב של הרווחה, בגשמיות, לעדיין לזעוק ולא להשלים עם המצב, להיות במצב של כוח?

32:14 דובר 6 דבר ראשון, דבר מאוד אופייני שהרבי, אה, במאמרי חסידות או שבכלל וזה גם בהרבה שיחות, שהרבי תמיד מקשר את הביאורים בפסוק לפשוטה של-- לפשט של הפסוק. זה חייב להיות. הרבי אומר כל המהלך במאמר של הרבי הריי"צ, זה שוב, זה דבר שלא הזכרנו אותו, שהשלמות של קבלת התורה היה בזמן וקיבל היהודים. שלמות של קבלת התורה היה בזמן של מורד חיי לוד[?]. למרות שבזמן מתן תורה היו יהודים במצב נעלה יותר בגשמיות ורוחניות ובמצב של בזמן של פורים בני ישראל היו בזמן אחשוורוש. אז בני ישראל היו בתכלית השפלות גם בגשמיות וגם ברוחניות. אבל בכל זאת אז היה שלמות של קבלת התורה מצד עניין של המסירות נפש שהייתה גדולה בהם, שאז בעצם הם קיבלו את זה לא מצד למעלה, לא מצד אתערותא דלעילא כמו שחסידות מבארת שזה היה עניין של גילויים נעלים מאוד שמשכו אותם, אלא מצד עצמם מצד שכן. לא, לא היה. התמריץ היה אז לא להיות יהודי. להפך, מצד הגזרה כביכול מי שהיה ממיר את הדת היה מרוויח שלא היה עליו הגזרה. אז ברור זה כן אומר שאף אחד אפילו לא עלה על דעתו במשך כל השנה אפילו מחשבה לעשות כזה דבר. אז מצד העניין הזה של מסירות נפש היה קבלה ושלמות. זה מה שכתוב במאמר. הרבי אבל אומר שבסוף כל סוף הפסוק וקיבל היהודים מדבר על הזמן שאחרי הנס. ורש"י אומר שלמה, וקיבל היהודים, מאהבת הנס שנעשה להם. הרי ממילא זה ברור. אז איך זה מתאים? אז אך מכאן הרבי מגיע שבאמת ב'וקיבל היהודים' יש שתי דרגות. יש שני עניינים. יש את העניין איך שזה היה בזמן הגזירה ויש את הזמן, את האופן,

33:55 דובר 6 איך שזה היה אחרי שכבר היה נס ואחרי שהיה הרווחה. ואותו דבר בכוס של המאמר. שיש את הכוס שהיה בזמן הגזירה, שיהודים שק ואפר יוצע לרבים ויהודים עמדו במסירות נפש כל השנה. ויש את ה-- את הכוס שהיה אצל יהודים אחרי שכבר הייתה להם אורה ושמחה וששון ויקר, בגשמיות וגם ברוחניות, ושאפילו היה מעלה של תתחה[?] שבית המן נתתי לאסתר, אז היה עוד רגע בכוס של המאמר ש-- שהכאב לא היה בגלל שיש גזרות, אלא הכאב היה מצד עצם זה שנמשכת הגלות. ואז הרבי מבאר שיש את זה שהיהודי בעצם מציאותו, הרצון שלו זה שהוא יהיה, שיהיה גילוי אלוקות בעולם. הרבי אומר ככה זה לשון הרבי. רצונו האמיתי של כל אחד מישראל הוא שיהיה גילוי אלוקות, ועד שזה גילוי אלוקות נוגע לעצם מציאותו.

34:50 דובר 7 זה התחלת ההסבר. נסביר איך גם המצב של הרווחה צריך שיהיה את התנועה.

34:54 דובר 6 הרבי מחדש משהו ש-מ-מ-ש-שמשהו שטבוע בנו מצד עצם נשמתנו. וגם אם מדבר שמצד עצם הנשמה היהודי רוצה למסור את הנפש. יש גם במקומות אחרים שהרבי מביא, בסגנון של הלכה, את הלשון של הרמב"ם, שיהודי רוצה לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות. פה הרבי מנסח את זה ככה שרצונו האמיתי של כל יהודי זה שיהיה גילוי אלוקות ועד שזה נוגע לעצם מציאותו. והרבי מוסיף שהוא לא רוצה רק גילוי אלוקות בזה באופן אישי שיהיה שאצלו יהיה גילוי אלוקות, שהוא יעשה מצוות והוא ילמד תורה. הרבי אומר הוא לא מסתפק בזה, כי כיוון שגם אם מאיר אצלו גילוי אור אלוקי ואפילו גילוי רוחני נעלה ביותר עד כדי כך כמו שאומרים שאצל רשב"י ובכלל האיר אצלו הגילוי שהיה בזמן הבית, אז הרבי אומר מזה שיש מקום בעולם שעדיין לא מאיר הגילוי הזה מוכח שהגילוי הזה הוא גילוי מוגבל, ולכן הוא רוצה. ולכן ומתי יהיה, מתי יתגלה בכל העולם שרק מתגלה האור אין סוף, האור אין סוף הבלי גבול ולכן הוא רוצה גאולה. זאת אומרת הוא לא, זה לא עניין שהוא רוצה את זה לעצמו כדי להשיג איזה שלמות של גילוי אלוקות לעצמו, אלא הוא רוצה שיהיה בעולם מצב אמיתי שיהיה גילוי אלוקות באופן, בכל, בכל מקום ומקום עד אפילו הכי נידח. זה נוגע לעצם המציאות. הרבי זה-זה-זה חידוש. הרבי אומר שזה ה, ה, התשוקה להגיע למצב כזה טבועה ביהודי בעצם מציאותו, אלא שזה גופא גם על זה צריך נתינת כוח מנשיא הדור וזה הנתינת כוח. זה על זה שהאדמו"ר הזקן אמר שהוא לא רוצה את הגן עדן שלך, לא רוצה את העולם למעלה שלך. אני רוצה רק אותך בעצמך. ואז ר' מחלל[?] פרסם את

36:35 דובר 6 זה ואחרי זה הרבי פרסם את זה. זה הנה נדפס בתרא, שהרבי פרסם את זה עוד יותר, שהרבי הדפיס את זה, הדפיס את זה בתור הפרק האחרון בהיום יום. אז הרבי אומר שזה פעל שעיקר רצונו של כל יהודי יהיה גילוי אלוקות ועד גילוי העצמות. ולכן מתי שלא מאיר גילוי העצמות ומכל שכן במצב שיש לנו מה שהעלם והסתר על האלוקות שאפילו הגילוי האור שהיה בזמן הבית לא מאיר. אז, אז יהודי מתפרץ ממנו שלוש פעמים בכל יום הבקשה ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים. זה הקושי, זה, זה הכוח להאיר מצד עצם המצב שעוד לא הגיע המשיח.

37:12 דובר 8 ואיך בעצם אנחנו מתקדמים שלב לפי הסעיפים שהרבי מביא בסעיף ט', ובפרט כשמתבונן שחרב בית המקדש ביומו. מה זה? זה מוסיף או שזה שהוא חלק מהביאור עצמו?

37:25 דובר 6 דבר ראשון כל אחד מכיר את השיחה הידועה שיסודה בירושלמי מסכת יומא דף מ', שהרבי דיבר בהרחבה על מה שאומר חז"ל: כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו. והרבי, הרבי פשוט תיאר שזה באופן מוחשי כאילו יהודי עומד ורואה את בית המקדש עולה בלהבות. אז הרבי אומר אפילו אם היה מדובר על יהודי נוקשה שלבו כלב אבן, הוא היה הופך עולמות. אז התורה מצווה אותו שמצד העניין הזה שהעניין של החורבן זה דבר נמשך, אז, אז זה כאילו קורה עכשיו. אז כהרף עין. אז זה מדגיש יותר. זאת אומרת, זה לא עניין שסתם שיהודי רוצה גילוי אלוקות, אלא הוא מתבונן שכאילו המצב הזה של ההעלם והסתר קורה לו מול העיניים. זאת אומרת ש-ש-שעכשיו עוברים ממצב של גילוי הכי נעלה לירידה הכי גדולה. ושוב לא, לא צריכים רמזים לזה, אלא כל אחד הרגיש באופן טבעי שאחרי שהיה ההעלם והסתר של חודש אדר, ואחרי שהיה ההעלם והסתר עוד יותר בג' תמוז, זה מעורר באופן טבעי את הצעקה, כן, הרבה יותר מ-מ-מ-מהזמנים שאנחנו כן זכינו לראות וכן זכינו לשמוע. אבל שראינו במו עינינו את, את העניין שלא, ש-ש-שלא היה העניין של הגילוי משיח עד עכשיו ולהיפך היה עוד יותר העלם והסתר. זה מעורר עוד יותר את הזעקה שלנו בפנים ביסוד מוסאי[?] ויחי המלך שהרבי יתגלה תכף ומיד ממש, ושזה יהיה המצב שיהיה גילוי אלוקות בכל מקום בעולם.

38:59 דובר 8 זה, זה, זה מזדעק לכל אחד מאיתנו. כל אחד יודע שהוא צריך לעורר את עצמו בנושא הזה. אבל כשכל אחד עומד על סעיף ט' במאמר פתאום הוא מגיע לסעיף י' ואז הוא כזה, יש פה איזשהו בלבול כזה. סעיף מאוד עמוק, אם אפשר לומר הסעיף העמוק ביותר במאמר שהרבי מסביר לנו לא להיות רק סתם במצב של קושיס[?], אלא ברמה כזאת שזה חודר את כל פרטי הכוחות של הנפש. מה בעצם ההבדל? זאת אותה צעקה, היא זאת אותה זעקה, זה אותו עניין של סעיף ט'. מה ההבדל אם אני סתם קושיס[?] או שאני מגיע לרמה כזו בנפש שזה חודר את פרטי הכוחות שלי?

39:35 דובר 6 למעשה אין הבדל בין העניין בהווה כאשר הרבי מסביר בסעיף ט' למה שהרבי מסביר בסעיף י'. כאשר בסעיף ט' הרבי מסביר את העניין בהווה הזה, זאת אומרת מה, מה היהודי צריך לעשות. בסעיף י' הרבי מסביר ביותר בלשון של השכלה לאיזה דרגה מתגלה אצלו בנשמה שהוא אכן נמצא במצב כזה. שכמו שהזכרנו קודם, שה, שהמצב הזה שאתה רוצה גילוי אלוקות וזה השאיפה ש-- ה-ה-העיקרית שלך בחיים, ראשית הדבר שאתה מתאים את עצמך לדבר שמשה רבנו ממשיך אליך. אז הרבי מחדש שזה לא רק עניין שזה אתה לקחת את מה שמשה רבנו ממשיך לך מלמעלה והגדרת אותו בכוחות הגלויים. אפשר להגיד שזה שזה החידוש משה רבנו ממשיך בך את העניין גילוי עצם הנפש ואתה מחדיר ויקרא אליך. אז אתה מחדיר את זה בכוח הסגולי. אבל הוא אומר שחידוש שזה שזה חודר בכוח הסגולי זה כתוצאה זה, זה מכריח שיתגלה דרגה יותר בנשמה, דרגה יותר נעלית בעצם הנשמה, עצם הנשמה כמו שהוא מושרש בעצמות, ולכן זה יכול להימשך בכוחות הגלויים. אז זה הרבי מסביר בעניין זה באמת עניין מאוד עמוק. מה, מה, מה, אה, איך להסביר את זה? איך לבאר את זה? אבל הרבי אומר שעכשיו יקרא אליך פה באמת זה הנקודה שזה לא רק שאתה לוקח את העניין שמשה רבנו גילה אצלך ואתה ממשיך אותו בכל הכוחות, אלא בעצם אתה גם הולך גבוה יותר ומגלה דרגה יותר נעלית בעצם הנשמה שלך.

41:04 דובר 9 זאת אומרת הרבי מדגיש פה שזה מגיע מצד הרצון שלי. אם כזה זה הפשט שהכוחות הגלויים יהיו במצב של, אה, קשורים, יהיו במצב של עצם הנשמה.

41:11 דובר 6 כן, שזה יהיה העניין האישי של כל יהודי, שזה יהיה הרצון שלו. שזה לא יהיה משהו שאיזה התפרצות שבמסירות נפש זה באמת לא ככה. הרבי אומר שבמסירות נפש הרבי מדגיש שיכול להיות מסירות נפש ולא מסירות נפש חד פעמי. יכול להיות מסירות נפש - היו ראו אנשים שהיו במסירות נפש במשך כמה וכמה שנים, ואחרי זה שהגיעו למקומות שאפשר לקיים בתור מצוות בתוך הרחוב, אז לא ניכר עליהם כל כך העניין של המסירות נפש שהיה להם קודם. זאת אומרת במסירות נפש זה בפירוש לא ככה. זה פועל לך בצורה כאילו שעצם הנשמה כאילו פועל מלמעלה. אמנם מסירות נפש זה, זה ביטוי שהיהודי עצמו קשור עם אלוקות, שהצמידות שלו קשורה עם אלוקות כמו שביאר קודם, וזה באמת המעלה לגבי הזמן של מתן תורה. כן, זה לא ביטוי לזה, להתקשרות מצד גילויים, אלא התקשרות עצמית שהיהודי עצמו קשור באלוקות. אבל סוף כל סוף זה בזה בא באופן כזה שזה כמו דבר שנעלה מהמציאות של האישיות שלו עצמו. זה לא דבר שקיים במציאות שלו, זה כמו דבר בדמיון נוסף. כמו שהרבי אומר. הרבי נזהר פה בניסוחים מאוד והרבי מציין משהו הוא מבאר במקומות אחרים שמה שכתוב בתניא, שאפילו קל שבקלים הוא פועל שישראל מוסר את נפשו. אז הכוונה בזה היא שאפילו איש שאינו מוסר את הנפש לגבי עניינים אחרים הוא נחשב קל שבקלים. זאת אומרת העניין של מסירות נפש, עם כל זה שזה עניין של גילוי עצם הנשמה, ולכאורה הייתי מצפה שמתי שמתגלה לך עצם הנשמה אז זה באופן אוטומטי יהפוך, יהפוך אותך לגמרי. והרבי בפירוש מנסח את זה כשאלה בסעיף י"א בקטע השלישי. אז הרבי מביא ראיה, הדבר עובדה שזה לא

42:51 דובר 6 ככה. עובדה שכדי שזה יעבור ממצב של מסירות נפש למצב של שאיפה, של גילוי אלוקות, צריך לעבוד על זה.

43:11 דובר 9 וזה באמת שאלה שאם דיברנו עד עכשיו על ה, הדברים שכתובים במאמר, חזרנו על המאמר בשפה יותר ברורה. בוא ניכנס לנקודה של האוויראידאה[?] איך באמת אנחנו מגיעים לכזה מצב? א. מצב של נוקף, מצב של זה הזוהר. ב. ברמה כזאת שזה לא מתגלה אצלי כמו מצב של מסירות נפש באיזשהו, אה, כנס כזה או אחר באמצע הפארברענגען באמצע תפילה, אלא זה מלווה אותי כל רגע בתור תמימים בתוך הסדרים. מה הסיכוי שאנחנו חיים את זה כל רגע?

43:40 דובר 6 אה, הסיכוי הוא מה שהרבי אמר שיהי רצון שיפעל פעולה רצויה שעל המאמר הזה הרבי אמר איחול וברכה שזה באמת יפעל בנו. עכשיו לגבי העניין איך פועלים את זה? ברור לכל אחד ואחד שכמו כל העניינים בחסידות זה לא נפעל על ידי זה שיהודי יושב על כיסא נוח ושותה מיץ ובוהה בשמיים, אלא זה בא על ידי עבודה ויגיעה שהוא מתבונן בזה והוא נכנס לזה כמו שהלשון של הרבי בכינוס השלוחים י"ב שיכנסו לזה. בן אדם יהודי נכנס לזה. אז אם ענייני משיח וגאולה זה דבר נוסף על יהודי שהוא קובע, אם כן יש עוד איזו חובה שהוא צריך לסמן עליה וי, הוא צריך ללמוד חת"ת, צריך ללמוד רמב"ם, או צריך גם לעשות עוד כמה וכמה מצוות ביום. הוא גם צריך ללמוד לקבוע עתים לגאולת המשיח, אז בוודאי שזה באופן כזה שזה לא יכול כל כולו. אבל אם הוא לומד וענייני גאולת המשיח עם כוח, הוא לומד את זה מתוך התלהבות והוא חוזר על המאמר הזה שוב פעם ועוד פעם בלי סוף פעמים. כי זה הדבר, כמו שאמרת בהתחלה, בכל עת ובכל זמן זה הדבר. המצב התמידי שאנחנו צריכים לחיות עד שהגאולה מגיעה זה מה שאנחנו. ככה אנחנו צריכים לחיות. אז שחוזרים על זה עוד פעם ושוב פעם ומתבוננים בזה ומדברים את זה וחוזרים על זה לשני. כמו שהרבי אומר, שלפעמים דווקא על ידי זה שאתה אומר את זה ליהודי שני זה חודר יותר בך. אז זה הדרך. אין, אין, אין דרכי קיצור, יש דרך ישרה, דרך ישרה זה לא דרך קיצור. זה אומר שזה הדרך הכי נכונה וקלה, אבל זה דרך שדורשת עבודה ויגיעה. זה דרך של כמו שהרבי

45:20 דובר 6 אומר זה, זה, זה של נוקף.

45:23 דובר 10 יש פה בעצם אולי שני חלקים גם כי זה בעצם אם חושבים על המאמר אז לפני הנוקף שאני צריך לעבוד על עצמי, אני גם צריך בעצם גם לחשוב על זה שיש פה נשיא הדור שכן משפיע לי גילוי של עצם הנשמה. זה גם איזשהו משהו שמעודד. זאת אומרת הדרישה מה-

45:38 דובר 6 זה לא גם איזשהו משהו. זה היסוד של המאמר. המאמר כולל שני חלקים עיקריים: את היעד של ההשפעה המתמדת של נשיא הדור שהוא מגלה בנו את עצם הנשמה, ואחר כך הדרישה מאיתנו שאנחנו, ויקחו אליך, או שאנחנו ניקח את הכוחות הגלויים שלנו ונתאים אותם לדרישות של נשיא הדור. אז יש לציין שנשיא הדור מצידו עושה את עבודתו מאה אחוז פרפקט. הוא משפיע בנו את כל ההשפעות ומגלה בנו את עצם הנשמה. הוא אמר שהוא עשה כל מה שביכולתו, אז אפשר להאמין לו. מי שעדיין יכול קצת להשתפר זה אנחנו. שלהביא יותר את הכוחות הגלויים שלנו. זאת אומרת שהדברים של הרבי, בפרט בנושאים הללו, יש דברים שעיקרם זה באמת במעשה. עכשיו נניח יהודי, יהודי יניח תפילין אז המעשה הוא העיקר. זה שייתן לצדקה. השם יקרב את זמן הגאולה. אז זה דבר של חסידים. שבין אם הוא מכוון ובין אם אין הוא מכוון, ולוודאי שיארבען[?] הנוגע לפעולה ונוגע לממש. יש עניינים שנוגע יותר הפנימיות שבזה, שהנשמה שבזה שזה יהיה באמת חביב ביהודי, שזה יהיה באמת שאיפה שלו, שזה לא יהיה דבר מנותק ממנו, שזה לא יהיה דבר, דוגמת דבר נוסף עליו כמו קלקפה למר קיקיקי[?]. זה הדרישה. אז זה לא, זה באמת דבר שצריך לעבוד על זה. זה לא דבר שהוא בא אליו.

47:00 דובר 10 סיום איך באמת אפשר לחיות את הדרישה הזאת של גאנץ תרי"ג במצב של נוקף אם באותו יום שהרבי מוציא את המאמר הזה, שהעניין של נוקף יפעל בנו, הרבי מוציא מאמר לארבעת עשרים ושישים יום וכולי. זאת אומרת כל הסערת הגאולה של שמחת הגאולה של זה. הנה זה כבר זה נמצא כאן וממצב של אם להיות במצב של נוקף. איך בעצם אנחנו יכולים לשלב את זה בצורה-

47:21 דובר 6 דבר ראשון, ההמשך של התשובה של הרבי על המאמר, ויהי רצון שיפעל פעולה רצויה והזמן גורם, גורם מה זה שישים יום. זאת אומרת הרבי קישר את זה עם העניין שזה זמן סגולה מיוחד דווקא לפעול את העניין הזה מתוך שמחה. כמו שהרבי סיים בשמחה את השיחה של חודש ניסן ומתוך שמחה ובטוב לבב. ברור שגם את העניינים האלה צריך לעשות מתוך שמחה. עכשיו עצם זה שהרבי אומר לנו את זה והרבי נותן לנו את האפשרות והרבי מגלה לנו את מה שהוא פועל בנו ואת מה שבכוחו. הרבי אומר שאפילו ויקחו אליך זה בכוחו של נשיא הדור. עם זה הרבי מסיים את המאמר שוודאי ויקחו אליך שגם שמלכתחילה בשעת בער[?] נותן יציאת כוח. גם הרי ויקחו אליך. אז הרבי מגלה בנו איזה כוחות הוא משפיע בנו. ודאי שזה פועל בשמחה ורוממות. גם המצב, הרי גם המצב שהרבי קורא לו קטן זה לא מצב של שברון כפשוטו, מה, כמו שמתייחסים לדברים אחרים שהבן אדם שבור לב. הכוונה למצב אקטיבי ודינמי ומתפרץ של שאיפה עצומה לפעול את הגאולה בעולם, להמשיך את הגאולה בעולם. זה לא מצב של חלילה נסיגה בנפש. זה מצב של התעלות, של רוממות הנפש. בכלל הרבי במאמר הזה מרומם אותנו. מעניין הרי מה הפירוש של הפשטות בנוקף? מה הפירוש הפשוט? פשוטו של מקרא, כאשר הולכים. הרש"י אומר שלפני הנקיפה הרבי אומר שצריך. הרש"י אומר שנוקף זה שעולים לחלק העליון בעץ הזית בגבעול הרך[?] בראש הזית לוקחים את הגרגירים שנמצאים בשפיץ הכי למעלה ולוקחים שהם הגרעינים. הם הגרגירים הזיתים שעמדו תחת השמש הכי הרבה זמן. השמש האירה עליהם, אז לכן הם הכי גדולים ויש בהם הכי שמן

49:15 דובר 6 ואחרי זה שמים אותם במכתשת, שמכתשת זה כתישה קלה ביד. זאת אומרת זה לא שאחרי זה טוחנים בריחיים. זה כבר לא כתית למאור. זאת אומרת שהריסוק המוחלט זה לא מה שדורשים מאיתנו. דורשים מאיתנו הדבר הזה שהרבי מרומם אותנו, מגרגירי ראש הזית, כמו שהרבי דיבר בשעתו, שהרבי דיבר על המאמר ביום יום זרוע חוטר האוויר העיקרי, שנשיא הדור הוא פועל בכל יהודי בדרך הזרוע שהוא רומם אותו. הוא מעיף אותו באוויר, מרומם אותו ברוחניות כדי שבאמת יתעלה הדבר העיקרי הזה. אז אותו דבר שהרבי מדבר על כתית למאור. אז דבר ראשון הוא מרים אותנו לראש הזית ושמה אנחנו משתזפים באור התורה של הרבי, במאמרו של הרבי, בשיחות של הרבי, בהתפשטות של הרבי, שכל זה כולו עובר כחוט השני הדרישה והתביעה הזאת אחרי היעד הראשון של הרבי שלהביא את השכינה וכל ממש להוריד את השכינה למטה ושיהיה גילוי אלוקות בכל מקום, אפילו בפינה נידחת בעולם. אז הרבי מרומם אותנו בזה. הרבי זורק אותנו לאוויר, מרים אותנו וע"י זה שנמצאים במעמד במצב כזה אז כל ההסתכלות היא אחרת.

50:27 דובר 11 אוף. אז באמת מתוך כל התוכנית הזאת אנחנו נכנסים לרעיון של המאמר, לעומק של המאמר, ומבינים עד כמה אנחנו צריכים לחיות ולהיות במקום הזה, להיעמד במצב של כתית, של נגעת צפת [?], ולעשות כל מה שבכוחנו להביא משיח. ואין ספק שאחרי תוכנית כזאת, כשמבינים את הרעיון גם מצד ההשכלה וגם מצד הוודאי הדברים פותרים כמו שצריך.

50:47 דובר 6 צריך להוסיף שהרבי בפירוש מדגיש בסיום המאמר שהעניין הזה, שהפעולה הזאת של ואתה תצוה, ומה שמשה רבנו פועל בכל אחד ואחד, זה לא רק חיבור שלנו עם אור אין סוף, אלא זה חיבור ואתה תצוה בזמני ישראל עצמו. זה מוסיף באהבה של ישראל, שבלב יהודי עצם הנשמה יותר קל לו להתאחד עם יהודי אחר, וגם בזה יש 'ויקחו אליך' שהאיחוד שלו עם יהודי אחר זה לא מצד הנפש, שמצד זה שמוצא את נפשו איתו וגופו תפס וגופו תפעל, שאפילו מצד הגוף, כלומר כאילו בלי לוותר על העניינים של הגוף, בלי לדחוק הצד את הגוף. אז גם בזה הוא חדור באהבה של ישראל שזה בא מאותה דרגה של עצם הנפש שמגלים על דווקא אליך. זאת אומרת שהרבי מבקש מאיתנו. פעם בחור אחד אמר לי שהרבי דורש במאמר הזה להתקטט מלשון כתית, להפוך להיות כתית בעניינים של גאולה. אז כמובן שעל דרך הצחוק אפשר להגיד שזה ההפך מלהתקוטט. כלומר הדבר הזה, הכוח במשיח זה חייב להתבטא. אם אנחנו רוצים ביטוי לזה, זה חייב להתבטא באיזה בהוספה בעניין של אהבת ישראל. זאת אומרת שמאיר בך האהבה ליהודי שני והקירוב ליהודי שני. אז באופן טבעי גם כל העניינים של ההשפעה עליו זה באופן טבעי, גם בעניינים רוחניים, בעניינים של בר מצוות, בעניינים של משיח גם הולך באופן הרבה יותר מעלה ומרומם.

52:13 דובר 11 אז יש לנו הרבה על מה לעבוד כתוצאה ממה שהבנו כאן בעזרת השם, שבזכות ההבנה וההשכלה בעניינים האלו שירדו בעזרת השם, כמו שהרבי אומר בבלוק [?], מהשכל לרגש שלם למעשה, באופן ממשי בעזרת השם, שנזכה בזכות התוכנית המיוחדת הזאת.

52:28 דובר 6 שיהא בעזרת השם בקרוב ממש שהמאמר הזה יפעל פרי רציני, והפרי הרציני הזה, כמו שהרבי אומר בסיום המאמר, שזוכים לגאולה אמיתית ושלמה, שיהיה אז יהיה גילוי האלוקות גם מצד המטה, גם בגשמיות, ובעצם מקדושה שלישית, גאולה אמיתית ושלמה על ידי משיח צדקנו בקרוב ממש. יש לנו כוח גדול הרפואי.

52:52 דובר 3 אוזניים לשמוע. תוכניות השמע לתלמידי התמימים מבית את"ה העולמי. לתוכניות נוספות חייגו כוכבית שש שלוש חמש שמונה. יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.