אוזניים לשמוע 5 | חיילי מלך המשיח בחזית התקיפה בלבנון

00:00 דובר 1 ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע.

00:08 דובר 2 אוזניים לשמוע. תוכניות השמע לתלמידי התמימים מבית את"ה העולמי.

00:15 דובר 1 אני אומר להם תכבושו את מערב ביירות ולהתפטר מה מסוד ישראל. והם אומרים לי שאנחנו עוד רחוקים מביירות ואנחנו לא יכולים. אנחנו רחוקים שם. והנה הספר תניא שהדפיסו בביירות.

00:42 דובר 2 שלום עליכם לכלל תלמידי התמימים מכל ישיבות תלמידי חב"ד ברחבי ארץ הקודש והעולם כולו. אנחנו מתחילים כעת את התוכנית החמישית בתוכניות השמע האוזניים לשמוע. תוכניות שספוגות וחדורות ברוח של התקשרות איתנה לרבי מלך המשיח שליט"א ולענייננו העיקרי לעבודת המשיח. בהתאם לידיעה הברורה לכל אחד ואחד מאיתנו, שלאחרי כל חושך גדול ככל שיהיה מגיע ומפציע האור. ובהתאם לאמונה המוחלטת בנבואה של הרבי מלך המשיח, הנה זה משיח בא. ברור לכל אחד ואחד מאיתנו שהמצב הנתון בו ישראל מתרעשים ומתבהלים יגיע לקיצו תכף ומיד ממש בגאולה האמיתית והשלמה על ידי הרבי שליט"א מלך המשיח. ולבינתיים במצב הנתון נוכל לשאוב כוחות בתוכנית הנוכחית, להבין מהי אמונה בדברי הרבי ומהי היצמדות לדברי איש האלוקים. כאשר נשוחח ונתוודע עם הרב שלוי רסקין, מנהל בית חנה בצפת וחבר אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש, כאשר הרב רסקין יעלה על נס את האפיזודות והסיפורים המיוחדים שיפגינו לכל אחד ואחד מאיתנו עד כמה דברי הרבי והוראות הרבי הם הם הדברים שאיתם אנחנו הולכים עד הסוף והם נר לרגלינו. מהעיירה גורקי שעל יד סיביר ועד להדפסת התניא בלבנון תחת ההפגזות של מחבלי אש"ף. אנחנו מתחילים כעת את התוכנית המיוחדת עם הרב שלוי רסקין. מתחילים כעת את התוכנית עם הרב רסקין. שלום עליכם הרב רסקין.

02:27 דובר 1 עליכם שלום. לך ולכל המאזינים.

02:30 דובר 2 ברוך השם כלל תלמידי התמימים כעת משוועים לשמוע ולדעת מה הדרך הברורה הסלולה שאנחנו צריכים ללכת בה. הדרך שהרבי מלך המשיח מאיר לנו. כמובן שהשלוחים של הרבי הם אלו שיכולים לכוון אותנו להגיע לנקודת האמת. איך אנחנו צריכים להתנהג ולדעת ולחשוב בתקופה הזו שבה אנחנו נמצאים עכשיו. אז אחד הדברים והמאפיינים החשובים ביותר זה לדעת שהדברים של הרבי הם דברים, שדיבורו של מלכנו הם חיים וקיימים לעד, שאנחנו נצמדים לדברי הרבי עד הסוף בצורה מוחלטת, הן בנוגע לעניינים של ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, והן ובעיקר בנוגע לנבואת הגאולה. הנה זה משיח בא. אנחנו רוצים דבר ראשון לשמוע מהרב על ההיצמדות הזאת לדברי הרבי. איך זה בחיים של הרב כבר מרוסיה ואילך עד העלייה לארץ הקודש. על ההיצמדות והאמונה בדברי הרבי.

03:28 דובר 1 כן, שלום לכל התמימים והמראיין החשוב. אני אספר בפשטות את הדברים כהוויתם. מאז עומדי על דעתי יש למשפחת רסקין יש מסורת ויש היסטוריה של התקשרות עם הרבי הרש"ב. איך שהסבא שלי שאני קרוי על שמו, איך שהרבי הרש"ב עשה לו את השידוך והוא לא רצה את השידוך כי היה צעיר ועוד כל מיני דברים. יש על זה ספרים ואני לא אריח בזה. מה שכן, שלפני כשנסעו הסבא שלי ואבא שלו סבא רבא נסעו לחופה שלהם בשפרן[?] על יד ליובאוויטש, הם נכנסו לליובאוויטש ונכנסו לרבי הרש"ב שהיה אז באמצע ארוחת צהריים. הסבא רבא היה בן בית ולכן הכניסו אותו לרבי כשהיה באמצע ארוחת צהריים. הרבי הרש"ב שאל אותו, אותם מה אתם עושים פה? הם אמרו אנחנו נוסעים לחתונה ורוצים יחידות, רוצים ברכה. הרבי הרש"ב קם, לבש סרטוק, לבש כובע והפנים שלו החליפו צבעים מאדום ללבן ולאדום, ואמר, כתוב בספרים שכשעומדים תחת החופה יכולים להמשיך קבלת עול תורה ויראת שמיים על, על בת הזוג וזה מספיק לחמישים שנה. בתכלס, כשאני שמעתי את זה והייתי ילד זה עוד היה בתוך החמישים שנה. בתכלס כל הנכדים של הסבא שלי בלי יוצא מן הכלל בהיותם ברוסיה בזמן המלחמות ומלחמה ורדיפות והכל, כולם נשארו ביהדותם וקשורים לחסידות חב"ד. אז כש, כשאתה ברוסיה ואתה רואה איך שנופלים חללים מ, מכל הכיוונים שהם עם, עם הנשיאת הרובה[?] ועם כל זה, ואתה רואה שהמילה של הרבי היא חוצה את כל, היא עושה קריעת ים סוף בזמן או במקום או בכל, אז פשוט תראה הרבי אמר כן יקום. אז הדבר הזה זה לא שאני למדתי הרבה חסידות בילדותי או משהו, זה פשוט היה עובדה שהמשפחה שלנו גדלה. כל

06:01 דובר 1 משפחת רסקין הרחבה גד, גדלה וגודלה עד היום עם ההיסטוריה המשפחתית הזו של, של הדברים של הרבי עומדים וקיימים. היו עוד דברים שהוא הבטיח ואת זה לא כאן המקום, אבל כולם התקיימו.

06:17 דובר 3 כמו שמתואר בסיפורים ה, הבית שלכם בעצם ככה כפי שאני שמעתי הוא היה אבן שואבת ובכלל כמו מעין בית חב"ד בשנים ההם ברוסיה וכל מי שיצא מסיביר ועבר דרככם ו, וקיבלו את הפן של ההתקשרות לרבי והאמונה בדברי הרבי.

06:35 דובר 1 אכן זכתה המשפחה שלנו וגם בניה וצאצאיה ש, שהעניין של, של חב"ד ושל הכנסת אורחים ושל לראות את הזולת ולראות שיהיה לו טוב ושגם לא יהיה רעב באופן מיוחד בגשמיות אבל גם ברוחניות. אז זה מאז ועד היום כל, כל, כל ילדי המשפחה מקטנותם רואים את זה, חווים את זה, לא רואים בזה שום דבר מיוחד. זה פשוט ככה זה.

07:07 דובר 3 גם תחת אש ומלחמות ו...

07:10 דובר 1 אה תשמע, שום, אתה יודע מה גם תחת אש ומלחמות. ה, ה, לפני שנולדתי בזמן המלחמה, הבית של סבא, שאז באותו זמן בבית שלו היו לו, אבא שלי היה רווק, הייתה, היו לו שתי בנות אלמנות, לאחת ארבע יתומים ולאחת שלושה יתומים ועוד משפחה של בת שגרה שם עם, עם חמישה ילדים ועוד ועוד ועוד והיה רעב והייתה מלחמה והבית של סבא היה על יד הנהר וולגה, והגרמנים הפציצו את הגשר כל לילה ואף פעם לא פגעו. אז, אז זאת אומרת אף על פי, אף על פי שזה עדיין היה הרוס, העיר גורקי, היה תחת הפצצה לילה לילה בצורה מסודרת כמו מחשב, הגרמנים ידעו לעשות את זה כך שזה בהחלט היה גם תחת אש.

08:11 דובר 3 בעצם ה, ובנוסף לזה ההיצמדות לדברים של הרבי הברכה של הרבי ביציאה מרוסיה. יש איזשהו משהו שחוויתם בברכה של הרבי ביציאה שלכם מאותו מקום?

08:23 דובר 1 אני גם כן לא רוצה, לא רוצה לייחס את זה לאיזושהי גדולה שלנו אלא כד-- כדבר פשוט. אמ, שנה וחצי בערך לפני שיצאנו, יצא מרוסיה וגם באופן ניסי, אחות וגיס של אבא שקראו לו רבי משה ושצקי[?], ואבא ביקש שכשהוא יהיה אצל הרבי ישאל אותו אם אנחנו נגיש ניירות ליציאה מרוסיה ואם כן, מאיפה. אולי מאיזושהי עיר שיש שם הרבה יותר יהודים וזה מאוד, אמ, אה, יש נוהל של אנשים מגישים בקשות ומקבלים היתרים או סירובים. בגורקי לא היה כלום. לא היה, לא הייתה מחלקה הזאת בקג"ב של להגיש שמה, אוויר של, אה, מ-מחלקה של היתרים ורישיונות, אה, לצאת החוצה. בכלל לא היה. אז, אה, אז אבא ביקש לדעת אולי, אולי נצא לאיזה עיר שיש שם הרבה יותר יהודים ויותר מצוי הבקשות וההיתרים או הסירובים. והרבי ענה כן שיגישו מ-ממקומם. אנחנו הגשנו את הבקשה פעם הראשונה. לפני כן רצינו, רצינו.

09:42 דובר 3 בגורקי?

09:43 דובר 1 בגורקי, כי הרבי אמר ממקומם.

09:45 דובר 3 למרות שעל פי דרך הטבע לא היה לזה סיכוי.

09:48 דובר 1 על פי הטבע, לפני שהדוד שלנו יצא כמעט ולא יצא אף אחד. זה היה מסך הברזל אטום. וכל מי שהרבה יהודים ניסו להגיש, להגיש בקשות, הם אחר כך רק סבלו מזה, מ-מכך שהגישו את הבקשות מפני ש-- אה, פטרו אותם מהעבודה בשל כך ו-והוציאו אותם מדירות ממשלתיות וגירשו אותם ממקומות לימודים, אה, אם זה, אם זה לימודים גבוהים. זאת אומרת בעיקר רק סבלו. הם סומנו מיד כ-כאויבי המדינה, העם וכ-- אנטי קומוניסטים וכל אלה. כך שלהגיש בקשה זה היה הרבה יותר סיכון מסיכוי. אבל פה הרבי אמר שיגישו או ממקומם, אז בפשטות עשו את זה ו, אה, ציפינו. ידענו שזה נס וציפינו לנס. זאת אומרת לא, אה, ישבנו טוב, אה, רק נס יכול לעזור. ציפינו לנס הזה ביודעינו שרק נס יכול לעזור. וכשהנס הגיע הייתה שמחה גדולה אבל, אה, צפויה. היה נס צפוי ואנשים רבים שאלו איך זה מפעם ראשונה. "אולי נתתם שוחד? אולי לכם קג"ביסט מכר או משהו?" שום כלום. הייתה גויה, אה, סרן שקיבלה את הניירות וטיפלה בנו ועש-עש-עשרים שנה אחרי זה כשהייתי ברוסיה ורציתי עוד, עוד, רק התחילה פרסטרויקה. רציתי להיכנס לעיר באופן רשמי. הייתה סגורה, העיר הזאת סודית בגלל-- בשל התעשייה שלה וכל מיני. ביקשתי באופן רשמי להיכנס לעיר. הגויק'ה ישבה עוד שמה כנראה כבר, אה, דרגה אחרת. אה, שאלו על איזה משפחה מדובר והוא "ראסקין, ראסקין אסור. אסור שראסקין ייכנסו."

11:52 דובר 3 אוהו.

11:52 דובר 1 אז, אה, אמ, זהו, זהו, ככה.

11:58 דובר 3 אז היה פה אמונה למה ש-- לברכה של הרבי ולדברים של הרבי.

12:03 דובר 1 בלי לעשות מזה עניין. זאת אומרת לא, "אה, אנחנו עם הברכה של הרבי, אנחנו עם הנס של הרבי." זה בפ-בפשטות, בפשטות. כמו שהיו, היה יהודי ועוד אחד היה. המורה הראשון שלי לסוגיות הגמרא בסמרקנד היה רבי יענקל נוטיק עליו השלום, הגאון יענקל נוטיק. הוא יצא אה שנ-- שנתיים או שלוש אחרינו או ארבע. אנחנו בתושיחוב זיין ובו גולת ביישקו[?] חמש שנים אחרינו, והרבי ביקש גם שייסע הוא ועוד חסידים שיצאו אז שייסעו ל-לפגוש את הרבי משה פיינשטיין. אז כשרבי משה ש-ש-שאל ושמע ורבי יענקל היה בקיא בכל ארבעה ש-ש-חלקי שולחן ערוך על בוריו ובכלל היה גאון גדול וזה. הרבי ששאל איך, "אז איך יכולתם? איך יכולתם לעמוד בכל זה?" אז הוא אמר "הברירה היא גזירה וזאת הייתה הברירה." זה פשוט אין ברירה ועושים את זה.

13:05 דובר 3 יהיה. אז באמת אה האמונה בדברי הרבי וההיצמדות לדברים של הרבי זה דבר פשוט בחייו של חסיד ולראות את זה ככה שאנשים חוו את זה גם ברגעים כאלה זה, זה מעודד.

13:15 דובר 1 כן.

13:15 דובר 3 ברגעים האלו.

13:16 דובר 1 נותן עידוד חזק מאוד ברגעים אה דומים או לא דומים. ברגעי לחץ, ברגעי חוס-חוסר ודאות, ברג-רגעי סכנה כמו עכשיו, כמו אירועים ומצבים דומים כמו עכשיו. זה בהחלט נותן עידוד וחוזק ואיתנות. אה לא להתפעל ולדעת שדברי הרבי ש-ש-ארץ ישראל זה המקום הכי בטוח ושמפני שכאן "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה." אז זה נותן ביטחון וביטוח הרבה יותר מכל דבר אחר. למרות שיש גזרות ואסונות בדרך, הלוואי ולא תהיה, ומייחל שנראה תכף ומיד התגלות של הרבי.

14:05 דובר 3 אמן. אז בעצם כשאנחנו מדברים עכשיו על האמונה והאיתנות בדברים של הרבי עד הסוף, אה דברי איש האלוקים. אז אנחנו בעצם במהלך ההיסטוריה היהודית החב"דית אנחנו רואים הרבה הרבה מקומות שבהם ראינו את ההיצמדות לדברים של הרבי, אבל בפרט בנוגע לזה של, של ביטחון ארץ הקודש והתושבים. אה אם אנחנו נזכרים במלחמת שלום הגליל שהתחילה ב-ו' סיוון בשנת תשמ"ב, ששמה הרבי התערב בפעולות הרוחניות וגם הגשמיות בשיחות הידועות של הרבי על מה, מה היה צריך לכבוש ובאילו אופנים. אחד מהפעולות הרוחניות החזקות ביותר שהרבי הוביל באותה מלחמה במטרה אה לנצח כמובן זה היה הדפסת התניא בלבנון, בצור, בצידון, בביירות, וברוך השם אה זכית להימנות על החבורה שעסקה בהדפסת התניא שם בלבנון תחת ההפגזות אה בסמיכות מקום למחבלים ימח שמם. ועשיתם את הפעולה הזו כי ידעתם שזה רצון של הרבי. הגעתם בעצם למקומות הקשים ביותר והדפסתם את התניא. אז השאלה הפשוטה היא איך עושים כזה דבר? אה מאיפה הגיעה ההחלטה הזו ומסירות הנפש הזאת להגיע למקומות כל כך קשים ולהדפיס את התניא כרצון של הרבי?

15:30 דובר 1 אני מצטער אה אה שאולי בדברי אני אניח את הלהבות של אה של התלהבות, מפני שאני אני רואה את הדברים הרבה יותר בפשטות אה מ-מ-מקום שלי. ולמשל, למשל אני אתחיל, אתה מבקש שאני אספר על מלחמת ששת הימים. קוד-קודם כל אה ההדפסת התניא בלבנון הייתה אתערותא דלתתא ולא אתערותא דלעילא. הייתה הוראה של הרבי לפני כן להדפיס תניא בכל מקום שיש יהודים או שהיו יהודים. אז ברגע שכוחותינו נכנסו ללבנון אז היה אחד מה-- אחד מה, מה, מהשלוחים שהיו פה שהתחיל ל-להרעיש עולמות בין ה, בין האנשים הצעירים שגרנו פה שזה הזדמנות וחייבים להיכנס לפעולה. קראו לו אברמל גולדברג, כלומר שלום, הרב גולדברג. ו... הוא הצליח להזיז. כי מה? מי אני או מה אני ללכת ללבנון או בזמן המלחמה עם צה"ל וכל אלו תמיד חושבים שאולי יש אנשים גדולים יותר, אולי זה יותר תפקיד שלהם כמו ארגונים מוסמכים לזה. אולי צריך אגודת חב"ד או אגודת חב"ד או, או, או מי שזה לא יהיה. לקחנו, נכנסנו עם רכבים פרטיים עם, עם אישורים כאלה ואחרים של צה"ל, ולמען האמת לא הורגשה איזושהי סכנה בתחילת שלום הגליל. שלום הגליל כשנכנסו חיילי צה"ל נכנסו ל-ל-לבנון, קיבלו אותם עם אורז וסוכריות, התושבים, וזה נמשך ממש שבועות, אולי חודשים עד שאנחנו התחלנו, אנחנו הממשלה או מילא הצבא התחלנו לגמגם ואז התעוררו כל מיני התארגנויות, כל מיני חוליות של מחבלים מכל הסוגים שהם. עד אז היה מאוד בטוח. אנחנו הסתובבנו בלבנון בלי ליווי צה"לי, על פי ש-- הכניסה הראשונה הייתה רק בשיירה של צה"ל. שיירה, שיירה אולי של ארבעים מכוניות, אמ, משאיות, אבל איך שהיה לנו פנצ'ר בגלגל ובכניסה בלילה ברבע שעה הראשונה עמדנו, עמד,

18:09 דובר 1 עמדתי את האוטו הצידה, אני הייתי הנהג, נהג באוטו שלי. כל המכוניות עברו ואנחנו נשארנו לבד בחשיכה מוחלטת. זה היה תחילת החודש.

18:18 דובר 4 בלבנון.

18:19 דובר 1 לא היה, לא היה ירח ולא כוכבים. היה קופסת גפרורים. אבל כמה אתה יכול? והיה פנצ'ר והיו צריכים להחליף גלגל והיה שקט. היו פרדסים משני הצדדים והיה נורא לא נעים. בכלל, בכל מקום זה לא נעים, אבל פה אתה יודע שיכולים לצאת כל מיני, כל מיני שועלים או תנים או איזורים בצורת בני אדם, פרי, פרי אדם. אף על פי שידענו לא, הם פוחדים מצה"ל וש... ה-- לא היה רגוע, אני מספר עליי, לא היה רגוע בלב עד שלא החלפנו. ואז נכנסנו לאוטו, התחלנו לדהור לכיוון והדברים הסתדרו, אבל כל הזמן עמדנו. רוצה ל...

19:08 דובר 4 זה היה בעצם בתוך לבנון כבר. זה לפני ביירות, אבל.

19:12 דובר 1 כן, זה לפני ביירות. ביירות הוא על כביש החוף. על כביש החוף שאנחנו מכירים ככביש מספר שתיים או ארבע, שזה לא משנה, שם התחיל, הוא ממשיך. הוא ממשיך אחרי ראש הנקרה לצור, צידון, ביירות ויותר צפונה. הוא אותו כביש. אז עד שהגענו לביירות עברנו אולי מאתיים, אולי מאתיים קילומטר, בין שמונים למאתיים קילומטר. אז זה היה אחרי שעברנו אולי חמש קילומטר הראשונים בשטח הלבנון. אז, אז היה.

19:48 דובר 4 כמה זמן זה לקח?

19:50 דובר 1 החלפת גלגל בחושך?

19:51 דובר 4 בכלל הכניסה לשם. ידעת שאתה חוזר תוך יום, יומיים? כמה זמן זה לקח?

19:56 דובר 1 אמר, אמרנו לפי המצב זה יוחלט לפי המצב. לא ידענו איך זה יעבוד ומה. אה, אז התחילה. היינו שתי חוליות ברכבים פרטיים עם עוד רכב טנדר גבוה עם מכונת דפוס ו...

20:14 דובר 4 של בנציון כהן.

20:16 דובר 1 היה של בנציון כהן ואחר כך הוא הוחלף לרכב אחר. אמ, קודם הדפיסו בצידו-- בצור ולאחר מכן לפי, לפי הסדר, לפי הכיוון צידון ולאחר מכן בביירות. בקשר ל, אה, אבטחה וביטחון מהרבי וזה אני רוצה להגיד לך שעוד בששת הימים הגענו-- עלינו לישראל ב-בפורים קטן תשכ"ז. זה היה חודשים אחדים לפני ששת הימים. הייתה שיחה בל"ג בעומר, שיחה של הרבי, של כמה שבטוח ארץ ישראל וכמה שהכל יהיה רק טוב, כשכל הארץ רעדה וחפרו שוחות בכל חצר, בכל מקום, והמשפיעים בתמימות התירו לתמימים ללכת לחפור שוחות כאלה על יד הבתים של קשישים וקשישות וכאלה. אני זוכר את האיבלות שכל התמימים חזרו כשחפרו עם טוריות, זה. אה, המלחמה פרצה. אמ, אני ישנתי בישיבה, התעוררתי בבוקר וסיפרו לי שכל הלילה היו אזעקות ותמימים רצו למקלט כזה או מקלט אחר. שוחות. אין. היה לי שוב פעם-

21:43 דובר 4 לא שמעת כלום.

21:44 דובר 1 אה, זה היה לי כזה ביטחון. אני שמעתי את הרבי וזה היה בטייפ שקם עלי ביטחון שיש ושהכל וזה יגיע ל... חסידים. היהודי מי יודע לעליונה. אני הלכתי לישון. לא שמעתי. לא שמעתי אף אזעקה. לא שאני בערך מאזעקות.

22:07 דובר 4 על דא מה שאני אומר על חזקיה אני ישן על מיטתי.

22:11 דובר 1 אז זה שאצל חסידים שנולדו וגדלו על דברי הרבי עשינו ניסינו שסומכים על דברי הרבי לגמרי.

22:23 דובר 4 זה כן. כן נכון.

22:25 דובר 1 כמו שזה היה את הרבי ככה זה. זה החיים.

22:27 דובר 4 זה ממש ככה שכל מי שגדל על הנקודה הזו של האמונה בדברי הרבי, אז הולכים עם זה עד הסוף. אבל השאלה היא מאוד פשוטה כשאתה עומד עכשיו בביירות, אתה יודע שמאה מטר, אה, מולך מול המקום שבו התבצרו החיילים שלנו, מדובר בעמדות של מחבלים שכבר אוי לו אם המעשים הנועזים שלהם. איך ההרגשה באותם רגעים?

22:46 דובר 1 אם שהיינו שם, אנחנו ידענו, אנחנו הגענו. אה, הדרך לביירות לא הייתה ישרה מפני שהדרך הישרה בכביש החוף עברה דרך שדה תעופה שהיה מופצץ והיה בעצם בשליטת המחבלים ומחנה פליטים בורג' אל-בראג'נה. אז צה"ל עשה, אה, כביש עפר עוגף, אה, עוקף את, את הכניסה ה-הדרומית הזו ו... אמ, ונכנסנו מאיזשהי כביש עפר עוגף עוקף את ביירות. אז שאלנו את המראים לא כל כך ברורים. בכפר ביירות או בדרך לביירות, מה זה? הייתה-- היה קשר מדי פעם עם המזכירות של הרבי מביירו-- מלבנון, ואמרו ממזכירות שהרבי רוצה שתווכחו בוודאות שאתם נמצאים בביירות. אמרו אנחנו בביירות. תיווכחו ב-בבירור שזה ביירות.

23:57 דובר 4 יודע מהמזכירות.

23:58 דובר 1 זה המזכי-- ורצתי לשאול את הרבי. אתה לא יכול לצלצל לרבי, אתה מזכיר למזכירות, אז שמה הם שואלים את הרבי. אה, התברר אנחנו נכנסנו. זה הכניסה הראשונה הייתה לפרבר של ביירות שנקרא בעבדא, ושם כל הפרלמנט וכל ה, אמ, בניינים שלטוניים של הממשלה וכל אלה. שאלנו את הנו, את חיילים ואת כל אלה. כן, כן, כן, כן, זה ביירות, אבל אחר כך מישהו אמר לנו "זה לא ממש ביירות, זה פרבר." אמרנו לא. אנחנו צריכים ביירות. אז ירדנו, ירדנו, ירדנו עד שהגענו לאיזה צומת.

24:36 דובר 5 מה זה ירדנו?

24:37 דובר 1 כי-

24:38 דובר 5 מי ירד? עם מי? ליווי? לא ליווי?

24:42 דובר 1 שום ליווי. ירדנו מפני שביירות זה כמו חיפה שיש חוף ומישור החוף ויש הדר ויש כרמל. אז ככה זה גם כן ביירות. הכביש העוקף, הישר, כביש החוף היה צריך להיות לאורך החוף, אבל העיקוף שעשו זה הייתה עלייה להר. אז אחר כך אנחנו ירדנו מההר הזה, ירדנו לביירות, עברנו קודם את בעבדא. אני זוכר את הירידה הזאת, הירידה ממש ארוכה ודי רצינית. מבעבדא, ב, מחר, מחר נכנסנו לבעבדא. אז תניא כבר לא היה טעם להדפיס תניא. הדפסנו שם שיחה של הרבי.

25:23 דובר 5 למה לא היה טעם להדפיס תניא?

25:25 דובר 1 כי הרבי רצה ביירות.

25:26 דובר 5 אהמ.

25:27 דובר 1 הרבי רצה ביירות. אז מה אנחנו נתעכב? זה היה ברור. הרבי רצה ביירות, אז ביירות.

25:31 דובר 5 הדפסתם שיחה של הרבי.

25:33 דובר 1 שיחה, לא ז-- שיחה של הרבי. ירדנו, שיורדים, הגענו למישור ושם הייתה, שם היה מזלג. אחד שמאלה ומישור כזה ואחד ימינה עוד הפעם עלייה. שאלנו את החיילים והיינו, הגענו, ראינו בכיכר הזו בצד הייתה עמדה של חיילים, פצ"כים וחיילים עם, עם נשק קל. שאלנו איפה, איפה ביירות? אמרו זה ביירות. אז איפה אנחנו? הם אמרו מפה עוד מאה מטר מפה, בכביש הזה שפונה שמאלה. הייתה שם עמדה של מחבלים ואנחנו עמדה אחרונה של צה"ל.

26:19 דובר 5 וואי, וואי.

26:20 דובר 1 מאה מטר מאיתנו היה מחבלים וימינה זה עלייה לביירות כמו ב-- כמו לכרמל.

26:27 דובר 5 אז הם עצרו אתכם שלא תמשיכו כמובן לכיוון המחבלים.

26:31 דובר 1 אף-- לא לפה ולא לשם. עצרנו בכיכר הזו. זה היה כיכר קטנה, כיכר, זה הייתה הצטלבות ושם היה איזשהו מרכז מסחרי קטן עם חניה, אבל לא היה שום רכב בחניה כי זה הייתה מלחמה.

26:45 דובר 5 אחהם.

26:45 דובר 1 ושם התמקמנו בחניון הזה, התמקמו והחיילים היו העמדה האחרונה של צה"ל בביירות.

26:55 דובר 5 ועכשיו אתם עוברים להדפסת התניא.

26:58 דובר 1 כן, ו, אמ, אני וחבריי לא הרגשנו, לא פחד, לא הרגשנו, לא ב-- בפשטות, לא, לא היינו כזה חדורי שליחות. היינו במשימה שלקחנו על עצמנו עכשיו להדפיס את התניא ולהמשיך לעשות כל מה שצריך. אני יכול להגיד רק שבלילה, ביום אתה שומע צרורות, בסדר. בלילה כשאתה מנסה קצת לישון ופתאום מפלח את השקט איזשהו צרור של משהו כבד. זאת אומרת לא איזה תת מקלע, שאיזשהו מקלע כבד וכאלה. אתה מתעורר וכשאתה מתעורר אחרי זה עשרים פעם או עשרים וחמש, לא יודע כמה. אז, אה, אה, זאת אומרת זה לילה לא רגוע כי כל פעם אתה מתעורר וה-

27:51 דובר 5 הוואו מן ה-- המציאות לא, לא תאמה את מה שגלי צה"ל או מישהו מספר.

27:57 דובר 1 ברגע שהם אמרו אש כבדה היה שקט גמור וברגע שהיה שקט גמור הייתה אש כבדה, אבל אף פעם לא עלינו. היה באיזשהם מקומות אחרים ממש, ממש לא אצלנו ולא עלינו.

28:11 דובר 5 ואז בעצם אתם עוברים להדפסת התניא. ואיך בעצם משיגים חשמל בכזה מקום?

28:15 דובר 1 אה, זה דווקא עם החנויות, החנויות במרכז ה-- המשרדי הזה פעלו ואנחנו גם חשמל לא כל כך היה. היה גנרטורים.

28:26 דובר 5 אחהם.

28:27 דובר 1 אז אנחנו שילמנו והתחברנו לגנרטור של, של איזושהי חנות שהיה חומרי, אה, אלקטרוניקה. ואז כמעט כל אחד מאיתנו קנה כזה רדיו טייפ כמו באמריקה בני ביסים[?] כזה.

28:42 דובר 5 אחהם.

28:42 דובר 1 יותר זול, ולאחר מכן קנינו גנרטור. אה, כדי ששז"ת[?] גנרטור סולר, ג'ריקנים, ג'ריקנים של סולר כדי להזין את הגנרטור והדפסנו.

28:57 דובר 5 הדפסתם. ובהדפסה עצמה החיילים היו איתכם או שהם ראו את זה כפעולה חב"דית, אה, זרה מסוימת שיש לה אישור אבל הם לא היו בקטע?

29:06 דובר 1 הם לא חשבו יש אישור. אף אחד לא חשב מה יש, מה אין. הם ראו חב"ד, זה היה ד-- גם כן דבר טבעי שחב"ד נמצאים בכל מקום. היו, אה, היו-- חיילים היו עסוקים בשלהם ובתנועה. זה לא היה מקום איזשהו שיושבים או מה זה. זו הייתה צומת.

29:29 דובר 5 אחהם.

29:30 דובר 1 לפעמים מישהו בדרגה יותר גבוהה היה מנפק משהו. אה, קפץ לשמה פתאום עיתונאי מוטי עדן, עליו השלום.

29:40 דובר 5 כן.

29:40 דובר 1 שהיה לפני איזה חצי שנה. ואני הכרתי אותו אז באותה צומת. הוא היה כזה שמח כמו חב"דניק אמיתי. הוא פגש את המשפחה שלו שעוסקת בדבר הכי טוב שיש.

29:53 דובר 5 וואו. זה באמת מאוד מרגש לשמוע את כל התיאורים האלו. מובן מהדברים של הרבי שלאחר מכן הרבי ביקש שילמדו את התניא הזה עם חיילי צה"ל.

30:02 דובר 1 אני ברשותך אגיד, אה, בדיוק מה שהרבי אמר. עוד כשהיינו בביירות הייתה הוראה של הרבי לנסות לכרוך. הוא לא אמר לנסות, אבל זה ככה יצא. לכרוך ספרים, ספרי תניא במקום. וניסינו. זה לגמרי לא הלך. זה ספרים קטנים. מה שהיה לנו זה רק שתחים[?] כאלה עם סיכות. לא הייתה שום דרך לחבר אחר כך את החוברות הקטנות האלה. גם לקח לנו זמן לקפל את הגיליונות הגדולים האלה כדי שזה יצא, שזה יתקפל בדיוק אחר כך לדפים לפי הסדר, ולא היה לנו שום גליוטינה לחתוך את זה. וגם מה שעשינו, בקיצור, זה לא היה זה. אז אחר כך הייתה הוראה של הרבי ככה. ידענו שאנחנו חוזרים לקראת שבת. זה היה משהו כמו אמצע שבוע, ש-- זה היה בתחילת חודש תמוז. אמ...

31:13 דובר 5 ולקראת שבת אתם חוזרים כבר לצפת.

31:15 דובר 1 כן, אנחנו חוזרים לצפת. זאת לא הייתה שבת. אז לשבת, אז חזרנו לצפת. אחרי שבת אני חזרתי בחזרה עם ההוראה של הרבי. שבת שאחרי זה כבר הייתה שבת י"ב תמוז. אז ככה. אז הייתה הוראה של הרבי דחוף כשחוזרים לישראל, כנראה מפני שלא הלך לנו עם ה, עם הכריכה בביירות. כשחוזרים לצפת לכרוך בדחיפות כמה שיכולים ספרים ואפילו, אפילו אם לא מצליחים עם כריכה ממש אז לשלוח בדחיפות אליו כמות מסוימת של ספרים. להמשיך לכרוך את שאר הספרים שהודפסו בצור, צידון, בביירות. בינתיים היו רק השלושה מקומות האלה. לעשות--לחזור עם ספרים הכרוכים האלה אחרי שבת. לאסוף את היהודים שנמצאים במקומות האלה. לתת לכל יהודי. לא לדבר על חיילים, על יהודים מקומיים. לתת ספר תניא וללמוד איתם מהספר תניא שהודפס במקום הזה. אז ב-ב-בצור היה אולי מצאו שמה לא יודע אחד או שניים ממש.

32:45 דובר 6 שנייה, ממה שאני מבין אתם חוזרים חזרה לכיוון לבנון. חזרתם לצפת ואז אתם...

32:50 דובר 1 חזרנו לצפת, מצאנו יהודי גם כן בשנה האחרונה הלך לעולמו יהודי יקר, אהוב, יש מופרום[?] עליו השלום. הוא היה מאוד, מאוד מוכשר בכל עניין של לוגיסטיקה, תכנון וביצוע של מערכות. אז אנחנו עוד בדרך. לא, אתה זוכר איך עוד לא היו פלאפונים. צלצלנו וביקשנו ממנו שיארח לכך שתהיה, שאפשר יהיה לעשות הדפסה, אה, כריכה, לכרוך את הספרים בדחיפות כדי גם לשלוח לרבי וגם לחזור וכל זה. אנחנו כנראה חזרנו עוד ביום חמישי אני חושב. לא ביום שישי אחרי חצות. ואז הבאנו לו כמות, עוד בעצם כל מה שהיה לנו. אז סלק הוא הספיק. הוא מצא איזשהו בכריכייה יקרה אבל שיודעת לבצע מהר. אז כמה ספרים נ-נ-נלקחו ושלחו, הביאו ישירות לשדה תעופה, מצאו יהודים שהביאו את זה לרבי. אז בשבת ההיא, שהיא שבת שלפני י"ב תמוז, הייתה התוועדות בשבת ועל השולחן של הרבי היו הספרים. הרבי דרש כבר לפני כן שהצבא ייכנס למרכז ביירות. מרכז ביירות זה מה שאמרתי שהסברתי בהתחלה. הפנייה שמאלה הייתה לכיוון הים, לים המר, ושם היו מחבלים. הרבי דרש צבא ייכנס וישמיד את החמאס ההוא שעוד לא קראו לו חמאס.

34:34 דובר 6 אש"ף.

34:35 דובר 1 את ה-- או אש"ף, אבל זה דיזולב זה.

34:39 דובר 6 ממש.

34:41 דובר 1 אז, אה, הרבי בהתוועדות אמר, "אני אומר להם תכבושו את מרכז ביירות ולהתפטר מהם משונאי ישראל, והם אומרים לי שאנחנו עוד רחוקים מביירות ואנחנו לא יכולים. אנחנו רחוקים שם. והנה הספר תניא שהדפיסו בביירות."

35:26 דובר 7 לחיים. לחיים. לחיים. לכל עם ישראל.

35:32 דובר 6 אז הרבי אומר את המילים המיוחדות האלו בנוגע לתניא שהגיע ללבנון.

35:36 דובר 1 מחזיקים את הספר התניא ביד ונופף איתו. שהנה ספר התניא שהדפיסו בביירות. אז שלא יגידו, שלא יספרו סיפורים שלא שם, שהצבא רחוק מביירות ולא יכול, לא יכול להשתלט על המחבלים. אחר כך, בהתוועדות הגדולה של י"ב תמוז, הרבי דיבר עוד הפעם וש-וזה מוקלט ורואים ושומעים וכל זה, אבל בפעם הראשונה זה היה בשבת.

36:08 דובר 6 בעצם היה פה גם פעולה רוחנית של הרבי בהדפסת התניא, שהיא בעצם במטרה גם להראות בפעולה טקטית אסטרטגית מלחמתית איך לכבוש את ביירות.

36:19 דובר 1 זה נותן לנו אולי, אולי אולי נותן לנו איזושהי הצצה. כשיש הוראה של הרבי ונדמה לנו שאנחנו בדיוק מבינים מהי ההוראה ומה המטרה. הנסתר הרבה יותר מהגלוי. ויש עוד המון דברים שנעשים בעולם ובכל התחומים של מין צמחי חיים מדבר באומות העולם, בגלקסיות, בכל היקום שהרבי הוא בעל הבית, כי כל העולם הוא שלו והוא של כל העולם ולא רק של היהודים. אז פה רואים הצצה קטנה. יש הוראה לפי ספר התניא זה פעולה רוחנית עצומה לקרב את המשיח, יפוצו מעשיך חוצה בכל מיני מקומות ש היו או לא היו. מה לא? אבל פה גם להחיות את היהודים. היהודים האלה שקיבלו ספר. כל יהודי ויהודיה יקבלו ספר תניא מהרבי שיושב בניו יורק בברוקלין של אמריקה, וזוכר על אישה מסכנה שלא יודעת איפה הבעל שלה ומה יהיה מחר איתם ועם החיים שלה כי מסביבה מחבלים וכל אלה והיא עם הילד שלה או ילדה שלה לא יודעת איך להימלט ואיך להתעורר למחר. הרבי יש רב ששולח לה זוכר אותה ושולח לה אישית אנשים שיבואו מישראל לפה כדי להדפיס פה ולתת לה את הכוח היהודי בספר הזה הקטן שהדפיסו פה בשבילה. אז אז זה מציל נפש מישראל ונפשות מישראל ומחזק ומרומם. זאת אומרת זה עוד עוד הצצה לעוד דבר שנעשה. כל מה נו כשיש אור אלוקי. אז מה הוא בא רק להחיות? הוא בא להחיות. יש סייף כל הממון יש ממה לכולם וזה בא להחיות את הכל, להאיר את הכל ולהחיות את הכל.

38:47 דובר 6 מדהים. אז בעצם הרגעים שבהם אתם שומעים אחרי זה שהרבי דיבר בפרהסיא על התניא, שבעצם אתם קטנים כביכול השלוחים של הרבי, עשיתם את זה פועל איזשהו חימום בלב.

39:00 דובר 1 ממלא עם כזה וואו, עם הרגשה שאתה באמת חלק בפאזל הגדול שהרבי מרכיב עולמי, ופה היית החייל שיכולת להזיז את החלק שלך. שהרבי שהיה חשוב לרבי אז זה מאוד מאוד ממלא את כל המשתתפים.

39:30 דובר 6 מחממת הלב. אז באמת.

39:31 דובר 1 זה הרבה יותר מחממת הלב. זה לא מחממת הלב. זה משהו. זה ממלא אותך. וואו. אמיתי. אפילו לא וואו. וואו. כזה חום צח ממלא חיים ואור.

39:50 דובר 6 אז כשאנחנו עומדים עכשיו כל כך הרבה שנים אחרי ואנחנו רואים איך הרבי בכל מערכות ישראל בכלל, בפרט עכשיו דיברנו על מלחמת שלום הגליל. הרבי רואה את המערכה הרוחנית שהיא מערכה, היא מערכה חשובה מאוד שהתעסקו בהדפסות תניא, שהתעסקו בעניינים אחרים. בזמנים מסוימים הוא היה מדבר על עוד בספר תורה. אז באמת, איך אנחנו עכשיו במצב העכשווי שלנו, איך אנחנו בעצם יכולים לתפוס את המשבט[?] אצלנו במערכה הרוחנית? בפרט שמדובר על תלמידי תמימים.

40:25 דובר 1 תלמידי התמימים מאז ומקדם יש הוראה של הרבי לכבוש את העולם על ידי לימוד התורה. זה בכל זמן ובכל מקום, ובייחוד ובייחוד בעתות מצוקה. זה של הלם ושל נקרא לזה גזרות או סיכון. אז זה, זה התפקיד של התמימים, של חייל היהודי לכבוש את העולם על ידי לימוד התורה. ישנם במסגרת המבצעים החל ממלחמת ששת הימים ואילך. אז יש שתי נקודות אה בעניין של של מבצע תפילין שחב"ד יוצא וכבר וזה כבר התפשט על עוד עוד על הרבה חוגים חסידיים ולמיניהם שעל עניין של מבצע תפילין. אבל בייחוד מצב שיש מלחמה וסכנה. אז, אז יש את ההסבר של הרבי, ש'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך', 'ויראו ממך'. זה פעם אחת שיהיה להם אימה ופחד. פעם השנייה שזאת התכונה של בני גד וראובן, 'טרף זרוע אף קדקד', שהזרוע זה התפילין והקדקוד זה הראש. אז זה דבר אחד כדי אה כדי לנצח את האויב. ויש נקודה גם של שמירה. במשך הזמן, מאז שהרבי יצא עם כתיבת ספרי תורה זה לילדים וספרי ספר תורה כללי, והראשון היה לסיים את הספר תורה של משיח, ולאחר מכן זה התפש... אממ נמשך לכיוון והרבי דיבר לא אחת על כך שעל ידי כך שרושמים חיילים בספר תורה כללי מיוחד זה מציל את חייהם. אפילו שאנו בצעירי חב"ד שרצו להציע לצה"ל לבקש מהם רשימות שמות של כל החיילים שאפשר יהיה לקנות את כולם, להכניס ולזכות אותם באותיות בספר תורה. הרבי לא קיבל את זה. כי כדי שכל אחד שתהיה הרגשה. אני לא יודע הרגשה כדי שיהיה צעד של החייל אל אל התורה, אל הספר תורה. זאת אומרת זה זה זה אנחנו אומרים הסברים. הרבי

43:01 דובר 1 לא אמר למה, אבל אנחנו כבר שומעים פסיכולוגיה בגרוש וכל מיני כאלה שצריכים. וגם בחסידות זה מוסבר שאדם כשהוא עושה את הצעד הראשון זה הרבה יותר, הרבה יותר חזק מאשר יבואו אליו רק בסבב זה אלה. אז...

43:23 דובר 6 זה מה שצריך לעשות ולפעול בכיוון הזה.

43:25 דובר 1 כשהולכים למבצעים אחרי זמן סדיר, סדירי לימודים, אז יש באופן גורף שני מבצעים בולטים שעכשיו ביחד, בייחוד בעתות אלה מבצע תפילין ומבצע ספר תורה ועוד מציאות תורה וכל החיילים. יתווספו לזה, בעתות אלו גם שלהעניק לחיילים שיהיה להם עוד הגנה, מזוזה, ציצית, חת"ת ודברים כאלה של שמירה. כל מה שניתן. צריכים להשתמש בכל הנשקים הקיימים.

44:02 דובר 6 מה בעצם המיוחד שלנו אחרי שנמצאים, אחרי שהרבי הודיע שנמצאים כבר על סף הגאולה והנה זה המשיח בא והשער של השליחות. הכבוד לפני משיח. איך ההתמקדות עכשיו היא בנושא הזה כשאנחנו ניגשים לעניין של המלחמה והניצחון?

44:19 דובר 1 תשמע, מה, אני לא יכול לחדש שום דבר. אני רק, אה, יכול להגיד לך מה שהרבי אמר ו-- כ-ככה, ככה אנחנו יכולים לראות את זה. אנחנו פועלי דיימא אנחנו. אנחנו צריכים לנסות את מה שאנחנו מופקדים על זה. תמיד הרבי והחסידים ידעו שכל יום שעובר וכל דבר טוב או פחות טוב מגיע זה מכ-- זה, אמ, אה, הגלות נשארת יותר ויותר מאחורינו ואנחנו עוד צעד לקראת הגאולה. הא יש צרות כאלה איומות ונוראות? שמע, אה, אנחנו צריכים-- אנחנו חיילים וחיילים לא מסתכלים-- נעצרים ומתחילים לבכות את ה-- עלינו את הקורבנות. מתי שצריכים חס וחלילה לקבור את מתנו ו-ולקיים את ה-- על פי ההלכות. היו לא תהיה. אז זה מי שצריכים לעשות את זה ועם זה אנחנו אז, אז יעשו את זה. אבל החייל צבא לא יעצור לעשות עכשיו את ה-- בכי והספד על, על הנופלים כשהוא צריך ל-לנצח את האויב המר. אז זו המטרה שלנו, את האויב המר וצריכים לעשות את זה בשמחה. זה מתי שצרי-- לא עלינו שאני, אני חזרתי היום מלוויה של בן צפת אחד. אתמול הייתי בלוויה של בן צפת נוסף שנפלו ב-ברצועת עזה. אנחנו צריכים לש-- אז זה מאוד מעציב, זה כואב. אני מכיר את המשפחות. אנחנו צריכים לצעוד קדימה. אנחנו צריכים לנצח וזהו. אנחנו בדרך אל הגאולה ובעזרת השם נצליח.

46:12 דובר 6 אמן. אחד מהדברים שבאמת מעניינים לסיום, אה, י-יש איזושהי הרגשה כשאנחנו מדברים על הדפסת התניא בלבנון שהייתה חלק מהמערכה הזו, אז יש הרגשה לתמימים ללכת עד הסוף כמו שאתה עשית ו-ולצעוד קדימה וללכת עד ביירות ולהדפיס את התניא. אבל אתם הייתם משהו מיוחד. נקראתם אז, אה, חבורת, אה, RPG. R זה רסקין, P זה הרב פופק ו-G זה הרב גולדברג, ואז הייתם איזשהו-- עמלתם בראש מערכה. לכן יכולה להתגנב השאלה בליבו של תמים שככה הלכתם עד הסוף והדפסתם את התניא ולא-- שום דבר לא עיכב בידכם. איך מעבירים את אותה תחושה לנו, התמימים שנמצאים, אה, כל אחד בישיבה שלו, במקום שלו, בבית שלו עם אותההה תחושה של, אה, חבורת הRPG?

47:03 דובר 1 אני מצטער לצנן אותך, מפני שאנחנו הקבוצה הזאת, היחידה הזאת, RPG, היא הייתה חוליה במכ-- ברכב אחד ואנחנו לא היינו החוליה ואנחנו לא היינו בראש החוליה. אנחנו היינו חו-- צוות של עוד חוליה. אז אנחנו, אמ, לא היה דגל מתנופף מעל המכונית שלנו. אנחנו לא היינו ספינת הדגל. אנחנו היינו בצי, בצי המנצח. וצר לי, אה, אה, לאכזב שהיינו ה-החלק מהעם, החוליה שבאה שנפל בחלקה, נפלה הזכות לעשות את זה. וכמו כל הדברים ה-ענקיים ב-ב-- אה, בגורלם והיסטוריות של אנשים או משפחות או עמים, הנקודות הגורליות והגדולות לא, לא שמים לב בשעת מעשה שזה, שזה משהו אדיר וגדול. אתה תיזכר בזה כמשהו מיוחד עד כדי כך שיהיו כאלה שירצו שיקרה להם ותהיה שאיפה לזה או, או געגוע או אכזבה שזה לא קורה. זה פשוט היינו, עשינו מה שידענו שצריכים לעשות. רצה הקדוש ברוך הוא ש

48:38 דובר 8 לזכות

48:38 דובר 1 שזה הפך למשהו מיוחד. מסתבר שכל אחד עושה דברים מאוד מיוחדים. לפעמים לרוב לא שמים לב. אנחנו לא שמים לב.

48:46 דובר 8 לא לשים לב.

48:47 דובר 1 לא לשים לב. עוד, עוד לימוד, עוד דף גמרא, עוד שורה בתניא, עוד קירוב של עוד יהודי. עוד לראות אצל החבר התמים שלא, שהיה לנו שקוף ולא ראינו איך לתת לו את העידוד, את המקום שלו. לזיז, לזוז קצת מהמקום שאתה תופס בתור, בתור ה, אה, זה שהולך בראש צבא המלך. תזוז קצת, תן לו מקום להיות חלק מצבא המלך שכובש עכשיו את הארץ.

49:24 דובר 8 פשוט לדעת שאנחנו חלק ממערכה וכל אחד בעצם יש לו את המקום שלו, ש-- הפעולה הקטנה שהוא עושה אם זה בלימוד התורה, אם זה בהפצת עניינים שקשורים לרבי, בפרט בעניין של משיח. אנחנו יודעים שאנחנו מנצחים את המערכה גם בפרטים הקטנים.

49:39 דובר 1 בוודאי.

49:41 דובר 8 אז יישר כוח גדול לרב רסקין ובעזרת השם בזכות הזכייה לראות את אלו שעמדו במקומות תחת אש ותחת התופת המסוכנת אז בלבנון וכיום זה נמצא בכל ארץ הקודש. אנחנו, עמדת כל כך חזק ועשית את המעשה של להתקשר לרבי עד הסוף ולעשות את הרצון של הרבי. אז בעזרת השם שכל אחד מאיתנו יתחזק בעניין הזה וכל התמימים ילכו בראש מורם מתוך התקשרות לרבי להביא לימות המשיח ולקבל פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

50:13 דובר 1 אכן, אכן נפל ונפלה הזכות בחלקי להיות שייך לקלמקר של הרבי ואני מברך כל יום על כך ומאחל שנמשיך שיהיה לנו שייכות ונהיה נאחז בקלמקר של הרבי. יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

50:37 דובר 8 יישר כוח גדול הרב רסקין.

50:40 דובר 9 אוזניים לשמוע. תוכניות השמע לתלמידי התמימים מבית את"ה העולמי. לתוכניות נוספות חייגו כוכבית שש שלוש חמש שמונה. יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.