הלכות פסח לשיטת אדמו"ר הזקן - הרב שאול סילם שליט"א

00:00 דובר 1 טוב, שיעור ככה בהלכות פסח. השיעור מתחלק לשבעה נושאים, אפשר לומר. החלק הראשון זה על בדיקת חמץ וביעור וביטול חמץ, כל מה שקשור לבל ייראה ובל יימצא. החלק השני זה על ההתייחסות למוצרי קוסמטיקה בפסח. העניין השלישי זה על הידורים של חב"ד בפסח. אה, העניין הרביעי זה ענייני מצה. העניין החמישי זה כמה דברים שקשורים לליל הסדר. העניין השישי הכשר כלים, והעניין השביעי זה מכירת חמץ, וכל זה לפי הזמן שיהיה לנו, בעזרת השם נוכל להרחיב. ב-ב-בתורה בפרשת בא יש לנו איזה שני פסוקים, שני פסוקים דומים: שבעת ימים שאור לא יימצא בבתיכם, שאור ולא יימצא. יש לנו ולא ייראה. יש פה לא יימצא, ולא ייראה לך חמץ ולא ייראה לך שאור בכל גבולך. ואז יש דיון באמת במסכת פסחים על הכפילות הזו, לא ייראה, לא יימצא, שאור, חמץ, בכל גבולך ובבתיכם. מה-מה-מה בדיוק העניין? אני אגיד את השורה האחרונה. השורה האחרונה זה שמתחייבים בבעלות על חמץ או בחמץ שלקחנו עליו אחריות. הרי נגיד שיש לי חמץ אפילו של גוי אצלי בבית, אבל אני אחראי בצורה כזו שאם ייגנב או... אז אני אצטרך לשלם. ה-ה-ה-האחריות שלקחתי זה כבר מגדיר בעלות מסוימת, ואז על אחד משני הדברים האלה, או בעלות על חמץ או אחריות שלי על חמץ, זה גורם לזה שאני עובר על בל ייראה ובל יימצא, על איסור של בעלות על חמץ מסוימת, וזה באמת איסור תורה. ולא משנה איפה יהיה החמץ, בכל הגבול שלי, ולא יש-- לא משנה גם אם הוא נסתר או לא. כן, לא ייראה פה, זה לא עניין של לראות אותו בפועל. ואחד משני הדברים האלה, אומר הרמב"ם שבגלל החומרה של החמץ הזה יש באמת שני לאווים,

02:12 דובר 1 אבל כשעוברים זה לא שעוברים על או רק על בל ייראה או בל יימצא, או שעוברים על שניהם או שלא עוברים. כן, שני לאווים באים כאחד. בנוסף על זה יש לנו גם בתורה מצוות עשה של תשביתו. כן, תשביתו שאור מבתיכם, ואת המצוות עשה אפשר לקיים באמת בשני אופנים. אני לא נכנס פה למחלוקת בין רבי יהודה לחכמים, איך אני מבער את החמץ? הרי אנחנו מחמירים כ-כרבי יהודה שמבערים דווקא-דווקא באש. כן, על אף שמן הדין אפשר גם לפורר ו... אבל אה ה-ה-ה-המה שאני רוצה לומר זה שתשביתו אפשר לעשות באמת או בביעור חמץ או אפילו רק בביטול. אני יכול לבטל גם. ויותר מזה, מדאורייתא ביטול אפילו בלב זה מספיק. כן, יש לי חמץ בבית ואני מבטל אותו והופך אותו כבר במחשבה לעפרא דארעא. זה גם פועל והחמץ הוא כבר איננו חמץ. אז יש לנו באמת שני-שני אופנים. עד כדי כך ששואלת באמת הגמרא, רק שנייה, אם יש לי שני אופנים, א-א-א-אז למה לא-לא להסתפק ב-ב-בביעור חמץ? למה אני צריך גם את הביטול? ובאמת אני שואל אתכם, מה אתם אומרים? למה לא להסתפק בזה שאני בודק את החמץ ומבער אותו? למה אני צריך את הביטול? הרי בזה אני קיימתי את המצווה.

03:35 דובר 2 של פירורי חמץ.

03:37 דובר 1 או. אז אתה אומר, זה מה שרציתי ש... תראה, א-א-בדרך כלל השאלות שלי הן נראות ככה אה שאלות ככה פשוטות. כל השאלות שלי הן מכשילות. כן? א-א-אז זה מה שרציתי שיענו, אבל זה לא נכון. והיינו, אבל זה מאוד מאוד טוב. זה גם מה שאני הייתי עונה באמת לכאורה. אתה אומר לא טוב, כי אולי באמת נשאר לך חמץ. זאת לא ה-ה-הסיבה שמועלית בגמרא, כי אפילו אם נשאר לך חמץ, בסדר, נו. אם אתה לא יודע אז באמת אתה אנוס ו-ו- ולא קרה כלום. ואם תמצא את החמץ אז אתה תבער אותו, ואם תמצא אותו ב-ביום טוב או ב-, או בשבת, אז אתה תכפה עליו כלי ואתה במוצאי יום טוב, מוצאי שבת, אתה תבער אותו. ה-ה-הזה שאנחנו מבטלים זה לא שמא נשאר חמץ. נו, לא, לא, לא, לא, לא, לא זה העניין. וגם הגמרא אומרת אולי בגלל הפירורים, כי הרי אני לא יכול למצוא כל דבר. לא. הגמרא אומרת לא, "פירורין לא חשיבי", זה לא, לא חשוב. אנחנו ניכנס יותר לאמרה הזו עוד מעט, אבל זה לא חשוב. אתה לא, לא מתחייב בבל ייראה ובל יימצא בגלל פירורים. א-א-אז למה באמת? אז הגמרא אומרת שמא באמת תמצא. זה מתחיל איך שאתה אמרת, א-א-אבל הרי אם אתה מוצא אתה צריך מיד לבער את זה. כן לבער, או אם זה שבת אז כפי שאמרנו. אבל נגיד שבן אדם מוצא ואומר, "או! באמת עוגייה טובה, אה אני עוד מעט, אולי אפילו ב-ב-במוצאי פסח אני אוכל את זה". אם אתה משהה, א-א-אז בלשון חז"ל זה, זה יוצא שמא ימצא גלוסקא יפהפייה ודעתיה עילויה. שמא כ-כ-כמה זמן אני, אה, א-א-אתרצה בחמץ הזה, ואז אני עובר על בל

05:19 דובר 1 ייראה ובל יימצא אם אני לא מיד ככה רוצה לבטל את זה. זה העניין. אבל מהרגע שאני ביטלתי אותו לפני כן, אז זהו. אפילו אם אני אמצא ואתרצה בו, אני אתרצה בעפרא דארעא. אוקיי, אז בגלל זה באמת צריך גם את הביטול. אבל הר"ן, הגמרא לא שואלת את השאלה ההפוכה. הר"ן שואל באמת למה לא הסת-- לא להסתפק ב-ב-בביטול אם ביטול זה מספיק, למה להסתפק בביטול? ו-ו-ו-והתשובה, הר"ן מביא שתי תשובות. תשובה ראשונה, הביטול צריך שזה יהיה אמיתי. זה מאוד קשה שזה יהיה אמיתי. זה לא ככה, זהו, הלחם הזה באמת נהפך להיות כעפרא דארעא ו-ו... צריך שזה יהיה אמיתי, שבאמת אני, אני ארצה שזה יהיה כעפרא דארעא, וגם יש עוד, עוד טעם שמביא הר"ן. נגיד אפילו שאני ביטלתי וזה אמיתי, אבל עדיין אם יש לי ככה בכל מיני מקומות בבית חמץ, אמנם באמת הוא מבוטל, אבל יש חשש שאני אבוא לאכול. הרי זה ה-ה-החמץ, יש לו חומרה, אחת החומרות של החמץ זה שזה הרבה יותר מסוכן חמץ מ-מ-מכל איסור אכילה, כי כל איסור אכילה אנחנו קצת, זה מגעיל אותנו, כן, מהדברים הלא כשרים. אפילו כשאתה נמצא ככה בחו"ל ואתה מריח איזה ריח טוב במדרגות איפה שיש גויים, אז כל מי שגר בחו"ל מכיר את זה, ואתה, אתה, אתה כל כך, זה כל כך מגעיל אותך שאתה יודע שזה בשר לא, לא כשר, שאתה מפסיק לנשום גם. אבל חמץ אתה, אתה רגיל כל השנה בחמץ, אז אתה עלול באמת פתאום ככה לאכול בלי, בלי לשים לב. או. אז בגלל זה צריך לעשות גם בדיקה ו-ו-וביעור חמץ וגם ביטול. סתם, זה היה ככה מעין הקדמה ל-ל-לעניין. עכשיו אני רוצה טיפה יותר

07:02 דובר 1 להתעכב בדברים באמת הלכה למעשה. כשאנחנו מחפשים את החמץ, בודקים את החמץ, מה אנחנו מחפשים בדיוק? וזו שאלה באמת שמעסיקה את ה-ה-הפוסקים, אנשים. אני יודע שגם אנשים הרבה פעמים ככה לא, לא, לא יודעים מה, מה אני מחפש. מה אתה מחפש? אתה מחפש כזית? אתה מחפש פירורים? אתה מחפש ביסלי? מה אתה מחפש?

07:25 דובר 3 אם נשאר משהו.

07:27 דובר 1 מה זה משהו? אתה צריך מיקרוסקופ? אתה צריך זכוכית מגדלת? אתה מחפש פירורים או אתה מחפש כזית? מה, מה אתה מחפש?

07:35 דובר 3 אם נשאר חמץ גם בין הפירורים.

07:37 דובר 1 מה זה חמץ? איזה גודל? פירור או כזית?

07:40 דובר 3 לא, יכול להיות, יכול להיות לפחות כזית.

07:44 דובר 1 לפחות כזית. או. אז בזה באמת נחלקו ראשונים ונחלקו אחרונים. מה שאתה אומר זה השיטה של הפרי חדש והשיטה של הספרדים, וזאת לא השיטה של אדמו"ר הזקן ושל החיי אדם. והדבר הזה הוא מחלוקת מאוד, מאוד גדולה, כי הרי אמרנו לפני כן שהגמרא אומרת "פירורי לא חשיבי", אז הפרי חדש אומר פירורי לא חשיבי, פירור זה לא חשוב. אני לא מחפש את ה-, את ה-, את הפירורים, וככה הרב עובדיה גם פוסק, ו-ו-ולכן אצל הספרדים אתה מחפש דבר חשוב, או כזית או דבר שהוא בפני עצמו, איזה ביסלי שלם, ככה כותב הרב שאול למשל. ה-ה-ולכן זה עושה את החיים הרבה הרבה יותר קלים. כן, לחפש כזית תוך רבע שעה באמת יש אנשים שגומרים את-את הבדיקה. זו שיטה אחת בפוסקים, זאת לא השיטה שלנו. השיטה של אדמו"ר הזקן, יש איזה קונטרס אחרון ככה ב-בסימן תמ"ב. אמ, זה-זה-זה משהו מאוד מעניין. השיטה של אדמו"ר הזקן זה שלא, אני מחפש באמת פירורים, אבל אמרנו שפירורי לא חשיבי. א-א-אז מה העניין? החיי אדם מאריך אפילו עוד יותר. זה נכון שפירורי לא חשיבי ושעל פירור אתה לא עובר על בל יראה ועל בל ימצא, זה מה שאמרה הגמרא. אבל כשאתה מחפש את החמץ, ה-ה-החיי אדם מאריך בזה שאתה רואה ככה מפשט המשנה הראשונה בפסחים, שאור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר בחורים ובסדקים. מה, בחורים ובסדקים אתה מחפש כזית? אז יש מי שסובר שכן, כפי שאתה אומר. א-א-אבל ה-ה-השיטה פה זה שלא, לא, אתה מחפש פירורים. אבל אמרנו שזה לא חשוב. נכון, אתה לא מחפש פירורים כדי שלא לעבור על בל יראה ועל בל ימצא. אתה מחפש פירורים כי אתה חושש שהבן אדם יבוא לאכול פירור. זה העניין,

09:25 דובר 1 כן? ולכן אתה צריך לבדוק את זה, כי זה נכון שאתה לא עובר על בל יראה ועל בל ימצא, אבל אם יהיו פירורים ככה בבית, כל מיני פירורי חמץ ככה פה ושם, אז אולי אתה תעשה את זה ותאכל איזה פירור, אפילו תוך כדי כל מיני מזונות ככה בלי, בלי לשים לב ו... ולכן שיטת אדמו"ר הזקן והחיי אדם היא מאוד מחמירה, שמה שאתה מחפש זה פירורים, וזה עושה... ה-ה-הרי זה מאוד קשה לתת שיעור בהלכות פסח גם לספרדים וגם ל-ל-לאשכנזים או-או-או חב"ד, וכמעט כל דבר, אתה יכול, הלכות... תגיד ככה את ההבדלים, אבל פה רק בדוגמה הזאת של מה עושים בבדיקת חמץ, אתה רואה שזה שני עולמות, אה, ובצורה כזו ש... הרי אצל, אה, ספרדים אתה מחפש כזית, בחב"ד אתה מחפש פירור. זה-זה-זה-זה עולם אחר, כן? וזה נכון בכמעט כל הדברים שאנחנו נראה, אה, יש באמת מחלוקות מאוד גדולות. אוקיי, א-א-אז אנחנו עכשיו, אה, יותר נתרכז ככה ב-ב-ב-בשיטה שלנו, אה, שיטת אדמו"ר הזקן. כן, הקונטרס האחרון ש-שציינתי לפני כן בסימן תמ"ב זה סעיף קטן ט"ז, למי שרוצה לעיין. א-א-אז אני ממשיך עכשיו על הקו הזה של אדמו"ר הזקן, שאנחנו בודקים פירורים. אוקיי, אז אצל אדמו"ר הזקן, ודאי שבמקום שאני בטוח שכל השנה לא היו שם פירורים אני לא צריך לבדוק, אוקיי. אבל שאר המקומות, הרי איפה שיש ילדים קטנים כמעט ואין לך שום דבר בטוח, אפילו מעל הארון, אולי באמת זרקו שם איזה שקית עם חמץ, ואז באמת אתה לא יכול להיות רגוע. אבל נ-נ-נ-ניקח עכשיו מקומות שייתכן שבאמת שם נכנס חמץ. אז עדיין זה מתחלק ל-ל-ל-לשני חלקים, וזה מאוד מאוד חשוב הן לחומרה והן לקולה לתפוס את מה שאני הולך

11:17 דובר 1 להגיד. יש מקומות כמו המטבח שמצוי שיהיו שם פירורים, א-א-אז דרך הבדיקה היא דרך מסוימת, ויש מקומות כמו איזה, כן, ב-ב-בחדר הורים שאתה לא הולך לשם עם סנדוויץ' וב-ב-בארון בגדים של חדר הורים, א-א-אז ודאי שגם שם אתה צריך לעשות בדיקה מסוימת, אבל ודאי שלא, אתה לא תלך ככה עם הנר לתוך המדפים של הבגדים של חדר הורים ככה באור לארבעה עשר לחפש שם חמץ, כי זה לא מצוי שיהיו שם פירורים. ה-ה-ה-אדמו"ר הזקן בעצמו, אפשר לדייק ככה, שאומר ש-ה-ה-ה-באותם המקומות הניקיון שעושות הנשים ככה כל החודש לפני פסח זה מספיק. זה-זה-זה כבר בזה הן מקיימות את ה... את בדיקת חמץ. א-א-אז נראה באמת את צד החומרה שבחלוקה הזו ככה של אדמו"ר הזקן ואחרי זה את צד הקולה. אז צד החומרה זה שבמקום שכן מצויים פירורים, ופה אנשים באמת הרבה פעמים ככה עושים טעות. הרי התקנה של חז"ל של בדיקת החמץ לאור הנר בחורים ובסדקים, אור לארבעה עשר. כן, אור לארבעה עשר דווקא זה מחייב ברכה. אבל מאחר שהבתים שלנו הם מאוד מאוד גדולים, אתה לא יכול לעשות את הכל אור לארבעה עשר, וודאי שהנשים ככה כבר הרבה זמן שאתם פה יושבים ולומדים. אז האמא ככה אה מצחצחת ו-ו-ו-ומנקה את המטבח והיא מקיימת את ה- את המצווה הזו של בדיקת חמץ. אלא מה? יש דבר שצריך באמת לזכור. צריך ודאי ש- להשאיר פינה לאור לארבעה עשר כדי ל-ל-לקיים את המצווה עם ברכה כפי שחכמים ביקשו מאיתנו. אבל מה עם כל מה שעושים השבוע, השבוע הבא ככה? א-א-אז גם לזה באמת יש כללים. אם יש מקום שיש בו פירורים, נגיד שהאמא עכשיו בודקת את ארון המטבח ששם ודאי שיש פירורים,

13:19 דובר 1 יש פירורים של קמח, של כל מיני דברים. כן, אז אחרי שהיא ניקתה את הכל, אז אם יש מדפים ככה שאפשר לשלוף, אז אותו מדף אתה שוטף אותו וזה הכל. אבל המדף התחתון שהוא קבוע ככה עם, כן, עם מסמרים, ואתה לא תשלוף את זה. אז אחרי שהאמא היא באמת, אה, כן, ניקתה שם, אז היא צריכה לבוא עם נר, או עם נר באמת, או אם יש, ככה אומרים חז"ל, שבשעת הדחק, אנחנו באמת בשעת הדחק עם כל הפנסים שיש ל-ל-לכולם, אז גם באור של השמש ככה שמגיע ישירות, כלומר, שלא דרך הזכוכית. אם יש באמת מול הארון איזה אור ככה שבא מאיזה חלון שמגיע ישירות, זה גם טוב. כן, אבל אם לא, אז האמא תיקח נר וצריך לבדוק באמת שם ב-ב-ב-בסדקים ככה מסביב למדף, ורק אז באמת אפשר יהיה לצפות, אבל לא לצפות לפני כן. בסדר? אוקיי, זה צד החומרה שיוצא לך מהאדמו"ר הזקן, וצד הקולא זה מה שאמרנו, שבמקומות שאתה לא מחפש, כן, בארון בגדים אולי יש שם איזה שקית במבה שהגיעה לשם או איזה משהו, אז שם באמת אתה לא צריך לעשות את זה בלילה לאור הנר והכל. ה-ה-הניקיון שהאמא עושה בימים שלפני כן, איך שהיא עושה, זה בסדר גמור. אה, עוד שני דברים ככה חשובים שמובאים ב-ב-באדמו"ר הזקן. הרי כל מה שברצפה, אז יש ברצפה ככה ליד הקיר, שזה יותר קשה, כי שם זה לא מדרס ה-הרגליים, אבל מה שברצפה, אז לאחר שאנחנו דורסים שם, אז אפילו אם היה חמץ, החמץ הזה הוא כבר נחשב למבוער. כן, הוא כל כך מגעיל, הוא כבר לא ראוי למאכל כלב. מה שלא ראוי למאכל כלב לא עוברים

15:10 דובר 1 לא עוברים עליו בל יראה ובל ימצא. כן, א-א-א-אז זה בסדר. באמצע הסלון ככה איפה שהולכים, אה, א-א-אז לא צריך שם לחפש. מקום שיש ציפורים שאוכלים, גם אותו דבר, כי כי כי לא נשאר. ויש עוד דבר שחשוב, כי לפעמים ככה בספה, א-א-אז אתם יודעים, יש איזה חריץ, או מי שיש לו פסנתר, פירורים יכולים אה ליפול. עכשיו אתה לא צריך לפרק את הפסנתר או לפרק את הספה. מקום שהיד לא לא לא תגיע, א-א-אז זה נחשב גם למבוער. כי כן זה מעין יוצא אה פועל של אה חמץ שנפל עליו מפולת. כן, הוא כמו קבור. הרי אתה לא תגיע לשם. אז אתה בדבר הזה, אתה יכול לסמוך על הביטול וזה וזה מספיק. ואין חשש שיבוא לאכול גם, א-א-אז זה מספיק. זה גם. לגבי ה-ה-המקומות שזה קצת מסוכן ככה להיות עם נר, כמו אוטו למשל, וגם זה לא מאוד אפקטיבי, אז עם פנס זה בסדר גמור. ככה סבא של הרב ברוין, שערים המצוינים בהלכה, הוא באמת מאריך בעניין הזה שגם בפנס זה, זה בסדר. אפשר גם לעשות בדיקת חמץ עם פנס. ודאי שכשאתה בבית ויש לך נר, אז תעשה כמנהג, אבל אם אין לך, גם בבית אתה יכול לעשות עם פנס, זה בסדר. עד כאן הנושא הראשון של בל יראה ובל ימצא, בדיקה וביעור, ו-ויש עוד הרבה דברים להגיד על זה, אבל בסדר, זה עיקרי הדברים. הנושא השני זה מוצרי קוסמטיקה, ובזה באמת תמיד שואלים, ו-ו-וזה מאוד חשוב. מה שאני אומר לכם זה דברים שאתם תשאלו ב-ב-בוודאות, אז זה באמת חשוב, חשוב לדעת ו-ולענות לאנשים. אני אגיד לכם ככה לפי איזה סדר, מהדבר ה-ה-הכי פשוט עד החומרה

17:05 דובר 1 הכי משוגעת. סדרה של ארבע, חמש חומרות. אה, שוב, מהחומרה הכי קטנה להכי גדולה. סדרה של דברים שבכולם באמת לא עוברים על בל יראה ובל ימצא, ואפשר להשתמש, כל מיני מוצרים שאפשר מן הדין להשתמש בהם, כולם. כל מה שאני הולך להגיד עכשיו, אבל בכל מה שאני הולך להגיד גם אנחנו רגילים להחמיר, ואני אסביר למה ככה לפי ה... אבל זה ילך והשיגעון ילך ו-ויגדל יחד עם ה-, עם הרשימה. וכשאני אומר שיגעון זה באמת להדגיש, הרי הגמרא בסוטה אומרת ש"אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". כן, הרי כולם מכירים את זה מ-מ-מחסידות, כן, הסוטה, שטות וכל העניין הזה. ואז יש כן איזה שטות דקדושה שצריכה להיות. אז דווקא בפסח שזה זמן החינוך ומתחילים הכל מחדש, ואנחנו עם שנולד ו-ו-ו... א-א-אז אנחנו גם בזה באמת אה סוטים ככה לצד של הקדושה. ויש הרבה, הרבה חומרות. אבל בכל זאת נסביר את הרציונל שמאחורי ה-ה-החומרות האלה. דבר ראשון, כפי שאמרנו, הרי הבסיס זה שיש חמץ שלא ראוי למאכל כלב, אז לא נחשב לחמץ. אתה לא עובר על בל יראה ובל ימצא, ולכאורה מדרבנן אפשר היה גם לאכול. רק שבאים באמת חז"ל, קודם כל ככה זה מובא בראש, ב-ב-בפוסקים, שיש כלל שנקרא אחשביה. מה זאת אומרת, אתה מה, אתה הולך לאכול את הדבר הזה שלא ראוי למאכל כלב? אבל ברגע שאתה אוכל אותו, אתה מחשיב את זה ל-ל-למאכל. אז מדרבנן באמת הדבר הזה הוא אסור. זאת אומרת, גם אם יש לי חמץ שלא ראוי למאכל כלב, אמנם באמת על בל יראה ובל ימצא אני לא עובר, אבל לאכול אותו אני לא יכול. באמת יש פה איזה איסור. אוקיי,

18:57 דובר 1 ואז אתה אומר, או נגיד שיש לי עכשיו משחת שיניים, ומשחת שיניים עשויה מחמץ. זה אפילו אולי כתוב שעשוי ככה מחיטה ו... אוקיי, אולי אני אבלע קצת. אמרנו שאני לא יכול לאכול חמץ שלא ראוי למאכל כלב. באמת המשחת שיניים זה לא ראוי למאכל כלב. אבל הרי אני הולך ל-ל-לאכול קצת מזה ו-ולבלוע קצת. אז אולי באמת זה אסור? אמרנו שאסור לאכול חמץ שלא ראוי למאכל כלב. תשובה: הרי אני כש... לפעמים אני בולע קצת משחת שיניים, ואף אחד לא מתכוון לאכול משחת שיניים, ולכן זה לא ייחשב ל-ל-אחשביה. לא בגלל שאני אבלע קצת מהמשחת שיניים בטעות, יחד עם המים שאני מצחצח, זה נחשב שאני מחשיב את זה ל-ל-למאכל. ולכן מן הדין אפילו משחת שיניים, שזה הדבר לכאורה כולם יגידו: הרי זה נכנס לפה. מה, איך אתה מכניס חמץ לפה? אפילו משחת שיניים לא צריך שיהיה הכשר. כן, מה שאני אומר לכם זה ככה לימודית, מן הדין זה, זה באמת הדין. משחת שיניים לא צריך שיהיה הכשר. אלא מה? זה מהחומרות שדי מקובלות בעולם, ולא רק בחב"ד, שבכל זאת זה נכנס לפה. זה לא, לא, לא, לא, לא נעים. א-א-אז העולם רגיל להחמיר במשחת שיניים, ואפילו באמת משהו יותר רחוק, שזה אמה לכלים, כי גם דרך הכלים אולי זה נכנס קצת לפה, כי לא שטפו מספיק טוב. אז גם, וגם במפיות ככה מנייר מחפשים ככה לכתחילה שיהיה זה כשר. אולי יש שם עמילן, וזהו, זה לא ראוי למאכל כלב. אף אחד לא אוכל לך את העמילן שבמפית ואת המפית. אבל עם כל זה, אה, שוב, כל מה שאני אומר, אמרתי כן כהקדמה: אין בזה שום איסור בכל מה שאני אומר

20:50 דובר 1 ב-ב-ב-בחלק הזה של השיעור, אבל בכל זאת, זה הדברים. דווקא לשים לב לשלושת הדברים האלה: משחת שיניים, אמה, מפיות, שיהיו כשרים. אוקיי. עכשיו מתקדמים. הרי יש כלל ב-ב-ב-בפוסקים ידוע שסיכה כשתייה. הרי איפה פוגשים את זה? ב-ביום כיפור? הרי ביום כיפור אסור לאכול. נכון? נכון אסור לאכול? אסור גם לשתות, נכון? או, אפשר לסוך? אני רוצה ככה לסוך שמן על הגוף. אפשר ביום כיפור או לא? מה אתם אומרים? לא. למה זה אסור? כי סיכה כשתייה. כי כשאני סך אז דרך ככה העור זה נכנס ככה לגוף שלי, זה נחשב לשתייה, ככה אומרים חז"ל ו... אוקיי. ואז יש פוסקים שסוברים שאולי באמת הכלל הזה הוא לא רק ליום כיפור, אולי גם ל-לפסח. סיכה כשתייה. כן, זה, זה, זה גם חומרה, כי לא כולם מסכימים עם העניין הזה. אבל אוקיי, אז אם סיכה כשתייה אז אני לא יכול לסוך עם חמץ. אז קרמים ושמפו ואולי סבון גם, זה סיכה, שזה דבר בפני עצמו, דין בפני עצמו אם זה סיכה, אבל נגיד שהדברים האלה, שוב, אני מתקדם פה, וזה גם הרי לא ראוי למאכל כלב וכל מה שאתם רוצים, אבל אוקיי. גם בזה רגילים להחמיר. אז שוב, כשאני אומר רגילים להחמיר, אם הבן אדם נתקע ואין לו, יש לו רק שמפו של כל השנה, ויתחיל להגיד: כן, הכשר הזה, ולפעמים אפילו כתוב כשר לפסח, אבל זה הכשר שאני לא רגיל ל-לאכול, וכל השנה מה אכפת לי? אני לא צריך הכשר על שמפו. אבל בסדר, יש לך הכשר איקס שאתה לא אוכל בדרך כלל, כשר לפסח השמפו. הרי לדרוש מהשמפו שיהיה כשר לפסח זה כבר חומרה. אז זה שאתה לא אוכל את ההכשר הזה,

22:43 דובר 1 אוקיי, לכתחילה תחפש שמפו בד"ץ של העדה החרדית. אבל בסדר, אין לך את זה. לא בגלל זה אתה לא תעשה שמפו בפסח. כן, בסדר. א-א-א-אז אוקיי. עכשיו מתקדמים. לכאורה מה אתם אומרים? בשמים. הרי בשמים אתה לא שותה את הבשמים ואתה גם לא, לא, לא סך. כן, זה לא נקרא סיכה. א-א-א-אז מה אתם אומרים? בשמים, אפשר להשתמש בבשמים ב-בפסח? א-א-א-אז לכאורה כן, ודאי, אין בזה שום בעיה. זה מה שבאמת שנים חשבתי, עד שלפני כעשרים שנה אה פעם שאלתי את הרב מרדכי אשכנזי. הוא אמר: מה פתאום, לא, צריך שיהיה כשר לפסח. ואחרי עיון אז באמת מצאתי את המקור, אבל אני, אני התחלתי ברב אשכנזי, כי בסדר, אתה מוצא את המקור. זה לא מקור חב"די. אתה יכול להגיד זה עוד שיגעון, אבל לא עוד שיגעון. חב"דניקים שמוצאים שיגעון לוקחים את זה. א-א-אז תדעו שגם רבני חב"ד בדרך כלל לקחו את החומרה הזו. עכשיו מה, מה החומרה? מה הרעיון? רעיון חדש. יש לנו כבר אחשביה, ואחרי זה אתה מוסיף את זה שגם כשלא אחשביה, ואחרי זה גם סיכה כשתייה. או. עכשיו מה הרעיון החדש? יש עניין ככה שנקרא "הושלמה כוונתו". זה מושג בפוסקים. יש שני פוסקים ככה שאומרים את זה, שמביאים את החומרה הזו. זה המרא משעיר[?] והרב נתנזון, ככה בשואל ומשיב. מה הרעיון? הם אומרים לך דבר כזה: קודם כול, אתה יודע שהרי אסור ליהנות מחמץ בפסח. אבל תגיד, בסדר, אבל החמץ הזה, הבשמים האלה הם לא ראויים למאכל כלב, אז זה בסדר. או, לכאורה כן, אבל יגידו לך: תשמע, האיסור ליהנות מחמץ בפסח זה לא רק חמץ שראוי למאכל כלב, ולמשל הרי אוכל לכלבים,

24:50 דובר 1 אז זה חייב להיות כשר לפסח. זה לא רק בזה. למה? כי כשאתה אומר שהחמץ הוא כבר לא ראוי למאכל כלב, אז הוא לא חמץ ואתה לא עובר על בל יראה ובל ימצא, ואתה יכול להשתמש בו גם. זה חמץ שעניינו זה מאכל. אז אתה אומר, אם הוא יורד מלהיות ראוי למאכל כלב, אז הוא כבר לא, לא, לא, לא חמץ. אבל דבר שמלכתחילה עניינו זה לא היה מאכל. לקחתי את האלכוהול כדי לעשות ממנו בשמים. זה שהוא לא ראוי למאכל כלב זה לא מעניין אותי. הרי הוא לא היה אמור להיות מיועד לכלב. כשאני לקחתי את האלכוהול הזה, שכן היה ראוי למאכל, והפכתי אותו לבשמים, הושלמה כוונתו. מה שרציתי זה זה מה שיש. הוא לא עבר דרך איזה משהו ש... איזה מאכל פתאום התבטל מלהיות מאכל כי הוא לא ראוי למאכל כלב, ולכן הוא כבר לא חמץ. הושלמה כוונתו. אף פעם לא יצאתי מהבעיה של חמץ. שוב, אני לא אומר כן. הרבה חולקים על זה, אבל לאחר שיש גם דעה כזו, נוסיף על זה שיש מי שיגיד לך שלא. יש חבר'ה ככה מרוסיה שיקחו את הבושם וישפכו את זה כאלכוהול. אם אין להם סמירנוף, אולי. לא יודע, לא בדקתי ככה. ככה אומרים. אז שני הדברים האלה זה כבר מספיק כדי שאנחנו נדרוש גם מהבשמים שיהיו כשרים לפסח, ואז זה יוצא שגם כל מיני ככה דברים שנשים שמות, שפתון זה ודאי שפתון. אני חוזר אחורה, שפתון זה יכול להגיע לפה. אז אני חוזר אחורה ככה למה שאמרנו לגבי אמה ולגבי כל הדברים האלה. כן, זה כבר חומרה פחות, פחות מוחצנת, אבל ההקצנה היא באה לפה. אבל גם להקצנות יש,

26:37 דובר 1 יש גם הקצנות, יש גבול. חבר'ה, גם להקצנות יש גבול. אז למשל לקחת אקונומיקה וזה לרצפה, ושזה יהיה כשר לפסח. נגיד שיש לכם אקונומיקה כשרה לפסח או שבדרום הארץ חרידית ב-15.70 ויש לכם אחד בלי ההכשר ב-15 שקל. אז תיקחו את זה ב-15 שקל. כן, כי, כי, כי אף אחד לא ביקש. אתה גם את הרצפה, אתה או נייר טואלט או דברים כאלה. כן, חוץ מאם אתה משתמש בזה שוב על השולחן ושם כן חותך, שם על זה את הסירים. זה עניין אחר, אבל אם לא, אז באמת אין בזה שום צורך. ובזה אנחנו סיימנו את החלק השני של מוצרי קוסמטיקה. אני נכנס עכשיו לחלק השלישי, שזה הידורים של פסח למנהג חב"ד, ובזה אני רוצה להתחיל בדבר לימודי מאוד מעניין. דבר לימודי מאוד מעניין, אבל אני אדבר על כמה וכמה חומרות. אבל החומרה הראשונה שאני רוצה לדבר עליה זה החומרה של למה אנחנו מחמירים במוצרים מתועשים ולמה אנחנו גם מקלפים ירקות, אפילו ירקות שאנחנו נבשל אותם לפני פסח, שלכאורה הרבה חושבים שלא צריך לקלף אותם. ואני רוצה להראות למה לכאורה יש כאן עניין לקלף. אז בזה אני אתחיל ב-ב-באיזו הקדמה חשובה. אני אתחיל ב-- אולי ב-ב-ב-ב-בדבר שקשור לפסח עצמו בתוך פסח. העניין של ביטול. הרי יש כל מיני כללי ביטול, כן? ביטול ברוב, ביטול בשישים. זה-זה-זה-זה מושגים שאנחנו מוצאים ככה באיסור והיתר כל השנה. עכשיו, לפני שאני נכנס ככה לכל כללי הביטול האלה, צריך לדעת שחז"ל קבעו שבתוך פסח, אחרי זה אני אעבור לדבר על הדברים שמכינים לפני פסח. אבל בתוך פסח, חמץ אפילו באלף לא בטל. אם יש איזו תערובת חמץ שנעשית, יש איזה פירור

29:07 דובר 1 שנפל לתוך איזה סיר ענק, כל הסיר הוא אסור. זה לא מדאורייתא, כן, זה-זה גזירת חז"ל. כי אם לא, באמת, אז אם זה יבש ביבש, זאת אומרת דברים נפרדים, אז יש ביטול ברוב. ואם זה דברים הומוגניים אז בנותן טעם יש ביטול בשישים מדאורייתא גם, גם בפסח. אבל למה חז"ל קבעו שאפילו באלף זה לא בטל, ואלף זה באמת ביטוי כי אפילו באלפיים, כן, זה לא, זה לא יהיה בטל. למה הם קבעו את זה? אז אדמו"ר הזקן מביא באמת שלוש סיבות. סיבה ראשונה זה מפני שחמץ זה בכרת. כן, אין הרבה איסורי אכילה שהם בכרת. יש, כן, דם ו-ו-- אבל אין הרבה. ו-ו-והדבר השני זה שבחמץ אנחנו מצאנו עוד איזה איסור מעבר לזה שיש איסור אכילה, של בל יראה ובל ימצא. ואגב, יש כמה מפרשים, אתם יודעים, ב-ב-בדרך כלל, הרי התורה אומרת מה שהיא אומרת, וחז"ל באים ושמים גדר לכל מיני איסורים. יש הרבה מפרשים שמפרשים שבל יראה ובל ימצא זה גדר שהתורה בעצמה שמה כדי שלא נבוא לאכול, כן. אז חז"ל שראו שמעבר לזה שחמץ הוא בכרת, חמץ יש לו גם את העניין של בל יראה ובל ימצא, שהתורה בעצמה התייחסה לבל יראה ובל ימצא, שמא אנחנו נבוא לאכול. אז חז"ל הבינו שיש פה איזה משהו ככה מאוד, מאוד מיוחד, מאוד נפיץ. סיבה שלישית שהביא אדמו"ר הזקן זה שיש הבדל מאוד עקרוני בין כל האיסורים לבין איסור חמץ, שאיסור חמץ הוא לא אסור כל השנה. אז אתה רגיל לאכול, מה, השתכנו על זה לפני כן, אז אתה עלול באמת לבוא לאכול ב-ב-בפסח. בגלל שלוש הסיבות האלה, אומר אדמו"ר הזקן, אלו הסיבות שחז"ל קבעו

31:00 דובר 1 שתערובת של חמץ בפסח, אפילו ב-ב-באלף זה לא בטל. אוקיי, זה תשימו את זה איפשהו ככה בראש. אוקיי. מה קורה עכשיו בדבר שבטל לפני פסח? אז בכל האיסורים, אז אמרנו יבש ביבש, א-א-אז ברוב זה בטל. נגיד שיש לי שלוש חתיכות של בשר ויש אחת שהיא טרפה ושתיים שהן אה חתיכות כשרות ובדיוק אותו טעם, אותו... כן. א-א-א-אז מן הדין, אני לא מדבר עכשיו על חומרות, מן הדין אפשר לאכול את השלוש. הרי אחד כן, ה-ה-הרוב כשר, אני יכול לאכול את השלוש. אוקיי. א-א-אותו דבר אם יש לי שלוש מצות, יש אחת שהיא חמץ ושתיים שהן אה לא חמץ. אז לכאורה, הרי זה התבלבל לי ככה לפני, היה לי איזה חמץ, אה מצה שנפל-- נהפכה להיות חמץ תוך כדי אפייה, אבל היא הייתה עם עוד שתי, שתי מצות טובות. אז לכאורה זה התבטל. הרי יבש ביבש בטל ברוב. לכאורה, כן. ולגבי לח בלח, מה זה לח בלח? איזו תערובת שהיא הומוגנית, איזה פירור קטן שנפל לתוך חבית של, אה, חבית של יין וזה, זה התפורר שם וזהו, נאבד בתוך ה... זה כבר לא בתור פירור, כן? כי אם לא, היינו מסננים. זהו, זה כבר נהיה עוד דבר שהתבשל כשזה התבשל, הזה. כן, זה התערב. א-א-א-אז לכאורה דבר שהוא לח בלח באמת, א-א-א-אז זה בטל בשישים. כל זה לפני פסח. עכשיו מה קורה? א-א-אז קודם כול אני אגיד מה שיטתנו מן הדין, אחרי זה אני אגיד מה שיטת השולחן ערוך. השולחן ערוך, זאת אומרת לספרדים של מרן, ולאחר מכן אני אגיד מה החומרות שקיימות לפי אדמו"ר הזקן למי שרוצה להחמיר. ה-ה-ה-פסיקה הפשוטה של הרמ"א ושל אדמו"ר הזקן זה שאם יש לי חמץ

33:09 דובר 1 שהתבטל לפני פסח, כן? יבש ביבש, אז בפסח הוא חוזר וניעור. זאת אומרת, כל שלוש המצות האלה, אמרנו שיש איזו אחת שהיא חמץ ושתיים שהן מצה וחשבתי שזה באמת התבטל, זה לא יעזור לך, כי בפסח, אנחנו מגיעים לפסח, בפסח אתה תגיד, לא, לא, הביטול הוא לא ביטול. כן. א-א-אבל כשמדובר בלח בלח, א-א-א-אז זה לא חוזר וניעור. לח בלח, אוקיי, זה לפני פסח. אמרנו שאם התערובת הייתה נעשית בפסח, אפילו אחד באלף זה לא היה מתבטל. אבל אם זה נעשה לפני פסח, זה התבטל וזה התבטל באמת. זה לא חוזר וניעור. זו שיטת הרמ"א. כן, יש שתי, יש שתי דעות באמת, וסתם ו-ו-ושומרים ככה בשולחן ערוך אפילו, אבל הלכה כסתם, כן. ה-ה-ה-הר"י גיאת והרמב"ם לפי כמה הבנות והרשב"א באמת מחמירים בעניין הזה, אבל לא, להלכה לא מחמירים, ולכן לפי הרמ"א יבש ביבש זה לא יעזור לך. אבל יבש ביבש זה לא מצוי כל כך, כן. אבל לח בלח, הדברים כן, נפקא מינה ל-לחלב, אולי באמת במחלבה ככה לפני פסח, אחד אכל סנדוויץ' ו-וגם מי שעשה את היין ואת השמן ואת כל מה שאתם רוצים. בסדר, נו, זה, זה התבטל בשישים לפני פסח וזה לא חוזר וניעור. הכול טוב. אוקיי. על אף שזה לא כתוב בשולחן ערוך של מרן בצורה מפורשת, אבל גם הביאור הלכה, המשנה ברורה וגם אדמו"ר הזקן, שניהם מבינים שדעת השולחן ערוך זה שאפילו יבש ביבש זה לא חוזר וניעור. זאת אומרת, לפי הספרדים יוצא שבאמת קולא מאוד מאוד מאוד גדולה. כן. כך תסתכלו ככה בסימן תמ"ז בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן, סעיף י"ח. כך הוא מבין בשולחן ערוך על אף שזה לא כתוב בפירוש. אוקיי, אבל נ-נחזור

35:00 דובר 1 לשיטתנו. לשיטתנו, ל-לח בלח, אוקיי, זה בטל. אז אוקיי, א-א-א-אז אין לי בעיה. אלא מה? אדמו"ר הזקן, באותו סימן תמ"ז, הוא מוסיף לזה שתי חומרות. קודם כול, קודם כול ל-ל-לפני החומרות. המגן אברהם מסביר באמת ל-למה זה כל כך שונה יבש ביבש ללח בלח. למה יבש ביבש זה לא חוזר וניעור-- זה, זה חוזר וניעור ולח בלח לא. אז הוא אומר כי יבש ביבש החמץ הוא בעין עדיין. כן, יש לך אחת משלוש המצות. זה באמת, כן, זה אתה מבין שזה יותר משהו יותר חמור. כן. אוקיי. אז לח בלח לכאורה לא חוזר וניעור ולכן מה, מה הבעיה? מבחינה דינית עכשיו אני רוצה להבין מאיפה נובע השיגעון שלנו שלא לאכול אחד אצל השני ולא לאכול, למי שרוצה, כן, ו-ו-ו-ולא לאכול דברים מתועשים ו-ו-ולקלף אפילו ירקות שאתה ת-תכין לפני פסח. מאיפה השיגעון הזה? הרי למה אנחנו מקלפים את הירקות? כי אולי באמת נדבק, כן, נדבקה איזו חתיכת חמץ, והרי בפסח כשאני אקח את המלפפון שלי, אולי באמת נדבק קצת חמץ על זה ו-ו-ואני אשים את זה בסיר, אז התערובת תיעשה בפסח, ואמרנו שאפילו אחד באלף לא בטל ולכן אנחנו מקלפים. אבל מה אתה אומר?

36:21 דובר 4 שוטפים את הירקות לפני זה.

36:23 דובר 1 כן, אתה צודק, שוטפים את הירקות, אבל אולי באמת עד כמה אתה שוטף טוב? כן, כן, יש היגיונות. אתה צודק. אבל השאלה שלי, אני רוצה אפילו ללכת יותר יותר רחוק. הרי את הירקות, אם זה באמת העניין שאנחנו מקלפים בגלל הדבר הזה. ה-ה-ה בסדר, הירקות שאתה מבשל עכשיו כמה ימים לפני פסח, האימא מבשלת איזה מאכל ככה לליל הסדר. אז אמרנו שלפני פסח הרי החמץ הוא בטל בשישים וזה לא חוזר וניעור לח בלח. נכון? אז למה אתה צריך לקלף? אתם מבינים? ו-ו-ויש באמת אני רוצה להגיד לכם דבר מאוד מעניין, העניין הזה של לנסות לתפוס את הקולא הזאת של לא, לא, אצלנו ירקות שאנחנו מכינים לפני פסח אנחנו לא מקלפים. זה דבר של העשרים שנה האחרונות. לפני כן בחב"ד תמיד היו מקלפים רבותינו זקנינו ובכלל החסידים היו מקפידים גם מה שלפני כן ואני אסביר גם למה. כי אדמו"ר הזקן, אחרי שהוא מביא באמת את הדעה שלח בלח זה לא חוזר וניעור, הוא מביא עוד שתי, שתי חומרות. הוא אומר ויש מי שאומר, שזה הר"י גיאת וזה הרמב"ם לכמה הבנות והרשב"א כמו שאמרנו, שגם לח בלח זה חוזר וניעור. ומוסיף עוד אדמו"ר הזקן ואומר שיש מי שמחמיר עוד יותר, וזו שיטת רב נטרונאי גאון. זה מובא בפרי חדש, שאפילו דבר שרק סתם היה איזה חמץ שנפל לתוך חבית והוצאתי את החמץ. כן, יש לי איזה ביסלי שנופל לתוך חבית לפני פסח. הוצאתי את הביסלי. מה אתה רוצה יותר מזה? אה, אבל אולי באמת זה נתן טעם. כן, ו-וגם הדבר הזה חוזר וניעור. זאת אומרת זו חומרה מטורפת. זה לא בתוך פסח, כן, זה היה לפני פסח. כן, אז אדמו"ר הזקן

38:24 דובר 1 מביא את שתי החומרות האלה, ואז הוא אומר דבר מאוד מאוד חשוב, וזה מאוד חשוב שתדעו את זה. הוא אומר: מי שירצה יחמיר לעצמו, אבל לא יורה כן לאחרים. אם אתה רוצה, תחמיר על עצמך. זה לא אומר שלא ללמד את זה. כן, עכשיו אני מלמד אתכם את זה, ואני אפילו מעודד אתכם לקראת החומרה הזאת. כן, צריך ללמוד, כן, אבל אם בן אדם מתקשר אליך ואומר לך: באמת, וואי, יש לי איזה משהו שהתבטל לפני כן — אל תשגע אותו עכשיו. אמרנו שלח בלח נפסק שלא חוזר וניעור. ביטול בלח בלח זה בסדר. אבל לעצמך תדע שיש חומרה כזו, שגם לח בלח שהתבטל חוזר וניעור. אז מפה באמת צריך להבין. כן, כשהכתובים אמר לפני כמה שנים, אנשים לפעמים דברים של האר"י, הם חושבים שדברים מנותקים. האר"י אומר שצריך להיזהר ככה מכל צורת חמץ, ואפילו דברים שמתבטלים לפני כן. דברי האר"י הם לא מנותקים מההלכה. דברי האר"י בעצם בעניין הזה זה דברי הרי"ץ גיאת. זה דברי הרמב"ם בכמה הבנות, דברי הרשב"א, כן, שגם דברים של לח בלח חוזרים וניעורים. ולכן מי שרוצה עכשיו... לא, לא, אבל יש שוקולד שמומצאים שהרבי היה אוכל בפסח, או שיש איזה משהו ככה שוודאי התבטל, וכל מה שאתם רוצים. הרי אם באמת בספר המנהגים מובא עניין שיש מי שנזהר לא לאכול אצל החבר, אז אתה תעשה דווקא, לא תאכל אצל החבר, אבל תאכל איזה שוקולד ודברים שבאים ממפעל, שאנחנו הסברנו שבכל זאת יש את השיטה הזו שמביא אדמו"ר הזקן, של הרי"ץ גיאת, שגם הדברים האלה חוזרים וניעורים. אז סתם זה היה להראות שהחומרה הזאת יש לה באמת רגליים, ולכן מי שרוצה להקל ו...

40:27 דובר 1 לא לקלף את הירקות ככה שלפני פסח, אין לו כל כך על מי לסמוך אם הוא באמת רוצה לקחת את החומרות האלה של אדמו"ר הזקן. שוב, לא מחייבים אף אחד לעשות את זה, כן? כי זו לא הפסיקה. אבל בכל זאת, אומר אדמו"ר הזקן: מי שירצה יחמיר לעצמו, כן. אז זה כבר רמז מספיק גדול כדי שנבין את העניין. זאת החומרה הראשונה ככה שרציתי קצת שנבין, כי אנשים לא יודעים כל כך מה הם עושים. חשוב באמת להבין. העניין השני זה עניין של שרויה, וסתם אני רוצה ככה לשאול אתכם: מי המציא את החומרה הזו של שרויה? אתם יודעים? אתם יודעים? מאיפה, מאיפה זה מתחיל? הרי בפוסקים זה קיים מתמיד, כן? אבל ממתי מחמירים בזה, אתם יודעים? אז השם הגדול שהמציא את החומרה הזו זה אדמו"ר הזקן. כן. כמו המלח בשדה זה אדמו"ר הזקן. יש הרבה דברים ככה שזה אדמו"ר הזקן. אך אני רוצה להגיד לכם איך הדבר הזה הופיע. זה סתם מעניין ככה. יש בסוף שולחן ערוך אדמו"ר הזקן שאלות ותשובות של אדמו"ר הזקן, כן. אז בשו"ת ו' אדמו"ר הזקן ככה הוא דן בדבר מאוד מעניין. אולי אני אעבור על השו"ת הזה לא לפי הסדר, אלא בצורה אחרת. אני אתחיל מאמצע, מאמצע השו"ת. הרי אני אשאל אתכם שאלה: לפי ההלכה, כמה זמן מקסימום צריך? שוב, אני אמרתי לכם השאלות שלי הן מכשילות, כן? אז אל תנסו לענות אם אין לכם אישור מפורש. אז אחרי הקדמה זאת, כמה זמן מקסימום אפשר ללוש את המצות?

42:21 דובר 5 אין זמן, אין זמן, וכל עוד שאתה לש זה לא נגמר.

42:24 דובר 1 יפה מאוד. אין מישהו אמיץ שיכול להגיד שמונה עשרה דקות, אה? אתם לא אמיצים, חבר'ה. אז רבי יוסף צדיק וצודק. אין זמן. הרי אומרת הגמרא: אתה יכול ללוש מהבוקר עד הערב. אין בזה שום בעיה. כשאתה לש, אז זה לא מחמיץ. אז מאיפה זה בא, העניין של השמונה עשרה דקות? לא. אם אתה מפסיק ללוש עכשיו, אתה אומר: יאללה, נו, קצת, חבר'ה, כמה אפשר לעבוד? נעשה איזו הפסקה. אני אחזור אחרי עשר דקות. אם אתה חוזר אחרי שמונה עשרה דקות זה כבר מאוחר מדי, כן? אוקיי, וזה כבר התנפח. לכאורה גם זה חומרה מסוימת, אבל טוב, לא ניכנס לזמן יחסי לפי אדמו"ר הזקן, זו סוגיה בפני עצמה שהיא מאוד מרתקת, ודווקא גם לסדר פסחים גם. אבל לענייננו אפשר מהבוקר עד הערב, אלא מה? אומר אדמו"ר הזקן: זה כעשרים שנה או יותר, כך הוא אומר שם בשו"ת, שקבעו שאנחנו באמת נלוש תוך שמונה עשרה דקות. ולמה? למה עשו את זה? מאיפה זה? כן, יש לנו חיים מהלישה, חיים מפה, חיים משם. כן, זה התחיל עשרים, שלושים שנה לפני אותו שו"ת של אדמו"ר הזקן. זה לא מאדמו"ר הזקן. זה ככה פוסקים אחרים. ולמה הם קבעו שצריך באמת ללוש כל כך מהר? כי הרי תתאר לעצמך, ויש באמת היגיון בעניין. יש לך את הבצק, אתה לש את הבצק. עכשיו לפעמים כשאתה לש, אז אתה לא תמיד הולך ככה לאותו מרחק. נגיד שאתה לש ויש איזו חתיכת בצק שקפצה. היא הלכה טיפה יותר רחוק, ואתה ממשיך ללוש חצי שעה, אבל כשאתה לש חצי שעה יש איזו חתיכה שהתנתקה,

44:17 דובר 1 שהתנפחה בינתיים, ואחרי זה פתאום אתה נותן ככה איזה בומבה עם המערוך, ככה אתה הולך יותר רחוק, כמו בן אדם, אתה יודע, בהגבהה צריך להראות כמה שהוא ככה חזק ותשעה עמודים הוא צריך להראות, כן? נגד דברים מפורשים של הרבי. א-אז הבן אדם עכשיו באמת ככה הולך רחוק, ופתאום הוא מחזיר לבצק איזה משהו שעשרים דקות לא לשו אותו. א-א-א-א-אז יש פה חמץ. אז חששו לעניין הזה ואמרו: "היי חבר'ה, לא, לא יותר משמונה עשרה דקות. רבע שעה, שש עשרה דקות, שבע עשרה דקות אנחנו נעשה את כל, את כל הלישה". או. אומר אדמו"ר הזקן, הרי יש דיון בפוסקים מה קורה במצה. תראו לעצמכם שיש לכם מצה שיש קמח למצה. נשאר עוד קצת קמח, כן, לא לשו את זה טוב. מכניסים את זה לתנור. האם באמת כשאתה מוציא, הקמח נשאר קמח ולכן הוא יוכל להחמיץ כשהוא יהיה במגע עם מים, או שלא? באמת נחלקו בזה הפוסקים, וה-ה-ה-הפרי חדש הוא מביא את הסמ"ג ואת רבנו ירוחם שסוברים שכן. אם אני מכניס מצה עם קמח לתוך התנור ומוציא את המצה, א-א-א-א-אז הקמח הזה לאחר מכן במגע עם מים הוא יוכל כן להחמיץ. רוב הפוסקים אומרים שלא, כן, אבל הפרי חדש מביא ש-- ל-ל-לסמ"ג ורבנו ירוחם. עכשיו זה נכון, אומר אדמו"ר הזקן, שגם הפרי חדש שהביא את זה, הוא-הוא-הוא מדבר על הרבה, הרבה קמח, כן? אבל יש את המהרשד"ם שאפילו ב-ב-ב-בקצת קמח, הפרי חדש הוא חולק עליו. שהוא סובר שאפילו בקצת קמח זה ככה. א-א-אז אומר אדמו"ר הזקן, טוב, זה משהו די רחוק, כן? זה נגד כל הראשונים, רוב, רובם של הראשונים נגיד, כן, רובם ככולם, ויש לנו את הסמ"ג ואת

46:12 דובר 1 הרב-- רבנו ירוחם, וגם ל-ל-ל-ל-לסמ"ג ולרבנו ירוחם הפרי חדש מבין שזה בהרבה קמח, אוקיי, אבל יש לנו את המהרשד"ם שמבין שלסמ"ג ולרבנו ירוחם אפילו בקצת קמח. אומר אדמו"ר הזקן, אולי באמת לא היינו נכנסים לזה, אבל עכשיו יש את החומרה שצריך ללוש מהר, א-אז זה-זה מצוי שיישאר קצת קמח. כשאתה לש איזה שעתיים אז זה לא יהיה מצוי. אבל כשאתה לש ככה ב-ב-ב-ב-במהירות מאוד גדולה, א-א-אז יכול להיות באמת דבר כזה. ואז באמת בגלל המהרשד"ם ב-ב-ב-- שמביא ככה בסמ"ג, ברבנו ירוחם, אז אולי באמת זה, ז-ז-זה יוכל להחמיץ לאחר מכן. ואז נולדה חומרת שרויה, ככה. אז זה מעניין, כי אנשים לא יודעים באמת שזה נולד מאותו שו"ת, אבל ככה זה בא ואצלנו זה משנה את כל הפסח, כן? כמו העניין של הירקות שמקלפים. אתה-- נגיד, נגיד ככה, אם היינו מורידים את הדבר הזה, את השרויה ואת הירקות שמקלפים, זה-- פסח זה היה כמו כל השנה אצלנו, נכון? א-א-א-אז ככה באמת נולדה ה-החומרה הזו. אוקיי, אז שנדע שיש לנו את העניין הזה. סתם אסביר-- א-א-אספר לכם איזה משהו. אשתי פעם, שקית פלסטיק אי אפשר היה. אוקיי. עכשיו יש, אה, חומרה של כלים שנוגעים ברצפה ש-- לא, לא משתמשים בהם. טוב, אוקיי. א-א-אני אגיד לכם את האמת, אנחנו לא הצלחנו בכלל להחמיר בזה, כי כשיש לך ילדים, זהו. תוך יום, יומיים כבר אין לך יותר, אה, סכו"מים. אבל אני לא מעורר לכם ש-- להקל בזה. כן? י-יש דבר כזה באמת שקיים בעולם. יש את העניין של הסוכר. העניין של הסוכר, כן, זה גם חומרה שקיימת. האם באמת זו הוראה לרבים? לאו דווקא. כן, יש את הסיפור הידוע עם הרבי הרש"ב וה-החיטה שהיה בתוך

48:57 דובר 1 ה-הסוכר, כן? לא בגלל זה צריך להגיד שזו הוראה. אוקיי, א-א-אז יש בזה באמת, אה, שלוש אפשרויות. אפשר לאכול סוכר, אפשר להחמיר ולבטל את החמץ שאולי נמצא בסוכר בזה שמשתמשים בזה לפני כן. אבל תבינו, בזה אנחנו סומכים כן על ה-- כשעושים, עושים את זה, על זה שבלח בלח זה לא חוזר וניעור. ומי ששמע את השיעור ו-ויודע שיש את הריצגיית, אז יגיד: "אבל זה לא יעזור, זה חוזר וניעור". תראה, אם אתם רוצים, אפשר לטרוף את השיגעון איפה שרק תרצו ולא לאכול גם, גם סוכר כזה. אפשר, כן. כל אחד יעשה... א-א-אין כללים. אני אומר מה שקיים ולמה, ואחרי זה כל אחד בוחר ו-ו-- א-אבל לריב עם ההורים בגלל איזו חומרה שאתם רוצים להמציא זה לא שווה, חבר'ה. כן, באמת זה לא שווה. אה, לכבד הורים ו-- אם יגידו לכם לאכול קטניות אני לא אומר כן, אבל להתחיל-- על אף שפעם על כן אמרתי לכמה חבר'ה שגם בזה להקל. אבל בוא, אה, לא ניכנס לעניין. אבל סוכר, ככה תעשו מה שההורים עושים. אוקיי. לגבי שום, אז יש איזו שמועה ששום לא אוכלים ב-ב-ב-בחב"ד. זה מההלכות, זה כמו משלוח מנות שצריך שתי ברכות שונות, כי זה מההלכות שקיימות ושלא נכונות כי הן לא כתובות באף מקום. גם לגבי שום. א-א-אבל יש משהו כן הגיוני בזה, נגיד ככה. הרי יש את השום שהוא חי ויש את השום שהוא יבש. שום שהוא יבש, אתה לא יודע באמת איך ייבשו את זה. אה, כשהייתי צעיר אז היינו קונים ככה שום חי ושמים אותו ככה, תולים אותו במטבח כמה חודשים עד שיהיה יבש. אז נכון, ה-- אם כל השנה הוא היה שם והוא

50:46 דובר 1 קיבל את כל האדים של החמץ והכול, לא הייתי משתמש בו בפסח, כן? השום יבש זה הגיוני, אבל שום חי, כן, זה לא מקום-- לא כתוב בשום מקום, בסדר? אוקיי. אה, יש משהו שחושבים שזה חומרה, אבל לא, זה הלכה בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן, שלליל הסדר אוכלים לכתחילה מצות שנאפו בערב פסח אחרי, אחרי חצות. כן? נכון. אז זה נראה ככה שזו חומרה מאוד גדולה והכול. נכון, זה באמת, אה, חומרה מאוד גדולה, אבל החומרה המאוד גדולה הזו היא כתובה בשולחן ערוך. לכתחילה זה מה שצריך. אז זה עולה הון תועפות. בסדר, אבל זה כן כתוב בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן, כן? לכתחילה שזה מה שצריך. עד כאן החלק השלישי, שזה חומרות חב"ד בפסח. הייתי רוצה עכשיו לדבר על משהו אחר. אה, על עני-- אולי על ה... אני לא אדבר על הכשרת כלים ולא על מכירת חמץ. ברשותכם, הנושא הרביעי וחמישי, ענייני מצה וליל הסדר ואנחנו... בסדר, זה ייקח עוד איזה... טיפ-טיפה נעבור את הזמן, אבל אני אנסה ככה למהר. הנושא הרביעי זה ענייני מצה. הרי לא אוכלים מצה לפני פסח, הרי זה ירושלמי ככה בערב פסח. זה דבר שהוא חמור ואנחנו נוהגים בכלל שלושים יום לפני פסח. אה, ואפילו קמח מצה אנחנו לא אוכלים, אבל בזה זה מתחלק. אם זה קמח מצה שאתה עושה מזה דברים מבושלים אפשר, אבל דברי אפייה לא. עכשיו בפסח, אז יש שני דברים שקיימים שהם שונים, ששניהם אנחנו לא אוכלים, אבל צריך לדעת שיש הבדל בין השניים. זה שני דברים שונים לגמרי. יש כל מיני עוגיות שעשויות מקמח מצה, ויש מה שנקרא מצה עשירה. אלה שני מונחים שונים. דברים שעשויים מקמח מצה. הרי כן,

52:50 דובר 1 אוקיי, קמח מצה, קמח מצה זה היה מצה. זה, זה לא יכול להחמיץ, אלא מה, למה אנחנו לא אוכלים? כי הרי אנחנו אוסרים שרויה. אז ודאי שקמח מצה אנחנו גם לא אוכלים. אוקיי. מה קורה עם מצה עשירה? מצה עשירה זה סיפור אחר לחלוטין. זה הרבה הרבה יותר בעייתי מקמח מצה, כי מצה עשירה ממה זה עשוי, מצה עשירה? מצה עשירה אתה לוקח קמח שהוא קמח למצה, לא קמח מצה, קמח למצה, קמח שבאמת נזהרו ככה שלא יהיה במגע, לא עשו לתיתה לחיטים האלה. כן, זה לא שהם היו במגע ככה עם המים ו... אוקיי, יש לי קמח. רק שבמקום ללוש את הקמח עם מים שזה מחמיץ, אני לש את זה עם מי פירות. כן? אז ודאי שמדרבנן ככה יש ראשונים שאסרו את זה. לא ניכנס ככה לפני עניין, אבל אנחנו ודאי מחמירים בזה ככה. הרמ"א מחמיר בזה במצה עשירה ולכן אנחנו לא אוכלים את הדברים האלה. אבל אפילו לספרדים, ופה זה דבר שאני רוצה לחדש, שכן מקילים. כן, הם לא פוסקים כראשונים שאוסרים את זה. מדאורייתא אף אחד לא אוסר. כן, מי שאוסר אומר שזה מחמיץ. הוא חושש ככה שזה יחמיץ. אבל למה באמת שבמצה עשירה מחמירים? אז הרב מרדכי אליהו היה מאוד, מאוד זועק על הפפושדו למיניהם, שזה בדיוק עניינם. כי להגיד שאין טיפת מים, הרי מובא גם בש"ס ובפוסקים שזה נכון שאם אתה לוקח קמח ואתה מערבב את זה עם מי פירות זה לא יחמיץ. אבל אם אתה מוסיף קצת מים ולא יודעים באמת כמה, לא רק שזה מחמיץ, זה מחמיץ יותר מהר אפילו ממים לבד. כן? עכשיו איך אתה יכול להיות בטוח שאיפה שאתה תעשה את

54:40 דובר 1 הפפושדו שלך עם המי פירות לא נשאר טיפה מים של מה שניקית לפני כן, וזה כמעט בלתי אפשרי, כן. פעם, פעם הרב מרדכי אליהו הביא באמת איזה עשר טענות למה להחמיר בזה. כן, הביצים ששטפו ו... ועד מה שהשקו לפני כן ככה בצורה לא טבעית את הפירות שלוקחים מהם את מי הפירות. מכל, מכל הבחינות, עד כדי כך שיש אנשים שאותן העוגיות אפילו אחרי פסח לא אוכלים כי הם אומרים שזה חמץ שעבר עליו פסח, וודאי גם לספרדים לא הייתי מורה להקל בזה. כן, הרב יוסף?

55:18 דובר 6 אה, החלק הראשון ששוטפים את המכונות עם מים לא כל כך נכון, כי הם מראים שבעצם הם שוטפים הכול, אפילו הידיים של העובדים, עם מיץ ענבים.

55:33 דובר 1 טוב, מצוין. אוקיי, יש לנו לימוד זכות של רבי יוסף. מצוין. זה טוב ללמד זכות. אוקיי, סליחה שאני קוטע אותך, אבל זה לא, לא כל כך נכון מה שאמרתי. אבל זה טוב ללמד זכות. אה, עוד עניין, הרי היינו בחלק הרביעי, זה ענייני מצה. הייתי רוצה עכשיו לדבר על אכילת מצה בליל הסדר. אכילת מצה בליל הסדר. הרי צריך להבין, בליל הסדר יש רק שתי מצוות דאורייתא, כן? אכילת מצה ו"מגיד". שאר המצוות, יש הרבה מצוות, יש הרבה דברים, זה או מנהגים או מצוות דרבנן, כמו אכילת מרור. ואתם יודעים שהרי בכל המצוות, גם דרבנן גם דאורייתא, צריך, צריך לכוון שאני מקיים מצווה, אבל כשזה דאורייתא זה גם מעכב. אם אני מקיים מצווה דאורייתא ואני לא מכוון שאני מקיים מצווה, אז זה לא נחשב. אז ודאי שבמגיד ובמצה אני צריך לכוון שאני מקיים מצווה עכשיו. עכשיו לגבי העניין של אכילת מצה, אז יש כזית אחד של דאורייתא וכל השאר דרבנן. אני רוצה להסביר למה אנחנו אוכלים חמישה כזיתים, שלושה, ארבעה או חמישה. אתם יודעים מה? אני לא רוצה ככה לשגע אתכם. אולי אפילו את ענייני ליל הסדר אני לא אלמד עכשיו. אני רק אסביר את העניין של הכזיתים ואנחנו נפסיק בעזרת השם. יש מוציא מצה, מוציא מצה. אוכלים שני כזיתים. למה? אתם יודעים למה? שאלה מכשילה. כן, אמרתי את זה. זה הגדרה. אבל חבר'ה, קצת אומץ. למה במוציא מצה אוכלים שני כזיתים?

57:10 דובר 7 כנגד קורבן פסח והמצה.

57:13 דובר 1 לא.

57:14 דובר 7 יש לנו זכר.

57:16 דובר 1 גם לא. אז יש מי שחושב, טוב, כזית מוציא, כזית מצה. לא, זה לא. הרי מוציא אתה לא צריך כזית. אתה אוכל מצה. זה מספיק. כן.

57:27 דובר 8 שאלה, לא, לא תשובה על מה שעכשיו. כי המצה הראשון שאמר, שמא ימצא לו סתם אפיקומן.

57:36 דובר 1 אוקיי.

57:36 דובר 8 אז לא הבנתי, אם אני מוצא עכשיו ביסלי מתחת לספה שהוא כולו מלא לכלוכים ואבק, אני אבוא לאכול אותו?

57:44 דובר 1 תראה, ה-ה-ה ביסלי שמלא אבק והכל, לא בגלל זה באמת אתה לא עובר על בל יראה ובל ימצא. כן, כי אתה יכול לנקות אותו ו-ויש גם חשש שתבוא לאכול. כן, שתבין. אבל אחרי שעשית את הביטול אז באמת אתה לא תעבור על בל יראה ובל ימצא. אבל נגיד שלא היית עושה את הביטול והיית מוצא את הביסלי והיית אומר אני אנקה אותו ואוכל אותו, אז היית עובר על בל יראה ובל ימצא. אבל אני, אני, אני, אני חוזר לעניין כי אני פה מקליט ולא רוצה עכשיו להכניס עניין ביסלי לתוך המצה הזה. השם ישמור. א-א-א-אז היינו באמת, למה אנחנו אוכלים שני כזיתים למוציא ומצה? כן.

58:27 דובר 7 שמו וזכרנו.

58:28 דובר 1 שמע, זכר. לא, אז אני אגיד לכם חבר'ה, יש מחלוקת בראשונים. הרי יש לנו שלוש מצות, נכון? המצה העליונה, מצה חצויה ומצה תחתונה. כן. מאיפה אני לוקח את הכזית של אכילת מצה, של מוציא? אתה יכול לקחת הכל גם מהקופסה, אבל פה אני מקיים מצוות הסדר דאורייתא של אכילת מצה. כן. מאיזו מצה אני צריך לקחת את זה? מהמצה העליונה או מהמצה החצויה? זו מחלוקת ראשונים, ואז בגלל זה זה לא מעכב. כן, כל הראשונים מסכימים שזה לא מעכב, אבל לכתחילה מה עושים? א-א-אז זאת המחלוקת. בגלל המחלוקת הזו אז נפסק בשולחן ערוך שניקח כזית מהעליונה וכזית מהחצויה. אוקיי. עכשיו מי שיש לו את שלוש המצות בפניו אז ודאי ששייך שיעשה את החומרה הזאת. אבל כשאתה אחרי זה, וזה רוב הרי כל מי שמגיל שלוש עשרה ואילך שיש לו את השלוש מצות, א-א-א-אז יחמיר, ייקח כזית מפה, כזית משם בגלל המנהג הזה, כן, לצאת ידי כל הראשונים לכתחילה. אבל כשאתה עכשיו מחלק לכולם, נגיד שאתה רוצה זכר לעניין ל-לתת לאשתך גם קצת מזה שלמעלה, קצת מהחצויה, אבל עדיין אין לך כזית מפה וכזית משם לכל מי שמ-מ-מסובים שם, כל הנשים שנמצאות והילדים ו-ו. אז אתה לוקח מהקופסה ובזה משלים. אין שום עניין, אין שום עניין, אין שום חומרה, אין שום היגיון לתת לאשתך עכשיו שני כזיתים. כנגד מה? כן, כנגד המצה שלמעלה והמצה שבאמצע כשזה מהקופסה. אז שני הכזיתים האלה זה למי שיש לו שלוש מצות לפניו, אבל אם לא אז כזית אחד זה מספיק. ויש לנו כזית בכורך ויש לנו שני כזיתים באפיקומן. ולמה באמת? אז מובא בשולחן שהרי יש מחלוקת ראשונים למה אוכלים את האפיקומן. האם זה זכר

1:00:18 דובר 1 לקרבן פסח או זכר למצה הנאכלת עם הפסח? ולאחר שיש שתי דעות אז אתה אוכל אחד כזה ואחד כזה. אבל בהגדה שלו אומר הרבי שמי שקשה לו אז אתה יכול גם להתנות. אתה יכול לקחת כזית אחד ואתה מתכוון, אם באמת אני צריך לאכול את האפיקומן לשיטות שזה זכר לקרבן פסח, אז זה יהיה זכר לקרבן פסח. ולשיטות בראשונים שזה זכר ל-למצה הנאכלת עם הפסח, זה יהיה זכר למצה, מצה הנאכלת עם הפסח, ואז אתה מסתפק בכזית אחד, כן? אם זה קשה, הרי בסוף שולחן ערוך, אחרי כל התפוחי אדמה זה באמת, אה, קצת קשה. אנחנו נעמוד פה ואם תרצו מתישהו אנחנו נעשה עוד, עוד שיעור ככה ל-להלכות ליל הסדר. פסח כשר ושמח.