גבולות הארץ בהלכה - הרב משה בלוי שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 מספרים על הבעל שם טוב הקדוש שפעם אחת הוא כתב מכתב לגיסו, רבי גרשון מקיטוב, שהוא מתפלא שהוא לא רואה אותו בארץ ישראל. שהתפלל בשבת מסוימת והוא לא ראה אותו באותה שבת בארץ ישראל. ולאחר מכן, כשהמכתב הגיע לרבי גרשון, אז הוא כתב חזרה לבעל שם טוב שאכן באותה שבת הוא היה שבת בעכו, והוא הלך, היה ברית מילה והוא הלך לבית כנסת אחר, וכנראה שהבית כנסת שהוא התפלל באותה שבת היא לא הייתה בתוך גבולות ארץ ישראל, ולכן הבעל שם טוב לא ראה אותו בתוך-- בארץ ישראל. אז כאן הסיפור שאנחנו רואים שיש את גבולות ארץ ישראל ויש מחוץ לארץ ישראל. כמובן, הנושא הזה שקוראים לו גבולות ארץ ישראל נושא ארוך מאוד, מפותל מאוד, וננסה להקיף קצת מהתורה שבכתב, קצת מהתורה שבעל פה, ונראה את המסקנות למעשה בימינו. בעיקר אני אדבר על הגבול הדרומי־מזרחי של ארץ ישראל, שמשתרע מקצה ים המלח ועד לאילת. ובכן, כאשר אנחנו מתחילים את המסע בעקבות הגבולות, הפעם הראשונה שאנחנו רואים גבולות זה בצורה מפתיעה מאוד בפרשת נח, כשהתורה מספרת לנו על בני נח, שאחד מבני נח הוא חם, ולחם היה את הילד שקוראים לו כנען, וכנען ילד את צידון ואת חת ואת היבוסי ואת האמורי ואת הגרגשי ואת החיוי ואת הערקי ואת הסיני ואת הארודי ואת הצמרי ואת החמתי, ואחר נפוצו משפחות הכנעני. מספרים לנו על ילדי כנען, אבל כאן מוסיפה התורה חריגה וגם מספרת לנו על גבול הכנעני. "ויהי גבול הכנעני מצידון", צידון צפון על שפת הים התיכון, "בואכה גררה עד עזה", בקצה הדרומי של הים התיכון, "בואכה סדום ועמורה", משיכה ממערב למזרח לכיוון סדום ועמורה, שאנחנו מכירים

03:18 דובר 2 אותם אחר כך, נכיר אותם בים המלח, "ואדמה וצבוים עד לשע". מכל המקומות, פחות או יותר את צידון, עזה, סדום ועמורה, אדמה וצבוים יש ממצאים. לשע לא ברור איפה היא, אבל זה גבול הכנעני, והתורה חשוב לה להדגיש את גבול הכנעני. פרשה הבאה, פרשת לך לך, המעמד המפורסם של אברהם אבינו בברית בין הבתרים. "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת". זאת אומרת, אנחנו מוצאים פה את גבולות ההבטחה, גבולות הברית של אברהם על הארץ מנהר מצרים ועד נהר פרת. ובפסוק הבא גם מספרים לנו על האומות ש-- היו בגבולות הגאוגרפיים האלה. האומות שהיו פה זה את הקיני, את הקניזי, הקדמוני, חיתי, פריזי, רפאים, אמורי, כנעני, גרגשי ויבוסי. אנחנו מוצאים פה עשר אומות שגרו במרחב הזה, כנראה, בין נהר מצרים לנהר פרת. הפלא ש-- אחר כך בפר-- באותה פרשת לך לך אנחנו מוצאים עוד פעם ברית, ברית מילה, ושם הקדוש ברוך הוא כורת עם אברהם ברית, ברית המילה, אבל מבטיח לו את ארץ כנען. רק את ארץ כנען. ובאמת בנחמיה אנחנו מוצאים "אתה הוא", אומרים את זה בתפילה כל יום, אנחנו אומרים את זה בתפילת שחרית. "אתה הוא ה' האלוקים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני, חיתי, אמורי, פריזי, יבוסי וגרגשי לתת לזרעו ותקם את דבריך כי צדיק אתה". יש פה רק שש אומות מתוך העשר, כשאת הגרגשי גם נמצא פה, אבל חסר פה אחת האומות שלא מופיעים קודם, את הרפאים. את הרפאים לא מופיע, ומי הם הרפאים שנעלם פה? וגם בכלל יש

06:14 דובר 2 פה רק הבטחה. בהמשך נ-נדלג רגע ל-לדברים. "כי יביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונשל גויים רבים מפניך החיתי, הגרגשי, האמורי, הכנעני, הפריזי, החיוי והיבוסי, שבעה גויים רבים ועצומים ממך. ונתנם ה' אלוקיך לפניך והכיתם החרם תחרים אותם לא תכרות להם ברית ולא תחונם". אנחנו מוצאים שבע אומות. הפער בין השבע לשש, הגרגשי, יש אומרים שהוא ברח לאפריקה. רש"י מביא את זה, שגרגשי בפרשת כי תשא, שהגרגשי ברח. בכל אופן, אנחנו רואים פה דבר מעניין שהארץ הצטמצמה מעשר אומות לשבע אומות. כשהתעלומה הגדולה היא על הקיני, קניזי וקדמוני. הם לא יופיעו יותר בשום דרך בתורה כאומות שאותן אנחנו נכבוש. איפה הם נעלמו? אז רש"י מסביר שהקיני, קניזי וקדמוני הם עמון, מואב ואדום. רק להזכיר שכשאנחנו קוראים בפרשת לך לך בברית בין הבתרים את ההבטחה על עשר האומות, קיני, קניזי וקדמוני ועוד ש-שבע אומות של הכנענים, הקיני, קניזי וקדמוני, כשרש"י מציין אותם כעמון, מואב ואדום, צריכים לדעת שבאותם ימים עמון, מואב ואדום עדיין לא נולדו באותם-- באותו זמן של ברית בין הבתרים. לוט עדיין הלך עם אברהם, התלווה אליו, אבל עדיין לא הייתה מהפכת סדום ועדיין לוט ובנותיו לא בורחים לצוער, ולא נולד עמון ולא נולד מואב, וגם אדום הוא עשו עדיין לא נולד כי הוא ייוולד רק כנכד ליצחק. אז הקיני, קניזי וקדמוני שרש"י מציין כעמון, מואב ואדום הם באמת התעלומה. כ-- פרשנים, האבן עזרא ואחרים, מסבירים שקיני, קניזי וקדמוני הם אומות כנעניות שהיו פה גם כן, שגם הם כנענים, ואחר כך את מקומם תפסו עמון, מואב ואדום, וקיני, קניזי וקדמוני זה באמת המקום של עמון, מואב ואדום. בכל אופן כך שיטת רש"י. לאחר

09:33 דובר 2 מכאן אנחנו מוצאים שוב פעם בפרשת השבוע שעברה שקראנו, פרשת משפטים. שוב מוצאים את הגבולות של הארץ, גבולות די רחבים: "ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלישתים וממדבר עד הנהר". ים סוף בדרך כלל זה ים סוף, זה הים האדום של חצי האי סיני. ים פלישתים זה הים התיכון, וממדבר עד הנהר, כשהנהר רש"י מסביר שזה נהר פרת. אז פה, או יש כאלה שמסבירים שנהר פה זה נהר מצרים, אז זה תלוי במיקומים, לאיזה מדבר הם מדברים. האם מדברים על המדבר המזרחי שנמצא אחרי נחלות גד וראובן, שמפריד בינינו לבין עיראק? המדבר הסורי. והנהר יהיה נהר מצרים, או שמדבר, מדברים על מדבר פארן, מדבר צין, מדבר קדש, והנהר יהיה נהר פרת בצפון. אבל בכל אופן אנחנו מוצאים פה גבולות של ים, של נהר. ואז אנחנו מגיעים לבמדבר, ובבמדבר בפרשת מסעי, כאשר התורה מצווה אותנו לנחול את ארץ כנען: "כי אתם באים אל ארץ כנען, זאת הארץ אשר תיפול לכם בנחלה, ארץ כנען לגבולותיה". התורה קוראת ארץ כנען לגבולות שמן הירדן ועד לים התיכון. ופה התורה משרטטת לנו בצורה גרפית את הגיאוגרפיה של גבולות הארץ, בצורה מפורטת, עם מיקומים, עם מקומות. "והיה לכם פאת נגב ממדבר צין על ידי אדום, והיה לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה". זאת אומרת, הקצה הדרומי-מזרחי זהו ים המלח, הקצה הדרומי-- המזרחי של ים-- הקצה המזרחי-דרומי של ים המלח, "ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים". הגבול עובר מדרום למעלה עקרבים, עובר לצין, עובר לקדש ברנע, עובר לחצר אדר ועובר לעצמונה, מגיע לנחל מצרים ומגיע לים התיכון, וגבול ים. וככה יש לנו שרטוט של מקומות שהתורה מעבירה אותנו לאורך

12:40 דובר 2 הגבול הדרומי. בפשטות של הדברים, רש"י שמה כותב, אנחנו נלך עוד הפעם עם רש"י. רש"י כותב בצורה מפורשת למה חשוב לנו לדעת את הגבולות האלה: כי הגבולות האלה הם בעצם מגדירות הרבה מצוות שנוהגים בתוך גבולות ארץ ישראל, ויש מצוות שלא נוהגים מחוץ לארץ ישראל. אז כדי לדעת את המצוות שנוהגים בארץ ישראל אנחנו צריכים לדעת את הגבולות של ארץ ישראל. ורש"י מביא את הפירוש על הפירוש בפרשת מסעי, שאלה הגבולות הקובעות לענייני המצוות של ארץ ישראל. אז מה שמחוץ לגבולות מסעי, לפי ההבנה הפשוטה ברש"י, הם לא הגבולות המחייבים את המצוות התלויות בארץ. לגבי הגבול הדרומי, אז אנחנו מוצאים פה בעצם שני פסוקים: את הפסוק של פרשת מסעי, שזה קצה ים המלח, לעומת זאת את פרשת משפטים ואת ההבטחה לאברהם, שזה גבול דרומי יותר, נהר מצרים או ים סוף. ים סוף דרומי הרבה יותר מאשר קצה ים המלח. וכאן הסתירה בין הפסוקים האלה יוצרת את ה-, את המחלוקת שנוגעת למעשה היום לגבי כל השטח שקוראים לו שטח הערבה, מקצה ים המלח ועד לים, עד לאילת שנמצאת, שנמצאת על שפת ים סוף. מה דין השטח הזה שהיום קוראים לו עמק הערבה? למרות שבתורה זה לא הערבה שהתורה קוראת לו בפרשת דברים. כשמדברים על הערבה מדברים על שטח מישורי לאורך בקעת הירדן, שהוא בקעת הירדן, לא על השטח של הערבה כיום, כי הערבה כיום בתורה נקראת מדבר. רש"י, אם אנחנו הולכים עם רש"י, ואחרי זה אם אנחנו הולכים עם מי שהלך בדרכו של רש"י, רבי אשתורי הפרחי, בעל הכפתור ופרח, שהגיע לארץ ישראל וטייל בארץ ישראל, ולא, אי אפשר לקרוא לזה טייל אלא חקר ודרך בכל המקומות של ארץ ישראל

15:24 דובר 2 על מנת ללמוד על ארץ ישראל, גם כן רואה בקצה ים המלח את הגבול ההלכתי לענייני המצוות התלויות בארץ של ארץ ישראל, ומכאן שכל מה שדרום לקצה ים המלח הוא לא ארץ ישראל. ואם הוא לא ארץ ישראל, אז כל הגידולים שבחסדי השם מגדלים בכל מושבי הערבה הצפונית והדרומית והתיכונה והדרומית, הם גידולים שמגדלים בחוץ לארץ ולא חלים עליהם, לא חלה שם קדושת ארץ ישראל, וממילא בשנת שמיטה המקפידים שלא רוצים לסמוך על היתר מכירה או לא רוצים, אה, אז הם יכולים לקבל פרי וירק ממקומות סמוכים לארץ ישראל ושדינם כחוץ לארץ, שגדלו בחוץ לארץ. אלא מה, כאשר אנחנו ניגשים לברר על הגבול הדרומי, אנחנו מוצאים שהגבול לא עבר בצורה ישרה מקצה ים המלח עד לים התיכון. אם הוא היה עובר בצורה ישרה, אז אכן באמת כל השטח הדרומי הוא חוץ לארץ. "ונסב הגבול", כשאומרים ונסב זאת אומרת הגבול עובר בסיבוב, וכשהגבול עובר בסיבוב אז כמה סיבוב, לא-- איך, כמה סיבוב הוא יורד, כמה, האם, אז זאת אומרת הגבול מתעקל דרומה ואז מתחיל שוב פעם ללכת מערבה. לאן דרומה הוא יורד מקצה ים המלח? שני חוקרי ארץ ישראל מאוד מפורסמים: רבי יהוסף שוורץ שחיבר ספר תבואות הארץ בשנת תרש"ו, שהוא היה גם כן יהודי ירא שמיים, ירא אלוקים, והסתובב בארץ ושרטט את גבולות מסעי כגבולות הלכתיים של ארץ ישראל. ובשנת תר"ך, זה בשנת תרש"ו, אחרי זה בשנת, שבעים שנה אחר כך, בשנת תרצ"ג, רבי יצחק גולדהאר, גם כן יהודי ירא אלוקים, גם כן גיאוגרף, ושרטט שוב פעם גם כן את הגבולות של ארץ ישראל, כאשר יש שינויים בין, בין המפה של הגבול הדרומי של תבואות הארץ לבין בעל אדמת-- הוא

18:17 דובר 2 חיבר ספר רבי יוסף, רבי, רבי יצחק גולדהאר חיבר ספר בשם אדמת קודש, שקיבל עליו הסכמות מאוד מעניינות, גם מהרב זוננפלד, יוסף חיים זוננפלד, גם מיצחק ירוחם דיסקין וגם מהרב קוק, ושהסכימו כולם על הספר שלו אדמת קודש, והוא משרטט גם כן את הגבול באלכסון מקצה ים המלח. ויש לזה השלכות: האם לגבי המושבים שנמצאים בצפון הערבה, האם לקחת מהם ירק בשנת שמיטה או לא לקחת מהם ירק בשמיטה? לגבי הגבולות, שוב אנחנו מוצאים את משה רבינו בפרשת וזאת הברכה: "ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ראש הפסגה אשר על פני יריחו ויראהו השם את כל הארץ, את הגלעד עד דן". מראה בתנועה סיבובית את הגלעד, שזה עבר הירדן המזרחי, דן בצפון, את כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה, שזה מרכז הארץ, השומרון, ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון, שזה הים התיכון, ואת הנגב, עוברים לנגב, ואת הכיכר, בקעת יריחו, עיר התמרים עד צוער. צוער זאת העיר היחידה שנשארה מהפיכת סדום ועמורה, מחמש ערי הכיכר שצוער נשארה. זאת אומרת צוער נמצאת בקצה ים המלח, בפשטותם של דברים. בקצה ים המלח נמצאת העיר צוער. ושוב אנחנו מוצאים, והגמרא אומרת במסכת, הגמרא במסכת בבא בתרא אומרת: "כל מקום שמשה נתן בו את עיניו התחייב במעשר. כל מקום שמשה לא נתן את עיניו לא התחייב במעשר". ושוב אנחנו רואים פה את ארץ, אמנם את עבר הירדן המזרחי, את ארץ הגלעד. אחרי זה מוצאים אבל עד צוער, עד סמיכות לקצה ים המלח. לגבי הגבולות... אז נחלקו בדורות ה-- מאחר ואנחנו בחסדי השם הגענו, עם ישראל הגיע ל-- מגיע בהמוניו לארץ ישראל, ואנחנו, כמו שהרבי כבר דיבר על זה, שאנחנו טועמים את מעין

20:57 דובר 2 קיבוץ הגלויות, ועם ישראל מתיישב בארץ ישראל וחוזרים, מחזירים עטרה ליושנה כדי לחקור את כל הנושא של מצוות התלויות בארץ, שהיינו רחוקים מזה בכל השנים שלא היינו בארץ ישראל, אז הם לא היו למעשה, וכעת הדברים חוזרים ומתחיים וחוזרים לדון בהם, ו... ו-וכאן אנחנו מוצאים את הפערים הגדולים ב-- לגבי היחס לגבולות הארץ. יש... בפסיקת ההלכה, כאשר אנחנו ניגשים לפסוק את ההלכה, אז קודם כול אנחנו לא יכולים לפסוק מהפסוקים. כמו שאת פרי עץ הדר אנחנו לא יכולים לפסוק מה זה, כי אחד ייקח קלמנטינה, אחד ייקח תפוז, ואנחנו יודעים שזה אתרוג. אי אפשר לפסוק פסיקת הלכה מהפסוקים, אבל אנחנו כן יכולים לקוות ל-ל-ללמוד מה הפסוקים רומזים לנו ומה הם רוצים שנדע. וכאן הסתירה הגדולה בין שני הפסוקים האלה, בין "ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר", "מנהר מצרים ועד נהר פרת", לבין הגבולות המצומצמים יותר, שזה קצה ים המלח ו... צפונה, כאשר כל נקודת גבול ישנה מחלוקת מה יהיה הגבול. לגבי הגבול אנחנו נ-נ-נתמקד, כמו שאמרנו, בגבול הדרומי-מזרחי. לגבי הגבול הדרומי-מזרחי... קצת היסטוריה. בשנת תשי"ב התחילה התיישבות חקלאית ביטבתה. יטבתה, שנמצאת כארבעים קילומטר צפונית לאילת, והתחילה שם התיישבות חקלאית. וכשהגיעה שנת שמיטה אז שאלו את החזון איש אם אפשר לקחת מיטבתה ירקות. זאת שאלה אחת ששאלו. שאלה נוספת ששאלו זה לגבי, מי ששאל את זה קראו לו רבי מאיר שוורץ, הוא יהודי שעסק רבות בחקלאות על פי התורה, והוא רצה לדעת אם באילת הוא יכול לעשות כלאי זרעים. כלאים, כלאי זרעים נאסרו רק בארץ, לא ב-- בארץ שלך, אבל לא בחוץ לארץ. אז הוא רצה לעשות ניסיונות בכל מיני, אה, זרעים, אה, ואז הוא

24:22 דובר 2 שאל את החזון איש אם אפשר לעשות את זה באילת. החזון איש אמר לו שבאילת אפשר לעשות כלאי זרעים כי זה חוץ לארץ, וגם הפסיקה של החזון איש שביטבתה אפשר לקחת ירקות בשמיטה הוציאה את יטבתה מגבולות הארץ. לא היו אז מושבים צפונית לזה. אבל אחר כך, כשקמו מושבי הערבה, ושוב הפלא הגדול הזה, הנס הגדול שעם ישראל מצליח להוציא ירקות מדהימים באדמה מדברית בחסדי השם, ושוב יש שאלות האם הערבה, מדבר הערבה, זהו חוץ לארץ או שזהו ארץ ישראל? ישבו על המדוכה הזאת בד"ץ, חברי בד"ץ של העדה החרדית בשנת תשל"ג, והם החליטו יחד עם המנחת יצחק שהערבה-- הם, על סמך המפות של בעל אדמת קודש ותבואות הארץ, שכל מושבי הערבה בעצם הם חוץ לארץ לחומרה, שקצה ים המלח זה הגבול, ולחומרה הם לקחו מושבים מסוימים בערבה שמשם הם, כסלסול חומרה, שמשם הם לא ייקחו ירקות, ורק מעין יהב ודרומה הם כן יכולים לקחת, מפני שזה כבר רחוק מהגבול ומשמה הם יכולים לקחת, רחוק מכל גבול שהוא שהיה משורטט בימים ההם, לא תבואות הארץ ולא אדמת קודש, משמה אפשר לקחת ירקות בשמיטה. ונוס-- אבל מה? כעוד, כעוד סלסול חומרה, בעין יהב עצמו הם החליטו לקחת רק מעברו המזרחי של נחל הערבה. לא כי זה הגבול, לא כי נחל הערבה זה הגבול. כבר כתב על זה בדרך אמונה שהגבול לא קשור לנחל הערבה. נחל הערבה זורם מדרום למזרח, הגבול הוא קצה ים המלח, קצה ים המלח מערבה, אלא כחומרה להרחיק כמה שיותר מהאלכסון שהגבול יורד מקצה ים המלח לכיוון מערב, אז להרחיק משם. אז ככה שבעצם מעין יהב במזרח, הוועדה של העדה החרדית, מצופר טכנית הם

27:00 דובר 2 יכולים לקחת, למעשה הם לא לוקחים מצופר, אבל טכנית יכולים לקחת מצופר גם כן ירקות. פארן זה מקום שלוקחים ממנו ויכולים לראות את זה כיבול פארן. המושבים האלה, פארן, צופר ועין יהב, גם כן מסומנים לצרכן כערבה צפונית, למרות שזה לא נקרא ערבה צפונית. הערבה הצפונית היא בעצם יותר נאות הכיכר ועין תמר, אבל זאת-- הם, הם מושבים בערבה התיכונה. אבל הצרכן מכיר אותם כערבה הצפונית, שהבד"ץ של העדה החרדית והרב לנדו והבד"ץ של בעלז כן לוקחים משם את התוצרת בשנת השמיטה. אבל מה? הרב אלישיב חשש, הרב אלישיב, פה אנחנו, יש דבר מאוד מעניין, ש... האם גבולות הארץ ההלכתיים הם יותר דרומה מקצה ים המלח או לא? יש לנו פה ספק. ספק לגבי שנת השמיטה ותרומות ומעשרות זה ספק דרבנן. יש לנו כלל ספקא דרבנן לקולא. ובאמת הרב שלמה זלמן אוירבך בשולחן שלמה אומר בגלל שספקא דרבנן לקולא אפשר לסמוך על הגבולות המצומצמים. בימינו אפשר לסמוך על הגבולות המצומצמים, שגבול ים המלח זה הגבול וממילא כל הערבה היא חוץ לארץ. הרב אלישיב בדיוק הפוך, בגלל-- למרות שזה ספקא דרבנן, אבל הוא דווקא מחמיר, בגלל הספק הוא מחמיר. מאחר וזה ספק שאף אחד לא יודע, אי אפשר להכריע בזה. ושביעית זה דין, זה יש בזה עיקרו דאורייתא. זה לא ספק שאין לו זה. היום הוא דרבנן, אבל זה-זה מצווה דאורייתא. ממילא בספקא דרבנן כזה הוא מחמיר. ומה החומרה? החומרה, ושוב אני רוצה לסכם פה רגע את הנקודה. לפי רש"י קצה ים המלח דרומה זה חוץ לארץ. ויותר מזה, לפי רש"י ברור שקצה ים המלח יש ארץ אחרת שקוראים לה ארץ אדום. קצה, קצה ים המלח דרומה זה אדום. וגם

29:54 דובר 2 הפסוק, אדום מגיעה עד אילת. אנחנו רואים את זה אפילו כששלמה המלך עושה אוניות בעציון גבר, אשר את אילות על שפת ים סוף. איפה זה נמצא? בארץ אדום. שלמה המלך בונה אוניות או מקים צי של אוניות בעציון גבר ליד העיר אילות, אבל איפה זה נמצא? על שפת ים סוף, שזה נמצא בארץ אדום. על פי רש"י, פשוטו של רש"י, מפורש ומפורש ברש"י כל דרום, כל הצד, הגבול הדרומי המדברי מקצה ים המלח דרומה זה ארץ אדום. זה ארץ אדום. צמוד לזה זה מואב. וצפונה לזה זה עמון. ובמילים אחרות כבר התוודענו לזה שרש"י קורא לאדו-- אדום, מואב ועמון קיני, קניזי וקדמוני. ממילא קיני, קניזי וקדמוני הם ההבטחה לעתיד לבוא. כי מפו-מפורש במדרשים שלעתיד לבוא, רש"י רומ-אומר את זה על קיני, קניזי וקדמוני בפרשת לך לך, שלעתיד לבוא נקבל את ק-- ישראל ירשו גם את קיני, קניזי וקדמוני, גם בפרשת דברים עד אשר, עד אשר אבוא אל אדוני שעירה, עד מדר-- עד מדרך כף רגל. אומר רש"י עד מדרך כף רגל, עד שידרכו רגליו של המשיח על הר הזיתים אז יתנו לנו ירושה גם את עשיו, את עמון ומואב. עד אז אסור לנו ל-ל-- אל תצורם ואל תתגר בם ולא לכב-- ולא, ולא ליל-- ולא, ולא להילחם בהם. נכון, שואלים דוד המלך כן נלחם באדום בגיא מלח וכן כבש את אדום וכבש את מואב וכבש את עמון? כבש כי הם התגרו, כי הם הציקו כי הם הזיקו לעם ישראל. כבש אבל לא התחייבו שם בדיני תרומות ומעשרות ולא בדיני שמיטה. לא, זה עדיין לא ארץ ישראל לעניין קדושת המצוות של ארץ ישראל. כיבוש היה, קידוש לא היה. וקידוש אם יהיה

32:38 דובר 2 לעתיד לבוא זה גם מחלוקת בין הראשונים לגבי קיני קניזי וקדמוני. הרשב"ם בבבא בתרא כותב שלא, לא שהם לא היו, הם לא היו קדושים בקדושת המצוות. אבל לא, אבל לא, אבל, אבל, אבל לא משנה. גם אם כן, זה ברור מרש"י שבימינו כשזה אדום עמון ומואב, אין לנו הם לא, הם לא, הם לא מקומות שיכולים לקדש אותם לקדושת ארץ ישראל. השתנו המקומות האלה, המקומות האלה השתנו. ככה זה בפשטות שיטת רש"י. אבל מה? שיטת הרמב"ם היא אחרת, והרמב"ם כן רואה בכיבוש כגורם מחייב. הרמב"ם בכלל כאשר מצאו את הרמב"ם בהלכות קידוש החודש, שהרמב"ם כותב במקום אחד הרמב"ם כותב שמקו המעלה עשרים-- מקו רוחב עשרים ותשע זה ארץ ישראל, ובמקום אחר הרמב"ם כותב שזה מקו מעלות השלושים זה ארץ ישראל. קו המעלות, קו רוחב שלושים. כדור הארץ מחולק לקווי מעלות רוחב, כשקו המעלות רוחב הוא מגיע בקו המעלות השלושים, זהו שארץ ישראל היא מקו השלושים עד לשלושים וחמש. ובאו, בא הרב אלישיב ותלמידיו וטענו שאומנם גבולות מסעי הם הגבולות המחייבים, אבל מקצה ים המלח הגבול ירד דרומה לכיוון קו המעלות השלושים, פגש אותו שם באיזושהי נקודה ומשם הוא המשיך מערבה. זאת אומרת שכל השטח שהיום קוראים לו ערבה צפונית זה ארץ ישראל. ארץ ישראל ל-- שתחת הגבולות גם של פרשת מסעי, גם של פרשת מסעי. כי מקו ים המלח צריך ללכת דרומה. יוצא שהמושבים יהל ושיזפון הם מעל קו השלושים, ולוטן, קטורה, גרופית, שחרות, סמר עד אילת, כל הקיבוצים שם הם מתחת, הם מתחת לקו השלושים ונקבע להם השם בימינו לצורך העניין ערבה דרומית. זה הערבה הדרומית. שהערבה הדרומית מקו השלושים זה חוץ לארץ. וממילא רק שומרי השמיטה ייקחו רק

36:06 דובר 2 משם, כשכל השטח צפונה לקו השלושים זהו לא, זהו לא... זהו, זהו ארץ ישראל. פוסקי הלכה אחרים לוקחים לא את גבולות מסעי כגבולות ארץ ישראל, אלא את ים סוף. ממילא מים סוף עד נה-עד נהר פרת זהו ארץ ישראל ההלכתית, ההלכתית. כך שכל בעצם, כך שכל הארץ היא מ-מ-היום, מאילת זה ארץ ישראל. אנחנו מוצאים את זה גם כן, את אה... הרב, הרב צבי פסח פרנק, אנחנו מוצאים את אההה הרב פינחס אפשטיין, שהיה רבה של העדה החרדית, ש-שכותב כך שעד אילת, שעד אילת מצד הפסוק "ושתי את גבולך מים סוף", או שזו אפשרות אחת מצד הפסוק הזה, אז זה, זה ארץ ישראל. פסיקות של רבנים אחרים, רבנים אחרים, תפיסות אחרות. התפיסה הכי מרחיבה זה הרב ישראל אריאל. הוא חיבר אנציקלופדיה על ארץ ישראל, חמישה כרכים בדיוק בנושא הזה של גבולות הארץ, והוא מרחיב מאוד, מאוד את גבולות הארץ. רק לדוגמה, יש פסוק מאוד מעניין בספר יהושע. הפסוק אומר, "ויקח יהושע את כל הארץ הזאת, ההר ואת כל הנגב ואת כל ארץ הגושן ואת השפלה ואת הערבה ואת הר ישראל ושפלתה, מן ההר החלק העולה שעיר ועד בעל גד בבקעת הלבנון תחת הר חרמון. ואת כל מלכיהם לכד ויכם וימיתם". ביהושע י"א יהושע משרטט לנו בדיוק את ה-- מה יהושע כבש, ופה יש ארץ הגושן. מה זה ארץ הגושן? אז זה, פה אנחנו רואים, אז הרד"ק אומר, "אין זו גושן של--" פירוש אחד, "אין זו גושן של מצרים". ארץ הגושן, ארץ אולי במרכז הארץ שכינו אותה כארץ גושן. אבל בדרש מביא הרד"ק כי היא כן גושן של ארץ מצרים והיא נבלעה בתוך הרי ארץ ישראל, כמו שנאמר, "ויעל לקראת ישראל

38:59 דובר 2 אביו גושנה", מלמד שהיה בעלייה כלפי ארץ ישראל. ובזכות ששלח יהודה בשליחות אביו להראות לפניו גושנה הוא זכה שיהא לחלקו ארץ גושן, שהיא ארץ טובה. זאת אומרת, ארץ גושן זה בעצם ה-- היום זה בתוך ארץ מצרים, זה... במקום שקוראים רעמסס, ששם זה את ארץ מצ-- שהמצרים קראו לזה רעמסס, יוסף קורא לזה ארץ גושן, ושם הוא נותן את המושבה ל-ליעקב, לאבא יעקב ולילדים ולאחים, וארץ, ארץ גושן, אנחנו יודעים, זה ארץ מצרים. זה ארץ מצרים! מתברר על פי הדרש שמביא הרד"ק, וגם זה מביא ברבותינו בעלי התוספות בבראשית, בבראשית גם מביאים את זה, שארץ גושן זה היה, זה ארץ ישראל. זאת אומרת שמעולם בעצם לא גלינו מארץ ישראל, גם לא ב-ב-בימי מצרים ישבנו בארץ גושן, ישבנו בארץ ישראל. ונהר מצרים זה נילוס, שצריך ל-להרחיק את, להרחיק את, את הגבול ה-ה-הדרומי מערבי לאחד משלוחות הנילוס, שמכילים גם כן את ארץ רעמסס ואת ארץ גושן, שהם בתוך גבולות ארץ ישראל. וככה למעשה, למשל הרב ישראל אריאל כותב שהנילוס זה הגבול הדרומי מערבי, כל נהר הפרת מהקצה הצפוני מערבי, הרי אמנוס, הרי אמנוס בצפון עד למפרץ הפרסי, יחד עם חצי האי סיני. כל זה גבולות ההבטחה של נהר מצרים עד נהר פרת. ומעניין שגם כן הכוזרי במאמר ב', רבי יהודה הלוי מביא שגם ישראל, גם משה ואהרון ומרים שרתה עליהם רוח הקודש, כי הם היו בארץ ישראל, כשיטתו המפורסמת של רבי יהודה הלוי. זאת אומרת שכל המסעות של עם ישראל במדבר הם בעצם מסעות בחצי האי סיני, ואחרי זה בעבר הירדן. הכל זה בתוך ארץ ישראל. זאת ארץ ישראל. זה הוא מרחיב מאוד מאוד את גבולות הארץ, ואחרים מצמצמים. אחרים מצמצמים

41:22 דובר 2 יותר לכיוון לא גבולות כל כך רחבים, אבל גבולות יותר מצומצמים מנחל מצרים, שזה ואדי אל-עריש, עד לנהר פרת. אם אני, אם ניגע ב-ב-בבעיית הגבולות ולא בפסיקת ההלכה של הגבולות, אלא בבעיית הגבולות, אז מהפסוקים המחלוקת הגדולה היא שוב פעם האם "ושתי את גבולך מים סוף" או מקצה ים המלח, כאשר קצה ים המלח, הגבולות המשורטטים והמדויקים של פרשת מסעי, חסר שם. אין שם לא את ים סוף ואין שם לא את נהר פרת, ולכן זה, לכן זה, זה, זה התעלומה וזה המתח שקיים לגבי הגבולות ההלכתיים של ארץ ישראל. עוד דבר מעניין אנחנו מוצאים בנביא יחזקאל. נביא יחזקאל בפרקים מ"ז, מ"ח משרטט גם כן את גבולות הארץ, ושם הוא כותב: "ופאת נגב תימנה מתמר עד מי מריבות קדש נחלה אל הים הגדול, ואת פאת תימנה נגבה מתמר מי מריבת קדש נחלה אל הים הגדול". זה גבול דרום. המעניין יותר שבחלוקת הארץ בספר יהושע שבט יהודה הוא השבט הדרומי ביותר. וכשבספר יהושע משרטטים את גבולות שבט יהודה, כל שבט למקומותיו, אז ממש מקביל כל ים המלח, לאורך כל ים המלח מערבה, זה נחלת שבט יהודה מקצה ים המלח מערבה. מעליו בנימין. אחר כך יש את אפרים ומנשה עד לשבטים נפתלי ואשר וכולם. מעניין שספר יחזקאל בפרק מ"ח, הגבול הדרומי, השבט הדרומי יהיה: "ועל גבול גד אל פאת נגב תימנה והיה גבול מתמר מי מריבת קדש נחלה אל הים הגדול". זה פסוקים שהם תעלומה גדולה מאוד, שלא נודע, עד שלא נדע, ששבט גד הוא יהיה השבט הדרומי ביותר. זאת אומרת שכל הצד הדרומי של ארץ ישראל שייך לשבט גד. בכלל, כשהוא מחלק, כשבספר יחזקאל מחלק את הארץ לשבטים, לא מוצאים

44:36 דובר 2 חלוקה בצד המזרחי של הירדן, אבל בכל אופן המעניין הוא שהוא מחליף את שבט יהודה עם שבט גד, שזה פ-- שזה שהוא יהיה בצד הדרומי, שזה דבר מאוד מאוד מעניין. מה הכוונה בספר יחזקאל? אני רוצה לסכם את הנושא הזה. אז כך, פוסקי ההלכה בימינו, יש את גישת הפסיקה שמתחילה עם רש"י, הכפתור ופרח, תבואת הארץ, אדמת קודש, שכולם לוקחים את גבולות מסעי כגבולות הארץ ההלכתיות, ודרומה משם זה חוץ לארץ. יש, וזה א-א-אפ-- וכבר ציטטנו שזה, שזה, שזה בד"ץ של העדה החרדית והרב לנדא ועוד גופי כשרות אחרים. יש את הרב אלישיב שחושש לשיטת הרמב"ם לקו המעלות השלושים כקצה הגבול הדרומי של ארץ ישראל, ממילא הג-הגבול מתרחק דרומה. ויש פוסקי הלכה שרואים באילת את קצה ה-- הדרומי, את הקצה הדרומי. לסיכום השיטות, הרבה כתבו על הנושא של הגבול הדרומי־מזרחי. מעניינת השיטה של הרב שלום זלמן רווח. הוא חיבר ספר, "גבולות השדה", והוא משרטט את הגבול הדרומי גם כקצה ים המלח, והוא יורד, הוא בעקבות ספר יחזקאל, הוא יורד למי מריבות קדש, שזה לפני, קצת לפני פארן מול העיר פטרה. העיר פטרה שנמצאת היום ב-במזרח, היא במזרח הערבה, בארץ ירדן, ושם היא נקראת קדש. למה? איך יודעים שהיא הקדש? כי קדש זה רקם, ובספרי הקדמו-- בספר יוסיפון, אז הוא קורא לפטרה, הוא קורא רקם, ורקם זה קדש, ממילא. עכשיו, אז אומר הרב רווח שהגבול צריך להתחיל מקצה ים המלח, לרדת לאורך נחל הערבה, כל מה שיהיה מזרחי לנחל הערבה זה חוץ לארץ, ויורד עד לאזור מול פטרה, שזה קרוב קצת גם כן לקו המעלות השלושים, ומשמה מערבה ומשמה פארן ודרומה זה חוץ לארץ. זו שיטת הרב רווח, שהוא

47:44 דובר 2 שרטט את הגבולות ב-- לפי שיטתו שלו, וכך כל א-- יש נהרא נהרא ופשטיה, כל אחד לכן צריך שתעשה לך רב שלו, וכל אחד יראה איך, אה, את-- איך הוא פוסק את ה-- איך, איך, איך, איך פסיקת ה-השיטות השונות של ה-, של הגבולות השונים להכרעה, מהיכן הוא ייקח, מהיכן הוא לא ייקח. העיקר שיהיה את האמת ואת השלום אהבו. ותלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. ורק להוסיף כמה נקודות שלגבינו, לגבי חסידי חב"ד, אז לגבי העיר אילת, כשהרב גליצנשטיין, השליח של הרבי בעיר אילת, הרבי אמר לו שיעשה יום טוב של גלות-- יום טוב שני בצנעה, בחשאי. הרבי הדגיש שזה לא קשור לגבולות-- זה לא-- שיום טוב שני זה לא קשור לגבולות הארץ, ממילא שיח-- שיעשה יומיים. והמעניין הוא שההוראה הייתה בצנעה ובחשאי, וכך נוהגים חב"ד, של אנ"ש באילת, לעשות יומיים את היום טוב שני של, של חגים, חגי ישראל. תשובה נוספת מעניינת של הרבי לרב שהיה פה בארץ ישראל שהגיע לבקר מחוץ לארץ, אז הרבי אמר לו: "מאחר ואתה נוסע ליותר משלושים יום, תשתדל לרדת לאילת, לצאת פעם אחת ב-- שלא תהיה שלושים יום רצוף בארץ ישראל, אלא תיסע לגליט-- לרב גליצנשטיין באילת ושם שיראה לך את בית חב"ד שלו". אז גם כן שוב אנחנו רואים, זו שיטה מאוד מעניינת שלא-- של-- תשובה לאותו רב שלא יהיה שלושים יום, אה, רצוף בארץ ישראל, אלא שיצא לאילת, כי אם כן נראה שאילת זה חוץ לארץ. למרות זאת, יש תשובה נוספת של הרבי ליהודי, ליהודי שרצה לצאת מאילת לחוץ לארץ. הרבי אמר לו שזה לא פשוט לצאת מארץ הקודש לחוץ לארץ. כך שקשה להכריע לגבי הנושא של הגבולות מדברי הרבי. אבל,

50:10 דובר 2 אבל מה שברור הוא הדברים, הדברים, אה, אה, עדיין המלאכ-- עדיין בעזרת השם שעד-- כולם, כל מי שעוסק בנושא הזה בפה אחד יודע ואומר שעד שלא יעמוד הכהן לאורים ולתומים וש-- ש-שיבוא משיח צדקנו, עד אז אין לנו תשובה ברורה והחלטית מהם גבולות הארץ שלנו. אבל בעזרת השם אנחנו נזכה לגאולה שלמה תכף ומיד ממש ואז יהיה ארץ שלמה ויהיה תורה שלמה ויהיה עם שלם וכל ארץ ישראל וכל-- לא יהיה שאלה איפה מתחיל הגבול, איפה מסתיים הגבול. שנזכה בעזרת השם שארץ ישראל תתפשט על כל הארצות וקדושת הארץ תגיע לכל מקום ובכל מקום, אה, תהיה גאולה שלמה. שנזכה לזה תכף ומיד ממש.