מהו מקווה חב"ד - הרב מנחם מענדל וילשאנסקי שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 ערב טוב. אנחנו היום בבואנו לעסוק בעניין כל כך חשוב שנקרא מקווה, בור על גבי בור, מקווה בשיטת רבותינו נשיאינו, מקווה שהתייסד על ידי האדמו"ר הרש"ב. כמובן שאצלו כבר היה בלימודו את כל החומרות וכל ההידורים שייסד אדמו"ר הזקן והצמח צדק בתשובותיו, למרות שהמקווה שהוא ייסד היה שונה. בבואנו לעסוק בזה אנחנו בוודאי זוכרים שאנחנו בתקופת ימות המשיח בהם אנחנו נמצאים עכשיו, ומול עינינו נזכרים דברי הברייתא בסוף מסכת סוטה: וטהרה מביאה לידי תחיית המתים על ידי אליהו הנביא זכור לטוב. תכף ומיד ממש נראה את הבשורה הגדולה ואז תהיה טהרה על כל העולם. "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם", פשוטו כמשמעו. כשאנחנו מדברים על מקווה חב"ד, מה שהעולם מכיר, מה זה מקווה בשיטת חב"ד? כל העולם יודע להגיד בור על גבי בור. בור על בור. מה שנקרא בור טבילה על גבי בור זריעה, בלשון של הרבי באחת האיגרות. בעצם כדי להבין מה החידוש של בור חב"ד אנחנו נצטרך להבין הרבה דברים, אבל חשוב כבר בהתחלה להדגיש: בור חב"ד, מקווה חב"ד, זה לא רק בור על בור. מקווה חב"ד כולל עשרות פרטים, מתחיל מהרשימה שיש בה מעל עשרה סעיפים שאותה כתב הרב לנדא, והרבי אימץ את הרשימה הזו בתור הוראות של הרבי הרש"ב על מקווה חב"ד. הרבי קבע לקבוע-- להכניס את זה ולהדפיס את זה בתוך השולחן ערוך משנת תשי"ט, שהרבי כותב שהרשימה הזו הייתה למראה עיני הרבי הריי"צ. מאותה שנה הרבי לא הדפיס את השולחן ערוך ללא תוספת של אותה רשימה על דבר בניין מקווה. אין יותר מזה בשביל לומר לנו: זה שולחן ערוך להלכות מקוואות. הלכות מקוואות בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן, נמצאת בה הוספה על מה-- לפי מה ששמע

02:35 דובר 2 הרב לנדא מאת הרב, מאת, מאת הרבי הרש"ב ברוסטוב, והיה למראה עיני האדמו"ר הריי"צ ואישר את הרשימה. ברשימה יש הרבה דברים שקשורים עם בניית המקווה ואחר כך עם אחזקתו, וגם הרבי עצמו הוסיף דיוקים והסברים במהלך השנים עם הידורים נוספים שגם אותם צריך לדעת ולזכור, וישנם הרבה מקוואות שהיו בעבר נחשבים מקוואות חב"ד, אבל הם רק בור על בור ללא שאר הדברים. אמרנו מקודם, יש הרבה סעיפים ותת-סעיפים בבניית המקווה ובאחזקתו, והם ללא ההידורים האלה, ויש גם דברים שהתחדשו במשך הזמן. לא מזמן נפגשתי עם רב אחת הקהילות החב"דיות המפורסמות, והוא אומר לי, "תראה, יש לנו מקוואות חב"דיות אצלנו. האם ייתכן שבמהלך השנים, הרבי, או התחדשו דברים שלא ידוע עליהם פעם?" אמרתי לו בוודאי. תראה, אין ספק שהתחדשו דברים ויותר מזה, ולכן במהלך השנים אז זה-- אנחנו זוכים יותר להדר ברצון של הרבי. אף אחד גם לא סותר את העובדה שהרבי בעצמו, הרבי מלך המשיח בעצמו, היה טובל במקווה שהיה לא כשיטת חב"ד, בקראון הייטס אז המקווה שהרבי טבל בו לא היה כשיטת חב"ד. יחד עם זאת, כשבנו מקווה חדשה הרבי זה נגע לו והרבי דיבר על איך זה שחסידים אין להם את הברייטקייט הרצויה לבוא ולתבוע ולהניח יסוד שמקווה זו זה המקווה הכי טובה. הרבי אומר מי שחסר אצלו בעניין הזה, שרבותינו נשיאינו ייסדו את המקוואות, והוא יודע שהם מכוונים הכי נכון והוא לא מצליח להעביר את זה כי הוא לא חי את זה והוא לא, והוא לא מרגיש את זה, אז הרבי אומר: אם חסר אצל החסידים, מה לנו כי נבוא בטענות על האחרים? הנה כי כן, הרבי הראה לנו לדעת שכשאתה בונה מקווה תבנה אותו הכי

04:44 דובר 2 טוב שאפשר עם כל ההידורים שאפשר, ובאמת במהלך השנים מקווה חב"ד, בפרט בארץ בשנים האחרונות, קיבל עוד יותר צורה של כל ההידורים של הרביים עד כמה שאפשר, עם כל מה-- הדיוקים של הרבי בעניין. לכן אנחנו צריכים להסביר מהו מקווה חב"ד, כדי שנדע איך נראה מקווה חב"ד. אז צריך להסביר גם מה זה מקוואות אחרים, מה היה פעם, ועל ידי זה נוכל להבין מה אומר לנו המקווה. המקווה שהיה נהוג במשך מאות שנים בדורות עברו, כך היה נהוג בארץ ישראל הרבה ועוד מוצאים כאלה מקוואות גם כן בחפירות ועתיקות ארכיאולוגיות כאלה ואחרות. המקוואות הללו שאותם אנחנו מוצאים היום לרוב היו מקווה של השקה מן הצד. דהיינו מקווה בכלל, מה זה מקווה? מקווה, כתוב בתורה "אך מעיין ובור מקווה מים יהיה טהור", מעיין ובור הם מקווה מים, והאדם שנכנס בו-- בהם יהיה טהור. ההיקש הזה של מעיין ובור ניתן כבר בתורת כהנים, יש לנו, אפשר לומר יותר מיותר מארבע שורות, שהן בעצם כוללות בתוכן את כל תורת המקוואות. ארבע פסקאות: מעיין ובור, אך מעיין ובור, מקווה מים. כל דבר מלמד אותנו משהו והנוגע לענייננו, מקווה מים, הפירוש הוא מים נקווים, מים מתאספים. איך הם מתאספים? בבור, בדרך כלל בבור. בור נקרא מים באשבורן. כשהמים מכונסים באשבורן הם נעשים נקווים והם בעצם אין להם שום יציאה מהמקום שבהם הם נמצאים, הם גם לא יוצא-- הם גם לא הולכים וזוחלים כמו ממעיין או נהר. הם נקראים מים נקווים באשבורן והבור שמחזיק אותם נקרא מקווה. המים הללו, אם יש בהם ארבעים סאה, יש בזה כמה דעות, הדעה הרווחת להלכה זה שבע מאות חמישים ליטר, מהדרין שזה יגיע אפילו לאלף ליטר. כשיש בהם את השיעור

07:03 דובר 2 הזה של המים, אזי המקווה זה נקרא מקווה, מקווה טהרה, במקווה הזה אפשר לטבול. מקווה טהרה שאפשר לטבול בו במי גשמים זה טוב ויפה, אבל במהלך השנים אנחנו יודעים שהמים קרים וחז"ל לא רצו שיטבלו, בפרט לא לטבילת נשים במקווה קר, שמא מתוך המהירות והפחד והרעד מהמים הקרים היא לא תעשה את הטבילה נכון, גם יש חול ויש לכלוך וכך הלאה, וגם הגיעו הזמנים שגם המים נעשו יותר מלוכלכים, ולכן נוצרה שיטה שבה התחילו לבנות לפני הרבה שנים מקוואות לצד נהרות ולהשיק אותם לנהרות. אנחנו יודעים את שיטת התוספות בדברי אבא של שמואל בגמרא, שהוא היה לוקח סוג של מפצים, סוג של מחצלות כאלה, והיה בונה מהם ריבוע ובונה-- ושם אותם על צד הנהר כדי, לפי שיטת הרמב"ם הכוונה היא וחלק מבעלי התוספות, כדי שהמים ייקוו לתוך אותם, אה, לתוך אותן דפנות ויעמדו בהם כשזה לצד הנהר, ויוכלו בניו ובני משפחתו לטבול בתוך המקווה הזה. אז הרעיון הזה של לבנות לצד נהר, על נהר, מעיין, במיוחד השתמש בזה אדמו"ר הזקן וגם אדמו"ר הצמח צדק. דיברו על זה תשובות ארוכות שמדבריהן אנחנו למדים, למדים את שיטתם במקוואות בהרבה דברים, מאיזה חומרים צריך לעשות את המקווה, אבל זה לא השיטה ש-עליה אנחנו מדברים בגלל שזה לא נהוג היום ונאריך בזה בהזדמנות אחרת. מה שנוגע לנו כרגע זה לה-להבין את הרעיון של השקה. בור מקווה מים יהיה טהור. הגמרא אומרת: "אך מעיין ובור, אך מעיין ובור." אך מעיין. המעיין יכול לזחול אבל הבור לא יכול לזחול. זאת אומרת שה-ה-הבור אומנם צריך להיות ממי גשמים, אבל מי גשמים הם לא מטהרים אם יתחילו לזחול כמו לכמה דעות במעיין עם הנה-- אם המעיין זוחל. כן?

09:31 דובר 2 אלא אך מעיין, רק מעיין. אך לשון מיעוט. רק, רק המעיין מטהר בזוחלים והבור לא מטהר בזוחלים. אז באמת היו טובלים במי גשמים, וכבר הסברתי מקודם שזה בעצם גרם לבעיות וגם זה היה מלוכלך. אז מה עשו? אז התחילו להשיק מי גשמים למי, למים שאובים, למי ברז מה שנקרא, וזה בעצם השיטה שהייתה נהוגה במשך ה-- הייתי אומר כמאה שנה האחרונות בירושלים, בשאר ארץ הקודש, בפרט בחוץ לארץ, בארצות הברית. המקווה של השקה מן הצד, דהיינו יש בור מי גשמים גדול מעל ארבעים סאה בגובה של המקווה, בגובה הכוונה בחלק העליון עושים חור כשפופרת הנוד, שזה בערך שש סנטימטר לערך, והחור הזה בצורה... נהוג לעשות אותו עגול, למרות שאפשר גם כן, אה, לעשות אותו בצורה שונה, העיקר שיהיה שפופרת הנוד שזה שתי אצבעות שמסתובבות. ומי גשמים עומדים בבור אחד. לצידם, לצידו בונים בור של מלט, בור ממלט, מ-מ-מיציקה ושופכים לתוכו, מכניסים לתוכו מי ברז, מים שאובים. כאשר המים השאובים מקבלים, עולים, עולה המפלס והם מקבלים גובה, לאט לאט הם משתווים אל החור של המים של מי הגשמים, של הבור מי גשמים שליד, וההשקה הזו הופכת להיות מטהרת את מי הבור עם המים שלצידם. זאת אומרת, אפשר לטבול במי הברז כאשר הם מושקים למי גשמים. זה נקרא בור השקה. ואת מה מרוויחים? המים האלה אפשר להחליף אותם הרבה, אפשר גם לנקות אותם ובעיקר לחמם אותם וגם לבנות בור יפה עם קרמיקה. תכף נראה איך בונים את זה. זה בעצם השיטה הרגילה. יש מינוס מאוד גדול בשיטה הזו, שכל אחד מבין שבמהלך הזמן, ברגע שיש לך בור לצד בור והמים כל הזמן, אה, בעצם מושקים אחד אל השני, הם גם מתחלפים אחד

11:54 דובר 2 עם השני. הם גם זזים אחד אל השני, ככה שאם בבור הצדדי יש לך את הכמות המספקת של מי גשמים, במהלך הזמן עם יציאת המים וכניסת המים, המים נחסרים, נחסרים מהשיעור של ארבעים סאה ויש פחות משבע מאות חמישים ליטר, ואז אתה מאבד את השיעור במקווה הגשמים, במקווה שיש בו ארבעים סאה, אתה מאבד בו את השיעור הנכון שנותן לך את ה-- את הכוח להכשיר את המקווה שלצידו. זה בעיה אחת. יש עוד בעיות. בעיה עיקרית נוספת זה מה שנקרא, אמ, זה באמת בעיה. מה שיכול לקרות שאפילו גופו של האדם יהיה טובל בזוחלין וראיתי את זה לצערי הרב, פגשתי את הבעיה הזו שנכנס טובל, טובלת לצורך העניין לתוך מקווה. מי שחייב טבילה מן התורה אני מדבר, הוא חייב לטבול במי-- מים שמושקים למי גשמים או במי גשמים והמים של הברז מילאו אותם לא במידה הנכונה וכשהוא נכנס למים המים גובהים או שהם לא מגיעים אל החור של ההשקה ואין להם השקה או שמגיעים אל החור של ההשקה. ואז מתחילה התנודה וכשהוא טובל הוא טובל בזמן שהראש שלו ממש עומד ב-בגובה החור, ובעצם יוצא שראשו ושערותיו של האדם מיטהרים במים שיוצאים ונכנסים מבור אל בור, וזה נקרא להיטהר בזוחלין. גם הבית יוסף שמכשיר את זה הוא מדבר שאתה טובל מתחת לזחילה ולא בגובה הזחילה, וקשה מאוד להכשיר טבילה שכזו. זאת אומרת המקווה אולי יהיה כשר אחרי שיגביהו את המים, אבל האדם לא נעשה טהור בכזה מקרה. שעל כן למקווה כזה שעשו אותו הרבה שנים יש גם את החיסרונות, את החסרונות הגדולים שלו. אחד זה חיסרון המים ושנית העניין של הטבילה. במהלך השנים, מכיוון שהייתה בעיה כזו במקוואות, אז, אה, חזון

14:11 דובר 2 החזון איש חשש לזה והוא בעצם יצר מקווה. קוראים לזה מקווה חזון איש, אבל בעצם מי שהיה הראשון שיסד את זה כשיטה זה החתם סופר, זה מקווה חתם סופר שנקרא בור זריעה. הרעיון של הזריעה כבר נזכר ברש"י וברשב"א במסכת ביצה. זריעה זה מלשון לזרוע. לזרוע הכוונה לבלול, לערבב, לערבב. אתה זורע את החיטים, זורע את הזרעונים באדמה, הם מתערבבים באדמה ומצמיחים. הרעיון הוא לזרוע מי עיר ומי גשם. דהיינו, יש לך בור של מי גשמים, ברגע שאתה מכניס לתוכו מים, כמה-- אבל ב-ב-במידה ובתנאי שהכמות הראשונית יש בה ארבעים סאה, ברגע שיש ארבעים סאה, נגיד שבע מאות חמישים ליטר, אלף ליטר ב-ב-במידה הראשונה שקיימת במקווה של מי גשם, מי גשמים טהורים. עכשיו אתה שופך ויוצק לתוכו מי ברז וממלא אותו. כשאתה יוצק לתוכו מי ברז וממלא אותו, בעצם זרעת, ערבבת את המים האלה במים האלה. האדמו"ר הצמח צדק מביא חקירה באחת מתשובותיו. מה קורה למים האלה שאתה ממלא בתוך מי הגשם? לשיטה אחת באדמו"ר הצמח צדק, הסברה אחת והיא שיטה של הראשונים, היא שיטת הרא"ש. ברגע ששמת את המים של הברז, מים או מים שאובים, מי ברז זה מים שאובים, שמת אותם בתוך מי הגשמים הם-- הפך להיות להם דין של מי גשמים. כל המים האלה מקבלים דין של מי גשמים. ולפי הדעה השנייה המים האלה נעשו מושקים או נזרעים. הם נזרעו במי הגשמים, הם התערבבו ומחמת שהם התערבבו במי הגשמים נעשה להם דין של כשרות למקווה, הם נעשים מים כשרים. הנה כי כן, תזכרו את מה שהסברנו בשתי ההסברים האלה. הנה כי כן מקווה זריעה. פירוש אתה זורע לתוך המקווה. מקווה כזה הוא מצוין. לו יצויר שיש לנו מקווה

16:25 דובר 2 עם ארבעים סאה ולתוכו נשפוך מים חמים ונקיים כל היום וכל לילה ונמלא אותו והוא יהיה ענק והוא יוכל להחזיק כגודל בריכה של, של, של אלפי ליטרים זה מצוין. מדוע? כי הרמב"ם כותב שכשיש לך מי גשמים ואתה ממלא לתוכם מים שאובים אפילו את כל המימות שבעולם, כן, אפילו את כל המים שאתה רוצה אתה יכול לשים וזה יהיה כשר. זאת בתנאי שזה נשאר באותו בור. אלא שבור מי זריעה שאנחנו מדברים עליו היום, היום לא שופכים את המים לתוך הבור זריעה. היום שופכים את המים לתוך הבור זריעה ובתוך הבור זריעה למעלה יש נקב והמים נשפכים מהבור זריעה אל בור לצידו, כאשר בבור לצידו טובלים. בור הטבילה זה לא הבור המקורי שבו התערבבו מי הגשמים עם מי הברז, המים ועם המים השאובים. בור הטבילה הוא כבר תוצר, הוא כבר תוצאה מכך שהתערבבו בבור אחר המים. עכשיו המים האלה מגיעים ונופלים לבור שבו, שבו הולכים לטבול. יש שמשאירים נקב שמחבר אותם ויש שסותמים את הנקב כמו שיטת החסידים של צאנז. ובמילא אנחנו מקבלים פה מקווה שהיה. המים נזרעו בעבר במי גשמים וכרגע את התכולה של המים האלה, שהם תכולה של חיבור, של תכולה של ערבוב של מי גשמים עם מים רגילים, אותם אנחנו מקבלים במקווה הבאה, במקווה השנייה שבה אנחנו טובלים. המקווה הזו שהמים עוברים ממקווה למקווה לפי שיטת הרא"ש זה, זה מים כשרים ו-וטובים. אבל רבינו ירוחם, שהש"ך מביא אותו, רבינו ירוחם מגדולי הראשונים, מסתפק אם זה נקרא מקווה כשר. והש"ך על השולחן ערוך חושש לדעתו ואומר שצריך לחשוש לפסול את זה. רוב המקוואות היום בארץ, כיוון שחזון איש רצה בדווקא, מכיוון שהיה לו כל מיני סיפורים שקרו לו

18:38 דובר 2 עם מקווה השקה ששכחו לסתום את הנקב וכדומה, הוא תיקן שיעשו מקווה זריעה. במקוואות הזריעה, כפי שאמרתי, אתה לא מקבל את המים עצמם. מה גם שהמקוואות היום הם לא באמת בנויים כמו השיטה של מקווה זריעה שרצו גדולי הראשונים ובוודאי לא אפילו לא חתם סופר, ואפילו לא בשיטה שנאחזים בה היום בארץ, אלה שטוענים שצריך לבנות מקווה זריעה. מחמת הסיבה שהיום מה שקורה יש בור מי גשמים, פותחים את הברז של מי, פותחים את הברז של מי העיר, את המים השאובים. הם נשפכים על הבור של מי הגשמים ומיד הם נופלים דרך החור אל הבור של הטבילה. שימו לב, זה לא שהמים היום נכנסים אל הבור של מי הגשמים, מתערבבים ואז פותחים את החור והם נופלים החוצה אחרי שהם התערבבו. ממש לא. היום פותחים את הברז, שופכים, יוצקים את המים, את המים הללו ש-של, של המים השאובים, מי העיר, יוצקים אותם על הבור של-- על מי הגשמים, ובד בבד כשהם עוד נעים וזוחלים וזזים ומתניידים הם נופלים לתוך הבור. זאת אומרת לא היה רגע אחד שהמים נזרעו, נבללו והתערבבו ונחו ברגיעה. לא קרה. המים נזרעים לשנייה מלמעלה ונופלים החוצה. להרבה מאוד שיטות זה לא נקרא בור זריעה, וזה רוב מקוואות הזריעה של היום. יש כאלה שהתחכמו, שהם עושים צינור שהמים של הברז ירדו עד למטה ואז הם יגרמו למי גשמים שנשארים בפנים ל-ל-לרדת החוצה לתוך המים שלידו. ושים לב, לכל העובדות האלה שהצגתי לעיל, וניקח גם בחשבון שהרבה פעמים גם קרה שהבלניות או ה, או ה, או המנקים בבית מרחץ, או אפילו הרבנים שכחו את הפקקים, מילאו מים של ברז ושכחו לפתוח את החור שמשיק בין המקוואות. זה דבר נורא.

21:08 דובר 2 ושים לב לכל זה. היו כאלה שרצו להעדיף את הבור זריעה, אבל בתקנה שלהם הם קלקלו, כי הבור זריעה, ברגע שאתה ממלא אותו מלמעלה וזה נופל לצד השני ואחרי זה אין חיבור, מה שקורה זה שזה לא זריעה שעליה דיברו חז"ל. לא קיבלת את הזריעה הראשונית שבה מי הגשמים קיבלו לתוכם והכילו לתוכם את כל מי העיר והם נהיו אחד. קיבלת תוצאה שהם נהיו פה אחד ועברו למקום אחר, ובמקום השני זה כבר תוצאה, זה תולדה. תולדה שמאבדת את הכוח. רבנו ירוחם חושש לזה. פה אנחנו מגיעים לאחד הסעיפים הכי הכי נוגעים לנו ברשימה של הרבי הרש"ב שנתן לרב לנדא. הרב לנדא מציין שהרבי הרש"ב ציווה עליו לעשות בור על גבי בור, ולמה? כי הרבי הרש"ב ידע שבכל צורות המקוואות המים מתערבבים ובמשך הזמן נחסר מהשיעור של ארבעים סאה. כשחז"ל הכשירו ארבעים סאה לטבילת גוף של אדם, הם אמרו, בארבעים סאה רוב גופו של אדם טובל, נכנס והוא יכול להיכנס בתוכו והמים מכסים אותו מכל צדדיו. אומר הרבי הרש"ב, ברגע שאתה עושה בור מן הצד או בור זריעה, במהלך הזמן מתחלפים המים ונחסר מהשיעור של ארבעים סאה. לפי שיטת הראב"ד, שהראב"ד אומר שאם נתן סאה ונטל סאה, אתה שם, לדוגמה, אתה שם סאה אחת של מים שאובים או מי גשמים ולוקח סאה. אפילו תשים מי גשמים ותוציא סאה, אפילו תשים-- אחרי זה אתה נותן מי, מי העיר סאה ואתה נוטל סאה. אתה שם ונוטל, שם ונוטל. במהלך הזמן נחסר מהשיעור. ברגע הראשון, אם המקווה היה ארבעים סאה, ארבעים ואחת סאה ושמת סאה או שניים, כבר אין בו ארבעים סאה. עדיין רובו מי גשמים. במהלך הזמן גם הרוב הזה מתחלף ונחסר.

23:29 דובר 2 כשיש לך מקווה שיש בו ארבעים סאה ושמת סאה ונטלת סאה ואתה ממשיך לטבול באותו מקווה, יש דעות שמכשירות, אבל כשיש לך מקווה של ארבעים סאה, אתה שם בו סאה ולוקח סאה ואת המים שבתוכו אתה מעביר למקווה הבא, כבר הרבה, כבר אין הרבה דעות שמכשירות. במיוחד שרבנו ירוחם חושש לזה והראב"ד פוסל את זה בוודאי. אומר הצמח צדק, מאי דמספקא ליה לרבנו ירוחם, מה שיש לו ספק לרבנו ירוחם והש"ך, אם מים שנזרעו ונבללו ונתחברו בבור אחד, עוברים לבור השני, האם הם כשרים או לא? לפי שיטת הראב"ד ודאי שאינם כשרים, כי לפי שיטת הראב"ד, רק כשיש לך פה ארבעים סאה שלמות ועליהם אתה שם מים, אתה יכול לטבול באותו הבור. אם נחסר לך סאה אפילו באותו בור אתה בבעיה, ואם נחסר רוב אז גם-- אז באותו בור זה פסול. וכשאתה לוקח את המים האלה ומעביר אותם למקום אחר, אז בוודאי גם אם נחסר כאן מארבעים סאה ויש פה רק שלושים ותשע, ועכשיו-- כי במשך הזמן זה נתחסר. יש פה שלושים ותשע גשם ויש פה עוד סאה של, של מי העיר. יש לך פה ארבעים סאה, אבל במשך הזמן זה התערבב ובמילא יצא גם מים, אז מי הגשמים יצאו ועכשיו פה יש לך תוצאה של מי גשם ומי עיר ביחד, ואתה מוסיף עוד מי העיר ועוד פעם המים נשפכים לבור אחר, ואתה מוסיף עוד מי עיר ועוד פעם המים נשפכים למקום אחר. או שאתה שם אותם אחד ליד השני והמים מתניידים, הולכים וחוזרים, נוזלים מכאן לכאן ומכאן לשם, ונחסר לאט לאט מהשיעור עד כדי שלפעמים נחסר יותר מעשרים ואחת סאה ולפ-- או יותר

25:14 דובר 2 מעשרים פלוס, עשרים ועוד מעט, אז ודאי שזה לא בסדר. ולפי הראב"ד, גם אם נחסר סאה אחת וזה עובר למקווה השנייה, כמו שכותב הרב מנדל חן במכתבים, בהתפלפלויות שלו עם הרבי הרש"ב בפירוש דברי הראב"ד, גם אז אנחנו בבעיה. אשר על כן האדמו"ר הרש"ב ראה לנכון לתקן מקווה שיפתור את הבעיות הללו. מקווה כזה שכל החששות שהזכרנו, ויש עוד הרבה חששות נוספים והרבה ביטול של הידורים או, או דעות חלוקות. האדמו"ר הרש"ב הלך עם השיטה, כפי שהרבי מביא מהתשב"ץ, שבמקווה צריך ללכת אפילו לשיטות הכי אחרונות להכשיר אותו לפי כל הדעות. ואנחנו צריכים להבין, ילדי ישראל הטהורים, דור הגאולה יוצא מהמקווה האלה של דור השביעי. לכן לא פלא שאנחנו זוכים לקיים ולצקת אותם ולצקת מקוואות עם שיא ההידור והטהרה. וכאן הגיע הרבי הרש"ב, איזן ותיקן, כפי הלשון שנזכר בכמה מקומות שהרבי הרש"ב התעמק בזה ולמד את זה, והחליט שהשיטה הכי נכונה, ולא שהרבי הרש"ב צריך הוכחות, אבל, אבל אותם אלה שהתחילו לערער על זה, אז ברוך השם נדפסו כבר מאז, מאז שהרבי הרש"ב הסתלק, בדור האחרון נדפסו חידושי הריטב"א, שמה זה נמצא שהוא כותב בור על גבי בור זה הדבר הכי נפלא שיש. מה זה בור על גבי בור? שמים מקווה, בונים בור תחתון וביציקה שלו יוצקים בור מעליו, רצפה באמצע עם שני חורים, טפח מכאן וטפח מכאן, טפח בריבוע ובאמצע טבלה של מינימום, של מה, למה טבלה? הכוונה מכסה, אפשר להרים אותו. ובבור התחתון שמים מי גשמים. עליו, אחרי שהבור התחתון מתמלא ועולה על הרצפה, והמי גשמים עולים, עולים, עולים והמפלס שלהם מקבל איזושהי שכבה דקה על הרצפה של הבור העליון, הרצפה של הבור העליון,

27:30 דובר 2 שהוא בעצם הגג של הבור התחתון, כשהרצפה הזו מקבלת מפלס קטן, על זה ממלאים כמה שרוצים מים חמים, מים קרים ומחממים אותם, העיקר מים נקיים, וככה טובלים. כשמים מונחים על גבי מים, הסיכוי שהם יתחלפו הוא שואף לאפס. הרבי מדבר שמבחינה מדעית, מה שהתגלה לנו בתשורה שהוציאה משפחת גרליק בניו יורק בעניין המקוואות, אז התגלה לנו סוד גדול שהרבי מביא: איכשהו מבחינה מדעית מים על גבי מים לא מתערבבים, גם אם זה יהיה חמים על קרים. הרבי אומר שבאוקיינוס יש מאות זרמים של מים שונים גם בחום וגם בקור וגם בכל מיני סוגים, הם לא מתערבבים זה עם זה. מים על גבי מים מונחים. כשאתה מחליף את המים, לרבי יש שיטה: כשאתה מחליף, תשאיר תמיד שכבה קטנה למטה של מי גשמים, שהשכבה הקטנה הזאתי תמיד תישאר כדי שכשאתה ממלא בפעם הבאה את המים, לא תמלא מי ברז סתם, אלא תמלא אותם כבר לתוך מי גשמים. תמיד לתוך מי גשמים. תכף נסביר את הרעיון הזה גם למה עושים את זה, אבל אני חוזר ואומר: מים על גבי מים, ההתחלפות היא קטנה, וגם אם תהיה התחלפות, ברשימה הרבי הרש"ב ביקש לעשות פעמיים ארבעים סאה בבור התחתון. אנחנו לא שמים ארבעים סאה, שזה שבע מאות חמישים ליטר או אלף ליטר, אנחנו שמים אלף חמש מאות ליטר כדי שגם אם יש איזושהי התחלפות, תמיד יישאר לנו למטה בבור התחתון ארבעים סאה. וכשממלאים על ארבעים סאה מים שאובים, איך אמר לנו הרב אב"ד? איך אומר אב"ד? אין בזה פסול של נתן סאה ונטל סאה. שמת סאה שאובים ולקחת סאה אחרת, שהוצאת מזה סאה שיש בה מעורבבים שאובים וגשמים, ובעצם חיסרת מהשיעור, כי אנחנו תמיד מניחים

29:22 דובר 2 את המים, וכששואבים את המים העליונים אין לנו בעיה. שימו לב, במקווה של בור מן הצד או אפילו בבור, בור זריעה, בדרך כלל כשאתה ממלא את המים מעל החור, כשאתה מוציא את המים ושואב את המים תמיד נשפכים מים החוצה, כי חוק הכלים השלובים, אז בעצם המים מקבלים מפלס אחד בכל הבורות, וכשאתה שואב את המים מהבור האמצעי תמיד יש בשני הבורות הצדדיים מים שהם בתוך החורים או מעל החורים, מעל גובה החורים או בתוך גובה החורים, והם מתחילים לזרום החוצה. זה עוד יותר גורם לאיבוד של השיעור של המי גשמים, וכשאנחנו שואבים במקווה חב"ד אנחנו שואבים רק את הבור העליון והבור התחתון נשאר שלם. איזה פתרון נפלא. איך בונים מקווה חב"ד? מקווה חב"ד צריך להיות יציקה של שני בורות ביחד, אחד על השני, עם רצפה באמצע, עם שני חורים טפח על טפח משני צדדים של המקווה. עושים אותה גם באלכסון, זה יותר טוב, יותר נכון מבחינה הנדסית וגם אחרי זה בטיחותית. ובאמצע יש טבלה של אמה על אמה, כמו שאומר הרב לנדא, בשביל שיוכלו להרים את הטבלה בעת ניקיון המקווה ולנקות גם את הבור התחתון, שתמיד תהיה לנו גישה אל הבור התחתון, לנקות אותו וכולי. הבורות האלה שיוצקים אותם, הרי אני צריך להגיע למצב שבו יגיעו מי גשמים. המי גשמים מגיעים בדרך כלל מהגג. בגג צריך לדאוג שלא יהיו צינורות, בטח לא של פחים סגורים, כמו שכתוב שם ברשימה. אם אפשר להקפיד שלא יהיה פלסטיק, ברוב המקוואות בחוץ לארץ ובארץ גם כן משתמשים בפלסטיק. אז הרבי אומר שפלסטיק זה ספק מקבל טומאה, כדאי להימנע מזה, שהמים לא יעברו על דבר שזה לא ייקרא הווייתו בטומאה. זה הידור גדול מאוד, בפרט

31:09 דובר 2 שהיום הפלסטיק לא נעשה לקביעה בקרקע. יש הרבה שטוענים שכל דבר שנברא בשביל שייקבע בקרקע הוא כקרקע. הפלסטיק הזה נעשה גם לעבודות מטלטלות, בדברים המטלטלין, ולא רק בקרקע. אשר על כן כדאי לעשות את ה-- כל הצינורות משיש או מעץ חלק שאף פעם לא ירד עליו שם כלי, לעשות את הצינורות כמה שיותר מהודרים, להמשיך אותם, לעשות בגג שלא יהיו כלים, שלא יהיה עיכוב של המים. מדבר על זה הרבי הרש"ב, שהמים לא יתעכבו בכל מיני מקומות שייראו כמו כלי, או שיש ספק חשש שהגג, אם הוא עשוי ממתכת, לצפות אותו, שזה לא יהיה גג מתכת, שלא יהיה ברזל. זה עוד הידור שהרבי מביא בספר המאמרים. בספר המאמרים תרצ"ט, בשיחה של חודש פסח. הרבי הרש"ב אמר לרבי הריי"צ שלא יהיה שום ברזל במקום שעוברים המים, במקום שהמים מגיעים מ-- אל המקווה, מהגשמים הכוונה. מהגשמים צריכים לעבור על מקום חלק נקי, להיכנס לצינורות הנכונים ומשם אל מחסן. ברוב המקוואות הרבי, הרבי מבקש ודורש שיהיה מחסן. מה זה מחסן? זה אוצר רזרבי. זה מקווה רזרבה. אתה אוגר בו מי גשמים. אם תצטרך פתאום להחליף את המי-- את מי הגשמים בקיץ ואין לך גשם, ואתה גם, גם בימות החורף להחליף מקווה זה לוקח זמן, ואם אתה תחכה שירד הגשם אז אתה תשבית את המקווה לכמה ימים. תמיד רצוי שיש עוד מקווה בצד. זה נקרא מחסן מי גשמים, שאליו יורדים המים מן הגג. המים נאגרים בתוכו. ב-בתחתיתו של המקווה, קצת מעל התחתית, אומר הרבי הרש"ב, עושים חור. את החור הזה סותמים דווקא ב-אה עץ, בפקק מעץ. אנחנו יש עוד שיטות, אבל הרעיון הוא לא לעשות פקק גומי, כי הרבי הרש"ב מחשיב אותו לדבר

33:06 דובר 2 שמקבל טומאה, וקצת מעל הרצפה יש חור. החור עם עץ מחזיק את המים, והמים יוצאים אחרי זה כשאתה פותח את העץ. המים יוצאים לתוך בור לידו. זה מין שוקת כזו. הרבי הרש"ב מבקש שייצרו שוקת כדי שבשוקת בן אדם יוכל להכניס את היד ולהוציא את הפקק מעץ, לשלוף אותו. והרי מה קורה? באותו רגע יכול להיות שהמים יגעו לו ביד, או שיהיה איזשהו חשש של כוח גברא. כן? שהבן אדם נגע ביד במים, ומים של גשמים שיש בהם תפיסת יד אדם, זאת אומרת שהאדם הוא בעצם בכוחו שאב אותם או הוציא אותם, הם הופכים להיות מים שאובים. יש בהם פסול, אבל בשביל הפסול הזה מועיל שהם עוברים על תעלה, ולכן שולפים את הפקק והמים האלה נכנסים לתוך תעלה, והתעלה הזאת ממולאת חול, חול רך, שהוא מטהר את-- אם הייתה בעיה בעת פתיחת הפקק, הוא נותן עכשיו את התוספת טהרה למי הגשמים, מכשיר את זה מחדש, ואז המים האלה יורדים מתוך התעלה הזו דרך נקב או מעל המקווה אל תוך המקווה התחתונה. בעת מילוי המקווה המקוואות חייבים להיות יבשים לחלוטין. אם יש שלושה לוגים של מים שאובים שנפלו מזה מבנייה או ממים סתם, או מה, מהתבי-- או מה, מהמילוי הקודם כשמילאו בעבר את המקווה ועכשיו מרוקנים אותו, אם נשאר שלושה לוגים מים, שזה כמות מזערית, זה פחות מליטר, שאם זה נשאר בתוך המקווה ועל זה יורד ארבעים סאה מים, הכל פסול. חכמים אמרו: שלושה לוגים שאובים פוסלים את המקווה. בכלל, זה מחלוקת. האם מים שאובים זה פסול מהתורה או מדרבנן? יש המון שיטות שהפסול הזה של מים שאובים זה דרבנן, אבל יש

35:00 דובר 2 גם דעות שזה דאורייתא. כך או כך זה לא משנה לנו. המים האלה פסולים ואי אפשר לטבול בהם. אשר על כן אנחנו נחפש שהמקווה יהיה אך ורק מקווה יבשה לחלוטין, וצריך להיות מומחה בזה. לפעמים יוצאים מים שנספגו בקירות או מתחת הבלטות או מתחת הקרמיקה. צריך לדעת את זה היטב וצריך לדעת מה נקרא יבש, וכשהבורות יבשים לחלוטין אז הולכים אל הפקק שנמצא במחסן הרזרבי או אל הפקק שנמצא בצינור שנמצא על הגג. פותחים אותו וכל מי הגשמים זורמים היישר אל הבור התחתון. כשמתמלא הבור התחתון ועולה על גדותיו על הרצפה, אז אפשר לפתוח את מי הברז ולמלאות אותם על המים. זה נקרא זריעה באשבורן. המים נזרעים על אשבורן. זכור לטוב הרב בועז לרנר, שגם עלה על ההידור של הרבי שתמיד המים יישפכו מהברז, וזה לא היה כל כך נהוג. אמנם נכון שהרב אשכנזי נהג את זה בכפר חב"ד לפני זה, הרב אגרסטוק[?] במדינות דרום אמריקה תיקן תמיד שהמקוואות, שמי הגשמים ירדו על החור. ומה הפירוש על החור? זאת אומרת, במילוי הראשון תמיד אתה שופך את המים. זה נשפך תמיד על מי הגשמים, אבל במי-במילויים אחרי שאתה כבר גמרת פעם ראשונה למלאות את מי הגשמים ועל זה מים רגילים, עכשיו המים מתלכלכים, אתה שואב רק מהבור העליון, מבור הטבילה אתה שואב את המים. נשאר לך למטה הבור התחתון עם מי גשמים. כשאתה ממלא שוב את מי הברז, מים שאובים שיישפכו, ייזרעו, אמרנו, יהיו נבלעים ישר על החור. הרבי קורא לזה זריעה באשבורן. בעצם הרבי חידש פה חידוש גדול, כפי שהסביר הרב דבורקין והרב אשכנזי עליו השלום. הם הסבירו שהרבי מ-- הרבי לומד, הרבי מתקן ששני הבורות הם בור אחד. ברגע

36:49 דובר 2 שיש חור טפח על טפח משני הצדדים, שזה בכלל חור לגבי ענייני טומאה וטהרה, וברגע שהמים שבאים מהברז נזרעים ישר על החור, יצרת פה בעצם בור אחד גדול שיש בו איזו רצפה באמצע, וכשהאדם טובל למעלה, כשהאישה טובלת במקווה העליונה היא נחשבת שהיא טובלת ממש במקווה התחתונה. והראב"ד, אפילו שהוא אומר שצריך להיזהר מליטול סאה וליתן סאה, אבל אם אתה טובל באותו בור בתוך מי מים שאובים עם מים גשמים ארבעים סאה, אף אחד לא עוצר את זה. כולם אומרים זה מקווה לכתחילה שבלכתחילה. ולכן מקווה חב"ד יש לו כאלה מעלות נפלאות. אז כפי שאמרנו, עכשיו בתוך זה עצמו, כיוון שאנחנו נזהרים מפקקים של גומי, כיוון שאנחנו נמנעים מלקחת פלסטיק, כיוון שאנחנו מהדרים שלא יהיה מתכת, במילא הרבה מאוד מהמקוואות שבנויים בארץ הם בנויים עם, עם צינורות פלסטיק. יתרה מזו, יש צינורות שמחברים שיש בהם ממש ארכובות. אחת ההוראות של הרבי הרש"ב זה שכשבונים את הצנרת, שבצנרת לא יהיו זוויות שמחברות. איך בונים היום את הצנ-- את הצנרות? הרי אתה לא מביא צינור אחד בגודל מאה מטר. אתה חותך אותו, וכדי לחבר אותו אתה מחבר אותו עם כמה, עם כמה זוויות כאלה ואחרות, כמה שייבות. אז כשאתה מחבר, אז יש להם, לזוויות האלה, יש מקום שבו הם בנויים באלכסון. הם מחוברים אחד לשני בצורה של תהיה ח-- ברגים, כן, זה בנוי בצורה של נ' כזו הפוכה, וכל מקום שיש נ' הפוכה, אם תשים שמה מים ותחזיק את זה ככה עכשיו באלכסון בצורה משולשת, אז המים מתעכבים ונהיה כלי, אז זה הופך להיות מים שאובים, של מים שאובים. לכן הרבי הרש"ב כותב שלא יהיה כזה דבר. יתרה מזו, בהרבה, בהרבה מאוד

38:41 דובר 2 מהחיבורים, גם אם זה חיבורים ישרים, יש באמצע את השקע עם הגומי. כל מקום שיש שקע לקבל גומי, זה הפך את הדבר הזה עצמו לכלי. המים שבתוכו עברו בתוך כלי. זה נקרא הווייתו בטומאה, זה מ-- וזה נותן ל-לכלי, יש לו עניין גם של שאובים לפי דעה אחת, גם עניין של טומאה. כך או כך נקרא לזה, זה עושה בעיה חמורה במים, ולכן הרבה מאוד מקוואות בנויים ככה. יתרה מזו, אפילו בבור ההשקה, בחור ההשקה, סליחה, שבין מקווה למקווה, מצאנו מקומות שבהם שמו, אה, אה, שמו פלסטיק, שמו צינורות פלסטיק ולא הורידו את החלק הזה שיש בו את השקע של לקבל את הגומי. זה נקרא מקבל, ברגע שזה מקבל זה כלי. וככה רוב המקוואות בארץ הם חסרים בהידורים של חב"ד. זה לא שהם לא כשרים, חס ושלום, לא ציל"ז. כל מקוואות של עם ישראל וכל נשות ישראל הקדושות, כולם טהורים וילדיהם טהורים, ואנחנו כבר יודעים שגם אבותינו, אדמו"ר הזקן גם לא נולד ממקווה של אדמו"ר הזקן, אבל הרעיון הוא שאנחנו נצטווינו לעשות את המקווה הכי טוב, כי צריך להחמיר במקוואות, ואם אנחנו לא טובלים היום ב-במקווה את המעיין עצמו או, או בים לפי כל ההלכות, כן, כמובן שמה יש הרבה דברים, צריך להיזהר, אף אחד שלא ילך לשם ואסור ללכת לשם. זה עושה בלגן גדול, אבל רק בלית ברירה ממש, על ידי הנחיה מאוד מיוחדת מרב, איך לטבול ב-במעיין או איך בנהר ברוב המקרים, ומעיין ברוב המקרים יכול להיות שהוא פסול, לא כל מקום במעיין כשר, אבל אני אומר, צריך לזכור היטב שטבילה במקווה טהרה היא מביאה קדושה והיא מעמידה את הדור. אתה מביא נשמה חדשה עם גוף

40:28 דובר 2 יהודי חדש לעולם. לכן עוד יותר צריך להחמיר בדברי התשב"ץ שבמקווה הולכים אפילו לפי דעת יחידה, אפילו דעת יחיד. אנחנו תמיד מחמירים עד החומרות האינסוף שרק אפשר. הנה כי כן, כשאנחנו מדברים על מקווה חב"ד, אז יצא לנו לנגוע בהרבה מאוד נקודות ש-שדיברנו עד עכשיו. איך בונים את המקווה? מתחילים מהגג, ממשיכים בצנרת, יורדים. בדרישות של הארץ לרוב במועצה הדתית או כשיש גבירים שבונים מקוואות פה בארץ, הם דורשים שהמקוואות יהיו, אמ, לפי כל השיטות, ככה זה נקרא. מה זה נקרא מקווה לפי כל השיטות? עושים מקווה בור על גבי בור, כאשר בבור העליון לצידו יש מקווה מושקת לצידו מצד אחד, מהצד השני עושים בור זריעה, מי העיר נכנסים לבור הזריעה, נופלים מתוך בור הזריעה אל בור הטבילה. מן הצד יש מ-- בור מי גשמים, וכשהמים, מפלס המים עולה ועולה ועולה, הוא מתחבר אל החור שמחבר אותו ומשיק אותו למים. קיבלת פה בור זריעה ובור השקה. מתחת בונים בור מי גשמים כחב"ד, קיבלת בור ככל השיטות. חבר'ה, מקווה כזה, זה מה שבונים פה ברוב הארץ, זה בסדר, הוא מהודר. עדיף היה אם היה אפשר לעשות כמו ש-- אני יודע, דודי הרב אשכנזי עליו השלום, בנה ברוסיה כמה וכמה מקוואות, רק בור על בור. ייבדל לחיים טובים ארוכים, חותני בונה רק בור על בור כשהוא יכול. אז כן, לא רוצים את שאר השיטות מהסיבה שכשאתה טובל במקווה לא חב-- שיש בה גם בור מן הצד והשקה מן הצד, גם אם אתה, יש לך את בור חב"ד מלמטה שמכשיר את המים, הרבה פעמים יכול לקרות שהמים בבור השקה מן הצד ירדו מן החור בהרבה, הם נחסרו, הם יצאו החוצה והם נחסרו והם

42:31 דובר 2 ירדו מתחת, המפלס שלהם ירד בהרבה מתחת לחור של ההשקה, וכשטובלים בבור של הטבילה המים עולים. כשאדם נכנס לבור וטובל המים עולים, ובעת טבילתו הם נשפכים החוצה לבור שלצידו. זה זוחלין, בפרט אם גופו עומד לפי, אני מדבר על טבילת אישה שזה מדאורייתא או טבילת גבר. אז אם הוא טבל מתחת לזחילה, בוודאי שבית יוסף מכשיר את זה בתוך הזחילה. אבל, אבל כשאישה טובלת שמה כזה מקרה זה פסול. טבילה פסולה, לא עלתה לטהרה, ולכן עדיף בור על בור. אבל בכל אופן המקוואות האלה הם מהודרים, בפרט אם יש מי שמשגיח טוב שכל המקוואות מלאים עד, עד הגובה הרצוי. עושים את-- בדרך כלל את החור של ההשקה עושים, אה, עדיף לעשות אותו, עושים אותו בתוך המים, בתוך גובה המים. אם גובה המים הוא מטר שלושים, אז בתוך הגובה הזה, במטר חמש עשרה, עושים את בור, את חור ההשקה. אה, חור הז-- חור שממנו נשפכים המים אל תוך המקווה בדרך כלל הוא בגובה של מטר וחצי לערך. ככה או ככה, כשבונים את המקווה יודעים את כל הגבהים ועושים את זה בצורה הנכונה. אבל הנקודה העיקרית היא שפה בארץ מבקשים ממך לבנות את כל השיטות, אז יש לך בור זריעה מן הצד שאליו יורדים המים ונשפכים פנימה. יש לך בור השקה מן הצד ויש לך את הבור של חב"ד מלמטה. יש כאלה שמקפידים שלא-- המים לא ירדו על מדרגות. אנחנו לכתחילה טובלים על המדרגה. בשביל זה בשולחן ערוך נתקן גם מדרגת ננס. אחד הדברים שהרש"ב מזכיר זה שתהיה מדרגה של לפחות ארבעים ס"מ על ארבעים סנטימטר, אבל רצוי שיהיה יותר מדרגה למי שנמוך, לאישה נמוכה שיהיה לה מדרגה שהיא יכולה לטבול,

44:23 דובר 2 לעמוד עליה בבטחה. אנחנו גם דואגים במקוואות חב"ד לא לבנות אותם גדולים ורחבים מדי. יש נשים שפשוט מפחדות במים, גם אם יודעות לשחות זה לא משנה, ולכן אנחנו עושים את המקווה ברוחב של תשעים סנטימטר במדרגות כדי שהיא תוכל להיכנס בבטחה. אנחנו טובלים לכתחילה על המדרגות, ככה שכל הרעיון לקרוא לזה קטפרס כשזה בתוך המקווה, קטפרס, דהיינו שהמים יורדים במדורג כאילו הם היו באיזשהו הר והם, והם יורדים בזחילה ובחרדליות מה שנקרא, דבר שהמקווה פסול, מקווה של קטפרס שהמים יורדים במדרגות ההר הוא פסול. אין לזה שום קשר כשיש פה בריכה אחת גדולה שהיא תחומה, יש לה מתחם והמים נמצאים בתוך כולה ובפנים יכול להיות גם שיהיה הרים וגבעות, זה לא משנה לאף אחד. חדשים מקרוב באו, באו וטוענים שמקווה על מקווה פסל אותו הדברי חיים. הדברי חיים מצאנז, הם טוענים שהוא כתב נגד מקווה. קודם כל כבר יש ספר מאוד גדול של תלמיד חכם גדול מאוד בבורו פארק, שהוא הוציא שלושה חלקים של הספר מקווה מים, והוא מראה שמקווה חב"ד זה המקווה הכי מהודר למרות שהוא לא חב"דניק, והוא מראה לנכון עד כמה הטענה הזאת היא ממש לא נכונה, וגם מי שלומד ככה פשוט לא יודע ללמוד. הדברי חיים בעצמו מדבר על מקווה כזה, לא מקווה כמו בחב"ד שיש בור על גבי בור שהבור אחד על גבי הבור וזה נהיה בור אחד ואפילו אם זה לא נהיה בור אחד זה אחד על השני ומושק. הוא מדבר שיש בור אחד של טבילה שיוצא מתוכו צינור באלכסון והצינור הזה משיק את הבור העליון אל הבור התחתון. עשו את זה ברוסיה, אה, אה, בשעתו אנשים שרצו שיהיה בור טבילה חם עם

46:16 דובר 2 מים חמים, אז עשו בור טבילה חם ובנו צינור עם מלט או צינור עם, לא יודע, מעץ וחיברו אותו, השיקו אותו למקווה למטה וזה עוד באלכסון. ודאי שכששני הבורות מנותקים זה מזה ויש צינור יש לזה פסול שנקרא קטפרס. קטפרס שבוודאי שהרעיון הוא ש־כשהמים לא, שיש, שיש מים שהם באים במאונך או בירידה של מדרגות ועושים חיבור בין בור עליון לבור תחתון. נניח שיש לי בור בהר עם מי גשמים ויש לי למטה בור תחתון בלי מי גשמים ואני מחבר, עושה השקה בין הבור העליון לבור התחתון עם מדרגות או עם כאלה דברים, ודאי שהמקווה פסול התחתון. מה שאין כן אם יש לי בור לצד בור בהר, אז אני יכול לעשות השקה ולחבר וזה יהיה טהור. אבל אם זה בא על ידי איזשהו מאונך או איזשהו מדרג, זה פוסל. הם רצו לטעון כך על מקווה חב"ד, אין לזה שום היגיון והדברי חיים בעצמו בשאלות ותשובות החדשות שלו שיצאו בדור האחרון, הוא בסוף חלק ה' מצייר שתי מקוואות, מקווה כמו חב"ד והוא אומר זה בסדר ומקווה לא כמו חב"ד עם צינור באלכסון, הוא אומר זה לא בסדר. באו חבר'ה ואמרו שמה שהוא אמר לא בסדר זה המקווה חב"ד וזה ממש לא נכון. יתרה מזו, נראה לי שבהלכות מקוואות של הדברי חיים מצאנז בשאלות ותשובות שלו יש לו באות מ"ח, הוא מספר שהוא לקח תיבה בעיר צאנז, הוא לקח תיבה, הוא עשה לה נקב מלמטה כמו מ־ לקח מים חמים, שם בתוך התיבה, עשה לה נקב מלמטה, שם אותה על הנהר ואמר זה נקרא השקה. הוא בעצמו בנה מקווה חב"ד עם הרבה פחות הידור ממקווה חב"ד, ומה הוא מסיים שם? הוא

48:06 דובר 2 אומר וכל מי שפוסל את המקווה הזה הוא מן המתמיהים. הוא מדבר בחריפות. עד כמה מקווה כזו יש לה כשרות לכל השיטות ולכל הדעות. למרות שהוא מדבר על, על בור, על ריבוע. כן, בוודאי. זה לא היה כלי. הוא עשה שזה לא יהיה כלי. ריבוע שטבלו לתוכו היו מכניסים את האישה לתוכו. ברגע שהיא הייתה נכנסת אז המים החמים היו, היו נדחפים בכוח דרך חור ההשקה מלמטה של, של הארון הזה שהוא בנה, של התיבה הזו שהוא בנה לתוך הנהר, והוא קורא לזה השקה והוא הכשיר את זה לכתחילה. אז ככה שכל אלה שטוענים שמקווה חב"ד לא כשר לדברי חיים הם טועים גם בפשט דבריו במקום אחד, והעיקר הם חולקים על דבריו במקום אחר שהוא קורא להם תמוהים, אנשים תמוהים. אז הנה כי כן אני הדגשתי את זה כי יש הרבה שמנסים לספר סיפורים, והדברים האלה הם מיותרים. כמובן שאנחנו יודעים שגם הפוסקים הספרדים, הרב אליהו קיבל מהרבי פעם טלפון באמצע הלילה שיאשר מקווה חב"ד כי היה במקום מסוים שרצו לאשר מקווה חב"ד, ואמרו רק אם הרב אליהו יאשר. זה היה באזור ספרד. שמעתי את זה מהבן של הרב אליהו, הרב, הרב אליהו של צפת, הרב שמואל אליהו סיפר בשם אביו הרב מרדכי אליהו, זוכר את הסיפור שהרבי, שהמזכיר התקשר ואחרי זה הרבי היה על הקו באמצע הלילה, הרבי ביקש את הטובה הזו. הרב אליהו אמר שאצל אביו מקווה חב"ד היה תמיד כשר, תמיד הכי מהודר. לא היו לו שאלות. לבקשתו של הרבי הוא כתב מכתב וממילא היום המקווה של חב"ד נעשה מקובל על כל הזרמים. תפקידנו להחדיר שההידור המיוחד בפרט עם העניין הזה של בור על בור שלא מתחלפים

49:48 דובר 2 המים וזריעה באשבורן. מה שאמרתי מקודם שהרבי רוצה. יש עוד הרבה חומרות שהרבי מדבר עליהן. לדוגמה הקרמיקה. הרבי אומר, אם אפשר, שלקרמיקה לא יהיה בצד השני את כל הריבועים האלה ואת כל השנתות האלה, וכל ה-, כל השקעים האלה שמקבלים את הבטון או את הדבק. הרבי אומר זה חשש. יכול להיות שהכוונה חשש כלי, שחשש שעושה שאובים. בכל אופן, אנחנו היום עושים על המקווה, מצאנו פסיפס שהוא חלק משני הצדדים. הוא זול, הוא לא מודבק על קרטון. שמים אותו והמקווה יוצאת יפהפייה, וזה מהודר של מהודר. גם ייצור של הפקקים. יש כאלה שעושים משעם, שעם הוא מתנפח אבל קשה לעבוד איתו. הכי טוב זה מעץ ארז. אם לא, אז עץ חזק. אורן, אורן פחות חזק מארז. יש גם מהגוני, עץ מהגוני. צריך לקחת עץ שלא היה מעולם במיטות ולא היה בכלים, וממנו לחרוט על ידי חרט מיוחד ולשייף, לבנות ממנו צורה של פקק לפי הגודל המתאים כדי לסתום בחורים. כך או כך, הסברנו היום במקצת את המבנה של מקווה חב"ד ואת המיו- המיוחד שבו, את ההידור שלו וכמה חשוב ל-ל-להתמסר לזה ולמסור את הנפש לזה ולבנות את זה בכל מקום בשמחה ולהשקיע. לא לשכוח שהרבי אומר שמקווה צריך להיות הכי יפה שיש כדי למשוך את לב האנשים, ותמיד ל-ל-לדאוג לניקיון ולסניטריות ול-ול-ול-הברקה ולעשות את זה הכי מושך את הלב. והרבי הרש"ב בשעתו הסביר פעם לבלן עד כמה הוא יושב על הצומת שבין מזכה הרבים לבין מכשיל, כי יש כאלה שמתרחקות מהמקווה כשזה לא מוצא חן בעיניהן. הנה כי כן, לבנות מקווה, ומקווה חב"ד מהודר, ולעשות אותו יפה, וזה כלי, ועל ידו זה מרבה טהרה בישראל, וזה בוודאי מביא עוד

51:49 דובר 2 נשמות. ואין בן דוד בא, ההתגלות של הרבי והגאולה השלמה והאמיתית מותנית בכלות נשמות שבגוף. אז תכף ומיד ממש על ידי זה נוכל לפעול את זה. ולסיום נאמר: כל מקווה חייב, מעבר לבנייה שלו כשיטת חב"ד, תחזוקה מלאה על ידי רב שמבין בהלכות. יש מכשול גדול שקורה הרבה פעמים, שנשארים לוגים מים שאובים בתוך המקווה, ואם לא השאירו את הרצפה של המקווה, הטבילה, רצפת מי-- רצפת בור העליון, בור הטבילה, לא השאירו בה שכבה של מי גשמים עם הבור התחתון, כי ניקו את הכול או כי, כי רוקנו את כל המקווה העליונה, או כי רוקנו גם את התחתונה ולא נשאר שום מים, ונשאר שלוש מים-- שלוש לוגי מים שאובים, ובפרט שכששואבים את המים גם מהבור העליון גם מהבור התחתון עם משאבה, המשאבה שואבת ופולטת, ואחרי זה ממלאים על זה מי גשמים, פסלנו את המקווה. גם לניקיון המקווה צריך לדעת איך לנקות כדי שנוכל לקיים את כל ההידורים. כל הדברים האלה, צריך להיות מי שמתחזק את המקווה ועוקב אחריו ואחרי בעיות שלו, ואחרי הפקקים וסידור הפקקים והגג בעת המילוי. כל הדברים האלה צריך להיות מישהו שיודע, מבין, קיבל תדרוך, ולא יזיק לו שמעבר להלכות ולדעת את ההלכות היטב, מה שנוגע למילוי וכולי, שידע גם כן הלכות ניקיון והלכות מלאכת הבריכות, שאנשים שמחזיקים בריכות יודעים איך לנקות אותן ואיך להחזיק אותן.